ממצא ארכיאולוגי חדש עשוי לשפוך אור על גבולות ממלכת דוד ושלמה
 מי שאינו מקבל את הכתוב במקרא כ'כזה ראה וקדש' שואל עצמו, מטבע הדברים, על מידת הדיוק של התיאורים המקראיים; שואל ובוחן את הדברים לאור ראיות אחרות – ובעיקר ממצאים ארכיאולוגיים. כך, למשל, עשוי התוהה לתהות: האם בכלל היה מלך בשם דוד, שהקים שושלת מלכים? תהייה זו כנראה מצאה את פתרונה בשנות ה- 90', עם מציאת כתובת תל דן – כתובת נצחון בארמית קדומה – המזכירה את "(מל)ך בית דוד" כאחד המנוצחים – אות וראיה שהיה 'בית דוד'. כתובת תל דן במוזיאון ישראל; 'בית דוד' מודגש בגיר. מהויקיפדיה, מעלה: Oren Rozenאו קיי… אז גם הספקנים יודו שכנראה היה דוד שהיה הראשון לבית דוד – אך האם באמת היתה לו מלכות – בכלל וכה מפוארת בפרט, כמתואר בסיפור המקראי? זה (היה?) וויכוח ידוע בין ארכיאולוגים; כאשר המינימליסטיים שבהם טענו, כי אין ראיות לקיומה של ממלכה משמעותית בתקופת דוד ושלמה; לכל היותר ראיות למנהיגים מקומיים ששלטו בחבל ארץ קטן בדרום יהודה. לדידי לפחות, גם בעיניים ביקורתיות (הגם שאינן מקצועיות), גם ספקות אלו יושבו עם גילויים ארכיאולוגיים מרשימים בתחילת שנות ה- 2000; כגון החפירות בחורבת קייאפה שבעמק האלה, שחשפו עיר מרשימה מתקופת דוד – עיר מבוצרת עם חומה, המתאימה לעיר מחוז של מלך רציני, ולה מאפיינים המעידים על היותה עיר ישראלית (כתובות בעברית; העדר עצמות חזיר ועוד). ממצאים נוספים המסייעים להסיר ספקות מסוג זה הם ממצאים בתוך ירושלים; שלפי פרשנות אחת כוללים חלק מארמון דוד (בעיר דוד) וחלק מחומות שלמה המלך לעיר – וכך או אחרת, מעידים על גודלה של עיר הבירה אז.
או קיי… אבל אלו עדיין לא ראיות לכך, שמלכות דוד השתרעה הרבה מעבר לשטח יהודה; ובטח שלא כפי התיאור המקראי המובא בראש הרשימה לעיל – עד הצפון הרחוק למדי. וכאן נכנס לתמונה הממצא החדש: אָבֵל בֵּית מַעֲכָה הוא (כיום) תל באצבע הגליל, כ- 2 ק"מ דרומית למטולה, הנזכר שלוש פעמים במקרא; פעם ראשונה אגב המרד של שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי בדוד המלך – כעיר שאליה הוא נמלט ובה ביקש מחסה; ואותה אִשָּׁה חֲכָמָה מִן-הָעִיר מתארת אותה כ'עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל'; ממילא חלק ממלכות דוד בצפון הרחוק. האמנם? חפירות ארכיאולוגיות נערכות בתל החל משנת 2013, והן כבר הניבו בעבר ממצא מענין: ראש פסל הנראה כמו מלך (דווח עליו ברוטר: https://rotter.net/forum/scoops1/479075.shtml ). השבוע התבשרנו על ממצא מענין נוסף:
בהנחה שהתיארוך אכן מדויק, לפנינו ראיה המצביעה על כך, שבתקופה המדוברת – תקופת הממלכה המאוחדת – תושבי המקום היו ישראליים; ולא כפי סברות אחרות, פינקיים או ארמים. אמת, גם בהנחה זו, לא מדובר עדיין בראיה החלטית; שהרי יתכן, למשל, והכד היה שייך לישראלי, ששלח אותו לחברו הפינקי; אך צוות הארכיאולוגים החופרים (מהאוניברסיטה העברית ומקולג' נוצרי בלוס אנג'לס) בהחלט רואה בכך ראיה משמעותית להיותה של העיר ישראלית, ולכן גם לכך שהממלכה המאוחדת השתרעה הרחק הרחק צפונה. מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע (שמואל ב, יז, יא) ועוד קצת. מקורות ופרטים נוספים: |
ירושלמי ציוני תמיד ראשון, ואנחנו אחריו…. (אגב, העיר חכם אחד, שלפי שמואל ב כ, בניהו בן יהוידע (שנמנה על הכרתי והפלתי) ביקר באבל מחולה).
יש להוסיף את תגובתו המוערכת של פינקלשטיין:
מכיון שמדובר בממצא מהמאה העשירית, והתנ"ך לא התחיל להיכתב לפני המאה הששית, לא סביר שיש קשר בין הממצא לתנ"ך. הכיתוב הוא בשפה המשותפת גם לפניקים, ולכן נראה שמדובר בעיר פניקית, השם בניהו (בהנחה שהתעתיק נכון, כי יש הרבה סיבות לפקפק בו ואפילו המון), אינו מוכיח ישראליות, גם בארם היו מלכים שנקראו בשמות עם הסיומת יהו, שהרי מקורה של האלהות הוא דרומי בכלל, למעשה אפילו אם הישות כונתה ישראל, אין שום הוכחה שהיא היתה ישראלית במובן התנכ"י, או ישראלית במובן של רבי עקיבא. לכן אין למהר להתרגש מהממצא.