נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

מדע לעומת מדענות: הפיזיקאי ד"ר קארל קלארק

 

מובא כאן מאמרו של ד״ר קארל נ. קלאר, שהיה נשיא ״החברה לשיטות בסיסיות״ Fundamental Methods Associates — גוף מייעץ במדעים הפיסיקליים: ״מדע לעומת מדענות״, המאמר הופיע לראשונה ב״אינטרקום״ (intercom), בטאון ״איגוד המדענים היהודים שומרי תודה״ בארצות הברית (Association of Orthodox Jewish Scientists of America).

ד״ר קלאר מזהיר כאן את חבריו המדענים מפני סכנת ה״מדענות״, שיטת מחשבה שאינה בת־קיימא המנסה להעלות את המדע למישור של דוגמה ואמונה, ואף שאין לה כל זכות לכך היא משפיעה על המחשבה של רוב בני האדם ולעתים קרובות מעוותת אותה. אם המדענים חייבים להזהר, ולזכור תמיד את מגבלותיהם לבל יילכדו בפח המדענית, על אחת כמה וכמה חייבים ההדיוטות להיזהר מהפיכת המדע לאובייקט של פולחן. (ראה עוד: מדענות, אמונה טפלה מצויה).

 מדע לעומת מדענות

מאת קארל נ. קלאר

לפני כמחצית המאה הרבו לדבר על הניגוד שבין המדע לדת. כיום מקובל לומר שניגוד זה אינו קיים עוד. מובן מאליו, שיהודי שומר תורה, שהוא גם מדען, אינו צריך לראות סתירה בין השמירה על דתו ובין פעולתו המדעית. אבל, אסור לו להתעלם מהניגוד שבין המדענות לבין שמירתו על דתו ומסורתו. כיוון שקיים ניגוד עמוק בין המדענות ובין היהדות, חובה להכיר בו. כמדענים, קל לנו במיוחד להבין ניגוד זה, שכן הוא נובע מאי יכולת להבדיל בין עובדות מדעיות ובין תיאוריות מדעיות יומרניות, שאינן אלא השערות רחוקות שאין להן כמעט כל בסיס בעובדות נסיונות.

מה היא מדענות?

נוהגים לכנותה: ה״דת״ של הרצים אחרי מרכבת המדע.

זוהי השתכנעות של רבים מן המדענים והמורים למדע, שכמעט על כל השאלות — עובדתיות או פילוסופיות — אפשר לקבל תשובות תקפות רק באמצעות האקסטרפולציות של המדע. כל בסיס אחר לציוויליזציה האנושית, שאיננו נגזר מהמדע — איננו מוכר.

חטאה של המדענות כלפי המדע הוא שחסידיה — ה״מדעולוגים״ — אינם מבחינים בין חוקים מדעיים המבוססים על עובדות נסיוניות, ובין מה שמכונה בפיהם ״חוקי טבע״ ‘(במיוחד טבע האדם), רק משום שלפי הרגשתם הם מתאימים לפילוסופיה האישית שלהם. להלן מובאת הדגמה קצרה של כמה מ״חוקי טבע״ אלה, בהם מאמינים ה״מדעולוגים״. לעתים קרובות מוצגות אמונות אלה כעובדות, ולעתים קרובות יותר הן מופיעות כהנחות, או אפילו באקסיומות, המובנות מאליהן, עד שאין צורן להזכירן במפורש. אנו מצטטים כאן, בצורה פשטנית במקצת, כמה מ״חוקי״ המדענות כפי שכלולים בדברי המדעולוגים והנובעים מדעותיהם הקדומות בלבד ללא כל ביסוס מדעי:

  1. כל מאורע היסטורי, שבו הופרע מהלך הטבע המוכר לנו, הוא בלתי אפשרי ויש ללגלג עליו.
  2. כל המוסכמות החברתיות (חוקים, הרגלים, דפוסי התנהגות) התפתחו מדפוסי התנהגות שבטיים קדומים. הנחה זו מוציאה מכלל אפשרות גילוי אלוקי של דרך־ חיים. במיוחד העשיה הדתית היא כולה שריד של מה שהיה במקורו פולחן הטבע או פיוס הרוחות, מעוטר בעטיפה מתוחכמת.
  3. אם אלוקים קיים, הוא מסתתר היטב, הוא הניח את הנהגת היקום למכניקה של חוקי הטבע, ולעולם אינו מתערב בהם. הנחה זו מוציאה מהחשבון השגחה פרטית של האלוקים על כל יצור חי (יש בזה התעלמות מוחלטת מתפיסת היהדות את חוקי הטבע, שהם ככלים ביד הקב״ה המנהיג את היקום בצורה בלתי אמצעית.).
  4. הנביאים היו דמגוגים מוכשרים או שנטו להאמין בדברי עצמם (קביעה המתעלמת כליל מהתגשמות דברי הנביאים פעם אחר פעם).
  5. כל ההתנהגות האנושית היא דטרמיניסטית, כפופה לחוקים טבעיים של תורשה, סביבה וצרכים אישיים. הנחה זו מוציאה מהחשבון אפשרות של בחירה חפשית בין טוב ובין רע. לפיכך, אין כל תקן מוחלט להתנהגות, הן לטוב והן לרע.
  6. לגדול בסמואה או לגדול בניו־יורק, הרי זה עקרונית אותו הדבר, רק התנאים המלאכותיים שונים במקצת, החיה האנושית שונה רק באופן שטחי בתרבויות השונות.
  7. תורת ההתפתחות הביולוגית אינה ניתנת כלל לערעור. תורה זו אינה רק תיאוריה המקשרת בין עובדות שונות, ואשר עקרונותיה אינם ניתנים לאימות, אלא ״עובדה מוכחת״.
  8. אין כל מטרה וכיוון בהיסטוריה האנושית. המטרה הסופית של הקיום האנושי הוא האושר או התיפקוד הנכון של האורגניזם. כל דבר יכול להיות מוסבר במונחים רציונליים. כל שאלה שאין לענות עליה במונחים רציונליים — איננה משמעותית.
  9.  האדם הוא מכונה מורכבת מאד, שהתפתחה מחומר דומם בתהליכים טבעיים במשך עידנים של התפתחות אקראית, זוהי עובדה שאין להרהר אחריה.
  10.  קיימים מיליארדים של כוכבי לכת ביקום ובכמה מהם קיימות צורות חיים בעלי אינטליגנציה.

מקור ״חוקים״ אלו ורבים אחרים מצד ב״חוק״ היסוד של המדענות: ״חוק״ אי קיומו של האלוקים. ״חוק״ זה הוא לא אמת ולא שקר מבחינה מדעית. הוא פשוט לא ניתן לאימות. וכך גם שאר ה״חוקים״ שנמנו לעיל. תרמית מחפירה היא להציג הצהרות מסוג זה כ״עובדות מדעיות״. אין הן אלא דעות בעלמא, אף על פי שכרגע הן אופנתיות בחוגים אקדמאיים מסויימים.

המדענות הפכה אצל אנשים רבים לעניין של אמונה, פשוטו כמשמעו. כתב העת "ריסשציין סיינס מוניטור״(4 בינואר 1962   מצטט את ד״ר הרולד ס.יורי  חתן פרס נובל לכימיה מאוניברסיטת קליפורניה, המסביר את ההשקפה החדישה על מקור החיים: ״כל אחד מאלה החוקרים את מקור החיים, מוצא, שככל שאנו מעמיקים בנושא אנו חשים שהוא מורכב ־מכדי שיוכל להיות תוצאה של ההתפתחות״. ובכל זאת הוא מוסיף: ״כולנו מקבלים. כיסוד של אמונה, שהחיים על כוכב לכת זה התפתחו מחומר מת, אלא שמורכבותם היא כה גדולה, עד שקשה לתאר כי אמנם כך קרה״.

כאשר לחצו על ד״ר יורי להסביר מה משמעות אמונתו באירוע שאין כל עדות עובדתית לקיומו, השיב שאיננו מאמין כל כך באירוע עצמו כמו בחוקים הפיסיקליים ובנימוקים המצביעים על אפשרות קיומו. הוא יטוש את אמונתו אם אי פעם יוכח שהיא מוטעית, אך לדעתו, הסיכוי לכן הוא קלוש ביותר.

אחרים, מחשובי נושאי דגל המדענות, ידועים כמטיפים לדת של מדע, אשר בה חלוק המעבדה הלבן הופך לבגד כהונה. רעיון זה יוחס ברצינות לביולוג הקסליי.

למרות כל המגוחך שבהתבטאויות כאלה אסור להתייחס אליהן בביטול, משום שהמדע נהנה היום מיוקרה עצומה ובצדק, שכן הוכח שהשיטה המדעית עצמה הינה מכשיר שאין כמוהו להבנת צדדים שומם של היקום ולשימוש בהם. המדענות צוברת הון מיוקרתו הרבה של המדע, ומשתמשת בו כדי להשפיע על התנהגותם של בני האדם בעניינים שאי אפשר להחיל עליהם את שיטות המדע עצמו. לפיכך, יש חשיבות מכרעת להבנת מגבלות המדע, בבואנו לדון על המדענות.

יש להבחין בבירור בין: א. עובדות המדע. ב. היפותזות לגבי אותן עובדות. ג. תיאוריות מדעיות, ד. תיאוריות על אודות תיאוריות אלו, וכן הלאה. לצרכי המדע, כל דבר היבול להקבע באמצעות מדידות נחשב ל״עובדה״. עיסוק בעבודה מדעית הוא  אך ורק קביעת עובדות הניתנות לאימות באמצעות ניסוי, כלומר בעריכת מדידות. הניסוי בעבודה המדעית חייב גם להיות הדור (־שניתן לחזור עליו ולקבל שוב אותה תוצאה), כדי שנקבל את תוצאותיו. ניסוי המבוסס על תצפיתו של אדם אחד בלבד ושאי אפשר לחזור עליו אינו נחשב בעובדה מדעית. ואין צורך לומר, שניסוי או תצפית שאיך איש המסוגל לעשותם, אינם יבולים להיחשב בעובדה מדעית. ,ואולם, זהו טיבז של רבות מ״עובדות״ המדענות.

הבאות בתור הן ההיפותזות. היפותזה במדע, היא ניחוש ביחס לעובדה שטרם נמדדה, אן בפוטנציה היא בת־מדידה. את נכונותה או אי נכונותה של היפותזה בוחנים במדידה, אם אין שום מדידה אפשרית מוצאת ההיפותזה לגמרי מחוץ לתחום המדע. ואולם, זהו טיבן של רבות מהיפותזות המדענות.

תיאוריה מדעית היא מערכת היפותזות הקשורות זו לזו. כלומר, מערכת ניחושים, המבוססים על׳אוסף בלתי מושלם של עובדות, והעוסקים בדברים שטרם נמדדו — אן תנאי בל יעבור הוא שהם ניתנים, עקרונית, למדידה. שכן המדע עוסק אך ורק בעובדות הניתנות למדידה, ומנסה לחזות מראש את תוצאותיהן של עובדות מדודות או מוסקות. מעצם הגדרתו, נמנע המדע מכל מסקנה שאינה עובדתית. התיאוריות עלולות לצמוח פרא, אך אין הן תיאוריות מדעיות כל עוד אינן עומדות בשתי הדרישות דלהלן:

  1. הן חייבות לעסוק בדברים מדידיים.
  2. עליהן להיות ניתנות לאימות או להפרכה באמצעות מדידה ישירה.

אם תיאוריה אינה מדוייקת די צרכה כדי לעמוד בקריטריונים אלה, אין לה ולמדע ולא כלום. היא עשויה להיות בעלת ערך בפילוסופיה, בהיסטוריה או בשטח מחקר אחר, אך אין היא חלק מהמדע.

מהגדרות אלה ברור, שהמדע מוגבל למדי בהיקפו. אולם מגבלה זו היא עיקר כוחו. דווקא בגללה יכול הוא להיות מדוייק ומוגדר מאד.

בנקודה זו מוזמן הקורא לסקור את רשימת ״חוקי״ המדענות דלעיל, ולהיווכח, שאף לא אחד מהם אינו ניתן למדידה או למבחן נסיוני.

המדע דורש עריכת ניסויים ומדידות בידי האדם. המדע הוא מוצר של מוח האדם ויגיע כפיו, הוא מעשה ידי־אנוש. המדענים המנוסים יודעים היטב, שאץ המדע מסוגל לענות על כל השאלות ואין לצפות ממנו שיהא כזה.

ההצלחה המדעית הגדולה ביותר הושגה בפיסיקה, בכימיה ובשימושים ההנדסיים הקשורים אליהם. ואין זה מקרה,#שכן האפשרות לערוך ניסויים חוזרים ונשנים, באותם תנאים גדולה במדעים אלה מבכל מדע אחר. מדעי החיים, שאף הם טעונים אימות נסיוני יוצרות ציפיות כי גם מהם יגיעו למסקנות מבוססות, ואולם, ככל שמעמיקים בהם ומתפרסים לעבר שטחים מורכבים יותר, הולך הניסוי ונעשה יותר ויותר קשה. לפיכך נושאי מחקר בגיאולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולגיה והיסטוריה נתונים רק חלקית לשלטון המיתודה המדעית, מובן מאליו שבשטחי מחקר אלה נאלצים להסתמך על ניחושים, ספקולציות ושיפוט סובייקטיבי באותה מידה כעל ניסויים בני אימות. למרות זאת, לעיתים קרובות מתעקשים המדעולוגים להתייחס לשטחים אלו כאל מדעים מדוייקים. למשל, הם שמחים לקבוע כי הדטרמיניזם שולט בהתנהגות האנושית, אף־ על־פי שעד היום אפילו לא הוגדרו התנאים לעריכת הניסויים הרלוונטיים. דוגמא דומה, בשטח קרוב מאד למדעים הפיסיקליים, שבו מנוסחות התיאוריות בחופשיות רבה מפאת י העדר תנאים לתצפיות מדעיות מושלמות, הוא הקוסמולוגיה.

תיאוריות אלו המנוסחות בחופשיות רבה על ידי המדעולוגים, עומדות בניגוד להשקפות היהדות. המדעואג, שניסוחי השקפותיו כלל לא נובעים מהכרח עובדתי כלשהו, כי אם מנטיות לבו, רואה בהשקפות דלהלן, שהן השקפות התנ״ך והיהדות, השקפות שיש לבוז להן:

  1. תיאור הבריאה וראשית ההיסטוריה האנושית בתנ״ך.
  2.  תשומת הלב המיוחדת שמקדיש התנ״ך לקבוצת אנשים קטנה — היהודים — ולתפקידם המיוחד. דבר זה אינו נראה למדעולוגים המעדיפים נקודת מבט בללית.
  3. התגלויות והופעות של ה׳ לפני אנשים יחידים.
  4. קיומם של ניסים — כלומר, חריגים מן הסדר המקובל.
  5. המעוות, חוקי התורה. המדענות מחפשת מקור סוציולוגי למצוות, ומפרשת אותן בהנצחת מנהגים ודרכי פעולה פרימיטיביים.
  6. גישתנו אל התועלתנות שבשמירת הדת והמסורת.
  7. היחסים בין האדם לאלוקי ו וציפייתנו אל ה׳ בחיי היומיום שלנו.
  8. חשיבות האדם, ובחירתו החופשית בין טוב לרע.
  9. ההשקפה, שהאדם הוא אמת־המדה לכל הדברים ושכל היקום נברא בעבורו.

עמדתנו כלפי הביקורות של המדעולוגים והנוהים אחריהם חייבת להיות דו־מסלולית: ראשית, עלינו להכיר בכן, שביקורות אלו של המדעולוגים הינן שרירותיות ובלתי מדעיות, ויש להציג אותן כפי שהן. הן מבוססות על תיאוריות שאימצו לעצמן המדעולוגים, והן רחוקות מרחק רב מן המדע. אף לא באחת מהדוגמאות דלעיל עומד לדיון נושא המנוגד לעובדות מדעיות. כל הביקורות בהן הן מעבר לאפשרות של אימות נסיוני הדרוש כדי לשאת את שם המדע. ״דת המדע״, !המדענות״נוטה לא רק לקדש את העובדות שאנו מוכנים לקבל, אם הניסויים והחישובים נערכו כראוי — היא גם מקדשת היפותיזות ותיאוריות, אף כאשר הללו מנועות לחלוטין כל אפשרות של מדידה, ועוסקות בדברים שאינם ניתנים לצפיה ולאימות. ועל־כן המדענות היא פולחן, מערכת דעות והשקפות, אך אין היא מדע. יש להבהיר זאת היטב, בעיקר לתלמידים ול״עמך״, המושפעים מאד מיוקרתם של המדע והמדענים האמיתיים. חובה היא להבהיר, שהמדענות היא אמצעי לניצול יוקרת המדע לנושאים, שכל מומחה העוסק בהם מכיר היטב, שהם מחוץ לשליטתו של המדע.

יש להרגיש היטב, שהמדע מוגבל בהיקפו ותחולתו אך ורק על אלה שאפשר להשיב עליהן בזמנו ובמקומו. המדענות, המנסה להגיש את כל התשובות (באופן סופי ומוחלט) בשם המדע, בשטחים שאינם פתוחים להסתכלות ישירה וחוברת, יכולה לייצג בכך השקפת־עולם כנה או אופנה אינטלקטואלית, אולם היא שרירותית; אין היא מדע והיא חסרת סמכות, אפילו אם חתני פרס נובל הם דובריה.

המסלול השני, שיש לשים עליו דגש, הוא חיובי; היתרונות האינטלקטואליים בהבנה ברורה של מורשת התורה. התורה דורשת הרבה מעבר לאמונה. היא דורשת חינוך פורמלי ומאמץ אינטלקטואלי. יש להכיר בכך, שתרגום התנ״ך ופירושו דורשים מסורת שבע״פ, שהיא תנאי מוקדם להבנת התנ״ך והערכתו הנכונה כדרך חיים ומחשבה. כמדענים יכולים אנו להעריך את המשמעות האינטלקטואלית הכרוכה בכך.

התורה והמצוות הן מכשירים להתפתחות עצמית, שיעילותם הוכחה לעוסקים בהם. כמדענים, יודעים אנו את מגבלות המדע, לכן אנו מכירים בכך, שכיצורי אנוש, עלינו להיות הרבה יותר מאשר מדענים. אנו רוצים לעשות יותר ולא להצטמצם בהפעלת מכשירים. אנו רוצים לפתח ולהגדיל את אישיותינו, לכן עלינו להאמין ולקיים כדי להתפתח. כיצורי אנוש, מנצלים אנו, לשם התפתחות־עצמית זו׳ את האמצעים שגילה לנו ה׳ — הם התורה והמצוות.

לכן הגיוני בהחלט הוא לגבי המדען קיום מצוות התורה והאמונה בה. ואילו הענקת סמכות לדת הסינתטית של המדע — היא המדענות — ועיטופה באיצטלה ההדורה של המדע אינן הגיוניות ויש בהן חוסר הגינות הן מצד המדען והן מצד מי שאינו מדען.

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות