אני מתכוין כמובן לקשיים לוגיים. קשיים מנטליים-רגשיים, ידונו בהזדמנות אחרת….

נתחיל בשתי נקודות מרכזיות:

א. אמירה נגטיבית רחבה מדי

בכלל, קשה לעמוד מאחורי אמירה נגטיבית, כפי שהדגים דיויד יום מן "הברבור השחור".

(עד המאה ה17 העולם התרבותי הכיר ברבורים לבנים או וורודים, ולכן קל היה לקבוע 'אין ברבורים שחורים', כפי שאנחנו אומרים כיום: 'אין ג'ירפות כחולות', או: 'אין כלב ירוק'. אך עם גילוי אוסטרליה התגלו ברבורים שחורים).

אך ככל שהאמירה הנגטיבית רחבה יותר, הקושי גדל.

לא משנה אם אתה קובע שכל הדתות שקריות, או שכולן לא מבוססות, או שלכולן עדיין לא הובאה הוכחה.

כדי שהקביעה שלך תהיה רלבנטית, אתה צריך להכיר את כל הדתות. ואת כל הטיעונים שהובאו לזכותן.

לא רק דתות, אלא גם טיעונים לעל טבעי למיניהם.

יש בעולם המון דתות, ועוד יותר טיעונים לעל טבעי, כל הדעות האלו מובעות במאות ואלפי ספרים ומאמרים שונים, בשפות שונות, וחלק גדול מהן בכלל לא זמין לאזרח הממוצע.

האתאיסט יכול לטעון שהוא מלומד גדול ומכיר את כל הטיעונים, אבל אנשים שמכירים את כל הטיעונים האלו, גם אם נניח שהם קיימים, הם נדירים מאד.

במציאות הרבה מהאתאיסטים אפילו לא מתיימרים להכיר, מעבר להיכרות בסיסית ושטחית עם כמה טיעונים דתיים. האמירה שלהם היא: תביאו לי הוכחה ואראה לכם שהיא שגויה. אבל אמירה זו רק מראה שמדובר בהנחת יסוד ראשונית, אתה לא באמת מכיר, אבל מניח שאם יחשפו אותך, תהיה זה שמוצא את הטעות. ולכן הבסיס לאתאיזם הזה הוא לא בחינה של הטיעונים, אלא הנחת יסוד. הכל אותו הבל.

אפילו דוקינס, שהוא שופר צעקני במיוחד של האתאיזם. מכיר בעיקר את טיעוני הנצרות, נכון שהיהדות היא לא דת כל כך גדולה, אבל בהתחשב בכך שהיא מקור הנצרות, ובמרכזיותה ההיסטורית, היה מקום לצפות ממנו שיגלה איזה שמץ של ידע על טיעוניה, אבל לצערינו לא כך פני הדברים. כפי שניתן לראות בספרו 'יש אלהים', (וראו גם כאן).

אתאיסטים ישראליים, מכירים בעיקר טענות של מחזירים בתשובה ישראליים, או מטיפים אמריקנים פופולאריים, חומר שכל אחד מוצא ברשת. אבל לחשוב שהיהדות בנויה על מחזירים בתשובה, זה כמו לחשוב שהנצרות בנויה על מטיף אמריקני כל שהוא, או שמערכת המשפט בנויה על גיא פלג, וההיסטוריה על יובל נח הררי.

בקצרה, בדרך כלל כשאתאיסט אומר שהדתות או העל טבעי לא מבוססים, הוא משקף הנחת יסוד שלו, כי המושג שלו בקשר לטיעוני הדתות השונות והטיעונים השונים לעל טבעי – שטחי וחלקי ביותר. (לא בגלל שהוא אתאיסט, אלא בגלל שהוא אדם, לרוב האנשים בעולם אין את הידע בנושא, ובודאי לא מספיק בשביל טענה נגטיבית כוללת שכל הטיעונים לא מבוססים).

והמאמין?

אתאיסטים אוהבים לשאול: רגע, והמאמינים לא אותו דבר? גם הם צריכים לבדוק את כל טיעוני הדתות בעולם כדי לדעת שדתם היא הנבחרת?

אך למה לעצור בטיעוני הדתות? ומה עם כל טיעוני האתאיסטים בעולם? גם אותם צריכים המאמינים לבדוק?

האמנם?

המאמינים בדת, מקבלים את הסיפור שההיסטוריה היהודית מספרת, שהאל הוציא את בני ישראל ממצרים, התגלה אליהם, ונתן להם את התורה. זו לא אמונה שרירותית, בסגנון 'הגאולה של הנפש היא על ידי האזנה לתורת דיויד כוריש', אלא אמונה שמסתמכת על סיפור לאומי. יש כאלו שלא נראה להם הסיפור, והם מכחישים אותו וטוענים שהוא מפוברק, מי שמאמין – הסיפור כן נראה לו.

כשמדברים על מאמינים, אנחנו מדברים על מאמינים שמעוניינים בדיון, הרבה – ואולי רוב – מן המאמינים לא מעוניינים בדיון, טוב להם בדעה שלהם, ולכן אין טעם לשאול אותם אם בדקו את הדעה מס' 100 של דת הקוקודילי מדרום אינדונזיה. כמו רוב הדעות של האנשים בזמננו. לכל אדם יש דעה בהרבה נושאים, והיא לא מסתמכת על מחקר מאומץ של שנים, אלא על מה שנראה לו. כך נחרצים גורלות, סכום מסויים של אנשים מאמין במפלגה מסויימת, זו זוכה ברוב, וקובעת איך ייראו החיים (והמוות) של כולנו.

לכן, אף אדם שמקבל דעה מסויימת, אחרי רמה של דיון שמתאימה למצבו, כשרונותיו, וזמנו הפנוי. לא צריך להצטדק מדוע לא בדק מחקרים עבי כרס הרלבנטיים לשאלה…

הבעיה עם האתאיזם, שמהותו היא לא לאמץ איזו דעה, אלא לטעון שמבחינה לוגית, רציונלית, מדעית, אין ביסוס לכל הדעות האחרות כמו דת, על טבעי, וכו'. זו אמירה נגטיבית, ולכן היא חייבת להיות מבוססת על בדיקת מה שהאחרים טוענים לביסוס. מה שכמעט בלתי אפשרי, ולכן לא נעשה.

שאלה: למה בכלל לבדוק את האמונה?

ב. זלזול באינטלגנציה האנושית

האתאיסט מספר סיפור, לפיו הרציונליות, הלוגיקה, המדע, המודרניזציה, התרבות הנאורה, כל אלו מצביעים על נכונותו של האתאיזם.

אבל הסיפור הזה מתנגש עם המציאות, רוב יוצרי, הוגי, ונושאי, התרבות הזו, היו והינם אנשים מאמינים. האתאיזם הוא מיעוט קטן באנושות, אפילו קטנטן. המדע הנאורות התרבות והקידמה, הם נחלת חלקים גדולים באנושות, אבל הם לא רואים בכל זה משהו שמחייב או שמוביל אל אתאיזם.

איך יכול אתאיסט לטעון שהמדע מחייב או מוליד סבירות, שהאמונה היא אשליה לטפשים, ולאחר מכן לראות שכמות גדולה מאד של אנשי מדע, למעשה רובם, הם אנשים מאמינים???

במאה ה19, רווחה הסברה אצל אתאיסטים, כי זה ענין של זמן, לאנשים קשה לשנות הרגלים, אבל 'התבונה' תנצח, הדת תיעלם, מותו של אלהים, וכו', אבל המציאות סתרה את ה'ניבוי' הזה, ראה כאן בהרחבה. הדת פשוט לא נעלמת. התפשטות המדע, השתכללותו, דיוקו, תרומתו הגדולה לאנושות – מסתדרים לאנשי המדע ולאנשי העולם, יחד עם האמונה.

מנקודת מבטו של מאמין, אתאיזם היא עוד דעה, הנובעת מהנחות יסוד, לכן אין להתפלא שישנו מיעוט של אנשי מדע אתאיסטים בעולם. נח להם לאמץ דעה זו, כשם שלאנשי 'שלום עכשיו' נח לאמץ דעות שמאל, וכך הלאה.

אך מנקודת מבטו של אתאיסט, שאתאיזם נובע מעצם הרציונליות והמדע, ישנה בעיה מהותית, איך יתכן שאותם אנשים שיוצרים את המדע, בו מנפנף האתאיזם, הם אנשים מאמינים. "היום אנחנו מחזיקים במאיצי חלקיקים משוכללים שמאמתים את הדגם התת אטומי", וכו' וכו', אומר האתאיסט, "לא מצאתי שם את האל, ואין לי צורך בהיפותזה הזו", יופי, מדוע אם כן, למשל, פיזיקאי חלקיקים כמו דניאל תורג'מן, שעובד במאיץ החלקיקים הגדול בשוייץ, לא שם לב לזה?

אמנם, בעיני האתאיסט אין שום בעיה מהותית, תורג'מן הוא אידיוט, ורוב אנשי המדע הם אידיוטים, הם שוגים בכשלים לוגיים פשוטים. וכאן מגיעה רשימה ארוכה של כשלים לסוגיהם.

כמו שאמרנו בכותרת, זלזול באינטלגנציה של האנושות.

הבדיחה האתאיסטית העתיקה: מפלצת הספגטי המעופפת. כלומר: מי שמאמין הוא אידיוט. למה באמת מליארדים מאמינים באל שברא את העולם, ואפילו לא אחד במפלצת ספגטי? האם זה מחזק את הטיעון האתאיסטי שאמונה באל = אמונה במפלצת ספגטי?

אבל למה? למה האתאיסט צריך לטעון שכל אנשי המדע או האנשים הנבונים והמשכילים – הם אידיוטים ושוגים בכשלים לוגיים.

למה הוא לא יכול לחשוב כמו המאמין, שכל האתאיסטים מאמצים דעה מסויימת כי זה שיקול דעתם וכך נראה להם. ואילו אנחנו סבורים אחרת??? אותו דבר אבל הפוך.

משום שהדעה שלו היא נגטיבית, הוא לא אומר "לי נראה שאין אלהים", "הדעה הזו מוצאת חן בעיני", הוא אומר: אין שום טיעון ושום שיקול לטובת קיומו של אלהים. אם אין שום שיקול כזה, לא יתכן שאדם שמכיר את הלוגיקה, שהוא רציונלי, שהוא איש מדע, באמת יחשוב שיש, ולכן בהכרח שיש לו בעיה בחשיבה, הוא אשר אמרנו: זלזול באינטלגנציה של האנושות. חלק אינטגרלי מהשיח האתאיסטי.

האתאיסטים במצוקה כה גדולה, עד שהם נאלצים להשתמש בפסבדו-מדע  כדי להסביר את תופעת האמונה, החל מהסברים אבולוציוניים נלעגים, וכלה ב'גילויים' על גן שגורם להאמין, מבלי לשים לב שהטיעון הזה חסר משמעות. כשם שהאתאיסטים טוענים שהגן גורם להאמין, המאמינים טוענים שהיעדרו של הגן גורם לאתאיזם. האתאיסט טוען שאמונה עונה על צרכים פסיכולוגיים, אבל גם האתאיזם עונה על צרכים פסיכולוגיים. גם המדע עונה על צרכים פסיכולוגיים, האם זה מצדיק הכחשת מדע?

ראה בהרחבה על כל ההסברים המגוחכים שנאלצו האתאיסטים להמציא, כדי לפתור את 'בעיית האמונה' – כאן:

‘בעיית’ האמונה

המשך יבא, ובינתיים נסתפק בחלק מהמאמרים הקודמים בסדרה:

“כל המדענים צריכים להיות אתאיסטים”

פול וייץ: הפסיכולוגיה של האתאיזם

“האמונה הטפלה האחרונה – הפרכת האתאיזם החדש”