נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יד. איש פשוט מול מערכות המידע

 מה עלינו להסיק מכל הנתונים הללו? האם הם סוג של מחקר המנסה להוכיח באופן פרדוקסלי שיש להטיל ספק בכל מחקר באשר הוא?

 

יד. איש פשוט מול מערכות  המידע

 מה עלינו להסיק מכל הנתונים הללו? האם הם סוג של מחקר המנסה להוכיח באופן פרדוקסלי שיש להטיל ספק בכל מחקר באשר הוא?

כמובן שלא, בסופו של דבר חיינו תלויים בהרבה מחקרים, אנו סומכים על המדע ועל המחקר בחלקים גדולים מאד מהחיים. אנו רואים את עצמת הטכנולוגיה, וממש לא צריכים להיכנס לתיאוריות קונספירציה על הסתרה, העלמה, הדחקה, וכו'.

במדע, ובידע המדעי ישנם שני רבדים בסיסיים: המסקנות המוסקות במחקר ישיר, והמסקנות הבאות מתוך ידע מצטבר.

כשאנו מדברים על חוקי הטבע, כח הכבידה, המסה המדוייקת של תנועה, וכל שאר הנתונים הכרוכים במדידות ישירות, החוזרות על עצמן שוב ושוב בכל מקום, ושעליהן מבוססת הטכנולוגיה. כל אלו כפויים עלינו, אף אחד אינו מעלה בדעתו לתלות מסקנות אלו בתופעות של הטיית פרסום וכדו'.

נכון, שגם בתחומים האלו אין אמתות מוחלטות, תורת ניוטון נחשבה כידיעה מוחלטת, עד שבא איינשטיין והראה שאין כך פני הדברים. סוף סוף מדובר בתבונה אנושית, ולא למעה מכך. גם בתחומים הבסיסיים ביותר המדע יכול להתקדם. אבל לא על ידי כל חובבן ששם לו למטרה להטיל ספק במדע…

ואילו הידיעות המדעיות שמקורן בידע מצטבר, הן אינן מחקר ישיר, הן אינן תוצאות ישירות של מדידה. כך למשל התיאוריות העוסקות בהתחממות כדוה"א, ניתן לתמכן בידע מצטבר של מאות ואלפי מדידות שונות, אך המסקנה יסודה במטא-מבט מדעי, בסינתזה של כל הנתונים. וזו תלויה במדה מסויימת בהשקפות המקובלות בתקופה, בתפיסת העולם, בטיב המערכת הממיינת את הידע. זה הוא עדיין מדע, אך מזוג בו מן היצירה האנושית חברתית, ואין להסתכל על תיאוריות אלו כנתונים טהורים.

ההבדל הזה חוצה את כל תחומי המדע, הרפואה היא ביסודה מדע מדוייק, עירוי דם, חמצן, הידע המדהים בו משתמשים בניתוחים כירורגיים, השימושים של ננו טכנולוגיה בתוך הגוף, הידע על החידקים והדרכים להילחם בהם, נוצרים ע"י מחקר ישיר. לכל חידק או נגיף יש שם, תמונה, דרכי הידבקות, וגם הכחדתו נראית לעין המיקרוסקופ. לעומת זאת הידע על תרופות שונות, גם אם הן מאד 'הולכות', הוא ידע מצטבר, שנוצר ע"י מילוי שאלונים, מעקבים, הפעלת שיקול דעת באשר להגדרת המצב. וככזה הוא חלק ממפעל חברתי אנושי התלוי בהשקפת חבריו.

תחומים כמו פיזיקה, ביולוגיה, מורכבים בעיקר מיידע המושג ע"י מחקר ישיר, מלבד חסידי 'אגודת כדור הארץ המרובע' אין מי שיטיל במידע זה ספק. אבל ההתרחבות של תחומים אלו להסקת מסקנות בנוגע לעבר הרחוק, או בנוגע לעתיד, הם ידע מצטבר, המשולב בהערכות, השקפות, ואמון במערכת.

גם בנושא שלנו, אמונה במסורת הדתית, קל לראות שרוב המחקרים אינם עוסקים בהיסק מתוך מחקר ישיר, אלא משתמשים בהצטברות של ידע מסוגים שונים, ידע שבהחלט תלוי בהשקפה, בסגנון, בהלכי רוח, ועוד.

איך נוכל להתייחס לאור זאת לכמויות הידע העצומות?

אם אין ברצוננו ללהטט בערמת נתונים, ולשלוף את המחקרים המתאימים לנו, אנו צריכים לבודד את השאלות הרלבנטיות עבורינו.

שאלת תקפותם של מליוני מחקרים ספציפיים, אינה באמת רלבנטית עבורינו.

עלינו להכיר את התהליכים המלוים את היווצרות המדע והמידע, ולהבדיל בין איסוף נתונים, המשמש אותנו לניווט ולאיתור מידע, ובין הסקת מסקנות על מה שמעבר לנתונים.

הנסיון לסחוב את המדע לחזית נפש האדם, מהות החיים, קיומינו וקיומו של הקוסמוס כולו. הוא נסיון חברתי תרבותי, שמצליח בהתאם לרקע החברתי תרבותי. הוא אינו מחקר ישיר.

אל לאדם הפשוט לסבך את עצמו בנתונים לשם כך. הנושאים האלו חשובים מספיק בכדי שנבודד אותם, ונבחן אותם באובייקטיביות באמת.

נבדיל בין 'התמקדות בקיים', ובין הדבר האמיתי.

בבעיות האמיתיות של קיומינו, המידע, המדע, וההשכלה, לא מגלים שום יתרון. לא ראינו את הגישה האינטלקטואלית או האקדמית, מצליחה לעזור במשהו לסכסוך במזרח התיכון, אבל ראינו אותה גורמת נזקים עצומים. לא ראינו את הגישה הזו מבינה את האביב הערבי ואת מה שנגזר ממנו. לא ראינו את האקדמיה כבעלת יתרון כל שהוא על נהג המונית, בנוגע להבנת האירועים האלו, שחיים ומוות של כולנו כרוכים בהם. זו אנושיותו של המדע. אם סטטיסטיקה אינה יכולה לחזות למי הצביעו היום מליוני אזרחים במדינה, אות הוא כי גם בעובדות הפשוטות, המדע הוא יצירה אנושית, ולא נתונים טהורים.

ב2010 יצא לאור ספרו של פרופ' פסיג הישראלי בשם "2048", פסיג הוא פרופ' לחקר העתיד, בוגר אוניברסיטת מיניסוטה בארה"ב, בעל תואר שלישי בחקר העתיד, והספר הוא פסגת מחקריו. מיותר לציין, שאפילו בחיזוי חלק קטן מן האירועים והתהליכים שהתרחשו ב5 השנים האחרונות, לא הצליח העתידן. לדעתו טורקיה תהפוך למעצמה איזורית, שתשתלט על המזה"ת והאיזורים המוסלמים בבלקן, ותאחד את רוב מדינות ערב. טורקיה תהפוך לבת ברית של ארה"ב, וכך, כבת ברית של ישראל, תוכל טורקיה לסיים את הסכסוך היהודי ערבי… (כמובן שאף מלה לא על האביב הערבי, על דעא"ש, על קריסת טורקיה, או שמץ ממה שבאמת קרה וקורה).

עמי בן בסט במאמרו: התחזית למחר הפכפך ובלתי צפוי, מתאר את אפסות היכולת שלנו לחזות באמת את העתיד, ואפילו העתיד הקרוב, בין השאר הוא כותב: "ההיסטוריה של החיזוי עמוסה בכשלונות מפוארים, בחלקם כאלה שנעשו כביכול על ידי אנשי מקצוע מוכרים וידועים בתחומם. האנשים הללו, כך נדמה, מדברים לעיתים מתוך הפוזיציה, וקיים יחס ישיר בין המקצוענות של האיש ומידת ההחלטיות שלו במתן התחזית, לבין עוצמת ההחמצה והפספוס".

הויכוח הנוקב על התחממות כדוה"א או אי התחממותו, לא הציג שום יכולת מדעית לדעת באמת מה מתרחש, תחזיות של אנליסטים במוסף הכלכלי, כמעט ואינן מתגשמות, ורק הזכרון הקצר של הקורא מציל אותם מבזיון. זו טיבה של יצירה אנושית.

התחום היחידי בו המחקר משיק למציאות, הוא תחום הטכנולוגיה. ככל שהמחקר פורץ לכיוונים אחרים, הוא יותר ויותר מייצג את ההשקפה ותפיסת העולם. אין זה אומר שאפשר לבטל מחקרים ענפים בתחומים מציאותיים כמו גיל העולם, אלא רק לדעת, שגם בתחומים כאלו יש מקום רב להשקפת עולם ולהנחות יסוד, להטיית אישור והטיית פרסום, לאידיאולוגיה ודעות מקובלות.

אין שום כוונה לטעון שהמחקר הוא תרמית, קונספרטיבי, הולך בכיוון הלא נכון. אלא שהוא אנושי, חברתי ותרבותי. אין לראותו אותו כחומת נתונים צרופה וטהורה. ככל יצירה אנושית יש לו גורמים, תהליכי התהוות, והאופן בו הוא נתפס בעיני נושאיו. גם אלו תהליכים אנושיים וטבעיים.

מדעי היהדות לעתים מציגים תמונה כאילו המחקר הוא אלהי ומסקנותיו שמימיות ומחוייבות המציאות, והדת היא אנושית בלבד. כמובן שזו השקפת עולם, ועלינו להכיר בכך שמדובר רק בהשקפת עולם ולא יותר מכך.

מדעי היהדות יוצאים מהנחת יסוד, המתודה המדעית, מציבה את החוקר, כמבין יותר מהמקובל בקבלה, יותר מהאמוראים בהבנת המשנה, יותר מפוסקי ההלכה בהבנת ההלכה ה'מקורית', ואף יותר מהנביאים בכוונת התורה והנ"ך. הנחה זו אינה עומדת לדיון, היא הנחת המוצא של מדעי היהדות, ששופטים את הטקסטים של היהדות לפי מתודה מאד מצומצמת.

כשמדובר על אמונה בעידן של ידע, יש להבדיל בין כמויות של נתונים, ובין ידיעה אמיתית על טיב המציאות ומהותה. בשאלת 'מציאות האלהים' יש חומר עצום ורב, אבל כמה חלקים ממנו באמת מגיעים לידע, מספקים משהו אמיתי?

אל לנו להיבהל מכמויות עצומות של חומר ומלל, עלינו לבודד את החלק המועט שנוגע ב'דבר האמיתי', בכל מה שנוגע לנפש האדם, החיים עלי אדמות, ההיסטוריה של התורה. מדובר בנושאים שניתנים לבדיקה ולעיון.

דוקא החופש של האיש הפשוט, שלא מתרשם ממלים לועזיות שאולי נוצרו ע"י מחולל טקסטים, ולא מהנחות יסוד שמקובלות בחקר המקרא כבר מאה שנים – אבל אף אחד מן החוץ אינו יודע מדוע, מאפשר לו לבדוק את הדברים באופן אובייקטיבי. את עצם הדבר לכשעצמו, מבלי לערום המונים של נתונים בלתי רלבנטיים.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *