יהוידע הכהן: מה השאלה הזאת?

השאלה והפליאה הן משאת נפש שמרכזת סביבה הרבה מאמץ בליל הסדר, העיניים נשואות לרגע שבו הילדים הרכים יביעו תימהון, ולשם כך מבוצעות פעולות חריגות – "כדי שיכירו תינוקות וישאלו" (פסחים קטו:). ולא עוד, "חכם בנו שואלו, ואם אינו חכם אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל לעצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה" (פסחים קטז.).

אבל אז כשהבן הרשע קם ושואל, מקהים את שיניו ומבהירים לו, אילו היית שם – לא היית נגאל.

על שום מה? מה נשתנה?

השאלה כגאולה

הגר"י הוטנר, מביא את ההלכה המפליאה הנזכרת שהאדם צריך להישאל אפילו על ידי עצמו – "ואם לאו הוא שואל לעצמו", ומוסיף שאף בנוגע לצאת ישראל ממצרים מופיעה לשון שאלה "מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור". וכן ההגדה נסדרה דרך שאלה: "פסח וכו' מצה זו וכו' מרור זה שאנו אוכלים – על שום מה".

הגר"י הוטנר מסביר שיציאת מצרים מכשירה את עם ישראל לקבלת התורה, ובקבלת התורה נעשה שינוי יסודי בהנהגת העולם, שכן עד אז העולם היה ניזון בחסד מוחלט בלי שיהיה ראוי לכך, וכדברי הגמרא (פסחים קיח.) שהלל הגדול מכיל עשרים ושש הודאות, משום שהוא נתקן על עשרים וששה דורות שקדמו למתן תורה, שהיו ניזונים בחסד מוחלט בלי שיהיו ראויים לכך. ואילו ממתן תורה, החל החסד להתקבל באמצעות במשפט, שכן מקבלי התורה זכאים לחסד במשפט. שלב הביניים שהכין את הרקע למהפך הזה, הוא יציאת מצרים שבה החלה ההתעוררות של העם והכשרתם לקבלת תורה ולהפיכתם לראויים בזכות עצמם. שלב זה מצריך התעוררות מתרדמה נפשית ורוחנית ולכן הוא מחייב שאלה. עד כאן דבריו.

כשאדם שואל הוא חש בחסרון שבו הוא מצוי, כשהוא מכיר בחסרון שלו הוא נזעק בשאלה, וכנראה שלכן לשון שאלה משמשת לבקשת מידע וגם לשאלת חפץ ללא תשלום, וכן לבקשת עזרה וחנינה – "מה שאלתך ובקשתך".

כדי להיגאל מבחינה נפשית, אדם חייב להכיר בחסרון שלו, ואפשר שלכן נאמר (שמות יא ב): דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב: עם ישראל מוכרח להתעורר כדי להיגאל, ואף שאלת ודרישת כלים מאת הנוגשים והמענים שלהם היא בגדר התחלת גאולה.

הבן הרשע והשאוֹל

רבים עמדו על כך שיש דמיון רב בין שאלתו של הבן הרשע לשאלתו של הבן החכם, אך בעוד שהבן החכם מקבל תשובה מחוכמת ומרומזת שמעודדת אותו להמשיך לחקור ולשאול – תן לחכם ויחכם עוד, הקהיית השיניים שמורה לבן הרשע, הדיון עם הבן הרשע נקטע באבחה חדה, אין חפץ לא בשאלתו ולא בתשובתו.

נראה שההסבר הוא כך, שאלתו של הבן הרשע היא (בדרגות שונות ובמופעים שונים כל בן וכל מקרה לגופו לפי מצבו ומקומו) הטלת ספק גורף בכל דבר, ועם זאת הוא שוכח להטיל ספק בדבריו שלו עצמם ובהטלת הספק גופה, הוא מפקפק בכל דבר מלבד בעצמו ובביטחונו העצמי, הוא לא מקבל שום הנחת יסוד אנושית, ערכית, שכלית, אך הוא בכל זאת מלא מעצמו ומכוחו ותבונתו.

הבן החכם אינו בהכרח הבן "הצדיק", גם הוא מאתגר ואף הוא מבקש הסבר והנמקה ולכן הוא מקשה בלשון "אתכם" שאינו בהכרח מזדהה מראש בלי צורך בהצדקה, אך בכל זאת דווקא הוא עומד בניגוד לבן הרשע, משום שהוא חכם.

ההבדל בין הבנים הוא בכך שהבן החכם מטיל ספק או שואל רק על המקום שבו אפשר ומוצדק להטיל ספק, הבן החכם מקבל את הנחות היסוד שבלעדיהן הכל בטל ומאבד משמעות, ולכן הוא אומר "מה העדות, החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם", דהיינו הוא מבין שלא ניתן להטיל ספק על הראשית ועל הבסיס אלא רק לנסות להבין את מה שנתון לנו.

בלי הנחת היסוד של "ה' אלוקינו" אין לנו דבר, משעה שמטילים ספק בכל דבר ודבר (ובכל זאת באופן אבסורדי, נמנעים מלהטיל ספק בעצם הטלת הספק) הכל מתפורר, השכל הישר אינו אלא הנחה חסרת בסיס, הלוגיקה, המוסר, הערכים, המשמעות, התכלית, האנושיות, החוקים, הסדרים, ההיסטוריה וכן הלאה, כל הנחות היסוד בטלות משום שאין להן על מה להישען.

שאלתו של הבן הרשע, שבטוח רק בשאלתו שלו ומפקפק בכל דבר אחר, מובילה אל השאול, והדרך היחידה לגאול אותו מתוך אותו שאול היא על ידי הצבעה אל המקום שאליו מובילה שאלה זו, ולכן המסר שמועבר לו הוא, אילו היית שם לא היית נגאל.

לא כך הבן החכם, שהחכמה שלו מביאה אותו ל"שאלת חכם חצי תשובה", זאת אומרת, השאלה היא חצי תשובה כאשר היא מאפשרת תשובה, דהיינו כשהיא לא קוראת תגר על הנחות היסוד שמאפשרות תשובה כל שהיא. וכמובן, רק שאלה מאפשרת תשובה, בלי שאלה ומתוך תרדמה אין תשובה כלל, השאלה היא לכן חצי מהתשובה וחצי מהחכמה, כי יש בה חלק במהותו של הגילוי.

הבן בחכמתו רואה שאם הוא לא יקבל את הנחות היסוד, אז גם חכמתו שלו תתבלע ותאבד את משמעותה, אם הכל מוטל בספק אז גם הטלת הספק מוטלת בספק והכל מתערער ואין כל פשר ואין כל בסיס להכרה ותפיסה שהן.

הוא מחויב להניח בסיס של תבונה וחכמה והכרה ומשמעות ותכלית, ועל גביו הוא משעין את שאלותיו וספקותיו, ורק לאחר מכן הוא מחכים והולך.

מעתה אפשר ששאלה משמעה בקשת הא-ל, כאשר ש' מורה על פעולה וכמו שהיא משמשת במילים "שחרור" ו"שעבוד", והיינו שבבסיס כל השאלות והמשאלות מונח בקשת מילוי החיסרון היסודי של בני האדם, – בקשת הא-ל, ואילו שאלה שאינה כזאת מובילה אל ההיפך המוחלט – אל השׁאוֹל.

חנה, שממנה למדים הלכות תפילה, מחברת בין שאלה ובקשה לבין השאלת דבר ואף מרמזת על השאול, וכך היא אומרת (שמואל א כז): אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֥ק לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ: (כח) וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיקֹוָ֔ק כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַֽיקֹוָ֑ק וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַיקֹוָֽק: ולבסוף היא מתפללת בלשון הזאת (שמואל א ב ו): יְקֹוָ֖ק מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל.

הבן שאינו יודע לשאול

מדוע הבן שאינו יודע לשאול גם הוא זוכה ליחס מתנכר? למה התשובה המיועדת לו זהה בבסיסה לתשובה אותה מקבל הבן הרשע?

הגר"י הוטנר מבאר, ששאלת הבן הרשע אינה שאלה אלא התרסה ולכן מעמדו שווה למעמדו של הבן שאינו יודע לשאול.

אכן כאן התבאר, שהבן הרשע כן שואל אלא ששאלתו היא משאלת מוות שמובילה אל השאול, והיא מזכה אותו בתשובה, התשובה היא הצבעה על המקום שאליו הוא הולך.

מדוע, אם כן, הבן שאינו יודע לשאול לא נפלט מגורל דומה?

נכון הדבר, התשובה לבן שאינו יודע לשאול היא "בעבור זה עשה ה' לי", וגם כאן יש מקום לדיוק, לי ולא לו, משום שהבן הזה טרם נגאל ממצרים, כיון שהוא לא שואל, ואילו הגאולה ממצרים, כאמור, מצריכה שאלה, הגאולה ממצרים אינה רק יציאה מהמצרים היבשתיים, אלא גם מהמצרים הרוחניים, המחשבתיים התפיסתיים ואי אפשר להיגאל בלי תחושת חסרון ובקשת תיקון וגאולה.

הגאולה קשורה למצווה ראשונה שנצטוו ישראל – "החודש הזה לכם ראש חודשים", דהיינו הציווי על המעבר מתפיסת זמן שתלוי בתנועה הקבועה סביב השמש – תנועה שמייצרת רק שנים, שמשמעותם הישנות קבועה שנראית נצחית שאין בה שאלות ולכן אין בה תשובות, לתפיסת זמן שתלוי בתנועת הירח ומייצרת חודשים בלבד, תנועה שכולה התחדשות, התמעטות והתרבות, תנועה של שאלה שמביאה לגילויים מחודשים ותשובות מעמיקות. ראשית הגלות היא ב"ונושנתם בארץ", בתרדמה וחזרה שוב ושוב על אותו הרגל וקבעון מחשבתי, הגאולה מחייבת את היקיצה וההתחדשות שמיוחדות בפרט לחודש האביב, את השאלות והתשובות המאתגרות והמעוררות ובלבד שהן תהיינה שאלות חכם.

להצטרפות לרשימת התפוצה: 0000cohen@gmail.com

כמו"כ ניתן להזמין במייל זה, את ספרו של המחבר – "מרד המכונות", בהוצאת מוסד הרב קוק