1

למה הליברליזם נכשל? סקירת ספר

פטריק דנין, פרופ' למדעי המדינה ולימודי חוקה, כיהן בין השאר בפרינסטון ובגורג' טאון, מחברם של מספר ספרים העוסקים בתיאוריות פוליטיות וחברתיות, בספר חדש: מדוע הליברליזם נכשל? (2018).

לפי דנין, הליברליזם הינו אידיאולוגיית המשך, שלב מעבר אחרי האידיאולוגיות הקודמות לו: פאשיזם וקומוניזם. ולא מין פסגה הומנית כפי שמתארת ההיסטוריה הויגית של המאה ה21.

דנין מראה כיצד הליברליזם בנוי על יסודות סתירתיים, שיח של שויון זכויות, מול טיפוח אי שוויון חומרי. אידיאולוגיה שהלגיטימיות שלה נשענת על הסכמה, אך מעודדת התחייבות מערכתית.

המסר המרכזי של הספר, שהבעיות והבקיעים שאנו פוגשים בתרבות הליברלית, אינן תקלות או פגמים שטחיים שיש לתקנן, אלא הם חלק מן התכונות המובנות של הליברליות, שהצלחתה היא כישלון לעצמו.

בסקירה של ג'ניפר סלאי (ניו יורק טיימס) מתואר הספר כמתייחס ל'אורטודוקסיה של האליטות הפוליטיות' משמאל ומימין, כבונים את האידיאולוגיה שלהם על פי הליברליזם. הקוראים מכל גווני הקשת הפוליטית ימצאו בו גרעין של אמת, גם אם הוא מגזים.

דוגמא כזו היא המשפט שלו: 'ההישג העיקרי של שחרור האשה היה לרתום אותה לכח העבודה של הקפיטליזם – צורה מפוקפקת מאד של שחרור'…

דוד פרנץ' (National-review) בסקירתו על הספר, מסביר, כי הפילוסופיה המדינית הליברלית שנועדה "לעודד הון עצמי גדול יותר", להגן על הפלורליזם, "להגן על כבוד האדם", ולהרחיב את חירותו בפועל, "יוצרת אי שוויון מהותי, אוכפת אחידות והומוגניות, מטפחת השפלה חומרית ורוחנית ומערערת את החירות" זו תוצאה טבעית של מערכת פוליטית ופילוסופית שהגדירה מחדש את "אידיאל החירות" ואת טבע האדם מחדש.

דנין טוען כי ההגדרה הקלאסית של חירות היתה בלתי ניתנת להפרדה ממה שנחשב כתכונות חיוביות: "טיפוח המידות הטובות" והיכולת לשליטה עצמית נחשבו לענין מרכזי. לפיכך, "החשיבה הייתה כרוכה במשמעת, ובהכשרה להגבלה עצמית של תשוקות". הכשרה של בני אדם לתכונות אלו, דורשת שימור מוסדות ותיקים, כגון משפחות וכנסיות, המעבירות ערכים מדור לדור. החופש, בעיקרו, היה החופש לעשות את הדבר הנכון.

הליברליזם, לעומת זאת, מחליף את החירות המסודרת הזאת ואת טיפוח התכונות שנחשבו לראויות, עם "וולונטריזם" – הבחירה "חסרת המעצורים" ו"האוטונומית "של הפרטים – ופנייה לאינטרסים אישיים. תפיסת חירות זו "פוגעת בכל פנייה אל הכלל המשותף, וגורמת למנטאליות של סכום אפס שהופכת לקיטוב ולאזרחות שמונעת יותר ויותר על ידי חששות אינטרסנטיים. יתר על כן, תפיסה זו רואה במוסדות המסורתיים להעברת המידות, כמעיקים מעצם טבעם, בעיקר משום שמטרתם היא להגביל את הבחירה האנושית ולרסן את הפעולה האנושית…

כאשר הליברליזם חסר מעצורים, "בני האדם חיים יותר ויותר במצב של אוטונומיה שבה האנרכיה המאוימת של מצבנו הטבעי לכאורה נשלטת ומדוכאת באמצעות הטלת חוקים ודחיפה לריבוי צמיחה של המדינה". ככל שגוברת ה"חירות" היא מייצרת עלויות חברתיות, וככל שהמוסדות הפרטיים והציבוריים שעיבדו באופן מסורתי את האיפוק נסוגו תחת המתקפה של האידיאולוגיה הליברלית המודרנית, המוסד היחיד שיכול למתן את העלויות האלה או לשלוט בהן הוא המדינה…