נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

מה יש לדת לתרום בעידן החלל?

דניאל רוס גודמן, 'תלמיד חכם מישיבת חובבי תורה בניו יורק',כותב באתר השיח הציבורי, על דת בעידן החלל, להלן חלק מתוכן דבריו, הדברים מעניינים, אם כי כצפוי, גודמן מציג כאן דת ניואיג'ית טיפוסית, בהתעלם מהתוכן המרכזי של הדת המקורית, שתובעת מהאדם יותר מאשר רצון טוב והכרה בצלם אלהים. הוספתי כמה הערות בין השיטין.

האם לדת יש משהו להציע לנו בעידן החלל? אסטרופיסיקאים אישרו לאחרונה את קיומה של האינפלציה הקוסמית, ההתרחבות המהירה של היקום במהלך החלק הראשון של השנייה שלאחר המפץ הגדול. עכשיו, כשאנחנו יודעים על החומר האפל, האנרגיה האפלה, הבוסון של היגס, קיומם של כוכבי לכת אחרים דמויי כדור הארץ, ועוד אלף גילויים קוסמולוגיים מזעזעים אחרים, מפתה לטעון שהדת תיכנס לתפקיד מכונת הכתיבה המשונה, מול המחשב המדהים של האסטרופיסיקה. האם הדת תהיה רלוונטית במאה העשרים ואחת?

מכיוון שאיננו זקוקים עוד לדת כדי להסביר כיצד פועל היקום-

הערה: הדת לא באה כדי להסביר כיצד פועל היקום, אבל המטריאליזם גם הוא אינו מסביר כיצד פועל היקום, כלומר גם מבחינה מדעית ברור שיש משהו מעבר.

הדת – מסיבות אלה ואחרות – ממשיכה לחטוף מכות אינטלקטואליות, רק בגיליון האחרון של ה"ניו יורקר" , חטפה האמונה מהלומה כפולה משני הסופרים האהובים עלי, ניל דגראסה טייסון ואדם גופניק.

אהבתי את תשובתו של טייסון לשאלה האם הוא אתיאיסט: "מוזר שהמונח 'אתאיסט' קיים, הוא השיב. "אני לא משחק גולף. האם יש מילה עבור אנשים שאינם שחקני גולף? האם אנשים שאינם שחקני גולף משתמשים באסטרטגיות של הסבר על מצבם המיוחד? האם אנשים שאינם עושים סקי, מתאספים יחדיו כדי לדבר על העובדה הזו?  במילים אחרות, עבור אנשים רבים – ואולי במיוחד עבור אסטרופיסיקאים – הדת היא כל כך לא רלוונטית לחייהם עד שאי הרלוונטיות שלה לא צריך אפילו צידוק.

הערה: גודמן מבלבל כל הזמן בין דת לבין דואליזם או רוחניות, הדת לא עוסקת במבנה העולם, והמסר המרכזי שלה הוא בנוגע לתפקידו של האדם. הבחירה בדת היא אישית, אבל עצם דחיית המטריאליזם היא דוקא תואמת לבלבול ולשאלות שמעוררת האסטרופיזיקה כמדע העוסק בעבר ובעתיד ובאינסוף. האתאיזם לא רק דוחה את הדת, כשם שהדת ההינדואית דוחה אולי את הדת הנוצרית, אלא מציג תפיסת עולם רדוקציוניזטית נוקשה המקדשת את ההנחה הקדומה שיש לנו את היכולת לדעת הכל על החומר ומהותו ולקבוע שאין בעולם מעבר לחומר ולמבנה המובן לנו באופן לוגי. בהתחשב בעובדה שהאתאיסטים הם מיעוט זניח בעולם גם כיום במאה ה21 –קצת יותר מ2% מאוכלוסיית העולם-, לא ברור לי מדוע גודמן כל כך אוהב את תגובתו של טייסון, להבדיל מאנשים שאינם שחקני גולף, אתאיסטים הם מיעוט קטן וזניח, שיש להם גם אג'נדה והשקפה ברורה על החיים, מה שמתקשר אפילו לצד פוליטי בקצה השמאל כמובן, האם לא טבעי להמציא מילה שתתאר זאת? ההשוואה לגולף או לסקי פאתטית. אגב המדינה היחידה בעולם שהאתאיזם היא האמונה הרשמית שלה היא צפון קוריאה. המדינה הבאה בתור באחוזי האתאיסטים היא סין, לא בדיוק נשמע מתכון לנאורות או משהו כזה. ארה"ב מובילה במספר המאמינים (במערב) ובכיתוב המפורסם על הדולר, ומובילה גם בשפיות ובנאורות ואף בקידמה טכנולוגית.

אבל אולי טייסון השתמש באנלוגיה הלא נכונה. כמובן שמי שאינו שחקן גולף אינו אנטי גולפאים. האנלוגיה מתאימה יותר היתה למשל "אנטי קריאת ספרים". אפשר לנהל חיים טובים ומוסריים, גם בלי לקרוא ספרים. אבל חיים ללא קריאה הם חיים חסרים. כמו חיים ללא מוזיקה או הומור או אהבה, חיים ללא ספרים חסרים מימד נוסף. אפשר להתקיים במישור הפיזי בלי לקרוא, אבל מפסידים חלק מהיופי בעולם.

האסטרופיסיקאי לא צריך לקרוא ספרות כדי לחקור את חייהם של כוכבים. אבל מדע ללא ספרות דמיונית הוא מדע חסר, זה הוא מדע שאינו יכול להיות קשוב לחלוטין לחייהם של בני האדם, הוא עשוי להיות מדע חסר אמפתיה, וייתכן שייצור אסטרופיזיקה שאינה מודעת לחלוטין לקווי הקוסמולוגיה האנושית.

כמו ספרות בדיונית, כך הדת. עתיד ללא דת יהיה עתיד חסר, האמונה – לכל הפחות סוג מסוים של אמונה – הוא הכרחי לחלוטין בעידן החלל.

כן, יש סוג מסוים של אמונה שאין לה מקום בעידן המרחב, זו סוג האמונה שמבקשת להגביל אותנו, להקטין אותנו, ולפגוע בנו בכך שהיא מתייחסת אלינו כאל חוטאים בלתי ניתנים להערכה. סוג האמונה שאין לה מקום בחלל הוא האמונה הצנועה המדמיינת את האל הסמכותי, שרוצה לא רק להחזיק אותנו למטה, אלא גם עם כללים נוקשים. סוג האמונה שאין לה מקום בחלל הוא האמונה של העולם האחר שמטיפה לעולם הבא במקום לדחוק בנו לעשות את החיים טובים יותר בעולם.

הערה: שוב, אנלוגיות שטחיות וריקות מתוכן, הצגת האמונה תוך שימוש בכשל איש הקש, מותר להאמין בכללים 'נוקשים' במובן שלא כל מי שירצה יגמיש אותם כרצונו, ומותר אפילו להאמין שישנו אל סמכותי, האמונה בעולם הבא לא סותרת את עשיית החיים יותר טובים בעולם, היא הדרך להבין את העולם הזה והתפיסה והחויה שבו כדבר מוגבל שהוא חלק ממשהו הרבה יותר גדול.

אבל יש אמונה שאנחנו זקוקים לה ללא ספק בעידן החלל. יש סוג של אמונה המעצימה אותנו – היא אמונה המאמינה בסוג של אלוהים, שהינו מעל לכל דבר אחר, הוא אלוהי החיים. אלוהי החיים הזה, בפרפרזה  על "12 שנים של עבדות", לא רק רוצה שנשרוד, אלוהי החיים רוצה שנחיה . רוצה שנפרח,  רוצה שנהיה כל מה שאנחנו יכולים להיות. לחיות עם סוג זה של אמונה פירושו להאמין שאנחנו חייבים לעשות הכל כדי לשרוד, לחיות, לפרוח.

הדת אינה יכולה, ואף אינה צריכה, לנסות להסביר כיצד נברא העולם, וגם לא לנסות להסביר כיצד פועל היקום. המדע, לא הדת, מחזיק בתשובות לשאלות אלה. אבל הדת, לא המדע, יכולה להסביר מדוע העולם נברא, והוא יכול להבהיר את המשמעויות שמאחורי פעולת היקום. כפי שכתב הרב לורד יונתן זקס: "המדע מפרק דברים כדי לראות כיצד הם פועלים. הדת שמה את הדברים ביחד כדי לראות למה הם מתכוונים".

דת במובן של משמעות, היא לא רק עובדה, היא דת שמלמדת כי היקום צץ מחיים ללא חיים, מתוהו ובוהו לסדר, ומאנרכיה למורכבות לא בגלל איזה מזל, אלא בגלל שאלוהי  החיים, באהבתו נתן נשמה והזריק אש לתוך המשוואות של הפיזיקה שהופכים את החיים ביקום שלנו לאפשריים. סוג זה של דת מלמד שהחיים הורשו להתפתח בעולם שאינו כאוטי ומסוכן, משום שאלוהי החיים חפץ בחיי אדם . סוג זה של דת מלמד כי אלוהי החיים מעוניין בפריחה מלאה של חיי אדם, כי אלוהים זה בהדרגה נסוג מן העולם ונותן לבני האדם לקחת אחריות להשלמת יצירת הבריאה. סוג זה של אמונה מעצים אותנו להאמין שאלוהים של חיים עומד מאחורי האבולוציה הבלתי סבירה הזאת של החיים, ושהאלוהים הזה רוצה שנמשיך להתפתח לבני אדם עצמאיים, ממומשים וגדולים יותר.

האמונה של עידן החלל לא מאמינה בטבע המקודש של כל מבנה פיזי, לא אדמה ולא כוכב לכת, וגם לא "ארץ הקודש.  האמונה של עידן החלל מלמדת אותנו כי יצורים קדושים, בני האדם, חשובים יותר מארץ קדושה. הדת שלא תהיה שריד של העבר, אבל תהיה מרכיב חיוני להישרדותנו בעתיד היא סוג של דת המלמדת כי בני האדם, לא כדור הארץ, הם היצירות היחידות שנבראו בצלם אלוהים, הדת של עידן החלל ילמד שהחיים האנושיים, לא כדור הארץ, הם קדושים.

האמונה שיש לה מקום בחלל מלמדת כי אסור לנו להישאר על כדור הארץ ולהגביל את עצמנו לכדור הארץ הזה, אבל עלינו לצאת ולחקור, שאנחנו חייבים להשקיע במדע, ושעלינו ללכת למאדים ומעבר לו.

הערה: במחילה, הכותב כנראה ראה יותר  מדי סרטים של 'מלחמת הכוכבים', אין שום ענין להגיע למאדים, אין שום כוכב שראוי לחיים של בני אדם, גם אם יש כוכבים שדומים באופן כללי לכדוה"א שזה מאד מנחם. כדוה"א לא בדרך לקרוס ולא לגסוס, ואין שום סיבה להמציא אמונות ודתות שענינן נסיעה למאדים, זה אפילו לא מקדם את המדע בתחום שנחוץ לקיומינו ופעילותינו, ארץ הקודש מחכה לנו, ויש לנו עדיין עבודה כאן למטה, אין סיבה ללכת למקום אחר.

האמונה שאנו זקוקים לה בעידן החלל היא האמונה המניעה אותנו להאמין בעצמנו, זוהי האמונה המלמדת כי, כפי שאלוהים הוא אינסופי וייחודי, כך גם כל אדם – ללא הבדל גזע, דת, מוצא אתני, צורה פיזית, יכולת מנטלית או נטייה מינית – הוא שווה, ייחודי, בעל ערך לאין שיעור.

הערה: ברור שכל אדם הוא שוה ובעל ערך לאין שיעור ונברא בצלם אלהים, גם אם הנטיה המינית שלו היא כזו או אחרת, אבל אין לגזור מכאן שיישום נטיה מינית כל שהיא תהיה רצויה בכל מקרה (כשם שאין לגזור שאדם בעל נטיה לפדופיליה, מכיון שהוא בעל ערך ונברא בצלם, שמן הראוי שיישם את הנטיה שלו), הנסיון הפאתטי להכניס את המתירנות המינית והרס מבנה המשפחה בשם הקדושה/אמונה/אלהים מתנגד לדבר האלהים עצמו.

האמונה של עידן החלל אומרת שאנחנו לא צריכים לפחד לעזוב את המקומות הקדושים שלנו ואת המקדשים שלנו, וכאשר מגיע הזמן, לעזוב את הפלנטה הזאת, האמונה של עידן החלל תדחוף אותנו קדימה, ותכריז שאנחנו בהחלט נוכל לצאת החוצה, להקים חיי אדם על כוכב לכת רחוק ולהגיע ליעד הבא במסע האנושות.

הערה: שוב, אין לי מושג מאיפה באה האמונה הזו שאנחנו נוכל לחיות במקום אחר או שיש צורך בכלל למקום אחר לחיות בו. למי שהספיק לשכוח, אנחנו זקוקים לחמצן, אטמוספירה, ואין דבר כזה בשום כוכב, ואף אין סיבה והגיון או סיכוי כל שהוא שנמצא כזו. בודאי שלייצר באופן מלאכותי אטמוספירה הוא רעיון חסר תוחלת, לכל הפחות לפי הידע שלנו כיום, ובקצרה מדובר בדברי הבל שאין טעם לייסד סביבם דת.

סוג הדת שאין לה תחליף במאה העשרים ואחת היא דת השותפה לספרות המסייעת לנו להזדהות עם בני אנוש אחרים. דת זו מלמדת, כי אנו רוצים לדמיין שעולם טוב יותר יהיה אפשרי מחר, כי אנחנו יכולים לעבוד יחד בשכלול העולם היום. דת זו מלמדת כי כל אדם הוא מישהו שאין לו תחליף.

נזדקק לדת בעידן החלל, משום שנצטרך אמונה שתיתן לנו את הכוח הפנימי לעשות את הקפיצות הנועזות שעשו פעם המגלים הגדולים. בדיוק כפי שקולומבוס, דה גמא ומגלן התחזקו בידיעה שיש להם תומכים ופטרונים שרצו שינסו לצאת ולחקור, הדת שלנו לעתיד מלמדת שיש לנו אלוהים שרוצה שנצא ונחקור, הוא רוצה שנמשיך לחיות, ורוצה שנשיג הישגים שחורגים מחלומותינו הפרועים ביותר.

הערך בחוקים ובגבולות של הדתות אינו טמון בחשיבות הכללים כשלעצמם, אלא בכוח הנובע מחיים עם משמעת – משמעת המעצימה אותנו לפתח את כל יכולותינו האינדיבידואליות, הייחודיות והבלתי מוגבלות. המשמעת הדתית של עידן החלל תהיה משמעת שמאפשרת לנו לחיות ולפרוח. האמונה של העתיד תעודד אותנו לדמיין וליצור, היא תעורר בנו את הביטחון החיוני להמצאה, לחידוש ולהצלחה, והיא תעשה זאת על ידי שתלמד אותנו כי אנו צלם אלוהים, שמוחינו ניחן בכח מדהים ויכולות אינטלקטואליות עצומות.

הערה: הרעיון שאין חשיבות לכללים לעצמם אלא רק למשמעת כל שהיא, הוא אוילי, אם המשמעת מיועדת רק כדי לעזור לנו לחיות על פי כללים היא חסרת כל תוכן דתי או מוסרי, והיא ספורט אגואיסטי גרידא.

דת זו אינה צירוף אקראי של נמנעים מספורט כל שהוא, היא הציוד החיוני ל'ספורט' העתיד של הקיום האנושי. רחוקה מלהיות לא רלוונטית, הדת בעידן החלל תהיה הכרחית – כמו קריאת ספרות, היא תלמד אותנו להעריך את המורכבות ואת היופי של כל אדם, וכן, כמו קריאת ספרים, היא תטפח את הדמיון שאנחנו צריכים להבין כי הבלתי אפשרי הוא אפשרי בהחלט – נספח להיות החיים ביקום עצמו. סוג זה של דת, וסוג זה של אמונה, יהיה חלק מן הדלק המניע אותנו אל תוך עידן החלל ומעבר לו.

חומר למחשבה על דת ניואיג'ית.

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of