יהודה לנדא: תיארוך יציאת מצרים

יהודה לנדא, מלמד פיזיקה שנים רבות, ומחברם של ספרי לימוד לפיזיקה, עסק בעבר בנושאי תורה ומדע, ואף כתב ספר בנושא, העוסק בעיקר בהשוואות דברי חז"ל למדע המודרני, (אם כי לפי סקירתו של שפרבר נראה שאין בספר יותר מדי חדוש).

ספר אחר שלו הוא: 'מבראשית – מבט חדש על מלים עתיקות'. הספר עוסק ברמת הפשט של התורה ובהתאמתה לידיעות המדע המודרני.

מאמר אחר שלו מתמקד בגמלים בתנ"ך, ומראה שהגמלים המוזכרים בתורה אינם אנכרוניזם, וכי גמלים מבוייתים היו בתקופת האבות.

נושא מאמרינו הוא פרסום שלו, בנוגע לתארוך יציאת מצרים. מאמר שפורסם בקובץ 'חקירה' מס' 14, המאמר המלא כאן (אנגלית).

באופן כללי המאמר יסודי ומלבן נקודות רבות, תומך ביציאה מוקדמת. על שתי הדרכים האלו ציינו כאן בקצרה, החוקרים השמרנים במאה הקודמת תיארכו את יצי"מ למאה ה13 בערך לימי רעמסס השני, אמנם לפי פשט הכתובים היציאה היתה באיזור המאה ה15.

לנדא טוען שהחיקסוס שעבדו את ישראל, ולכן המצרים ראו את זה כענין שלא שייך להם, וכשטיהרו את מצרים מהחיקסוס שקרסו ביציא"מ, כשם שלא הזכירו את החיקסוס כך לא הזכירו את ישראל.

הוא מקשר את יציאת מצרים, כמו רבים אחרים (למשל הספר הזה של Bar­bara J. Sivertsen מפרינסטון) לאירועי טבע מפורסמים. הוא מציין כי  1560 היא שנה שהיה בה רעידת אדמה משמעותית שגרמה לעצירת הירדן ולנפילת חומות יריחו, תואם לסוף יריחו של תקופת הברונזה. וכצפוי בהקשר של ההתפרצות בסנטוריני.

משם הוא עובר לתיארוכים של גבעון חברון ערד, ולאחר מכן אדום דיבון חשבון וכו'.

(המתודה שלו מזכירה קצת את השיטה של קובי מרוז 'היתוך כרונולוגי', לאחרונה הוסיף עוד בנושא, כאן על הברזל כמתארך את התורה, וכאן על בראשית בכלל, ויש ספר עתידי).

משפט יפה שלו הוא, שאותם אנשים שלא מוכנים לקבל את יציאת מצרים משום שאין תיעוד מצרי, מוכנים לקבל את הרעיון שהמצרים השתוללו בכל כנען ועבר הירדן והחריבו ערים בצורות אחרי גירוש החיקסוס, למרות שגם זה לא מתועד.

בתחילת דבריו הוא מאריך גם במספר 400 שנה במצרים מול 210. ובהמשך מחשב את שנות השופטים כדי להגיע ליציאה אולטרה מוקדמת.

לדבריו, כלי החרס של הישראלים לא שונים מאד משל הכנענים "כי כנראה היה להם דברים יותר חשובים לעשות במדבר מאשר לפתח סגנונות של קדרות"… וכן הוא תומך בטענה שבנ"י היו נוודים גם אחרי ההתנחלות (ראה למשל כאן).

בסוף המאמר בא דיון ביריחו העי וחצור וחורבנן, ובפרט זיהוי העי.

לסיום מונה המחבר נושאים שאין לו הסבר עבורם כרגע, ואולי ידונו במאמרים עתידיים.

עד כאן לנדא.

ואם כבר יציאת מצרים, נצרף את שיחתו של דוד פטר: