במאמר מרובה מחברים שהתפרסם בכתב העת המפורסם PNAS, תחת השם: "מניעים פרו-חברתיים עומדים בבסיס הצנזורה המדעית של מדענים: פרספקטיבה ואג'נדה מחקרית", סוקרים המחברים, בין השאר קורי ג'יי קלארק, סטיבן פינקר, ועוד, מטא מחקר, המרכז מסקנות של מחקרים רבים, בנוגע לצנזורה בעולם המדע.
בתקציר נכתב:
"המדע הוא בין ההישגים הגדולים ביותר של האנושות, אך צנזורה מדעית נחקרת רק לעתים רחוקות באופן אמפירי. אנו חוקרים את הסיבות וההשלכות החברתיות, הפסיכולוגיות והממסדיות של צנזורה מדעית (צנזורה מדעית, מוגדרת כפעולות שמטרתן למנוע מרעיונות מדעיים מסוימים להגיע לקהל, מסיבות שאינן קשורות להעדר איכות מדעית ברעיונות אלו). נרטיבים פופולריים מציעים הסברים, כי הצנזורה המדעית מונעת על ידי פקידים אוטוריטריים בעלי מניעים אפלים, כמו דוגמטיות וחוסר סובלנות. אך הניתוח שלנו מצביע על כך שהצנזורה המדעית מונעת לרוב על ידי המדענים עצמם, והם תופסים זאת כהגנה עצמית, כנדיבות כלפי מלומדים עמיתים, ודאגות חברתיות לרווחתן של קבוצות חברתיות אנושיות.
פרספקטיבה זו עוזרת להסביר הן את הממצאים המעודכנים על צנזורה מדעית, והן שינויים שהתרחשו במוסדות מדעיים, כגון שימוש בקריטריונים מבוססי נזק כדי להעריך מחקר. אנו דנים סביב ההשלכות של הצנזורה, ומספקים המלצות לשיפור השקיפות והאחריות בקבלת החלטות מדעית, כדי לאפשר את חקר הצנזורה המדעית.
יתכן כמובן כי היתרונות של צנזורה עשויים לפעמים להיות גדולים מן המחיר. עם זאת, עד שהחסרונות והיתרונות ייבדקו באופן אמפירי, אין לתפוס צד אחד בהכרח".
ולהלן מתוך המאמר:
העיקרון הבסיסי של המדע הוא שהראיות – לא סמכות, מסורת, כושר ביטוי רטורי, או יוקרה חברתית, – צריכות לנצח. מחוייבות זו הופכת את המדע לכוח רדיקלי בחברה: מאתגר או אפילו מכחיש מיתוסים, אמונות מקובלות, ונרטיבים רצויים מבחינה חברתית. כתוצאה מכך, ישנו מתח בין המדע לבין מוסדות אחרים, והדבר מעורר מדי פעם עוינות וצנזורה, בדמוקרטיות ליברליות, הצנזורה הממשלתית על המדע היא נדירה, האיומים הגדולים ביותר על הפתיחות המדעית הם לרוב מפוזרים יותר ומוסווים כביקורת מדעית לגיטימית (למשל, דחיית מידע מסוכן ושקרי)..
דוגמאות היסטוריות
…ההגנה של גלילאו על ההליוצנטריות מתוארת בספרי הלימוד המודרניים, בצורה לא לגמרי מדויקת. למרות שהכנסייה גזרה בסופו של דבר את דינו של גלילאו, הרדיפה שלו הונעה בעיקר על ידי פרופסורים אריסטוטליים שפנו לסמכות הכנסייה להענישו, בשנת 1591, החוזה של גלילאו לא חודש באוניברסיטת פיזה, ולאחר שספג עוינות מצד פרופסורים עמיתים, הוא עזב את האקדמיה…
ניתן היה לחשוב כי הצנזורה המדעית נדירה יותר היום מאשר בעבר, כאשר שהמדע השפיע פחות. עם זאת, עליית המדע אינה מבטיחה שהצנזורה הפכה לשריד של העבר, ויתכן אפילו להיפך…
קבוצות רוב באקדמיה משפיעות על הנושאים והפרספקטיבות הנחשבות ראויות ללימוד… באופן כללי יותר, חוקרים מדכאים מבלי משים רעיונות שהם רואים באופן אישי לא מעניינים או לא חשובים ולכן לא ראויים לפרסום…
צנזורה קשה מתרחשת כאשר אנשים מפעילים כוח כדי למנוע הפצת רעיונות. ממשלות ומוסדות דת בעבר צנזרו את המדע. עם זאת, גם כיום, כתבי עת, ארגונים מקצועיים, אוניברסיטאות ומוציאים לאור – רבים הנשלטים על ידי אקדמאים – גם מצנזרים מחקרים, או על ידי מניעת הפצה או ביטול לאחר הפרסום.
צנזורה רכה מפעילה עונשים חברתיים או איומים עליהם (למשל, נידוי, שיימינג ציבורי, סטנדרטים כפולים בגיוס עובדים, פיטורים, פרסום, ביטולים ומימון) כדי למנוע הפצת מחקר. יושבי ראש מחלקה, מנטורים או חוקרים עמיתים מזהירים לפעמים שמחקר מסוים עלול לפגוע בקריירה, ולמעשה להרתיע בכך את החוקר, ולגרום לו לסגת. מקרים כאלה עשויים להוות "צנזורה מיטיבה", אם המטרה היא להגן על החוקר…
סוג שני של צנזורים כולל מוסדות: אוניברסיטאות, כתבי עת ואגודות מקצועיות. אנשים הנתמכים בכוח ממסד עשויים לצנזר באופן חד צדדי. דיקנים וראשי מחלקות יכולים למנוע משאבים או להוקיע חוקרים המעבירים טענות שנויות במחלוקת. הקביעות מקשה על פיטורי פרופסורים אך מציעה הגנה מועטה מפני עונשים אחרים, ואקדמאים נמצאים יותר ויותר במסלול ללא קביעות. אגודות מקצועיות יכולות לגרש, להטיל סנקציות או לצנזר חברים בשל שיתוף בטענות אמפיריות לא פופולריות. ועורכי כתבי עת יכולים לדחות או לחזור בהם מאמרים שנויים במחלוקת.
מעמד שלישי מפעיל השפעה בלתי פורמלית. חברי סגל יכולים לנדות ולהכפיש עמיתים, ללחוץ עליהם לצנזורה עצמית. נידוי ופגיעה במוניטין עשויים להיראות טריוויאליים בהשוואה לצורות היסטוריות של צנזורה, אבל בני האדם מעריכים ותלויים במוניטין חיובי, ואנשים מדווחים על העדפה לעונשים פיזיים שונים על פני נזק למוניטין. אפילו איומי הוקעה מספיקים כדי להרתיע מדענים מלרדוף אחר מסקנות לא פופולריות שלדעתם נכונות. לנוכח תגובה נגדית, כמה חוקרים חזרו בהם מטענות שפורסמו במאמריהם, גם כאשר לא זיהו שגיאות. מוסדות גם חוששים מפגיעה במוניטין (ובמחזור הכספים), ולכן, אנשים בתוך האקדמיה ומחוצה לה יכולים להשתמש בקמפיינים וברשתות חברתיות כדי ללחוץ על מוסדות לצנזר, ותורמים עשירים יכולים לאיים במניעת מימון…
שלושת סוגי הצנזורה הללו מעודדים מדענים לצנזר בעצמם את המחקר השנוי במחלוקת שלהם. הצנזורה העצמית עלתה בארצות הברית במשך עשרות שנים, וברור שמדענים אינם חסינים למגמה חברתית-תרבותית זו. כמעט כל המדענים בארה"ב מדווחים על צנזורה עצמית במידה מסוימת של מה שנחשב בעיניהם לעובדות, ובכל אופן הם לעולם לא יכתבו זאת.
…קריטריונים רבים המשפיעים על קבלת החלטות מדעיות, לרבות חידוש, עניין, "התאמה" ואפילו איכות הינם לעתים קרובות מעורפלים וסובייקטיביים, מה שמאפשר לחוקרים להגזים בפגמים או להעלות דרישות בלתי סבירות כדי להצדיק דחייה של ממצאים שאינם לטעמם… כמעט לכל המאמרים יש פגמים ומגבלות. כאשר חוקרים מייחסים באופן שגוי את דחייתם למסקנות שליליות לדאגות איכות שאינן מייושמות באופן עקבי, אזי הטיה וצנזורה מתחזות לדחייה מדעית.
הטיה ומדע
אנשים מחפשים באופן לא פרופורציונלי, משתפים וזוכרים (אפילו באופן שקרי) מידע מועדף. בנוסף, אנשים סקפטיים באופן סלקטיבי לגבי מידע סותר, ומעריכים באופן שלילי יותר שיטות מדעיות כאשר התוצאות אינן רצויות. דפוסים דומים מתרחשים בקרב מדענים. לדוגמה, המבצעים ביקורת עמיתים מעריכים מחקר בצורה חיובית יותר כאשר הממצאים תומכים באמונות הקודמות שלהם, באוריינטציות התיאורטיות ובהשקפות הפוליטיות שלהם… סביר להניח שחוקרים ידחו מאמרים שנכתבו לכאורה על ידי מחברים לא ידועים מאשר מאמרים זהים שנכתבו לכאורה על ידי מחברים בולטים. בניתוח של מאמרים מדעיים, 96% מהטעויות הסטטיסטיות היו טעויות לכיוון התומך בהשערת מחבר המאמר, מה שמרמז על הטיה כלפי תוצאות חיוביות.
…ביקורת עמיתים עצמה חשופה להטיה. עורכים ופאנלים של מענקים, המודעים לעתים קרובות לנטיותיהם של מדענים ידועים, יכולים לבחור עמיתים שחולקים את ההעדפות שלהם. מכיוון שכמעט כל המדע אינו מושלם, ביקורת עמיתים יכולה לטשטש הטיות על ידי הסוואה של החלטות סלקטיביות, שרירותיות וסובייקטיביות בשפה לכאורה מריטוקרטית… כאשר מדענים חולקים העדפות, תחרות עשויה לתמוך בדיכוי שיטתי של התנגדות.
רוב האקדמאים המודרניים נוטים לשמאל פוליטית, ולכן פרספקטיבות מסוימות הנוטות לימין הן ככל הנראה יעדים לצנזורה… בכל פעם שחששות סוציו-פוליטיים משפיעים על הערכות של מדע, קיים פוטנציאל לעיוות שיטתי של המציאות האמפירית.
הפסיכולוגיה של הצנזורה
פרוגרסיבים שוויוניים מצונזרים יותר מידע הנתפס כמאיים על קבוצות מיעוט, אקדמאים במדעי החברה והרוח (דיסציפלינות הרלוונטיות במיוחד לבני אדם ולמדיניות חברתית) נוטים יותר לצנזורה… צנזורה של עובדות, המונעת מחששות לנזק שפרסומן יגרום, היא שכיחה. מאות חוקרים קיבלו סנקציות על הבעת רעיונות שנויים במחלוקת, ושיעור הסנקציות גדל באופן משמעותי במהלך 10 השנים האחרונות. יש גידול חד בביטולים של מאמרים מדעיים…
סקרים של אנשי אקדמיה בארה"ב, בריטניה וקנדה תיעדו תמיכה בצנזורה. בין 9 ל-25% מהאקדמאים ו-43% מהסטודנטים לדוקטורט תמכו במסעות פיטורים עבור חוקרים המדווחים על ממצאים שנויים במחלוקת, מה שמצביע על כך שמסעות הפיטורים עשויים לגדול ככל שדוקטורנטים נוכחיים יחליפו את הסגל הקיים. אקדמאים רבים מדווחים על נכונות להפלות שמרנים בגיוס עובדים, קידום, מענקים ופרסומים, וכתוצאה מכך אקדמאים בעלי נטייה ימנית מצנזרים את עצמם יותר מאשר שמאלנים.
סקר לאומי שנערך לאחרונה בקרב סגל ארה"ב במכללות ואוניברסיטאות ארבע שנים מצא את הדברים הבאים: 1) 4 עד 11% היו מאוימים במשמעת לצורך הוראה או מחקר; 2) 6 עד 36% תמכו בענישה רכה (גינוי, חקירות) לעמיתים המעלים טענות שנויות במחלוקת, עם תמיכה גבוהה יותר בקרב הסגל צעיר יותר, וככל שהוא נוטה יותר לשמאל ונשים; 3) 34% הולחצו על ידי עמיתים להימנע ממחקר שנוי במחלוקת; 4) 25% דיווחו שיש להם סיכוי "מאוד גדול" או "קיצוני" לצנזור עצמי בפרסומים אקדמיים; 5) 91% דיווחו שיש להם סבירות מסוימת לפחות לצנזורה עצמית בפרסומים, פגישות, מצגות או ברשתות חברתיות.
רוב הפסיכולוגים החברתיים הבולטים דיווחו שאם המדע יגלה תרומה גנטית גדולה להבדלים בין המינים, דיווח נרחב על ממצא זה יהיה רע. בסקר עדכני יותר, 468 פרופסורים לפסיכולוגיה בארה"ב דיווחו שישנן מסקנות הנתמכות בעובדות, שלא ניתן להזכירן ללא ענישה משמעתית, במיוחד אלו שמציגות באופן לא חיובי קבוצות מוחלשות מבחינה היסטורית. רוב הפרופסורים לפסיכולוגיה דיווחו על חוסר רצון לדבר בגלוי על האמונות האמפיריות שלהם וחששו מהשלכות שונות אם יעשו זאת. המשיבים שהאמינו למסקנות שמרניות צנזרו את עצמם יותר, דבר המצביע על כך שהשיח המקצועי מוטה באופן שיטתי לדחיית מסקנות שמרניות. מיעוט של פסיכולוגים תמך בעונשים שונים לחוקרים שדיווחו על מסקנות שמרניות, לרבות סיום עבודה, ביטול הזמנות, נידוי, סירוב לפרסם את עבודתם ללא קשר ליתרונותיה, ואי גיוסם או קידומם. בהשוואה לפסיכולוגים גברים, פסיכולוגיות תמכו יותר בעונשים ופחות תמכו בחופש האקדמי, ממצאים ששוחזרו בקרב סטודנטיות וסגל.
מחקר על צנזורה מדעית נערך לעתים קרובות על ידי מדענים העובדים עבור עמותות ולא על ידי חוקרים המפרסמים בכתבי עת שעברו ביקורת עמיתים…
בסקר שנערך ב-2023 בקרב אקדמאים בניו זילנד, 53% דיווחו שהם אינם חופשיים להצהיר על דעות שנויות במחלוקת או לא פופולריות, 48% דיווחו שהם אינם חופשיים להעלות נקודות מבט שונות או לטעון נגד הקונצנזוס בקרב עמיתיהם, ו-26% דיווחו. שהם לא היו חופשיים לעסוק במחקר לפי בחירתם…
מניעים מוסריים ככל הנראה השפיעו זמן רב על קבלת החלטות מדעיות ותרמו לצנזורה שיטתית של רעיונות מסוימים, כיום כתבי עת מאשרים במפורש, כי דאגות למה שנחשב בעיניהם כהשלכות מוסריות, הן בעיניהם סיבות לגיטימיות לדכא את המדע… מדיניות זו נוגעת לנזקים אפשריים, לא מוגדרים, שעלולים לנבוע מהפצת ממצאים. למעשה, עורכים מעניקים לעצמם מרחב פעולה עצום לצנזר מחקרים איכותיים שפוגעים ברגישויות המוסריות שלהם…
השלכות הצנזורה
יש לפחות מחיר אחד ברור של צנזורה מדעית: דיכוי מידע מדויק. צנזורה שיטתית, ולפיכך אי הבנות שיטתיות, עשויות להופיע… צנזורה מדעית עשויה גם להפחית את אמון הציבור במדע. אם הצנזורה נראית מונעת מבחינה אידיאולוגית או גורמת למדע לקדם התערבויות ומדיניות לא-פרודוקטיבית, הציבור עשוי לדחות מוסדות וממצאים מדעיים. ואכן, מחקר שנערך לאחרונה מצא שהתמיכה של כתב העת 'נייצ'ר' בביידן, ערערה את האמון הן ב'נייצ'ר', והן במדענים בכלל…
ביקורת עמיתים.
ביקורת עמיתים תוכננה להיות אנונימית וסודית כדי להגן על סוקרים מפני לחץ חיצוני. עם זאת, לסודיות יש עלויות, כולל הפוטנציאל לבטל אחריות ולהגביר את ההטיה. אחת הדרכים להחזיר אחריות לביקורת עמיתים היא לבקש מכתבי עת מדעיים להפוך את תהליך הביקורת וקבלת ההחלטות פתוחים ככל האפשר…
ביקורת עמיתים שקופה וביקורות אקדמיות יסייעו גם בזיהוי בעיה קשורה: סטנדרטים רופפים לממצאים רצויים. כשם שחוקרים דורשים סטנדרטים גבוהים יותר לממצאים שאינם לטעמם, כדרך של דיכוי, כך גם הם מחזיקים בסטנדרטים חלשים יותר למאמרים רצויים מבחינתם…
