יז זמן כתיבת התורה 5. עבודת ה'
איך עובדים את ה'
בתורה מתואר איך עבדו האבות את ה', בכל מקום בו חנו, האבות 'קראו בשם ה', הם הקימו מזבחות, העמידו מצבות ויצקו עליהם נסך. הם ציינו גם עצים מיוחדים כמו אלוני ממרא, אשל אברהם, אלון בכות. עד ראשית תקופת השופטים אנו מוצאים עוד הקמת מזבחות. וגם אלונים ידועים בשמותיהם.
אבל לאורך כל תקופת הנביאים, אין זכר לעבודת ה' כזו. אף אחד לא מקים מזבח, אף אחד לא "קורא בשם ה'", כפי שראינו את העמדת המצבה כבר התורה אסרה באיסור חמור. היעלה על הדעת שמישהו בתקופת הנבואה יתאר את עבודת ה' בצורה כ"כ שונה מהמציאות?
שם ה'
התורה מתארת את בני האדם, כיצד הם מדברים על ה', כיצד ה' מתגלה אליהם, אלו שמות הם מעניקים לבניהם על שם אמונתם. ההתיחסות לשם ה' היא חלק ממעגל הידע האנושי בכל התקופות. אם התורה היתה נכתבת בזמן הנביאים, היינו מצפים למצוא בה את הצורה בה דברו על ה' באותו הזמן.
והנה בתחום זה ידוע לנו על שינוי היסטורי, כשה' מתגלה למשה הוא אומר "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם", כשהכוונה לשם הויה. האבות לא השתמשו בשם זה. האם הספרות לדורותיהם משקפת שינוי היסטורי זה?
אכן, ה' מתגלה לאברהם לראשונה "אני אל שדי" (בראשית יז א), כך מברך יצחק את בנו, וכך מתגלה ה' ליעקב, ועוד רבים בימי האבות. אבל בזמן הנביאים אין ה' מתגלה בשם זה, ואין משתמשים בו לברכת הבנים וכדו', כמעט ואין למצוא שמוש בשם זה.
לעומת השם 'שדי' שהפסיקו להשתמש בו, השם 'אדני' נמצא בתורה פעמים ספורות, בנביאים ראשונים מעט יותר, ורק בנביאים אחרונים הפך לשם שימושי ונמצא מאות פעמים.
התורה מזכירה עוד כינויים שונים לה' בהם השתמש אברהם בדברו עם מלכי צדק מלך שלם, ועוד. המדובר בצירופים שונים לשם 'אל', כמו 'אל ראי' 'אל עליון', 'קונה שמים וארץ'. הכינויים האלו מוכרים לנו מכתובות בני שם, אבל דוקא בתקופה זו, בה חי אברהם, בתקופת כיבוש הארץ כבר אין זכר לשמות האלו, לא אצל בני שם, וגם לא אצל בני ישראל. מאז התגלה ה' בשמו השתמשו בעיקר בו. וכך גם היחוס 'אלהי אבי', שמתאים לתקופת האבות בו עדיין אין עם ואי אפשר לומר 'אלהי ישראל', נמצא בתורה עשרות פעמים, והיה רגיל בשימוש אצל בני שם באותו זמן (קאסוטו אנצ"מ ח"א עמ' 303, גריניץ, יחודו וקדמותו של ס' בראשית עמ' 82 והלאה עד 88. אופנהיימר, במאמרו "אל עליון קונה שמים וארץ" שנתון למקרא ולמזרח הקדום ב' תשלז' עמ' 20-26, ובספרו הנבואה הקדומה בישראל עמ' טו, ועמ' 65).
התהליך ההיסטורי הזה משתקף באוצר השמות שבתנ"ך, בתורה, בנביאים ובדברי הימים, באו רשימות יוחסין שונות של השבטים החל מימי האבות ועד ימי שיבת ציון. והנה רק בתורה אנו מוצאים שמות בשלוב השם 'שדי', כמו 'צורישדי', או 'שדיאור', ולא לאחר מכן.
בסעיף 2 (יד זמן כתיבת התורה 2 השפה) ראינו את העדויות ההיסטוריות לשינוי זה.
ולחילופין, שמות בשלוב השם המפורש, שמסתיימים ב'יהו', מגיעים לראשונה אחרי תקופת התורה. אוצר השמות מלמד אותנו באופן ברור על התקופה בה נכתבו הספרים ובה התרחשו הסיפורים.
במשך הדורות החלו הנביאים להשתמש בכינויים נוספים לה'. כך למשל הכינוי 'צבאות', בא יותר משלש מאות פעמים בנביאים כשמו של ה'. אבל אך ורק החל מספר שמואל, בתורה, יהושע, ושופטים אין למצוא לו זכר. ברור שאין זה מקרה. השם 'צבאות' בא בתקופה מאוחרת, קרוב לתקופת המלוכה, ולכן כל ספר שקודם לתקופה זו, אינו יכול להשתמש בשם זה.
הכינוי 'איש האלהים' נמצא פעם אחת בתורה, בסיום ספר דברים. אבל בנביאים הוא הפך למצוי, בספר מלכים בלבד נמצא 80 פעמים!
כשם ששמות האלהים שבספרים מוכיחים בבירור את זמן חיבורם, ואת מעגל הידע של התקופות השונות. כך משתקפים בתורה ובנביאים מעגלי הידע של הדורות השונים בהם נכתבו.
מצורף גם מאמרו של יואל אליצור על שמות האל.
אמיתי ברוכי אונא, במאמרו על צורות הרבים המתייחסות לשם אלהים, כותב:
צורתה של הנבואה
בספרי הנביאים משתקפת לנו מה שמכונה בפי חוקרי המקרא "תקופת הנבואה הקלאסית", לתקופה זו יש מאפיינים ברורים, על צורת הנבואה והיחס בין הנביאים ובין העם. אבל תיאור הנביאים בתורה ובתקופת השופטים, שונה במפגיע, הנבואה הקלאסית מתארת את הנביאים בשונה מאד מאיך שהם מתוארים בתורה ובימי השופטים, וזה מוכיח שהתיאור שבתורה קדום, הוא משקף את המציאות הקדומה. ואם היה מתחבר מאוחר, היינו מוצאים בו את השתקפות המציאות המאוחרת.
(משה ויידנפלד, צמיחת הנבואה הקלאסית, מתוך מבא לספרות הנבואה)
אם התורה היתה מתבססת על מעגל הידע בתקופת הנביאים, הדבר הראשון שהיינו מצפים למצוא בה, הוא איזו השתקפות של הנביא, כפי שהכירו אותו בישראל של ימי ההתנחלות והלאה. הנביא הוא זה שמודיע את דבר ה'.
אך במציאות, התורה מדברת על סוג שונה לגמרי של נבואה, אין שום קשר למציאות של תקופת הנבואה הקלאסית.
משה תמיד מתנבא בין הכרובים באהל מועד, אף אחד מהנביאים הגדולים לא קיבל נבואה בבית המקדש ואף לא מוזכר שהלך לשם כדי להינבא. הנביאים היו נפרדים לגמרי מן המקדש.
הנביא בתורה הוא מחוקק, בנביאים הוא מוכיח. משה הוא זה שמודיע ומלמד את החוקים, הנביאים בשום מקום לא אומרים חוקים בשם ה', הם מזכירים תמיד שהכהנים הם מלמדים תורה לעם.
משה לא מכונה בכלל "הנביא", כדרך שכונו הנביאים "אלישע הנביא" "אליהו הנביא".
משה פועל נסים תמיד בעזרת המטה שלו, אף נביא לא פעל נסים בעזרת מטהו, אלא תמיד בדבר פיו או במעשים סמליים.
כשה' התגלה למשה הוא התגלה מתוך האש, ותמיד בעל התגלות היה יורד עמוד הענן, כשה' מתגלה לאברהם הוא עובר בעמוד אש וענן. אבל בזמן הנביאים אין זכר לכל זה. והנביא אומר במפורש "לא באש ה'".
חוקר המקרא פרופ' יצחק זליגמן כותב שכבר בתקופת משה חלה מהפכה באופן בו ה' מתגלה לעם, וכל התיאורים שבתורה הקודמים לתקופת משה שייכים לתקופה שלפני המהפכה, גם הצורה בה מתוארת נבואת משה היא יחידה במינה.
בחלק השני של תקופת המלוכה הנביאים היו עושים מעשים סמליים שונים, הושע לוקח אשת זנונים, ירמיה לובש אזור, (וכן: עול הברזל, הבקבוק, התאנים והשקאת בני הרכבים), יחזקאל שוכב על צדו, ועוד רבים שכאלו. אבל בספרים הקדומים אין זכר לתופעות כאלו, לא ייחסום למשה, ולא ליהושע ובני דורו.
לנביאים היה ה' מראה חזיונות, סיר נפוח, מקל שקד, כלוב קיץ, מנורת זהב, מגלה עפה, עצמות יבשות. ואז היה נשאל 'מה אתה רואה', ועליו היה מוטל לפרשת את החזון. בתורה אין זכר לנבואות כאלו. הנביאים כביכול עולים לשמים, הרוח לוקחת אותם, הם רואים את ה' יושב על כסאו, ועוד ועוד. האבות, ה' יורד אליהם. התורה עוסקת רבות בהליכת המלאך בקרב בני ישראל, ענין שאין לו זכר בנביאים.
בתורה וגם פעם אחת בימי השופטים מלאך ה' מתגלה בהקיץ לבני אדם, לאברהם, להגר, ללוט, ליעקב, לבלעם, אבל בנביאים אין זכר למציאות כזו. כפי שכותב פרופ' ליכט תופעה זו התרחשה רק בזמן האבות, ובימי הנביאים הקלאסיים נעלמה. (אנצ"מ ערך מלאך ה' עמ' 982).
כל מה שקשור בנבואה ובקירבה לה', השתנה שינויים גדולים בין התקופות. בימי האבות עד השופטים היו אנשים ש'מצאו חן בעיני ה', שהתהלכו את ה', שה' האיר להם פנים, או לחילופין נתן פניו, מושגים המוזכרים הרבה פעמים בתורה. ובנביאים אין להם שום זכר.
התורה והנביאים שעד המלוכה, מתארים את השאלה בה', באורים ותומים, התורה מתארת כיצד לעשותם ואת עובדת היותם תמיד על הכהן הגדול, בימי השופטים עדיין שאלו באורים כמה וכמה פעמים, אבל בימי המלוכה אין זכר לאורים ותומים. שאלו ישירות את הנביאים. כך גם לגבי הגורלות, בתורה ובספר יהושע עדיין מטילים גורלות, או 'שואלים בה', פעמים רבות מאד, ובפרט לפני מלחמה, כל זה נעלם בימי המלוכה. ברור שהתורה לא מתארת את המציאות של ימי המלוכה. כפי שנקבע בספר "מאגיה וניחוש בעולם העתיק": בכתובים אלו משתקף השלב הקדום של הנבואה בישראל (מוזיאון ארצות המקרא 2002). גם שמואל אחיטוב מאפיין את תיאור דמותו של שמואל כשייך לנבואה הקדם קלאסית, התיאור שונה ומאפייני הנבואה ויחס הנביא אל העם שונים.
גם המושג 'דרישת ה' עצמו עבר מטמורפוזה, כפי שמראה ד"ר אהרן סביב, בתורה ובימי השופטים 'דרישת ה' היא ללכת ולשאול את הנביא, או באורים ותומים. ואילו בימי הנביאים 'דרישת ה' היא לעלות לרגל, לקיים את המצוות, לשמוע בקול ה'.
פרופ' בנימין אופנהיימר (במאמריו על הנבואה ובאנצ"מ ערך נביא שקר) ניתח את חוק נביא שקר שבתורה, ומסקנתו שאין בו שום רישום של מציאות הנבואה המאוחרת, ואת תופעת נביאי השקר כפי שמתוארת בתקופה המאוחרת. בספרו 'הנבואה הקדומה בישראל' עמ' 46 הוא מנתח גם את פרשת נבואת בלעם, ומראה שהיא קודמת לנבואה הישראלית ומתארת אופי קדום של נבואה.
ברור שהסיפור שבתורה אינו משקף בשום צורה את הנבואה כפי שנראתה ונתפסה בעיני בני ישראל בתקופת הנביאים. כל מי שהיה מנסה לבדות או לספר על איזו שהיא נבואה, בין אם חי בימי אליהו הנביא, ישעיהו, ירמיהו, או יחזקאל, לא היה מעלה על דעתו לתאר משהו הפוך בצורה כל כך משמעותית מהמציאות שלפניו. ובודאי שלא היתה לו סיבה לעשות זאת.
הבריתות שבתורה
ראינו בסעיפים הקודמים, כיצד הבריתות המתוארות בין האבות ואישים שונים, עשויות בנוסח הדיפלומטי הידוע לנו מתקופת הברונזה.
מעניין לגלות כי גם הבריתות הנכרתות בין ה' לעמו, לאורך כל התורה, משמות ועד דברים, משתמשות גם בנוסחאות דיפלומטיות בנות הזמן, רבים עמדו על כך, ובעת האחרונה פרופ' יהושע ברמן, במאמרו 'כל יחיד הוא מלך' תכלת 2007 עמ' 65 משווה את מתכונת הטקסטים הרבים שבתורה העוסקים בכריתת הברית בין ה' לעמו, ומראה כיצד משולבים בנוסחם טקסטים משפטיים מתקופת הברונזה.
עבודה מיוחדת של ברמן על ספר דברים בייחוד עתידה להתפרסם בקרוב, ובו הוא נראה כיצד כל המבנה של הספר הינו מבנה ספרותי משפטי קדום שאינו מתאים אלא לימי משה. גם גריניץ האריך בנושא זה, באנצ"ע ערך דברים, ושם מקורות רבים.
עבודת ה' סיכום:
6) | פולחן | שמות האל | נבואה | הנביא | נסים | תיאורי נבואה | שאלה בה' | דרישת ה' | כריתות ברית |
ברונזה | מצבות, מזבחות, יציקת שמן, עצים, קריאה בשם ה' | שימוש באל שדי.
צירופים שונים של 'אל' אין שימוש בשם הויה |
לאבות בהקיץ, ע"י אש וענן
למשה בין הכרובים באהל מועד, גם באש וענן. |
נבואה ברורה וישירה | שידוד מערכות הטבע.
בעזרת מטה |
חוק נביא שקר ונבואת בלעם משקפים את הנבואה הקדומה | אורים ותומים ודרך הכהן הרבה שימוש בגורלות | שאלה באורים ותומים | כל כריתות הברית שבתורה תואמות לנוסחים משפטיים בני התקופה |
ברזל | אך ורק קרבנות | מופיע שם הויה, מופיע השם צבאות
מופיע 'איש האלהים' |
בלי קשר לאהל מועד, בלי אש וענן | הנביא רואה חזיון ומפענח.
הנביא עושה מעשים סמליים |
מקומיים, בלי חפצים כדוגמת מטה | לא מתאימים לתקופה זו | עם הזמן הכל נעלם ונשאר רק הנביא | עליה לרגל ועבודה | לא מתאימים לתקופה זו |
אתם כותבים באמר "הכינויים האלה מוכרים לנו מכתובות בני שם" האם יש לכך סימוכין? ועם כן באם תוכלו להוסיף אותם לגוף המאמר
המקורות הובאו בגוף המאמר, קאסוטו, גריניץ, ואופנהיימר.
אם אתה רוצה לעיין באסמכתאות שהם הביאו לדבריהם, תוכל לקרוא את קאסוטו כאן עמ' 303, ואת גריניץ העליתי לכאן.