הויכוח בין המוניזם לדואליזם. יחידנות של פיזיקה נתפסת בחושים, או שניות, כח שני נסתר ורוחני.
הויכוח עתיק היומין בין הדואליזם למוניזם מייצג הרבה יותר מאשר פרשנות של הדבר לכשעצמו, של מבנה מח האדם ותודעתו. לפני כ2300 שנים כתב אריסטו "ביחס לנושא כמו מהו הרוגז, עשויים חוקר הטבע והחוקר של דיונים הגיוניים לתת כל אחד הגדרה שונה: השני [יגדיר את הרוגז] כדחף [להשיב] כאב תחת כאב או כיוצא בזה, ואילו הראשון יגדיר כרתיחת הדם והחום שבלב", (אריסטו, על הנפש, הוצ' פועלים 2000 עמ' 8). לאריסטו עצמו לא היתה דעה ברורה בנושא, כנגד אפלטון המקבל את מציאות הנפש והישארותה לאחר המוות כעובדה פשוטה כותב אריסטו: "אם יש בין פעולות הנפש ובין הגורמים להיפעלותה ולו אחד שהוא מיוחד לה, אזי תוכל להתקיים בנפרד. אבל אם אין שום פעולה המיוחדת לה, לא תוכל להתקיים בנפרד", (שם, עמ' 17). בהמשך הוא אומר: "לגבי השכל והכח העיוני דבר אינו ברור עדיין, אף כי דומה שהם סוג שונה של נפש שהוא לבדו יכול להימצא בנפרד כדרך היפרדות הנצחי מהנתון לכליון", (עמ' 35).
שאלת הדואליזם אינה נוגעת רק לאמונה היפותטית בהישארות הנפש, אלא בתפיסתינו את מקומו של האדם בעולם. בשאלת חובותיו של האדם, ביכלתו להתמודד עם בעיות שמציב/ה הנשמה / אורגניזם מולו. ובכל מהלך חייו ותפיסתו את עצמו.
כמו ברוב הנושאים בקטיגוריה זו, אין משמעות לשאלה 'מה היא דעת המדע בנושא', מכיון שהמדע אינו יכול לחוות דעה במה שמעבר לחושים. אם קיימת נשמה לאדם, הרי שהיא קרובה מאד לחושינו, לחשיבתינו ולתפיסתינו, אך היא ניצבת צמודה אלינו – מעבר לגבול המוחש והנתפס. ולכן הנשמה מחוץ לתחום חציהם של אנשי המדע, אין הם יכולים לירות אליה ואף לא לצוד אותה.
המחלוקת עתיקת יומין, ורבים הם אנשי הרוח והוגי הדעות המחזיקים בכל אחד משני הצדדים האלו, ההכרעה בסופו של דבר נתונה לאדם, המתאים את הכרעתו לאורח חייו ולשאיפותיו. לעומת יוג'ין ויגנר הכותב: "הנפש היא יש לא פיזי וזה מוכח בעליל כעובדה ולא ניתן לערעור ע"י טענות הגיוניות", אומר ריצ'ארד לבונטין: "אנו קיימים כיצורים חומריים בעולם חומרני של חפצים ובו כל התופעות הן תוצאה של יחסים בין חפצים חומריים". ויגנר מוכיח את דבריו בהוכחה מתמטית, אלא שלאנשים כלבונטין ההוכחה אינה רלבנטית מכיון שתוצאה או מסקנה המחייבת קיום של עצם בלתי חומרי בלתי נתפסת ובלתי אפשרית, ולכן היא אינה פתרון לבעיה. אין אפשרות לקיים מדע שינתח את התודעה ויביא בחשבון גורם X שהוא בלתי טבעי, כפי שמתבטא הנוירוביולוג ד"ר ג'קי שילר מהטכניון (בריאיון שנערך בשנת 2001), בתשובה לשאלה: "אין לך תחושה שאולי זה לא מקרי שאנחנו לא יודעים הכל? שיש דברים מטפיזיים שהם מעבר ליכולת ההבנה שלנו?", משיב שילר: "ההנחה הבסיסית המשותפת לכל אנשי הנירוסיינס היא שאין שום דבר מטפיזי". אי אפשר להיות איש נירוסיינס ולהכניס בתוך החישובים גורם בלתי נתפס.[1] לפי קרנפ, אחד מראשי אסכולת הביביהוריזם הלוגי "כל פסוקי הפסיכולוגיה מתארים אירועים פיסיקליים", ופוגט אמר: "יחס המחשבות אל המח הוא כיחס השתן אל הכליות".
לפי תורת ישראל, לא רק שיש לאדם נשמה, ובריאתו היא "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב ז),[2] אלא שהאדם נברא בצלם אלהים (בראשית א כז), חלק אלוה ממעל. יש באדם מניע לא חומרי, שניכר ומורגש לא רק בעצם יכולת התפקוד, אלא גם במה שהגורם הזה מניע את האדם לחוש ולעשות. ההיסטוריה של ידיעותינו על הגורמים והמניעים של האדם היא לא ארוכה, אבל רבת תהפוכות.
הערות:
[1]"שלילת המרכיב הרוחני בתודעה מתבססת גם על האמונה ברציונליזם והרתיעה מכל מה שלא ניתן למישוג נאות ולהנהרה במושגים מתמטים או מדעיים", (יקיר שושני, בקשר לאלהים, עמ' 59).
[2]קשה להבין את דעתו של א. אורבך (חז"ל, אמונות ודעות, עמ' 190) כי לפי המקרא אין נשמה הקיימת לעצמה, לאור הפסוקים האלו, וכן הכתוב במיתת רחל "ויהי בצאת נפשה" (בראשית לה יח'), ולהיפך: "תשב נא נפש הילד הזה" (מ"א יז' כא'). נר ה' נשמת אדם (משלי כ כז). נשמתי בי ורוח אלוה באפי (איוב כז ג).
נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם
נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש
נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי
נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח
נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש
נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות
נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות