נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

מה החכמה במשפט שלמה?

שאלה: ברצוני להבין מה החכמה המיוחדת של שלמה המלך בסיפור משפט שלמה, הרי זה דבר פשוט שהרבה אנשים כיום יכלו לחשוב עליו ובפרט שזה גם לא משפט מוכיח שהרי מרבית הנשים גם על תינוק שלא שלהם יש להם רחמים ברמה שהם יתנגדו לשחיטתו וכי זוהי החכמה הגדולה של חכם העולם שבה מתפאר הנביא?

תשובה: השאלה בהחלט טובה, וקשה לנו מנקודת מבטנו לענות עליה תשובה  מספיקה

המאירי בתחילת מסכת יבמות מסביר את הענין על פי המדרש שהזונות היו אשה ובתה והתינוק היה של האם, אבל הבת הכחישה זאת כי היא ירדה לזנות משום שבעלה מת בלי ילדים, ואם יש לה אח, היא צריכה להמתין לו ליבום.
לכאורה קשה להכניס רעיון זה בפסוק, ומנין להם?
אבל שים לב שגם דבריך אינם כה פשוטים, כי לדעת שהאם האמיתית תרחם, זה מובן מאליו, אבל שהאם השניה תעשה מעצמה  צחוק ותגיד 'גם לי גם לך לא יהיה גזורו' זה דבר שקשה לצפות, וצריך להבין ששלמה הטיל את יוקרתו כאן, כי במדה ושתיהן היו אומרות לרחם עליו, הוא היה נתפס כמלך שמציע רעיונות לא יעילים ומגחיך את עצמו. שלמה הרגיש באינטואיציה שלו שהאשה שטוענת שהבן שלה, לא באמת רוצה את הבן, אלא לא רוצה שלשניה יהיה בן (וגם אם נניח שזה לא קשור ליבום, זה היה קשור באיזה ענין מהותי ועמוק בשבילה, שלשניה לא יהיה בן ויהי מה). והוא הרגיש שזה כ"כ מושרש אצלה, עד שתתפתה לחשוב שבאמת שלמה רוצה לגזור את הילד, שזה מעשה מטופש ואפילו פראים אינדיאנים לא עושים אותו. ובזה היא הוכיחה בצורה בלתי הפיכה, שהיא לא האם.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

4 מחשבות על “מה החכמה במשפט שלמה?”

  1. הכוונה לאשה וכלתה. אם התינוק של האם, הרי שיש לנפטר אח והיא צריכה להמתין עד שיגדל וייבם או יחלוץ לה.

  2. בתשובה שלכם בסוף ביארתם ש"שלמה הרגיש באינטואיציה שלו שהאשה שטוענת שהבן שלה, לא באמת רוצה את הבן, אלא לא רוצה שלשניה יהיה בן" אך אם כפירוש זה יוצא שא"א לראות מתוך הסיפור המובא בנביא את חכמתו, שהרי אם כסיפור זה יוצא שיש פרטים נוספים שלא הובאו במקרא, כגון אופיה של האשה וכדו' שהם עיקר הסיפור כי רק מכוחם שלמה פעל בדרך זו, וא"כ מי אמר לנו שהיה צריך להיות כל כך חכם כדי להבינם אולי פרטים אלו היו כאלו שהרבה חכמים יכלו להבינם ולא דווקא שלמה.
    אך יתכן להסביר ששלמה הבין מתוך דברי האשה שהרי בספר מלכים מובא: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
    הרי שהספר חזר פעמיים על דברי הנשים והמודגש שאשה אחת הדגישה תחילה את בנה החי והשניה הדגישה שניה את זה שבנה של השניה מת
    ואולי מדגש זה הבין שלמה שיש אחת שכל מה שחשוב לה זה שבנה חי אך יש אחת שעיקר מה שחשוב לה זה שבנה של השניה מת [כנראה משום קנאה] שהרי היא מדגישה דבר ראשון את זה שבנה של חברתה מת ורק אח"כ את זה שבנה חי ולכן הוא הבין שאם הוא יציע לחתוך את הבן היא תסכים
    וזו הסיבה שהספר מדגיש את זזה שכך הנשים אמרו ואח"כ מדגיש את זה ששלמה חזר על דבריהם כי זה מה שגרם לו להבין את עומק דעתה.

    1. אני לא רואה את שאלתך כמכריעה, מתוך הסיפור נראה ששלמה עשה את המעשה הנכון, כי זיהה את המצב. אין צורך לפרט איך זיהה.
      אכן ההדגשה הזו שאתה מציין לה הוזכרה במפרשים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *