האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה
10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

נבואות הנחמה שבישעיהו

תמונה של צוות האתר

צוות האתר

נבואות הנחמה שבתורה, מוצגות בתורת תיקון של הקללות, הקללות הן עונש, ואם ישובו ישוב ה' "והיטיבך והרבך מאבותיך", וכך גם בנביאים ראשונים ואף בעמוס, ונתתי מקום לבית ישראל, וישבו על אדמתם, ולא ינתשו עוד, וכדו', תוסר הקללה.

אבל בישעיהו חלק שני בא דבר חדש, וממנו המושג "נבואות הנחמה", נחמו עמי, שיתיישבו על ליבם בנחמה, לשנות את התפיסה. והמציאות הזו היא "יאמר אלהיכם", מבחינת החשבון "לקחה בכפלים", אין צורך עוד בענשים כי כבר נגמר החשבון הזה, וישעיהו מתאר בריבוי גדול של פלאים ומדרגות גבוהות ונשגבות שלא נודעו בכל הארץ ובכל הגויים, וזה באמת נחמה, ומחזיר בכפלים על כל צרותיה. וזה ענין ה"משיח" המקווה.

ואיתלאסתכלא איך נולדה הנחמה הזו ואימתי?

הנה הסדר בתורה ובנביאים בא לייצג את הסדר הרעיוני, ואמנם אף שאינו תמיד כרונולוגי, מ"מ לעתים שהסבה נגלית לפנינו אחרי המסובב. למשל חטא העגל ומעשה המשכן, פחות חשוב מה היה קודם, אלא מה גרם למה, יתכן שכל ציווי המשכן היה משום שגלוי וידוע שיחטאו בעגל, ולכן העגל הוא הסיבה, וכן להיפך. והסדר שבתורה מבאר הענין. וזה כל מהות התורה והנביאים, הסדר שבמציאות, הרובד הפנימי והרובד החיצוני כסיבה ומסובב.

וכאן באות הנחמות אחרי מעשי חזקיה וסנחריב. ולכן יש להתייחס אליהן כקשורות במאורעות הללו, וגם אם נאמר שישנה איזו הוכחה היסטורית שהדברים נאמרו ע"י ישעיה עוד קודם לכל זה, הרי זה משום שבנבואתו נמשך מן הזמן ואמר את הראוי להיות אחרי מעשי סנחריב.

אמנם עדיין יש כאן שני קטבים שונים בתכלית: אחרי נס סנחריב היתה יהודה בעליה רוחנית, וניתן לראות זאת כתחילה של הנחמה הגדולה, והמשך של הנס דחזקיה. אחרי שנים רבות שלא היו ראויים לזה (ומה שלקחו בכפליים הוא גם חורבן ישראל, ועתה יכול להיות איחוד ותיקון. ולכן מוקד הנבואות האלו הוא ירושלים). ואילו בימי מנשה היה להיפך, קלקול שאין גרוע הימנו, ואפשר שדוקא מתוך השפל הגדול הגיע ישעיה לנחמה הגדולה שאז היה צריך לה כניגוד.

וכעין זה מצאנו בזמן השואה שהיו שני סוגים של הוגי דעות, היו שעסקו בנסיונות למשמעות של היהדות והאמונה בתוך החושך, והיו שהניחו למציאות האיומה שסביבם ועסקו בדרכים לבנין לאור ולאחר השואה, כאילו כבר הסתיימה.

עצם העובדה שישעיה חי אחר חזקיה, כך משמע בדה"י שדברי חזקיהו כתב ישעיהו בן אמוץ. וכ"מ גם בס' ישעיהו עצמו. וכמסורת חז"ל שמנשה הרגו. שהרי א"א לב' כחות חזקים כ"כלהתקיים יחדיו מבלי להתנגש.

והנה לפי שיטת הפשט נראה שנאמר בימי חזקיה ובימי הטובה, כי אין זכר כלל לימי מנשה, ומנהג הנביאים כולם לכתוב "בימי" או איזה זמן, וכן בפתיחת הספר לא מוזכר ימי מנשה. (אף שאפשר שכבר פורסם ח"א בחייו). וממילא כל זה ממה שהיה ראוי להיות בימי חזקיהו אם היו אומרים שירה וממשיכים מעצמם את התהליך. ואף ימי מנשה מוכיחים שלא כן היה, שהרי א"א לתלות כל הקלקלה רק באיש אחד. והלימוד מזה הוא עוצם הבטחון של הנביא בטובה שבא תבא, וממילא אם יתמהמה חכה לו. ומה שנאמר בס"פ חזקיהו שיבא החרבן רק לא בימיו, נאמר לאחר מכאן. והסיום בנחמה.

אבל באמת ישעיהו ח"ב אינו רק נחמה אלא גם קשר בין ה' ועמו והשקפה על תכלית העולם הרבה יותר מהצורך של ישראל באותו זמן, וכן ענין עבד ה', ובולט בו מאד ענין ה"נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני", שיש בו ניתוק גמור מהמציאות, אין בו שום סממן מציאותי (ובודאי לא מימי שיבת ציון), וככל שאין אף אחד שמאזין לנביא, ושאין שום קשר למציאות, הדברים יותר נשגבים ויותר גבוהים, שלא כבימי צעירותו שהתיצב מול מלכים ושרים, בימי זקנותו התייצב מול אלהיו והסתכל על בריאתו ממעוף הנביא. שמים חדשים וארץ חדשה.

ולכן ההגיון ההיסטורי מובן מאליו לקורא, שמדובר על ימי מנשה, או זקנת חזקיהו, כי זו צורת הגשת הדברים, בניתוק מהמציאות, ואין טעם לכתוב על זה "בימי מנשה", כי אין שום קשר לימי מנשה, ובאמת כשמתעמקים רואים שכל המושגים כבר כלולים בישעיהו חלק ראשון, אלא שמחמת הקישור למאורעות ולמציאות אינם בולטים ועמוקים כ"כ, אבל לא רק התכנים אלא גם הביטויים כולם נמצאים כבר בראשונה, והוא כמו ס' שמות וס' משנה תורה.

וגם לגבי דברים נשאלת השאלה וכי כל זה נתגלה רק ביום מותו של משה, אלא שהניתוק מהחיים וממוראות המדבר הביאו אותו למצות את הדברים שנמצאים כבר בשמות, והתגברו משם ואילך, כמו "אם שמוע תשמעו" "אתם ראיתם", וממילא נבואות ישעיה ב' נמשכות מנבואות ישעיה א', ומהותם הוא לכשנתנתק מהמציאות ונעמיק ברעיון של התורה והנבואה, זו תהיה המסקנה ממילא. וכאילו משה ביום מותו לא יכל עדיין להתנתק מכל המציאות, ולכן לא גילה כל זה.

והנה היתה מחלוקת בין חזקיה לישעיה, שחזקיה ביקש לכלות זרע דוד, ולא להעמיד צאצאים, כי ראה שהמשפחה המורחבת משפיעה לרעה והמנגנון הזה מסואב, ורצה להעמיד מלך אחר ומנגנון חדש. וישעיה אמר שיש להחזיק במנגנון הישן משום שהוא הנבחר. ובאמת במציאות חזקיה צדק, שהמנגנון היה מסואב ובניו באמת השחיתו את המלכות, וכל זה ראה מראש ברוח קדשו אבל ישעיה בחר בהתנתקות מהמציאות לגמרי, משום שהגיע אל הרעיון הנצחי של הנחמה המיוסד על התכנית, והתכנית היא דרך חיבור לבית דוד, ובמקום שחזקיה אמר שממנשה לא יצא שום דבר, ראה ישעיה שגם ממנשה יכול לצאת. ולכן מאי דמפקדת עבידת.

ולכן מלכים מעלים את חזרתו בתשובה של מנשה, וגם את הכיבוש של הבבלים בימיו, שכבר באו לעיר וכנראה החריבו בה (ואולי על דרך הפשט היה אפשר לפרש בזה את החורבן הנזכר בישעיה), כי בכך היה מיטשטש התהליך הנבואי של החורבן האמיתי, וכן מקצר מלכים בכיבוש שישק את ירושלים, ומבדיל בין מאורע זמני למאורע עליו דברו הנביאים. ובעיניו לא הכיבוש כיבוש ולא התשובה תשובה, אלא התהליך המרכזי. וכמו שרואים בין שמות לדברים, ששמות נוקט את הקו הממלכתי ומתאר את הדברים המרכזיים, ומשנה תורה יורד יותר לפרטים וזה יכול להיראות אחרת. כמו למשל בענין המרגלים, שדברים מגלה שנעשה ע"י דרישת ישראל, אבל מצד שמות אין צורך לרדת לזה, כי המדובר בציווי ה' וזה החלק היותר חשוב.

והכלל הוא שכשרואים למרחוק אין הפרטים מפריעים, ולכן בבראשית הע"ז מפריעה לתיאור הדברים, כי ממקומם של ישראל באותו הזמן לא יכלו לראות למרחוק, והתורה צריכה היתה לסנן להם, ולא להזכירה כלל בכל הספר. וכן לגבי לויתן ותנין וכו', התורה לא יכלה לגעת בזה, ורק בזמן הנביאים כשראו העם יותר למרחוק היה אפשר לגלות ולדבר ע"ז. וכך עניני הקבלה שרק בזמן שכבר אין שום אלילות בעולם ניתן לדבר ע"ז ולראות כיו"ב.

וא"כ זה ענין נבואות ישעיה, שהוא כמו שם ועבר, שס' בראשית השמיטם לגמרי, ואילו האגדה מספרת שהיו מורים לאברהם וליעקב והיה להם בית מדרש, וכן ס' מלכים אינו מדבר מטוב ועד רע על ישעיה החוזה, אלא רק כבעל מופת המניח דבלה על שחין, וכן נאומי משה שלא ידענום עד יום מותו.

וכך בספרות התנאים יש התעלמות גמורה מהחשמונאים ומהנוצרים וממרד בר כוכבא, שלא לערבב ולבלבל, ולשמר את התהליך ההיסטורי המרכזי. ורק בספרות שאחר כך, מתגלים לנו זעיר פה זעיר שם, קטעי פסיפס.

 

תמונה ראשית:  Michael Sgan-Cohen (מיכאל סגן-כהן) – Ktavim

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x