1

כשהמדע בידיים של קבוצה קטנה

הפילוסוף של המדע אדריאן קורי, מסביר, מדוע כאשר המדע בידיים של קבוצה קטנה, גם הרעיונות שהוא מקדם קשורים בהלך רוחה של אותה קבוצה:

כשהמדע בידיים של קבוצה קטנה, הרעיונות אינם מגוונים, זה לא רק לא הוגן בתור אי צדק, אלא גם מגביל באופן מסוכן. זה נותן לך מאגר של חוקרים פוטנציאליים מוגבלים, תכונות מבניות שחוסמות אנשים מלחשוב באופן עצמאי, ההומוגניות מייצרת מדע לא אופטימלי, הנושא הוא לא רק כמות המחקר, אלא הרוחב והאיכות.

ברור שהרקע, החוויות וההיסטוריה האישית שלך משפיעים על סוגי הרעיונות שיש לך – ולכן אם אנחנו רוצים מגוון של רעיונות, אנחנו צריכים מגוון של אנשים.

דוגמה קלאסית ניתן לראות בחקר האבולוציה האנושית. בשנות השישים היה השדה נשלט על ידי גברים, ומקובע על נרטיב מסוים כמה שהניע את האבולוציה האנושית, נרטיב שנקבע בכנס באוניברסיטת שיקגו ב -1966. האבולוציה האנושית התבססה על ציד, התזונה המותאמת נתנה לנו את האנרגיה כדי להגדיל את גודל המוח, את הצרכים של שיתוף פעולה והחוש הקוגניטיבי הנדרש על ידי הציד גרמה לגודל המוח לגדול, וכן הלאה. ואכן, הצד הגברי של המשוואה הודגש היטב בנרטיב של הציד.

אולם, כאשר נכנסו נשים לשדה, הן חוררו חורים בתמונה הזאת. הן הציעו שציד אולי לא היה כה מרכזי לקיום האנושי – במקרה הטוב, שפע הבשר המזדמן יכל להוות תוספת לאספקה היציבה המגיעה על ידי איסוף. יתר על כן, הדגש הועבר לצורכי הלידה, אפשר להסביר את שיתוף הפעולה בעובדה שהילדות ארוכה יותר, ההולכת וגדלה עם היקף המוח, זו מחייבת גידול ילדים והתמסרות אליהם. האנתרופולוגית קריסטן הוקס מאוניברסיטת יוטה הציגה את השערת הסבתא, שציינה את חיי המין הארוכים של הנשים האנושיות, והציע כי נשים לא-מגדלות – סבתות – מילאו תפקיד מכריע בשמירה על תפקוד חברתי תקין. תיאורטית, זה היה אפשרי גם לגברים להציע את הרעיונות האלו. ונכון שגם טכנולוגיות וממצאים חדשים מילאו את חלקם בגיוון החזון שלנו לאבולוציה האנושית. אבל חוויות ופרספקטיבות של נשים בהחלט עזרו לתיאוריות חדשות לפרוח.

באופן בלתי נמנע, אם האתגר של עיצוב התפתחות המדע והטכנולוגיה נופל על קבוצה קטנה של אנשים, אנחנו עשויים לקבל החלטות המגנות על האינטרסים של אותה קבוצה צרה. האמון שלנו במנהיגים אנטי ממסדיים הופך אותנו לפגיעים מאוד, יש לנו מעט מאוד שליטה על גחמות הגיבורים שלנו, מבחינתם הם יכולים לבחור את הטוב ביותר להבנתם.

ביקורת עמיתים ודרכי בקרה שונות, ממלאים תפקידים חשובים בשמירה על הסמכות המדעית, ויכולים להיות פרודוקטיביים מאוד. אבל הם פרודוקטיביים רק בהקשרים מסוימים. מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לוותר על הרעיון שיש דרך אחת טובה לארגן קהילות מדעיות.