נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש

חכמינו שבימי הביניים ביססו את הישארות הנפש על עצם קיומה, הכילוי של הגוף אינו אלא כילוי פיזי ואם באמת קיימת מציאות רוחנית הרי שהיא אינה תלויה תלות אמיתית בגוף. היכולת לחשוב היא גם יכלתו של אדם שכל חושיו מנותקים ואינו יכול לחוש דבר. חשיבתו של אדם כזה מתבטאת אך ורק באימפולסים חשמליים במח, אך האם נניח שהחשיבה מותנית באימפולסים האלו? אם הנפש היא מציאות נפרדת, הרי שהאותות החשמליים אינם אלא צורת ביטוי של הנפש כלפי הגוף.

למן המאה ה19 טענו בעלי הגישה המטריאליסטית כי הישארות הנפש הומצאה כפתרון לבעיות דת, כמקום בו יוכלו עושי רצונו של האל לקבל את שכרם המקופח בעולם הזה. אלא שזו טעות היסטורית: כל עמי קדם האמינו בהישארות הנפש, ואין ספק שאפלטון לא העלה על דעתו שאמונתו בהישארות הנפש קשורה ב"גן עדן" של היהדות. גם במקרא כולו לא מוזכר כלל עונש אחר המוות או פתרון לבעיות גמול וסבל צדיקים ורשעים, למרות שהאמונה בהישארות הנפש היתה בודאי נחלת כל העמים וגם עם ישראל מראשית קיומו כפי שהראינו ב:הישארות הנפש.[1]  "אין חברה ואפילו הפרימיטיבית ביותר, שאמונה זו לא תהיה מצויה בה" (אנצ"ע ערך נפש עמ' 308), שום 'פתרון' פסיכולוגי אינו יכול לחבוק עולם ומלואו בצורה שכזו.

אם היינו מנסים לתת בסיס מטריאליסטי לאמונה בהישארות הנפש, הרי שהחוייה של 'כמעט מוות' המוכרת מאז ומעולם (כך מוזכרת למשל בתלמוד ב"ב י:), יכולה להיות גורם מכריע באמונתם של בני אדם. אלא שהחוייה הזו אינה יכולה להיות בסיס מטריאליסטי, שכן בדיקה מקיפה של התופעה מראה שהיא יכולה בהחלט לשמש כטיעון טוב למאמיני הישארות הנפש. מחקרים שנעשו בעשרות אלפי בני אדם מלמדים על חוייה אחידה, ועל יכולת קליטה של נתונים שאין להסבירם בחמשת החושים הרגילים של האדם בתיפקודו הרגיל. לא כאן המקום לפרט את כל המחקרים בנושא, שנכתבו עליו ספרים רבים, כאן רק נדגיש כי אין המדובר רק בספרים בדיוניים, המדובר גם במחקרים רציניים שנעשו לפי כללי המתודה המדעית, ואם כי אין ביד המדע להסביר את התופעה הלא טבעית ,יש בידינו לכמת את הנתונים ולראות שדבר מה בלתי נתפס מסתתר מאחורי החוייה של כמעט מוות.

ד"ר אליזבת קיבלר-רוס מתארת בספרה 'גלגל החיים' מחקר שבו ריאיינה יותר מ20 אלף אנשים בגילים שונים ומתרבויות שונות שעברו חוייה על סף המוות ותיארו את הקורות אותם לאחר מותם, (Elisabeth Kubler-Ross, The Wheel of Life, Scribner, New York, 1997), אליזבת ק.ר. היא פסיכיאטרית מאוניב' שיקאגו, ואינה אדם דתי – למסקנותיה הגיעה דרך המחקר, ולא להיפך. מחקר מפורסם נוסף בנושא: ספרו של ד"ר ריימונד מודי 'החיים לאחר החיים', (Raymond A. Moody, Life after Life, Stacpole Books, Harrisburg, Pa. 1976), מודי הוא מרצה לפילוסופיה, בהכשרתו למד רפואה ופסיכולוגיה. להלן דוגמא:

"תיאורי המקרים שנצפו תוך כדי השהייה מחוץ לגוף ניתנים די טוב לבדיקה. כמה רופאים אמרו לי למשל, שהתבלבלו לחלוטין מכך שפציינטים החסרים כל ידע רפואי מסוגלים היו לתאר בפרוטרוט כל כך ובדיוק שכזה את תהליכי ההחייאה, גם אם נסיונות אלו התרחשו בשעה שהרופא ידע כי הפציינט הנידון הוא מת.. האחות הבכירה היתה נדהמת מאד כשסיפרה לה קתי מאוחר יותר היכן בדיוק היא היתה ומה אמרה במשך אותו הזמן.. במקרים אחדים עלה בידי להשיג את עדותם הבלתי תלויה של אחרים ביחס לאימות האירועים", (ריימונד, הוצ' רשפים 1986, עמ' 78).

במאמר שהופיע בדצמבר 2001 בעיתון הרפואי היוקרתי  Lancet מתואר מקרה של חולה בן 44 שהובהל לבית חולים במצב של תרדמת ועבר תהליך החייאה. שבוע לאחר מכן הגיעה למחלקה שבה אושפז האחות שהשתתפה בהחיאתו. החולה הכיר אותה, הזכיר לה שהייתה חלק מהצוות הרפואי שהציל את חייו וביקש ממנה שתחזיר לו את שיניו התותבות שהוסרו ממנו בעת הטיפול. הוא ידע לתאר את החדר שבו נעשתה ההחייאה, את הרופאים והאחיות בחדר ואת המקום המדוייק שבו הונחו שיניו התותבות. מתעוררת השאלה: כיצד יכול חולה במצב של תרדמת עמוקה לזהות את סביבתו? המאמר מתאר ומנתח עשרות מקרים נוספים של חולים שעברו חוייה על סף המוות החולים האלו סיפרו לאחר שובם לחיים כי נשמתם יצאה מגופם והתבוננה בו ובסביבתו. בחלק מן המקרים – אחד מהם מקרה של אדם עיוור – נבדקו התיאורים האלה ונמצאו כמתארים נכונה את ההתרחשות באותה עת על אף שבעת הטיפול היו המדווחים במצב של מוות קליני.

• חיבורים נוספים בנושא: פרופ' קנת רינג מאוניב' קונטיקט "החיים בתוככי המוות", (Kenneth Ring, Life at Death). ד"ר מוריס ראולינגס מאוניב' טנאסי "מעבר לסף המוות" (1984). ד"ר מייקל סאבום מאטלנטה, מחקריו פורסמו בכתב העת של ההסתדרות הרפואית בפלורידה, 1978. פרופ' רוברט קסטנבאום "האם יש חיים לאחר המוות" (Y. Prentice Hall, 1984). אוסיס והרדלסון (At The Hour of Death, 1977). פטריק ואן-ראסל "המעיין השחור". ד"ר ג'ורג' ריצ'י נשיא אקדמיית ריצ'מונד לרפואה ויו"ר המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח טאוורס "חזרה מן המחר" (1978). הפסיכולוג קארלוס אוסיס (1977) .Osis & Haraldson; At The Hour of Death.

ריימונד מתמודד בספרו עם ההסברים הפסיכולוגיים השונים לחוייה של 'כמעט מוות', מלבד החיסרון הבולט שבהם, שאין הם מסבירים כיצד יודע האדם לספר על נתונים אותם לא יכל לחוש בעת קריסת המערכות שבגופו, יש לשים לב גם לעובדה שישנו דמיון מדהים בתיאור פרטי החוייה הזו בדיווחים מכל קצוי העולם ומכל הדתות והתרבויות, גם במקום שאין אפשרות לראות את התיאור כתלוי חינוך או לימוד.

עוד אומר ריימונד:

"הארועים של השלבים השונים של חויית המיתה הם, אם לא לומר יותר, בלתי רגילים. מכאן שהפתעתי גברה והלכה כשנתקלתי במשך השנים במספר ניכר של הקבלות מדהימות לאותם אירועים. הקבלות אלו מופיעות בכתבים עתיקים ו/או נסתרים מאד, בספרויות של כמה תרבויות שונות ואזורים שונים", (ריימונד, עמ' 83).

אמנם יש לציין שכנראה ישנה השפעה פסיכולוגית מצורת חשיבתו והבנתו של האדם שחווה חוייה זו, אי אפשר להניח שכל הדיווח הוא אובייקטיבי, ובני אדם במקרים רבים מזהים את הדמות שהם מאמינים בה או את באי כחה, ריימונד אומר:

"על אף שתיאור הויית האור אינה משתנה, הזהות המיוחסת לה משתנה, כנראה כתוצאה מן הרגש הדתי של האדם. ואולם במשך כל המחקר שלי לא שמעתי אף התייחסות אחת לגן העדן או לשאול, הדומה לתמונה המקובלת שאליה אנו חשופים בחברה הזו. למעשה, אנשים רבים הדגישו עד כמה לא היו ההתנסויות שלהם דומות למה שהורגלו לצפות לו במהלך חינוכם הדתי", (ריימונד, עמ' 102).

לפי פרופ' שושני, גם ההשקפה המטריאליסטית יכולה להרהר על הישארות הנפש לפי מה שידוע בימינו:

"דוקא ההשקפה הפיזיקליסטית לתיאור התודעה יכולה להציע הסבר מעניין להישארות הנפש כתהליך של שימור מידע.. אם אכן ניתן לתרגם את כל רובדי ההכרה של האדם תחושותיו רגשותיו נסיונו ידיעותיו וזכרונו לתהליכים כימיים וחשמליים המתרחשים במוחו, הרי בסופו של דבר ניתן לשמר את התהליכים הללו באופן אלקטרוני או אחר ובכך להבטיח את הישארות תודעת האדם לאחר מותו", (בקשר לאלהים, עמ' 74).

"הגם שההשקפה התיאיסטית בדבר הישארות הנפש אינה מבוססת על יסודות פיזיקליים כלשהם, היא יכולה להסתמך על רעיון שימור המידע הקשור לפעילות התחושתית, הרגשית והשכלית של האדם, זאת בטענה שהפלטפורמה הנושאת את המידע הזה רוחנית באופיה", (שם, עמ' 76).

במאה ה20 עמדו כמה פילוסופים שצידדו בהישארות הנפש, ביניהם הנרי ברגסון שטען כי תופעות התודעה רחבות בהרבה ממה שאפשר לייחס למח, ולכן אין למדוד את התודעה בהקשר למצבו של הגוף, וכן החזיק בדעה זו פ' ברנטנו.

האמונה בקיום נפש רוחנית נבדלת מעוררת בודאי שאלות חשובות, כגון: מי 'מזריק' את הנפש לעובר בזמן שאינו אלא טיפת נוזל? האם לבעלי חיים יש גם נפש נבדלת, שהרי גם להם יש רגשות והחלטות? האם הנפש קיימת גם לפני 'היכנסה' לגוף? ועוד שאלות דומות. אך יש לזכור כי החלת מודלים פיזיקליים על ישות רוחנית הם טעות, אין אנו יכולים למדוד את הנפש בכלים כאלו, ואף לא לחשב את 'פעילותה' בשפה המוכרת לנו. אין אנו יכולים אלא לעמוד על גבול החומר, ולהרגיש כי יש כאן ישות מעבר לחומר, אך לא למדוד ולשפוט את יכולותיה.

אף על פי כן, יכולים אנו כמובן לדון בנושאים האלו, בדרך אינטואיטיבית, בתנאי שנבין כי הטיעונים או הישובים שנאמר אינם בעלי ערך אמיתי, דומים הם להסברים שמספק העיור לעצמו על ראייתם של האנשים שסביבו. וכן נצטט את מה שקבלנו במסורת, ודברי חכמינו הקדמונים, ובפרט מה שנאמר ע"פ דברי הנביאים שבודאי השיגו את המציאות הרוחנית יותר מאיתנו.

ראה עוד: הישארות הנפש – אמונה פרסית? נפש ונשמה בחז"ל. החיים לאחר המוות מנקודת מבטו של חוקר מח

הערות:

[1]היו חוקרים שתלו ענין זה ברצון בני האדם לקיום יקיריהם, אבל איך יכול רצון שכזה לסתור את המציאות שהגופה מרקיבה ונפסדת? ומנין ההפשטה המחלקת בין גוף ונשמה, שאינה מתאימה לאנשים המדמיינים כמציאות כל מה שהם רוצים שיהיה? ויש מוסיפים ואומרים שמכיון שקורה שבני אדם חולמים חלומות מוחשיים על יקיריהם מכאן הסיקו על הישארות נפשם. אבל הלא בחלום באו אליהם יקיריהם בגופם ומראם שכבר אבד ואיננו, ואדם חולם חלומות רבים ושונים ככל העולה על רוחו, ואפילו בעניני העולם הזה כאשר ראה בחלום אירוע כל שהוא הקשור באדם או מקום שהוא מכיר, בודאי לא חשב שאכן אירע שם אירוע זה. קל וחומר לגבי מתים – חלום הדומה לכל חלום המשחזר את העבר. נכון שייחסו משמעות לכל חלום, שהוא סימן מכחות חיצוניים על העתיד וכדו'. אך לא חשבו שהוא מייצג מציאות באיזה שהוא מקום, שום חלום על אדם אינו מספיק ליצור הפרדה של גוף ונשמה, ולהחליט שנפש האדם קיימת. היחס לחלומות על מתים מגיע מאמונה בהישארות הנפש ולא להיפך. וכן ברור שאדם שחלם חלום על כלבו שמת, או על הנמר שצד באותו יום, לא חשב שהכלב והנמר מצויים באיזה שהוא מקום.

 

נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם

נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש

נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי

נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח

נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש

נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות

נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות