1

מחקר חדש קובע – הוי הכותרת!

מחקרים, מונגשים דרך קבע לציבור הרחב באמצעי התקשורת. מה שקובע את כותרת הפרסום, הוא הקליקבייט, חישוב קר של כמות האנשים שיקליקו על הכותר, מספר הכניסות קובע את התשלום שיתקבל על הפרסומות. משחקים במידע. אכן, אנחנו אנשים בוגרים, מתגברים על העיוות הקל הנדרש, ההגזמה, ההקצנה, ולפעמים גם ההיפך ממה שכתוב בתוך הכתבה, זה לא רק במחקרים, אלא גם בכותרות פוליטיות.

דא עקא, שהמשחק במידע לא מתחיל ולא נגמר בכותרת אינטרנטית, לפעמים, גם החוקרים עצמם מציגים את המחקר שלהם בצורה מסויימת, גם בעולם המחקר עצמו יש 'קליקבייט' וירטואלי, של התייחסות למחקר, ציטוטים ממנו, וכמובן מימון, של המחקר, או של החוקר שכבר פרסם כך וכך פרסומים.

כך טבעו של עולם, אנחנו רק צריכים לדעת לקרוא בין השורות, החל מכותרת אינטרנטית, ועד ספר עב כרס שיוצא בהוצאה אקדמית נכבדה.

השבוע התבשרנו על כמה מחקרים ותגליות, שבחלקן בולט היסוד המדעי, של שימוש במדעים מדוייקים, זה כבר שנים, שתחומים ששייכים ביסודם למדעי הרוח, כמו ספרות, היסטוריה, ארכיאולוגיה, וכדו', מכניסים לשימוש שיטות מתחומי המדע המדוייק, וזו בהחלט תרומה חשובה. מה שצריכים לזכור הוא, שמדעי הרוח נשארים מדעי הרוח, התוצאה של המדידה היא מדוייקת, אבל המסקנות שמסיקים ממנה, הן אינטואיטיביות, ספקולטיביות, כדרכם של מקצועות חופשיים.

כמובן שמגיע לעיתונאי צל"ש, על הניסוח ועל הגישה, הוא אכן מעלה את השאלה המאד משמעותית לגבי יוספוס, הוא מציע כלי מאד מדעי 'אלגוריתם', ומבטיח 'ממצאים דרמטיים – ההיסטוריה עשויה להיכתב מחדש – יהפכו את עולמם של הרבה אנשים'… מה יכול להיות יותר טוב מזה, עולם הזה ועולם הבא…

אך מה בכתבה? החוקרת הראשית היא היסטוריונית, היא דוברת שמונה שפות, הבא בתור אחריה, מחזיק ברקע טכנולוגי מיחידה 8200 היוקרתית, יש הרבה רקע על הרקע של החוקרים, ואפילו על הרקע של המחקר, אבל מה המחקר עצמו, כיצד אלגוריתם יגלה לנו מיהו יוספוס ויכתוב את ההיסטוריה מחדש?

ובכן, מסתבר שיוספוס מצטט מניקולאוס איש דמשק, סופר שהצדיק את הורדוס, וכעת למחקר:

 "רצינו לייבא את השיטה הזאת לכתביו העתיקים של יוספוס כדי לגלות אם הוא ציטט את ניקולאוס או אכן שינה את דבריו. אנחנו מעוניינים לגלות מה נשאר מניקולאוס המקורי". "באמצעות הבדיקה", מוסיף בר דוד, "נוכל לשפוך אור על השאלה ההיסטורית סביב יוספוס – אם הוא היסטוריון או תועמלן".

האלגוריתם מצליח לזהות את סגנונו של ניקולאוס, ואת סגנונו של יוספוס, וקובע האם יוספוס אכן ציטט מניקולאוס מילה במילה, או שסגנונו האישי התערב בקטעי הציטוט.
קודם כל, צריכים לדעת שהאלגוריתם לא יכול לקבוע שמישהו לא כתב טקסט, אלא רק להיפך, הוא יכול להצביע על מאפיינים משותפים שלא יתכן שנוצרו במקרה, או לכל הפחות מאד לא סביר, אבל אם מוצאים הבדלים בין שני קטעים, זה לא מוכיח שהקטע אינו מהמחבר. ובפרט בנושא שלנו, קטעים שיוספוס הסתמך על מקור קדום כגון ניקולאוס, גם אם יוספוס ערך את המקור (שכן לא היו אז כללים לציטוט אקדמי, וברור שגם ציטוט חופשי בלשונו של הסופר נחשב לציטוט מהימן), יתכן שעדיין יש בו סימנים אותנטיים, או שהוא ערך את המקור בסגנונו של הכותב ולא בסגנון שלו.
שנית, באמת, אבל באמת, אין שום השלכה על ההיסטוריה ועל השאלה מי היה יוספוס, בין אם ציטט את ניקולאוס כלשונו, בין אם הוסיף שם פרשנות, או הסתייגות, או אפילו אם לא דייק בהעתקה, זה פשוט קשקוש. ניצול של כלי מתחום המדעים המדוייקים, לצורך ספקולציה מקרטעת של מדעי הרוח.
דבר נוסף שמוזכר בכתבה, וכנראה הוא זה שאמור להשפיע על מליארדי אנשים, הוא בחינתה של 'העדות הפלביאנית', הקטע בו יוספוס לכאורה מהלל את ישו הנוצרי. גם כאן, האלגוריתם לא יכול לקבוע במאה אחוזים שיוספוס לא כתב את הקטע, מן הסיבות שנתבארו, הקטע של העדות הפלביאנית נחשב כמוטל בספק, ולפי הרבה חוקרים מזוייף (גם חוקרים אוונגליסטיים רבים מודים בכך), כך שלא מדובר בשינוי עולמם של מליארדים, הרי הנצרות לא בנויה על הערכתו של יוסף בן מתתיהו, וגם אם הוא היה מחרף את ישו זה היה תורם לנצרות (הוכחה שמישהו בכלל ידע שישו קיים).
אם תהיתם אגב על המשאבים המושקעים במחקר משנה עולם אשר כזה, אז לפי הכתבה כבר 5 שנים שמקימים את התשתית, הם קיבלו גאנט ל3 שנים קדימה מעכשיו, ומניחים שעוד שנה כבר יתחילו לבא התוצאות…
עצוב, שאלו הם פני המחקר בזמננו, עבודות רציניות בהיסטוריה, צריכות להיות בנויות על מחקר היסטורי, זה נחמד לשלב איזה ממצא אלגוריתם כדי לסייע למשהו, אבל זה לא העיקר. הנהירה לכיוון 'משהו מדוייק', פוגעת באיכות התחום.
מחקר חדש אחר התפרסם השבוע, גם הוא קשור למדעים המדוייקים, אבל במקרה הזה התרומה שלהם משמעותית, ועדיין, הכותרת קליקבייט מגושם:
אפילו מבחינה תחבירית, אין דבר כזה 'אירועים בתנ"ך', אבל ניחא, המחקר באמת חדשני, בכך שהוא מכניס באופן שיטתי את השימוש בתיארוך על פי מצב השדה המגנטי בזמן המאורעות, העיקרון ידוע כבר מזמן, אבל כדי להשתמש בו צריכים להרכיב רשימת כיול של אירועים שתאריכם ומיקומם וודאי, רשימות הכיול ממוחשבות ומתוחכמות, אבל הן לא 100% (זה כמו פאזל שמורכב על ידי בינה מלאכותית, כאשר אין לנו את כל החלקים, חלק אחד יכול להיות מתאים מבחינה הגיונית על פי הנתונים שבידינו למקום X בעוד האמת שהוא שייך למקום Y).
לענינינו אומתו מספר מקרים המתועדים בתנ"ך של כיבוש, הן ע"י הארמים, והן ע"י האדומים, בזמנים המתאימים לפי המתואר בתנ"ך. אנחנו מוחלים על הקליקבייט, ומקוים שהשיטה הזו תביא לנו עוד ידיעות מעניינות מן ההיסטוריה.
גם מכנס מחקרי עיר דוד, אנחנו מקבלים חדשות מעניינות מתחום המדע המדוייק, הכותרת התפרסמה כבר לפני מספר חודשים, והובאה באתרינו בזמנו, מה שקיבלנו עכשיו הוא סקירה מדוייקת של החוקרת על ההתחקות אחרי נתיב הוניל מהארצות הרחוקות במזרח, עד לכוסות היין של מלכי יהודה:
אפרופו עיר דוד, גם גרשון גליל התגלה השבוע שוב בתכנית של ריקלין, הוא מנסה לשחזר כתובת מלכותית מתוך שרידים שלדבריו נופצו בימי מנשה, כתובת המזכירה את חזקיהו המלך ואת הבריכה ששיפץ כמתואר במקרא, השחזור נסמך על כמה וכמה ספקולציות, ולא היה מזיק לשלב כאן איזה אלמנט של מדע מדוייק שיעזור…
חברים יקרים (הודעה באנגלית תובא בהמשך בפוסט נפרד – מאמרים הוגשו לכתבי עת מדעיים עם שיפוט). אני שמח לבשר לכם שעלה בידינו לפענח כתובת מלכותית מונומנטלית מירושלים, ולקרוא בה את שמו של המלך חזקיהו. לראשונה פוענח שמו של מלך יהודה בכתובת מלכותית מונומנטלית עברית חוץ-מקראית – וזו פריצת דרך חשובה מאד בחקר תקופת המקרא, שכן עד היום היה מקובל שמלכי ישראל ויהודה לא נהגו לכתוב כתובות מלכותיות מונומטליות או להציב אסטלות לציון הישגיהם. הכתובת התגלתה לפני למעלה מעשור במסגרת חפירות באזור מעיין הגיחון בגן הלאומי עיר דוד בירושלים בשנת 2007, בניהולם של הארכאולוגים אלי שוקרון ורוני רייך. היא פורסמה לראשונה בשנת 2008, אולם לא עלה בידי המפרסמים לקרוא את שמו של המלך חזקיהו. היא נמצאה בתוך מילוי של אבנים ועפר – שכלל חרסים רבים המתוארכים לסוף מאה ח' לפנסה"נ – סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של הבריכה החצובה, במרחק של כמטר וחצי משפת הבריכה, ובגובה של כמטר יחסית לרצפת הסלע, דרומית לבריכה. היא נרשמה על-גבי לוח אבן-גיר (מסוג מיזי-חילו) שעוביו 4.5 ס"מ, רוחבו 9.5 ס"מ, ואורכו 13.5 ס"מ.אני ושוקרון Eli Shukronקוראים בשורה הראשונה את השם: "[ח]זקיה[ו]", ובשורה השנייה את המילה: "[הב]רכה.ב…", היא אולי הבריכה הנזכרת במל"ב כ, כ: "ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה …". בשורה השניה ניתן להשלים "[עשה.את.הב]רכה.ב[ירושלים]".
זו תגלית חשובה ביותר המשנה את פני המחקר, שכן עד היום היה מקובל שמלכי ישראל ויהודה, בשונה ממלכי המזרח הקדום, לא נהגו לכתוב כתובות מלכותיות מונומטליות או להציב אסטלות לציון הישגיהם. המלכים הישראליים נזכרו אמנם בכתובות חוץ-מקראיות אשוריות, בבליות, ארמיות, מואביות וכן גם על-גבי טביעות חותם עבריים – אך זו הפעם הראשונה שבה פוענח שבר של כתובת מלכותית עברית מונומנטלית המזכירה את שמו של המלך שהישגיו פורטו בה. התגלית מחזקת את גישת החוקרים ההולכים בדרך המלך המדגישים את מהימנות המקרא, ששכן היא מלמדת שלנגד עיניהם של מחברי הטקסטים המקראיים ההיסטוריים עמדו כתובות מלכותיות מונומנטליות, שחוברו בידי סופרים בני זמנם של המלכים הנזכרים במקרא. כתובת חזקיהו גם מסייעת להנחה שכתובות נוספות מירושלים חוברו בימי חזקיהו בידי אותם סופרים, ואף הן הזכירו את שם המלך, ובהן שבר של כתובת מלכותית מונומנטלית שמצא הארכיאולוג יגאל שלה בעיר דוד, המתעדת אירוע שחל בשנת שבע עשרה, וכן גם שבר של אסטלה/כתובת מלכותית מונומנטלית שנמצאה בעופל, ותיארה אולי מפעל מים (שעוביה כ-10 ס"מ, רוחבה 24 ס"מ ואורכה 27 ס"מ).
כתובת חזקיהו דומה מאד כאמור לשבר של כתובת מלכותית מונומנטלית, שנמצאה כ-130 מטר דרומית מערבית לכתובת חזקיהו בידי יגאל שלה (ראו בפוסט קודם). הכתובת נחרטה על אבן מסוג "מיזי-אחמר", וגודלה דומה לכתובת חזקיהו: רוחבו 8 ס"מ, אורכו 12 ס"מ, ועוביו 3.4 ס"מ. צורת האותיות ותנוחתן דומה מאד בשתי הכתובות, אבל סוג האבן שונה, וגם עובי הלוחות. הואיל והכתובת נרשמה כנראה בידי אחד הסופרים שחיברו גם את כתובת חזקיהו, ואולי בידי אותו סופר, יש להניח שאף היא נרשמה בימי חזקיהו, וייתכן שגם בה מופיע שמו של המלך חזקיהו. סביר להניח שהיא נפתחה בציון שמו של המלך (חזקיהו), שם אביו (אחז) ותארו ("מלך יהודה"). צבירת הכסף, ואולי גם צבירת רכוש נוסף, שצויינו בשורה הראשונה של הכתובת ("…צבר.הכ[סף]"), ואולי גם בתחילת השורה השנייה, מזכירים את הכתוב במל"ב כ, יג: "ויראם (חזקיהו) את כל בית נכתה: את הכסף, ואת הזהב, ואת הבשמים, ואת השמן הטוב… ואת כל אשר נמצא באוצרתיו." בשורה השנייה והשלישית באה כנראה הנוסחה: (2) "[… ויהי.] בשבע. עשר[ה. שנה. למלך. חזקיהו] (3) [ב… יום. בחדש. ה]רבעי";השוו למל"ב כב, ג; כה, א, כז; וכן גם למל"א יב, לג, ועוד. שנת 17 לחזקיהו היא שנת 708/709 לפנסה"נ, כשמונה שנים לפני מסע סנחריב למערב. הכתובת דנה אולי במפעלי בניה של חזקיהו או במלחמתו נגד הנוודים בדרום הארץ הנזכרת בספר דברי-הימים-א ד, לט-מב.
כתובת חזקיהו והכתובות הנזכרות לעיל, כולן נופצו כנראה במכוון לאחר מות חזקיהו. בראשית ימי מנשה בנו של חזקיהו מלכו ביהודה שריו של מנשה, שהומלך בגיל 12. שרים אלה שינו את המדיניות של חזקיהו בתחומים דתיים–פולחניים, כלכליים, ופוליטיים, כפי שעולה מתיאור מלכות מנשה במקרא ובמקורות האשוריים. עדות למאבק הקשה בין המתנגדים למדיניות מנשה לבין תומכיו, ולדיכוי האכזרי של מתנגדי מנשה בירושלים, באה במל"ב כא, טז: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מילא את ירושלים פה לפה…". לחזקיהו היו אויבים רבים ביהודה ובירושלים שנפגעו מפעילותו ובהם גם כוהני המקדשים אותם הוא השבית במסגרת הרפורמה הפולחנית שערך, ובהם גם כוהני המקדש ליד המעין בעיר דוד, שבו נמצאה מצבה. כידוע שילם חזקיהו מס כבד לאשור וסביר להניח שגיוס הכסף ששולם לאשור פגע כלכלית גם באוכלוסית ירושלים. אשר על כן, סביר להניח שהכתובות שהוצבו לכבוד מעשיו של חזקיהו נופצו בתחילת ימי מלכותו של מנשה בנו, כחלק משינוי המדיניות שבה נקט מנשה, ובנסיון למחוק את זכר הישגיו של המלך חזקיהו. תופעה זו מוכרת לנו הן מהמזרח הקדום, למשל, מחיקת זכר פעולותיה של חתשפסות בידי תחותמס ג'; ניפוץ הכתובת הארמית מתל דן בידי הישראלים שכבשו מחדש את העיר; והשחתת פני סנחריב מלך אשור בתבליט לכיש; והן למשל מתקופת האימפריה הרומית, אשר בה מוכרת התופעה המכונה בשם: Damnatio memoriae
כתובת [שבנ]יהו, אשר על הבית, שנמצאה במערת קבר מס' 35 בכפר השילוח, וזמנה סוף מאה ח' לפנה"ס, אף היא הושחתה במכוון בדיוק במקום שבו רשום שמו של [שבנ]יהו (לדעת קלרמון-גנו באמצעות פטיש). בדומה לכך נפגעה גם הכתובת השניה הסמוכה לכתובת [שבנ]יהו. הפגיעות המכוונות בכתובות הללו קשורות אולי למאבק בין שבנא לבין אליקים בן חלקיהו המתואר בפירוט בישעיהו כב, טו-כה.
כתובת חזקיהו הוצמדה כנראה לקיר של המקדש הסמוך למעין הגיחון, או לקיר של מבנה מנהלי סמוך, בדומה לכתובות האחרות שנזכרו לעיל. שבר קטן של אסטלה מלכותית מונומנטלית, ממאה ח' לפנסה"נ, נמצא כידוע גם בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל הצפונית. ברור אפוא שמעתה אין עוד לטעון שמלכי ישראל ויהודה לא הנציחו את פעלם, תוך ציון שמם, על גבי כתובות מונומונטליות ואסטלות, וזאת פריצת דרך חשובה מאד בחקר המקרא ותולדות ישראל בתקופת המקרא.

צילום: גרשון גליל:

מן הצד השני, ובהקשר של פרשת השבוע, מראיין מתן חסידים את יהושע ברמן, העוסק – בין השאר – בשאלה, האם באמת תורת התעודות יכולה לחלק את פרשת המבול לשני טקסטים נפרדים וקוהרנטיים? (רמז: לא), הוא מראה איך בהצעות הטקסטואליות אין שום שמץ של מדע מדוייק, והן לא עומדות בפני ביקורת בסיסית.
השבוע נתקלתי גם בחיבור  מעניין של בני דונביץ, בו הוא עומד על הרעיונות שמאחורי תיאוריית האבולוציה, ברמה הפילוסופית, ומראה בהם מגמות מעניינות, החיבור במלואו נמצא כאן.
החיבור קצת עמוק ומורכב, וקופץ מההיסטוריה הרחוקה של הדרויניזם, אל זמננו, נעתיק לכאן מספר סעיפים:

 

​ס.  סדרת אונטוגנזות (אונטוגנזות של מספר דורות) אומנם יכולה להציג השתנות "רציפה" או "מגמתית" בהופעת עצמה, ברמת תכונת מין כלשהי, דרך מעבר מתפוצה רחבה של הומוזיגוטים רצסיביים לתפוצה רחבה של הומוזיגוטים דומיננטיים והטרוזיגוטים (או דרך מעבר בכיוון ההפוך). השתנות כזו אינה כרוכה, או אינה כרוכה בהכרח, באיבוד גנים ברמת המין ו/או בקליטת גנים חדשים במקומם דרך מוטציות. השתנות כזו אומנם כרוכה בשינוי מורפולוגי או פיזיולוגי כלשהו, בקצב ההתפשטות ובמידת העצימות, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, אך אין אנו לומדים מתוך הבנתה על כך שאיזשהן מוטציות מאפשרות את התרחשותה בזמן אמת. במילים אחרות, דרווין מעולם לא ניתח "תהליך השתנות" שבו איזשהן מוטציות ממלאות איזשהו תפקיד באופן מובנה.

​סא.  הוכחה מתמטית לכך שהתאמה לתנאי הסביבה של אוכלוסיות תת-מיניות, דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים, מתאפשרת גם אם שכיחויות האללים ברמת המין אינן משתנות, נכתבה על ידי המתמטיקאי הרולד הארדי והרופא וילהלם ויינברג במקביל ובאופן בלתי תלוי זה בזה בשנת 1908. מדובר בהוכחה מאוד ידועה שמלמדת על כך שהמאגר הגנטי של מין דיפלואידי, ברמת הגנים הפולימורפיים, גולם את הפוטנציאל להתאמת האוכלוסיות שתחתיו לתנאי הסביבה מתוקף טבעו! במילים אחרות, בכל רגע נתון, המאגר אינו זקוק להתחדשות כלשהי, הן במובן של הוספת לוקוסים לכרומוסומים, הן במובן של החסרת לוקוסים מן הכרומוסומים והן במובן של שינוי במבנה הנוקליאוטידים בגנים המהווים את הלוקוסים, כדי לאפשר לאוכלוסיות שתחתיו להסתגל (באופן תמידי) לתנאי הסביבה המשתנים (באופן תמידי).

​סב.  המסקנה המתבקשת נוכח ממצאים של עשרות שנים, שיכולה להפוך גם לכלל אצבע, היא שאם הדבר שהברירה הטבעית מרסנת בעולם המינים באופן מובהק הוא "התפשטות גנוטיפים בעלי תאימות נמוכה לתנאי הסביבה, ברמת המאגר הגנטי היציב", קל וחומר שהדבר הנוסף שהיא מרסנת הוא "התפשטות מוטציות". היחס הלא פרופורציונלי בין שיעור המוטציות החיוביות (ששכיחותן עולה בהתמדה ברמת המין) שתועדו בפועל, בצורות חיים דיפלואידיות, בניסוי אמפירי ובתנאים טבעיים (אפס), לשיעור הדוגמאות להתאמה הדרגתית של אוכלוסיות לתנאי הסביבה (אין ספור), הוא הסיבה לחופש להניח שהדבר הנוסף שהברירה הטבעית מרסנת בעולם המינים הוא "התפשטות מוטציות" (על מנת להבטיח את התמדת יציבות המינים. אחרת, קיומם היה פוסק לאחר תקופת חיים של דור או שניים). כלל האצבע כאן הוא שלפחות ביצורים המתרבים ברביה מינית, נוסף לביטוי דרך מיון הגנוטיפים (מה לשכיחות גבוהה ומה לשכיחות נמוכה), הברירה הטבעית מתבטאת גם דרך ניפוי מוטציות ולא דרך מיון מוטציות.

 

ולסיום, משה מנשהוף (שמתורתו טעמנו כאן), חוזר שוב על ההבהרה:
גולשים יקרים, אתם מקבלים למייל הפניה למאמר האחרון שפרסמנו השבוע, אך היום חשוב לנו שתקראו גם את המאמרים הקודמים, עקב המצב…
לקריאה
לקריאה