נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

כשפים

ענין הכשפים תופס מקום נרחב בספרות האמוראים, ויש לתת עליו את הדעת.

ענין הכשפים תופס מקום נרחב בספרות האמוראים, ויש לתת עליו את הדעת.

ידועים ומפורסמים דברי הרמב"ם:

"המכשף חייב סקילה… ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו… כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך", (פי"א מהלכות עכו"ם הט"ו).

  • הרמב"ם כורך את כל הענינים הבלתי רציונלים יחדיו: "אני יודע שרוב בני אדם כולם נפתים בזה פתוי גדול מאד ובדברים דומים להם ומחשבים שיש להם ענינים אמתיים, ואין הדבר כן, עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורין מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב והם דברים נתבררה להם פרסום גדול אצל העובדי כוכבים… והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכשוף וההשבעה והמזלות הרוחניות ודבר הכוכבים והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה ששלפה התורה האמיתית חרבה עליהם והכריתה אותם והם עיקר עבודת כוכבים וענפיה", (פיה"מ פ"ד דע"ז מ"ז).
  • "וזה הספר מלא שגעונות עובדי עבודה זרה, וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו, ר"ל עשיית הטלסמאות והורדת הרוחניות והכשוף והשדים והמזיקים והשוכנים במדברות, וגלגל ג"כ בספר ההוא שגעונות עצומות ישחקו מהן אנשי השכל", (מו"נ ח"ג פכ"ט).

הרמב"ם הולך כאן בעקבות רבותיו הגאונים והרי"ף, אלא שהוא מביא את הדברים לידי הגדרה ברורה וחד משמעית.[1] וכך כתוב בתשובת רב האי גאון:

" יש דברים שאי אפשר היותם כל עיקר, כאשר אמרתם כי יש שאומר שם ומחביאין עצמם מן הלסטים… דבר זה אי אפשר להיות כל עיקר, כי ההרגשה אינה דבר שניתן לזה ולא ניתן לזה… המדמה כזאת בשוטים הוא נחשב… וכל אלה דברי רוח… למר משה הכהן ז"ל היו טוענים כי היה רגיל בקמיעין ובלחישות וכיוצא בהן, וחקרו קדמונינו הרבה ונגלה כזבנות כמה טענות אלה דברים שאי אפשר לכמותן להיות. ובישיבת סורא היו דברים הללו רחבים כי הם קרובין למדינת בבל ובית נבוכדנצר ואנו רחוקים משם. … לא יחזק האלהים ידי עוברי עבירה לעשות כמעשה נביאות ואין בזאת כלום משינוי סידורי העולם… … אם אמר לך חולין שבאין בכאן נרפאין ואתה מוצא כן, אל תשמע כי כולן מרמות עשויות להטעות, ומנהגות עולם הן ואינן כמופתי נביאות… מעשה כשפים כולן דברים שהן מצויין במנהגי העולם או שיכולין הברואים לעשותן… אין הקב"ה עושה אות נביאות לכזבן כי אות זאת יש בה האמנת דברי מי שנעשית לו והאמנת כזבן היא כזב, וחלילה לאל מרשע ושדי מעול", (תשובות הגאונים הוצ' אופק, קטו). לענין שדים ורוחות ראה בתשובות הגאונים הרכבי סי' רמח, ובהלכות הר"י אבן גיאות ח"א עמ' 36.

חלק מן הגאונים גם הוציאו את ענין בעלת האוב מפשוטו (מובאים ברד"ק ש"א כה, וכן דעת רבינו בחיי דברים יח י), לפי בעל ספר החינוך הניחוש הוא "דברי שגעון וסכלות גמורה שיאמרו המוני העמים הסכלים ודברי שקר לא מעלין ולא מורידין" (מצוה רמט), "כמו שיאמרו המהבילים בעלי הכשוף" (מצוה רנ), "ענין הכשוף שיעשו בני אדם תחבולות כי הבל המה", (מצוה תקיא). האוב הוא: "ידמה לאדם שישמע דבור", (מצוה רנה-ו. ראה תקיג-תקטו). רבי יהודה הלוי כותב: "נפתים לשארית ההבלים מאצטגנינות ולחשים וקמיעות ונסיונות רחוקות מהטבע, עם הרחקת התורה אותם", (הכוזרי ד כג, ראה עוד להלן בשמו). המאירי אומר: "ואלו שמאמינים במציאות השדים ופעולותיהם… אינם אלא דברי הבאי", (סנהדרין קא.).

גם לגבי הכשפים והלחשים המוזכרים בתלמוד כותב המאירי: "כל מיני הלחשים וההשבעות… הבלים המוניים וכזבי הנשים כמו שתראה ברובם שהיו מיחסים אותם על שם הנשים המיניקות והמגדלות את הילדים ומגדלות אותם בלימוד הבליהם והוא אמרם אמרה לי אם", (סנהדרין קא.). ומהר"י אבוהב: "אע"פ שהדברים ההם לא יוכלו להזיק למי שהוא מתמים דרכיו ובוטח בש"י ואינו מקפיד על אלו כראות חכמים ז"ל איך בני אדם ערלי לב מקפידים על דברים האלו ויוכלו להזיקם ע"כ למדו לישראל הדברים שיוכלו לינצל מהם מדברי הכשוף", (מנורת המאור נר ששי א א ו). "כל אלו הדברים הם הבלים ורעות רוח ודברי פתיין הנעשים לריקים ובאמת אינן מעלים ולא מורידים אבל יוכלו להזיק לאדם הנטבע בהם בכח דמיונו שמדמה ופועל בו, ולפי שכל זה הבל ורעת רוח ההרגל בזה אינו אלא אבדון עולם הזהירה תורתינו התמימה ע"ז ואמרה תמים תהיה עם ה' אלקיך", (שם ב י ב א).

  • "ריקי מח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד האלילים והפסילים, ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר ענין בעלת אוב בראיות גמורות", (אבן עזרא ויקרא יט לא). "ענין אוב הוא לעורר הדמיון", (רלב"ג ש"א כח ז).
  • "מכשפים – מראית עין", (אבן עזרא שמות יז יא). "לא היה מעשה שדים ולא מעשה כשפים כי מעשה שניים אלו יהיה דמיון ולא ממש, והדמיון יהיה לעין הרואים ולא ממש וכו' וכל דבר שיהיה ממעשה שדים יבטלהו שנוי מקום ובפרט כשיניחוהו בארץ כידוע (זהר ח"ב קצב)", (אור החיים שמות ז כא). "מכשפה לא תחיה, אל תאמר בלבבך למה אהרוג אשה אחת על דמיונות והבלים שאין בהם ממש וכלם מעשי תעתועים ורעות רוח ומפני זה לא תמיתנה", (אברבנאל שמות כב). מעשה חרטומים היה באחיזת עיניים, (ספורנו שמות ז כג).
  • "יש אנשים שכחם המדמה חזק מאד אם ע"י טבעם ואם ע"י פעולה שיעשו לחזק הדמיון כמו המעשים שיעשו הקוסמים ואשה בעלת אוב ומתוך כך ידמה דמיונות רבות", (ספר העיקרים ג י). "לפי שחושבין כי לכישוף כח בפעלים ההם… בעבור זה כלל בדברי האלות שבעבודת אלילים והשלחתי… אין לקסום ולעונן ולנחש ולא לעשות בהבלי תעתועים שנהגו הראשונים לעשות… ולפי האמת והשכל אין לעשות מעשה ולא לשאול דברים בטלים כאלה", (צידה לדרך ב ד ה). "כשוף לא אסרה התורה אלא להתעסק ולהאמין בדברי הבאי והבל", (ראש יוסף לבעל הפמ"ג חולין קה).
  • את הלחשים והתפילות נגד הכשפים והשדים מסביר בעל ספר החינוך (מצוה תקיב): "שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו".
  • לפי בעל אור החיים (פרשת בלק) מה שנאמר על בלעם "אשר תברך יבורך" לא התקיים באמת, אלא שהיה זה דרך רמאות שסיבב את ברכותיו כאילו שהן גורמי המציאות.

השלחן ערוך מעתיק את דברי הרמב"ם כדרכו, גם בעניני קמיעות ולחשים (יורה דעה הלכות עכו"ם קעט'), הרמ"א אינו משיג עליו, ובספרו תורת העולה (ח"ג פע"ז) הוא כותב שכשפים הם בכלל חכמה טבעית, כי פעולת הכישוף והנחוש והקסמים "הם כולם מצד ידיעת טבעי הדברים על בורין, אשר יוכל החכם לפעול בהן דברים, זרים לפי הנגלה וכל זה מבואר בספרי החכמה".

יש לשים לב כי כל המקורות האלו אינם רואים את הכשפים רק כהבל ורעות רוח, שהרי הם תולים אותם בדמיון. אבל גם תופעה דמיונית צריכה הסבר, גם החלומות הם דמיון, אך אין זה אומר שאין הסבר מדוע האדם חולם וכיצד, מה גורם לו לחלום, ובאיזה אופן.

קדמוננו התייחסו לכשפים כתחבולות טבעיות, החל מאחיזת עיניים פשוטה, כדרך שעושים 'קוסמים' בימינו, ועד תחבולות מיוחדות המעוררות את הדמיון בצורה שאינה מוכרת לנו. רס"ג כותב כי כשפי מצריים היו ע"י תחבולה ורמאות טבעית, (אמונות ודעות ג ב). רבי יהודה הלוי כותב: "מה שעשו החרטומים בלטיהם אם היו מחפשים עליהם היו מוצאים התחבולה כמו שאמר ירמיה י טו הבל המה מעשה תעתועים", (הכוזרי, ה כא). הר"ן מפרש את דברי חרטומי מצרים למשה לפי האגדה 'תבן אתה מכניס לעפריים': "שחשבו שאלה האותות שחדש הנביא הנאמן חדשם באותם התחבולות, ולכך תפשו עליו אחרי שבא לרמות ההמון לדעתם המגונה", (דרשות הר"ן דרוש ג). בהמשך חיבורו הוא כותב: "חכמת הכשוף סעיף מסעיפי החכמה הטבעית", (דרוש ה). הרקאנטי כותב: "עניני כשוף קצתם נעשים בערוב היסודות", (פרשת משפטים). רבי עובדיה ספורנו: "הכשפים לא ימציאו נמצא טבעי באמת כאמרם ז"ל אפי' כגמלא לא מצי ברי", (שמות ד ג), וכן הוא כותב כי מעשה החרטומים היה באחיזת עיניים (שמות ז כג). והמלבי"ם: "מעשה החרטומים היה מעשה שכל ואחיזת עיניים שזה יעשה מן הצד במהירות ובתחבולה", (שמות ז).

  • הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"ד ע' 346) מביא את דעות הקדמונים בענין השדים והכשפים ומסיים: "והנה יש ראיות שענין שדים הוא בפנימיות האדם", והביא דוגמא מר"ה כא. מי שכפאו שד פטור מן המצוות, משמע שהוא ענין חולי פנימי. במקום אחר הוא כותב (ח"ד עמ' 210): "מש"כ סוכה נב. מסרינהו לשעירים והביאום לעיר פלונית, היינו מדות רעות ודעות כוזבות (מאירי ברכות ב:)". ראה גם שו"ת חת"ס (יו"ד ז) על "שד" שהוא בעצם חולי. "הוא מחושים ומזג רע, ומה שאמרו ע"י שד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם", (תשב"ץ ח"ב קכח).
  • בספר בית הלוי (דברים כח יז) כתוב: "דמיון להפך איזו דבר שיהיה נראה לעין הרואה כדבר אחר… מעשה כשפים הוא ענין דמיון שמהפך זה הדבר עצמו שבכאן שיהיה נראה כדבר אחר".
  • רש"ר הירש (ויקרא יט לא, וכן פרק כ ו) מאריך להסביר דאוב הוא דמיון, וכן כותב (שמות ז יא): "המכשף חושב להשתמש בכחות הטבע ולכזב", "הכשוף עצמו הוא מעשה תעתועים שאינו מועיל כלל", (שמות כב ז).
  • הגר"א (אדרת אליהו בראשית, ע"ד רמז) כותב: "כל הרגשים באים מן המח והלילה אוסף המח כל רגשותיו אליו ואז הוא ישן וכח המדמה שלו פועל אז והס"א סובב אותו ומתפשט בו כמ"ש בזהר שלכן צריך נט"י וכן אמרו בגמ' האי מאן דבעי למידע להו וכו' ברכות ו.".
  • המהר"ל (דרך חיים ב ז): "מרבה נשים מרבה כשפים הכשוף הוא צריך לכח מדמה אשר נמצא בנשים ולכך אין הכשוף שולט אא"כ עומד המכשף על הארץ" וזה כדברי אוה"ח לעיל.

האמוראים התייחסו לכשפים בצורה רצינית מאד, למרות שבתלמוד מדובר על העובדה שהכשפים אינו יכולים ליצור באמת מציאות טבעית. ואמרו "אין השד יכול לבראות בריה פחות משעורה, רב פפא אמר האלהים אפילו כגמלא לא מצי ברי, האי מיכניף ליה והאי לא מיכניף ליה", (סנהדרין סז:). ז"א שאין השד יכול ליצור מציאות, אלא רק להביא ממקום אחר. ושם בהמשך מסופר על אדם שקנה חמור ורכב עליו, ובהמשך גילה לפתע שהוא רוכב על אשה שהפכה את עצמה לחמור ע"י כישוף.

אפשר להבין שאם הכשפים והשדים יכולים ליצור מציאות מוזרה שכזו, שיש להתייחס אליהם ברצינות גם אם אין הם כח על טבעי אמיתי, אלא רק תחבולה טבעית או יצירת דמיון. כשפים הם בודאי שם כולל, ואין לראות את כולם באותו אור. חוץ מרמאים פשוטים, היו גם 'קוסמים' מוצלחים מאד, בדומה לימינו, ראה למשל ירושלמי סנהדרין המספר על אחד ש"זרק צרור ונעשה עגל", כאשר היתה זו אחיזת עיניים. אלא שאותם רמאים לא השתמשו בקסמיהם להצגות על גבי במה, אלא להטיל אימה ופחד בהמונים, ולשוות לעצמם תדמית של כל יכולים.

במאה התשע עשרה יכלו אנשי מדע לחשוב כי האמונה בכישוף נבעה מחשיבה פרימיטיבית פחות מפותחת משלנו, בזמננו כבר אין אנשי מדע נוטים לחשוב כך, פרופ' קליפורד גירץ חוקר "חשיבה פרימיטיבית" באוניברסיטת פרינסון אומר: "ההתרשמות הראשונה מחברות חיות היא שהחלה מערערת את ההשקפה, כי יש בנמצא דבר הקרוי נפש פרימיטיבית. הגילוי הראשון של מלינובסקי היה שבניגוד לסברה הרווחת שלפיה הפרימיטיביים אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם בעולם, הם מצליחים מאד בענינים מעשיים. הם יודעים לבנות סירות המיטיבות להפליג, ויש להם ידיעות רבות בגינון וכיוצר בזה. אלמלא כן לא היו נותרים בחיים. וחשוב מזה, הוא טען כי "כישוף" ו"חשיבה שכלתנית" אינם באים זה במקום זה", (מחשבות על מחשבות, שיחות עם פסיכולוגים, ג'ונתן מילר עורך, הוצ' עם עובד 1983 עמ' 227).

אין אנו יכולים לשלול את האפשרות שההשפעה של הכישוף היתה הרבה יותר מסוגי הרמאות שאנו מכירים, בכדי שאדם ירכב על אשה ויחשוב שהוא רוכב על חמור, צריך השפעה עמוקה מאד על נפשו (בחולין נז: מוזכר חיתוך אדם באחיזת עיניים, מה שמצוי מאד בזמננו). אנו מכירים את תופעת ההיפנוזה, אבל אפשר לשער כי תופעת הכישוף היתה חריפה ממנה לאין ערוך, גם אם אין היא אלא תחבולה טבעית. ביסוד אמונת הכישוף עומדת גם ההנחה כי ישנן יכולות נלמדות, וגם ענין זה אינו בהכרח מופקע, שהרי ישנן יכולות מוחיות התלויות בתרגול ולמידה. דברים אלו הוכחו במחקרים על תדירות גלי המח. ובפרט במחקרים הנוגעים לדמיון מודרך, עובדה היא שאין אנו יכולים לגרום למוחינו רצף גל כדרך שקורה בשעת חלום (קצב אלפא – 10 פעימות לשניה), ולעומת זאת ישנם כאלו המסוגלים להגיע לכך בעזרת תרגול (פסיכו קיברנטיקה).

כאן המקום לציין למחקרו של לין תורנדייקץ, שהתפרסם בשנת 1958 בספרו בן שמונת הכרכים: "תולדות הכשפים והמדע הנסיוני", לדעתו בפעולות המאגיות והאלכימיות היו טכניקות רבות אשר היוו לאחר מכן חלק חשוב בטכנולוגיה ובמדע הנסיוני, (The history of Magic and Experimental Science. N.Y. Columbia University Press).

כשאנו אומרים 'דמיון' רגילים להבין את הדברים כענין חולף ושטחי בתודעה, הזיה. אך ידוע שישנן הזיות או דברים הנראים בעיני הרוח, שאינם ענינים חולפים אלא מעמיקים לתודעת האדם ומטלטלים אותה, יכולים לגרום נזק מתמשך ולהשפיע על האדם. אין אלו פחות מציאותיים מהעולם ומהחיים האמיתיים, סוף סוף הכל אינו מתרחש אלא בתודעתינו. נראה שהשפעתם של הכשפים היתה יותר משל סמים קשים, והשלכותיהם של הסמים גם הם 'מציאות', אי אפשר להכחיש את מה שיכולים הם לגרום לנפשו של אדם. ויתכן גם שבכשפים עצמם היו מעורבים חומרים בעלי השפעה פסיכודלית בדרך של שאיפה או טעימה (ראה תשובות הגאונים בסמוך).

לא כל דעות האמוראים היו שוות בנושא, כך למשל אנו מוצאים את רבי חנינא שהתגרה במכשפות, הלך מולם וקרא: "עשו כשפיכם, כי לא תצליחו. אין עוד מלבדו כתוב!" (חולין ז:).[2] אבל ניתן בהחלט להבין כי גם אם נניח שבכישוף לא היה דבר על טבעי, אלא רק רמאות ואחיזת עיניים, או הפעלת הדמיון בצורה קיצונית וחריגה, הרי בודאי היה יכול לגרום נזק ופאניקה, ואין להתפלא על המקום הרב שתפס אצלם. רב האי גאון מסביר כיצד פועלת אחיזת עיניים:

"ואשר שאלתם מה היא אחיזת עינים… אלא דומה בעינינו כי יש להם סימנין שנופחים אותן כנגד עיניו של אדם שמקלקל את האויר אשר הוא קרוב לו ונראין לו דברים משונים, ובלילה כמה שמנים וכמה חלבים יש עכשיו שמדליקין בהן בלילה נרות ונראין הפנים שחורות או אדומות ונדמה כאילו יש שם חיות רעות באות לפני האדם וכי יתקלקל האויר שבאותו מקום", (תשובות הגאונים אופק סי' קטו).

רבי יהודה הלוי מסביר את הדבר מבחינה נפשית:

"כשהיא (השכינה) מתרחקת מיחידים נראה על כל איש ואיש סימן התרחק אור השכינה ממנו, כאשר נראה התרחק הרוח פתאום בעבור פחד או דאגה משנות הגוף, ונראה בנשים ובנערים בעבור חלישות רוחם, שיעשו בגופותם מקומות שחורים וירוקים מהיציאה בלילה, והם מיחדים זה אל השדים, ואפשר שיקרה מזה ומראות המתים וההרוגים חליים קשים בגוף ובנפש", (הכוזרי ב סב). "ויצוה אותו (התורה) שלא יפנה אל השדים המחשביים והמתדמים, ולא יקבלם ולא יאמין בם, עד שיועץ את השכל, ואם יכשיר מה שיש אצלם יקבלם, ואם לא ימרם", (ג ח).

כל הדיבורים האלו על השדים הדמיוניים וכו' אינם סותרים את העובדה שבימי קדם היו גם באמת שדים, כמו שהראינו בקטע הקודם. אלא שנוסף על השדים המציאותיים שאין לדעת מתי והיכן היו, פעלו והזיקו גם הרבה שדים דמיוניים. דאגת השדים היתה מצויה מאד גם באלף האחרון, ראה למשל בספר 'ארחות צדיקים' (שער הדאגה): "בלילה, כשאדם קם ללמוד, לא יירא משדים בקומו ממטתו, ויחשוב: כמה הולכים יחידים בלילה ולא היה להם היזק!". ואמנם התודעה האנושית בהקשר לעצמתם של השדים לא היתה שוה בכל הדורות ובכל הארצות כידוע, ואפילו בתורה נאמר: "יזבחו לשדים לא אלוה אלוהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם", (דברים לב יז). הרי שהאמונה בכחם של השדים היא דבר חדש. ראה עוד האמור לעיל שאנשי הקוף הם תוצאה של פרימטיביזציה לאחר הגירוש מגן עדן, והרי הם באמת "חדשים מקרוב באו".

  • לגבי השדים הדמיוניים, מעניין לציין כי חוקרים בימינו משערים שהסבר התופעה של רוחות רפאים בבתים נטושים, תלויה בסוג מסויים של פטריות שנבגים שלהן מעוררות הזיות, הפטריות האלו מצויים על קירות בתים ישנים, (ד"ר סטיבן ג'ואן, הכובען המטורף ואייזק ניוטון, עמ' 134. הוצ' אריה ניר 2002 ).

מן הצורך לציין את תגובתו החריפה של הגר"א על השלחן ערוך שמעתיק את דברי הרמב"ם השולל את כל התופעות של כישוף ושדים.[3] בודאי אין הכוונה כאן להכריע במחלוקות כאלו שאין בידינו שום דרך לבררן, כפי שכתב כבר הרשב"א בתשובתו (א תיג) שאין בידינו להכריע בין הרמב"ם והרמב"ן שהתווכחו בנושא. בימינו בודאי אין תופעות כאלו, אין שום יכולת וכח לכישוף, ואין שום תופעה של שדים. אין אנו יכולים לדעת מה ואיך אירע בימי קדם, אבל עיון במסורות הקדמונים נותן מקום לחשוב כי הכישוף היתה תופעה בעלת שרשים עמוקים בנפש האדם, ויכלה להביא נזקים גדולים. והשדים, גם הם, בודאי היו במציאות, כפי שראינו בפרק העוסק בכך.

לאמונת היהדות עצמה אין שום קשר לאמונה בכישוף, ואנו מוצאים במקורותינו רק הדים, מעט מן ההדים לאותם הכחות ששלטו בעולם הקדמון, ושנעקרו בכחה של תורת ישראל.

הערות:

[1]ישנה טענה כאילו "לרמב"ם לא היתה קבלה", אך זו טעות היסטורית. הרמב"ם היה תלמיד הר"י מיגש והרי"ף תלמידי ר"ח שהיה אחרון הגאונים, וכל תורת הגאונים היתה בידי הרמב"ם. לימודו היה על פי בה"ג והשאלתות, ר' האי ור' שרירא, ושאר הגאונים. הגאונים מסרו את תורת הסבוראים והאמוראים,  אי אפשר לחשוב שעבר דבר בקבלה בעם ישראל מרב לתלמיד ולא הגיע אל הרמב"ם. לעומת זאת לחכמי אשכנז לא היתה קבלה, ולכן הגיעו לחדושים רבים מסברא. (ראה בזכר יהוסף, תהלוכות האגדות פ"ו, כי הרי"ף השמיט כל עניני שדים וכשפים שבתלמוד, ואחריו נמשך הרמב"ם). ראה גם לעיל פרק ה סעיף ג.

הפולמוס נגד הרמב"ם במאה ה12 לא התמקד בנושא השדים והכשפים, אלא יותר בטענה שנראתה אז נועזה, שכל המקראות והאגדות המייחסות גשמות לה' הם משל (מנחת קנאות, מכתב הרמב"ן).

[2]הגמרא אומרת על מעשה זה: "שאני רב חנינא דנפיש זכותיה", וראה במנורת המאור (ב י ב א) שמפרש שהכשפים הם תרמית ואחיזת עיניים, ולכן רק מי שבטוח בה' ואינו מקפיד עליהם כלל, לא יצליחו לבלבלו ולהכניעו. ראה גם דברי ר' חנינא חולין קלט:

[3]ש"י פין בספרו "קריה נאמנה" (עמ' 141) מביא דברי רצ"ה קצנלבוגן בשם רבי מנשה מאיליה, תלמידו של הגר"א, הטוען כי הדברים הקשים הכתובים בביאור הגר"א נגד הרמב"ם לא יצאו מפיו, וכי ידוע לו מי הוא הכותבם בשמו. רבי מנשה מאיליה נחשב כתלמיד מובהק של הגר"א, הרד"ל למשל כותב (בהסכמתו ל'עליות אליהו') שאין להדפיס דברים בלתי בדוקים בשם הגר"א, וידפיסו רק מה שזכו לשמוע מפי רואה נאמן כמו הר"מ מאיליה. וכן ידוע ממקורות אחרים כי הגר"א התייחס בכבוד למורה נבוכים, וכאשר ביקש אדם לבטל שיעור שנמסר במורה נבוכים הגיב הגר"א: "הרבינו משה יורה ואני אפר ומי יעיז לדבר נגד כבוד הרמב"ם וספרו אשר מי יתנני ואהיה עמו במחצתו בגן עדן", וכן הגר"א עשה קיצור מספר מורה נבוכים (ראה בסוף ספר תולדות הצריז"ס, כללי 'חכמת האמת' מהגר"א, שהם בעצם קיצור מו"נ). אך גם בזה אין בידינו להכריע כמובן, וקשה לפקפק על הכתוב בשמו, למרות שנסדר והתפרסם הרבה שנים לאחר מותו (וייתכן שר"מ מאיליה לא הכיר את ה'ליקוט' שהכניסו מסדרי ביאור הגר"א וראה רק את הכת"י הבסיסי שבו היו חסרים דברים אלו או חלק מהם, ולכן חשב שהשאר זיוף). כך או כך דברים אלו שלו שימשו יסוד ועוגן מוצק לתלמידי החכמים של ליטא, שלא להימשך אחר הרציונליזציה השטחית של המאה ה19, ועד ימינו נוקבת אזהרתו של הגאון, שלא נרמה את עצמנו שכל המעשים שחכמים הזכירו הם 'לא באמת התכוונו אליהם', סירוס הדברים קשה יותר מאשר מחלוקת חזיתית.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

45
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
16 Comment threads
29 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
9 Comment authors
אליעזראליהואאליהואעזראי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
עזרא
Guest
Member
עזרא

שלום רב. חזרתי לדון על דבריך כלפי, בתוספת קטנה ממה שנכתב פה לאחרונה. אתה כותב כך: "הויכוח בין רמח"ל ללשם הוא אם הספירות מציאות או מסלול של פעולות". פשוט לא נכון. אני מצטט ממאמר הויכוח הנ"ל (סי' נד. עיינת בו?): "הכחות של זה הרצון כולם אורות, והם עניינים ממשיים, כמו שהם בנשמה עצמה". בקיצור, דעת רמח"ל היא שמסלול הפעולות הזה –דהיינו הספירות- הוא מציאות ממש, כי הוא מסלול של 'רצונות'. וזהו בפשטות מאמר הגאונים "הן הן הספירות הן הן המדות". אתה רואה "כיוונים ורמזים ורגליים לדבר, שמדובר גם כאן בענין שהוא חלק ממחשבת ישראל, ויש צורות שונות להבין אותו ולעמוד… Read more »

אליעזר
Guest
Member
אליעזר

ההקבלה לחכמת הפסיכולוגיה אינה מובנת לי. הפסיכולוגיה מתארת מצבים ודקויות המוכרות לנו, ובכח האדם להגיע לכך בהיסקים שונים [שניתן לשכנע בהם אחד את השני], אבל הקבלה מתארת את דרכי הנהגת האלוקים ולא "את מה שאנשים חווים ורואים כלפי האלהות", וכדי לתאר היאך מנהיג האלוקים את עולמו צריך לשמוע זאת ממנו, או ללמוד זאת מתוך תורתו, או לומר סברות יפות שאולי נכונים אולי לא. במידה ולא שמענו זאת ממנו [היינו במסורת או ע"י גילוי שמיימי. וכך נראה שאתה נוקט, וכן מוכח מהטעויות המשורבבות בתוכה], וגם לא למדנו זאת מתוך הכתובים [כך מסתבר], נשאר שהחכמים שכתבו זאת אמרו זאת מסברתם, וכידוע הנסיון… Read more »

אליעזר
Guest
Member
אליעזר

בנגלה אדם לא יכול לחדש מעצמו דברים בלא ביסוס, החידוש נולד או מתוך דימוי לטקסט קיים המקובל כמחייב הלכתית [והנידון הוא האם הדימוי נכון], או מתוך הסברא שאף היא מחייבת [והנידון אם אכן הסברא כך], אבל אם יקום אדם וימציא הלכות בלא הישענות על אחד מאלו ישימו את דבריו בפח הקרוב, מלבד אם הוא אדמו"ר. אבל בתורת האלוקות, אם הזוהר מתקבל כמסמך אמין שמתאר את המציאות נכונה, ניתן לכל אדם לדמות ולדמיין איך שרוצה שתיראה המציאות, ובלבד שהדמיון יתאים עם המסמך הנ"ל, אבל אם עצם המסמך לא נודע מקורו, ושמא אדם הוזה החליט להעלות את הגיגי ואמונות לבו/סביבתו על הכתב… Read more »

אליעזר
Guest
Member
אליעזר

כתבת: "אותי לכשעצמי לא מרגשת אי אמונה בקדמות הזהר, כי אין החכמה נפגמת מחמת שהיא תושבע"פ שיש בה חדושים, וכמו שאמר בעל הסולם על נושא זה שלא אכפת לו מי כתב, ואם הכותב מאוחר, הרי מצאנו כותב מאוחר גדול כרשב"י וזה יותר נפלא!". קבלה שונה במהותה מחלק התורה הנגלה, הנגלה נועד בעיקרו להדריך את האדם בעולם, והגיונות האדם העולים לו מן ההיקש, הדרש, או הסברא וההגיון, נכללים בתוך התורה מכאן ולהבא, אבל הקבלה נועדה להסביר את המציאות [האובייקטיבית], ואם לא שהתקבל כך במסורת או בגילוי עליון איני מבין מה טעם להשתעשע בניחושים אלו או אחרים, רק בגלל שניחוש מסוים נראה… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

שלום רב ראשית, לא התכונתי להיגרר עד כדי כך.. (לא יהיה לי שום טרוניה אם לא תאשר את התגובה ותגיב לי כאן, לא נעים לי שאני מטריח אותך בכזו אריכות, ואני לא בטוח שכאן זה המקום לנהל את הויכוח הזה) אבל עדיין לא שכנעת אותי בכלל, אז בכל אופן אני אענה בקצרה. אפרופו רמח"ל, ראוי לזכור משפט חשוב מאוד שלו בהקדמת הספר דרך ה': כי אולם כל דבר אמתי ישוב כוזב אם ייחוס לנושא בלתי הגון לו או אם ילקח שלא בגבולו. דון מינה ואוקי באתרין. 1. להבנתי אתה טועה טעות חמורה מאוד, אין אף אחד מחכמי המקובלים שהאמין שהספירות… Read more »

אליהוא
Guest
Member
אליהוא

הרד"ק בשמואל א כח, בענין בעלת האוב, מביא את דבריו של מר שמואל בן חפני גאון, שפירש את הדבר כרמאות, תוך שהיא משתמשת בידיעות שהציבור ידע, ובאינטואיציה ושיקלול הנתונים המלחמתיים. כך שכל המצוטט שם בשם שמואל הנביא אינם דבריו של הנביא כלל. "ואמר (מר שמואל גאון), אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא, כי אמת היה – שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים (!) במקום שיש מכחישים להם מן השכל". הרד"ק מסתייג נחרצות, גם מהסוג פשרה שנתנו גאונים אחרים בדבר. על הייחס של חכמי הגמרא עצמם, ניתן לעמוד מהמובא במסכת ברכות דף יב, שלמדו מהמילים "מחר אתה ובניך… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

1. אצל מי שמתעסק בעניין זה אכן ידוע, ואני לא רואה דרך להמלט מזה. עיין מאמר החכמה אות נג, שם טוען החוקר את טענת הלשם על רמח"ל, ובאות נד משיב לו המקובל (שהוא רמח"ל בעצמו) שהוא טועה בטיעון. 2. אותי הליברליות משכנעת לצד השני, אם אין ישות תבונית מאחורי הרוח האדירה הזאת יש כאן צירוף מקרים מטורף. 3. עצוב לקרוא כאן על דעת חז"ל 'תופעת לואי'. 4. אתן לך משל. אני, למרות שאני די מוכשר, לא הצלחתי לתפוס את תאוריית היחסות של איינשטיין, אבל כנראה שאם הייתי מבין אותה הייתי מבין שהיא התאוריה שמסבירה בצורה הכי הגיונית את חוקי היחסות.… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

1. ידוע שהלשם תקף את הרמח"ל בטעות. האמת שאין ביניהם מחלוקת, וגם רמח"ל במאמר הויכוח מודה ללשם. אבל גם אם אכן הם חולקים, לא נחלקו אלא בעולם האצילות, ולא בעולמות המלאכים לסוגיהם. 2. ברור לדעתי שהליברליות היא כוח טומאה, וגם ברור לי שהס"מ וכל המערכת שתחתיו מגוייסים במודע להפיץ אותה, ומה שאנחנו רואים בעולם שלנו זה רק החלק התחתון של הדברים, לא כ"כ מבין מה זה קשור לעניינינו. 3. ראוי באמת לעסוק בעמדת חז"ל, וזה מה שאני טוען: אולי ניתן לתרץ את חז"ל כמו שהבין הרמב"ם (שמשום מה להרבה דברים הוא לא סיפק הסבר מניח את הדעת. למשל, מה זה… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

שלום רב, סליחה שאני מאריך, אבל זה חשוב להבהרת הדברים. תכל'ס, שורש הויכוח בינינו זה האם כדאי לסמוך על המקובלים שכן האמינו במציאות הכשפים (וגם הם ידעו שיש המון שרלטנים). ולכן אני אתחיל עם כמה עובדות על תורת הקבלה. תורת הקבלה מייצגת בעצם פנתיאון של כוחות רוחניים, רק שיש בה מימד נוסף (שרוב דברי ספר הזוהר והמקובלים האחרונים עוסקים בו) שנקרא עולם האצילות, דהיינו חוקי ההשפעה של הבורא לכוחות הרוחניים. בתוך הפנתיאון הזה קיים בהחלט שטח שעוסק בכוחות הטומאה, וגם באופן שבו האדם יכול לתקשר איתם ולהפעיל אותם, אמנם כמעט ואין בנמצא בספרים שבידינו פעולות כישוף פרטיות, שהרי אסור לעשות… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

אני שב וכולל את הפרטים שחילקתי קודם לסעיפים. מה שכתבתי שהתורה לא מסתייגת מהמציאות של הכשפים, התכוונתי שהיא לא מכחישה אפילו ברמז את מציאותם ואת העובדה שהם עובדים, משמעות הפסוק (הפשוטה יותר, לדעתי) 'לא ימצא בך וכו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וכו' מנחש ומכשף, כי הגויים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא אקים לך מקרב אחיך' היא שאנחנו לא צריכים את כל הדברים האלו, ואין שום משמעות בפסוק שאין בהם ממש. ומכיון שהתורה מאריכה לתת טעם מדוע לא להשתמש בזה, קשה להבין לפי דבריך למה לא נזכר לא כאן ולא בשום… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

1. ניסיתי להבין את הלוגיקה של הרמב"ם ולא עזרת לי, חבל. 2. ויעשו כן החרטומים בלטיהם. קשה לפרשו באופן אחר, וכבר דובר בזה, מכשף ושואל אוב וידעוני דינם במיתה, אם מפרשים את עניין המכשף כבודה בדיות זה נראה ענישה חמורה מידי לשקרן. התורה גם לא מסתייגת בכלל מהמציאות הזו בשעה שהיא מזהירה לא להשתמש בה. 3. קשה לי להאמין שדבר כ"כ יסודי בפרשנות התורה, דהיינו במצות לא תעשה של הכישוף ודומיו אין מסורת תורה שבעל פה על מהות הכישוף. להיפך, אנחנו יודעים 'אבל אתה למד להבין ולהורות', הם התעסקו עם זה באופן ברור. 4. האוה"ח הסתמך על הזוהר, כדרכו, גרדיני… Read more »

עזרא
Guest
Member
עזרא

שלום רב אני חוזר לעיקר הנושא. ניסיתי למצוא טענה לוגית בדברי הרמב"ם ושאר החכמים הנזכרים כנגד מציאות הכשפים, ולא ראיתי יותר מאשר 'ישחקו עליהם החכמים'. במחילה מכבוד תורתם, זה מזכיר אדיקות מטריאליסטית. אם אנחנו מאמינים שנפש האדם היא יצור בעל תודעה עצמית שאינה תלויה במציאותה בגוף, ובכל אופן היא שוכנת בגוף ומפעילה אותו, בדיוק אותו דבר אפשר לומר שישנם יצורים תודעתיים נוספים חוץ גופיים שיש להם איזו אפשרות להתחבר לעולם שלנו ולעשות בו כל מיני דברים, שמטעמים שונים הם רוצים לעשות אותם. כמו כן, בהחלט יתכן שיש להם את האפשרות להתקשר לתודעה שלנו בצורה חוץ חושית ולגרום לתעתועי דמיון, שזה… Read more »

י
Guest
Member
י

ואגב, אם יורשה להעיר, ביחס לדברי אריאל, למען האמת, התפיסה הפמיניסטית המודרנית היא זו שגורמת בזיון לנשים, התפיסה המסורתית גורסת כי לכל מין יש כישורים מיוחדים שאין לחבירו ועל כך יש להוקירו, לצורך העניין, זה לא מפחית ממעלתו של איינשטיין אם נאמר שהוא היה ספורטאי גרוע, כמוש שלא יפחית ממעלתו של ספורטאי מצטיין העובדה שהשכלתו נמוכה, כל אחד חזק בתחום מסויים, ועל כך יש להעריכו, יש בעולם מספיק מעלות ייחודיות בשביל כולם. לפי התפיסה המסורתית לנשים יש ערך משל עצמן, הן אלו שיולדות ומגדלות את הילדים, ויש להן את החן שלהן ואת הערך העצמי שלהן, ואף אחד לא יכול להחליף… Read more »

אריאל אברג'יל
Guest
Member
אריאל אברג'יל

מאיפה מגיע הצורך התיאולוגי של הכותב (וגם הגאונים והראשונים שהוא מצטט) לטעון שכשפים, העלה באוב וכו, על סוגיהן הינם אחיזת עיניים? האם זה נובע מהרצון "להנגיש" את התורה ולעשות אותה פחות בדיונית ויותר ברת עיקול לקורא הרציונלי? לא חושב שזה בדיוק עובד – אם מאמינים בנבואה, ניסים ושאר ירקות על-טבעיים, גם לא אמורה להיות בעייה תיאולוגית להאמין בכשפים וכו', בפרט כשזה מוזכר במפורש בתנ"ך. לחילופין, רציונליסט שהינו עקבי בדעותיו, לא יאמין לא בזה ולא בזה. אפשר שהידע העדיף והבנת העולם המתקדמת יותר שהייתה בידי הגאונים והראשונים ביחס לאמוראים וקודמיהם גרמה להם לדיסוננס קוגניטיבי חריף שאילץ אותם לדחות את דברי המקרא… Read more »

אנונימי
Guest
Member
אנונימי

תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג הטוב שבנחשים רצץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים .
מה הפשט בזה ?

משה
Guest
Member
משה

יש ספר על בעל מתוק מדבש הרב דניאל פריש שם מביאים סיפור ממנו בעצמו אודות מרפא מהודו שראה בעיניו איך מוציא דם וכד' מבלי לגעת באדם כלל. וחשש הרב פריש שזה כישוף ולכן התרכז באין עוד מלבד ה' ואז הגוי לא הצליח עליו כלל, ונזפף בו על מה הוא חושב שלא מצליח עיי"ש. יש גם סיפור אמין בספר סיפורים ירושלמים ח"ג או ד. להרב נתן אנשין שכ' שבירר את אמיתות הסיפור אודות מריבה שהיה בח"ק בירושלים וא' נפגע מרעהו והלך למכשף שיעשה לרעהו רע, וביקש ממנו דבר ממאכלו ומיד חלה הלא, והבין שזה כישוף והתיר לו הגרש"ס לבקש ממכשף אחר… Read more »