נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

"מאגר עתיק של מסורות היסטוריות שעמד לפני חז"ל"

המחקר הולך ומכיר בכך שחז"ל הסתמכו על מסורות עתיקות בנות מאות שנים שעברו בעם דורות רבים לפניהם:

ורד נעם כותבת בסיכום מאמרה ("האם הכירו חז"ל את כתבי יוסף בן מתתיהו?", תרביץ פא' תשע"ג)

:לאור כל השיקולים דלעיל ברי שהמקבילות בין יוספוס לחז״ל נובעות ממאגר מסורות משותף ולא מהיכרות של תנאים או אמוראים עם גרסה כלשהי של כתבי יוספוס. לפיכך הייחוס האוטומטי והגורף של הגרסה המקורית והעדיפה ליוספוס, ושל העיבודים וההטיות לחז״ל – שגוי מיסודו. ספרות חז״ל תלויה באוספי מסורות יהודיות שחלקן היה ידוע בנוסח זה או אחר גם להיסטוריון, מאות שנים לפני כן. לפעמים השתמרו דווקא בגרסת חז״ל, למרות איחורה ואופייה הא־היסטורי, מאפיינים ייחודיים ואותנטיים אשר אבדו או טושטשו בעיבודו של יוספוס.[112] משום כך עשויה גרסת חז״ל לשמש בקרה על גרסת יוספוס ולחשוף את עיבודיו והטיותיו, ולא רק להפך.

להכרה בקיומה של תשתית משותפת ביסוד המקבילות בין יוספוס לחז״ל יש השלכות חשובות על שני ההקשרים. מחד גיסא הדבר מלמד שיוספוס השתמש במאגר מסורות יהודיות ופותח פתח לבירור מתי וכיצד בחר לעשות כן, כיצד שילב את המסורות הללו בהרצאתו, ובאילו דרכים טיפל בהן. מאידך גיסא הדבר מקרבנו אל אוצר בלום של חומרים קדם־תנאיים אשר עמד לרשות העורכים האנונימיים של החיבורים התנאיים והאמוראיים, ומלמד על אפשרות ההשתמרות של חומרים עתיקים להפתיע ביצירות מאוחרות בזמן ולעתים מרוחקות במקום, כגון התלמוד הבבלי. כפי שהסיק מנחם קיסטר:

הדמיון המהותי בין שתי ספרויות אלו […] מלמדנו כי יסודותיה של הספרות התלמודית משוקעים ביהדות של ימי הבית השני, לעתים מאות שנים לפני עריכתם או אף מסירתם של הטקסטים בספרות חז״ל, וכי רבות מן המסורות ומן השיטות המדרשיות המוכרות לנו מספרות חז״ל היו בשימוש נרחב בימי הבית ואף חצו את גבולות הזרמים והכיתות המאפיינים תקופה היסטורית זו.[113]

המסורות הקדומות הללו עשויות לשמש תמרור וסימן היכר למקורות חריגים בשני הקורפוסים. אצל יוספוס הם חריגים בהיותם בעלי גוון יהודי מובהק, ואילו בספרות חז״ל – בהיותם קדם־רבניים ולעתים חוץ־רבניים. מסורות אלה עשויות גם לפתוח פתח לבירורן של שאלות ותיקות נוספות. בספר העתיד להופיע הצעתי זיהוי ומיון של הסוגות השונות המיוצגות במכלול הסיפורים העתיקים. כאן אסתפק בהזכרת מאפיין אחד בלבד. מתוך היקשים שונים וראיות עקיפות מסתבר, כפי שכבר העלו ראשוני החוקרים של כתבי יוספוס,[114] שמוצאן של רוב האגדות הללו בחוגי הפרושים. שניים מהסיפורים נושאים חותם פרושי מובהק ומייצגים פולמיקה פרושית שאין לטעות בה (מעשה הקרע עם הפרושים; צוואת ינאי). מוצא דומה של סיפורים אחרים ניכר מתוך נטייתם האנטי־כוהנית או עולה מדיוקנם של חכמים פרושים במוקד עלילתם. במקרים אחרים בידינו גם עדות מפורשת של יוספוס על מקור פרושי.[115]

אופיו הפרושי של רוב מאגר האגדות ששימש את יוספוס ואת חז״ל עשוי לצרף משקל מסוים למחלוקות יסוד שהמחקר מתחבט בהן זה קרוב ל־200 שנה, גם אם לא להכריען. יוספוס כידוע הצהיר שחבר אל הפרושים, אבל מידת המהימנות של הצהרה זו ושאלת יחסו אל הפרושים עודן שנויות במחלוקת מחקרית.[116] ראוי לצרף למערכת השיקולים בוויכוח הזה את העובדה שבחר ללקט מסורות יהודיות דווקא משולחנם של פרושים, חרף קיומה של ספרות יהודית ענפה כתובה ומונחת שיצאה מחוגים לא פרושיים, ושנשתמרה בקומראן ובספרות החיצונית. אשר לחז״ל, בעשורים האחרונים קמו עוררים על ההשקפה הוותיקה שהם היו ממשיכיהם הישירים של הפרושים,[117] וגם בעניין זה יש לנו ללמוד מן התופעה של מי התהום הפרושיים המתגלים מתחת לפני השטח של ספרותם.

אבל חשוב מכל אלה – איסופם ואפיונם של המקורות האלה, בסיועם של שני צינורות מסירה נבדלים כל כך, מקרב אותנו אל שחזורה של יבשת ספרותית אבודה, 'אטלנטיס' יהודית עלומה. למעשה המחקר טרם הודה בעצם קיומה של יבשת זו. כבר שנים רבות הוא מתחקה אחר הספרות הכתובה של ימי הבית השני ותר אחר שרידי ההלכה הקדומה והפרשנות הטרום־חז״לית המשוקעות בספרות זו, אבל דומה שטרם נשמעה הכרזה ברורה על קיומו של מאגר רחב של מסורות היסטוריות ופסידו־היסטוריות בתקופה זו, וטרם נעשה ניסיון לאפיין את טיבו ומוצאו המשוער של האוסף הזה.[118] ממש לאחרונה העלה ג׳ון קולינס את האפשרות שביסוד הפשרים וטקסטים קומראניים נוספים הרומזים למאורעות היסטוריים שונים בלא לפרטם,[119] עומדות מסורות היסטוריות אבודות, בעל פה או בכתב. הוא הציע שהיו אלה מקורות קרובים לשלושת הטקסטים הכרוניסטיים 4Q333-4Q331, שהתגלו בקטעים זעירים ומקוטעים במערה 4 בקומראן. בקטעים אלה שרדו שמות של משמרות כהונה ואירועים היסטוריים. היו שראו בהם רשימת תאריכים שיש לציינם בכל שנה, בדומה למגילת תענית, והיו שסברו שזו רשימת אירועים בלא מטרה הלכתית.[120] לדעת קולינס מסורות אלה רווחו בחוגים יהודיים שונים, ואנשי כת היחד בכללם, בין מרד החשמונאים לבין ימי יוספוס, ועובדה זו מוכיחה שהללו לא היו אדישים לגמרי לזיכרון ההיסטורי.[121] אמנם בחינת המקבילות בין יוספוס לחז״ל מעלה תמונה מורכבת ומגוונת לאין שיעור של המקורות ה'היסטוריים' האבודים, ואף על פי כן המסקנות העולות מבחינה זו חוברות אל התובנה המחקרית של קולינס בצאתו לחפש אחר ספרות זו, שדבר קיומה הולך ומתחוור בהדרגה מכיוונים שונים.

עד כאן. ב2017 יצא הספר של ורד נעם ושות' בו מורחב הנושא מאד בפירוט רב.

הערות:

[112]    השוו להערתו של קיסטר: 'אף יש שנוסחה המקורי יותר של מסורת נשתמר דווקא במקורות חז״ל, המאוחרים יותר [=מן המקבילה בספרות הבית השני]' (קיסטר [לעיל הערה 84], עמ' 231).

[113]    שם.

[114]    הלשר, מקורות יוספוס (לעיל הערה 47), עמ' 85-81.

[115]    ראו הדיון בלשון ההצעה של נס הגשם בפי יוספוס (לעיל ליד הערה 66), וכן המסורת על קצו של בית חשמונאי, שנמסרה בלשון דומה ומקבילה למוטיב מרכזי של מסורת הורדוס בבבלי, בבא בתרא ג ע״ב (ראו לעיל הערה 64).

[116]    חיי יוסף 12. וראו למשל: 40 ,S. Mason, ‘Was Josephus a Pharisee? A Re-Examination of Life 10-12’, JJS 12-30 .1989), pp); הנ״ל (לעיל הערה 54), עמ' 356-342. לסקירה קצרה של המחקר ולטענה חדשה בעניין זה ראו: D. R. Schwartz, ‘Josephus on the Pharisees as Diaspora Jews’, C. Bottrich, J. Herzer and T. Reiprich 137-146 .eds.), Josephus und das Neue Testament, Tubingen 2007, pp), ולהפניות לספרות נוספת ראו: שם,

עמ' 138-137, הערות 6-1. לסקירת מחקר ולספרות ראו גם: רגב (לעיל הערה 23), עמ' 24-23, 351-350.

[117]    זהותם של הפרושים ומידת ההמשכיות בינם לבין חז״ל נדונו במחקרים רבים. למייצגים אחדים ראו: ,j. Neusner ,’From Politics to Piety, New Jersey 1973; E. Rivkin, ‘Defining the Pharisees: The Tannaitic Sources 205-249 .huca, 40-41 (1970), pp; כהן (לעיל הערה 32), עמ' 42-36; ד' פלוסר, '״מקצת מעשי התורה״ וברכת המינים', תרביץ, סא (תשנ״ב), עמ' 363-357; P. Schafer, ‘Der vorrabbinische Pharisaismus’, M. Hengel and .50 U. Heckel (eds.), Paulus und das antike Judentum: Tubingen-Durham-Symposium in Gedenken an den 125-175 .Todestag Adolf Schlatters (Mai 1938), Tubbingen 1988, pp. לגישה המנתקת את הפרושים של ימי הבית מן הממסד הרבני שפרח אחריו ראו בעיקר: סמית (לעיל הערה 20), עמ' 81-67; כהן (שם). לניתוק חריף יותר,

הכרוך בתיארוך ראשיתה של תרבות חז״ל מאות שנים אחרי החורבן, ראו: שוורץ (לעיל הערה 8). לסקירה עדכנית ולהפניות ראו לאחרונה: ,H. Lapin, Rabbis as Romans: The Rabbinic Movement in Palestine, 100-400 CE 46-49 .New York 2012, pp

[118]    השערה ראשונית מאוד באשר לקיומן של מסורות כתובות – בעלות אופי שונה ומקיף יותר מהמתואר כאן – בתשתית ספרות חז״ל, העלה דינור (לעיל הערה 47).

[119]    לדיון נרחב בכל הרמזים ההיסטוריים במגילות ים המלח ראו: ח' אשל, מגילות קומראן והמדינה החשמונאית,

ירושלים תשס״ד.

[120]  לתוכן המגילות ולפירוט ההשערות המחקריות ראו: שם, עמ' 131-124.

  1. J. Collins, ‘Historiography in the Dead Sea Scrolls’, DSD, 19 (2012), pp. 159-176 121

עוד לשיטתה של ורד נעם, ראו לדוגמא במאמרה ההשכיחו חז"ל את בני חשמונאי?

כלומר, הכרה ראשונית בכך ששיטת "חז"ל – סיטואציות ואילוצים" היא לא סוג של מחקר.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *