נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יחצני האתאיזם לשיאים חדשים של רדידות והתנשאת

גלי ויינרב בגלובס, שוברת את תקרת קורי העכביש של האתאיזם, ויוצרת לוק חדש לחיבור המפעים בין 'מחקרים חדשים מנסים לפצח', 'המדע בדרך  להבין' ו'מה גורם לאמונה'.

למעשה מדובר בחזרה על השיטה המוכרת של 'ההפרעה האלהית', איתור סופי של הפגם הפיזי ממנו סובלים 97% מהאנושות שמאמינים שהטבע אינו חזות הכל בעולם, והצבעה על ה3% המאושרים שאינם סובלים מפגם זה ולכן הינם חופשיים להיות אתאיסטים. את הגיחוך וההתנשאות שיוצרים אצל מאמיני האתאיזם התמימים את הגישה הזו, כבר הראינו כאן בהרחבה.

אבל, הלא מדובר ב'מחקרים חדשים', כמתואר בכתבה, וכנראה שעלינו לתת את הדעת שוב על 'התקדמות' המחקר.

"מחקרים חדשים מנסים לפצח את הקשר בין אמונה לבין מה שקורה בין האזניים שלנו • תאמינו לנו, הקול בראש".

ובכן הנחת היסוד נמצאת בכותרת, 'תאמינו לנו', הקול בראש, אבל כמובן רק הקול של האמונה, היא משהו שנמצא בראש. הקול של האתאיזם היא משהו שמשתקף מן המציאות. אחרי ההנחה הזו, הכל ברור. רק תאמינו לגלי ויינרב ולמחקרים החדשים בהנחה הזו, ומכאן הכל יזרום.

 "מה קורה במוח שלנו כאשר אנחנו חווים חוויה דתית? עבור אנשים דתיים זו יכולה להיות חוויה של חיבור עם אלוהים כשאנחנו מאמינים בו… המדע מצא מאפיינים ברורים של המתרחש במוחנו כשאנחנו דתיים. אלה יכולים לשפוך אור על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת סביבתנו ברגעים הכי קיצוניים שלנו… אנשים דתיים מדווחים לעתים על תחושה של נוכחות אלוהית, ומבחינת רבים די בה כדי להוות את ההוכחה האולטימטיבית של נוכחות אלוהים, שאם לא כן – איזה הסבר אחר יכול להיות לחוויה שתוארה לעיל? ".

האם לא היה מצופה מ'מחקר' שכזה, שינסה לפחות להתחיל מהשאלה מה גורם לאנשים להאמין, לפני שהוא מנסה בעילגות מה 'להסביר' את הגורם הזה? אפילו אם היינו עוסקים בדתיים, הרי שרובם המכריע לא מאמינים מחמת 'תחושה של נוכחות אלהית', וגם לא בהכרח חוו תחושה כזו. והעיקר: חלק גדול מהמאמינים בכלל אינם דתיים, הרוב המכריע של החברה המערבית או בכלל מאמינים באלהים, אבל אינם חווים אותו באופן דתי, ולא עוסקים בחויות דתיות.

כאמור בראש הדברים, כל ה'דיון' הזה אינו עוסק בכלל בשאלה אם יתכן שהאמונה באלהים היא דעה של אנשים המבוססת על מסקנה שלהם, נימוקים שלהם כמו כל דעה אחרת. ה'מחקר' מראש דוחף לנושא את הנקודה של תחושת נוכחות אלהית, שכאמור לא רלבנטי לחלק גדול מהמאמינים, וגם לא לחלק גדול מהדתיים, ומנסה להתעסק איתה ברמת הפסיכולוגיה בגרוש.

"כמובן, שהחילונים יאמרו שמדובר בטריק של המוח. הרי הרגשה של נוכחות אלוהית היא בסך הכול הרגשה: "תראו לנו מה בעולם גורם להרגשה הזו, ואז השיחה תיראה אחרת". התשובה המתבקשת מצדם של הדתיים תהיה "הרי גם את המציאות אנחנו חווים בחושינו, אז מה ההבדל? בדיוק כשם ש'אני חושב משמע אני קיים', כך גם 'אני מרגיש, משמע המורגש קיים'".

שוב, המחקר בונה את השלב השני כביכול, על קשקוש חסר כל יסוד, גלי ויינרב קובעת מה היא 'התשובה המתבקשת מצדם של הדתיים', שאין שום הבדל בין המציאות שחווים בחושינו ובין תחושת נוכחות של האלהים (מושג בדוי שמסופקני אם אדם דתי מן השורה מכיר אותו בכלל), וכעת היא עסוקה בלהתאגרף עם איש הקש הכבד שיצרה.

"בשנים האחרונות מנסים מדענים לאפיין את החוויה שמרגישים המאמינים בנוכחות אלוהית. גם חילונים לפעמים מרגישים את הנוכחות, אולם הם לא קוראים לה אלוהים. לעתים יאמרו כי חשו בנוכחות של רוח רפאים. קיימים גם דיווחים על תחושת נוכחות של "אדם שלישי" בקרב אנשים שנמצאים במצבים קיצוניים, כגון מטפסי הרים, הרפתקנים המנסים להגיע לקוטב, טייסים במטוסים קטנים במצבי חירום וקיצון".

כמובן שזו לא איזו המצאה של השנים האחרונות, זה היה ההסבר הנואש העתיק של האתאיסטים שנאלצו להסביר לעצמם מדוע הם נותרים במיעוט קטן שוב ושוב (במאה ה19 טענו שזה שריד פרימיטיבי לפני שהמדע חלחל לציבור, כיום במאה ה21 אחרי 200 שנות טכנולוגיה ושליטה מוחלטת של המדע בכל פרט מחיינו, כנראה שאין טעם לצפות שעם התקדמות המדע וחלחול המשמעות שלו לציבור ישגשג האתאיזם, יתכן שאחרי כמה מאות שנים יפנימו האתאיסטים שהם יצטרכו להשתמש בטיעונים כדי לבסס את הדעה שלהם ומניפולציות אחרות לא עובדות, ונכון, הגענו לירח, וכנראה שבכל אופן זה לא מוכיח את האתאיזם). אבל מדי כמה שנים מבליח נוסח מעט אחר,[1]  שמתקשר לאיזה 'מחקר' שנעשה יותר קרוב לזמננו, ומכאן הכותרות המגוחכות המזלזלות באינטלגנציה של הקוראים וכמובן של המאמינים.

הקישור בין תחושת נוכחות של אנשים במצבי קיצון, לאמונה, הוא קישור בדוי ונלעג, בלי שום קשר למציאות. יש כל מיני תופעות קיצוניות שמתפתחות אצל אנשים במצבי דחק, וביניהם תופעות שמשפיעות על התודעה, כמו פאטה מורגנה, תחושת נוכחות, איך זה קשור לאנשים נורמטיביים שחיים חיי אמונה?  ישנו גם עיוורון זמני שפוקד אדם במצבי קיצון, האם ניתן לטעון שהאתאיזם אינו רואה את מציאות האל, משום שזה דומה לתופעה של עיוורון זמני או חרשות זמנית?

הקפיצה הלוגית המטופשת הזו, לא מפריעה ל'מחקר' להתייחס להקשר הזה ברצינות מלאה, ועוד להמשיך ולחבר אנשים שסובלים מתחושת נוכחות עקב פגיעה נוירולוגית:

"תחילה, רואיינו 12 אנשים שסובלים מתחושה של נוכחות לעתים קרובות, רובם כחלק ממחלה נוירולוגית. אצלם הדיווח לא נשמע כמו זה של מטפסי ההרים וגם לא כמו של אלה שחוו את הנוכחות האלוהית. הם דיווחו על כך שהתנהלו להם כהרגלם בשגרת יומם, ולפתע חשו שמישהו עומד מאחוריהם, קרוב מדי. כשהסתובבו לא ראו איש. סקירות MRI הראו כי בקרב אותם 12 נחקרים, נמצאו פגיעות ברקמת המוח, באזורים מסוימים. דפוס הפגיעה היה די עקבי בין המתנדבים"

מכאן הדרך קצרה ל'קסדת האלהים' (על ההונאה הזו הרחבנו כאן וראה שם בתגובות, גם כותבת המאמר הנוכחי בגלובס מציינת שכנאה היא שמשה כאפקט פלצבו בלבד), שוב ערבוב של מצבי שיבוש תודעה, עם רוב האנושות הנורמטיבית.

  "הנוירולוג פרופ' אנדרו נוברג, שפיתח את תחום ה"נוירו-תאולוגיה", כתב ספר בשם הפרובוקטיבי Why God Won't Go Away, ובו ניסה להבין את מקומה של הדת במוח שלנו. הוא הגיע למסקנות דומות לאלה שהניסויים המתוארים לעיל הובילו אליהן, בדרך קצת אחרת – הוא סרק מוחות של מאמינים שעסקו בתפילה או במדיטציה, וגילה כי הקשב המופנה כולו לתהליך הפנימי, מדכא קלט חושי לתוך אזורים במוח המאפיינים תפיסת זמן ותפיסת מרחב. התוצאה היא תפיסה של אין זמן ואין מרחב, שמעוררת יראה מצד אחד, ותחושה של חיבור לכוח חזק מאיתנו מאידך.
יש לציין כי התופעות העוצמתיות מגיעות רק כתוצאה מתפילה דבקה במיוחד. כאשר אנחנו סתם מנהלים שיחה עם אלוהים, המוח נראה כמו כל מוח של אדם המנהל שיחה עם קולגה לעבודה או חבר".

ובקצרה, סתם קשקוש לא רלבנטי, במצבי קיצון של ריכוז מיוחד עוברים חויה רוחנית, לא צריכים להיות נוירולוג כדי לדעת זו, זה כמובן לא מעיד על אמיתות דתו של העושה מדיטציה, וזה לא מרכיב באמונה של אנשים, בטח לא אצל מליוני המאמינים שאינם דתיים. אין שום קשר לשאלת האמונה באלהים.

 "נוברג אומר בספרו דבר מעניין: אין אזור אחד במוח הקשור לכל תפיסת האלוהים של המאמינים, משום שהחוויה של אמונה מורכבת. אנשים שונים חווים את האמונה שלהם אחרת, וישנם גם סוגים רבים ושונים של אמונות. יש מי שהגיע לאמונה מתוך חוויה חוץ גופית ויש מי שמתוך חוויה של אובדן זמן ומרחב. אחרים הגיעו לכך מתוך חוויה של כמעט-מוות, ואחדים מתוך חיזיון שמיעתי או ראייתי כחלק מחוויית סמים או טראומה. יש גם מי שמגיעים לאמונה בלי קשר לאלה, ומי שמגיעים לאמונה מתוך שיקולים לוגיים שכן או לא נתמכים בחינוך שקיבלו. נראה כי דת היא מגוון של חוויות מוחיות, שאנחנו עשויים לייחס לקונספט מאוד נגיש בתרבות שלנו, קרי: אלוהים".

שוב חזרה על המנטרות השקריות של מאמיני האתאיזם, בעצם אחרי הכל התגלתה תגלית מעניינת, שאין איזה איזור במח שקשור לאמונה, (גם אם היה, הרי ניתן היה להגדירו כקשור לאתאיזם באותה מדה, קשירת האמונה למצב נוירולוגי כוללת בתוכה גם את קשירת אי האמונה למצב נוירולוגי), אבל זה לא מביא את הנוירולוג הנכבד למסקנה הפשוטה שאמונה היא דעה של אנשים ולא קשורה לבעיות נוירולוגיות שונות, הוא מביא רשימה של אנשים שהגיעו לאמונה כתוצאה מכמעט מוות (כמה אנשים כאלו יש? מה האחוז שלהם מתוך המאמינים?) או מתוך חיזיון שמיעתי כחלק מחויית סמים (האם יש אדם אחד שהגיע לאמונה מתוך חויית סמים?), הוא רק טורח לציין כי יש מי שמגיעים לאמונה מתוך שיקולים לוגיים, אבל הסיכום הוא ש'דת היא מגוון של חוויות מוחיות'….

מכאן עוברת הכותבת לאנרגיה קולקטיבית שאנשים חווים בעת משחקי כדורגל וכדו', שוב הסחות דעת מהנושא של האמונה, ומעבר לטקסים דתיים / לא דתיים המוניים, שאין קשר בינם לבין האמונה. (כמובן יש קישורים למחקרים, למשל יש מחקר בחגבים שהם מצטופפים ועוברים שינוי ביולוגי, נשמע מאד משכיל ומתקדם ומדעי, אין ספק שזה מאד עוזר להבין את שרשי האמונה).

אין מקום וטעם להעתיק את כל דברי ההבל, שבנויים על אותה שיטה, קישור שגוי בין עצם האמונה כדעה, לבין כל מיני מצבים קיצוניים של המח או מחלות. דברים שעובדים גם להיפך כמובן.

"מחקר שפורסם ב-2017 על ידי חוקרים מאוניברסיטת מיזורי, מצא קשר בין נטייה אישית לפתיחות לחוויות דתיות ומיסטיות, לבין נטייה מוחית לכיוון אפילפסיה, מחלה המאופיינת בפעילות יתר באזורים מסוימים של המוח. המחקר הזה נערך משום שעוד לפני כן, נמצא כי התקפים אפילפטיים יכולים לעורר חוויות דתיות".

התקפים נוירולוגיים במח יכולים לעורר נטיה למיסטיקה, באותה  מידה ניתן לומר שאנשים הלוקים באוטיזם אינם מתחברים לחויות דתיות, וכך המחקר 'מוצא קשר' בין נטיה אישית מנוגדת לחויות דתיות ורגשיות, ובין נטיה לאוטיזם.

פיסקת הסיום גם היא חלק מהשקר והשטחיות של המאמר:

"האם מחקר הנוירו-תאולוגיה מוכיח שאין אלוהים וש"הכול בראש"? החוקרים נרתעים מלומר דבר כזה, כפי שהם נרתעים מלומר את היפוכו – שהעובדה שיש לנו מוח שנראה בנוי לחוות חוויה דתית, היא הוכחה לכך שכוח עליון תכנן אותו כך. לדבריהם, אנחנו יכולים לראות במכשיר MRI את החוויה האנושית. מה גורם לחוויה הזו? את זה יצטרכו להכריע אחרים".

איך הגעת לשאלה הזו? איפה בדיוק המחקר הוכיח שאין אלהים והכל בראש? החוקרים לא 'נרתעים' מלומר דבר כזה, זה מה שהם מנסים לשדר ולרמוז (בכותרת המאמר נכתב "תאמינו – הקול בראש"), יש כמובן גם כאלו שאומרים את זה בצורה ברורה יותר. הבעיה היחידה היא שה'מחקר' לא מלמד על כך בשום צורה. הדרך שלהם להוביל את הקורא התמים ושטוף המח לכך היא ע"י הרמיזות, כולל הסיום הצדקני של 'נרתעים מלומר', כאשר הדרך היחידה להסביר את הדת היא 'שאם יש לנו מח שבנוי לחוייה דתית היא הוכחה לכך שכח עליון תכנן אותו כך', הגחכת ה'מפלט האחרון' כביכול של המאמין. בעוד אין במח שלנו שום דבר ש'בנוי לחויה דתית', יש לאדם שכל ויכולת לקבל החלטות ולהסיק מסקנות, וגם חיי רגש. המח מותאם לאתאיזם כמו לאמונה, והעובדה שהאתאיזם הוא מיעוט זניח לא מוסברת ע"י הנוירולוגיה אלא ע"י הלוגיקה. זו פשוט דעה לא סבירה, ובלי שטיפת מח אינטנסיבית קשה להחזיק בה (יש גם מליונים שמאמינים שכדור הארץ מרובע, וגם זה לא קשור לבעיה מוחית, מיעוטים הזויים תמיד היו). הנסיונות הנלעגים לקשר בין מחלות או מצבי דחק לבין אמונה, הם שימוש ציני ונלעג במדע ובמחקר, שפוגע בסופו של דבר באמינות של אותם נוירולוגים ופסיכולוגים נבערים ששוטפים את מחם של המאמינים התמימים.

רק לדמיין מה היה קורה לנוירולוג או פסיכולוג, שהיה טוען כי לאדם במצבי קיצון יש נטיה להומוסקסואליות (למשל אסירים או חניכים מבודדים בפנימיה), וכן שישנן מחלות מסויימות שמטשטשות את ההבחנה בין המינים, ויתכן שלהומוסקסואלים יש את הגן המטשטש הזה וכו'. אפילו לנתח את גופתו לא היינו מספיקים לפני שההמון האקדמי הנבער היה מבצע בו לינץ' ומעלה על המוקד כל שריד…

הערות:

[1] הבדיחה האתאיסטית בחסות מחקרים נוירולוגיים, היא עתיקת יומין, פרופ' איליה ליבוביץ כתב כבר ב1999 מאמר הפותח במלים:

"מדוע המוח המאמין התפתח וכבש אולי את רוב בני המין האנושי בעוד שהמוח הספקני שרד רק בקושי?"

השיטה אותה שיטה, הנחת היסוד של המאמר עושה חלוקה שקרית בין שני סוגי מוחות, כפי הבדיחה "יש שני סוגים של אנשים בעולם אנשים אחרים ואני". יש לאנשים דעות שונות, ואין שום סיבה לצייר את הדברים כשני סוגים של מוחות. וגם לא כ'מאמין' מול 'ספקן'. 

"הנכונות והרצון להאמין באמונות טפלות, או להאמין בכלל, קשורים, כמו כל תכונה נפשית אחרת, במבנה המוח".

האם מדובר על תכונה נפשית? או על דעות? זו השאלה שאמורה לעמוד לדיון.

" כמו שלבני אדם יש באופן גנטי הפוטנציאל ללמוד שפה, כך גם תכונות ויכולות רוחניות אחרות (כמובן גם גופניות) קשורות בתבניות פנימיות הבנויות באופן גנטי בתוך מוח האדם. התופעה האנושית הנפוצה של אמונה מעידה על כך שהמבנה המוחי העושה את האדם פתוח למצב נפשי זה, ולאמונות טפלות בפרט, נפוץ ושכיח יותר מן המבנה של המוח הספקני".

במדה ומניחים שגם המח הספקני תלוי במבנה גנטי, שומטים את הקרקע מתחת לכל התקפות של הספקנות, היא בדיוק כמו האמונה, מגיעה ממבנה גנטי, ואין לה ערך עצמי של דעה שניתן לעמוד מאחוריה.

"ייתכן שהשכיחות היחסית הגבוהה של אמונה היא תוצאה מכך שלמבנה המוח המאמין היו יתרונות במלחמת הקיום. כתשובה אפשרית אחת לשאלה מדוע המוח המאמין התפתח וכבש אולי את רוב בני המין האנושי בעוד שהמוח הספקני שרד רק בקושי, אפשר אולי להציע את ההיפותזה הבאה.

במלחמת הקיום של כל בעל חיים, עליו להישמר מפני שני סוגים של טעויות:

.1 זוהי הטעות שעושה אדם (או בעל חיים אחר) כשאינו רואה או אינו מבחין באיום על חייו או על שלומו. טעות של אי-זיהוי סכנה אמיתית מביאה להכחדתו של עושה הטעות.

.2 זוהי הטעות שעושה אדם המזהה סכנה שאינה קיימת בפועל. טעות כזאת מגבילה שלא לצורך את חופש הפעולה של האדם, מכבידה על החיים ופוגעת באיכותם. האדם חי בלחץ מיותר, בפחדים ובחששות, שאפשר שבעקיפין הם גם מקצרים את ימיו בגלל ההשפעות הגופניות של המתחים הנפשיים. עם זאת, אין ספק שמבחינה סטטיסטית טעות מהסוג הראשון מסוכנת יותר ליצורים חיים מאשר טעות מהסוג השני.

אמונה, דהיינו קבלה מיידית של אמירות, שמועות, רעיונות או תיאורי מצב, ואימוצם כאמיתות ללא ביקורת וללא שיפוט עצמי, היא מנגנון המפחית את הסכנה של ביצוע טעויות מהסוג הראשון. האקט של אמונה, שיכולים להיות לו כמובן תכנים שונים ומגוונים, הוא תוצאה של מבנה מוחי המביא את האדם להסקת מסקנות על סמך ידע מועט בלבד וללא כל השהיה, סינון או ביקורת".

זיהוי סכנה קשור בחושים ובנסיון, שפנים מזהים היטב סכנה, ואף צרצרים, לא פחות מן האדם. הקישור של אמונה לנושא פשוט לא רלבנטי. כמובן שההצגה של אמונה כ'קבלה כאמת ללא ביקורת וללא שיפוט עצמי' היא הנחת המבוקש. אם כבר אתה מניח מראש שהדעה שלך היא לא רק הנכונה, אלא שהדעה השניה בנויה על הימנעות מעיסוק בשיקולים, לשם מה כל הקשקוש מסביב? הרי אם אינך מניח זאת, אין משמעות לכל הפסיכולוגיה בגרוש, ואם אתה מניח זאת, קיבלת את מבוקשך.

גם אם היינו משתמשים בהגדרה ה'אובייקטיבית' של ליבוביץ', הרי שקבלה כאמת ללא ביקורת – מביאה גם לקבל את הדעה שאין סכנה, כאמת ללא ביקורת. כל ההבדל הוא מדומה. כל תכונה גנטית שמרחיקה את היצור מלזהות את האמת ומקרבת אותו לשקר – אין סיבה שתיחשב כתכונה מועילה.

כמובן שגם מבחינה אבולוציונית, תכונה ששכיחה יותר לא מוסברת אבולוציונית, הרעיון של האבולוציה הוא שתכונה מועילה מוטמעת ומשנה את האוכלוסיה.

"ברמה הבסיסית והקמאית ביותר שלה, אמונה הופיעה כמנגנון הגנה, שם כל סיגנל בלתי ברור מן העולם, כל שמועה רעה, כל תופעה שאינה מזוהה בוודאות כתופעה שיש עמה ברכה – מתפרשים כאיום וכסכנה שיש להתגונן מפניה. האדם המאמין מקבל ללא הטלת ספק כמעט כל עדות שהיא – או כל מה שנדמה לו ללא כל ביקורת עצמית משלו כעדות – על ישויות, מצבים ותהליכים בעולם, כאלה המוכרים לו בפועל, או גם על כאלה שלא ראה כדוגמתם. הוא מאמץ מייד עדויות כאלה לאוצר הדברים המוחזקים בעיניו כידיעות שלו על העולם, ופועל ומגיב עליהם בהתאם. באמצעות מנגנון האמונה הסכנה לעשות טעות מהסוג הראשון פוחתת. אם כל בדל של מידע מתקבל כידיעה, בפרט כידיעה על סכנה, מובן שגם מידע על סכנות אמיתיות נכלל בתהליך כזה. בגלל המהירות הרבה שבה המידע נהפך בתודעת האדם המאמין לידיעה, התגובה המתאימה של הרחקת הסכנה או של התרחקות ממנה מתבצעת ללא הפסד זמן יקר, וסיכויי ההישרדות גדולים".

כאמור מדובר בשטות אפילו מבחינה לוגית פשוטה, אמונה גם מביאה למצבים בהם אדם מדמיין שאין סכנה כי האל שלו שומר עליו או מבקש זאת. וכך גם ברמות פרימיטיביות יותר.  אדם מדמיין שיש אוכל או מים במקום מסויים ולכן נמצא שם, וכך הלאה. אין סוף לפסיכולוגיה בגרוש…

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
2 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
שלמה שירaetzbar Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
שלמה שיר
Guest
Member
שלמה שיר

אין חדש תחת השמש רבי שמשון רפאל הירש ["במעגלי שנה" (ח"ד) תשעה-באב (ג), עמוד קמ"ח – קמ"ט (קטעים מתוכו) המורדים בתורה מרגישים בניגוד שביניהם ובין שומרי התורה, ניגוד המתבלט יום-יום בחיים, הואיל והתורה קובעת את סדר חייו המעשיים של היהודי. על כל צעד ושעל של חיי המשפחה והחברה מרגיש הכופר ורואה את הניגוד שבינו ובין אחיו המאמינים, ועם כל צעד עליו להחליט מחדש בנוגע ליחסיו עם אחיו. לכן כל יהודי שומר תורה מהווה כעין כתב אישום חי, והוא חש הכרח להתגבר עליו. ומאחר שאינו יכול לגנות ולשלול את נקיון הכפים, המוסריות הצרופה, כיבוש היצרים, ההקרבה העצמית והויתור על תענוגות העולם… Read more »

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

אנשי מדע החוקרים את המציאות הפיזיקלית, חייבים להגיע אל מצב שבו יגידו לעצמם…מכאן אני לא יודע
אני לא יודע איך נעים הכוכבים, אני לא יודע איך אבן נופלת כאשר מרפים ממנה.
המצב הזה של חוסר ידיעה , מניב אמונה פיזיקלית.
ויש גם אמונה מתמטית, שנובעת ממצב של חוסר ידיעה.( האמונה בקיומו של מספר, ששמו המקובל הוא פאי)
אדם ואמונתו תמיד הלכו יחדיו.

הקובץ הבא מציג את האמונה של המתמטיקאים
http://img2.timg.co.il/forums/3/7ba4016c-5640-48c6-90a8-f4b49803fef5.pdf