סטיוארט קאופמן, פרופ' אמריטוס באוניב' פנסילבניה, התמחה בפילוסופיה פסיכולוגיה ופיזיקה בדרמונ'ט ואוקסופורד, כיום פרו' חבר במכון החוקר מערכות ביולוגיות בסיאטל, ספרו האחרון הוא Humanity in Creative Creative (2016).. מאמרו: מדוע המדע צריך לשבור את הקסם של המטריאליזם הרדוקטיבי? (Aeon), 'נכנס' ישירות בשאלה המרחפת בחלל עולם המחקר, האמנם המדע מחוייב למטריאליזם רדוקטיבי? אין דרך אחרת כדי להפיק ידע, לייצר טכנולוגיה, ולהבין את העולם, מבלי להיצמד לרדוקציה צרה בלבד?
קאופמן כותב: "כולנו מרגישים משהו חסר, משהו לקוי בתרבות המודרנית שלנו. האם זה היעדר רוחניות? או אולי חומרנות תאבת בצע מעבר למה שאנחנו באמת צריכים? כן, אנחנו רוכבים על הנמר של הקפיטליזם המנוח, שבו אנחנו מתפרנסים, מוכרים וקונים מוצרים ושירותים שאנחנו לעתים קרובות לא צריכים. אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו, ונסחפים אחרי 'מדענות' מיותרת.
המסגרת המרכזית של הפיזיקה הנוכחית היא קבוצת חוקים נוקשים, ניתן לדמות את התפיסה הזו לשולחן ביליארד, בו גבולות השולחן משמשים גבול בלתי עביר וכל המערכות והאפשרויות של התנאים ההתחליים האפשריים של המיקום או הדינמיקה של הכדורים, אינם אלא בתוך מסגרת זו. מכאן אנו מסיקים לבחון הנחות או אפשרויות לפי קריטריונים שונים, ולפי התוצאות לשמור או לשנות את התיאוריות שלנו. המדע ממשיך כפי שאריסטו היה רוצה.
המטרה שלי, כותב קאופמן, היא להרוס את ההגמוניה הזו של מטריאליזם רדוקטיבי, ואת אחיזתה במוחנו המדעיים, מה שגורם להתרחבות רבת ממדים של מדע מדומה בעידן המודרני. מדע הוא ידע. אבל ההוויה וההמשכיות הינם יסודיים יותר לכל החיים והאנושיות שלנו. אנחנו, קודם כל, חיים, חיים בביוספרה. למרות התפרצויות של אירועי הכחדה והעובדה כי 99.9 אחוזים מכל המינים שאי פעם חיו נעלמו, הביוספרה פורחת. פריחה זו של הביוספרה, היא יותר מאשר מטאפורה להיסטוריה האנושית, היא מתחילה להציע מבנה רעיוני מעבר לזה שבו אנו חיים כיום…
תחתית הטופס
לאחר סקירה מפורטת של החלוקה הבסיסית של החלבונים הדרושים לחיים, כותב ויטסון: "היקום קיים 13.7 מיליארד שנים ויש בו כ8080 חלקיקים. סולם הזמן המהיר ביותר ביקום הוא זמן פלנק 10-103 שניות. אם ביקום לא היה מתרחש דבר מלבד להשתמש בכל 1080 החלקיקים במקביל, כדי ליצור אפשרויות שונות של סדר בחלבונים, לאורך של 200 חומצות אמינו, כל אפשרות תנוסה ביחידת זמן פלאנק אחת – – – נצטרך 1039 חזרות על ההיסטוריה של היקום כדי להגיע לנוסחה הנדרשת. כעת צריכים להוסיף את כל שאר המרכיבים הרבים מאד הנדרשים, קשה אפילו לחשב תיאורטית כמה פעמים נצטרך את ההיסטוריה של היקום לשם כך!"
כיצד התרחשו הדברים, אין לנו דרך לחקור באופן דטרמיניסטי, כאן בלב הפיזיקה הקלאסית, מטריאליזם רדוקטיבי יכול להיכשל, המדע נכשל, הסיבתיות נכשלה, ובכל אופן אנו חיים ומשוחררים כבני אדם ביקום יצירתי. אנו יוצרים יחד את הטבע (לקאופמן יש תיאוריה שמערכות מורכבות מגדילות את המורכבות).
מה כן יכול להנחות אותנו לפי קאופמן? המדריך שלנו יכול להיות מבנה מיתולוגי חדש, שישקף את ההויה המלאה שלנו: האנושות ביקום יצירתי, הביוספרה והאדם יחדיו, חיי חברה שחיים במלואם ושממשיכים להיות.
אני חייב להודות שמה שכן טוען קאופמן, אינו מספיק נהיר. בעקבות מאמרו התפתח דיון מאד מעניין תחת הכותרת: כיצד יכול המדע להפוך לרוחני יותר, מבלי להקריב את הקפדנות שלו? מה שכן, מעודד לראות שאיש המדעים המדוייקים, בלב לבו של הממסד, מרגיש שהמטריאליזם היבש גרידא, לא רק שלא מסביר כרגע מספיק, (מה שידוע לכולנו), אלא הוא גם לא התקוה שלנו, יש להרחיב את האופקים כדי להבין את מהות החיים עצמם, ואת הכח שמאחורי העולם.
לא אמרתם כמעט כלום במאמר הזה, יש המשך ?
מכיון שגם בתגובה לא אמרת הרבה נשמח אם תרחיב מה בדיוק אתה מחפש