האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

האמונה בגלגול נשמות היא עתיקת יומין כמעט כמו האמונה בהישארות הנפש, הירודוטוס כותב כי המצרים הם הראשונים שהגו את תורת הגלגולים (היסטוריה ב 123), אפלטון מאמין גם הוא בגלגולים (פידרוס 249, ועוד מקומות). האמונה הבודהיסטית מבוססת על גלגולי נשמות, כת הגנוזיס היהודית (שפעלה בימי הבית השני) החזיקה בגלגולים בכל תוקף. רבי מנשה בן ישראל כותב בספרו נשמת חיים: "מודעת בכל הארץ שאמונת הגלגולים מתיחסת בפי הכל לפיטגורס הפילוסוף", והמקובל ר' נפתלי הירץ כותב בספר עמק המלך: "כבר קבלו הפילוסופים מפיטגורס רבם סוד הגלגול, וסוד העונש, כאשר ידוע להרגיל בספרו", (עמק המלך טז יא). אמפידוקלס היווני ידע לספר כי הוא כבר היה בגלגול של צמח, עלמה, דג, וציפור.

רבי סעדיה גאון כותב כי אמונת הגלגולים נובעת מכת הנקראת בעלי ה"העתק", ואמונה הזו היא הזיה ובדיה גרוע ונפסד ושגעון וערבוב (אמונות ודעות מאמר ו' מהות הנפש), גם הראב"ד כותב כי אמונת הגלגולים אמונה בטלה (האמונה הרמה א' ז'). רבי בנימין מטודלה עדיין אינו מכיר את אמונת הגלגולים כמקובלת ביהדות, והוא מספר על הדרוזים שפגש במסעותיו המאמינים "בגלגולים מאדם לאדם ומאדם לבהמה, זה דרכם כסל למו", (אוצר מסעות, רבי בנימין מטודלה). רבי חסדאי קרשקש (אור ה', ד ז) כותב מסברא שאמונה זו היא דבר בטל, אבל אם קבלה נקבל. ורבי אברהם בן הרמב"ם כותב: "הוצרכו מפני זה להאמין בסכלות הגלגול.. וזה הדעת לא סבר אותה חכם אמתי ולא האמין בה בעל תורה אבל היא מהוללת דעות מאמיני הקדמות".

בשו"ת רשב"א (ח"א תיח) מודפסת אגרת ר' ידעיה אל הרשב"א בה הוא כותב: "ומכלל זה התועלת מה שהאמינוהו קצת הקדמונים כפי מה שנזכר בס' הנפש בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, ועוד כי יזיקנו זה (אמונת הגלגול) ג"כ באחת מפינות אמונתינו.. והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותם שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים שיהיה עול וחמס לנפש צדיק שתרשע שוב אולי".

לאחר דורו של הרשב"א התפרסם ספר הזהר, ובו בפרשת משפטים ישנה אריכות גדולה "בסוד הגלגול", מה שמלמד כי הגלגול הוא חלק מתורת הקבלה. ואכן בעל ספר העיקרים (שראה את הזהר ואף מצטט ממנו) כבר מייחס את אמונת הגלגולים למקובלים, אך דוחה אותה וכותב: "ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול.. אבל אין זה נכון.. והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות בעלי החיים, וה' יודע", (מאמר רביעי פכ"ט). הרד"ק (תהלים קד') יודע כי "אמרו קצת חכמי המחקר" שיש גלגולים בנשמות. ר' שם טוב (ספר האמונות שער ז פ"ח) כותב: "מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה ג"כ מצאתיו למקצת בני אדם שדורכין בדרכי הקבלה אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב".

למען האמת, עוד קודם לכן רמז הרמב"ן בכמה מקומות ובפרט בפירושו לספר איוב ולפרשת היבום, על ענין דומה שהוא מכנה אותו "סוד העיבור", על כך ראה להלן.

אי אפשר להתעלם מכך שחכמי התלמוד לא הזכירו ולא רמזו בשום מקום מענין זה, ואכן הרא"ש (תשובות הרא"ש מכתב יד סימן ע') תמיה על אמונת הגלגולים, וכותב שדברי הישוב שנאמרו הם נגד חז"ל בכמה מקומות, ומסיים: "לכן אם קבלה נקבל כי אין טעם מספיק", (ראה ב'יד דוד', מנחת עני, מכתבים: הרא"ש כתב כי אמונת הגלגול הוא נגד דברי חז"ל). חכמים בדורות האחרונים ניסו לדייק מדברי חז"ל על דעתם בנושא הגלגולים, על המאמר ש"אומרין לולד מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך בלא חטא" (ב"מ קיז.) כותב הרש"ש "כאן מקצת ראיה נגד אמונת הגלגולים".[1] ראה גם שבת (קנב:) "והרוח תשוב אל האלהים תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה". ראה גם ב'יפה תואר' על (במדב"ר מ'): "ואפשר שבא לחלוק על בעלי הגלגול".

מהו המקור לאמונת הגלגולים, מלבד הזהר? לפי הנודע ביהודה (יו"ד קסד') הרי שהחוקרים מוכיחים שיש גלגולי נשמות, וכנראה הכוונה לסיפורים של "זכרונות מגוף אחר", ראה להלן. לפי ההסבר שהצענו להיווצרות הנשמה, הרי שאי אפשר לתפוס את אמונת הגלגולים כפשוטה, שכן הנשמה אינה באה לעובר ממקור מן החוץ, אלא נמשכת מנשמת הוריו. האמונה בגלגול נשמות מניחה שהנשמה עוברת 'מחיקה' לפני היכנסה לעולם.

הסבה העיקרית לאמונת הגלגול היא ענין שכר ועונש, בראותינו אנשים כה סובלים בעולם הזה, חייבים אנו להניח כי בגלגול אחר הם באים על גמולם הטוב (כפי ה'קארמה' ההודית). ואכן, הרמב"ן מבסס את התשובה על טענותיו של איוב בסוד העיבור, הקרוב לענין גלגול נשמות.

אלא שלמען האמת האמונה בגלגול לכאורה סותרת את ענין השכר והעונש המפורש במקרא ובמדרש, מדובר רבות על שכר ועונש לעתיד לבא, על יום הדין הגדול, וכו', אבל אם כל נשמה היתה בגופים רבים, מה היא המשמעות של שכר או עונש בשבילה? אם נניח כי למשל רבי עקיבא ירד לעולם שוב בגלגול,[2] לגלגולו של רבי עקיבא היתה בודאי בחירה חפשית והוא עשה מה שעשה, האם ביום הדין הגדול יעשו ממוצע מכל המעשים שעשתה אותה נשמה בכל גלגוליה. דהיינו ר"ע לא יקבל שכר לפי ערך מעשיו, ואותו גלגול מאוחר שלו לא ייענש מספיק על מעשיו הרעים? כמובן שאין להעלות על הדעת רעיון שכזה. כך למשל כתוב בספר הגלגולים של האר"י כי יתרו הוא גלגול של קין, ז"א שלעתיד לבא לא נכיר אדם צדיק בשם יתרו ולא רשע בשם קין, אולי נכיר יצור בשם "קיתרו" המוכר כאדם ממוצע? בודאי שזה סותר את אחד מעיקרי האמונה שהוא: שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו, האמנם אדם שומר מצוות כדת וכדין יקבל הודעה כי מכיון שבגלגול אחר עשה כך וכך, אחת דינו לגהינום?

כך נוצרת בעיה לגבי תחית המתים, באיזה גוף תבא הנשמה בתחית המתים? ולפי זה לא רק מלוי בריבית, אלא גם מליונים רבים של יהודים, ובהם תנאים ונביאים שהתגלגלו לעולם שוב (כפי המבואר בשער הגלגולים להאר"י) לא יקומו לתחית המתים?

אין מתפקידינו כאן ליישב את תורת הגלגולים ההודית או היוונית, אבל המעיין היטב בתורת הגלגולים של המקובלים מקדמוננו, נראה כי גם אלו מחכמינו שהאמינו בגלגול לא התכוונו בשיטה ההודית, של גלגול מוחלט. וכך כותבים המקובלים:

"לפעמים יתגלגלו אפי' ד' נשמות באדם אחד ואח"כ יקומו כל הגופים בתחיית המתים וכ"א יקח חלקו", (ספר הגלגולים למהרח"ו ה'). "נדב ואביהו שניהם נתלבשו בשמואל", (שער הגלגולים לח'). "ברבן גמליאל נכנסו ו' נשמות", (הרמ"ע מפאנו בספר "גלגולי נשמות" אות קנז). "נפש זכריה היה באדם אחד ורוח זכריה היה באדם אחד, ושניהם היו באותו דור", (חסד לאברהם מעיין חמישי נהר כה), יונתן ודוד היו גלגול אחד, (סדר הדורות בשם מקובלים).

ולפעמים דברו מפורש רק על בחינת גלגול:

"רשב"י דוגמת משה לא זיהרא עילאה רק בחינת נשמה שהיה בו בלוחות שניות", (עמק המלך, מובא ביוחסין). רפב"י ורבינו הקדוש היו נצוץ אחד, (יוחסין בשם המקובלים, ראה חולין ו. ששניהם נפגשו). יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת, (אור החיים בראשית מז כט).

ברור כי אם לאדם אחד היו כמה נשמות, או נשמה אחת 'התחלקה' בין כמה אנשים, שאין המדובר בגלגול כפשוטו. מכיון שהנשמה היא המכלול של התודעה והתכונות, אי אפשר לפצלה פיצול אמיתי. לכל אחד מן האנשים המוזכרים בתורות הגלגולים של המקובלים יש נשמה עצמית שלו שאינה הולכת לשום מקום אחר, חלקים מנשמתו 'מתגלגלים', והכוונה היא לפי השיטה הכללית של המקובלים ושל המסורת היהודית בכלל, שלעולם יש תכנית המקיפה את כל פרטי ההיסטוריה, בתכנית זו ישנם תפקידים מוגדרים לסוגים שונים של בני אדם, שני בני אדם שלהם סוג תפקיד משותף מכונים 'גלגול'. לעתים אדם בדור מסויים לא מצליח להגשים את תפקידו, ולכן יורד בדור אחר אדם נוסף בעל היכולת להגשים את אותו התפקיד. וכך כותב רבי חיים ויטל בשם האר"י:

"ומה שאנו קורין נשמות קין והבל הכוונה לאותה הבחינה הנקראת חילתו של עולם, (ספר הגלגולים כג'), "קין נתגלגל ביתרו ובמצרי וקורח ואינו הוא עצמו אלא לכ"א יש בחינה בפני עצמו, וכן הענין במשה ושת והבל שכתבו בהם שהם גלגול זה מזה", (ספר הגלגולים כו').

"קין נתגלגל בקינן ומהללאל ואח"כ בנדב ואביהוא כי שניהם אחד ואח"כ נתעברו באליהו הנביא ובאלישע הנביא ובחזקיה מלך יהודה", (שער הגלגולים הקדמה לו).

וביתר ביאור כותב ר' מרדכי יפה בעל הלבוש:

"הנשמה הזאת.. היא משמשת לכמה גופים ומהגוף האחרון יתפשטו ענפים ממנה אל האחרים כמדליק מנר לנר מבלי שיחסיר ממנו דבר", ('אור יקרות', פרשת וישב).

רוב הגלגולים הם כאשר רק אחד מחלקי הנפש מתגלגל, (מאמר החכמה להרמח"ל, אור יקרות שם).

"ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם", (האר"י, מובא בקהלת יעקב ובאוה"ח ברא' מז כט).[3]

וכך כותב נכדו של הרא"ש בספרו שבילי אמונה, כי אף שנתגלגלו הנשמות בגופים הרבה, בתחית המתים יעמדו כל הגופים, כי אינו מחסיר זה מזה, וכל אחד יכול לעמוד לעצמו (שבילי אמונה, נתיב שמיני, מטפחת ספרים פ"ח). עובדה זו די בה בכדי להוכיח לנו כי הגלגול אינו עוסק בנפש המהותית, הצריכה לקיום הגוף. וכך באמת כותב הרמ"א:

"לפי מה שנתבאר נגלה לנו סוד הגלגול כי הנפש והרוח הגופניים יתגלגלו, שהם הכנה בלבד, לא השכל הנקנה אשר יתעצם באדם והוא הנשאר ממנו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול. והכי נמי נוכל לעמוד מעין זה בסוד הגלגול, ויסולקו בו ספקות אשר נסתפקו בו הראשונים ז"ל, והמשכיל יבין", (תורת העולה ח"ג פמ"ב).

וכן כותב בדורינו הרב דסלר:

"גלגול, פרט (אדם) מסוים שלא יצאה אנוכיותו לפועל -אפשר שאח"כ יולד אדם שכל תכליתו היא לגמור אותה (המטרה) מצד הבחנת התוכן הרוחני הרי אנוכיותו של אדם זה היא היא אנוכיותו של הראשון ממש אף שלא מרגיש את זה וזה תוכן גדר הגלגול", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 120).

ודוגמאות רבות מדברי המקובלים יוכיחו שזו כוונתם בכל תורת הגלגולים,[4] ולפיכך ברור שלכל אדם ואדם ישנו חשבון שכר ועונש נפרד, מבלי שום קשר לגלגולים שמייחסים לו. וכך הצלנו את משה רבינו מלעשות ממוצע עם כל הגלגולים הבאים המיוחסים לו. יש להעיר אמנם שהרמב"ן רואה ב"סוד העיבור" פתרון לקושיותיו של איוב, אך עצם הכינוי "סוד העיבור" שמשתמש בו הרמב"ן מלמדינו כי אין המדובר אלא ב'עיבור' שהוא משמש אצל המקובלים כגלגול לא גמור. הרמב"ן לא פירש מספיק את דבריו, אבל נראה שמכיון שכל מקרה וכל סבל הוא חלק מתכנית העולם, זו סבה מוצדקת דיה בכדי לנמק בה את הסבל.

ישנו רעיון של "התיקון הכללי" (קלח' פתחי חכמה לרמח"ל), דהיינו שיתוקנו כל סוגי הפרטים בעולם, ולכן יש ענין לפי הקבלה לקדש וריאציות שונות של תכונות אנשים ומקומות. דוקא דברים הנראים שייכים לרע, מכיון שהם קיימים בעולם, ומייצגים כח שיש לו קיום בעולם, לפי הקבלה יש לקדשם, להפוך אותם לקשורים אל המצוות ואל האמונה. כך מסופר על מקובלים ש'תיקנו' שירים של שיכורים הוללים על ידי ששרו אותם בכוונות טהורות או עם מלים מן המקורות, בכך מתקרב "התיקון הכללי". וענין זה תלוי גם באמונה כי בכל אלמנט של הבריאה יש ניצוצות קדושה, ראה 'מגיד דבריו ליעקב' (יג): "ניצוצות הוא הכח האלקי המחיה את כל דבר כי הכל אלקות", הכונה מכיון שכל הכחות בעולם נבראו ע"י ה', יש בכל אחד בחינה של טוב שאפשר להתמקד בה.[5] והתיקון הכללי תלוי בקידוש כל כחות הרע, זה אולי גם הכוונה ברעיון של 'יכלו הנשמות שבגוף' (יבמות סב'), אין כאן המקום להאריך ברעיון התיקון, ראה להלן פרק ט', ובאריכות בחיבור 'הנבואה'.

רבי חיים ויטל מדגיש: "גלגול יבא או למי שחסר איזה מצוה או להשלים אנשי הדור", (ספר הגלגולים ה'). הגלגול אינו קשור דוקא לעברות חמורות, אלא להשלמת פערים, לדברים בלתי שלמים כגון חובות ממוניים. הגלגול בתורת הרמב"ן קשור דווקא לחשוך בנים, להקמת שם של משפחה,  והמשך של הכח שהיא מייצגת בעם או בעולם (ובדומה לזה גם בזהר פרשת משפטים). וכן הדיבורים על גלגול בדומם, אינם מתכוונים אלא לתיקון אלמנטים שונים בעולם.

הרעיון הזה, כפי שהסברנו אותו כאן, נמצא אכן בדברי חז"ל פעמים רבות, כאשר הם מזהים אישים שונים הרחוקים זה מזה מרחק דורות ומקומות, ואין כוונתם אלא לזיהוי כחותיהם, כמו שהראינו בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ה' בסוף הקטע 'מחקר ופרשנות'.

המקור לכל תורת הגלגולים הוא העיון בהתפלגות הכחות והמדות בעולם, החלוקה הראשונית אצל האר"י היא "שורש קין" מול "שורש הבל", וזו חלוקה מובנת מאליה: שני בני האדם הראשונים בעולם, מייצגים אנטגוניזם מובהק, ואחריהם בא כמובן "שורש שת" הממוצע בין שניהם, שנוצר כאשר נראה היה שאי אפשר לעולם להתקיים עם טוב מוחלט או רע מוחלט. אפילו בעצמו מצא האר"י "בחינת קין" ולכן היה נזהר מלהרוג פרעושים וזבובים בכדי לעקור מדה זו (ספר הגלגולים לה'). ה"שורש" המתבקש הבא הוא "שורש משה" שגם הוא רגיל מאד בדברי המקובלים, כי ברור שמשה מייצג כח חדש בעולם. כך חיוה האר"י דעתו על הרבה ממנהיגי הדורות, עד כמה היו באמת "שרש משה", שהרי יש כאלו שמחדשים דרכים חדשות, יש הלוחמים על שימור הישנות וכו'. על רבי עקיבא למשל אמר כי היה שרש משה מעורב מקין (שער הגלגולים, פרק לה').

קל להבין כי אשת טורנוסרופוס היתה ניצוץ כזבי בת צור (ולפי האר"י רבי עקיבא תיקן אותה. במקום לחזור על הטעות של זמרי, מנהיג שלא עמד בנסיון. במקום להימשך אחרי פיתוייה של אשת טורנוסרופוס, או במקום לברוח, התערב רבי עקיבא והחזיר אותה למוטב), וכן המטרוניתא שהלכה בפריצות (ברכות כ') היתה ניצוץ כזבי, ורב כהנא שקרע את בגדה – ניצוץ פנחס.

עוד אומר האר"י כי אריסטו היה ניצוץ של אבטליון, כי לימד תלמידים שאינם מהוגנים. אפשר לנסות ולהעמיק בהגדרה הזו ובמכנה המשותף שמצא האר"י, אך יש לשים לב כי מבחינה היסטורית אריסטו חי לפני אבטליון (אריסטו חי במאה הרביעית לפנה"ס, ואבטליון במאה ה1 לפנה"ס). ומכאן אפשר ללמוד כי תורות הגלגולים אינן ידיעות היסטוריות, אלא תורת מחשבתית המפרשת את ההיסטוריה.

הרמ"ק היה הראשון שהחל לפרט גלגולים של אישים שונים, אולם האר"י שבא מיד אחריו הגדיל לעשות בנושא. וגם אחרי האר"י האריכו מקובלים רבים בפרטי תורות הגלגולים, בעל מגלה עמוקות, בעל חסד לאברהם, הרמ"ע מפאנו, ועוד. לפעמים קל להבין על מה נסמכת הידיעה על הגלגול, (כמו שכותב ה'מגלה עמוקות' כי שמואל הקטן ניצוץ משה, והכוונה כמובן למעשה בו הוכיח שמואל הקטן את ענוותנותו, וכפי הכתוב על משה שהיה עניו מכל האדם), ולפעמים קשה יותר לנו להבין, אבל אין זה אומר שאין נימוקים הגיוניים לידיעה על הגלגול.

תורת הגלגולים היא בעצם צורת לימוד של ההיסטוריה ושל המקראות, וחכמיה מדברים גם בסגנון של לימוד, נעתיק כאן כמה פיסקאות שימחישו זאת:  

  • "ישי נתעבר בר' חייא, וז"ש בפ' י' יוחסין ר' חיא מההוא עובדא דתבע לאמתיה, וודאי אשתו עבורה של אשת ישי אבי דוד, ומעשה אבות יעשו בנים כי נתן בכוס זה והיה שותה בכוס אחר", (גן נעול. ראה בסדר הדורות שכל הפרשנות הזו מבוססת לכאורה על טעות, שכן בפרק י' יוחסין לא מוזכר מעשה כזה על ר' חיא הגדול, אלא על ר' חיא בר אשי "ושמא לפי זכרונו כתב כן").
  • "דע כי יוכבד היתה גלגול חוה ואולי גם עמרם גלגולו של אדם ולכן פירש מאשתו", (חסד לאברהם מעין חמישי כה). "וגם הארץ רחב"ת ידים ר"ת ר' חנינא בן תרדיון ואפשר שנלקח מתוך קליפת שכם בו חמור ולכך הוצרך להרוג ולהתלבן", (שם, עין משפט נהר כה).
  • "אפשר לומר כי לוט נתגלגל ביהודה ובועז.. ונוכל לומר כי בת לוט נתגלגלה בתמר וברות ובהם ר"ת וס"ת שוה", (סה"ד ערך רות בשם ספרים, בשער הגלגולים הקדמה כ' כתב שאין גלגול בנשים, לפי ההשקפה הזו על תפקיד האשה).
  • "עלי גלגול אהרון, ראיה לדבר שאמר פרקו נזמי.. ונשברה מפרקתו", (סה"ד משם ר"י סרוג).
  • יוסף נתגלגל בר"י בן אלישע שהי' יפ"ת והפשיטו עור בשרו, וכמו יוסף נשבה לבין העכו"ם, (סדר הדורות בשם ר"י סרוג, ראה שם שהשיג עליו שכנראה ר"י סרוג מזהה כאן שני ר' ישמעאל בן אלישע, סב ונכד, באדם אחד).
  • האר"י מבאר שלשלת של גלגולים על פי מעשה הנמצא בספר "דברי הימים של משה" (שער הגלגולים פל"ה). עוד הוא אומר: עזרא הסופר נתגלגל בר"א בן עזריה ואח"כ בר"א אבן עזרא, (ראה ברכות יח: בענין ראב"ע שהיה עשירי לעזרא, ובירושלמי יבמות ספ"י שהיה דומה לעזרא, ראה גטין פו' קופת הרוכלין, ובדבריו סנהדרין לח וקדושין יז'). וכן אותב: אהרן ועלי ועזרא הם גלגול אחד (מנהיגי הדור שהיו כהנים). עוד כתב: שרה חנה והשונמית והצרפית הם גלגול חוה וחנה, (בכולם התקיימה הקללה: בעצב תלדי בנים בצורה מסויימת).
  • "רשב"י נראה שהיה ממדת חסד שמסי כל היכא דמחי ר"א (עפמ"ש תוס' שהי' כעסן במעילה יז: נראה דהיה מצד הדין, הערה במקור) ובב"מ פ' הפועלים דראב"ש אמר ליסורין בואו נראה שהיה ממדת הדין וז"ש אלמלא אלעזר בני עמי ר"ל אלמלא דין רק בחסד יכולני לפטור העולם מן הדין", (ספר הגלגולים).
  • על הפרים שהביא אליהו בהר הכרמל, כתב האר"י כי המה דתן ואבירם, ובאו לכפר על המחלוקת, ופרו של הבעל הוא אבירם, כי הוא היה יותר אביר במחלוקת.
  • עוד כתב האר"י: ריש לקיש היה מרדכי וזבין עצמו ללודאי לתקן ההתגרות בהמן, והוא שאול בן קיש ולכן נקרא בן לקיש, , ושאול נתן נפשו למות, ובב"מ פד. איתא דידע בלסטיות ולכן כ' דהוא גלגול תובל קין אבי נחשת וברזל. וכן כתב: ר' ששת גלגול בבא בן בוטא, (הכוונה ששניהם היו עיורים). רבן גמליאל נטרד שנהג נשיאותו ברמה שהוא גלגול נחמיה שנענש על שאמר זכרה לי אלקי לטובה. חוני נצוץ אליהו ששאל נפשו למות ונתקן בפר. אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי ובנו שאול שאמר כי יבא אליו אחר מותו (ברכות יח: לעגל קא אתית). דואג ואחיתופל הם מסטרא דקין והמצרי דמשה וקורח, ואת קין תיקן יתרו ונקרא קיני.
  • אמר האר"י שאפשר להכיר מי היה בהמה בגלגול הקודם ע"י שהוא עז פנים ואין לו בושה, (עמק המלך שער עולם התהו פל"א).
  • מעשה שהיה באדם אחד שהכחיש את כחו וחכמתו של האר"י, אמר עליו האר"י: אני ניצוץ משה רבינו, ואתה ניצוץ קורח.
  • רבי שמואל ויטל, בנו של מהרח"ו, כותב: "אמר שמואל ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה"ר, ואתי שפיר בג"ש: נאמר כאן האשה הבאה וכו' ונאמר להלן לזאת יקרא אשה כו' ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע"ה וישם כסא לאם המלך לאימא של מלכות וארז"ל זו רות, כנלע"ד", (שער מאמרי רז"ל מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו).
  • "ידוע מהאר"י דכזבי היה ניצוץ דינה וכן מסתמא בשאר בנות מדין נתחלקו ענפי ניצוץ זה", (ר' צדוק הכהן מלובלין ,תה"ש כ:). "כל ראשי מנהיגי הדורות הם גלגולי דור המדבר" (ר' צדוק הכהן, ל"מ נט:).
  • "לדעתי החזו"א נצוץ מנשמת הגר"א", (אגרות ר' יצחק הוטנר, ספר הזכרון לר' יצחק הוטנר, מוריה).

 

 גלגולי נשמות במחקר

למרבה ההפתעה, כל ההסברים השכלתניים לענין גלגולי נשמות, נתקלים בבעיה, לא בספרות המקובלים, אלא במחקר המודרני. מתקבלים דיווחים רבים מכל רחבי העולם על ילדים המספרים על חיים שלמים שלהם מגלגול אחר, מספרים פרטים על חייהם ועל 'ילדותם' במחוזות רחוקים שלא היה להם שום דרך לקבל עליהם מושג, ואף מתארים את רגע מותם. אין הכוונה כאן לחרוג ממטרת מאמרינו ולנסות להוכיח את אמינותם של תיאורים שכאלו, אך להדגים את הדבר נעתיק קטע עיתונות אחד:

 אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45!

"ב28 באוגוסט 1983 בשעה 17.45 נורה ונהרג סורש ורמה, תושב העיר אגרה, הודו. הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום, הרוצח נמלט.

ארבעה חדשים מאוחר יותר נולד טיטו סינג, אף הוא בעיר אקרה. כאשר מלאו לטיטו סינג שש שנים הוא סיפר להוריו: בגלגול הקודם שלי היתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר, כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחרי הצהריים. הייתי בדרכי מהעבודה לביתי. לפתע פתחו עלי שני גברים באש מאקדחים שהיו בידיהם. כדור אחד פגע בראשי, היה זה איש העסקים סדיק יוהדיאן שרצח אותי.

הפראפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו ד"ר צ'אטדה בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנרצח מן הקבר ולבדוק אותן. בגולגלתו של הנרצח נמצאו שני חורים: החור שדרכו חדר הכדור, כס"מ אחד מעל לרקה הימנית, וחור היצירה בצד השמאלי של הגולגולת, במקום שבו היתה האוזן. בצילומי רנטגן שנעשו לילד נמצא חריץ עמוק בגולגלתו סמוך לרקתו הימנית ובליטה ליד אזנו השמאלית.

פרופ' צ'אטדה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח. טיטו סיפה לה על פיקניק שהיא ובעלה עשו יחדיו, ושבמהלכו נתן לה הבעל בונבוניירה גדולה. הפיקניק היה אירוע שעל אודותיו ידעו רק הבעל ואשתו. רק השנים השתתפו בו, והם לא סיפרו עליו לאיש.

והמוזר מכל: משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יוהאדיאן וחקרה אותו. לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח", (צילום של קטע זה מן העיתונות, נמצא באנצ' נחלי יוסף כרך א' עמ' 355).

מטריאליסטים מגיבים על כל הסיפורים האלו בזלזול, משני נימוקים עיקריים: הראשון הוא התגובה הרגילה של: 'סיפורי סבתא', דברים שלא נבדקו, גוזמאות ודמיונות, דמיון מזרחי, וכדומה. והשני הוא שתופעה כזו של דיווחים על גלגולים קודמים מתגלה בעיקר בחברות המאמינות בגלגולי נשמות כדוגמת ההודים, הדרוזים, ובודאי אין זה מקרה.

הטיעון הראשון הוא טבעי, וברור שכל סיפור מופלא יש לבדוק היטב, אלא שאי אפשר לשלוף אותו לנצח, מכיון שמדובר גם בסיפורים בדוקים ע"י אנשים המכירים היטב את המתודה המדעית ואת היכולת לאמת דברים. לא ייתכן להיתלות לנצח בטיעון של גוזמא וזיוף כנגד כל מה שסותר את הבנתינו, כשם שהכמרים חבריו של קפלר טענו כי כל מה שהוא רואה בטלסקופ שלו הם דמיונות והזיות.

ד"ר סטיבנסון[6] בדק ואימת מאות סיפורים כאלו בצורה מדוקדקת וביקורתית. הוא בדק רק סיפורים שאינם יכולים להיות נתונים להשפעה, כגון מבוגר שקרא ספרים / צפה בסרטים מהם יכל לקחת את המידע. אך ורק ילדים קטנים שחיו בחברה מבודדת שאי אפשר לייחס להם את כל הידיעות שגילו ואת כל הנתונים שסיפרו.

הטיעון השני הוא אכן נכון, אלא שבכך אין אנו מוכיחים דבר בהקשר למהות התופעה. כך יכולים אנו לטעון כי דיווחים על חוויות וטראומות מיניות בגיל צעיר מצויים למכביר בחברה בה מאמינים בתיאוריות פרוידיאניות, האם זה אומר דבר לגבי נכונותם של הדיווחים? אם ענין הגלגול הוא בלתי מודע ויכול להתפרץ באיזו שהיא צורה, מנין לנו שהחינוך לאמונה ולמודעות של גלגול הנשמות אינו גורם להכרה בכך. או אולי להיפך: הזלזול וחוסר המודעות של תרבויות אחרות בגלגול נשמות, גורם להדחקת ההכרה הזו.

אמונה בגלגול אינה יכולה להסביר את העובדה שילד קטן מספר פרטי פרטים על חיים אחרים, שאין לנו שום הסבר כיצד הוא יודע אותם, וגם מה הוא המניע שלו לערוך הצגה מסובכת שכזו. על זאת אמר שרלוק הולמס: "כאשר מבטלים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר גם אם הוא בלתי מתקבל על הדעת חייב להיות אמת".

ניתן לשפוט דיווחים אלו מאספקט אחר: חוסר שיטתיות, אם באמת זו התוצאה של גלגול נשמות, הרי שהגלגול הוא ענין נדיר מאד, קשה להשיב בצורה סתמית כי לפעמים הגלגול נושא בחובו זכרונות ולפעמים לא, שכן זה הופך את הענין ללא רציני. יותר טוב לחשוב שכל גלגול נמצא בלא מודע האנושי, ונסיבות מסוימות יכולות להביא לחילוץ המידע מן הלא מודע אל המודע. אך מכיון שהמציאות היא בלתי שיטתית, פתוחה היא גם להסבר אחר, כגון ההסבר הפשטני שהזכרונות האלו שאנו מוצאים אצל בני אדם שונים בעולם התקיימו בעולם כחלק מתודעה מופשטת ערטילאית, ורק בטעות 'נדבקו' לתודעתם של בני אדם שונים. ממש כשם שלפעמים בעיצומה של שיחת טלפון אנו שומעים מלמולים, ומגלים ש'עלתה' שיחה נוספת על הקו בטעות..

אין טעם להמשיך ולדון במה שאין אנו יכולים להבין ולתפוס, אך די בכך בכדי להראות כי האמונה בגלגולי נשמות היא מושג עתיק יומין הטבוע בתודעתם של בני האדם מאז ומעולם. ואין הוא פחות בר הגנה מהכחשת גלגול הנשמות. עם זאת, האל לבדו הוא שיודע את המציאות, ותורת הגלגול של בני האדם אינה אלא צורת פירוש של ההיסטוריה, כמו שהראינו.

  • ד"ר ריצ'רד וייזמן מאוניב' הרפורדשייר שבאנגליה, מומחה לפסיכולוגיה של דיווחים על מטאפיסיקה, חוקר את מערות הרוחות שבאדינבורו (סקוטלנד). במעבדה מיוחדת שהקים במקום, הוא מעביר בין מאות האולמות שבמערות אלו, מתנדבים שאין להם שום מושג לאלו אולמות מייחסים הימצאות רוחות. ולפי דיווחיו רוב המתנדבים מדווחים על הרגשת רוחות ודמויות באותם המקומות, מבלי שהם יודעים מראש את דיווחם של האחרים. לדעתו של ד"ר וייזמן העקביות הזו מוכיחה על סבה אחת, אבל לא בהכרח הימצאות רוחות, אולי קרינה אלקטרומגנטית, או שאלו המקומות החשוכים ביותר, בהם הדמיון יכול לעבוד יותר בקלות, עם זאת מודה וייזמן בראיון לנשיונל גיאוגרפיק כי אין לו הסבר ברור, (מסתרי העל טבעי, נשיונל גיאוגרפיק).

 הערות:

[1]מרגליות בספרו שערי זהר כותב כי הכוונה בביאה ראשונה (לא בגלגול) והוא דחוק מאד כמובן.

[2]בשער הגלגולים שער לו' כתב: "ר' עקיבא היה לו חטאת נעורים ולכן ירד בהרבה גלגולים וכן ריב"ז.. ואח"כ נתגלגלו בר' יהושע סוריאנו ואח"כ בבחור שמו אברהם.. ור' יהושע סוריאנו אכל פעם אחת חלב במזיד".

[3]אמנם השתמשו המקובלים במושג 'ניצוץ' לציין גלגול לא ממשי, אך המושגים האלו מתחלפים לפעמים, ראה למשל בסדר הדורות (ערך ראב"ש) שרשב"י גלגול משה, ובמקום אחר (ערך רשב"י) שרשב"י נצוץ משה.

[4]"רוב אנשי דורינו נשותינו מושלים בהם כי דורנו זה הוא גלגול דור המדבר", (ס' הגלגולים). "הפרים של אליהו הם דתן ואבירם ושמעון הפריץ וחבריו", (סה"ד בדור כלב). כתוב בשם האר"י כי סתם ת"ח הוא ניצוץ משה, (מראית העין להחיד"א, ערובין ב'). "ואפי' בזה"ז נשמת מרע"ה מתפשט לשאר נשמות ומאירה בהם ומשפיעים סוד התורה בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות ואור התורה המאיר בת"ח אפי' בדורות האלו הוא אור תורת מרע"ה", (חסד לאברהם).

מוצאים אנו אדם שבאמצע חייו השתנה ה'גלגול' שלו, ישמעאל היה נשמת קין, ואחר שעשה תשובה נהיה נשמת הבל, (פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ב נא' ד').

[5]הרב דסלר כותב: "נצוץ של קדושה שנפל ביד הקליפות – היינו מעשה שלא לשמה", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 483). גם הפירוש הזה הוא נכון, אבל לפי המקובלים מעצם התרחשות הבריאה נפלו ניצוצות והתפזרו בין כל הטומאה שבעולם, והכוונה כמו שנתבאר כי יש ענין לזקק ולהעמיד את כל הכחות שבעולם בכדי למצות את הטוב הגנוז בהם, כפי שהאריך בזה הרב קוק במקומות רבים. וכידוע שתורה זו מסוכנת מאד, שכן בקלות אפשר להימשך דוקא אחרי החלק העיקרי של הטומאה, שהוא כמובן רע מאד.

[6]  ," Cases Suggestive of Reincarnation", 1980, בהוצ' אוניב' וירג'יניה.

דיון בעבודתו של סטיבנסון, אצל פרופ' רוברט אלמר: .D .PH ,ALMER ROBERT :REINCARNATION ON UNIVERSITY STATE GEORGIA AT PHILOSOPHY OF PROFESSOR ASSOCIATE.

נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם

נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש

נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי

נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח

נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש

נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות

נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
115 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
אברהם
אברהם
9 months ago

מאמר מצוין. ראיתי עכשיו בויקיפדיה בערך 'חובות הלבבות' שנכתב "לשיטתו, נפשות שנדבקו בחושניות חוזרות בגלגול אף לבעלי חיים, בשונה מדעת ר' יצחק הישראלי כי הנפש נסערת בכיסופי שווא תחת השמים, זהו עונשה והיא אינה שבה בגלגול." אך לא ציינו מקור לדברי שני החכמים הללו. האם תוכל למצוא את המקור? כי אם זה נכון, הוא קדם לרמב"ן ולמעשה היה היהודי הראשון שהאמין בזה.

אברהם
אברהם
9 months ago
Reply to  אברהם

אשמח לתשובה מצוות האתר

פלאי
פלאי
9 months ago
Reply to  אברהם

ייתכן שבלבלו עם רבנו בחיי השני, שהלך בעקבות הרמב"ן

לידיעת צוות האתר
לידיעת צוות האתר
6 months ago
Reply to  אברהם

ראיתי את זה גם. אם זה נכון (אני לא מצאתי מקורות) צריך לערוך את המאמר

לידיעת צוות האתר
לידיעת צוות האתר
6 months ago

לא, אני הגבתי לתגובה של אברהם שראה כמוני בויקיפדיה ערך חובת הלבבות שכתוב שהוא האמין בגלגולים בניגוד לר' יצחק הישראלי שלא האמין. שניהם לא הוזכרו במאמר כאן. השאלה אם מדובר בטעות בויקיפדיה, ואם זו לא טעות האם אתם יכולים לציין את המקורות לדבריהם כמו שעשיתם עם שאר החכמים שהוזכרו במאמר

לידיעת צוות האתר
לידיעת צוות האתר
6 months ago

אתה מזלזל בו יותר מדי אבל ניחא. ובכל מקרה שוב לא ענית לגבי רבנו בחיי בעל חובת הלבבות שנטען בויקי שבספרו תורות הנפש דיבר על גלגול לבעלי חיים. אם זה נכון הוא החכם היהודי הראשון שהאמין בזה וראוי לציין זאת

...
...
2 years ago

תודה רבה על המאמר,מענין מאוד.
אך עדיין נשארנו עם שאלה,האם תורת הגיגלול היא כפשוטו – או שהיא שם קוד למשהוא רוחני..

שוב תודה.

נוריאל
נוריאל
4 years ago

בס"ד
לאחרונה רכשתי ספר מגיד מישרים של ר' יוסף קארו ובקוראי בו ראיתי שוב גודל הסילוף והשקרים של דוד כאן.

הוא כתב כך:"…בספר זה(המגיד) יש כמות כזו של שטויות שלא תגמור עם זה. המלאך יענו מלמד אותו לשטות 14 כוסות יין בשבת! על בסיס שד"י – שבת יד (כוסות. למה לא פרקי תהלים?) 14 כוסות יין! לא יבייש אף גוי הכי שיכור!…".

ובכן מר דוד מנסה להציג את הב"י כשיכור ואת המגיד כדברי הזיה שמלמד כדבר הזה.

טוב לי אין יד ורגל בספר הזה ולכן לא טרחתי לבדוק אבל כעת כשבכל זאת קראתי אני פשוט בהלם מהסילוף, ואני תמהה מי כאן לוקה בהזיות שמא מר דוד לא התעורר כדי הצורך מחלום שחלם או שמא שתה 14 כוסות יין חי בטרם כתב הדברים?

עכשיו לעניינינו הקדמה קצרה,

המגיד מלמד את הב"י לסבול סיגופים ומיעוט הנאה ואני מצטט(הספר מלא מסיגופים אני מצטט באופן חלקי כמובן):
"בעמוד א(העמודים לפי מהדורת ספרי אברמוביץ' שברשותי): "שלא לאכול בשר הרבה ואף בשבת לא יאכל יותר מדי. שלא לשתות יין באלו הימים כי אם פעם אחד בלבד בסוף הסעודה".( יש בספר עוד סיגופים בגלל שהוא דיבר על יין אצטט בעיקר על יין ואוכל).

בעמוד ב: להזהר מלהתענג עונג בשר גם בעת המאכל והמשתה ובשארי תענוגים רק יהיה כמי שכפאו שד ומכריחו על המאכל ההוא ואם היה אפשר להתקיים זולת המאכל והמשתה ולפרות ולרבות זולת התענוג ההוא – היית חפץ מאוד".

שם, "שלא לאכול אחר הסעודה יותר מראוונדש אחד ומאבטיח אחד ומענבים וצימוקים עשרים במספר ושלא לאכול בסעודה יותר מפרי אחד זולת בשבתות וימים טובים בתחילת הסעודה תחתוך ג' ראוונדש לחם ולא תאכל יותר באותה סעודה וכשתרצה מים לא תשתה לשובעה".

שם "בעת המאכל להרהר במשנה…"

שם "…ומעט בהנאה בתכלית ובעת מאכלך כשאתה תאב ביותר לאכול ולשתות תסלק ידך…"

שם "עוד אמר, מעט בהנאות המאכל והמשתה ואם תרגיש הנאה במאכל אחד לא תרגיל אותו ושנה למאכל אחר שלא יהיה בו הנאה כל כך…"

עמוד ג' :"מנע עצמך מאכילת בשר הרבה שהיא מפסדת הנשמה ופוגמת ושתיית יין הרבה אין אתה יודע עד להיכן הוא מגיע הפגם וההפסד הגדול שעושה לכן מנע רגליך מנתיבתם ואל תביא נפשך במעמדם והזהר בזה הרבה במאוד מאוד".

עמוד כז :" והזהר מהרבות בשתיית היין ומהרבות במאכל ולא תאכל ותשתה דרך הנאה אלא כמי שכפאו שד שאי אפשר לו לעשות בעניין אחר לקיום גופו בדבר…"

בעמ' סז :"ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכו' הרי באתי להודיעך דברים נסתרים ואמתים ובלבד שתזהר מלהרבות בהנאה וכיסופים של הגוף אלא תתנהג כמנהג שהתנהגת בקצת שבוע זה להזהר במאכל וביין כמו שלימדתיך כמה פעמים…"

עמוד קסב :"מעירו שלא עמד כל כך בהזהרות מלא להנות בזמן אכילה ושתייה וכותב לו שוב "אל תפריד רגע ממחשבתך(מהלימוד ומה')ומעט במאכל ובמשתה אפילו בשבתות וימים טובים…"

קצד :"שצריך האדם כשהוא על שולחנו ומתאוה לאכול ולשתות יותר שלא ישלים תאותו".

עמוד שכז :"וכבר הזהרתיך שבע פעמים מהבשר והיין אל תמשך אחריהם….אשרי השומר מהם, אשרי המסתיר עיניו מהם אשרי הבורח מהם ואם האדם יהיה יודע שאחר שאכל ושתה לשבע יצרו כמה דינים נתבעים וכו' לא היה אוכל ושותה כי אם לקיים גופו לבד פעמיים שלש בשר לשבוע ושלושה או ארבע כוסות מזוג הרבה בכל אכילה ואכילה זהו לקיום המין….."

ויש עוד ועוד בלי די.

בכל אופן ראינו כמה מלמדו המגיד להמנע מאכילה ושתייה(גם בשבת) והנאה בכלל, וגם כשאוכל להרהר בתורה ובה' ולא בהנאה עצמה(מבהיל!).

ועכשיו לעניין מה שהקשה כבודו הנה זה בעמוד רכב פרשת ויקהל (ולפני כן מזהירו שם שוב לא לשתות יין כלל ביום חול ועכ"פ לא יותר מכוס אחד ביום ובלילה ביחד)-שם זה בארמית אני מעתיק מהלשון המתורגם בצידו שבספר שלפני.
"עוד אמר לי טוב עשית שאתה מכוין בשתיית יין כאילו אתה שותה מיין המשומר בענביו(הרומז לספירת בינה. הערה למטה בספר) וכו' עוד אמר לי בימי השבת אף על פי שאתה מכוין ומתענג לרוח הקודש שמלוה אותך מכל מקום כשאתה אוכל בדרך הנאה מתגבר ס"מ ויצר הרע ולכן תזהר בדבר. עוד אמר לי תזהר מלשתות ביום השבת יותר מארבע כוסות זולת כוס הקידוש וכוס הברכה ובשתי הסעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש וכוס הברכה ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך אבל להוסיף עליהם תזהר פן יגרמו לך להבטל מלעסוק בתורה כראוי
עוד אמר לי כי סוד הכוסות האלו עולים בשלוש סעודות י"ד הרומזים לארבע עשר ימים(י"ד יומין אלו הם ימי חידוש הלבנה הרומזים למלכות בעניין זה ראה תיקו"ז דף קא ע"ב -הערב למטה בספר) והם ד"י כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי כי השין רמז לשבת וד"י רומז לכוסות שדי לשתות מהם.(ואפשר להוסיף שזה ר"ת ש'בת ד'י י'ין ממני הקטן נוריאל) וסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבניין מחסד ועד מלכות רמז גם כן לד' אותיות שבשם ושל קידוש ושל ברכה רמז לתרי ההי"ן וביום שנים הם בכל סעודה הם ארבע רמז לארבע אותיות שבשם עם קידוש והברכה ושל הלילה ארבע זולתם הם יב רמז ליב אותיות שבשלוש שמות אלו אהי"ה יהו"ה אדנ"י. ע"כ.

טוב ראינו שמזהירו לא לשתות הרבה וששותה לא להנות ולכוון לה' וכעת בשבת אף שיש עניין להתענג בשתיית יין מזהירו לא לשתות יותר מיד כי יגרום לו ליבטל מלימוד כן זה עיקר הטעם וכיוון שצריך לכוון לתורה ולה' כתב לו כוונות על זה והרמז די בשבת הוא רמז בעלמה לזכירה כנראה למעיין ובודאי לא למדו לשתות 14 כוסות בגלל רמז זה, גם הוא לא חייב ויכול לפחות.

גם בל נשכח שהזהירו כבר שכששותה יין שהיין יהיה מזוג הרבה!(וכמו שהעלה הרב צוות האתר) ועכ"פ ציין לו שיותר מיד יבטלו אף שמזוג, מה גם שזה לא בסעודה אחת יד אל בכל סעוד מדובר על כ 4 כוסות מזוגים הרבה.

אם כן ראינו מה גודל הסילוף שסילף הסלפן מ"מלחמתה ל תורה(עלאק)".

לבוא ולטעון על מי שמלמד לסיגופים והמנעות מהנאה וגם ששותים לא להנות וגם להרהר בתורה ולכוון הכל לה' שכביכול מלמד על שכרות והוללות היש סילוף יותר גדול מזה?

והוא יבוא ויטען על הרמח"ל והב"י ועוד שהם זייפנים ח"ו עפ"ל!

הלא לפתוח ולקרוא בספר דברים ברורים ופשוטים אינו יודע והוא יבוא וישים עצמו כשופט עליהם, בושה! תמה תמה אקרא! היזהר בגחלתן בשבילו נאמר.
ודי בזה באמת.

אני
אני
4 years ago

כמה סבלנות יש לך…
אגב, יצא לך לראות את ספריו החדשים של מיכאל אברהם? יש חוות דעת?

נוריאל
נוריאל
4 years ago

ייש"כ על היכולת להתכתב בדיון תת רמה כזה. אני משאר שהייתי מרים ידיים מזמן.
הבנאדם מביע עמדה ודעה נחרצת בדברים שאין לו ידע בסיסי בהם. וכשמראים לו את בורותו הוא אפילו לא מנסה להתפתל אלא ממשיך בגאון בדבריו הבורים.

דוד
4 years ago

אתה באמת חושב שמניפולציות סמנטיות יפתרו משהו? בביטוים "מסורת חז"ל" ו"מסורת קבלית" מילה "מסורת" משומש לא באותו משמעות? כעת אתה כמחדש השימוש תוכיח ששימוש זה לגיטימי ולא נועד לתעתע. לחלופין תוכיח ששימוש זה במונח הוא מאז ומתמיד מהר סיני. אדם המציג דברי בר שיח בצורה מטעה אינו שקרן לדעתך? יופי, לא יתווכח, פשוט נזכור מה לא יחשב שקר בעיני מקובלים.
"מתוך הבנה שהנקודה היא לא מהותו, אלא הצורה בה אנחנו רואים את רצונו, אין סיבה שאחרונים לא יעשו זאת." – זה בדיוק כוונתי, ההבדל בין ריאת שלימות וראית משהו מאוד מאוד מאוד גדול (אין סוף), כמה גדול לא תראה – זה עדיין לאו דווקא שלימות.
רמב"ן. מודה מאוד לעצתך. יעשה יותר מזה – טיוטה של סרטון תפורסם קודם כל כאן ורק כאן. לכם תינתן הזכות תגובה ראשונה. אם היא תהיה מספיק קצרה היא תוסף בשלמותה בסיום הסרטון, אם לאו קטעים נבחרים וקישור לכול התגובה תוצמד לסרטון זה. אם תבחרו שלא להגיב
גם טוב, זה פשוט יצוין בסיום הסרטון. מעריך כחודש.

דוד
4 years ago

א. מתקשה לראות הבחנה השווה הסתייגות בין "מסורת במובנה הקלסי" לבין "לא באותה רמה של המסורת על ההלכה"
ב. ובכן – "שאין חובה להאמין בה".
ג. כללי הכרעה של תלמוד לא חלים עליה. לגבי בחירה, השגחה, פירושי הנביאים – חלים גם חלים אלא שלא בכל פרט קיימת הכרע.
ד. מסורת מסיני – זה הבסיס שאינו ב"קבלה". לדוגמה – תפילין שחור לא נשען על הכרה בחכמת מן דהוא. ובכן – טענת אמתותה נשענת על הכרת אמתותה על ידי הנחשבים לחכמים בקרב מאמיניה.
ה. מקבל תיקון נסיח – הכרת אנוש מחוכמת מן דהו אינה ערובה כלל שמעשיו והכרעותיו לרצון ה'.
לא חיפשתי להוכיח לרמח"ל טיפש. אלא בדיוק לפי סייף ה. המתוקן. קיים דרך שכנוע כזה – "ראה, אפילו מתנגדים מובהקים של הרעיון מסכימים עם נקודה זו. סמן שאין מה לחשוש לקבלה." דרך שכנוע זה לא יכול להיקרא עיוני אבל לפחות הוגן. וזה לכאורה מה שניסה לעשות רמח"ל לגבי רצון ה'. לצורך מבנה לוגי שלו הרמח"ל (ולמעשה כולכם) זקוק להגדיר תחום כלשהו מענייני האלוקות הניתן לתפישת שכל אנושי, אלא שכאן יש בעיה – איך מפרידים מאחד יחיד ומאוחד משהו כזה? הרמח"ל במקום לנמק אפשרות זו יוצר "איש קש" – בדמות "מתנגד מובהק" אשר מודה לא בטענה. מי אמר שזה טיפשי? זה אפילו מתוחכם. אלא שזה חטא – "מדבר שקר תרחק". ראה סעיף ה. המתוקן לשביעות רצונך.
אגב, באותו "מאמר הוויכוח" ה"חוקר" מקבל שימוש במונח "אין סוף" כלפי צור העולמים. מונח זה מאוד שגור אצל כולכם. שים לב – מושג "אין סוף" בהגדרתו חוזר על משהו כמותי. אין סוף אנשים, אין סוף כוח, אין סוף זמן וכו'. כלומר, תואר זה נדבק למשהו שיכול להיות 1, 2, 3 והפעם הוא אין סוף. ועוד – מתמטיקה מבחינה בעוצמות שונות של אין סוף ("עוצמה" בתורת הקבוצות באה במקום "גודל"). לדוגמה קבוצת מספרים שלמים היא קבוצת אין סופית (כי תמיד אפשר להוסיף עוד אחד). קבוצת מספרי שבר גם היא קבוצה אין סופית העצומה מאין סופיות של קבוצת מספרים שלמים. למה? כי לכל מספר שלם ניתן לזווג ייחודית לו כמה שבריו. וכמו שלכל מספר שלם אפשר לחבר אחד וליצור מספר גדול ממינו כך על כל קבוצה אין סופית ניתן להגדיר קבוצה אין סופית עצומה ממנה. מכאן שימוש במונח "אין סוף" כלפי שלימות אחד גם נוגד היגיון וגם אלילי.
מה? רבמ"ן? איך ידעת? תוך כמה ימים. אני בדיוק עובד על התסריט. ואתה יודע מה? בדיוק אותו עניין – יצירת "איש קש".

דוד
4 years ago

אז נסכם בינתיים כך, והכל לפי דבריך : (הדברים מופנים גם לנוריאלי היקר)
א. ל"קבלה" אין מסרת במובן הקלסי של המילה
ב. ידיעת אינה חובה
ג. כללי הכרעה של תלמוד לא חלים עליה.
ד. טענת אמתותה נשענת על הכרת אמתותה על ידי הנחשבים לחכמים בקרב מאמיניה
ה. לפחות אחד ממאמיניה (אתה) מודע לכך שתתכן הכרה שגויה בחכמת אדם בודד או כמה אחדים (אחיתופל).
התקדמנו יפה, אנחנו או טו טו מגעים. ובכן אם עיקר משענת הקבלה היא הכרת חכמיה את אמיתתה. לא נותר לנו אלא להתפלא מחכמת חכמיה, לא כן?
ממי נתחיל? הרמח"ל כמובן!
ב"מאמר הויכוח", הרמח"ל סוג של מביים ויכוח בין חוקר למקובל, המאמר נכתב כאילו הם מתווכחים זה עם זה, החוקר שואל שאלות שכליות כנגד הקבלה, והמקובל משיב לו על טיעוניו.
מאמר זה יצא לראשונה בשם "חוקר ומקובל", לאחר מכן הוא יצא בשם "ספר מלחמת משה", מהדורות אלה חסרות הם, ויש קטעים שלמים שנשמטו ממהדורות אלה, לבסוף יצא המאמר בשלמות ע"י הרב חיים פרידלנדר מתוך כ"י של ר' יקותיאל תלמיד רמח"ל, והוא יצא בשם "מאמר הויכוח".
להל"ן כמה ציטוטים מ"המאמר הוויכוח" מהם נהיה מוכרחים לקבל אחד משתי הנחות:
א. הרמח"ל לא למד או לא הבין הנחות יסוד בשיטת רמב"ם.
ב. הרמח"ל שם בפי ה"חוקר" דברים שלא יבשו אף מיסטיקן על מנאת להכשילו בוויכוח.
מ"המאמר הוויכוח" :
לט) אמר החוקר, כן, בכלל אומר לך, שהם כולם דברים צריכים לעשות השתלשלות לעולם, ושבהתחלפם במצביהם יחליפו דברי העולם. אך בפרט – לא ידעתי מה הם לא קו ולא רשימו, לא אדם-קדמון, לא עולמות שלו, ותיקוני הפרצופים והלבשותיהם ובניניהם – כל אלה הם דברים שקריתי, ואיני יודע מה טיבם, אלא שתמיהות גדולות אני רואה בהם.
מ) אמר המקובל, אם כן לא ידעת, ואני אתחיל לך דרך אחד, שתראה שלא חשבת באלה הדברים.
מא) אמר החוקר, אמור א"ס וספירות – מה שיכול לרצות ומה שרצה
מב) אמר המקובל: המאציל ית"ש הוא בעל הרצון ודאי, לפי שרצה והוא רוצה. עתה בשתי בחינות נוכל לדבר ממנו : בבחינת עצמו ובבחינת רצונו. המודה אתה בזה או לא?
מג) אמר החוקר : ודאי, כל נושא נוכל לדבר בו בבחינת כל נשוא שבו בפני עצמו, דרך משל, האדם, כשמדברים על ענינו נקרא האדם -נושא הדברים, ר"ל המידות שמדברים ממנו נקרא נשוא או נשואים ממנו. וכן על האדם נוכל לדבר על נשוא שבו – שהוא בעל תורה או שהוא בעל צדקה או שהוא חכם , כל אלה הם נשואים בפני עצמם, שנוכל לדבר על כל נושא בפני עצמו.
(רמח"ל שאל את החוקר האם נוכל לדבר על ה' בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו, והחוקר השיב כי הוא מסכים לכך, ואפשר לדבר על ה' בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו.
חוקר זה של רמח"ל איננו בקיא בעיניני מחשבה. מפורסמים הם דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ב,י
"הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא–הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה–הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד". (ע"כ רמב"ם)
רק באדם הנברא יש הבדל בין מציאותו ודעתו ורצונו, אבל בבורא, הוא ומציאותו ודעתו ורצונו ויכולתו הכל אחד מכל צד ומכל בחינה, אחרת תהיה הדעה אלהות, והרצון אלהות, והיכולת אלהות, וכן על זו הדרך.
כאמור או החוקר של רמח"ל לא ידע זאת או הרמח"ל)
מה) אמר החוקר : טוב לדבר מרצונו. אך מה תוכל לדבר. והרי אין תכלית לרצונו, אין תכלית למחשבתו, ובמה שאין גבול ותכלית – מה תוכל לחקור?
חוקר זה שאל שאלה כחושה, וגם התשובה תבוא על כחשותו, אבל על השאלה האמיתית לא תבוא תשובה, כי החוקר של רמח"ל לא ידעה.
החוקר של רמח"ל הסכים להנחה, כי רצונו של ה' יכול להיות נפרד ממנו, וכעת הוא מתפלמס, רצון זה יש לו תכלית או אין לו תכלית.
אבל השאלה הנשאלת, כי רצונו של ה' הוא עצמותו, אחרת יש את ה' ויש את רצונו, ונמצאו שתי רשויות למעלה. אלה חכמך ישראל!
ובכן. מצאנו "חכם" המוערך ביותר מבין "חכמי" הקבלה שאו שלא למד את החומר על נושא שיש לו יומרה לכתוב עליו או שמצייר עיגול סביב החץ. האמת ש"המאמר הוויכוח" הזה שופע איוולת, מטרתו לתת הגדרה לספירות. בחרתי בכוונה כעת בקטעים בהם דעות שהוא מייחס לבר פלוגתא או בבורות(הנחת תום לב) או בנוכלות (הנחת ידע של נושא). ובכן, הלא מצאנו אחיתופל מסעיף ה' תחילת מכתב זה? נמק נא למה זה בסדר גמור או שמא לספר זה יש גרסה יותר מדויקת, או אולי הוא בכלל זיוף של דרדעים…

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
למר דוד היקר.
אני כותב רק כעת כי המחשב שלי התקלקל, וגם עכשיו נכנסתי לראשונה ממחשב של מישהו אחר ועדיין לא קניתי מחשב חדש.

לפני שאתייחס לציטוט מספרו של הרמח"ל והערותיך "המחכימות". אציין שנפתרה לנו על כל פנים תעלומה אחת. זלזלת ברמח"ל בסיפרו מסילת ישרים סדר ויכוח, והפגנת בורות בסיפרו כפי שציינטי בציטטות מדוייקות מדבריך כמו שהחלטת שהויכוח הוא בין שכלתן למקובל בעוד בסדר ויכוח הוא בין חסיד ללמדן וכעת ציטטת מהספר מאמר ויכוח ושם אכן מדובר במקובל ושכלתן וכנראה שנתחלף לך בדימיונך בין מאמר ויכוח לסדר ויכוח ואם בילבול שכזה באת להטיל דופי בצדיק הקדוש רמח"ל נו מילא…
לעצם העניין כתבת כך:
"רמח”ל שאל את החוקר האם נוכל לדבר על ה’ בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו, והחוקר השיב כי הוא מסכים לכך, ואפשר לדבר על ה’ בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו.
חוקר זה של רמח”ל איננו בקיא בעיניני מחשבה. מפורסמים הם דברי הרמב”ם בהלכות יסודי התורה ב,י
“הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא–הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה–הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד”. (ע”כ רמב”ם)
רק באדם הנברא יש הבדל בין מציאותו ודעתו ורצונו, אבל בבורא, הוא ומציאותו ודעתו ורצונו ויכולתו הכל אחד מכל צד ומכל בחינה, אחרת תהיה הדעה אלהות, והרצון אלהות, והיכולת אלהות, וכן על זו הדרך.
כאמור או החוקר של רמח”ל לא ידע זאת או הרמח”ל"

תגובה: ובכן אינני בטוח שהרמח"ל הוא הלא בקיא פה… ואצטט מרס"ג(ספר האמונות והדעות מאמר ב): "וכל מה שנאמרהו אנחנו המון המאמינים מיתאריו ממה שידמה להגשמה הוא ממנו הקרבה והמשלה ואינו בגשמות הדברים אשר נאמר כמוהם על בני אדם". ע"כ. וכמו שהסביר הרמח"ל בספרו דרך ה'(פרק ראשון מאמר ראשון) וז"ל: אך האדון יתברך שמו איננו בעל כוחות שונים, אף על פי שבאמת יש בו עניינים שבנו הם שונים: כי הרי הוא רוצה והוא חכם והוא יכול והוא שלם בכל שלמות. אמנם אמיתת מציאותו הוא עניין אחד, שכולל באמיתתו וגידרו כל מה שהוא שלמות. ונמצא שיש בו כל השלמויות, לא כדבר נוסף על מהותו ואמיתת עניינו, אלא מצד אמיתת עניינו בעצמה שכוללת באמתה כל השלמויות, שאי אפשר לעניין ההוא מבלתי כל השלמויות מצד עצמו.
והנה באמת הדרך הזה רחוק מאוד מהשגתנו וציורנו, וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו. כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא עניינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו יתברך, שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל, ובברואים הנה העניינים רבים ונפרדים." וכן מדויק בלשונו הטהור שמאמר הויכוח הנ"ל וז"ל:" עתה בשתי בחינות נוכל לדבר ממנו" – שים לב לדבר ממנו לא שהוא נחלק לשתיים אלא אנחנו רק מדברים בו בבחינות שונות בלשוננו ותו לא. אם כן ראינו שהרמח"ל יודע על מה הוא מדבר ודבריו מיוסדים על אדני פז. ואם קצת יותר הבנת הנקרא גם לא היית נזקק לציטוטים ומקורות ומחפש סתירות בכח ממנו לרמב"ם. מה גם שאפשר שמקורו מאחרים ואתה הוא שלא בקיא. גם זה מגחיך את המשך דבריך שמבוססים על הבנתך זו בדבריו, והנה אתה טועה כעת חזור בך, שמא יועיל לך להשתטח על קיברו של הרמח"ל ולבקש מחילה…

דוד
4 years ago

אתה מעוות דברי פעמיים. א. כל כוונתי בשאלת "הרוב קובע" כן\לא ומתי היא בהקשר לביסוס מסורת קבלית. כיוון שטענת כטענה שאין עוררין עליה "כפי שכתבתי זו מסורת של חכמים, שהרבה חכמים מצאו בה טעם והכירו באמיתתה." הרי שכעת, אחר שפתחת את העניין שאין הרוב, וקל וחומר "הרבה חכמים", קובע, ביסוס המסורת נפלה. תמצא ביסוס אחר. זה מה שחשוב. לגמרי לא משנה אם הטענה שגוררה אותך לפתוח את העניין נכונה או לא. משנה שהיא הצליחה, כי עד אז העלית טענת רוב כמשהו בל יעבור.
ב. העיוות השני שעיוות את דברי הוא שאני כביכול טעון שאם כלל כלשהו אינו נוהג תמיד פירוש הדבר – עושים מה בראש. איכשהו אתה תמיד מצליח לא לשים לב לסוף המשפט לא סתם "מכיון שהוא לא נוהג תמיד" אלא "מכיון שהוא לא נוהג תמיד ולא הגדרת חד משמעי מתי כן ומתי לא, מי קובע כן או לא ומה נוהג במקומו – זה אומר ש"עושים מה שבא להם". וסירבת להגדיר בטענה שזה מסובך מדי ועלי להצטרף לכת ולשהות בו שנים מספר על מנאת להבין את העניין. תשובה זו היא כפי שלעצמה מעגל קסם נפוץ בכל הכתות – איך תוכיח שכת שלך אמת? – תצטרף, תשהה שנים ואז תראה אור ואם לא ראית – סימן שלא שהית מספיק. אני דורש ממך הגדרה מתי כן או לא מי ואיך , לא מפני שאני מכחיש אותם, אלא מפני שחבל על הזמן לדיין אתך אל הפרטים. תן אתה הגדרה כפי דעתך. כיוון שתפיסתך שקר – או שהיא לא תסתדר עם ההגדרה שבעצמך תיתן או שאוכיח שהגדרתך בלוף.
"ושגם הרמב"ם לא כתב במפורש להיפך" – אם אני לא מתעקש על דיוני שהעליתי לשם דיבוב בלבד זה לא מפני שצדקת אלא מפני חבל על הזמן לנושא שולי.
אבל אם אתה מתעקש… ננתח דיון זה מבחינה דמגוגית: ובכן –
א. "לא מדובר בפרשנות, הרמב"ם אומר במפורש "וכיוצא בו מדברים שמכווצים ומחזקין אותו את העור." – מכאן אתה משיג שגם עיבוד סיד תואם דעתו של רמב"ם. יש כאן טענה חבוי שלא נאמרה והיא – "נבדק ונמצא שסיד מכווץ ומחזק את העור במידה ראויה". עקבת את השאלה זו, גם כשהפניתי שומת לבך שקלף מעובד סיד הרבה יותר רגיש לכפול, רטיבות וחום – העדפת להתעלם. כלומר הטענה הנדרשת "נבדק ונמצא שסיד מכווץ ומחזק את העור במידה ראויה" לא נומקה אלא הוחדרה כמנהג דמוגוגיה.
ב. בעניין שו"ת הרמב"ם סימן רפט – למרות שהופנה שומת לבך שסימן רפט דן בחלקי קלף והצד הנכון לכתיבה וה' ר"ק ' מובא כאיור בלבד, התעלמת, וחזרת "מכשיר את הספר מבחינה עקרונית". כלומר, אילו רמב"ם היה משלח את השואל אודות גיד הנשה להסתכל על איזשהו פעולה שצרפתים עושים בהכנת סלט מרגליים של צפרדע היית אומר שרמב"ם מכשיר צפרדעים באון עיקרוני? כה או כה התעלמת מטענה.
ג. בעניין שו"ת הרמב"ם סימן קסב – " הרמב"ם מסביר שזה משום שהיה לא מעובד". נשאלת, האם כוונתך שאדם זה החזיק בידיו ספר מקלף שלא קיבל שום טיפול, וסבר שבידיו ספר כשר ואף ציין הרבה מקומות שכך הם הספרים שם – לא מעובדים, כלומר, עור שתלשו אותו מבהמה וכתבו עליו? או שכוונה, שעור זה עבר איזשהו טיפול אך לא מספיק לדעת רמב"ם? התעלמת.
ד. שו"ת הרמב"ם סימן קנג
-""והוא העבה יותר והוא שממנו עושים הר"ק, הוא אשר נקרא קלף, אם מעבדין אותו עבוד שלם מליח וקמיח
סתם הצהרת שלא ברור לך אם נתן לדייק לכאן. באמת? בוא תסביר מדוע הצלחת לדייק מסימן קסב שהסיבה היא שאותו ה' ר"ק ' היה לא מעובד ולא שכל ' ר"ק ' נקרא אצל רבמ"ם לא מעובד ומסימן קנג אתה לא מצליח לדייק דבר?
וכך בנויות רוב המכריע של המסכנות שלך.

דוד
4 years ago

"נא שים לב, אין לי בעיה שתתפלפל בשאלת …אבל, במה שנוגע לדיון שלנו, הענין החל מכך שאתה טענת שהתפילין…" – לא' העניין התחיל הרבה לפני זה. התפילין רק תירוץ. העניין הוא שאלת ביסוס "מסורת קבלה" כאשר טענה מרכזית ולמעשה יחיד – כיוון שרוב קיבל את זה – כמוה כמסורת.
4 ביולי 2019 ב 19:00
"ההלכה נקבעת על פי הרוב" – צוות האתר
5 ביולי 2019 ב 15:59
"פסיקה לפי רוב- אף אחד, ומקובלים ורבנים השכירים במיוחד לא עושה את זה. זהו רק ואך תירוץ… אז איך זה שאתם בטלתם מצווה מהתורה לפי ב"י שלא יתחשב בדעת הרוב ואחרי זה ביטלתם דעת ב"י והרוב על סמך פוסק יחיד שמסכים עקרונית עם הרוב? כי פסיקה לפי רוב היא בלוף. סתם תירוץ. עושים מה שבא לכם! שקר. אתם הראשונים שלו הולכים לפי רוב" – דוד .
6 ביולי 2019 ב 21:32
"פסיקה לפי רוב אכן אינו כלל יחידי בפסיקת הלכה, לפעמים פוסקים כמו הגדול, לפעמים כשיש ראיה מוכרחת, ועוד." – צוות האתר.
7 ביולי 2019 ב 1:00
"נו. יופי. מדוע אתם מודים בכך רק אחרי התפתלויות רבות? מין הסתם כדי להימנע משאלה האם הרמב"ם הוא הגדול. וגם, מי ואיך מחליט מי הוא הגדול? ומי איך מחליט ללכת לפי "רוב" או "גדול"?" – דוד
7 ביולי 2019 ב 13:33
"שום התפתלויות, פשוט אתה צריך ללכת וללמוד. יש הרבה כללי פסיקה שמפורשים בתלמוד, ואחד מהם הוא רוב, אין זה כלל אבסולוטי. יש הלכה כגדולים, הלכה על פי ראיות, והלכה כבתראי. ההחלטה היא לא 'כפי העולה על רוחו', אלא מתוך לימוד ועיון" – צוות האתר
7 ביולי 2019 ב 22:54
" לא אמרת שום דבר מוגדר, יכול ככה ויכול ככה וגם ככה ולפעמים ככה. כל עוד לא הגדרת כללים חד משמעיים – פירושו "איך שבא לי". נא תגדיר.
לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף או תפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי." -דוד
8 ביולי 2019 ב 10:20

"אתה חוזר ושואל מתי הכלל של רוב נוהג ומתי לא, ודומה כאותו הדיוט ששואל את המהנדס שיגדיר לו ברור כשהוא עומד על רגל אחת כל מה שהוא למד הרבה שנים מתי שמים ברזל מזויין ומתי לא. אני חוזר ואומר לך, אם אתה לא מקבל את המסורת, את התלמוד, לך תהנדס לך אולמי ורסאי 'תקניים', ואל תבלבל את המח לאחרים." –צוות האתר.

"… אם אתה לא מקבל את המסורת, את התלמוד…". חשבתי כל הזמן שהוויכוח האם אפשר לחדש מה שלא נמצא בחז"ל, ומסתבר שאני לא מקבל את התלמוד… ומסורת? גם מסורת אני לא מקבל? כעת נחזור קצת לאחור ונשווה.
17 ביוני 2019 ב 10:54
"אני לא שואל מדוע אתה מסרב לקבל מסורת, אין לי בעיה שלא תקבל. אני רק מתייחס לטענתך שאין מסורת, שזו היתממות. יש מסורת. אם אתה בוחר לא להאמין לה, או שאתה אומר שאמינותה פחותה מהמסורת ההלכתית, זה בהחלט ייתכן. זו מסורת בדרגה ב'. אז מה? זה אומר שאין מסורת." – צוות האתר.
כל מילה מיותרת. צביעות + מעגל הקסם. כעת, למה שלא תסדר את המעגל הזה שלא יסתור את עצמו?
בעניין סת"ם זה די פשוט אם קלף עפוץ כשר לדעת כולם, אבל כולם אחד אחד ובקלף סיד לכל הפחות ניתן להטיל ספק כפי שהודאת והמכיר – מכיר זהה. למה שירא חטא יעדיף סיד?

דוד
4 years ago

שו"ת הרמב"ם סימן רפט
"ובפירוש אמרו חכמים ז"ל שהכותב על דוכסוסטוס יכתוב במקום שער [והכתיבה שעל הקלף תהיה במקום בשר]. אם האמת כמו שמקצת גאונים אומרים שהקלף הוא החלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין הערביים ר"ק ועושין אותו בסיד ועושין לו שני פנים אחד לבן וחלק ביותר שהוא הנאה לכתיבה והוא הדבק למקום הבשר ואחד יש בו אדמימות מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו מפוזרת ומטושטשת הוא מקום השער" – "והתשובה לא ברורה, אבל בודאי לא כתוב גם להיפך". זה נכון שלא כתוב כאן להפך דבריך, אבל תשובתו ברורה ביותר – הוא מסביר איזו חלקי עור ובאיזו צד ראויים לכתיבה ובתור איור מוחשי מזמין את השואל להסתכל על ה' ר"ק ' של ערביים
כאן הוא לא אומר ההפך דבריך כי לא דן באותו התחום. מה שכן הוא נותן תיאור מושלם של הקלף בו משתמשים היום והוא קורא לו ' ר"ק '.
להפך דבריך ופרשנות ב"י הוא אומר כאן: שו"ת הרמב"ם סימן קנג
"והוא העבה יותר והוא שממנו עושים הר"ק, הוא אשר נקרא קלף, אם מעבדין אותו עבוד שלם מליח וקמיח ועפיץ." – כלומר, אם את החלק של העור שממינו עושים ' ר"ק ' מעבדים כראוי "עבוד שלם מליח וקמיח ועפיץ" – אז הוא נקרא קלף וכשר. אבל אם לאו – לא. די ברור.
ראה נא, פשוט לא תיארתי לעצמי עד כמה חוסר ידע מגעת ולכן לא ציטטתי מכאן להתחלה. כדי להבין שאלה אודות תפירה בחוטי משי כמו שהבנת אתה צריך לסבור ש"לא מעובד" זה לא מעבד כלל, עור שלא קיבל שום טיפול, רק תלשו אותו מבהמה ואולי יבשו. זה פשוט בלתי אפשרי. עור שלא קיבל שום טיפול מתעפש, מתכווץ, מסריח מעלה תולעים – כמו כל חלק מגוף חיי שנתלש שלא מקבל טיפול. אין שום אפשרות לכתוב על זה ובוודאי טקסט ערוך כמו ספר תורה. אין מצב שמישהו בכלל יחזיק בידו ספר כזה כל שכן יחשוב שהוא כשר. ואם כך חשבת אתה וב"י זה רק מוכיח צדקת דבריו של רמב"ם – אדם שאין לו השכלה רחבה כללית לא יכול להתעסק בהלכה בפרט ולהבין תורה בכלל. כי הרי הנה לך דוגמה – בנית הבנה הנשענת על דמיון.
"לצערי אני לא מתמצא בזה" – אם כן תוהה אני על סגנונך הנחרץ, המאשים והשיפוטי שהפגנת עד לא מזמן. סגנון כזה מצופה ממי שמתמצא טוב מאוד בתחום.
"אין שום צורך לכפול, הדיון כולו פרוס לפני כל יודעי דת ודין כל אחד רואה בדיוק את מהלכו…" – לפי מסמך וורד בו הדיון מעתק הוא כולל 32827 מלים ו141796 תווים(ללא רווחים). הצעה לחפש במלל זה אישור או הפרכה של "מעגל הקסם"( הצדקה מעגלית) של עניין האמור להיות בסיסי באמונתך זה בריחה והתחמקות.
כמו שבתשובתך האחרונה "שחכת" להתייחס לכשל טענתך העיקרית – "סיד עשה את אותו עבודה" נוכח השוואת התכונות שהצגתי – בריחה והתחמקות.
את אותו "מעגל הקסם" שתיארתי במלים שלי אני יכול להרכיב מציטוטי דברך בלבד. בסרבך להציג ברצף אחד תיאור של מהלך ההנמקה אלטרנטיבי אתה מוותר על טענת עיוות מצדי.

דוד
4 years ago

כלומר אתה מניח שמאותו המכתב שקדם לזה היה בורר לרמב"ם שמדובר על עור לא מעובד כלל שגם הוא מכונה ' ר"ק ' , ובתשובתו לא ציין שסבת הפסול בהעדר עיבוד, אלא נתן סיבה מבלבלת " ר"ק " ביידעו שזה שם לשניהם – מעובד ולא מעובד?
וכאשר השואל אכן לא הבין ושאל שוב ענה שה' ר"ק ' ההוא לא מעובד? הבנתי נכון?
אנא ממך, מדוע שלא תניח שלדעת הרמב"ם כל עיבוד סיד – אינו עיבוד, לכן ה' ר"ק ' הוא פסול ולכן כתב ה' ר"ק ' פסול. וכשנשאל שוב הבהיר ה' ר"ק ' – לא מעובד? מדוע לא להבין כך?
" דבריו ביד החזקה שהעיבוד כשר בעפצים ובכל דבר שפועל את אותה פעולה. זה כתוב במפורש. לא רק סיד, אולי יש כימיקלים אחרים גם כן." אכן יש כמקלים אחרים שעושים את אותו עבודה אבל לא סיד. עור שטופל בסיד מגלה תכונות שונות מזה שעובד בעפצים. הנה רק כמה דוגמאות הקלות לבדיקה.
א. בטוח יצא לך לפתוח מזוזה שהייתה מגולגלת בבית מזוזה. היא מתנגדת ושואפת לחזור כמו קפיץ. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ב. שים נא קלף מטופל בסיד בחום לא גדול ,60 מעלות בערך, למשך חצי שעה – שעה – יתכווץ ולא יהיה שימושי עוד. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ג. שים נא קלף מעובד סיד במיים ל10 דקות – יתכווץ ויתעוות ולא יהיה שימושי עוד. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ניתן לקבל קלף בעל תכונות זהות למעובד עפצים על ידי שימוש בכמקלים אחרים. אבל טפול בסיד לא מקנה את אותם תכונות. אני מבין שמי שמכשירים טפול בסיד סבורים שהבדלי תכונות אלה אינם חשובים, אך מאיפה ההנחה שגם רמב"ם לא ראה להם חשיבות? הלא הגיוני שקלף רגיש לחום, מים וכפול יחשב לא מעובד? על כל פנים, זו הנחה שלך. ולכן הנכון הוא לומר "לפי הבנתי את דעתו הרמב"ם מתיר" ולא "הרמב"ם מתיר".
על לסדר בצורה נכונה את ה"מעגל הקסם" שאני מציג בצורה מגוחכת, מתוך טמטום או זדון, לטענתך וויתרת? למה שלא תנסה לסדר את את השרשרת ההנמקה זו ברצף אחד שלא בעצמאות טמטומי\זדון לבי? למען אחרים כמובן, גם אם אין תרופא למכתי השתיקה עלולה להטעות אחרים. לא?

נוריאל
נוריאל
4 years ago

בס"ד
רק להוסיף עוד נדבח בחוסר ההבנה של מר דוד.
הוא כתב ב-11 ביוני 2019 ב 21:45 שהוא מעתיק את כל התכתובת לדף השיחה של דוד החקיין(שאין לי גישה אליו-אינטרנט מסונן)
ובעקבות תגובותיו המוזרות כאן, עלתה בליבי תמיהה האם הוא ממשיך להעתיק הכל לשם שכן הוא מתעלם מטענות מקשר בין דברים שלא קשורים לא מבין דברים פשוטים מפנה מגיבים לדברים שקראתי והא לא ידע זאת כי לא קרא כלל תגובתי כותב על הב"י שהוא כך וכך על אף שאין לו ידיעה כלל בנושאים אלו ולא בכללי הפסיקה עושה קישור מביך בין שכר על לימוד תורה שזה חילול ה' מגמרא שמדברת על עיקוב בתשלום של ת"ח, כותב שהרמח"ל איננו הגון מבלי שקרא את סיפרו או שקרא מתוך בורות(מציע לי שיביא לי הוכחות מתוך ספר הוויכוח של הרמח"ל וכשאני מסכים מתעלם) מביא תשובת הרמב"ם כאילו זו איזה תגלית שלו(מתוך חוסר הבנת הנקרא בה) על אף שכבר נזכרה בדברי צוות האתר, טוען שהוא לא אמר דברים שכתובים כאן לעין כל ודורש ציטוט! וכשמביאים לו זה לא משנה כלום הוא פשוט מתעלם, ועוד ועוד דברים מביכים עד בלי די.

והוא משיב לי שהוא עושה יותר מזה, בדמות סרטון שהוא עתיד לשחרר בעניין.
האם דוד היקר אינך מבין את ההבדל בין תמיהתי, לתגובתך? יש הבדל גדול(עצום!) בין להעתיק את כל התכתובת על המגרעות שלך שנתגלו כאן, לבין להציג סרטון ערוך שכנראה לא יכיל דברים אלו?

י
י
4 years ago

בלי קשר לטענותיו המגוחכות והמוזרות של מר דוד,

בקשר למה שהתגלגל הדיון לעפצים וסיד, יש להעיר, שהעוסקים בדבר טוענים שאין כלל להשוות את פעולת העפצים לסיד, כי הסיד כלל אינו גורם לכיווץ העור.

ואגב, יש לציין שבעניין העור הרמבמיסטים די בבעיה, כי דברי הרמב"ם שהקלף הוא הדרמיס אינם פשוטים כלל, לא מצד מסורת הגאונים ולא מצד הממצאים הארכיאולגיים שתומכים יותר באפשרות שהקלף הוא האפידרמיס, ל"אנשי אמת" כביכול כמר דוד זה נקודת מבחן אם יהיה מוכן להחליף את התפילין שלו גם נגד הרמב"ם, לפני שהוא מאשים את כולם שהתפילין שלהם פסולות, (וכבר נכתבו מאמרים שונים בכדי להסביר מה גרם כביכול ל"טעות" שהדרמיס הוא הקלף, ולגישה זו טוב יותר לקחת דרמיס מעובד בסיד מאשר בעפצים, ואכמ"ל ).

דוד
4 years ago

"בדיון הזה הראית איך ניתן לעשות את כל השגיאות, הסילופים, וההטעיות" – אני מנחש שזה נאמר בייחס ל"מעגל הקסמים"? אני תמיד, מוכן להניח שלא הבנתי את הדובר אם הוא אומר כך. אם כן שמא תציג את אותו מהלך ההיגיון ברצף אחד?
"התשובה הנוכחית מתחילה מכך שהשואל לא הבין, ושלח שוב בקשר לתשובה הקודמת:"
א. על סמך מה ההנחה זו? כנראה הבסיס להנחה זו זה משהוא מאוד מובן מעליו, כי לא הזכרת אתה בהסברך?
ב. אף אם נניח התכתבות קודמת, זה שממנה משתקף ר"ק ההיא לא מעבד היה – זה הנחה? לא? כי ההתכתבות ה"שלמה" לא לפנינו?
ג. אחר הכל, מסתבר, שמסכנה שרמב"ם התיר עיבוד סיד תהיה מבוססת על כמה השגות? הלא ראוי אם כן לא לטעון – "הרמב"ם מתיר" אלא "אני משיג
מדברי רמב"ם"?

דוד
4 years ago

נוריאל כרגיל עושה לי את העבודה לשאלתו – "מעניין אם הוא עדיין מעתיק את ההתכתבויות לאתר שלו…" התשובה היא – יותרה מזו.
בערוץ שלנו קיימת סידרה "טכנולוגיה של בלבול מוח". פרק ג' – בלבול מוח להטב"י (משכב זכר) https://www.youtube.com/watch?v=s29zH04LT2s&t=1014s
פרק ב' – "דע מה תושיב לאפיקורס" – בלבול מוח אתאיסטי
https://www.youtube.com/watch?v=s29zH04LT2s&t=1014s
פרק א' – בלבול מוח של קבלני חזרה בתשובה https://www.youtube.com/watch?v=4MyR95WUYMo&t=3s
לתכתובת זו תכננו גדולות! זה יהיה להיט – "בלבול מוח קבלי". בו ננתח. כהרגלינו, תרגילים אופייניים של בלבל מוח המשתקפים היטב בתכתובת זו – ריבוי מלל, שאיפה תמידית להרבות בו זמנית בנושאים – אלה מסוג "מסך עשן". התחמקות מהגדרות חד משמעיות. יצירת "מעגלי קסמים" דוגמת – "איך מאמתים מוצא של "הקבלה"?" – "על ידי הכרה של המון חכמים" – "איך יודעים מי הוא חכם" – "מי שהוכר על ידי המון חכמים כחכם" – "אבל הלא המון חכמים יכולים להכיר כחכם אדם רקוב ומושחת?(אחיתופל)" – "זה אכן אפשרי אך אין זה אומר שכולם מושחתים" (זו פנינה ממש, אכן נכון, אבל מספיק 2-3 (ב"י, אר"י…)) – "אבל אחרי הכול רבים המקרים שאתם לא נהגים לפי הרוב?" – "נכון, יש כללי פסיקה רבים. לפעמים לפי גדול, לפעמים לפי בתירא, ועוד" – "יש כליל ברור וחד משמעי לפי איזו מהם הולכים? אחרת זה נשמע כשינוי כללי המשחק, תוך כדי משחק להתאימו למטרה?" – "אה! זה לא כזה פשוט, לא על רגל אחד, כדי להבין כללי המשחק של הכת אתה צריך להצטרף לכת לשנים רבות ואז תבין" – סוף מעגל הקסמים. (לשאלתך מתי שמים ברזל בבטון על רגל אחד תשובה – תמיד, אלא אם כן בטון לא נועד לשאת עומס אלא משמש כמשקולת)
החלפה בין עובדות לפרשנות העובדות. עובדה=כל פרשנות אפשרית שלה.
וכמובן דוגמה של פרשנות – "…שנכתב על זה הר"ק הלא – מעובד, פסול…" – "הלא ברור? זה לא בגלל ה'ר"ק'! אלא מפני שהוא לא מעובד!" וכי איך רמב"ם יודע שאותו ה'ר"ק' לא מעובד? הרי כל מה שיש לפניו זה דברי השואל – " ספר תורה שנכתב על הקלף כשר… ושאל עבדו להדרתו בדבר ספר תורה מן ר"ק" – כל שהוא יכול לדעת זה שהשאול משוכנע שספר כשר, שכך עושים בהרבה מקומות ושהוא עשוי ר"ק. מעיין לרמב"ם לדעת שאינו מעובד? ברוח הקודש? הסבר יחידי – לדעתו ר"ק = לא מעובד. אלא שלא כך ראש של ה"מקובל" – ה"מקובל" ימציא עובדה והכל יסתדר לפי רצונו…
ולא לדואג – הכול יהיה מלווה בצילומי מסך להסרת חשש עריכה וחוץ מזה והכי חשוב – לפני פרסומו סרטון ישלח לכם על מנאת שתגובתכם תפורסם בצמוד לו. כעת עצת אח – בתגובה על סרטון שתכתוב כתוב אותה קצר, בלי פלפולים, בלי מבנים לוגיים רב קומתיים! צפה בסרטונים שלמעלה ותעריך כמה מידע בזמן די קצר. אנשים מעריכים את זה וריבוי מלל מקבלים רק משוכנעים מראש.

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
לטובתך אני לא בטוח שכדי לך להמשיך לדבר או לפרסם בנושאים שנכתבו כאן משהו, והמבין יבין….(לא אתה כפי הנראה).
אבל לטובתינו-לך על זה!

נוריאל
נוריאל
4 years ago

בס"ד
הדיון נעשה מוזר מאוד.
מעניין אם הוא עדיין מעתיק את ההתכתבויות לאתר שלו אחרי תגובותיו בזמן האחרון, שלא מחמיאות לו בלשון המעטה….

דוד
4 years ago

ציטטתי לפי הזיכרון. וזכרתי מספיק טוב. עובדה שזיהית. ובכן, מה הוא ה ר"ק בלשון רמב"ם? לומדים מכאן:

שו"ת הרמב"ם סימן רפט
… כמו שמקצת גאוניםיז אומרים שהקלף הוא החלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין הערביים ר"ק ועושין אותו בסיד ועושין לו שני פנים אחד לבן וחלק ביותר שהוא הנאה לכתיבה והוא הדבק למקום הבשר ואחד יש בו אדמימות מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו מפוזרת ומטושטשת
הכל בסדר. יש סיד, ויש תיאור ברור של קלף שנראה על כל התכונות שלו. תמשיך להתעקש?

דוד
4 years ago

' "רמב"ם ה' תפילין וס"ת א' ו': "מעבדין אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו", כלומר לאו דוקא עפצים אלא כל דבר אחר שפועל אותה פעולה' – זו פרשנות שלך. לשמחתי בשו"ת הרמב"ם קיימת שאלה – ספר שעובד בסיד ותפור בגד רק בקצות יריעות השאר בחוט משי האם כשר? תשובת הרמב"ם – אתה יכול לתפור את החומש שלך איך שתירצה. ספר עיבוד סיד הוא חומש בעלמא.
זה שטעית בפרש כוונת הרמב"ם לא בעיה. כולנו טועים. הבעיה היא שאתה מחליף בין הפרשנות שלך ובין העובדות. לא כתבת "להבנתי את הרמב"ם" אלא "דעת רמב"ם". זה כבר בעיה כי זה שקר. אילו הפרשנות שלך היית נכונה אולי אפשר לומר "שקר קטן" בלבד, אבל היא לא.
וכן הוא הדין לגבי השאר. אני שואל מתי טענתי שלימוד מקרא בשכר אסור אתה מצטט אותי כאשר ציטטתי מי מביא אחד הסיבות מדוע שכר מקרא מותר (אפשר לקחת, אינו אסור) כתשובה על דיון חילול ה' כן או לא ובונה מבנה לוגי כלשהו…
איפה אמרתי אני ללא פרשנות, אני. הלא כבר ראינו שפרשנות שלך עלולה להיות לא מוצלחת. אני איפה אמרתי?
כתבתי לך "לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף ותפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי." אתה ממשיך לטעון בעניין, מנהל דיון עם עצמו ומפרש התעלמות כהתעקשות.
בוא הסכם כך – גם אם תוכיח באותות ומופתים שאני רמי\רשע\טיפש\תימהוני ובנוסף יש לי ריח נוראה מהפה + פרצוף מכוער – זה לא יוכיח לא
את האמיתות "קבלה" ולא ביטול תפישה שכלתנית. כי הלא ידוע ששעון מקולקל מדייק פעמיים ביממה.
אז כך – הפסק לעסוק במידותיי\רמת משכלי וכו'. ונעבור לעניין. הולך?

דוד
4 years ago

מהספיק שקרים.
א. מנית שמו של רמב"ם בין מתיר עיבוד סיד. בקשתי ציטוט. שמא שכחת? אז הנני מזכיר – צטט נא מקור בו רמב"ם מתיר עיבוד סיד לסת"ם.
ב. כתבת שבעבר טענתי שגם שכר עבור לימוד תורה שבכתב אסור. שקר. מצא נא את המקום ונא צטט.
ג. "אתה טוען שאדם שלומד תורה ומקבל תמיכה כספית כדי שיוכל ללמוד, כמעשה יששכר וזבולון זה חילול ה" – שקר. מצא נא איפה אני מתייחס כלל בצורה כלשהי ל"לומדי תורה". כול דברי תמיד התייחסו ל"מלומדי תורה". צטט נא מדברי על "לומדי". או שזה הבחנה דקה מדי לתמידי חכמים יודעי סוד?
ד. "לגבי הקלף, במקום להודות בטעות המבישה שלך, שהתעקשת עליה שוב ושוב, בגלותך לעין השמש את בורותך." צטט נא איפה אני מתעקש ועל איזו טעות. "שוב ושוב" – אני מצפה לשתי ציטוטים של התעקשות על אותו דבר. צטט נא. אני לא טענתי דבר, אלא רק תיארתי הליך פסיקתי. לא שאין לי דע, אלא לא הבאתי אותה. כל דברי בעניין קלף ותפיליו בחול המועד היה איור שמנטרה "הרוב קובע" לא מדויקת בלשון המעטה. ובכן צטט נא איפה אני " שהתעקשת עליה שוב ושוב" ועל איזו טעות.
ארבע (4, ד') שקרים בינתיים. צטט נא מקורות.

דוד
4 years ago

"ההלכה היא שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא, גם בלי קשר לשכר שימור. וזה מוכיח שאין בדבר משום חילול ה" – נכון אין חילול ה' בשכר עבור לימוד מקרא וגם השכר עצמו אינו אסור, אבל השלכה מכאן על לימוד תורה שבעל פה זה סטרטאפ שלך מקורי מאוד, ישר כוח, כי כל אלה שטרחו להתיר שכר לימוד תורה שבעל פה (ב"י, רשב"ץ וכו') לא חשבו על מהלך פשוט זה, כנראה היה ברור להם שלא דין של זה כדין של זה.
"שמדובר במקרה שאין לו כסף והמוכר תובע …מופיע במפורש בגמרא שם." מה שמופיע זה טקסט לא המשמעות שאתה מקנה לו. מסביר – "אמר רב : כגון אנא…" כלומר, אם יהודי לא מוכר, שומר מצוות לפי המראה חיצוני, דורש לעצמו פריווילגיה קטנה זו(לשלם בהקפה) – אין בכך חילול ה' (להבדיל אם אותו אחד נראה אוכל במסעדת שרצים), אבל אם אדם מפורסם כת"ח דורש לעצמו פריווילגיה די קטנה זו – יש. למה? כי ת"ח צריך להיזהר מאוד פן יראה שהוא קוטף רווח כלשהו מהיותו ת"ח מפורסם. פשוט. לפי דברך "כגון אנא" מיותר. פירוש מאולץ ולא הכרחי. חוזר שוב. גם ספק ספקא של חילול ה' מספיק לאסור. תצטרך להוכיח שאין כלל ועיקר מקום להסבר שלי.
"שום התפתלויות… יש הרבה כללי פסיקה … ואחד מהם הוא רוב, אין זה כלל אבסולוטי. יש הלכה כגדולים, הלכה על פי ראיות, והלכה כבתראי. ההחלטה היא … מתוך לימוד ועיון…יש שיקולי פסיקה שהפוסקים דנים בהם…הולכים אחרי הרוב משלשת עמודי הוראה, אבל … לפעמים הוא נטה ממנו לפי שיקולים שונים. " – קיצורו של דבר – לא אמרת שום דבר מוגדר, יכול ככה ויכול ככה וגם ככה ולפעמים ככה. כל עוד לא הגדרת כללים חד משמעיים – פירושו "איך שבא לי". נא תגדיר.
לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף או תפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי. הודאת שלא תמיד הרוב קובע מכאן כל מה שאמרת אודות אמתות הקבלה והגלגול עד עתה היה התפתלות אחד ארוכה וגדולה. נתחיל מהתחלה – אם אין, ואין, לקבלה מסורת חד משמעית ורוב חכמים לאו דווקא קובע, על מה אתה משעין את החידוש?
"ה'סיכום' שלך פורסם כבר כאן" – , "והתייחסתי אליו מיד כאן"
הלא ביקשתי ברור – "הנכם מתבקשים לתקן את סיכומיי במידה וחלו בהם אי דיוק, אי הבנה או כל דבר אחר. אין צורך לנמק בשלב זה. מספיק לתקן – "זה לא לבן אלא שחור". אני מוכן לעבוד עם כל תפישה אם היא הוגדרה חד משמעית". ומה עשית? רוב דברים שם עוסקים בעד כמה אני זדוני וטיפשי. בוא נוסיף גם בהסכמתי שיש לי בנוסף ריח נורא מהפה ופרצוף ממכוער ונעבור לעניין. הסברת יפה שאני מציג את עמדתך שם בצורה מוטעית ומעוותת. ייתכן שמטיבי לכת יכלו להבין מסך דברך מה היא לא עמדתך באותם נושאים. אך לא הגדרת מה הם כן. זה לא יקרא "התפתלות"? הגדרות ברורות בנושאים עקרוניים ובסיסיים נצרכות סך הכול כדי להמעיט בדיבורי סרק, אלא אם כן אתה דווקא מעוניין להרבות? אז אנא ממך. או שאני מוכרח להרכיב שאלון כמו בכתה ד'?
(בשולי הדברים – אוסף בניהו מכיל 16 כתבי יד של "מגיד". אני מבין את רצונך להטביע את הדיון בחיטוטים אין סופיים. אין לזה צורך. בספר זה יש כמות כזו של שטויות שלא תגמור עם זה. המלאך יענו מלמד אותו לשטות 14 כוסות יין בשבת! על בסיס שד"י – שבת יד (כוסות. למה לא פרקי תהלים?) 14 כוסות יין! לא יבייש אף גוי הכי שיכור! יוסף קארו מוצא לנכון לציין תאריך בו הוא בא על אשתו בגלל קרי שהיה לו. בשביל תיעוד כזה גם 14 כוסות לא מספיק.
בתקופתו של קארו צפת היה חור נידח דל אוכלוסין על קצה ההר. שום משכר לו היה בו. גם לצרכים מקומיים הסתמכו רק ואך על שוכרים נוודים. לא בדיל לא בדים ובוודאי יהלומים. ה-ז-י-ה.)

דוד
4 years ago

" אתה שוב כותב דברים לא נכונים, או בכוונה לרמות או סתם טעות של בור." כמו שכתבתי שם אלה הדברים של חסידכם נוריאל. סיגרו אתו את העניין. טענתכם שהתר לקבל תשלום על לימוד המקרא משליכים איכשהו על התר להתפרנס מתורה שבעל פה הוא ההטעיה בלשון המעטה.
" ומדובר במקרה שיש לו כסף והמוכר תובע את הכסף עכשיו והוא מתעקש לשלם בהקפה." – כל זה פרשנות מאולצת ולא הכרחית כלל. כפי שציינתי, גם ספק חילול השם סיבה מספקת לאסור, וגם ספק ספקא סיבה מספקת.
"פסיקה לפי רוב אכן אינו כלל יחידי בפסיקת הלכה, לפעמים פוסקים כמו הגדול" נו. יופי. מדוע אתם מודים בכך רק אחרי התפתלויות רבות? מין הסתם כדי להימנע משאלה האם הרמב"ם הוא הגדול. וגם, מי ואיך מחליט מי הוא הגדול? ומי איך מחליט ללכת לפי "רוב" או "גדול"? למעשה כאן כוח להחליט כל העולה על רוחו.
"אכן הב"י באופן חריג פוסק על פי הקבלה נגד רוב הפוסקים." – באופן חריג? שקר. כמה דוגמאות בניגוד לרב של ב"י להביא לך כאן? נקוב מספר.
"שעיבוד בסיד כמוהו כעפצים ולא חשיב דיפתרא. ואין זו דעת יחיד שכך סוברים גם התוספות והמרדכי והרא"ש והר"ן והרמב"ם". והרמב"ם? טוב אם שקרים גלויים כאלה אני לא מתווכח. נא ציטוט.
"חידוש שני של ר"ת הוא שדיפתרא כשר בדיעבד, ובזה הב"י לא פוסק כמותו" מה שחשוב לענייניו פעם אתם נוהגים שלא לפי הרוב כב"י ופעם שלא לפי הרוב נגד ב"י. מכאן טענת הרוב הוא שקר, צביעות, הטעיה וזריעת חול בעיניים.
" שמביא בשם החזו"א שאין זכויות שמורות על חדושי תורה" – יופי. א. סגור את העניין עם חסידכם נוריאל. ב. ועניין בפרשת תביעות של יורשי עבדיה יוסף. בין היתר – למי הזכות לרווח על ספריו. – קידוש ה'! לא?

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
כל דיבור שלך על בני הרב עובדיה יוסף הוא השמצה והוצאת שם רע, אין לך שום ידיעה בעניין לבד מרכילויות שאסור להאמין להם וגם אין בכך שום תועלת. גם אתה עושה חילול ה' בזה שמי שיאמין לך יחשוב שכך מתנהגים הרבנים ויהיה בזה חילול ה'.

דוד
4 years ago

נוריאל עשה לי את העבודה – זה הציטוט:
"כפי שכתבתי לך ההיתר ללמד מקרא(ראה בנדרים לז) הוא על שכר שמירה אסור לקחת שכר על הלימוד ובגיל צעיר הדורש שמירה וזהו הגיל שלומדים מקרא מותר לקחת שכר, מה שאין כן בתורה שבעל פה אסור כי בדר"כ לומדים משנה בגיל גדול שלא מצריך שמירה." תריבו ביניהם. חילול השם אינה "תיאוריה שלי" – זה גמרה: יומא דף פו : א "היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר."

פסיקה לפי רוב- אף אחד, ומקובלים ורבנים השכירים במיוחד לא עושה את זה. זהו רק ואך תירוץ. דוגמה: הנחת תפילין בחול המועד. ב"י כותב בעניין: 1. עמדת תלמוד בשאלה זו לא ברורה לדעתו. 2. ידוע לו שמנהג קדמון להניח תפילין בחול המועד. 3. זוהר אוסר. מסכנה – אסור. מה חסר בדיון? שאלת דעה של פוסקים אחרים. אילו היה הולך לפי הרוב התוצאה היית אחרת. לא גמרנו. ב"י, רש"י, רי"ף, רמב"ם למעשה כולם, חוץ מהמכונה רבינו תם פוסקו שספרי תורה, תפילין ומזוזות מחייבים קלף שהוא מליח וקמיח ועפיץ ופוסלים דיפתרא. כלומר, לדעת רוב הפוסקים תפלין ומזוזות שלך ושל נוריאל פסולים (אלא אם כן קנית תפילין מרמבמיסט) . לדעת ב"י, רש"י , רי"ף, רמב"ם לא הנחתם תפילין מימיכם וביתך ללא מזוזה! ניתן בקלות לרחוש היום תפילין ומזוזה כב"י, רש"י,רי"ף ורמב"ם! ואפילו זול יותר! אך אתם הולכים לפי פוסק יחיד! והוא לא פסק שרק עיבוד סיד של היום הוא הכשר, לא. הוא מסכים עם ב"י, רש"י , רי"ף, רמב"ם שעיבוד מליח וקמיח ועפיץ עדיף, ובדיעבד מתיר עיבוד סיד. אז איך זה שאתם בטלתם מצווה מהתורה לפי ב"י שלו יתחשב בדעת הרוב ואחרי זה ביטלתם דעת ב"י והרוב על סמך פוסק יחיד שמסכים עקרונית עם הרוב? כי פסיקה לפי רוב היא בלוף. סתם תירוץ. עושים מה שבא לכם! שקר. אתם הראשונים שלו הולכים לפי רוב.
נוריאלי כתבת –
"גם ההצעה שלך שיחלק את PDF
חינם ובכן זכותו של מי שרוצה. אך לו יהי שזה יפגע במכירה של הספרים א"כ למה שאדם יעשה נזק לעצמו?" ואני לתומי חשבתי שהמטרה היא להפיץ דבר ה' … אם המטרה היא רווח – אתה צודק. יש כאלה שמפיצים תוכן הספר בקובץ חימם? זה לא רק חברי? כל הכבוד לאלה שעושים כן. ואלה שלא – מחללים את ה'. רק תראה את הסבך משפטים ותביעות בין יורשי עבדיה יוסף על זכויות בספריו – מספיק כדי לראות את החילול ה' לכל בעל לב.

רמח"ל שם בפי "שכלתן" טענות מגוחכות, ה"שכלתן" שלו מקבל טענות ילדותיות של ה"חסיד". יש לו עוד ספר עם "וויכוח" דומה, שכחתי שמו, שם ה"שכלתן" מסכים עם טענת המקובל שניתן לדון על "רצון השם" בניתוק מהשם! שני הוויכוחים המבוימים האלה, אגב, אינם ארוכים, כמה עמודים. נעשה הסכם – אני מעתיק לכאן אחד מיהם עם הערות איפה רמח"ל "הכשיל" את השכלתן ועשה אותו טמבל ואתה אחרי זה מפסיק להתפרנס מכבוד ה' והולך להתפרנס ביושר, לא צריך להתנצל. הולך?

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
1) אני כבר לא יודע אם אין לך זמן לקרוא כי את עובד לפרנסתך או שאין לך יכולת לקרוא.
אתה מצטט את דברי ומביא מימרא שאין לה שום קשר?(ראה תגובת צוות האתר).

2) אם כבר אתה עשית לנו את העבודה, אתה מגיב שלא מן העניין, והמסקנות שלך מוזרות(עיין ערך נוריאל וצוות האתר חד הוא). ומזה נלמד על שאר מסקנותיך.

3) לגבי זכויות יוצרים, כמובן צודק צוות האתר שיש מחלוקת האם יש בזה ממש או לא על אף שרשמו האם יש בזה תוקף, אני רק התייחסתי לעניין שאין בזה חילול ה'.
אגב בוא נבדוק בשטח, לגבי המימרא שציטטת אכן תשאל בריחוב ויגידו לך שרב שלא משלם בזמן ומעקב תשלום זה לא בסדר ואכן מזה יצא חילול ה' שכך מתנהגים רבנים.
אך לגבי זכויות יוצרים בכבוד תסתובב עם ספר כזה ביד ותבקש מאנשים אקראיים לקרוא את השער תשמע אותם קוראים גם את "הזכויות שמורות למחבר" ואחרי שיקראו את כל הדף תשאל אותם אם הם מצאו איזה שהיא בעיה. אני מניח שלא יבינו מה אתה רוצה מהם(ובכל אופן הסברתי די טוב למה אין בזה חילול ה' וכרגיל התעלמת).

4) לגבי משפחתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא אני ולא אתה יודעים כלום על זה אתה ניזון משמועות ולשון הרע(האם לדרדעים אין איסור לשון הרע?) הנה כיוון אחר, מצינו שאמרו חכמים: "'ושפך' 'וכסה' מי ששפך יכסה, ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים" (בבא קמא צא, ב) . כלומר אדם שחטף מצוה מסוימת מחברו, במקרה זה מצוות כיסוי הדם, מחויב לשלם לנחטף סכום של עשרה זהובים. א"כ כפי שאנחנו רואים במציאות יוצאים ספרים של הרב חדשים וכן ספרים אחרים יפה ללב חיד"א ועוד עם הערות מגליונות הרב ז"ל והפצת תורה זו יש בה מצווה, שמא המחלוקת היא מי יזכה במצווה?(כמובן שאין לנו ידיעה שהם רבים אלא דנים על זה) כמובן שאפשר שיש מחלוקות על רכוש ועוד אבל כמובן שזה רכילות ואיסור לדבר על זה.

5)לגבי הרמח"ל, בכבוד.(אם יש לך זמן כמובן).

6) רק לציין שהעולם מתקיים בזכות לומדי התורה, המדינה לא מפרנסת אותם(כ800 ש"ח בחודש), ואתה אולי מזלזל אך יש אנשים שמעריכים את זה שהם יושבים ולומדים ומוכנים לשלם(לא על הלימוד אלא על האפשרות לתת להם ללמוד)
ולפעמים בכוללים מסויימים יש השלמות ל1200 או 1800, אם יש פעילויות ערב או עוד כמה עניינים אפשר לקבל יותר. הם מוסרים נפש וחיים בדוחק בשביל ללמוד! אתה לא תזלזל בלומדי התורה(כמו שאתה רומז כמה פעמים בדבריך).
אגב אין לך ידיעות עלי ועל פרנסתי מקסימום שאני לומד בכולל ואת מס' הטלפון שלי…

יעקב ישראל
יעקב ישראל
4 years ago

אני חושב שדוד וצוות האתר חד הוא, והאתר שמו דברים בפי דרדעי רק כדדי להציג אותו באופן נלעג שכולם יחשבו שכל הדרדעים מטומטמים…

דוד
4 years ago

בחיית נוריאל… מה פרצת עליך פרץ? מה נזעקת? מה זה משנה אם אתה מצוות או לא. ואיך מסר טל. מוכיח ומה הוא מוכיח?
מותר לקחת תשלום כדי ללמד המקרא, זה לא עמד לדיון, אף אחד לא שולל את זה לא רואה איך זה קשור ולמה ולכן אין לי למה להתייחס.
בעניין הספרים. במאמר מוסגר – כתבת בין היתר מותר משום "דינה דלמכותא" יענו, כיוון שחוק המדינה מגן על זכויות יוצרים. ראה נא , אתה כה להוט להצדיק את עניינך שיורה מכל הכלים בלי לחשוב, חוק מדינה מאפשר לזה שרוצה להקפיד על זכויותיו להקפיד עליהם. אבל חוק המדינה לא מחייב אדם להקפיד על זכויותיו. הרוצה להקפיד יקפיד והלא רוצה לא יקפיד. וכאן השאלה מה ראוי לאוהב ה' לעשות? וכיוון שמדינה לא מתערבת בשיקול זה הנתלה בתירוץ "דינה דמלכותא" סתם מעמיס דיברי סרק. סיננתי אותם וימשיך לסנן. ראה נא, אני עובד לפרנסתי. זמני מוגבל, לא יכול להשיב על כל דבר סרק.
ובכן, "זכויות שמורות למחבר" – פירושו כסף עבור התוכן. "שמורות למוצאי לאור" – פירושו כסף עבור, נייר, כריכה, ייצוב, הדפסה, עריכה שיווק וכו'. לדוגמה, אני מכיר אדם שחיבר פירוש לספר משלה. ספר קשיח נמכר, נדמה לי, ב30 ש"ח. אך יחד עם זה, כל אחד יכול לקבל קובץ PDF של ספרו חינם. הינה אדם אוהב ה' השואף להפיץ את המאור תורתו פתר בעיה. רוצה חפץ בעל ערך? שלם. רוצה מידע בלבד ללמוד? קח חינם. כשר למהדרין. הבנת אותי מר נוראלי? מי שאוהב ה' ועניינו להפיץ את תורתו – ימצא פתרון. מי שעניינו בצע יבנה תילי תילים… ואתה יודע מה? אני בטוח שהכנסתו ממחירה של ספרו רק גדלה בעקבות כך שהוא מאפשר לקבל תוכן של הספר חינם.
רמח"ל. ראה נא. מי שהבין היטב טיעוניו של בר פלוגתא, לא יקשה עליו כלל להציגם, מי שבאמת הבין טוב מה טוען האיש שהוא מתווכח אתו יקל עליו להסביר את העמדה של בר פלוגתא. ואם אדם מציג עמדת בר פלוגתא בצורה מעוותת יתכנו שתי אפשרויות 1. הוא לא הבין אותה. 2. הוא מסלף בכוונה לזרוע חול בעיני שומעיו. אין שום הסבר אחר, כך או כך – זה מעיד על חוסר הוגנות. לסלף – בלתי הוגן. להעמיד פני בקי במקום שלא הבנת – או בלתי הוגן או שחצני או גם וגם.

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
אני מגיב על אף הזמן המועט שלך אתה לא חייב להתייחס כמובן…

ברומזך שאני וצוות האתר חד, אני רואה בזה הטלת דופי באתר ובאמינות שלו, כביכול צוות האתר בשביל להונות את הקורא התמים ע"י שיציגו שיש לך התנגדות ואילו לצוות האתר תמיכה כדי ליצור תחושה שצוות האתר צודק.
ומשכך פרצתי לי פרצה ויצאתי חוץ לגבולותי להוכיח שאני ב"ה חי הנושא את עצמו. והרוצה יתקשר או יבוא לישיבה לבקר(ברוכים הבאים).
מס' הטל' שלי? המייל? אין בכך כל בעיה מבחינתי מי שרוצה(אני לא רואה סיבה טובה מספיק) מוזמן להתקשר. לשלוח מייל בשמחה.

כתבת שמותר לקחת תשלום על ללמד מקרא שזה מוסכם ולא עלה לדיון ולא קשור ואין למה להתייחס..
ובכן זה לא רק שלא מוסכם זה מוסכם שלא, כפי שכתבתי לך ההיתר ללמד מקרא(ראה בנדרים לז) הוא על שכר שמירה אסור לקחת שכר על הלימוד ובגיל צעיר הדורש שמירה וזהו הגיל שלומדים מקרא מותר לקחת שכר, מה שאין כן בתורה שבעל פה אסור כי בדר"כ לומדים משנה בגיל גדול שלא מצריך שמירה.
לפי זה אסור ללמד גדול מקרא ולקחת שכר, ומותר ללמד קטנים משנה ולקחת שכר!
ומיזה נלמד לענייננו, הזכויות שמורות זה על המוצר, לא על התורה הרי מותר לי ללכת לגלות את כל סודות תורתו של הכותב על אף שלאחרים אין את הספר! אני לומד בו חופשי אם אני רוצה אני יכול לכתוב חיבור ולדון בדברי הכותב או לציין אי אילו פרושים מסיפרו! מותר לי להעתיק את כל הספר למחברת או להקליד ולחלק לתלמידים ללמדם, הבעיה היא שאדם השקיע מהונו(שאין לו בד"כ פירק חסחונות לקח הלוואות) בשבי להוציא את הספר ויש חשש שמאן דהו יצלם את הכל ידפיס וימכור גם ויפגע בו כי המכירות זה להחזיר את הכסף שהושקע בהדפסה! לא בלימוד!
יש גם חשש שאדם יעתיק את הפירושים כאילו הם שלו(מה שמכונה גניבה ספרותית).
אם אתה מקבל זכויות שמורות למוציא לאור, תלמד ידידי, בהרבה מקרים המוציא לאור הוא הכותב, מאוד מקובל בעולם התורני שמוציאים ספרים עצמאית! ולכן מותר לקחת כסף ולמכור את הספרים(הלא מוכרים גם בלי קשר לזכויות יוצרים הלא כן? ובזה אין לך בעיה) וגם כשיש הוצאה לאור מי שהשקיע את הכסף הוא הכותב! האם אינך יודע זאת? כתבתי זאת מכבר..

גם ההצעה שלך שיחלק את הpdf חינם ובכן זכותו של מי שרוצה. אך לו יהי שזה יפגע במכירה של הספרים א"כ למה שאדם יעשה נזק לעצמו? אם הוא יכול שיתן ואם הוא השקיע הון וזקוק לכסף בשביל להחזיר הלוואה? גם הוא צריך להתנדב?
הקונים לא צריכים אותו בשביל ללמוד לא מקרא ולא משנה כך שאין לו כל חיוב ללמדם….
בפרט מי שכותב פילפולים וכדו' שאין שום איסור בדבר.
הלהיטות שלי נובעת מזה שאני חושב שזה נכון, אולי אני טועה בינתיים לא שכנעת אותי.(בפרט שאתה מסרב להתייחס לדברי, אם מ"חוסר זמן" או סתם כי דבריי לא קשורים…
מה שהערת על דינא דמלכותה דינא, כן הבאתי את זה בדרך אגב וכנראה לא היה לך מה לענות על העיקר שבדברי וכפי שציינתי מה יותר עיקרי ועכ"פ אם החוק אוסר לגזול תוכן רוחני ויש חיוב לשמור על החוק א"כ מותר גם להשתמש בחוק הזה כך לדעתי אתה רוצה לחלוק בסדר זה לא העיקר בדברי ואני מצטט את העיקר שוב:"מה גם וזה הכי חשוב! שים לב, שאחרי ששולם הכסף על החלק החומרי "גוף הספר" הלימוד בו חינם כמובן! אין נטילת תשלום על הקריאה הלימוד ולימוד אחרים!(כמו שמצוי בתוכנות מחשב שהיום כבר הרבה תוכנות ניתן לשלם רק על השימוש ולא לקנות לצמיתות וגם חלק מגבילים שרק על מחשב אחד כך שהתשלום הוא על התוכן ולא על הדיסק.
כך שכיוון שהלומד לומד בחינם אין פה כל איסור!

לדבי הרמח"ל רק כדי שהקוראים יבינו די ברור שלא קראת את הספר על כן אני מתקשה להבין איך אתה מביע לגביו דעה על הטיעונים שם ואני מצטט מדבריך הקודמים:"חוץ מספר "מסילת ישרים" הנפוץ קיים גם ספר המוכר הרבה פחות "מסילת ישרים סדר ויכוח". שזה למעשה אותו ספר בנוסף פרק אחד מקדים. פרק זה בנוי כוויכוח בין "שכלתן"(רמבמיסט יענו) ל"חסיד"(מקובל)."

וכך השבתי לך:"מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר."

ודי בזה למבין.

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  נוריאל

בס"ד
רק להוסיף נתון חשוב כדי שהקוראים לא יתבלבלו, רוב המחברים שמודעים לרשת האינטרנט כשמרגישים שהם מיצו את המכירות שלהם ולפעמים כבר בהתחלה! אכן משחררים את הpdf שלהם על אף שכתבו שהזכויות שמורות! ראה בhebrewbooks ספרים כאלה למכביר. גם בספרים שיצאו בשנה זו.
וכן לא שמענו מעולם שמחבר פנה לבתי משפט בעניין זה(מה גם שאסור לפנות לבתי משפט לא דתיים) לכן המשפט "כל הזכויות שמורות", בעולם התורני הוא לא איום, אלא יותר הודאה ובקשה מהקורא שיכבד ויהיה מודע להשקעה וההוצאה הכספית הרבה ולא יפגע במחבר. ובאמת די בזה.

דוד
4 years ago

מפעילי האתר, עלומי השם ונוריאל היקרים (בהנחה שאלה הם אישיויות נפרדים)! שניכם מתפרצים דלתיים פתוחות.
את מה שמפעילי האתר, עלומי השם משתדל להוכיח נאמר בסרטון פעמיים. בקיצור, אבל נאמר – פעם ראשונה משנייה 52 עד דקה 1.04 ופעם נוספת בסיכום מדקה3.58 עד דקה 4.02
מפעילי האתר, עלומי השם מתקשים או לא רוצים להבחין בין מושגים כמו אבסולוטי וחד גווני. כמובן שלא המספר הוא בעיה, 7, 70, 49 – לרוב באים במובן "הרבה". "האמירה שלך שהדת היא אמת אבסולוטית, לא יכולה לגרום לכך שלא יהיו ספקות ואפשרויות רבות לפרש ולהבין" – זה נכון עובדתית הבעיה היא היחס לעובדה זו. העניין הוא שעבד השם צריך להיות עצוב ומטרד מעובדה שיש ספק. אך מקובלים רבנים שכירים שמחים לפתח זה לדחוף את אשר על לבם. עבד השם אמור לשאוף להכרעה חד משמעית – מה הוא רצון הבורא, אך מבחינתכם זה עיקר צידוק ובסיס הקיום. "ואין דרך אבסולוטית להכריע ביניהם…" –גם זה לפעמים נכון, וכלל לא תמיד אך מקובלים רבנים שכירים שמחים לתירוץ זה כדי להימנע מהכרעה. "ולכן הולכים אחרי הרוב…" – זה בוודאי שקר. אף אחד לא עושה את זה בפועל. מאיפה כל העדות חסידיות? אף אחד, אבל אף אחד לא הולך לפי הרוב. הלוואי שכך היה באמת אבל תמיד. כל היהדות היית נראית אחרת. אלא שמנטרה זו לדיקלם בלבד ורק כדי להתחמק מהכרעה.
נוריאלי יקירי עיין נא בדברי כאן מיולי 2019 ב 18:54 שורות 17 – 18 ואז ייתכן תכיר שמרבית דבריך מיותרים. ואם אחרי זה בכל זאת תמצא מקום – כתוב.

נוריאל
נוריאל
4 years ago
Reply to  דוד

בס"ד
אין לי בעיה שתאשים אותי שאני מצוות האתר יהא חלקי עמהם אמן.
(תגובתך זו מלמדת משהו על מסקנותיך וכושר שיפוטך. אתה מאשים את הב"י כשקרן כמי שהתיר כביכול לקבל שכר על לימוד תורה בשביל להתיר לעצמו (בעוד הוא מסתמך על הרמב"ם שמסתמך על הגמרא ראה להלן)וכדו' אתה מאשים את הרמח"ל בחוסר הגינות ועוד ועוד(ואני מציע לך לראות את התייחסותי בתאריך 16 ביוני 22:45 לעניין הרמח"ל וסיפרו סדר וויכוח שהראתי שהינך טועה גם הסברתי למה נראה לעין כל שכלל לא קראת את הספר ואע"פ כן אתה מתיימר על פיו לקרוא לרמח"ל לא הגון)כאשר אין לך כלל כל ביסוס לטענותיך.. ועכשיו השד יודע למה החלטת שאני וצוות האתר אחד… ובכן הינך טועה בי וממני יש לילמוד גם על שאר ההנחות שלך שמי המלא הוא נוריאל עזרא הנה המייל שלי:nurielezra@gmail.com הנה הטל' 0527617121 אני גר בטירת הכרמל ולומד בכולל של ישיבת שאגת אריה דוק ותשכח)

עכשיו עד שהנך מפנה אותי לתגובתך מיולי ב18:54, ומציע לי לעיין בה ואז אם אני ארצה להגיב, הרשה לי לומר לך שאילו רק היית קורא את מה שכתבתי היית יודע שקראתי את התגובה כי התייחסתי לחילוק שלך בין זכויות השמורות למחבר לזכויות השמורות להוצאה לאור מהתגובה הנ"ל. וגם היית רואה שהתייחסתי בהתאם כך שאין כל סיבה להפנות אותי לשם כי אם להתייחס לאשר כתבתי.

אתה מביא את המשנה בפרקי אבות, ובכן אני מפנה אותך לגמרא בנדרים לז ע"א ותיראה שם שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא(שזה מקורו של הרמב"ם והב"י) ולא נכנסתי לזה יותר מדי אבל אם אתה מתעקש הסיבה שמותר לקחת שכר מיקרא כתוב בגמרא שזה שכר שימור כלומר המלמד מלמד ילדים שזה הגיל שלומדים מקרא ונוטל שכר על השמירה עליהם ולא על הלימוד וזו הסיבה שאסור ללמד תורה שבעל פה כי משנה לומדים בגיל גדול יותר ולא צריכים שימור. ועכ"פ לפי זה יוצא שמותר לרשום זכויות שמורות כי אין זה על דברי התורה אלא על השימוש בספר שהוא חפץ בעל ערך ונמכר בכסף(ועל זה אין שום חולק כמו שמשלמים לסופר לכתוב ס"ת) ועל השימוש בספר שעלה הרבה כסף לדפוס ולמעצב ולמעמד ועוד אפשר לכתוב זכויות שמורות.)
ועוד יוצא לנו מיזה שהמדובר למי שלומד את הסוגיה על לימוד התורה מקרא ופירוש המצוות תורה שבעל פה כמו שהקב"ה או לפי פירוש אחר משה רבינו ביאר את המצוות ולימד את התורה כך גם אנחנו צריכים ללמד בחינם.
ולפי זה כבר אפשר לכתוב כן על ספרי לימוד שכלל לא מסבירים את המצוות אלא כותבים כל מיני עיונים ופילפולים, ועכ"פ אין צורך לזה כי כבר הסברתי בתגובתי הקודמת שלדעתי כיוון שמשלמים על הספר אפשר להתנות שהמחירה היא על דעת שלא יעתיקו אותו כמו שהוא או קטעים כאילו שהמעתיק הוא המחדש דבר זה.

מה גם וזה הכי חשוב! שים לב, שאחרי ששולם הכסף על החלק החומרי "גוף הספר" הלימוד בו חינם כמובן! אין נטילת תשלום על הקריאה הלימוד ולימוד אחרים!(כמו שמצוי בתוכנות מחשב שהיום כבר הרבה תוכנות ניתן לשלם רק על השימוש ולא לקנות לצמיתות וגם חלק מגבילים שרק על מחשב אחד כך שהתשלום הוא על התוכן ולא על הדיסק.
כך שכיוון שהלומד לומד בחינם אין פה כל איסור!
ועל כן כרגיל כדרכך קפצת למסקנות והדבקת תוית של "רשע" לכל מחבר שכותב כן ח"ו.

אשכנזי
אשכנזי
4 years ago

ירחם השם עליכם בעלי האתר, עם אלו טענות ואנשים אתם צריכים להתמודד… השם ישלח לו רפואה במהרה, עוד בגלגול זה.

נוריאל
נוריאל
4 years ago

בס"ד
לגבי כל הזכויות שמורות, מה שכתוב מה אני בחינם אף אתם בחינם מדובר על לימוד תורה שבעל פה ולא תורה שבכתב כמו שפסק הרמב"ם פרק א הלכה ז מהילכות תלמוד תורה. ויש להוסיף שגם בתורה שבעל פה לא מוטל על המלמד לכתוב כמו שחילק נכון בשו"ת מעיין אומר חלק י'. ולכן על הכתיבה זכותו לדרוש כסף.
גם לא מוטל על אותו מחבר ללמד אף אחד אלא הוא מפרסם את כתביו ומי שרוצה קונה.
גם יש דינא דמלכותא דינא, גם כידוע בכל מקח וממכר יש נוהג. והנוהג כבר שאסור.
ועוד, הרי הרמב"ם מכר את ספריו לא? וכמו שמשלמים על גוף הספר(הרי לא תצפה שמאן דהוא יוציא בהון ספר ויהיה מחוייב לחלקו בחינם?) כך השימוש באותו כרך שנקנה יש בו הגבלה והמכירה היא על תנאי!(כמו שבכל מכירה יכולים להיות תנאים) שהשימוש בכרך הזה שנימכר הוא על דעת שאסור להעתיק ואם אתה רוצה להעתיק, בכבוד תחזיר את הספר תקבל את הכסף ותבקש רשות לקבלו בשביל להעתיק….
אגב מה שבירברת על לחלק בין זכויות שמורות של מוציא לאור למחבר, ברוב המקרים המחבר הוא אחראי על העלויות! ההוצא רק חוסכת את הכאב ראש של לרוץ מבית דפוס למעצב ממעצב למעמד והיא נוטלת על עצמה את השיווק וכדו' אך עלויות ההדפסה העימוד והעיצוב(+שכר טירחה להוצאה) נופלות על המחבר עצמו.
אגב גם מי שכותב שהזכויות שמורות אין הכוונה שאסור לעסוק בו בכתיבה אחרת כלומר הרי כל מי שכותב ספר משתמש בכתבים של אחרים הוא, פשוט לא מעתיק תשובות שלמות או דרושים שלמים רק משתמש בקטעים ודן בהם או מציין מקורם ולא כותבם כאילו הם שלו, גם מותר ללמד אחרים מהספר! רק שאסור להעתיק את הספר כך שזה ברור לחלוטין שאין כאן גביית תשלום על הלימוד אלא על השימוש באותו כרך ודי בזה.

דוד
4 years ago

כיוון שבדיון זה השגתי למעשה הודאה בעניינים העקרוניים לי הגיע זמן לסכם.
ובכן:
א. מפעילי האתר, עלומי השם, לא רואים פסול עקרוני בהחדרה לדת ישראל חידושים, תוך רמיזה להסתייגות אפשרית מחידושים "שליליים". מבחינתי זה מספיק ודי. הבהרה, דת, להבדיל מתחומי עיסוק אנושי אחר, טוענת להיותה אמת אלוקית, אבסולוטית באשר על כן כל המחדש כבוראה לו אלוהים בצלם דמות איוולתו.
ב. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שאין לרעיון הגלגול "מסורת" במובנו הקלסי של המילה – " משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים…"
ג. דרך לאמת רעיון הגלגול (ייתכן כפיצוי להעדר המסורת במובנה הקלסי) המוצע על ידי מפעילי האתר, עלומי השם, כך הוא – דבר שהכירו החכמים באמיתותו – הרי הוא אמיתי. כאשר ה"חכם" יקרא מי שהוכר ככזה על ידי "חכמים רבים". ומי הוא הראוי להיכלל בקבוצה עילית זו חוץ מ ידי מפעילי האתר, עלומי השם? קודם כל זה לא התימהוניים השוללים את הגלגול דוגמת רס"ג ורמב"ם. גם המבחן המעשי הינו תוהו כי מי יבחן את התוצאה. לדוגמה – אם "חכם" פלוני בירך על הסכמי אוסלו אשר בעקבותיו יש לנו יותר מ1000 אלמנות ו3000 אלפים יתומים, מי יבחן אם היה זה טוב או רע? ושמא זה תיקון הגלגול….
ד. . מפעילי האתר, עלומי השם, בחרו להתעלם מאפשרות בו חכמים רבים הכירו כחכם ואף חכם ביותר אדם רקוב ונוכל מושחת כאחיתופל – שמואל ב פרק טז:כג
וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם. הינה מקרא מעיד שבתקופה ההיא הכירו "חכמים רבים" בחוכמתו של רשע. בעיה, לא?
ה. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שתועלת העצות הניתנות על פי רעיון הגלגול כמו של הומיאופטים, גרפולוגים, אסטרולוגים, פסיכולוגים – תחומים המפורסמים באופיים הנכלולי וחלקם אף אסורים מהתורה. באותו מידה שלמפוקפקים ההם מותר לקבל כסף גם לבעלי הגלגול מותר. היכולתי לבקש יותר מזה?
ו. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שחכם מציין על ספרו "כל הזכויות שמורות למחבר" עובר על איסור, יחד עם זה מתילים ספק בקיום מקרים אלה. מכאן, כל שיקרא דברים אלה וייפגש בספר כזה 1. ידע שמחברו רשע 2. ידע להשליך על כושר בוחן המצאות של מפעילי האתר, עלומי השם.
ז. מפעילי האתר, עלומי השם, טוענים שמותר בהחלט לדרוש שכר על סחרה בלי לעשות גילוי נאות שהיא א. פיתוח חדש (תורה או חז"ל לא העידו עליה דבר) ב. אפשר גם בלעדיה ג. האפשרות לבדוק את איכותה לא עולה על כזה של מפסיכולוגיה, או גרפולוגיה, או יוגה או מיידנפולס. היכולתי לבקש יותר מזה? תחומים מפוקפקים שכאלה הצדקת "חכמי תורה יודעי סוד" ?
ח. לדעת מפעילי האתר, עלומי השם פירוש הדברים בספר איוב שזו לא חכמה שאיוב ירא את ה', כי יש לו שפע של ברכה, וזה מאד קל להאמין במצב כזה. זהו פשר הדברים של ספר איוב? יופי! כי הם תמונת ראי של כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג:י "…שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי…". היכולתי לבקש יותר מזה?
בשולי הדבירים עלי לציין
1. שלייחוס שיגעון מתנגדים אידאולוגיים אינו פיתוח מקורי שלכם. סטלין ועוד כמה "צדיקים" הקדים אתכם בהרבה.
2. עוד לפני הפקת סרטון אודות זיופי ב"י נבחנו מספר גרסאות של "המגיד". לבסוף הוחלט להשתמש בגרסה הנפוצה והידוע בלי להתייחס לעדויות רבות לזיוף בגרסאות אחרות, הוחלט גם להתייחס רק ואך לעדויות פשוטות כמו תאריכים על אף קיום רבים אחרים.
3. טענות על ניהול מסחר בבדיל או יהלומים מתוך צפת של ימי ביניים זה כה מגוחך שאף לא יתחיל להפריך את האיוולת. מכרות יהלומים ובדיל של צפת? צפת עיר נמל מרכז הסחר העולמי? שווקים של צפת? ביקוש רב ליהלומים ובדיל לתעשיית צפת? שמא ב"י ניהל את המסחר הבין לאומי שלו מצפת באמצעות פקס אינטרנט ויוני דואר? מי מדבר על הזיות?
4. באופן עקרוני לא מתייחס לשום טענה לגופי. רוצה לטעון שאני הזוי, תימהוני, רמאי, מה שבא לך? שיבוסם. גם שעון שבור מראה זמן נכון פעמיים ביממה. ופעמיים האלה – הם עכשיו. תוכיח את ההפך ועל תוכיח ששעון מקולקל.

דוד
4 years ago

עימות זה נוצר ביוזמת אחד הצופים שלי שהזמינו. כל אשר פורסם אצלכם פורסם בערוץ היוטיוב ויפורסם קרוב באתרינו. בהעדר תגובתכם סכמתי את העניין כך – בעניין "עימות עם אנשים שלמדו את הנושא". לאחר עימות ניתן לסכם: א. "אנשים שלמדו את הנושא" לא הוסיפו שום דבר על הנאמר כאן על ידי מגני הגלגול חובבים שהגיבו כאן. ב. "אנשים שלמדו את הנושא" מודים בלי בושה שרעיון הגלגול הוא חידוש. יותרה מזה אין שום פסול לחדש חידוש כלשהו. ג. לטענתם כל חידוש שיקבל תמיכה של הרבה חכמים כאילו היה חלק ממסורת. ד. "חכמים" באמת הם אלה שהוכרו כחכמים, אין צורך בתוצאות מעשיות של חכמתם, אין שום בחינה לחכמתם, אלא רק הכרה של מספיק פתיים. ה. מותר לקבל שכר על עצות והנחיות בתחום הגלגול אף על פי שאין שום דרך לבדוק תוצאות של אותם הנחיות. ו. אין שום חובה להאמין בגלגול. בנוסף עלי לציין שניהול העימות מצידם בלתי הוגן בעליל. חוץ מזה שהם התירו לעצמם לערוך את דברי, באופן קבע דברי הועלו רק ואך ביחד אם תגובתם עליהם וכאשר זאת לא נמצא לא הועלה גם תשובתי. בקיצור נוכלים. נוכלים פרימיטיביים. אלה דברי אחרונים אשר לא הועלו : "אתה …סרס את הדברים. אין שום קשר ל'אנשי שלומינו'. ההכרה בחכמים היא אוניברסלית. למשל: אף אחד לא טען שאיינשטיין הוא טיפש, כל האנשים שעוסקים במדע ובחכמה הכירו בחכמתו." – מי שמסרס את הדברים זה אתה : 1. שוב חזרה על אותו עיוות – פרסום ראיונותיו של איישטיין עוררה גם תמיכה וגם התנגדות שדעך עם קבלת אישור ניסיוני ומעשי. תוצאות מעשיות הם אלה שנתנו להכרה בחוכמתו מימד אוניברסלית. מה שאין כן "חכמך". אל תתבזה יותר לעלות השוואה איוולת זו. 2. שמואל ב פ' טז:כג וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־ אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם – זהו האיש החכם אשר חוכמתו מבוססת על הכרת אנוש. "העובדה שמיעוט של תמהונים יכול לסבור שכל החכמים שבעולם טפשים היו, מצטרפת לאגודת כדור הארץ המרובע, ושאר אנשים שאינם מן היישוב" – זה הוא החלוקה על אנ"ש וכל השאר. אתה החלטת שמי שלא איתי הוא ממילא תימהוני וכוון המתנגד לנו הוא תימהוני הרי חכמינו חכמים. שוב הצדקה מעגלית. "חז"ל לא אסרו בשום מקום לקחת תמיכה ללימוד תורה" – סתם שקר – אבות פ' ד:ה …הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. – הנאה כלשהי בצורה כלשהי, לא סיגו. "האיסור הוא רק לדרוש כסף על התוכן של התורה, שאני לא אגלה לך מה ההלכה אם לא תשלם." – אם כן מוסכם עליך שכל אחד מ"חכמך" אשר על כריכת ספרו מוטבע "כל הזכויות שמורות למחבר" עובר על איסור? כי פירוש מעשי של הטבעה זו – "רוצה לדעת – שלם". נא להבחין בין "זכויות שמורות למחבר" ובין "זכויות שמורות למוציא לאור". כי בטח תתחיל לברבר על עלויות עריכה וכאלה. מנהג מעניין – טיעון שאין עליו תשובה פשוט מדלגים עליו. יהדות זו דת יחידה בה יש איסור להתפרנס מאמונה. יוסף קארו מחק איסור זה ובכך מחק ייחודיות של דת ישראל. "יש כתב יד של המגיד באוסף בניהו, תטרח ותבדוק שם" – כן, חלק מטעויות שם אינם אבל יש יותר אחרים. העדפנו גרסה נפוצה יותר על אף מיעוט טעויות בה. "אני מודע בהחלט להקשר הרופף והצולע של ורסאי לכאן… לפי ההלכה אדם המזיק חייב גם באונס" – נו, סוף סוף. אין טענת "תום לב". כעת נותר להבין מה דינו של הסוחר אשר משוכנע בכל לבו שסחורתו מצוינת, אלא שהיא א. פיתוח חדש (כמו שהודתה ) ב. אפשר גם בלעדיה (כמו שהודתה ) ג. אין, לא היה ולא יהיה אף פעם אפשרות לבדוק את איכות של אותה סחורה. ד. עם כל זה אינו עושה גילוי נעות לפי סעיפים א –ג. מה דינו? האם ראוי שיעשה את אותו גילוי נעות לפני קבלת שכר? אנא, הפעם, תשובה ללא התפתלויות. השאלה הובהרה מעל ומעבר. "אתה מניח שאלו שעובדים חינם הם לא רמאים, למה?" – הלא תסכים לכל הפחות שסיכויים שהם רמאים קתנים יותר? הסיבה פשוטה – אם אין רווח, יש לפחות סיבה אחד פחות לרמות. בהנחה שסתם אדם מרמה מתוך פיתוי כלשהו. אלא אם כן אתה מניח שאנשים בדרך כלל משקרים סתם כך, או שמא גרם הגלגול? "לא האר"י ולא הב"י 'התפרנסו מאמונה' אתה חוזר שוב ושוב על אותו שקר הזוי" – הסגרת את עצמך: אם אדם שמתיר להתפרנס מאמונה ההנחה שגם עשה כן כבר לא יכולה להיות הזויה. מסביר בעברית בפעם השבע : בניסיון להטיל דופי בתמימותו וצדקתו של איוב המקטרג שאל את ריבון העולמים "החנם ירא איוב אלוקים". ריבון העולמים לא דחה את השאלה כבלתי רלוונטית אלא מצא לנכון דווקא לבדוק את העניין. טענה – מכאן ראיה שמי המצפה או הרואה רווח כלשהו מיראת ה' אינו תם ואינו צדיק. גם הפעם לא ברור? "הרעיון הזה שאתה החכם הכי … אין בהן אף טיעון בר תוקף שאדם בר דעת יכול לקבל אותו" – זה כמו לכנות הנחה שמתיר לעשות גם עושה – הזויה. אפשר לחלוק, אבל הזוי זה בטח לא. זו טענה של מחוסר טענות. למעשה לך יש רק טענה אחד לישוב כל הבעיות – אלה שאני מחשיב כחכמים מכחישים את זה. במלים אחרות – לא נראה לי.

יוסף יצחק
יוסף יצחק
4 years ago

באמת לא ברור מה לוחמי מלחמת תורה רוצים, אם יש להם טענה רצינית נגד הקבלה או נגד הגלגול, למה הם לא אומרים אותה, ומתווכחים כאן על שטויות כמו אולמי ורסיי וכל זה.

נוריאל
נוריאל
4 years ago

מה הם רוצים? הם דרדעים והם לא נספרים ולא נשמעים ולא מקובלים בחברה, ולכן הם משתלחים לכל עבר כדי להישמע ולהיות על המפה ולהצדיק את דרכם. באותה מידה שהם טוענים שהב"י ואחרים מרמים ח"ו עפ"ל(וכל זה בגלל שהם האמינו בזוהר, הרי טיעון ענייני לא הביאו לנו, רק גיבובי שטויות וטענות ללא בסיס) היה ניתן ליטעון על הרמב"ם(שהוא חשוב גם אצלהם) שלא הביא מקורות לדבריו כי היה ח"ו נוכל ורצה שלא יוכלו להשיב על רמאויותיו.(אבל שוב כיוון שהוא אצלהם חשוב אז הוא כביכול ניצל מחיציהם)
והנה הם באו לפה בקול ענות גבורה, אחרי זה כבר קול ענות חלושה ועכשיו אפילו קול ענות אין, נעלמו להם, ואתה יודע למה? כי הם גילו שלהכין סרטון ערוך זה יחסית קל, אבל להביא את הטענות לכור המבחן אצל מי שמבין(יותר מהם) זה לא כל כך קל, מי שיעקוב כאן יראה שמתגובה לתגובה ככל שהמגיב שלהם כאן נכנס יותר לדיון, התגובות שלו נהיו יותר מסורבלות ועילגות לשון, אדם כזה שלא יודע לכתוב ולא הבנת הנקרא ומעיר בחוצפה ובוז על ספרים מבלי שקרא אותם בכלל, לא נותר לו אלא לצעוק ולבזות.

דוד
4 years ago

"אין שום קריטריון מיוחד, מלבד לנסות לבחון עד כמה שידינו מגעת מה נכון ומה לא. ודוקא משום שאין ולא יתכן איזה כלל סודי בזה, מה שקובע הוא הסכמת רוב החכמים. החכם הוא מי שאנשים מכירים בחכמתו" – ברור לך שיצרת כאן הצדקה מעגלית? לא? מסביר לאט : ברור לך שלא כולם מכירים בחכמת אדם שאתה מכיר? לדוגמה אני? תקפוץ לומר – מעוט אתה. וכי אתה רוב? הלא רב העם בזים בז לחכמך? על כורחה לא "אנשים" התכוונת אלא "אנשי שלמינו". מה קיבלנו? "אין שום קריטריון מיוחד, מלבד לנסות לבחון עד כמה שידי אנ"ש מגעת מה נכון … מה שקובע הוא הסכמת רוב החכמים. ומי הם חכמים? – אנ"ש!" הצדקה מעגלית לתפארת. אשרך.
"השוחד אסור מן התורה – במקרה של דין. איך זה קשור לר' יוסף קארו?" –" אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה – שומעין לו, ואם לאו – אין שומעין לו" .(יבמות עז: א. בכורות לח:ב) – למה? כי הוא משוחד. שוחד אסור נקודה. גם בפסיקה. אדם שהתיר לקחת שוחד משוחד. יהדות הייתה דת יחידה שאסרה כסף תמורת עבודת הבורא. מי שהתיר את זה השחית ייחוד ישראל.
"היו רשימות ('אלמנך') של התאריכים לכל השנים" נו, כנראה אלו חסרו לו, אולי חסך כמה גרושים, בכל זאת, אז זה היה יותר יקר, אולי חשב – מי יבדוק. על כל פנים יותר מחצי, כן יותר מחצי, תאריכים שגויים אין לתרץ.
"מאמרו של י"ל קלירס בצפונות ו" – שום דבר עובדתי. אותם השערות וצידוקים שכבר כתבת.
"לגבי המהנדס של ורסאי… לא מבין מה זה קשור לאנשי קבלה" – אתה לא עוקב אחר דיון שבעצמך מנהל. קיצורו – טענה – מי שנותן שירות בתמורה לכסף ולא מסוגל להבטיח את איכותו – נוכל. מקובלים, ובכלל רבנים שכירים לא מסוגלים להבטיח איכות השירו שתמורתו הם לקחים תשלום. טיעון נגד – אם שירות נתן בתום לב לפי כל מערכת משפטית גם מי שלא מסוגל להבטיח כל איכות אינו נוכל. תשובה – שקר, רוב מערכות משפטיות לא מכירות בטענת "תום לב" בנזק או פגיע באיכות. זה כל כך שקוף שוויכוח על וורסאי דווקא – ילדותי. עברת באדום בתום לב ושרטטה פח רכב של הזולת – תשלם, בתום לב ארזת נסורת במקום נעליים ללקוח – תשלם. מגוחך להתווכח על זה. במקרה שלנו יותר גרוע – לא שארזת נסורת בתום לב, אלא גם אין אפשרות להתחלה לוודא שאין זה נסורת ולא עשית גילוי נאות – איני יכול לוודא. אם עשית גילוי נאות – איך נוכל. כל זה כבר נאמר. מבחינתי מספיק שנכנסת לוויכוח זה. תסכים – הרי אף מקובל לא עושה זאת. תכחיש – הרי לכל בר דעת ובר לב העניין ברור מה מעמדך. ואני לא צריך יותר מזה.
"כמה אחוזים ממנהלי בלוגים או ערוצי יוטיוב רמאים" – אלה שעובדים חינם – אף אחד לא. אלה שמספקים מידע תמורת כסף ולא מסוגלים להבטיח איכותה? כולם.
"אתה אמרת על האר"י ועל הב"י שהם שקרנים רמאים ושרלטנים." – אכן. דת ישראל הייתה ייחודית בין היתר בכך שאיסור להתפרנס מאמונה היה רק בה. מי שביטל ייחוד ישראל ועשהו ככל הגויים יותר גרוע מזה.
"אם יש לך איזו הוכחה או שאלה מספר איוב" – חשבתי שזה ברור. עצם ההכחשה שלך שאין קשר בין שאלה לצור העולמים "החנם ירא איוב אלוקים"? ובין שאלה האם ראוי להתפרנס מעבודת צור העולמים מעידה על טיב בעלי הגלגול. ואיני צריך יותר מזה.
שטענת …שאתה החכם הגדול מכולם, ולכן ההלכה כמותך … וכן שבחכמתך הרעיון של גלגולים לא נראה לך" – מצא נא בכל דברי וצטט נא מקום שזה משמעותו.

דוד
4 years ago

"האם בעיניך אמיתי = פופולארי, או להיפך" – גם אמתי יכול להיות פופולרי, אך בהעדר הגדרה מי ואיך קובע "אמתי" מה הוא, ה"פופולרי" הוא המשמעות החיובית למחצה היחידי שניתן לייחס, משמעות שלילי בהעדר הסבר מי ואיך קובע זה "מה שבא לי". לימדתי עליך זכות.
"לא יצרתי שום סמכות לפי הצדקה מעגלית, קרא מה שכתבתי. יצרתי סמכות שבנויה על הכרה
בלי שום קשר לסמכות התורה שבכתב או הלכה למשה מסיני." – מיצוין. ישר כוח על הכינות.
" תמיד צריכים לחזור לשאלה מי נתן לחכמים את הסמכות והתשובה יסודה בהכרה." – כלומר, החכם הוא מי שאתה ושכמותך הכירו בו כ"חכם" – הבנתי נכון?
"ההישגים של חכמי התורה צריכים להימדד מבחינה אינטלקטואלית… הכרה בחכמה בנויה מתוך הכרה בחכמה של מערכת, כאשר יש דברים שגם האדם הפשוט מלמטה יכול לשפוט" – טוב מאד. תן נא דוגמה אחד של חכמה זו הניתנת לשפיטה של אדם פשוט מלמטה! שמא אף אחד כמוני יוכל להכיר בחכמתה, ולא, הרי יראו הקוראים שאינך מדבר סתם.
"שוחד מזערי בשווי של שלש אגורות ישפיע עליו, הדבר אסור כי השוחד הוא איסור מהתורה שבא להרחיק אותנו מכל סוג של שוחד גם אם זה לא הגיוני." – ישר כוח על הכינות. דברי על שוחד לא כיוונו על מקרה פרטי זה או אחר.
"מה הבעיה להסתכל בלוח השנה ולכתוב תאריכים אמיתיים?" – להסתכל בלוח שנה בהוצאת ידיעות אחרונות או אשכול? היום זה אכן קל, לפני 500 שנה הבא לזייף תאריך עשר שנים אחורה צריך לחשב ידני, אל תיתמם.
"לגוף הטענות על התאריכים במגיד מישרים… ובכתב היד המקורי התאריכים מדוייקים" – אפשר מקור?
" בחקירה נמצאה סדרה ארוכה של כשלים.. ללא פקחים מהעירייה או ממכון התקנים". – זהו אשר אמרתי – שיטת פלקל הייתה בשימוש כבר זמן רב במקומות רבים מה שמאפשר לומר למהנדס (הבחן נא בין מהנדס ומבצע) – בתום לב תכננתי. אך מה שחשוב לעניינינו, משתמע מדבריך, זה שאנשי קבלה לא מוכנים לקחת שום אחריות על עצתם, אלא רק תשלום עבורם. נכון?
מנסח למתחכמים – צוות אתר רציו
לא רואים קשר בין הכתוב בספר איוב "החנם ירא איוב את ה'" ותגובת צור העולמים על שאלה זו לבין שאלה "האם מותר להתפרנס מתורת צור העולמים?". הבנתי נכון? הרמה האינטלקטואלית של צוות אתר רציו לא מצביע על שום קשר בין הדברים? נכון? אפשר לפרסם בשמך? אגב, מהו? כדי שלא רק אתה תתפעם מחכמת תלמידי חזו"ש, אלא גם פשוטי עם יכלו להתפעם מחכמת צוות אתר רציו.