קודם כל, צריכים לדעת שהאלגוריתם לא יכול לקבוע שמישהו לא כתב טקסט, אלא רק להיפך, הוא יכול להצביע על מאפיינים משותפים שלא יתכן שנוצרו במקרה, או לכל הפחות מאד לא סביר, אבל אם מוצאים הבדלים בין שני קטעים, זה לא מוכיח שהקטע אינו מהמחבר. ובפרט בנושא שלנו, קטעים שיוספוס הסתמך על מקור קדום כגון ניקולאוס, גם אם יוספוס ערך את המקור (שכן לא היו אז כללים לציטוט אקדמי, וברור שגם ציטוט חופשי בלשונו של הסופר נחשב לציטוט מהימן), יתכן שעדיין יש בו סימנים אותנטיים, או שהוא ערך את המקור בסגנונו של הכותב ולא בסגנון שלו.

שנית, באמת, אבל באמת, אין שום השלכה על ההיסטוריה ועל השאלה מי היה יוספוס, בין אם ציטט את ניקולאוס כלשונו, בין אם הוסיף שם פרשנות, או הסתייגות, או אפילו אם לא דייק בהעתקה, זה פשוט קשקוש. ניצול של כלי מתחום המדעים המדוייקים, לצורך ספקולציה מקרטעת של מדעי הרוח.

דבר נוסף שמוזכר בכתבה, וכנראה הוא זה שאמור להשפיע על מליארדי אנשים, הוא בחינתה של 'העדות הפלביאנית', הקטע בו יוספוס לכאורה מהלל את ישו הנוצרי. גם כאן, האלגוריתם לא יכול לקבוע במאה אחוזים שיוספוס לא כתב את הקטע, מן הסיבות שנתבארו, הקטע של העדות הפלביאנית נחשב כמוטל בספק, ולפי הרבה חוקרים מזוייף (גם חוקרים אוונגליסטיים רבים מודים בכך), כך שלא מדובר בשינוי עולמם של מליארדים, הרי הנצרות לא בנויה על הערכתו של יוסף בן מתתיהו, וגם אם הוא היה מחרף את ישו זה היה תורם לנצרות (הוכחה שמישהו בכלל ידע שישו קיים).

אם תהיתם אגב על המשאבים המושקעים במחקר משנה עולם אשר כזה, אז לפי הכתבה כבר 5 שנים שמקימים את התשתית, הם קיבלו גאנט ל3 שנים קדימה מעכשיו, ומניחים שעוד שנה כבר יתחילו לבא התוצאות…

עצוב, שאלו הם פני המחקר בזמננו, עבודות רציניות בהיסטוריה, צריכות להיות בנויות על מחקר היסטורי, זה נחמד לשלב איזה ממצא אלגוריתם כדי לסייע למשהו, אבל זה לא העיקר. הנהירה לכיוון 'משהו מדוייק', פוגעת באיכות התחום.

—

מחקר חדש אחר התפרסם השבוע, גם הוא קשור למדעים המדוייקים, אבל במקרה הזה התרומה שלהם משמעותית, ועדיין, הכותרת קליקבייט מגושם:

אפילו מבחינה תחבירית, אין דבר כזה 'אירועים בתנ"ך', אבל ניחא, המחקר באמת חדשני, בכך שהוא מכניס באופן שיטתי את השימוש בתיארוך על פי מצב השדה המגנטי בזמן המאורעות, העיקרון ידוע כבר מזמן, אבל כדי להשתמש בו צריכים להרכיב רשימת כיול של אירועים שתאריכם ומיקומם וודאי, רשימות הכיול ממוחשבות ומתוחכמות, אבל הן לא 100% (זה כמו פאזל שמורכב על ידי בינה מלאכותית, כאשר אין לנו את כל החלקים, חלק אחד יכול להיות מתאים מבחינה הגיונית על פי הנתונים שבידינו למקום X בעוד האמת שהוא שייך למקום Y).

לענינינו אומתו מספר מקרים המתועדים בתנ"ך של כיבוש, הן ע"י הארמים, והן ע"י האדומים, בזמנים המתאימים לפי המתואר בתנ"ך. אנחנו מוחלים על הקליקבייט, ומקוים שהשיטה הזו תביא לנו עוד ידיעות מעניינות מן ההיסטוריה.

—

גם מכנס מחקרי עיר דוד, אנחנו מקבלים חדשות מעניינות מתחום המדע המדוייק, הכותרת התפרסמה כבר לפני מספר חודשים, והובאה באתרינו בזמנו, מה שקיבלנו עכשיו הוא סקירה מדוייקת של החוקרת על ההתחקות אחרי נתיב הוניל מהארצות הרחוקות במזרח, עד לכוסות היין של מלכי יהודה:

אפרופו עיר דוד, גם גרשון גליל התגלה השבוע שוב בתכנית של ריקלין, הוא מנסה לשחזר כתובת מלכותית מתוך שרידים שלדבריו נופצו בימי מנשה, כתובת המזכירה את חזקיהו המלך ואת הבריכה ששיפץ כמתואר במקרא, השחזור נסמך על כמה וכמה ספקולציות, ולא היה מזיק לשלב כאן איזה אלמנט של מדע מדוייק שיעזור…

חברים יקרים (הודעה באנגלית תובא בהמשך בפוסט נפרד – מאמרים הוגשו לכתבי עת מדעיים עם שיפוט). אני שמח לבשר לכם שעלה בידינו לפענח כתובת מלכותית מונומנטלית מירושלים, ולקרוא בה את שמו של המלך חזקיהו. לראשונה פוענח שמו של מלך יהודה בכתובת מלכותית מונומנטלית עברית חוץ-מקראית – וזו פריצת דרך חשובה מאד בחקר תקופת המקרא, שכן עד היום היה מקובל שמלכי ישראל ויהודה לא נהגו לכתוב כתובות מלכותיות מונומטליות או להציב אסטלות לציון הישגיהם. הכתובת התגלתה לפני למעלה מעשור במסגרת חפירות באזור מעיין הגיחון בגן הלאומי עיר דוד בירושלים בשנת 2007, בניהולם של הארכאולוגים אלי שוקרון ורוני רייך. היא פורסמה לראשונה בשנת 2008, אולם לא עלה בידי המפרסמים לקרוא את שמו של המלך חזקיהו. היא נמצאה בתוך מילוי של אבנים ועפר – שכלל חרסים רבים המתוארכים לסוף מאה ח' לפנסה"נ – סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של הבריכה החצובה, במרחק של כמטר וחצי משפת הבריכה, ובגובה של כמטר יחסית לרצפת הסלע, דרומית לבריכה. היא נרשמה על-גבי לוח אבן-גיר (מסוג מיזי-חילו) שעוביו 4.5 ס"מ, רוחבו 9.5 ס"מ, ואורכו 13.5 ס"מ.אני ושוקרון Eli Shukronקוראים בשורה הראשונה את השם: "[ח]זקיה[ו]", ובשורה השנייה את המילה: "[הב]רכה.ב…", היא אולי הבריכה הנזכרת במל"ב כ, כ: "ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה …". בשורה השניה ניתן להשלים "[עשה.את.הב]רכה.ב[ירושלים]".

זו תגלית חשובה ביותר המשנה את פני המחקר, שכן עד היום היה מקובל שמלכי ישראל ויהודה, בשונה ממלכי המזרח הקדום, לא נהגו לכתוב כתובות מלכותיות מונומטליות או להציב אסטלות לציון הישגיהם. המלכים הישראליים נזכרו אמנם בכתובות חוץ-מקראיות אשוריות, בבליות, ארמיות, מואביות וכן גם על-גבי טביעות חותם עבריים – אך זו הפעם הראשונה שבה פוענח שבר של כתובת מלכותית עברית מונומנטלית המזכירה את שמו של המלך שהישגיו פורטו בה. התגלית מחזקת את גישת החוקרים ההולכים בדרך המלך המדגישים את מהימנות המקרא, ששכן היא מלמדת שלנגד עיניהם של מחברי הטקסטים המקראיים ההיסטוריים עמדו כתובות מלכותיות מונומנטליות, שחוברו בידי סופרים בני זמנם של המלכים הנזכרים במקרא. כתובת חזקיהו גם מסייעת להנחה שכתובות נוספות מירושלים חוברו בימי חזקיהו בידי אותם סופרים, ואף הן הזכירו את שם המלך, ובהן שבר של כתובת מלכותית מונומנטלית שמצא הארכיאולוג יגאל שלה בעיר דוד, המתעדת אירוע שחל בשנת שבע עשרה, וכן גם שבר של אסטלה/כתובת מלכותית מונומנטלית שנמצאה בעופל, ותיארה אולי מפעל מים (שעוביה כ-10 ס"מ, רוחבה 24 ס"מ ואורכה 27 ס"מ).

כתובת חזקיהו דומה מאד כאמור לשבר של כתובת מלכותית מונומנטלית, שנמצאה כ-130 מטר דרומית מערבית לכתובת חזקיהו בידי יגאל שלה (ראו בפוסט קודם). הכתובת נחרטה על אבן מסוג "מיזי-אחמר", וגודלה דומה לכתובת חזקיהו: רוחבו 8 ס"מ, אורכו 12 ס"מ, ועוביו 3.4 ס"מ. צורת האותיות ותנוחתן דומה מאד בשתי הכתובות, אבל סוג האבן שונה, וגם עובי הלוחות. הואיל והכתובת נרשמה כנראה בידי אחד הסופרים שחיברו גם את כתובת חזקיהו, ואולי בידי אותו סופר, יש להניח שאף היא נרשמה בימי חזקיהו, וייתכן שגם בה מופיע שמו של המלך חזקיהו. סביר להניח שהיא נפתחה בציון שמו של המלך (חזקיהו), שם אביו (אחז) ותארו ("מלך יהודה"). צבירת הכסף, ואולי גם צבירת רכוש נוסף, שצויינו בשורה הראשונה של הכתובת ("…צבר.הכ[סף]"), ואולי גם בתחילת השורה השנייה, מזכירים את הכתוב במל"ב כ, יג: "ויראם (חזקיהו) את כל בית נכתה: את הכסף, ואת הזהב, ואת הבשמים, ואת השמן הטוב… ואת כל אשר נמצא באוצרתיו." בשורה השנייה והשלישית באה כנראה הנוסחה: (2) "[… ויהי.] בשבע. עשר[ה. שנה. למלך. חזקיהו] (3) [ב… יום. בחדש. ה]רבעי";השוו למל"ב כב, ג; כה, א, כז; וכן גם למל"א יב, לג, ועוד. שנת 17 לחזקיהו היא שנת 708/709 לפנסה"נ, כשמונה שנים לפני מסע סנחריב למערב. הכתובת דנה אולי במפעלי בניה של חזקיהו או במלחמתו נגד הנוודים בדרום הארץ הנזכרת בספר דברי-הימים-א ד, לט-מב.

כתובת חזקיהו והכתובות הנזכרות לעיל, כולן נופצו כנראה במכוון לאחר מות חזקיהו. בראשית ימי מנשה בנו של חזקיהו מלכו ביהודה שריו של מנשה, שהומלך בגיל 12. שרים אלה שינו את המדיניות של חזקיהו בתחומים דתיים–פולחניים, כלכליים, ופוליטיים, כפי שעולה מתיאור מלכות מנשה במקרא ובמקורות האשוריים. עדות למאבק הקשה בין המתנגדים למדיניות מנשה לבין תומכיו, ולדיכוי האכזרי של מתנגדי מנשה בירושלים, באה במל"ב כא, טז: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מילא את ירושלים פה לפה…". לחזקיהו היו אויבים רבים ביהודה ובירושלים שנפגעו מפעילותו ובהם גם כוהני המקדשים אותם הוא השבית במסגרת הרפורמה הפולחנית שערך, ובהם גם כוהני המקדש ליד המעין בעיר דוד, שבו נמצאה מצבה. כידוע שילם חזקיהו מס כבד לאשור וסביר להניח שגיוס הכסף ששולם לאשור פגע כלכלית גם באוכלוסית ירושלים. אשר על כן, סביר להניח שהכתובות שהוצבו לכבוד מעשיו של חזקיהו נופצו בתחילת ימי מלכותו של מנשה בנו, כחלק משינוי המדיניות שבה נקט מנשה, ובנסיון למחוק את זכר הישגיו של המלך חזקיהו. תופעה זו מוכרת לנו הן מהמזרח הקדום, למשל, מחיקת זכר פעולותיה של חתשפסות בידי תחותמס ג'; ניפוץ הכתובת הארמית מתל דן בידי הישראלים שכבשו מחדש את העיר; והשחתת פני סנחריב מלך אשור בתבליט לכיש; והן למשל מתקופת האימפריה הרומית, אשר בה מוכרת התופעה המכונה בשם: Damnatio memoriae

כתובת [שבנ]יהו, אשר על הבית, שנמצאה במערת קבר מס' 35 בכפר השילוח, וזמנה סוף מאה ח' לפנה"ס, אף היא הושחתה במכוון בדיוק במקום שבו רשום שמו של [שבנ]יהו (לדעת קלרמון-גנו באמצעות פטיש). בדומה לכך נפגעה גם הכתובת השניה הסמוכה לכתובת [שבנ]יהו. הפגיעות המכוונות בכתובות הללו קשורות אולי למאבק בין שבנא לבין אליקים בן חלקיהו המתואר בפירוט בישעיהו כב, טו-כה.

כתובת חזקיהו הוצמדה כנראה לקיר של המקדש הסמוך למעין הגיחון, או לקיר של מבנה מנהלי סמוך, בדומה לכתובות האחרות שנזכרו לעיל. שבר קטן של אסטלה מלכותית מונומנטלית, ממאה ח' לפנסה"נ, נמצא כידוע גם בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל הצפונית. ברור אפוא שמעתה אין עוד לטעון שמלכי ישראל ויהודה לא הנציחו את פעלם, תוך ציון שמם, על גבי כתובות מונומונטליות ואסטלות, וזאת פריצת דרך חשובה מאד בחקר המקרא ותולדות ישראל בתקופת המקרא.

צילום: גרשון גליל:

מן הצד השני, ובהקשר של פרשת השבוע, מראיין מתן חסידים את יהושע ברמן, העוסק – בין השאר – בשאלה, האם באמת תורת התעודות יכולה לחלק את פרשת המבול לשני טקסטים נפרדים וקוהרנטיים? (רמז: לא), הוא מראה איך בהצעות הטקסטואליות אין שום שמץ של מדע מדוייק, והן לא עומדות בפני ביקורת בסיסית.

—

השבוע נתקלתי גם בחיבור  מעניין של בני דונביץ, בו הוא עומד על הרעיונות שמאחורי תיאוריית האבולוציה, ברמה הפילוסופית, ומראה בהם מגמות מעניינות, החיבור במלואו נמצא כאן.

החיבור קצת עמוק ומורכב, וקופץ מההיסטוריה הרחוקה של הדרויניזם, אל זמננו, נעתיק לכאן מספר סעיפים:

 

 

ולסיום, משה מנשהוף (שמתורתו טעמנו כאן), חוזר שוב על ההבהרה:

—

גולשים יקרים, אתם מקבלים למייל הפניה למאמר האחרון שפרסמנו השבוע, אך היום חשוב לנו שתקראו גם את המאמרים הקודמים, עקב המצב…