נניח שמישהו שואל אותך שאלה, ואתה עונה לו תשובה, אבל הוא לא מבין וחוזר על השאלה, ואז אתה עונה לו בצורה יותר מפורטת, ומוודא שהוא הבין, אבל הוא שוב חוזר על השאלה, מה עושים?
אין ברירה אלא לחזור בתשובה, לחזור ולענות לו, אם הוא לא קולט, לפחות המאזינים או הצופים יראו עם מי יש להם עסק…
לאחרונה ישנה מתקפת מחזורים של טענות כביכול אתאיסטיות או על זו הדרך, המתלבשות בלבוש חדש.
עידן חדש מפרסם פוסט בשם 'מליוני עדויות או עדות אחת'? לכאורה מרענן, סוף סוף מישהו כותב קצר ולענין על שאלה היסטורית רצינית, דא עקא, שפשפוש בתוכן, והתעלמות משורות הפתיחה הקצרות שנכתבו לכבוד המיחזור, מגלה שמדובר בפוסט שפורסם בדיוק לפני ארבע שנים. שזה עצמו לא נורא, כל ימיך בעמוד והחזר קאי. מה שנורא הוא שהפוסט חוזר על שגיאות עובדתיות מגוחכות, שכבר הערתי עליהם לפני ארבע שנים כאן.
למשל, עידן כותב שוב מילה במילה:
ניקח כדוגמה את אלכסנדר מוקדון כאירוע היסטורי. הוא הותיר אחריו שורה של עדויות בני הזמן. קליסתנס, היסטוריון החצר שלו כתב עליו. לאחר מכן תלמי הראשון, שהיה אז קצין, כתב מהזוית הצבאית. בהמשך, הסופר החיצוני קלייטרכוס אסף עדויות חיילים מימיו. כמוהם עוד מקורות רבים שנכתבו כל אחד מזוית שונה. כך יכול ההיסטוריון המודרני להשוות, לעמת ולהצליב מידע ביניהם. אבל לאירוע מעמד הר סיני אין תיעוד שכתבו יהושע, אהרון, חוּר או קורח. דממת מוות שוררת מפי כל בני הזמן. התורה היא המקור היחיד לסיפור. גם חז”ל, כשסיפרו או התווכחו באגדות על האירוע – הסתמכו כולם על פסוקים מתוך אותה עדות.
ובכן, עידן טוען ש'הוא הותיר אחריו שורה של עדויות בני הזמן'.
האמנם?
ובכן, אין לנו שום עדות בת הזמן על אלכסנדר.
אין לנו את ספרו של קליסתנס, לא של תלמי, ולא של קלייטרכוס.
עידן אומר: "כך יכול ההיסטוריון המודרני להשוות, לעמת ולהצליב מידע ביניהם", אתה בטוח?
אז זהו שלא, שום מקור בן הזמן לא שרד לצערינו. סביר להניח שהם אכן היו, אבל ההיסטוריה לא יכולה להסתמך עליהם, כי אין לנו אותם.
המקור הכי קדום ששרד בידינו לקורות אלכסנדר, הוא, תחזיקו חזק, מהמאה הראשונה לספירה, קרוב לארבע מאות שנה אחרי אלכסנדר, חיבורו של קווינטיוס קורטיוס רופוס. החיבורים הבאים נכתבו מאד שנה לאחר מכן, כולם כוללים דברים שידוע בבירור כי לא התרחשו.
עכשיו, תיראו מופתעים, זה לא שעידן לא יודע את זה, הוא יודע, הרי כתבתי לו את זה בסיבוב הקודם (כאן ציטוט ד'), הוא פשוט מנסה לערבב אותכם, לחזור שוב על שקר לאור היום…
לא אאריך עוד כי הארכתי כבר שם, פשוט שימו לב לנוכלות. לחזור על שקר, אולי הפעם יתקבל.
(אם כבר ציטטנו, נעיר על הקביעה הנוספת של עידן כי חז"ל הסתמכו רק על הפסוקים. שגם היא טעות, חז"ל לא הסתמכו רק על פסוקים, היו להם גם מסורות. על מסורות מעידים גם הספרים החיצוניים, מגילות ים המלח, פילון, ויוספוס, היו מסורות רחבות בעם מעבר למה שכתוב בתורה. חוקרים רבים הראו זאת, ולמשל ורד נעם).[1]
כל שאר ה'טיעונים' או ה'הפרכות' של עידן, שגויים לחלוטין כמו שהראיתי בפעם הקודמת, התגובה הקבועה שלו היא משהו כמו "לא התחברתי לסגנון של ההשגות". כמו באלף הפעמים הקודמות.
עידן הוא לא היחידי שמסובב אתכם, יש גם את ידידינו מהקו האתאיסטי, נכון, התייחסנו הרבה פעמים, אבל שוב ושוב מתקבלות פניות, תעלו לדבר איתם, תתייחסו. חברים, יושבים שם בורים שאין להם שמץ ביהדות, ומערבבים את התמימים שמתקשרים אליהם, גם אם המאזין מציין עובדה, הם מוחקים אותה, הנה לכם עוד כמה דוגמאות, כולן מתוך פרק אחד:
המראיין קובע ברוב חשיבות: זנות זה לגיטימי ביהדות, זה מכובד, זה חוקי. המאזין אומר לו: כתוב בתורה 'לא תהיה קדשה' זה איסור על זנות, המראיין: 'זה לא קשור', פורץ בצחוק, פתר את הבעיה…
השיחה נמשכת על זכויות האישה, והמראיין קובע כי לפי ספר דברים יש אפליה בין עבד עברי לאמה עבריה, עבד יוצא בשש שנים ואמה לא:
ככתוב: דברים טו יב: כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ:
והנה ידיעה היסטורית באדיבות הקו האתאיסטי: רצח על כבוד המשפחה היה נפוץ ביהדות בעבר:
נשמח בהזדמנות לקבל מקור לידיעה המופלאה שאף ספר היסטוריה לא מכיר, עדיין.
המאזין מציין שחז"ל אמרו שלאישה יש בינה יתרה, המראיין משיב ברוב בינה:
אחת הראיות לכך שאשה היא כנראה לא אדם, היא מן ה'פסוק' אדם ונקבה ברא אותם
בעיה קטנה שאין פסוק כזה, אבל בקו האתאיסטי לא מוטרדים מזוטות כאלו, הם ימשיכו להפריח אמירות בעניני יהדות בבטחון רב…
נכון, אלבוים ממחזר, כמה אפשר להסביר לפתאים האלו, שהדיון על יחסי מין עם פעוטה הוא לא בשאלת אונס, ולא בשאלת המוסריות של המעשה, אלא רק לגבי חיוב מיתה על בעילה, שאלה משפטית מאיזה גיל ניתן לכנות את המעשה בעילה. לפי ההלכה כל יחסי אישות שמחוץ לנישואין הם איסור, ללא הבדל דת גזע ומין. אלא אם כן הגירסא שלכם היא כמו אייל יוסף שזנות זה דבר מכובד ולגיטימי ביהדות.
הודעה זו מכילה תדפיס ממאמרו של שי יפת על 'טיעון העד', להתייחס אליו בקיצור אי אפשר, משום שהוא מדבר על נושאים רבים מאד, גם על המון נושאים שלא קשורים לטיעון העד (בסגנון: נניח שטיעון העד נכון, אבל עדיין יש בתורה סתירות ולכן היא לא אלוהית, או מסופר בה על המבול ולכן היא לא אלוהית), אוסף של עשרות נושאים, שעל כל אחד ואחד מהם יש הרבה מאמרים באתר. אני רוצה להתייחס לנקודה שכן נוגעת לאמינות המסורת והעדות. לגבי זה הוא כותב כך:
את טיעון העד ניתן לבחון גם מהיבט נוסף. כדי להבין לעומק מדוע טיעון העד אינו טיעון חזק כמו שהרבנים מציגים אותו, יש לדעת שני דברים:
ראשית יש לדעת, כי אין קושי מיוחד לשכנע קבוצה קטנה של בני אדם בכל סיפור שהוא, פנטסטי, מוזר וחסר הגיון ככל שיהיה. הרבנים עצמם מודים בכך; הרי לשיטתם כך התפתחו כל הדתות כולן, והם צודקים. להלן מספר דוגמאות:
- הנצרות: לפני כאלפיים שנים, קבוצה קטנה של אנשים השתכנעו כי אדם בשם ישו הוא בנו של אלוהים, לא פחות!
- האסלאם: לפני כאלף שנים, קבוצה קטנה של אנשים השתכנעו כי אדם בשם מוחמד רכב על גבי סוס מעופף בשם: אל-בוראק, ובטיסה מהירה הגיע מהעיר מֶכָּה בערב הסעודית ועד למסגד אל-אקצא בירושלים.
- המורמונים: בתחילת המאה ה-19, באו לעולם המורמונים, קבוצה של כ-60 אנשים בארצות הברית שהאמינו לסיפוריו הבדיוניים של אדם בשם ג'וזף סמית. ג'וזף טען כי מלאך נגלה אליו, ועל פיו מצא ג'וזף לוחות זהב הכתובים במצרית עתיקה. לשיטתו של ג'וזף, הלוחות נקברו באדמה במאה החמישית לספירה על ידי נביאים מצאצאי בני ישראל. המלאך הורה לג'וזף לתרגם את לוחות הזהב, ולהפיץ את הבשורה הכתובה בהם. היום קהילת המורמונים מונה כ-15 מיליון מאמינים ברחבי העולם.
- הרַאֵלים: בשנות השבעים של המאה העשרים, צרפתי בשם קלוד ורילון טען כי נחטף על ידי חייזר שהציג את עצמו כיהוה, אלוהי התנ"ך. יהוה סיפר לקלוד כי הוא נציג של קבוצת חייזרים, והם אלו שיצרו את בני האדם על ידי הנדסה גנטית. קלוד שינה את שמו וכעת הוא נקרא: רַאֵל, והוא טוען כי הוא האחרון בשרשרת של נביאים שקדמו לו ואף הם ידעו את האמת, נביאים כגון: משה, ישו, מוחמד ובודהא. רַאֵל ייסד מעין דת חדשה או תנועה, שנכון להיום שותפים לה עשרות אלפי בני אדם בעולם.
אפשר להמשיך עוד ועוד, אך ברור ללא צל של ספק כי ההיסטוריה, מימי קדם ועד ימינו, מלאה עד להתפקע בדוגמאות של קבוצות קטנות של בני אדם ששוכנעו בסיפורים מוזרים וחסרי היגיון לחלוטין.
שכח יפת את הקריטריון המרכזי, אין שום ספק שאנשים יכולים לחשוב דברים מוזרים שנראים לנו טפשיים, הנושא ההיסטורי הוא לא מוזרות, היגיון, טיפשות, אלא עובדתי. מכל הדוגמאות האלו אין אפילו אחת שמדגימה אנשים שמאמינים באירוע עובדתי שהם יודעים שאינו נכון.
אין קושי, או לכל הפחות לא בלתי אפשרי, לשכנע אנשים בסיפור טפשי, אבל בלתי אפשרי לשכנע אנשים בעובדות היסטוריות שהתרחשו כביכול עימם, בעוד אלו לא התרחשו.
ישו הוא בן של אל? אולי, מוחמד עופף על הסוס כשאף אחד לא ראה? אולי, סמית ראה מלאך? אולי, ורילון נחטף על ידי חיזר? אולי.
על כל השאלות האלו אין מידע עובדתי בידי המאמין, ואם הוא מספיק פתי הוא עלול להאמין. אין שום קשר לסיפור ההיסטורי של היהדות שבנוי על עובדות היסטוריות שהתרחשו עם כל העם בעצמו.
מה שמצחיק ביותר הוא, שיפת כותב את ההסבר הזה יפה בתחילת המאמר, וכך לשונו הזהב:
"כל האמור לעיל אינו תקף לגבי היהדות. בניגוד לדתות אחרות, אנו יכולים לדעת בוודאות כי מקורה של היהדות הוא אלוהי. הסיבה לכך פשוטה: כמות אדירה של אנשים – מיליונים לפי הכתוב בתורה – היו עדים באופן אישי למעמד הר סיני, בו אלוהים בכבודו ובעצמו התגלה להם, ונתן להם תורה ומצוות, גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה…
על פי השכל הישר, לא ייתכן כי כמות כל כך גדולה של אנשים תשקר לבניהם בבת אחת, בו זמנית. אילו מעמד הר סיני לא התרחש במציאות – אילו היה מדובר בסיפור שהתפתח בתקופה מאוחרת יותר – אז השכל הישר אומר כי בני ישראל עצמם היו צריכים לדחות אותו ולא לקבל אותו, הרי הם לא שמעו עליו מאבותיהם! סיכומו של דבר:
כל הדתות כולן התפתחו מעדותם של יחידים, אך היהדות מקורה בעדות של עם שלם".
מדוע אם כן, מביא כעת יפת דוגמאות מדברים שלא התרחשו בפני עם שלם ואפילו לא בפני קבוצה, סתם דברים שהשומע יכול לבחור אם להאמין או לא??? האם הוא משטה בנו? אין לי תשובה.
הבחור ממשיך להביא דוגמאות שלא רלבנטיות, לפי העיקרון שהוא עצמו הסביר יפה בתחילת הפוסט, וכך:
קונסטנטינוס היה קיסר האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה. עד לתקופתו, האימפריה הרומית הייתה פגנית, והפולחן הנפוץ בה היה פולחן של עבודת אלילים. באותה תקופה הנצרות הייתה כת קטנה, חסרת חשיבות ונרדפת. נירון קיסר, ששלט באימפריה הרומית כ-300 שנים לפני קונסטנטינוס, הוציא להורג רבים מהם בשריפה בעודם בחיים. אלא שהבלתי צפוי התרחש: הקיסר קונסטנטינוס התנצר. מדוע? התשובה אינה רלוונטית. תהא הסיבה אשר תהא, נראה כי הנוצרים הצליחו – בדרך זו או אחרת – לשכנע את קונסטנטינוס בצדקת דרכם. קונסטנטינוס הפך את הנצרות לדת הרשמית באימפריה, ובתהליך הדרגתי גרם להמוני בני אדם – שקודם לכם היו עובדי אלילים – להפוך לנוצרים. קונסטנטינוס אפילו לא עשה זאת בכפייה, הוא רק הנהיג שורה של רפורמות שהפכו את האמונה בנצרות למתגמלת. כל השאר היסטוריה: בעקבות התנצרות קונסטנטינוס, הפכה הנצרות עם השנים לכוח השולט באירופה של ימי הביניים. כל האמור נראה במבט ראשון כמובן מאליו, אך זו דוגמה קלאסית שבאמצעותה ניתן להיווכח כיצד קבוצת אנשים קטנה (נוצרים) מצליחה בנסיבות מקריות להשיג עמדת כוח, וברגע שעמדה זו הושגה, הם מסוגלים לשכנע המוני בני אדם בסיפור שבו הם מאמינים, גם אם הוא בדיוני וחסר הגיון ככל שיהיה.
נוכל למצוא דוגמה נוספת אם נבחן את ההיסטוריה של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. כידוע, אבותיהם הובאו כעבדים מאפריקה לאמריקה על ידי האדם הלבן החל מהמאה ה-17. במשך שנים רבות, שחורי העור עונו על ידי אדוניהם וסבלו קשות בדרכים שלא ניתן לתאר בכמה משפטים קצרים. במהלך השנים, אותם עבדים עברו חינוך מחדש על ידי אדוניהם, שהטיפו להם את אמונת הנצרות. אף על פי שהעבדים השחורים חוו התעללות וסבל יוצאים מגדר הרגיל, הם בכל זאת שוכנעו כי למרות הכל ישו אוהב אותם, חומל עליהם, דואג להם, וחפץ בטובתם. חשבו לרגע אחד עד כמה האמונה הזו מופרכת וחסרת הגיון לחלוטין! ובכל זאת, עם הזמן העבדים האמינו בכך באמת ובתמים, בכל לבבם ובכל נפשם.
ניתן לומר דברים דומים גם על האומה הפרסית, שהאמינה בדת הזורואסטרית במשך למעלה מ-1700 שנים עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה. האנשים עצמם לא השתנו: הפרסים המוסלמים של היום באיראן שמאמינים באדיקות בדברי הנביא מוחמד, הם הצאצאים הביולוגיים של הפרסים הקדומים שהאמינו בדברי הנביא זרתוסטרא; כל מה שקרה הוא שבשלב מסוים בהיסטוריה קבוצה של מוסלמים צברה כוח, וגרמה לאותם פרסים להאמין לסיפור אחר.
דוגמאות נוספות ניתן למצוא גם בדרום-מזרח אסיה: בימינו, למעלה מ-90% מהעם הפיליפיני הוא נוצרי. זו טעות לחשוב כי העם הפיליפיני התעורר בוקר אחד וגילה לפתע את האמת שבברית החדשה. מבחינה היסטורית, העם הפיליפיני הפך לנוצרי כי האימפריה הספרדית שלטה באיזור קרוב ל-400 שנים. באופן דומה, כ-85% מהעם האינדונזי הוא מוסלמי, וגם במקרה זה, המרת הדת לא נבעה מכך שהעם האינדונזי גילה את האמת שבקוראן, אלא בעיקר כי השלטון האינדונזי אימץ בשלב כזה או אחר את הדת המוסלמית בעקבות השפעה של סוחרים מוסלמים.
שוב אני שואל: כל הדוגמאות האלו של קבלת דת, הגיונית או טפשית, ענין של טעם, לא רלבנטי לנושא שלנו. אף אחת מן הדתות האלו לא טענה טיעון עובדתי בהקשר להיסטוריה של העם שהתלבט האם לקבל את הדת. איך זה קשור????
ובצאתי אפרוש כפי, להזכיר שוב, שיפת מביא באותו הדף עוד עשרות טיעונים, שלכולם התייחסנו במקומו, אם מישהו שכח ומעוניין בהתיחסות לעוד טיעונים שלא התייחסתי כאן, נא להגיב, ואשלח קישור למקום המתאים.
ואם חשבתם ששכחנו את נאור נרקיס, אז אי אפשר לשכוח, התיבה קורסת מרוב בקשות להתייחס למפעל חייו האדיר… אך במחילה, לא הצלחתי למצוא משהו להתייחס אליו, מדובר בדביל שבמסע השנור שלו הרויח הרבה כסף, ולא נתן בעדו כלום, מלבד חוברת פאתטית בו הוא מסביר 'בשם המדע' לנערה שאי אפשר להכריח אותה להתחתן…
גולת הכותרת של יצירתו היא מין הסבר לתלמידי כיתה א' מה זה מדע, הסבר שלא היה עובר אפילו בתור שיעורי בית של תלמיד תיכון, למי שכתב אותו אין מושג לא מה זה מדע ולא איך מדע מתנהל, שימו לב לקטע הבא:
ובכן, אלוף 'בעזרת המדע', רוצה להדגים כיצד הקהיליה המדעית פתוחה לרעיונות חדשים, ומפנה את הקורא למבנה של מהפכות מדעיות לתומס קון… (מה באמת אומר קון, תוכלו לקרוא למשל כאן).
לסיכום, הניחו לכל תועמלני הקש וגבבא שממחזרים טיעונים שהופרכו מזה שנים, ותחזרו בתשובה באמת, לכו לעשות שטייגן.
הערות:
[1] פטור בלא כלום אי אפשר, בפעם הקודמת קיצרתי בענין ה'ציטוט' של עידן מדיויד יום, עכשיו אכתוב עוד כמה מלים:
וכך כותב עידן:
ההפרכה של דייויד יום
עם עליית הנאורות, האמון בהתרחשויות על־טבעיות בכלל התערער וכמעט שאבד, ועימו גם האמינות של סיפור ההתגלות. הפילוסוף דייויד יוּם בספרו “מחקר בדבר בינת האדם” היכה בנוק-אאוט את הטיעון. הוא סיכם זאת בטענה הבאה: הניסיון לגבי תקפותם של חוקי הטבע רב ומבוסס יותר מאשר אמינותם של סיפורים שעוברים מפה לאוזן. זה משפט עמוק ששווה להתעכב עליו. סיפורים מתגלים לעיתים קרובות כשגויים, אבל חוקי הטבע לא. כשהם ניצבים זה מול זה, האמינות של חוקי הטבע גבוהה יותר מעדויות אנושיות.
זה משפט עמוק? ראשית, עידן מסרס כאן את דברי יום, יום לא טען שחוקי הטבע אינם מתגלים כשגויים ושאמינותם גבוהה, להיפך, הוא זה שקבע שאי אפשר להוכיח את תקפות חוקי הטבע. עידן קצת מסרס את הטיעון הראשון של יום, וקצת מערבב אותו עם הטיעון השני. לשני נגיע מיד, אבל ראשית לראשון:
יום טען, שדוקא משום שלא ניתן להוכיח את תקפות חוקי הטבע,[1] הרי שהפרה של דבר שלא ניתן להוכיח שהוא קיים, לא מוכיחה כלום. במלים אחרות: יותר פשוט לוגית לטעון שחוק הטבע לא עקבי או לא ברור לנו, מאשר לטעון שיש חוק עקבי אבל אלוהים הפר אותו.
ובכן, זה לא קשור לטענת המסורת, המסורת טוענת שמבחינה היסטורית מתאמתים סיפורי התורה, הויכוח הנצחי בין מטריאליסט שגם כאשר הוא רואה נס הוא טוען שחוק הטבע לא עקבי, לבין מי שמוכן לקבל נס, פשוט לא קשור. הטיעון הזה של יום אומר: לצורך הענין נניח ששנינו נמצאים במצרים, עוברים בים הקרוע, רואים התגלות, ואוכלים מן. לדעתי, לוגית, זה לא מוכיח את הבורא, כי ייתכן שחוק הטבע לא עקבי.
טיעונו השני של יום, כן קשור לנושא המסורת, וכך עידן:
טענות יוצאות דופן זקוקות לראיות יוצאות דופן. התגלות אלוהית להמונים איננה אירוע היסטורי רגיל, אלא תופעה על־טבעית וחריגה מאוד. צריך לבסס אותה באופן מיוחד וחריג הרבה יותר מסתם אירוע היסטורי.
אבל הוא הנחת המבוקש מטריאליסטית קלאסית, מי שמניח את המטריאליזם כאמונה, ידרוש הוכחה יוצאת דופן למשהו שישבור את אמונתו, מי שלא מניח את המטריאליזם, ידרוש הוכחה יוצאת דופן למשהו שישבור את אמונתו, ויוכיח שאין בורא לעולם או שהבורא לא התגלה או שהוא לא עושה נסים.
מי שבוחן את השאלה באובייקטיביות גמורה, ואינו לא מטריאליסט ולא דואליסט, לא יכול לדרוש שום תנאי מקדים, מלבד הוכחה מעבר לספק סביר.
אם אין הנחת יסוד מנוגדת, בדיוק כמו בבית המשפט, כאשר מוכיחים מעבר לכל ספק סביר שפלוני הרג את חברו, הורגים אותו. הסיפור על 'הוכחה יותר חזקה' הוא שגיאה לוגית, כפי שהראינו כאן.
האמירה "אינה אירוע היסטורי רגיל" חסרת משמעות מבחינה לוגית. הטענה היא שאלוהים הכין תכנית עבור האנושות והתגלה פעם אחת כדי להנחיל אותה, אין שום סיבה שיהיה זה אירוע היסטורי רגיל.
זה כמו לטעון שאין לקבל עדות במשפט אייכמן מכיון שהשואה אינה אירוע היסטורי רגיל, ועובדה שלא התרחשה במאה ה19 או ה21. הטענה היא לא שהשואה היא דבר רגיל ומתרחש שוב ושוב, אלא שהיא הייתה פעם אחת בהיסטוריה.
יום מוסיף לטיעון השני גם גוון סטטיסטי (שגוי לוגית), אבל עידן לא נוגע בו, ולכן גם אנחנו לא ניגע בו כאן. ובפרט שכבר הארכנו עליו בכמה מקומות, (התחל כאן).
בהקשר לטיעון העד.
האם לדעתכם הראיה לאמינות המסורת מטיעון העד בגירסת הכוזרי מספיקה לאדם הרציונלי?
מיכי אברהם למשל טוען שהראיות לקיומו של הבורא והסברה המתקבלת שעשה את העולם למטרה מסויימת (והמוסריות אינה מספיקה) ובמקביל הופעת המסורת החריגה על מעמד הר סיני הם סבירים ומספיקים לאדם הרציונלי… אני נוטה מאוד לדעתו ומתקשה להבין את טיעון הכוזרי שלא עשה את החיבור הזה לאמינות התורה.
מה דעתכם בעניין?
הכוזרי כן עשה את החיבור הזה
תוכל לכוון אותי קצת איפה?
כל הספר שלו בנוי על המכלול של היהדות ולא רק על אירוע של התגלות שקרה בלי שום רקע
לא יודע לגבי הכוזרי ספציפית, אבל להבנתי הצורך להציע הוכחות פילוסופיות לקיום הבורא כהקדמה לדיון על אמיתות המסורת, קשורה לתפיסה המודרנית שתופסת את העולם באופן טבעי כמונע על ידי חוקי טבע בלבד ואינה נזקקת לאלוקים כדי ליצןר תמונה של המציאות, עבור האתיאיסט המצוי יש קושי לקבל בכלל את עובדת קיומו של אלוקים וכו’ ומכאן הצורך בהקדמה הנ’’ל.
אך עבור הרבה אנשים (אולי רוב האנשים בעולם) קיומו של כוח עליון כלשהו הוא דבר פשוט ואינטואיטיבי וככזה הם ניגשים לשיון על המסורת בלי מחסומים מוקדמים.
משה רט מסביר מאוד יפה את הגישה הזו בספרו ’’פשוט להאמין’’ שם הוא מתאר כיצד האמונה היא דוקא התפיסה הפשוטה יותר גם מבחינה פילוסופית וגם אינטואיטיבית.
בכל אופן בסדרת המאמרים על המסורת ההיסטורית פה באתר, מוסברת הראיה מהמסורת באופן חזק ביותר, לדעתי למיכי חסר הידע והמומחיות הנדרשת בהיסטוריה ובתנ’’ך כדי לבסס את המסורת היטב בפני עצמה ולכן הוא מתבסס בעיקר על פילוסופיה.