נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות

האמונה בגלגול נשמות היא עתיקת יומין כמעט כמו האמונה בהישארות הנפש, הירודוטוס כותב כי המצרים הם הראשונים שהגו את תורת הגלגולים (היסטוריה ב 123), אפלטון מאמין גם הוא בגלגולים (פידרוס 249, ועוד מקומות). האמונה הבודהיסטית מבוססת על גלגולי נשמות, כת הגנוזיס היהודית (שפעלה בימי הבית השני) החזיקה בגלגולים בכל תוקף. רבי מנשה בן ישראל כותב בספרו נשמת חיים: "מודעת בכל הארץ שאמונת הגלגולים מתיחסת בפי הכל לפיטגורס הפילוסוף", והמקובל ר' נפתלי הירץ כותב בספר עמק המלך: "כבר קבלו הפילוסופים מפיטגורס רבם סוד הגלגול, וסוד העונש, כאשר ידוע להרגיל בספרו", (עמק המלך טז יא). אמפידוקלס היווני ידע לספר כי הוא כבר היה בגלגול של צמח, עלמה, דג, וציפור.

רבי סעדיה גאון כותב כי אמונת הגלגולים נובעת מכת הנקראת בעלי ה"העתק", ואמונה הזו היא הזיה ובדיה גרוע ונפסד ושגעון וערבוב (אמונות ודעות מאמר ו' מהות הנפש), גם הראב"ד כותב כי אמונת הגלגולים אמונה בטלה (האמונה הרמה א' ז'). רבי בנימין מטודלה עדיין אינו מכיר את אמונת הגלגולים כמקובלת ביהדות, והוא מספר על הדרוזים שפגש במסעותיו המאמינים "בגלגולים מאדם לאדם ומאדם לבהמה, זה דרכם כסל למו", (אוצר מסעות, רבי בנימין מטודלה). רבי חסדאי קרשקש (אור ה', ד ז) דוחה את אמונת הגלגול. ורבי אברהם בן הרמב"ם כותב: "הוצרכו מפני זה להאמין בסכלות הגלגול.. וזה הדעת לא סבר אותה חכם אמתי ולא האמין בה בעל תורה אבל היא מהוללת דעות מאמיני הקדמות".

בשו"ת רשב"א (ח"א תיח) מודפסת אגרת ר' ידעיה אל הרשב"א בה הוא כותב: "ומכלל זה התועלת מה שהאמינוהו קצת הקדמונים כפי מה שנזכר בס' הנפש בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, ועוד כי יזיקנו זה (אמונת הגלגול) ג"כ באחת מפינות אמונתינו.. והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותם שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים שיהיה עול וחמס לנפש צדיק שתרשע שוב אולי".

לאחר דורו של הרשב"א התפרסם ספר הזהר, ובו בפרשת משפטים ישנה אריכות גדולה "בסוד הגלגול", מה שמלמד כי הגלגול הוא חלק מתורת הקבלה. ואכן בעל ספר העיקרים (שראה את הזהר ואף מצטט ממנו) כבר מייחס את אמונת הגלגולים למקובלים, אך דוחה אותה וכותב: "ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול.. אבל אין זה נכון.. והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות בעלי החיים, וה' יודע", (מאמר רביעי פכ"ט). הרד"ק (תהלים קד') יודע כי "אמרו קצת חכמי המחקר" שיש גלגולים בנשמות. ר' שם טוב (ספר האמונות שער ז פ"ח) כותב: "מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה ג"כ מצאתיו למקצת בני אדם שדורכין בדרכי הקבלה אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב".

למען האמת, עוד קודם לכן רמז הרמב"ן בכמה מקומות ובפרט בפירושו לספר איוב ולפרשת היבום, על ענין דומה שהוא מכנה אותו "סוד העיבור", על כך ראה להלן.

אי אפשר להתעלם מכך שחכמי התלמוד לא הזכירו ולא רמזו בשום מקום מענין זה, ואכן הרא"ש (תשובות הרא"ש מכתב יד סימן ע') תמיה על אמונת הגלגולים, וכותב שדברי הישוב שנאמרו הם נגד חז"ל בכמה מקומות, ומסיים: "לכן אם קבלה נקבל כי אין טעם מספיק", (ראה ב'יד דוד', מנחת עני, מכתבים: הרא"ש כתב כי אמונת הגלגול הוא נגד דברי חז"ל). חכמים בדורות האחרונים ניסו לדייק מדברי חז"ל על דעתם בנושא הגלגולים, על המאמר ש"אומרין לולד מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך בלא חטא" (ב"מ קיז.) כותב הרש"ש "כאן מקצת ראיה נגד אמונת הגלגולים".[1] ראה גם שבת (קנב:) "והרוח תשוב אל האלהים תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה". ראה גם ב'יפה תואר' על (במדב"ר מ'): "ואפשר שבא לחלוק על בעלי הגלגול".

מהו המקור לאמונת הגלגולים, מלבד הזהר? לפי הנודע ביהודה (יו"ד קסד') הרי שהחוקרים מוכיחים שיש גלגולי נשמות, וכנראה הכוונה לסיפורים של "זכרונות מגוף אחר", ראה להלן. לפי ההסבר שהצענו להיווצרות הנשמה, הרי שאי אפשר לתפוס את אמונת הגלגולים כפשוטה, שכן הנשמה אינה באה לעובר ממקור מן החוץ, אלא נמשכת מנשמת הוריו. האמונה בגלגול נשמות מניחה שהנשמה עוברת 'מחיקה' לפני היכנסה לעולם.

הסבה העיקרית לאמונת הגלגול היא ענין שכר ועונש, בראותינו אנשים כה סובלים בעולם הזה, חייבים אנו להניח כי בגלגול אחר הם באים על גמולם הטוב (כפי ה'קארמה' ההודית). ואכן, הרמב"ן מבסס את התשובה על טענותיו של איוב בסוד העיבור, הקרוב לענין גלגול נשמות.

אלא שלמען האמת האמונה בגלגול לכאורה סותרת את ענין השכר והעונש המפורש במקרא ובמדרש, מדובר רבות על שכר ועונש לעתיד לבא, על יום הדין הגדול, וכו', אבל אם כל נשמה היתה בגופים רבים, מה היא המשמעות של שכר או עונש בשבילה? אם נניח כי למשל רבי עקיבא ירד לעולם שוב בגלגול,[2] לגלגולו של רבי עקיבא היתה בודאי בחירה חפשית והוא עשה מה שעשה, האם ביום הדין הגדול יעשו ממוצע מכל המעשים שעשתה אותה נשמה בכל גלגוליה. דהיינו ר"ע לא יקבל שכר לפי ערך מעשיו, ואותו גלגול מאוחר שלו לא ייענש מספיק על מעשיו הרעים? כמובן שאין להעלות על הדעת רעיון שכזה. כך למשל כתוב בספר הגלגולים של האר"י כי יתרו הוא גלגול של קין, ז"א שלעתיד לבא לא נכיר אדם צדיק בשם יתרו ולא רשע בשם קין, אולי נכיר יצור בשם "קיתרו" המוכר כאדם ממוצע? בודאי שזה סותר את אחד מעיקרי האמונה שהוא: שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו, האמנם אדם שומר מצוות כדת וכדין יקבל הודעה כי מכיון שבגלגול אחר עשה כך וכך, אחת דינו לגהינום?

כך נוצרת בעיה לגבי תחית המתים, באיזה גוף תבא הנשמה בתחית המתים? ולפי זה לא רק מלוי בריבית, אלא גם מליונים רבים של יהודים, ובהם תנאים ונביאים שהתגלגלו לעולם שוב (כפי המבואר בשער הגלגולים להאר"י) לא יקומו לתחית המתים?

אין מתפקידינו כאן ליישב את תורת הגלגולים ההודית או היוונית, אבל המעיין היטב בתורת הגלגולים של המקובלים מקדמוננו, נראה כי גם אלו מחכמינו שהאמינו בגלגול לא התכוונו בשיטה ההודית, של גלגול מוחלט. וכך כותבים המקובלים:

"לפעמים יתגלגלו אפי' ד' נשמות באדם אחד ואח"כ יקומו כל הגופים בתחיית המתים וכ"א יקח חלקו", (ספר הגלגולים למהרח"ו ה'). "נדב ואביהו שניהם נתלבשו בשמואל", (שער הגלגולים לח'). "ברבן גמליאל נכנסו ו' נשמות", (הרמ"ע מפאנו בספר "גלגולי נשמות" אות קנז). "נפש זכריה היה באדם אחד ורוח זכריה היה באדם אחד, ושניהם היו באותו דור", (חסד לאברהם מעיין חמישי נהר כה), יונתן ודוד היו גלגול אחד, (סדר הדורות בשם מקובלים).

ולפעמים דברו מפורש רק על בחינת גלגול:

"רשב"י דוגמת משה לא זיהרא עילאה רק בחינת נשמה שהיה בו בלוחות שניות", (עמק המלך, מובא ביוחסין). רפב"י ורבינו הקדוש היו נצוץ אחד, (יוחסין בשם המקובלים, ראה חולין ו. ששניהם נפגשו). יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת, (אור החיים בראשית מז כט).

ברור כי אם לאדם אחד היו כמה נשמות, או נשמה אחת 'התחלקה' בין כמה אנשים, שאין המדובר בגלגול כפשוטו. מכיון שהנשמה היא המכלול של התודעה והתכונות, אי אפשר לפצלה פיצול אמיתי. לכל אחד מן האנשים המוזכרים בתורות הגלגולים של המקובלים יש נשמה עצמית שלו שאינה הולכת לשום מקום אחר, חלקים מנשמתו 'מתגלגלים', והכוונה היא לפי השיטה הכללית של המקובלים ושל המסורת היהודית בכלל, שלעולם יש תכנית המקיפה את כל פרטי ההיסטוריה, בתכנית זו ישנם תפקידים מוגדרים לסוגים שונים של בני אדם, שני בני אדם שלהם סוג תפקיד משותף מכונים 'גלגול'. לעתים אדם בדור מסויים לא מצליח להגשים את תפקידו, ולכן יורד בדור אחר אדם נוסף בעל היכולת להגשים את אותו התפקיד. וכך כותב רבי חיים ויטל בשם האר"י:

"ומה שאנו קורין נשמות קין והבל הכוונה לאותה הבחינה הנקראת חילתו של עולם, (ספר הגלגולים כג'), "קין נתגלגל ביתרו ובמצרי וקורח ואינו הוא עצמו אלא לכ"א יש בחינה בפני עצמו, וכן הענין במשה ושת והבל שכתבו בהם שהם גלגול זה מזה", (ספר הגלגולים כו').

"קין נתגלגל בקינן ומהללאל ואח"כ בנדב ואביהוא כי שניהם אחד ואח"כ נתעברו באליהו הנביא ובאלישע הנביא ובחזקיה מלך יהודה", (שער הגלגולים הקדמה לו).

וביתר ביאור כותב ר' מרדכי יפה בעל הלבוש:

"הנשמה הזאת.. היא משמשת לכמה גופים ומהגוף האחרון יתפשטו ענפים ממנה אל האחרים כמדליק מנר לנר מבלי שיחסיר ממנו דבר", ('אור יקרות', פרשת וישב).

רוב הגלגולים הם כאשר רק אחד מחלקי הנפש מתגלגל, (מאמר החכמה להרמח"ל, אור יקרות שם).

"ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם", (האר"י, מובא בקהלת יעקב ובאוה"ח ברא' מז כט).[3]

וכך כותב נכדו של הרא"ש בספרו שבילי אמונה, כי אף שנתגלגלו הנשמות בגופים הרבה, בתחית המתים יעמדו כל הגופים, כי אינו מחסיר זה מזה, וכל אחד יכול לעמוד לעצמו (שבילי אמונה, נתיב שמיני, מטפחת ספרים פ"ח). עובדה זו די בה בכדי להוכיח לנו כי הגלגול אינו עוסק בנפש המהותית, הצריכה לקיום הגוף. וכך באמת כותב הרמ"א:

"לפי מה שנתבאר נגלה לנו סוד הגלגול כי הנפש והרוח הגופניים יתגלגלו, שהם הכנה בלבד, לא השכל הנקנה אשר יתעצם באדם והוא הנשאר ממנו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול. והכי נמי נוכל לעמוד מעין זה בסוד הגלגול, ויסולקו בו ספקות אשר נסתפקו בו הראשונים ז"ל, והמשכיל יבין", (תורת העולה ח"ג פמ"ב).

וכן כותב בדורינו הרב דסלר:

"גלגול, פרט (אדם) מסוים שלא יצאה אנוכיותו לפועל -אפשר שאח"כ יולד אדם שכל תכליתו היא לגמור אותה (המטרה) מצד הבחנת התוכן הרוחני הרי אנוכיותו של אדם זה היא היא אנוכיותו של הראשון ממש אף שלא מרגיש את זה וזה תוכן גדר הגלגול", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 120).

ודוגמאות רבות מדברי המקובלים יוכיחו שזו כוונתם בכל תורת הגלגולים,[4] ולפיכך ברור שלכל אדם ואדם ישנו חשבון שכר ועונש נפרד, מבלי שום קשר לגלגולים שמייחסים לו. וכך הצלנו את משה רבינו מלעשות ממוצע עם כל הגלגולים הבאים המיוחסים לו. יש להעיר אמנם שהרמב"ן רואה ב"סוד העיבור" פתרון לקושיותיו של איוב, אך עצם הכינוי "סוד העיבור" שמשתמש בו הרמב"ן מלמדינו כי אין המדובר אלא ב'עיבור' שהוא משמש אצל המקובלים כגלגול לא גמור. הרמב"ן לא פירש מספיק את דבריו, אבל נראה שמכיון שכל מקרה וכל סבל הוא חלק מתכנית העולם, זו סבה מוצדקת דיה בכדי לנמק בה את הסבל.

ישנו רעיון של "התיקון הכללי" (קלח' פתחי חכמה לרמח"ל), דהיינו שיתוקנו כל סוגי הפרטים בעולם, ולכן יש ענין לפי הקבלה לקדש וריאציות שונות של תכונות אנשים ומקומות. דוקא דברים הנראים שייכים לרע, מכיון שהם קיימים בעולם, ומייצגים כח שיש לו קיום בעולם, לפי הקבלה יש לקדשם, להפוך אותם לקשורים אל המצוות ואל האמונה. כך מסופר על מקובלים ש'תיקנו' שירים של שיכורים הוללים על ידי ששרו אותם בכוונות טהורות או עם מלים מן המקורות, בכך מתקרב "התיקון הכללי". וענין זה תלוי גם באמונה כי בכל אלמנט של הבריאה יש ניצוצות קדושה, ראה 'מגיד דבריו ליעקב' (יג): "ניצוצות הוא הכח האלקי המחיה את כל דבר כי הכל אלקות", הכונה מכיון שכל הכחות בעולם נבראו ע"י ה', יש בכל אחד בחינה של טוב שאפשר להתמקד בה.[5] והתיקון הכללי תלוי בקידוש כל כחות הרע, זה אולי גם הכוונה ברעיון של 'יכלו הנשמות שבגוף' (יבמות סב'), אין כאן המקום להאריך ברעיון התיקון, ראה להלן פרק ט', ובאריכות בחיבור 'הנבואה'.

רבי חיים ויטל מדגיש: "גלגול יבא או למי שחסר איזה מצוה או להשלים אנשי הדור", (ספר הגלגולים ה'). הגלגול אינו קשור דוקא לעברות חמורות, אלא להשלמת פערים, לדברים בלתי שלמים כגון חובות ממוניים. הגלגול בתורת הרמב"ן קשור דווקא לחשוך בנים, להקמת שם של משפחה,  והמשך של הכח שהיא מייצגת בעם או בעולם (ובדומה לזה גם בזהר פרשת משפטים). וכן הדיבורים על גלגול בדומם, אינם מתכוונים אלא לתיקון אלמנטים שונים בעולם.

הרעיון הזה, כפי שהסברנו אותו כאן, נמצא אכן בדברי חז"ל פעמים רבות, כאשר הם מזהים אישים שונים הרחוקים זה מזה מרחק דורות ומקומות, ואין כוונתם אלא לזיהוי כחותיהם, כמו שהראינו בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ה' בסוף הקטע 'מחקר ופרשנות'.

המקור לכל תורת הגלגולים הוא העיון בהתפלגות הכחות והמדות בעולם, החלוקה הראשונית אצל האר"י היא "שורש קין" מול "שורש הבל", וזו חלוקה מובנת מאליה: שני בני האדם הראשונים בעולם, מייצגים אנטגוניזם מובהק, ואחריהם בא כמובן "שורש שת" הממוצע בין שניהם, שנוצר כאשר נראה היה שאי אפשר לעולם להתקיים עם טוב מוחלט או רע מוחלט. אפילו בעצמו מצא האר"י "בחינת קין" ולכן היה נזהר מלהרוג פרעושים וזבובים בכדי לעקור מדה זו (ספר הגלגולים לה'). ה"שורש" המתבקש הבא הוא "שורש משה" שגם הוא רגיל מאד בדברי המקובלים, כי ברור שמשה מייצג כח חדש בעולם. כך חיוה האר"י דעתו על הרבה ממנהיגי הדורות, עד כמה היו באמת "שרש משה", שהרי יש כאלו שמחדשים דרכים חדשות, יש הלוחמים על שימור הישנות וכו'. על רבי עקיבא למשל אמר כי היה שרש משה מעורב מקין (שער הגלגולים, פרק לה').

קל להבין כי אשת טורנוסרופוס היתה ניצוץ כזבי בת צור (ולפי האר"י רבי עקיבא תיקן אותה. במקום לחזור על הטעות של זמרי, מנהיג שלא עמד בנסיון. במקום להימשך אחרי פיתוייה של אשת טורנוסרופוס, או במקום לברוח, התערב רבי עקיבא והחזיר אותה למוטב), וכן המטרוניתא שהלכה בפריצות (ברכות כ') היתה ניצוץ כזבי, ורב כהנא שקרע את בגדה – ניצוץ פנחס.

עוד אומר האר"י כי אריסטו היה ניצוץ של אבטליון, כי לימד תלמידים שאינם מהוגנים. אפשר לנסות ולהעמיק בהגדרה הזו ובמכנה המשותף שמצא האר"י, אך יש לשים לב כי מבחינה היסטורית אריסטו חי לפני אבטליון (אריסטו חי במאה הרביעית לפנה"ס, ואבטליון במאה ה1 לפנה"ס). ומכאן אפשר ללמוד כי תורות הגלגולים אינן ידיעות היסטוריות, אלא תורת מחשבתית המפרשת את ההיסטוריה.

הרמ"ק היה הראשון שהחל לפרט גלגולים של אישים שונים, אולם האר"י שבא מיד אחריו הגדיל לעשות בנושא. וגם אחרי האר"י האריכו מקובלים רבים בפרטי תורות הגלגולים, בעל מגלה עמוקות, בעל חסד לאברהם, הרמ"ע מפאנו, ועוד. לפעמים קל להבין על מה נסמכת הידיעה על הגלגול, (כמו שכותב ה'מגלה עמוקות' כי שמואל הקטן ניצוץ משה, והכוונה כמובן למעשה בו הוכיח שמואל הקטן את ענוותנותו, וכפי הכתוב על משה שהיה עניו מכל האדם), ולפעמים קשה יותר לנו להבין, אבל אין זה אומר שאין נימוקים הגיוניים לידיעה על הגלגול.

תורת הגלגולים היא בעצם צורת לימוד של ההיסטוריה ושל המקראות, וחכמיה מדברים גם בסגנון של לימוד, נעתיק כאן כמה פיסקאות שימחישו זאת:  

  • "ישי נתעבר בר' חייא, וז"ש בפ' י' יוחסין ר' חיא מההוא עובדא דתבע לאמתיה, וודאי אשתו עבורה של אשת ישי אבי דוד, ומעשה אבות יעשו בנים כי נתן בכוס זה והיה שותה בכוס אחר", (גן נעול. ראה בסדר הדורות שכל הפרשנות הזו מבוססת לכאורה על טעות, שכן בפרק י' יוחסין לא מוזכר מעשה כזה על ר' חיא הגדול, אלא על ר' חיא בר אשי "ושמא לפי זכרונו כתב כן").
  • "דע כי יוכבד היתה גלגול חוה ואולי גם עמרם גלגולו של אדם ולכן פירש מאשתו", (חסד לאברהם מעין חמישי כה). "וגם הארץ רחב"ת ידים ר"ת ר' חנינא בן תרדיון ואפשר שנלקח מתוך קליפת שכם בו חמור ולכך הוצרך להרוג ולהתלבן", (שם, עין משפט נהר כה).
  • "אפשר לומר כי לוט נתגלגל ביהודה ובועז.. ונוכל לומר כי בת לוט נתגלגלה בתמר וברות ובהם ר"ת וס"ת שוה", (סה"ד ערך רות בשם ספרים, בשער הגלגולים הקדמה כ' כתב שאין גלגול בנשים, לפי ההשקפה הזו על תפקיד האשה).
  • "עלי גלגול אהרון, ראיה לדבר שאמר פרקו נזמי.. ונשברה מפרקתו", (סה"ד משם ר"י סרוג).
  • יוסף נתגלגל בר"י בן אלישע שהי' יפ"ת והפשיטו עור בשרו, וכמו יוסף נשבה לבין העכו"ם, (סדר הדורות בשם ר"י סרוג, ראה שם שהשיג עליו שכנראה ר"י סרוג מזהה כאן שני ר' ישמעאל בן אלישע, סב ונכד, באדם אחד).
  • האר"י מבאר שלשלת של גלגולים על פי מעשה הנמצא בספר "דברי הימים של משה" (שער הגלגולים פל"ה). עוד הוא אומר: עזרא הסופר נתגלגל בר"א בן עזריה ואח"כ בר"א אבן עזרא, (ראה ברכות יח: בענין ראב"ע שהיה עשירי לעזרא, ובירושלמי יבמות ספ"י שהיה דומה לעזרא, ראה גטין פו' קופת הרוכלין, ובדבריו סנהדרין לח וקדושין יז'). וכן אותב: אהרן ועלי ועזרא הם גלגול אחד (מנהיגי הדור שהיו כהנים). עוד כתב: שרה חנה והשונמית והצרפית הם גלגול חוה וחנה, (בכולם התקיימה הקללה: בעצב תלדי בנים בצורה מסויימת).
  • "רשב"י נראה שהיה ממדת חסד שמסי כל היכא דמחי ר"א (עפמ"ש תוס' שהי' כעסן במעילה יז: נראה דהיה מצד הדין, הערה במקור) ובב"מ פ' הפועלים דראב"ש אמר ליסורין בואו נראה שהיה ממדת הדין וז"ש אלמלא אלעזר בני עמי ר"ל אלמלא דין רק בחסד יכולני לפטור העולם מן הדין", (ספר הגלגולים).
  • על הפרים שהביא אליהו בהר הכרמל, כתב האר"י כי המה דתן ואבירם, ובאו לכפר על המחלוקת, ופרו של הבעל הוא אבירם, כי הוא היה יותר אביר במחלוקת.
  • עוד כתב האר"י: ריש לקיש היה מרדכי וזבין עצמו ללודאי לתקן ההתגרות בהמן, והוא שאול בן קיש ולכן נקרא בן לקיש, , ושאול נתן נפשו למות, ובב"מ פד. איתא דידע בלסטיות ולכן כ' דהוא גלגול תובל קין אבי נחשת וברזל. וכן כתב: ר' ששת גלגול בבא בן בוטא, (הכוונה ששניהם היו עיורים). רבן גמליאל נטרד שנהג נשיאותו ברמה שהוא גלגול נחמיה שנענש על שאמר זכרה לי אלקי לטובה. חוני נצוץ אליהו ששאל נפשו למות ונתקן בפר. אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי ובנו שאול שאמר כי יבא אליו אחר מותו (ברכות יח: לעגל קא אתית). דואג ואחיתופל הם מסטרא דקין והמצרי דמשה וקורח, ואת קין תיקן יתרו ונקרא קיני.
  • אמר האר"י שאפשר להכיר מי היה בהמה בגלגול הקודם ע"י שהוא עז פנים ואין לו בושה, (עמק המלך שער עולם התהו פל"א).
  • מעשה שהיה באדם אחד שהכחיש את כחו וחכמתו של האר"י, אמר עליו האר"י: אני ניצוץ משה רבינו, ואתה ניצוץ קורח.
  • רבי שמואל ויטל, בנו של מהרח"ו, כותב: "אמר שמואל ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה"ר, ואתי שפיר בג"ש: נאמר כאן האשה הבאה וכו' ונאמר להלן לזאת יקרא אשה כו' ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע"ה וישם כסא לאם המלך לאימא של מלכות וארז"ל זו רות, כנלע"ד", (שער מאמרי רז"ל מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו).
  • "ידוע מהאר"י דכזבי היה ניצוץ דינה וכן מסתמא בשאר בנות מדין נתחלקו ענפי ניצוץ זה", (ר' צדוק הכהן מלובלין ,תה"ש כ:). "כל ראשי מנהיגי הדורות הם גלגולי דור המדבר" (ר' צדוק הכהן, ל"מ נט:).
  • "לדעתי החזו"א נצוץ מנשמת הגר"א", (אגרות ר' יצחק הוטנר, ספר הזכרון לר' יצחק הוטנר, מוריה).

 

 גלגולי נשמות במחקר

למרבה ההפתעה, כל ההסברים השכלתניים לענין גלגולי נשמות, נתקלים בבעיה, לא בספרות המקובלים, אלא במחקר המודרני. מתקבלים דיווחים רבים מכל רחבי העולם על ילדים המספרים על חיים שלמים שלהם מגלגול אחר, מספרים פרטים על חייהם ועל 'ילדותם' במחוזות רחוקים שלא היה להם שום דרך לקבל עליהם מושג, ואף מתארים את רגע מותם. אין הכוונה כאן לחרוג ממטרת מאמרינו ולנסות להוכיח את אמינותם של תיאורים שכאלו, אך להדגים את הדבר נעתיק קטע עיתונות אחד:

 אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45!

"ב28 באוגוסט 1983 בשעה 17.45 נורה ונהרג סורש ורמה, תושב העיר אגרה, הודו. הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום, הרוצח נמלט.

ארבעה חדשים מאוחר יותר נולד טיטו סינג, אף הוא בעיר אקרה. כאשר מלאו לטיטו סינג שש שנים הוא סיפר להוריו: בגלגול הקודם שלי היתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר, כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחרי הצהריים. הייתי בדרכי מהעבודה לביתי. לפתע פתחו עלי שני גברים באש מאקדחים שהיו בידיהם. כדור אחד פגע בראשי, היה זה איש העסקים סדיק יוהדיאן שרצח אותי.

הפראפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו ד"ר צ'אטדה בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנרצח מן הקבר ולבדוק אותן. בגולגלתו של הנרצח נמצאו שני חורים: החור שדרכו חדר הכדור, כס"מ אחד מעל לרקה הימנית, וחור היצירה בצד השמאלי של הגולגולת, במקום שבו היתה האוזן. בצילומי רנטגן שנעשו לילד נמצא חריץ עמוק בגולגלתו סמוך לרקתו הימנית ובליטה ליד אזנו השמאלית.

פרופ' צ'אטדה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח. טיטו סיפה לה על פיקניק שהיא ובעלה עשו יחדיו, ושבמהלכו נתן לה הבעל בונבוניירה גדולה. הפיקניק היה אירוע שעל אודותיו ידעו רק הבעל ואשתו. רק השנים השתתפו בו, והם לא סיפרו עליו לאיש.

והמוזר מכל: משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יוהאדיאן וחקרה אותו. לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח", (צילום של קטע זה מן העיתונות, נמצא באנצ' נחלי יוסף כרך א' עמ' 355).

מטריאליסטים מגיבים על כל הסיפורים האלו בזלזול, משני נימוקים עיקריים: הראשון הוא התגובה הרגילה של: 'סיפורי סבתא', דברים שלא נבדקו, גוזמאות ודמיונות, דמיון מזרחי, וכדומה. והשני הוא שתופעה כזו של דיווחים על גלגולים קודמים מתגלה בעיקר בחברות המאמינות בגלגולי נשמות כדוגמת ההודים, הדרוזים, ובודאי אין זה מקרה.

הטיעון הראשון הוא טבעי, וברור שכל סיפור מופלא יש לבדוק היטב, אלא שאי אפשר לשלוף אותו לנצח, מכיון שמדובר גם בסיפורים בדוקים ע"י אנשים המכירים היטב את המתודה המדעית ואת היכולת לאמת דברים. לא ייתכן להיתלות לנצח בטיעון של גוזמא וזיוף כנגד כל מה שסותר את הבנתינו, כשם שהכמרים חבריו של קפלר טענו כי כל מה שהוא רואה בטלסקופ שלו הם דמיונות והזיות.

ד"ר סטיבנסון[6] בדק ואימת מאות סיפורים כאלו בצורה מדוקדקת וביקורתית. הוא בדק רק סיפורים שאינם יכולים להיות נתונים להשפעה, כגון מבוגר שקרא ספרים / צפה בסרטים מהם יכל לקחת את המידע. אך ורק ילדים קטנים שחיו בחברה מבודדת שאי אפשר לייחס להם את כל הידיעות שגילו ואת כל הנתונים שסיפרו.

הטיעון השני הוא אכן נכון, אלא שבכך אין אנו מוכיחים דבר בהקשר למהות התופעה. כך יכולים אנו לטעון כי דיווחים על חוויות וטראומות מיניות בגיל צעיר מצויים למכביר בחברה בה מאמינים בתיאוריות פרוידיאניות, האם זה אומר דבר לגבי נכונותם של הדיווחים? אם ענין הגלגול הוא בלתי מודע ויכול להתפרץ באיזו שהיא צורה, מנין לנו שהחינוך לאמונה ולמודעות של גלגול הנשמות אינו גורם להכרה בכך. או אולי להיפך: הזלזול וחוסר המודעות של תרבויות אחרות בגלגול נשמות, גורם להדחקת ההכרה הזו.

אמונה בגלגול אינה יכולה להסביר את העובדה שילד קטן מספר פרטי פרטים על חיים אחרים, שאין לנו שום הסבר כיצד הוא יודע אותם, וגם מה הוא המניע שלו לערוך הצגה מסובכת שכזו. על זאת אמר שרלוק הולמס: "כאשר מבטלים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר גם אם הוא בלתי מתקבל על הדעת חייב להיות אמת".

ניתן לשפוט דיווחים אלו מאספקט אחר: חוסר שיטתיות, אם באמת זו התוצאה של גלגול נשמות, הרי שהגלגול הוא ענין נדיר מאד, קשה להשיב בצורה סתמית כי לפעמים הגלגול נושא בחובו זכרונות ולפעמים לא, שכן זה הופך את הענין ללא רציני. יותר טוב לחשוב שכל גלגול נמצא בלא מודע האנושי, ונסיבות מסוימות יכולות להביא לחילוץ המידע מן הלא מודע אל המודע. אך מכיון שהמציאות היא בלתי שיטתית, פתוחה היא גם להסבר אחר, כגון ההסבר הפשטני שהזכרונות האלו שאנו מוצאים אצל בני אדם שונים בעולם התקיימו בעולם כחלק מתודעה מופשטת ערטילאית, ורק בטעות 'נדבקו' לתודעתם של בני אדם שונים. ממש כשם שלפעמים בעיצומה של שיחת טלפון אנו שומעים מלמולים, ומגלים ש'עלתה' שיחה נוספת על הקו בטעות..

אין טעם להמשיך ולדון במה שאין אנו יכולים להבין ולתפוס, אך די בכך בכדי להראות כי האמונה בגלגולי נשמות היא מושג עתיק יומין הטבוע בתודעתם של בני האדם מאז ומעולם. ואין הוא פחות בר הגנה מהכחשת גלגול הנשמות. עם זאת, האל לבדו הוא שיודע את המציאות, ותורת הגלגול של בני האדם אינה אלא צורת פירוש של ההיסטוריה, כמו שהראינו.

  • ד"ר ריצ'רד וייזמן מאוניב' הרפורדשייר שבאנגליה, מומחה לפסיכולוגיה של דיווחים על מטאפיסיקה, חוקר את מערות הרוחות שבאדינבורו (סקוטלנד). במעבדה מיוחדת שהקים במקום, הוא מעביר בין מאות האולמות שבמערות אלו, מתנדבים שאין להם שום מושג לאלו אולמות מייחסים הימצאות רוחות. ולפי דיווחיו רוב המתנדבים מדווחים על הרגשת רוחות ודמויות באותם המקומות, מבלי שהם יודעים מראש את דיווחם של האחרים. לדעתו של ד"ר וייזמן העקביות הזו מוכיחה על סבה אחת, אבל לא בהכרח הימצאות רוחות, אולי קרינה אלקטרומגנטית, או שאלו המקומות החשוכים ביותר, בהם הדמיון יכול לעבוד יותר בקלות, עם זאת מודה וייזמן בראיון לנשיונל גיאוגרפיק כי אין לו הסבר ברור, (מסתרי העל טבעי, נשיונל גיאוגרפיק).

 הערות:

[1]מרגליות בספרו שערי זהר כותב כי הכוונה בביאה ראשונה (לא בגלגול) והוא דחוק מאד כמובן.

[2]בשער הגלגולים שער לו' כתב: "ר' עקיבא היה לו חטאת נעורים ולכן ירד בהרבה גלגולים וכן ריב"ז.. ואח"כ נתגלגלו בר' יהושע סוריאנו ואח"כ בבחור שמו אברהם.. ור' יהושע סוריאנו אכל פעם אחת חלב במזיד".

[3]אמנם השתמשו המקובלים במושג 'ניצוץ' לציין גלגול לא ממשי, אך המושגים האלו מתחלפים לפעמים, ראה למשל בסדר הדורות (ערך ראב"ש) שרשב"י גלגול משה, ובמקום אחר (ערך רשב"י) שרשב"י נצוץ משה.

[4]"רוב אנשי דורינו נשותינו מושלים בהם כי דורנו זה הוא גלגול דור המדבר", (ס' הגלגולים). "הפרים של אליהו הם דתן ואבירם ושמעון הפריץ וחבריו", (סה"ד בדור כלב). כתוב בשם האר"י כי סתם ת"ח הוא ניצוץ משה, (מראית העין להחיד"א, ערובין ב'). "ואפי' בזה"ז נשמת מרע"ה מתפשט לשאר נשמות ומאירה בהם ומשפיעים סוד התורה בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות ואור התורה המאיר בת"ח אפי' בדורות האלו הוא אור תורת מרע"ה", (חסד לאברהם).

מוצאים אנו אדם שבאמצע חייו השתנה ה'גלגול' שלו, ישמעאל היה נשמת קין, ואחר שעשה תשובה נהיה נשמת הבל, (פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ב נא' ד').

[5]הרב דסלר כותב: "נצוץ של קדושה שנפל ביד הקליפות – היינו מעשה שלא לשמה", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 483). גם הפירוש הזה הוא נכון, אבל לפי המקובלים מעצם התרחשות הבריאה נפלו ניצוצות והתפזרו בין כל הטומאה שבעולם, והכוונה כמו שנתבאר כי יש ענין לזקק ולהעמיד את כל הכחות שבעולם בכדי למצות את הטוב הגנוז בהם, כפי שהאריך בזה הרב קוק במקומות רבים. וכידוע שתורה זו מסוכנת מאד, שכן בקלות אפשר להימשך דוקא אחרי החלק העיקרי של הטומאה, שהוא כמובן רע מאד.

[6]  ," Cases Suggestive of Reincarnation", 1980, בהוצ' אוניב' וירג'יניה.

דיון בעבודתו של סטיבנסון, אצל פרופ' רוברט אלמר: .D .PH ,ALMER ROBERT :REINCARNATION ON UNIVERSITY STATE GEORGIA AT PHILOSOPHY OF PROFESSOR ASSOCIATE.

נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם

נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש

נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי

נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח

נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש

נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות

נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

33 מחשבות על “נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות”

    1. צוות האתר

      הסרטון הזה חוזר על האמונה הדרדעית
      המאמצת את הדעות של רס"ג ורמב"ם ודוחה את הקבלה
      מה שמצחיק הוא שהם משתמשים בנימוק שהגלגול היא דעה שבאה מן החוץ או מאומות העולם
      אבל הלא שיטת הרמב"ם ודעמיה היא להסתמך על החכמה האריסטוטלית – שבאה מן החוץ או מאומות העולם
      הטענה שהדעה השתרשה בגלל הזהר והיחוס לרשב"י – שקרית, הרי הרמב"ן כבר האמין בגלגול וראה בו אחד מסודות התורה
      והרמב"ן לא ידע כלום על הזוהר
      נכון שאין חובה להאמין בגלגולים, אבל החובה להאמין באמונות הדרדעיות פחותה עוד יותר…
      הקריין מדבר על הוכחות אבל הוא מציג שיטה אחת וקובע שהיא אמת מבלי שום הוכחה
      כשם שהגלגולים לא הוזכרו אצל חז"ל כך גם הפילוסופיה של הרמב"ם לא הוזכרה אצל חז"ל
      (אם כי ראה במאמר זה שיש בחז"ל זכר לצורת חשיבה זו)
      בדקה 6:00 הקריין אומר שלפי אמונת הגלגול האדם נולד רשע, וזו הגדרה מאד שטחית ולא מייצגת את הדעה הזו
      הוא מתיימר לסתור אותה מהרמב"ם שאומר שה' לא גוזר על אדם אם יהיה צדיק או רשע – כאשר זה לא הנושא שלו בכלל, הוא עוסק בבחירה חפשית
      כמובן שהכל מתבסס על ההנחה ששיטת הרמב"ם היא הקובעת נגד הרמב"ן או רבינו בחיי למשל, שזו ההנחה הדרדעית
      בהמשך הוא מנסה לדייק מדברי רבינו בחיי נגד הגלגולים – ו'שוכח' שרבינו בחיי הוא ראשון הקדמונים שמביא את הזהר ומייחס אותו לרשב"י…
      כמובן שהדקדוק הוא שגוי
      הוא אומר שבתקופת הראשונים לא האמינו בגלגול, אבל הוא מצטט רק את הראשונים שהלכו בדרך האריסטוטלית, הרמב"ן היה כמעט בן דורו של הרמב"ם והוא כן האמין בגלגולים
      ולכן האמור ב12:27 "בתקופה זו לא מצאנו אפילו חכם אחד שהביע תמיכה בעמדה זו" – שקרי
      הדקדוקים מחז"ל נגד הגלגול – מגוחכים, ומראים על חוסר הבנה, למשל: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', ומכאן שאם אדם ייענש על מה שעשה בגלגול קודם – אין כאן בחירה חפשית, מה הקשר בכלל? גם אם נניח שצדיק מקבל עונש על גלגול קודם, זה אומר שלא היתה לו בחירה חפשית? פשוט ערבוב מושגים
      הדיוק של הרש"ש על 'ביאתך בלא חטא', אינו מוכרח, כי ברור שלכל אדם יש את החשבון שלו, ואין ערבוב וקיזוז של חשבונות, ולכן אם צדיק התגלגל ברשע התוצאה היא אדם בינוני, זה לא כ"כ פשטני, הטענה של מאמיני הגלגול היא שתיתכן איזו חדירה ואיזה ערבוב כל שהוא, אבל לא שמדובר בחשבון אחד. ברור שהבסיס הוא שלכל אדם חשבון משלו.
      איוב אכן לא האמין בגלגול, אבל הוא לא מכיר גם את הישארות הנפש, גן עדן, גהינום, תחית המתים. אז כנראה שהוא לא בדיוק ההוכחה לשלילת רעיון כל שהוא.
      הרעיון שאם יש גלגולים אין טעם לשאול 'מדוע דרך רשעים צלחה' – חוזרת על אותה גישה שטחית שאם יש גלגולים אין טעם לשאול שאלות על החשבון האישי של אדם
      וכך לגבי כל השאלות המוזרות מהפסוקים, מדוע 'מפני הרעה נאסף הצדיק' ולא מפני הגלגול……… פחחח נו באמת
      העובדה שגלגול נשמות היה מקובל ביוון, לא יותר מאשר הגישה האריסטוטלית של הרמב"ם מה שלא מפריע לקריין להטיף שלא להישמע לגויים בתחומי אמונה…
      הקריין אומר שהמקובלים התנגדו ללימודי המדע (17:58) – לא ברור על מה הוא מדבר, הרמב"ן היה רופא, ומן הסתם למד זאת באיזה שהוא מקום, וגם כותב "על כרחנו נאמין לחכמי היוונים", רבי חיים ויטאל היה אלכימאי הגר"א תמך בלימוד חכמות, הרמח"ל היה בקי בפילוסופיה לוגיקה ושירה.
      בגלגול נשמות האמינו גם במזרח, והרי גם בהישארות הנפש מאמינים במזרח, האם זה אומר שאינו נכון?
      הקריין טוען שהמקובלים הביאו להחרבת מסורת הגאונים וראשוני חכמי ספרד – הוא שוגה בשגיאה היסטורית חמורה, הוא מכליל את כל 'הגאונים' עם רס"ג, וזה לא נכון, רס"ג למד במצרים והביא דעות חדשות שלא היו במסורת הגאונים, תקופת הגאונים היתה תקופה ארוכה, ורק מרס"ג ועוד בתקופתו מוצאים דעות אריסטוטליות, החכמים שבשאר הארצות לא הלכו בדרך רס"ג, וחסידי אשכנז, בעלי התוספות, חכמי צרפת וגרמניה, חכמי ההר ועוד רבים, מלכתחלה הלכו בדרך שיותר קרובה לחז"ל, שמלאה ב'מיסטיקה' כהגדרת הקריין, ולא נטו אחרי חכמי ספרד שחלקם קבלו את שיטת רס"ג והרמב"ם, וחלקם לא קבלו ואף דחו אותה, הרמב"ן היה ספרדי, וחלק מתלמידיו נטו לעמדת ביניים, כמו הריטב"א והרשב"א, אבל בודאי לא הלכו בדרך אריסטוטלית קיצונית כרס"ג ורמב"ם
      הוא כותב שהמקובלים הביאו למשיחיות שקר, בעוד משיחי שקר היו הרבה לפני שהקבלה התפרסמה להמון, והרי הרמב"ם התמודד עם כמה וכמה משיחי שקר, וכן הרשב"א, ועוד רבים שהיו בזמנו
      מדובר בסלט היסטורי מגמתי ומגוחך
      מקובלי צפת 'השיגו פרסום ושררה ע"י הפצת סיפורי מופתים שקריים", וברקע 'סיפורי סבתא' (30:44), לך תספר את זה למרן הב"י שהיה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, שחי עם 'מקובלי צפת' יחדיו ולא ראה מה ש'רואה' שוטה דרדעי ממרחק של 500 שנה, הב"י היה מחותנו של האר"י, ומכנה אותו 'אלהי', אני מעדיף להאמין למורי ורבי הב"י, מאשר לליצן מגוחך שמנסה לסרס את כל ההיסטוריה כדי להתאים אותה לאמונותיו הספציפיות של הרב קאפח
      אין לי ספק שאם היה יכול קאפח היה מפקפק גם בכל ה'מיסטיקה' של חז"ל, כמו שעשה ליבוביץ בלי בושה
      למשל: רח"ו מספר שלאביו נאמר שבנו יהיה חכם גדול, ולדעתו של הקריין זה מעיד "עד כמה יהיר ושחצן היה", (31:28), למרות שמצאנו ביטויים כאלו כבר בחז"ל, של חכמים שהכירו בערך עצמם, וכידוע אחד האמוראים אומר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", ורשב"י אומר "ראיתי בני עליה והם מועטים אם שניים הם אני ובני הם", "יכולני לפטור את כל העולם מן הדין". רח"ו בסה"כ מספר דבר שנאמר לאביו.
      רח"ו באמת מתאר כל מיני קוראות עתידות – אבל כל זה לפני שפגש את האר"י ולימדו את חכמתו
      כמובן שמי שלא מאמין ומניח שהאמת נמצאת בכיס של הרב קאפח, יראה בדברים של רח"ו דברי הבל, אבל מי שמאמין – יראה בזה דברי שבח…
      ושוב אני חוזר, אין חובה להאמין בכל מיסטיקה ובכל דבר, אבל מה שיקבע הוא לא איזה קריין דרדעי גס רוח שאומר "האר"י לא היה קדוש ולא היה בעל רוח הקודש", איך אתה יודע? מי שמך להחליט ממרחק של מאות שנים למי היה רוח הקודש, ומי "לא היה קדוש"??? ואם הגר"א שיותר קרוב אלינו הסתכל על האר"י כאלהי, בעיני זה משמעותי יותר מאיזה דרדעי גס רוח שאין לי מושג אם הוא מתפלל בכלל.

      הטענה שלו שילדים שמראים ידע לא טבעי – נחשפו לכך משיחות של מבוגרים, כי אם יורדים לפרטים ומאמתים עדויות רואים שזה כך. נובעת מההנחה הטפלה שלו. מי שפתוח באמת לביקורת רואה שזה ממש לא פשוט, והדבר נבדק ע"י הרבה אנשי מקצוע, קרא בתגית: גלגול נשמות

  1. התגובה ארוכה כאורך הגלות. וזאת תמצית:
    א. בכל התשובה אין אף צל ניסיון להוכיח שגלגול אכן קיים. בסך הכול סך משמעות התשובה היא שטיעוני הסרטון נגד הגלגול לא מספיק משכנעים.
    ב. עורכי הסרטון הם דרדעים – חסידי רמב"ם ורס"ג.
    ג. כבר בתחילה של תשובה מחברה מודה " …נכון שאין חובה להאמין בגלגולים…"
    ד. כמו שנטען בסרטון שאמונת הגלגול בא מיוון הודו וכאלה גם דעות הרמב"ם הושפעו מפילוסופיה יוונית
    ה. אכן בספר איוב אין זכר לגלגול אבל גם להישארות הנפש ותחיית המתים אין בו זכר.
    ו. טענת הסרטון שאמונת הגלגול סותרת עמדת היהדות אודות שכר ועונש ו\או בחירה חופשית מבוססת על הבנה שטחית של רעיונות הגלגול כי גלגול קודם לא ממש מכתיב אירועים החיים האלה.
    תשובתנו – א. ג. בכך עשינו כבר חצי דרך להתנער מאיוולת הגלגול. אם "תלמידי חכמים" לא מביאים שום ראיה לקיומו ומודים שאין שום חובה להאמין בו למה לנו כל התסבוכת? אלא אם כן נמצא איזושהי תועלת ידיעות על הגלגול.
    ו. כיוון ש"תלמידי חכמים" מודים שאין קשר מסוים בין גלגול קודם לאירועיי החיים האלה (וזאת כדי להיחלץ מהתנגשות ישירה עם עקרונות תורת משה) אז גם התועלת אין באמונה זו!!! כי הרי כל קוסמה בכך שהיא מבטיחה לפתים פתרונות קלים על ידי מציאת קשר כזה.
    ובכן, כאן , למעשה, הייתי יכול לסיים תשובתי, אלא למען הנראות לא אתייחס גם לסעיפים ב. ד. ה.
    ה. שאלת הישארות הנפש או תחיית המתים אינה נושא בספר איוב כלל ועיקר. לעומת זה שאלת "צדיק ורע לו" כן. למעשה זה וקר זה הוא כל עניינה של ספר איוב. כל הספר מדבר רק ואך על עניין זה – מדוע צדיק זה ורע לו? דיון בספר מעלה כל מיני הסברים. חוץ מאחד –גלגול. המקובלים מתיימרים לענות על שאלה זו בעזרת וורסיית הגלגול. מכן הראיה שהסבר זה נוגד תורת משה. הישארות הנפש או תחיית המתים אינם עניין או נושא של הספר.
    ב. רדרדעי, רמבמיסט, חסיד רס"ג – לא ראה צורך לעשר או להכחיש כי אינו טיעון לכלום וראיה רק לחוסר עונים של הטוען.
    ד. השוואה בין גלגול הבא מיוון לבין הפילוסופיה הבא מיוון רק מעידה על בורות הכותב. כי כמו שמאשר ה"תלמיד חכם" גלגול היא אמונה ופילוסופיה לעומת זה אינה אמונה במשהו מסויה על צורת חשיבה, כלי עבודה ותו לו. וכפי שאמרו חז"ל – אמונה בגויים אל תאמין (גלגול) חוכמה בגויים תאמין (פילוסופיה).
    פילוסופיה – משמעות המילה בתרגום מיוונית "אהבת חכמה". ומה בכך?

    1. צוות האתר

      יחסית לסרטון של 44 דקות, התגובה ארוכה?
      ראשית, מי אמר שבהכרח ניתן להוכיח כל פרט במסורת? והשגחה פרטית אתה כן יכול להוכיח? ועוד מאות מאמרים של חז"ל בענינים כאלו אתה יכול להוכיח? יחס חכמים להנהגת העולם ע"י ה' נובע מהמסורת, מהצורה בה הבינו את הפסוקים בנביאים, וממה שראו חכמים גדולים בעיני רוחם. יש מקום לדון ולהתווכח, ואין חובה לקבל שום דבר בלי לבררו. ולכן לא רואה עדיפות לשום צד, מבלי בירור הנושא בהשקפת המסורת והחכמים השונים.
      שנית, הרבה חוקרים שבדקו את התופעות של קסנוגלוסיה, מצאו תופעות שלא הצליחו להסבירן בדרך טבעית. כמה דוגמאות קטנות תמצא בתגית גלגול נשמות שלינקקתי בתגובה קודמת.
      לכן למרות שאין חובה להאמין בנקודה מסויימת מעבר ליג' עיקרי האמונה, זה לא אומר שמי שמבטל אותה צודק. מי שמאמין רק במה שחייבים, מסיבה כל שהיא, יכול להיאנח לרווחה אם הוא לא חייב להאמין במשהו. מי שמעניינת אותו האמת, ומייחס חשיבות ומקום למסורת ישראל, רואה את האמונה בדברים מסויימים כזכות ולא כחובה, כידע שהונחל לנו.
      האמירה שלך "אם אין חובה להאמין בו למה לנו כל התסבוכת", משקפת את הגישה הזו, שלא מתעניינת במסורת לכשעצמה, אלא מסתפקת רק להאמין במה ש'חייבים' להאמין כדי להיקרא יהודי. חלק מלימוד התורה הוא להבין את דברי החכמים שבכל הדורות, הרי לא חייבים לקבל גם כל דרשת חז"ל כל על פסוק, אז לשם מה כל ה'תסבוכת' של מליוני יהודים בכל הדורות שעמלו ויגעו להבין את כוונתם? על ידי זה הבינו עוד חלקים בתורה ובחכמה.
      מישהו שאל את החזו"א: איך הדרך לאמונת חכמים?
      והשיבו החזו"א: אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה. אין חכמה בלי חכם חי.
      כלומר, אין שום סיבה לצאת מהנחה שרק אתה או אתה והסבא שלך חכמים, וכל שאר האנשים היו טפשים. נכון שיש הרבה טפשים, המון המון, אבל עדיין, עצם האמונה במושג 'חכמה' כוללת בחובה שאפשר להגיע אליה. ואם אתה לא מגדיר את המושג ספציפית מול עצמך, עולה מכך שגם אחרים יכולים להגיע לחכמה. ולכן אין סיבה שלא יגיעו. לזלזל באינטלגנציה של עם שלם על סמך כמה 'מושכלות ראשונים' שטחיים שעבר זמנם – זה לא סימן לחכמה.
      אני מאמין שיש והיו עוד הרבה אנשים חכמים, ושלפעמים גם אם הסגנון שלהם לא נראה לנו, או נשמע נאיבי, או יוצא מהנחות מסוימות, זה לא מבטל את חכמתם. ויש הרבה מה ללמוד מהם.
      אתה מן הסתם חושב שכל מי שעסק ברוחניות, וסיפרו עליו מופתים היה שקרן שרלטן ורמאי, לדעתי זו הערכה שגויה של המציאות. זו גישה נאיבית. זה חוסר הבנה של איך הדברים עובדים. אני באופן אישי לא מאמין במופתים של סיפורי בעש"ט, אבל יכול לראות מבעד למסך המבדיל ביני לבין המקום בו היה הבעש"ט, הרבה דברי חכמה נפלאים.
      הנה לך ציטוט נפלא מדבריו הקדושים:

      "אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי, הלא אם היתה מתה לא היה לה עוד זה צורת הפנים, אם כן מנין לה זה היופי, על כרחך זה בא מכח אלהי המתפשט בה, הוא נותן לה כח היופי והאדמימות, נמצא שורש היופי הוא כח אלוקי ולמה לי למשוך אחר החלק הלא טוב לי להתדבק בשורשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היפויים".

      היתה תקופה שקראתי את ליבוביץ ומאד התרשמתי מהקונסיסטנטיות של משנתו המנוסחת בחדות ובהירות. אז כן, אצל הבעש"ט אין את החדות הזו, אבל תראה את ההבדל, כמה לא רחוק הגיע ליבוביץ בתפיסת היהדות, השטיח אותה והעמיד אותה על כלום, על מטריאליזם, זו הבשורה של האלהים לעולם – שלא יאמינו במשהו לא טבעי, כאילו שהכרה בחוקי הטבע הם קודש הקדשים ותכלית הבריאה. נכון, ליבוביץ קיבל את זה על עצמו כעול מלכות שמים והיה לו גם הסבר פילוסופי, והוא גם טחן 700 קילומטר רמב"ם כמו שטוחנים זוהר בישיבת המקובלים, אבל לאיפה הוא הגיע עם זה מבחינה רוחנית ויהודית? לאהוב סרטים של אומה תורמן? לקרוא למתנחלים 'יודונאצים'.
      כל מה שליבוביץ כתב בחיים שלו, לא מגיע מבחינתי לעומק של הציטוט הנ"ל מהבעש"ט. מה הוא היופי האנושי שמהפנט אותנו? מה יש בו? האמנם רק טעות בשכפול של איזה דנ"א לפני מליון שנה וזהו? משהו ששיפר את יכולת ההזדווגות של מין מסויים? אי אפשר להבין את העולם בדרך מטריאליסטית, הרמב"ם בזמנו עוד העניק לדברים משמעות אריסטוטלית, היום גם זה אין, רק רדוקציוניזם ליבוביצ'יאני שהשווי שלו מבחינת היהדות הוא אפס.
      כן, גם היופי הנשי של אומה תורמן הוא משהו אלהי, הוא ביטוי של התכנית האלהית שעל פיה בנוי העולם, חוקי טבע הם לא הסבר ולעולם יש תכנית ומבנה שיש בהם רעיון, וגם הנפש האנושית בנויה לפי אותו מבנה. ואכן, יש לנפש יכולת להתעלות מעל הרדוקציוניזם ולהאזין לקול האלהי הפנימי, הנקי מכל החומריות, או לפחות מרובה. יש ה' בקרבנו. זה חלק מהתורה ומהיהדות. והנסיון להעמידה על מטריאליזם משוכלל לא יצלח.
      אתה יוצא מהנחה שהתועלת שבגלגול היא פתרונות קסם. זה אפילו לא איש קש, זה זלזול באינטלגנציה. אתה מציג את זה כאילו הגלגול הוא רעיון שאומר שכל מעשי האנשים המיוחסים זה לזה מתערבבים במיקסר ומתקזזים, ואני בא ומתחמק "כדי שלא לסתור את עקרונות תורת משה", אני ממליץ לך ללכת ללמוד קצת לפני שאתה מתנשא על רוב האנושות. בתור התחלה קרא רק את המאמר הזה שאתה מגיב עליו, כי ניכר שאפילו אותו לא קראת (אם היית קורא היית מוצא בו עוד כמה מקורות נגד הגלגול…).
      לגבי איוב אתה מיתמם, האמונה בהישארות הנפש מדברת על שכר ועונש בעולם הבא אחרי המוות, גן עדן וגהינום, וההסבר המקובל במסורת לסבל בעולם הזה הוא שיסורים מכפרים ושבעולם הבא אדם יקבל את כל שכרו. ברור שהעלאת רעיון זה היתה מקהה את העוקץ של כל השאלה. אין שום ספק שאיוב, מי שלא היה, חי בזמן ומקום בהם לא היה מקובל לדבר בכלל על הישארות הנפש. וכפי שאמרו חז"ל "עפרא לפומיה דאיוב שכפר בתחית המתים". ויש דברים שלא מפורשים בתורה והתבארו יותר ע"י הנביאים, ובכללם תחית המתים.
      טענתך שהפילוסופיה היא כלי עבודה, מתעלמת מכך שה'עבודה' של הפילוסופיה מובילה לכיוונים מאד מסויימים, כלומר ל'כלי עבודה' זה יש גם הנחות עבודה, וגם תפיסת עולם. הרי המגמה של האריסטוטליים להכחיש את הנס, לא מגיעה משום הוכחה, אין כלי עבודה שיכול להוכיח או לספק סיבה לכך שלא היה נס בשלב כל שהוא ,זו פשוט תפיסת עולם רדוקציוניסטית, השקפה.
      על הדרך אתה ממציא מאמר חז"ל "אמונה בגויים אל תאמין"… תרגום המונח פילוסופיה הוא אהבת חכמה, ואכן המקובלים מכנים את עצמם 'הפילוסופים האלהיים', אבל הפילוסופיה האריסטוטלית הספציפית, אוהבת חכמה מסוג מסויים, כשחז"ל אמרו חכמה בגויים תאמין – הם התכוונו שאין לבטל את האפשרות של חכמה אצל הגויים, לא שיש לענות אמן כמושבע ועומד על כל מה שיאמרו הגויים.
      התיוג של האדם הוא לא טיעון, הוא פשוט חוסך הרבה טיעונים, לא לכל אחד יש יכולת להתחקות אחרי ויכוחים ארוכים, ולא תמיד הויכוח מתארך ומתפרט. וכשאומרים למישהו בקיצור מה טיבו של צד מסויים, זה מבהיר הכל. הרי אנחנו מכירים את הדרדעים ויודעים איך הם נראים ומה הם עושים, זו פשוט הפניה. כמו שאתה פוגש איזה סרטון מצועצע עם הרבה חומר יפה, ומנסה להבין מה הם רוצים ומישהו אומר לך, עזוב זה יהודים משיחיים, אז אתה מבין שמדובר בדוגמנים שנשכרו בתקציב של מליונים , ולא תמיד טורח לעקוב אחרי כל חוט הדיון. אז גם במקרה שלך, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כי הנוצרים הם מינים, והדרדעים יהודים כשרים, אבל לא מהם נלמד על השקפת המסורת היהודית, כי אין אזנם פתוחה להקשיב לה כ"כ… הם מכניסים את כולה לתוך מסגרת מאד צרה שמרוקנת מתוכן חלקים גדולים ממנה. בלי קשר ספציפי לאמונת הגלגולים, שהיא לא עיקר חשוב ביהדות ואכן שנויה במחלוקת.
      וגם: חג שבועות שמח. בין אם אתה אומר 'תיקון' או שאתה לומד מורה נבוכים…

  2. הדרדעים יהודים כשרים?
    הבד"ץ פסקו שיינם יין נסך ולאיש הזה יש סרט בשם "איך יודעים שהבית יוסף שיקר"

    1. צוות האתר

      אנחנו לא מתלמידי נטורי קרתא, לפי הבד"ץ גם מי שמצביע בבחירות הוא ככופר בעיקר
      אם אדם לא מאמין בחכמת הקבלה הוא לא אפיקורוס כי היא לא אחד מיג' עיקרים
      אם אדם ספציפי מדבר בגסות רוח על הב"י זה מראה על ניתוק מוחלט מתורה והלכה, אבל זה לא חייב להיות מאפיין של דרדעים ככלל

  3. התגובה של מכון "מלחמת תורה" נכתבה בעילגות וגסות רוח ולכן לא נותרה לי ברירה אלא לערכה, תוכן הדברים כך הוא:

    א. טענתך שאין אפשרות להוכיח דעות אחרות של חז"ל היא בבחינת תמות נפשי עם פלשתים. אבל לפחות את הדעות הללו ניתן להוכיח שחז"ל סוברים, ואילו את הגלגול לא ניתן להוכיח שהם סוברים.
    ב. מחקרים שמוכיחים את הגלגול, לטענתכם, אינם חלק מתורת משה.
    ג. דבר שלא חייבים להאמין בו, אפשר לקבלו אם יש בו תועלת, אבל לא הצבעתם על התועלת שבגלגול.
    ד. לא כל העוסק ברוחניות הוא נוכל רק אם הוא עושה זאת תמורת תשלום.
    ה. העובדה שליבוביץ הגיע למחוזות לא ראויים כביכול בהשראת הרמב"ם, לא פוסלת את הרמב"ם כמובן.
    ו. אתה אומר שהגלגול אינו פתרון קסם, אבל נמנע מלומר מה כן.
    ז. אתה כותב שאיוב היה צריך להשתמש בהישארות הנפש כהסבר לסבל בעוה"ז, אבל כפי שאומר הרמב"ם, הרעיון שה' מענה צדיק כאן ע"מ לגמול לו לעוה"ב אינו רעיון יהודי אלא שאול מאחת מכתות האיסלם. וכן כלל הלכתי ידוע שאסור להזיק ע"מ לשלם. לכן הישארות הנפש אינו רלבנטי לסיפורו של איוב.
    שאר דבריך הם איש קש, וכן הטענה שהיטפלות לגופו של אומר היא כלי לגיטימי לחיפוש האמת.

    1. צוות האתר

      על כך אשיב, שהטענה היחידה העולה מכל הדברים היא: "אני לא מבין מה התועלת בגלגול, ולכן לא מקבל את הרעיון". זו כמובן טענה לגיטימית, אבל כשמורידים ממנה את כל הקליפות שהובררו כשגויות, לא נותרה אלא טענת "איני מבין", מה לעשות שיש אחרים שמבינים…
      א. גם הרבה רעיונות של הרמב"ם לא מובעים בחז"ל, אי אפשר להוציא מחז"ל התייחסות לכל שאלה, ויש דברים שדנו בהם רק בדורות מאוחרים, גם יג' העיקרים לא נוסחו ע"י חז"ל כעיקרים, אבל התקבלו דברי הרמב"ם בזה, וכך עוד הרבה דברים. אם זה לא מופיע בחז"ל, זה נושא לדיון.
      ב. מחקרים אינם חלק מהתורה, התורה עוברת במסורת, חכמים מסויימים אמרו רעיון של גלגול, ואחרים הסתייגו. בא אחד ומוכיח את הרעיון, אין זה משום שההוכחה היא חלק מהתורה, אלא משום שהיא חלק מהשיקולים של כל בר דעת, ובפרט מי שהוא תלמיד של הרמב"ם. השכל הוא לפנים ולא לאחור ואין להשליכו ככלי אין חפץ בו.
      ג. לא ניסיתי להסביר כאן את רעיון הגלגול, לא אכפת לי לנסות בהזדמנות, אבל זה לא היה הנושא של הדיון. הסרטון שלכם הציג את הדברים כאילו יש לו הוכחות נגד הגלגול או הוכחות שזה התקבל כתוצאה מהשפעה של עמים אחרים, או שזה נסתר מאיזה שהוא מקום בתורה. ולבסוף התברר שמה שהוא אומר זה "אני לא מבין את זה ולא נראה לי". כפי שאמרתי לעיל, יש אחרים שמבינים. לא מדובר ברעיון פשטני שמוסבר מתוך עצמו, אלא בחלק ממסכת מורכבת של תפיסת עולם שיסודה בחכמים, שראו שהעולם מתנהג לפי מדות שונות וכללים שונים. זה לא פתרון קסם שפותר הכל, זה רק חלק קטן מהגישה הקבלית. ולפי אמונתי זה אלמנטרי מאיך שאני מבין את קבלת הרמח"ל.
      ד. לא ברור מאין הרגליים, וכי אם מישהו מתפרנס מהמיומנות שלו זה אומר שהוא נוכל? גם לנביאים היו מביאים תשורה, גם אנשים רוחניים צריכים לחיות…. בכל מקרה זה לא קשור לנושא, אתה מניח שהאר"י היה נוכל ושרלטן משום שעסק ברוחניות, וכעין זה לגבי הב"י, אבל אין שום רמז שאחד מהם התפרנס מזה או לקח מתנות.
      ה. אני חושב שגם אם הרמב"ם עצמו היה חי בזמננו, היה ממשיך ולומד את הדברים שהתלבנו והתחדשו מאז, ולא היה נשאר מאחור. כמו שהרשב"א למשל לקח את הטוב בעיניו מדברי הרמב"ן ומדברי הרמב"ם, וכך עוד רבים, אי אפשר להיתקע מאחור ולהישאר בזמן מסויים (זו טענה גם כלפי הגישה ההלכתית של חלק מהתימנים). כמובן שזה לא פוסל את הרמב"ם, אבל עובדה היא שאותם שתקועים עם הרמב"ם בלבד, היהדות שלהם מאד שטחית ולא מתאימה לעומק ולתובנות שיש בזמננו על האדם והעולם.
      ו. כפי שכתבתי זה בכלל לא הנושא, כל שבאתי להראות הוא שטענתך על הגלגול היא אך ורק "אני לא מבין את זה", אפילו במאמר זה שאתה מגיב עליו יש חומר שקשור לשאלה מה הוא גלגול ומה הוא פותר.
      ז. הרעיון שאנשים סובלים בעולם הזה כדי להרבות שכרם בעתיד, הוא רעיון שמובא בחז"ל, הרבה לפני שנוצר האיסלם. אלו הן יסורים של אהבה. וגם אם נניח שלא היה מוצדק מראש להביא סבל כדי להביא שכר, עדיין, האמונה שיש שכר ושבסוף הכל משתווה, מוציאה את העוקץ מקושי הדיון של איוב וחבריו. וברור שאיוב לא האמין בגלגול, כפי שאומרים חז"ל שלא האמין בתחית המתים. ובאמת הוא לא המקור ללימוד הנושא.
      -לא אמרתי שהיטפלות לגופו של אומר היא כלי לגיטימי, אלא שהיא ציון עבור הקוראים שחוסך הסברים. סוף סוף ההתכתבות כאן היא ציבורית, ורוב האנשים כשקולטים עם מי יש עסק, מבינים ומשלימים לבד את המשבצת החסרה. זה לא גופו של אומר, אלא הפניה לאידיאולוגיה שלו.

  4. תסתכל באתר שלהם שיש להם התכתבויות עם הרבה רבנים וכולם הפסיקו את ההתכתבות באמצע כי לא היה להם מה לענות, עוד מעט תורכם

    1. צוות האתר

      יתכן שהם פנו לאנשים שאין להם עמדה מנומקת בנושא הקבלה, כשם שלבחורי ישיבות אין תמיד עמדה מנומקת בנושא אמונה מול כפירה, או שלחיילים אין עמדה מנומקת בנושא ישראלים מול פלסטינאים, לא כל מי שעוסק בנושא הוא גם התיאורטיקן שלו. לפעמים ואולי בד"כ, כל מיני ישיבות מקובלים או רבנים של ישיבות מקובלים, עוסקים בעשיה ולא בתיאוריות של המקצוע. כמו שפוסקי הלכה לא עוסקים בשאלה מי אמר שההלכה האורטודוקסית צודקת ולא הקונסרבטיבית, הם עוסקים בעשיה. יתכן שזו לא חכמה לפנות לאנשים כאלו.
      מלבד זאת יש כאלו שנרתעים מפניה שיש בה לגלוג וגסות רוח. במקרה זה ערכתי את התגובה האחרונה של 'מלחמת תורה', ונקוה שהתגובות הבאות שלהם יהיו מכובדות ויבהירו את עמדתם נכוחה.

  5. קטע של יוספוס פלביוס בו הוא מסביר את אסכולת הפרושים (חז"ל):
    "“משתי האסכולות האחרות שהזכרתי קודם לכן נחשבים הפרושים כאנשים המפרשים את החוקים בדיוק הרב ביותר וכאסכולה המנהיגה… הם סבורים שנפש האדם אינה מתכלה, אך רק
    *נפשות הטובים עוברות לגוף אחר*
    ואילו נפשות הרשעים מתייסרות בעונש נצחי".
    (מלחמות היהודים, ספר שני)

      1. חיפשתי בגוגל ומצאתי במאמר הזה:
        https://www.academia.edu/6519676/%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99_%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%96_%D7%9C
        את הציטוט הנ"ל והמקור צויין וז"ל:"מלחמת היהודים ב, 163, אולמן תשע עמ' 234"

        ובמאמר הזהhttps://rsc.yschool.co.il/articles/4308-1083531033.pptx צוטט המקור כך:
        יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הוצאת כרמל, 2009, עמ' 234(נראה לפי העמוד שזה אותו מקור).

    1. זה שיוסיפוס מחלק בין הטובים והרשעים, לא כל כך מתאים לרעיון כפי שהוא מובא בגוף המאמר.
      למשל, הרמבן מייחס את הענין ליבום יהודה את תמר, להביא את נפשות ער ואונן, שנאמר עליהם 'רע בעיני ה'

  6. .
    תקציר תשובה על תגובתנו האחרונה שנתקבלה הוא:
    אנו מרשים לעצמינו לערוך תגובת "מלחמת תורה". (הרוצה לראות את התגובה מקורית יצמא אותה בכתובת שמתחת לסרטון המדובר ביוטיוב שיחה של דוד החקיין . לשם מועתקת כל התכתובת מכאן, אגב גם אתם מוזמנים להעתיק את הדיון לשם)
    א-א. לדעתנו הטענה היחידה היא ""אני לא מבין מה התועלת בגלגול, ולכן לא מקבל את הרעיון". זה טענה לגיטימית, אך להבנתנו טענה זו = "אני לא מבין"
    א – ב. כיוון שלא נתן להוציא מחז"ל (וכנראה הכוונה גם לתורה או מסורת ישראל בכללותה – הערה שלי) התייחסות לכל עניין רשאים אנו לחדש את אשר חסר לדעתינו.
    ג. לא היה בדיון זה ניסיון להסביר רעיון הגלגול, אלא הכחשה של טענות נגד אמתותו אשר לטעמנו לא היו משכנעות. גם לא ננסה כעת להסבירו אם כי זה אפשרי נציין רק שאינו פשטני אלא מורכב אינו פתרון קסם והינו חלק קטן מהגישה הקבלית של רמח"ל (ראה כאן https://www.youtube.com/watch?v=VZv9gqoYK2E&t=3s(
    ד. אין שום פגם בלהתפרנס מהתורה. אם כי אין שום ראיות לכך שב"י או אר"י התפרנסו מתורה.
    ה. חזרה בצורה שונה על טענה שמותר לחדש גופי תורה תוך הבעת בטחון שגם רמב"ם היה עושה כן אילו עמדו לפניו נתונים הקיימים היום.
    ו. שוב חזרה על הנטען בסעיף א-א.
    ז. נטען שרעיון על כך שסבל בעולם הזה יכול לבוא דכי להכשיר מתן פרס לעולם הבא נמצא בחז"ל ולא נמצא באיוב. מה שמוכיח אי רלוונטיות של הספר לנידון.
    ז-ז. אינינו נותנים לגיטימציה לטענה לגוף הטוען אלא מכשרים קרקע להשחרת פניו.
    תשובתנו היא:
    א-א, ו. טענתנו המקורית אינה כפי שהוצגה. טענתנו היא – "מה שאינו מצווה ואין בו תועלת אינו מצדיק עיסוק בו". למרות בקשתנו החזרות להצהיר על תחום תועלתה של אמונת הגלגול, לא הרעיון על מורכבותו, על תחום תועלתו – העניין נשאר עלום. לדעתנו הגדרה ברורה של התועלת הצפויה מאמונת הגלגול תחדש בצורה ברורה את ההתנגשות עם עקרונות היהדות כשכר ועונש או בחירה חופשית.
    א-ב, ה. למעשה בכך דינו. הוכחנו את המבוקש. אמונת הגלגול איננה פרט בגוף כלשהו קיים אלא גוף לפני עצמו. בהודאה שגוף זה חידוש הוא הוסג המבוקש מבחינתנו. חידוש גוף תורה הינו מינות.
    ג. לעולם לא נתבקשתם להסביר שום רעיונות. תחום התועלת? משביל מה זה טוב? מה השימוש בזה? אם אינו מצווה מה התועלת שבו? שמענו רק מה היא לא.
    ד. הנאה מדברי תורה אסורה. כל הנאה מדברי תורה אין לא חלק לעולם הבא. ב"י , כלומר, כסף משנה, הוא המחבר של היתר להתפרנס מהתורה. איך נומר שלא השתמש בהיתרו בעצמו? בהרחבה – https://www.youtube.com/watch?v=5_NCMowIax8
    בקיצור נמרץ כך : כל מקבל תשלום עבור שירות ולא מספק שום אחריות על טיב שירותו – נוכל. על שירותי רוח לא ניתן לספק שירות באופן עקרוני.
    ז. דעה המוצגת בתלמוד אודות אפשרות שה' מביא איסורים בעולם הזה על מנאת לגמול בעולם הבא דעה דחויה כפי שברור מסוגיה. על כן אך טבעי שלא תמצא באיוב. השאלה חוזרת.
    ז-ז. היינו הך
    המכונה זלמן שהגיב למעלה ציין שבאתרינו קיים מדור "תכתובת עם רבנים שכירים\מקובלים" ומה שאופייני שכולם לא עומדים בעימות ומנתקים מגע. והוא גם הבעיה חשש שזה יקרה אף כאן. לדעתי לא. כאן פותח פטנט אחר – צנזורה. אף אנו שומרים הזכות להציג את פטנט במלא הדרו. באתרינו הוצגו להשוואה שתי הגרסאות. גם מקורית וגם מצונזרת. והמעיין התרשם.

    1. צוות האתר

      סליחה על העיכוב במענה
      "צנזורה" זה ענין של הגדרה
      אני מניח שלא היית מאפשר לאיזה מקובל להעלות סרטון לערוץ היוטיוב שלך, בו הוא ילגלג על דבריך.
      כך גם כאן, כל שאלה היא לגיטימית, אבל יש לכתוב בדרך ארץ ולא בגסות רוח.
      טוב ששמרת את ההתכתבות במקום אחר, כדי שכל מעיין יוכל לראות שלא צונזר שום טיעון מדבריך, נמחקו רק התבטאויות של לגלוג וגסות רוח, שלא תרמו כלום.
      בא תתמקד בטיעונים שלך.
      אתה חוזר שוב על הטענה שלא הסברתי את התועלת בגלגול. ושלדעתך ברגע שנמצא בו תועלת זה יסתור את הבחירה החפשית ואת השכר ועונש. ובכן, כבר ציינתי לעיל מספר פעמים, שבגוף המאמר הזה שאתה מגיב עליו, בא הסבר התחלתי לגלגול, תוכל להתייחס אליו בזמנך החפשי אם תרצה.
      בנוסף אתה אומר שאני קובע ש"אנחנו רשאים לחדש את אשר חסר לדעתנו". ואילו לדעתך "חידוש גוף תורה הוא מינות".
      לא ברור מהיכן אתה לוקח את הגדרות ה'מינות', ולכאורה נראה שאתה מחדש גוף תורה בקביעה זו.
      לענינינו אין כאן שום 'גוף תורה', יש כאן שאלה על היחס בין הגוף והנשמה, העולם והאל, נושאים פילוסופיים השקפתיים, שעסקו בהם כל חכמינו, וכי במו"נ אין רעיונות 'חדשים' שלא מוזכרים בחז"ל? ואולי דעתו שיש שכל לשמש ולירח הם חידוש ומינות? העובדה שהדבר לא מופיע בחז"ל במפורש (אם כי כן יש בדבריהם התייחסות שיטתית של זיהוי אישים שונים שחיו בזמנים שונים למהות אחת), לא אומרת שאינו קיים, או שלא היה ידוע בזמנם לאנשי סוד. גם בזמן חז"ל היו אנשי סוד, יורדי מרכבה, שעסקו בדברים כאלו, ואין טעם לחשוב שכל מה שעסקו נכתב בתלמוד. יותר מדוייק – ברור שלא נכתב בתלמוד, ולכן אין טעם לחפש שם.
      ואיך חז"ל חדשו ענינים שונים בתחומים אלו? הרי לפני שחדשו לא היה הדבר כתוב. ואיך אמוראים אחרונים חדשו דברים בתחומים אלו שלא נכתבו במשנה? אין שום כלל או הגבלה ואיסור על חדושים, יש רק לבחון על מה בנוי החידוש ומה מקורו.
      בהמשך, אתה מערבב בין לקיחת תשלום על תלמוד תורה, ובין לקיחת תשלום על פעולה רוחנית (נניח העלאה באוב, הסרת קללות, או כל אמונה אחרת, טפלה או שאינה טפלה). המקרה השני לא נאסר מעולם, ואדרבה, מוזכרים במשנה מומחים שעושים קמיעות, ומן הסתם הם לא עבדו בחינם. בכל מקרה אין שום מקור לאסור.
      לגבי לקיחת תשלום על לימוד תורה לאחרים, שזה כלל לא הנושא כאן. אתה קובע שזה אסור, כדעת רמב"ם, ומייחס את ההיתר בטעות לבית יוסף (כבר הרשב"ץ לפניו האריך שרוב הפוסקים התירו וכך נהגו). ההלכה נקבעת לפי רוב החכמים, ורוב החכמים הכריעו שמותר וכך נהגו הלכה למעשה. אם אתה מתיימר לפסוק כדעת היחידים, אולי זו זכותך, בתור אחד שראוי להוראה. אבל בודאי פסיקתך לא מחייבת את הרוב, והם עושים כהלכה.
      מלבד זאת אתה כותב שאם הב"י התיר לקחת כסף על תלמוד תורה "איך נאמר שלא השתמש בהיתרו בעצמו". אתה רציני? ואם רבי ישמעאל התיר להסתפר קומי, זה אומר שהוא הסתפר קומי? אם מותר לעשות משהו זה אומר שעושים אותו? מי אמר בכלל שמישהו הציע לבית יוסף כסף על תלמוד תורה?
      כאן אתה מוסיף סברא נוספת, שמי שמספק שירות ולא מספק אחריות על טיב שירותו הוא נוכל. כלומר אתה מניח מראש שהוא מספק שקרים, מ.ש.ל. מי שמאמין שהשירות הרוחני יעיל, גם רואה את התוצאות בשטח (והרי הרמב"ם אומר שאפילו שזה לא מועיל באמת זה מועיל כפלצבו).
      לגבי שאלת היסורים, אתה קובע שהדעה שמובאת בתלמוד היא דחויה. לא ברור לי על סמך מה אתה קובע שהיא דחויה. אבל אפילו אם זה היה נכון, הרי דבריך דלעיל שמקור אמונה זו באיסלם – שגויים. האמת היא שלא מצאתי בתלמוד שום דבר בענין דחיית הדעה הזו, בברכות ה: מוזכרים היסורים של אהבה שחביבים על החכמים, והיו כאלו שלא יכלו לעמוד ואמרו "לא הן ולא שכרן", אבל ברור שהם יסורים של אהבה ושיש עליהם שכר. ובבראשית רבתי כג "עושק דל להרבות לו" שיהיה שכרו מרובה לעוה"ב. וכך בעוד הרבה מקורות בחז"ל.
      (לגבי האזכור שלי את רמח"ל, אתה מציין לסרטון על ר' חיים ויטאל, האם אינך מבדיל בין שני האישים? או שלדעתך הם גלגול זה של זה?)

    1. צוות האתר

      אולי, אבל מעניינת הלשון "גוף אחר", לכן חשוב התרגום. כי בתחית המתים מדגישים שהגוף חדש, או שקם מחדש, אבל לא שהוא 'אחר', כי כל הרעיון הוא שאותו אדם חוזר.
      האמונה היתה מצויה בימי הבית השני בכתות הגנוסיס, אבל הפרושים באמת לא הזכירו זאת.

  7. הקדמה.
    אילו בדברי הסבר לצורך בעריכת דברי כתבתה " התגובה …נכתבה ___ בגסות רוח ולכן לא נותרה לי ברירה אלא לערכה…" בלבד – לא היה לי פתחון פה. אלא שהסגרת את כמגמתך האמתית בהוספת מילה " בעילגות" – "התגובה … נכתבה בעילגות וגסות רוח ולכן…". האתה תידרש לשמירת צחות לשוני? הלא דברי, הבלתי נכונים לדעתך, ראוי להם גם להישמע בעילגות? פן יתקבלו על לבם של הבלתי מנוסים?
    לשאלתך אם הייתי מאפשר לאיזו מקובל להעלות בערוץ שלי דברי לגלוג עלי – התשובה היא כן. כנס נא לערוץ יוטיוב שלי ותמצא המון דברי לגלוג ואף קללות וגדופים. למעשה המקובלים לא מגיבים אחרת. ואני לא מצנזר כלום.
    כעת סיכום החלק הענייני של תשובתך:
    א. הגדרת מינות שלך לא נכונה\הומצא\בלתי קיימת.
    ב. גם רמב"ם חידש דברים, כמו שיוך שכל לשמש ולירח.
    ג. אם דבר שאינו מוזכר בחז"ל אינו אומר שלא קיים.
    ד. חז"ל גם החזיקו רעיונות בסוד ולכן לא נכתבו בתלמוד .ועתה אותם רעיונות ידועיים.
    ה. אין שום איסור לחדש. וראיה שאמוריים רשמו דברים שלא היו במשנה.
    ו. קבלת תשלום על ת"ת אינו כתשלום על העלאה באוב, הסרת קללה – שכר על פעולות אלה לא נאסר.
    ז. עשיית קמיעות מוזכרת במשנה והנחה היא שלא נעשה חינם.
    ט. לא אסור ללמד תורה לאחרים בתשלום.
    י. רשב"ץ היתיר קבלת שכר על הוראת תורה לפני ב"י.
    יא. המתיר לא מוכרח שיעשה בעצמו.
    יב. הלכה נקבעת לפי רוב.
    יג. טענה כל שמוכר ולא מספק אחריות על סחורתו בחזקת נוכל נשענת על הנחת המבוקש.
    יד. שירות רוחני תמיד יעיל ולוּ כפלוצבו
    טו. איסורי אהבה המוזכרים במשנה הם האיסורים בעולם הזה על מנאת לגמול לעולם הבא.
    יז. רמח"ל=ויטאל?
    תשובה:
    א. כנראה לא הבנת את ההקשר של ביטוי "גוף תורה". הכוונה למושגים כמו שבת, נדה וכו'. מי שאומר – אין שבת בתורה, או יש יום מנוחה אלא שהוא יום א' ולא שבת. או שאני בן האלוקים ובאתי ללמדכם ולגלותכם. גלגול זה לא פרשנות, אולי אפילו מאוד נועזת, אבל למשהו שכבר קיים. זה גוף שלם חדש.
    ב. 1. אם תמצא חידוש מזה הסוג לרמב"ם הרי זה מינות, אלא שלא תמצא. 2. שכל של שמש וירח. אתה מתכוון למה שהוא מכנה "גלגלים" – שאינו גוף פיזי כלל. זה השגה שלו בניסיון למצוא הסבר לתנועה נצחית של גופים כמו שמש וירח. במושגים של זמנו מה שתנועה היא או תוצאה של השפעת כוח ישירה או הדבר הוא חי. היום יש לנו השפע מרחוק – גרביטציה או מגנטיות או המשך תנועה אחר גמר השפע – אינרציה. ומה בכך? לתפישה זו של "גלגלים" – מלאכים, אין הוא השלכות לשום דבר, חוץ מי צורך לסגור פינה של תנועה נצחית. וכי אינרציה של ימינו טובה בהרבה? גם, אחר הכול שרק שם לתופעה ללא מהות. אין שום דמיון לאמונת הגלגול חוץ מדמיון בכיתוב.
    ג. נכון, אם לא מוזכר בחז"ל אינו ראיה לאי קיום בעולם. אבל ראיה לאי קיום במסורת ישראל. כלומר, אם זה קיים דינו כגרביטציה – קיימת ואינה חלק אמוני.
    ד. על תורת הסוד בהרחבה ראה כאן –
    https://www.youtube.com/watch?v=agv_q3qNt9E&t=3s
    בקיצור – אין לה' סודות ממאמיניו. מנהגי "סודיות" סביב מעשה מרכבה ומעשה בראשית אינם מסיבות סודיות אלא כבוד ה' ומניעת זילות.
    ה. הגזמת הפעם. גם משנה לא נכתבה בסיני. וכשנכתבה לא היה זה "חידוש" אלא תיעוד של הקיים בעל פה. איסור כתיבת תושב"ה הותר בהדרגה, בשלב שני נכתב תלמוד. כך אמונתנו אנו היהודים. דבריך מתאימים לתפישה קראית. התבלבלת בלהט.
    ו. נכון – אין איסור קבלת שכר על על העלאה באוב, הסרת קללה. פעולות עצמם אסורות.
    ז. קמיע שבמשנה היא לרפואת מחלה. כמו שלא ידעו מדוע מחלה כך טעו על מהות הריפוי.
    ט. משלי פ' כג:כג אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר… שיר השירים פ' ח:ז …אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽו
    י. נכון רשב"ץ. ראה מאמרי :
    https://breishit-tora.blogspot.com/2008/10/blog-post_5868.html
    התייחסתי לב"י כי עליו כתבת והתרו הוא ההיתר שבשימוש. רשב"ץ לא מתיר שכר תלמידים.
    יא. אם הוא גם מתיר, גם לא ידוע לא מקצוע או נכסים ובכלל שום כלום על אופן פרנסתו – כן. אם נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז אז זה ברווז.
    ֹיב. הלכה נקבעת לפי רוב מוסמכים ולא רוב הדיוטות.
    יג. טענה שכל שמוכר ולא מספק אחריות על סחורתו – נוכל, נשענת על כלל אדם מועד לעולם, ואף פחות מזה – כולנו טועים, אף פחות מזה – אדם קרוב לעצמו.
    יד. מי מבהיר להבא עליו שייתכן שכך הוא המצב, כלומר, ייתכן שזה רק פלצבו, וייקח תשלום –אינו נוכל בהחלט.
    טו. איסורי אהבה שבמשנה הם איסורי חינוך – משלי פ' ג:יב כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב ה' יוֹכִ֑יחַ … שום קשר לעולם הבא. אין דבר כזה בתורת משה שה' עושה עוול בעולם הזה על מנאת לפצות בעולם הבא. זו איוולת.
    יז. רמח"ל=ויטאל לא אותו גלגול כי אם אותו םטנט.
    אכן קראתי את המאמר למעלה. א. אין בו מילה וחצי מילה על השימוש המעשי של תיאוריה זו. וכבן שאלה חוזרת – אם זה לא חובה ואין בזה תועלת – זה מקסימום תחביב. ב. התייחסות לשאלת שכר ועונש מוטעה – שכר ועונש בעולם הזה! מבחינת – … אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת. בראשית פ' מב:כא

    1. צוות האתר

      אכן, אני לא מרגיש אחראי ללעגי שפה של המגיבים. אבל מכיון שנאלצתי למחוק משפטים כמו "משלמים לך יותר כסף על כל מלה שאתה מוסיף", כבר ניתנה רשות למשחית להשחית… אתה כותב בצורה מאד מסורבלת ומעורפלת, שמבלבלת את הקורא, קיצרתי ועשיתי יותר ברור. מי שחפץ בלשונו הזהב של המחבר – שיפנה לערוץ. היוטיוב שלו.
      אם אתה מעוניין לשמור בערוץ שלך קללות וגידופים – תיהנה מהענין. אל תצפה מאחרים שייהנו ג"כ. (מה גם שעד כמה שאני יודע, ביוטיוב אינך יכול לערוך תגובות, זה אתר ציבורי ולא שייך לך).
      א. אתה חוזר על ההמצאה, אבל לא מבסס אותה. אם מישהו משנה את המצוות שבתורה זו מינות. אם מישהו מלמד משהו על העולם, אין שום קשר למינות. וגם ברמב"ם ברשימת המינים לא נמצא רעיון כזה. זו המצאה שלך. מינות הוא מונח הלכתי שלא מושפע מהמצאות של יחידים.
      ב. הרמב"ם מייחס שכל ותודעה גם לשמש לירח ולכוכבים, בח"ב פ"ה הוא מוכיח את הרעיון של תודעה לצבא השמים, מפסוקים שנאמרו על השמש הירח והכוכבים (למשל "למשול ביום ובלילה" – זה מוכיח שיש להם רצון ותודעה, וכן "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים"), הוא אומר שהם חיים ומשיגים והם בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול, לדעת הרמב"ם ח"א פע"ב הכוכבים הם חלק מהגלגלים והם עשויים ג"כ מגשם חמישי. בדיוק כמו שהגלגלים עשויים מהגשם החמישי. לא נכון לומר שהגלגלים אינם גוף פיזי, לפי רמב"ם הם עשויים מגשם חמישי שהוא דבר פיזי לחלוטין, בעל מקום משקל נפח ומסה, אלא שהוא יותר 'ספירי'.
      אינרציה היא אכן רק שם לתופעה ולא טענה למציאות. אבל הטענה שיש להם נפש ורצון והודאה לה' היא טענה מציאותית עובדתית לקיומה של תודעה בגלגלים ובכוכבים ובצבא השמים.
      בכלל, לקרוא לזה 'גוף תורה' זה מגוחך. זה כמו לומר שלחדש שיש חור שחור זה גוף תורה.
      ג. הטענה שמה שלא נזכר בחז"ל אינו חלק מן האמונה – אין לה שום מקור ובסיס. ספרות חז"ל שהגיעה לידינו היא חלקית מהספרות שהיתה קיימת. וגם אם היתה מגיעה אלינו כל הספרות, וכי כל דבר הם חייבים לכתוב? והרי ספרות חז"ל נכתבה במשך הרבה דורות, ומה שלא כתבו הדור הראשון והשני והשלישי – לא מפקיע מתוך 'האמונה', על זה אין ויכוח, אז מדוע דוקא מה שלא כתבו הדור האחרון הוא קובע?
      בחז"ל גם לא נזכר שהמגשים את האל הוא מין. ולכן מה?
      ברור בחז"ל שהיתה צפיה במרכבה והיו בזה הרבה ענינים ורעיונות, ואעפ"כ לא כתבו ולא פירשו מלבד משפטים ספורים. מכיון שאין להניח שהמשפטים האלו הם כל תורת המרכבה, וכפי שאמרו בפירוש שלא רוצים להרחיב בזה. מכאן ברור שהיו תורות מרכבה עוברות בעל פה ולא נכתבו ב'ספרות חז"ל'. אי נמי נכתבו ולא הגיעו לידינו, אי נמי הגיעו לידינו ואתה מתעקש לא לקבל אותם.
      בכל מקרה גם אם נניח שרעיון הגלגול נכון ואינו חלק מ'האמונה', אלא הוא כמו גרביטציה, מה נפקא מינה? אם אני הגלגול של אברהם לינקולן, מה אכפת לי אם אני גלגול שלו בגלל שזה גוף תורה, או בגלל שזה גרביטציה?
      האמת היא שככל שלרעיון יש השלכות על הבנת דרכי האלהות עם בריותיו, (במישור הרוחני, ולא במישור הפיזי כגון חוק הכלים השלובים), הוא חלק מחכמת האלהות. משום שהוא מסביר את הצדק והיושר של האל ואת חכמתו בהתנהלו עם ברואיו ובמשפטם.
      ד. לענינינו לא חשוב מה הסיבה שהסתירו מעשה מרכבה ולימדו רק ליחידים. זו העובדה שכך היה.
      ה' לא מסתיר את הסודות, להיפך "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", אנשים חכמים מסתירים את הסודות מאלו שפחות חכמים, כי הם בגובה לבם אומרים "אני לא מבין ולכן זה שטויות".
      ה. התיעוד של המשנה מתעד גם דברים שהם הלכות למשה מסיני, וגם הרבה דברים שחדשו התנאים, מה שהותר לכתוב לא קשור לעצם החידוש. קודם שנכתב תלמוד היו הרבה חדושים מתחדשים בכל דור, וגם אחריו. אין שום הבדל מהותי. מלבד שישנה הסכמה לקבל את דברי התלמוד להלכה. – הקראים לא מאמינים בחדושים אלא להיפך, אך ורק במה שכתוב בתושב"כ. חז"ל האמינו שכל מה שתלמיד ותיק יחדש נאמר למשה בסיני, אבל לא עבר מדור לדור, הוא חלק מהתורה, ונשאר לאותו תלמיד לחדשו.
      לגבי שכר על לימוד תורה, אתה דורש פסוקים בשיר השירים, זה נחמד, אבל דרוש כל אחד יכול לדרוש כרצונו, מה שקובע הוא הסכמת הפוסקים. שים לב שכדי ליישב את דבריך אתה ממשיך ומתפלפל, שאין מידע על נכסים של ב"י, ולכן הוא קיבל שכר, מאיפה השטות הזו? ומאיפה שיהיה לך מידע על נכסיו? פשוט המצאה גרידא, ולפי זה ניסית ליישב דבריך שמה שכתבת שהוא המציא את ההיתר הכוונה שכר לתלמידים, אבל מי אמר שהוא קיבל כסף בצורה של שכר לתלמידים? (האמת שרבי יוסף קארו היה סוחר, הוא סחר בבדים, ולפי מסמך מהגניזה סחר גם ביהלומים).
      מה שכתבת שהלכה נקבעת לפי רוב מוסמכים. הרי כבר בטלה הסמיכה דורות רבים, ולאמוראי בבל לא היתה סמיכה, ואעפ"כ קבעו שהלכה כרבים. הרי חייבים לפסוק הלכה, וכי נפסוק כיחידים נגד הרבים? בכל מקרה במחלוקת רמב"ם ושאר הפוסקים הרמב"ם לא יותר סמוך או מוסמך מהם. דוקא לגבי הב"י הרי כשחדשו את הסמיכה בהסתמך על הרמב"ם, סמכו ראשונה את הבית יוסף, אזי אין לך סמוך גדול ממנו, ובפרט שהסכימו כל ישראל על ידו, איזה סמיכה יותר מזה אפשר לבקש?
      לדבריך לגבי נוכלות, אין טעם להתייחס, פלפולים של קטנות, אנשים שעשו קמיעות האמינו שהם עוזרים ולקחו שכר, בדיוק כמו אנשים שעשו כוסות רוח לפני מאה שנה, ובדיוק כמו הטיפולים הרפואיים של ימינו שבעתיד ידעו איזה שגיאות יש בהם. וכל מי שסיפק שירותים רוחניים והאמין שזה עוזר, הוא לא נוכל. קל וחומר שלא ידוע שזה לא עוזר, אלא זו דעתך, כשתוכיח אותה ותשכנע אותו והוא יכיר בצדקתך ובכל אופן ימשיך – אז יהיה נוכל.
      יסורי אהבה לא הוזכרו במשנה, אלא בתלמוד, ובתלמוד מבואר שאינם חינוך, ושיש עליהם שכר. לא מדובר על יסורים לשם שכר, אלא יסורים של אהבה – אבל יש עליהם שכר. כך גם איוב, יכל להסביר את יסוריו ביסורים של אהבה, אם תרצה 'חינוך', ולשאלת ההוגנות התשובה היא שיש עליהם שכר.
      בכל מקרה אתה שוב סתם מתפלפל בנקודה טפלה, איוב כפר בתחית המתים, ולכן אין שום סיבה לחשוב שהאמין בגלגולים, וזה לא רלבנטי לשאלה אם תהיה תחית המתים או אם יש גלגולים.
      כך גם לגבי הטענה שרמח"ל ורח"ו הם אותו פטנט, היא טפשית ומגוחכת, מדובר בשני אנשים שונים בתכלית וכמעט שאין ביניהם שום משותף. הם באים מרקע אחר מתרבות אחרת ובעלי השקפות שונות לגמרי וסגנון אחר לגמרי. נראה כאילו אתה סתם מכסה על טעות, או יותר גרוע מכך, לא מבדיל בין דברים שאינם קשורים זה לזה.
      אתה מחפש בגלגול שימוש מעשי, וזה למה? מה הקשר בין שאלות של השקפה ובין 'שימוש מעשי'? רעיון הגלגול הוא רעיון אמוני שמסביר את דרכי ה' בעולם, מה הקשר 'תחביב'? וכי הרעיון שה' מתנהל מדה כנגד מדה יש בו 'שימוש מעשי'? או הרעיון שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, או מאות רעיונות אחרים שלמדונו חכמים בדרכי ה'.
      עם כל הסעיפים ותתי הסעיפים, אתה לא מתקדם בכלום מבחינת הטיעון שלך, מלבד נסיונות לחפות על טעויות ואי דיוקים.
      בשורה תחתונה אתה לא יכול להוכיח כמובן שהגלגול לא נכון, אתה לא מוכיח שהוא הגיע ממקור זר. וגם מתעלם מהאפשרות שיש כן להוכיח את קיומו.
      כל מה שאתה אומר לגבי הגלגול מסתכם ב"לא נראה לי". ובכן, לך לא נראה, לאחרים כן נראה. איפה הבעיה?

  8. תקציר תשובה של בעלי הגלגול. בשונה ממנהגי עד כה אגיב על טענה במקומה ולא ברצף לפי סעיפים.
    א. מכיון שנאלצתי למחוק משפטים כמו "משלמים לך יותר כסף על כל מלה שאתה מוסיף", כבר ניתנה רשות למשחית להשחית…ערכנו וקיצרנו כלל התגובה וסגנונה. ואם אינך נוהג כך בערוץ היוטיוב שלך ומאפשר תגובות מזלזלות – זה עניינך.
    תשובה (גם לסעיף יז.) – חוץ מספר "מסילת ישרים" הנפוץ קיים גם ספר המוכר הרבה פחות "מסילת ישרים סדר ויכוח". שזה למעשה אותו ספר בנוסף פרק אחד מקדים. פרק זה בנוי כוויכוח בין "שכלתן"(רמבמיסט יענו) ל"חסיד"(מקובל). טענות שה"שכלתן" של רמח"ל טוען לטעמי פתיים, ההנחות שה"שכלתן" "נאלץ" לקבל לא יבשו אף מיסטיקן. בקיצור דבריו "ערוכים" והוא, כמובן מפסיד, כל הדיון שם מלאכותי\עשוי. כנראה זה הסיבה שגרסה זו של הספר לא ממש נפוצה. ראה נא. כשאני שוקל שתי ערכים – כבוד אישי. 2. אמינות דברי אודת תורת משה. אני מעדיף את השני. ולכן אני לא מוחק אף תגובה בערוץ היוטיוב שלי ולמחוק אני יכול. ולא עורך או מוחק https://milhemet-tora.blogspot.com/ באתר
    ושם אני יכול את שניהם. אמינות יתר חשובה לי מכבדי. ברגע שערכת – כל חשוד כערוך לצורכך כמו הוויכוח של "שכלתן" וחסיד" אצל הרמח"ל.
    ב. הוספת אי אלה גילויים על העולם אינו מינות. המצאת את זה.
    תשובה : נכון, הוספת גילויים על העולם אינם מינות כל עיקר. מקום ליבונם במוסדות אקדמיה. שאלה להבהרה- כת של יש"ו, בטרם פרץ גבולות העם ויצא החוצה, היה מינות או לא? ואם לא, מדוע. מדובר רק על תוספות, בזמנו לא נגרע דבר.
    ג. להבנתכם רמב"ם מייחס נשמה, שכל ורצון לירח ושמש והגלגלים שהוא מתאר זה גוף שממי פיזי. וזאת בין היתר על בסיס מספר פסוקי תורה בפרשנות קרובה לפשט. ודעה זו שלו היא חידוש בר השוואה עם חידוש הגילגול.
    תשובה (גם לסעיף יח.) : הצגתך דברי רמב"ם שטחית, אך נניח את זה כך. כמו שכתבתי, כזכור פעמיים, דעה זו שלא לא משפיע ולא משנה שום כלום, לשום דבר למעשה. וזהי השאלה שאני שאול שוב ושוב ושוב – האם מה נפקא מינה מעשית מאמונת הגלגול? כי אם אין – וגם הסכמנו שמצווה להאמין אין – אין לי שום וויכוח איתך.
    ד. חידושים מסוג זה אינם חידוש בגוף תורה כמו חידוש "חורים שחורים" בחלל אינם חידוש בגוף תורה.
    תשובה: יופי! כל הכבוד! מקום הראוי לליבון אמיתות טענתך, אם כן, באקדמיה. בהצלחה בפרס נובל.
    ה. לא נכון שמה שאינו נמסר בחז"ל אינו חלק מהאמונה. כי ברור שלא כל מורשת חז"ל הגיע עלינו. והרי דור אחרון של חז"ל שרשמו את שלא נרשם עד אז, וברור שהיה עוד מה לרשום ומדוע שלא ירשם מאוחר יותר.
    תשובה: מה שנמסר בחז"ל ויגיע עלינו בשלום לא נזקק להוכחת אמתותה אלא רק להוכחת היותה שלק מהמסורת. ולכן נקראת "אמונה". אם יש משהו שהיה שייך לאמונה אך מסורת זו אבדה – מצריך שתי ראיות. 1. ראית אמתותה. 2. ראית שייכות למסורת. אם יש 1. ואין שני – המקום הראוי לגילוי זה באקדמיה.
    ה. חז"ל לא קבעו שמגשים את הבורא הוא מין.
    תשובה: נכון. אבל זה חד משמעי במקרא.
    ו. ברור שהשגות חז"ל על נבואת יחזקאל המכונות "מעשה מרכבה" הרבה יותר רחבות מכמה פירורים שנרשמו. הרוב לא נרשם. ואילו נרשם לו יגיע עלינו. ואילו יגיע אתה מתעקש לא מקבל.
    תשובה: 1. ראה סעיף ה. 2. טרם דברנו על התוכן. לא מפני שכל טענתי מסתכמת ב"אני לא מבין את זה" (אפשר לחשוב איזו סיבוך!) אלא מפני שאתה מסרב לומר מה הוא הביטוי המעשי של הגלגול. אם אין ביטוי מעשי – ראה סעיף ה. אם יש – נדון עליו מי אמר שלא אקבל?
    ז. ומה הבדל אם רעיון הגלגול הוא חלק מתורת משה או תוצאה ממחקר\מדעי\היסטורי\כלשהו עם זה מועיל הבנה של חוכמת האלוקים את הצדק והיושר במעשיו?
    תשובה : ראה סעיפים ד,ה,ו.
    ח. אכן ה' לא מחזיק סודות , חכמים מסתירים את הסודות מאלו שפחות חכמים, כי הם בגובה לבם אומרים "אני לא מבין ולכן זה שטויות"
    תשובה: אני יכול למנות לך שורה די ארוכה של סיבות מתנ"ך או תלמוד בגינם הסתירו מידע. סיבה שהבאת לא אחד מהם. רמז – ראה סעיף א.
    ט. חזרה על טענה שחז"ל חידשו דברים שלא יגיעו עליהם במסורת.
    תשובה : 1. אם כוונתך "חידושי חז"ל" הכוונה לתקנות – אין קשר לנידון כלל. 2. אם כוונתך לגופי אמינה ולא הביאו ראיות – אין מקום לקבל, אך שמא תביא דוגמה או שתיים? היש כאלה כלל?
    י. מותר לך לדרוש פסוקים אלא שניתן לדרוש אותם אחרת.
    תשובה: העניין שזה לא דרש מקורי שלי. כך זה נדרש בחז"ל.
    יא. דברך מבוססים על השערה בדבר עיסוקו של ב"י.
    תשובה : לא. לעיסוקו אין שום השפע על השקפתי. https://www.youtube.com/watch?v=SbtgFcwD5Ug&t=5s
    יב. הסמיכה בוטלה ולכן אין מנוס אלא לפסוק לפי למה שיש. ולא יתכן לעשות זאת לפי יחיד.
    תשובה : קבלת שכר על הוראת תורה חילול ה' הוא כמו שברור מיומא פו : א
    "אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר" – כלומר מעשה של ת"ח שלמראית עיין בלבד יוצר רושם שקיבל טובת הנאה בזכות תורתו – חילול ה'. לאף אחד, אבל לאף אחד, אין סמכות להתיר חילול ה', לא ספק חילול ה', ולא מראית עיין חילול ה'. אילו נותני היתרים היו מתייחסים למקום זה בתלמוד ומפרשים אחרת, כלומר, אין זה קשור לקבלת טובת הנאה כמו שחשב רמב"ם אלא סיבה היא אחרת – גם אז קבלת טובת נאה על הוראת תורה היה בגדר "ספק חילול ה'" כי הרי לא נתן לבטל לגמרי את רמב"ם. אבל גם ספק חילול ה' אין לאף אחד סמכות להתיר.
    יג. ב"י דווקא חידש סמיכה על פי היתר רמב"ם ולכן זה הפסיקה.
    תשובה : ראה סעיפים יב ו יא.
    יד. דברך אודות חובת גילוי נאות של הסוחר כלפי הלקוח (שהם דרישת חוק בכל מדינה מתוקנת ועמדת ההלכה) הינם "פלפולים של קטנות". מותר להתפרנס משירותים רוחניים. העיקר שהנותן שירות מאמין שהוא עוזר ולא משנה מה קורה בפועל.
    תשובה בגוף הטענה.
    טו. איוב כפר בתחיית המתים ולכן למה שיאמין בגלגול. מכאן שעמדתו לא רלוונטית.
    תשובה: ספר איוב לא במקרה בתנ"ך אלא כדי ללמד. מה הוא מלמד? הספור מתחיל אחרי 7 משפטי פתיחה משאלה "החנם יירא איוב אלוקים?" (אגב, סטייה לדיון על שכר תורה, למה השאלה זו? למה ה' לא עונה בפשטות כמוך – לא חנם, ומותר?). בהמשך, כדי ללבן שאלה זו, ה' שולל מאיוב הכול חוץ מחיים. צעד הבא, חברי איוב מנהלים דיון אל פשר האסון. הם מעלים אפשרויות רבות, חוץ מאפשרות הגלגול. לא מעניין לנו כאן כשרות ההשקפה של איוב. מה שחשוב הוא שמסורת ישראל מעלה את ההשערות האלה בניסיון הסבר ולא גלגול, לומר – אלה הם ההשערות הלגיטימיות. סוף הספר הוא בהשגת איוב פרק מב :ה-ו – לְשֵֽׁמַע אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ: עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר. כלומר, חזרה לשאלה המקורית – החנם יירא איוב, כעת הבנתי שרק חנם ראוי לעבוד את ה' (נִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר) והאושר האמתי זה השגתו. וכאן, אגב, ההסבר המלא מה הם "איסורי אהבה" ומה פשר "את אשר יהב ה' יוכיח" – איוב מצהיר שבזכות האיסורים שעבר יגיע לאושר אמתי! ה' אהב אותו ויוכיח והוא אכן יגיע לאושר. וזה הפרס האמור.
    יז. לא נתן להשוות בין ויטאל לרמח"ל
    תשובה: ראה סעיף א.
    יח. מסרב להתייחס לשאלה האם יש או אין הבט מעשי לאמונת הגלגול. וזאת בין היתר מפני שקיימים הרבה רעיונות במסורת שאין להם הבט מעשי.
    תשובה : מדוע אתה מתחמק לומר מה הם ההשלכות המעשיות ואם יש? לדוגמאות שהבאת כן יש השלכות – אין מלאך עושה שתי שליחויות – ההשלכה להבנת המושג "קדושה". ראיון "מידה כנגד מידה" ייצב במידה רבה תוכן של מושג "צדק" אצל אנושות כולו.
    יט. "אתה לא יכול להוכיח כמובן שהגלגול לא נכון, אתה לא מוכיח שהוא הגיע ממקור זר. וגם מתעלם מהאפשרות שיש כן להוכיח את קיומו"
    תשובה: היות גלגול במקורות זרים עובדה מוסכמת. העדר מקורותיו במסורת ישראל מוסכמת גם היא. אם קיימים ראיות אמפיריות המקום הראוי לליבונם באקדמיה. לי יהיה או לא יהיה עניין ואפשרות להוכיח שאינו קיים רק אחרי הצהרה ברורה אם יש או אין לזה השלכות מעשיות ומה הם. מדוע אתה מתחמק מהדבר הפשוט הזה?

    1. צוות האתר

      לא בא לטעון בשבח עריכת סגנון או מלאכותיות, רק מזכיר, שאם מישהו רוצה מאד לראות את לשונך הזהב ימצאנו בערוץ המקביל (לא בדקתי, אני סומך על מה שכתבת) וישקול שכרו כנגד הפסדו.
      הסיבה שנהרג ישו הנוצרי, לפי התלמוד, משום ש'כישף והסית והדיח', יש בדבריו גם הסתה נגד ההלכה כלומר קיום דין התורה, כגון בקטיפת מלילות בשבת ועוד. תלמידיו נחשבו כמינים מעוד סיבות מן הסתם, וכבר בתלמוד בסיפור מזמן רבן גמליאל מובאת האמירה של ישו שלא בא לגרוע מן התורה, כאמירה שמוטלת בערבון מוגבל.
      טענתך העיקרית בתגובה זו, היא נפקא מינה מעשית מאמונת הגלגול. ולצערי אני לא מבין את הטענה. מפני מה בהסברת דרכי האלהות בעולם צריכה להיות נפקא מינה מעשית? האם בצפיה במרכבה יש נפקא מינה מעשית?
      האמת היא שאצל בעלי הקבלה התבארו הרבה נפקא מינות מעשיות בענין הגלגול, למשל, האר"י אמר על עצמו שהוא משורש קין, ולכן נזהר מלהרוג אפילו פשפש וכינה. הרעיון בזה הוא שישנם הרבה סוגי טיפוסים ומה שטוב לזה לא בהכרח טוב לזה, מבחינה רוחנית, אביי למשל היה הורג כינים, אבל לאר"י זה לא היה טוב מבחינה רוחנית. יש הרבה דוגמאות בהלכה שמביאים ענינים ע"פ קבלה שיסודם באמונת הגלגול. ובאופן כללי, הגלגול של אדם הוא עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. (למשל, אם אני גלגול משה רבינו, התפקיד שלי ללמד את ישראל תורה ולגאול אותם….)
      אבל אני לא מבין את הטענה מעיקרא, מדוע הבנת דרכי ה' צריכה להוציא 'נפקא מינה מעשית', הרי לפי הרמב"ם עיקר המטרה והתכלית הוא להשכיל ולהבין, וגם לפי המקובלים ידיעת דרכי ה' היא התכלית. ולא הצריכו נפקא מינה מעשית מכל זה.
      הדימוי של חורים שחורים כתבתי כלפי השכל של הגלגלים או של הכוכבים, שאתה כתבת שהרמב"ם לא מחדש כן, משמע אם היה מחדש כן היה מינות בידו. ענין הגלגולים אינו תיאור מציאות של הכוכבים, אלא ביאור דרכי ה' הנהגתו ומשפטו, וביאור התפקיד ועבודת ה' של היחיד.
      אתה דורש 'ראיית שייכות למסורת', אבל אתה יוצא מהנחה מראש שכל מסורת שקשורה לקבלה היא שקרית ומזוייפת וגם אנשים שנחשבו כגדולי הדור או כגדולי הדורות והוכרו כענקי עולם וכצדיקים היו שקרנים וזייפנים. איזה מקום למסורת יש כאן? הרי ברור שאם היית פוגש את רבי חנינא בן דוסא שהיה מלומד בנסים או את רבי פנחס בן יאיר, היית אומר עליהם אותו דבר שהם שקרנים ונוכלים וזייפנים, ושאין הבדל בינם לבין רח"ו כי זה 'אותו פטנט'.
      הרי גם אתה יודע שהיתה מסורת איש מפי איש על קבלה הרבה לפני פרסום הזהר, כפי שמתאר הרמב"ן, ואחרים לפניו, והיו הרבה ספרי קבלה שהיו קשורים במסורות, וגם מודה שחכמת המרכבה שמוזכר בתלמוד לא נתפרשה בתלמוד, אלא עברה במסורת מרב לתלמיד. – אי אפשר להוכיח יותר מזה, בדיוק כמו כל חלק אחר במסורת. הרי אין לך הוכחה שבין שמעון הצדיק לבין הלל הזקן עבר כל פרט במסורת, אתה רק יודע שחכמים השתדלו מאד לשמור על המסורת, ושההלכה נקבעה גם אז ע"י אנשים שנחשבו כצדיקים ישרים ותמימים ויודעים את כל התורה כולה. זה בדיוק המצב בענין הקבלה. ונמצאת טענת היעדר המסורת מבוססת על הנחת עצמה, המסורת בנויה על אמון בחכמים ובחכמה, ואתה מאמין למסורת א' כי היא מוצאת חן בעיניך, ודוחה מסורת ב' כי אינה מוצאת חן בעיניך, ומיתמם 'אין מסורת'.
      אם ידוע שהיו בזמן חז"ל מסורות אישיות בענין צפיה במרכבה ומראות אלהים, ואנו רואים בזמן ראשוני הראשונים מסורות כאלו, על זה אומרים נראה כמו ברוז והולך כמו ברוז – כנראה ברוז. תמיד היו בעלי רזין ומעטים שעסקו בדברים כאלו, וגם בזמן הגאונים מובא בתשובות הגאונים שהיו כאלו שעסקו בתורות אלו, כנראה שיש איזה קשר והמשכיות. יכול להיות שהיו חידושים, יכול להיות שהיו שיבושים, אבל להכחיש את הכל וללעוג לזה כאילו מדובר בבדיות שהמציאו מהבטן? פשוט לא הגיוני, סתם זלזול באינטלגנציה. בכל האומות היו מסורות אזוטריות עתיקות, ולמה נגרע חלקנו? למה לרעיונות ההודיים שהועלו בשלב מסויים על הכתב, אתה מאמין שהם רעיונות הודיים, ולא טוען שגנבו אותם מהיהודים. ואילו את הרעיונות היהודים שגדולי ישראל מצאו בהם טעם ותוכן, אתה אפילו לא מנסה להבין אלא פוסל אותם קטגורית מראש? אתה חושב שהגר"א האמין בקבלה מכח שטיפת מח? הרי הוא עשה כרצונו וסמך על דעתו וחכמתו. גם היעב"ץ שהדגיש את איחור הזהר, קידש את חכמת הקבלה עצמה, למרות שסבר בבירור שהזהר נכתב ע"י חכם ספרדי במאה ה13. פסילה של כל החכמה הזו וכל התורה הזו, בלי שום סיבה, נראית לי התנשאות וזלזול באינטלגנציה, שלא מצדיקה את עצמה בשום צורה. או שמא אתה משער שצופי המרכבה האמוראים גילו זה לזה בסוד את הרעיונות האריסטוטליים?? אני מטיל ספק ברעיון זה…
      לגבי חילול ה', אתה שוב נכנס למצב סתירתי. מה הוא חילול ה' – נקבע ע"י פוסקי הלכה, אין משמעות לפסיקת יחיד. אתה קובע קריטריון להיות פוסק הלכה – מי שפוסק כמוני בסוגיית חילול ה', ונמצא הקריטריון בנוי על הנחת עצמו. מי שיש לו כבוד למסורת, ויודע שיפתח בדורו כשמואל בדורו, והשופט אשר יהיה בימים ההם הוא הקובע. ואינו מתגאה לומר שרק הוא יכול לקבוע מה הוא חילול ה', יודה על כרחו שגם חילול ה' נקבע ע"י פוסקי הלכה. ומי הם פוסקי הלכה לא נקבע לפי "מי שמסכים אתי", אלא לפי מי שהוכר באומה כפוסק הלכה, ואין לך פוסק גדול ממרן הב"י, וכמובן אין זו רק שיטתו, כי כשהוא דעת יחיד דבריו נדחים לפעמים, אבל כאן הסכימו כך רוב הפוסקים שבכל דור ובכל אתר. ואין סיבה לחשוב שרק אתה יותר חכם מהם ויודע מה הוא חילול ה' ומה לא. (ועוד, הלא הרבה פוסקים מתירים לא לקחו כסף על לימוד תורה, למשל החזו"א, התפרנס רק ממכירת ספריו ולא לקח לירה מאף אדם ואעפ"כ התיר, וכמוהו רבים)
      אגב, על סמך דאגתך היתרה לחילול ה', אתה מרשה לעצמך להיכנס בכלל "כי דבר ה' בזה" בדברי בזיון וחירופים על הב"י, בציור של פינוקיו, ובכל מיני טענות מגוחכות, כגון שהוא לא ידע את לוח השנה… הרי ספר המגיד כלל לא יצא מידיו של הב"י, התפרסם שנים רבות מאוחר יותר, והוא עבר עריכה כידוע, ואם נניח שהתאריכים שגויים, מה זה קשור לב"י???? ואיך מלאך לבך לשלוח ידך במשיח ה', ולאחר מכן לדבר על חילול ה'???? יש חילול ה' יותר גדול מכל ההשמצות שלך על אנשים ישרים תמימים וצדיקים שהנחילו לנו את התורה? וכמו שאמרתי, ברור לי שגם אם היית פוגש את רשב"י עצמו, והיה אומר לך "ראיתי בני עליה והם מועטים אם שניים הם אני ובני הם", או "יכולני לפטור את כל העולם מן הדין", היית מוציא עליו סרטון שהוא נוכל ושקרן.
      אני מעדיף לא להיכנס לשאר הדקדוקי עניות שבהם אתה מנסה ליישב דבריך, כי זה סתם מסיט את הדיון לפלפולי סרק, אתה כותב בשמי "לא ניתן להשוות בין ויטאל לרמח"ל", האמנם זה מה שאמרתי? ניתן לעשות השוואות בין אישים במקרה שיש נקודות השוואה. אבל מה הקשר כשאני מדבר איתך על א', לשלוח אותי לסרטון השמצות על ב'?? ונניח שרח"ו הלך למכשפים, האם גם רמח"ל הלך? מה הקשר? ניתן להשוות מה שרוצים, אבל בלתי אפשרי לפסול אדם א' על סמך השמצות ספציפיות שאמרת על אדם ב'.

  9. "רק מזכיר, שאם מישהו רוצה מאד לראות את לשונך הזהב ימצאנו בערוץ המקביל" – ממש לקחת את זה בחשבון מראש? נו באמת. כאמור, אני לא מוחק או עורך דברים שכוונו להעליב אותי כי אמינות עדיפה עלי משמירת כבודי. ומה שקול שלך?
    אתה הרי הבנת מטרת שאלה על יש"ו, אז למה לענות בסעיפים טכניים? נניח שדוגמה זו לא הכי מתאימה, הרי לא חסר דוגמאות. ככה – האם יש חידוש כזה שיחשב מבחינתך מינות? אם כן מה הגדר. לדוגמה. בזמנו של שבתאי צבי לא היה אף רב ידוע שיצאה נגדו, ובכלל, הוא הוכר ככוזב לא בהתאם לדבריו או מעשיו, אלא בגלל שסולטן הכריח אותו להתאסלם, ובכך הציל את היהדות. כי ואילו אותו סולטן היה פשוט הורג אותו – ייתכן שעד היום היה נחשב קדוש מעונה על קידוש ה' אצל כולם (חוץ מכמה דרדעים).
    מדוע אני מסרב לקבל מה שהמון האדיר של הנחשבים לגדולים הכירו בו כהד המסורת? פשוט מאוד – אף אחד לא טוען למסורת! שם טוב דה ליון לא טוען שפרסם ספר אשר קבל במוסרת סודית, אלא מצא! אר"י לא טוען שדעותיו מבוססי מסורת סודית, אלא נגלה לו. רמב"ן גם לא טוען למסורת סודית שהיה בידו מחז"ל. "גילויים" מותרים רק דרך נבוא. מישהו מהם טוען לנבוא? כך שאני לא צריך כלל להתלבט.
    ההנחה שחז"ל מסרו בסוד אי אלה תובנות על דרכי ה' אשר למדי מנבואת יחזקאל לא מתיישבת על האמור בתלמוד. בהקשר ל"מעשה מרכבה" תלמוד מזכיר כמה וכמה מקרים של דרשת התלמיד לפני הרב!!!! התלמיד מוסר לרבו מידע סודי? בפרטים כאן – https://www.youtube.com/watch?v=agv_q3qNt9E&t=3s
    בקיצור – זה לא עדות על קיום מסורת סודית אלא אימון בדרישת כבוד ה' (כמו שזה גם כתוב די ברור במקום). אבל, נניח לשיטתך שכן. אכן היה מסורת סודית. אז מה טענתך? שכל אחד שיטען שהוא הנושא אותה מסורת הוא הנושא? אבל כל אלה, אר"י ויטאל, רמח"ל, רמב"ן אפילו לא טענים את זה. מצא לי משהו שזה טענתו – "אני קבלתי מפוני, פלוני מאלמוני, אלמוני מ… והוא קיבל מעזרא". מה נטען? מצאתי, נתגלה…נו, שואיין.
    תאריכים זה לא בעיה יחידה ב"מגד מישרים". המגיד חילק לו הבטחות הרבה שלא יתקיימו. לדוגמה – בניך יהיו ראשי סנהדרין. נו? מישהו בכלל מכיר אותם?
    כלל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" נדרש מהפסוק "כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט …" דברים פ' יז:ח והמשכו. מילת המפתח "כי יפלא" – יפתח בדורו יכול לפסוק בעניין נפלא ממך, אבל לא בדבר ידוע וגמור – חז"ל קבוע כבר – טובת הנאה מכבוד תורה חילול ה'. יבוא ב"י ויומר "למה מי הם? אני הקובע!"? חוץ מי זה העניין יותר מידי ברור מספר איוב. ממש שקוף. איך זה ששכחת ממינו?
    אתה מתעלם מכך שרבי חנינא בן דוסא וגם רשב"י ראו באיסור חמור התפרנסות מהתורה – להם הייתי מאמין.
    אבל הכי חשוב הוא שסוף סוף הסברת מה הם ההשלכות למעשה מאמונת הגלגול. לא מבין למה זה לקח כל כך הרבה זמן! ובכן, אם לי או לך ראוי להימנע מרמיסת כינים מפני שבגלגול אחר היה דבר מה פירוש הדבר שאדם נושא באחריות (לא משנה איזו רמה או סוג) על מה שאין ולא יכול להיות לו תודעה עליו. כלומר – ה' עושה עוול לפי שיטה זו. זהו אשר אמרתי – ברגע שתגדיר מה הם ההשלכות – תתנגש בערכי היהדות. ולא הייתה יכול לאורך זמן להתכחש מקיומם כי הרי רק בעבור ההשלכות אלה פונים עליך הפתיים – בתקווה למצאו פתרון קסם.

    1. צוות האתר

      אני משתדל לא להיות קטנוני, ולהתייחס לעיקר הנושא.
      מה הוא מינות?
      הרמב"ם כתב את רשימת 'אלו הן הנקראים מינים' על פי התלמוד, לא רואה שום סיבה או צורך להוסיף עליהם. שום 'חידוש' אינו מינות, אם אינו עונה לגדר מינות בהלכה – שמבטל חלק מהתורה, או שמבטל עיקר מן העיקרים.
      שבתאי צבי מתחילה אכן הוערך ע"י רבים כי לא עבר על ההלכה, ולא על אחד מהעיקרים. ברגע שהוא עבר על ההלכה, אנשים התחילו לקלוט שהוא מין. האמת שעוד לפני שהתאסלם התיר עריות והתיר חלב וכו', אלא שאנשים או שלא ידעו ולא האמינו, או שחשבו בתמימות שמותר לו כי הוא נביא.
      טכנית, בהחלט יתכן שמישהו שהוא מין היה נחשב קדוש מעונה, יש טעויות באשר למהותם של אנשים, מה לעשות. עד היום לא ברור מה היה דוד הראובני, ועוד אנשים כמוהו, מה זה קשור לכאן?
      כתבת ששם טוב די ליון לא דיבר על מסורת סודית, אולי כוונתך למשה די ליאון. אתה כותב שהוא לא אומר שקיבל את הספר במסורת סודית אלא מצא. אני לא ראיתי בשום מקום שהוא אומר שמצא את הספר. הוא לא כתב על הספר שום דבר מעבר למה שכתוב בתוך הספר. שמדובר במסורות סודיות שמגיעות מגדולי החכמים.
      אני לא שואל מדוע אתה מסרב לקבל מסורת, אין לי בעיה שלא תקבל. אני רק מתייחס לטענתך שאין מסורת, שזו היתממות. יש מסורת. אם אתה בוחר לא להאמין לה, או שאתה אומר שאמינותה פחותה מהמסורת ההלכתית, זה בהחלט ייתכן. זו מסורת בדרגה ב'. אז מה? זה אומר שאין מסורת. זה אומר שהמסורת ההלכתית היא מעולה.
      לא רוצה להאמין, אל תאמין. אבל אל תצא בהכרזות ש'אין מסורת'.
      אתה כותב שרמב"ן לא טוען למסורת סודית שהיתה בידו מחז"ל, והרי ידוע שהרמב"ן כותב בהקדמתו שאי אפשר להבין סתרי תורה אלא מפי רב, מפה לאוזן. ואם כן איך לדעתו התחילה המסורת הזו? וכשקיבל מסורת קבלית מהגאונים למשל ולא ביארו לו, הודה שאין להבינה בלי מסורת על פה, ולא בדה מלבו כלום:
      "וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם". ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון. ולא זכינו בהם".
      ומה שאין הרמב"ן יודע להרכיב רשימה של דור אחר דור דרך מי עברה לו המסורת, הרי גם בהלכה רוב פעמים לא ידעו להרכיב רשימות, וכל אחד אמר מה שקיבל מרבו.
      מקובלים לא התרשמו בהכרח ממה שמישהו כתב רעיון על נייר וייחס אותו לתנא פלוני. והראיה היא שספרי הקנה הפליאה והתמונה יוחסו לר' נחוניא בן הקנה, שהיה תנא גדול לכאורה לא פחות מרשב"י, אבל בפועל המקובלים התלוננו עליהם שיש בהם כל מיני זיופים ודברים שגויים. ולא עשו אותם לעיקר גדול כמו את ספר הזהר. ולא התרשמו יותר מדי לא מהיחוס ולא מהתוכן הקבלי. וכבר היכו אותו על קדקדו המחברים שיש בו דברי הבל וליצנות ושיבושים. שלא לדבר על הספרים שיוחסו לחנוך בן ירד, ברוך בן נריה, עזרא הסופר, ולא עשו שום רושם. כי אין סיבה להניח שהמקובלים היו פתאים יותר מהדרדעים. ואם אתה רואה היום מקובל פתי, הרי כך אתה רואה גם בעל הלכה פתי, והעולם מורכב מפתאים ומערומים. עובדה שרבי אברהם אלבועפיה שנקרא 'הנביא', כתב ספרים ארוכים ומרשימים לא פחות מהזהר – לעין ההדיוט – ואעפ"כ נדחה, המקובלים החליטו שהוא לא נביא ולא נאמן, והרשב"א כותב שהוא משוגע, נכון שפה ושם השתמשו ברעיונות שלו, אבל הוא לא קיבל הילה של קדושה ולא שום דבר מעבר. גם בתחום הקבלה יש דברים שעושים רושם, ויש דברים שנדחים.
      (וכך כתב הרשב"א כשהובאו לפניו כל מיני כתבי סודות ושאלו אותם האם הם מוסמכים: "ישראל נוחלי דת האמת בני יעקב איש אמת כלו זרע אמת נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה חקירה אחר חקירה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת". אין לי סיבה לחשוב ששלושים שנה לאחר מכן, כשהתפרסם הזוהר, השתנה עם ישראל, ותלמידי הרשב"א, או רבינו בחיי, או כל חכם אחר שחי באותו מקום, הפך לפתי ואמר על כל מה שמצא אני מאמין. פתיות היא לחשוב שכך זה עובד).
      האר"י לא טען שיש לו מסורת, כי האר"י היה פרשן, הוא העמיק בדברי הזהר ופירש אותם. כך גם הגר"א וגם הרמח"ל. הם היו פרשנים. כמובן שתוכ"ד הפירוש באים גם חידושים, כמו בהלכה. אבל עיקרי התורות בנויות בדרך של מסורת, כמו בהלכה. שיש בסיס שעובר במסורת, ופירושים והרחבות בכל הדורות.
      לדידך אין משמעות לפרשנות כי אתה לא מאמין גם בעיקרי הדברים. אבל מי שמאמין שיש בסיס שעבר במסורת, יש לו ענין רב בפרשנות. והוא משתומם לראות שכל מי שניסה להבין ראה שדברי האר"י הם פרשנות שאין דרך אנושית להגיע אליה.
      קיצורו של דבר, מבחינת המבנה אין שום הבדל בין הלכה לקבלה, ההבדל היחיד הוא שהמסורת הקבלית היא לא באותה רמה ודרגה של המסורת ההלכתית, וכן שההלכה היא עיקר אמונה ומי שמכחיש תושבע"פ הוא מין, ואילו בקבלה אינו כן.

      אתה כותב ש'גילויים' מותרים רק ע"י נביא.
      איני מבין משפט זה, בהלכה, גם נביא לא קובע – לא בשמים היא. ואילו בהבנת דרכי האלהות, אין שום איסור ו'היתר', חז"ל השתמשו ברוח הקדש, ולמרות שלא היו נביאים היו צופים במרכבה, שזה סוג של גילוי רוחני, כמתואר באורך בתלמוד.

      מה שהמגיד הבטיח דברים שלא התגשמו, הוא נובע מעצם התופעה של המגיד, אין המדובר בנבואה (שגם היא תלויה בהנהגת האדם), אלא בסוג של השגה של דבר שראוי להיות. הערך של המגיד הוא לא בגילוי עתידות, אלא בהבנת עומק נשמת האדם ויחסה אל האלהות.

      לגבי פסיקת הלכה. הטיעון שלך מסרס את כל האמור בתורה.
      הרי בכל ויכוח שלא יהיה בין שני חכמים או בין שני אנשים פשוטים, כל צד דבק בעמדתו ובטוח שהוא צודק. ואם כן מבחינתו אין 'כי יפלא', ולא פלא שימרה את פי הסנהדרין, אבל סופו יהיה שיומת כזקן ממרא. לך בטוח שפרשנות א' היא נכונה, לי לא ברור על סמך מה זה בטוח אצלך, אבל זה לא משנה, כל עוד אדם אחר שחכם לא פחות ממך, ואפילו אם היה חכם פחות ממך, חושב אחרת, יש כאן ספק, וזה כי יפלא, ומי שמכריע זה רוב החכמים ולא אתה.
      ולדבריך כל חכם שתהיה לו דעה יכחיש סמכות הסנהדרין. מה סופו יהיה אתה יודע.
      אגב, אם דיברנו על מינות, פרישה מן הציבור נחשבת כמינות הפורש מדרכי ציבור אין מתאבלים עליו. זה לא פשוט להחליט מי נחשב פורש מן הציבור. אבל יש יסוד סביר לחשוב, שאם מישהו פוסל את כל מערכת הפסיקה ההלכתית בשש מאות השנים האחרונות, באיזו שהיא טענת סרק – שהוא מתקרב בצעדי ענק להגדרה זו של מינות. זה הרבה יותר חמור מאשר אי אמונה בקבלה. זו מינות רשמית.
      אתה כמובן מניח שגם רחב"ד אסר לקבל מילגה על לימוד תורה, כי אתה מניח שדבריך הם האמת, וזה שוב מעגלי. אבל אני מתקשה להאמין שאתה תקבל סמכות של אדם שמאמין בנסים ובמופתים – רק בגלל שאינו לוקח כסף על תלמוד תורה, יותר סביר שתוציא נגדו סרטון השמצות, או תשלח לסרטון השמצות של מישהו אחר, בדיוק כמו שעשית עם הרמח"ל, שלא לקח כסף על תלמוד תורה ולא גילה דעתו בנושא, והחלטת מיד שהוא רמאי.

      טיעונך העיקרי הוא שהרעיון שלכל אדם יש תפקיד רוחני שונה משל חברו, סותר את העיקרון של שכר ועונש.
      ומדובר בדברים בדויים גרידא.
      אין שום קשר ל'נשיאת אחריות', תפקיד רוחני הוא לא עונש, הוא נגזר מהיכולות והתכונות של כל אדם.
      וזה בכלל לא משנה אם התכונות האלו הן מולדות, גנטיות, נרכשות חברתית, הושתלו בניתוח.
      לכל אדם יש תפקיד רוחני.
      ואין כאן שום עוול. הרי גם אם לא נאמין בגלגולים, רואים אנו שלכל אדם יש תכונות שונות, וכי זה עוול?
      זה חלק מהתכנית והיופי של העולם, שאין שני אנשים שוים זה לזה, ולכל אחד יש תפקיד מעט שונה. ויש שהתפקיד שונה מאד. יש כהנים, יש לויים, יש נביאים, חכמים, טפשים, עשירים, עניים.
      אין כאן שום קשר לפתרון קסם. להיפך, אדם לא רוצה להסתפק בלקיים את ההלכה בלבד. הוא רוצה לדעת איך יתקן את עצמו, מה טוב בשבילו, מה יגרום לו להתעלות. ולכן ידיעת התכונות שלו והתפקיד שלו עוזרים. לא בהכרח דרך הרעיון של גלגול. אבל הרעיון הזה הוא אפשרות אחת מתוך רבות, לעסוק בשאלה מה התפקיד האישי שלי.
      אין כאן שום עוול, ושום קשר לשכר ועונש. פשוט טענת הבל.
      ויותר היה לך לטעון על האמור בחז"ל שבעוון נדרים בניו של אדם מתים, ועוד כל מיני דברים שבעוון של אחד מתים אחרים, או להיפך, שבזכות מעשי הבן זוכה האב, ועוד כיוצא בו.
      ושוב אזכיר לך, מה הם העיקרים ומה הם ערכי היהדות, ומה הפרשנות שלהם, זה נתון לפרשנויות, הסמכות לקבוע איזו פרשנות נכונה – לא נמצאת אצלך, אלא אצל פוסקי ההלכה. יש היררכיה שמחליטה.
      המין אינו נידון כישראל, יינו יין נסך, מורידין ולא מעלין, זה נושא הלכתי. ולכן גם הגדרת המין היא נושא הלכתי. אם אדם יגיד משהו שנשמע כמו כפירה בשכר ועונש, בית הדין יצטרך לקבוע האם הוא מין או לאו. אין משמעות לקביעה של יחיד על סמך פרשנות שלו. זה דברים בטלים. במקרה הטוב היחיד יהפוך את עצמו לפורש מן הציבור ויצטרף לרכבת המינים.

  10. סלח לי שכחתי . רמח"ל. אתה צודק, פשוט אין לי סרטון עליו. אבל "מסילת מישרים סדר וויכוח" מספיק טוב. מה גם, שיש לא עוד ספר עם וויכוח "ערוך" באותה מידה של הגינות. שכחתי מה שמו, עם תתעקש אמצא, אבל די בטוח שאתה יודע.

    1. קראתי שוב ושוב ולא הבנתי מה רצונך לטעון כלפי הרמח"ל?
      בזמנו היה מקובל לכתוב ספרים בכמה סגנונות, בדרך שירה, בדרך של פרקים וכן בדרך של ויכוח. ועוד.
      זו לא איזה תוכנית זדונית של מישהו פשוט זה מה שאהבו וכל מחבר רצה שיקראו את ספריו וכתב בהתאם. למשל הכוזרי הוא ספר שהתפרסם מאוד וגם שם הויכוח לא הכי מושלם לו באמת היו מתווכחים עם כומר או פילוסוף כנראה הויכוח היה ארוך יותר. אבל זו לא מטרת הספר אלא ללמד בדרך שילמדו.

      אגב מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).
      ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר. והדברים פשוטים.

  11. קראתי שוב ושוב ולא הבנתי מה רצונך לטעון כלפי הרמח"ל?
    בזמנו היה מקובל לכתוב ספרים בכמה סגנונות, בדרך שירה, בדרך של פרקים וכן בדרך של ויכוח. ועוד.
    זו לא איזה תוכנית זדונית של מישהו פשוט זה מה שאהבו וכל מחבר רצה שיקראו את ספריו וכתב בהתאם. למשל הכוזרי הוא ספר שהתפרסם מאוד וגם שם הויכוח לא הכי מושלם לו באמת היו מתווכחים עם כומר או פילוסוף כנראה הויכוח היה ארוך יותר. אבל זו לא מטרת הספר אלא ללמד בדרך שילמדו.

    אגב מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).
    ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר. והדברים פשוטים.

    1. נוריאל. אכן. אפשר למנות כמה וכמה ספרים שנכתבו בסגנון זה. הרמח"ל לא המציא את הסגנון. סגנון זה נוח מאוד לצורך בירור עניין שבמחלוקת. נוח גם למחבר וגם לקורא. רק בעיה אחד קטנה – המחבר כאן מציג שתי הצדדים מנוגדים ומנהל כביכול וויכוח ביניהם, כאשר צד אחד זה למעשה הוא. לכן, במצב כזה, עליו להציג עמדת בר שיח בצורה סופר הוגנת. ורמח"ל עשה הפוך. דברים שהוא הכניס בפי הבר פלוגתא הם לא אופייניים לבר פלוגתא ואף מטופשים. הוא לא הציג את עמדתו בצורה הוגנת ולכן במקרה זה עצם עריכת ספר בסגנון זה יצר הטעיה. וגם כאן, באתר זה, דברי נערכו במוצהר.

      1. בס"ד
        שמע נא, כל הספרים שבסגנון הנ"ל בנויים כך, לא תמצא בהם שיח אמיתי כי זו לא המטרה, הרמח"ל דוחה את טענות השכלתן בויכוח בדיוק כמו שהוא דוחה את הטענות במסילת ישרים רק ששם אין מי שטוען אותם.
        ידידי, קשה להרבה אנשים לקרוא, ואם משהו נכתה בצורה של שיח זה מעניין אף אחד שקונה ספר כזה לא באמת מצפה לשמוע את טענות הצד השני לאשורם, הוא רוצה לשמוע את דעתו של הכותב ותו לא.
        גם היום יש מונולוגים כאלה ברחבי האינטרנט שאנשים כותבים מעיין דייון דמיוני וכך זה מעניין לקרוא אף אחד לא חושב שבזה מסתכמת כל דעתו של הצד השני, זה רק מעניין לקרוא וזה כל העניין. אם אנחנו רואים מרצה שמצחיק וסוחף את הקהל זה אומר שהוא מרמה אותם ומנסח לחפות על זה בלשון חלקה? אולי הוא פשוט באמת ובתמים (מאמין בדרכו ורוצה טוב ומה לעשות שמידי פעם צריך להצחיק כי אחרת בהרצאה ארוכה אנשים מנמנמים?)
        אין שום דבר לא הוגן בזה בפרט שזה היה ידוע ומפורסם כך שאין פה רמייה כלל.
        בפרט וסלח לי שאני אומר, שמתוך תיאורך את הויכוח ניכר שלא ממש קראת אותו, אז איך תביע דעה כל כך קשה שהדברים נכתבו בחוסר הגינות?
        האם זה הוגן שאדם שאינך מכיר, אדם שכותב בספרים שלו על תיקון המידות, וכל מטרת הספר שלו על פניו לטוב, תבוא ותשמיץ אותו בלי שום בדל של ראיה? ומה זה בדיוק אומר עליך אני תוהה? האם בכל מחיר תחזיק בדעתך? האם השיח שאנחנו מנהלים כאן יש לו תכלית של שינוי או רק התנצחות?

  12. האין ביכולך לבטה את אותם טענות\רעיונות\ראיות יותר קצר?
    א. בעניין המינות וחידושים. לא הבנת אותי. איני מנסה להוכיח לך דבר. רק בורר את עמדתך. לשיטתך אין שום מגבלות על חידושים בדת. הבנתי נכון?
    ב. כדי להמעיט בבירורים. תן נא הגדרה מה נידרש מהמידע כלשהי כדי שתקרא "יגיע במסורת". וכיוון שהזכרת, בבקשה ממך, הגדרה נוספת "יגיע במסורת סוג ב"
    כל זה כדי שנחסוך במלל. ועוד דבר לשם אותה מטרה – שאלה : מקובלים אשר נותנים עצות מעשיות על סמך גלגולים. עצות מסוג "כדי להצליח בעסקים, זיווג, ילדים וכו' צריך אתה לעשות כך וכך" נוכלים או לא?
    אדחה דיון עד קבלת תשובתך. אסתפק בהבהרה קטנה בעניין "יפתח בדורו". ראה נא. ספקות הלכתיות ניתן לחלק לג' סוגים. א. דבר חדש. נניח זה עתה נכנס לחיינו שימוש בחשמל. מה דינם של מכשרים חשמליים בשבת? בתלמוד אין על זה דבר. זה מקרה קלסי של "יפתח בדורו". ב. דבר ישן אך נתן להבין את הנאמר בתלמוד בכמה אופנים. גם כאן תוכל לטעון "יפתח בדודו". ג. דבר ישן ועמדת התלמוד ברורה! כאן אין ל יפתח מה לעשות. וכל המערער הינו כקורח ועידתו. ומה לעשות? עמדת התלמוד ומשנה בעניין היות הנאה מתלמוד תורה חילול ה' חד משמעית. מה גם שעמדת המקרא הוא חד משמעי כפי שלמדנו בספר איוב. מה גם שאף אחד מאלה שדנו בהיתר איסור הנאה מת"ת לא התייחסו להיבט זה – חילול ה'. שאלה היש חילול ה' בקבלת שכר על הוראת התורה לא מוזכרת לא על ידי ב"י ולא רשב"ץ. כך שאף "יפתח בדורו" אין לך כאן כי יפתח שלך פשוט שכח להתייחס לשאלה "זניחה" זו.

    1. צוות האתר

      אני מתבטא בצורה מאד קצרה. הבעיה שאני כותב הרבה דברים, כפי שנצרך לפי הנושא הנדון. מקוה שתעמוד בזה. (אם אתה אמור להתמודד עם הזהר וכתבי האר"י, אתה חייב לפתח גישה לטקסטים ארוכים…)
      א. אני לא יודע על איזה 'מגבלות' אתה מדבר. אם אתה מתכוין ל'מינות' – יש רשימה של מינים, מעבר לזה אין צורך להוסיף.
      אני גם לא יודע מה אתה מגדיר חדוש, ואיזה סוג בעיה אתה מזהה בו. במקום לראיין אותי, פשוט תגיד איזו בעיה אתה מוצא בגלגולים, מלבד זה שהרעיון לא נראה לך.
      ב. אין הגדרה לא למסורת סוג א' ולא למסורת סוג ב', זה לא דבר שעובד ע"פ קריטריונים, מסורת היא דבר חי, הצורה בה לומדים ומבינים את התורה בכל דור, ולומדים אותה מרב לתלמיד. התורה היא לא רק הלכה, היא גם ההבנה של התורה, ההבנה של הנביאים, הבנת דרכי ה', הבנת המאורעות המתוארים בתורה ובנביאים, הכרת אופי החכמים ודרכי לימודם והתנהגותם, 'תורה היא וללמוד אני צריך'. להעברת המסורת היו תקופות יותר טובות ופחות טובות, היו תקופות ש'נשתכחה תורה' או ש'היה העולם שמם', או 'תלמידים שלא שמשו כל צרכם' וזה גרם לספקות ולקשיים. – הרעיונות של הקבלה, להבדיל מהרעיונות האחרים שבאו במסורת, מסתמכים על מסורת 'רזה' יותר, מדובר בתחום חשיבה שנחשב כסודי ושנמסר בסודי סודות, רק לאנשים שראויים והגיעו לגיל, והיו חכמים גדולים שאמרו 'לא קשאי', אני לא מספיק מבוגר בשביל ללמוד את זה, והוא הופץ בצורה כתובה והמונית בתהליך איטי שהתחיל מימי הגאונים והגיע לשיא במאה ה15. ברור היסטורית שהתחום היה קיים, אבל מכיון שלאורך זמן עבר אצל מעטים, הוא מועד לשיבושים וטעויות הרבה יותר מהתלמוד למשל שעבר אצל הרבים. כשאני קורא את התלמוד – אני פשוט יודע מה דברו ר' חיא ורב ושמואל, שישבו בבית מדרשו של רבי, לפני כמעט אלפיים שנה. כשאני קורא את הספרות הקבלית – אני פחות בטוח שאני יודע ממנה מה בדיוק דברו בן עזאי ובן זומא כש'ירדו במרכבה'.
      למרות הקושי הנ"ל של תורת הקבלה, שלא היתה עליה מסורת רחבה בכל שכבות העם לאורך כל התקופה. מכיון שהיו מעורבות במסורת זו דמויות בעלת סמכות במסורת התורה, כמו הרמב"ן, הב"י, הגר"א, והם לא רק אישרו בניע ראש ש'זה בסדר', אלא ראו בחכמה זו דבר ענק וגדול שהוא יסוד משמעותי בתורה.
      מתוך הנחה שאני לא החכם היחידי בעולם שמבין מה היא התורה. ומתוך הנסיון שלי שמאשר לי שאני לא החכם הכי גדול בשום מקום שאני נמצא. אני פשוט מקשיב לאנשים שנחשבו ע"י כולם כחכמים מאד גדולים בתורה, ומבין שאם הם ראו בזה עיקר כל כך גדול, כנראה שיש פה רעיון עמוק ומרכזי. אז לגבי החלקים שאני לא מבין – אני יכול לסמוך עליהם אם ארצה. אבל אם אני מצליח להבין משהו מחכמת הקבלה, אני רואה שמדובר באמת ברעיון עמוק וחשוב ואומר תודה למי שלימד זאת אותי.
      ואם מישהו לא רוצה לקבל את הרעיונות האלו, כי הוא מאמין רק למסורת שהיתה בכל העם, כמו המסורת על התלמוד. זה הפסד שלו. הוא חושב שהוא החכם הגדול בעולם, יותר מכל האנשים שנחשבו ע"י כולם לגדולים מאד בתורה, והתוצאות בהתאם. בטיעונים שלך כאן ומהקצת שראיתי בערוץ שלך, אתה בעיקר מזלזל באינטלגנציה של כולם, כלומר מניח שהם טפשים גדולים ולא חשבו על שאלות פשוטות, למשל הב"י הצליח לכתוב ספר הכרעה לכל התורה שהתקבל בכל העם למאות שנים, אבל כשרצה כביכול לזייף ספר והשקיע כ"כ הרבה תוכן, לא ידע לבדוק את הדברים בלוח השנה (אני דוקא מניח שאתה זה שלא מצא את לוח השנה הנכון שנהג באותו זמן…).
      ג. מקובלים שנותנים עצות, במדה והם מאמינים שהעצות שלהם אמיתיות, הם לא נוכלים. הם כמו כל בעל מקצוע אחר.
      ד. בנוגע לספק הלכתי, אתה חוזר על הטיעון המעגלי של הנחת המבוקש. אתה טוען שדעתך "מפורשת בתלמוד", אבל זו הצורה שאתה רואה את הדברים. חכמים אחרים, חושבים אחרת, שזה לא מפורש בתלמוד, והתלמוד מדבר במקרה א', ואילו במקרה ב' זה מותר ואולי מצווה. יששכר וזבולון, וכו'. במקרה שיש ויכוח בין חכמים, מי שמכריע זו ההיררכיה. אין בריחה מקבלת דין ההיררכיה ההלכתית בטענה שזה "מפורש". נכון שהיום אין סנהדרין, ולכן הם לא יכופו אותך לעשות כדעת הרוב, אבל באיזו טענה אתה מגיע לרוב שיקבלו את הדעה שלך בלבד? זה חסר כל הגיון. אפילו עקביא בן מהללאל אמר לבנו לפני מותו, שיעשה כמו הרבים ולא כמו דעת עקביא.
      הטענה ש'לא התייחסו להיבט שרק אתה חשבת עליו' – היא שוב זלזול באינטלגנציה. לא רואה הצדקה מתוך הטיעונים שלך לזלזול באינטלגנציה של כל העולם ואשתו.
      למה ברור שזה חילול ה'? אולי זה קידוש ה' שמישהו מקדיש את חייו לתורה ואחר תומך בו? בכלל בזמננו שמקובל לתמוך בלימודים, וכל סטודנט באוניברסיטה ממומן ע"י המדינה או החברה, מדוע שרק לימוד תורה לא יהיה ממומן? הרי לא מדובר על אנשים שנהיים עשירים מתרומות וגורפים כסף, הם בסה"כ מקדישים את חייהם לתורה וכדי שלא יצטרכו לבטל תורה הם נתמכים ע"י המדינה וע"י תורמים שיש להם כסף רב. מדוע אתה נעול על ההגדרה 'חילול ה' וזהו? האם התפיסה שלך היא היחידה הקובעת? מאיפה ההיבריס הזה?

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *