האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

נצפתה לאחרונה: תודעה

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

לאחרונה פורסמו כמה מאמרים מעניינים על התודעה, בהמשך לכמות גדולה של מאמרים, מחקרים, וסרטונים, אותם תוכלו למצוא בתגית: תודעה, נביא כאן עוד כמה מקורות מעניינים.

יצחק בנטוב, היה מדען וממציא מבריק, שירת בחיל המדע בצה”ל, פיתח את הטיל הראשון של התעשיה הבטחונית בישראל, בהמשך התמחה בביו רפואה והיה מחלוצי פיתוח הצינתור, משם עבר לחקר התפתחות התודעה, ב1977 פרסם את הספר “Stalking the Wild Pendulum: On The Mechanics of Consciousness“, הסוקר את התודעה מהמפץ הגדול ועד לזמננו, תוך שילוב רעיונות ממכניקת הקונטים, למרבה הצער נהרג בנטוב בתאונת מטוס ב1979.

בספרו, וגם בכתביו שיצאו לאור אחר מותו, הוא מציג את התודעה כגורם הממשי המרכזי מאחורי המציאות, בדומה לרעיונות שנגענו בהם באתר בכמה הזדמנויות תחת הכותרת ‘תודעה קוסמית. כל ההסברים על חוקים ועל חוקיות, מתעלמים מכך שחוקים דורשים רעיון מופשט מקדים, כל חוקי הטבע הם נוסחאות מופשטות. נוסחה מתמטית היא רעיון מופשט, הוא קיים במח שלנו, והוא קיים במציאות לפני קיום חוק הטבע.

התרצנות המקובלת אצל מטריאליסטים, היא בסגנון של: זה שאין לנו הסבר – לא אומר שיום אחד לא יהיה הסבר, או: זה שאנחנו לא יודעים, לא אומר שהיה גן עדן עם נחש מדבר, וכן על זו הדרך. ואכן זה ההבדל העיקרי בין אמונה לכפירה, מוכנות לעסוק ברצינות במשהו מעבר לטכנולוגיה, למשהו שלא נמדד במתמטיקה, למשהו שעוסק במהות של החויה המרכזית של החיים שלנו, חויית התודעה.

לפני שנשוב לתורתו של בנטוב, נציין שלא מדובר רק בשאלה של אמונה מול כפירה, אלא בתפיסת האדם והנפש שלו, תפיסה שהרדוקציוניסטים המחזיקים בה, עשויים  לגרום לנו לשלם מחירים כבדים, צבי שלם, במאמרו שפורסם באלכסון: ‘גם אנחנו רוצים להיקרא מדענים‘, מדבר על הנושא:

הכשל הבסיסי של אנשי מדעי החברה הוא ה”מדענוּת”. התוצאה: יומרנות, האנשה שגויה ואובדן אנושיות.

פרידריך האייק, חתן פרס נובל לכלכלה, תרם גם תרומה משמעותית, שאינה מוכרת דיה, לפילוסופיה של המדע. הוא התמקד במיוחד בהתמודדות עם תופעת ה “מדענות” (Scientism). המושג ״מדענות״ מתייחס למצב שבו מתודה מתחום המדעים המדויקים מוּחלת על תחום אחר באופן שאינו מותאם או מתאים. בספרו The counter-revolution of science : studies on the abuse of reasonמתאר האייק את ההיסטוריה של התפתחות המדענות החל מסוף המאה ה-18 ואל תוך המאה ה-19.

המהפכה המדעית קראה תיגר במובנים רבים על ההגמוניה של דת. מכאן יכול להתפתח הרעיון שהמדע יכול אף להוות תחליף לדת ולספק תיאור הוליסטי של ההתפתחות ההיסטורית האנושית בכללותה. האייק מתאר את התפתחות המגמה הזו בצרפת, ומציין במיוחד את השפעתו של הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט. תורתו של פרידריך הגל בגרמניה מאותה התקופה תרמה לאותו רעיון מכיוון אחר, כך שהתגבש רעיון של תיאור הוליסטי של המציאות הכולל את היכולת לחזות את עתיד האנושות ואף לתרום לקידום עתיד שנראה לכאורה בלתי נמנע. ההשפעות מצרפת וגרמניה התמזגו והפכו לבנות ביצוע בכתביו של קארל מרקס.

לאחר שהוא מפרט את טיעוניו של האייק, הוא מראה כיצד אין בעצם דרך לנתח את המציאות האנושית בצורה מדוייקת, ‘הדבר לכשעצמו’, אי אפשר לפרק אותה לגורמים מוגדרים:

האייק מדגיש במיוחד שמושגים כמו “מדינה”, “כלכלה” או “ממשל” הם מושגים אינטואיטיביים ולא “שלם הוליסטי הקיים כעובדה”. אותם מושגים פופולאריים אינם אלא תיאוריות מדעיות בוסריות. תפקיד מדעי החברה הוא לייצר מושגים מדויקים יותר על בסיס יחידת היסוד שהיא הפרט ותפישותיו. זהו האדם שתכונותיו הבסיסיות מובנות לחוקר, לא כאיכויות פיזיקליות כמו מסה ומטען חשמלי, אלא מתוך כך שהחוקר מבין דברים כמו: “רצון”, “מטרה” ו”תחושות” מתוך כך שגם הוא אדם.

כיוון שמושגים כמו “רצון” אינם מתוארים במונחים פיזיקליים אובייקטיביים, המדענות דוחה את “הפרט ותפישותיו” כמרכיב יסודי. מצד שני אין המדענות רוצה להתעלם מקיום החברה. כיוון שהפרט אינו מתקבל כנקודת התחלה לניתוח, מה שמתקבל כ”עובדה התחלתית” הוא דווקא המכלול, כלומר אותם מושגים אינטואיטיביים כמו “חברה”, “מדינה” או אפילו “ההיסטוריה האנושית בכללותה”. תיאוריות בוסריות פופולאריות הוליסטיות הופכות לנקודת המוצא לניתוח.

יתרה מזו. לאותם מושגים אינטואיטיביים מיוחסות אותן התכונות האנושיות כמו “רצון”. האייק מדגיש שמושגים כמו מוּדעוּת ורצון חלים אך ורק על האדם. למדינה אין נוירונים, אין לה מוח ואין לה תחושות. יש אולי רצון דומה למספר גדול של אזרחים, ובהקשרים מסוימים נוח להתייחס למדינה כאילו יש לה רצון, אך חשוב לזכור שהרצון היא תכונה אנושית שלתוצר הנובע מאינטראקציה אנושית, כמו מדינה – פשוט אין.

כך נופלת המדענות בדיוק לטעות שהיא רצתה להימנע ממנה: ההאנשה.

המין האנושי קיים כבר עשרות אלפי שנים, אך המדעים המדויקים התחילו לפרוח רק לפני מאות שנים. אחת הסיבות לכך היא הסתפקות בהסברים של תופעות על בסיס האנשה, דוגמת: “יש ברקים כיוון שזאוס כועס ומשליך אותם”. טענתו של האייק היא שהאנשה שגויה של תופעות חברתיות מזיקה להתפתחות המחקר לא פחות. חמור מכך. מכאן קצרה הדרך לכך שמודעות ספציפית תזדהה עם אותה האנשה כדי לכוון את החברה בצורה “מודעת ומדעית יותר”. זהו הרעיון של: “אני המדינה” או בקנה מידה גלובלי “אני האנושות”.

תיאוריה חברתית שאינה מתחילה בפרט ובתפישותיו כיחידת ניתוח בסיסית, מוליכה לבסוף לפרקטיקה של דריסת הפרט ותפישותיו. הכללה אינטואיטיבית של “החברה בכללותה” והאנשה של המושג סוללת את הדרך לאישיות שתיקח פיקוד על המבנה החברתי ותתייחס לפרטים כאלמנטים שמטרתם לממש את תפישותיה שלה. התהליך החברתי הדינמי הנובע מאינטראקציה מורכבת של פרטים מוחלף במשטר טוטליטרי, הרואה בהם אמצעי למימוש חזון של אדם אחד או של קבוצה מצומצמת. הכשל התיאורטי מתמזג עם הכשל המוסרי ומוליך לדהומניזציה של האדם.

לעומת הגישה המדענית ההולכת לקיצוניות לצד אחד, הולך בנטוב לצד השני, ומנסה לדבר על התודעה כמציאות קיימת שניתן לנתח אותה, מתוך הנחה שאינה תוצר של זרמים חשמליים או ביולוגיים.

בסקירה על תורתו של בנטוב, כותב גור זיו (באתר Q):

משך רוב המאה ה-20, התודעה לא נכללה במחקר מדעי רציני, אך מאז שנות ה-90 היא הפכה לזירת מחקר צומחת, למרות שהממצאים עדיין רחוקים מלהיות חד משמעיים לגבי טבעה של התודעה, המכונה לעתים קרובות “התעלומה הגדולה האחרונה של המדע’. לדברי בנטוב, התודעה מתפתחת ל”אבסולוט” שהיא מקור כל התודעה. חומר, המורכב מקוונטות של אנרגיה, הוא המרכיב הרוטט, המשתנה, של התודעה הטהורה. האבסולוט הוא קבוע, גלוי ובלתי נראה. שלנו, אם כן, היא מציאות רטט, ממיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. המציאות היא יחסית, בהתאם למיקום ומצבו של המתבונן.

כולנו מכירים את המציאות האנושית היומיומית, אבל רובנו לא יודעים שאפשר לחנך את התודעה שלנו להתרחב ולקיים אינטראקציה עם כל קשת המציאויות שהן, למעשה, קטגוריות שונות של תודעה. מטרת הבריאה חייבת להיות בוודאי התפתחות התודעה לרמות גבוהות יותר, כאשר הכוחות המנוגדים של טוב ורע נמצאים שם כדי לעודד התפתחות זו. מיסטיקנים וחכמים דיברו במשך זמן רב על שדה קוסמי המקשר ביניהם מאחורי הופעות יומיומיות – למשל, הספריה האקשית (Akashic records), בעקבות המונח הסנסקריטי והוודי לחלל – שמשמר ומעביר מידע, והמידע מובן באופן מרומז, אחרת לא היינו יכולים לתפוס אותו כבעל יכולת ‘להודיע’.

מדע הקוונטים, בינתיים, הגה את הרעיון שאנו חיים ביקום הולוגרפי, שהמשמעות שלו היא שכל המידע נמצא בכל מקום בו זמנית, במצב של ‘אפס הפרדה’. שדה מידע כמהות היקום הועמד על ידי ארווין לאסלו (Ervin László), הפילוסוף ההונגרי של המדע ותיאורתיקן מערכות (Systems theory), ואכן, נקרא על ידו השדה האקשי, או “שדה A”. לאסלו רואה את בסיס שדה האנרגיה והמידע כנובע מה”וואקום” הקוונטי, ושיש לו את המקבילה שלו בשדה נקודת אפס העומד בבסיס החלל עצמו. שדה זה כולל זרימה עדינה של אנרגיות משתנות שמהן נובע כל דבר ביקום, כולל התודעה. לאסלו רואה בשדה האקשי את המקור האורגינלי של כל הדברים המתעוררים בזמן ובמרחב וגם את הזיכרון המתמשך והנצחי של היקום, המחזיק את התיעוד של כל מה שאי פעם קרה ומקשר אותו לכל מה שעוד עתיד להתרחש.

מכאן אפשר להתקדם לרעיונות של ניו אייג’, אנחנו לא מתלהבים מהרעיון לנסות לפתח טכניקות על בסיס תיאוריות של תודעה, גם משום שזה לא מספיק מבוסס, וגם משום שהיהדות לא שואפת לטכניקות בסגנון התרבות ההודית, אנחנו משתמשים ברעיונות אלו כדי להסביר ולהראות את החכמה שגלומה ביקום, ולהבין שהוא לא יכול להוות ההסבר של עצמו או התכלית של עצמו.

מישור נוסף בו משמשים הרעיונות האלו, הוא בנסיונות לנסח תיאוריות פיזיקליות שיסבירו את כל המידע המקוטע שיש בידינו על מהות החומר והיקום, ובכך עוסקים גם פיזיקאים מפורסמים:

הפיזיקאי הגרעיני התיאורטי ד”ר עמית גוסוואמי (Amit Goswami), מאוניברסיטת אורגון, בהשראת חלקית מרעיונות שנלקחו מהפילוסופיה ההינדית, בעיקר מהאדוואיטה ודנטה (Advaita Vedanta) ומהתיאוסופיה, ומפורסם בקביעה ש’התודעה היא הקרקע של כל הוויה’, מאמין שהיקום מודע לעצמו, ושהתודעה היא שיוצרת את העולם הפיזי. התיאוריה שלו, שאותה הוא מכנה ‘אידיאליזם מוניסטי’, לא רק מסבירה את הבסיס של כל הדתות, הוא אומר, אלא גם מספקת את הפילוסופיה הנכונה למדע העכשווי. בתרחיש כזה, התודעה – שדה חובק ומאוחד החודר את היקום כולו – נובעת מהיבטים שטרם נתפסו של המציאות (שדות פיתול torsion fields, אולי) והמוח פועל כ’מקלט’ שלה, או כמשתתף בה. שדה (תבוני) זה לא רק יכול ליצור את כל החומר ביקום, אלא גם לספק את המידע לארגון החומר למערכות פונקציונליות, כמו DNA ותאים חיים. מדענים רוסים קידמו את תיאוריית שדות הפיתול, ענף בפיזיקה אשר משער שהתודעה נובעת מאנרגיית פיתול ספירלית, או ספין קוונטי של מרחב-זמן, תוצאה של תכונת הספין המהותית לכל החלקיקים התת-אטומיים, כוכבי הלכת, הכוכבים והגלקסיות.

העבודה המכוננת בפיזיקה של שדה הפיתול בוצעה על ידי אלברט איינשטיין והמתמטיקאי הצרפתי אלי קרטן בשנות ה-20 של המאה ה-20, והביאה לתיאוריית איינשטיין-קרטן (Einstein-Cartan theory), תיאוריה קלאסית של כבידה שהובילה כמה פיזיקאים לנסות לשלב פיתול בתיאוריות הקוונטים. אם יתברר ששדות פיתול ותודעה קשורים זה בזה, אז יש לזה משמעות רבה עבור תיאוריות השדה השונות של התודעה, שיתכן שמציעים את ההסבר הטוב ביותר לטבעה של התודעה במצב הידע הנוכחי שלנו.

במקביל פורסם השבוע באלכסון, גם מאמרו של איתי אהרן זיו: ‘בחזרה לאדם השלם‘:

הכישלון הגדול של האסכולה הביולוגית בפסיכיאטריה ומדוע עלינו לנהל אחרת את מערכת בריאות הנפש.

.ארו לעצמכם שבעקבות תאונת דרכים הגעתם לחדר מיון עם רגל מרוסקת לחלוטין אך שלמה מבחוץ. במקום לערוך צילומי רנטגן יקרים ולטפל ברגל בהליך מורכב, הרופאים יתנו לכם משכך כאבים חזק, שיעלים את התסמין הבולט ביותר של הפציעה וישלחו אותכם לביתכם עם מרשם קבוע למשככי כאבים ותווי קנייה לרכישת קביים בהמשך הדרך. האם הרופא האחראי עשה את עבודתו? האם חדר המיון הזה צריך בכלל להמשיך ולהתקיים?

המענה העיקרי של מערך בריאות הנפש, הן בבתי החולים והן בקופות החולים, הוא טיפול תרופתי, אשר כרוך באבחון מהיר של התסמינים הגלויים

במידה מסוימת, כך פועלת מערכת בריאות הנפש המתבססת על האסכולה הביולוגית בפסיכיאטריה. המענה העיקרי של מערך בריאות הנפש, הן בבתי החולים והן בקופות החולים, הוא טיפול תרופתי, אשר כרוך באבחון מהיר של התסמינים הגלויים, קטלוג לתוך סל האבחנות והנפקה של מרשם קבוע לתמיכה ב”מחלה” שאובחנה. סיפור החיים שקדם לאותו מצב קצה לעיתים אפילו לא נשמע ובוודאי אינו מקבל את הזמן, המרחב והחמלה הדרושים כדי להתחיל להבין את האדם שהגיע למצב הדורש תמיכה חיצונית. האדם שמאחורי התסמינים הופך במהירות לגוף שנושא אבחנה ומרשם במקום שם ופנים. ההליך הזה הפך לנפוץ באופן חסר תקדים, לא כי הוא המענה הטוב ביותר שניתן להציע, אלא כי הוא המענה הזול ביותר שאותו מציעה החברה המערבית.

עוד לפני הכשל המערכתי והארגוני שהוא יצר, המענה התרופתי מתבסס על התפישה החומרית המצומצמת, שפירקה את האדם השלם לסך המרכיבים הביולוגיים הניתנים למדידה. בהכללה גסה, אפשר לומר שהגישה המטריאליסטית טוענת שדברים שלא ניתן לראות תחת עדשת המיקרוסקופ, אינם קיימים באמת. זאת גישה שהניבה לא מעט הישגים מדעיים, אך היא הפכה את החיים בעולם לחוויה שטוחה, צינית ואפורה. זוהי גישה שעזרה לנו לבנות בניינים מרשימים וגבוהים, אבל השאירה אותנו בלי טיפת קסם ובלי הרבה רגש. גם בלי להכריע בין אתאיזם מדעי לבין תפישת עולם רוחנית, ניתן לטעון כי הנפש היא מרכיב שלא ניתן למדוד בעזרת מכשירים, אבל אפשר להרגיש בעזרת הלב שלנו. אפשר לחוש אותה אצלנו ואצל האחרים ואפשר גם לגשת אליה, לטפל בפצעיה ולהקל על כאביה.

כיום, אדם העובר משבר נפשי אקוטי, אדם שבחר או נאלץ להגיע לשעריו של בית חולים פסיכיאטרי – נכנס, לרוב, לכרוניקה ידועה מראש של התמכרות לכדורים והסתמכות על שירותי הרווחה להמשך חייו

כיום, אדם העובר משבר נפשי אקוטי, אדם שבחר או נאלץ להגיע לשעריו של בית חולים פסיכיאטרי – נכנס, לרוב, לכרוניקה ידועה מראש של התמכרות לכדורים והסתמכות על שירותי הרווחה להמשך חייו. בספרו “אנטומיה של מגפה”, מדגים רוברט ויטאקר כיצד השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות הוריד משמעותית את שיעורי ההחלמה בטווח הבינוני והארוך לעומת טיפול ללא תרופות. הניסיון להרגיע במהירות ובכל מחיר את ההתפרצות הפסיכוטית מונע את הפורקן הרגשי שהיא מאפשרת ואת סיומה הטבעי. הקטיעה האלימה של ההתפרקות הנפשית עלולה לעיתים קרובות לגרום להישנות המצב, ובכך להפוך מצב תודעתי מיוחד וזמני ל”מחלה” ממושכת ללא מזור נראה לעין. אם נשווה את הפסיכוזה לדלקת גופנית, נוכל לחשוב מחדש על הגישה הטיפולית המתאימה. דלקת היא תגובה טבעית של הגוף לפציעה או לגורם מזהם כלשהו. הרפואה הטבעית גורסת שיש לתמוך בגוף בכדי שהתהליך הדלקתי ימצה את עצמו ויתגבר על הזיהום/פציעה. עצירה של התהליך הדלקתי פוגעת ביכולת של הגוף לרפא את עצמו. לעיתים, כאשר נשקפת לאדם סכנת חיים, ניתן להשתמש בחומרים חיצוניים כדי לעצור את הדלקת, אך יש לנקוט באמצעי זה כמפלט אחרון. באותו אופן, דלקת נפשית (שיכולה להיות פסיכוזה על שלל סוגיה או אף התקף חרדה חריף ומקרי קצה אחרים) מסוגלת לייצר תנועה נפשית חזקה, המאפשרת לאדם לשנות את הדפוסים הרגשיים שלו, לקבל תובנות חדשות או לייצר משמעות חדשה בחייו, לעשות התאמות באורח החיים שלו ולבנות את מערכות היחסים שלו באופן אחר. השינויים האלו מגלמים בתוכם את האפשרות לצמיחה מתוך המשבר, לריפוי אמיתי של השבר שהגיח אל האור בזמן מצב הקצה. אם במקום לממש את כל הפוטנציאל לטרנספורמציה ננסה רק להגיע ל”איזון כימי במוח” (תיאוריה שממילא לא הוכחה), נהפוך את המשבר מנקודת מפנה וצמיחה לטראומה נוספת, המלווה בסטיגמה עצמית שלילית ותוחלת צפויה של חיים בצל ההתמודדות.

בסיום המאמר הוא כותב:

במכלול הגוף-נפש-רוח המתקיים בכל אחד מאיתנו, ההיבט הגופני מספק רק חלק קטן מהגורמים לאתגרי הנפש ובהתאם נדרשת רק התייחסות מועטת אליו כדי לאפשר ריפוי. ההיבט הנפשי משמעותי הרבה יותר, הן מבחינת הגורמים למצב והן מבחינת האפשרות לעבור תהליכי תיקון והתפתחות. עיבוד רגשי, חקירה פנימית ושיפור מתמיד של מערכות היחסים עם עצמנו ועם הסביבה הם העיקר של העבודה הנפשית ובהם יש להשקיע את מירב המאמצים. ההיבט הרוחני מוזנח לעיתים קרובות, אך גם הוא חיוני להבראת המכלול. ללא תחושת משמעות, קשה להסביר ולעמוד בסבל הכרוך בתהליכי התפתחות. אמונה בדבר מה הגדול מן היחיד, היא נקודת המשען היחידה שיכולה להחזיק את האדם השרוי בחשכת המשבר. לכל אדם שמורה הזכות לאחוז באמונה משלו, בין אם מדובר במרכיב מיסטי-דתי או ערכי-אנושי, אבל עצם האמונה או החיפוש אחריה הוא מרכיב שלא ניתן להתעלם ממנו כאשר מדברים על תפישה רחבה לבריאות הנפש.

אם כך, כיצד יתכן שמתוך כל מקצועות הטיפול בהיבטם הרחב ביותר, את מלאכת תכנון וניהול המערכת הטלנו על מי שהוסמך ברפואת הגוף בלבד? מסלול ההכשרה של פסיכיאטרים בני זמננו כולל שבע שנות לימודי רפואה מערבית, שבהן מפרקים את גוף האדם למערכותיו השונות ומתעמקים בפרטים הקטנים של כל אחת מהן בנפרד. ראייה כלל מערכתית שלמה חסרה עדיין אפילו ברמת הגוף ואינה קיימת כלל בתמונה השלמה של הנפש האחוזה בגוף והרוח המושלת בשניהם. אין התייחסות לאורח חייו של האדם ואף לימודי התנועה, התזונה והצמחים הוצאו מתוכנית הלימודים לאורך השנים. ההכשרה העיקרית שעליה נבחנים בסופו של דבר הרופאים היא היכולת לאבחן תקלה באחת המערכות ולהתאים תרופה במהירות. לאחר הלימודים, הפסיכיאטר נדרש לבצע התמחות בבית חולים פסיכיאטרי, שבו כאמור הטיפול העיקרי (ובמקרים רבים הטיפול היחיד) הוא טיפול תרופתי. לקראת קבלת תואר מומחה לנפש האדם, הפסיכיאטר אינו נדרש לקרוא פילוסופיה או שירה ובוודאי שאינו נדרש לעסוק בשאלות קיומיות עמוקות יותר. למען האמת, הפסיכיאטר הממוצע אינו נדרש אפילו לעבור תהליך פסיכותרפיה בעצמו, ואין שלב בתהליך ההסמכה אשר אמון על הסתכלות אישיותית כלשהי באותו אדם הממונה על בריאותם הרגשית של מטופליו. החברה שלנו הסמיכה אנשים לעמוד בראש ההיררכיה הטיפולית האמונה על המצבים הרגישים ביותר, ללא כל התייחסות לאופן שבו הם פוגשים מטופלים, למידת החמלה שלהם או למודעות העצמית שלהם.

אנשי רוח צריכים אף הם לתפוס את מקומם בניווט המערכת הגדולה הזאת ולעמול יחד על יצירת מענה הולם למצוקה האנושית ההולכת וגוברת

מכיוון שכל מה שיש לפסיכיאטריים להציע הוא את הזווית הביולוגית, המתמקדת במופע הגופני של מצב הקצה הנפשי-רוחני המתרחש בזמן המשבר, נצטרך להותיר להם את תפקיד השוליה לאנשי הטיפול המתמקדים בעולם הפנימי של המתמודדים. האנשים האמונים על התמקדות בהיבט הגופני אינם יכולים לנהל ולהוביל מערכת העוסקת בנפש. יש צורך בראיה רחבה, אנושית וחומלת של מצבי התודעה השונים ולא ניסיון מתמיד ולא מוצלח לנרמל אותם. בשלב ראשון, הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים יכולים לקחת את המושכות מידי הפסיכיאטריים ולנהל את המערכת בעצמם. בהמשך, אנשי רוח צריכים אף הם לתפוס את מקומם בניווט המערכת הגדולה הזאת ולעמול יחד על יצירת מענה הולם למצוקה האנושית ההולכת וגוברת. בכל שלבי השינוי המתבקש של המערכת, חייב לעמוד בבסיס הדיון הידע, מניסיון אישי, של מצבים נפשיים, במקום הישענות על ידע רפואי או תאורטי בלבד.

כך שנראה, שהגמגום המטריאליסטי על ‘אולי יום אחד נמצא הסבר’, או ‘אני לא מוכן להכיר בתודעה שמספרת על נחש מדבר בגן עדן’, הוא לא רק תרצנות מתחמקת, אלא גם מבוא לגישה הרסנית לאדם ולנפש האדם, שהחברה שלנו סובלת ממנה ומהשלכותיה.

3 2 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x