גולשים הפנו אותי לסרטון של האתאיסט המצוי, 'טיעון הכוונון העדין – מזל או אלהים'.
מקוה בשביל האתאיסטים, שהאתאיסט הנוכחי אינו 'האתאיסט המצוי', כי במדה וכן, מדובר בזן מאד לא מחמיא, שמבסס את האתאיזם שלו על מגוון של כשלים לוגיים.
אמנם, במקרה של ריבוי יקומים, מבטל האתאיסט המצוי את מדע הסטטיסטיקה (כפי שנראה להלן), כך שבעצם, זה לא אומר כלום. ייתכן בהחלט שביקומים האחרים רוב ככל האתאיסטים מבססים את דעותיהם על נימוקים לוגיים קוהרנטיים.
כהקדמה, כדאי לזכור שכשל לוגי אינו בהכרח טעות, הוא רק מראה שהאמירה לא מהווה הכרח לוגי.
למשל: 'פניה אל הסמכות', היא כשל לוגי קלאסי. במדה והאדם חושב שמה שיוצא מפיה של הסמכות = אמת, הוא טועה. אבל במדה והאדם מודע לכך שכל סמכות יכולה לטעות. הרי שהפניה אל הסמכות היא מעשה הגיוני, ולא רק שזה הגיוני, כולנו עושים זאת, הרי היכולת שלנו לבדוק בעצמנו את המידע שאנחנו משתמשים בו, ונשענים עליו גם במה שנוגע לחיינו ולבריאותינו, היא אפסית. גם אם נעשה מחקרי עומק כל חיינו, לא נספיק לבדוק בעצמנו אפילו שבריר מאית אחוזון, מכל הידע הזה.
אנחנו סומכים על הרופא, פונים אל הסמכות שלו, למרות שהוא יכול לטעות, כי אם ננסה ללמוד בעצמנו, מן הסתם נטעה עוד יותר. אנחנו סומכים על המהנדס, או על מי שנתן לו את התואר, או על מכון תקנים, או על מליון גופים וסמכויות אחרות. כי אין לנו דרך אחרת לחלוש על המידע, אנחנו בונים על סמכויות. אז נכון, זה כשל לוגי לחשוב שבעל סמכות = מקור של אמת מוחלטת. אבל זה טמטום להתנזר מפניה אל הסמכות מחמת הכשל הלוגי…
שימוש בטיעון או בנימוק, שיש בו כשל לוגי, יכול להיות לפעמים ההחלטה הנכונה. (הפרדוקס של זנון הוא טיעון לוגי, לפיו התנועה לא מתאפשרת, ולכן, ההנחה שהתנועה מתאפשרת, היא כשל לוגי, האם זה אומר שלפעול לפי ההנחה שהתנועה מתאפשרת, זו טעות?).
להוכיח שמישהו שאמר טיעון הוא אידיוט, אימבציל, נאצי, וסובל מפיגור, זה כשל לוגי, אד הומינם. אבל, השימוש בכשל הלוגי הזה חוסך הרבה זמן. אף אחד מאיתנו לא היה טורח לקרוא או להפריך מסה שנכתבה ע"י אדם שהוכח כי הוא עונה להגדרות האלו. אז נכון, אין הוכחה לוגית שמה שהוא אומר לא נכון, יתכן שהוא קולע לאמת הצרופה. אבל יאללה חבל"ז…
למרות זאת אתאיסטים אוהבים מאד להשתמש בשפת ה'כשללוגיקה', כאשר כל מלה שלישית של חלק מהתועמלנים שביניהם היא 'כשללוגי', הרבה פעמים מבלי להבין האם ה'כשללוגי' רלבנטי בכלל לטיעון, ובדרך כלל תוך סתירה עצמית והסתמכות על 'כשללוגיים' עצמאיים שלהם. אל תפנה אל הסמכות שבמקרה מסייעת לך, פנה אל הסמכות שמסייעת לי… עזוב את האד הומינם שאתה עושה לו, כי בא לי לעשות עכשיו דוקא לך…
הנה לדוגמא סתירה פנימית בסרטון שלפנינו: לטענת הדובר, היעדר יכולת שלנו להסביר מציאות פיזית כל שהיא, לא אמורה להביא אותנו להכרזה שההסבר הטוב ביותר כרגע הוא 'אלהים'. מדוע? משום שזה 'אלהי הפערים'.
במדע, ההסבר הטוב ביותר, הוא זה שפותר כמה שיותר פערים, שמסביר עובדות שאין להן הסבר. אבל זה לא מוכיח כמובן שההסבר נכון. זה פשוט ההסבר הטוב ביותר, ולכן מחזיקים בו, עד שיימצא יותר טוב, במדה ויימצא.
האתאיסט מנצל את העובדה שהשיטה המדעית לא בנויה על הכרח לוגי, אלא רק על מתודה פרקטית. ומשתמש בה כאשר מדובר בנסיון להוכיח את האלהים. אכן, זה כשל לוגי, לטעון שאם לך אין הסבר, ולי יש הסבר, אזי ההסבר הוא בהכרח אמת. ההסבר הוא אפשרות. הוא לא אמת.
זה נכון לגבי כל הסבר מדעי שהוא. גם אם הוא מסביר מליארד תופעות באופן אלגנטי לחלוטין.
הטענה האמיתית של האתאיסט צריכה להיות: ההסבר הזה הוא לא טוב, משום שאני מטריאליסט, אני מניח שאין מציאות מעבר למציאות החומרית, או לכל הפחות שאין דרך לדעת עליה כלום. אז אין לא 'הפרכה' ולא 'כשל לוגי', אלא שהאתאיסט מניח שאין אלהים או משהו דומה.
אבל האתאיסט לא אומר את הרקע האמיתי לאתאיזם, הוא מתחפש לפילוסוף, וכך הוא אומר:
זה תקף באותה מדה גם על כל מסקנה מדעית: 'האם העובדה שחפצים נופלים = חוק משיכה? כלומר 'אני לא מבין משהו – לכן חוק'?
אם אתה לא מבין מדוע אובייקטים נופלים לקרקע, אז יש חוק משיכה? 'משיכת הפערים'?
מהותו של המדע בפרט, ושל התבונה בכלל, היא הענקת הסברים לתופעות. אנחנו בוחרים את ההסבר הטוב ביותר. ולכן הפערים הם יסוד מהותי במדע ובתבונה.
נכונה העובדה שלא כל פער הוא סיבה לחפש הסבר חילופי, שכן כל הסבר סובל מאיזה שהוא פער, לכן יש להבדיל בין פער מהותי, ובין פער אינפורמטיבי. כפי שהתבאר בהרחבה כאן.
האתאיסט לא מבדיל בין פערים מקומיים, או אינפורמטיביים, ובין פער מהותי. כיום אנחנו כבר יודעים שאין ולא תהיה פרפטומבילה. מה שלא מפריע לאתאיסטים להאמין שהעולם הוא פרפטומובילה, שהוא מוסבר מתוך עצמו.
כל ההסברים הם נגזרות של מה שעומד מאחורי היקום, של החוקים, ושל הקיום. אבל לא יכולים להסביר גם את החוקים והקיום עצמם, מתוך עצמם. כל הסבר יכול רק לתלות א' בב', אבל לא להסביר את א' וב' מתוך ריק ואין. ולכן הפער הוא מהותי. כמו שמיכה קצרה, שלמרות שתמיד תכסה את רוב הגוף, תמיד משהו יבלוט. כך גם כאן, שום הסבר לא יכול להסביר את הכל.
כאן, האתאיסט המצוי משתמש בהגחכה שאין מאחוריה שום טיעון לוגי. אין שום הבדל בין הקדמונים שחשבו שהברק הוא התעטשות של זאוס, ובין אנשי המדע שמציעים את ההסבר שמדובר בהתפרקות חשמלית. כל אחד הציע הסבר שנראה לו הגיוני, מבחינה לוגית זה אותו מודל.
עובדה היא שכיום אף אחד לא מאמין שהברק הוא עיטוש של זאוס או שיהוק של תור, ומן הצד השני עובדה היא שרוב מכריע של האנושות ושל התרבות המערבית כן מאמינים שהעולם נוצר ע"י יוצר. אז ההגחכה הזו היא סתם זלזול באינטלגנציה. (שכחתי לציין שהגחכה היא עבירה חמורה לחוקת הכשללוגי, שכן היא מהווה 'פניה אל הרגש'!)
גם האמונה האלילית לא עמדה בסתירה לחוקי טבע, הרי חכמי יוון שיצרו מעין הסברים של חוקיות בטבע, היו אליליים והאמינו בזאוס, לפחות חלק מהם. ובודאי לא ראו סתירה בין חוקיות בטבע, ובין העובדה שיש כחות אלהיים.
למרות אפסות ונלעגות הטיעון, היינו מצפים מהאתאיסט, שלפחות לא יסתור את עצמו. שהרי סתירה עצמית היא כשללוגי, לכל הפחות.
והנה, למרות שהוא טוען שאי אפשר להוכיח הסבר מכח העובדה שיש פערים שאינם מוסברים מבלי להניח את קיומו. כי הרי זה 'אלהי הפערים', שזה כידוע עברה גדולה, וגם מונח שיש לו תרגום ללועזית.
הוא משתמש באותו טיעון, ויוצר 'אתאיזם פערים':
זו הגירסה המצויה של 'אתאיזם הפערים', אם יש לך פער בהבנה למה אלהים עשה משהו, זה מוכיח שההסבר הנכון למציאות הוא: מתוך עצמה, ללא אלהים.
הבעיה כאן היא, שלא מדובר אפילו בפער, אלא בסתם אמירה טפשית. מה 'אכזרי' ביקום שרובו לא מלא חיים? (יש כשל לוגי שנקרא אד מיסריקורדיאם – בשם המסכנות…), כשאנשים עשירים בונים אחוזות, מדובר באחוזות ענק, למען אנשים בודדים.
זו לא רק אמירה טפשית, אלא גם תחום שאינו שייך כלל ללוגיקה, מדובר בתיאולוגיה. שהרי לפי מה יכול אתאיסט מצוי או נכחד לדעת מה 'מתאים' או 'ראוי' שהאל יעשה? הרי אפילו מה חתול יעשה, אין דרך לדעת בלי תצפית.
היי חבר, שכחת על מה התחיל הדיון כאן? כוכב נודד באפלה לא מאפשר חיים, כדי שכדור הארץ הקטן שלנו יישאר בחיים ולא יימעך, או יתפשט לאבק, הוא צריך איזון. האיזון מושג ע"י כל היקום כולו. אם המסה של היקום היתה שונה, או שהקבועים היו שונים, היקום היה מתפזר לאיטו לאבק אינסופי, או קורס לתוך עצמו.
אחד ה'מגידים' סיפר על כפרי שהתעשר ורכש נכסים מכל הבא ליד, לימים רכש אניה גדולה, וכשבא לסייר בה, כעס מאד על כל חדרי המכונות המלוכלכים, תנורי הקיטור הענקיים והארובות המפוייחות, וציווה לסלקם מיד… אז ידידינו האתאיסט, ממש עושה עדנה למשלי המגיד מדובנא…
אז זו תמצית האתאיזם המצוי, גאוה נלעגת, ברור שאתה היית עושה 'יותר יפה', מת לראות את הארמון שאתה בונה בחול על שפת הים, בלי ספק הרבה יותר ידידותי למשתמש ומתוחכם מהיקום שלנו, מכל העצמה ההוד היופי והשגב שיש ביקום וברגשות של התודעה האנושית…
ועכשיו, פשוט 'נצלול' לעומק הטיעונים הסטטיסטיים הנלעגים של האתאיסט המצוי…
ובכן, למשלי המגיד מדובנא היתה עדנה, ניתן להסביר את הקרון האחרון, בכך שהקרון הלפני אחרון מושך אותו, נפלא!
אם היקום נראה לך בנוי ממאות פרמטרים מותאמים למטרה, יתכן שהוא מוכרח לזה, למה? כי 'המנגנון שיצר אותו' מכריח אותו, לכן יש לו רק אפשרות אחת…
אהה, ולמה 'המנגנון שיצר אותו' מאפשר רק אפשרות אחת שמותאמת במאות פרטים לחיים? זה נושא אחר…
עכשיו, תראו תראו איך שהאתאיסט המצוי סתם מתלונן, הרי יכול להיות שיש אינסוף יקומים, עמוסי חיים, ממש ממש ידידותיים למשתמש. ורק היקום האחד שלנו הוא כזה אכזר וכל כך קצת חיים יש בו, ועל האחד הקטנצ'יק הזה אתה מתלונן? זה כולה המחסן של החומר האפל, צריכים להניח אותו היכנשהוא, לא?
ובכן, הלוגיקה האתאיסטית המצויה, היא, שאין משמעות למדע הסטטיסטיקה, שכן יתכנו אינסוף יקומים. ובהם, מתרחש כל מה שצריך להיות מבחינה סטטיסטית. יקומים שלא מאפשרים חיים.
הבעיה הקטנה היא, שזו שגיאה לוגית.
אי אפשר להכניס למשוואה סטטיסטית, משתנה שאין לך עליו שום ידע.
הרי באותה מדה יתכן שבכל האינסוף יקומים, יש חיים, ומדהימים הרבה יותר מאשר החיים כאן. ולכן ריבוי היקומים אינו מחליש את החריגה יותר מאשר מחזק אותה, הוא פשוט לא רלבנטי עבור הבדיקה הסטטיסטית שלנו.
מדגם סטטיסטי, בודק אחוז, או רבע אחוז, מתוך המכלול. וכל עוד אין לנו שום ידע אחר על המכלול, הוא הידע המייצג היחיד. נניח שבדקנו רק 1000 חולדות מתוך מליארדים בכל כדוה"א. ומצאנו לגביהן חריגה סטטיסטית, משהו שלא יכול להיווצר במנגנון המוכר לנו. האם ניתן לומר: הרי יש מליארדי חולדות, יכול להיות שבידינו דוקא אלו החריגות? טכנית זה יתכן כמובן, אבל סטטיסטית זה לא תקף. (נכון שהמדגמים בטלויזיה לא תמיד מדייקים, אבל זה מסיבות אחרות… כאשר הסוקר הינו אתאיסט מצוי, הוא מתחשב במספר הסמולנים העצום ביקומים מקבילים ומכניס אותם לדיווח, מליון בכיכר רבין, רוב למועמד הסמול וכו').
וכמו שאומר האתאיסט, לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להבין או כדי להפריך את זה. אם נכניס למשוואה הסטטיסטית אינסוף יקומים, ונטען שלכן אין להסיק מתוך המידע שביקום שלנו, אין שום משמעות לשום בדיקה סטטיסטית. כפי שכתבנו כאן:
לעומת כל ניסוי נוכל לטעון כי באלפי מקומות אחרים בעולם נערך ניסוי דומה במשך ההיסטוריה האנושית (או באלפי יקומים נערכו אלפי ניסויים כאלו), ועל כן אין לראות את התוצאה הסטטיסטית כמייצגת דגימה מקרית…
כמו כן, נפנה את הקוראים אל הסרטון של הפיזיקאית התיאורטית סבין הוסנפלדר, הנקרא בפשטות: "ריבוי יקומים הוא דת ואינו מדע". כדאי גם לקרוא את מאמרו של ג'ים באגוט, שאני מסכם בפשטות בכותרת: "ריבוי יקומים כבלבול מח", כאן תוכלו לקרוא את דברי פרופ' בריאן קיטינג על בדיחת ריבוי היקומים (היי, היי, מישהו כאן פונה אל הסמכות? עזבו את הפרופסורים, תמיד תוכלו לחזור אל הסמכות הישנה והטובה של האתאיסט המצוי).
ההצגה לא נגמרה, יש עוד:
זה אפילו לא כשללוגי, זה סתם קשקוש חסר פשר.
האם כשמציגים את כח המשיכה בתור הסבר לתופעות, ניתן לחשב 'הסתברות' לקיומו?
הסתברות רלבנטית כאשר ישנו תרחיש אפשרי, וכדי לקבוע את סבירות קיומו צריכים לחשב את המשתנים הגורמים להתקיימותו.
כשמדובר על תכונות יסוד של המציאות, אין משמעות להסתברות. האם מסתבר שמים עשויים ממימן וחמצן? האם 'מחשבים' את זה?
פשוט מסיקים את זה מהעובדה שניתן להפריד מים למימן ולחמצן.
כך כל הסבר שמסביר תופעה, אינו נתון לחישוב הסתברות, ואין מה לחשב.
אגב, אם כבר העלינו את הנקודה, מה ההסתברות לריבוי של מליארדי יקומים?
האמירה שזו הנחה שאלהים קיים עוד לפני ההסבר, היא שוב כשל לוגי מסוג 'שקרגס', או סתם 'אדטמטומוס'.
זה כשל מסוג 'אדקינוחוס', כלומר, נסיון לקנח במה שאפילו לקנח אי אפשר בו…
מה הקשר בין המשל לנמשל? לשלולית אין שום פרמטר מתמטי יחודי. היא שלולית. לחיים יש, זו עובדה מתמטית.
מי שמתמודד עם עובדות מתמטיות באמצעות בדיחות לא מצחיקות כ'קינוח' או כ'משל שיעזור להבין', משטה בעצמו ובשומעי לקחו. ומעבר לכשרון לדחוס כל כך הרבה שגיאות בסיסיות בסרטון דל של 8 דקות, לא עשה כלום.
עדכון: סדרת מאמרים פולמוסיים התפתחה ממאמר זה, ראה: הקו האתאיסטי
אולי במקום לכתוב הרבה. פשוט תספק לאתאיסטים את ההוכחה לאלהים. ובא לציון גואל.
אריכות הכתיבה היא משום שהאתאיסטים מנסים להתחמק מהוכחות פשוטות שנכתבות בקיצור
אני מעיין מידי פעם באתרכם.
אכן נימוקים הגיוניים וחשובים.
אבל אני לא מצליח להבין למה כ"כ הרבה ציניות ועקיצות. אם יש לכם טיעונים רציניים (ויש לכם), תכתבו אותם. תשאירו את השפה הרדודה הרגשית והשטחית לאנשים רדודים.
תודה רבה מאמר מצויין, אשריכם!
מתמקד בפתיח אודות כשלים לוגיים:
אתה פותח בכך שכשל לוגי איננו בהכרח טעות, ומראה כמה דוגמאות בהם כביכול כולנו משתמשים בכשלים לוגיים, ומוצדקים בכך.
כשל לוגי אינו בהכרח טעות, מוסכם וידוע. אבל כן בהכרח טעות לוגית. בהגדרה. ולכן לא מוצדק שימוש בו כמכשיר לוגי.
כל הדוגמאות (3) שהבאת הם גרועות:
1. כשל פניה אל סמכות הוא אומנם כשל לוגי, כי גם סמכות יכולה לטעות. אבל הסתברותית יש לסמכות פחות סיכויים לטעות ויותר תמריצים לצדוק מאשר להדיוט, ולכן אנו נוטים להאמין ולסמוך על סמכויות, לא מטיעון לוגי אלא מטיעון הסתברותי, ואולי פרקטי (כפי שכתבת). זה לא סותר את היותו כשל לוגי, לוגיקה אינה עניין להסתברות.
2.הפדוקס של זנון: כשמו כן הוא, פרדוקס. ז"א שהלוגיקה שבו מוטלת בספק, מחמת הראיות האמפיריות שסותרות את מסקנות הטיעון. המסקנה המתבקשת היא כי הטיעון עצמו איננו לוגי, והחידה היא למצוא היכן כשל הטיעון, אבל זו הנחת העבודה, ולכן כשאנו פועלים לנוע זה לא מתוך כשל לוגי, אלא מתוך הבנה של המציאות ושהפרדוקס עצמו הוא שיקרי.
3.כשל אד הומינום. כאמור לגבי 1, הוא כשל לוגי לכל דבר. אולם משיקולים פרקטיים והסתברות, וביישום מושכל, הוא יכול להיות כלי טוב סטטיסטית.אבל לא לוגית.
לסיכום, על כשלים לוגיים רצוי להתריע ולהתרחק מהם, בפרט בדיון לוגי. בחיי היום יום כל אחד רשאי להשתמש כרצונו בקיצורי דרך שיעילותם הסטטיסטית טובה, תוך סיכון לטעות סטטיסטית כלשהי על אחרויותו האישית. בפועל אנשים יפעילו שיקול דעת נוסף ולא יאמינו לכל טענה שהיא גם של מומחה, ולא ידחו כל טענה שתצא מפיו של טיפש, בדיוק משום שאלו הם כשלים לוגיים ואין ערובה לנכונותם. אבל בדיון לוגי, אין מקום לטענות כאלו. זה לא לוגי לסמוך על כשלים לוגיים. וכשמישהו מכריז על כשל לוגי, יש להתייחס ברצינות ובכובד ראש לטענה, ולא לדחותה בקש כפי שעשית בפתיח.
אלימלך
נראה כאילו אתה בא להצדיק ולבסס את דברי, ולכן אני לא מבין מדוע אתה אומר שהן גרועות, אתה ממחיש בדיוק למה הן דוגמאות טובות לכך שנפנוף ב'כשל לוגי' עשוי לפספס דברים של טעם.
אני אמרתי שהנסיון השיטתי לזהות אצל השני משהו שנראה כמו 'כשל לוגי', ולנפנף בו כדי להוכיח שהוא טועה או אידיוט. הרבה פעמים מפספס את הנקודה ולא מאפשר לנהל דיון.
ונראה שאתה רק מבסס את הדברים שלי.
1. אתה אומר שהסתברותית יש מקום לפעמים לפנות אל הסמכות.
זה בדיוק מה שאמרתי. שאם אדם מביא לך בעל סמכות שאמר משהו, ולא בא לך בטוב לנהל דיון, אתה יכול לצעוק 'כשל לוגי – פניה אל הסמכות', וזו תהיה טקטיקה כביכול 'לנצח', אבל אין כאן שום נצחון.
זו רק דוגמא לתופעה, שבמקום להתייחס לטיעון ברצינות, מיד מנסים לזהות איזה 'כשל לוגי', כביכול הצד השני אינו יודע לזהות כשלים בטיעון של עצמו ולכן הוא אידיוט.
הרבה פעמים גם משתמשים ב'כשל לוגי' כהנחת המבוקש, למשל 'זה טיעון מהיעדר דמיון', אתה טוען שיציאת מצרים התרחשה, רק משום שלא הצלחתי להפריך את קיומה. האדם שאומר את זה הולך הביתה שמח וטוב לב, כי הוא 'זיהה כשל לוגי', אבל הוא לא טורח לבדוק, אולי הצד השני לא באמת מאמין ביציאת מצרים בגלל שלא הצלחת להפריך, אלא שיש לו סיבות פוזיטיביות להאמין. הצד השני מניח שיש כשל לוגי, כי זה נוח לו, כי סיפרו לו את הסיפור שמאמינים בונים על כשלים לוגיים, הוא 'מזהה' את מה שביקש לזהות, וממשיך הלאה.
זו התופעה שרציתי להעיר עליה. שההמרה של הטיעון שלך לכותרת 'כשל לוגי', הרבה פעמים לא תורמת לדיון כלום. צא מהנחה שהצד השני יודע מה זה כשל בטיעון. ואם יש לך טענה כמו "מדוע אתה כן מאמין ביציאת מצרים", פשוט אמור אותה בעברית, ותתפלא, לפעמים תקבל תשובה… יתכן שבעיניך התשובה תהיה לא נכונה או לא מספיקה, אבל זה לא בגלל כשל לוגי, אלא בגלל שיש חילוקי דעות שמן הסתם נובעים מהנחות קדומות שונות. (אם מישהו לא יודע מה זה כשל לוגי, אל תדבר איתו בכלל, מטרת הדיון היא בין אנשים שיכולים לתרום זה לזה. כשאני מדבר איתך אני לא מניח שאתה אידיוט).
2. מה שהבאתי מהפרדוקס של זנון, הוא שלמרות, שלפי זנון, וכל מי שלמד את תורת הטבע היוונית במשך מאות רבות של שנים, התנועה מכילה בקרבה פרדוקס, כלומר מבחינה לוגית היא בלתי אפשרית. עדיין, מכיון שהתנועה בכל אופן אפשרית, במציאות שלפנינו, עלינו להניח שהפרדוקס הזה נובע מחוסר ידע (וכידוע פתרונות שונים לפרדוקס הוצעו עוד הרבה לפני החשבון האינפיניטסימלי, רב סעדיה גאון מציע שלש פתרונות), ולמרות זאת העובדה שהתנועה מוחשית היא מכריעה.
וכך גם כשמנסים להסיק מסקנות על המציאות, תיתכן מציאות שעובדות מוחשיות תקבענה את ההתיחסות, גם אם נותר במשוואה חלק לא פתור, או פרדוקסלי (כמו חתולו של שרדינגר למשל, פורמלית ניתן לטעון שהידע שלנו על ניסוי שני הסדקים הוא כשל לוגי, כי זה יוצא פרדוקס, אבל לפעמים אנחנו יודעים שהידע שלנו מבוסס, ולמרות זאת אין בידינו לפתור את הפרדוקס לעת עתה).
3. שוב, כמו שאמרתי, כשל אד הומינם יכול להיות כלי טוב. צא מהנחה שאם הצד השני משתמש באד הומינם, יכול להיות שיש לזה אפקט הסתברותי. אחד האנשים שהתווכח איתי בימים האחרונים הזכיר לפחות אלף פעם את קנט הוביד, כדי לזהות דגם של תועמלן דתי נוכל. היה לו איזה מסר באמירה הזו, זה לא 'כשל לוגי', זו הצורה שהוא בחר להתבטא.
כמובן שכל אחד רשאי להשתמש כרצונו במונח 'כשל לוגי', עדיין לא עמדנו לייסד כאן את האינקויזיציה לביטויים, אנחנו לא פרוגרסיביים. אבל מה שאמרתי היה שהשיח האתאיסטי המצוי בקבוצות פייסבוק רדודות, שאחד מצטט משפט, והשני ישר מפטיר 'כשל לוגי מסוג X335', הוא שיח שהרבה פעמים לא תורם כלום לדיון, חוסר יכולת או נכונות לשמוע מה הצד השני אומר. הנחת יסוד שהשני אידיוט ואין לו מושג מה זה כשל ולכן לא משנה מי אתה ומה ההשכלה שלך, או באיזה מצב צבירה אתה, אם אתה חבר בקבוצה של אתאיסטים, יש לך את היכולת המשובחת לזהות מיד 'כשלוגי' בכל דבר שמאמין אומר, גם אם הוא פרופסור לפיזיקה וזוכה פרס נובל. זה מגוחך ולא תורם.
אני לא דוחה בקש את השימוש ב'כשל לוגי', אני מתריע על שיח רדוד ומגוחך שמזלזל באינטלגנציה של הצד השני, ולכן יורה ברגל של עצמו. אדם שירצה באמת לבחון מי מתמודד עם טיעונים ברצינות, ויפנה לשני הצדדים, יגלה מהר מאד שבקבוצות אתאיסטים רדודות, אנשים מפטירים 'כשללוגי' בלי להתייחס באמת לטיעונים, וכשעונים להם בצורה ברורה ומפורטת הם נהיים עייפים ונעלמים, או שמתלוננים על איזה משהו צדדי.
אני מסכים איתך שלפעמים הדיון בקבוצות רדוד. העובדה שאניך מאמין לא עושה אותך אוטומטית חכם. ישנם אנשים שישתמשו בביטוי 'כשל לוגי' שלא במקומו.
לרוב הטיעון 'כשל לוגי' עולה בהקשר של דיון לוגי – אפיסטמולוגי של כל מיני מושגים דתיים, ואז הוא במקומו.
אם יש טיעון או ראיה שהם כשל לוגי, ראשית יש להציף זאת ולוודא שכולם מבינים שמדובר בכשל, ואז ניתן להמשיך לדון על טיב הראיות הנסיבתיות למרות הכשל.
זה עובד גם בכיוון ההפוך:
כשעולה הטיעון שרוב הביולוגים מקבלים את תורת האבולוציה, כראיה, זהו גם כשל לוגי מסוג פניה אל הסמכות. ועדיין מהווה ראיה נסיבתית טובה, כי רוב המומחים כנראה יודעים על מה הם מדברים. כל עוד ברור כי זוהי ראיה נסיבתית ולא לוגית, הכל טוב.
יופי, אז אחרי שגמרנו להסכים, בא נתחיל להתווכח
דוקא נחמד להסכים לשם שינוי
תמיד מעניין לראות מאמין שמסביר לאתאיסטים למה הטיעון שלהם לא טוב ומה הם כן צריכים לטעון. ובכן, האמירה "ההסבר הזה הוא לא טוב, משום שאני מטריאליסט" היא נכונה רק כאשר הטוען אותה מאמין באופן חיובי שאין אלוהים, או שום דבר מעבר למרחב, חומר ואנרגיה. אבל אתאיסטים אינם כאלה; מדובר באנשים שמוכנים לקבל קיומה של ישות על-טבעית אם יוצגו בפניהם ראיות מספיק טובות לכך. עבור אתאיסטים כאלה הביטוי "אלוהי הפערים" זהה, מהותית, ל-"אנחנו לא יודעים", כי השימוש באלוהים כדי להסביר משהו לא מלמד אותונו דבר שלא ידענו לפני כן. אם נאמר "אלוהים ברא את היקום" זה לא יאמר לנו דבר: לא מתי זה קרה, לא מה היתה הטמפרטורה של היקום שעה אחרי האירוע, לא מתי הופיעו האטומים הראשונים, לא קצב ההתפשטות שלו בכל רגע נתון, לא כלום. לכן, מאחר וזה המידע שאנו רוצים, "אלוהי הפערים", בניגוד להסברים מדעיים – שיכולים להתברר כשגויים, אבל הם לא סוגרים את הדלת בפני מחקר נוסף – הוא פסילה לגיטימית לגמרי של "אלוהים ברא".
תודה
א. תמיד מענין לראות מישהו שמחליט ש"אתאיסטים אינם כאלה"
ובכן, אתאיסטים הם אנשים שלא מאמינים באלהים
הם יכולים להיות כאלה או כאלה, מכל סוג שיבחרו
אנשים שבטוחים שאין אלהים, אנשים שלא יודעים אם יש אלהים, וכך הלאה
ב. "מדובר באנשים שמוכנים לקבל קיומה של ישות על-טבעית אם יוצגו בפניהם ראיות מספיק טובות לכך"
כך אכן אתאיסטים או מטריאליסטים רגילים להצהיר על עצמם
אבל כמו בעוד הרבה כתות ודתות – מדובר בהצהרה מן השפה ולחוץ
האתאיזם בדרך כלל הוא אמונה פנימית עזה, בלי תלות בטיעונים
סיפר לי אדם, שהרצה בפני אנשים שהגדירו את עצמם מטריאליסטים
וכמובן אמרו שמדובר במסקנה הגיונית ורציונלית וכו'
ובתגובה הוא שאל אותם שאלה כזו:
כל המשתתפים בדיון השיבו פה אחד: מה פתאום? יש להניח שיש לו איזה טריק שלא עלינו עליו.
ובכן: אם כל טובי המומחים לתחום בעולם לא הצליחו למצוא כאן טריק
בעצם יש כאן נתון עובדתי על פי כל קריטריון מדעי שהוא – שכן התרחש כאן קסם
אבל אתם? לא מאמינים ולא תאמינו גם כשמציגים לכם הוכחה ממשית.
ההצהרה היא ריקה מתוכן.
אתאיזם, כמו מטריאליזם, הן אמונה ככל האמונות, היושבות על בסיס נפשי פסיכולוגי.
ג. הסיפא של דבריך פשוט בליל חסר פשר.
אתה כותב:
אך, בשם אלהים, מה הקשר לשאלה מתי זה קרה? או מה היתה הטמפרטורה? או מתי הופיעו האטומים הראשונים? השאלות האלו הן סתם שאלות לא רלבנטיות לנושא.
הנושא היה – מה הסיבה שיש כאן יקום בעל חוקים?
והתשובה היא – יש כח חיצוני
אין שום צורך לענות על השאלה מתי זה קרה, בהקשר של השאלה והתשובה
רק הצבתי מראה.
האמירה שלך:
היא שגיאה פשוטה.
השימוש באלהים מלמד אותנו דבר שלא ידענו לפני כן
שאלנו מה היתה הסיבה להופעת החומר ולכפיפותו לחוקים?
יש שסבורים שהחומר הוא הסיבה של עצמו
או שדברים קורים בלי סיבה
אבל כאשר נדחות שתי סברות אלו, נשארת רק הסברה השלישית – שיש כח חיצוני שהוא הסיבה
ובכן, אמרנו דבר חשוב ועקרוני שלא ידענו לפני כן
מדוע צריכה להיות סיבה ליקום? מי קבע שהיקום – או הסינגולריות שקדמה לו, ע"פ תיאוריית המפץ הגדול – אינם יכולים להיות נצחיים?
אין לנו הוכחה לעקרון הסיבתיות
למרות זאת אנחנו לא מסוגלים להבין את המציאות באופן אחר
ולכן כל מסקנה שלנו על המציאות נשענת על עקרון זה, ואין שום משמעות לפעולותינו בחיים או למסקנות מדעיות מבלי הנחת עקרון הסיבתיות
חומר נצחי סותר את עקרון הסיבתיות כי הוא יוצר רגרסיה אינסופית
מלבד זאת חוקי טבע אינם יכולים להיות הסיבה של עצמם, לכל חוק יש מחוקק וגם מערכת אכיפה, אחרת לא היה מתבצע
לא בטוח שעקרון הסיבתיות ניתן תקף כאן. ראשית, אנו יודעים שבעולם התת-אטומי הוא לא עובד. אטומים של חומר רדיואקטיבי מתפרקים ללא סיבה. שנית, מדוע עלינו לחשוב שהוא נכון גם לתנאי הסינגולריות שלפני המפץ הגדול? אלה תנאי קיצון, אנחנו לא מסוגלים לומר עליהם שום דבר מבוסס.
מסופר על פוליטיקאי אחד, שנשאל אם הוא אוכל כשר, והשיב: אני אוכל גם כשר…
הרעיון של עיקרון הסיבתיות, הוא לא שלפעמים יש סיבה, זו לא 'סיבתיות'
הרעיון הוא שחייבת להיות סיבה, ואנחנו לא יכולים לתפוס את המציאות הפיזית בצורה אחרת
אתה לא יכול לתפוס את ההודעה הזו שאתה קורא עכשיו, כמשהו שקרה מעצמו, בלי סיבה, אם לא אדם – לפחות בוט, אבל יש גורם להודעה
תנאי קיצון, כל עוד הם חלק מהמערכת הפיזית, לא יכולים לשנות את העיקרון, כי זה לא כמו קבועים שאנחנו מודדים, ויכולים לייחס אותם לתנאים, קצב התפרקות של חומר מסויים הוא כך וכך, בתנאי קיצון אולי אחרת. זו תפיסת המציאות הפיזית, ולכן כל עוד יש מציאות פיזית זה חייב להיות. אין שום קשר בין קיצוניות התנאים לבין עצם תפיסת המציאות.
אם נקודה סינגולרית יכולה להופיע מעצמה בלי סיבה, היא יכולה גם להופיע מעצמה היום בתוך המרק שלי, בלי סיבה. תנאי קיצון הם ההגדרה של הנקודה הסינגולרית אחרי שכבר היתה, לפני שהיא היתה לא היו תנאים של שום דבר, אם תנאי קיצון ונקודות מופיעים מעצמם, הם יכולים להופיע תמיד.
-לגבי העולם התת אטומי, אנחנו לא יודעים שאטומים מתפרקים בלי סיבה, אלא שאנחנו לא יכולים לראות סיבתיות (לפחות לפי חלק מהפרשנויות). אם היה ברור לנו שאנחנו תופסים את העולם התת אטומי כהוייתו, אולי היה מקום לדון בקביעה שלך שזה קורה ללא סיבה. אך מאחר והדגם הסטנדרטי נתפס כמעשה טלאים מטורף, וכל פיזיקאי שמכבד את עצמו שואף למצוא איזו תמ"ג שתסביר אותו יותר טוב, ושתחבר בין הכחות המוכרים לנו ביקום, אין שום בסיס ליומרה לומר שאנחנו יודעים הכל, או שאנחנו מגדירים במדוייק את מה שקורה בעולם הקואנטי, להיפך, ההערכה היא שאנחנו מתארים רק את מה שיכול להימדד במכשירים שלנו, ושם בפנים יש הרבה מיתרים או דברים אחרים מעניינים.
בכל מקרה, ברור, שאם אתה בא ללמוד מהעולם התת אטומי, שלפעמים אין סיבתיות, כמו לאכול גם כשר, אנחנו שוב על סף איבוד שפיות. אם דברים יכולים לקרות מעצמם, אין סיבה שיקרו מעצמם רק ברובד התת אטומי, זה הרי קורה מעצמו, ולכן לא יכול להיות מוגבל שלא לחרוג לרובד הנמדד בפיזיקה ניוטונית. ולכן ברור שמבחינה מדעית, בשום תנאי ובשוב שלב לא משתמשים בהסבר או בהגדרה 'זה קרה בלי סיבה', לשיטתך זה מאד קל, בתחילת היווצרות היקום היו כאן תנאי קיצון, ולכן בלי סיבה נוצרו כל הגלקסיות ומערכת השמש ובתוכם כדור הארץ עם שרידי מאובנים, הכל קרה בלי סיבה בבת אחת, כי היו תנאי קיצון, נשמע לך?
כן, אני בא ללמוד שמונחים ורעיונות שמשמשים אותנו ללא מחשבה נוספת בעולם המאקרו פתאום לא עובדים בעולם הקוואנטי. למעשה, המצב שם לגמרי מטורף. עקרון אי הוודאות? שזירה קוואנטית? חוסר סיבתיות (לפחות לא סיבתיות ניצפית)?
אחת מההשערות ביחס לסינגולריות שלפני המפץ הגדול מדברת על נקודה בגודל 0 שמכילה את כל האנרגיה של היקום. זה משחק אחר לגמרי, במגרש שמעולם לא ראינו, עם חוקים שאפילו אי אפשר לנחש. לדבר כאן על עקרון הסיבתיות יהיה מופרך מראשיתו, קל וחומר שעדיין לא הוכחנו שהעקרון הזה מתקיים בכל מקרה ביקום המוכר לנו.
אתה חוזר על טיעונים שנכתבו מקודם אבל מתעלם מהתייחסותי אליהם.
אתה כותב שלא הוכחנו את הסיבתיות – ואף אחד לא טען שהוכחנו אותה
היא פשוט כפויה על צורת החשיבה שלנו, כמו ש'הוכחה' כפויה עלינו, ועוד יותר
אין משמעות לשום פעולה אנושית או מדעית מבלי להניח בהכרח שיש סיבתיות
גם בעולם התת אטומי, שהיום הרבה טכנולוגיות מבוססות על ההתרחשויות בו, מניחים בהכרח שהוא יתנהג כפי הדגם שלנו, כלומר מניחים סיבתיות, שלא יקרה משהו אחר
ישנן התנהגויות שאנחנו לא יכולים להסביר איך הן סיבתיות, ישנן כאלו גם בעולם המוחשי, לא לכל דבר יש לנו הסבר, פשוט מניחים שיש ואנחנו לא יודעים כרגע – פערים
אבל לא מניחים שאין סיבתיות
כאמור – אם אין סיבתיות בעולם התת אטומי, אין בכלל סיבתיות
הרי העולם המוחשי הוא בסך הכל בנוי מהעולם התת אטומי, וגם הסיפור שלך שהעולם הזה הגיע כתוצאה מאי סיבתיות בעולם התת אטומי מדברת על התרחשות שגלשה החוצה ויצרה עולם, וזה מובן מאליו, אם לא היתה סיבתיות ברובד התת אטומי – לא היתה שום סיבתיות גם מחוץ לו, אם באמת היו קורים שם דברים סתם, לא היה כלום בעולם
ולכן לא שינית כלום במשוואה, אם אין סיבתיות אין לדבר על מדע או על מסקנה כל שהיא בכלל, ואף אדם שפוי לא מאמין בזה, זו סתם אמירה מן השפה ולחוץ שמשתמשים בה במקרה מאד ספציפי… המקרה הזה בלבד
למרבית הצער, צורת החשיבה שלנו, שנגזרת אינטואיטיבית ממה שאנו מכירים (יקום מקרוסקופי), לא מחייבת את המציאות, והמציאות היא שעקרון הסיבתיות לא תמיד תקף. נכון, אנחנו מניחים שיש סיבתיות *סטטיסטית* גם בעולם הקוואנטי, אבל סטטיסטיקה לא עובדת טוב במקרה של חלקיק יחיד, שלא לדבר על סינגולריות יחידה. כמו שהמכאניקה הניוטונית שאנו מכירים ואוהבים לא ישימה לתנאים שחורגים מהנסיון האנושי המקובל, וכפי שתיאוריית היחסות הכללית קורסת בתנאים מסויימים, כך גם הסיבתיות לפני שהיה מרחב, לפני שהיתה מסה, לפני שהיו ארבעה הכוחות היסודיים, כשהכל היה (כנראה) חלקיק יחיד. אין שום עקרון יסודי מהיקום שאנו מכירים שניתן ליישום אוטומטי למצב של לפני-היות-היקום.
א. שום חשיבה אנושית לא מחייבת את המציאות, אבל אין לנו ברירה אלא לפעול במסגרת החשיבה שלנו. והנסיון שלנו – שוב, לפי הפילטר של החשיבה שלנו – מראה לנו שזה מאפשר לנו להפעיל ולהשתמש בכחות הטבע.
ב. אתה חוזר על טעות "המציאות שעיקרון הסיבתיות לא תמיד תקף", כשמדובר במודל שאנחנו יודעים שחסר לנו מידע לגביו, העובדה שלא יודעים איך פועלת בו הסיבתיות, לא אומרת שעקרון הסיבתיות לא תקף. יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים מה הסיבה שלהם, ומאף אחד אנחנו לא מסיקים שאין סיבתיות. כמו"כ יש תיאוריות שכן מסבירות במודל סיבתי.
ג. סטטיסטיקה לא עובדת ולא פועלת, היא מידע שיש לנו על המציאות, ולא גורם שלה. ולכן מה שגורם להתרחשות קבועה בעולם התת אטומי היא לא סטטיסטיקה, אלא תכונות של החומר.
ד. הסיבתיות כפויה על החשיבה האנושית, ואתה מערבב בינה לבין קבועים או חוקים שהם אינם תוצר חשיבה אלא תוצר של תצפית, ולכן אין שום בעיה לחשוב שבתנאים אחרים הקבועים והחוקים יהיו שונים.
ה. אנחנו מקבלים את עקרון הסיבתיות כבסיס לכל מסקנה על המציאות, מי שלא מקבל אותו, ייאלץ להודות שאין לו שום דבר נגד התיאוריה ש"לפני שהיה מרחב ולפני שהיה מסה" פתאום נוצר עולם עם שרידי מאובנים ושכבות גיאולוגיות, סתך כך כי נוצר.
אין משמעות לאמירה 'סיבתיות לא נוהגת ב…', כי כל המהות של סיבתיות היא שזה חייב להיות כך במציאות הפיזית, מי שלא מקבל את זה, לא יכול להגביל את אי הסיבתיות, דבר בלי סיבה לא יכול להיות מוגבל ולציית לחוקים.
א. החשיבה שלנו תקפה לחוויה האנושית ביקום מקרוסקופי. אי אפשר ליישם אותה למצב של "אין יקום, רק סינגולריות".
ב. הוא אכן לא תקף. אולי הוא מתקיים בצורה נסתרת כלשהי, אבל אולי לא, ולכן אי אפשר להסתמך עליו.
ג. אי אפשר ליישם מידע שיש לנו על המון אירועים לאירוע קוואנטי. אנחנו יכולים לומר שבשעה 8 בבוקר 60% מתושבי הרצליה נמצאים בדרכם לתל-אביב, זה לא יאמר לנו דבר על תושב הרצליה משה כהן מרחוב התמר 8 (לא יודע אם יש אחד כזה, הרגע המצאתי אותו לצורך הדיון).
ד. הסיבתיות אולי כפויה עלינו, אבל לא בהכרח על הסינגולריות.
ה. לא, *אתה* מקבל אותו מסיבות של נוחיות, לא בגלל ראיות שיש לתקפותו הגורפת, כי אין כאלה (כפי שהודית בעצמך). המציאות הפיזית, עם כל הכבוד לה, היתה שונה מאד לפני 13.7 מיליארד שנים.
א. ההבדל בין יקום לסינגולריות הוא הבדל של תנאים, אבל גם נקודה סינגולרית היא חלק מהמציאות הפיזית. כל הדיבור שלנו על נקודה סינגולרית הוא חלק מתיאוריה פיזיקלית מדעית, אנחנו מסיקים על קיומה מכח אקסטרפולציה מדעית, וכהסבר לשרשרת אירועים סיבתיים שהתרחשו מכחה. ומכיון שכך החלוקה שאתה עושה חסרת כל משמעות, תנאים של צפיפות, חום, קור, וכדו', פשוט לא רלבנטיים לשאלת הסיבתיות. כי הסיבתיות היא תפיסת המציאות, וככל שיש מציאות פיזית היא חלק ממנה.
בסעיף ה אתה מציין ש"אני" מקבל את הסיבתיות. ומתעלם בפעם העשירית מכך שזה לא משהו ש'אני' מקבל, אלא הנחה הכרחית לכל פעולה אנושית ולכל מסקנה אנושית.
הנסיון שלך לטעון שבתנאי קיצון, מציאות פיזית לא פועלת על פי סיבתיות, מתעלמת מהטענה שהעליתי לעיל – אם כך, יתכן שבתנאי קיצון כאלו ואחרים נוצר כל העולם כמו שאנו מכירים אותו, בבום אחד, כי אין סיבתיות בתנאים כאלו. נא תתייחס.
מלבד זאת, כל עוד הסיבתיות קשורה בתפיסת המציאות שלנו, מגוחך לתלות את אי הסיבתיות בתנאי קיצון, כי בכך אתה תולה את אי הסיבתיות – בסיבה, תנאי קיצון הביאו לאי סיבתיות, זה מבנה לקוי של טיעון. ומבחינת תפיסת המציאות שלנו, אין שום הבדל בין תנאי קיצון או לא תנאי קיצון, למה יש נקודה סינגולרית ולא כלום? הרי לפני שהיתה נקודה סינגולרית, לא היה כלום, לא היו גם תנאי קיצון, אז איך יש פתאום נקודה סינגולרית עם תנאי קיצון?
מדוע לא מופיע פתאום עכשיו, טרול ירוק בצלחת המרק שלי, סתם כך בלי סיבה, האם המציאות הפיזית מפריעה לדברים לא סיבתיים לקרות? הרי לפני שהיא היתה הם קרו סתם כך, מדוע שעכשיו לא יקרו?
נסה להתייחס לטיעונים.
ב. אתה מבין מה אתה אומר? אתה לא יודע אם הוא מתקיים או לא, אז מהיכן אתה מסיק שהוא לא תקף? אם היה תקף לפני שעסקנו בקואנטים, הוא תקף גם אחריהם. הפער הזה, במדה ואכן יש פער, לא רלבנטי לדיון.
ג. לא רואה איך זה תורם לדיון.
ד. הסיבתיות כפויה על תפיסת המציאות שלנו, וכל מסקנותינו לגבי המציאות מושתתים עליה.
ה. אני מבין שהחלטת להסכים לטיעון המפורסם של המחזירים בתשובה, שהעולם נברא כמות שהוא עם השכבות הגיאולוגיות, תודה ששיתפת.
א. קשה לדבר על מציאות פיזית במצב של סינגולריות. כשערכים כמו צפיפות מגיעים לאינסוף כל המשוואות שלנו מקבלות ערכים לא מוגדרים (כמו במצב של תנועה של מאסה במהירות האור), לא ניתן לומר על מצבים כאלה שום דבר מבוסס, רק ספקולציות. האקסטרפולציה קיימת, אבל אין לה ביסוס מדעי.
סיבתיות היא תפיסת המציאות רק היכן שאנו מסוגלים לצפות בה, ולא מילימטר אחד מעבר לזה. אנחנו גם לא יודעים מה היה "לפני" הסינגולריות. לא בטוח שיש דבר כזה, "לפני הסינגולריות". "לפני" מניח שיש זמן, מה שכנראה לא נכון.
אני לא יודע מדוע לא מופיע טרול ירוק בצלחת שלך. מעולם לא צפינו בדבר כזה, כנראה שהופעת טרולים ירוקים בצלחות מרק דורשת תנאים מקדימים שעדיין לא התקיימו. אם תופעות כאלה יתחילו להתרחש, מדעני הטרולים לבטח ינסו לרדת לחקר העניין.
ב. פשוט: אם אנחנו לא יודעים שעקרון מסויים תמיד תקף, באופן גורף ובכל מצב אפשרי, אנחנו משתמשים בו רק כשאנו יודעים, בעזרת תצפיות קודמות, שהוא כן עובד. זה נכון לסיבתיות, זה נכון לכל עקרון אחר. זו המתודה המדעית.
ד. זה פשוט לא נכון. אין שום תיאוריה מדעית מוסכמת לפיה יש סיבה מוגדרת מאחורי אירועים קוואנטיים.
ה. ממש לא. טענתי שהסינגולריות יכולה להיות קדמונית. אין לי שמץ של מושג איך הבנת את מה שהבנת.
מכיון שהדיון נהפך קצת לפינג פונג להכרזות ואיבד את המיקוד, העברתי את המשכו לכאן
אוסיף עוד דבר אחד: כספקן, אני לא קובע שבאופן מוחלט אין זה נכון שכוח עליון כלשהו יצר את היקום. יתכן שכן. העניין הוא, שאם מניחים שכך היה, נגזרת מכאן ההנחה שכוח זה יהיה קדמון. אבל אם אנו מניחים דבר כזה, עדיף לנו להניח שהיקום (או אינסוף יקומים אחורה בזמן, או הסינגולריות) הוא קדמון, וכך אנו משמיטים ישות מיותרת. מאחר ואיננו מחוייבים להניח סיבתיות (מסיבות שכבר פירטתי), זהו פתרון שתואם טוב יותר לעקרון תער אוקאם. אבל, וחשוב לציין זאת, גם אם נניח סיבתיות כעקרון גורף לכל מצב ובכל תנאי ונקבל קיום ישות בוראת, נוכל לטעון שהחל מרגע המפץ הגדול הישות הזו או שאינה קיימת, או שאינה פעילה, ובכל מקרה אינה רלוונטית להמשך התפתחותו ופעילותו של היקום, שהרי כבר יש לנו חוקי טבע וחומר ואנרגיה ומרחב שמתנהלים מעצמם. בסופו של דבר, הויכוח הגדול אינו בשאלת בריאת היקום, אלא מידת מחוייבותו של האדם לכוחות חיצוניים לו שמעל להבנתו. זו השאלה הגדולה שהתשובה עליה תקבע כיצד עלינו להתנהל בחיי היום-יום, ע"פ אילו ערכים, ובהתאם לאילו מטרות. ביחס לזאת, שאלת הבריאה היא שולית.
זו שגיאה
חומר קדמון – זו הגדרה שסותרת את התפיסה של המציאות הפיזית, חומר הוא אנרגיה, לחומר יש מסה, למסה יש כמות, אם משהו הוא קדמון יש לו אינסוף כמות.
עקרון הסיבתיות בעולם הפיזי – מוכח שיש משהו מעבר, שהוא לא פיזי.
על מציאות לא פיזית, לא תיתכן סיבתיות, משום שסיבתיות תלויה בזמן- סיבה צריכה להיות לפני התוצאה. כשאין זמן אין סיבתיות.
השאלה על היחס בין הבורא לנבראים היא כמובן שאלה נפרדת
ולא ברור לי למה האתאיסטים בשעת מצוקה תמיד מדלגים אליה
אם כי יש לציין שהטיעונים חלשים ביותר, "יש לנו חוקי טבע", תוכל לציין איפה "יש" את חוקי הטבע? הם כתובים בתוך החומר? למה החומר מציית להם? איך הם "מתנהלים מעצמם"?
מדוע שחומר/אנרגיה קדמונים יהיה אינסופיים כמותית? לא ברור כיצד הראשון גורר את השני. סינגולריות אין פירושה כמות אינסופית של חומר/אנרגיה אלא ריכוז אינסופי שנובע מכמות חומר/אנרגיה *כלשהי* בנפח אפסי.
עקרון הסיבתיות – כבר הסברתי מדוע לא ניתן להסתמך עליו.
היחס בין הבורא לנבראים הוא לא מפלט בעת חולשה אלא, כפי שהסברתי, החשוב ביותר. לשאלת הסיבה הראשונית אין השלכות מעשיות. כל אחד יכול לטעון, ובצדק: אוקיי, ליקום יש בורא. הוא יצר יקום עם תכונות מסויימות שאנו קוראים להן "חוקי הטבע". הכרחי שתהיינה תכונות כאלה, כי לכל אובייקט יש תכונות. מה הלאה? אילו מסקנות מעשיות אנחנו אמורים להסיק מהתובנה הזו? הרי בסופו של דבר זו השאלה הקריטית שאין בלתה: מה אנו אמורים לעשות עם החיים שלנו, ומדוע?
א. משום שדבר שהוא קדמון הוא נמצא תמיד, מציאות פיזית ואינסוף הם שני הפכים. אין קשר לצפיפות החומר.
ב. לא הסברת כלום, נא להשתמש בטיעונים.
ג. האם יש השלכות לסיבה ראשונית, זה נושא חשוב מאד, אבל לא הנושא שדיברנו עליו.
לשאלת הסיבה הראשונית יש השלכות מעשיות – אבל כאן לא עסקנו בהשלכות שלה. ומה לעשות, זה כן מפלט בעת חולשה, כי מנסיון עם מסה אינסופית של אתאיסטים, תמיד בשלב בו מזוהה חולשת טענתם בנוגע לסיבה ראשונית, הם קופצים לשאלת מה ההשלכות, מי אמר שלבורא יש זקן לבן, אולי שחור, וכך הלאה.
ד. חוקי הטבע אינם תכונות של חומר, כי הם לא יכולים להיות חלק מהחומר, וגם אם מאד תרצה להגדיר אותם בתור 'תכונות של חומר', זה לא משנה לענינינו. אין משמעות לקבוע כי 'לכל אובייקט יש תכונות', קביעה לא מהווה הסבר. התכונות האלו לא יכולות להיות הסיבה של עצמן, ועצם מציאות חומר גם הוא אינו סיבה לתכונות ספציפיות, אז נשארנו בנקודת המוצא.
א. קביעה חסרת בסיס. זה נכון כשמדובר בחומר ואנרגיה, אבל לא בהכרח בזמן. האם יש לך תימוכין לטענה זו?
ב. הסברתי, אעשה זאת שוב, בקצרה. עקרון הסיבתיות, שאולי תקף ליקום המקרוסקופי המוכר לנו, לא בהכרח תקף לאירועים קוואנטיים יחידניים (כפי שאולי היתה הסינגולריות) או למצבים שהם מחוץ ליקום שלנו, ולפיכך פסול לשימוש בנסיבות כאלה.
ג. זה לא הנושא שדיברנו עליו, אבל הוא החשוב יותר.
ד. חוקי הטבע הם בהחלט תכונות של חומר/אנרגיה/מרחב. התכונה "מאסה" היא אינהרנטית לחומר, למשל. התכונה "הומוגניות" אינהרנטית למרחב, וכו'. למאסה והומוגניות אין קיום או משמעות ללא חומר ומרחב, ועל כן ניתן לומר שאלה תכונות שלהם.
א. לאיזה משפט בפיסקה א אתה מתייחס? לא הבנתי.
ב. 1. אתה חוזר על הטיעון, ולא מתייחס לשאלה האם הטיעון שלך מוכח מתוך חוסר ידע במודל הקואנטי? מה שטענתי בסעיף זה, הוא שאין הוכחה, כי המודל ידוע לנו כלא שלם. הצעות למודלים שלמים יותר פותרות את פער הידע בנושא סיבתיות לכן הוכחה אין. 2. אם הטיעון שלך היה תקף, הוא לא היה צריך הוכחה, מספיק שהוא אפשרי. אבל הוא לא אפשרי, במדה וב'מחוץ ליקום' אתה מתכוין למציאות פיזית, המיקום שלה לא משנה, זה כמו לומר הסיבתיות פעילה בימי חמישי ולא בימי ששי. וגם החלקיקים התת אטומיים, במדה והם מציאות פיזית, הם לא יכולים להיתפס באופן בלתי סיבתי ולא ניתן לדון עליהם מבלי להניח סיבתיות, כמו כל דיון אחר. אתה מתעלם מהטיעונים בהודעתי הקודמת בפיסקה א.
ג. יתכן שהוא יותר חשוב, אבל הוא לא במקום לדבר על הנושא שלנו.
ד. הנושא הוא לא סמנטי, אתה יכול לקרוא לחוקים תכונות אם אתה רוצה, אבל אתה לא יכול לטעון שהם נובעים מעצם היות החומר. הם לא קיימים בתוך החומר, והן תכונות שנכפות עליו, זה לא יכול להיות ללא סיבה.
א. "מציאות פיזית ואינסוף הם שני הפכים". מה הביסוס לכך שכמות מוגדרת של חומר או אנרגיה לא יכולים להיות קדמונים? הרי מעולם לא צפינו בדבר כזה.
ב. הטיעון שלי הוא שלא צפינו בסיבתיות באירועים קוואנטיים יחידים (אנחנו לא יודעים מה הסיבה, או אם בכלל יש כזו, בהתפרקות אטום רדיואקטיבי או בפליטה ספונטנית באטום מעורר), לפיכך איננו יכולים להניח שהיא קיימת. זה לא קשור למודל כזה או אחר אלא לתצפיות. מדובר בעובדה, לא בתיאוריה או היפותיזה שצריך להוכיח.
ג. אני בהחלט יכול לטעון כך. למעשה אפשר להראות זאת. בוזון היגס למשל, המעניק לחומר את תכונת המסה, הוא חלק מהחומר, לא משהו "מבחוץ".
כתבתי את התייחסותי בפירוט כאן
א. אפילו אם נניח שהסינגולריות המשוערת היא אכן קדמונית, עדיין תזדקק לסיבה אחרת שתגרום לשינוי במצב הנצחי שהיא עמדה בו קודם. במשך נצח נצחים היא פשוט הייתה ואז איך הכל התחיל לזוז? הסברא דווקא נותנת לומר שיש לפחות שתי ישויות קדמוניות, אחת סינגולרית ואחת שגרמה לסינגולריות להתפוצץ.
ב. אבל אין הכרח להניח שהיא ראשונה וקדמונית, הרי היא יכלה לא להיות או להיות אחרת מאשר סינגולרית – ועל כל דבר שהוא X ויכל היות לא-X אנחנו צריכים סיבה שתחייב את המציאות הספציפית שלו. כיוון שכך חייבת להיות סיבה קודמת שגרמה לו להיות כזה.
כן אפשר לומר שאחרי שהופיעה אז התקיימה או אמורה להתקיים לנצח, אבל אז זה יחזיר אותנו לפיסקה הקודמת.
לגבי נצחיות היקום: לא באמת ניתן לטעון שהוא נצחי (לפחות לא עבור החי והצומח), כיון שאנו יודעים כי לחי והצומח הייתה התחלה כלשהי. וזה ניכר מתחומי מדע רבים כמו גאולוגיה, אסטרונומיה ועוד. ומאחר ואנו יודעים ששעון (משתכפל או לא) מצריך תכנון, הרי שניתן להסיק אותו הדבר לגבי הי והצומח, שכן הוא מורכב לא פחות משעון שכזה ובעל התחלה כלשהי.
ברור שכדור הארץ לא נצחי
יש את דגם פרידמן שטוען להתפשטות וקריסה
לא וסיפור האגדות המצוץ מהאצבע על קוסם מדומין הרבה יותר סביר?
יש לכם חשיבה אינפנטילית של ילדים בני שש.
איזה עיוורון לטימטום הכת שלכם!
מפלצת הספגטי זה סיפור יותר סביר והגיוני מיהווה המטומטם.
כמה בורות אתם יכולים לדחוף למוח החלול שלכם?
כל הקישקושים האלה לא ישנו את העובדה שחוץ מספר ישן אין לכם שמץ של ראיה להבלי הכת היהודית.
תתבגרו כבר מאגדות התנך זה מביך
אתם כל יום משתמשים בכל מה שהמדע גילה
וכלום חוץ מסבל בורות ורוע לא יצא מדת \ כת הזאת
תחזרו לחיות במערה חשוכים אינפנטילים
תודה שהמחשת את יכולת הדיון של האתאיסט המצוי
כשתגבש יכולת להשתמש בטיעונים, ו/או לקרוא טקסט, אתה מוזמן לחזור לכאן ולהראות את יכולותיך
עד אז – אתה יכול להיות הדובר של מירי רגב
כאתיאיסט לשעבר זו באמת פגיעה אנושה בטענות האתיאיסטיות שבזמנו סיפרתי לעצמי. זה מזכיר לי דיון שהיה לי בעבר עם חבר, סטודנט לביולוגיה, שממש כעס עלי שאני כופר בכפירה… אחד הטיעונים שלו נגדי היו: "מה, גם אתה עכשיו תתחיל לזרוק אבנים על חילונים גם אתה תהי עכשיו פרזיט?…". הקשקוש האתיאיסטי הינו דוגמה לחולשה. הגאוה וניסיון הזלזול שלהם בדת בכלל ויהדות בפרט, פשוט מראה מראש שבאמת אין עם מי לדבר… יישר כח שכתבתם תשובה. זה חשוב ויעיל. יהדות לא מפחדת מכפירה (ודע! מה שתשיב לאפיקורוס…) אבל יהדות סובלת מטמטום לכשעצמו. רוב האתיאיסטים בני ה30 ומטה הם כאלה כי פשוט בא להם להיות חילונים. כל השאר זה רעשי רקע ותירוצים ללמה לאכול כל מה שזז ולהיות עם כל מה שזז (לצערנו, הוירוס הנוכחי כנראה נבע מהאובססיה לאכול הכל מכל כל…). יישר כחכם ולא חושב שיש צורך בדיון "פנים מול פנים" עם הומו סאפיינס (?) שמראש חושבים שהצד השני בהכרח טועה…
מועדים לשמחה 🙂
חזק ביותר!
המאמרים שלכם ברמה גבוהה מאוד (האמת שבגלל זה הרבה מהאנשים הפשוטים המבקרים באתר לא מבינים חלק מהמילים שמובאים כאן… ואני אחד מהם 😀 )
רואים מהם על הרבה ידע ומיקצועיות של הכותבים…
יש צורך מאוד גדול לאתרים כאלה, עד שהקימו את "רציו" לא ידוע לי שהיה אתר איכותי וכמותי כמו זה..
ברוכים תהיו!
ההסתברות, שהמקריות יצרה מין טיפש אנליטי כזה, לא קיימת כלל. "הוכחות" לאתיאיזם, בסגנון ובהגיון "סחבק".
אני חושב לפעמים על כל הויכוחים לצד הטובים (הצד שלנו) מול הרעים (האתאיסטים), ויש כ"כ הרבה בשנים האחרונות, מאז התפתחות האינטרנט.
תמיד הדיון מתפתח סביב הטיעונים שלנו מול שלהם, שלהם מול שלנו וכו'.
אבל לפעמים רק לחשוב על זה קצת, למשל בדוגמה של שני אלו – שני יהודים (כנראה), נראים אנשים מוכשרים ורציניים (למרות הטעויות שלהם), שיצטרכו לעבור כ"כ הרבה תיקונים על מה שהם עושים, על "מסירת הנפש" שלהם כדי להוציא יהודים בשאלה, ולגרום לאחרים להכחשת הבורא.
אז שוב, מעבר לדיון התאולוגי/פילוסופי/מדעי, זה כ"כ עצוב. כל כך מכאיב בלב. כל כך הרבה סבל שצפוי . . .
כל עם ישראל נפגע מהם.
מי בדיוק נפגע מהם?
מדובר בקו של אתאיסטים שמדברים עם עצמם, או עם אידיוט שימושי שאפילו לא מבין שהם עושים עליו סיבוב
רוב הויכוחים האלו לא מביאים שום תועלת אלא לחזק את המחוזקים ולשכנע את המשוכנעים
אנשים שעוזבים את הדת בדרך כלל עושים זאת משיקולים של בחירה בחילוניות, והטיעונים האלו רק משמשים אותם
כמה אנשים כבר עזבו את הדת לאור התכנית של הקו האתאיסטי?
לא כל כך מסכים איתך.
טיעוני אתאיסטים, גם אם הם הקש ששבר את גב הגמל (כי היה אפשר להניח שיהודי שרוצה לכפור, יכפור ממילא), הם עדיין קש אחרון שלכאורה (או לא לכאורה) היה מה שהרס סופית את האמונה של היהודי שמתקרב לכפירה.
יכול להיות שיש יהודים שקרובים להתחזקות, וטיעונים כאלו מונעים מהם את זה. . .
ומעבר לרמת האנשים הפרטים שזה משפיע עליהם – אתמול (ג' באלול) היה יום פטירתו של הראי"ה קוק זצוק"ל.
בסופו של דבר, על פי תפיסת הכלליות של הרב קוק, ועל פי תפיסות קבליות, כולנו תודעה אחת.
כך שבעצם יהודים כופרים בבורא עולם, ומפרסמים את הרפש שלהם ליהודים אחרים לעיני כל, זה דבר מתועב וכואב, שמעבר לכך שהוא פוגע ביהודים כפרטים, הוא גם פוגע ב"כנסת ישראל" ב"נשמת האומה".
כולנו אחד.
אני לא התייחסתי לענינים מיסטיים או לחילול ה'
אלא רק הערתי, שמדבריך משתמע כאילו האנשים האלו יוצרים זרם של חוזרים בשאלה…
אז זהו שהציבור יותר אינטלגנטי מזה
מי שרוצה לצאת יוצא, אבל לא הטיעונים האלו גורמים לזרם
אם לדעתכם זה לא משפיע כלל, למה פרסמתם מאמר תגובה מפורט יחסית?
לדעתי, כמוני, אתם מבינים שיש פה סוג של השפעה, גם אם היא מינורית, ואכן כדאי לענות להם
*ענייני הכלל אינם בהכרח עניינים מיסטיים.
רוב התורה בפשוטה מדברת על הכלל "והיה אם שמוע תשמעו" וכו'.
אני רק אומר שזה פשוט להבין שכולנו באותה סירה. ושמישהו קודח חור בסירה כולם טובעים.
נכון גם במובן הפיזי, וגם במובן הרוחני. כולנו אחד.
משום שזו מדיניות האתר
שאם יש קטע שמטריד את אחד הגולשים – הוא מקבל מענה
זה לא משום שיש זרם של חוזרים בשאלה
אלא משום שיש אנשים שמוטרדים משאלות ומחפשים עליהם תשובות
וגם רוצים לוודא שוב, בפעם המליון, שהתעמולה האתאיסטית היא בדיחה
התשובה היא כנראה באמצע.
אין זרם של יואים בשאלה בגלל הסרטונים שלהם, אבל מצד שני, כנראה שיש יותר מ"גולש אחד" שזה מטריד אותו.
עובדתית יש להם אלפי צפיות ואתם עושים בשכל שאתם עונים, גם אם האתאיסטים האלו מאד רדודים.
תבורכו!
רוב מוחלט של הצפיות הוא של אתאיסטים שרוצים לטפוח לעצמם על השכם הוירטואלי (או של דתיים שרוצים לטפוח לעצמם על השכם, שכל מה שיש נגד הדת זה רק אוסף ההבלים הזה…)
גם רוב הצפיות ברציו הן של דתיים שרוצים להיות רגועים בנוגע ליסודות האמונה שלהם
ההבדל הוא שאתאיסט שלא יודע למה הוא אתאיסט, או שלא בטוח שהוא אתאיסט, זה לא משליך לו כלום על החיים, ולכן זה לא חשוב לא להם ולא לאחרים
ואילו דתי שלא יודע למה הוא דתי, זה פוגע לו בתפקוד
תגידו מה דעתכם לעלות מולם לשיחה? הם הקימו ערוץ חדש ביוטיוב בשם "הקו האתאיסטי", כל יום ראשון ב 20:30 בערב אפשר להתקשר אליהם ולנסות לשכנע אותם שאלוהים קיים:
https://www.youtube.com/channel/UCrJyPXTQdeX6Y3LmgR4DScw/videos
אולי תעלו מולם לשיחה ביום ראשון הקרוב?
זה בסדר שתעשה להם פרסומת, הם אנשים נחמדים
לגבי להיכנס לתוך הפורמט שלהם, אין בזה שום ענין, כמו שהם לא יבואו אלי למשרד של רציו, כדי שאקליט אותם כשארצה, ואנתק להם את המיקרופון כשארצה…
הם מוזמנים להתייחס לטיעונים שכתבתי כאן כנגדם
אין לי שום עניין לעשות להם פרסומת, בסך הכל רציתי להזמין אתכם לדבר איתם. בשיחה טלפונית הדברים יותר דינמיים ומעניינים מאשר התייחסות בכתיבה. ואגב הם דווקא כן הגיעו למשרדים של היהודים המשיחיים ודיברו איתם פנים מול פנים בשיחה מצולמת. אם תזמינו אותם אליכם אני בטוח שהם יגיעו, הם לא מפחדים מדברים כאלו. אתם גם יכולים להתקשר אליהם בעילום שם (הם בעצמם אמרו שזה אפשרי) ואתם לא חייבים לציין שאתם קשורים לאתר רציו.
אם יש לכם טיעונים רציניים אתם צריכים להתקשר אליהם ולדבר איתם בצורה ישירה.
(וזה נדיר שהם מנתקים לאנשים את המיקרופון באמצע, רק אם אנשים מגזימים)
"אם יש לכם טיעונים רציניים אתם צריכים להתקשר אליהם", לא פחות?
לדעתך צמד הבחורצ'יקים שם הם המודד האוניברסלי לטיעונים רציניים?
אולי אם יש להם טיעונים רציניים הם צריכים לבא לרציו ולהתראיין אצלינו?
יפה שהם הגיעו למשיחיים, יש הרבה משותף להם ולמשיחיים, שלשני הצדדים אין שום מושג על האמונה היהודית.
אם היתה להם איזו בשורה מיוחדת היה טעם לעשות מזה עסק, בינתיים מדובר במיחזור כושל של טיעונים אתאיסטיים קלאסיים, באותם מלים ובאותה מנגינה.
בכל אופן כרגע, הם אלו שחייבים תשובה, אם יש להם תשובות רציניות על הטענות המאד פשוטות שבמאמר זה, אז שיכתבו אותן, או שיקריאו אותן ברדיו שלהם.
לצערי, אני מכיר "אתאיסטים קלאסיים" בסביבתי הקרובה מאוד… וכמו ש'צוות האתר' כתב, גם אני שומר מצוות שנכנס לאתר מידי פעם כדי לדעת איך להתנהל עם טענות כאלו ואחרות שמגישים לפניי אותם קרובים הנ"ל.
מה שקצת מבאס, זה שאני עדיין לא שולט בחומר של 'הפסיכולוגיה של הטענות שלהם', כך שיוצא שאני מתייחס רק לטיעונים היבשים מבלי באמת לנסות, בעזר ה', לשלוף החוצה את עיקר השורש של כל הטענות…
נחמד לראות שהאתאיסטים לא מתקדמים בשום צורה אלא ממשיכים לחזור על אותן שטויות ידועות. בקצב הזה יש תקווה שהאנושות תתפכח מתישהו מהאשליה הזו.
משה, עברתי על שליש מהספר שלך. תענוג, ברוך תהיה!
שמח לשמוע ^_^