נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

"כל שקרי האקדמיה"

שיתוף ב print
הדפס מאמר

ספר חדש:

ספרם של בני הזוג אלמוג הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.

את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של "המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21.

תמר היא מומחית ללמידה והדרכה, ועוז הוא סוציולוג והיסטוריון. שניהם חברי סגל באוניברסיטת חיפה.

עד כאן סקירה.

בדף הפייסבוק של הפקולטה למדעי הרוח באוניב' חיפה דוקא מפרגנים:

כל ספר שיוצא לאור הוא מיוחד בדרכו, אבל דומה שהספר הזה, שכתבו פרופ' עוז אלמוג מהפקולטה למדעי הרוח ובת זוגו ד"ר תמר אלמוג מהפקולטה לחינוך באוניברסיטה חיפה, הוא באמת נדיר (וגם אמיץ). ספרם הקודם, "דור ה־Y – כאילו אין מחר" (2016), היה רב מכר ועורר שיח ציבורי נרחב על המאפיינים, הצרכים והקשיים של הצעירים בימינו.

הספר החדש עוסק בעולם המדע וההשכלה הגבוהה ובקריירה האקדמית. הוא מעז לומר את מה שרבים יודעים (ושותקים) ואת מה שרבים אינם יודעים, ועכשיו אולי יתחילו לדבר עליו.

בריאיון למקור ראשון אומרים האלמוגים:

"תואר אקדמי לא נותן יתרון תעסוקתי"

התואר ארוך מדי, הקורסים ריקים, סטודנטים יוצאים לשוק העבודה ללא שום יתרון, הידע של המרצים איננו מחובר לשטח, ומודל ההשכלה שהכרנו עומד לעבור מהעולם. הצצה למחקר פורץ הדרך של צמד החוקרים עוז ותמר אלמוג, שעתיד לטלטל את עולם האקדמיה…

דמיינו לעצמכם שבעוד כמה שנים לא תלמדו תואר באוניברסיטה אחת, אלא תבחרו את הקורסים שלכם מכמה מוסדות במקביל; שתוכלו לצרוך את הקורסים בזמן ובמקום שמתאים לכם; שאולי בכלל לא תזדקקו לאוניברסיטה כדי להתמקצע בתחום מסוים, משום שהמוסד שבו אתם חפצים לעבוד יכשיר אתכם בעצמו.

נשמע סוריאליסטי? אולי, אבל פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה, משוכנע שלשם אנחנו צועדים. בעוד מספר חודשים הוא עתיד לפרסם מחקר יחד עם אשתו, ד"ר תמר אלמוג, מומחית ללמידה והוראה, שעומד לתקוף חזיתית את כל חוליי האקדמיה.

הספר, שיראה אור בהוצאת "ידיעות ספרים" ושמו הסופי טרם נבחר, עתיד לעסוק בקיבעון המוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם. "זהו ספר שמבשר את מותו הקרב של המודל האקדמי המסורתי, ומצביע על החלופות שכבר צצות ועוד יצוצו", מספר אלמוג. "מדובר במחקר אינטגרטיבי, עמוס בנתונים עדכניים ומבוסס על מאות מחקרים ועשרות ריאיונות עם מדענים ברחבי העולם. אנחנו בעצם מציירים תמונת פאזל של בעיות שהמדע מדחיק".

אתם לא חוששים לירוק לבאר האקדמית שאתם שותים ממנה?
"השאלה הזאת כלל לא רלוונטית, כי יש לנו מטרה שאליה חונכנו – לחתור לחקר האמת ולצייר את המציאות כהווייתה. אלה ערכים שרכשנו לא רק בבית ובבית הספר, אלא גם במסגרת עבודתנו המדעית. אחד הדברים המדהימים שקורים היום הוא שמערכת שהאמת אמורה להיות נר לרגליה הסתאבה מאוד, וכאשר המשבר מגיע לפתחה היא מסבה מבט ועוצמת עיניים".

למה בעצם?
"הביטי, מעט מאוד אנשים במדע מתעסקים במחקרי מאקרו. רוב המדענים חופרים בנ"צ הקטן של תחום מומחיותם, והמדע לא מעודד היום חוקרים להביט מסביב. רוב המדענים הם סוג של פקידי מדע אפורים. גם לא משתלם להם להרחיק ראות, כי המוסדות להשכלה גבוהה מתגמלים היום את חברי הסגל שלהם בעיקר על מאמרים קצרים שמניבים מימון. חוץ מזה, במציאות משברית אף אחד לא מעז להרגיז את הממסד".

קורסים בשיטת בופה

רב המכר הקודם שפרסם הזוג אלמוג עסק במאפייניו של דור ה־Y הישראלי ועורר בשעתו עניין רב. "במידה רבה המשכנו באותה פרספקטיבה", הוא אומר. "הרי מי מפרסם היום ספר נרחב על דור, שמחייב מחקר סבלני וארוך טווח? בוודאי לא מרצים צעירים שצריכים לנפק שורות לרזומה כדי לשרוד ולהתקדם".

הספר הבא הוא למעשה המשך לאותו מחקר. "כבר אז זיהינו את הפרדוקס: הדור שפורמלית נחשב להכי משכיל בעולם, הוא הדור שהתואר שלו שווה הכי פחות. הם לא אשמים. הצורה שבה האקדמיה מתנהלת לא מתאימה לסגנון ולמטרות שלהם. למעשה מוליכים אותם שולל עם כל מיני עטיפות פרסומיות נוצצות, שמתחתיהן יש ריק גדול".

לדברי אלמוג, "הצעירים חווים נפילה גדולה מאוד, הן בזמן הלימודים והן אחרי רכישת התואר, כי מה שהבטיחו להם לא מתממש. יש בהם הרבה נאיביות. הם מאמינים לכל הקלישאות שזורקים להם. בעיקר קונים את זה אלו שמגיעים ממשפחות מוביליות, שעבורן התואר הראשון ובוודאי השני והשלישי הם מימוש של חלום. בשבילם האקדמיה היא עדיין פרה קדושה, אפילו שכל הנתונים הסטטיסטיים מראים שהיא פחות ופחות מתגמלת".

אלמוג סבור שראשי המוסדות להשכלה גבוהה מבינים שהם במלחמת הישרדות, אבל לא ממש קולטים שזו מלחמת מאסף. "הסיפור כאן הוא כבר לא 'בואו נתקן את הפגמים והחריקות', אלא משהו הרבה יותר גדול ודרמטי. ככה זה בתקופות מעבר. גם הגנרלים שפיקדו על צבא פרשים לא ממש קלטו את משמעותה של מהפכת המיכון. הם היו בטוחים שאין ולא תהיה מלחמה בלי סוסים. גם בשוק התעשייתי זה התרחש. יצרני הווידאו והפילם המשיכו לפתח את פס הייצור הישן, גם כאשר היה ברור שלמוצרים שלהם לא יהיה יותר ביקוש".

אז הסיפור הוא כלכלי?
"טכנולוגי וכלכלי, שהם שני צדדים של אותה מטבע. שוק האקדמיה צפוף, והמלחמה על כל סטודנט אכזרית מתמיד. ומי שנמצא במלחמת קיום, לרוב גם מעקם את הערכים שלו. המאבק היומיומי גם לא מאפשר לקברניטים לראות את התמונה הרחבה. זה כמו חולה סופני שנאבק בסימפטומים ולא מבין את היקף המחלה. יש כאן גם הרבה טיפשות, בורות ושמרנות. כידוע, התואר דוקטור ופרופסור אינם ערובה לחוכמה, בוודאי לא לחוכמת הניהול. אנחנו רואים בספר שלנו כלי חשוב להציף את הבעיות מבחינה ציבורית ולהציע כיווני שינוי. המהפכה באקדמיה תגיע במוקדם או במאוחר, אנחנו רק מקווים שהספר הזה יסייע לקצר טווחים".

אחת הטענות המרכזיות של בני הזוג אלמוג היא שהפלטפורמות ההשכלתיות של היום פשוט אינן מתאימות לדור הצעיר התזזיתי. "התואר מבוסס על חוויה ארוכה מדי, חד־ממדית מדי. אתה מחויב לקחת קורס שכולל 14 שיעורים, כל שיעור באורך של לפחות שעה וחצי, ורובם עם מרצה שעומד מול כיתה די פסיבית. זו אינטראקציה מאוד חד־סטרית, והגירוי איטי ולא מתאים לתקופתנו. זה כמו לראות סרט ישן. משעמם".

בנוסף, מתאר אלמוג, "אתה מחויב ללמוד במוסד אחד, במסגרת זמן קשיחה, ולבחור מהיצע קורסים מוגבל שפועל בשיטת ארוחת הבופה, בופה מאוד עני ומאוד לא מעודכן. פה ושם מנסים להגמיש את השיטה הישנה של החוגים, אבל הבסיס נשאר. הוא נשאר לא רק בגלל קיבעון, אלא גם משום שאנשי המדע יודעים שברגע שהם ישנו את מה שנדרש לשנות, כל המבנה הישן יקרוס בבת אחת. כבר עכשיו מרבית ההוראה באוניברסיטאות ובמכללות בעולם מבוססת על כוח עבודה זול ומנוצל של מרצים זמניים במשרה חלקית. האקדמיה יודעת לדבר גבוהה גבוהה על מוסר וצדק חברתי, שעה שהיא היום אחד המעסיקים העושקים ביותר בשוק העבודה. זה לא יוכל להימשך כך לאורך זמן".

ואיך הצעירים היו רוצים ללמוד?
"בזמנו, כשריאיַינו את צעירי דור ה־Y, די הופתענו מהתגובה שלהם לשאלה הזו. רבים מהם טענו שהשיעורים אמנם מייגעים וחופרים, אבל רובם לא ממש רצו להיות שפני הניסיון של השינוי. הם אמרו 'תשנו את המערכת אחרי שנסיים את התואר'. אפשר להבין אותם, כי בינתיים המיתוס עוד חזק וגם החלופות רק בראשיתן. זה עדיין לא שוק השכלה חופשי לגמרי. יתרה מזאת, המעסיקים עדיין מחפשים ברובם תואר, ותקופת הלימודים עדיין נתפסת כתקופת מעבר חברתית – בוודאי במדינה כמו שלנו שבה רוב הצעירים משרתים בצבא. אבל אנחנו בהחלט בדרך לנקודת המפנה. הקורסים המקוונים נמצאים בתנופת פיתוח מתמדת, בכל המדדים".

אז מה עוצר אותם?
"באופן מוזר ואולי צפוי, המוסדות מקבלים אותם בהסתייגות, משלבים אותם במשורה. הם חוששים שאם יאמצו את המהפכה הדיגיטלית בזרועות פתוחות, היא תייתר אותם. והם צודקים. תראי מה קורה למשל אצלנו. מי שהקים את פלטפורמת הקורסים המקוונים הלאומית 'קמפוס' זה לא המל"ג אלא המשרד לשוויון חברתי. מגיע שאפו לשרה גילה גמליאל שקראה נכון את המציאות".

אפשר להבין את החשש.
"מבחינה סוציולוגית זה טבעם של שמרנים, גם אם יש להם מצנפת של פרופסורה. אם אנשים יוכלו להרכיב סל של קורסים ממספר מקורות, ברור שהם לא ישלמו את שכר הלימוד לאוניברסיטה אחת. יתרה מזו, היום הסטודנטים משלמים על חבילה שכוללת המון ברוטו ומעט נטו. בעתיד קורסים יהיו ממוקדי מטרה, וזה יחייב מגוון רחב של פורמטים – כולל יחידות זמן שונות. היום לומדים הנדסה והיסטוריה בפורמט בסיסי כמעט זהה. זה נראה לך הגיוני?"

במאים במקום מרצים

את מהפכת הלימוד שאלמוג חוזה ניתן להשוות למהפכה שהתחוללה בעשור האחרון בעולם הרפואה. אם בעבר הגישה הייתה שמטופל יורשה ללכת רק לרופאים שמשויכים לתחום מגוריו, היום הוא יכול להתנייד ממרפאה למרפאה ללא הגבלה.

"קחי למשל את 'מבוא לסטטיסטיקה'. אם היית יכולה ללמוד את הקורס הזה באופן וירטואלי, כולל באמצעים אינטראקטיביים שכבר קיימים, לא היית מעדיפה את האופציה הזו על פני סדרה של הרצאות פרונטליות? הרי לכל סטודנט יש את סגנון הלמידה וקצב הלמידה שלו".

זה לא יביא לפיטורי מרצים?
"בטווח היותר רחוק, ללא ספק. זה יחסוך כוח אדם עצום וגם יעלה את הרמה, כי הכנת הקורסים תעבור מחברי הסגל לאנשי מקצוע טובים בהרבה: מפיקים, במאים, אנשי אנימציה, מומחי למידה ועוד. זו גם אחת הסיבות לחששות של המוסדות להשכלה מהמהפכה זו. הם יודעים שיש חברות שיעשו את זה הרבה יותר טוב מהם. בארה"ב ובאירופה יש כבר קונסורציום של אוניברסיטאות, שכל אחת מהן מציעה את הקורסים שלה ומכירה באלו של האחרות".

ומה עם התפיסה שהתואר נועד להרחיב אופקים?
"אלה דיבורים בעלמא. אם כבר להשכיל, יש אינספור אפשרויות טובות יותר ממה שהאקדמיה מציעה. אפילו את התחום שלי, החברה הישראלית, אפשר ללמוד במגוון אמצעים: סיורים בשטח, סרטים נהדרים, משחקים ועוד ועוד. למה שמהנדס ילמד בכיתה אם הוא יכול ללמוד בתוך המפעל ועם סימולטורים? ההרצאה היא רק אופציה אחת, ובכל מקרה רוב המרצים באקדמיה לא כאלה מוצלחים. בעולם של נטפליקס, וי־או־די ומציאות מדומה, הלימודים באקדמיה נראים כמו חוויה של ימי הביניים".

אז איך זה שהסטודנטים עדיין נוהרים ללימודים?
"קודם כול, הם כבר פחות נוהרים. מוסדות רבים ברחבי העולם עושים שמיניות באוויר כדי לגייס סטודנטים ממדינות כמו הודו, סין, רוסיה ועוד. בינתיים אפשר לזהות 'ירידה פנימית', שמשתקפת בסטטיסטיקה, למשל בנוכחות בשיעורים. רבים נרשמים בתחילת שנה, ואחר כך הכיתות ריקות. אצל רבים מהסטודנטים התואר הופך ל'סייד קיק' לעבודה. וכשצריך להגיש עבודות, יש ממי לקנות. בארה"ב יש כבר אתרים לצורך הזה שנסחרים בבורסה".

מצד שני, ברוב העבודות המכניסות בשוק העבודה עדיין נדרש תואר אקדמי כתנאי קבלה.
"אפילו כאן ניכרים סימני השינוי. פעם אמרו שאם תלמד לתואר ראשון, פוטנציאל השכר שלך יהיה יותר גבוה. היום מתברר שאם יש לך תואר אתה לא בהכרח מרוויח יותר. פעם אמרו שאם יהיה לך תואר יהיה לך קל יותר למצוא עבודה, היום שיעור המובטלים המשכילים בעולם עולה מדי שנה. למעשה מתברר שדווקא לאלה שהלכו ללימודים מקצועיים, כמו הנדסאים וטכנאים, יש עבודה ולעיתים קרובות אפילו עבודה מכניסה הרבה יותר מאלה שבנו על תואר".

אלמוג מסביר את הפער המתרחב בין הציפיות לבין המציאות. "בעבר התואר העניק יתרון של בידול. היית אומר 'אם אהיה במבחן מועמדות ואציג רזומה עם תואר יוקרתי, תהיה לי עדיפות בשוק העבודה'. אבל היום כמעט כולם נכנסים לשוק עם תואר, אז איזה יתרון תעסוקתי זה נותן? היתרון היום הוא יותר ויותר בניסיון. זה מה שהמעסיקים בעיקר מחפשים, ואת זה קשה להשיג באקדמיה".

יתירה מזו, אלמוג מתאר מציאות שבה ההתמחות מחליפה למעשה את התואר הארוך והמפוזר. "בואי ניקח את התחום שלך, תקשורת. מה הכשיר אותך? תרשי לי לנחש: לא התואר. רוב בוגרי התקשורת לומדים להיות כתבים ועורכים רק אחרי שהצליחו למצוא מקום עבודה שהוציא אותם לשטח ולימד אותם את רזי המקצוע. היו להם מנטורים עתירי ניסיון, ולא מרצים שמדקלמים תיאוריות. אנחנו הולכים ומתקרבים לנקודה שבה חברות וארגונים יגידו לעצמם שאם כבר אנחנו מכשירים עובדים, מדוע שלא נקים מכוני הכשרה מסודרים משלנו עם מנגנוני סינון והשמה משלנו? זה כבר קורה, אפילו בארץ".

יש באמת משהו מצחיק וגם עצוב בכך שככל שמספר בעלי התארים גדל, כך גם מתרבים מבחני הקבלה בשוק התעסוקה.
"בדיוק. אתם דור שצריך לעבור סדרה מטורפת של מבחני קבלה מתישים, בדיוק בגלל שהתארים לא שווים הרבה. כבר היום יש חברות גדולות ויוקרתיות בארה"ב שמוותרות על תואר אקדמי כתנאי קבלה. בינתיים זה קורה בעיקר בהייטק, אבל עם הזמן זה יתפשט".

מפה בעולם של וייז

את אחת הסיבות להידרדרות התואר האקדמי מייחס אלמוג לרמת ההוראה באוניברסיטאות. "בעולם האקדמיה אתה לא מקבל תגמול על רמת ההוראה שלך. אף אחד לא מקדם אותך אם אתה מרצה טוב. מקדמים אותך אך ורק על כמות המאמרים שהוצאת ועל האימפקט שלהם – עוד שקר שאנחנו חושפים בספר. אז למרצים אין ממש תמריץ להשתפר ולהתעדכן. כך למשל, הרבה מרצים שמלמדים היום לתואר בהנדסה מנותקים מעולם התעשייה".

אז כל הלמידה צריכה להיות תועלתנית?
"יש תועלות שונות, כולל תועלת של הרחבת אופקים. ברור שכולנו נצטרך לתת את הדעת על השאלה מה נדרש ללמוד בעידן שאחרי הדפוס. כרגע כולם משננים את המנטרה של 'לרכוש כלים ומיומנויות', אבל גם זה בגדר סיסמה. האם למשל בעולם של וייז צריך יהיה לדעת לקרוא מפה? אנחנו באים בטענות לחרדים שאינם לומדים לימודי ליבה, אבל אף אחד לא שאל את עצמו מה באמת צריכה להיות הליבה בעידן החדש, עידן שבו מידע עצום זורם אליך מהסמרטפון באופן מיידי. שאלת הליבה היא שאלה כבדה ומסובכת, והעובדה שמנהיגי ההשכלה הגבוהה לא עוסקים בה רק ממחישה כמה הם מנותקים".

אבל כבר ציינת שהלימודים האקדמיים הם גם חוויה. מה יקרה אם לא נבוא לקמפוסים?
"מה לעשות, העולם משתנה. פעם אנשים היו באים ללמוד באוניברסיטה או במכללה גם כדי להכיר בן או בת זוג. זו הייתה תקופת מעבר של שמיטת חובות. אבל בעידן הרשתות החברתיות, גם זירת ההיכרויות וסוגי האינטרקציה משתנים. היום צעירים מעדיפים את הסביבה האורבנית של הברים ובתי הקפה ולא את המנזות שנסגרות בערב. חללי העבודה בערים הגדולות כבר מחליפים את המשרדים, ואין סיבה שחללי הלימוד לא יחליפו את הכיתות".

ומה עם קריירה מדעית?
"עוד אחת מהאשליות שמוכרים לצעירים. הסיכוי לקבל תקן באקדמיה קלוש, והוא פוחת משנה לשנה. הקריירה האקדמית גם לא כזו אטרקטיבית כמו בעבר. השכר לא גבוה, והדרישות רק מאמירות. משעבדים אותך לפס ייצור של מאמרים חסרי תועלת. יתרונות ישנים, שפעם תמרצו את הטובים, כמו קביעות, שבתון ופנסיה נדיבה, הולכים ונעלמים מהנוף העולמי. גם מבחינה אינטלקטואלית עדיף לאנשים מוכשרים להיקלט בעולם היזמות, משום שבמקרים רבים שם גם נמצאת חזית המחקר. אפילו בתחום שלי – מדעי החברה והרוח, יש כבר חברות מסחריות שעושות מדע הרבה יותר מתקדם, של ביג דאטה ושל דאטה מיינינג".

קצת עצוב, לא?
"כן ולא. עצוב כי מושכים את הקץ, לא עצוב בגלל שזו דרכו של עולם. כל שינוי אבולוציוני מתחיל במשבר ובתהליך דטרמיניסטי של קריסה. כחבר סגל ותיק כואב לי בעיקר על ההונאה. באופן מגוחך וטרגי, ככל ששוויו של התואר פוחת, כך השיווק שלו נעשה יותר אגרסיבי. כולם אומרים 'בוא תלמד אצלנו כי אצלנו הכי…', אבל אלו הבטחות שווא. יש פה מתח שבסוף יתפוצץ לכולם בפנים".

הרכבת יצאה מהתחנה

אז מה יעלה בגורלה של האקדמיה, אני שואלת את אלמוג. האם תהיה לה בכלל זכות קיום? איך ייראה המרחב הלימודי שלנו בעתיד?

"נתחיל מזה שצריך להכיר במציאות ולהפסיק להוליך שולל", הוא משיב. "אחר כך צריך להכין תוכנית אב עולמית, שתאפשר מעבר מרוכך לעולם המדע וההשכלה העתידי. בסופו של דבר המחקר המדעי יתפצל מהאקדמיה ויעבור בעיקר למכוני המחקר הציבוריים והפרטיים. ההשכלה תתבזר ותצא מחזקתם הבלעדית של המוסדות להשכלה גבוהה. המועצות להשכלה גבוהה יעברו מהעולם. כבר עכשיו ברוב המדינות הן לא קיימות. ההשכלה תותאם למטרות מגוונות וקהלים מגוונים. הטכנולוגיה תשחק כאן תפקיד מרכזי. לא רק קורסים מקוונים, אלא גם סימולציות וחוויות למידה באינספור פורמטים. לא צריך את החבילה האנכרוניסטית של התואר האקדמי שתוקע את המערכת. צריך קרדיטציה שמותאמת לכל תחום. כל אחד יחזיק בארנק שלו תעודות שיושגו באמצעים שונים, כולל התנסויות ופרקטיקות מגוונות ומנעד רחב של אמצעי לימוד. פחות יהיה חשוב מי הכשיר אותך, ויותר מה אתה יודע ומסוגל לעשות.

"הספר שלנו נכתב מתוך מטרה לפקוח את העיניים", הוא מסכם, "אנחנו נותנים לאנשי האקדמיה משקפת ארוכת טווח, וקוראים להם להתבונן במציאות ביושר ובאומץ ולהיערך בהתאם. לדור הצעיר אנחנו קוראים להתפכח, להבין שזו תקופת מעבר. אל תלמדו רק בשביל התואר, בשביל הרזומה, בשביל עתיד מעורפל, בשביל פסק זמן או בשביל ההורים. תלמדו באופן ממוקד מה שמעניין ומה שמשרת אתכם באמת. אל תבזבזו לחינם את זמנכם וכספכם. אנחנו פונים גם למעסיקים וקוראים להם: כל השנים הסתמכתם על ההכשרה החיצונית, עכשיו הזמן שלכם לקחת את המושכות. וכמובן אנחנו קוראים לממשלות: תתחילו לפתוח את שוק ההשכלה לתחרות אמיתית ולעודד יזמות חופשית בתחום".

על פי התחזית של אלמוג, "המדע וההשכלה לעולם לא יעברו מהעולם. להפך, הם ייעשו יותר ויותר ארוגים בחיינו וימשיכו להשתכלל עם הזמן. אבל הפורמט הישן של המוסדות להשכלה גבוהה, שראשיתו בימי הביניים, ילך וייעלם, כמו מסורות רבות אחרות. זה לא יהיה פשוט. יהיו עוד רבים שיאחזו בקרנות המזבח ויזהירו מאובדן דרך. אבל הקידמה תעשה את שלה. כמה זמן זה ייקח? קשה לדעת, כי תהליכי שינוי כבירים הם אף פעם לא ליניאריים. אבל רכבת השינוי יצאה מהתחנה. מתי היא תגיע אלינו? זה תלוי רק בנו"

עד כאן הריאיון.

הדברים מעוררי מחשבה, לא רק בכיוון שאלמוג משרטט.

האקדמיה מתעקשת לבעלות על הלימודים וצורתם.

אבל כשהלימודים יופרטו ויהיו מבוססי תוכן ויעילות, יופרט גם התוכן, לא תהיה לאקדמיה בעלות, היא לא תוכל להפעיל את שטיפת המח לאחידות מחשבתית, אפילו לא בנושאי אבולוציה, ביקורת המקרא, ומדיניות שמאל, הבסיס של המקארתיזם האקדמי, הוא קודם כל כלכלי, האקדמיה מחזיקה את המרצים, את הסטודנטים, ואת עתידם הכלכלי, באמצעות אחיזת מלקחיים זו היא משרישה את ההשקפות והדעות השוררות אצל האליטות. אם יקחו לה את האחיזה הזו, נתעורר לבוקר של פלורליזם, אנשים יחשבו מה שהם רוצים, ויתמודדו עם הנתונים בעצמם. יהיה זה בוקר שחור להסללה הליברלית. כשמשחררים הומו סאפיינסים לטבע, הם הופכים לשמרנים, זו עובדה ידועה לביולוגים, לכן צריכים לעבוד קשה על אילוף, על תעשיית פרסומים מגוחכת, שמתחרה עם עלוני השבת בגבעת שמואל, האלמוגים קצת נאיביים באמרם שמה שחינכו אותם הוא לחפש את האמת והם לא  מפחדים… למרבה הצער הם עשויים ללמוד זאת על בשרם.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

9
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
4 Comment threads
5 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
5 Comment authors
איש פלוניאורן יעקובובנוריאלצוות האתריוסי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
איש פלוני
Guest
Member
איש פלוני

יש"כ רב על המאמר המרתק.

אורן יעקובוב
Guest
Member
אורן יעקובוב

הם אומרים מצד אחד שהשמרנים באקדמיה תוקעים את ביזור הידע
מצד שני אתה אומר שמשחררים בני אדם לטבע, בעצם לשוק חופשי של מידע, הם בסוף חוזרים להיות שמרנים.
איך עובדת הסתירה הזאת כביכול?

נוריאל
Guest
Member
נוריאל

תודה רבה שעדכנת את המאמר מאוד מעניין.

יוסי
Guest
Member
יוסי

מעניין!
מעניין מאד.

איזו הוצאה אגב נטלה על עצמה להוציא מהארון את כל השדים? (רק אל תגיד לי – סלע מאיר.. – כי זה שוב ידכדך את המורל, שרק אלה מתעסקים בזה.. וששוב המיינסטרים דוחה זאת….)