בפירנצה שבאיטליה נפגשו להם, איש מדעי המחשב מייל דיויד גלרנטר, שלאחרונה 'ויתר על הדרויניזם', יחד עם המתמטיקאי דיויד ברלינסקי, אחד המתנגדים הקטלניים של האבולוציה האקראית, ועמם הפילוסוף של המדע סטיבן מאייר, בהנחיית פיטר רובינסון ממכון הובר של סטנפורד, פטפטו להם המסובים על הבעיה המרכזית מבחינה מדעית באבולוציה – מתמטיקה, ולכן נקרא הסרטון "אתגרים מתמטיים לתורת האבולוציה", ממצאים ניתן לפרש, 'הגיון' זה דבר גמיש, המתמטיקה היא עקשנית.

בין השאר עולה השאלה האם תכנון תבוני הוא הסבר מספיק (לא מובן מאליו, כל הנוכחים אינם אנשים דתיים, ולא הגיעו לכפירה באבולוציה דרך האמונה).

בעוד ברלינסקי כבר רגיל ליחס המתנשא של הממסד כלפיו, גלרנטר חדש בענין הזה, "אין שום משהו שמתקרב לחופש הדיבור בענין הזה", הוא אומר. "הם ישמידו אותך אם תאתגר אותם אינטלקטואלית".

מי שישמע את הרמן בואמה מתאר איך ביטול הרצאתו בכנס האגודה הלאומי להוראת מדעים באפריל האחרון נעשה "כמו הגסטפו הדרויניסטי", לא יתפלא מהביטוי "הם ישמידו אותך", ארבעה מאבטחים גררו אותו, בעוד שלשה פקידים דוחפים מאחור ומכריזים כי הנאשם 'קידם מדע מזוייף'…

טוב, המקארתיזם האקדמי והליברלי אינו חדש, פגשנו אותו עשרות פעמים, אבל זה פשוט הזכיר לי את מאמרה הפשוט והנוקב של ארנה בר הון: "האינקויזיציה של המדע":

כל ניסיון לכפות דעה על אנשים הוא ניסיון חמור, ולכן הניסיון של גופים מסוימים במדינה לכפות עלינו את תורת דרווין ותורות מדעיות נוספות, הוא ניסיון חמור ביותר, שגובל בפשע חינוכי-מוסרי

הפולמוס המתוקשר סביב דעותיו ופיטוריו של המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבריאל אביטל, מוביל את כולנו אל חשכת ימי הביניים. הנהלת האוניברסיטה העברית נקטה צעד שערורייתי: היא הפסיקה את הלימודים לאות מחאה על דעותיו של ד"ר אביטל. ומשרד החינוך הגדיל לעשות: הוא פיטר את המדען הראשי כי דעותיו אינן תואמות לדעת המשרד. ומה פשעו הגדול? הוא העז לחלוק על תוקפה של תיאוריית האבולוציה של דרווין ועל תיאוריות מדעיות נוספות.
אוניברסיטה במאה העשרים ואחת אמורה להיות מבצר האינטלקט המודרני והנאור. אוניברסיטה אמורה להפרות דיונים בין דעות שונות ומנוגדות, דיונים שמהם צומחת האמת. אבל האוניברסיטאות כיום, ברובן, הפכו למבצר של דת חדשה: דת המדע. מן המפורסמות הוא שהמדע נשען על אקסיומות. ומהי אקסיומה? אמירה, או עובדה, או קביעה, בלתי מוכחת, שאין לערער אחריה. וזה בעצם נותן לכל התיאוריות המדעיות תוקף של אמונה. על האקסיומות הללו בונים תיאוריות שלמות, שאנו אמורים להאמין בהן ולפעול על פיהן. אלא מה – מכיוון שהמדע מוגבל באמצעי החקירה שלו, התיאוריות מתחדשות מדי פעם וסותרות פעמים רבות את התיאוריות הקודמות. התיאוריה הפיזיקלית של ניוטון פינתה את מקומה לתורת היחסות של איינשטיין, לתורת הקוואנטים ולתורת המיתרים. לא מן הנמנע שיקום בעתיד איזה מדען גאון אחר ויגלה תגלית חדשה, ואז גם תיאוריית היחסות ותורת הקוואנטים לא תהיינה תקפות.
כבודן של התגליות המדעיות במקומו מונח. הן הביאו קדמה רבה לאנושות והן חשובות מאוד. אלא שאין להפוך אותן לדת חדשה, שאין לערער אחריה. אבל הנהלת האוניברסיטה העברית שמכהנים בה פרופסורים נכבדים, בחרה להפסיק את הלימודים מכיוון שמדען אחר עירער על תוקפה של תיאוריה מדעית מסוימת.
התיאוריה של דרוויין הייתה מאז ומתמיד תיאוריה שנויה במחלוקת. המדע, שמנסה לתת לעצמו תוקף בלתי מוגבל, הכריז על התיאוריה הזו כעל תיאוריה שאין להרהר אחריה, וכל מי שמעז לכפור בתוקפה, נדון בדרך כלל לקיתונות של בוז ולתואר של בור ועם הארץ.
בדרך כלל נוצר כאן ויכוח בין אנשים מאמינים ולא-מאמינים, כי אנשי המדע נוטים לחשוב על עצמם כעל אנשים רציונליים. אבל אני כבר הראיתי שבסיס המדע הוא אמונה בלבד, והרציו מטעה אותנו. גם ברפואה מתגלות בכל פעם תגליות חדשות, המערערות את תוקפן של התגליות הישנות. ובכל זאת אנו מאמינים בכל פעם בממצאים החדשים כאילו הם תורה מסיני. אז לא, רבותיי, המדע, עם כל חשיבותו, אינו יכול לנכס לעצמו תוקף של דת, שאין להרהר אחריה. כי גם לדת אין תוקף כזה.
היהדות המקורית מעודדת שאילת שאלות וויכוחים. כל המשנה והתלמוד והגמרא, וגם ספר הזוהר, מתבססים על ויכוחים בין תלמידי חכמים, המעוררים שאלה ומתדיינים עליה, ואז עולות דעות רבות ושונות, וכולם מתייחסים לדעות של האחר בכבוד ובסובלנות, ומבינים שכל אחד מאיר צד אחר של הבעיה, וכל הדברים שנאמרו נכונים. אין ברצוני להיכנס לתוך הוויכוח על תוקפה של תורת האבולוציה ועד כמה היא מתנגשת עם הגישה הדתית המסורתית, מכיוון שלא זה הענין. העניין הוא פלורליזם של דעות וגדולתה של הרוח האנושית. גדולתה של הרוח האנושית היא דווקא ברוח החקירה, בשאלות שהיא מעלה, שאלות שמספקות לנו את התשובות. מתוך גדולת הרוח האנושית הזו הוקמו מוסדות חינוך כמו האוניברסיטאות, שאמורות לאפשר חקירות חופשיות של דעות שונות ומנוגדות.
אם נינעל על תיאוריה אחת מסוימת, אנו שוקעים שוב חזרה בחשכת ימי הביניים. ד"ר אביטל הרשה לעצמו להעלות שאלות כאלה ולפקפק בדעות המוסכמות, ועל כך הוא נענש. מזל שהיום אין לנו אינקוויזיציה, כי אחרת ייתכן שהיו מענים אותו ומעלים אותו על המוקד. הבה ניזכר בגליליאו גליליי, אשר העז לומר שהארץ מסתובבת סביב השמש, במקום הדעה המקובלת של זמנו שאמרה כי השמש מסתובבת סביב כדור הארץ. איש לא האמין לו אז, איש לא שעה לדעותיו, והיום כולם מעריצים אותו.
אנו חייבים לזכור שתוקף התיאוריות המדעיות הוא זמני בלבד, וזה רק עניין של זמן עד שתימצא תיאוריה חדשה שתסתור את התיאוריה הקודמת. לכן, הדבר שעלינו לתת לו כבוד בכל מוסדות החינוך ובמשרד החינוך בכלל, הוא כבוד לעצם החקירה, בין אם זו חקירה מדעית או חקירה מסוג אחר. כי יש חקירות מסוג אחר, חקירות רוחניות שנמצאות בתוך לבו ונפשו של האדם, והן חשובות לא פחות, ואולי יותר, מהחקירות של המציאות החיצונית. כבר מזמן דיברו על המיקרו קוסמוס והמקרו קוסמוס, והדבר אומר שהאדם עצמו הוא מיקרו קוסמוס של הסביבה החיצונית שלו כולה. ברגע שנפנים את הידע הזה, נבין שתוך כדי חקירה עצמית, פנימית, של עצמנו, נוכל לגלות דברים גדולים וחשובים על סביבתנו.
והחשוב מכל, הוא לתת אפשרות ביטוי לדעות שונות, שאפשר לא להסכים איתן, אבל חשוב מאוד להתייחס אליהן ולנהל עליהן דו-שיח. כי בלי דו-השיח הזה בין אנשים, בין מדענים לאנשי דת, בין אנשים עם דעות שונות ומנוגדות בכל תחום – בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות ובאמנות – אין שום הצדקה לקיום האנושי. כל ניסיון לכפות דעה על אנשים הוא ניסיון חמור, ולכן הניסיון של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך לכפות עלינו את תורת דרווין ותורות מדעיות נוספות, הוא ניסיון חמור ביותר, שגובל בפשע חינוכי-מוסרי.
הפסקת הלימודים אומרת בעצם שאסור לתלמיד באוניברסיטה להעלות כל דעה אחרת המנוגדת לדעתה של הנהלת האוניברסיטה, אחרת יכולים חס וחלילה לסלק אותו מהמוסד הזה, המתיימר להיות מוסד חשוב ובעל תוקף. אבל כל מוסד שמנסה לכפות דעה, כל דעה שהיא, על זולתו, אין לו שום תוקף מוסרי. ולכן אני באה כאן לערער על תוקפה של האוניברסיטה העברית וכן גם על תוקפו של כל המדע המודרני, דווקא משום שהוא מנסה לתת לעצמו תוקף של דבר שאין לערער עליו ושיש לכפות אותו. כי כל עוד יש כפייה בבסיס של גוף מסוים, הגוף הזה אינו תקף. נקודה