1

ימי בראשית והבריאה ע"פ חז"ל

 

ימי בראשית והבריאה ע"פ חז"ל

 גיאולוגיה והיווצרות הארץ

בתחום זה מוצאים אנו לפעמים באגדות חכמים הבנה הקרובה ברוחה למדע המודרני. בעוד העולם האלילי ראה את העולם כקדמון, נתון במאבק מתמיד בין כחות חיצוניים המטביעים את חותמם בקטסטרופות שונות. חכמים הבחינו בתהליכים שעברו על כדוה"א ובשלבים של התפתחות.

לפי האגדה כל גרמי השמים מקורם באותה נקודת חומר ממנה נוצר הארץ: "כל מה שיש בשמיים ובארץ אין בריתו אלא מן הארץ, ר' יודן מיתי לי' (לומד הדבר) מהכא: הכל היה מן העפר (קהלת א) ר' נחמן אמר אפי' גלגל חמה", (בראשית רבה פי"ב). אגדה נוספת אף מזכירה כי החומר של כדור הארץ 'נזרק', מה שמקביל להשערה על הפיצוץ: "היאך נבראת הארץ תחלה? נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ", (שמות רבה יג א). המדע אינו יכול להסביר את מקור גרעין החומר הראשון, ולכן הכינוי "מתחת כסא הכבוד" נאה ויאה לו.

את הרגע שלפני המפץ מתאר הרמב"ן: "הנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ", (רמב"ן בראשית א א). והוא מוסיף גם את מה שהעלה איינשטיין כי הזמן נברא יחד עם המרחב: "ועוד יתכן שנאמר, כי משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון, נהיה זמן, כי אף על פי שזמנינו ברגעים ושעות שהם באור ובחשך, משיהיה יש יתפש בו זמן", (רמב"ן שם). הדעה הזו שהכוכבים והארץ נוצרו מאותו חומר, גם היא בניגוד לדעת אריסטו שהשתרשה (גם אצל חכמינו בימי הביניים) כי הכוכבים עשויים מגשם חמישי, וכך אירע, שהרמב"ם, איש המדע, לא הגיע למה שמקובל לחשוב כיום, ואילו הרמב"ן, השמרן, העלה בחכתו מניתוח המקורות את ידיעותיו של המדע המודרני.[1]

חכמים ידעו גם כי הכוכבים כולם, כולל השמש והירח, נוצרו מיד ברגע הבריאה: "המאורות נבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי", (חגיגה יב). בכך מיישבים את התמיהה העולה מספר בראשית כיצד נברא האור ביום הראשון, ואילו קבלו המאורות את ממשלת היום והלילה רק ביום הרביעי? למי שמכיר את הקוסמולוגיה אין כאן תמיהה כלל: במפץ הגדול נוצר האור של כל הכוכבים, וזו בריאת האור. הסידור של מסילות הכוכבים בגרמי השמים, ובכללם מערכת השמש שלנו – התרחש לאחר מכן, בסדרה של תהליכים משניים כתוצאה מהתפשטות היקום.

לפי האגדה אין הירח שלנו אלא חלק מגרם שמים גדול ש"התמעט" (חולין ס:). כפי שמקובל לחשוב בזמננו, שהירח הוא רסיס מגרם שמים גדול שהתפוצץ ונלכד סביב כדוה"א[2].

אפשר להעלות תהיות לגבי מקור דברי חכמים, האם למדו מפרשנות הפסוקים? או קבלו כך בשם הנביאים? והאם יתכן שחכמים נוספים מאומות העולם קבלו כן מחכמי קדם ומנביאי קדם?[3], רב הסתום על הגלוי, והמטרה כאן רק להציע את הקשרים, ולא להסבירם. באופן כללי רוב הדברים שאנו מביאים כאן בשם חכמים, לא יכלו להתקבל על לבם של עמי קדם, שתפיסתם האלילית מנעה מהם להבין ולדעת את תולדות הבריאה. כפי שראינו גם בפרק ה לגבי נושאים נוספים בחכמת הטבע.

חכמים ציינו (ירושלמי נדה ג ב) כי ההרים לא נוצרו בבריאת העולם אלא מתוך תהליכים שאירעו לאחר מכן (ילקוט שמעוני בראשית מז, הנצי"ב בפירוש העמק דבר בראשית ז יט). כן עמדו על העובדה שגבולות הימים לא היו כפי שהם בימינו מאז ומעולם (ב"ר כג ז).

שאלה גדולה היא האם אירעו קטסטרופות מהותיות ששינו את פני כדוה"א בעידן ההיסטורי. ההיסטוריה הצעירה של המערב, בת אלפיים וחמש מאות השנים, איננה יודעת על מלחמה בין 'שרו של ים' לבין היבשה, אין היא יודעת ששרו של ים (רהב) העיז לקרוא תגר על הסדר שטבע האל בעולם. ובכלל אין אנו רואים מלחמה בין הים ליבשה, איננו מתפעלים מגרגרי החול העוצרים את הים, שכן רגילים אנו שהים כבודו במקומו מונח, והיבשה במקומה. גם אם ראינו פה ושם הצפה קטנה או גל צונאמי, אין הם משנים את מעמדו של הים.

הקדמונים לא ראו את פני הדברים כך, ומפורסמת היא האגדה על מלחמת הים שמרד בה', ע"פ הכתוב "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו יב), ובפירוט יותר בתלמוד (ב"ב עד: ועוד). ותהלים רואה את חוף הים כגבול המונע מן הים לחזור ולכסות את היבשה (גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות ארץ, תהלים קד ח. ראה משלי ח כז. איוב ז יב). האגדה מספרת כי בדור אנוש "נקרע אוקיינוס והציף שליש היבשה" (מדרש המובא ברש"י בראשית ד ו). וכן פירטו כיצד הים התיכון נוצר בדור אנוש ודור הפלגה בשני שלבים (ירושלמי שקלים ו ב).

ישנה השערה כי היבשת האבודה אטלנטיס שספרו עליה הקדמונים,[4] היא יבשת אמריקה שנחשבה בעיני בני אירופה כאבודה. אף שתיאוריית ווגנר על נדידת היבשות מקובלת כיום על אנשי המדע, (משנתגלתה התאמה לא רק בצורה החיצונית של היבשות אלא גם בחי ובצומח לאורך קו התפר), הרי אף חוקר אינו מעלה בדעתו כי אירוע זה קרה בזמנים ההיסטוריים, שהרי לפי קצב הנדידה כיום חייב התהליך לקחת מאות אלפי שנים. אלא שהסברים קטסטרופאליים נותנים תמונה שונה, ואף התורה עצמה מספרת על התחלקות הארץ: "פלג, כי בימיו נפלגה הארץ" (בראשית י כה). בעל זהר חדש אומר: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבעה ארצות" (זהר חדש בראשית כא:). לפי אגדת חכמים נעשו השינויים הגיאולוגיים בתקופה ההיסטורית.[5]

חכמינו ספרו על שינויים רבים שעברו על פני כדור הארץ, המדובר בחדוש מפתיע, האם אדם שמאמין בבריאת העולם בידיו של האל, צריך להניח בפשטות כי ההרים לא היו בבריאת העולם ונוצרו בקטסטרופות מאוחרות יותר? (ירושלמי נדה ג ב, בהרים לא נאמר 'יצירה' בבריאת העולם. ילקוט שמעוני בראשית מד: "היה כל העולם כולו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשים וגומות"[6]). המחקר אכן הוכיח את העובדה הזו כשהראה שכבות קימוט שנוצרו על ידי כחות טבע אימתניים שדחקו את הלוחות הטקטוניים זה בזה. השאלה היא מתי התרחשו אירועים אלו?

ווליקובסקי (ארץ רעשה) מראה כי ערים שלמות הורמו מעל פני הקרקע, הוכח כי ערים ומקומות ששימשו למרעה ולגידול בע"ח וצמחים קיימים כיום בפסגות בהן אין אפשרות טכנית לעשות זאת, הן הורמו בתקופה ההיסטורית. בהרי ההימלאיה שאפילו נשרים אינם מסוגלים להגיע לפסגותיהם, נמצאו שרידי אוכלוסיה ימית, וגם שרידי תרבויות אדם! (Heim a. & A. Gausen: "Tha Therone of the Gods – an Account of the First Swiss Expedition to the Himalayas". P. 218. 1939).

האגדה מספרת: "בתחילה היה העולם מים… חזר ועשאו שלג… חזר ועשאו ארץ", (ירושלמי חגיגה ב א). זהו תיאור מדוייק של שלשה עידנים בהתפתחות כדוה"א כפי המקובל כיום: אוקיינוס קדמון, עידן הקרח, העידן הנוכחי. יש רגליים לדבר שעידן הקרח היה בתקופה היסטורית.[7]

הזכרון האנושי הוא ארוך טווח יותר משאנו רגילים לחשוב, והאגדה העממית שימרה ידיעות היסטוריות משך אלפי שנים. בכתובות קאנופוס משנת 238 לפני הספירה מכונה סוריה "חארו", זה הכינוי המצרי העתיק לסוריה על שם החורים שישבו בה עד המאה ה13 לפני הספירה, וכינוי זה עדיין שומר את הידיעה על מיקומם של החורים יותר מאלף שנה לאחר היעלמם! מלכות שומר לא כללה את אכד כבר מימי חמורבי (המאה ה18 לפנה"ס), אבל עד ימי כורש הפרסי (המאה ה5) נשמר תארם של מלכי בבל "מלך בבל ואכד".

בנוגע למבול, ניתן היה להרחיב את דברי התלמוד שבארץ ישראל לא ירד מבול (זבחים קיג), ולראות בכך עדות כי המבול לא הקיף את כל כדוה"א ממש, כפי שכותב גם רד"צ הופמן בפירושו לבראשית: "אפשר גם להגן על הדעה שלפיה לא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי "אשר תחת כל השמים" יהיה מוצדק גם אם נפרשהו כל חלקי הארץ המיושבים על ידי בני אדם". וזה תואם גם לאגדה כי "לשנער ננערו מתי מבול" (זבחים קיג). אלא שאגדה אחרת מציגה את המבול כקטסרופה עולמית הקשורה בשינויים קוסמולוגיים, ולא רק כריכוז מים, ואמרו שהמבול נוצר על ידי שניטלו שני כוכבים מכימה (ברכות נט), בימי המבול היתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח (סנהדרין קח). זה מחייב קטסטרופה שהקיפה את רוב ככל כדוה"א.[8] וכן האגדות מדברות על שינויים מהותיים בתנאי הקיום על הארץ, "היו זורעין אחת למ' שנה… היה להם אויר יפה כמפסח ועד העצרת" (ילקוט שמעוני, בראשית סא). את האגדות האלו אפשר לקחת גם 'דברים כפשטן', ויש שפירשו כי כדור הארץ זז ממקומו לאחר הבריאה (ספורנו בראשית ו יג ומלבי"ם).

גם כאן יש להצליב את הדברים שבאו בפי חכמים, עם ידיעה של עמים קדומים רבים, וליקובסקי ב'עולמות מתנגשים' (ח"ב פרק 8) מביא עדויות קדומות מכל קצוי תבל: הודו, פרס, בבל, אשור, מצרים, סין, מקסיקו, האינקה, המאיה, כי בימי קדם היתה השנה בת 360 ימים, ושהשנה הירחית והשמשית היו תואמות. לכולם הוברר בשלב כל שהוא כי יש צורך להוסיף 5.25 יום בכדי להתאים את לוח השנה. (סביר להניח כי החלוקה של המעגל, ל360 מעלות מקורה בהיקף המקורי של סיבוב כדוה"א). וליקובסקי מציין כי גם בתורה מסופר כי המבול החל ביז' לחדש השני והסתיים בכז' בחדש השני בשנה הבאה. וכך למשל שבטי דרום אמריקה מספרים: "כאשר השמש והארץ החליפו מקומות לא ידעו בני האדם מהיכן תזרח השמש, מהדרום מהצפון מהמזרח או מהמערב", (עולמות מתנגשים עמ' 118).

 ד"ר עמנואל וליקובסקי בספרו "עולמות נפגשים" מונה בפרוטרוט מאות מיתולוגיות מן העולם כולו ומכל השבטים שבאיים הנדחים כשכולן מספרות על אותם אירועים, המקבילים בהרבה פרטים לסיפור התורה.

קארל סאגאן כתב על כך:

"בספרו הפנה ווליקובסקי את תשומת ליבנו לדמיון וההתאמה המפתיעים בין סיפורים ואגדות שרווחו בקרב עמים שונים שמרחקים גדולים הפרידו ביניהם. אינני מומחה לתרבויותיהם ולשונותיהם של כל העמים הללו, אך אני מתרשם שההתאמה והאחידות של רבות מהאגדות שליקט ווליקובסקי היא מפליאה… דעתי האישית היא שאפילו אם רק ב- 20 אחוזים מההתאמות בין האגדות המוצגות ע"י ווליקובסקי יש ממש, עדיין יש בפנינו תופעה חשובה שראוי למצוא לה הסבר… אני מודה שהדמיון וההתאמות בין סיפורים מיתולוגיים שונים הוא עניין מדהים, ובהחלט ראויים למחקר נוסף, אך ככל הנראה ניתנים להסבר באמצעות ההפצה או הסברים אחרים", (פורסם ב"פנטסיה" 2/1/98).

אין להאריך עוד בנושא זה, כי הכוונה היתה רק להצביע על האפשרות לקחת דברים כפשטן.

בריאת האדם ובעלי החיים

ידוע שהיו מחכמינו שסברו שששת ימי בראשית היו תקופות ארוכות יותר מאשר יום בן זמננו, רד"צ הופמן בפירושו לבראשית כותב כי העולם קיים שנים רבות הרבה יותר מששה אלפים, "וטעמים לא מעטים מדברים בעד זה", כך הוא מביא שם מספר הזהר כי ששת ימי בראשית אינם אלא שש תקופות גיאולוגיות. בעל תפארת ישראל על המשניות מסתייע במאמר חז"ל "אמר ר' יהודה בר' סימון יהי ערב אין כתוב כאן אלא ויהי ערב מיכן שהיה סדר זמנים קודם לכאן, אמר ר' אבהו מיכן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אילו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי", (ב"ר ג), ומסביר את מקורן של המאובנים העתיקים ושל הדינוזאורים בעולמות קדומים אלו, ('דרוש אור ישראל' בסוף פירושו למשניות). המהרש"ם (תכלת מרדכי, בראשית סי' ב) שיבח את פירושו של בעל תפארת ישראל (כך כתוב גם ב"שם עולם" מאת רבי יהונתן איבשיץ). תלמידיו של רש"ר הירש הבינו שכך גם דעתו נוטה (רד"צ הופמן בפירושו לבראשית, רש"ר מביא דעה זו במאמרו 'ערכה הפדגוגי של היהדות משנת 1873', מצוטט ב'דעות' מז תשלח. גם הנצי"ב בפרושו לתורה בראשית ז כג ו מביא דעה זו, אך מסקנתו אחרת). הרמ"א כותב: "מספר הימים בבריאת העולם הוא התגלות הכוחות" (תורת העולה לרמ"א ח"ג פמ"ז, בשם עקדה פרשת בראשית ומו"נ ח"ב פ"ל).

מדרש קדום אומר: כל יום מששת ימי בראשית היה אלף שנים (מדרש ר' משה הדרשן, נדפס ב'תורה שלמה'). מדרש אחר אומר: "תשע מאות שבעים וארבעה דורות שהיו קודם לבריאת עולם ונשטפו כהרף עין בשביל שהיו רעים", (מדרש תהלים צ יג). תורה ידועה אצל המקובלים בשם 'שמיטות' גורסת כי מנין השנים לבריאת העולם אינו אלא השמיטה (שבעת אלפי שנה) הנוכחית, אבל ישנן שמיטות רבות ואיננו נמצאים בשמיטה הראשונה (תורה אור למהר"ם פפירש, בשם הרמב"ן, ספר הפליאה, ספר הקנה, הרמד"ל, מאור עיניים, זהר קלו: הרדב"ז, מגלה עמוקות, של"ה).

המקובל "בעל הלשם" כותב: "דע כי כל הששת ימי בראשית וגם השבת בראשית. אשר אז היה משמש ומאיר האור הגנוז עד סוף מוצאי שבת כמ"ש במדרש ב"ר פ יא סימן ב. הנה היה אז שיעור הזמן ע"ד אחר לגמרי. כי ערך הזמן הוא לפי ערך מצב העולמות. וכמו שבארנו כל הדברים הללו בספר הדע"ה ח"ב דרוש ג ענף כב ע"ש, והבן כי ישנו גם בזה סודות עמוקים", (הלשם, ספר הדע"ה דרוש עץ הדעת סימן ח).[9]

ספרות על דעות במקורותינו הרואות את ששת ימי בראשית כששה תקופות: א. מונק The Seven Days of the Beginning, הוצ' פלדהיים י-ם, 1974. א. כרמל וס. דומב Challenge , הוצ' פלדהיים י-ם 1978, עמ' 124-140.

כמובן שאין הכוונה כאן להיכנס ולהכריע בשאלות אלו, אלא רק להציע דרכים בפירוש האגדות, שאחת הדרכים להסתכל עליהן הוא כ"היסטוריה של חז"ל".

המקורות האלו עוסקים בנוגע לזמן קיומו של העולם, אבל לא בדרך היווצרות המינים. לעומת זאת מפורסמים דברי הרב קוק הכותב:

"תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי העולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות" (אורות הקודש ב תקנח).

"על דבר מנין שנות היצירה ביחס להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו, כך היא הלכה רווחת. שהיו כבר תקופות רבות קודם למנין תקופתינו, הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים, במדרש רבה (בראשית פרשה ג וט) ובזוהר (פ' ויקרא דף י) אם כן החפירות מורות לנו שנמצאו תקופות של ברואים ואנשים בכללם… אפילו אם היה מתברר לנו שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים ג"כ אין שום סתירה… ולפעמים אנו אומרים בדרך דילוג "ויצר ה'" "ויעש ה'" כמו שאנו אומרים "אז יבנה שלמה" ואין אומרים ששלמה ציוה לשרים והשרים לנמוכים מהם והם לאדריכלים והאדריכלים לאומנים והאומנים לעושי המלאכה הפשוטים", (אגרות הראי"ה ח"א צא).

ומעניין שגם הרב דסלר כותב דברים דומים:

"כיון שאנו רואים התפתחות מהירה מצורה לצורה בעובר, א"כ למה לא נאמר שכך היה גם בתחלה יש שהתפתחו כל סדר ההתפתחויות עד היותם לאדם, ויש שהתפתחו רק עד דרגת דג ועוף ובהמה, וכן גם היו כאלו שהתפתחו עד הצורות שמתו ונתבטלו מהעולם", (מתוך מכתב העוסק באבולוציה. מכתב מאליהו ח"ג מכתבים מכתב לא).

שני ענקי רוח אלו לא היו אנשי מדע, אך בדבריהם התיחסו לטענה המדעית, הרב קוק בקטע הראשון אמנם טוען ש'תורה' זו מתאימה לרזי הקבלה, [10] אך בקטע השני דומים דבריו לדברי הרב דסלר, שלא בא לצדד בתורת האבולוציה, אלא להגן על האמונה, בקבעו שדברי התורה ניתנים להתפרש גם אם נניח שבאמת היתה התפתחות. אין בדבריהם משום הכרה בנכונות הקביעה המקובלת בהתרחשותה של האבולוציה, מה שכמובן לא היה בסמכותם ובתחום ידיעתם. [11]

גישה אחרת אינה רואה כלל קונפליקט בשאלות של היחס בין האמור בתורה ובדברי חכמים, לבין המקובל בימינו, בנוגע להיסטוריה של כדוה"א והמינים. כך הרב י"ד סולוביצ'יק הכותב: "מעולם לא הוטרדתי באורח רציני על ידי הבעיה של תיאור בריאת העולם אשר בתורה לעומת התיאור המדעי של האבולוציה", (איש האמונה הבודד עמ' 12), והרב ישראל רוזן אומר: "אין אנו יכולים להשתחרר מן ההרגשה שמאמץ רב מדי מוקדש בציבור הדתי כדי להפריך את האבולוציה, משימה שהנה עניין מדעי שחייב להתנהל לפי שיקולים וכללים מדעיים", (מגדים ה). לענ"ד גישה זו זרה לרוח המסורת, וכוונתי היא לזרות במודע, דהיינו להשקפה שאפשרי ואף מן הראוי לעתים לסטות מעט מרוח המסורת בנושאים כאלו. ואילו מי ש'מוטרד באורח רציני' מקונפליקט זה, או ש'מקדיש מאמץ רב' לברר שאלה זו, ומוכן לשם כך אף להטיל ספק בערך המדעי של תיאוריות שנתמכות ע"י מערך כביר של ידע, נצמד בזה לרוח המסורת. היומרה הנדרשת לבטל את פשט דברי הנביאים והחכמים, לא פחותה מהיומרה לבטל את דברי חכמים וחוקרים. כאן יכול לעבור הגבול הדק בין מי שבא 'לקיים דברי חכמים', לבין מי שבא 'לבטל דברי חכמים', אף שלעתים נראה ששניהם אומרים את אותו הדבר.[12]

לעצם קיומם של אנשי קוף ע"פ אגדת חז"ל, נדרשנו לעיל פרק ה בקטע 'האמנם ירדנו לסוף דעתם של חכמינו' סעיף ח. ומעניין שלפי הרמב"ן (בראשית ב ז) גם לאדם הראשון עצמו היה סוג של חיים נחותים לפני שנכנסה בו נשמה, ולומד מן הכתוב: ויהי לנפש חיה, שלאחר שקיבל את הנשמה נהפך לאיש אחר. גם הספורנו (א כו, ב ז) כותב שהאדם נוצר תחילה ביחד עם בעלי החיים כ'נפש חיה' – בלתי מדברת, ואחר כך ניתן בו צלם אלהים השכלי. וכך הוא במדרש (ב"ר ז ה) "אמר ר' אלעזר נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון".

יש להעיר עוד בהמשך לאמור לעיל פרק ה שם, שלפי הדעה ש'אדני השדה' הוא מין חיה מבחינה הלכתית, סביר להניח שנברא עם בעלי החיים, לפני אדם הראשון. ואכן מדרש מספר כי חוה בחרה להאכיל את אדם הראשון מעץ הדעת מכיון שפחדה שאדם יקח אשה אחרת.[13] ואף שאשה במדרגתה הנפשית של חוה לא היתה, הרי אמרו חכמים שהאדם מתחלה הזדווג עם כל בעלי החיים (יבמות סג), ונראה שהיתה אפשרות שידרדר לקשר עם יצורים נחותים ממנו מבחינה נפשית. עוד ספרו חכמים שלאדם הראשון היה זנב בתחלה (ערובין יח. ב"ר יד). וכן אמרו כי האדם הראשון היה מתחלה אנדרוגינוס היכול להתרבות (ב"ר ח א). בפרט מענין מה שספרו כי לפני חוה היתה בעולם אשה אחרת וקין והבל התקוטטו עליה (ב"ר כב יז). ועל שינויים בהמשך סיפרו כי אצבעות האדם היו מחוברות בימי קדם עד נח (ילקוט פ' נח)[14].

בודאי בולט הדבר שהתורה כלל אינה רואה צורך לפרט עם מי התחתנו קין, הבל, ושת, וכיצד התרבו. אלא שעל אריכות בנושא זה אמרו חז"ל: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור" (משנה חגיגה פ"ג). ובגמרא שאלו: מילא מה למעלה, מה למטה, מה לאחור, אלא לפנים -מה שהיה היה (ומה איכפת לי)? והשיבו: "משל למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדול על האשפה, הלכו ובנו לו, אין רצונו של מלך להזכיר (על הפלטרין) שם אשפה". וייתכן בהחלט כי חז"ל שהיו מודעים היטב לכל המסורות העתיקות, ידעו על עמים שיש להם מסורות עתיקות ביותר כדוגמת המלכים הבבליים, ואת כל זה כינו בשם "אשפה" שאין רצונו של מלך להזכיר.[15]

יש לשים לב כי חז"ל מדגישים (מה שרמוז בתורה) כי האדם בתקופתו הראשונה (עד המבול) היה לַקָט וניזון מעשבים בלבד, זה תואם לידוע לנו על ראשית האנושות, בדיוק כמו התיאור שבתורה שאדם היה מהלך ערום, עד שקיבל בינה להתקין לו כתנות העשויות מעור. נשמרת כאן הידיעה המציאותית, שלא התבררה לנו אלא מתוך חקירות הארכיאולוגיה.

גם בהקשר לבריאת מיני בעלי החיים בעולם אמרו חכמים כי העופות נבראו מן המים,[16] ולכן יש ברגליהם קשקשים כדג (חולין כט). ומכאן אנו למדים על קשר בין השלבים השונים של בריאת המינים (בדומה לרעיונו של הרב דסלר המובא לעיל). המפרשים הזכירו בכמה וכמה מקומות כי נוצרו מינים חדשים לאחר בריאת העולם (שטמ"ק חולין קכז. מעי"ט על רא"ש חולין פ"ג סו), והסבירו כי מכל מין נברא רק אב טיפוס אחד וממנו התפתחו מינים רבים של חיות (העמק דבר לנצי"ב בראשית ו כ, רד"ל על פדר"א כג).

ענין נוסף העולה מן האגדה, הוא יחוס מציאותי לקיומם של מיני ענק, כך למשל דוד המלך פגש ראם ענק בגודל של הר, ועוד כיוצא בזה. השאלה המתבקשת בפי רבים היא, האם יש קשר ליצורי האימים הידועים לנו מן הפליאונטולוגיה. יש צורך להתייחס בזהירות רבה לפרשנות של אגדות אלו, ואין למהר ולהסיק מהן מסקנות, כפי שכבר הראינו בפרק ה בדוגמאות רבות, אך בבואנו לתת לגיטימציה לגישת 'דברים כפשטן', אין לנו להתעלם מנקודות המעוררות מחשבה בנושא.

חז"ל ספרו שהראם שרד את המבול בצורה כל שהיא, בארץ ישראל, או בעזרתו של נח (זבחים קיג), גם הלויתן שרד את המבול, שהרי שוכן מים הוא. הלויתן שחכמים תיארו אינו היונק המכונה בפינו לויתן, אלא יצור אימים ענק, המתואר בנביאים:

ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים (תהלים עד). ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים (ישעיהו כז א). עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דרות עולמים הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין (ישעיהו נא). ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח (איוב כו יג). הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר (איוב ז יב).

הנביאים והחכמים ספרו על השמדת והכחדת הלויתן בימי קדם,[17] וזה תואם למקובל בזמננו שיצורי האימים הקדמונים נכחדו בשואה פתאומית. אך האם ייתכן שאירעו הדברים בתקופה ההיסטורית?

קשה מאד להתעלם מהעובדה שהדינוזאורים מתוארים במאות פסלים וציורים קדומים שנעשו בתקופה ההיסטורית, מה שמוכיח שריבוי האזכורים שלהם בסיפוריהם של מאות עמים אינו רק פרי דמיון, שהרי את התיאור האנטומי המדוייק של הדינוזאורים השונים לא יכל לתת אלא מי שראה אותם. עד כמה שהדבר נשמע מופרך ומוזר, אי אפשר לדחות הוכחה זו על הסף.[18]

אפילו אם נניח שהיו קדמונים שנחשפו לשלדי דינוזאורים, (מה שמצריך חפירות, שכן לפי התיארוך המקובל, אין להניח ששלד יישאר שלם או קרוב לכך על פני האדמה, במשך 65 מליון שנים), הרי לא יכלו לדעת על הקשקשים שלאורך כל צוארו וזנבו (המתוארים בין השאר בתוספתא ע"ז ה ב), ולא על הקרומים שבין אצבעות הרגליים (דרקונים מתוארים כבעלי רגלי צפור). הדרקון שתיארו בני המאיה באמריקה, דומה להפליא לדרקון שתואר במזרח.

הנצי"ב מוולז'ין כותב שמציאת שלדי הדינוזאורים הם 'כבודו יתברך', משום שעי"ז מכירים סתרי הטבע:

  • "עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם… המה מלפני ימי המבול. ואע"ג שנמצאים באקלים שאינם חיים שם זה נעשה ע"פ ששינו את דרכם על הארץ לפני המבול והלכו למקום אחר… והיה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו יתברך", (העמק דבר בראשית ז כג).

הערות:

[1]  בניגוד לסגל האומר: "בכל מקום שרמב"ן עוזב את הדרשות ואת הח"ן שלו הוא אחד הפרשנים היותר חשובים אין דומה לו בשכלו הישר והחד, בכח הנתוח שלו, בעמקותו וחריפותו, ובידעותו המפליאות בכל חדרי התורה והחכמה", (מ.צ. סגל מבא המקרא עמ' 1005), הרי חלק מכחו של הרמב"ן הוא דוקא משום שלא עזב את דרשות החן ואת הדבקות במסורת ללא נסיון להכניס בה מה שנחשב כנכון ורצוי בזמנו.

[2]פרופ' א. ג. קמרון מאוניברסיטת הרווארד הוכיח לאחרונה שהירח נוצר בתהליך ייחודי, הנובע "מהתנגשות בין כדור הארץ ובין גורם שמימי בגודלו של מאדים". בכך שונה הירח שלנו מיתר הירחים במערכת השמש, שנוצרו בעקבות תהליך אחר לגמרי", (אביעזר, בראשית ברא עמ' 58. ."המדע והאזרח" Cameron, Scientific American יוני 1986, כרך 254 עמודים 67-68).

מעניין מאד כי אף שמבחינה טבעית לא היה כאן אלא אירוע מקרי, בפועל ישנה התאמה מפליאה של הירח להיותו אחד מ"שני המאורות הגדולים":

"אם נמדוד את השמש ואת הירח לפי תפיסה זו נגלה צירוף מקרים מופלא. הגודל הנראה של השמש זהה לחלוטין לגודל הנראה של הירח. לשני גרמי שמים אלו יש אותו גודל נראה של 0.530 אע"פ שקוטר השמש גדול פי 400 מקוטר הירח, שכן גם המרחק של השמש מכדור הארץ גדול פי 400 מן המרחק בין כדור הארץ לירח. השיוויון בגודל הנראה בא לידי ביטוי בעיקר בעת ליקוי חמה מלא, כאשר הירח מאפיל על השמש בדיוק מושלם, היוצר מחזה מלא הוד", (בראשית ברא, עמ' 56).

[3]התורה מתארת את מצבי צבירת המים בכדוה"א, כאשר מתחלה המים כיסו את כל פני כדוה"א, עד שנקוו המים אל מקום אחד (בראשית א), ואכן לו ימסו הקרחונים אליהם נקוו המים יכוסה כל העולם בעשרות מטרים של מים (לפני יצירת ההרים. אך אין הכרח גיאולוגי שבזמן המבול לא היו הרים כלל, ואף אפשר שכח משיכה חיצוני שנגרם מגרם שמים גרם לגאות יותר מכדי שטח הפנים של המים).

הידיעה הזו שהמים הם צורתו הראשונית של כדוה"א, מקובלת כיום ומכונה 'מרק קדמון', ומעניין שידיעה זו משותפת לרבות מאומות העולם. לפי שיר הבריאה הבבלי 'אנומה אליש' בראשית היו מי תהום. לפי האגדה המצרית היו המים הקדמונים 'נון' בראשית. אגדות הכנענים מזכירות את תהום הרקק (הקוסמוגוניה של סכניתון, אצל אבסביוס, פילון מגבל). לפי הוודות ההודיות (ריגודה, X, 109) היו בראשית המים הקדמונים הנובעים מחיק התהום. בבונדהיש הפרסי כתוב כי הכל נברא מן המים הקדמונים. אצל היונים אוקינוס הוא אבי כל האלים (איליאס יד 201). לפי אגדות הגרמנים היה הים המקלח מן הלוע הפעור ומכסה את כל פני האדמה. בשירה הפינית (קלולה) ראשית העולם באם המים. כך גם מספרות האגדות המקסיקניות והפולינזיות.

עוד יש לציין כי את המושג של ששת ימים הנגמרים ביחוד של יום שביעי אנו מוצאים בכל העולם, ואפשר לשער שמקורו בששת ימי בראשית:

מספר שבע כמספר הטור העולה שרשים קדומים לו במסורת המזרח הקדמון, כן מצאנו למשל טקסטים אגדיים… דגם פרימיטיבי זה עובר לפרקים כבר בספרות האכדית… מפורסם ביותר הוא דגם הפעולה הנמשכת ששה ימים עד שביום השביעי מתחדש חדוש. דגם זה נמצא כבר בעלילת גלגמש… אותו הדגם חוזר פעמים מספר אף באפוס האוגריתי", (לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, עמ' 33).

[4] המקור הידוע ביותר הוא עדותו של סולון ששמע עליה מכהני מצרים, אך גם אריסטו מספר על אי גדול באוקינוס האטלנטי שהקטגנים כינוהו אנטיליה. קראנטור (המאה ה4 לפנה"ס) דיווח שגם הוא ראה את הטורים שעליהם היה חקוק סיפור אטלנטיס. פלוטארכוס (המאה ה1-2 לפני הספירה) סיפר על יבשת הקרויה סאטורניה ועל אי באוקינוס הקרוי אוגיגיה, והומרוס מספר על האי אוגיגיה שבו גרה הנימפה קליפסו. מרקלינוס (מאה ה4 לספירה) מספר כי בים האטלנטי לחופי אירופה נבלע אי גדול. פרוקלוס (המאה ה4) כותב שכמה היסטוריונים מספרים שאי גדול ועצום היה קיים בים החיצון.

[5] באופן מפתיע הפליאונטולוגיה קובעת כי תהליכים זיאולוגיים התרחשו במקביל בשלשת גושי היבשה שהיו מנותקים לפי התיאורית המקובלות בזמננו: הדינוזאורים נכחדו בבת אחת באירסיה, אמריקה, ואוסטרליה, "הדפוס הכללי של האבולוציה בכל שלשת המקומות היה זהה. היונקים שנקלעו במקרה לכל איזור החלו להתבדל באבולוציה, והפיקו מומחה לכל משלח יד שנעשה במקרים רבים דומה להפליא למומחה המקביל לו בשני האיזורים האחרים", (ריצ'ארד דוקינס, השען העיור עמ' 119,  מבלי להיכנס כאן לאיוולת של 'אבולוציה מתכנסת'). ואולי, נפלגה הארץ בתקופה ההיסטורית, לאחר כל האירועים האלו?

ועוד יש לשים לב, שישנו גם קשר תרבותי בין שוכני היבשות האלו, די לציין את המשותף בין האינקה למצרים: פירמידות, חניטה, סגידה לשמש, סמל הנחש עטוי הנוצות. האם גם בתרבות אנושית קיימת 'אבולוציה מתכנסת'?

[6]"והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רקבה ונעשה ע"י זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול. תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם ובאמת אינו כן אלא אותם ההרים נעשו בימי המבול", (העמק דבר, בראשית ז יט).

[7] "החיות הכחודות המתוארות בציורים אלה מרמזות שהציורים נעשו בזמן כלשהו בתקופת הקרח. רק בה יכלו לדעת עליהם, אולם המוטיבים המצריים באותם ציורים עצמם מרמזים שהם נעשו בזמנים היסטוריים", (ארץ רעשה, עמ' 76).

את אירועי ימי קדם שאירעו לכאורה לפני מאות אלפי שנה, אנו מוצאים מתועדים במיתולוגיה, כך למשל המיתולוגיה הסקנדינבית והמיתוסים הצפוניים מתעדים את ההתפרצויות הגעשיות בקנה מדה ארצי, שלפי התיארוך המקובל אירעו לפני מאות אלפי שנים, (ראה למשל נשיונל גיאוגרפיק ספטמבר 2004).

השם היווני הקדום של הרי הבלקן משמעותו "ההר הישן", גם לפי הגיאולוגיה הרי הבלקן הם קימוט ראשוני שאירע לפני התור הפרמי (משה בראוור, אנצ"ע ערך בלקן), הייתכן כי קוראי השם ידעו עובדה גיאולוגית זו ממסורת היסטורית?

[8] ואין זה בהכרח סותר לאמור שבא"י לא היה מבול, ככתוב "ארץ לא גושמה ביום זעם", וראה זבחים קיג. כי בעלי החיים בא"י לא מתו במבול. לפי התיאורים על היווצרות ההרים במבול (שנחוצים כדי להסביר את כמות המים הנדרשת כדי לכסות את כל האדמה בכדוה"א), אפשר לומר כי ארץ ישראל היתה גבוהה מכל הארצות עד המבול, ולכן בחלק הראשון של המבול בו היו המים גבוהים ביותר, היתה א"י מחוץ לשטח המים. אגב יש לציין שבכל התרבויות העולמיות ישנו סיפור על המבול, בספרם של C. Sellien and D. Balsiger תועדו סיפורי המבול מ217 תרבויות!, מלבד בתרבות הכנענית.

[9]"אמר רבי נחמיה כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות, אמר לו רבי יהודה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, וכו', אמר לו רבי נחמיה כמלקטי תאנים הם, כל אחד ואחד הופיע בזמנו", (ב"ר יב ד).

לפי רבי נחמיה היו הצמחים ובעלי החיים וכו' קיימים קודם ששת ימי בראשית, וששת הימים היו רק זמן הבשלת הברואים האלו לכדי גמרם, כפירות תאנה שקיימים על העץ במצבים שונים. כך מפרש את הדברים ר' עזריה מן האדומים (מאור עיניים אמרי בינה פ"ו).

[10]כוונתו כנראה לעצם הרעיון של האצילות דרך הספירות, שביסודו מונחת הסברא כי מעשה אלהים עצמו הוא אור אין סופי בלתי מוגבל, והמציאות המוגבלת היא בהכרח תוצאה של השתלשלות, האצלה מספירה לספירה. כך גם עולמינו מלא ההגבלות והרוע, בהכרח הוא תוצאה של התפתחות והשתלשלות ולא יצירה ישירה.

"אין זה סוד שגם הוגים נוצרים – מקוזנוס במאה ה15, ברונו במאה ה16, לייבניץ במאה ה17, ועד לשלינג הגרמני ובהמה במאה ה18 – אימצו את רעיון הצמצום היהודי ועשו בו שימוש", (פרופ' מרדכי רוטנברג פסיכולוגיה יהודית וחסידות, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 27).

[11]ולכן יש לענ"ד להסתייג מדברי הרב גדליה נדל זצ"ל  כפי שנכתב בשמו ע"י הרב שילת:

"בריאת האדם בצלם אלהים זהו סופו של תהליך ארוך שראשיתו ביצור לא שכלי השייך לקטיגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם עד שניתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם בצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו – מסתבר שזה תיאור נכון. ההוכחות של דרוין ושל חוקרי המאובנים, לקיומם של שלבים קודמים כאלה, נראות משכנעות… ישנם ממצאים של שלדים של הולכי על שתים בעלי גולגולת קטנה שהמח שלהם אינו יכול להיות כמח של האדם המוכר לנו", (בתורתו של ר' גדליה, מהדורת שילת, עמ' ק).

הרב קובע שם בפסקנות כי אין להשליך את השכל אחרי הגו, ובריאת האדם המתוארת בתורה אינה אלא הענקת הדחיפה ל'חוליית הביניים' להפוך לאדם המודרני. אך על סמך ספרות פופולארית אי אפשר לקבוע אמיתות גדולות, 'חוליית הביניים' עצמה היא בדותא, ההבדל המהותי בין אדם לקוף הוא נפשי-רוחני, לא תחום ששרידי קופים שדים וגמדים מסייעים להבינו, גם אם נניח שנמצא יצור שמבחינה פיזית דומה יותר לקוף, אין כאן שום 'ביניים' בתחום העיקרי בו יש הבדל בין אדם לקוף, שהרי ייתכן אדם בצלם אלהים כשרכס הגבות שלו בולט, וכן קוף שהוא חית השדה הקרוב יותר פיזית לאדם. אם נניח שאכן היה קיים יצור שנפח מוחו קטן ויצור זה נכחד, אין זה מהווה שום סוג של הוכחה שמיצור זה התפתח אדם.

בנושא גיל העולם הוא כותב:

"ישנן הוכחות מדעיות רבות ושונות בדרכים מדוייקות שנבחנו על פי הנסיון… ומכולם מגיעים לאותן המסקנות על גיל העולם טעות היא לחשוב שהכל שקר. בעניני פיקוח נפש אנחנו סומכים על המדענים ללא פקפוק. כשרופא נותן תרופה שייצרו לפי נוסחאות מדעיות, או מנתח את העין או את המח באמצעות מכשירים מתוחכמים – אתה סומך עליו, אין אתה חושש שאולי הוא משקר. גם לגבי קביעת גיל העולם אין סבה לחשוב שהמדענים משקרים… אין אתה יכול ואסור לך להשליך את השכל אחרי גווך", (שם, עמ' צב).

קשה להאמין כיצד אין כאן הבדלה בין התחום הרפואי הבנוי על הנסיון בשטח, ובין התחום של חקר העבר הבנוי אך ורק על ספקולציות. והאמנם אין הבדל בין הרפואה שהיא תחום אובייקטיבי, לבין מוצא החיים שהוא גם שאלה תיאולוגית ותלויה בהשקפת עולמו של החוקר. הטענה שכל השיטות מגיעות לאותה תוצאה, אינה מדוייקת, ואכ"מ.

[12] הדברים נכתבים כלקח לקורא, וכהשלכה כללית לנושאים אחרים, ולא חלילה כבקורת על הרב סולוביצ'יק זצ"ל.

[13]מעניין שהאגדה מספרת על הנחיתות של מין האשה לעומת האדם בימי קדם: חוה היתה קוראת לאדם מתחלה "אדון" (אדר"נ א, וכן בספר החיצוני אדם וחוה).

האגדה גם מספרת על חרדתו של "אדם הראשון" מפני הלילה, בסברו שאולי מחר לא תזרח השמש. וכן שכאשר ראה את הלילות מתארכים חשב שמא לא יתקצרו יותר ותבא חשיכה נצחית (ע"ז יז), בהתאם למה שמקובל לחשוב בימינו על האדם הקדמון וידיעותיו.

[14]האגדה של טיאחואנאקו מספרת כי לאלה אוריאנה היו רק 4 אצבעות שהיו מחוברות בקרום, והיא הולידה 70 ילדים. ומענין כי שינוי באצבעות היו גם לבני הרפה הענקים "אצבעות רגליו שש ושש, עשרים וארבע מספר" (ש"ב כא כ). ואולי מקור שיטת הששים בספירה, שחלקים ממנה מקובלים עד היום, כמו חלוקת המעגל והיקום ל360 מעלות, מקורה בידיים בעלות שש אצבעות, (בדיוק כמו השיטה העשרונית המיוסדת על שתי ידים של חמש אצבעות). ובטיאוחואנקו ישנם ציורי קיר המתארים בעלי 7 אצבעות.

[15]בר קפרא אמר "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום", למן היום שנבראו ימים אתה דורש ואין אתה דורש לפנים מיכן". (ב"ר א).

"הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ"… ויומו של הקב"ה אלף שנים שנא' "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", הדא היא: "הזאת ידעת מני עד", התורה יודעת מה היה קודם ברייתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ" (ילקוט שמעוני).

[16] החלוקה בתורה תואמת למורפולוגיה, ולא לאידיאות אפלטוניות.  הצמחים קדמו  לחיים, היצורים החיים החלו בשרץ המים ולאחריו שרץ העוף, וכן חלוקת בעלי החיים לשני ימים נפרדים: הדג שרץ המים והעוף ביום אחד, כשהזוחלים הגדולים יחידה נפרדת, לעומת היונקים והאדם ביום שני. זו עובדה מעניינת מאד, שכן חלוקה סמלית היתה מונה את העופות והיונקים יחדיו, ואת האדם ביום נפרד. ואילו החלוקה של התורה מאחדת את העופות והזוחלים כולל התנינים הגדולים עם שרץ המים והדגים, ואת היונקים לחוד עם האדם, וכבר כתב הרלב"ג (בספרו מלחמות ה מאמר ו פ"ח) כי סדר ימי בראשית והנבראים בהם הוא לפי  "הקודם בסבה ובטבע".

[17]התנין והנחש הם שמות מתחלפים: שמות ד ג: "וישליכהו ארצה ויהי לנחש". שמות ז ט: "השלך לפני פרעה יהי לתנין". שמות ז י: "וישלך את מטהו ויהי לתנין". שמות ז טו: המטה אשר נהפך לנחש. לויתן מורכב מן המלה תן שהיא קצור של תנין. על זיהוי הדרקון המיתולוגי עם התנין / נחש שבמקרא כבר עמד ה'מרדכי' (ע"ז רמז תתמ): "דרקון הוא נחש בריח עקלתון". רש"י (ע"ז מג.) כותב: דרקון דומה לנחש. והעירני בני אברהם ישעיהו שבפדר"א יג אמרו שנחש הקדמון היה דומה לגמל וכנראה ג"כ הכוונה לדרקון ממין שנראה כאלו יש דבשת בגבו כמו הברכיוזאורוס שמזכיר במדה מסויימת גמל במראהו הכללי.

[18] גם בנושא ספציפי זה, התוצאות של אמצעי התיארוך השונים אינן חד משמעיות, ואין זה נושא חיבורינו.