נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

כא 1 תיאור הרצף ההיסטורי בתנ”ך

המטרה שלנו במאמר זה להראות את הרצף ההיסטורי מתעד את מתן תורה, עשרות ספרים משמרים ומתעדים את ההשפעות של התורה, ובכך מתעדים את האירוע של מתן תורה והפצתה כספר מרכזי בעם בראשית תולדות ישראל.

 

כא 1 תיאור הרצף ההיסטורי בתנ”ך

המטרה שלנו במאמר זה להראות את הרצף ההיסטורי מתעד את מתן תורה, עשרות ספרים משמרים ומתעדים את ההשפעות של התורה, ובכך מתעדים את האירוע של מתן תורה והפצתה כספר מרכזי בעם בראשית תולדות ישראל.
המדובר על ספרות הנביאים והכתובים, התנ”ך מחולק אמנם רק ל24 ספרים, אבל הרבה מן הספרים מכילים צירוף של מסמכים רבים ושונים, כפי שנפרט בהמשך. התנ”ך הוא יצירה של דורות רבים ומייצג את תמצית היצירה הישראלית באלף השנים הראשונות לקיומו של העם.
לפני שנסקור את התיעוד לאורך ההיסטוריה, נראה כיצד הספרות הישראלית לדורותיה, עונה על המאפיינים של רצף היסטורי שהצגנו במאמר הקודם.

1) המשך אורגני של חברת זמן המאורעות.

התנ”ך תורגם ופורסם בעולם כולו במאה ה3 לפנה”ס, החברה היהודית באותם ימים, היתה המשך ישיר של אותו עם שעלה ממצרים כאלף שנים קודם לכן, לא היה צורך בשום טרנספורמציה בכדי להעביר את המידע, הוא עבר בצורה טבעית ועממית, העם הכיר בספרות שלמה כספרות ההיסטורית שלו. העם היהודי שמר בקנאות על אפיו ועל מסורתו, הוא בהחלט מהווה המשך אורגני של חברה אחת ואחידה.

2) ספרות שהחברה מייחסת לה מעמד ואמינות.

ספרות התורה והנביאים, היוותה דבר ה’ ודברי הנביאים, שנחשבו כדבר הקדוש והנאמן ביותר שישנו, נביא שאומר דבר שקר בשם ה’ דינו מוות, כפי שרשום בתורה עצמה, וכפי שרואים בנביאים בהמשך ההיסטוריה. לא מצאנו שום עם שקידש טקסט וסמכות על כמו שקדשו היהודים את כתבי הקודש שלהם. מעולם לא הוטל ספק בכל התקופה הזו, ואין שום זכר לטענה של אמינות על הספרים האלו. אם יש איזה קריטריון לספרות שנחשבת אמינה בעיני העם, אין ספק שהתנ”ך עומד בקריטריון זה.
בהערת אגב נתייחס לטיעון שספרים דתיים הם ‘תיאולוגיה’, זה הוא טיעון שגוי, לכל חברה יש את המיתוס שלה, וכי משום שהחברה האירופית היתה חברה נוצרית, נתייחס לכל החיבורים ההיסטוריים מימי הביניים, שאכן כתובים ברוח דתית כ’תיאולוגיה’ ותו לא? והספרות היוונית, כלום אינה שזורה במיתוס היווני? וההיסטוריה המודרנית כלום אין לה מיתוסים ונארטיבים משלה? כל חברה שוזרת את הידע שלה בפרשנות ובאמונה שלה, אבל עדיין השפיות מסייעת להכיר בספרים אמינים ומייצגים את החברה, לבין תיאוריות קשר.

3) ספרות ממקורות שונים בחברה.

ספרי הנביאים והכתובים, כוללים בתוכם את הספרות של חוגים שונים ואף רחוקים אלו מאלו. מחד התנ”ך שימר בידינו את רשימות סופרי החצר של חלק מהמלכים, דוד ושלמה, ועוד. ומאידך את כתבי הנביאים המתנגדים להסתאבות המלוכה, למעשי השרים והיועצים. בצד אלו יש בידינו גם נביאים שהיו כהנים ומציגים את תפיסתם בנושא עבודת ה’ ועבודת המקדש, כמו יחזקאל. שירי תהלים מציגים את שירת הלויים בבית המקדש, שירה שינקה ממקורות משלה. ישנם בתנ”ך גם רשימות וכרוניקות של נחלות שבטים וחבלי ארץ, גבולות וחלוקות פנימיות. רשימות יוחסין של סופרי יוחסין. תיאורי מלחמות. נביאים שהיו פעילים חברתיים ואנטי ממסדיים, ספרות חכמה ודברי מושלי משלים. כתבי בני הנביאים שתיארו נסים ופעולות של הנביאים, שירות עממיות המתארים אירועים היסטוריים משבטים שונים וממקומות שונים.

הנביאים והסופרים שדבריהם נמצאים בתנ”ך אינם מייצגים השקפה אחידה, יש שתמכו במלכות, ויש שהתנגדו לה, יש שתמכו במלכות יהודה, ויש שתמכו במלכות ישראל, יש שהעלו על נס את התיקון המוסרי יותר מהקרבנות, ויש שהדגישו את הקרבנות, יש שנלחמו בבמות, ויש שלא נלחמו בבמות.
המגוון העצום של המקורות החברתיים שמתבטאים בתנ”ך, מהוה בהחלט פסיפס יצוגי של כל התרבות הישראלית על כל חלקיה ותקופותיה.

4) ספרות מרבדים שונים של החיים.

ספרות הנ”ך אינה ספרות של חוקים בלבד, או של היסטוריה בלבד, או של תיאולוגיה בלבד. בכל אחד מהתחומים האלו ישנם רבדים רבים ושונים. נבואותיו של נביא הנמצאות בספר אחד, אינם מסה ספרותית אחת, אלא ליקוט של עשרות נאומים דתיים, מדיניים, התיחסות לאירועים היסטוריים, מסרים שהועברו למלכים ולמצביאים, דברים שנאמרו לזקני העם ומנהיגיו, התכתבויות, משא ומתן עם כהני המקדש, וכיוצא בזה. בתנ”ך מתוארות חצרות המלכים, מלחמות וקרבות, אך גם האיכרים והאנשים הפשוטים, דברי החכמה והמשלים, בצד החיים בכפרים. יוחסין של השבטים השונים, הצורה בה עבדו את ה’, מלחמות הדת, והמלחמות הפוליטיות, פרטים כלכליים ומסחרים, שירים עממיים, הקשר עם העמים השכנים ועוד רבים כאלו. התוכן של הספרים מקיף את כל רובדי ההיסטוריה.

5) היעדר חוליות חלשות או חסרות –כיסוי מלא.

ספרות הנ”ך מתארת את ההתרחשויות החל מרגע מיתתו של משה רבינו, “ויהי אחרי מות משה”, ביהושע פרק א’, ספר שופטים פותח “ויהי אחרי מות יהושע”, ספר שמואל מתחיל בשופט האחרון: עלי, ומסיים במלכות דוד, ומלכים פותח “והמלך דוד זקן בא בימים”. וכך הלאה מתוארת כל ההיסטוריה, אין המדובר בתיאור פלקטי, אלא בקיבוץ של אלפי מסמכים ונתונים מסוגים שונים.
הרצף מתבטא ברשימות מסודרות של שמות המנהיגים והשופטים בכל הדורות עם קורות חייהם השונות, וברשימות היוחסין. רצף זה מאפשר לנו להרכיב כרונולוגיה של כל התקופה. אין מדובר ברשימה מלאכותית אחת, אלא בהצלבה של הרבה רשימות מתחומים שונים. אנחנו יכולים למסור מידע מקיף על כל תקופה החל מישראל במצרים ועד חורבן הבית. היכן התגוררו והתנחלו, מי שלט, היכן נלחמו, מי היו האוייבים, מי היו אנשי הרוח המרכזיים, מה היו הלכי הרוח הדתיים. אין תקופת אופל, אין חור שחור, יש תיעוד מלא של כל התקופה.

6) ספרות מסונכרנת.

הספרים מסונכרנים זה עם זה, ספר יהושע מכיר את התורה ומשתמש בה, ספר שופטים משתמש בספר יהושע ובתורה, ספר שמואל משתמש בשלשת הספרים שקדמו לו, וכך הלאה. אין ספר בנביאים שאי אפשר להוכיח שהוא מיוסד על התורה בהרבה מקומות.
הספרים עוסקים הרבה פעמים בנושאים מקבילים, נוגעים באותם נקודות, וניתן להשוותם זה עם זה.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
צוות האתרדוד Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
דוד
Guest
Member
דוד

הנה פסוקים שנוגדים רצף וְיָמִים רַבִּים, לְיִשְׂרָאֵל: לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה, וּלְלֹא תוֹרָה.” (דברי הימים ב´ ט”ו ג´) ימצאו כתוב בתורה אשר ציוה ה’ ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי וכו’ וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום”. “וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם–כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל–וּמַלְכֵי יְהוּדָה. כג כִּי, אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַיהוָה–בִּירוּשָׁלִָם.