מדוע שאלת הרוע אינה שאלה?

אני לא מתכוין לשאול מה היא התשובה על השאלה הזו.

שכן תשובה – היא הצעה של הסבר אפשרי.

מי שמאמין במציאות הבורא, ישמח לקבל הצעה של הסבר אפשרי.

מי שלא מאמין, או שעדיין לא החליט, אולי לא ירצה לקבל הצעה כזו או אחרת.

מה שאני מתכוין לטעון – שהיא  פשוט לא שאלה.

מה היא שאלת הרוע?

אם העולם נברא ומנוהל ע"י אל – מדוע יש רוע וסבל בעולם?

השאלה הזו לא הטרידה את עובדי האלילים, כי הם לא חשבו מעולם שהאל שלהם הוא טוב, או שאכפת לו ממשהו רע, הם עבדו על מערכת היחסים שלהם איתו, וניסו למצוא חן בעיניו. זה לא סתר את האפשרות שהאל יעשה דברים רעים כשיתחשק לו.

השאלה מתחילה ביהדות. כאשר התורה אומרת שהאל הוא טוב, ומיטיב, נשאלת השאלה – כיצד זה מסתדר עם כל הרע שאנחנו רואים?

כמובן שכבר בנתינת התורה, כל מי שקרא אותה ואת הכתוב בה על  טובו של האל, ידע שיש בעולם רע, הנביא אומר "יוצר אור ובורא רע". מדוע הם לא ראו בזה שאלה? איך הטוב עושה רע? נכון שאיוב מציג את השאלה באופן מאד חזק, אבל הוא מדבר על עצמו, כשהוא נתקל בסבל הנורא שלו, הוא לא מוכן להשלים עם הרוע. הוא לא מנסה לדאוג לכל הרוע בעולם.

אז נכון, לא דרכיכם דרכי, ואילו ידעתיו הייתיו, וכו', אבל אלו הנחות שיש תשובה באיזה מקום. זה לא מספיק בשביל מי שלא מאמין שיש תשובה באיזה מקום.

מה שאני רוצה הוא לנתח את השאלה, למה מישהו עושה רע? הגישה המקובלת ביהדות היא, שזו הצורה הטובה ביותר לנהל את העולם. העולם בנוי כך שיש בו טוב ורע, יש לאדם תפקיד לתקן את עצמו ואת העולם, והדרך לתפקיד חייבת להיות קשורה באפשרות של טוב מול אפשרות של רע. כמו שמנתח חותך חולה כדי להציל אותו מבעיה יותר קשה.

וכאן נשאלת השאלה – האם האל לא יכל לברוא עולם בו עושים את התיקון בלי דברים רעים? הרי הוא כל יכול. זו הנקודה של שאלת הרוע.

ועל הנקודה הזו אני אומר – זו לא שאלה.

מדוע?

כי היא בעצם נשאלת על כל פעולה שיעשה האל. ולכן היא גם לא קשורה לרוע, וגם מוכיחה שיש בעיה מהותית להציב את זה כשאלה.

הסבר:

בעולם המושגים שלנו, כל פעולה היא בשביל להשיג משהו. משהו שאנחנו צריכים, או רוצים. נניח שאני עשיר גדול, ויש לי תמיד המון המון גלידה, והיא נמצאת לידי. עדיין, בשביל ליהנות ממנה, אני צריך לקחת כפית ולהכניס לפה (או לשלם למישהו שיעשה את זה). האל לעומת זאת, לא צריך לעשות משהו בשביל משהו, אם הוא רוצה – אז יש לו. אם הוא רוצה "להרגיש טעם של גלידה" (משל למשהו שאולי האל רוצה) הוא לא צריך לעשות בשביל זה כלום.

כלומר: מבחינה לוגית אין שום דרך להסביר למה אל עושה משהו. בלי קשר לרע ולטוב. נניח שהעולם כולו רק טוב, והאל ברא אותו כי זה משיג עבורו מטרה X, עדיין האל לא צריך לעשות שום דבר בשביל להשיג משהו. ולכן הוא לא צריך לברוא עולם בשביל שום סיבה שננסה לנסח.

היו מן הפילוסופים שטענו שגם האל לא יכול לשנות את הנמנעות, שהרי הוא לא יכול, לכאורה, לעשות עיגול מרובע וכיוצא בזה. אבל גם המושגים 'עיגול' ו'מרובע' אינם דברים אלמנטריים, אלא תוצרים של המרחב שנברא כאן ביקומינו, ולכן לשעבד את האל למושגים כאלו, לא מסביר מדוע היקום נברא כך, שיש בו בכלל עיגול מול מרובע.

עלינו להסיק מכך שיש לעולם בורא, שהבורא בחר לעשות מעשים שונים, כאשר ברור לנו שאין שום דרך להסביר או לנמק מדוע הוא צריך לעשות מעשה כל שהוא, כדי להגיע למטרה כל שהיא.

כל מה שיש בידינו לנסות להסביר, הוא כיצד מתוך התנאים שנמצאים ביקום שלנו, נגזר ההגיון במעשי האל.

מעצם ההגדרה של החיים, מתחייב שהם נושאים בתוכם רצף של מצבים, המצב הכי נעים נמצא למעלה, וממנו ומטה יש מצבים פחות ופחות נעימים. חיים הם מצב שדורש פעילויות שונות כדי להתקיים. הגוף מרגיש רעב – והוא צריך להתאמץ כדי להשיג את האוכל ולאכול, וכך לגבי כל הצרכים שלו.

כבר כאן ניתן היה לטעון שאם האל הוא טוב, מדוע הוא שם אותנו במצב בו אנחנו מרגישים עצב, געגוע, רעב, עייפות, תסכול, כעס, וכל שאר התכונות שהן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו?

מבחינה פילוסופית אין הבדל בין שאלה זו לשאלת הרוע. נכון שזו לא שואה, אבל זה צער, זה סבל, זה מאמץ, אם האל הוא הטוב והמיטיב המושלם, למה התחושה שלנו כאן לא מושלמת?

במקרה זה אנחנו מרגישים שהשאלה לא באמת קשה. אנחנו מרגישים שאנשים מפונקים שלא מתאמצים בשביל להשיג משהו, הם לפעמים אנוכיים ועצלנים, שלאף אחד לא נעים להיות לידם. אנשים ש'עברו משהו בחיים' הם אנשים יותר חכמים וסבלנים שנעים להיוועץ בהם, וסביר יותר שיצליחו יותר מהראשונים. כלומר אנחנו מבינים שהמאמץ והסבל שכרוך בחיים, מחשל אותנו.

אפשר לשאול שוב, מדוע הבורא לא ברא אותנו מתוקנים מלכתחלה. לא דומים לאנשים המפונקים האלו. אבל ה'תיקון' עליו אנחנו מדברים הוא לא איזו סוג של חכמה, או תכונה, אלא עצם ההתמודדות עם הקושי, עצם היכולת להתאמץ, ועצם זה שאנחנו בעצמנו התגברנו על הקושי ותיקננו את עצמנו. אי אפשר לברוא מישהו עם החויה של ההתגברות והבחירה. לא מתוך מושגי התפיסה של היקום שלנו.

ולכן, אם מחפשים תשובה לשאלת הרוע, זו בסך הכל הגדלה של אותו עיקרון על האנושות כולה. האנושות לא תוכל לתקן את עצמה מן הרוע שיש בפוטנציאל האנושי. אם לא ישחררו אותה לטבע, לאפשרות של טוב ורע, שתביא לתהליך של בחירה בטוב, של ביטול הרוע ע"י המאמץ האנושי, כשהאנושות תבטל את הרוע, היא תהיה חברה שתיקנה את עצמה. כמו שאנחנו מתייחסים לעבדות כרוע שבטל, שאף אחד לא ינסה לחדש אותו או לקבל מצב כזה. כך נתייחס לכל הרוע כשהרוע יתוקן ע"י האנושות. האנושות לא היתה אוכלת, אם לא היתה יודעת איך מרגיש רעב.

זו (אולי) התשובה לשאלה. אבל העיקר הוא לא לחפש תשובה, אלא להבין ששאלת הרוע היא רק הקצנה ובבואה של חוסר היכולת המוחלט שלנו להבין שום פעולה של האל, ושום נימוק לפעולה שאדם צריך לעשות. ולכן זה נגזר מעצם הדיון במציאות האל, אם אדם שוקל את האפשרות שיש בורא, או שהוא מאמין, מזה נגזר שאין דרך להסביר בכלל למה האל עשה דבר כל שהוא. כלומר למה ברא את היקום כפי שברא. וכל הסבר נובע רק מתוך התנאים ביקומינו.

לגבי תשובות לשאלת הרוע, ראה מאמר ב'לדעת להאמין'