הרב יחיאל גולדהבר, במאמרו לפרשת וישב, מבאר את הגיאוגרפיה של סיפור יוסף ואחיו:
בראש פרשתינו מסופר שיעקב אבינו שלח מביתו, אשר בחברון , את יוסף, לבקר את אחיו הרועים את צאן אביהם בשכם. כנראה שהיה זה לאחר ששהו בארץ שכם פרק זמן ניכר בלא שטרחו להודיע לאביהם ששלום להם, ולכן דאג לשלומם. מה עוד שדאג שמא ינקמו בהם אנשי האזור על הריגת העיר בידי האחים.
בהגיעו לשם מסר לו אחד שהסתובב שם: אחיך המשיכו משדות המרעה של העיר שכם אל שדות המרעה בחבל ארץ דותן. יוסף לא נרתע, המשיך מסעו משכם ועד דותן. אחיו מרוב שנאתם אליו זממו להמיתו: 'לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות'. ראובן מנע בעדם: 'אל תשפכו דם, השליכו אותו אל-הבור הזה אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו'. אחרי השלכתו אל הבור, עברה שיירה של שבטי ישמעאל שהולכת ובאה מארץ גלעד, היושבת למזרח הירדן, וגמליהם טעונים בשמים יקרים, כדי למכרם במצרים, והם אשר קונים את יוסף, וכך מצילים אותו. נציג כמה שאלות כדי להבהיר את המסופר בכלים גיאוגרפיים:
א. למה התרחקו מבית אביהם שבחברון, והגיעו עד שכם?
ב. מן הצורך להבין את מסלול מהלכו של יוסף.
ג. למה עזבו האחים את שכם ופנו לדותן?
ד. על איזה מדבר מדובר, האם יש אזור מדברי בשומרון?
המשך הדברים ניתנים לקריאה במאמרו, המצורף
ואם כבר, עוד קצת על יוסף ואחיו:
רציתי לשאול בכללי על סיפור מכירת יוסף…
המפרשים הביאו שהאחים הגיעו למסקנה שיוסף נכנס להגדרת "רודף" ויש להרוג אותו… וזה אחד ההסברים איך האחים שאמורים להיות קדושים עושים מעשים שלכאורה לא שייכים אליהם…
אך ההסבר הזה מאוד קשה ולא ברור לי
א. אם זה היה המצב, למה לא הלכו לאבא שלהם ואמרו לו שהוא נעשה לרודף ושצריך לפעול משהו בעניין…? וכי עדיף, לשקר (בעקיפין) שחיה אכלה אותו?
ואם נגיד שהאחים סברו שלא יאמין להם, עדיין שייך לדבר איתו כדי שיוכל לברר את העניין כמו כל בית דין ואז ימנע ממנו צער משמעותי.
ב. למה לא לנסות לדבר עם יוסף ול"החזירו למוטב" לפני שפוסקים עליו דין כזה? אין עונשין אלא אם כן מזהירין… וכי זה דבר פשוט שהולכים להוציאו לפועל כך?
ג. עוד לא היה חיוב לקיים את דיני התורה, ואם כך, למה לחייב אותם על יוסף ועוד על ידי שמצערים צער נורא את אביהם…
זה אחד מכמה סיפורים בתנ"ך שתמיד היו קשים לי ואני לא רוצה לומר, אך לכאורה ההבנה הפשוטה שזה היה מעשה שלא קשור להסברי המפרשים, יותר מסתברת, אך זה גורם לבעיה בהשקפת היהדות הבסיסית שהאחים היו גדולי האומה…
אולי אזכה לקבל ממכם הסבר שיניח את דעתי?
א. הם חשבו שאבא שלהם שבוי בקונספציה, לאור הנסיון המר שהיה ליעקב עם יצחק שהעדיף את עשיו במובנים מסויימים, ולאור הנסיון שלאברהם היה את ישמעאל, וליצחק את עשיו, ולכן חשבו שתמיד יש בן אחד שצריך לברור אותו החוצה…. ואכן ברור שיעקב לא היה מקבל את הדברים, מה שעצוב הוא שיעקב במקרה הזה צדק…
ב. מי אמר שלא ניסו? או שמא חשבו שאין טעם ואין עם מי לדבר.
ג. זה לא ענין של 'דיני התורה', היו להם אמות מידה ומוסכמות מוסריות שקיבלו ממסורת אברהם.
אכן חלק מהמסר הוא שגם גדולי האומה יכולים לפעמים לחטוא, אבל מי ששופט את גדולי האומה זה לא הקטנים מהם… אלא התורה
לא הבנתי את א'
אז האחים אחזו שתמיד יהיה את הבן שצריך לברור החוצה וזה הפעם יוסף וחשבו שאבא שלהם לא יכול לראות את המציאות כמות שהיא ומושפע מקונספציה שיוסף יותר טוב מהם ולכן הוא לא יקבל את טענותיהם? וכי בגלל מחשבות כאלה לא מדברים איתו בכלל? זה פיקוח נפש… אולי בכל זאת יצליחו להסביר לו את המצב… ובכלל המחשבה שאי אפשר לדבר כראוי עם יעקב נראת משונה, וכי הוא לא יכול לשפוט את המצב בצורה ישרה כראוי לגדול האומה?
ובקשר ל-ג'
המוסריות שקיבלו במסורת הייתה מחייבת עד כדי כך? ובדברים מהסוג הזה מה שייך ההקפדה המדוקדקת על ה"מוסריות" כשהתוצאה היא צער איום ונורא לאביהם? איזה מוסריות זו?
מי אמר שלא דיברו איתו?
הם חשבו שפעלו ככל הניתן ובדקו עד מקום שידם מגעת
וכן, הם חשבו שכמו שיצחק לא שם לב, אולי מן השמים, ורק רבקה שמה לב
כך גם כאן, יעקב לא שם לב, ורק הם שמו לב
לא רק הוא היה מגדולי האומה, גם הם…
אכן, מה שקיבלו במסורת היה מחייב, זה מה שאומר ה' על אברהם שיצוה את בניו לשמור משמרתיו חוקותיו ותורותיו
מן הסתם גם צערו של עשיו כאב ליצחק, השאלה היא מה נכון לאומה, והצער של האב הוא לא הקריטריון היחיד
אוקי.. תודה רבה
רק בנוגע לזה שלא דיברו איתו
לכאורה אם היו מדברים איתו לפני המעשה, ודאי היה חושד אותם במעורבות בעניין… והמסקנה היותר מסתברת שלא דיברו עימו
ואם כך שאלתי חוזרת למקומה
בגלל מחשבות כאלה (שיעקב "שבוי בקונספציה" ולא יקשיב) לא מדברים איתו בכלל? זה פיקוח נפש…
אולי ניתן לומר שדיברו איתו על מעשיו של יוסף ובאמת היה ביעקב חשד מסויים אך מסיבה מסויימת לא רצה לדבר איתם בעניין (התורה לא מזכירה שדיבר איתם כמובן)
מה דעתכם?
זה לא 'מחשבות' זה מה שהם התרשמו, וזה היה נכון מבחינת מה שנראה, שיעקב לא ישמע, ומן הסתם ניסו ולא שמע, ולכן החליטו לעשות מעשה