השתרכנו בתור המיוזע. העגלה שלי החליקה וחרגה במקצת מעבר לגב של האיש המתבגר והזועף.

"לא למדו אתכם לעמוד בתור?" סינן.

החזרתי את חרטום העגלה למקום והרעפתי עליו אלף סליחות ומחילות, אך האיש לא התרכך. לבסוף הבנתי איפה הבעיה, "אל תראה אותי ככה, אני גם בעד עסקה!"

עיניו התעגלו בתימהון. הוא הידק את הסרט הצהוב לדש חולצתו ונע באי נוחות.

"כן, לגמרי, אני הייתי מציע להם עסקה שהם לא יוכלו לסרב לה, הם יחזירו לנו את כל החטופים ואנחנו נחזיר להם את כל מיליוני אחיהם הפלסטינים המדוכאים שיושבים כאן בארץ תחת מגף הכיבוש!"

"גזענים!" הוא דחף את עגלתו והטיח אותה בעגלות שהמתינו לפניה, "תתקדמו כבר, אתם תקועים בעבר!"

"כן", התנצלתי, "אני מניח שאתה צודק, עוד לא התאוששנו מהמלחמה ההיא עם האשורים, וגם אצל העות'מנים היה נורא ואיום".

כנראה הגזמתי, כי הוא שלף את נשק יום הדין, "פרזיטים־פרימיטיביים־חשוכים, תתקדמו כבר!"

זו היתה שעת כושר שלא התכוונתי להחמיץ, "אני חייב להבין את הנקודה הזו, לאן אתה מצפה שנתקדם, להיכן אתה רוצה להגיע!"

"לאן?" הוא לא הבין, "מה זאת אומרת? תצאו מהגטו, תתקדמו לעבר הקידמה!"

"ומה אז? לאן נתקדם משם?"

הוא התרגז, "תפסיק עם השאלות האוויליות שלך! העולם התקדם, הגענו לירח!"

"מה איבדתם על הירח?"

"מספיק עם השטויות, המדע כבר גילה את הכל, המדע פתר את הכל, המדע הסביר את הכל, אתם מפנים את העורף לאמת!"

"אדוני, זה קשקוש מוחלט, המדע לא גילה הכל, לא פתר כמעט כלום, והוא בכלל לא מתיימר להסביר!"

"עכשיו אתה הולך ללמד אותי מדע… למרות שלא למדת ליבה!"

"תקשיב, תקשיב", אמרתי במהירות, "אתה חייב ללמוד קצת על הרקע של המדע. המדע יעיל לעיתים באגירת מידע תצפיתי ובניצולו המיטבי, המדע ממש מעולה כשהוא משמש לשיגור לוויינים ויירוט בלייזר, אבל המדע לא התקדם אפילו פסיעה אחת בנוגע לשאלות החשובות והכלליות באמת. המדע אפילו לא מבין את עצמו עד הסוף".

הוא לימלם משהו על בורות ונבערות.

קטעתי אותו בחדות, "אדרבה, תן לי דוגמה לשאלה אחת גדולה שהמדע פתר באמת!"

"מוצא היקום, מוצא החיים, המהות של הטבע, למשל", הוא גיחך.

"תודה על השאלה, אף אחד מהנושאים האלו לא נפתרו, המדע אינו יודע להשיב על השאלה איך הכל התחיל. הוא אינו מסוגל להשיב על כך, בהגדרה, כדי לעשות את זה הוא יצטרך לצאת מחוץ לעצמו, זה כמו שתנסה לראות את גבך במו עיניך. אותו הדבר לגבי מוצא המינים, המדע אינו מסוגל להשיב על השאלה מראשיתה ועד סופה, הוא חותך את השאלה לפיסות קטנות ובוחר לאיזו מהן להתייחס. המדע מטבעו רואה רק מנקודת אמצע כלשהי עד נקודת אמצע אחרת. אין באפשרותו לראות את התמונה כולה. על מהות הטבע אין בכלל מה לדבר, אדרבה, דווקא המדע המודרני שמבוסס על תצפיות מנוע לחלוטין מעיסוק במהויות בלתי נראות.

העגלה שלו נטתה לפתע ונחבטה בקיר והוא הסתובב אלי ונתן בי מבט מאשים, "החשיבה שלך מאד דוגמטית, אתה כלל לא מסוגל להטיל ספק! אתה פתי שנוהה אחרי כל מה שהטיפו לו מילדות! אתה תקוע עם תפיסת עולם מיושנת ובכלל לא רואה את האמת של האחר, את האחר והאמת שלו"

"נפלא, כל אחד והאמת שלו, זאת הרי ה"אמת" הגדולה שלך, אז למה אתה לא מקבל את האמת שלי? ולמה אתה לא מטיל ספק בהטלת הספק שלך בדוֹגמות שלי?

הוא לא מצמץ, "כל אחד והאמת שלו, אבל לא כל אחד והשקר שלו! והספקנות שימושית רק לגבי דוֹגמות פונדמנטליסטיות, לא לגבי רעיונות נאורים!"

"מה שאמרת עכשיו שווה את כל הדיון, נראה לי שאני הולך להנציח את המשפטים האלו! כל אחד והאמת שלו – כשזה מתאים לי! הטלת ספק – רק כשזה בא לי טוב!"

"אין לך מושג על מה אתה מדבר", הוא משך בכתפיו והתחיל ללכת.

רגע לפני שהוא נעלם הוצאתי מכיסי חוברת דקה ומצהיבה – "הפילוסופיה של המדע", מאת זאב בכלר, "תעשה טובה, קח את החוברת הזאת, תקרא קצת, יתכן שזה יעזור לך להכיר במגבלות של הידיעה האנושית, ואולי גם תכיר בדוגמטיות של החשיבה האנטי-דוגמטית שלך", ביקשתי. הוא ניסה להתחמק אבל בסוף משך את החוברת מידי והסתלק.

פילוסופיה של המדע

לא, לא מדובר בחדשה מרעישה, אלא בספרון עתיק יומין. זהו ספרו הצנום של זאב בכלר, בו הוא פורש בשנינותו את משנתו. הספר קצר וקולע וכרגיל אצל בכלר, הביקורת הנוקבת מוטחת לכל עבר ואיש לא נמלט מזעפו.

אם לדלג ללא שהיות אל המסקנה הסופית הבלתי כתובה אך המשתמעת של הספר, אזי הלא היא – "תכלית הידיעה שלא נדע". לחילופין, בכלר טוען בלי מילים מפורשות שלא זו בלבד שהמדע נשען על פילוסופיה, תלוי בה, ניזון ממנה וקשור בה בטבורו, אלא שהמדע בעצמו הוא פילוסופיה, כלומר, המדע הוא רעיון, המדע הוא פרשנות מרחיקת לכת, וככזה המדע בהכרח חמקמק ונטול וודאות. כמעט אפשר לומר שצדקו הקדמונים שלא הבחינו בין מדע לפילוסופיה, אף אם לא תמיד ידעו מפני מה הצדק עמם. כמובן, יש אי אלו הבדלים בין מדע לפילוסופיה, אבל יש גם קווי דמיון מרובים.

בכלר מתאר בקצרה את תלאותיהם של הפילוסופיה של המדע ושל המדע עצמו; היוונים העתיקים כבר גילו את הקושי עם המדע, עם הידע המצטבר על הטבע, שכן הטבע אינו ניתן לתיאור לוגי, כלומר, שום דבר בטבע לא מבוסס על הכרח מהסוג הזה. הצבע של הפרח או הציפור, למשל, יכול להיות צהוב או אדום או סגול ולא יהיה בכל אחת מהאפשרויות שום סתירה או הכרח לוגיים, העובדה הזאת אינה ניתנת לחישוב מראש ואינה ניתנה לביאור לוגי לאחר התצפית. כלומר, כל הסבר סיבתי שינתן להופעתו של צבע מסוים יהיה בהכרח חלקי בלבד, שכן הוא ישען על שרשרת חלקית של סיבות מקריות ולא על מהלך לוגי שלם והכרחי.

קיימות שתי בעיות מיידיות עם מדע גחמני מהסוג הזה. ראשית, מדע שאינו לוגי לא ניתן לחיזוי מראש ולא ניתן להוכיחו בחישוב ולכן הוא לעולם לא יהיה נתון לנו בוודאות. שהרי התצפיות עליהן מבוסס המדע לא מסוגלות לספק לבדן את כל הידע משום שהן מוגבלות מטבען, ואילו הידע המבוקש הינו כללי ובלתי מוגבל. לכן כל תיאוריה מדעית אמורה להשלים את המידע החסר, אבל בדיוק משום שתפקידה הוא לדלג מעל התהום של חוסר הידע, מתעוררת השאלה – מי לידינו יתקע שהתיאוריה המדעית, הספקולטיבית בהכרח מעצם טבעה, אכן תספק את הסחורה?

במילים אחרות, התיאוריה המדעית, שתפקידה להשלים את פערי הידע, אינה מבוססת, כאמור, על לוגיקה, ואם כן, נשאלת השאלה, על מה כן מבוססת התיאוריה? – האם תתכן תורה שאינה לוגית ואינה מבוססת רק על ניסיון ובכל זאת הינה בעל ערך?

שנית, טבע כזה שלא נולד מתוך תהליך מדויק והכרחי הוא למעשה בלתי אפשרי, שהרי מה מחייב את הבלתי מחויב? אם הטבע אינו פרי אילוץ לוגי, הוא בכלל לא ראוי להתקיים! ולא פחות גרוע, נובע מזה שלעולם לא נוכל לתאר את העולם כשרשרת הגיונית של סיבות ותוצאות, שהרי זה עתה הנחנו שהטבע בכללו הינו שרירותי ולא הכרחי.

אפלטון השלים עם העובדה הזו פחות או יותר, אריסטו ניסה בכל זאת להפוך את הפיזיקה למערכת לוגית מדומה. בינתיים חלפו כאלפיים שנות תרדמה ואז בעת החדשה נעשו ניסיונות לחלץ את המדע מהבוץ של ימי הביניים, כפי שמספר בכלר:

כאשר נולד האמפיריציזם במאה ה-17, כפילוסופיה של המדע, זו היתה גם סיסמתו העיקרית, אסור לאדם להישאר פאסיבי בטבע. הוא לא רק רשאי אלא מחויב, בתוקף מעמדו כבעל שכל, להתערב באופן אקטיבי ותוקפני בתהליכים הטבעיים ואת זאת יוכל לעשות אם ילמד את מהות התהליכים האלה. את זאת הכריז הנביא והמבשר העיקרי של האמפיריציזם במאה ה-17, הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון, אשר ב-1600 פרסם ספר מהפכני בשם "נובום אורגנום", כלומר המכשיר החדש. והכוונה כאן למכשיר לוגי חדש, או ללוגיקה שבעזרתה הוא האמין כי האדם יהיה מסוגל לגלות את מהות התהליכים הטבעיים…

הרעיון המרכזי של השיטה הזאת הוא: אם כי אין באפשרותנו לוודא שהכללה שהכללנו מתוך מספר מקרים היא אמיתית, שהרי תמיד יתכן שהמקרה הבא יסתור את ההכללה הזאת, הרי ישנה אפשרות בדוקה להסיק מסקנה שלילית בצורה ודאית ומוחלטת. ואת זה אפשר לעשות, פשוט, על ידי כך שנסתור את ההכללה ונפריך אותה על ידי מקרה אחד. הפרכה ניסויית מספקת לנו ידע ודאי, אף שזהו ידע שלילי.

למשל, אם בודקים 10,000 דוגמאות של ברבורים ומסיקים מכך שכל הברבורים הם לבנים, ברור לכל שהמסקנה הזו אינה ודאית ולכן אינה מדעית… עשוי להופיע ברבור שחור וההכללה הקודמת תיהפך לשקרית. זאת אומרת שאינדוקציה כזו לא יכולה להיות יסוד שיטתי של השיטה המדעית. אבל בהזדמנות זאת השגנו ידיעת ודאית והיא שלא כל הברבורים לבנים…

מה עושים אחרי שהפרכנו הכללה כל שהיא? לבייקון היתה תשובה על כך והעובדה שהיא מעורפלת, מצביעה על כך שלפנינו בעיה קשה וכואבת ביותר בפילוסופיה האמפיריציסטית של המדע. תשובתו היתה שאנו חייבים לאסוף בתחילה את כל ההכללות האפשריות, שאפשר להסיק מן הניסיון. בדוגמה שלנו, אנחנו חייבים לאסוף בתחילה דוגמאות נוספות של ברבורים, ולהסיק הכללות חדשות עד אשר נמצא את כל האפשרויות להכללות כאלה. למשל – חלק מן הברבורים הם שחורים או אחוז הברבורים השחורים, מבין כל הברבורים, הוא 17% וכן הלאה. ורק אחר שמיצינו את כל האפשרויות בעזרת ההכללות האלה ולפנינו 15 הכללות, למשל, אשר הן כל ההכללות האפשריות, מותר לומר את הדבר הבא: ברור לנו שרק אחת מהן היא אמיתית – כל היתר מוטעות, וזאת מפני שאלו כל האפשרויות. ולכן כל שעלינו לעשות עכשיו הוא להפריך 14 הכללות על ידי ניסויים, שיכריעו כפי שהברבור השחור הכריע במקרה של ההכללה בקשר לברבורים לבנים.

אלא שברור לגמרי שבמקרה הזה בייקון עצמו נאחז בהכללה שגויה. ברור שאי אפשר למצות את מספר ההכללות האפשריות, משום שמספר ההכללות אינו מוגבל. שהרי, לדוגמה, בין 0 ל-1 קיימים אינסוף מספרים כגון 0.01, 0.02, 0.03 וכך הלאה. כלומר, אחוז הברבורים השחורים מתוך כלל הברבורים יכול להיות כל מספר בין 0 ל-100 ולכן לא ניתן להגביל את מנין ההכללות האפשריות.

מעבר לכך, אפשר להציע מספר בלתי מוגבל של תיאוריות נוספות. לדוגמה, אפשר לומר שהברבורים שחורים ביום ראשון, לבנים ביום שני, גם וגם ביום שלישי, ברביעי הם לא כך ולא כך, בחמישי הברבורים מתברברים בשטח, בשישי הברבורים מברברים את עצמם לדעת, בשבת הם שובתים. ובראשון שוב חוזרים חלילה… כמובן, זו דוגמה לא מי יודע מה סבירה, אבל הכוונה כאן היא רק להדגים את המרחב הבלתי מוגבל של ההכללות המותרות. גם אם נאסוף ברבורים בלי סוף יוותרו חורים מרובים שנאלץ לסתום עם תיאוריה כלשהי שאינה וודאית.

בכלר, משום מה, סבור שהתקלה עם הגישה של בייקון לא תקפה לגבי ברבורים, אבל כן תקפה לגבי תיאוריות על מהות החומר, וגם בכך די כדי למוטט את הפילוסופיה של בייקון:

עד כמה פתרון זה של בייקון – והוא תמצית פילוסופית המדע שלו – עד כמה פתרון זה הוא עצוב, קל לראות אם נזכור שההכללות אשר הוא דרש לגלות, בניגוד לדוגמאות שהבאתי על הברבורים, חייבות היו לתאר את מהות החומר ואת מהות הקשרים שקושרים את החומרים זה לזה. אך העוקץ הוא שמהות החומר, לדעת בייקון ולדעת המדע מאז ועד היום הזה, הינה המבנה הסמוי מן העין של החלקיקים שבונים אותו. מפני שהמבנה והחלקיקים סמויים מן העין, הרי אין אפשרות בעולם להכליל מן הדוגמאות הניסיוניות אל העולם הנסתר…

למעשה, צריך לקרוא להכללות, שבייקון דיבר עליהן, השערות או ניחושים ביחס למבנה החומר, מה שאנו היינו קוראים "המבנה האטומי" של החומר. אבל אם המבנה של החומר הוא הנשוא של הניחושים האלה, מדוע יש להניח שיש מספר סופי של ניחושים אפשריים כאלה, של השערות המסוגלות להסביר תופעות? ככל שנראה לעין, אפשר לשער השערות כאלו ככל העולה על רוחנו ותהליך ההפרכה הזה לא יסתיים לעולם.

מעניין שבייקון ידע את כל זה והפילוסופיה של המדע שלו, אם כי תחילתה בקול תרועה רמה, מסתיימת בקול ענות חלושה. הסכנה למדע האמפירי אחרי בייקון היתה ברורה יותר מאשר אי פעם לפניו.

תורת המשחקים

מה עושים? – הקונבנציונליזם (מלשון "קונבנציה" דהיינו, מוסכמה) ניגש להושיט עזרה. לדידו המדע הינו מערכת הגדרות שרירותית מוסכמת ובתור שכזו היא ודאית ולא ניתן לערער עליה כלל. המדע מכיל הגדרות וכללים שאי אפשר להפריך אותם כמו החוקים של משחק שחמט, ולכן הוא אמיתי בהכרח. כך למשל, תפיסות העולם של אריסטו, ניוטון או איינשטיין, אף על פי שהן סותרות זו לזו, כל אחת לחוד בפני עצמה אמיתית ומעגלית באותה המידה.

איך זה יתכן? – בכלר מסביר:

הביקורת הטבעית והשכיחה ביותר כלפי העמדה הקונבציונליסטית היא כי זאת עמדה שאיננה מסוגלת לבאר כהלכה את העובדה שטענות מדעיות והסברים במדע, לפעמים נסתרים על ידי עובדות. אם טענה מדעית יכולה להיות נסתרת על ידי עובדה, יוצא מכך שהטענה אינה אמיתית, ומכאן שהיא אינה אמיתית בהכרח. לכן, כך ממשיך הטיעון נגד הקונבנציונליזם, כאשר טענה מדעית היא אמיתית הרי זה מפני שהעובדות קובעות את זה ולא מפני שההגדרות קובעות את זה.

שתי דוגמאות מפורסמות יסבירו את העניין: אם המדע קובע שכל הברבורים הם לבנים, האם לא ברור שזאת תהיה טענה שקרית אם נגלה שקיים ברבור שחור? ודוגמה מדעית מפורסמת שנייה בהקשר זה היא הטענה שהזרחן מתלקח בטמפרטורה של 44 מעלות. האם לא ברור שטענה כזו תהיה שקרית אם נמצא שזרחן מתלקח בטמפרטורה של 10 מעלות?

התשובה של הקונבנציונליסט היא זאת: המונחים "ברבור" ו"זרחן" שמופיעים בטענות אלו, הם מונחים מדעיים ולא מונחי יום יום… אם למשל, ברור מעל לכל ספק שהדבר הזה כאן מתלקח ב-10 מעלות כי אז אין גם שום ספק שהוא לא יכול להיות זרחן…

במילים אחרות, אי אפשר לסתור את החוק שכל הברבורים הם לבנים בעזרת ברבור שחור, מפני שהביטוי "ברבור שחור" לא יכול בשום אופן לציין שום דבר ממשי, בדיוק כשם שהביטוי "משולש שווה שוקיים, בעל שוקיים שונות" לא יכול לציין שום דבר ממשי… אפשר להחליט שהעוף השחור הוא ברבור, או אפשר להחליט שהוא אינו ברבור אלא הוא, נאמר, זרזיר.

לעומת זאת, יכול להיות שכדאי לשנות את הגדרת הברבור ולבטל בה את הצבע כאחת התכונות המהותיות שלו. ייתכן שעל ידי כך תהפוך התיאוריה למעניינת יותר, פשוטה יותר, פוריה יותר או כל מיני דברים אחרים יותר. אבל מה שכדאי לעשות – זה אינו עסק ללוגיקה…

הבה נתאר לעצמנו איש מדע אשר יסרב לשנות את המדע שלו לנוכח עובדות שנחשבות כעובדות סותרות. הקונבנציונליסט טוען שאיש מדע כזה יתנהג בצורה לוגית לחלוטין. שום עובדה לא יכולה לסתור את ההגדרה…

כך הקונבנציונליזם מחבק את המדע חיבוק דוב, מצד אחד הוא מגן עליו מפני הספקנות, מצד שני החיבוק הלופת הזה מרוקן את המדע לחלוטין ומוחץ למוות את קליפתו הדקה. אבל הקונבנציונליסטים מוכנים לשלם את המחיר מפני שהם משתוקקים להפוך את המדע למערכת לוגית תקפה. הריקנות והמעגליות המתלוות בהכרח למערכת כזו משתלבות היטב בפילוסופיה הפוסטמודרנית המשתלטת והולכת והמדע הופך למשחק בעל מערכת כללים שרירותית אך בלתי ניתנת לערעור.

מכירים, למשל, את משחק הילדים "קטאן"? – אתם יכולים לאהוב, אתם יכולים לתעב, אתם יכולים לשנות את הכללים שלו, או להשליך לאשפה. דבר אחד אתם לא יכולים לעשות, אינכם יכולים לטעון שהוא לא נכון, לא מפני שהוא נכון, אלא מפני שהנכונות או העדרה אינם רלוונטיים לכללי משחק מצוצים מהאצבע. אז עכשיו גם המדע חסין באותה המידה מהתקפה מהסוג הזה.

פייר מוסיף אש לתבערה

המצב היה קצת מדכא, ובשל כך נחלץ פייר דיאם בראשית המאה ה-20, להציל את המדע מעצמו על ידי בנייתו מחדש על בסיס מתמטי מופשט ככל הניתן, ובכך לשחרר אותו מהתערבויות לא רצויות של פילוסופיה ומטפיזיקה. אבל דיאם שכח משום מה שגם הגישה שלו היא לגמרי עמדה פילוסופית אודות המדע.

תוך כדי שדיאם מציל את העולם הוא מציג טיעון מרעיש: כשם שלא ניתן לאמת חוק כללי שתקף לגבי אינסוף מקרים, על ידי מספר מוגבל של תצפיות, משום שהתצפיות המוגבלות מספקות מידע מוגבל ולא מלמדות על הכלל הבלתי מוגבל[1]. כך לא ניתן להפריך חוק כללי באמצעות הניסיון שנרכש על ידי מספר מוגבל של תצפיות. ההסבר לכך, אומר בכלר, הוא כזה:

הבדיקה הניסויית של חוק נעשית על ידי כל שמסיקים מהחוק הזה איזו שהיא מסקנה פרטית קונקרטית. את המסקנה הזאת בודקים במכשירי ניסוי. אבל כדי להסיק מסקנה קונקרטית מתוך חוק חייבים להשתמש, בדרך כלל, בחוקים נוספים לחוק זה, הלקוחים בחלקם מתוך התיאוריה שאותה בודקים ובחלקם – מתוך תיאוריות אחרות. למשל, מתוך חוקי האסטרונומיה אפשר לגזור את מקומו של כוכב לכת, בזמן מסוים. אבל על המקום הנצפה שלו אפשר להסיק רק אם מוסיפים לחוקי האסטרונומיה חוקים אשר שייכים לתיאוריות אחרות מאשר האסטרונומיה. חוקים אלה צריכים, למשל, להביא בחשבון את מהלך האור מן הכוכב – אלינו. אבל האור הזה נע באטמוספרה ונשבר בהתאם לצפיפות האוויר, המשתנה בשכבות השונות. לפיכך הכרחי לדעת את חוק הצפיפות של האוויר באטמוספרה. כדי לגזור את החוק הזה הכרחי לכן להשתמש בחוקי תורת הגזים ובחוקי התרמודינמיקה, וזאת בנוסף לחוקי האופטיקה שבהם השתמשו קודם בקשר למהלך האור בכלל. ואם נזכור שכיום חוקי האופטיקה קשורים קשר אמיץ לתורת הקוונטים – או שבסוף המאה ה-19 היו קשורים לחוקי החשמל והמגנטיות – יתברר לנו מיד שחייבים להשתמש בכל הפיסיקה כולה כדי להסיק מסקנה אחת קטנה בקשר למקום הנצפה של כוכב.

ואם לא די בזה, הנה כדי להבין את תוצאות התצפית שנעשתה באמצעות מכשירים, מוכרחים להשתמש בתורות פיסיקליות, אשר בהתאם להן בנו את המכשירים הללו. לכן, כדי לפרש את התוצאות התצפיתיות, מוכרחים לשוב ולהשתמש בפיסיקה כולה. בקצרה אם הסקת התצפית ובדיקתה מצריכות שימוש בכל הפיסיקה, הרי שכישלון התצפית הזו אינה יכולה להצביע על כך שהאשמה בחוק זה או אחר של האסטרונומיה, אלא בכל חוקי הפיסיקה. יש בכך כדי להפריך את הפיסיקה כולה. ואולם, אין להפיק מכך שום לקח מעשי. כלומר אין לדעת איזה חלק של הפיסיקה עלינו לתקן, או איזה חוק עלינו להאשים בכישלון הגדול הזה.

למען האמת, כמו שנוהגים הפרשנים והלשעברים לומר לאחר מעשה – ההתקפה הזו היתה צפויה. כלומר, ברור למדי שאין לנו דרך לצאת מהמערכת הפיזיקלית ולראות אותה בשלמותה, בטהרתה וכפי שהיא. לא ניתן לבודד ולחקור פרט אחד מתוך המכלול, כל העצמים במערכת וגם אנחנו עצמנו מהווים חלק בלתי נפרד ממנה ולכן כולנו תלויים ומושפעים זה מזה. כל תהליך תצפיתי, ניסיוני או מדעי יהיה בהכרח מעגלי ומוטה.

מכיוון שהתיאוריות הן מבנה שמנסה ללכוד את כל המידע שהתצפיות אינן מסגירות באופן ישיר, ומשום שמכל הטעמים האמורים, קיים פער בלתי ניתן לגישור בין תצפיות לתיאוריות, טוען דיאם שתיאוריות מדעיות אינן אמיתיות ואינן שקריות, כינויים כאלו פשוט לא רלוונטיים לתיאוריות שמרחפות באוויר ואין להן עוגן במציאות.

מלחמת המינים התיאורטית

ואז קרל פופר הופיע. פופר טען שהמדע לא מנסה לאשש ולאמת תיאוריות בוודאות משום שזה בלתי אפשרי. המדע מסוגל רק להפריך תיאוריות. וכך ככל שמופרכות עוד ועוד תיאוריות, התיאוריות ששרדו לא נעשות אמיתיות יותר, משום שהתיאוריות החדשות שהחליפו את חברותיהן שהכזיבו יכולות גם הן להתברר כשקריות, אבל הן נעשות בדוקות יותר. כלומר, הן אלו ששרדו לעת עתה את מלחמת המינים התיאורטית ולכן הן אלו שמתאימות יותר, בינתיים, להוביל בראש. לדברי פופר:

המדע לעולם אינו שם לו למטרה למצוא תשובות סופיות, או אפילו סבירות; מטרה זו היא אשליה. הוא מתקדם לעבר יעד אחר, אינסופי ועם זאת בר השגה – להמשיך ולגלות בעיות חדשות עמוקות וכלליות יותר, ולהעמיד את התשובות המתגלות לנו – שלעולם איננו בטוחים בהן – במבחנים חדשים, המחמירים והולכים.

כך פופר מוותר גם הוא על התקווה לוודאות, ובמקביל מתעלם מהטיעון של דיאם שכלל לא ניתן להפריך תיאוריה מדעית. אבל בכל זאת, מספר בכלר, פופר מוביל בדעת הקהל:

המשנה של פופר קנתה תלמידים רבים בתקופתנו, בעיקר משום שהצידוק שהיא נתנה למדע מצא חן בעיני אנשי המדע. הללו מצאו פתאום את עצמם במעמד של אנשים רציונליים ולא סתם אנשים שפועלים בעזרת השכל הישר ואפילו בעזרת שכל חייתי, אינסטינקטיבי. מתורת פופר התברר להם שלמעשה אינם משתמשים באינדוקציה למרות שהם לא ידעו זאת. עכשיו, התברר להם כי מה שהם מנסים לעשות, הוא להפריך תיאוריות – לא לאמת אותן. התחוור להם שהם ביקורתיים, פתוחים תמיד לאפשריות חדשות, חדשנים מטבעם. והסתבר להם שהעובדות הניסוייות הן הן הקובעות לגביהם, לחיים או למוות, את התיאוריות. אין הם ביקורתיים בלבד הם גם רציונליים ופרוגרסיביים ומה יכול להיות נאה מזה?

מדע כדוֹגמה

ההתפכחות לא איחרה לבא. בכלר מתאר אותה בקצרה:

ב-1959 כתב ארתור קסטלר ספר על לידת המדע החדש במאות ה-16 וה-17. לספר – בו מתוארים קופרניקוס, קפלר וגלילאו – קרא "הסהרוריים", והוא סימל תקופה חדשה בכתיבה על ההיסטוריה של המדע. אחד הדברים הראשונים שהתבררו במחקר ההיסטורי היה שהפילוסופיה האמפיריציסטית, מהסוג שייצג פופר, פשוט לא מתאימה עוד לסיפור ההיסטורי. התברר שאנשי מדע לא משתדלים להפריך, להיפך – הם נוטים לאמת את התורות שלהם. וכאשר מופיעות הפרכות, הם נוטים להתעלם מהן בשיטתיות מוזרה. הוויכוחים בין אנשי מדע, שמחזיקים בתיאוריות שונות, הם בדרך כלל ויכוחים של חרשים. והביקורתיות הנאורה, שפופר ציינה כסימן סגולי של המדע, נשמטה איכשהו בעקביות מאנשי המדע.

הדעות הקדומות וההתנגדות האטומה להתקדמות המדע באו לעתים קרובות ביותר, בתולדות המדע, מצד אנשי המדע של הממסד עצמו, יותר מאשר מצד מוסדות שמחוץ למדע, כגון הכנסייה או ההמונים הנבערים מדעת.

ואז דרך כוכבו של תומס קון. בספרו שפורסם ב-1962, הוא הציג אסטרטגיה שונה להגנה על המדע. ראשית, הוא ביאר שפופר דרש מהמדע דרישות בלתי אפשריות, בלשונו של בכלר:

אין שום אפשרות שאנשי מדע יקיימו את ההנחיות שמציגה הפילוסופיה מהסוג של פופר. שכן לו היה המדע נוהג כפי שדורש פופר, לא היה נשאר בחיים אף לא יום אחד. לפי דרישה זאת, כאשר תיאוריה מופרכת על ידי ניסוי או עובדה, היא חייבת לפנות מיד את מקומה לתיאוריה אחרת. לו, אכן, היינו נוהגים כך – היה הכרח להחליף את כל התיאוריות הקיימות כיום ואי אפשר היה לקבל אפילו תיאוריה אחת אחרת במקומן. והטעם לכך הוא שתיאוריה מדעית נולדת בדרך כלל, בעוד חלק קטן בלבד מהעובדות, הטעונות הסבר, תואם אותה…

בקצרה – תיאוריה זקוקה לזמן, ולאנשי מדע שישכללוה בהתמדה ויפיקו ממנה את כל מה שאפשר להפיק ממנה, לפני שהם מחליטים שהיא לא טובה ונפטרים ממנה. במשך הזמן – ופרק זמן זה עשוי להיות ארוך מאד – חשוב מאד להתייחס את התיאוריה המדעית כפי שמתייחסים אל דוֹגמה… דוֹגמה היא עיקרון שאין בודקים אותו אלא להיפך – בעזרתו בודקים דברים אחרים.

קון ביסס את הטיעון הזה גם על הרעיון הקונבנציונליסטי בדבר הקשר הרופף בין עובדות לבין תיאוריה. שכן לפי דיאם, הפרכת חוק בודד בלתי אפשרית. מצד אחר, הפרכת כל המדע הריהי בלתי מעשית, למרות שזהו אשר קורה בעצם במדע כאשר מופיעה עובדה מפריכה.

קון השתמש גם בטיעון תקיף יותר של הקונבנציונליזם: המעגליות של התיאוריה המדעית. מטיעון המעגליות יוצא שהתיאוריה לא זו בלבד שאינה יכולה באופן עקרוני, להיסתר על ידי עובדות – אלא שאינה יכולה, בשום אופן, להידבר עם תיאוריות מתחרות. מכאן תובן דלות הוויכוחים בהיסטוריה של המדע. עובדה היא שאנשים מאסכולות מתחרות אינם מסוגלים להאזין האחד לטיעוני רעהו ומשוחחים שיחות חרשים, המסתיימות תמיד בלא תוצאות מעשיות. עובדה זאת תסתבר לנו אם נזכור שכל תיאוריה היא למעשה מערכת של הגדרות. לפעמים אפשר לשטוף את מוחם של אנשי האסכולה היריבה, אבל אי אפשר להוכיח את טעותם בעזרת שום טיעון לוגי. הטעם לכך הוא שאסכולות יריבות מתחילות את הטיעונים שלהן מהקבצת העולם לקבוצות שונות… וברור כי אנשים שאין להם הנחות משותפות – אינם מסוגלים להתווכח. הביקורתיות המתמדת, שהיתה אבן הבוחן לרציונליות של כל מחשבה שהיא, לפי דעתו של פופר, מופיעה עכשיו כאוטופיה מנותקת לגמרי מן המציאות…

אבל קון לא הולך עד הסוף עם הגישה הקונבנציונליסטית אותה הוא מייצג, משום שהוא מצרף אליה את העמדה שהמדע איכשהו בכל זאת נקבע באמצעות תצפיות ועובדות בדוקות. משנתו לכן מכילה סתירה. בלשונו של בכלר:

קון אמפיריציסט (דהיינו, דוגל בעמדה שהידע האנושי מבוסס על תצפית וניסיון בלבד – י.ה) מפני שהוא אומר כי מהפכות מדעיות נגרמות כתוצאה מכישלון התיאוריה להסביר עובדות. במילים אחרות, הקהילה המדעית מכריזה על תיאוריות מדעיות כשקריות ודוחה אותן, כתוצאה מהפרכה על ידי ניסוי. אבל קון הוא גם קונבנציונליסט, מפני שלדבריו אין לתהליך ההפרכה הזה שום בסיס לוגי. הוא אומר שכל מהפכה מדעית היא, בסופו של דבר, עניין שרירותי. לו היתה פילוסופיה זו תיאוריה על טבעו של המדע – זאת היתה תיאוריה שקרית, מפני שהיתה מכילה סתירה; מדע לא יכול להיות אמפירי וקונבנציונליסטי כאחת…

בסופו של דבר, בכלר טוען שתומס קון לא בדיוק סותר את עצמו, מכיוון שהקונבנציונליזם יכול לחיות בשלום עם הסברה שהעובדות מכוונות או מדריכות אף שאינן בשום אופן מאלצות. אם נחזור לדוגמה של בעל הכנף השחור שמופיע לפתע ומאיים על טהרת עדת הברבורים הלבנים, אפשר, כאמור, מבחינה לוגית לדבוק בטענה שאין זה ברבור אלא בִרבור או דַבּוּר ורק בור יסבור אחרת, משום שברבור בהגדרה הינו צחור כשלג. אך אפשר בכל זאת לתת לציפור החדשה הזו להתקבל למועדון הברבורים ולהתאים את המדע אליה, וזה האופן שבו העובדות משפיעות על המדע, הן לא מכפיפות אותו תחתיהן אך הן כן מרמזות על קיומן ומצביעות על כיוונים חדשים.

הבעיה הקשה היא, שהמדע המתקדם מביא בכנפיו גם התפתחות טכנולוגית מרחיקת לכת, וקשה לראות איך כל זה אפשרי לפי המסורת הקונבנציונליסטית. קון טוען, שהתיאוריה החדשה המתקבלת היא בדרך כלל פוריה יותר, יעילה יותר, פשוטה יותר וכוללנית יותר, ואולי זו אחת הסיבות לכך שהיא גם מלווה בתועלת טכנולוגית, זאת למרות שכאמור אף תיאוריה אינה אמיתית יותר מחברתה.

כלומר, כללי התחרויות האולימפיות, למשל, לא ישתנו לעולם בגלל שלפתע יתברר שהם שקריים. דבר שמלכתחילה לא התיימר להיות אמיתי לא יכול להתגלות כשקרי. שינוי הכללים יתרחש אולי מסיבות אחרות כמו יעילות, עניין ציבורי, בעיות טכניות וכדומה. כלומר, אם תתכן איזושהי קידמה בתחום היא תתרחש לא בגלל שיקולים של אמת ושקר אלא בשל שיקולים טכניים. כך פחות או יותר נראית התקדמות המדע לפי קון.

אך הערפל שאופף את הטיעון הזה מורגש היטב; וכי כיצד שיקולי תועלת ונוחות מדעיים קשורים לפריצות דרך טכנולוגיות? האם לא יתכן שנוחות ופשטות תיאורטית תוביל דווקא לניוון טכנולוגי? אם, לדעת קון, אף אחת מן התיאוריות השונות לא מתקרבת יותר אל האמת ואף אחת אינה נכונה יותר מבחינה לוגית, מדוע אלו הקלות לעיכול מבחינה תיאורטית מובילות מהר יותר אל הירח או אל המאדים?

קהילת הזואולוגים עשויה להחליט שנוח יותר לצרף לקהילת הברבורים את כל בעלי הכנפיים בכל צבעי הקשת, היא אפילו יכולה להגיע למסקנה שמאד קל, פשוט וחסכוני לקבוע שכל בעל כנף מהיפוגריף ועד יונק דבש הינם בכלל ברבורים מדוגמים. כזכור, אין שום מניעה לוגית לקביעה כזו, אך האם הפשטות והנוחות התיאורטית הזו תתקשר באופן שהוא לקידמה טכנולוגית? – ברור לנו שלא. ולכן הקידמה הטכנולוגית באמצעות המדע אינה מקבלת ביאור מספק בפילוסופיה של קון[2].

בכלר מצדו מתלונן על כך ש"כוללנות ו"פשטות" הינן סובייקטיביות ומשתנות ולא יכולות לשמש כמדד מדויק לתיאוריה מדעית או כהסבר להתקדמות הטכנולוגית.

אפשר, כמובן, לטעון שההתקדמות הטכנולוגית עצמה היא גם "תיאוריה" אנושית שאין לה סימוכין לוגיים, כלומר היא לא יותר אמיתית מטענה הפוכה, משום שגם היא כמו כל תיאוריה אחרת לוקה במעגליות וחוסר וודאות. כלומר, ההתקדמות הטכנולוגית אינה אלא עוד אינדיקציה מדעית שאינה עדיפה על כל אימות ניסויי אחר. והרי נקודת המוצא של הדיון כאן הוא, שההוכחות המדעיות הללו אינן מספיקות כדי לבסס את המדע ולכן אי אפשר להסתמך על הוכחות דומות שסובלות מאותן בעיות. אך, מה לעשות, הפלגה כזו אינה רצויה בדרך כלל בעיני בני אדם שרואים את עצמם כרציונליים. יתכן שמדובר רק במחסום פסיכולוגי, אך קשה להקל בו ראש.

קיצורו של סיפור, בייקון מנסה לבסס את המדע על תצפית וניסיון אך נכשל, משום שברור לגמרי שהמדע הוא לא רק סידרה של רישומי תצפית ומספר התיאוריות האפשריות אינו מוגבל. הקונבנציונליסטים מצילים את המדע אבל במחיר כבד של נטרולו, עיקורו והפיכתו למעין מערכת ניהול בירוקרטית שרירותית. אף שפופר סבור שעיקרון ההפרכה שלו יושיע את המדע, דיאם מצביע על כך שבלתי אפשרי להפריך תיאוריה ספציפית. דיאם לכן שולל את חשיבותה של התיאוריה, ומנסה להפוך את המדע לסדרה של צללים מתמטיים חסרי פשר. קון מספק מסמר אחרון לארון המתים של "עיקרון ההפרכה" של פופר, ובמקביל מתקשה גם הוא בהגנה על המדע.

לאן ממשיכים מכאן? – אין לדעת. אסתכן רק בניחוש, שטרם הגענו לתכלית אי-הידיעה, דרך חתחתים ארוכה מתפתלת לרגלי מי שמבקש ולו רק לדעת עד כמה אין לדעת.

איש בסתירתו יחיה

כעבור חודש וחצי הוא התקשר אלי. הייתה איזושהי בהילות בקולו, "למה אתם לא מתגייסים לצבא?"

"מה זה לא ברור?" צליל של תדהמה נמהל בקולי, "מדובר, בסרבנות, או יותר נכון, בהפסקת ההתנדבות, שנועדה לעצור את ההפיכה המשטרית! החוזה שלנו עם המדינה הופר! אנחנו לא משרתים במדינה לא דמוקרטית!"

"מה אתה מקשקש", קולו בגד בו, "אתם לא מתגייסים כבר שנים רבות!"

"וגם ההפיכה נמצאת איתנו שנים רבות", השבתי בנועם, "ההפיכה החלה בשנות השמונים על ידי בית המשפט העליון דאז!"

"ומה היה לפני כן", הוא לא וויתר.

"מי זוכר זה היה מזמן…" חייכתי, "אולי זו היתה סרבנות על רקע ה"סזון", חטיפת ילדי תימן, אלטלנה והפנקס האדום".

אלו שטוענים שלשמאלנים אין חוש הומור, לא הכירו את איש שיחי, הוא התאדם מזעם וממש צעק, "אתה משווה את הקטנות העתיקות האלו…"

"חלילה, חלילה!"

אתה משווה אותן לסבירות עילת הצמצום!" הוא המשיך בחוסר ריכוז.

"חלילה לי, אני סתם מעלה זיכרונות, שום דבר לא משתווה, כמובן, לשלילת עלילת הסבירות, או לצמצום עילת לא-בא-לי, אם לנקוב בשמה המדויק יותר".

"אתה מוכן לענות לי ברצינות למה אתם לא מתגייסים", הוא שאל בכאב.

"קראת את הספרון שהבאתי לך?"

"מה זה קשור? ואת מי מעניין בכלר הזאב זאב הזה?"

"קשור מאד, אולי תבין סוף סוף שעד כמה שאתה מצוי לגמרי בתוך מערכת ההגדרות, התפיסות, הערכים שלך, אין לך שום אפשרות לראות את מכלול התפיסות והאמונות שלי!"

"תפסיק כבר עם הסיסמאות האלו, אתה עצמך לא באמת מאמין בהן, אתה רק משתמש בהן כדי להתנגח!"

"נכון, מנקודת המבט שלי הדברים נראים קצת אחרת, אבל אני מבקש לטעון שאתה חי בסתירה; מצד אחד אתה לא מאמין בשום אמת גדולה, אתה סבור שאין כל משמעות בעלת חשיבות, הכל בעיניך מקרי וסתמי, הערכים, האידאולוגיות והאמונות שרירותיים ואקראיים, ויחד עם זאת אתה מקדש את האמונות שלך ואתה גם כל הזמן מצפה מאחרים להתיישר אך ורק בהתאם לתפיסת העולם המסוימת שלך, למרות שהיא עצמה דוגלת בכך שאין שום תפיסת עולם ששווה להתיישר למענה".

"אוקיי, כל אחד והאמת שלו, וכל אחד והסתירה שלו! אם כי אני לא רואה שום סתירה באופק…"

"אז תקשיב לי טוב, אתם הפוסטמודרניסטים מחזיקים בשתי עמדות סותרות בו זמנית ולכן אתם לא מסוגלים להגן על התפיסות שלכם. מצד אחד אתם תופסים שהעולם שרירותי, מקרי, סתמי וחסר משמעות, יתרה מכך, הוא גם לא מאלץ אותנו להאמין במשהו מסוים, אנחנו רשאים להאמין בכל דבר שיעלה על דעתנו. ומצד שני אתם טוענים בתוקף שכל מי שלא שותף לעמדות שלכם הוא מיושן, פרימיטיבי, מנותק מהמציאות ודוגמטי. כלומר, המציאות כן מאלצת את החשיבה, היא כפויה עלינו ובו זמנית היא שרירותית ותלויה אך ורק בגחמתו של המתבונן. ממש כמו המקום שבו נתקעה הפילוסופיה של המדע. מצד אחד העובדות לא חשובות, האמת היא שרירותית. מצד שני מי שמתעלם מהעובדות הוא חשוך ופונדמנטליסט.  איך אמרת? – כל אחד והסתירה ושלו…"

הבחור המזדקן בצד השני של הטלפון ניצל את הנאום הקצר שלי כדי להתאושש ולהתחמש מחדש בכינויי גנאי חדשניים, "אתה סתם  מדעפוב", הטיח, "וגם טכנולוגפוב, קדמהפוב ופרוגרפוב!"

"שמע רגע", נאנחתי, "בא נשכח רגע מכל שדברנו על המדע, נניח שהמדע המדויק הוא קודש קודשים, אבל לפחות דבר אחד אתה חייב להבין מכל הסיפור הזה, אתה מוכרח למצער להכיר במגבלות של המדעים המפוברקים של כנסיית הפוסט!"

"על מה אתה מדבר?"

"תראה, הוויכוח בינינו כלל לא נסוב על מדע, הוא נוגע לשאלות שהמדע בכלל לא מסוגל להשיב עליהן. לא משנה מה יגידו לך המדעניסטים, אין שום קשר בין מדע לבין השאלות שעומדות על הפרק. המדע הטהור עיוור ואילם לגבי שאלות של דת, חברה וערכים… אבל הנקודה המעניינת היא שכאשר בכל זאת יש למדע קשר לנושא המדובר, הוא בהכרח יאמר את ההיפך המוחלט ממה שאתה וחבריך רוצים לשמוע, וזאת מהסיבה הפשוטה שהפרוגרסיביות הנפוצה של ימינו חותרת תחת היסודות של המדע…"

חשתי את הסובלנות בצד השני של הקו אוזלת, לא איבדתי זמן והשחלתי בזריזות את שורות המחץ הסופיות, "הרעיון המכונן של הקדמה של זמננו הוא חוסר המחויבות למגבלות של הטבע ולקביעות של המציאות, העיקרון הבסיסי של הפוסטמודרניסטים הוא שהגוף המיושן, החומר העייף והמזדקן, העובדות המקוממות והדעות הקדומות לא יעיבו בשום אופן על הדהירה לעבר אופק דמיוני של שחרור וחירות. ולכן ניתן לראות פעם אחר פעם במובהק, בבירור ובביטחון שאין לערער עליו, שהפרוגרסיביים יהנדסו את המדע, ישכתבו את העובדות, יעוותו את ההיסטוריה ויתעלמו מכל פעמוני האזהרה ואותות המצוקה שיעמדו בדרכם!"

"אהה, אתה בטח מנסה לטעון לאיזו קונספירציה הזויה!"

"אינך מבין? – המציאות הידועה והבדוקה חזקה וקשה יותר מכל קונספירציה, תיקח רק את מה שמוסכם וידוע לכל. ההשתקה, ההתעלמות, הטרור המחשבתי לא רק שלא נשענים על מדע הם דווקא מתכחשים למדע. כל השקרים שמפיצים אנשי הקדמה בברוטליות הם ניצול לרעה של המדע ונשיאת שמו לשווא כדי להוביל למסקנה שסותרת את כל מה שראוי להתקרא מדע. יש אינספור מקרים כאלו, אבל, לדוגמה, חשוב על מסר נפוץ של אנשי המחנה שמכיל סתירה פנימית – "אין הבדל בין נשים לגברים, אבל הנשים עדיפות מגברים". "עדיף" ו"שווה" הם כמובן שני מושגים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. או על סתירה פנימית אחרת שדוגלת בכך שלא ניתן לשנות נטיות מגדריות, אבל ניתן גם ניתן להחליף מגדר באמצעות ניתוח או סתם על ידי בחירה שרירותית. המגדר נזיל, המציאות נזילה, אבל הנטייה הדקה חקוקה בסלע. למעשה, הנדסת התודעה, סתימת הפיות ושטיפת המוח, באמצעות השליטה המוחלטת בכל מוסדות הכוח, ההון והידע הן למעשה עוד שיטה של השתקת מדע, שהרי הפיות והמוח בסך הכל מדווחים על המציאות בשטח.

"על מה אתה מדבר?" הוא נהם בזעם.

"קח למשל את המעוז החדש והבלתי מעורער של הטכנולוגיה והידע – "גוגל". ובכן, האם ידוע לך שהתוצאות שגוגל מספקת לך מייצגות לאו דווקא את מה שחיפשת או את האמת, אלא ערכים כמו "גיוון", "שילוב" ו"הגינות". ניתן לראות דוגמה קטנה לכך באמצעות חיפוש המילה "פיזיקאים" בגוגל באנגלית, בין התוצאות המובילות נמצאים פיזיקאים שחורים או נכים, למרות נוכחותם האפסית באוכלוסיית הפיזיקאים המובילים בהיסטוריה. גוגל פועלת במוצהר כדי לקדם אוכלוסיות מיעוט באמצעות הפעלת מניפולציות על מנוע החיפוש. וזו רק דוגמה זעירה מתוך מספר רב של תופעות מפחידות שמקורן ב"עמק הסיליקון". האמת היא כבר לא הערך החשוב ביותר, האמת היא הבעיה… זוכר את "החמאס מורתע"? – המציאות נוטה להתנפץ מדי פעם בגל צונאמי, אבל חמש דקות אחרי אוספים את השברים ומכריזים על שקרים חדשים כמו "אי אפשר לנצח את חמאס!"

צליל צורם שבקע מהמכשיר אישש את תחושתי שהאמת אכן בלתי נסבלת ולכן נגזר עליה להיות מושתקת…

ללגימה מ"מרד המכונות" – ספרו של יהוידע הכהן לחץ כאן. למידע נוסף אודות הספר לחץ כאן. לאתר הספר לחץ כאן.

הערות:

[1] זו "בעיית האינדוקציה" של דיוויד יום. "אינדוקציה" הינה למידה מן הפרט אל הכלל. הבעיה איתה היא שמספר סופי של תצפיות לא יכול להוביל למסקנה כללית יותר. אם צפינו באלפי ברבורים ומצאנו שכולם שחורים, אין לדעת בוודאות שהברבור הבא גם הוא יהיה שחור, ולמרות זאת, המדע בדרך כלל מסתמך אך ורק על הנחות "חסרות שחר" שמקורן בשיטות עבודה ששאובות מהסוג המושמץ הזה בדיוק.

[2] קון טוען עוד להגנתו, שההתקדמות המדעית והטכנולוגית לא מושגת באופן ישיר על ידי החלפת תיאוריה באחרת, אלא בשל התנופה המדעית והמחקרית שמייצרת החלפה כזו, וכן בשל תרומתה להעלאת השערות עובדתיות וביצוע ניסויים מרחיקי לכת. אם כי ברור שהסבר זה אינו מספיק כדי להשיב על התמיהה הזו, שכן קון עצמו מיטיב להסביר שהניסויים, המחקרים, התיאוריות וההשערות וכל התהליך המדעי כולו תלויים בטבורם בתיאוריות ובפרדיגמות שאינן משקפות את המציאות האובייקטיבית, ולכן כל העסק הזה מעגלי ובלתי מבוסס.