יהוידע הכהן: בספר וספר וסיפור

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה. (ראש השנה טז:).

בספר יצירה נאמר שהעולם נברא בספר וספר וסיפור. והגר"א (שם וכן בריש ספד"צ) כותב, שהספרים האלו מקבילים לשלושת הספרים שנפתחים בראש השנה.

הספר הראשון הוא ספרם של צדיקים, דהיינו הספר שמייצג את הבריאה שהשם ברא כפי שהיא ללא כל שינוי. זהו ספר חיים. הספר השני הוא ספרם של רשעים, הספר הזה הוא כביכול הספר שהרשעים כותבים, בו מופיע כל מה שהרשעים יוצרים בעולם, זה העולם שהם בודים מלבם ומדמים שיש לו קיום ולכן זהו ספר של מתים. והסיפור הוא החיבור של שני הדברים יחד, ולכן זהו ספרם של בינונים.

וביאור הדבר, כפי שביאר הגר"מ שפירא, הסיפור הוא החיבור בין הבורא לנברא, שכן המשמעות היא שהכותב מספר את מה שכתוב בספר לקורא, ולכן הסיפור הוא החיבור בין האופן שבו האדם תופס את העולם לבין האופן שבו הקב"ה פונה אל האדם.

אך מדוע דווקא הבינוני הוא זה שזוכה בסיפור, דהיינו בחיבור מיוחד בינו לבין בורא עולם? ומדוע משתמע כאן שדווקא באמצעותו נוצר חידוש מיוחד שלא כתוב בספר עצמו אלא רק בסיפור שבעל פה?

נראה שהדבר נובע מהחידוש המיוחד של הבחירה החופשית וכמו שכתוב בפרשתנו:

הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ: (דברים ל יט).

כלומר, לאדם יש בחירה חופשית, והבחירה הזאת נרחבת מאד, האדם יכול לבחור איך הוא רוצה שהספר שלו יכתב, איך הוא רוצה שהסיפור שלו יסופר, בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

ולא זו בלבד, על ידי התשובה שנובעת מכוח אותה בחירה חופשית, הוא יכול להפוך אפילו את העבירות שלו לזכויות, כלומר, העבירות בספר שלו תכתבנה בתור זכויות, משום שהן הופכות להיות חלק מהסיפור, חלק מהתהליך שהוביל אותו לשוב אל הקב"ה.

במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, משום שבעלי התשובה מגלים את הסיפור. הם מביאים לעולם סיפור חדש שלא נכתב עדיין, סיפור שנובע מן החיבור המחודש בינם לבין הקב"ה.

ויש חשיבות לסיפור הפרטי של כל נברא, לנברא יש בחירה וכוח לברוא את העולם שלו, ואם ככלות הכל הסיפור יתאים לספר אז הוא יזכה לחיים, באמצעות התשובה הסיפור שהם בחרו בו יהפוך להיות עוד דרך לקרוא את הספר.

בינונים תלויים ועומדים

"בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה" – איך הבינונים זוכים ונכתבים לחיים? – לדעת רבינו חננאל (ר"ה שם) והרמב"ם (תשובה פ"ג ה"ג), הזכייה היא על ידי תשובה. אם שבו בתשובה נחתמים לחיים ואם לאו למיתה. ויש מקשים על כך, שאם כן הספר של הבינונים אינו מאריך ימים, שכן על ידי התשובה הבינוני נעשה צדיק ומקומו בספרם של צדיקים.

אכן לפי מה שנתבאר, מיושב היטב שכן ספרם של בינונים שזכו לחיים, הוא הסיפור המחודש והוא ספר מיוחד בפני עצמו. ולכן גם אחרי שהם נכתבים לחיים מקומם הוא בספר זה.

אמנם באריז"ל משמע שהבינונים יכולים לזכות לחיים ביום הכיפורים למרות שהם נותרים בינונים. וביאור הדבר ככל הנראה על פי דברי המהר"ל ששני השעירים של יום כיפור, שווים במראה ובקומה ובדמים, ובכל זאת זה נשלח לעזאזל וזה לפני ולפנים, ולכן בהכרח שההבדל ביניהם הוא הבדל פנימי ולא חיצוני. וכך ביום כיפורים שבו הגוף שובת על ידי חמשה עינויים, אפשר שיתגלה שבעומק רצונו של האדם החוטא אין פגם אלא רק שאור שבעיסה מעכב ושעבוד מלכויות, ולכן הוא ראוי לבוא לפני ולפנים ואת עוונותיו לשלח המדברה.

וכך כשהבינונים זוכים לחיים מתגלה סיפור מיוחד, מתגלה החיבור הפנימי העמוק שגובר על כל המחיצות ועל כל הקטרוגים, בין בורא עולם לבין הנברא. דווקא בגלל שהבינונים אינם מוכרעים מלכתחילה לכאן או לכאן ו"זה וזה שופטם", יצר הטוב ויצר הרע מנהלים אותם בערבוביה, דווקא לכן, הם מוכרחים להכריע וההכרעה שמזכה בחיים היא שהם לא פוסחים על שני הסעיפים, אלא שבעומק הרצון שלהם הם בוחרים בטוב בלבד. זה הגילוי המיוחד שמביאים הבינונים לעולם, תפקידם הוא לחבר את הקצוות ולהשיב את הכל אל הקדושה.

למאמר המשך העוסק בשאלת ידיעה ובחירה לחץ כאן