האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

מיהו אדם? פיל בחנות חרסינה

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

מאת: אליעזר אייזיקוביץ’:

פיל, גורילה ואלגוריתם נכנסים לבר ומבקשים זכויות * זו לא תחילתה של בדיחה אלא דילמה יסודית המתחדדת ככל שערכו של האדם הולך ומטשטש

תכירו את הפילה “הפי”. כבר ארבעים שנה שהפי היא דמות מוכרת בגן החיות ברוקנס שבניו יורק, לשם הובאה מאפריקה לפני ארבעים שנה. יש לה אופי חביב ונוח, והיא משעשעת ומרשימה את המבקרים בממדיה העצומים, באוזניה הגדולות, ובמתזי המים שקולחים מפעם לפעם מהחדק הארוך שלה. עד כאן התיאור של הפי אינו שונה מכל פיל או פילה המצוים בכל מקום אחר בגלובוס. אבל הפי היא בכל זאת משהו אחר. לא כל פיל זוכה לככב בעיתון הניו יורק טיימס, אבל ‘הפי’ – כן.

הרקע לכתבה לה זכתה הפי היא עתירה יוצאת דופן שארגון אמריקאי הגיש בשמה. לפי עמדת ארגון “זכויות לא-אנושיות” (Nonhuman Rights Group – באנגלית זה נשמע יותר טוב) הפילה הפי זכאית להגנת החוק במסגרת עקרון “הביאס קורפוס” הקובע כי אין לשלול חירות ללא אישור בית המשפט. “החוק אומנם מתייחס לבני אדם”, טענו העותרים, “אבל אם אנו מבקשים למנוע אפליה יש להחיל אותו על כל יצור אינטליגנטי באשר הוא – לרבות פילות אפריקניות!”

המשמעות המעשית היא שיש לשחרר את הפי מ”המאסר הבלתי חוקי” בה היא נתונה בגן החיות ברונקס ולהעביר אותה לטבע או לסביבה משוחררת יותר שבה תעשה ככל העולה על רוחה הפילית בלי שאלפי עיניים סקרניות יינעצו בה בכל יום.

אם אתם סבורים כי  דינה של עתירה כזאת להידחות על הסף, הרי שאינכם שופטים בבית המשפט הניו יורקי.

ערכאה נמוכה של בית המשפט אומנם דחתה את העתירה אך לא שללה את זכותם של העותרים לפנות לערכאה גבוהה יותר ואלה אומנם עשו כן. בית המשפט העליון של ניו יורק, שנתן את פסק דינו בשבוע שעבר, חזר ודחה את העתירה, אבל רק ברוב של חמשה נגד שניים. שניים מהשופטים סברו כי יש ממש בדרישה להעמיד את ‘הפי’ במדרגה זהה לבני אדם ובכך להעניק לפיל האפריקני “זכויות אדם” (מסתבר שלפי ההיגיון הזה לא יהיה מנוס מהענקת זכויות אדם גם לפילים שאינם אפריקאים או לסתם בעלי חיים – אחרת יואשמו השופטים בגזענות ובאפליה).

חשוב להדגיש שלא מדובר על “צער בעלי חיים” במשמעות הרגילה של המושג.

לית מאן דפליג שהתעללות שרירותית בבעלי חיים אסורה. ואכן, העותרים לא טענו ש’הפי’ מוחזקת בתנאים בלתי סבירים. אדרבא, גן החיות ברונקס ידוע בטיפול המקצועי הניתן לבעלי החיים המוחזקים והעותרים לא חלקו על כך עובדתית. מה שהם יצאו כנגדו היא עצם האבחנה בין אדם לבעל חיים. לדידם חלוקה זו משקפת חשיבה ישנה ואנתרופוצנטרית שאחת דינה לעבור מן העולם. דין אחד למהלך על שניים ולמהלך על ארבע (ושמא גם למרבה רגליים המהלך על חמישים…).

***

טשטוש תחומים דומה מתבטא במקרה המוזר של בלייק למון, עד לא מכבר מהנדס בחברת ‘גוגל’.

למון הוא חבר בצוות המפתח תוכנה בשם ‘לומדה’ – תוכנת בינה מלאכותית המנסה לדמות שיחה אנושית באמצעות הזנתה במיליוני שיחות אמיתיות שהיא אוספת מרחבי הרשת. לטענתו, התוכנה פיתחה יכולת תבונית אמיתית, כפי שהתרשם ממאות שיחות שקים “איתה”. היא לא רק מדמה שיחה אנושית אלא עומדת בקריטריון בסיסי של מודעות עצמית. לפיכך יש להכיר באנושיותה ולהעניק לה “זכויות אדם”. בראש ובראשונה, אסור לכבות אותה ללא הסכמתה, פעולה שעשויה להיות שקולה לרצח.

כאשר מנהלי ‘גוגל’ סירבו להתייחס ברצינות לטענותיו למון הגיש נגדם תביעה לבית המשפט. בעצם המשפט הקודם לא  היה מדויק. למון טען כי את התביעה הגיש לפי בקשתה המפורשת של ‘לומדה’…

את בכירי החברה שסירבו לקבל את טענותיו האשים למון ב”גזענות” (זה דווקא היה צפוי. שום תביעה בימינו אינה שלמה בלי שתשורבב בה טענת הגזענות שהיא בבחינת דבר מתבקש ומובן מעליו), ב”רובוטופוביה” (שנאה עיוורת כלפי מכונות וסירוב להכיר באנושיותן, רק משום שגופן אינו עשוי בשר ודם), דעה קדומה, ואפילו אפליה דתית (ה”דת” של התוכנה שוללת כיבוי או שינוי הקוד ללא הסכמה).

בשלב זה לא ברור מה יעלה בגורל עתירתו של בלייק ומהו העתיד הצפוי לתוכנת לומדה.

האם דעת המיעוט בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק היה מסכים שמתן זכויות לתוכנת מחשב אינו שונה ממתן זכויות לפיל? אחרי הכל, מה זה אשמתה של ‘לומדה’ שאין לה חדק? וכי על החדק לבדו יוגדרו זכויות?

***

אם חשבתם שהמקוריות של חובבי הזכויות נעצרת בתוכנות מחשב ובפילות חביבות – טעיתם.

בשנים האחרונות יש תנועה התובעת מתן מעמד אישי וזכויות לנחלים, עצים, נהרות והרים. באמריקה קבוצת אקטביסטים דורשת מתן מעמד לאגם אירי, הימה הגדולה ביותר בצפון אמריקה. באירופה קבוצה הנתמכת בידי הפורום הכלכלי העולמי דורשת להעניק הכרה דומה לנהר הלואר, הארוך ביותר בצרפת. הצד השווה בכל אלה הוא טשטוש התחומים המכוון בין אדם למה שאינו אדם.

הסירוב להכיר בייחודו של האדם בא לידי ביטוי בסיפור שהתרחש לפני כמה שנים בגן חיות בסינסנטי כאשר ילד נכנס לכלוב של גורילה. הגורילה, המכונה “הרמבה”, אספה לחיקה את הילד. היא אומנם לא ניסתה לפגוע בו אבל לכו תסמכו על יצור במשקל 150 ק”ג. האופציה של הרדמת הגורילה באמצעות חץ הרדמה נשללה מחשש שבמצבה המטושטש היא תפגע בילד. לא נותרה אפוא ברירה כי אם להביא למקום ציד שירה בגורילה למוות.

האירוע חולל שערורייה. חלק מהמגיבים טענו כי גן החיות ביצע “רצח” כאשר הרג את הגורילה על לא עוול בטלפיה. “הגורילה המסכנה לא צריכה לשלם בחיה על הרשלנות של הורים טיפשים שלא השגיחו כהלכה על הילד שלהם,” טענו. חובבי זכויות החי מהרו להצביע על כך שהתנהגות הרשויות הפגינה יחס בלתי שוויוני כלפי יצורים חיים שאינם בני אדם. “היתכן שזכויות יינתנו רק למי שאיתרע מזלו להיוולד בן אדם?!”.

השקפות אלה, עקומות ככל שתהיינה, אינן מפתיעות. בחברה שרואה באדם יצור נעדר נשמה ונטול ייחוד לא פלא שיש מי שמבקשים להשוות בינו לבין חיות, אגמים, ואפילו תוכנות מחשב. אם נוטלים מהאדם את צלם האלוקים כל מה שנשאר הוא רק קליפה חלולה.

 

 

4.6 10 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
2 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
Rony
Rony
1 month ago

ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל – כבר אמרו את זה קודם – אם אין יראת ד’ איש את רעהו חיים בלעו – אבל ב”ה אנחנו עמך וכו’ – יישר כוחך

שלום
שלום
1 month ago

מאמר מעולה יישר כוח לא להמאמין שזה המצב

2
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x