נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

לאור: מתן תורה היה או לא היה 5

הסרטון עוסק כולו בטיעון איש קש, כאילו הענין במצוות התורה הוא המיספור של 613, ולכן הוא משקיע אנרגיה בלהתפלפל על מספרים.

 

סרטו של אלעד לאור: מתן תורה היה או לא היה 5

 

הסרטון עוסק כולו בטיעון איש קש, כאילו הענין במצוות התורה הוא המיספור של 613, ולכן הוא משקיע אנרגיה בלהתפלפל על מספרים. הנקודה במצוות היא לא הצורה בה סופרים אותן, אלא ההיקף שלהן והשונות שלם מכל חוק אחר של כל אומה ולשון.

 המצוות שבתורה מסופרות בדרך התהוותן, מסופר בה שניתנו  לבני ישראל אחרי יציאת מצרים כזכר ליציאת מצרים. ככל שמסופר על יותר דרישות שבאו בזמן היציאה כזכר לאירוע הזה, יקשה יותר למישהו להמציא שאירוע כזה של דרישות אלו היה, אם באמת מעולם לא נדרשו מהעם דרישות כאלו. זה יסוד האמונה, ולא איזו קביעה שיש "המון" מצוות, או באיזה דרך סופרים אותן.

"שבת היה קיים בכל התרבויות ואפילו אצל בבלים היה נהוג יום מנוחה שבועי שנקרא שַבַּטוֹ", בדיה כוזבת. שבת לא היתה קיימת בשום תרבות, "לא נמצאה שום מקבילה לשבוע העברי ולשבת" (אנצ"מ ערך שבוע). נכון שהיה בבבל יום בשם "שַפַטוּ", אבל יום זה לא היה יום מנוחה, והוא לא היה שבועי, היו חמשה ימים בחודש (בהפרשים של 5,7,8,9, ימים) שנחשבו כימי מזל רע שאסור ללכת לרופא ולעשות דין, אחד מהם נקרא במקרה ע"פ שחזור משוער 'שפטו', אין קשר ליום מנוחה, לשבת, ליום שבועי. שבת היא מלה עברית שמשמעותה שביתה".

ההבנה של לאור במצוות ומשמעותן, לא משהו מיוחד, להלן מספר דוגמאות:

לאור: מצוה 'לא אנושית', "לאבד עבודה זרה ומשמשיה", כנראה הבין שהכוונה לאנשים שמשמשים את העבודה זרה, ולכן זה לא אנושי. אבל 'משמשי עבודה זרה' זה סוג של חפצים שעובדים איתם לעבודה זרה. מה לא אנושי בלאבד חפצים של אלילות, זה דוקא נאור מאד?".

לאור: 'למה שמצוות בדיקת סימני חגבים תעורר התנגדות', כנראה חשב שמדובר על מצוה לדגדג את החגבים, ולא הבין שהכוונה היא שאי אפשר לאכול כל חגב, אלא רק אלו שעונים לסימנים מסויימים, מה זו לא מגבלה?".

לאור: "יש מצוה לנגוש את הנכרי עובד עבודה זרה, זאת אומרת יש כאן פקודה להתעלל באנשים בגלל שאינם שותפים לאמונה שלנו". כנראה חשב שלנגוש הכוונה מלשון נוגשים ומתעללים, אבל הכוונה לקחת ריבית. פעולה פשוטה שכל בנק בעולם עושה מכל אחד ואחד.

לאור: לא קשה לשמור שמיטה, כי מימי הבית השני לא צריכים לשמור שמיטה, כי אין רוב ישראל על אדמתו, ולכן בעצם שמיטה דרבנן. איך זה עוזר לו לגבי התקופה שאנו עוסקים בה, ששמיטה לא היתה דרבנן? הוא ממשיך ומביא נתונים שקשורים רק בשמיטה דרבנן, רבי ינאי הרשה לעבוד בעת רעב, עשו היתר מכירה, הלל עשה פרוזבול. הרי כל אלו נעשו רק כששמיטה מותרת מן התורה, ולכן הקילו בשעת הדחק במקרים שונים. מה זה נוגע לזמן ששמיטה היתה מן התורה? והרי התורה גם מבטיחה שתגדל תבואה לשלש שנים, זה נורמלי בעיניו? שבמשך שנה שלמה לא יעבדו בשדה והפתרון הוא שיהיה נס קבוע פעם בשבע שנים השנה הששית תספיק לשביעית וחצי שמינית?

לאור: 395 מתוך המצוות נוגעות לפולחן ולא רלבנטיות לאיש הפשוט. בספר המצוות הקצר מנויות 371 מצוות שנוהגות בזמננו, מה שאומר שרק 242 לא נוהגות בזמננו. וגם אלו שלא נוהגות בזמננו לא כולן בפולחן, כמו למשל דיני עבדים שתלויים ברוב ישראל על אדמתו, או טומאה וטהרה בתרומות ומעשרות ועוד רבות מאד. בקיצור אין לו מושג איך לקרוא את הכותרות, הוא מנפנף במספרים שבדה מבטנו, ובא בטענות לאחרים.

בכלל, הוא סופר מצוות לפי רשימות, במקום לראות את המשמעות שלהן. פעם בשבע שנים צריכים להימנע מכל עבודת אדמה, שנה שלמה! לשחרר את כל העבדים! לוותר על כל החובות! וכל זה נראה לו נורמלי ומובן מאליו. השבתת המסחר יום בשבוע, הרי עד התקופה הרומאית היו מלגלגים על היהודים ה'בטלנים', (כמובן שבהמשך העולם הנאור אימץ לעצמו יום  חופש שבועי). המצוות ה'מוסריות' בעיניו כל כך קלות ופשוטות, אסור לקחת ריבית, קל ופשוט, אסור למשכן בגדים ודברים שמתפרנסים מהם, צריך להחזיר את המשכון בלילה. אם אדם פוצע את עבדו, העבד משתחרר. אם אדם שכח שבולת תוך כדי האיסוף אסור לחזור ולקחת. אסור "ללכת רכיל", ביטול כל המעמדות "חוקה אחת כגר כאזרח". לובשים ציצית ותפילין. אסור לאכול את רוב בעלי החיים. בכלל כל האיסור על כישוף שהיה צורך בסיסי באותו זמן, האיסור לעשות כל פסל ומסכה, מדובר במהפכות עולם. זה דומה לשאר העמים? זה מובן מאליו?",

לאור: במקרה של אונס, "מענישים את האשה ולא את האנס עצמו", כנראה הבין שהחוק שהאנס צריך לשאת את האשה הוא עונש לאשה? זה הרי תלוי בה, אם היא לא תרצה לא תתחתן אתו. הוא מקיש מהמציאות המודרנית? בימי קדם האשה היתה צריכה את האיש, היא לא יכלה לפרנס, "והחזיקו עשר נשים בכנף איש", אשה נשואה זה אומר בטחון, פרנסה, כבוד. הכל אם היא רוצה כמובן. פגעת בה, עכשיו תפרנס אותה ותכבד אותה. חוץ מזה יש עונש לאנס. אתה משוה לחוקי חמורבי? לפי חוקי חת, אם אדם נשוי אונס אשה, העונש הוא: בעלה או אביה של האשה אונס את אשתו של האנס. להגיד "מצוות אלו לא היו חריגות אז" זה כמו להגיד שהשתמשו אז בלווינים וקרני ליזר". (בפועל בכל מקרה של אונס, הגיבו בני ישראל בחריפות רבה, שכם בן חמור שאנס את דינה 'נבלה עשה בישראל', והביא למלחמה, כנ"ל פילגש בגבעה, אמנון שאנס את תמר נענש).

לאור: "אם בעל מום לא יכול לעבוד על המזבח, זו אפליה נגד נכים". עבודה על המזבח זה תפקיד יצוגי, זו בזיון והשפלה למזבח לבחור נכה לתפקיד כזה. ראית פעם גוף ממשלתי שבחר דובר מגמגם? או אולי תכנית טלויזיה שבחרה מנחה בעלת שפה שסועה, מה לא מגיע לנכים להיות דוברים ומנחי טלויזיה? וכי מישהו מפלה בכך את הנכה? האם בעובדה שישראל לא שולחת שגרירים תסמונת דאון למדינות זרות, יש אפלייית נכים? זה אומר שלא אכפת לנו מבעלי תסמונת? אגב, איפה הדיילת הצולעת או המכוערת? פגשת אותה לאחרונה? לכהנים בעלי מומים יש עבודה שלהם (מיון העצים), הם נהנים מכל הפריבילגיות של הכהנים (תרומות ומעשרות וכו') ופטורים מהעבודה הקשה. אי אפשר לשלוח לתפקיד יצוגי מישהו שלא מתאים לו.

לאור: "ההבדל בין עבד עברי לעבד גוי אפליה", באמת? בגלל שהתורה ביטלה בפועל את העבדות בתוך העם, היא חייבת לבטל את העבדות בכלל? יש הטבות גם לעבד גוי יחסית למה שהיה מקובל, (כמו שחרור בשן ועין, דין מוות על הריגתו!), אבל ביטול גמור של העבדות, הפיכתו לעבודת שכיר לשש שנים מקסימום ועוד אלף הטבות, חייבים את זה לכל העולם? ולמה בישראל יש חוק השבות רק ליהודים ולא לכל העולם? ההטבות הם לאזרחי המדינה. לעמים זרים אין זכויות שוות במדינה, כי אין להם חובות שוות במדינה. הם יתגייסו לצבא של ישראל? הם ינהגו בישראל על פי חוקי המוסר של התורה?

לאור: "לא תחיה מכשפה, איזה באסה להיות אשה בתקופת התנ"ך, קשה מאד במיוחד אם אתה אשה", האיסור הוא גם לנשים גם לגברים, כתבו מכשפה כי כך היה מצוי שהנשים עוסקות בזה יותר, כמו בזמננו כל הקוראות בקפה והמיסטיקניות. אבל האיסור שוה לנשים ולגברים, איזה באסה להיות אידיוט, אפילו בימינו.

לאור: למה הורגים את הזקנים והנשים של עמלק?, עמלק הם שודדים, כמו שודדי ים שדינם מוות עד היום. כולם שודדים, גם הנשים והילדים שותפים לשוד שלהם. שבט שלם שחי על שוד.

מספר ציטוטים ממלומדים אמיתיים, בנוגע לזכויות האשה והעבד בהשוואה לעמים אחרים.

"דומני שאין עוד שיטה של משפט, לא בימי קדם ולא בימינו, היכולה להידמות לענין זכות הגר, זכות הזר והנכרי אשר יושב בקרבנו, למשפט המקראי שלנו. לא זו בלבד שאנחנו מצווים שתורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם, וכולכם תהיו שוים לפני המשפט, גם האזרח גם הגר, אלא לגר יש עוד מעין מעמד מיוחד במינו, הנובע מזכותו המיוחדת לאהבה, זכותה מיועדת רק לו ולעשוקים ונרדפים הזקוקים משום כך לדאגה ולהגנה יתירה", (השופט חיים כהן, זכויות אדם במקרא ובתלמוד, בהוצ' אוניב' משודרת עמ' 43).

"כידוע היה מצבה המשפטי של האשה בכל ארצות הקדם לרבות יון ורומא העתיקות, ירוד עד מאוד. ההבדל בין האשה החפשית כביכול לבין זו של השפחה שבוית המלחמה, במובן המשפטי, לא היה רב ביותר. ואולם לא כן בישראל. מתוך המסופר במקרא נראה כי האשה -הגברת תפסה כבר בימי האבות עמדה מיוחדת. כמעט בכל מקום במקרא, בו האשה העברית- הישראלית מופיעה על במת ההיסטוריה ואם גם על רקע אגדי או במעטה אגדי, היא מופיעה כאשה שוות זכויות לצדו של הגבר. לא רק האמהות – שרה, רבקה, רחל, ולאה,- אלא גם חנה, אם שמואל, מיכל אשת דוד, אביגיל אשת נבל הכרמלי ועוד הן בנות לויה לבעליהן, כאישיות בעלת דעה עצמית ובעלת כושר פעולה למופת (יעל הקינית). הן משפיעות לעיתים קרובות גם השפעה מכרעת על החלטות בעליהן, עומדות באומץ לצדם בעת הצורך, מעיזות להטיף להם מוסר (מיכל לדוד) או דורשות בתוקף מילוי דברים בהתאם לרצונם (שרה ואברהם) ועוד. ואין צורך לומר הנשים המנהיגות, כגון מרים דבורה הנביאה, איזבל, ואחרות.. ובהשואה למצב החוקי של האשה אצל העמים העתיקים בעולם העתיק, מצטיין חוק התורה בדרך כלל בשאיפתו להגן על זכויותה של האשה וככל האפשר מנסה הוא להוציאה משפל המדרגה בה היתה נתונה בארצות השכנות.. במקום זה יש להזכיר את שבוית המלחמה שהתורה מגינה על כבודה.. וזאת בתקופה שהשבויות היו הפקר בעיני העמים האחרים". (שם עמ' 89)

וראה גם את מאמרינו בנושא זכויות העבד בתורה ובעמים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי.

לאור: "טוענים המאמינים, ככל שהמצוות קשות כך יש ראיה שהדת יותר נכונה". אף אידיוט לא טוען ש"אם יש מצוות קשות סימן שיש אלהים", מצוות קשות מקויימות על ידי המאמינים, כי הם מאמינים. אם יש מצוות קשות סימן שאנשים באמת מאמינים. ולכן הטענה שגם באיסלם יש מצוות קשות, אכן נכונה, אם מישהו מקיים מצוות קשות זה סימן שהוא מאמין, באמת היה אדם בשם מוחמד, שהיתה לו כריזמה דמיון מזרחי וגדודים של מאמינים צעדו בעקבותיו והאמינו שהמלאך גבריאל התגלה אליו".

הטיעון האמוני המקורי אומר כך: התורה באה עם סיפור מסויים ועם קייס מסויים, שלהבדיל משאר הדתות, אם הסיפור הזה נכון, יש כאן משהו שאומר הרבה. אם התיאור של הנוצרים נכון, הרי שישוע אמר הרבה דברים, ובסוף צלבו אותו. וכן בתקופות מאוחרות סופרו באירופה מעשיות מופתים שנעשו על ידו בעבר, כמובן שייתכן בהחלט שסיפרו מעשיות כאלו באירופה מאתיים שנה אחריו, ואף סביר שישוע סחף סביבו אנשים עד שנצלב. יש ספרות רבה בנושא. היהדות לעומת זאת מספרת שאלהים התגלה לעם והוליך אותם על כנפי נשרים תוך מכות על טבעיות, דרך קריעת ים סוף, התגלה אליהם ונתן להם את התורה, החזיק 2 מליון איש במדבר האכיל אותם והשקה אותם 40 שנה במקום שאין בו אפשרות לאכול ולהתקיים, ובהזדמנות זו נתנו המצוות הקשות הללו. אם הסיפור לא היה ולא נברא, אבל בכל אופן הגיע בכריכה אחת עם המצוות הקשות, מי אידיוט ויקח על עצמו את המצוות מכח סיפור שהוא יודע שלא היה ולא נברא? להבדיל מן הנוצרים והמוסלמים ועוד הרבה דתות שהסיפור שלהם היה ונברא, ואע"פ שהיה הוא לא אומר כלום.

כמובן שישנם עוד הרבה סיפורים פנטסטיים, אבל הם לא תועדו בזמן המאורעות. קל מאד לכתוב ספר שמספר על דברים נפלאים שהיו לפני אלפיים שנה ולצוות מצוות מכחם. אבל בלתי אפשרי לכתוב ספר שמספר על דברים נפלאים שקרו עכשיו ולצוות מצוות מכחם.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *