נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

מדוע קיים העולם? מסעו של ג'ים הולט

ג'ים הולט, פילוסוף ועיתונאי אמריקאי, נולד לתוך מציאות, בה לא שואלים מדוע קיים העולם, והקונוטציה של השאלה הזו לא מובנת מאליה. אבל יום אחד הוא גילה שזו בעצם שאלה:

"אני זוכר בבהירות רבה את הרגע שבו תעלומת הקיום צפה לראשונה אל שדה הראייה שלי. זה היה בראשית שנות השבעים. הייתי תלמיד תיכון חסר ניסיון ובעל שאיפות מרדניות באזור כפרי בווירג'יניה. וכפי שקורה לפעמים לתלמידי תיכון חסרי ניסיון ובעלי שאיפות מרדניות, התחלתי לפתח עניין באקזיסטנציאליזם, פילוסופיה שצפנה בחובה הבטחה, כמדומה, לפתור את בעיית הביטחון העצמי הרעוע שלי כמתבגר, או לכל הפחות לרומם אותו למדרגה נעלה יותר. יום אחד הלכתי לספריית המכללה המקומית והצצתי שם בכמה כרכים מרשימים למראה: הישות והאין של סארטר ומבוא למטפיזיקה של היידגר. שם, בדפי הפתיחה של הספר השני, על כותרתו המבטיחה, מצאתי את עצמי לראשונה עומד מול השאלה "מדוע יש משהו ולא שום־דבר בכלל?" אני עדיין זוכר את הטלטלה שחשתי בשל תעוזתה של השאלה, צלילותה, עוצמתה הפשוטה. הנה ה"לָמָה" האולטימטיבי העליון, זה שמרחף מאחורי כל הלָמָה־אים האחרים ששאל המין האנושי מאז ומעולם. איפה, שאלתי את עצמי, איפה הוא הסתתר כל חיי האינטלקטואליים (שהיו קצרים למדי, היה עליי להודות)?"

וכך נפתח ספרו: "מדוע קיים העולם"?

את התשובה של המאמינים לשאלה זו הוא בעצם מכיר היטב, אבל מה אומרים הלא מאמינים? איך הם מדלגים על השאלה הזו? גם זה מופיע בפתיחת הספר:

"נניח שתבקש מלא־מאמינים להסביר לך מדוע יש עולם במקום שום־ דבר בכלל. רוב הסיכויים שהם לא ישיבו לך תשובה מספּקת במיוחד. במסגרת "מלחמות אלוהים" הנוכחיות, נוטים מגִניה של האמונה הדתית להשתמש בתעלומת הקיום כבכלי נשק שבו הם חובטים ביריביהם הניאו־אתאיסטים. לריצ'רד דוֹקינס, הביולוג האבולוציוני והאתאיסט המקצועי, כבר נמאס לשמוע על התעלומה לכאורה. "שוב ושוב", אומר דוקינס, "חוזרים חבריי התאולוגים וטוענים כי חייבת להיות סיבה לכך שיש משהו, ולא שום־דבר". כריסטופר היצ'נס, עוד מיסיונר בלתי נלאה של האתאיזם, מצא אף הוא את עצמו לעתים קרובות מול אותה שאלה. "אם אינך מקבל את קיומו של אלוהים, איך אתה יכול להסביר מדוע קיים העולם בכלל?", שאל אותו פעם מנחה טלוויזיה ימני ובריוני מעט, ונימת ניצחון בקולו. מנחה אחרת, הפעם מן הסוג הבלונדיני וארך־הרגליים, חזרה גם היא על אותה השגה דתית. "מניין בא היקום?", היא דרשה לדעת. "הרעיון שכל זה הגיע מלא־כלום — סותר את ההיגיון והתבונה. מה היה לפני המפץ הגדול?", והיצ'נס השיב: "אני מת לדעת מה היה לפני המפץ הגדול".

ומה עונה הדוקינס בעצמו על השאלה הטפשית? הוא פותר אותה בקלי קלות:

"אפשר לצפות שיום אחד המדע יסביר לא רק איך מתקיים העולם, אלא גם מדוע הוא קיים. זו, לפחות, היא תקוותו של דוקינס, הנושא עיניו אל הפיזיקה התיאורטית. "ייתכן שההתנפחות שהפיזיקאים מניחים את קיומה בשבריר של חלקיק השנייה הראשון בהתהוות היקום, תתגלה — כאשר תובן טוב יותר — כעגורן קוסמולוגי הניצב לצד העגורן הביולוגי של דרווין", כתב דוקינס".

פצצה של הסבר, מיותר לומר שאין משמעות למדע או לגילוי חוקי טבע, כאשר פותרים נעלם בכך ש'אפשר לצפות שיום אחד הוא יוסבר באופן אחר'. הבעיה כאן היא מהותית, משחקי עגורנים לא נראים כמו פתרון טוב. מה הפלא שלדוקינס "נמאס לו לשמוע על הטענה לכאורה", כמה פעמים אפשר להישאר עם לשון בחוץ, לא "נמאס לו לענות" כי הוא לא עושה את זה, פשוט נמאס לו ששואלים אותו שוב…

ג'ים הולט מזדרז להשתמש בטיעון הכושל 'אלהי הפערים':

"במבט היסטורי, כל אימת שנדמה היה כי המדע מתקשה להסביר תופעת טבע כלשהי, מאמיני הדת נחפזו לגייס את האוּמן האלוהי כדי להשלים את הפער — ואז באו במבוכה כשהמדע הצליח בסופו של דבר להשלים את החסר"

אפשר גם להפוך את הדברים: במבט היסטורי כל אימת שנדמה היה שהמדע מסביר את הכל, באו מאמיניו במבוכה כשגילו ששוב יש דבר בלתי מוסבר. כך או כך, הטיעון של אלהי הפערים שגוי לוגית כמו שהראינו כאן.

אך למרות היומרה הגדולה, הולט נתקל במבוי סתום שבעצם חוזר לשאלה ומודה שאין עליה שום תשובה מתקבלת:

"לנוכח טיעונים מעין אלה, האתאיסט על פי רוב מושך בכתפיו ואומר שהעולם "פשוט ישנו". אולי הוא קיים משום שהיה קיים מאז ומעולם, או אולי צץ והתקיים לו פתאום ללא סיבה כלל. בשני המקרים, הקיום שלו אינו אלא "עובדה גולמית".

השקפת העובדה הגולמית מתכחשת לכך שהיקום דורש, ככלל, הסבר כלשהו לקיומו. משום כך היא נמנעת מן הצורך להניח את קיומה של ממשות טרנסצנדנטלית מסוג כלשהו, כדוגמת אלוהים, כדי להשיב לשאלה "מדוע יש משהו במקום לא־כלום?". ואולם, מבחינה אינטלקטואלית, היא מעוררת רושם של כניעה ללא תנאי. ניחא, אפשר עוד להשלים איכשהו עם יקום שאין לו תכלית ומשמעות — כולנו עשינו זאת באחד מלילותיה האפלים של הנשמה. אבל יקום שאין לו הסבר? זה כבר אבסורד אחד יותר מדי, לפחות בשביל מין רודף־תבונה כמו המין האנושי. בין שאנו מודעים לכך ובין שלא, אנו מתאימים את עצמנו אינסטינקטיבית למה שלייבניץ, הפילוסוף בן המאה השבע־עשרה, כינה "עקרון הטעם המספיק". העיקרון הזה קובע, הלכה למעשה, שההסבר מתפשט לשני הכיוונים, מעלה ומטה. חייבת להיות סיבה מדוע כל אמת היא כך ולא אחרת; וחייבת להיות סיבה מדוע כל ישות מתקיימת מלכתחילה. היו שלגלגו על העיקרון של לייבניץ וראוהו כ"סתם דרישה של מטפיזיקאי", אבל זהו עיקרון יסודי של המדע, ובמדע הוא גם נחל הצלחה מסחררת; למעשה, הוא הצליח עד כדי כך, שאפשר לומר כי הוא נכון מטעמים פרגמטיים: הוא עובד. דומה כי העיקרון הזה הוא חלק בלתי נפרד מן התבונה עצמה, שכן כל ניסיון לטעון בעדו או נגדו כבר מניח מראש את תקפותו. ואם עקרון הטעם המספיק תקף, חייב להיות הסבר לקיומו של העולם, בין שאנו יכולים לגלות אותו ובין שלא".

לסיום הפרק הוא אומר:

"כדי להפליג במסעות ספקולטיביים כאלה יש צורך בלא מעט ברק אינטלקטואלי. וברק אינטלקטואלי היה גם היה ברוב המפגשים שלי. אחד התענוגות בשיחה עם הוגי דעות מקוריים על נושא עמוק כמו תעלומת הקיום הוא הזכות לשמוע אותם חושבים בקול רם. לפעמים הם אמרו דברים פשוט מדהימים. היה זה כאילו ניתנה לי הרשות המיוחדת להציץ אל תהליכי המחשבה שלהם. זה היה מפעים. אבל גיליתי שזה גם מעצים באופן מוזר. כששומעים כיצד הוגי דעות כאלה מגששים בחשיכה סביב השאלה מדוע בכלל יש עולם, המאזין מתחיל להבין שמחשבותיו שלו בנידון אינן קלות ערך כפי ששיווה בנפשו. איש אינו יכול להתיימר לעליונות אינטלקטואלית לנוכח תעלומת הקיום. כפי שהבחין ויליאם ג'יימס, "כולנו קבצנים כאן".

נראה כי הולט מכין לנו ברק, תענוג אינטלקטואלי, ועוד מטעמים, אבל לגוף הנושא הוא די מודה בפה מלא: אין לנו שום הסבר מטריאליסטי מספק מלבד הנחת קיומו של רובד מטאפיזי.

בסקירה ב'הארץ' נכתב בפשטות:

"באוקספורד מפגיש אותנו הולט עם ריצ'רד סווינברן, פילוסוף שמאמין כי אלוהים ברא את העולם. בעיניו זה ההסבר הפשוט ביותר לחידת הקיום. הולט הספקן מעיר שזה אולי ההסבר הפשוט לקיומו של העולם, אבל אין בו הוכחה לקיומו של אלוהים. ואפילו אם קיים אלוהים, נותרת השאלה מי ברא אותו".

ובכן, גם אם זה ההסבר הפשוט (והיחידי שהוצע במהלך כל המסע המבריק), זו לא הוכחה, למה? ככה. כי נח לו לומר כך. גם כן לוגיקה… ובאשר לשאלה מי ברא את אלהים, אולי כדאי לצאת למסע על זה? או שמא ללמוד פרק בסיסי בפילוסופיה: הסיבתיות תקפה במישור הפיזי, לא במישור המטאפיזי, זה כל מה שרצינו להוכיח, שיש משהו שאינו פיזי, שאין הסיבתיות  תקפה עליו.

ומה האלטרנטיבה?

"בפיטסבורג הוא נפגש עם אדולף גרונבאום, פילוסוף של המדע, שמתעב את הטענה בדבר קיום אלוהים ומכנה את התיאוריה של סווינברן "שטותית עד כדי גיחוך". על צלחת עצומה של ספגטי דקים וקוקטייל קוסמופוליטן הוא מסביר כי אין כל מקום לתדהמה, ליראת כבוד או לבלבול נוכח קיומו של העולם, שכן הקיום הוא עניין טבעי ומתבקש ואין בו כל מסתורין".

ברור, לא? במיוחד כשמכניסים את הספגטי למשוואה. (שימו לב לביטוי "ענין טבעי ומתבקש", בטבע של מי? ומתבקש ממה?)

"דייוויד דויטש, פיזיקאי בריטי גאון (שנולד בחיפה), חיבר בין תורת הקוונטים למדעי המחשב ויצר את התיאוריה של מחשב קוונטי אוניברסלי, שמסוגל לדמות כל ממשות אפשרית מבחינה פיזית. לדעתו (שמזכירה סצינה ב"2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק), מחשב עילאי כזה חייב להתקיים במקום כלשהו ביקום והוא המפתח לחידת קיומנו. דויטש מסביר כי במכניקת הקוונטים חלקיק והאנטי־חלקיק שלו יכולים להופיע מתוך הריק באופן ספונטני, וכי היקום שלנו הוא רק אחד מתוך יקומים רבים".

או קי, אז יש תכנית על, ויש מח שמחזיק את התכנית, אבל מאיפה בא המחשב הזה? כל עוד הוא פיזי, נשארנו באותה שאלה. ענין קטן לא פתור. למרות שבהחלט יתכן שישנו מחשב על אחר בפינה אחרת של היקום, שהוא הוא זה שיצר את המחשב שמנהל את העולם, והבעיה נפתרה.

או כלך לדרך זו:

"סר רוג'ר פנרוז, פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי, נושא באוזני הולט שיר הלל לרוח האדם ומסביר כי העולם נברא מתוך המחשבה המתמטית. פה ושם גולש הספר להסברים מפורטים מתחום הלוגיקה, שקשים לקורא הלא מיומן, אבל גם כשלא הבנתי עד תום נהניתי מהמאמץ".

לא הבנתם? בעיה שלכם.

אחרי הכל, כתב הארץ קלט סוף סוף כאילו בדרך אגב" "מהספר למדתי כי עודנו שרויים בין הצללים. איש מהמרואיינים של הולט אינו מסוגל לתת הסבר מדעי תקף לשאלת הקיום והבריאה". אמנם: "זהו ספר מרומם נפש, כי הוא מפגיש אותנו עם אנשים חכמים ועם השאלות הגדולות והופך אותנו לכמה שעות לשותפים למסע".

שוב ושוב מודים האנשים החכמים בעולם, כי חייב להיות משהו מטאפיזי מאחורי הפיזי, שאם לא כן: מדוע יש משהו ולא כלום. אבל לקרוא למטאפיזי 'אלהים' או 'תבוני'? חס ושלום.

תומר פרסיקו עושה את זה ביותר אלגנטי:

"הוא נפגש עם ריצ'רד סווינבורן, פילוסוף בריטי מאוניברסיטת אוקספורד, שטוען בפשטות שההסבר הטוב בו של היקום הוא קיומו של אלוהים. (לא נתעכב על ההסבר שלו כי מביך אותי מדי אפילו לכתוב אותו. הולט מנצל את ההזדמנות לדבר על הוכחות לוגיות שונות לקיומו של אלוהים, ומביא דווקא כמה דברים מעניינים.)".

את האמת, לא נעים לחשוב על המבוכה שיכלה להיות לתומר האנין לדבר על ההסבר של סווינבורן, כך בפשטות לטעון שאלהים הוא הסבר טוב, אכן מביך, בנוגע לטיעונים אחרים הם "דברים מעניינים", לא חלילה מעבר, קשה להיות פילוסוף בימינו, אתה צריך להתעסק עם דברים נחותים כל כך כמו תשובה אלמנטרית לשאלה, לך תדע לאן זה יכול להידרדר…

מן הצד השני, לא מביך אותו בכלל להביא את הנוסח שלו לדברים:

"כלשעצמי, הקיום עצמו תמיד נראה לי פלאי לחלוטין. למעשה, מתוך ההתחבטות, בשנות העשרים של חיי, בשאלה הקיומית הזאת העדפתי להגדיר את הקיום כנס. הקיום הנס הראשון והבסיסי ביותר. לפחות כך חשבתי אז".

אז זהו שלא, אל תיסחפו, המסקנה היא (כמה צפוי) אחרת לגמרי,[1] מין משחק מלים פואטי:

"הפסקה האחרונה מקשרת אותי שוב לתשובתו של ג'ון לזלי המובאת בספרו של הולט. היש קיים משום שהוא נצרך, מבחינה מוסרית, להיות קיים. הטוב שאב את הקיום מתוך האיִן, שכן היות משהו קיים הוא טוב יותר מאשר היות שום דבר, ולכן מחוייב המציאות.

בהמשך לכך (וגם מתוך ידיעת ההוויה עצמה), לקיום עצמו יש, נדמה לי, משמעות אתית-תיאולוגית ברורה: הקיום הוא טוב. המשהו הזה שקיים הוא חיובי. הוא בעד. הוא עשיר. הוא חי. הוא עסיסי. אין לא-כלום. יש יש. כלומר המציאות קיימת, ולכן היא חיובית – ולא נייטרלית. המציאות היא תוספת, יתר, התגברות, יתרון, עודף, שפע, חסד. הקיום עצמו הוא טוב".

כך פותרים בעיות במערב, לוגיקה אאוט, עגורנים ומשחקי מלים – IN!

 

הולט מרצה על מסעו:

 

 

הערות:

[1] כנראה בהסתמך על דברי ההבל שכתב פרסיקו במאמר: אלהים – ראייה מסויימת לאי קיומו:

"אם מישהו תכנן את העולם, מה שמדהים הוא בעיקר חוסר-כשרונו".

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
2 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
אבימרדכי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
אבי
Guest
Member
אבי

אכן ספר מרתק. קשה להניחו לרגע. מיועד לבעלי רקע בפילוסופיה.

מרדכי
Guest
Member
מרדכי

מרתק! תודה.