נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

נס וטבע ביהדות

רגילים לחשוב כי דת ומיסטיקה, או דת ונסים הם צמד חמד. מובן שאנשים דתיים האמונים על התנ"ך והאגדה, המרבים בנסים ונסי נסים, אמורים להאמין בנסים המתרחשים תדיר, שהרי לא יבצר מן האל מאומה. אלא שהדברים האלו אינם נכונים, חכמי ישראל הגבילו מאד את האמונה בנסים, ואף קבעו כללים נחרצים בנושא.

הרשב"א כותב:

"לא אאשים אחד מבני עמנו בשאינו מפרש קצת מן הכתובים כפשוטיהם להתחייב אצלו כי הוא משל, מפני שהענין רחוק אצלו לפי הנחת השכל, ולמה נאשים אותו על ככה? ועל כרחנו יש לו להודות בהרבה מקומות שדברו הכתובים דרך משל. ואם נתאמת אצלנו בלא שום ספק שנעשו אותות ומופתים שנשתנה בהם הטבע, וכן נתאמת אצלנו שהשם יתברך יכול לשנות את הטבעים כרצונו לשים מעמקי ים דרך לעבור ולכסות פני האדמה מים, היתחייב מזה שנאמין שעל כל פנים ישתנו הטבעים תמיד בלא טענה? וכי יסופר אלינו כי נראה במקום חמור מדבר ומגיד עתידות הנאמין ונחייב זה להאמין כי דברה?", (שו"ת הרשב"א ח"א ט').

הרשב"א טוען כי העובדה שמוזכרים בתנ"ך נסים אינה סבה להאמין שנסים מתרחשים תמיד או פעמים רבות, ומי שקשה לו להבין קיומם של נסים שונים עליהם מסופר במקרא, יכול לפרשם דרך משל. בשו"ת הרשב"א מובאים דברי רבי ידעיה הפניני המנמק את ההתנגדות לקבל תיאורי נסים:

"ענין שהוא צריך לנו מאד בקיום האמונה, והוא שלא נסבול שיהיו המופתים אלקיים מתחדשים תמיד לכל אדם בכל מקום ובכל זמן, כי מופתי התורה וספרי הקדש לא יהיה זה לפי כבודם וגם לא יהיה לפי כבוד הנביאים הגדולים שהיו מחדשים אותם או מקדימים הידיעה על חדושם לנצח לבות החזקים הקשים, וגם זה בזמן רחוק והפרשים גדולים בין מופת למופת, וגם זה כי התבאר לנו מלשונות התורה והנביאים כי ה' יתעלה לא יחדש מופתים כי אם על צד המעט שיוכל כפי גזרת חכמתו ורצונו הנעלמים", (דבריו מובאים בשו"ת הרשב"א סימן תיח').

אין המדובר רק בכבוד הנביאים, אלא בהשקפה מהותית על העולם. ברור כי האל בלתי מוגבל, אבל לו היה רואה לנכון להתערב בשגרתו של הטבע, הרי בודאי הדבר הראשון שהיה עושה הוא להקל על מאמיניו ושומעי דברו ולהצילם מכל רע, ומאחר שזה לא קורה תמיד – מכאן מוכח שאין להאמין בנסים תדירים. כפי שכותב המהר"ל: "והגומר הלל בכל יום נראה שהוא אומר שבכל עת הקב"ה מנהיג עולמו בדרך נס, ואם כן למה הצדיקים בצרה והרשעים בטובה ואינו מאבד הע"ז מן העולם וא"כ ח"ו אין ביכלתו וזהו חרוף וגידוף", (גבורות ה' פרק סא').

ראה גם רמב"ן (שמות יב') הכותב: "כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר ובעבור זה צוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו".  ורבי אברהם בן הרמב"ם במאמר האגדות כותב: "ומזה תמלט נפשך משתחשוב שהם מעשה נסים כאשר נעשה לנביאים וכי כן יעשה לכל חכם וחסיד ושאין הפרש בין קריעת ים סוף למשה וליוצאי מצרים או לאחר זולת אלו".

בספר יהושע נכתב לאחר סיפור הנס של עצירת השמש: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש", (יהושע ו'). ברור מכל צורת התיאור שבתורה שאין הנס דבר פשוט כלל ועיקר, בשביל להעניש את דור המבול היה צריך לטרוח להכין תיבה ולדחוס בה את כל בעלי החיים ולהציף את העולם במשך תקופה ארוכה וכו', היד ה' תקצר? הלא אפשר היה לכלות את כל הרשעים ברגע אחד ולהסתפק בכך. מכאן ומכל המעשים הדומים ברור שהנסים הם חלק מההשתלשלות הטבעית, ורק העיתוי המדוייק והמטרה הם הם הנס.

על 'פי הארץ' שבלע את קורח, אומרים חכמים: "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה.. אילימא למִבְרֵיה ממש, והא 'אין כל חדש תחת השמש'? (קהלת א'). אלא לקרובי פיתחא", (סנהדרין קי.).

על תחייתו של האיש שנגע בעצמות אלישע אומרים חכמים: "וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו.. תניא: על רגליו עמד ולביתו לא הלך", (חולין ז:), ולא החיהו ממש (רש"י). וכך אמרו על מתים שהחיה יחזקאל, גם לפי השיטה שהיתה זו מציאות ולא חזון נבואי – קמו שעה אחת וחזרו לקברם (סנהדרין צב:).

חכמינו ראו בשינוי הטבע קללה, ולכן ספרו כי חנניה מישאל ועזריה מתו בעין הרע מכיון שנצלו בנס (סנהדרין צב.), "ודאשתמש בתגא חלף", (אבות דר"נ כז'). "כל כמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים טוב ונכון" (רש"י תענית כד:). כאשר התפלל חוני המעגל בתקיפות לירידת גשם אמרו לו חכמי דורו: "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי". ואילו האמורא רבא כאשר התפלל לירידת גשמים ננזף על כך וכמעט שהתחייב מיתה (חולין קלג. תענית כד.). מעשה באדם שגרם לתאנה להבשיל קודם זמנה בדרך לא טבעית ומת מחמת זה (תענית כד.).

חכמים לא ראו את הנסים כדבר מובן מאליו, ורצו לומר כי "עשרה נסים שנעשו בבית המקדש" לא היו בבית השני, (ירושלמי יומא א ד). וכן אמרו "אנן דלא מיתרחש לן ניסא" (ברכות כד). בהרבה מקומות הזכירו כי הנסים נועדו לדורות מסויימים (ב"ב קלד.).[1] מה שמתאים לרעיון של התנאים שהתנה ה' עם העולם בבריאתו. אבל אין לבלבל את הנסים הגדולים, הכרוכים בשינוי ממנהגו של עולם, בהשגחה האלהית, המכונה גם היא נס, כפי שאומרים בתפלה "על נסיך שבכל יום עמנו".

  • הקדמונים קבעו כי גם כאשר נעשה נס, הוא נעשה באופן הקרוב ביותר לטבעי: הרמב"ן כותב שנח עשה את התיבה גדולה בכדי למעט בנס, "כי כן דרך בכל הנסים שבתורה ובנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים", (רמב"ן בראשית ו יט). את ענין העץ שהשליך משה להמתיק את מי מרה מסביר רמב"ן: "נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו והוא סגולה בו", (רמב"ן שמות טו כה). "כל מה שאפשר לעשות בדרך הטבע לא תעשה התורה נס", (רבינו בחיי פרשת נח). "ה' לא ישנה טבע המציאות אבל ימשיכו על הוויתו וטבעו כ"א לצורך גדול", (דרשות הר"ן, ג'). "חפץ ה' לקיים מנהגו של עולם בכ"מ דאפ' והטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי", (דרשות הר"ן דרוש ח'). "כל הנסים שבאו ע"י הנביאים כולם ישתתפו בשהם לא היו מתמידים זמן גדול", (ספר העיקרים ג י). "הדבר המוסכם מכל החכמים התורניים הוא כי הטבע יקר בעיני השם ולא ישנהו אלא להכרח גדול שאי אפשר זולתו", (העיקרים ג' יד', על פי הר"ן כנראה).
  • הרמב"ן מחליט: "מעת היות העולם לא נברא יש מאין אבל עולם כמנהגו נוהג", (רמב"ן שמות כה כד). ואחריו הרשב"א: אחר ו' ימי בראשית הקב"ה אינו בורא יותר יש מאין, ואפילו לא בריה רוחנית, (שו"ת רשב"א רפז'). "כבר ידוע שאנחנו נברח מאד משנוי סדר בראשית", (הרמב"ם, אגרת תחית המתים).
  • "אין דרך השי"ת שיעשה מופתים לבטלה ובמקומות שאפשר זולת מופת", (רלב"ג יהושע ו, ראה בדבריו פרק ד' כיצד מפרש את קריעת הירדן בדרך הטבע). "הקב"ה אינו רוצה לשנות מנהג העולם", (ר"י בכור שור שמות ט ח). "כל דרכיו משפט שלא ישתנו רק הם על משפט אחד.. ואין לטעון מעמידת השמש כי סודו ברור..", (אבן עזרא דברים לב ד). "ואין מציאות להפכו אח"כ להציל יעקב זולת ע"י נס עצום להפך הטבע הפוך עצום ודבר זה קשה בעיני אל עליון לעשותו צא ולמד מדבריהם ז"ל בכמה מקומות", (אור החיים בראשית לא יב, ראה גם דבריו במדבר כ ח). "וגוף הדבר זר מאד שיעשה ה' נס גדול כזה בעבור דבר קטן כמוהו ומה היה הצורך", (מלבי"ם ישעיה לח).

הגדילו לעשות הגאונים שהוציאו מפשוטם כמה וכמה נסים שמסופרים בתורה, כך לגבי דיבור אתונו של בלעם, (ראה רשב"ם וראב"ע), ולגבי תחית המתים של אלישע (הגאונים, מורה נבוכים, שטמ"ק ב"מ קיד: בשם רבינו פרץ, רד"ק), ועוד.

וגם שאר הפרשנים הסבירו בהרבה מקומות כי הנסים נעשו בדרך טבעית, הרשב"ם כותב על קריעת ים סוף:"ברוח קדים, כדרך ארץ עשה הקב"ה, שהרוח מייבש ומקריח את הנהרות", (שמות יד כא). והרמב"ן: "שבאה זו כדרך המקרים שהרי רוח הקדים נשאו", (י יד). ר' שרירא גאון כותב: "לא יבא נס זולתי ממה שיש בדעת וביכולת, אלא שהוא שנוי מנהג העולם ", (תשובות חדשות 224 הערה 73). "כל האותות והמופתים אף על פי שהם דרך נס, עם כל זה אין עשייתם רק על דרך הטבע, והאריך בזה המספיק לעובדי ה' פרק הבטחון", (רא"מ שמות טז כ )[2].

הדברים האלו אמורים לגבי הנסים המתוארים במקרא, (לגבי הנסים שבתלמוד, ראה: תורה שבעל פה, פרק ה'). ואילו לגבי המיסטיקה העממית, אנשי השם ורופאי האליל שבכל דור ודור, כותבים חכמים בחריפות יתירה. רב האי גאון חושב את כל הסיפורים האלו להבל:

"שאלה וכי יש שמות יש מי שיעשה בהם אות או מופת תשובה כל אלה וכיו"ב דברים בטלים אפי' הם צדיקים גמורים אין נעשה להם כזאת.. ומי הוא זה בדורות הללו שאומ' שם המפורש על הים וינוח על החי וימות וכיוצא באילו המעשים, אין אלו כלום אלא דברי שוא אל תאמינו בם", (תשוה"ג חדשות קטו, גנזי שכטר ח"ב 428, אוצה"ג חגיגה כא).

על מעשה שבא לפניו "דבר ברור ומפורסם לאנשי ספרד ומסורת בידם מאבותיהם כי מר נטרונאי גאון בקפיצת הדרך בא אליהם", השיב רב האי גאון: "נראה שלא בא ר' נטרונאי כלל לספרד אדם אחר בא ואמר אני נטרונאי", (שם).

הר"ן קובע כלל כי לפני שמקבלים דבר רחוק מן הדעת יש לחקור יותר מאשר בנושא אחר:

"כל דבר שמציאותו רחוק אין ראוי שיאמינו אלא אחר הדרישה הגדולה וכפי רוחק מציאות הענין כן ראוי שתהיה הדרישה יותר גדולה", (דרשות הר"ן דרוש יא').

הרשב"א כותב כי אפילו אם אין בידינו הסבר לתופעה, אין לחשוב כי מכאן מוכח שהמדובר בנס:

"ואפילו אם יפעל בפלא אין פלא כל מה שיראה בעיני ההמון ואפי' בעיני חכמיהם שהוא פלא מפני שהחכמה אין לה שעור ולא הגיע אדם לתכליתה עד שידע באמת פלא אלהי רצהו השי"ת, שדרכי הדברים הנראים שיוצאים מגדר הטבע רבים מהם טבעיים בסבה שלמה נוהגת תמידות ומהם בתחבולה אנושית ומהם אחיזת עיניים", (אגרות הרשב"א המודפסות בסוף 'מנחת קנאות').[3]

ובאמת כבר חכמים הזכירו (ע"ז נח.) ששאלו את רבי עקיבא, שהרי אנו רואים אנשים חולים ההולכים לפולחן אלילים, וחוזרים בריאים. וענה רבי עקיבא שזמן מחלתם תם ונגמר, המחלה "הושבעה" לצאת מן הגוף בזמן הזה, וכאשר הולך האדם לבית האליל אומרים יסוריו "וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתינו". הרי שר"ע תולה את הדבר בצירוף מקרים.

ברור שאין אנו מתרגשים מצירופי מקרים, ידוע לנו למשל כי ביום שמת גלילאו נולד ניוטון – חג המולד 1642 (מילדות לבגרות בשביל החלב, עמ' 91). וכן כי שקספיר נולד באותו תאריך שנפטר (זהו גם תאריך פטירתו של מיגל סרונטס – דון קישוט). האם אנו מוכרחים לייחס לכך משמעות? כך מפורסם כי לנשיא ארה"ב ג'ון קנדי היתה מזכירה בשם לינקולן, וכן לנשיא ארה"ב אברהם לינקולן היתה מזכירה ושמה קנדי, שניהם נרצחו ביום ששי בשבוע ובאותה צורה, (שניהם הוזהרו ע"י המזכירה להימנע מהשתתפות באירוע). שניהם עלו לנשיאות בהפרש של מאה שנים (1860-1960) ונבחרו לקונגרס בהפרש של מאה שנים (1846-1946), שני הנשיאים שעלו אחריהם היו בעלי אותו שם (ג'ונסון, שני הג'ונסונים נולדו בהפרש של מאה שנים 1808-1908). גם שני הרוצחים נולדו בהפרש של מאה שנים (בוות ב1839 ואוסוולד ב1939).[4]

הרצל כותב בספרו "מדינת היהודים" שנדפס בשנת תרנח' "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים, בעוד חמשים שנה הכל ידעו זאת", ואכן בשנת תשח' הוקמה מדינת ישראל. האמנם אנו צריכים לייחס רוח הקדש להרצל?

להמשך: טבע ועל טבע ביהדות.

הערות:

[1]מעניין שאת הדור שלאחר חרבן הבית השני ציינו חכמים כדור מיוחד לנסים (ב"ר לח' ב' שוח"ט תהלים לו', וכן הסיפורים על בר כוזיבא), ראה בחיבור 'הנבואה' בקטע 'אחרית הימים', בסוד 'אפס עצור ועזוב'.

[2]הר"ן (דרשות הר"ן דרוש ח') ניסה לתת הסבר טבעי לצורת הפעולה של מכת בכורות, גם וליקובסקי מנסה לתת הסבר ריאלי על פי עדויות היסטוריות שמצא (הכוונה כאן לצורה טבעית, ולא לתזמון וגורמים שהם כמובן הנס). על מכת חשך כתב הרמב"ן (שמות י כג) שהיתה ע"י אד הנמצא באויר והיה עבה מאד ונרגש ככתוב וימש חשך, והביא שם דברי ראב"ע שהעיד שאירע לו כך ב"ים אוקינוס". לגבי מכת דם כתבו בעלי התוספות על התורה שלא היה דם כי אם מראה דם, דהיינו צבע אדום, אבל טעמו היה מים אלולא שבאש היאור. אבן עזרא (ט א) כותב: אמר ר' יהודה הלוי מכת דם שהתאדמו המים. הריטב"א בפירושו להגדה של פסח כותב: "גמרא ובא בקבלה שהיו בישראל כנים אלא שלא היו מצערים אותם", (וכן במאירי ורבינו יונה בפרוש אבות ובמגן אבות לרשב"ץ בשם רז"ל).

[3]כמובן שלא כאן המקום  להראות כיצד נוצרים סיפורים על ניסים, ונביא רק דוגמא אחת מן המסופר על הגאון מוילנא. בספר תולדותיו הראשון 'עליות אליהו' (מעלות הסולם הערה יט) מסופר: תלמידו של הגר"א רבי דוד לוריא, אכל מתרנגולת פטומה שירדה משמיים כשסיים הגר"א לכתוב את פירושו לספרא דצניעותא מתוך הזהר. לעומת זאת בשו"ת רד"ל מסופרים תולדותיו מאת בנו, שם הוא מספר ששמע מאביו, ששמע מחותנו, שכמדומה זכה החותן לאכול מהתרנגולת פטומה "שזימנו להגר"א משמים לבא על שלחנו כשסיים פי' תקו"ז". הרי שהתרנגולת לא ירדה מן השמים, אלא כמדומה שזימנו אותה על שולחנו של הגר"א בזמן שמחתו.

[4]שמותיהם של שתי הנשיאים מכילים 7 אותיות, שמות הרוצחים מכילים 15 אותיות, הנשיא לינקולן נורה בתאטרון בשם קנדי. הנשיא קנדי נורה במכונית מסוג לינקולן. – לאחר ההתנקשות בלינקולן נמלט בוות מהתאטרון, ונתפס במחסן. אוסוולד שירה בקנדי ממחסן ספרים נמלט, ונתפס בתאטרון. שניהם מעולם לא הועמדו למשפט, הם נרצחו זמן קצר לאחר שנתפסו.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *