נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

מדוע אנו לא עוסקים בשאלות החשובות באמת?

מדוע אנו לא עוסקים בשאלות החשובות באמת?

לאברי גלעד יש הסבר: ״הטלוויזיה היא המנוע המרכזי בחורבן המין האנושי״.

בריאיון לבן קמינסקי, אומר גלעד:

אתה כבר 30 שנה בטלוויזיה. איזה שינוי הכי משמעותי עברת במהלך השנים האלה?

"הייתי נער, הייתי פרוע וחסר אחריות. הייתי אנרכיסט גדול, שואף לחרב סדרי חברה, הולך על הקצה כל הזמן, ובמיוחד דואג לעצמי. זה מה שאתה עושה כשאתה צעיר – אתה רוצה לעשות לעצמך שם, להתפרנס, להיות מפורסם.

"היום אני לא במקום הזה. היום אני בא לכל עבודה שלי בחרדת קודש של אחריות. אחריות חברתית, אחריות הורית, אחריות – נגיד מילים מצחיקות – לגורל המין האנושי".

עד כדי כך?

"עד כדי כך".

לטלוויזיה יש אחריות לגורל המין האנושי?

"ברור".

מדוע?

"מכיוון שהיא המנוע המרכזי בחורבן המין האנושי".

המנוע המרכזי?

"המרכזי. בוודאי".

תסביר.

"הטלוויזיה היא הסחת הדעת הגדולה ביותר היום. היא יצרה את הסחת הדעת שמאפשרת לעולם להיחרב, ולאנשים בינתיים לראות ריאליטי.

"אנשים יכולים לא לטפל בחייהם, לא לטפל בחיי קהילתם, לא לטפל בחיי מדינתם, כי יש כל הזמן הסחת דעת. הסחה שמתרחשת בזמן הפנוי שיש לך, שפעם היית מקדיש אותו לזולת, לקהילה. פעם היית מייצר את פרנסתך, אופה את הלחם, שוחט את הבקר, רועה את הצאן, ובשאר הזמן הפנוי היית מתקשר.

"הטלוויזיה יצרה אופציה שבה במקום לתקשר, אתה צורך. אתה משעבד את התודעה שלך לתכנים שמישהו נותן לך כדי להרדים אותך, כדי שלא תטפל בנושאים החשובים.

"הטלוויזיה היא מכשיר הדיכוי הגדול ביותר בעולם. היא מדכאת את התודעה של האדם. ואנחנו רואים שבזמנים שבהם ראוי שהאדם יתקומם יותר, כך הוא מכור יותר. מי שמכור יותר הם האנשים שבעצם היו צריכים להיות בראש ההולכים עם הלפידים ברחובות. באמת.

"אין בהכרח מישהו אחד ספציפי, כמו הרשע בג’יימס בונד, שעושה את זה במודע. אלא שכך המערכת בנויה, שהחלשים ביותר, שהם הרבים ביותר, הם המכורים ביותר, כדי שהם לא ישימו לב למצבם. כדי שהם יחיו את חייהם דרך חייהם של אנשים אחרים. זה מה שקורה בעצם. הטלוויזיה מאפשרת לאנשים ׳לשדרג׳ במרכאות כפולות את חייהם דרך זה שהם חיים את חייהם של אחרים במה שנקרא ריאליטי, ולחשוב שיש להם חיים כאשר אין להם חיים".

אז הריאליטי בעצם הוא סם שנותן תחושה מזויפת של החיים.

"הוא לא רק נותן תחושה מזויפת של החיים, אלא גם מאפשר לאנשים לחשוב שהחיים שיש להם טובים יותר מהחיים של אחרים, כי אחרים מתבזים כל כך בטלוויזיה, ואני לפחות חי את חיי הקטנים, לפחות אני לא מתבזה בפומבי.

"הרוע לא התחיל בריאליטי. לפני הריאליטי היו דברים אחרים. היו שעשועונים, היו כל מיני דברים. בחלקם הייתי שותף מרכזי, שלא לומר שחקן המפתח".

ומה הבעיה בשעשועונים?

"תלוי באיזה. בכל תוכן שאתה צופה בו, הבעיה איננה בז׳אנר. הבעיה היא במקום הנפשי שבו זה נוגע בך. השאלה היא אם זה נותן לך השראה, מוציא ממך את הטוב, או שזה מעורר בך את הבהמה שתמיד חיה בתוכך דרך התבוננות בבהמה של האחר והתחברות אליה.

"התדר שבו הטלוויזיה משדרת הוא התדר שמתפשט בחברה. זה הכול תדרים. לא סתם טלוויזיה גם משדרת בתדרים. אין הבדל בין תדרים, סו קולד 'רוחניים', לתדרים פיזיים כי גם תדרים רוחניים ניתנים למדידה ולצפייה.

"אז כשאתה משדר תדר מסוים, תדר של דחייה, תדר של שיפוטיות, תדר של בצע כסף – זה התדר שאתה מפיץ. וכשאתה משדר תדר של חמלה, וזה לא משנה באיזה פורמט, ותדר של קבלת האחר, אתה מפיץ משהו שונה. למשל, אם מסתכלים על אחד נגד מאה, התוכנית משדרת תדר של ׳טוב לדעת׳, ׳בורות זה לא נכס׳, תדר של הצטיינות.

"בחלק מתכניות הריאליטי, ככל שהבן אדם הוא יותר ׳עמה׳, כמו ביפה והחנון למשל, כך טוב יותר. סיכויה של התכנית להתקבל ולעשות לעצמה שם גדל. אנחנו רואים עכשיו את האחיות חלול".

חלול?

"חלול, לצורך העניין. מהללים את התדר של מישהו ש׳לא יודע כלום, לא מצטיין בכלום חוץ מבלעוף על עצמו׳. אתה רואה איך הוא מתפשט, איך שהנערות חושבות שזה בסדר להיות ככה. אין שום תמריץ להצטיין, למצוא בעצמך את הטוב, להעשיר את עצמך, לעשות משהו עם עצמך. כלום. זה בסדר – כמה שתהיה יותר טמבל, זה יהיה בסדר. זה תדר שמתפשט ומשנה חברה.

"וכשחברה משתנה לכיוון כזה, איך תפיץ מסרים כמו שימור משאבים, מחזור, חיסכון, שדרוג. איך? עם אילו מודעויות אתה עובד בכלל? כשאתה בא עם מסרים כאלה לנוער היום, הם אומרים לך 'אתה חופר', ׳אני לא צריך את זה׳, ׳אני יכול להיות מפורסם, יעני מצליח, גם בלי זה, למה אתה חופר לי? תן לי לעשות חחח, פחח, לייק, ואני בסדר׳".

אתה בעצמך עשית כל מיני דברים שלא היית עושה היום, כמו “עשינו עסק״, שקראת לו לאחרונה “מקפצה לשחיתות״. מה הייתה ההשפעה של “עשינו עסק״?

״זה התחיל כטרנד. אחר כך דודו טופז לקח את זה למיני שעשועונים בתוך התוכנית שלו. כל מיני דברים איומים ונוראיים״.

ומה הבעיה בזה?

״שזאת צפייה שאין בה שום ערך מוסף. זה בידור במובן המילולי שלו. מה זה בידור? שהדעת מתבדרת. מה זה בידור? פיזור, ההגדרה המילונית. זה לא נאסף לאיזושהי נקודה, לאיזשהו מסר, לאיזשהו משהו. רק קנאה ורצון להיות שם גם.

״אתה לא מושפע לטובה, לא מקבל השראה, לא מקבל כלום. רק ליבוי של תאוות בצע וקנאה. וכשאתה יוצא אחר כך לרחוב עם הדבר הזה, אתה נהיה אדם מסוכן יותר. זה הכול״.

למה אתה נהיה אדם מסוכן יותר?

״כשאתה קשור לאלמנטים הבהמיים בנפש שלך אתה בן אדם מסוכן. ככל שאתה עולה גבוה יותר למקומות יותר מודעים ורוחניים, כך אתה יותר מודע לזה שכולנו רקמה אנושית אחת. כשאתה קשור לבהמה שבך אתה נפרד, אתה עובד רק בשירות עצמך. כשאתה עובד רק בשירות עצמך אתה מסוכן״.

אבל קיימת הטענה שכשאותם יצרים מקבלים פורקן בטלוויזיה זה בא במקום הפרוקן שלהם בחיים האמיתיים.

״על סמך צפייה בחברה אני לא רואה את זה. אני רואה שהחיים האמיתיים כבר עולים על הטלוויזיה. תראה מה קורה בכביש, איך אנשים נוהגים״.

זה קשור לטלוויזיה?

״הכול קשור בהכול. אם בטלוויזיה כל דבר הוא בסגנון ׳אני אדיח אותך׳ ו׳הוא ידיח אותו׳, אז גם בתור לרמזור אני אדיח אותך. ‘מי אתה בכלל? לא רואה אותך, לא סופר אותך, אתה מפריע לי’.

״ובמועדון, אם אתה עומד בדרך שלי ומסתכל על החברה שלי, אני אהרוג אותך. אני מדיח אותך חביבי, ביי. זה כמו שהיום המילה הכי נפוצה בטוקבקים זה ׳תמות׳. אתה חושב שאין קשר בין ה׳תמות׳ הזה ל׳תמות׳ במועדון? יש קשר. אנחנו בתודעה של ׳תמות׳. אם אתה מפריע לי, ׳תמות׳.

״אם אתה מפריע לי, אני לא מברר למה אתה מפריע לי, לא מברר בתוך עצמי למה משהו מפריע לי בכלל, לא בודק למה אני סובל. אני פשוט רוצה שתיעלם. זאת התודעה. והיא מופצת באמצעות הטלוויזיה, שנוגעת באינטרנט, שמגיע לרשתות החברתיות, שמתפשט בסמארטפונים. הכול קשור בהכול. רקמה טכנולוגית אחת״.

עד כאן הריאיון.

נחמד כמובן לשמוע דברים כאלו מפי אברי גלעד, אבל הביקורת על התרבות המערבית ועל החד ממדיות שלה בחיים, רחבה בהרבה מדבריו של גלעד כאן, החל מאסכולת פרנקפורט, שהיתה מעוז שמאלני ניאו מרקסיסטי (ראה כאן סקירה מחודשת), וייצגה הלך רוח שהיה מקובל גם כאן בישראל בקיבוצים ודומיהם ("היא עושה גם מניקור", מאיר שלו), דרך הנציג היותר מתון שלה: אריך פרום, שהוקיע אל עמוד הקלון את התרבות המערבית ואת השטחת התכנים והאישיות ע"י התקשורת והצריכה, כמובן שאם היה רואה את הקצנת המצב הזה במאות אחוזים בזמננו, לא היו נשארות לו מלים להביע זאת…

על קצת המזלג, כמה דוגמאות קיצוניות, של התמכרות עד מוות לסמלי התרבות המערבית, אך יש לזכור כי גם מי שלא זכה למות על קידוש התרבות המערבית, נחשף גם הוא לנזקים עצומים.

בשבוע האופנה באוקטובר 2017, צעדה הדוגמנית הרוסיה ולדה דז'ובה על המסלול במשך 13 שעות ברציפות, ולדה היתה בת 14, היא מתה מתשישות ואפיסת כחות בסיום 'עבודתה'.

ב- 24 במרץ 1975 אלכס מיטשל מאנגליה, צפה בפרק מתוך סדרת קומדיה בריטית מפורסמת ואהובה, שהיתה חלק משיגעון הקונג פו שהציף את המדיה באותן שנים, באחת הסצינות הקומיות נכנס אלכס לטראנס של צחוק וצחק במשך 25 דקות ברצף – עד המוות.

 לי מדרום קוריאה, גבר בן 28, שיחק בשנת 2005 משחקי מחשב במשך 50 שעות ברציפות, באינטרנט קפה בעיר טאגו שבדרום מזרח המדינה, לי מת מתשישות, עקב התמכרותו למשחקי מחשב הוא התפטר קודם לכן מעבודתו.

ב2007 שבר את השיא קשיש סיני, ששיחק בביג'ין במשך 72 שעות ברצף משחקי מחשב, כשבסיומן התמוטט ומת.

ב2012 ישבו קבוצה של 'גיימרים' בעיר טאייפי בירת טיוואן למתרון משחקי מחשב, בעיצומו של המרתון מת צ'ן רונג יו בן ה23, בחדר בו ישבו שלשים גיימרים ושיחקו במחשב, אך אף אחד לא שם לב למותו, תשע שעות היה ישוב צ'ן מת מול המחשב כשידיו על המקלדת, עד שאחת מעובדות המקום שמה לב לכך שהוא מת.

באותה שנה ובאותה מדינה, התמוטט צ'ואנג בן ה18 אחרי משחק רצוף של 23 שעות, כשקם משולחן המחשב הלך מספר צעדים ונפל מת, מה'אבוד' הוירטואלי – ל'אבוד' הפיזי. אדם מגיע למצב בו ה'חיים' הוירטואליים של גיבור המשחק, חשובים לו יותר מהחיים המציאותיים שלו, הוא נכנס לטראנס, לא מרגיש את הרעב הצמא והתשישות של עצמו, אבל מרגיש את הצרכים הוירטואליים של הגיבור שעל המסך ומתמכר לשרתם.

מתוך ויקיפדיה ערך התמכרות למשחקי מחשב:

הנזק הכבד ביותר מהתמכרות למשחקי מחשב הוא הזנחה עצמית או של קרוב משפחה עד כדי מוות. ידועים גם מקרים של רצח או התאבדות על רקע סכסוכים הקשורים למחשקי מחשב.

בשנת 2005 Seungseob Lee שיחק במשחק StarCraft במשך כמעט 50 שעות באינטרנט קפה. הוא קיבל דום-לב ומת בבית חולים מקומי. חברו אמר "הוא היה מכור למחשקים. כולנו ידענו על כך. הוא לא יכל לעצור את עצמו". שישה שבועות קודם לכן חברתו, שהיא גם שחקנית "כבדה" עזבה אותו והוא פוטר מעבודתו. [7]

בשנת 2007 בסין מת בחור בשם Xu Yan מת לאחר ששיחק ברשת מעל ל-15 ימים[8], ובן 30 אחר נפטר לאחר ששיחק 3 ימים רצוף.[9]

בשנת 2009 בדרום קוריאה, מתה ילדה בת 3 חודשים מתת תזונה עקב הזנחת זוג הוריה. ההורים (עובדת במפעל ונהג מונית) שיחקו 12 שעות ביום במשחק Prius שבו מגדלים ילד וירטואלי. לאחר מות הילדה נשפטו ההורים למאסר של שנתיים. [10]

בשנת 2005 בארצות הברית הורשע Gregg J. Kleinmark בן 24 בהרג מתוך הזנחה של זוג ילדיו. הילדים בני ה-10 חודשים טבעו כאשר הוא השאיר אותם במשך 30 דקות באמבטיה כדי לשחק ב-Game Boy Advance.

בניו-מקסיקו הורשעה Rebecca Colleen Christie ברצח מדרגה שניה וזניחה של ילד ונגזר עליה מאסר של 25 שנה לאחר שהזניחה את ביתה בת ה-3.5 שמתה מתת תזונה והתייבשות, כדי לשחק ב-World of Warcraft.

בשנת 2007 הנער Daniel Petric ירה בהוריו והרג את אמו, לאחר שאלו לקחו ממנו העותק של המשחק Halo 3. נגזר עליו מאסר של 23 שנים. השופט אמר "אני מאמין באמונה חזקה כי דניאל פטריק לא הבין בזמן שהוא תכנן את הרצח, שאם הוא יהרוג את הוריו הם יהיו מתים לנצח". [11]

סיפורים כאלו מזכירים לנו, ובצדק, מעשים מעולם האלילות, בו הטקסים היו חשובים מחיי אדם, ואנשים ביצעו אותם מתוך טירוף עד מוות. לאדם ה'פשוט' הדרך רחוקה למזלינו, עדיין, מלהגיע לשיאי טירוף כאלו, אבל טוב להבין מה עומד מאחורי סמלי התרבות שמתוכננים ומהוקצעים היטב ע"י אנשי מקצוע לדבר אחד – לאלץ אותנו לצרוך אותם עוד ועוד.

כמובן שלא נתפלא גם למשמע הידיעה על אהרן צ'רנווק ש – התחתן בטקס בכנסיה עם הסמארטפון שלו:

"אנחנו מחפשים בו נחמה, מישהו שירגיע אותנו, שירדים אותנו, שישחרר את הראש שלנו ממחשבות, ובשבילו זה כל מה שאני מחפש במערכת יחסים", סיפר צ'רנווק. "באופן מסוים, הסמארטפון שלי הוא המערכת היחסים הארוכה שהייתה לי. בגלל זה החלטתי להתחתן איתו".

על פי מחקר שערכה ענקית האבטחה קספרסקי, נמצא שכרבע מאוכלוסיית המחקר דירגה את מכשירי הטלפון שלה כשווים ערך ואפילו יותר מהוריהם. לשם שיוכל להתחתן באמת עם הסמארטפון שלו, הוא הגיע ל"כנסייה הקטנה של לאס וגאס", שהיו ממש בסדר עם כוונותיו ואפילו התלהבו מהן.

"אני לא מתחמק מהשאלות הקשות שעולות מהיחסים האלו, ואני מנסה לחקור אותן לעומק ככל הניתן", אמר החתן הנרגש. ב-20 למאי 2016, נסעו אהרון וסמאטרפונו, בלבוש חגיגי אל הכנסייה בקדילק סגולה. הטקס היה קטן ואינטימי, אך מאוד מרגש, וקולו של החתן רעד בנאומו וכשענד לכלתו הטרייה טבעת.

ראה גם: כך הורסת הטכנולוגיה את החיים הרגשיים שלנו.

 

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות