גולשים הפנו אותי לסרטון של האתאיסט המצוי, 'טיעון הכוונון העדין – מזל או אלהים'.

מקוה בשביל האתאיסטים, שהאתאיסט הנוכחי אינו 'האתאיסט המצוי', כי במדה וכן, מדובר בזן מאד לא מחמיא, שמבסס את האתאיזם שלו על מגוון של כשלים לוגיים.

אמנם, במקרה של ריבוי יקומים, מבטל האתאיסט המצוי את מדע הסטטיסטיקה (כפי שנראה להלן), כך שבעצם, זה לא אומר כלום. ייתכן בהחלט שביקומים האחרים רוב ככל האתאיסטים מבססים את דעותיהם על נימוקים לוגיים קוהרנטיים.

כהקדמה, כדאי לזכור שכשל לוגי אינו בהכרח טעות, הוא רק מראה שהאמירה לא מהווה הכרח לוגי.

למשל: 'פניה אל הסמכות', היא כשל לוגי קלאסי. במדה והאדם חושב שמה שיוצא מפיה של הסמכות = אמת, הוא טועה. אבל במדה והאדם מודע לכך שכל סמכות יכולה לטעות. הרי שהפניה אל הסמכות היא מעשה הגיוני, ולא רק שזה הגיוני, כולנו עושים זאת, הרי היכולת שלנו לבדוק בעצמנו את המידע שאנחנו משתמשים בו, ונשענים עליו גם במה שנוגע לחיינו ולבריאותינו, היא אפסית. גם אם נעשה מחקרי עומק כל חיינו, לא נספיק לבדוק בעצמנו אפילו שבריר מאית אחוזון, מכל הידע הזה.

אנחנו סומכים על הרופא, פונים אל הסמכות שלו, למרות שהוא יכול לטעות, כי אם ננסה ללמוד בעצמנו, מן הסתם נטעה עוד יותר. אנחנו סומכים על המהנדס, או על מי שנתן לו את התואר, או על מכון תקנים, או על מליון גופים וסמכויות אחרות. כי אין לנו דרך אחרת לחלוש על המידע, אנחנו בונים על סמכויות. אז נכון, זה כשל לוגי לחשוב שבעל סמכות = מקור של אמת מוחלטת. אבל זה טמטום להתנזר מפניה אל הסמכות מחמת הכשל הלוגי…

שימוש בטיעון או בנימוק, שיש בו כשל לוגי, יכול להיות לפעמים ההחלטה הנכונה. (הפרדוקס של זנון הוא טיעון לוגי, לפיו התנועה לא מתאפשרת, ולכן, ההנחה שהתנועה מתאפשרת, היא כשל לוגי, האם זה אומר שלפעול לפי ההנחה שהתנועה מתאפשרת, זו טעות?).

להוכיח שמישהו שאמר טיעון הוא אידיוט, אימבציל, נאצי, וסובל מפיגור, זה כשל לוגי, אד הומינם. אבל, השימוש בכשל הלוגי הזה חוסך הרבה זמן. אף אחד מאיתנו לא היה טורח לקרוא או להפריך מסה שנכתבה ע"י אדם שהוכח כי הוא עונה להגדרות האלו. אז נכון, אין הוכחה לוגית שמה שהוא אומר לא נכון, יתכן שהוא קולע לאמת הצרופה. אבל יאללה חבל"ז…

למרות זאת אתאיסטים אוהבים מאד להשתמש בשפת ה'כשללוגיקה', כאשר כל מלה שלישית של חלק מהתועמלנים שביניהם היא 'כשללוגי', הרבה פעמים מבלי להבין האם ה'כשללוגי' רלבנטי בכלל לטיעון, ובדרך כלל תוך סתירה עצמית והסתמכות על 'כשללוגיים' עצמאיים שלהם. אל תפנה אל הסמכות שבמקרה מסייעת לך, פנה אל הסמכות שמסייעת לי… עזוב את האד הומינם שאתה עושה לו, כי בא לי לעשות עכשיו דוקא לך…

הנה לדוגמא סתירה פנימית בסרטון שלפנינו: לטענת הדובר, היעדר יכולת שלנו להסביר מציאות פיזית כל שהיא, לא אמורה להביא אותנו להכרזה שההסבר הטוב ביותר כרגע הוא 'אלהים'. מדוע? משום שזה 'אלהי הפערים'.

במדע, ההסבר הטוב ביותר, הוא זה שפותר כמה שיותר פערים, שמסביר עובדות שאין להן הסבר. אבל זה לא מוכיח כמובן שההסבר נכון. זה פשוט ההסבר הטוב ביותר, ולכן מחזיקים בו, עד שיימצא יותר טוב, במדה ויימצא.

האתאיסט מנצל את העובדה שהשיטה המדעית לא בנויה על הכרח לוגי, אלא רק על מתודה פרקטית. ומשתמש בה כאשר מדובר בנסיון להוכיח את האלהים. אכן, זה כשל לוגי, לטעון שאם לך אין הסבר, ולי יש הסבר, אזי ההסבר הוא בהכרח אמת. ההסבר הוא אפשרות. הוא לא אמת.

זה נכון לגבי כל הסבר מדעי שהוא. גם אם הוא מסביר מליארד תופעות באופן אלגנטי לחלוטין.

הטענה האמיתית של האתאיסט צריכה להיות: ההסבר הזה הוא לא טוב, משום שאני מטריאליסט, אני מניח שאין מציאות מעבר למציאות החומרית, או לכל הפחות שאין דרך לדעת עליה כלום. אז אין לא 'הפרכה' ולא 'כשל לוגי', אלא שהאתאיסט מניח שאין אלהים או משהו דומה.

אבל האתאיסט לא אומר את הרקע האמיתי לאתאיזם, הוא מתחפש לפילוסוף, וכך הוא אומר:

זה תקף באותה מדה גם על כל מסקנה מדעית: 'האם העובדה שחפצים נופלים = חוק משיכה? כלומר 'אני לא מבין משהו – לכן חוק'?

אם אתה לא מבין מדוע אובייקטים נופלים לקרקע, אז יש חוק משיכה? 'משיכת הפערים'?

מהותו של המדע בפרט, ושל התבונה בכלל, היא הענקת הסברים לתופעות. אנחנו בוחרים את ההסבר הטוב ביותר. ולכן הפערים הם יסוד מהותי במדע ובתבונה.

נכונה העובדה שלא כל פער הוא סיבה לחפש הסבר חילופי, שכן כל הסבר סובל מאיזה שהוא פער, לכן יש להבדיל בין פער מהותי, ובין פער אינפורמטיבי. כפי שהתבאר בהרחבה כאן.

האתאיסט לא מבדיל בין פערים מקומיים, או אינפורמטיביים, ובין פער מהותי. כיום אנחנו כבר יודעים שאין ולא תהיה פרפטומבילה. מה שלא מפריע לאתאיסטים להאמין שהעולם הוא פרפטומובילה, שהוא מוסבר מתוך עצמו.

כל ההסברים הם נגזרות של מה שעומד מאחורי היקום, של החוקים, ושל הקיום. אבל לא יכולים להסביר גם את החוקים והקיום עצמם, מתוך עצמם. כל הסבר יכול רק לתלות א' בב', אבל לא להסביר את א' וב' מתוך ריק ואין. ולכן הפער הוא מהותי. כמו שמיכה קצרה, שלמרות שתמיד תכסה את רוב הגוף, תמיד משהו יבלוט. כך גם כאן, שום הסבר לא יכול להסביר את הכל.

כאן, האתאיסט המצוי משתמש בהגחכה שאין מאחוריה שום טיעון לוגי. אין שום הבדל בין הקדמונים שחשבו שהברק הוא התעטשות של זאוס, ובין אנשי המדע שמציעים את ההסבר שמדובר בהתפרקות חשמלית. כל אחד הציע הסבר שנראה לו הגיוני, מבחינה לוגית זה אותו מודל.

עובדה היא שכיום אף אחד לא מאמין שהברק הוא עיטוש של זאוס או שיהוק של תור, ומן הצד השני עובדה היא שרוב מכריע של האנושות ושל התרבות המערבית כן מאמינים שהעולם נוצר ע"י יוצר. אז ההגחכה הזו היא סתם זלזול באינטלגנציה. (שכחתי לציין שהגחכה היא עבירה חמורה לחוקת הכשללוגי, שכן היא מהווה 'פניה אל הרגש'!)

גם האמונה האלילית לא עמדה בסתירה לחוקי טבע, הרי חכמי יוון שיצרו מעין הסברים של חוקיות בטבע, היו אליליים והאמינו בזאוס, לפחות חלק מהם. ובודאי לא ראו סתירה בין חוקיות בטבע, ובין העובדה שיש כחות אלהיים.

למרות אפסות ונלעגות הטיעון, היינו מצפים מהאתאיסט, שלפחות לא יסתור את עצמו. שהרי סתירה עצמית היא כשללוגי, לכל הפחות.

והנה, למרות שהוא טוען שאי אפשר להוכיח הסבר מכח העובדה שיש פערים שאינם מוסברים מבלי להניח את קיומו. כי הרי זה 'אלהי הפערים', שזה כידוע עברה גדולה, וגם מונח שיש לו תרגום ללועזית.

הוא משתמש באותו טיעון, ויוצר 'אתאיזם פערים':

זו הגירסה המצויה של 'אתאיזם הפערים', אם יש לך פער בהבנה למה אלהים עשה משהו, זה מוכיח שההסבר הנכון למציאות הוא: מתוך עצמה, ללא אלהים.

הבעיה כאן היא, שלא מדובר אפילו בפער, אלא בסתם אמירה טפשית. מה 'אכזרי' ביקום שרובו לא מלא חיים? (יש כשל לוגי שנקרא אד מיסריקורדיאם – בשם המסכנות…), כשאנשים עשירים בונים אחוזות, מדובר באחוזות ענק, למען אנשים בודדים.

זו לא רק אמירה טפשית, אלא גם תחום שאינו שייך כלל ללוגיקה, מדובר בתיאולוגיה. שהרי לפי מה יכול אתאיסט מצוי או נכחד לדעת מה 'מתאים' או 'ראוי' שהאל יעשה? הרי אפילו מה חתול יעשה, אין דרך לדעת בלי תצפית.

היי חבר, שכחת על מה התחיל הדיון כאן? כוכב נודד באפלה לא מאפשר חיים, כדי שכדור הארץ הקטן שלנו יישאר בחיים ולא יימעך, או יתפשט לאבק, הוא צריך איזון. האיזון מושג ע"י כל היקום כולו. אם המסה של היקום היתה שונה, או שהקבועים היו שונים, היקום היה מתפזר לאיטו לאבק אינסופי, או קורס לתוך עצמו.

אחד ה'מגידים' סיפר על כפרי שהתעשר ורכש נכסים מכל הבא ליד, לימים רכש אניה גדולה, וכשבא לסייר בה, כעס מאד על כל חדרי המכונות המלוכלכים, תנורי הקיטור הענקיים והארובות המפוייחות, וציווה לסלקם מיד… אז ידידינו האתאיסט, ממש עושה עדנה למשלי המגיד מדובנא…

אז זו תמצית האתאיזם המצוי, גאוה נלעגת, ברור שאתה היית עושה 'יותר יפה', מת לראות את הארמון שאתה בונה בחול על שפת הים, בלי ספק הרבה יותר ידידותי למשתמש ומתוחכם מהיקום שלנו, מכל העצמה ההוד היופי והשגב שיש ביקום וברגשות של התודעה האנושית…

ועכשיו, פשוט 'נצלול' לעומק הטיעונים הסטטיסטיים הנלעגים של האתאיסט המצוי…

ובכן, למשלי המגיד מדובנא היתה עדנה, ניתן להסביר את הקרון האחרון, בכך שהקרון הלפני אחרון מושך אותו, נפלא!

אם היקום נראה לך בנוי ממאות פרמטרים מותאמים למטרה, יתכן שהוא מוכרח לזה, למה? כי 'המנגנון שיצר אותו' מכריח אותו, לכן יש לו רק אפשרות אחת…

אהה, ולמה 'המנגנון שיצר אותו' מאפשר רק אפשרות אחת שמותאמת במאות פרטים לחיים? זה נושא אחר…

עכשיו, תראו תראו איך שהאתאיסט המצוי סתם מתלונן, הרי יכול להיות שיש אינסוף יקומים, עמוסי חיים, ממש ממש ידידותיים למשתמש. ורק היקום האחד שלנו הוא כזה אכזר וכל כך קצת חיים יש בו, ועל האחד הקטנצ'יק הזה אתה מתלונן? זה כולה המחסן של החומר האפל, צריכים להניח אותו היכנשהוא, לא?

ובכן, הלוגיקה האתאיסטית המצויה, היא, שאין משמעות למדע הסטטיסטיקה, שכן יתכנו אינסוף יקומים. ובהם, מתרחש כל מה שצריך להיות מבחינה סטטיסטית. יקומים שלא מאפשרים חיים.

הבעיה הקטנה היא, שזו שגיאה לוגית.

אי אפשר להכניס למשוואה סטטיסטית, משתנה שאין לך עליו שום ידע.

הרי באותה מדה יתכן שבכל האינסוף יקומים, יש חיים, ומדהימים הרבה יותר מאשר החיים כאן. ולכן ריבוי היקומים אינו מחליש את החריגה יותר מאשר מחזק אותה, הוא פשוט לא רלבנטי עבור הבדיקה הסטטיסטית שלנו.

מדגם סטטיסטי, בודק אחוז, או רבע אחוז, מתוך המכלול. וכל עוד אין לנו שום ידע אחר על המכלול, הוא הידע המייצג היחיד. נניח שבדקנו רק 1000 חולדות מתוך מליארדים בכל כדוה"א. ומצאנו לגביהן חריגה סטטיסטית, משהו שלא יכול להיווצר במנגנון המוכר לנו. האם ניתן לומר: הרי יש מליארדי חולדות, יכול להיות שבידינו דוקא אלו החריגות? טכנית זה יתכן כמובן, אבל סטטיסטית זה לא תקף. (נכון שהמדגמים בטלויזיה לא תמיד מדייקים, אבל זה מסיבות אחרות… כאשר הסוקר הינו אתאיסט מצוי, הוא מתחשב במספר הסמולנים העצום ביקומים מקבילים ומכניס אותם לדיווח, מליון בכיכר רבין, רוב למועמד הסמול וכו').

וכמו שאומר האתאיסט, לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להבין או כדי להפריך את זה. אם נכניס למשוואה הסטטיסטית אינסוף יקומים, ונטען שלכן אין להסיק מתוך המידע שביקום שלנו, אין שום משמעות לשום בדיקה סטטיסטית. כפי שכתבנו כאן:

לעומת כל ניסוי נוכל לטעון כי באלפי מקומות אחרים בעולם נערך ניסוי דומה במשך ההיסטוריה האנושית (או באלפי יקומים נערכו אלפי ניסויים כאלו), ועל כן אין לראות את התוצאה הסטטיסטית כמייצגת דגימה מקרית…

כמו כן, נפנה את הקוראים אל הסרטון של הפיזיקאית התיאורטית סבין הוסנפלדר, הנקרא בפשטות: "ריבוי יקומים הוא דת ואינו מדע". כדאי גם לקרוא את מאמרו של ג'ים באגוט, שאני מסכם בפשטות בכותרת: "ריבוי יקומים כבלבול מח", כאן תוכלו לקרוא את דברי פרופ' בריאן קיטינג על בדיחת ריבוי היקומים (היי, היי, מישהו כאן פונה אל הסמכות? עזבו את הפרופסורים, תמיד תוכלו לחזור אל הסמכות הישנה והטובה של האתאיסט המצוי).

ההצגה לא נגמרה, יש עוד:

זה אפילו לא כשללוגי, זה סתם קשקוש חסר פשר.

האם כשמציגים את כח המשיכה בתור הסבר לתופעות, ניתן לחשב 'הסתברות' לקיומו?

הסתברות רלבנטית כאשר ישנו תרחיש אפשרי, וכדי לקבוע את סבירות קיומו צריכים לחשב את המשתנים הגורמים להתקיימותו.

כשמדובר על תכונות יסוד של המציאות, אין משמעות  להסתברות. האם מסתבר שמים עשויים ממימן וחמצן? האם 'מחשבים' את זה?

פשוט מסיקים את זה מהעובדה שניתן להפריד מים למימן ולחמצן.

כך כל הסבר שמסביר תופעה, אינו נתון לחישוב הסתברות, ואין מה לחשב.

אגב, אם כבר העלינו את הנקודה, מה ההסתברות לריבוי של מליארדי יקומים?

האמירה שזו הנחה שאלהים קיים עוד לפני ההסבר, היא שוב כשל לוגי מסוג 'שקרגס', או סתם 'אדטמטומוס'.

זה כשל מסוג 'אדקינוחוס', כלומר, נסיון לקנח במה שאפילו לקנח אי אפשר בו…

מה הקשר בין המשל לנמשל? לשלולית אין שום פרמטר מתמטי יחודי. היא שלולית. לחיים יש, זו עובדה מתמטית.

מי שמתמודד עם עובדות מתמטיות באמצעות בדיחות לא מצחיקות כ'קינוח' או כ'משל שיעזור להבין', משטה בעצמו ובשומעי לקחו. ומעבר לכשרון  לדחוס כל כך הרבה שגיאות בסיסיות בסרטון דל של 8 דקות, לא עשה כלום.