האמונה בגלגול נשמות היא עתיקת יומין כמעט כמו האמונה בהישארות הנפש, הירודוטוס כותב כי המצרים הם הראשונים שהגו את תורת הגלגולים (היסטוריה ב 123), אפלטון מאמין גם הוא בגלגולים (פידרוס 249, ועוד מקומות). האמונה הבודהיסטית מבוססת על גלגולי נשמות, כת הגנוזיס היהודית (שפעלה בימי הבית השני) החזיקה בגלגולים בכל תוקף. רבי מנשה בן ישראל כותב בספרו נשמת חיים: "מודעת בכל הארץ שאמונת הגלגולים מתיחסת בפי הכל לפיטגורס הפילוסוף", והמקובל ר' נפתלי הירץ כותב בספר עמק המלך: "כבר קבלו הפילוסופים מפיטגורס רבם סוד הגלגול, וסוד העונש, כאשר ידוע להרגיל בספרו", (עמק המלך טז יא). אמפידוקלס היווני ידע לספר כי הוא כבר היה בגלגול של צמח, עלמה, דג, וציפור.
רבי סעדיה גאון כותב כי אמונת הגלגולים נובעת מכת הנקראת בעלי ה"העתק", ואמונה הזו היא הזיה ובדיה גרוע ונפסד ושגעון וערבוב (אמונות ודעות מאמר ו' מהות הנפש), גם הראב"ד כותב כי אמונת הגלגולים אמונה בטלה (האמונה הרמה א' ז'). רבי בנימין מטודלה עדיין אינו מכיר את אמונת הגלגולים כמקובלת ביהדות, והוא מספר על הדרוזים שפגש במסעותיו המאמינים "בגלגולים מאדם לאדם ומאדם לבהמה, זה דרכם כסל למו", (אוצר מסעות, רבי בנימין מטודלה). רבי חסדאי קרשקש (אור ה', ד ז) כותב מסברא שאמונה זו היא דבר בטל, אבל אם קבלה נקבל. ורבי אברהם בן הרמב"ם כותב: "הוצרכו מפני זה להאמין בסכלות הגלגול.. וזה הדעת לא סבר אותה חכם אמתי ולא האמין בה בעל תורה אבל היא מהוללת דעות מאמיני הקדמות".
בשו"ת רשב"א (ח"א תיח) מודפסת אגרת ר' ידעיה אל הרשב"א בה הוא כותב: "ומכלל זה התועלת מה שהאמינוהו קצת הקדמונים כפי מה שנזכר בס' הנפש בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, ועוד כי יזיקנו זה (אמונת הגלגול) ג"כ באחת מפינות אמונתינו.. והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותם שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים שיהיה עול וחמס לנפש צדיק שתרשע שוב אולי".
לאחר דורו של הרשב"א התפרסם ספר הזהר, ובו בפרשת משפטים ישנה אריכות גדולה "בסוד הגלגול", מה שמלמד כי הגלגול הוא חלק מתורת הקבלה. ואכן בעל ספר העיקרים (שראה את הזהר ואף מצטט ממנו) כבר מייחס את אמונת הגלגולים למקובלים, אך דוחה אותה וכותב: "ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול.. אבל אין זה נכון.. והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות בעלי החיים, וה' יודע", (מאמר רביעי פכ"ט). הרד"ק (תהלים קד') יודע כי "אמרו קצת חכמי המחקר" שיש גלגולים בנשמות. ר' שם טוב (ספר האמונות שער ז פ"ח) כותב: "מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה ג"כ מצאתיו למקצת בני אדם שדורכין בדרכי הקבלה אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב".
למען האמת, עוד קודם לכן רמז הרמב"ן בכמה מקומות ובפרט בפירושו לספר איוב ולפרשת היבום, על ענין דומה שהוא מכנה אותו "סוד העיבור", על כך ראה להלן.
אי אפשר להתעלם מכך שחכמי התלמוד לא הזכירו ולא רמזו בשום מקום מענין זה, ואכן הרא"ש (תשובות הרא"ש מכתב יד סימן ע') תמיה על אמונת הגלגולים, וכותב שדברי הישוב שנאמרו הם נגד חז"ל בכמה מקומות, ומסיים: "לכן אם קבלה נקבל כי אין טעם מספיק", (ראה ב'יד דוד', מנחת עני, מכתבים: הרא"ש כתב כי אמונת הגלגול הוא נגד דברי חז"ל). חכמים בדורות האחרונים ניסו לדייק מדברי חז"ל על דעתם בנושא הגלגולים, על המאמר ש"אומרין לולד מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך בלא חטא" (ב"מ קיז.) כותב הרש"ש "כאן מקצת ראיה נגד אמונת הגלגולים".[1] ראה גם שבת (קנב:) "והרוח תשוב אל האלהים תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה". ראה גם ב'יפה תואר' על (במדב"ר מ'): "ואפשר שבא לחלוק על בעלי הגלגול".
מהו המקור לאמונת הגלגולים, מלבד הזהר? לפי הנודע ביהודה (יו"ד קסד') הרי שהחוקרים מוכיחים שיש גלגולי נשמות, וכנראה הכוונה לסיפורים של "זכרונות מגוף אחר", ראה להלן. לפי ההסבר שהצענו להיווצרות הנשמה, הרי שאי אפשר לתפוס את אמונת הגלגולים כפשוטה, שכן הנשמה אינה באה לעובר ממקור מן החוץ, אלא נמשכת מנשמת הוריו. האמונה בגלגול נשמות מניחה שהנשמה עוברת 'מחיקה' לפני היכנסה לעולם.
הסבה העיקרית לאמונת הגלגול היא ענין שכר ועונש, בראותינו אנשים כה סובלים בעולם הזה, חייבים אנו להניח כי בגלגול אחר הם באים על גמולם הטוב (כפי ה'קארמה' ההודית). ואכן, הרמב"ן מבסס את התשובה על טענותיו של איוב בסוד העיבור, הקרוב לענין גלגול נשמות.
אלא שלמען האמת האמונה בגלגול לכאורה סותרת את ענין השכר והעונש המפורש במקרא ובמדרש, מדובר רבות על שכר ועונש לעתיד לבא, על יום הדין הגדול, וכו', אבל אם כל נשמה היתה בגופים רבים, מה היא המשמעות של שכר או עונש בשבילה? אם נניח כי למשל רבי עקיבא ירד לעולם שוב בגלגול,[2] לגלגולו של רבי עקיבא היתה בודאי בחירה חפשית והוא עשה מה שעשה, האם ביום הדין הגדול יעשו ממוצע מכל המעשים שעשתה אותה נשמה בכל גלגוליה. דהיינו ר"ע לא יקבל שכר לפי ערך מעשיו, ואותו גלגול מאוחר שלו לא ייענש מספיק על מעשיו הרעים? כמובן שאין להעלות על הדעת רעיון שכזה. כך למשל כתוב בספר הגלגולים של האר"י כי יתרו הוא גלגול של קין, ז"א שלעתיד לבא לא נכיר אדם צדיק בשם יתרו ולא רשע בשם קין, אולי נכיר יצור בשם "קיתרו" המוכר כאדם ממוצע? בודאי שזה סותר את אחד מעיקרי האמונה שהוא: שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו, האמנם אדם שומר מצוות כדת וכדין יקבל הודעה כי מכיון שבגלגול אחר עשה כך וכך, אחת דינו לגהינום?
כך נוצרת בעיה לגבי תחית המתים, באיזה גוף תבא הנשמה בתחית המתים? ולפי זה לא רק מלוי בריבית, אלא גם מליונים רבים של יהודים, ובהם תנאים ונביאים שהתגלגלו לעולם שוב (כפי המבואר בשער הגלגולים להאר"י) לא יקומו לתחית המתים?
אין מתפקידינו כאן ליישב את תורת הגלגולים ההודית או היוונית, אבל המעיין היטב בתורת הגלגולים של המקובלים מקדמוננו, נראה כי גם אלו מחכמינו שהאמינו בגלגול לא התכוונו בשיטה ההודית, של גלגול מוחלט. וכך כותבים המקובלים:
"לפעמים יתגלגלו אפי' ד' נשמות באדם אחד ואח"כ יקומו כל הגופים בתחיית המתים וכ"א יקח חלקו", (ספר הגלגולים למהרח"ו ה'). "נדב ואביהו שניהם נתלבשו בשמואל", (שער הגלגולים לח'). "ברבן גמליאל נכנסו ו' נשמות", (הרמ"ע מפאנו בספר "גלגולי נשמות" אות קנז). "נפש זכריה היה באדם אחד ורוח זכריה היה באדם אחד, ושניהם היו באותו דור", (חסד לאברהם מעיין חמישי נהר כה), יונתן ודוד היו גלגול אחד, (סדר הדורות בשם מקובלים).
ולפעמים דברו מפורש רק על בחינת גלגול:
"רשב"י דוגמת משה לא זיהרא עילאה רק בחינת נשמה שהיה בו בלוחות שניות", (עמק המלך, מובא ביוחסין). רפב"י ורבינו הקדוש היו נצוץ אחד, (יוחסין בשם המקובלים, ראה חולין ו. ששניהם נפגשו). יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת, (אור החיים בראשית מז כט).
ברור כי אם לאדם אחד היו כמה נשמות, או נשמה אחת 'התחלקה' בין כמה אנשים, שאין המדובר בגלגול כפשוטו. מכיון שהנשמה היא המכלול של התודעה והתכונות, אי אפשר לפצלה פיצול אמיתי. לכל אחד מן האנשים המוזכרים בתורות הגלגולים של המקובלים יש נשמה עצמית שלו שאינה הולכת לשום מקום אחר, חלקים מנשמתו 'מתגלגלים', והכוונה היא לפי השיטה הכללית של המקובלים ושל המסורת היהודית בכלל, שלעולם יש תכנית המקיפה את כל פרטי ההיסטוריה, בתכנית זו ישנם תפקידים מוגדרים לסוגים שונים של בני אדם, שני בני אדם שלהם סוג תפקיד משותף מכונים 'גלגול'. לעתים אדם בדור מסויים לא מצליח להגשים את תפקידו, ולכן יורד בדור אחר אדם נוסף בעל היכולת להגשים את אותו התפקיד. וכך כותב רבי חיים ויטל בשם האר"י:
"ומה שאנו קורין נשמות קין והבל הכוונה לאותה הבחינה הנקראת חילתו של עולם, (ספר הגלגולים כג'), "קין נתגלגל ביתרו ובמצרי וקורח ואינו הוא עצמו אלא לכ"א יש בחינה בפני עצמו, וכן הענין במשה ושת והבל שכתבו בהם שהם גלגול זה מזה", (ספר הגלגולים כו').
"קין נתגלגל בקינן ומהללאל ואח"כ בנדב ואביהוא כי שניהם אחד ואח"כ נתעברו באליהו הנביא ובאלישע הנביא ובחזקיה מלך יהודה", (שער הגלגולים הקדמה לו).
וביתר ביאור כותב ר' מרדכי יפה בעל הלבוש:
"הנשמה הזאת.. היא משמשת לכמה גופים ומהגוף האחרון יתפשטו ענפים ממנה אל האחרים כמדליק מנר לנר מבלי שיחסיר ממנו דבר", ('אור יקרות', פרשת וישב).
רוב הגלגולים הם כאשר רק אחד מחלקי הנפש מתגלגל, (מאמר החכמה להרמח"ל, אור יקרות שם).
"ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם", (האר"י, מובא בקהלת יעקב ובאוה"ח ברא' מז כט).[3]
וכך כותב נכדו של הרא"ש בספרו שבילי אמונה, כי אף שנתגלגלו הנשמות בגופים הרבה, בתחית המתים יעמדו כל הגופים, כי אינו מחסיר זה מזה, וכל אחד יכול לעמוד לעצמו (שבילי אמונה, נתיב שמיני, מטפחת ספרים פ"ח). עובדה זו די בה בכדי להוכיח לנו כי הגלגול אינו עוסק בנפש המהותית, הצריכה לקיום הגוף. וכך באמת כותב הרמ"א:
"לפי מה שנתבאר נגלה לנו סוד הגלגול כי הנפש והרוח הגופניים יתגלגלו, שהם הכנה בלבד, לא השכל הנקנה אשר יתעצם באדם והוא הנשאר ממנו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול. והכי נמי נוכל לעמוד מעין זה בסוד הגלגול, ויסולקו בו ספקות אשר נסתפקו בו הראשונים ז"ל, והמשכיל יבין", (תורת העולה ח"ג פמ"ב).
וכן כותב בדורינו הרב דסלר:
"גלגול, פרט (אדם) מסוים שלא יצאה אנוכיותו לפועל -אפשר שאח"כ יולד אדם שכל תכליתו היא לגמור אותה (המטרה) מצד הבחנת התוכן הרוחני הרי אנוכיותו של אדם זה היא היא אנוכיותו של הראשון ממש אף שלא מרגיש את זה וזה תוכן גדר הגלגול", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 120).
ודוגמאות רבות מדברי המקובלים יוכיחו שזו כוונתם בכל תורת הגלגולים,[4] ולפיכך ברור שלכל אדם ואדם ישנו חשבון שכר ועונש נפרד, מבלי שום קשר לגלגולים שמייחסים לו. וכך הצלנו את משה רבינו מלעשות ממוצע עם כל הגלגולים הבאים המיוחסים לו. יש להעיר אמנם שהרמב"ן רואה ב"סוד העיבור" פתרון לקושיותיו של איוב, אך עצם הכינוי "סוד העיבור" שמשתמש בו הרמב"ן מלמדינו כי אין המדובר אלא ב'עיבור' שהוא משמש אצל המקובלים כגלגול לא גמור. הרמב"ן לא פירש מספיק את דבריו, אבל נראה שמכיון שכל מקרה וכל סבל הוא חלק מתכנית העולם, זו סבה מוצדקת דיה בכדי לנמק בה את הסבל.
ישנו רעיון של "התיקון הכללי" (קלח' פתחי חכמה לרמח"ל), דהיינו שיתוקנו כל סוגי הפרטים בעולם, ולכן יש ענין לפי הקבלה לקדש וריאציות שונות של תכונות אנשים ומקומות. דוקא דברים הנראים שייכים לרע, מכיון שהם קיימים בעולם, ומייצגים כח שיש לו קיום בעולם, לפי הקבלה יש לקדשם, להפוך אותם לקשורים אל המצוות ואל האמונה. כך מסופר על מקובלים ש'תיקנו' שירים של שיכורים הוללים על ידי ששרו אותם בכוונות טהורות או עם מלים מן המקורות, בכך מתקרב "התיקון הכללי". וענין זה תלוי גם באמונה כי בכל אלמנט של הבריאה יש ניצוצות קדושה, ראה 'מגיד דבריו ליעקב' (יג): "ניצוצות הוא הכח האלקי המחיה את כל דבר כי הכל אלקות", הכונה מכיון שכל הכחות בעולם נבראו ע"י ה', יש בכל אחד בחינה של טוב שאפשר להתמקד בה.[5] והתיקון הכללי תלוי בקידוש כל כחות הרע, זה אולי גם הכוונה ברעיון של 'יכלו הנשמות שבגוף' (יבמות סב'), אין כאן המקום להאריך ברעיון התיקון, ראה להלן פרק ט', ובאריכות בחיבור 'הנבואה'.
רבי חיים ויטל מדגיש: "גלגול יבא או למי שחסר איזה מצוה או להשלים אנשי הדור", (ספר הגלגולים ה'). הגלגול אינו קשור דוקא לעברות חמורות, אלא להשלמת פערים, לדברים בלתי שלמים כגון חובות ממוניים. הגלגול בתורת הרמב"ן קשור דווקא לחשוך בנים, להקמת שם של משפחה, והמשך של הכח שהיא מייצגת בעם או בעולם (ובדומה לזה גם בזהר פרשת משפטים). וכן הדיבורים על גלגול בדומם, אינם מתכוונים אלא לתיקון אלמנטים שונים בעולם.
הרעיון הזה, כפי שהסברנו אותו כאן, נמצא אכן בדברי חז"ל פעמים רבות, כאשר הם מזהים אישים שונים הרחוקים זה מזה מרחק דורות ומקומות, ואין כוונתם אלא לזיהוי כחותיהם, כמו שהראינו בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ה' בסוף הקטע 'מחקר ופרשנות'.
המקור לכל תורת הגלגולים הוא העיון בהתפלגות הכחות והמדות בעולם, החלוקה הראשונית אצל האר"י היא "שורש קין" מול "שורש הבל", וזו חלוקה מובנת מאליה: שני בני האדם הראשונים בעולם, מייצגים אנטגוניזם מובהק, ואחריהם בא כמובן "שורש שת" הממוצע בין שניהם, שנוצר כאשר נראה היה שאי אפשר לעולם להתקיים עם טוב מוחלט או רע מוחלט. אפילו בעצמו מצא האר"י "בחינת קין" ולכן היה נזהר מלהרוג פרעושים וזבובים בכדי לעקור מדה זו (ספר הגלגולים לה'). ה"שורש" המתבקש הבא הוא "שורש משה" שגם הוא רגיל מאד בדברי המקובלים, כי ברור שמשה מייצג כח חדש בעולם. כך חיוה האר"י דעתו על הרבה ממנהיגי הדורות, עד כמה היו באמת "שרש משה", שהרי יש כאלו שמחדשים דרכים חדשות, יש הלוחמים על שימור הישנות וכו'. על רבי עקיבא למשל אמר כי היה שרש משה מעורב מקין (שער הגלגולים, פרק לה').
קל להבין כי אשת טורנוסרופוס היתה ניצוץ כזבי בת צור (ולפי האר"י רבי עקיבא תיקן אותה. במקום לחזור על הטעות של זמרי, מנהיג שלא עמד בנסיון. במקום להימשך אחרי פיתוייה של אשת טורנוסרופוס, או במקום לברוח, התערב רבי עקיבא והחזיר אותה למוטב), וכן המטרוניתא שהלכה בפריצות (ברכות כ') היתה ניצוץ כזבי, ורב כהנא שקרע את בגדה – ניצוץ פנחס.
עוד אומר האר"י כי אריסטו היה ניצוץ של אבטליון, כי לימד תלמידים שאינם מהוגנים. אפשר לנסות ולהעמיק בהגדרה הזו ובמכנה המשותף שמצא האר"י, אך יש לשים לב כי מבחינה היסטורית אריסטו חי לפני אבטליון (אריסטו חי במאה הרביעית לפנה"ס, ואבטליון במאה ה1 לפנה"ס). ומכאן אפשר ללמוד כי תורות הגלגולים אינן ידיעות היסטוריות, אלא תורת מחשבתית המפרשת את ההיסטוריה.
הרמ"ק היה הראשון שהחל לפרט גלגולים של אישים שונים, אולם האר"י שבא מיד אחריו הגדיל לעשות בנושא. וגם אחרי האר"י האריכו מקובלים רבים בפרטי תורות הגלגולים, בעל מגלה עמוקות, בעל חסד לאברהם, הרמ"ע מפאנו, ועוד. לפעמים קל להבין על מה נסמכת הידיעה על הגלגול, (כמו שכותב ה'מגלה עמוקות' כי שמואל הקטן ניצוץ משה, והכוונה כמובן למעשה בו הוכיח שמואל הקטן את ענוותנותו, וכפי הכתוב על משה שהיה עניו מכל האדם), ולפעמים קשה יותר לנו להבין, אבל אין זה אומר שאין נימוקים הגיוניים לידיעה על הגלגול.
תורת הגלגולים היא בעצם צורת לימוד של ההיסטוריה ושל המקראות, וחכמיה מדברים גם בסגנון של לימוד, נעתיק כאן כמה פיסקאות שימחישו זאת:
- "ישי נתעבר בר' חייא, וז"ש בפ' י' יוחסין ר' חיא מההוא עובדא דתבע לאמתיה, וודאי אשתו עבורה של אשת ישי אבי דוד, ומעשה אבות יעשו בנים כי נתן בכוס זה והיה שותה בכוס אחר", (גן נעול. ראה בסדר הדורות שכל הפרשנות הזו מבוססת לכאורה על טעות, שכן בפרק י' יוחסין לא מוזכר מעשה כזה על ר' חיא הגדול, אלא על ר' חיא בר אשי "ושמא לפי זכרונו כתב כן").
- "דע כי יוכבד היתה גלגול חוה ואולי גם עמרם גלגולו של אדם ולכן פירש מאשתו", (חסד לאברהם מעין חמישי כה). "וגם הארץ רחב"ת ידים ר"ת ר' חנינא בן תרדיון ואפשר שנלקח מתוך קליפת שכם בו חמור ולכך הוצרך להרוג ולהתלבן", (שם, עין משפט נהר כה).
- "אפשר לומר כי לוט נתגלגל ביהודה ובועז.. ונוכל לומר כי בת לוט נתגלגלה בתמר וברות ובהם ר"ת וס"ת שוה", (סה"ד ערך רות בשם ספרים, בשער הגלגולים הקדמה כ' כתב שאין גלגול בנשים, לפי ההשקפה הזו על תפקיד האשה).
- "עלי גלגול אהרון, ראיה לדבר שאמר פרקו נזמי.. ונשברה מפרקתו", (סה"ד משם ר"י סרוג).
- יוסף נתגלגל בר"י בן אלישע שהי' יפ"ת והפשיטו עור בשרו, וכמו יוסף נשבה לבין העכו"ם, (סדר הדורות בשם ר"י סרוג, ראה שם שהשיג עליו שכנראה ר"י סרוג מזהה כאן שני ר' ישמעאל בן אלישע, סב ונכד, באדם אחד).
- האר"י מבאר שלשלת של גלגולים על פי מעשה הנמצא בספר "דברי הימים של משה" (שער הגלגולים פל"ה). עוד הוא אומר: עזרא הסופר נתגלגל בר"א בן עזריה ואח"כ בר"א אבן עזרא, (ראה ברכות יח: בענין ראב"ע שהיה עשירי לעזרא, ובירושלמי יבמות ספ"י שהיה דומה לעזרא, ראה גטין פו' קופת הרוכלין, ובדבריו סנהדרין לח וקדושין יז'). וכן אותב: אהרן ועלי ועזרא הם גלגול אחד (מנהיגי הדור שהיו כהנים). עוד כתב: שרה חנה והשונמית והצרפית הם גלגול חוה וחנה, (בכולם התקיימה הקללה: בעצב תלדי בנים בצורה מסויימת).
- "רשב"י נראה שהיה ממדת חסד שמסי כל היכא דמחי ר"א (עפמ"ש תוס' שהי' כעסן במעילה יז: נראה דהיה מצד הדין, הערה במקור) ובב"מ פ' הפועלים דראב"ש אמר ליסורין בואו נראה שהיה ממדת הדין וז"ש אלמלא אלעזר בני עמי ר"ל אלמלא דין רק בחסד יכולני לפטור העולם מן הדין", (ספר הגלגולים).
- על הפרים שהביא אליהו בהר הכרמל, כתב האר"י כי המה דתן ואבירם, ובאו לכפר על המחלוקת, ופרו של הבעל הוא אבירם, כי הוא היה יותר אביר במחלוקת.
- עוד כתב האר"י: ריש לקיש היה מרדכי וזבין עצמו ללודאי לתקן ההתגרות בהמן, והוא שאול בן קיש ולכן נקרא בן לקיש, , ושאול נתן נפשו למות, ובב"מ פד. איתא דידע בלסטיות ולכן כ' דהוא גלגול תובל קין אבי נחשת וברזל. וכן כתב: ר' ששת גלגול בבא בן בוטא, (הכוונה ששניהם היו עיורים). רבן גמליאל נטרד שנהג נשיאותו ברמה שהוא גלגול נחמיה שנענש על שאמר זכרה לי אלקי לטובה. חוני נצוץ אליהו ששאל נפשו למות ונתקן בפר. אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי ובנו שאול שאמר כי יבא אליו אחר מותו (ברכות יח: לעגל קא אתית). דואג ואחיתופל הם מסטרא דקין והמצרי דמשה וקורח, ואת קין תיקן יתרו ונקרא קיני.
- אמר האר"י שאפשר להכיר מי היה בהמה בגלגול הקודם ע"י שהוא עז פנים ואין לו בושה, (עמק המלך שער עולם התהו פל"א).
- מעשה שהיה באדם אחד שהכחיש את כחו וחכמתו של האר"י, אמר עליו האר"י: אני ניצוץ משה רבינו, ואתה ניצוץ קורח.
- רבי שמואל ויטל, בנו של מהרח"ו, כותב: "אמר שמואל ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה"ר, ואתי שפיר בג"ש: נאמר כאן האשה הבאה וכו' ונאמר להלן לזאת יקרא אשה כו' ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע"ה וישם כסא לאם המלך לאימא של מלכות וארז"ל זו רות, כנלע"ד", (שער מאמרי רז"ל מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו).
- "ידוע מהאר"י דכזבי היה ניצוץ דינה וכן מסתמא בשאר בנות מדין נתחלקו ענפי ניצוץ זה", (ר' צדוק הכהן מלובלין ,תה"ש כ:). "כל ראשי מנהיגי הדורות הם גלגולי דור המדבר" (ר' צדוק הכהן, ל"מ נט:).
- "לדעתי החזו"א נצוץ מנשמת הגר"א", (אגרות ר' יצחק הוטנר, ספר הזכרון לר' יצחק הוטנר, מוריה).
גלגולי נשמות במחקר
למרבה ההפתעה, כל ההסברים השכלתניים לענין גלגולי נשמות, נתקלים בבעיה, לא בספרות המקובלים, אלא במחקר המודרני. מתקבלים דיווחים רבים מכל רחבי העולם על ילדים המספרים על חיים שלמים שלהם מגלגול אחר, מספרים פרטים על חייהם ועל 'ילדותם' במחוזות רחוקים שלא היה להם שום דרך לקבל עליהם מושג, ואף מתארים את רגע מותם. אין הכוונה כאן לחרוג ממטרת מאמרינו ולנסות להוכיח את אמינותם של תיאורים שכאלו, אך להדגים את הדבר נעתיק קטע עיתונות אחד:
אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45!
"ב28 באוגוסט 1983 בשעה 17.45 נורה ונהרג סורש ורמה, תושב העיר אגרה, הודו. הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום, הרוצח נמלט.
ארבעה חדשים מאוחר יותר נולד טיטו סינג, אף הוא בעיר אקרה. כאשר מלאו לטיטו סינג שש שנים הוא סיפר להוריו: בגלגול הקודם שלי היתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר, כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחרי הצהריים. הייתי בדרכי מהעבודה לביתי. לפתע פתחו עלי שני גברים באש מאקדחים שהיו בידיהם. כדור אחד פגע בראשי, היה זה איש העסקים סדיק יוהדיאן שרצח אותי.
הפראפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו ד"ר צ'אטדה בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנרצח מן הקבר ולבדוק אותן. בגולגלתו של הנרצח נמצאו שני חורים: החור שדרכו חדר הכדור, כס"מ אחד מעל לרקה הימנית, וחור היצירה בצד השמאלי של הגולגולת, במקום שבו היתה האוזן. בצילומי רנטגן שנעשו לילד נמצא חריץ עמוק בגולגלתו סמוך לרקתו הימנית ובליטה ליד אזנו השמאלית.
פרופ' צ'אטדה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח. טיטו סיפה לה על פיקניק שהיא ובעלה עשו יחדיו, ושבמהלכו נתן לה הבעל בונבוניירה גדולה. הפיקניק היה אירוע שעל אודותיו ידעו רק הבעל ואשתו. רק השנים השתתפו בו, והם לא סיפרו עליו לאיש.
והמוזר מכל: משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יוהאדיאן וחקרה אותו. לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח", (צילום של קטע זה מן העיתונות, נמצא באנצ' נחלי יוסף כרך א' עמ' 355).
מטריאליסטים מגיבים על כל הסיפורים האלו בזלזול, משני נימוקים עיקריים: הראשון הוא התגובה הרגילה של: 'סיפורי סבתא', דברים שלא נבדקו, גוזמאות ודמיונות, דמיון מזרחי, וכדומה. והשני הוא שתופעה כזו של דיווחים על גלגולים קודמים מתגלה בעיקר בחברות המאמינות בגלגולי נשמות כדוגמת ההודים, הדרוזים, ובודאי אין זה מקרה.
הטיעון הראשון הוא טבעי, וברור שכל סיפור מופלא יש לבדוק היטב, אלא שאי אפשר לשלוף אותו לנצח, מכיון שמדובר גם בסיפורים בדוקים ע"י אנשים המכירים היטב את המתודה המדעית ואת היכולת לאמת דברים. לא ייתכן להיתלות לנצח בטיעון של גוזמא וזיוף כנגד כל מה שסותר את הבנתינו, כשם שהכמרים חבריו של קפלר טענו כי כל מה שהוא רואה בטלסקופ שלו הם דמיונות והזיות.
ד"ר סטיבנסון[6] בדק ואימת מאות סיפורים כאלו בצורה מדוקדקת וביקורתית. הוא בדק רק סיפורים שאינם יכולים להיות נתונים להשפעה, כגון מבוגר שקרא ספרים / צפה בסרטים מהם יכל לקחת את המידע. אך ורק ילדים קטנים שחיו בחברה מבודדת שאי אפשר לייחס להם את כל הידיעות שגילו ואת כל הנתונים שסיפרו.
הטיעון השני הוא אכן נכון, אלא שבכך אין אנו מוכיחים דבר בהקשר למהות התופעה. כך יכולים אנו לטעון כי דיווחים על חוויות וטראומות מיניות בגיל צעיר מצויים למכביר בחברה בה מאמינים בתיאוריות פרוידיאניות, האם זה אומר דבר לגבי נכונותם של הדיווחים? אם ענין הגלגול הוא בלתי מודע ויכול להתפרץ באיזו שהיא צורה, מנין לנו שהחינוך לאמונה ולמודעות של גלגול הנשמות אינו גורם להכרה בכך. או אולי להיפך: הזלזול וחוסר המודעות של תרבויות אחרות בגלגול נשמות, גורם להדחקת ההכרה הזו.
אמונה בגלגול אינה יכולה להסביר את העובדה שילד קטן מספר פרטי פרטים על חיים אחרים, שאין לנו שום הסבר כיצד הוא יודע אותם, וגם מה הוא המניע שלו לערוך הצגה מסובכת שכזו. על זאת אמר שרלוק הולמס: "כאשר מבטלים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר גם אם הוא בלתי מתקבל על הדעת חייב להיות אמת".
ניתן לשפוט דיווחים אלו מאספקט אחר: חוסר שיטתיות, אם באמת זו התוצאה של גלגול נשמות, הרי שהגלגול הוא ענין נדיר מאד, קשה להשיב בצורה סתמית כי לפעמים הגלגול נושא בחובו זכרונות ולפעמים לא, שכן זה הופך את הענין ללא רציני. יותר טוב לחשוב שכל גלגול נמצא בלא מודע האנושי, ונסיבות מסוימות יכולות להביא לחילוץ המידע מן הלא מודע אל המודע. אך מכיון שהמציאות היא בלתי שיטתית, פתוחה היא גם להסבר אחר, כגון ההסבר הפשטני שהזכרונות האלו שאנו מוצאים אצל בני אדם שונים בעולם התקיימו בעולם כחלק מתודעה מופשטת ערטילאית, ורק בטעות 'נדבקו' לתודעתם של בני אדם שונים. ממש כשם שלפעמים בעיצומה של שיחת טלפון אנו שומעים מלמולים, ומגלים ש'עלתה' שיחה נוספת על הקו בטעות..
אין טעם להמשיך ולדון במה שאין אנו יכולים להבין ולתפוס, אך די בכך בכדי להראות כי האמונה בגלגולי נשמות היא מושג עתיק יומין הטבוע בתודעתם של בני האדם מאז ומעולם. ואין הוא פחות בר הגנה מהכחשת גלגול הנשמות. עם זאת, האל לבדו הוא שיודע את המציאות, ותורת הגלגול של בני האדם אינה אלא צורת פירוש של ההיסטוריה, כמו שהראינו.
- ד"ר ריצ'רד וייזמן מאוניב' הרפורדשייר שבאנגליה, מומחה לפסיכולוגיה של דיווחים על מטאפיסיקה, חוקר את מערות הרוחות שבאדינבורו (סקוטלנד). במעבדה מיוחדת שהקים במקום, הוא מעביר בין מאות האולמות שבמערות אלו, מתנדבים שאין להם שום מושג לאלו אולמות מייחסים הימצאות רוחות. ולפי דיווחיו רוב המתנדבים מדווחים על הרגשת רוחות ודמויות באותם המקומות, מבלי שהם יודעים מראש את דיווחם של האחרים. לדעתו של ד"ר וייזמן העקביות הזו מוכיחה על סבה אחת, אבל לא בהכרח הימצאות רוחות, אולי קרינה אלקטרומגנטית, או שאלו המקומות החשוכים ביותר, בהם הדמיון יכול לעבוד יותר בקלות, עם זאת מודה וייזמן בראיון לנשיונל גיאוגרפיק כי אין לו הסבר ברור, (מסתרי העל טבעי, נשיונל גיאוגרפיק).
הערות:
[1]מרגליות בספרו שערי זהר כותב כי הכוונה בביאה ראשונה (לא בגלגול) והוא דחוק מאד כמובן.
[2]בשער הגלגולים שער לו' כתב: "ר' עקיבא היה לו חטאת נעורים ולכן ירד בהרבה גלגולים וכן ריב"ז.. ואח"כ נתגלגלו בר' יהושע סוריאנו ואח"כ בבחור שמו אברהם.. ור' יהושע סוריאנו אכל פעם אחת חלב במזיד".
[3]אמנם השתמשו המקובלים במושג 'ניצוץ' לציין גלגול לא ממשי, אך המושגים האלו מתחלפים לפעמים, ראה למשל בסדר הדורות (ערך ראב"ש) שרשב"י גלגול משה, ובמקום אחר (ערך רשב"י) שרשב"י נצוץ משה.
[4]"רוב אנשי דורינו נשותינו מושלים בהם כי דורנו זה הוא גלגול דור המדבר", (ס' הגלגולים). "הפרים של אליהו הם דתן ואבירם ושמעון הפריץ וחבריו", (סה"ד בדור כלב). כתוב בשם האר"י כי סתם ת"ח הוא ניצוץ משה, (מראית העין להחיד"א, ערובין ב'). "ואפי' בזה"ז נשמת מרע"ה מתפשט לשאר נשמות ומאירה בהם ומשפיעים סוד התורה בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות ואור התורה המאיר בת"ח אפי' בדורות האלו הוא אור תורת מרע"ה", (חסד לאברהם).
מוצאים אנו אדם שבאמצע חייו השתנה ה'גלגול' שלו, ישמעאל היה נשמת קין, ואחר שעשה תשובה נהיה נשמת הבל, (פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ב נא' ד').
[5]הרב דסלר כותב: "נצוץ של קדושה שנפל ביד הקליפות – היינו מעשה שלא לשמה", (מכתב מאליהו ח"ד ע' 483). גם הפירוש הזה הוא נכון, אבל לפי המקובלים מעצם התרחשות הבריאה נפלו ניצוצות והתפזרו בין כל הטומאה שבעולם, והכוונה כמו שנתבאר כי יש ענין לזקק ולהעמיד את כל הכחות שבעולם בכדי למצות את הטוב הגנוז בהם, כפי שהאריך בזה הרב קוק במקומות רבים. וכידוע שתורה זו מסוכנת מאד, שכן בקלות אפשר להימשך דוקא אחרי החלק העיקרי של הטומאה, שהוא כמובן רע מאד.
[6] ," Cases Suggestive of Reincarnation", 1980, בהוצ' אוניב' וירג'יניה.
דיון בעבודתו של סטיבנסון, אצל פרופ' רוברט אלמר: .D .PH ,ALMER ROBERT :REINCARNATION ON UNIVERSITY STATE GEORGIA AT PHILOSOPHY OF PROFESSOR ASSOCIATE.
נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם
נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש
נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי
נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח
נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש
נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות
נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות
מאמר מצוין. ראיתי עכשיו בויקיפדיה בערך 'חובות הלבבות' שנכתב "לשיטתו, נפשות שנדבקו בחושניות חוזרות בגלגול אף לבעלי חיים, בשונה מדעת ר' יצחק הישראלי כי הנפש נסערת בכיסופי שווא תחת השמים, זהו עונשה והיא אינה שבה בגלגול." אך לא ציינו מקור לדברי שני החכמים הללו. האם תוכל למצוא את המקור? כי אם זה נכון, הוא קדם לרמב"ן ולמעשה היה היהודי הראשון שהאמין בזה.
אשמח לתשובה מצוות האתר
ייתכן שבלבלו עם רבנו בחיי השני, שהלך בעקבות הרמב"ן
ראיתי את זה גם. אם זה נכון (אני לא מצאתי מקורות) צריך לערוך את המאמר
לא הבנתי תוכן התגובה, אמור להיות לינק?
לא, אני הגבתי לתגובה של אברהם שראה כמוני בויקיפדיה ערך חובת הלבבות שכתוב שהוא האמין בגלגולים בניגוד לר' יצחק הישראלי שלא האמין. שניהם לא הוזכרו במאמר כאן. השאלה אם מדובר בטעות בויקיפדיה, ואם זו לא טעות האם אתם יכולים לציין את המקורות לדבריהם כמו שעשיתם עם שאר החכמים שהוזכרו במאמר
לא יודע את המיקום המדוייק של דברי ר' יצחק הישראלי, רוב דבריו עדיין בכתבי יד או רק בציטוטים בספרים אחרים, בכל מקרה חכם זה אינו נחשב לאחד מחכמי ישראל, אלא למחבר בעלמא, ולכן פחות חשוב לענינינו מה היתה דעתו
אתה מזלזל בו יותר מדי אבל ניחא. ובכל מקרה שוב לא ענית לגבי רבנו בחיי בעל חובת הלבבות שנטען בויקי שבספרו תורות הנפש דיבר על גלגול לבעלי חיים. אם זה נכון הוא החכם היהודי הראשון שהאמין בזה וראוי לציין זאת
למה מזלזל?
אני מונה רשימה של חכמי ישראל המקובלים כחכמים בתורה ושלכן דעתם נחשבת
הוא לא בפרשה, היה רופא, וזה נחמד
ברשימה לא כתבתי את אלו שהאמינו בגלגול, אלא להיפך את אלו שלא האמינו
הראשון בודאי לא היה, הרי כבר בזוהר יש אריכות, ורבינו בחיי מצטט מן הזוהר
תודה רבה על המאמר,מענין מאוד.
אך עדיין נשארנו עם שאלה,האם תורת הגיגלול היא כפשוטו – או שהיא שם קוד למשהוא רוחני..
שוב תודה.
בס"ד
לאחרונה רכשתי ספר מגיד מישרים של ר' יוסף קארו ובקוראי בו ראיתי שוב גודל הסילוף והשקרים של דוד כאן.
הוא כתב כך:"…בספר זה(המגיד) יש כמות כזו של שטויות שלא תגמור עם זה. המלאך יענו מלמד אותו לשטות 14 כוסות יין בשבת! על בסיס שד"י – שבת יד (כוסות. למה לא פרקי תהלים?) 14 כוסות יין! לא יבייש אף גוי הכי שיכור!…".
ובכן מר דוד מנסה להציג את הב"י כשיכור ואת המגיד כדברי הזיה שמלמד כדבר הזה.
טוב לי אין יד ורגל בספר הזה ולכן לא טרחתי לבדוק אבל כעת כשבכל זאת קראתי אני פשוט בהלם מהסילוף, ואני תמהה מי כאן לוקה בהזיות שמא מר דוד לא התעורר כדי הצורך מחלום שחלם או שמא שתה 14 כוסות יין חי בטרם כתב הדברים?
עכשיו לעניינינו הקדמה קצרה,
המגיד מלמד את הב"י לסבול סיגופים ומיעוט הנאה ואני מצטט(הספר מלא מסיגופים אני מצטט באופן חלקי כמובן):
"בעמוד א(העמודים לפי מהדורת ספרי אברמוביץ' שברשותי): "שלא לאכול בשר הרבה ואף בשבת לא יאכל יותר מדי. שלא לשתות יין באלו הימים כי אם פעם אחד בלבד בסוף הסעודה".( יש בספר עוד סיגופים בגלל שהוא דיבר על יין אצטט בעיקר על יין ואוכל).
בעמוד ב: להזהר מלהתענג עונג בשר גם בעת המאכל והמשתה ובשארי תענוגים רק יהיה כמי שכפאו שד ומכריחו על המאכל ההוא ואם היה אפשר להתקיים זולת המאכל והמשתה ולפרות ולרבות זולת התענוג ההוא – היית חפץ מאוד".
שם, "שלא לאכול אחר הסעודה יותר מראוונדש אחד ומאבטיח אחד ומענבים וצימוקים עשרים במספר ושלא לאכול בסעודה יותר מפרי אחד זולת בשבתות וימים טובים בתחילת הסעודה תחתוך ג' ראוונדש לחם ולא תאכל יותר באותה סעודה וכשתרצה מים לא תשתה לשובעה".
שם "בעת המאכל להרהר במשנה…"
שם "…ומעט בהנאה בתכלית ובעת מאכלך כשאתה תאב ביותר לאכול ולשתות תסלק ידך…"
שם "עוד אמר, מעט בהנאות המאכל והמשתה ואם תרגיש הנאה במאכל אחד לא תרגיל אותו ושנה למאכל אחר שלא יהיה בו הנאה כל כך…"
עמוד ג' :"מנע עצמך מאכילת בשר הרבה שהיא מפסדת הנשמה ופוגמת ושתיית יין הרבה אין אתה יודע עד להיכן הוא מגיע הפגם וההפסד הגדול שעושה לכן מנע רגליך מנתיבתם ואל תביא נפשך במעמדם והזהר בזה הרבה במאוד מאוד".
עמוד כז :" והזהר מהרבות בשתיית היין ומהרבות במאכל ולא תאכל ותשתה דרך הנאה אלא כמי שכפאו שד שאי אפשר לו לעשות בעניין אחר לקיום גופו בדבר…"
בעמ' סז :"ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכו' הרי באתי להודיעך דברים נסתרים ואמתים ובלבד שתזהר מלהרבות בהנאה וכיסופים של הגוף אלא תתנהג כמנהג שהתנהגת בקצת שבוע זה להזהר במאכל וביין כמו שלימדתיך כמה פעמים…"
עמוד קסב :"מעירו שלא עמד כל כך בהזהרות מלא להנות בזמן אכילה ושתייה וכותב לו שוב "אל תפריד רגע ממחשבתך(מהלימוד ומה')ומעט במאכל ובמשתה אפילו בשבתות וימים טובים…"
קצד :"שצריך האדם כשהוא על שולחנו ומתאוה לאכול ולשתות יותר שלא ישלים תאותו".
עמוד שכז :"וכבר הזהרתיך שבע פעמים מהבשר והיין אל תמשך אחריהם….אשרי השומר מהם, אשרי המסתיר עיניו מהם אשרי הבורח מהם ואם האדם יהיה יודע שאחר שאכל ושתה לשבע יצרו כמה דינים נתבעים וכו' לא היה אוכל ושותה כי אם לקיים גופו לבד פעמיים שלש בשר לשבוע ושלושה או ארבע כוסות מזוג הרבה בכל אכילה ואכילה זהו לקיום המין….."
ויש עוד ועוד בלי די.
בכל אופן ראינו כמה מלמדו המגיד להמנע מאכילה ושתייה(גם בשבת) והנאה בכלל, וגם כשאוכל להרהר בתורה ובה' ולא בהנאה עצמה(מבהיל!).
ועכשיו לעניין מה שהקשה כבודו הנה זה בעמוד רכב פרשת ויקהל (ולפני כן מזהירו שם שוב לא לשתות יין כלל ביום חול ועכ"פ לא יותר מכוס אחד ביום ובלילה ביחד)-שם זה בארמית אני מעתיק מהלשון המתורגם בצידו שבספר שלפני.
"עוד אמר לי טוב עשית שאתה מכוין בשתיית יין כאילו אתה שותה מיין המשומר בענביו(הרומז לספירת בינה. הערה למטה בספר) וכו' עוד אמר לי בימי השבת אף על פי שאתה מכוין ומתענג לרוח הקודש שמלוה אותך מכל מקום כשאתה אוכל בדרך הנאה מתגבר ס"מ ויצר הרע ולכן תזהר בדבר. עוד אמר לי תזהר מלשתות ביום השבת יותר מארבע כוסות זולת כוס הקידוש וכוס הברכה ובשתי הסעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש וכוס הברכה ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך אבל להוסיף עליהם תזהר פן יגרמו לך להבטל מלעסוק בתורה כראוי
עוד אמר לי כי סוד הכוסות האלו עולים בשלוש סעודות י"ד הרומזים לארבע עשר ימים(י"ד יומין אלו הם ימי חידוש הלבנה הרומזים למלכות בעניין זה ראה תיקו"ז דף קא ע"ב -הערב למטה בספר) והם ד"י כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי כי השין רמז לשבת וד"י רומז לכוסות שדי לשתות מהם.(ואפשר להוסיף שזה ר"ת ש'בת ד'י י'ין ממני הקטן נוריאל) וסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבניין מחסד ועד מלכות רמז גם כן לד' אותיות שבשם ושל קידוש ושל ברכה רמז לתרי ההי"ן וביום שנים הם בכל סעודה הם ארבע רמז לארבע אותיות שבשם עם קידוש והברכה ושל הלילה ארבע זולתם הם יב רמז ליב אותיות שבשלוש שמות אלו אהי"ה יהו"ה אדנ"י. ע"כ.
טוב ראינו שמזהירו לא לשתות הרבה וששותה לא להנות ולכוון לה' וכעת בשבת אף שיש עניין להתענג בשתיית יין מזהירו לא לשתות יותר מיד כי יגרום לו ליבטל מלימוד כן זה עיקר הטעם וכיוון שצריך לכוון לתורה ולה' כתב לו כוונות על זה והרמז די בשבת הוא רמז בעלמה לזכירה כנראה למעיין ובודאי לא למדו לשתות 14 כוסות בגלל רמז זה, גם הוא לא חייב ויכול לפחות.
גם בל נשכח שהזהירו כבר שכששותה יין שהיין יהיה מזוג הרבה!(וכמו שהעלה הרב צוות האתר) ועכ"פ ציין לו שיותר מיד יבטלו אף שמזוג, מה גם שזה לא בסעודה אחת יד אל בכל סעוד מדובר על כ 4 כוסות מזוגים הרבה.
אם כן ראינו מה גודל הסילוף שסילף הסלפן מ"מלחמתה ל תורה(עלאק)".
לבוא ולטעון על מי שמלמד לסיגופים והמנעות מהנאה וגם ששותים לא להנות וגם להרהר בתורה ולכוון הכל לה' שכביכול מלמד על שכרות והוללות היש סילוף יותר גדול מזה?
והוא יבוא ויטען על הרמח"ל והב"י ועוד שהם זייפנים ח"ו עפ"ל!
הלא לפתוח ולקרוא בספר דברים ברורים ופשוטים אינו יודע והוא יבוא וישים עצמו כשופט עליהם, בושה! תמה תמה אקרא! היזהר בגחלתן בשבילו נאמר.
ודי בזה באמת.
בחודשים האחרונים המשכתי להתכתב עם הערס המקלל מ'מלחמת תורה', לרווחת הציבור, ולתועלת האנתרופולוגים, אעלה בדחילו ורחימו את ההתכתבות
כמה סבלנות יש לך…
אגב, יצא לך לראות את ספריו החדשים של מיכאל אברהם? יש חוות דעת?
מישהו שאל אותי אם אני הולך לכתוב השגות עליו, השבתי כך:
ייש"כ על היכולת להתכתב בדיון תת רמה כזה. אני משאר שהייתי מרים ידיים מזמן.
הבנאדם מביע עמדה ודעה נחרצת בדברים שאין לו ידע בסיסי בהם. וכשמראים לו את בורותו הוא אפילו לא מנסה להתפתל אלא ממשיך בגאון בדבריו הבורים.
אתה באמת חושב שמניפולציות סמנטיות יפתרו משהו? בביטוים "מסורת חז"ל" ו"מסורת קבלית" מילה "מסורת" משומש לא באותו משמעות? כעת אתה כמחדש השימוש תוכיח ששימוש זה לגיטימי ולא נועד לתעתע. לחלופין תוכיח ששימוש זה במונח הוא מאז ומתמיד מהר סיני. אדם המציג דברי בר שיח בצורה מטעה אינו שקרן לדעתך? יופי, לא יתווכח, פשוט נזכור מה לא יחשב שקר בעיני מקובלים.
"מתוך הבנה שהנקודה היא לא מהותו, אלא הצורה בה אנחנו רואים את רצונו, אין סיבה שאחרונים לא יעשו זאת." – זה בדיוק כוונתי, ההבדל בין ריאת שלימות וראית משהו מאוד מאוד מאוד גדול (אין סוף), כמה גדול לא תראה – זה עדיין לאו דווקא שלימות.
רמב"ן. מודה מאוד לעצתך. יעשה יותר מזה – טיוטה של סרטון תפורסם קודם כל כאן ורק כאן. לכם תינתן הזכות תגובה ראשונה. אם היא תהיה מספיק קצרה היא תוסף בשלמותה בסיום הסרטון, אם לאו קטעים נבחרים וקישור לכול התגובה תוצמד לסרטון זה. אם תבחרו שלא להגיב
גם טוב, זה פשוט יצוין בסיום הסרטון. מעריך כחודש.
א. מתקשה לראות הבחנה השווה הסתייגות בין "מסורת במובנה הקלסי" לבין "לא באותה רמה של המסורת על ההלכה"
ב. ובכן – "שאין חובה להאמין בה".
ג. כללי הכרעה של תלמוד לא חלים עליה. לגבי בחירה, השגחה, פירושי הנביאים – חלים גם חלים אלא שלא בכל פרט קיימת הכרע.
ד. מסורת מסיני – זה הבסיס שאינו ב"קבלה". לדוגמה – תפילין שחור לא נשען על הכרה בחכמת מן דהוא. ובכן – טענת אמתותה נשענת על הכרת אמתותה על ידי הנחשבים לחכמים בקרב מאמיניה.
ה. מקבל תיקון נסיח – הכרת אנוש מחוכמת מן דהו אינה ערובה כלל שמעשיו והכרעותיו לרצון ה'.
לא חיפשתי להוכיח לרמח"ל טיפש. אלא בדיוק לפי סייף ה. המתוקן. קיים דרך שכנוע כזה – "ראה, אפילו מתנגדים מובהקים של הרעיון מסכימים עם נקודה זו. סמן שאין מה לחשוש לקבלה." דרך שכנוע זה לא יכול להיקרא עיוני אבל לפחות הוגן. וזה לכאורה מה שניסה לעשות רמח"ל לגבי רצון ה'. לצורך מבנה לוגי שלו הרמח"ל (ולמעשה כולכם) זקוק להגדיר תחום כלשהו מענייני האלוקות הניתן לתפישת שכל אנושי, אלא שכאן יש בעיה – איך מפרידים מאחד יחיד ומאוחד משהו כזה? הרמח"ל במקום לנמק אפשרות זו יוצר "איש קש" – בדמות "מתנגד מובהק" אשר מודה לא בטענה. מי אמר שזה טיפשי? זה אפילו מתוחכם. אלא שזה חטא – "מדבר שקר תרחק". ראה סעיף ה. המתוקן לשביעות רצונך.
אגב, באותו "מאמר הוויכוח" ה"חוקר" מקבל שימוש במונח "אין סוף" כלפי צור העולמים. מונח זה מאוד שגור אצל כולכם. שים לב – מושג "אין סוף" בהגדרתו חוזר על משהו כמותי. אין סוף אנשים, אין סוף כוח, אין סוף זמן וכו'. כלומר, תואר זה נדבק למשהו שיכול להיות 1, 2, 3 והפעם הוא אין סוף. ועוד – מתמטיקה מבחינה בעוצמות שונות של אין סוף ("עוצמה" בתורת הקבוצות באה במקום "גודל"). לדוגמה קבוצת מספרים שלמים היא קבוצת אין סופית (כי תמיד אפשר להוסיף עוד אחד). קבוצת מספרי שבר גם היא קבוצה אין סופית העצומה מאין סופיות של קבוצת מספרים שלמים. למה? כי לכל מספר שלם ניתן לזווג ייחודית לו כמה שבריו. וכמו שלכל מספר שלם אפשר לחבר אחד וליצור מספר גדול ממינו כך על כל קבוצה אין סופית ניתן להגדיר קבוצה אין סופית עצומה ממנה. מכאן שימוש במונח "אין סוף" כלפי שלימות אחד גם נוגד היגיון וגם אלילי.
מה? רבמ"ן? איך ידעת? תוך כמה ימים. אני בדיוק עובד על התסריט. ואתה יודע מה? בדיוק אותו עניין – יצירת "איש קש".
סליחה על העיכוב הגדול (חופשה)
א. אם הנושא הוא טרמינולוגיה זה לא חשוב. אבל יש כאן נושא עקרוני, שאין כאן איזו המצאה שאני קורא לה מסורת, וזו לא המסורת במובן הקלאסי. אלא שזו כן מסורת במובן הקלאסי, אלא שלא באותה רמה. כמו שיש לנו הלכות למשה מסיני שהם מסורת מזוקקת וברורה, תפילין בצבע שחור. ויש הלכות יותר עמומות ומסופקות, ויש מנהגים, המסורת בנויה מרבדים רבים ושונים. והמסורת על הקבלה היא פחות מבוססת מהמסורת על ההלכה.
ב. לא הבנתי מה בא לומר, אין 'חובה' להאמין מעבר ליג' עיקרי אמונה.
ג. דבריך שחלים כללים על נושא לא הלכתי, מנוגדים למקובל במסורת. אפשר כמובן להתווכח על זה גופא ולגבש שיטה חדשה. אבל בשום מקום לא נדרשו לפסיקת הלכה ולא חשבו שיש כללים שהלכה כדברי הגדול או כרבים וכו', אין משמעות למונח 'הלכה' מעבר למשהו מעשי שצריכים לקיים, ולכן גם אין פסיקת הלכה.
ד. גם המסורת שתפילין שחורות, למרות צמצומה ופשטותה, נשענת בהכרח על כך שעברה דרך אנשים חכמים ומוסמכים ורציניים, ולא מישהו שדמיין שאם הרב של הרב שלו אמר "בטח צריכים שחור" הוא התכוין שזו הל"מ, ואם הרב שלו אמר פעם "הדברים שמחים כנתינתם מסיני" זה לא מחייב שמדובר בהל"מ, וכך הלאה. אי אפשר להאמין ולסמוך לאנשים שאינם חכמים.
ה. לא חושב שזה נכון להגדיר שקרן מישהו שלא הצליח להביא את טענות המתנגדים. בפרט ש'טענות המתנגדים' זה ענין שמשתנה בכל דור. גם הרמב"ם מביא כל מיני טענות של מתנגדים בזמנו שבעינינו נראות מטופשות (למשל הוא מביא איזה חכם יווני שכותב שלדעתו המציאות בכוכבים מסויימים היא כך וכך משום שזה יותר סימטרי), אם בעיניך דברי המתנגד של הרמח"ל היה איש קש, אני מניח שבזמנו ובמקומות זה היה שיא השנינות.
הטענה שלך ש'אינסוף' הוא מונח אלילי, מסתמכת על חשיבה מצומצמת שלא מייצגת את התפיסה האנושית עליה מושתת הביטוי הזה, כמו כל הביטויים שבנביאים ובחז"ל, אם הם התבטאו בטבעיות על ה' בצורה מאנישה, מתוך הבנה שהנקודה היא לא מהותו, אלא הצורה בה אנחנו רואים את רצונו, אין סיבה שאחרונים לא יעשו זאת.
לגבי העבודה שלך על תסריט מול רמב"ן, ממליץ לך לחשוב ברצינות על איזון עם הבריות ועל שפיות. כשתעלה סרטון עם כמה טענות על רמב"ן תעשה לעצמך שירות דב, אדם שנתפס בעיני דורות רבים כחכם גדול וכמורה תורה לכל התקופות, הוא חכם, כלומר יש לו מה לתת לאלפי חכמים אחרים והם שותים דבריו בצמא. מי שטוען שמתוך כל מיני דקדוקי עניות או לא עניות הוא יכול להוכיח שאינו חכם, מזלזל באינטלגנציה של עצמו. אם יש דבר כזה 'חכמה' הוא לא שייך רק לך, הוא אוניברסלי, כל מי שמניח שהחכמה נמצאת רק אצלו – צריך קודם כל לעשות בדק בית רציני מול המראה. זה בדיוק כמו לטעון שאיינשטיין טיפש כי יש לי סרטון שאני עובד על זה.
אז נסכם בינתיים כך, והכל לפי דבריך : (הדברים מופנים גם לנוריאלי היקר)
א. ל"קבלה" אין מסרת במובן הקלסי של המילה
ב. ידיעת אינה חובה
ג. כללי הכרעה של תלמוד לא חלים עליה.
ד. טענת אמתותה נשענת על הכרת אמתותה על ידי הנחשבים לחכמים בקרב מאמיניה
ה. לפחות אחד ממאמיניה (אתה) מודע לכך שתתכן הכרה שגויה בחכמת אדם בודד או כמה אחדים (אחיתופל).
התקדמנו יפה, אנחנו או טו טו מגעים. ובכן אם עיקר משענת הקבלה היא הכרת חכמיה את אמיתתה. לא נותר לנו אלא להתפלא מחכמת חכמיה, לא כן?
ממי נתחיל? הרמח"ל כמובן!
ב"מאמר הויכוח", הרמח"ל סוג של מביים ויכוח בין חוקר למקובל, המאמר נכתב כאילו הם מתווכחים זה עם זה, החוקר שואל שאלות שכליות כנגד הקבלה, והמקובל משיב לו על טיעוניו.
מאמר זה יצא לראשונה בשם "חוקר ומקובל", לאחר מכן הוא יצא בשם "ספר מלחמת משה", מהדורות אלה חסרות הם, ויש קטעים שלמים שנשמטו ממהדורות אלה, לבסוף יצא המאמר בשלמות ע"י הרב חיים פרידלנדר מתוך כ"י של ר' יקותיאל תלמיד רמח"ל, והוא יצא בשם "מאמר הויכוח".
להל"ן כמה ציטוטים מ"המאמר הוויכוח" מהם נהיה מוכרחים לקבל אחד משתי הנחות:
א. הרמח"ל לא למד או לא הבין הנחות יסוד בשיטת רמב"ם.
ב. הרמח"ל שם בפי ה"חוקר" דברים שלא יבשו אף מיסטיקן על מנאת להכשילו בוויכוח.
מ"המאמר הוויכוח" :
לט) אמר החוקר, כן, בכלל אומר לך, שהם כולם דברים צריכים לעשות השתלשלות לעולם, ושבהתחלפם במצביהם יחליפו דברי העולם. אך בפרט – לא ידעתי מה הם לא קו ולא רשימו, לא אדם-קדמון, לא עולמות שלו, ותיקוני הפרצופים והלבשותיהם ובניניהם – כל אלה הם דברים שקריתי, ואיני יודע מה טיבם, אלא שתמיהות גדולות אני רואה בהם.
מ) אמר המקובל, אם כן לא ידעת, ואני אתחיל לך דרך אחד, שתראה שלא חשבת באלה הדברים.
מא) אמר החוקר, אמור א"ס וספירות – מה שיכול לרצות ומה שרצה
מב) אמר המקובל: המאציל ית"ש הוא בעל הרצון ודאי, לפי שרצה והוא רוצה. עתה בשתי בחינות נוכל לדבר ממנו : בבחינת עצמו ובבחינת רצונו. המודה אתה בזה או לא?
מג) אמר החוקר : ודאי, כל נושא נוכל לדבר בו בבחינת כל נשוא שבו בפני עצמו, דרך משל, האדם, כשמדברים על ענינו נקרא האדם -נושא הדברים, ר"ל המידות שמדברים ממנו נקרא נשוא או נשואים ממנו. וכן על האדם נוכל לדבר על נשוא שבו – שהוא בעל תורה או שהוא בעל צדקה או שהוא חכם , כל אלה הם נשואים בפני עצמם, שנוכל לדבר על כל נושא בפני עצמו.
(רמח"ל שאל את החוקר האם נוכל לדבר על ה' בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו, והחוקר השיב כי הוא מסכים לכך, ואפשר לדבר על ה' בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו.
חוקר זה של רמח"ל איננו בקיא בעיניני מחשבה. מפורסמים הם דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ב,י
"הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא–הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה–הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד". (ע"כ רמב"ם)
רק באדם הנברא יש הבדל בין מציאותו ודעתו ורצונו, אבל בבורא, הוא ומציאותו ודעתו ורצונו ויכולתו הכל אחד מכל צד ומכל בחינה, אחרת תהיה הדעה אלהות, והרצון אלהות, והיכולת אלהות, וכן על זו הדרך.
כאמור או החוקר של רמח"ל לא ידע זאת או הרמח"ל)
מה) אמר החוקר : טוב לדבר מרצונו. אך מה תוכל לדבר. והרי אין תכלית לרצונו, אין תכלית למחשבתו, ובמה שאין גבול ותכלית – מה תוכל לחקור?
חוקר זה שאל שאלה כחושה, וגם התשובה תבוא על כחשותו, אבל על השאלה האמיתית לא תבוא תשובה, כי החוקר של רמח"ל לא ידעה.
החוקר של רמח"ל הסכים להנחה, כי רצונו של ה' יכול להיות נפרד ממנו, וכעת הוא מתפלמס, רצון זה יש לו תכלית או אין לו תכלית.
אבל השאלה הנשאלת, כי רצונו של ה' הוא עצמותו, אחרת יש את ה' ויש את רצונו, ונמצאו שתי רשויות למעלה. אלה חכמך ישראל!
ובכן. מצאנו "חכם" המוערך ביותר מבין "חכמי" הקבלה שאו שלא למד את החומר על נושא שיש לו יומרה לכתוב עליו או שמצייר עיגול סביב החץ. האמת ש"המאמר הוויכוח" הזה שופע איוולת, מטרתו לתת הגדרה לספירות. בחרתי בכוונה כעת בקטעים בהם דעות שהוא מייחס לבר פלוגתא או בבורות(הנחת תום לב) או בנוכלות (הנחת ידע של נושא). ובכן, הלא מצאנו אחיתופל מסעיף ה' תחילת מכתב זה? נמק נא למה זה בסדר גמור או שמא לספר זה יש גרסה יותר מדויקת, או אולי הוא בכלל זיוף של דרדעים…
א. לא כתבתי הגדרה זו, כתבתי שהמסורת על הקבלה היא לא באותה רמה של המסורת על ההלכה.
ב. כתבתי שאין חובה להאמין בה.
ג. זה לא יחודי לקבלה, כל נושא אינו הלכתי אין בו כללי פסיקה, כך גם לגבי בחירה, השגחה, פירושי הנביאים, וכדו'.
ד. גם זה לא יחודי לקבלה, זה מאפיין של ההלכה ושל כל חלק מחכמת התורה, וגם של כל חכמה בעולם.
ה. זו שגיאה וכבר תיקנתיה לעיל, ההכרה בחכמת אחיתופל לא היתה שגויה, הוא היה מאד חכם. הבעיה היא שהוא בחר באבשלום ולא בדוד, וזה היה חטא, גם אם זה היה צעד יותר חכם, כי דוד היה משיח ה', ואבשלום לא.
אתה כותב 'התקדמנו יפה', בעוד כל הדברים האלו כתבתי מראש, בהודעתי הראשונה, או הראשונות הבאות אחריה. ואין בהם שום חדוש מיוחד.
אני לא אכנס אתך לויכוח על הרמח"ל, ואסביר לך יפה למה. אתה מנסה לזלזל באינטלגנציה שלו, לדעתי בטענות מגוחכות, אפשר להתווכח על דברים כאלו עד קץ הימין, אבל אתה מפספס את הנקודה, זה שאתה חושב משהו על רמח"ל, זה שוב לפי התפיסה שלך. לפי התפיסה של הרבה חכמים אחרים, רמח"ל היה אדם מאד חכם, ואפי' את"ל שאכן בספרו הוא כתב דבר שגוי או לא מדוייק, זה לא סותר שהוא היה מאד חכם. ולכן הויכוח שלך לא יעלה ולא יוריד. (והרי גם ברמב"ם יש דברים תמוהים, וכי אם אני אקבץ חמש דברים תמוהים מהרמב"ם, זה כביכול 'יוכיח' שהוא טיפש?).
הבחירה ברמח"ל שגויה משתי סיבות עיקריות,.
א': הקבלה לא מבוססת עליו, זה כמו שאני אתקיף את חכמת ההלכה ע"י נסיון להוכיח שהמשנה ברורה לא היה פוסק טוב . בא נראה אותך 'מוכיח' שהרמב"ן או הגר"א היו טפשים ואתה יותר חכם מהם…
ב': דוקא הרמח"ל הותקף ונרדף קשות ע"י בעלי קבלה, וההכרה בחכמתו לא נבעה מאיזו תפיסה עממית שמי שהוא רב גדול וכתב ספרים מן הסתם הוא גם בעל רוח הקדש וכו', הוא היה מושפל נרדף ומנודה ע"י כל חכמי דורו. אלא שחכמים עיינו בספריו ובכל אופן מצאו בהם דברי חכמה ולכן הכירו בחכמתו.
ולכן, אם אני אומר לך מה אני חושב כל הטיעונים שלך נגד רמח"ל באופן פרטני, אתה תיכנס לויכוח אובססיבי בפרטים האלו, ותוכל להתעלם מהבעיה המרכזית. אז אני נשאר בזה: חכמים מוצאים חכמה בדברי הרמח"ל, אתה לא מוצא חכמה. מה יעשה אדם אובייקטיבי שלא יודע? ואין לו דעות קדומות? ולא מספיק מבין בקבלה כמוך כדי לבטל את הרמח"ל? אם יש לו שכל הוא יסמוך על אנשים שהוא יודע שהם חכמים אם אין לו, הוא ינפנף באיזו השגה קטנונית ויודיע שגילה שהרמח"ל טיפש.
אני בכלל לא מבין, גם באם נניח שהוכחת, שרמח"ל לא הכיר משהו מהרמב"ם או שבחר להתעלם, או שחושב אחרת, שהגדרת רמב"ם לא פותרת את הבעיה (למרות שאתה חושב שכן), זה הופך אותו לטיפש? ונניח גם שחיבר ויכוח שאינו ויכוח אובייקטיבי לגמרי, והוא לא מכסה את כל הטיעונים, זה אומר שההבנה שלו בקבלה היא איוולת?
בס"ד
למר דוד היקר.
אני כותב רק כעת כי המחשב שלי התקלקל, וגם עכשיו נכנסתי לראשונה ממחשב של מישהו אחר ועדיין לא קניתי מחשב חדש.
לפני שאתייחס לציטוט מספרו של הרמח"ל והערותיך "המחכימות". אציין שנפתרה לנו על כל פנים תעלומה אחת. זלזלת ברמח"ל בסיפרו מסילת ישרים סדר ויכוח, והפגנת בורות בסיפרו כפי שציינטי בציטטות מדוייקות מדבריך כמו שהחלטת שהויכוח הוא בין שכלתן למקובל בעוד בסדר ויכוח הוא בין חסיד ללמדן וכעת ציטטת מהספר מאמר ויכוח ושם אכן מדובר במקובל ושכלתן וכנראה שנתחלף לך בדימיונך בין מאמר ויכוח לסדר ויכוח ואם בילבול שכזה באת להטיל דופי בצדיק הקדוש רמח"ל נו מילא…
לעצם העניין כתבת כך:
"רמח”ל שאל את החוקר האם נוכל לדבר על ה’ בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו, והחוקר השיב כי הוא מסכים לכך, ואפשר לדבר על ה’ בשתי בחינות, בבחינת עצמו ובבחינת רצונו.
חוקר זה של רמח”ל איננו בקיא בעיניני מחשבה. מפורסמים הם דברי הרמב”ם בהלכות יסודי התורה ב,י
“הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא–הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה–הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד”. (ע”כ רמב”ם)
רק באדם הנברא יש הבדל בין מציאותו ודעתו ורצונו, אבל בבורא, הוא ומציאותו ודעתו ורצונו ויכולתו הכל אחד מכל צד ומכל בחינה, אחרת תהיה הדעה אלהות, והרצון אלהות, והיכולת אלהות, וכן על זו הדרך.
כאמור או החוקר של רמח”ל לא ידע זאת או הרמח”ל"
תגובה: ובכן אינני בטוח שהרמח"ל הוא הלא בקיא פה… ואצטט מרס"ג(ספר האמונות והדעות מאמר ב): "וכל מה שנאמרהו אנחנו המון המאמינים מיתאריו ממה שידמה להגשמה הוא ממנו הקרבה והמשלה ואינו בגשמות הדברים אשר נאמר כמוהם על בני אדם". ע"כ. וכמו שהסביר הרמח"ל בספרו דרך ה'(פרק ראשון מאמר ראשון) וז"ל: אך האדון יתברך שמו איננו בעל כוחות שונים, אף על פי שבאמת יש בו עניינים שבנו הם שונים: כי הרי הוא רוצה והוא חכם והוא יכול והוא שלם בכל שלמות. אמנם אמיתת מציאותו הוא עניין אחד, שכולל באמיתתו וגידרו כל מה שהוא שלמות. ונמצא שיש בו כל השלמויות, לא כדבר נוסף על מהותו ואמיתת עניינו, אלא מצד אמיתת עניינו בעצמה שכוללת באמתה כל השלמויות, שאי אפשר לעניין ההוא מבלתי כל השלמויות מצד עצמו.
והנה באמת הדרך הזה רחוק מאוד מהשגתנו וציורנו, וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו. כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא עניינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו יתברך, שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל, ובברואים הנה העניינים רבים ונפרדים." וכן מדויק בלשונו הטהור שמאמר הויכוח הנ"ל וז"ל:" עתה בשתי בחינות נוכל לדבר ממנו" – שים לב לדבר ממנו לא שהוא נחלק לשתיים אלא אנחנו רק מדברים בו בבחינות שונות בלשוננו ותו לא. אם כן ראינו שהרמח"ל יודע על מה הוא מדבר ודבריו מיוסדים על אדני פז. ואם קצת יותר הבנת הנקרא גם לא היית נזקק לציטוטים ומקורות ומחפש סתירות בכח ממנו לרמב"ם. מה גם שאפשר שמקורו מאחרים ואתה הוא שלא בקיא. גם זה מגחיך את המשך דבריך שמבוססים על הבנתך זו בדבריו, והנה אתה טועה כעת חזור בך, שמא יועיל לך להשתטח על קיברו של הרמח"ל ולבקש מחילה…
אתה מעוות דברי פעמיים. א. כל כוונתי בשאלת "הרוב קובע" כן\לא ומתי היא בהקשר לביסוס מסורת קבלית. כיוון שטענת כטענה שאין עוררין עליה "כפי שכתבתי זו מסורת של חכמים, שהרבה חכמים מצאו בה טעם והכירו באמיתתה." הרי שכעת, אחר שפתחת את העניין שאין הרוב, וקל וחומר "הרבה חכמים", קובע, ביסוס המסורת נפלה. תמצא ביסוס אחר. זה מה שחשוב. לגמרי לא משנה אם הטענה שגוררה אותך לפתוח את העניין נכונה או לא. משנה שהיא הצליחה, כי עד אז העלית טענת רוב כמשהו בל יעבור.
ב. העיוות השני שעיוות את דברי הוא שאני כביכול טעון שאם כלל כלשהו אינו נוהג תמיד פירוש הדבר – עושים מה בראש. איכשהו אתה תמיד מצליח לא לשים לב לסוף המשפט לא סתם "מכיון שהוא לא נוהג תמיד" אלא "מכיון שהוא לא נוהג תמיד ולא הגדרת חד משמעי מתי כן ומתי לא, מי קובע כן או לא ומה נוהג במקומו – זה אומר ש"עושים מה שבא להם". וסירבת להגדיר בטענה שזה מסובך מדי ועלי להצטרף לכת ולשהות בו שנים מספר על מנאת להבין את העניין. תשובה זו היא כפי שלעצמה מעגל קסם נפוץ בכל הכתות – איך תוכיח שכת שלך אמת? – תצטרף, תשהה שנים ואז תראה אור ואם לא ראית – סימן שלא שהית מספיק. אני דורש ממך הגדרה מתי כן או לא מי ואיך , לא מפני שאני מכחיש אותם, אלא מפני שחבל על הזמן לדיין אתך אל הפרטים. תן אתה הגדרה כפי דעתך. כיוון שתפיסתך שקר – או שהיא לא תסתדר עם ההגדרה שבעצמך תיתן או שאוכיח שהגדרתך בלוף.
"ושגם הרמב"ם לא כתב במפורש להיפך" – אם אני לא מתעקש על דיוני שהעליתי לשם דיבוב בלבד זה לא מפני שצדקת אלא מפני חבל על הזמן לנושא שולי.
אבל אם אתה מתעקש… ננתח דיון זה מבחינה דמגוגית: ובכן –
א. "לא מדובר בפרשנות, הרמב"ם אומר במפורש "וכיוצא בו מדברים שמכווצים ומחזקין אותו את העור." – מכאן אתה משיג שגם עיבוד סיד תואם דעתו של רמב"ם. יש כאן טענה חבוי שלא נאמרה והיא – "נבדק ונמצא שסיד מכווץ ומחזק את העור במידה ראויה". עקבת את השאלה זו, גם כשהפניתי שומת לבך שקלף מעובד סיד הרבה יותר רגיש לכפול, רטיבות וחום – העדפת להתעלם. כלומר הטענה הנדרשת "נבדק ונמצא שסיד מכווץ ומחזק את העור במידה ראויה" לא נומקה אלא הוחדרה כמנהג דמוגוגיה.
ב. בעניין שו"ת הרמב"ם סימן רפט – למרות שהופנה שומת לבך שסימן רפט דן בחלקי קלף והצד הנכון לכתיבה וה' ר"ק ' מובא כאיור בלבד, התעלמת, וחזרת "מכשיר את הספר מבחינה עקרונית". כלומר, אילו רמב"ם היה משלח את השואל אודות גיד הנשה להסתכל על איזשהו פעולה שצרפתים עושים בהכנת סלט מרגליים של צפרדע היית אומר שרמב"ם מכשיר צפרדעים באון עיקרוני? כה או כה התעלמת מטענה.
ג. בעניין שו"ת הרמב"ם סימן קסב – " הרמב"ם מסביר שזה משום שהיה לא מעובד". נשאלת, האם כוונתך שאדם זה החזיק בידיו ספר מקלף שלא קיבל שום טיפול, וסבר שבידיו ספר כשר ואף ציין הרבה מקומות שכך הם הספרים שם – לא מעובדים, כלומר, עור שתלשו אותו מבהמה וכתבו עליו? או שכוונה, שעור זה עבר איזשהו טיפול אך לא מספיק לדעת רמב"ם? התעלמת.
ד. שו"ת הרמב"ם סימן קנג
-""והוא העבה יותר והוא שממנו עושים הר"ק, הוא אשר נקרא קלף, אם מעבדין אותו עבוד שלם מליח וקמיח
סתם הצהרת שלא ברור לך אם נתן לדייק לכאן. באמת? בוא תסביר מדוע הצלחת לדייק מסימן קסב שהסיבה היא שאותו ה' ר"ק ' היה לא מעובד ולא שכל ' ר"ק ' נקרא אצל רבמ"ם לא מעובד ומסימן קנג אתה לא מצליח לדייק דבר?
וכך בנויות רוב המכריע של המסכנות שלך.
אתה יוצא פה מאד גרוע בדיון הזה, ואני באמת לא יודע אם זה בכוונה או מתוך איזו מגבלה קוגנטיבית כל שהיא.
השקעת כל כך הרבה אנרגיה ומלים, למה שלא תתייחס לטיעונים.
אתה חוזר שוב ושוב על אותה הטעות, זה מחוסר קריאה? חוסר יכולת לקרוא?
אתה כותב בפעם המליון:
איך לומר את זה בדיוק? מאיפה להתחיל?
מעולם לא טענתי שהכלל של הלכה כרבים קשור לקבלה, לא ניסיתי לבסס אותה על פי כלל זה, ואף הסברתי לאחר שדיברנו על זה עוד כמה פעמים, כולל בהודעתי האחרונה שזה פשוט לא קשור. מה לא מובן?
שנית, לא כתבתי שאין הרוב קובע. כתבתי במפורש דברים ברורים שזה כלל תלמודי מחייב, אלא שיש פעמים שכללים אחרים גוברים עליו. הכלל של הרוב הוא כן קובע.
ולגבי הקבלה, בדיוק כמו שאתה מצטט בשמי, מסורת של חכמים שהרבה חכמים מצאו בה טעם.
אתה לא הבאת שום טיעון רציני נגד הקבלה, אלא רק שלא נראה לך. ולקוראים הבחירה אם ללכת אחרי ה'לא נראה לי' שלך, או להקשיב לדברי חכמים.
אתה זה שכתבת שאם אני לא מסביר לך איזה כללים יכולים לגבור על רוב, זה סימן שהבית יוסף עשה מה שבא לו. ואתה אכן מחזיק שוב בטענה זו, שאני צריך להסביר לך, ואני מציב בפניך רק את הברירה להצטרף לכת. וזה אכן נכון, כל מקצוע צריך ללמוד, גם פסיקת הלכה. אי אפשר להסביר כללי פסיקת הלכה, כמו שרואה כל מי שקצת מתמצא במקצוע וקורא את הדברים שלך. זה כמו הדיוט שכותב דברים על מדע מסובך שאין לו מושג, וכך התוצאות נראות. אתה יכול לכנות את היהדות ההלכתית 'כת', זה לא משנה, כמו שאתה יכול לכנות גם את הפקולטה לפיזיקה 'כת', אם לא לומדים לא יודעים, מה לעשות. לך תקרא כמה ס"ק בש"ך, כמה תשובות של הנו"ב, קצת תוס' רי"ד, ותראה שיש לך עוד מה ללמוד בחיים.
הכלל שיחיד ורבים הלכה כרבים הוא כלל תלמודי, ולא המצאה שלי, ולכן הוא מחייב. יש כללים שגוברים עליו, אבל "אני רמבמיסט" הוא לא אחד מהם. נכון הדבר שמותר עקרונית לקבל פסקי רב אחד וללכת על פיו, יש מקום לומר שלגבי הרמב"ם בזמננו זה לא אפשרי, אבל אם מישהו יטען שקיבל הוראות רמב"ם, לא אוכל להוכיח לו ההיפך. אבל כל זה בשבילך שקיבלת הוראות רמב"ם, ושיהיה לך לבריאות, אבל לאחרים זה לא רלבנטי, הם מחוייבים לרוב. כל התעמולה הארסית והפתאטית שלך על "ההיתר הארור" היא שקר והונאה, לפי ההלכה מותר, ואתה פשוט צריך לומר שההלכה היהודית ארורה בעיניך. לא רואה שהאלטרנטיבה שלך מגיעה רחוק.
—
לגבי עיבוד בסיד, לא התעלמתי מההבדלים בין סיד לעפצים. כתבתי במפורש שהדבר תלוי בשאלה מה הדרישות ההלכתיות מסיד, הרי אין שום דבר שהוא בדיוק כמו עפצים, הכל יחסית לדרישות. התוס' מביאים ראיות שמה שחשוב הוא שהכתב לא יזדייף. אפשר כמובן להתווכח על כל דבר. אני רק כתבתי את ההבנה של הפוסקים בדעת הרמב"ם. ועל כל דבר אפשר להתווכח. נ.ב. האם ידוע עוד חומר נוסף שהיה דרך לעבד בו מלבד סיד, כדי לפרנס כוונת הרמב"ם על "כיוצא בו"?
לגבי תשובה רפט, אתה כותב שמדובר ב'איור בלבד', אני חושב שזה פירוש בעייתי ולא ברור. בעיני פשטות הדברים היא שמדובר בקלף שעליו דן הרמבם ומבחינתו הוא כשר עקרונית. וגם את זה כבר כתבתי. הדמיון לרגלים של צפרדעים לא ממש משכנע. מה לעשות.
לגבי קסב, אכן לא עניתי לשאלה זו, זה פשוט היה נראה לי מובן מאליו, שכשאומרים 'לא מעובד' מתכוונים שלא הגיע למדרגת 'עור מעובד', ולא אומר שלא עשו איתו כלום אלא תלשו אותו מהבהמה וכתבו, אפשר לייבש, אפשר לנקות, ועדיין זה לא עיבוד. בכל מקרה השאלה היא לא עלי אלא על הרמב"ם, הוא כותב 'לא מעובד', וברור שכוונתו לא מעובד כנדרש, ולא שכתבו חומש על עור כהוייתו. התשובה פשוטה כאמור.
מסי' קנג' אין שום דקדוק כדבריך.
במקום לנסות 'לנצח' בעיבוד סיד, תתמקד בנושאים עליהם דיברנו, ותביא לכאן טיעון אחד שעומד בפני הביקורת שמפריך את הקבלה, הגלגול, או שמחייב לפסוק כרמב"ם בשאלת מילגה על לימוד תורה.
אני לא חוזר עכשיו לטעויות מביכות אחרות שעשית כאן במהלך הדיון, זה כבר הוברר ולא נוגע לעיקר השאלות הנ"ל.
"נא שים לב, אין לי בעיה שתתפלפל בשאלת …אבל, במה שנוגע לדיון שלנו, הענין החל מכך שאתה טענת שהתפילין…" – לא' העניין התחיל הרבה לפני זה. התפילין רק תירוץ. העניין הוא שאלת ביסוס "מסורת קבלה" כאשר טענה מרכזית ולמעשה יחיד – כיוון שרוב קיבל את זה – כמוה כמסורת.
4 ביולי 2019 ב 19:00
"ההלכה נקבעת על פי הרוב" – צוות האתר
5 ביולי 2019 ב 15:59
"פסיקה לפי רוב- אף אחד, ומקובלים ורבנים השכירים במיוחד לא עושה את זה. זהו רק ואך תירוץ… אז איך זה שאתם בטלתם מצווה מהתורה לפי ב"י שלא יתחשב בדעת הרוב ואחרי זה ביטלתם דעת ב"י והרוב על סמך פוסק יחיד שמסכים עקרונית עם הרוב? כי פסיקה לפי רוב היא בלוף. סתם תירוץ. עושים מה שבא לכם! שקר. אתם הראשונים שלו הולכים לפי רוב" – דוד .
6 ביולי 2019 ב 21:32
"פסיקה לפי רוב אכן אינו כלל יחידי בפסיקת הלכה, לפעמים פוסקים כמו הגדול, לפעמים כשיש ראיה מוכרחת, ועוד." – צוות האתר.
7 ביולי 2019 ב 1:00
"נו. יופי. מדוע אתם מודים בכך רק אחרי התפתלויות רבות? מין הסתם כדי להימנע משאלה האם הרמב"ם הוא הגדול. וגם, מי ואיך מחליט מי הוא הגדול? ומי איך מחליט ללכת לפי "רוב" או "גדול"?" – דוד
7 ביולי 2019 ב 13:33
"שום התפתלויות, פשוט אתה צריך ללכת וללמוד. יש הרבה כללי פסיקה שמפורשים בתלמוד, ואחד מהם הוא רוב, אין זה כלל אבסולוטי. יש הלכה כגדולים, הלכה על פי ראיות, והלכה כבתראי. ההחלטה היא לא 'כפי העולה על רוחו', אלא מתוך לימוד ועיון" – צוות האתר
7 ביולי 2019 ב 22:54
" לא אמרת שום דבר מוגדר, יכול ככה ויכול ככה וגם ככה ולפעמים ככה. כל עוד לא הגדרת כללים חד משמעיים – פירושו "איך שבא לי". נא תגדיר.
לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף או תפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי." -דוד
8 ביולי 2019 ב 10:20
"אתה חוזר ושואל מתי הכלל של רוב נוהג ומתי לא, ודומה כאותו הדיוט ששואל את המהנדס שיגדיר לו ברור כשהוא עומד על רגל אחת כל מה שהוא למד הרבה שנים מתי שמים ברזל מזויין ומתי לא. אני חוזר ואומר לך, אם אתה לא מקבל את המסורת, את התלמוד, לך תהנדס לך אולמי ורסאי 'תקניים', ואל תבלבל את המח לאחרים." –צוות האתר.
"… אם אתה לא מקבל את המסורת, את התלמוד…". חשבתי כל הזמן שהוויכוח האם אפשר לחדש מה שלא נמצא בחז"ל, ומסתבר שאני לא מקבל את התלמוד… ומסורת? גם מסורת אני לא מקבל? כעת נחזור קצת לאחור ונשווה.
17 ביוני 2019 ב 10:54
"אני לא שואל מדוע אתה מסרב לקבל מסורת, אין לי בעיה שלא תקבל. אני רק מתייחס לטענתך שאין מסורת, שזו היתממות. יש מסורת. אם אתה בוחר לא להאמין לה, או שאתה אומר שאמינותה פחותה מהמסורת ההלכתית, זה בהחלט ייתכן. זו מסורת בדרגה ב'. אז מה? זה אומר שאין מסורת." – צוות האתר.
כל מילה מיותרת. צביעות + מעגל הקסם. כעת, למה שלא תסדר את המעגל הזה שלא יסתור את עצמו?
בעניין סת"ם זה די פשוט אם קלף עפוץ כשר לדעת כולם, אבל כולם אחד אחד ובקלף סיד לכל הפחות ניתן להטיל ספק כפי שהודאת והמכיר – מכיר זהה. למה שירא חטא יעדיף סיד?
אתה שוב מערבב, וחבל שאתה לא קורא מה שהשבתי מקודם, אין פלא שהדיון מסתעף לאינסוף.
נושא הלכה כרבים הוא נושא הלכתי, נושא הקבלה אינו נושא הלכתי.
לכן, גם אם אלף חכמים מאמינים בקבלה, ואחד לא מאמין, אין כלל שהלכה כרבים. יש רק הגיון שאם לא מזלזלים בעצם המושג חכמה ומניחים שהוא נמצא רק אצל אותו חכם, הרי שאין שום סיבה לקבל דוקא את ה'לא נראה לי שלו'. אבל זה לא מחייב, כי זו לא הלכה.
ואילו בהלכה, אם יש מחלוקת, קובע הכלל התלמודי "יחיד ורבים הלכה כרבים".
אתה הצגת את זה כאילו הכלל הזה הוא המצאה שלי, או של מישהו אחר שאתה מזלזל באינטלגנציה שלו, ולכן מכיון שהוא לא נוהג תמיד זה אומר ש"עושים מה שבא להם".
ובכן, זו אפילו לא טעות, זו סתם חוסר תפיסת מורכבות או בורות או משהו בסגנון. העובדה שלכלל יש מגבלות לא הופכת אותו לבטל.
כבר הבאתי שבמשנה במסכת עדיות נאמר שאף שהלכה כרבים, מביאים גם את דברי היחידים "שאם תצטרך שעה יסמכו עליהם".
כלומר, במקום צורך שעה ניתן לסמוך על היחיד כנגד הרבים, לא בגלל שהכלל לא תקף או לא מחייב, אלא שבמקום צורך מתירים.
וכך גם במקום שכבר נהגו כיחיד, מבואר בתלמוד בכמה מקומות שיש מקום לסמוך על המנהג כי המנהג מכריע את השאלה ההלכתית. ויש מקומות שלמרות שנהגו רצו לבטל את המנהג, וזה לא בגלל ש"עושים מה שבא להם", אלא בשקלול של סוג הנושא וטיבו, מהות המנהג, היחס לאותו יחיד, וכך הלאה. קוראים לזה פסיקת הלכה, וזה מקצוע לא פחות מהנדסה.
מי שאומר שהכלל שהלכה כרבים הוא בטל או שעושה מה שבא לו – מכחיש את התלמוד.
האמירה שלך ש"אף אחד לא עושה את זה", שגויה, בד"כ זה הכלל הכי נפוץ, ובפרט אצל ב"י.
דבריך השגויים על הקלף לא תרמו שום דבר בשאלה האם הכלל של רוב מחייב תמיד או לפעמים, שהרי דעת רוב הפוסקים שהקלף שבסיד כשר, אפילו אם נניח שהרמב"ם פוסל. זו היתה סתם טעות שלא קשורה. חשבת שהב"י מתיר קלף בסיד משום שסומך על רבינו תם שהוא יחיד, ולא ידעת שכן הסכימו רוב הפוסקים, ושגם הרמב"ם לא כתב במפורש להיפך.
אם ירא חטא רוצה להחמיר כמו הפרשנות שלך בדעת הרמב"ם שבסיד פסול, לא נראה לי שיש התנגדות, למה לא? השאלה היא אם באמת זה בא מיראת חטא, ואם הוא מחמיר בכל מקום כדעות יחיד, וכבר שאלו את הגר"א למה לא להניח תפילין דרבינו תם? והשיב שאם נחשוש לכל השיטות ונחשבן את כולם יחד נצטרך להניח סד' זוגות תפילין. אני למשל, אם הייתי חפץ להחמיר כמי שסובר שסיד לא מועיל, היתה לי בעיה אחרת, שהאנשים שמעבדים בעפצים הם חכמולוגים שאין להם יד ורגל בהלכה, ואני לא יכול לסמוך שהם מעבדים 'לשמה', ויכול להיות שיש להם כל מיני פרשנויות טפשיות להלכות בתחום זה. אז אין ענין שיצא שכרו בהפסדו.
ולגבי הנושא הנפרד לגמרי של קבלה, כפי שכתבתי זו מסורת של חכמים, שהרבה חכמים מצאו בה טעם והכירו באמיתתה. אבל זה לא מחייב, כי זו לא הלכה. וגם המסורת הזו פחות מוסכמת מההלכה, סוף סוף לקבלה היו חכמים שהתנגדו, ולהלכה לא.
אין שום סתירה ושום מעגל קסמים.
שו"ת הרמב"ם סימן רפט
"ובפירוש אמרו חכמים ז"ל שהכותב על דוכסוסטוס יכתוב במקום שער [והכתיבה שעל הקלף תהיה במקום בשר]. אם האמת כמו שמקצת גאונים אומרים שהקלף הוא החלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין הערביים ר"ק ועושין אותו בסיד ועושין לו שני פנים אחד לבן וחלק ביותר שהוא הנאה לכתיבה והוא הדבק למקום הבשר ואחד יש בו אדמימות מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו מפוזרת ומטושטשת הוא מקום השער" – "והתשובה לא ברורה, אבל בודאי לא כתוב גם להיפך". זה נכון שלא כתוב כאן להפך דבריך, אבל תשובתו ברורה ביותר – הוא מסביר איזו חלקי עור ובאיזו צד ראויים לכתיבה ובתור איור מוחשי מזמין את השואל להסתכל על ה' ר"ק ' של ערביים
כאן הוא לא אומר ההפך דבריך כי לא דן באותו התחום. מה שכן הוא נותן תיאור מושלם של הקלף בו משתמשים היום והוא קורא לו ' ר"ק '.
להפך דבריך ופרשנות ב"י הוא אומר כאן: שו"ת הרמב"ם סימן קנג
"והוא העבה יותר והוא שממנו עושים הר"ק, הוא אשר נקרא קלף, אם מעבדין אותו עבוד שלם מליח וקמיח ועפיץ." – כלומר, אם את החלק של העור שממינו עושים ' ר"ק ' מעבדים כראוי "עבוד שלם מליח וקמיח ועפיץ" – אז הוא נקרא קלף וכשר. אבל אם לאו – לא. די ברור.
ראה נא, פשוט לא תיארתי לעצמי עד כמה חוסר ידע מגעת ולכן לא ציטטתי מכאן להתחלה. כדי להבין שאלה אודות תפירה בחוטי משי כמו שהבנת אתה צריך לסבור ש"לא מעובד" זה לא מעבד כלל, עור שלא קיבל שום טיפול, רק תלשו אותו מבהמה ואולי יבשו. זה פשוט בלתי אפשרי. עור שלא קיבל שום טיפול מתעפש, מתכווץ, מסריח מעלה תולעים – כמו כל חלק מגוף חיי שנתלש שלא מקבל טיפול. אין שום אפשרות לכתוב על זה ובוודאי טקסט ערוך כמו ספר תורה. אין מצב שמישהו בכלל יחזיק בידו ספר כזה כל שכן יחשוב שהוא כשר. ואם כך חשבת אתה וב"י זה רק מוכיח צדקת דבריו של רמב"ם – אדם שאין לו השכלה רחבה כללית לא יכול להתעסק בהלכה בפרט ולהבין תורה בכלל. כי הרי הנה לך דוגמה – בנית הבנה הנשענת על דמיון.
"לצערי אני לא מתמצא בזה" – אם כן תוהה אני על סגנונך הנחרץ, המאשים והשיפוטי שהפגנת עד לא מזמן. סגנון כזה מצופה ממי שמתמצא טוב מאוד בתחום.
"אין שום צורך לכפול, הדיון כולו פרוס לפני כל יודעי דת ודין כל אחד רואה בדיוק את מהלכו…" – לפי מסמך וורד בו הדיון מעתק הוא כולל 32827 מלים ו141796 תווים(ללא רווחים). הצעה לחפש במלל זה אישור או הפרכה של "מעגל הקסם"( הצדקה מעגלית) של עניין האמור להיות בסיסי באמונתך זה בריחה והתחמקות.
כמו שבתשובתך האחרונה "שחכת" להתייחס לכשל טענתך העיקרית – "סיד עשה את אותו עבודה" נוכח השוואת התכונות שהצגתי – בריחה והתחמקות.
את אותו "מעגל הקסם" שתיארתי במלים שלי אני יכול להרכיב מציטוטי דברך בלבד. בסרבך להציג ברצף אחד תיאור של מהלך ההנמקה אלטרנטיבי אתה מוותר על טענת עיוות מצדי.
נא שים לב, אין לי בעיה שתתפלפל בשאלת עיבוד סיד לדעת הרמב"ם, קוב"ה חדי בפלפולא דאוריתא כמו שכתוב בזוהר הקדוש, עלה והצלח בכחך זה.
אבל, במה שנוגע לדיון שלנו, הענין החל מכך שאתה טענת שהתפילין שלנו פסולים לרוב הפוסקים, ועל זה הראתיך לנכון שכל הפוסקים סבורים שעיבוד סיד הוא עיבוד מהודר. כללתי גם את דעת הרמב"ם כמו שהבינו הפוסקים ה'נורמלים' בדעתו.
אתה טוען שבתשובת הרמב"ם אפשר לפרש הפוך, ושב"כל כיוצא בו" לא נכלל סיד מסיבות הבדלים בתהליכים הכימיים.
אין לי בעיה עקרונית עם טענה זו, אני באופן אישי מבין אחרת בתשובות הרמב"ם, וחושב שהרעיון שהרמב"ם הביא עיבוד סיד כדוגמא, בזמן שלדעתו הוא פסול בכל מקרה תמוה. אבל לא מפריע לי שאתה מבין אחרת (הדברים בתשובת הרמב"ם לא ברורים, וקשה לדקדק בהם, בשביל זה יש את ספר היד). זה ממש לא רלבנטי לכאן.
הדרישות של ההלכה בעיבוד מוגדרות בתלמוד – שלא יזדייף, כפי שמוכיח ר"ת, וגם בתלמוד מבואר שהשתמשו גם ב'לא עפיצן'.
סגנוני הנחרץ והשיפוטי היה בנושאים שאני מתמצא בהם – הלכה, היסטוריה, בזמן שאתה הראית חוסר התמצאות והכרת המקורות בשני תחומים אלו. בכימיה איני מתמצא, ולכן לא נכנסתי לזה.
מה שרלבנטי לענינינו שדבריך שהסת"ם שלנו בנויים על דעת יחיד מחמת עיבוד הסיד, לא נכונים, בין אם הרמב"ם מכשירן ובין אם פוסלן.
לגבי שאר הדיון, אין טעם להכביד עליו עוד יותר, כל קורא רואה את הטיעונים שלי מול שלך, ויכול לשפוט בעצמו, מי מתייחס לכל טיעון, ומי מסיט את הדיון לנקודות לא רלבנטיות ומתעלם מהקשיים בטיעון הקודם שלו. ואין כאן שום שתיקה.
כלומר אתה מניח שמאותו המכתב שקדם לזה היה בורר לרמב"ם שמדובר על עור לא מעובד כלל שגם הוא מכונה ' ר"ק ' , ובתשובתו לא ציין שסבת הפסול בהעדר עיבוד, אלא נתן סיבה מבלבלת " ר"ק " ביידעו שזה שם לשניהם – מעובד ולא מעובד?
וכאשר השואל אכן לא הבין ושאל שוב ענה שה' ר"ק ' ההוא לא מעובד? הבנתי נכון?
אנא ממך, מדוע שלא תניח שלדעת הרמב"ם כל עיבוד סיד – אינו עיבוד, לכן ה' ר"ק ' הוא פסול ולכן כתב ה' ר"ק ' פסול. וכשנשאל שוב הבהיר ה' ר"ק ' – לא מעובד? מדוע לא להבין כך?
" דבריו ביד החזקה שהעיבוד כשר בעפצים ובכל דבר שפועל את אותה פעולה. זה כתוב במפורש. לא רק סיד, אולי יש כימיקלים אחרים גם כן." אכן יש כמקלים אחרים שעושים את אותו עבודה אבל לא סיד. עור שטופל בסיד מגלה תכונות שונות מזה שעובד בעפצים. הנה רק כמה דוגמאות הקלות לבדיקה.
א. בטוח יצא לך לפתוח מזוזה שהייתה מגולגלת בבית מזוזה. היא מתנגדת ושואפת לחזור כמו קפיץ. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ב. שים נא קלף מטופל בסיד בחום לא גדול ,60 מעלות בערך, למשך חצי שעה – שעה – יתכווץ ולא יהיה שימושי עוד. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ג. שים נא קלף מעובד סיד במיים ל10 דקות – יתכווץ ויתעוות ולא יהיה שימושי עוד. מה שאין כן עיבוד עפצים וכמקלים אחרים הקיימים היום.
ניתן לקבל קלף בעל תכונות זהות למעובד עפצים על ידי שימוש בכמקלים אחרים. אבל טפול בסיד לא מקנה את אותם תכונות. אני מבין שמי שמכשירים טפול בסיד סבורים שהבדלי תכונות אלה אינם חשובים, אך מאיפה ההנחה שגם רמב"ם לא ראה להם חשיבות? הלא הגיוני שקלף רגיש לחום, מים וכפול יחשב לא מעובד? על כל פנים, זו הנחה שלך. ולכן הנכון הוא לומר "לפי הבנתי את דעתו הרמב"ם מתיר" ולא "הרמב"ם מתיר".
על לסדר בצורה נכונה את ה"מעגל הקסם" שאני מציג בצורה מגוחכת, מתוך טמטום או זדון, לטענתך וויתרת? למה שלא תנסה לסדר את את השרשרת ההנמקה זו ברצף אחד שלא בעצמאות טמטומי\זדון לבי? למען אחרים כמובן, גם אם אין תרופא למכתי השתיקה עלולה להטעות אחרים. לא?
בא נעשה סדר
אכן אתה צודק שברמב"ם לא כתוב מפורש על סיד
הסיבה שכתבתי בהודעה הראשונה בנושא שכך דעת הרמב"ם – משום שהבית יוסף מצטט כך בשמו
והב"י הוא שמדקדק מהלשון 'וכל כיוצא בו' וכו'
אתה טענת שזה לא כתוב במפורש, וזה נכון
אבל כשאדם כותב על דעת הרמב"ם שמכשיר, זה לא בהכרח שהרמב"ם אומר זאת במפורש, אלא שזו דעתו
הרי גם אתה כתבת שהרמב"ם פוסל וזו רק הפרשנות שלך
כך שזה לגיטימי לגמרי, בפרט שמהלך הדברים היה שאתה כתבת שהב"י פוסק נגד הרמב"ם בזה, בעוד הוא זה שמביא את הרמב"ם
—
עוד כתבת שבתשובת הרמב"ם כתוב שסיד פסול
האמת היא שבתשובת הרמב"ם כתוב שר"ק פסול – אתה מפרש משום שהוא בסיד
ומסתמך על תשובת הרמב"ם השניה שמזכיר ר"ק שעובד בסיד
אבל אתה מתעלם מכך שבתשובה השניה הוא מכשיר את הספר מבחינה עקרונית (והדיון שלו רק באיזה צד כותבים וכדו')
אז נכון שהדברים לא מפורשים בתשובת הרמב"ם, והתשובה לא ברורה, אבל בודאי לא כתוב גם להיפך
לגבי הפרטים הטכניים של העיבוד, לצערי אני לא מתמצא בזה, לכן אין לי מה להוסיף
אבל גם אם כל הטיעונים לחלק בין סיד לעפצים – טובים לגבי דברי הרמב"ם ביד
הם לא פותרים את תשובה קפב' שבה מכשיר עיבוד בסיד
—
לגבי שאר הפרטים שהתווכחנו עליהם
אין שום צורך לכפול, הדיון כולו פרוס לפני כל יודעי דת ודין
כל אחד רואה בדיוק את מהלכו, והאם טענותיך התחזקו במהלכו או להיפך
אתה יכול להסריט, להמחיז, לצלם מסך, להעלות הצגה ב'הבימה', זה יישאר אותו דבר
בס"ד
רק להוסיף עוד נדבח בחוסר ההבנה של מר דוד.
הוא כתב ב-11 ביוני 2019 ב 21:45 שהוא מעתיק את כל התכתובת לדף השיחה של דוד החקיין(שאין לי גישה אליו-אינטרנט מסונן)
ובעקבות תגובותיו המוזרות כאן, עלתה בליבי תמיהה האם הוא ממשיך להעתיק הכל לשם שכן הוא מתעלם מטענות מקשר בין דברים שלא קשורים לא מבין דברים פשוטים מפנה מגיבים לדברים שקראתי והא לא ידע זאת כי לא קרא כלל תגובתי כותב על הב"י שהוא כך וכך על אף שאין לו ידיעה כלל בנושאים אלו ולא בכללי הפסיקה עושה קישור מביך בין שכר על לימוד תורה שזה חילול ה' מגמרא שמדברת על עיקוב בתשלום של ת"ח, כותב שהרמח"ל איננו הגון מבלי שקרא את סיפרו או שקרא מתוך בורות(מציע לי שיביא לי הוכחות מתוך ספר הוויכוח של הרמח"ל וכשאני מסכים מתעלם) מביא תשובת הרמב"ם כאילו זו איזה תגלית שלו(מתוך חוסר הבנת הנקרא בה) על אף שכבר נזכרה בדברי צוות האתר, טוען שהוא לא אמר דברים שכתובים כאן לעין כל ודורש ציטוט! וכשמביאים לו זה לא משנה כלום הוא פשוט מתעלם, ועוד ועוד דברים מביכים עד בלי די.
והוא משיב לי שהוא עושה יותר מזה, בדמות סרטון שהוא עתיד לשחרר בעניין.
האם דוד היקר אינך מבין את ההבדל בין תמיהתי, לתגובתך? יש הבדל גדול(עצום!) בין להעתיק את כל התכתובת על המגרעות שלך שנתגלו כאן, לבין להציג סרטון ערוך שכנראה לא יכיל דברים אלו?
בלי קשר לטענותיו המגוחכות והמוזרות של מר דוד,
בקשר למה שהתגלגל הדיון לעפצים וסיד, יש להעיר, שהעוסקים בדבר טוענים שאין כלל להשוות את פעולת העפצים לסיד, כי הסיד כלל אינו גורם לכיווץ העור.
ואגב, יש לציין שבעניין העור הרמבמיסטים די בבעיה, כי דברי הרמב"ם שהקלף הוא הדרמיס אינם פשוטים כלל, לא מצד מסורת הגאונים ולא מצד הממצאים הארכיאולגיים שתומכים יותר באפשרות שהקלף הוא האפידרמיס, ל"אנשי אמת" כביכול כמר דוד זה נקודת מבחן אם יהיה מוכן להחליף את התפילין שלו גם נגד הרמב"ם, לפני שהוא מאשים את כולם שהתפילין שלהם פסולות, (וכבר נכתבו מאמרים שונים בכדי להסביר מה גרם כביכול ל"טעות" שהדרמיס הוא הקלף, ולגישה זו טוב יותר לקחת דרמיס מעובד בסיד מאשר בעפצים, ואכמ"ל ).
"בדיון הזה הראית איך ניתן לעשות את כל השגיאות, הסילופים, וההטעיות" – אני מנחש שזה נאמר בייחס ל"מעגל הקסמים"? אני תמיד, מוכן להניח שלא הבנתי את הדובר אם הוא אומר כך. אם כן שמא תציג את אותו מהלך ההיגיון ברצף אחד?
"התשובה הנוכחית מתחילה מכך שהשואל לא הבין, ושלח שוב בקשר לתשובה הקודמת:"
א. על סמך מה ההנחה זו? כנראה הבסיס להנחה זו זה משהוא מאוד מובן מעליו, כי לא הזכרת אתה בהסברך?
ב. אף אם נניח התכתבות קודמת, זה שממנה משתקף ר"ק ההיא לא מעבד היה – זה הנחה? לא? כי ההתכתבות ה"שלמה" לא לפנינו?
ג. אחר הכל, מסתבר, שמסכנה שרמב"ם התיר עיבוד סיד תהיה מבוססת על כמה השגות? הלא ראוי אם כן לא לטעון – "הרמב"ם מתיר" אלא "אני משיג
מדברי רמב"ם"?
אני באמת לא יודע אם אתה לא מבין ובטוח שגילית כאן נוכלות מיוחדת, או שאתה סתם מערבב את השטן. צריך מומחה שיפענח מה עומד מאחורי הררי הסתירות שלך.
א. זו לא הנחה, זה כתוב במפורש בתשובה:
"כבר באה הלכה למעשה ושאל עבדו להדרתו בדבר ספר תורה מן ר"ק, תפור בגידים משני קצותיו ובתוך בשלשה חוטי גידים משולשין והשאר בו תפור במשי [או זולתו], האם זה מותר. והיתה התשובה, שמאחר שהוא ר"ק, אין לשאול על, תפירתו. ולא הבינונו בזה כוונתו. ילמדנו רבי'".
כלומר, שאלתי אוותך (את הרמב"ם) פעם, על איזה ספר שהיה תפור בגידים וכו', והשבת שמאחר שהוא רק אין מה לדבר בכלל ופסול. השואל מבקש הבהרה מדוע פסלו לו את הספר.
הרמב"ם מסביר שזה משום שהיה לא מעובד.
פשטות הלשון אכן שסתם רק אינו מעובד.
כך או כך מדובר בלא מעובד, ולא במעובד בסיד. במעובד בסיד הרמב"ם מכשיר עקרונית במפורש בתשובתו השניה.
בכל מקרה מה שכתבתי לא נכתב לאור תשובת הרמב"ם, אלא לאור דבריו ביד החזקה שהעיבוד כשר בעפצים ובכל דבר שפועל את אותה פעולה. זה כתוב במפורש. לא רק סיד, אולי יש כימיקלים אחרים גם כן.
נוריאל כרגיל עושה לי את העבודה לשאלתו – "מעניין אם הוא עדיין מעתיק את ההתכתבויות לאתר שלו…" התשובה היא – יותרה מזו.
בערוץ שלנו קיימת סידרה "טכנולוגיה של בלבול מוח". פרק ג' – בלבול מוח להטב"י (משכב זכר) https://www.youtube.com/watch?v=s29zH04LT2s&t=1014s
פרק ב' – "דע מה תושיב לאפיקורס" – בלבול מוח אתאיסטי
https://www.youtube.com/watch?v=s29zH04LT2s&t=1014s
פרק א' – בלבול מוח של קבלני חזרה בתשובה https://www.youtube.com/watch?v=4MyR95WUYMo&t=3s
לתכתובת זו תכננו גדולות! זה יהיה להיט – "בלבול מוח קבלי". בו ננתח. כהרגלינו, תרגילים אופייניים של בלבל מוח המשתקפים היטב בתכתובת זו – ריבוי מלל, שאיפה תמידית להרבות בו זמנית בנושאים – אלה מסוג "מסך עשן". התחמקות מהגדרות חד משמעיות. יצירת "מעגלי קסמים" דוגמת – "איך מאמתים מוצא של "הקבלה"?" – "על ידי הכרה של המון חכמים" – "איך יודעים מי הוא חכם" – "מי שהוכר על ידי המון חכמים כחכם" – "אבל הלא המון חכמים יכולים להכיר כחכם אדם רקוב ומושחת?(אחיתופל)" – "זה אכן אפשרי אך אין זה אומר שכולם מושחתים" (זו פנינה ממש, אכן נכון, אבל מספיק 2-3 (ב"י, אר"י…)) – "אבל אחרי הכול רבים המקרים שאתם לא נהגים לפי הרוב?" – "נכון, יש כללי פסיקה רבים. לפעמים לפי גדול, לפעמים לפי בתירא, ועוד" – "יש כליל ברור וחד משמעי לפי איזו מהם הולכים? אחרת זה נשמע כשינוי כללי המשחק, תוך כדי משחק להתאימו למטרה?" – "אה! זה לא כזה פשוט, לא על רגל אחד, כדי להבין כללי המשחק של הכת אתה צריך להצטרף לכת לשנים רבות ואז תבין" – סוף מעגל הקסמים. (לשאלתך מתי שמים ברזל בבטון על רגל אחד תשובה – תמיד, אלא אם כן בטון לא נועד לשאת עומס אלא משמש כמשקולת)
החלפה בין עובדות לפרשנות העובדות. עובדה=כל פרשנות אפשרית שלה.
וכמובן דוגמה של פרשנות – "…שנכתב על זה הר"ק הלא – מעובד, פסול…" – "הלא ברור? זה לא בגלל ה'ר"ק'! אלא מפני שהוא לא מעובד!" וכי איך רמב"ם יודע שאותו ה'ר"ק' לא מעובד? הרי כל מה שיש לפניו זה דברי השואל – " ספר תורה שנכתב על הקלף כשר… ושאל עבדו להדרתו בדבר ספר תורה מן ר"ק" – כל שהוא יכול לדעת זה שהשאול משוכנע שספר כשר, שכך עושים בהרבה מקומות ושהוא עשוי ר"ק. מעיין לרמב"ם לדעת שאינו מעובד? ברוח הקודש? הסבר יחידי – לדעתו ר"ק = לא מעובד. אלא שלא כך ראש של ה"מקובל" – ה"מקובל" ימציא עובדה והכל יסתדר לפי רצונו…
ולא לדואג – הכול יהיה מלווה בצילומי מסך להסרת חשש עריכה וחוץ מזה והכי חשוב – לפני פרסומו סרטון ישלח לכם על מנאת שתגובתכם תפורסם בצמוד לו. כעת עצת אח – בתגובה על סרטון שתכתוב כתוב אותה קצר, בלי פלפולים, בלי מבנים לוגיים רב קומתיים! צפה בסרטונים שלמעלה ותעריך כמה מידע בזמן די קצר. אנשים מעריכים את זה וריבוי מלל מקבלים רק משוכנעים מראש.
תיהנה מהתעסוקה העצמית שלך, אם אתה חושב שהדיון הזה מוסיף לך כבוד…
בדיון הזה הראית איך ניתן לעשות את כל השגיאות, הסילופים, וההטעיות, ועוד לדבר על 'טכנולוגיה של בלבול מח'…
—
לגבי שאלתך איך רמב"ם יודע שאותו הר"ק לא מעובד, ואתה מצטט את דברי השואל
אבל אין כאן ציטוט של דברי השואל, אלא רק אזכור שלהם
השואל שלח מכתב בפעם קודמת לרמב"ם על ספר מסויים, והרמב"ם הבין מן הדברים שמדובר בסוג קלף שאינו מעובד, ועל כך השיבו שהוא חומש
התשובה הנוכחית מתחילה מכך שהשואל לא הבין, ושלח שוב בקשר לתשובה הקודמת: מדוע פסול? ועל זה השיב הרמב"ם שאינו מעובד. אבל בתשובה השניה לא מוזכר איך ידע שאינו מעובד
בכל מקרה הוא כותב מפורש "ר"ק שאינו מעובד", לא שמעובד בסיד.
וגם אם נניח כדבריך שההסבר היחידי הוא שלדעתו ר"ק = לא מעובד, הרי תוכל להסיק מכאן שסתם ר"ק היה לא מעובד כלל.
הר"ק המעובד בסיד שמוזכר בתשובה השניה שהבאתי, הוא בודאי לא אותו ר"ק, כי הרי הרמב"ם מכשיר אותו באופן עקרוני, ובעל כרחנו שהוא לא סתם ר"ק, אלא ר"ק מעובד בסיד.
וגם בספרו להלכה הוא מכשיר כל דבר כיוצא בעפצים שמכווץ את העור.
בס"ד
לטובתך אני לא בטוח שכדי לך להמשיך לדבר או לפרסם בנושאים שנכתבו כאן משהו, והמבין יבין….(לא אתה כפי הנראה).
אבל לטובתינו-לך על זה!
בס"ד
הדיון נעשה מוזר מאוד.
מעניין אם הוא עדיין מעתיק את ההתכתבויות לאתר שלו אחרי תגובותיו בזמן האחרון, שלא מחמיאות לו בלשון המעטה….
ציטטתי לפי הזיכרון. וזכרתי מספיק טוב. עובדה שזיהית. ובכן, מה הוא ה ר"ק בלשון רמב"ם? לומדים מכאן:
שו"ת הרמב"ם סימן רפט
… כמו שמקצת גאוניםיז אומרים שהקלף הוא החלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין הערביים ר"ק ועושין אותו בסיד ועושין לו שני פנים אחד לבן וחלק ביותר שהוא הנאה לכתיבה והוא הדבק למקום הבשר ואחד יש בו אדמימות מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו מפוזרת ומטושטשת
הכל בסדר. יש סיד, ויש תיאור ברור של קלף שנראה על כל התכונות שלו. תמשיך להתעקש?
לא ברור איפה הבעיה שלך בהבנת הנקרא
הבאתי את התשובה הזו בתגובתי, והראיתי שבתשובה בסי' רפט' הוא מכשיר את הקלף הזה, וזה דוקא משום שעובד בסיד, ובתשובה הראשונה פוסל משום שכותב שהוא לא מעובד.
ר"ק הוא לא "לשון רמב"ם" אלא כינוי ערבי לקלף, אלא שהכינוי לא כולל את השאלה האם עיבדו את הקלף.
' "רמב"ם ה' תפילין וס"ת א' ו': "מעבדין אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו", כלומר לאו דוקא עפצים אלא כל דבר אחר שפועל אותה פעולה' – זו פרשנות שלך. לשמחתי בשו"ת הרמב"ם קיימת שאלה – ספר שעובד בסיד ותפור בגד רק בקצות יריעות השאר בחוט משי האם כשר? תשובת הרמב"ם – אתה יכול לתפור את החומש שלך איך שתירצה. ספר עיבוד סיד הוא חומש בעלמא.
זה שטעית בפרש כוונת הרמב"ם לא בעיה. כולנו טועים. הבעיה היא שאתה מחליף בין הפרשנות שלך ובין העובדות. לא כתבת "להבנתי את הרמב"ם" אלא "דעת רמב"ם". זה כבר בעיה כי זה שקר. אילו הפרשנות שלך היית נכונה אולי אפשר לומר "שקר קטן" בלבד, אבל היא לא.
וכן הוא הדין לגבי השאר. אני שואל מתי טענתי שלימוד מקרא בשכר אסור אתה מצטט אותי כאשר ציטטתי מי מביא אחד הסיבות מדוע שכר מקרא מותר (אפשר לקחת, אינו אסור) כתשובה על דיון חילול ה' כן או לא ובונה מבנה לוגי כלשהו…
איפה אמרתי אני ללא פרשנות, אני. הלא כבר ראינו שפרשנות שלך עלולה להיות לא מוצלחת. אני איפה אמרתי?
כתבתי לך "לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף ותפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי." אתה ממשיך לטעון בעניין, מנהל דיון עם עצמו ומפרש התעלמות כהתעקשות.
בוא הסכם כך – גם אם תוכיח באותות ומופתים שאני רמי\רשע\טיפש\תימהוני ובנוסף יש לי ריח נוראה מהפה + פרצוף מכוער – זה לא יוכיח לא
את האמיתות "קבלה" ולא ביטול תפישה שכלתנית. כי הלא ידוע ששעון מקולקל מדייק פעמיים ביממה.
אז כך – הפסק לעסוק במידותיי\רמת משכלי וכו'. ונעבור לעניין. הולך?
לא מדובר בפרשנות, הרמב"ם אומר במפורש "וכיוצא בו מדברים שמכווצים את העור".
תשובת הרמב"ם שהבאת בדויה היא, כך לשון הרמב"ם בתשו' קסב':
לא מוזכר בשום מקום שמעובד בסיד, אלא שאינו מעובד.
וכן בתשובתו סי' רפט' כותב:
כלומר, הוא מזכיר את הקלף שמעובד בסיד, אלא שהוא מתווכח מה הוא הקלף ומה הוא הדוכסוסטוס, אבל לא מעלה על דעתו שדינו כדפתרא., ובמקום שטוען שדינו כדוכסוסטוס הרי המזוזה כשרה כמו שכותב בהמשך מפורש, ואילו היה דיפתרא גם המזוזה היתה פסולה.
הרי מפורש גם בתשובת הרמב"ם כמו שכתב מפורש ביד שהוא הדין לכל אחת מדרכי העיבוד שפועל את פעולת העפצים.
-דבריך על אסור לימוד מקרא בשכר כביכול, באו על הוכחתי מהיתר לימוד מקרא בשכר שאין זה חילול ה', כל קורא רואה בדיוק מה כתבת. זה אפילו לא שקר זה בלבול מח.
-גם לגבי הקלף כל מי שרואה את הציטוטים שהבאתי יכול לשפוט בדיוק אם אתה עקבי או שאתה סותר את עצמך באופן מגוחך.
לא יודע איזו פוביה יש לך בנוגע לריח מהפה, יש לך את האפשרות להתייחס לטיעונים בזמנך החפשי. או לחזור על הקטע של הפה. מדותיך ורמת משכלך לא חשובות, מה שחשוב הוא טיעונים, כשיהיו לך שתף איתנו.
מהספיק שקרים.
א. מנית שמו של רמב"ם בין מתיר עיבוד סיד. בקשתי ציטוט. שמא שכחת? אז הנני מזכיר – צטט נא מקור בו רמב"ם מתיר עיבוד סיד לסת"ם.
ב. כתבת שבעבר טענתי שגם שכר עבור לימוד תורה שבכתב אסור. שקר. מצא נא את המקום ונא צטט.
ג. "אתה טוען שאדם שלומד תורה ומקבל תמיכה כספית כדי שיוכל ללמוד, כמעשה יששכר וזבולון זה חילול ה" – שקר. מצא נא איפה אני מתייחס כלל בצורה כלשהי ל"לומדי תורה". כול דברי תמיד התייחסו ל"מלומדי תורה". צטט נא מדברי על "לומדי". או שזה הבחנה דקה מדי לתמידי חכמים יודעי סוד?
ד. "לגבי הקלף, במקום להודות בטעות המבישה שלך, שהתעקשת עליה שוב ושוב, בגלותך לעין השמש את בורותך." צטט נא איפה אני מתעקש ועל איזו טעות. "שוב ושוב" – אני מצפה לשתי ציטוטים של התעקשות על אותו דבר. צטט נא. אני לא טענתי דבר, אלא רק תיארתי הליך פסיקתי. לא שאין לי דע, אלא לא הבאתי אותה. כל דברי בעניין קלף ותפיליו בחול המועד היה איור שמנטרה "הרוב קובע" לא מדויקת בלשון המעטה. ובכן צטט נא איפה אני " שהתעקשת עליה שוב ושוב" ועל איזו טעות.
ארבע (4, ד') שקרים בינתיים. צטט נא מקורות.
א. ציטטתי דבריו לעיל כאן, ואעתיק עבורך שוב:
ב. במענה לשאלתי כאן:
השבת כאן:
כלומר, כתבת שנוריאל כבר השיב על השאלה, באמרו שמותר לקחת רק שכר שימור. אך זו טעות. העובדה שציטטת מדברי נוריאל, לא הופכת את הדברים למצב בו ידעת, נמשכת אחריו וטעית באותה הטעות, מבלי לדעת את ההלכה הבסיסית שמותר ליטול שכר על פיסוק טעמי תורה.
ג. הרמב"ם הרי כידוע אוסר את הדבר, ואתה בא לתפוס כדעת הרמב"ם.
וזה גם מוכח מכל דבריך, הרי טענת שלב"י לא היה ממה להתפרנס ומכאן שהתפרנס מלימוד תורה, אם אתה חושב שלהתפרנס בתור לומד תורה מותר, הלכה ה'הוכחה'…
כאן כתבת "הנאה מדברי תורה אסורה".
כאן הבאת ראיה מתלמיד חכם שנוטל מוצר בשוק ולא משלם שהוא משתמש בתורה, "כלשונך – חכם שקיבל טובת הנאה בזכות תורתו", הרי הוא לא מלמד תורה את המוכר, אלא רק משתמש בכך שהוא לומד תורה.
הבאת ראיות מאיוב, החינם ירא איוב אלהים, שלא קשורות כלל להוראת תורה, וכי איוב הורה תורה?
מלבד זאת אתה פתאום נזכר בחילוק לאחר מעשה, כאן כתבתי לך "אתה מניח שרחב"ד אסר לקבל מילגה עבור התורה"
כאן השבת על דברי שיש לתמוך בלומדי תורה כמו שתומכים בסטודנטים לכל מקצוע אחר, בלשון זו: "בכלל בזמננו שמקובל לתמוך בלימודים, וכל סטודנט באוניברסיטה…" – זהו החילול! השוות בין לימוד תורה ללימודי קרימינולוגיה או פיזיקה. כלומר זה כמו זה. השוואה זו היא החילול. קרדום לחפור בו עשית תורה.", הרי כתבת במפורש שתמיכה בלימודי תורה כמו בסטודנטים זה חילול ה', בלי קשר להוראת תורה.
כאן כתבת:
כאן כתבת:
כלומר: הטענה שלי, שהאיסור הוא רק לא להורות וללמד תורה, היא שקר, כי לא חילקו ולכן אסור לקחת גם תמיכה… כאן אתה כותב ששקר עניתי בשמך… טול שלש עמודי חשמל מבין עיניך
את החילוק הזה כתבתי במפורש כאן סעיף י, ובתשובתך לא כתבת שאתה מסכים לחילוק, להיפך ציטטת את הכס"מ שלולי ההיתר לא היו הלומדים והמלמדים יכולים לטרוח בתורה. הרי עסקים גם בלומדים, שגם בהם אסר הר"מ במז"ל והתיר הב"י וכל שאר חכמי ישראל.
ד. בשמחה אצטט, כאן כתבת:
ובכן, מה כתבת כאן? שלפי הב"י ורשי ורי"ף ורמב"ם דיפתרא פסול. ולכן לדעת הפוסקים האלו כל התפילין והמזוזות שלנו פסולים. מדוע? כי התפילין של היום מעובדות בסיד, ורבינו תם מתיר עיבוד סיד בדיעבד. ולכן אנחנו מבטלים מצוה מהתורה שלרוב הפוסקים חוץ ממנו סיד פסול גם בדיעבד.
מה האמת? כתבתי כאן:
האם אתה מודה בטעות?
לא, כאן אתה כותב:
נחזור שוב: "שעיבוד בסיד כמוהו כעפצים – שקרים גלויים – נא ציטוט"
הבאתי כאן לבקשתך ציטוט:
האם כעת אתה מודה בטעות? לא, אתה מתעקש, כתבת בהודעתך האחרונה סעיף א: "מנית שמו של רמב"ם בין מתיר עיבוד סיד. בקשתי ציטוט. שמא שכחת? אז הנני מזכיר – צטט נא מקור בו רמב"ם מתיר עיבוד סיד לסת"ם".
מה אפשר לעשות עם העובדה שאתה לא זוכר אפילו מה שאתה בעצמך כתבת? או שזו בעיה חמורה בהבנת הנקרא, או שאתה מנסה לזרות חול בעיני הקורא שלא יחזיק ראש אחרי כל הפרטים. כך או כך, הטיעונים שלך עשויים מפל קל, וכדאי לך להיזהר לא לרקוד עליהם.
"ההלכה היא שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא, גם בלי קשר לשכר שימור. וזה מוכיח שאין בדבר משום חילול ה" – נכון אין חילול ה' בשכר עבור לימוד מקרא וגם השכר עצמו אינו אסור, אבל השלכה מכאן על לימוד תורה שבעל פה זה סטרטאפ שלך מקורי מאוד, ישר כוח, כי כל אלה שטרחו להתיר שכר לימוד תורה שבעל פה (ב"י, רשב"ץ וכו') לא חשבו על מהלך פשוט זה, כנראה היה ברור להם שלא דין של זה כדין של זה.
"שמדובר במקרה שאין לו כסף והמוכר תובע …מופיע במפורש בגמרא שם." מה שמופיע זה טקסט לא המשמעות שאתה מקנה לו. מסביר – "אמר רב : כגון אנא…" כלומר, אם יהודי לא מוכר, שומר מצוות לפי המראה חיצוני, דורש לעצמו פריווילגיה קטנה זו(לשלם בהקפה) – אין בכך חילול ה' (להבדיל אם אותו אחד נראה אוכל במסעדת שרצים), אבל אם אדם מפורסם כת"ח דורש לעצמו פריווילגיה די קטנה זו – יש. למה? כי ת"ח צריך להיזהר מאוד פן יראה שהוא קוטף רווח כלשהו מהיותו ת"ח מפורסם. פשוט. לפי דברך "כגון אנא" מיותר. פירוש מאולץ ולא הכרחי. חוזר שוב. גם ספק ספקא של חילול ה' מספיק לאסור. תצטרך להוכיח שאין כלל ועיקר מקום להסבר שלי.
"שום התפתלויות… יש הרבה כללי פסיקה … ואחד מהם הוא רוב, אין זה כלל אבסולוטי. יש הלכה כגדולים, הלכה על פי ראיות, והלכה כבתראי. ההחלטה היא … מתוך לימוד ועיון…יש שיקולי פסיקה שהפוסקים דנים בהם…הולכים אחרי הרוב משלשת עמודי הוראה, אבל … לפעמים הוא נטה ממנו לפי שיקולים שונים. " – קיצורו של דבר – לא אמרת שום דבר מוגדר, יכול ככה ויכול ככה וגם ככה ולפעמים ככה. כל עוד לא הגדרת כללים חד משמעיים – פירושו "איך שבא לי". נא תגדיר.
לא התכוונתי לפתוח פולמוס אודות עיבוד קלף או תפילין בחול המועד. הבאתי דברים אלה כדי לאלץ אותך לרדת מהמנטרה "הרוב קובע" והצלחתי. הודאת שלא תמיד הרוב קובע מכאן כל מה שאמרת אודות אמתות הקבלה והגלגול עד עתה היה התפתלות אחד ארוכה וגדולה. נתחיל מהתחלה – אם אין, ואין, לקבלה מסורת חד משמעית ורוב חכמים לאו דווקא קובע, על מה אתה משעין את החידוש?
"ה'סיכום' שלך פורסם כבר כאן" – , "והתייחסתי אליו מיד כאן"
הלא ביקשתי ברור – "הנכם מתבקשים לתקן את סיכומיי במידה וחלו בהם אי דיוק, אי הבנה או כל דבר אחר. אין צורך לנמק בשלב זה. מספיק לתקן – "זה לא לבן אלא שחור". אני מוכן לעבוד עם כל תפישה אם היא הוגדרה חד משמעית". ומה עשית? רוב דברים שם עוסקים בעד כמה אני זדוני וטיפשי. בוא נוסיף גם בהסכמתי שיש לי בנוסף ריח נורא מהפה ופרצוף ממכוער ונעבור לעניין. הסברת יפה שאני מציג את עמדתך שם בצורה מוטעית ומעוותת. ייתכן שמטיבי לכת יכלו להבין מסך דברך מה היא לא עמדתך באותם נושאים. אך לא הגדרת מה הם כן. זה לא יקרא "התפתלות"? הגדרות ברורות בנושאים עקרוניים ובסיסיים נצרכות סך הכול כדי להמעיט בדיבורי סרק, אלא אם כן אתה דווקא מעוניין להרבות? אז אנא ממך. או שאני מוכרח להרכיב שאלון כמו בכתה ד'?
(בשולי הדברים – אוסף בניהו מכיל 16 כתבי יד של "מגיד". אני מבין את רצונך להטביע את הדיון בחיטוטים אין סופיים. אין לזה צורך. בספר זה יש כמות כזו של שטויות שלא תגמור עם זה. המלאך יענו מלמד אותו לשטות 14 כוסות יין בשבת! על בסיס שד"י – שבת יד (כוסות. למה לא פרקי תהלים?) 14 כוסות יין! לא יבייש אף גוי הכי שיכור! יוסף קארו מוצא לנכון לציין תאריך בו הוא בא על אשתו בגלל קרי שהיה לו. בשביל תיעוד כזה גם 14 כוסות לא מספיק.
בתקופתו של קארו צפת היה חור נידח דל אוכלוסין על קצה ההר. שום משכר לו היה בו. גם לצרכים מקומיים הסתמכו רק ואך על שוכרים נוודים. לא בדיל לא בדים ובוודאי יהלומים. ה-ז-י-ה.)
יש לי הרגשה שאני גלגול של הלל הזקן, אין לי בעיה להסביר לך ארבע מאות פעם היכן אתה טועה, עד אשר יצא עשן מאפך. אבל אני לא גלגול מושלם, הלל ברוב גדלותו היה מאד עניו, וכשהוא זיהה בור הוא לא הציב מראה מולו, אלא טרח וענה לו בסבלנות. אני ברוב קטנותי, כשאני מזהה אחד כזה מרחוק, אני טורח להסביר לו היכן הבעיה שלו.
ובכן, נראה שאתה מהנדס או משהו כזה, ואתה סובר שאסור לקחת מילגה כדי להשקיע זמן בתורה, ולכן אין לך זמן ללמוד, אין לך מושג ירוק בנוגע לטקסטים התלמודיים וההלכתיים, ולכן אתה פשוט לא מכיר את התוכן, וגם לא יודע לקרוא אותו כדבעי. תחשוב שהדיוט שלא למד הנדסה מתחיל לשגע אותך בשאלות קידבק טפשיות שמגוחך להתחיל לענות לו, זה מה שאתה עושה. כל מי שמכיר ולו במעט את הטקסט התלמודי וההלכתי יראה שאתה פשוט לא מבין מימינך ומשמאלך, ואעפ"כ שם את עצמך כשופט עליון… (אם כי גם בנושאי הנדסה, נראה שאתה לא בדיוק מבין מה אתה אומר, כפי הנראה מדבריך בפרשת ורסאי שהבניה היתה לפי התקנים).
אמנם בנוגע לניהול הדיון זה לא נראה בתום לב, אתה פשוט מבלבל ומסבך שוב ושוב בדברים שלא קשורים, בכדי להסיט את הדעת מטעויותיך ההולכות ונפרשות כאן לעין השמש.
מה לכל הרוחות קשורים לכל מקובלים שמוכרים שירותים בזמננו, משחקי הכס של משפחת יוסף, ואולמי ורסאי???
תתמקד בנושא המרכזי, ותראה מה אתה פשוט לא עושה שם.
1) אתה טוען שאדם שלומד תורה ומקבל תמיכה כספית כדי שיוכל ללמוד, כמעשה יששכר וזבולון זה חילול ה'. עצם זה שהוא לוקח כסף כי הוא לומד זה חילול ה'. הראיתי לך שזה נסתר מהעובדה שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא (משהו שהכחשת לעיל). התשובה שלך היא א) "סטרטאפ מקורי מאד", ב) למה הב"י ורשב"ץ לא חשבו על זה? ובכן, תשובה א מראה על חוסר יכולת להתמודד עם טיעון, תשובה ב מראה על חוסר ידע והבנה, הבורות הרגילה, הב"י ורשב"ץ התירו גם לקיחת שכר על לימוד תושבע"פ, כלומר משכורת לרב על מה שהוא מלמד, שזה נוגד את הדין של 'מה אתם בחינם', מה שלא שייך בלימוד מקרא, ולכן לא היה טעם להביא ראיה מלימוד מקרא.
2) הבאת 'ראיה' מקטע תלמודי שלא עוסק בשום דבר שקשור לשכר על תורה, אלא בלקיחה בהקפה. טענת שהפרשנות שהבאתי היא מאולצת, אחרי שנוכחת בבורותך כשמתברר שזו הפרשנות המפורשת בתלמוד, אתה טוען: "מה שמופיע שם זה טקסט לא המשמעות שאתה מקנה לו", אבל אני לא הקניתי שום משמעות, אלא רק הראיתי שלא מדובר שם בהקשר של לימוד תורה, אלא בהקשר של מכירה בהקפה נגד רצון המוכר "באתרא דתבעי", וכפי שכותב הרמב"ם בעברית צחה: "שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן", בפעם הקודמת לא ידעת את זה, עכשיו אתה כבר יודע , אבל גילית משהו חדש: מדובר דוקא בת"ח, ואתה מתאמץ להוכיח את זה, כאילו שאני הכחשתי… הרמב"ם מסביר שמכיון שהדבר אינו עברה, אלא רק מדה רעה, אם ת"ח עושה זאת זה חילול ה'. מדובר על לקיחה בהקפה בלי רשות, ואין שום דרך ללמוד מכאן אם זה נכון או לא לקבל תמיכה של יששכר וזבולון. במקום לנסות להגן על הראיה המוטעית תחפש אחרת.
3) אתה חוזר ושואל מתי הכלל של רוב נוהג ומתי לא, ודומה כאותו הדיוט ששואל את המהנדס שיגדיר לו ברור כשהוא עומד על רגל אחת כל מה שהוא למד הרבה שנים מתי שמים ברזל מזויין ומתי לא. אני חוזר ואומר לך, אם אתה לא מקבל את המסורת, את התלמוד, לך תהנדס לך אולמי ורסאי 'תקניים', ואל תבלבל את המח לאחרים. הכללים האלו כולם נמצאים בתלמוד, והדרך לדעת איך לפסוק היא לא משהו שאפשר לנסח אותו במשפט אחד עבור כל בור שמוציא ראשו לרגע מתוך מערבל הבטון וחושב שבכך די כדי לדעת. הפסיקה היא מכלול השיקולים שעולים מתוך הלימוד.
לדוגמא, גם במשפט המודרני שמתחשב באיזון בין שיקולים שונים כמו זכות הציבור לדעת, הזכות שלא להיפגע, כבוד האדם וחירותו, בטחון הציבור, וכו', מלאכת האיזון וההרכבה של כל השיקולים היא מאד מורכבת ומצריכה הרבה לימוד והרבה שנים. ואין ספק שכל מחבל או מרושע אחר היה שמח 'להוכיח' בשיטה שלך שאנשים עושים רק מה שבא להם. אבל במציאות זה לא עובד כך, ניכר שלא למדת מימיך סוגיא אחת רצינית, ואתה מנסה ללכת בלי ולהרגיש עם. הכלל של רוב הוא מאד משמעותי, אבל לפעמים סומכים על המיעוט, כפי שמופיע כבר במשנה של מסכת עדיות, וכשהמנהג כדעה אחת גם אם היא מיעוט במקור, הרבה פעמים זה משפיע על פסיקת ההלכה. כנראה זו הסיבה שהב"י פסק להימנע מתפילין בחוה"מ משום שנהגו בה כבעלי הקבלה, ולמנהג במקרה של מחלוקת יש תוקף הלכתי. בד"כ כשהב"י נוטה מהכלל של שלשת עמודי הוראה הוא מנמק מדוע הוא נוטה. בכל מקום שהוא פוסק כיחיד, או שיש לדבר נימוק שהתקבל על דעת החכמים, או שנחלקו עליו.
4) לגבי הקלף, במקום להודות בטעות המבישה שלך, שהתעקשת עליה שוב ושוב, בגלותך לעין השמש את בורותך. אתה כותב שלא התכוונת לפתוח פולמוס בנושא, אלא רק להוריד אותי מהמנטרה של הרוב… כאילו שאת הכלל של הלכה כרבים אני המצאתי ועכשיו אתה באת וגילית שזה לא הכלל היחידי… וכאן אתה מערבב את הענין של הקבלה, בעוד הקבלה אינו נושא הלכתי, ולכן לא שייך בו רוב ומיעוט (אם יש השלכה הלכתית מענין קבלי ספציפי, זה עובר לשדה ההלכה, אבל עצם הנושא על קבלה או גלגולים אינו נושא הלכתי ואין בו כללי פסיקה). לא טענתי שיש קשר בין הקבלה לבין כללי הפסיקה, אלא סתם כך שהיא רעיון שהרבה חכמים מצאו בו ענין וחכמה, והעובדה שאדם בור שלא יודע מאיזה צד מחזיקים ספר לא מצא בו ענין, היא לא רלבנטית.
5) לגבי המגיד, עכשיו אתה מודה שלא בדקת בכתבי היד (בניגוד לשקר שכתבת כאן: "חלק מטעויות שם אינם אבל יש יותר אחרים"). אני לא צריך להטביע את הדיון, רק הראיתי שאתה מזלזל באינטלגנציה בלי לנסות לבדוק, וגם עושה כאילו בדקת. יש אנשים שחוקרים דברים, זה המקצוע שלהם, הם בודקים ומשוים כתבי יד ומגיעים למסקנות. לך אין כח וסבלנות להשוות 16 כתבי יד, ולכן אתה מוותר על המחקר ומכריז שהב"י שקרן…. לא מעניין אותך אפילו שחוקרים, שלא האמינו בכלל באלהים, ולא היה להם אינטרס לעשות את הב"י למקובל אלהי, לא התרשמו כמוך, ומציינים שהתאריכים משובשים בגלל שיבושי העתקה, והעובדה שבכל עותק יש תאריכים אחרים, רק מוכיחה שהמעתיקים לא חשבו שמשנה באיזה תאריך היו הדברים, או שהתאריכים נרשמו בצד ובאותיות קטנות ומשובשות, או כל סיבה אחרת.
לגבי שתיית היין של המגיד, כבר שד"ל לגלג על זה. ואני לא רואה בזה שום דבר מיוחד, המגיד אמר לפעמים דברים שנראים מוזרים לפי התרבות שלנו, לא בהכרח שהב"י עשה כך, כמו"כ ייתכן שהיה שותה יין מזוג, כמו אצל חכמי התלמוד שהיו שותין יין מזוג כמו פטל בזמננו (שישית יין) ולכן היו שותים לפני הסעודה בתוך הסעודה וגם אחריה ('לשרות'). סה"כ לא היה להם קוקה קולה. הבדיחות שלך אינן במקום מחקר, ושום דבר לא יחליף לימוד ובדיקה אמיתיים, משהו שכנראה אין לך זמן וסבלנות לעשות.
הב"י מציין תאריך שבא על אשתו, גם בתלמוד תיארו מתי חכמים היו עם נשותיהם, למשל במקרה של אביי וחומא, ובמקרה שרב כהנא היה תחת מטתו של רב כאשר רב היה עם אשתו, זה כנראה ענין של תרבות. אני בטוח שאם הב"י היה רואה את הסרטונים שלך ביוטיוב זה היה נראה לו יותר לא תרבותי. (אגב הב"י כתב זאת ביומן אישי שלו, ולא בספר שתכנן לפרסם).
6) לגבי ה'סיכום', קבלה בידי שכל מי שטוען להתפתלויות ומתמסכן שאמרו עליו כך וכך וכו', הוא זה שבורח מהדיון. לא כתבתי בשום מקום שאתה זדוני וטפשי, אני הולך ומשתכנע אתה סתם בור שעבר שטיפת מח ובאמת מאמין שרק אתה ועוד שלשה אנשים שההתמחות שלהם בתלמוד ובהלכה היא אפסית, הם החכמים הגדולים בעולם. ושום דבר לא יפוצץ לך את הבועה הזו, אין צורך בטיעונים כדי לבנות אותה, וטיעונים לא יפוצצו אותה. שם נולדת ושם תישאר. בכל אופן אתה מאריך לא פחות ממני, ונוטה יותר לברוח מהנושא עצמו, לדיבורי סרק ורעות רוח.
7) לגבי דבריך על הב"י, זו דוגמא מצויינת עד כמה אתה שבוי בתוך השגיאות של עצמך. זה התחיל מכך שאתה כתבת שהב"י שקרן, כי הוא עבר על ההלכה שאתה פסקת שאסור להתפרנס מדברי תורה, הערתי לך שאין שום ראיה שהוא התפרנס מדברי תורה. ואז לפתע טענת שהוא המציא את ההיתר ולכן ברור לך שנהג כך, הערתי לך שלא הוא המציא אלא הרשב"ץ, וגם אם הוא היה ממציא וכי זה אומר שהיה לו תורם לכך, או שרצה לנהוג כך? כאן באת בטיעון המנצח ש"זה נראה כמו ברווז", ואין מידע שהתפרנס ממשהו אחר. הראיתי לך שיש תעודה מן הגניזה שמתעדת מסחר שלו באבני חן , טענת בתשובה שלא היה בדיל בצפת… עכשיו אתה כותב:
ועכשיו אני שואל, מילא שאתה בור ואין לך ידע עצמי, אבל כשמביאים לך נתון, תעודה שמתעדת מסחר שלו ביהלומים, אין גבול לזלזול באינטלגנציה? האם אין לך את האפשרות לפתוח ויקיפדיה, אם כן אצטט בשבילך:
מה הטעות המביכה הזו אומרת עליך ועל הרצינות שלך? שמעולם לא ניסית לבדוק מה אתה אומר ולמה?
הנושא הוא לא כל הנקודות שניסית להיכנס אליהן כאן, אלא שני הסרטונים שלך
באחד טענת כי יש בידך להוכיח משהו נגד אמונת הגלגול
בשני טענת כי המושג שיש הרבה פנים לתורה הוא שקרי וקבלי
לאחר העיון מתברר כי אין בידך שום טענה נגד הגלגול מעבר לכך שזה לא נראה לך למרות שלהרבה חכמים זה נראה
ושהמושג שיש הרבה פנים לתורה אינו קבלי אלא חזל"י
אם יש בידך להגן על טעויותיך, עשה זאת.
" אתה שוב כותב דברים לא נכונים, או בכוונה לרמות או סתם טעות של בור." כמו שכתבתי שם אלה הדברים של חסידכם נוריאל. סיגרו אתו את העניין. טענתכם שהתר לקבל תשלום על לימוד המקרא משליכים איכשהו על התר להתפרנס מתורה שבעל פה הוא ההטעיה בלשון המעטה.
" ומדובר במקרה שיש לו כסף והמוכר תובע את הכסף עכשיו והוא מתעקש לשלם בהקפה." – כל זה פרשנות מאולצת ולא הכרחית כלל. כפי שציינתי, גם ספק חילול השם סיבה מספקת לאסור, וגם ספק ספקא סיבה מספקת.
"פסיקה לפי רוב אכן אינו כלל יחידי בפסיקת הלכה, לפעמים פוסקים כמו הגדול" נו. יופי. מדוע אתם מודים בכך רק אחרי התפתלויות רבות? מין הסתם כדי להימנע משאלה האם הרמב"ם הוא הגדול. וגם, מי ואיך מחליט מי הוא הגדול? ומי איך מחליט ללכת לפי "רוב" או "גדול"? למעשה כאן כוח להחליט כל העולה על רוחו.
"אכן הב"י באופן חריג פוסק על פי הקבלה נגד רוב הפוסקים." – באופן חריג? שקר. כמה דוגמאות בניגוד לרב של ב"י להביא לך כאן? נקוב מספר.
"שעיבוד בסיד כמוהו כעפצים ולא חשיב דיפתרא. ואין זו דעת יחיד שכך סוברים גם התוספות והמרדכי והרא"ש והר"ן והרמב"ם". והרמב"ם? טוב אם שקרים גלויים כאלה אני לא מתווכח. נא ציטוט.
"חידוש שני של ר"ת הוא שדיפתרא כשר בדיעבד, ובזה הב"י לא פוסק כמותו" מה שחשוב לענייניו פעם אתם נוהגים שלא לפי הרוב כב"י ופעם שלא לפי הרוב נגד ב"י. מכאן טענת הרוב הוא שקר, צביעות, הטעיה וזריעת חול בעיניים.
" שמביא בשם החזו"א שאין זכויות שמורות על חדושי תורה" – יופי. א. סגור את העניין עם חסידכם נוריאל. ב. ועניין בפרשת תביעות של יורשי עבדיה יוסף. בין היתר – למי הזכות לרווח על ספריו. – קידוש ה'! לא?
-התייחסתי לדברים שלך ולא של נוריאל. ההלכה היא שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא, גם בלי קשר לשכר שימור. וזה מוכיח שאין בדבר משום חילול ה'.
-הפירוש שמדובר במקרה שאין לו כסף והמוכר תובע וכו', שלדבריך הוא פירוש מאולץ, מופיע במפורש בגמרא שם. לך תלמד ואח"כ תנסה להשמיץ אחרים…
-שום התפתלויות, פשוט אתה צריך ללכת וללמוד. יש הרבה כללי פסיקה שמפורשים בתלמוד, ואחד מהם הוא רוב, אין זה כלל אבסולוטי. יש הלכה כגדולים, הלכה על פי ראיות, והלכה כבתראי. ההחלטה היא לא 'כפי העולה על רוחו', אלא מתוך לימוד ועיון. מי שלא מבין בעיניו הכל הוא 'כפי שעולה על רוחו', גם עבודתו של המהנדס תיראה להדיוט 'כפי שעולה על רוחו'. פשוט צריכים ללמוד, ולא לזלזל באינטלגנציה של כולם. בכל מקום יש שיקולי פסיקה שהפוסקים דנים בהם. הב"י הוא זה שייסד את הכלל שהולכים אחרי הרוב משלשת עמודי הוראה, אבל גם הכלל הזה הוא לא ראש בקיר, לפעמים הוא נטה ממנו לפי שיקולים שונים. ויש מקומות שבאמת השיגו עליו ועל שיקוליו ופסקו אחרת. זה ענין רציני, לא משהו מתחום הבדיחות שלך.
-לגבי עיבוד בסיד, המנהג עוד לפני רבינו תם היה להשתמש בעיבוד סיד, שברור שהוא עיבוד טוב לא פחות מעפצים, וכפי שכתבו התוספות מגילה יט "היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה ותירץ רבינו תם שהסיד שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפצים ותדע דבפרק שני דגיטין (דף יט.) אמר דבלא עפיץ יכול להזדייף ושלנו אין יכול להזדייף על הלבן". וכ"כ עוד התוס' בשבת עט: ומנחות לא:
הרמב"ם ה' תפילין וס"ת א' ו': "מעבדין אותו בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו", כלומר לאו דוקא עפצים אלא כל דבר אחר שפועל אותה פעולה.
וכן הסכים הרמב"ן שבת עט: וכתב: "לפי שלא היה להן עיבוד של קיימא אלא העפצים כדאמרי' בגטין (י"א א') והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף בדעפיצין, משמע שכל שאר העבודין שלהן יכולין היו להזדייף, ואפשר שמפני כך פסלום לס"ת דבעינן כתיבה תמה וליכא, א"נ דלאו ספר מיקרי אבל לדידן דאית לן עבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף וכותבין בהן גטין ושטרות אפשר שיהיו כשרים אף לס"ת".
והרשב"א מגילה שם: "דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ. וקלפים שלנו אף על פי שאינן מעופצין כשרין דעבוד שלהן שהיו מעבדין בקמח ועפצים לא היה טוב עד שיהא מעופץ אבל שלנו שאין אנו מעבדין כן טוב כמעופץ ואינו יכול להזדייף דריעות הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וכדאמרי' התם בגיטין (י"א א') והא בעי' כתב שאינו יכול להזדייף בדאפיצן, ואף בזמנם היה להם עבוד אחר וכשר בלא מעופץ וכדמשמע במנחות בפ' הקומץ רבה (ל"א ב') קרע הבא בשתים יתפור בשלש לא יתפור וכו' ולא חדתתא חדתתא ממש וכו' אלא הא דאפיצן הא דלא אפיצן אלמא אף ספר תורה היו כותבין בקלפים שאינן מעופצין".
וכן העתיק הר"ן על הרי"ף מגילה שם ככל לשון הרמב"ן וסותם כך להלכה.
וכן כ' הרא"ש בה' ס"ת סי' ד' ובמגילה פ"ב סי' ב'.
וכ"כ המרדכי בהלכות קטנות פ' הקומץ רבה סי' תתקנט'.
וכ"כ פסקי רי"ד גיטין כב. "הקלפים שלנו שהם עשויים בסיד כך הם כמו המעפצים".
ואין בזה שום מחלוקת שהתפילין האלו כשרות ומהודרות. וכל דבריך בזה דברי הבל. כן מה שהוספת לענין ר"ת שמכשיר בדיעבד, לא ידענא מאי קאמר, ר"ת בזה דעת יחיד ואין הלכה כמותו. ואף אחד לא נהג כך ופוסלים אפי' בדיעבד כמבואר בכל הפוסקים האחרונים.
אין לי מושג ולא מעניין אותי בנוגע למחלוקת בין בני הרב עובדיה, מה שברור לי שהבלוג שלך עושה חילול ה' פי מליון מכל מה שהם יעשו גם אם מאד יתאמצו…
ה'סיכום' שלך פורסם כבר כאן, והתייחסתי אליו מיד כאן.
בס"ד
כל דיבור שלך על בני הרב עובדיה יוסף הוא השמצה והוצאת שם רע, אין לך שום ידיעה בעניין לבד מרכילויות שאסור להאמין להם וגם אין בכך שום תועלת. גם אתה עושה חילול ה' בזה שמי שיאמין לך יחשוב שכך מתנהגים הרבנים ויהיה בזה חילול ה'.
נוריאל עשה לי את העבודה – זה הציטוט:
"כפי שכתבתי לך ההיתר ללמד מקרא(ראה בנדרים לז) הוא על שכר שמירה אסור לקחת שכר על הלימוד ובגיל צעיר הדורש שמירה וזהו הגיל שלומדים מקרא מותר לקחת שכר, מה שאין כן בתורה שבעל פה אסור כי בדר"כ לומדים משנה בגיל גדול שלא מצריך שמירה." תריבו ביניהם. חילול השם אינה "תיאוריה שלי" – זה גמרה: יומא דף פו : א "היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר."
פסיקה לפי רוב- אף אחד, ומקובלים ורבנים השכירים במיוחד לא עושה את זה. זהו רק ואך תירוץ. דוגמה: הנחת תפילין בחול המועד. ב"י כותב בעניין: 1. עמדת תלמוד בשאלה זו לא ברורה לדעתו. 2. ידוע לו שמנהג קדמון להניח תפילין בחול המועד. 3. זוהר אוסר. מסכנה – אסור. מה חסר בדיון? שאלת דעה של פוסקים אחרים. אילו היה הולך לפי הרוב התוצאה היית אחרת. לא גמרנו. ב"י, רש"י, רי"ף, רמב"ם למעשה כולם, חוץ מהמכונה רבינו תם פוסקו שספרי תורה, תפילין ומזוזות מחייבים קלף שהוא מליח וקמיח ועפיץ ופוסלים דיפתרא. כלומר, לדעת רוב הפוסקים תפלין ומזוזות שלך ושל נוריאל פסולים (אלא אם כן קנית תפילין מרמבמיסט) . לדעת ב"י, רש"י , רי"ף, רמב"ם לא הנחתם תפילין מימיכם וביתך ללא מזוזה! ניתן בקלות לרחוש היום תפילין ומזוזה כב"י, רש"י,רי"ף ורמב"ם! ואפילו זול יותר! אך אתם הולכים לפי פוסק יחיד! והוא לא פסק שרק עיבוד סיד של היום הוא הכשר, לא. הוא מסכים עם ב"י, רש"י , רי"ף, רמב"ם שעיבוד מליח וקמיח ועפיץ עדיף, ובדיעבד מתיר עיבוד סיד. אז איך זה שאתם בטלתם מצווה מהתורה לפי ב"י שלו יתחשב בדעת הרוב ואחרי זה ביטלתם דעת ב"י והרוב על סמך פוסק יחיד שמסכים עקרונית עם הרוב? כי פסיקה לפי רוב היא בלוף. סתם תירוץ. עושים מה שבא לכם! שקר. אתם הראשונים שלו הולכים לפי רוב.
נוריאלי כתבת –
"גם ההצעה שלך שיחלק את PDF
חינם ובכן זכותו של מי שרוצה. אך לו יהי שזה יפגע במכירה של הספרים א"כ למה שאדם יעשה נזק לעצמו?" ואני לתומי חשבתי שהמטרה היא להפיץ דבר ה' … אם המטרה היא רווח – אתה צודק. יש כאלה שמפיצים תוכן הספר בקובץ חימם? זה לא רק חברי? כל הכבוד לאלה שעושים כן. ואלה שלא – מחללים את ה'. רק תראה את הסבך משפטים ותביעות בין יורשי עבדיה יוסף על זכויות בספריו – מספיק כדי לראות את החילול ה' לכל בעל לב.
רמח"ל שם בפי "שכלתן" טענות מגוחכות, ה"שכלתן" שלו מקבל טענות ילדותיות של ה"חסיד". יש לו עוד ספר עם "וויכוח" דומה, שכחתי שמו, שם ה"שכלתן" מסכים עם טענת המקובל שניתן לדון על "רצון השם" בניתוק מהשם! שני הוויכוחים המבוימים האלה, אגב, אינם ארוכים, כמה עמודים. נעשה הסכם – אני מעתיק לכאן אחד מיהם עם הערות איפה רמח"ל "הכשיל" את השכלתן ועשה אותו טמבל ואתה אחרי זה מפסיק להתפרנס מכבוד ה' והולך להתפרנס ביושר, לא צריך להתנצל. הולך?
אתה שוב כותב דברים לא נכונים, או בכוונה לרמות או סתם טעות של בור. מלבד ההיתר של שכר שימור יש גם את ההיתר של לימוד פיסוק טעמים תמורת שכר, כדברי רב יוחנן וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות נדרים פ"ו ובכל הפוסקים.
הציטוט שלך מהגמרא ביומא פו. הוא טעות בהבנת הנקרא, לא מדובר שם על שכר על תלמוד תורה, אלא שאם חכם לוקח ולא משלם מיד, יכולים לחשוד שהוא לא מתכוין לשלם. ומדובר במקרה שיש לו כסף והמוכר תובע את הכסף עכשיו והוא מתעקש לשלם בהקפה. וכך פוסק גם הרמב"ם בה' יסודי התורה פ"ה.
פסיקה לפי רוב אכן אינו כלל יחידי בפסיקת הלכה, לפעמים פוסקים כמו הגדול, לפעמים כשיש ראיה מוכרחת, ועוד. בענין הנחת תפילין בחול המועד אכן הב"י באופן חריג פוסק על פי הקבלה נגד רוב הפוסקים. ואכן בחו"ל לא נוהגים כך. אבל ברור שהשיטה של הב"י ודוקא שלו היא ללכת אחרי רוב משלשת עמודי הוראה ובד"כ זה הכלל המנחה אותו.
לגבי דיפתרא, אתה פשוט מבלבל את המח. יש שני חידושים של רבינו תם, האחד מוסכם ע"י הרבה פוסקים, והשני הוא דעת מיעוט. חידוש אחד הוא שעיבוד בסיד כמוהו כעפצים ולא חשיב דיפתרא. ואין זו דעת יחיד שכך סוברים גם התוספות והמרדכי והרא"ש והר"ן והרמב"ם, ולכן סומכים על שיטה זו ומעבדים בסיד ולא בעפצים. וניכר לעיניים שעיבוד סיד הוא משובח לא פחות מעפצים. חידוש שני של ר"ת הוא שדיפתרא כשר בדיעבד, ובזה הב"י לא פוסק כמותו, וגם לא נוהגים כך. ולכן התפילין שלנו כשרות ומהודרות.
לגבי הפצת ספרים, ראיתי בספר 'תשובות ופסקים' לחו"מ סי' קנו', שמביא בשם החזו"א שאין זכויות שמורות על חדושי תורה, ומי שידפיס את החזון איש אין לו יכולת להתנגד. ומביא שם בשם הקרינא דאיגרתא שמסתפק בזה.
בס"ד
1) אני כבר לא יודע אם אין לך זמן לקרוא כי את עובד לפרנסתך או שאין לך יכולת לקרוא.
אתה מצטט את דברי ומביא מימרא שאין לה שום קשר?(ראה תגובת צוות האתר).
2) אם כבר אתה עשית לנו את העבודה, אתה מגיב שלא מן העניין, והמסקנות שלך מוזרות(עיין ערך נוריאל וצוות האתר חד הוא). ומזה נלמד על שאר מסקנותיך.
3) לגבי זכויות יוצרים, כמובן צודק צוות האתר שיש מחלוקת האם יש בזה ממש או לא על אף שרשמו האם יש בזה תוקף, אני רק התייחסתי לעניין שאין בזה חילול ה'.
אגב בוא נבדוק בשטח, לגבי המימרא שציטטת אכן תשאל בריחוב ויגידו לך שרב שלא משלם בזמן ומעקב תשלום זה לא בסדר ואכן מזה יצא חילול ה' שכך מתנהגים רבנים.
אך לגבי זכויות יוצרים בכבוד תסתובב עם ספר כזה ביד ותבקש מאנשים אקראיים לקרוא את השער תשמע אותם קוראים גם את "הזכויות שמורות למחבר" ואחרי שיקראו את כל הדף תשאל אותם אם הם מצאו איזה שהיא בעיה. אני מניח שלא יבינו מה אתה רוצה מהם(ובכל אופן הסברתי די טוב למה אין בזה חילול ה' וכרגיל התעלמת).
4) לגבי משפחתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא אני ולא אתה יודעים כלום על זה אתה ניזון משמועות ולשון הרע(האם לדרדעים אין איסור לשון הרע?) הנה כיוון אחר, מצינו שאמרו חכמים: "'ושפך' 'וכסה' מי ששפך יכסה, ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים" (בבא קמא צא, ב) . כלומר אדם שחטף מצוה מסוימת מחברו, במקרה זה מצוות כיסוי הדם, מחויב לשלם לנחטף סכום של עשרה זהובים. א"כ כפי שאנחנו רואים במציאות יוצאים ספרים של הרב חדשים וכן ספרים אחרים יפה ללב חיד"א ועוד עם הערות מגליונות הרב ז"ל והפצת תורה זו יש בה מצווה, שמא המחלוקת היא מי יזכה במצווה?(כמובן שאין לנו ידיעה שהם רבים אלא דנים על זה) כמובן שאפשר שיש מחלוקות על רכוש ועוד אבל כמובן שזה רכילות ואיסור לדבר על זה.
5)לגבי הרמח"ל, בכבוד.(אם יש לך זמן כמובן).
6) רק לציין שהעולם מתקיים בזכות לומדי התורה, המדינה לא מפרנסת אותם(כ800 ש"ח בחודש), ואתה אולי מזלזל אך יש אנשים שמעריכים את זה שהם יושבים ולומדים ומוכנים לשלם(לא על הלימוד אלא על האפשרות לתת להם ללמוד)
ולפעמים בכוללים מסויימים יש השלמות ל1200 או 1800, אם יש פעילויות ערב או עוד כמה עניינים אפשר לקבל יותר. הם מוסרים נפש וחיים בדוחק בשביל ללמוד! אתה לא תזלזל בלומדי התורה(כמו שאתה רומז כמה פעמים בדבריך).
אגב אין לך ידיעות עלי ועל פרנסתי מקסימום שאני לומד בכולל ואת מס' הטלפון שלי…
אני חושב שדוד וצוות האתר חד הוא, והאתר שמו דברים בפי דרדעי רק כדדי להציג אותו באופן נלעג שכולם יחשבו שכל הדרדעים מטומטמים…
בחיית נוריאל… מה פרצת עליך פרץ? מה נזעקת? מה זה משנה אם אתה מצוות או לא. ואיך מסר טל. מוכיח ומה הוא מוכיח?
מותר לקחת תשלום כדי ללמד המקרא, זה לא עמד לדיון, אף אחד לא שולל את זה לא רואה איך זה קשור ולמה ולכן אין לי למה להתייחס.
בעניין הספרים. במאמר מוסגר – כתבת בין היתר מותר משום "דינה דלמכותא" יענו, כיוון שחוק המדינה מגן על זכויות יוצרים. ראה נא , אתה כה להוט להצדיק את עניינך שיורה מכל הכלים בלי לחשוב, חוק מדינה מאפשר לזה שרוצה להקפיד על זכויותיו להקפיד עליהם. אבל חוק המדינה לא מחייב אדם להקפיד על זכויותיו. הרוצה להקפיד יקפיד והלא רוצה לא יקפיד. וכאן השאלה מה ראוי לאוהב ה' לעשות? וכיוון שמדינה לא מתערבת בשיקול זה הנתלה בתירוץ "דינה דמלכותא" סתם מעמיס דיברי סרק. סיננתי אותם וימשיך לסנן. ראה נא, אני עובד לפרנסתי. זמני מוגבל, לא יכול להשיב על כל דבר סרק.
ובכן, "זכויות שמורות למחבר" – פירושו כסף עבור התוכן. "שמורות למוצאי לאור" – פירושו כסף עבור, נייר, כריכה, ייצוב, הדפסה, עריכה שיווק וכו'. לדוגמה, אני מכיר אדם שחיבר פירוש לספר משלה. ספר קשיח נמכר, נדמה לי, ב30 ש"ח. אך יחד עם זה, כל אחד יכול לקבל קובץ PDF של ספרו חינם. הינה אדם אוהב ה' השואף להפיץ את המאור תורתו פתר בעיה. רוצה חפץ בעל ערך? שלם. רוצה מידע בלבד ללמוד? קח חינם. כשר למהדרין. הבנת אותי מר נוראלי? מי שאוהב ה' ועניינו להפיץ את תורתו – ימצא פתרון. מי שעניינו בצע יבנה תילי תילים… ואתה יודע מה? אני בטוח שהכנסתו ממחירה של ספרו רק גדלה בעקבות כך שהוא מאפשר לקבל תוכן של הספר חינם.
רמח"ל. ראה נא. מי שהבין היטב טיעוניו של בר פלוגתא, לא יקשה עליו כלל להציגם, מי שבאמת הבין טוב מה טוען האיש שהוא מתווכח אתו יקל עליו להסביר את העמדה של בר פלוגתא. ואם אדם מציג עמדת בר פלוגתא בצורה מעוותת יתכנו שתי אפשרויות 1. הוא לא הבין אותה. 2. הוא מסלף בכוונה לזרוע חול בעיני שומעיו. אין שום הסבר אחר, כך או כך – זה מעיד על חוסר הוגנות. לסלף – בלתי הוגן. להעמיד פני בקי במקום שלא הבנת – או בלתי הוגן או שחצני או גם וגם.
בס"ד
אני מגיב על אף הזמן המועט שלך אתה לא חייב להתייחס כמובן…
ברומזך שאני וצוות האתר חד, אני רואה בזה הטלת דופי באתר ובאמינות שלו, כביכול צוות האתר בשביל להונות את הקורא התמים ע"י שיציגו שיש לך התנגדות ואילו לצוות האתר תמיכה כדי ליצור תחושה שצוות האתר צודק.
ומשכך פרצתי לי פרצה ויצאתי חוץ לגבולותי להוכיח שאני ב"ה חי הנושא את עצמו. והרוצה יתקשר או יבוא לישיבה לבקר(ברוכים הבאים).
מס' הטל' שלי? המייל? אין בכך כל בעיה מבחינתי מי שרוצה(אני לא רואה סיבה טובה מספיק) מוזמן להתקשר. לשלוח מייל בשמחה.
כתבת שמותר לקחת תשלום על ללמד מקרא שזה מוסכם ולא עלה לדיון ולא קשור ואין למה להתייחס..
ובכן זה לא רק שלא מוסכם זה מוסכם שלא, כפי שכתבתי לך ההיתר ללמד מקרא(ראה בנדרים לז) הוא על שכר שמירה אסור לקחת שכר על הלימוד ובגיל צעיר הדורש שמירה וזהו הגיל שלומדים מקרא מותר לקחת שכר, מה שאין כן בתורה שבעל פה אסור כי בדר"כ לומדים משנה בגיל גדול שלא מצריך שמירה.
לפי זה אסור ללמד גדול מקרא ולקחת שכר, ומותר ללמד קטנים משנה ולקחת שכר!
ומיזה נלמד לענייננו, הזכויות שמורות זה על המוצר, לא על התורה הרי מותר לי ללכת לגלות את כל סודות תורתו של הכותב על אף שלאחרים אין את הספר! אני לומד בו חופשי אם אני רוצה אני יכול לכתוב חיבור ולדון בדברי הכותב או לציין אי אילו פרושים מסיפרו! מותר לי להעתיק את כל הספר למחברת או להקליד ולחלק לתלמידים ללמדם, הבעיה היא שאדם השקיע מהונו(שאין לו בד"כ פירק חסחונות לקח הלוואות) בשבי להוציא את הספר ויש חשש שמאן דהו יצלם את הכל ידפיס וימכור גם ויפגע בו כי המכירות זה להחזיר את הכסף שהושקע בהדפסה! לא בלימוד!
יש גם חשש שאדם יעתיק את הפירושים כאילו הם שלו(מה שמכונה גניבה ספרותית).
אם אתה מקבל זכויות שמורות למוציא לאור, תלמד ידידי, בהרבה מקרים המוציא לאור הוא הכותב, מאוד מקובל בעולם התורני שמוציאים ספרים עצמאית! ולכן מותר לקחת כסף ולמכור את הספרים(הלא מוכרים גם בלי קשר לזכויות יוצרים הלא כן? ובזה אין לך בעיה) וגם כשיש הוצאה לאור מי שהשקיע את הכסף הוא הכותב! האם אינך יודע זאת? כתבתי זאת מכבר..
גם ההצעה שלך שיחלק את הpdf חינם ובכן זכותו של מי שרוצה. אך לו יהי שזה יפגע במכירה של הספרים א"כ למה שאדם יעשה נזק לעצמו? אם הוא יכול שיתן ואם הוא השקיע הון וזקוק לכסף בשביל להחזיר הלוואה? גם הוא צריך להתנדב?
הקונים לא צריכים אותו בשביל ללמוד לא מקרא ולא משנה כך שאין לו כל חיוב ללמדם….
בפרט מי שכותב פילפולים וכדו' שאין שום איסור בדבר.
הלהיטות שלי נובעת מזה שאני חושב שזה נכון, אולי אני טועה בינתיים לא שכנעת אותי.(בפרט שאתה מסרב להתייחס לדברי, אם מ"חוסר זמן" או סתם כי דבריי לא קשורים…
מה שהערת על דינא דמלכותה דינא, כן הבאתי את זה בדרך אגב וכנראה לא היה לך מה לענות על העיקר שבדברי וכפי שציינתי מה יותר עיקרי ועכ"פ אם החוק אוסר לגזול תוכן רוחני ויש חיוב לשמור על החוק א"כ מותר גם להשתמש בחוק הזה כך לדעתי אתה רוצה לחלוק בסדר זה לא העיקר בדברי ואני מצטט את העיקר שוב:"מה גם וזה הכי חשוב! שים לב, שאחרי ששולם הכסף על החלק החומרי "גוף הספר" הלימוד בו חינם כמובן! אין נטילת תשלום על הקריאה הלימוד ולימוד אחרים!(כמו שמצוי בתוכנות מחשב שהיום כבר הרבה תוכנות ניתן לשלם רק על השימוש ולא לקנות לצמיתות וגם חלק מגבילים שרק על מחשב אחד כך שהתשלום הוא על התוכן ולא על הדיסק.
כך שכיוון שהלומד לומד בחינם אין פה כל איסור!
לדבי הרמח"ל רק כדי שהקוראים יבינו די ברור שלא קראת את הספר על כן אני מתקשה להבין איך אתה מביע לגביו דעה על הטיעונים שם ואני מצטט מדבריך הקודמים:"חוץ מספר "מסילת ישרים" הנפוץ קיים גם ספר המוכר הרבה פחות "מסילת ישרים סדר ויכוח". שזה למעשה אותו ספר בנוסף פרק אחד מקדים. פרק זה בנוי כוויכוח בין "שכלתן"(רמבמיסט יענו) ל"חסיד"(מקובל)."
וכך השבתי לך:"מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר."
ודי בזה למבין.
בס"ד
רק להוסיף נתון חשוב כדי שהקוראים לא יתבלבלו, רוב המחברים שמודעים לרשת האינטרנט כשמרגישים שהם מיצו את המכירות שלהם ולפעמים כבר בהתחלה! אכן משחררים את הpdf שלהם על אף שכתבו שהזכויות שמורות! ראה בhebrewbooks ספרים כאלה למכביר. גם בספרים שיצאו בשנה זו.
וכן לא שמענו מעולם שמחבר פנה לבתי משפט בעניין זה(מה גם שאסור לפנות לבתי משפט לא דתיים) לכן המשפט "כל הזכויות שמורות", בעולם התורני הוא לא איום, אלא יותר הודאה ובקשה מהקורא שיכבד ויהיה מודע להשקעה וההוצאה הכספית הרבה ולא יפגע במחבר. ובאמת די בזה.
מעצם העובדה שמותר לקחת תשלום על לימוד המקרא
מוכח שכל התיאוריה של 'מלחמת תורה' שגויה
שהרי אם זה חילול ה' איך יכול להיות שאדם יתפרנס מללמוד תורה
הרי התורה שבכתב עצמה בודאי יותר חשובה וקדושה ואיך אפשר לקחת עליה כסף? חילול ה'?
מכאן ברור שהחילול ה' הוא מכיון שאסור ולא להיפך
אסור למכור את התוכן והידע של התושבע"פ, ומי שעושה זאת מחלל את ה' כי זה אסור
אבל לקבל כסף על לימוד תורה שבכתב שהיא גלויה לכולם, אין איסור, ולכן אין חילול ה'
מפעילי האתר, עלומי השם ונוריאל היקרים (בהנחה שאלה הם אישיויות נפרדים)! שניכם מתפרצים דלתיים פתוחות.
את מה שמפעילי האתר, עלומי השם משתדל להוכיח נאמר בסרטון פעמיים. בקיצור, אבל נאמר – פעם ראשונה משנייה 52 עד דקה 1.04 ופעם נוספת בסיכום מדקה3.58 עד דקה 4.02
מפעילי האתר, עלומי השם מתקשים או לא רוצים להבחין בין מושגים כמו אבסולוטי וחד גווני. כמובן שלא המספר הוא בעיה, 7, 70, 49 – לרוב באים במובן "הרבה". "האמירה שלך שהדת היא אמת אבסולוטית, לא יכולה לגרום לכך שלא יהיו ספקות ואפשרויות רבות לפרש ולהבין" – זה נכון עובדתית הבעיה היא היחס לעובדה זו. העניין הוא שעבד השם צריך להיות עצוב ומטרד מעובדה שיש ספק. אך מקובלים רבנים שכירים שמחים לפתח זה לדחוף את אשר על לבם. עבד השם אמור לשאוף להכרעה חד משמעית – מה הוא רצון הבורא, אך מבחינתכם זה עיקר צידוק ובסיס הקיום. "ואין דרך אבסולוטית להכריע ביניהם…" –גם זה לפעמים נכון, וכלל לא תמיד אך מקובלים רבנים שכירים שמחים לתירוץ זה כדי להימנע מהכרעה. "ולכן הולכים אחרי הרוב…" – זה בוודאי שקר. אף אחד לא עושה את זה בפועל. מאיפה כל העדות חסידיות? אף אחד, אבל אף אחד לא הולך לפי הרוב. הלוואי שכך היה באמת אבל תמיד. כל היהדות היית נראית אחרת. אלא שמנטרה זו לדיקלם בלבד ורק כדי להתחמק מהכרעה.
נוריאלי יקירי עיין נא בדברי כאן מיולי 2019 ב 18:54 שורות 17 – 18 ואז ייתכן תכיר שמרבית דבריך מיותרים. ואם אחרי זה בכל זאת תמצא מקום – כתוב.
לא כל כך משנה אם אמרת את 'זה' או משהו אחר
מה שמשנה הוא שהסרטון בנוי על שקר או טעות
המושג שיש הרבה פנים לתורה, אינו קשור למקובלים, הוא מושג חזל"י
כעת אתה מוסיף את ההתרשמות הסובייקטיבית שלך שרבנים שמחים שיש ספקות ומחלוקות….
לך תלמד קצת גמרא ותראה איך זה עבד שם
ברור שהסיבה שלא מכריעים בספקות בצורה חד משמעית היא שאין סנהדרין וזה בגלל הגלות
וכולם עצובים על הגלות
אבל לעצבות הזו אין השלכה על ההלכה
והעובדה שאתה רוצה להגיע להכרעה – לא משפרת את הטיעונים שלך… אתה יכול להמשיך לרצות
ההלכה נקבעת על פי הרוב, אין שום קשר לעדות חסידיות שההבדל ביניהן הוא הנהגות ומנהגים אבל לא הלכות
בין הפוסקים יש חסידיים ואין לזה משמעות מבחינה הלכתית, על גליון השוע נדפס האשל אברהם שהיה חסידי, המנחת חינוך והיד יהודה היו חסידיים, בדור האחרון הרב וואזנר היה חסיד, כיום הרב מ"ש קליין חסיד, ואין לכל זה משמעות בתוך עולם הפסיקה, שמתבסס על נימוקים, הוכחות, וגם רוב. לך תלמד קצת ואז אולי תבין.
שורה תחתונה היא שהסרטון שלך מכיל מסר שקרי. המושג ריבוי פנים בתורה הוא מושג חזל"י שלא קשור בשום צורה לקבלה.
ולגבי זהות צוות האתר – הפניתי אותך בתגובה קודמת, חבוש משקפיים ותנסה לקרוא
בס"ד
אין לי בעיה שתאשים אותי שאני מצוות האתר יהא חלקי עמהם אמן.
(תגובתך זו מלמדת משהו על מסקנותיך וכושר שיפוטך. אתה מאשים את הב"י כשקרן כמי שהתיר כביכול לקבל שכר על לימוד תורה בשביל להתיר לעצמו (בעוד הוא מסתמך על הרמב"ם שמסתמך על הגמרא ראה להלן)וכדו' אתה מאשים את הרמח"ל בחוסר הגינות ועוד ועוד(ואני מציע לך לראות את התייחסותי בתאריך 16 ביוני 22:45 לעניין הרמח"ל וסיפרו סדר וויכוח שהראתי שהינך טועה גם הסברתי למה נראה לעין כל שכלל לא קראת את הספר ואע"פ כן אתה מתיימר על פיו לקרוא לרמח"ל לא הגון)כאשר אין לך כלל כל ביסוס לטענותיך.. ועכשיו השד יודע למה החלטת שאני וצוות האתר אחד… ובכן הינך טועה בי וממני יש לילמוד גם על שאר ההנחות שלך שמי המלא הוא נוריאל עזרא הנה המייל שלי:nurielezra@gmail.com הנה הטל' 0527617121 אני גר בטירת הכרמל ולומד בכולל של ישיבת שאגת אריה דוק ותשכח)
עכשיו עד שהנך מפנה אותי לתגובתך מיולי ב18:54, ומציע לי לעיין בה ואז אם אני ארצה להגיב, הרשה לי לומר לך שאילו רק היית קורא את מה שכתבתי היית יודע שקראתי את התגובה כי התייחסתי לחילוק שלך בין זכויות השמורות למחבר לזכויות השמורות להוצאה לאור מהתגובה הנ"ל. וגם היית רואה שהתייחסתי בהתאם כך שאין כל סיבה להפנות אותי לשם כי אם להתייחס לאשר כתבתי.
אתה מביא את המשנה בפרקי אבות, ובכן אני מפנה אותך לגמרא בנדרים לז ע"א ותיראה שם שמותר לקחת שכר על לימוד מקרא(שזה מקורו של הרמב"ם והב"י) ולא נכנסתי לזה יותר מדי אבל אם אתה מתעקש הסיבה שמותר לקחת שכר מיקרא כתוב בגמרא שזה שכר שימור כלומר המלמד מלמד ילדים שזה הגיל שלומדים מקרא ונוטל שכר על השמירה עליהם ולא על הלימוד וזו הסיבה שאסור ללמד תורה שבעל פה כי משנה לומדים בגיל גדול יותר ולא צריכים שימור. ועכ"פ לפי זה יוצא שמותר לרשום זכויות שמורות כי אין זה על דברי התורה אלא על השימוש בספר שהוא חפץ בעל ערך ונמכר בכסף(ועל זה אין שום חולק כמו שמשלמים לסופר לכתוב ס"ת) ועל השימוש בספר שעלה הרבה כסף לדפוס ולמעצב ולמעמד ועוד אפשר לכתוב זכויות שמורות.)
ועוד יוצא לנו מיזה שהמדובר למי שלומד את הסוגיה על לימוד התורה מקרא ופירוש המצוות תורה שבעל פה כמו שהקב"ה או לפי פירוש אחר משה רבינו ביאר את המצוות ולימד את התורה כך גם אנחנו צריכים ללמד בחינם.
ולפי זה כבר אפשר לכתוב כן על ספרי לימוד שכלל לא מסבירים את המצוות אלא כותבים כל מיני עיונים ופילפולים, ועכ"פ אין צורך לזה כי כבר הסברתי בתגובתי הקודמת שלדעתי כיוון שמשלמים על הספר אפשר להתנות שהמחירה היא על דעת שלא יעתיקו אותו כמו שהוא או קטעים כאילו שהמעתיק הוא המחדש דבר זה.
מה גם וזה הכי חשוב! שים לב, שאחרי ששולם הכסף על החלק החומרי "גוף הספר" הלימוד בו חינם כמובן! אין נטילת תשלום על הקריאה הלימוד ולימוד אחרים!(כמו שמצוי בתוכנות מחשב שהיום כבר הרבה תוכנות ניתן לשלם רק על השימוש ולא לקנות לצמיתות וגם חלק מגבילים שרק על מחשב אחד כך שהתשלום הוא על התוכן ולא על הדיסק.
כך שכיוון שהלומד לומד בחינם אין פה כל איסור!
ועל כן כרגיל כדרכך קפצת למסקנות והדבקת תוית של "רשע" לכל מחבר שכותב כן ח"ו.
ירחם השם עליכם בעלי האתר, עם אלו טענות ואנשים אתם צריכים להתמודד… השם ישלח לו רפואה במהרה, עוד בגלגול זה.
בס"ד
לגבי כל הזכויות שמורות, מה שכתוב מה אני בחינם אף אתם בחינם מדובר על לימוד תורה שבעל פה ולא תורה שבכתב כמו שפסק הרמב"ם פרק א הלכה ז מהילכות תלמוד תורה. ויש להוסיף שגם בתורה שבעל פה לא מוטל על המלמד לכתוב כמו שחילק נכון בשו"ת מעיין אומר חלק י'. ולכן על הכתיבה זכותו לדרוש כסף.
גם לא מוטל על אותו מחבר ללמד אף אחד אלא הוא מפרסם את כתביו ומי שרוצה קונה.
גם יש דינא דמלכותא דינא, גם כידוע בכל מקח וממכר יש נוהג. והנוהג כבר שאסור.
ועוד, הרי הרמב"ם מכר את ספריו לא? וכמו שמשלמים על גוף הספר(הרי לא תצפה שמאן דהוא יוציא בהון ספר ויהיה מחוייב לחלקו בחינם?) כך השימוש באותו כרך שנקנה יש בו הגבלה והמכירה היא על תנאי!(כמו שבכל מכירה יכולים להיות תנאים) שהשימוש בכרך הזה שנימכר הוא על דעת שאסור להעתיק ואם אתה רוצה להעתיק, בכבוד תחזיר את הספר תקבל את הכסף ותבקש רשות לקבלו בשביל להעתיק….
אגב מה שבירברת על לחלק בין זכויות שמורות של מוציא לאור למחבר, ברוב המקרים המחבר הוא אחראי על העלויות! ההוצא רק חוסכת את הכאב ראש של לרוץ מבית דפוס למעצב ממעצב למעמד והיא נוטלת על עצמה את השיווק וכדו' אך עלויות ההדפסה העימוד והעיצוב(+שכר טירחה להוצאה) נופלות על המחבר עצמו.
אגב גם מי שכותב שהזכויות שמורות אין הכוונה שאסור לעסוק בו בכתיבה אחרת כלומר הרי כל מי שכותב ספר משתמש בכתבים של אחרים הוא, פשוט לא מעתיק תשובות שלמות או דרושים שלמים רק משתמש בקטעים ודן בהם או מציין מקורם ולא כותבם כאילו הם שלו, גם מותר ללמד אחרים מהספר! רק שאסור להעתיק את הספר כך שזה ברור לחלוטין שאין כאן גביית תשלום על הלימוד אלא על השימוש באותו כרך ודי בזה.
כיוון שבדיון זה השגתי למעשה הודאה בעניינים העקרוניים לי הגיע זמן לסכם.
ובכן:
א. מפעילי האתר, עלומי השם, לא רואים פסול עקרוני בהחדרה לדת ישראל חידושים, תוך רמיזה להסתייגות אפשרית מחידושים "שליליים". מבחינתי זה מספיק ודי. הבהרה, דת, להבדיל מתחומי עיסוק אנושי אחר, טוענת להיותה אמת אלוקית, אבסולוטית באשר על כן כל המחדש כבוראה לו אלוהים בצלם דמות איוולתו.
ב. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שאין לרעיון הגלגול "מסורת" במובנו הקלסי של המילה – " משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים…"
ג. דרך לאמת רעיון הגלגול (ייתכן כפיצוי להעדר המסורת במובנה הקלסי) המוצע על ידי מפעילי האתר, עלומי השם, כך הוא – דבר שהכירו החכמים באמיתותו – הרי הוא אמיתי. כאשר ה"חכם" יקרא מי שהוכר ככזה על ידי "חכמים רבים". ומי הוא הראוי להיכלל בקבוצה עילית זו חוץ מ ידי מפעילי האתר, עלומי השם? קודם כל זה לא התימהוניים השוללים את הגלגול דוגמת רס"ג ורמב"ם. גם המבחן המעשי הינו תוהו כי מי יבחן את התוצאה. לדוגמה – אם "חכם" פלוני בירך על הסכמי אוסלו אשר בעקבותיו יש לנו יותר מ1000 אלמנות ו3000 אלפים יתומים, מי יבחן אם היה זה טוב או רע? ושמא זה תיקון הגלגול….
ד. . מפעילי האתר, עלומי השם, בחרו להתעלם מאפשרות בו חכמים רבים הכירו כחכם ואף חכם ביותר אדם רקוב ונוכל מושחת כאחיתופל – שמואל ב פרק טז:כג
וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם. הינה מקרא מעיד שבתקופה ההיא הכירו "חכמים רבים" בחוכמתו של רשע. בעיה, לא?
ה. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שתועלת העצות הניתנות על פי רעיון הגלגול כמו של הומיאופטים, גרפולוגים, אסטרולוגים, פסיכולוגים – תחומים המפורסמים באופיים הנכלולי וחלקם אף אסורים מהתורה. באותו מידה שלמפוקפקים ההם מותר לקבל כסף גם לבעלי הגלגול מותר. היכולתי לבקש יותר מזה?
ו. מפעילי האתר, עלומי השם, מודים שחכם מציין על ספרו "כל הזכויות שמורות למחבר" עובר על איסור, יחד עם זה מתילים ספק בקיום מקרים אלה. מכאן, כל שיקרא דברים אלה וייפגש בספר כזה 1. ידע שמחברו רשע 2. ידע להשליך על כושר בוחן המצאות של מפעילי האתר, עלומי השם.
ז. מפעילי האתר, עלומי השם, טוענים שמותר בהחלט לדרוש שכר על סחרה בלי לעשות גילוי נאות שהיא א. פיתוח חדש (תורה או חז"ל לא העידו עליה דבר) ב. אפשר גם בלעדיה ג. האפשרות לבדוק את איכותה לא עולה על כזה של מפסיכולוגיה, או גרפולוגיה, או יוגה או מיידנפולס. היכולתי לבקש יותר מזה? תחומים מפוקפקים שכאלה הצדקת "חכמי תורה יודעי סוד" ?
ח. לדעת מפעילי האתר, עלומי השם פירוש הדברים בספר איוב שזו לא חכמה שאיוב ירא את ה', כי יש לו שפע של ברכה, וזה מאד קל להאמין במצב כזה. זהו פשר הדברים של ספר איוב? יופי! כי הם תמונת ראי של כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג:י "…שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי…". היכולתי לבקש יותר מזה?
בשולי הדבירים עלי לציין
1. שלייחוס שיגעון מתנגדים אידאולוגיים אינו פיתוח מקורי שלכם. סטלין ועוד כמה "צדיקים" הקדים אתכם בהרבה.
2. עוד לפני הפקת סרטון אודות זיופי ב"י נבחנו מספר גרסאות של "המגיד". לבסוף הוחלט להשתמש בגרסה הנפוצה והידוע בלי להתייחס לעדויות רבות לזיוף בגרסאות אחרות, הוחלט גם להתייחס רק ואך לעדויות פשוטות כמו תאריכים על אף קיום רבים אחרים.
3. טענות על ניהול מסחר בבדיל או יהלומים מתוך צפת של ימי ביניים זה כה מגוחך שאף לא יתחיל להפריך את האיוולת. מכרות יהלומים ובדיל של צפת? צפת עיר נמל מרכז הסחר העולמי? שווקים של צפת? ביקוש רב ליהלומים ובדיל לתעשיית צפת? שמא ב"י ניהל את המסחר הבין לאומי שלו מצפת באמצעות פקס אינטרנט ויוני דואר? מי מדבר על הזיות?
4. באופן עקרוני לא מתייחס לשום טענה לגופי. רוצה לטעון שאני הזוי, תימהוני, רמאי, מה שבא לך? שיבוסם. גם שעון שבור מראה זמן נכון פעמיים ביממה. ופעמיים האלה – הם עכשיו. תוכיח את ההפך ועל תוכיח ששעון מקולקל.
את ה'הודאה' אתה מנפיק לעצמך ועבור עצמך.
מפעילי האתר אינם עלומי שם, בדף 'אודות' תוכל לקרוא על צוות האתר, עיסוקיהם והרקורד שלהם.
א. לא כל האמת האלהית באה כתובה בטקסט, יש חלקים ממנה שמתבררים לנביאים ולחכמים במשך הדורות.
ב. אין דרך לדעת אם לרעיון הגלגול יש מסורת, יתכן שהוא חלק ממסורת עתיקת יומין שקשורה בצפיה במרכבה. כמובן שאין בידינו להוכיח שום מסורת ספציפית לפי דרישה, אלא רק לבחור אם לתת בה אמון.
ג. העיסוק שלי בחכמים לא קשור לאימות רעיון הגלגול. אלא לטיעון שלך שאתה החכם היחידי המוסמך לפסוק הלכות וכל השאר טפשים.
העובדה שאתה תמהוני, לא אומרת שכל מי ששלל את הגלגול היה תמהוני…
ד. אחיתופל נחשב כחכם, לא כצדיק. הוא אכן היה חכם מאד גדול, אבל בחר ברע. האם מכאן יש להסיק שכל החכמים בוחרים ברע? זו דוגמא יוצאת דופן של אדם חכם שלא האזין לחכמה. היו כמובן עוד כמוהו במשך הדורות.
. אתה שוב ושוב מסרס את הדברים, לא השויתי בין מקובלים לגרפולוגים או לפסיכולוגים, יכול להיות שמקובלים יותר גרועים ויכול להיות שהם יותר טובים. רק ציינתי ששירותים מסוגים כאלו שהבדיקה שלהם אינה מדעית אלא נסיונית וכל אחד מרגיש לגביה איך שמרגיש, הם חלק מחיים של כל חברה נורמלית.
ו. לא כתבתי שהכותב כך עובר על איסור, אלא שאינני יודע, לא ביררתי פרט זה.
ז. אתה חוזר שוב ושוב על טענות מגוחכות כגון 'פיתוח חדש', גם אם נניח שמדובר ברעיון חדש שלא היה מוכר בימי קדם, זה לא אומר שאינו נכון. בפרט שהמקובלים מן הסתם סוברים שכן מדובר ברעיון שהגיע במסורת מהנביאים. וכן 'אפשר גם בלעדיה', מה זה אומר? כבר השבתי לך בעברית צחה, שגם דבר שאין חובה להאמין בו, זה לא אומר שהוא לא קיים.
ח. מה הקשר בין יראת ה' של איוב, לבין התמסרות ללימוד תורה. איוב לא למד תורה, ולכן יכל לעבוד. אדם שרוצה להתמסר ללימוד תורה, יש מצבים שאינו יכול לעשות זאת מבלי תמיכה כספית.
1. אף אחד לא מתמודד איתך בעזרת יחוס שגעון, במדה ובין גיבוב הסירוסים יש טיעון, הוא מקבל התייחסות מלאה.
על הצגתך כתמהוני אתה בלבד אחראי, פשוט הצב מראה מול דברי ההבל המסורסים והמשובשים שאתה מגבב.
2. אתה מתחמק מהשאלה, האם בחנת את הכתב יד שבאוסף בניהו, שנכתב שנים ספורות אחר מות רבי יוסף קארו, כן, או לא?
3. אתה לא רק כותב בשגיאות אלא גם קורא בשגיאות, מסחר בבדים, בד, הדבר הזה שתופרים ממנו בגדים, מה שהאנשים הנורמלים לובשים. ציינתי לינקים לשני מקורות היסטוריים שמלמדים שרבי יוסף קארו סחר בבד, וגם ביהלומים, מה הקשר מכרות יהלומים? וכי טענתי שהוא כרה אותם במו ידיו באנגולה? הוא קנה יהלומים וסחר בהם, יש תעודה מהגניזה שמתעדת את המסחר שלו ביהלומים.
4. כל טענותיך הופרכו אחת לאחת והובררו כהבלים שיבושים ושקרים.
בינתיים נכנסתי לאתר שלך ופתחתי סרט אקראי בשם 'שבעים פנים לתורה'
בו אתה טוען שאין דבר כזה וזו המצאה של המקובלים ומופיע רק בימי הביניים
(וזה בגלל שהרבנים השכירים מייצרים מחלוקת וסתירות…. הרי תורת חז"ל מלאה מחלוקות וסתירות)
קודם כל המקור הקדום ביותר בימי הביניים לביטוי זה הוא באבן עזרא שלא היה מקובל
ע' פנים לתורה נזכרים גם במדרש בראשית רבתי פרשת ויחי, גם זה מקור לא קבלי
וגם במדרש רבה יג טו, עוד מקור קדום ולא קבלי
והעיקר: המספר שבעים אכן פחות בשימוש, אבל עצם המושג שיש הרבה פנים בתורה מוזכר בחז"ל הרבה פעמים
למשל:
מסכת סופרים פט"ז (וירושלמי סנהדרין ד ב בקיצור):
אמר ר' תנחום בר' חנילאי אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היתה עמידת רגלים למורה שיורה, שאם טימא, יש מטמאין כיוצא בו, ואם טיהר, יש מטהרין כיוצא בו. אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה, ניתנה לו בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור, שנאמר ודגל"ו, בגימטריא ארבעים ותשעה הוא, אמר לו האיך עבידת, אמר לו רבו המטמאין טמא, רבו המטהרין טהור. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר, תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא, והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור, שלא מאותו הטעם
זה מוזכר גם בויקרא רבה כו ב, במדבר רבה יט ב, ובעוד הרבה מדרשים
הרעיון הזה שיש הרבה פנים לתורה לא קשור לקבלה, והוא מיסודות תורת חז"ל
המספר שבעים או 49 הם מספרים סמליים שמסמלים ריבוי (למעשה 49 זה 98 כי מונים 49 טהור ו49 טמא), והכוונה שיש אפשרויות רבות, ונקבע על פי הרוב.
האמירה שלך שהדת היא אמת אבסולוטית, לא יכולה לגרום לכך שלא יהיו ספקות ואפשרויות רבות לפרש ולהבין, ואין דרך אבסולוטית להכריע ביניהם, ולכן הולכים אחרי הרוב. כמו שהיה גם אצל חז"ל.
אתה מכריז "אין לזה מקור בחז"ל… המקור הוא בקבלה… יש רק פן אחד לתורה".
שלשה שקרים.
הנה כי כן גם בסרטון זה אתה מרמה את הרבים ביודעין, או סתם טועה טעות של בור.
עדכון: מלחמת תורה מחק את הלינק שנתתי בתחתית הסרט לכאן – כנראה שבאמת אין לו מה להשיב
אולי ליתר קיצור, הנושא היה טענות שלך נגד אמונת הגלגול.
האם יש לך איזו טענה שמפריכה את אמונת הגלגול, מעבר ל'לא נראה לי'.
אם כן מדוע לא הובאה עד עכשיו?
והאם נראה לך שיצא לך בהזדמנות להביא אותה?
עימות זה נוצר ביוזמת אחד הצופים שלי שהזמינו. כל אשר פורסם אצלכם פורסם בערוץ היוטיוב ויפורסם קרוב באתרינו. בהעדר תגובתכם סכמתי את העניין כך – בעניין "עימות עם אנשים שלמדו את הנושא". לאחר עימות ניתן לסכם: א. "אנשים שלמדו את הנושא" לא הוסיפו שום דבר על הנאמר כאן על ידי מגני הגלגול חובבים שהגיבו כאן. ב. "אנשים שלמדו את הנושא" מודים בלי בושה שרעיון הגלגול הוא חידוש. יותרה מזה אין שום פסול לחדש חידוש כלשהו. ג. לטענתם כל חידוש שיקבל תמיכה של הרבה חכמים כאילו היה חלק ממסורת. ד. "חכמים" באמת הם אלה שהוכרו כחכמים, אין צורך בתוצאות מעשיות של חכמתם, אין שום בחינה לחכמתם, אלא רק הכרה של מספיק פתיים. ה. מותר לקבל שכר על עצות והנחיות בתחום הגלגול אף על פי שאין שום דרך לבדוק תוצאות של אותם הנחיות. ו. אין שום חובה להאמין בגלגול. בנוסף עלי לציין שניהול העימות מצידם בלתי הוגן בעליל. חוץ מזה שהם התירו לעצמם לערוך את דברי, באופן קבע דברי הועלו רק ואך ביחד אם תגובתם עליהם וכאשר זאת לא נמצא לא הועלה גם תשובתי. בקיצור נוכלים. נוכלים פרימיטיביים. אלה דברי אחרונים אשר לא הועלו : "אתה …סרס את הדברים. אין שום קשר ל'אנשי שלומינו'. ההכרה בחכמים היא אוניברסלית. למשל: אף אחד לא טען שאיינשטיין הוא טיפש, כל האנשים שעוסקים במדע ובחכמה הכירו בחכמתו." – מי שמסרס את הדברים זה אתה : 1. שוב חזרה על אותו עיוות – פרסום ראיונותיו של איישטיין עוררה גם תמיכה וגם התנגדות שדעך עם קבלת אישור ניסיוני ומעשי. תוצאות מעשיות הם אלה שנתנו להכרה בחוכמתו מימד אוניברסלית. מה שאין כן "חכמך". אל תתבזה יותר לעלות השוואה איוולת זו. 2. שמואל ב פ' טז:כג וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־ אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם – זהו האיש החכם אשר חוכמתו מבוססת על הכרת אנוש. "העובדה שמיעוט של תמהונים יכול לסבור שכל החכמים שבעולם טפשים היו, מצטרפת לאגודת כדור הארץ המרובע, ושאר אנשים שאינם מן היישוב" – זה הוא החלוקה על אנ"ש וכל השאר. אתה החלטת שמי שלא איתי הוא ממילא תימהוני וכוון המתנגד לנו הוא תימהוני הרי חכמינו חכמים. שוב הצדקה מעגלית. "חז"ל לא אסרו בשום מקום לקחת תמיכה ללימוד תורה" – סתם שקר – אבות פ' ד:ה …הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. – הנאה כלשהי בצורה כלשהי, לא סיגו. "האיסור הוא רק לדרוש כסף על התוכן של התורה, שאני לא אגלה לך מה ההלכה אם לא תשלם." – אם כן מוסכם עליך שכל אחד מ"חכמך" אשר על כריכת ספרו מוטבע "כל הזכויות שמורות למחבר" עובר על איסור? כי פירוש מעשי של הטבעה זו – "רוצה לדעת – שלם". נא להבחין בין "זכויות שמורות למחבר" ובין "זכויות שמורות למוציא לאור". כי בטח תתחיל לברבר על עלויות עריכה וכאלה. מנהג מעניין – טיעון שאין עליו תשובה פשוט מדלגים עליו. יהדות זו דת יחידה בה יש איסור להתפרנס מאמונה. יוסף קארו מחק איסור זה ובכך מחק ייחודיות של דת ישראל. "יש כתב יד של המגיד באוסף בניהו, תטרח ותבדוק שם" – כן, חלק מטעויות שם אינם אבל יש יותר אחרים. העדפנו גרסה נפוצה יותר על אף מיעוט טעויות בה. "אני מודע בהחלט להקשר הרופף והצולע של ורסאי לכאן… לפי ההלכה אדם המזיק חייב גם באונס" – נו, סוף סוף. אין טענת "תום לב". כעת נותר להבין מה דינו של הסוחר אשר משוכנע בכל לבו שסחורתו מצוינת, אלא שהיא א. פיתוח חדש (כמו שהודתה ) ב. אפשר גם בלעדיה (כמו שהודתה ) ג. אין, לא היה ולא יהיה אף פעם אפשרות לבדוק את איכות של אותה סחורה. ד. עם כל זה אינו עושה גילוי נעות לפי סעיפים א –ג. מה דינו? האם ראוי שיעשה את אותו גילוי נעות לפני קבלת שכר? אנא, הפעם, תשובה ללא התפתלויות. השאלה הובהרה מעל ומעבר. "אתה מניח שאלו שעובדים חינם הם לא רמאים, למה?" – הלא תסכים לכל הפחות שסיכויים שהם רמאים קתנים יותר? הסיבה פשוטה – אם אין רווח, יש לפחות סיבה אחד פחות לרמות. בהנחה שסתם אדם מרמה מתוך פיתוי כלשהו. אלא אם כן אתה מניח שאנשים בדרך כלל משקרים סתם כך, או שמא גרם הגלגול? "לא האר"י ולא הב"י 'התפרנסו מאמונה' אתה חוזר שוב ושוב על אותו שקר הזוי" – הסגרת את עצמך: אם אדם שמתיר להתפרנס מאמונה ההנחה שגם עשה כן כבר לא יכולה להיות הזויה. מסביר בעברית בפעם השבע : בניסיון להטיל דופי בתמימותו וצדקתו של איוב המקטרג שאל את ריבון העולמים "החנם ירא איוב אלוקים". ריבון העולמים לא דחה את השאלה כבלתי רלוונטית אלא מצא לנכון דווקא לבדוק את העניין. טענה – מכאן ראיה שמי המצפה או הרואה רווח כלשהו מיראת ה' אינו תם ואינו צדיק. גם הפעם לא ברור? "הרעיון הזה שאתה החכם הכי … אין בהן אף טיעון בר תוקף שאדם בר דעת יכול לקבל אותו" – זה כמו לכנות הנחה שמתיר לעשות גם עושה – הזויה. אפשר לחלוק, אבל הזוי זה בטח לא. זו טענה של מחוסר טענות. למעשה לך יש רק טענה אחד לישוב כל הבעיות – אלה שאני מחשיב כחכמים מכחישים את זה. במלים אחרות – לא נראה לי.
להלן התייחסותי לגיבוב ההבלים התורן:
א. לא מעניני מדוע נוצר עימות זה או עם מי התעמתת לפני ואחרי או מה היחס בין האמור כאן לכל מיני עימותים אחרים שניהלת פה ושם. כאן באתר אני מתייחס לכל טענה שמועלית, וכך עשיתי גם לגבי כל טענותיך.
ב. התגובות כאן מתפרסמות רק לאחר אישור, והאישור בד"כ מגיע עם התייחסות של צוות האתר, זו מטרת מערכת התגובות כאן, מי שלא מתאים לו, ורוצה לפרסם כאן בתור במה לפרסום הגיגיו – מוזמן לחפש במה כזו.
ג. תגובות הנכתבות בגסות יתר, נערכות. העריכה לא פוגעת בטיעונים במדה ויש כאלו, אלא רק במלים הגסות. כאן לא 'ארץ נהדרת', או 'גב האומה', מי שלא מתאים לו, כנ"ל שיחפש במה אחרת.
ד. העיסוק שלך במונח 'חידוש' חסר כל הקשר, האם חידוש זה שלילי או חיובי? למה? איך קובעים מה חידוש? כל עוד לא הובהר מה זה חידוש ומה הבעיה או הלא בעיה בו, אין משמעות לעיסוק זה.
ה. אתה כותב: "לטענתם כל חידוש שיקבל תמיכה של הרבה חכמים כאילו היה חלק ממסורת". – זה שיבוש, לא יודע מה זה "כאילו חלק ממסורת". דבר שהכירו החכמים באמיתותו – הרי הוא אמיתי. גם אם יש תמהוני מסויים שמתנגד אליו או שמפטיר 'לא נראה לי'.
ו. אתה כותב: ""חכמים" באמת הם אלה שהוכרו כחכמים, אין צורך בתוצאות מעשיות של חכמתם, אין שום בחינה לחכמתם, אלא רק הכרה של מספיק פתיי". – זה שיבוש, מי שהוכר כחכם, זה בדרך של כל הבחינות האפשריות לבחינת חכמים. הדרך של 'תוצאות מעשיות' לכשעצמה, לא יעילה, שכן מי מחליט ובודק ויודע שאכן התוצאות מאמתות את דברי החכם? לזה עצמו צריך חכמה (את הבדיקה של התוצאות ערכו צוות מצומצם של אנשים, הם גם הציגו את התוצאות, האחרים סמכו עליהם). ברור שצריכים בדיקה, אחרת איך יודעים שהוא חכם? אבל הבדיקה של התוצאות היא לא תמיד אפשרית, והיא לא הדרך היחידית. מה שקובע הוא הכרה של חכמים רבים בחכמת החכם. (גם איינשטיין, לא הוכר כחכם רק אחרי הבדיקה, אלא הרבה קודם, גם הבדיקה המפורסמת של אדינגטון היתה מוטית לטובתו, בגלל שהניחו שהוא חכם).
ז. אתה כותב: "מותר לקבל שכר על עצות והנחיות בתחום הגלגול אף על פי שאין שום דרך לבדוק תוצאות של אותם הנחיות". – שיבוש, המאמינים בגלגולים ובעצות הגלגולים (לא שאני יודע מה הן עצות הגלגולים, מי מספק אותן, ואם הוא דורש כסף), בטוחים שהם רואים בעיניהם שהעצות עוזרות. מן הסתם הם גם סבורים שאם צוות פרופסורים יבדוק ויעקוב אחר העצות הוא יגלה שהן פועלות ישועות נפלאות. בדיוק כמו בכל תחום אחר, אם אנשים סבורים שהמומחיות שלהם יעילה ותורמת לאנשים, זכותם לקחת כסף, בדיוק כמו הומיאופטים, גרפולוגים, אסטרולוגים, פסיכולוגים (יש דרך לבדוק יעילות של טיפול פסיכולוגי?), וכך הלאה.
ח. מדבריך משתמע כאילו נשלחה איזו תגובה שלך לפרסום ולא פורסמה. אם לא שהשתלט על המערכת איזה וירוס איראני, אז להד"ם. אני בכל אופן לא ראיתי שום תגובה שלך שלא פורסמה. אין שום סיבה לא להתייחס לתגובותיך, לפעמים זה לוקח זמן עקב העומס.
ט. כל התמהונים טוענים שפוסלים אותם רק בגלל שהם לא אנ"ש, נראה כאילו אתה מעתיק ישירות מהאתר של אגודת כדוה"א המרובע. המשפט הכי שגור בבתי חולים לנפגעי נפש הוא "אנחנו הנורמלים ואתם הרוב". מה האמת? בכל מקצוע יש אנשים שמוכרים כחכמים, בפיזיקה, בביולוגיה, בהיסטוריה, וגם בתורה, מה לעשות. כך העולם בנוי. וכן, הוא בנוי גם מהימצאותם של תמהונים.
י. אתה מפרש שהאמור באבות 'כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם', כולל גם את המקרה של אדם שמקבל תמיכה כדי ללמוד. אבל נראה כאילו לא קראת את הרישא, מנין נלמד כלל זה שכל הנהנה מדברי תורה וכו'? מהרישא: "רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם", אתה יכול לקבוע שרירותית שגם הרישא עוסקת במקרה זה, ולא במקרה של למכור דברי תורה. ישנן כמה אפשרויות לפרש, ומה שקובע להלכה הוא מה שהחליטו רוב החכמים. כפי שנכתב בתורה במקרה של ספק. במקרה של תמיכת אדם עובד באדם לומד כבר אמרו חז"ל שכך היה ההסדר בין שבט יששכר לשבט זבולון.
יא. האם מותר לדרוש מספר של דברי תורה 'כל הזכויות שמורות'? לא יודע, זו שאלה הלכתית, אני לא מכיר חכמים בתורה שכתבו כן על כריכת ספרם. מאז ומעולם היה מקובל להוציא הסכמות של רבנים שלא ידפיסו את אותו ספר כדי שיספיקו להרויח את הוצאות הדפוס. יכול להיות שאם מישהו מוציא מהדורת צילום של הספר הוא נהנה מעמל העימוד. יכול להיות שלא. בכל מקרה ברור שאין ולא היה מעולם אדם שדרש זכויות שמורות לעצמו ממי שרוצה ללמוד בספר, או להעתיק לעצמו. זה האיסור שאסרו חז"ל לקחת כסף על דברי תורה.
יב. כעת אתה טוען שבדקת את הכתב יד שבאוסף בניהו, וראית שחלק מהטעויות אין שם, אבל יש "יותר אחרים". בפעם הקודמת כתבת שהכל השערות. אתה יכול לאמת באיזו שהיא דרך שהשגת גישה לכתב יד ובדקת כבר את כל התאריכים וגילית שם טעויות נוספות?
יג. כתבת: "לפי ההלכה אדם המזיק חייב גם באונס" – נו, סוף סוף. אין טענת "תום לב"". – זו שגיאה, יש טענת תום לב בהלכה. רק אדם המזיק יש דין מיוחד שחייב גם באונס.
יד. אתה כותב: "מה דינו של הסוחר אשר משוכנע בכל לבו שסחורתו מצוינת, אלא שהיא א. פיתוח חדש (כמו שהודתה ) ב. אפשר גם בלעדיה (כמו שהודתה ) ג. אין, לא היה ולא יהיה אף פעם אפשרות לבדוק את איכות של אותה סחורה. ד. עם כל זה אינו עושה גילוי נעות לפי סעיפים א –ג. מה דינו? האם ראוי שיעשה את אותו גילוי נעות לפני קבלת שכר?". – וכל דבריך שיבוש. א. מה הבעיה עם 'פיתוח חדש'? מה זה רלבנטי לסחורה? ב. מה זה רלבנטי לאמיתות הדבר? אם לא חייבים מצד עיקרי האמונה להאמין במשהו זה אומר שהוא לא קיים? ג. למה אין דרך לבדוק? זה כמו כל מדעי הרוח, שאומרים לך דברים על תכונות נפשך ומה יועיל לתיקונה, לא פחות יעיל מפסיכולוגיה, או גרפולוגיה, או יוגה או מיידנפולס, או מליון דברים אחרים שאנשים משלמים עליהם כסף, ד. כל אחד עושה גילוי נאות לפי מה שנכון בעיניו, יכול להיות שהמקובל סובר שהגלגולים הם הלכה למשה מסיני ושאין בהם שום חדוש, מן הסתם הוא אומר זאת, הוא לא חייב לחשוב כמוך ואין לו שום סיבה לחשוב כמוך.
טו. העובדה שיש פחות סיבה אחת לרמות, לא אומרת אם האדם רמאי או לא. זו סתם היצמדות שרירותית לקריטריון שלא בהכרח אומר משהו. רוב השקרים בעולם לא קשורים לכסף, אלא לאמונה והשקפות. בעיני ערוץ היוטיוב שלך מלא שקרים, סתם בגלל שחינכו אותך למשהו וחשוב לך להפיץ את הרעיונות השקריים שלך.
טז. העובדה שזה הזוי, היא כפשוטו ממש, אין לך שום ידע, ואתה מספר סיפור, קוראים לזה בעברית הזיה. אני מביא לך מקורות היסטוריים שהב"י עסק במסחר בדים ויהלומים, ואתה מספר סיפורי הזיה.
יז. כעת אתה מסביר את ה'ראיה' שלך בפעם הראשונה. השטן אומר שזו לא חכמה שאיוב ירא את ה', כי יש לו שפע של ברכה, וזה מאד קל להאמין במצב כזה. – מה שאתה מנסה להוציא מכאן לא כתוב כאן בשום צורה.
יח. הרעיון שאתה החכם היחידי בעולם, הוא הזוי. זו הטענה של כל התמהונים ואנשי הקונספירציה, שגילו את ביג פוט, שיודעים שאיינשטיין טעה, וכך הלאה. אתה אחד מהם באופן רשמי. אתה יכול לצרף את האתר שלך לאינדקס באתר של ברי חמיש.
יט. לא העלית שום בעיות ולכן לא היה מה לפתור.
באמת לא ברור מה לוחמי מלחמת תורה רוצים, אם יש להם טענה רצינית נגד הקבלה או נגד הגלגול, למה הם לא אומרים אותה, ומתווכחים כאן על שטויות כמו אולמי ורסיי וכל זה.
מה הם רוצים? הם דרדעים והם לא נספרים ולא נשמעים ולא מקובלים בחברה, ולכן הם משתלחים לכל עבר כדי להישמע ולהיות על המפה ולהצדיק את דרכם. באותה מידה שהם טוענים שהב"י ואחרים מרמים ח"ו עפ"ל(וכל זה בגלל שהם האמינו בזוהר, הרי טיעון ענייני לא הביאו לנו, רק גיבובי שטויות וטענות ללא בסיס) היה ניתן ליטעון על הרמב"ם(שהוא חשוב גם אצלהם) שלא הביא מקורות לדבריו כי היה ח"ו נוכל ורצה שלא יוכלו להשיב על רמאויותיו.(אבל שוב כיוון שהוא אצלהם חשוב אז הוא כביכול ניצל מחיציהם)
והנה הם באו לפה בקול ענות גבורה, אחרי זה כבר קול ענות חלושה ועכשיו אפילו קול ענות אין, נעלמו להם, ואתה יודע למה? כי הם גילו שלהכין סרטון ערוך זה יחסית קל, אבל להביא את הטענות לכור המבחן אצל מי שמבין(יותר מהם) זה לא כל כך קל, מי שיעקוב כאן יראה שמתגובה לתגובה ככל שהמגיב שלהם כאן נכנס יותר לדיון, התגובות שלו נהיו יותר מסורבלות ועילגות לשון, אדם כזה שלא יודע לכתוב ולא הבנת הנקרא ומעיר בחוצפה ובוז על ספרים מבלי שקרא אותם בכלל, לא נותר לו אלא לצעוק ולבזות.
"אין שום קריטריון מיוחד, מלבד לנסות לבחון עד כמה שידינו מגעת מה נכון ומה לא. ודוקא משום שאין ולא יתכן איזה כלל סודי בזה, מה שקובע הוא הסכמת רוב החכמים. החכם הוא מי שאנשים מכירים בחכמתו" – ברור לך שיצרת כאן הצדקה מעגלית? לא? מסביר לאט : ברור לך שלא כולם מכירים בחכמת אדם שאתה מכיר? לדוגמה אני? תקפוץ לומר – מעוט אתה. וכי אתה רוב? הלא רב העם בזים בז לחכמך? על כורחה לא "אנשים" התכוונת אלא "אנשי שלמינו". מה קיבלנו? "אין שום קריטריון מיוחד, מלבד לנסות לבחון עד כמה שידי אנ"ש מגעת מה נכון … מה שקובע הוא הסכמת רוב החכמים. ומי הם חכמים? – אנ"ש!" הצדקה מעגלית לתפארת. אשרך.
"השוחד אסור מן התורה – במקרה של דין. איך זה קשור לר' יוסף קארו?" –" אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה – שומעין לו, ואם לאו – אין שומעין לו" .(יבמות עז: א. בכורות לח:ב) – למה? כי הוא משוחד. שוחד אסור נקודה. גם בפסיקה. אדם שהתיר לקחת שוחד משוחד. יהדות הייתה דת יחידה שאסרה כסף תמורת עבודת הבורא. מי שהתיר את זה השחית ייחוד ישראל.
"היו רשימות ('אלמנך') של התאריכים לכל השנים" נו, כנראה אלו חסרו לו, אולי חסך כמה גרושים, בכל זאת, אז זה היה יותר יקר, אולי חשב – מי יבדוק. על כל פנים יותר מחצי, כן יותר מחצי, תאריכים שגויים אין לתרץ.
"מאמרו של י"ל קלירס בצפונות ו" – שום דבר עובדתי. אותם השערות וצידוקים שכבר כתבת.
"לגבי המהנדס של ורסאי… לא מבין מה זה קשור לאנשי קבלה" – אתה לא עוקב אחר דיון שבעצמך מנהל. קיצורו – טענה – מי שנותן שירות בתמורה לכסף ולא מסוגל להבטיח את איכותו – נוכל. מקובלים, ובכלל רבנים שכירים לא מסוגלים להבטיח איכות השירו שתמורתו הם לקחים תשלום. טיעון נגד – אם שירות נתן בתום לב לפי כל מערכת משפטית גם מי שלא מסוגל להבטיח כל איכות אינו נוכל. תשובה – שקר, רוב מערכות משפטיות לא מכירות בטענת "תום לב" בנזק או פגיע באיכות. זה כל כך שקוף שוויכוח על וורסאי דווקא – ילדותי. עברת באדום בתום לב ושרטטה פח רכב של הזולת – תשלם, בתום לב ארזת נסורת במקום נעליים ללקוח – תשלם. מגוחך להתווכח על זה. במקרה שלנו יותר גרוע – לא שארזת נסורת בתום לב, אלא גם אין אפשרות להתחלה לוודא שאין זה נסורת ולא עשית גילוי נאות – איני יכול לוודא. אם עשית גילוי נאות – איך נוכל. כל זה כבר נאמר. מבחינתי מספיק שנכנסת לוויכוח זה. תסכים – הרי אף מקובל לא עושה זאת. תכחיש – הרי לכל בר דעת ובר לב העניין ברור מה מעמדך. ואני לא צריך יותר מזה.
"כמה אחוזים ממנהלי בלוגים או ערוצי יוטיוב רמאים" – אלה שעובדים חינם – אף אחד לא. אלה שמספקים מידע תמורת כסף ולא מסוגלים להבטיח איכותה? כולם.
"אתה אמרת על האר"י ועל הב"י שהם שקרנים רמאים ושרלטנים." – אכן. דת ישראל הייתה ייחודית בין היתר בכך שאיסור להתפרנס מאמונה היה רק בה. מי שביטל ייחוד ישראל ועשהו ככל הגויים יותר גרוע מזה.
"אם יש לך איזו הוכחה או שאלה מספר איוב" – חשבתי שזה ברור. עצם ההכחשה שלך שאין קשר בין שאלה לצור העולמים "החנם ירא איוב אלוקים"? ובין שאלה האם ראוי להתפרנס מעבודת צור העולמים מעידה על טיב בעלי הגלגול. ואיני צריך יותר מזה.
שטענת …שאתה החכם הגדול מכולם, ולכן ההלכה כמותך … וכן שבחכמתך הרעיון של גלגולים לא נראה לך" – מצא נא בכל דברי וצטט נא מקום שזה משמעותו.
אתה לא 'מסביר לאט', אלא מסרס את הדברים. אין שום קשר ל'אנשי שלומינו'. ההכרה בחכמים היא אוניברסלית. למשל: אף אחד לא טען שאיינשטיין הוא טיפש, כל האנשים שעוסקים במדע ובחכמה הכירו בחכמתו. אותו דבר בדיוק לגבי הגר"א, אף אחד לא טען שהוא טיפש, אפילו החסידים שהתנגדו לו.
העובדה שמיעוט של תמהונים יכול לסבור שכל החכמים שבעולם טפשים היו, מצטרפת לאגודת כדור הארץ המרובע, ושאר אנשים שאינם מן היישוב.
אין כאן שום הצדקה מעגלית, אלא הכרה של רוב ככל החכמים שעוסקים בתחום. במדע, כמו בתורה, מזוהים אנשים גדולים כחכמים.
אתה כותב שר' יוסף קארו התיר לקחת שוחד, ושוב מדובר בדברי הבל ורעות רוח, איפה התיר לקחת שוחד? ומה הקשר שוחד? התיר לקחת תמיכה ללימוד תורה, חז"ל לא אסרו בשום מקום לקחת תמיכה ללימוד תורה, האיסור הוא רק לדרוש כסף על התוכן של התורה, שאני לא אגלה לך מה ההלכה אם לא תשלם. לא על תמיכה באדם שלומד תורה, והוא לא מעביר אלי את התוכן, אלא רק אני תורם לו כדי שילמד, כמו יששכר וזבולון. את זה חז"ל לא אסרו.
קלירס לא כותב השערה, הוא כותב שבכתב יד התאריכים יותר מדוייקים. יש כתב יד של המגיד באוסף בניהו, תטרח ותבדוק שם.
אני מודע בהחלט להקשר הרופף והצולע של ורסאי לכאן, אתה עושה שם בדיוק מה שעשית בכל הדיון הזה, מנסה לחפות על שגיאות ומגבב עליהן שגיאות נוספות. מתחילה כתבת שהמהנדס פעל לפי התקן, עכשיו אתה טוען שתום לב לא עוזר משפטית, וזו שגיאה, מהנדס שבנה לפי התקנים לא נענש בשום מדינה מתוקנת. וגם לא לפי ההלכה. אדם שמכר נעליים ולא סיפק אותם, לא משנה בכוונה או בטעות, הוא חייב עדיין לספק. מי ששרט רכב של השני, לפי החוק הוא אחראי רק אם האשמה עליו שלא נזהר. לפי ההלכה אדם המזיק חייב גם באונס.
אתה מניח שאלו שעובדים חינם הם לא רמאים, למה??? אני מכיר הרבה ערוצי יוטיוב של רמאים, שעובדים בחינם. גם בלוגים.
לא האר"י ולא הב"י 'התפרנסו מאמונה' אתה חוזר שוב ושוב על אותו שקר הזוי.
אני אומר לך בפעם השלישית, אם יש לך הוכחה מאיוב כתוב אותה בעברית ואל תתפתל.
הרעיון הזה שאתה החכם הכי גדול ושהגלגול לא נראה לך, הוא כל מה שאמרת כאן שוב ושוב. כל מי שנחשב גדול בתורה התיר לקבל תמיכה ללומדי תורה, אבל אתה מחליט שרק אתה החכם ורק אתה לא משוחד ורק דעתך קובעת. ניסית לגבב טענות נגד הגלגול, וכולן בבחינת 'לא נראה לי' כי אין בהן אף טיעון בר תוקף שאדם בר דעת יכול לקבל אותו.
"האם בעיניך אמיתי = פופולארי, או להיפך" – גם אמתי יכול להיות פופולרי, אך בהעדר הגדרה מי ואיך קובע "אמתי" מה הוא, ה"פופולרי" הוא המשמעות החיובית למחצה היחידי שניתן לייחס, משמעות שלילי בהעדר הסבר מי ואיך קובע זה "מה שבא לי". לימדתי עליך זכות.
"לא יצרתי שום סמכות לפי הצדקה מעגלית, קרא מה שכתבתי. יצרתי סמכות שבנויה על הכרה
בלי שום קשר לסמכות התורה שבכתב או הלכה למשה מסיני." – מיצוין. ישר כוח על הכינות.
" תמיד צריכים לחזור לשאלה מי נתן לחכמים את הסמכות והתשובה יסודה בהכרה." – כלומר, החכם הוא מי שאתה ושכמותך הכירו בו כ"חכם" – הבנתי נכון?
"ההישגים של חכמי התורה צריכים להימדד מבחינה אינטלקטואלית… הכרה בחכמה בנויה מתוך הכרה בחכמה של מערכת, כאשר יש דברים שגם האדם הפשוט מלמטה יכול לשפוט" – טוב מאד. תן נא דוגמה אחד של חכמה זו הניתנת לשפיטה של אדם פשוט מלמטה! שמא אף אחד כמוני יוכל להכיר בחכמתה, ולא, הרי יראו הקוראים שאינך מדבר סתם.
"שוחד מזערי בשווי של שלש אגורות ישפיע עליו, הדבר אסור כי השוחד הוא איסור מהתורה שבא להרחיק אותנו מכל סוג של שוחד גם אם זה לא הגיוני." – ישר כוח על הכינות. דברי על שוחד לא כיוונו על מקרה פרטי זה או אחר.
"מה הבעיה להסתכל בלוח השנה ולכתוב תאריכים אמיתיים?" – להסתכל בלוח שנה בהוצאת ידיעות אחרונות או אשכול? היום זה אכן קל, לפני 500 שנה הבא לזייף תאריך עשר שנים אחורה צריך לחשב ידני, אל תיתמם.
"לגוף הטענות על התאריכים במגיד מישרים… ובכתב היד המקורי התאריכים מדוייקים" – אפשר מקור?
" בחקירה נמצאה סדרה ארוכה של כשלים.. ללא פקחים מהעירייה או ממכון התקנים". – זהו אשר אמרתי – שיטת פלקל הייתה בשימוש כבר זמן רב במקומות רבים מה שמאפשר לומר למהנדס (הבחן נא בין מהנדס ומבצע) – בתום לב תכננתי. אך מה שחשוב לעניינינו, משתמע מדבריך, זה שאנשי קבלה לא מוכנים לקחת שום אחריות על עצתם, אלא רק תשלום עבורם. נכון?
מנסח למתחכמים – צוות אתר רציו
לא רואים קשר בין הכתוב בספר איוב "החנם ירא איוב את ה'" ותגובת צור העולמים על שאלה זו לבין שאלה "האם מותר להתפרנס מתורת צור העולמים?". הבנתי נכון? הרמה האינטלקטואלית של צוות אתר רציו לא מצביע על שום קשר בין הדברים? נכון? אפשר לפרסם בשמך? אגב, מהו? כדי שלא רק אתה תתפעם מחכמת תלמידי חזו"ש, אלא גם פשוטי עם יכלו להתפעם מחכמת צוות אתר רציו.
מקום 'ללמד זכות' פשוט תתייחס לטיעונים ענינית.
אין שום קריטריון מיוחד, מלבד לנסות לבחון עד כמה שידינו מגעת מה נכון ומה לא. ודוקא משום שאין ולא יתכן איזה כלל סודי בזה, מה שקובע הוא הסכמת רוב החכמים.
החכם הוא מי שאנשים מכירים בחכמתו.
אני לא עושה אתך תחרות חכמה. את חכמתך אתה מראה באתר שלך, וזה מספיק. אני רק הסברתי שהכרה בחכמה באה מתוך ההכרה של רבים.
השוחד אסור מן התורה – במקרה של דין. איך זה קשור לר' יוסף קארו?
לוח שנה כמו שלנו לא היה, אבל היו רשימות ('אלמנך') של התאריכים לכל השנים, איך נראה לך ידעו מה התאריך? קידשו את החודש על פי הראיה?
לגבי כתבי יד ראה למשל מאמרו של י"ל קלירס בצפונות ו.
לגבי המהנדס של ורסאי, אם זה כל כך חשוב לך, עכשיו אתה כותב "הבחן נא בין מהנדס ומבצע", בתגובה הקודמת כתבת "לא היו סטיות בין התקן לביצוע", אז תחליט בהזדמנות. במקור שציטטתי נכתב: "רצפת הפלקל שנבנתה היתה מסוג לא תקני", אם המהנדס מתכנן משהו תקני, והמבצע היה זה ששינה, לא היה טעם להעניש את המהנדס.
לא מבין מה זה קשור לאנשי קבלה, נראה כאילו אתה מנסה לערבב את השטן.
אין לי מושג מה המקובלים מספקים ובעד מה, זה לא מעניין אותי. ואין לי מושג כמה אחוזים מהם רמאים. אין לי גם מושג כמה אחוזים ממנהלי בלוגים או ערוצי יוטיוב רמאים, מה זה קשור לכאן למען השם?
אתה אמרת על האר"י ועל הב"י שהם שקרנים רמאים ושרלטנים. אלו דברי הבל שאין להם שום בסיס, שניסית לתרץ בכל מיני אפנים שהתבררו כשגויים, כגון שאם אין לך מידע על נכסי הב"י סימן שהתפרנס מדברים רוחניים…
אמרתי לך פעם קודמת, אם יש לך איזו הוכחה או שאלה מספר איוב אתה מוזמן לכתוב אותה בעברית פשוטה, בלי חידות ובלי בדיחות. פשוט תשתמש בטיעונים, ותתיחס לטיעונים של אחרים.
בינתיים מה שטענת עד כאן הוא שאתה החכם הגדול מכולם, ולכן ההלכה כמותך גם אם כל חכמי ישראל חושבים אחרת, וכן שבחכמתך הרעיון של גלגולים לא נראה לך. עוד משהו?
קיוויתי שכבר הגענו להבנה בדבר נזק באריכות דברים…
" כלומר אם נראה לנו שהחידוש נכון אנחנו מאד שמחים לשמוע אותו ומכירים טובה למי שלימד אותו. ואם נראה לנו שאינו נכון – לא תודה" – זאת אומרת שכל דבר חדש יכול להתקבל לתוך אמונת ישראל ובלבד ש"יראה לנו לנכון", כלומר יהיה מספיק פופולרי? הבנתי נכון?
"טענתך שבשביל שסמכות חכמים תהיה מבוססת ולא מעגלית, היא תצטרך לסמוך על מקור חיצוני, לא פותרת שום בעיה, שכן מהיכן סמכותו של המקור החיצוני?" 1. אז אתה מודה שיצרת סמכות לפי הצדקה מעגלית, כשל לוגי מהמפורסמים. 2. אני כתבתי "מקור סופי" ואתה מייחס לי "חיצוני". טעית מהרהורי לבך – אבות פרק א
"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים" – המקור הוא סיני. הוא מקור סופי, אחריו אין כלום. ולזה התכוונתי. אך הרהורי לבך הסגירו אותך! זה גם מקור חיצוני! ובוודאי הוא "לא פותרת שום בעיה" – בעיה שלך הוא לא פותר. כי "הקבלה" וה"גלגול" אינם שם. "שכן מהיכן סמכותו של המקור החיצוני?" – מהיכן סמכותו של ריבון העולמים? למה, התכוונת למקור חיצוני אחר? כמו מה?
" ההכרה במערכות של ידע, או כל מערכת מבוססת אחרת, קשורה בנסיון שלנו." – נכון, בניסיון. צודק. ניסיון שלנו מוראה שמדע פותרת בעיות. לכן אנו מרשים לעצמינו לפשט את התהליך – לא בודקים כל דבר אלא סומכים על הסמכות מדעית. ואיזו בעיות פתרו חכמך? אחד לדוגמה? תחת הנהגתם העם הזה מתרוצץ מגירוש, לאינקוויזיציה, מאינקוויזיציה לפוגרום, מפוגרום לשואה! "הצלחות" כאלה העם הזה יכול גם ללא הנהגה. למדע יש הישגים ולכן היא זוכה לאמון, כי זה הניסיון, נכון אמרת. ואיזו הישגים יש לחכמך? עזיבה המונית של הדת? מחלוקת בלי סוף? מה הם ההישגים של חכמך?
" אני פגשתי אנשים שראיתי שהם מאד חכמים, באופן קיצוני ויוצא דופן, על כל נושא שהם דיברו הם גילו הבנה ועומק והיקף, שאני לא מגיע לקרסוליים שלו. אז השתכנעתי שהם הרבה יותר חכמים ממני, וכששאלתי מי האנשים האלו, אמרו לי שהם תלמידים של החזון איש." – אנא תן דוגמית אחד של חכמה שאפשרה לך להתרשם שמדובר באנשים "שהם מאד חכמים, באופן קיצוני ויוצא דופן". הצהרות גם אני יודע לעשות. דוגמה אחד. לא, לא בשבילי, אחד כמוני וודאי יגיד – "לא מבין אז זה שטויות", אבל יש כאן עוד קוראים. תן דוגמה שיראו שאינך מדבר סתם.
"יכולת ההשפעה של שוחד היא בטווח ידוע, זה ברור כשמש" – הרמב"ם ליקט עבורך מספר דוגמאות מתלמוד –
"מעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין, ומעשה באחד שהעביר אברה נוצה של עוף מעל רדיד הדיין ואחר כסה א רוק מלפני הדיין ואמר לו הריני פסול לך לדין, ומעשה ב באחד שהביא מתנה ג אחת ממתנות כהונה לדיין כהן ואמר לו פסול אני לך לדין, ומעשה באריס אחד של דיין שהיה מביא לו תאנים ד מתוך שדהו מערב שבת לערב שבת פעם אחת הקדים והביא בחמישי בשבת מפני שהיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין אף על פי שהתאנים משל דיין הואיל והביאן שלא בזמנם נפסל לו לדין" – מאלה הזוטות חששו חז"ל, הרבה פחות מפתור מלא מדאגות פרנסה.
"אם המהנדס של ורסאי היה משוכנע שעבודתו מצויינת, הוא לא היה נענש כ"כ בחומרה." – כאן נכנסת לתחום מקצועי שלי! אין לך מזל. לא היו סטיות מהתקן בביצוע. אתה יודע מה? אמרתי – אני מברר עמדתך. ובכן, סיכמנו – חכמי ה"קבלה" לא מוכנים לקבל שום אחריות על תוצאות עצתם בטענה שלא ניתנת לבדיקה – "בתום לב חשבתי שזה יעזור ועדיין מגיע לי כסף". הבנתי נכון?
"מי שסומך על הפוסקים שהתירו אין לו ספק הוא יודע שמותר." תמצא לי נא פוסק אחד לאומר שאין חילול ה' בהנאה מד"ת. אחד. את העניין הזה הם פשוט מחרימים. אני כן הצגתי לך מקור בחז"ל ורמב"ם שזה חילול ה'.
"לא מבין את הקשר לאיוב, כפי שכבר הסברתי כמה פעמים" – כאמור, אני מברר עמדת חכמי הקבלה. רשמנו – חכמי הקבלה לא רואים קשר בין הכתוב בספר איוב "החנם ירא איוב את ה'" ותגובת צור העולמים על שאלה זו לבין שאלה "האם מותר להתפרנס מתורת צור העולמים". הבנתי נכון? הרמה האינטלקטואלית של חכמי הקבלה לא מצביע על שום קשר בין הדברים? נכון? אפשר לפרסם בשמך? אגב, מהו? כדי שלא רק אתה תתפעם מחכמת תלמידי חזו"ש, אלא גם פשוטי עם יכלו להתפעם מחכמת חסידי קבלה.
נראה שאתה מנסה לסרס את דברי, וחבל. טוב תעשה אם תתמקד בטיעונים ולא תסיט את הדיון לדברים לא חשובים שאינם הנושא שלו.
האם אני טענתי שחידוש צריך להתקבל כשהוא "מספיק פופולרי"??? אמרתי שהוא צריך להתקבל כשהוא נראה נכון ואמיתי. האם בעיניך אמיתי = פופולארי, או להיפך?
לא יצרתי שום סמכות לפי הצדקה מעגלית, קרא מה שכתבתי. יצרתי סמכות שבנויה על הכרה.
בלי שום קשר לסמכות התורה שבכתב או הלכה למשה מסיני. זה לא מספיק כדי לבסס את כל התורה וההלכה והפרשנויות שלהן. יתירה מכך, אין משמעות לתושב"כ ולהל"מ מבלי פרשנות מוסמכת הבאה ע"י חכמים. ולכן תמיד צריכים לחזור לשאלה מי נתן לחכמים את הסמכות.
והתשובה יסודה בהכרה.
ההישגים של חכמי התורה צריכים להימדד מבחינה אינטלקטואלית ולא בבחינה מאגית של 'האם העם סובל צרות'. וכי כשהובטח לאברהם שבניו יסבלו שעבוד במצרים זה אומר שההישגים ההלכתיים שלו היו גרועים? אם אתה מוכן להתמודד עם ההישגים האינטלקטואליים של חכמי ההלכה, במטותא ממך תקח סעיף קטן אחד בש"ך ותראה לי שאתה יותר חכם ממנו. לא רואה שבדיון הזה אתה מעלה טיעונים כ"כ מורכבים ועמוקים, אתה בסה"כ חוזר על כמה מנטרות פשטניות. עזיבה המונית של הדת התרחשה בגלל אנשים כמוך, שהשתמשו בטענות שאתה משתמש פחות או יותר. גם בזמן חורבן הבית השני היו הרבה חכמים גדולים, גדולי התנאים, אבל החורבן לא קרה בגללם אלא בגלל אנשים המוניים ועמי הארץ ובגלל הקנאים.
אני לא מנסה להדגים לך מי אני חושב שחכם, אלא רק להסביר את המנגנון שהכרה בחכמה בנויה מתוך הכרה בחכמה של מערכת, כאשר יש דברים שגם האדם הפשוט מלמטה יכול לשפוט.
לגבי שוחד אתה חוזר על הטעות הקודמת, ומוסיף עוד אחת. הטעות הקודמת שלך היא היעדר אבחנה בין מקום בו יש שיקול הדעת ושני צדדים, למשל דין תורה, לבין מקום בו אין שתי אפשרויות עבור אדם שפוי. המקרים האלו עוסקים בדיין שדן דין, ולכן שוחד יכול להטות את דעתו בתת ההכרה והוא יכול לנטות לצד אחד. טעות שניה היא: שאחרי שהתורה אסרה שוחד, זה לא תלוי בטעם, וגם במקרה שאדם לא מרגיש ששוחד מזערי בשווי של שלש אגורות ישפיע עליו, הדבר אסור כי השוחד הוא איסור מהתורה שבא להרחיק אותנו מכל סוג של שוחד גם אם זה לא הגיוני. במקרה של הב"י והמגיד, אין שום קשר לשוחד, וכי היה לו שוחד להמציא תאריכים שקריים? מה הבעיה להסתכל בלוח השנה ולכתוב תאריכים אמיתיים? (לגוף הטענות על התאריכים במגיד מישרים, אם היית בודק קצת בספרות היית רואה שכבר ציינו אנשים שעסקו בנושא, שההעתקות של התאריכים משובשות, ובכתב היד המקורי התאריכים מדוייקים).
לגבי ורסאי אין לי מושג מה המקצוע שלך, אני מעתיק מויקיפדיה:
– לא יודע למי אתה קורא כאן חכמי קבלה. אם יש לך איזו ראיה מאיוב אתה מוזמן לכתוב אותה בעברית.
לאן אני חותר? לאמת כמובן, לבירור עמדתך.
"עד עתה לא ראיתי כאן סיבה למגבלות על חדושים, מלבד עצם הצורך בבחינת טיבם" – טוב מאוד, האם נא תוכל לציין מה הם קנה מידה לבחון את אותו טיב?
" הסמכות של גדולי תורה נובעת מעצם גדולתם בתורה. הידיעה על גדולתם בתורה נוצרת ע"י הכרה של חכמים רבים מאד". – יצרת כאן כשל לוגי הידוע בכינוי הסבר מעגלי או הצדקה מעגלית. אלא אם סמכותם והכרת חכמתם של ה" חכמים רבים מאד" תבוא מ 1. מקור שאינו גדולי תורה. 2. מקור זה הוא סופי, שאם לא כן יהיה זה כשל לוגי אחר – יצירת שרשרת אין סופית של סובב מסובב.
" איך אתה יודע שאיינשטיין היה גדול במדע? הכרה של הרבה חכמים אחרים" – לא, זה לעולם לא עבד כך במדע. אם על בסיס מחקריו אפשר לייצר דברים שאכן עובדים, כמו פצצת אטום או כור גרעני ליצירת חשמל – אז הוא מקבל הכרה.
"יכולת ההשפעה של שוחד היא בטווח ידוע" – באמת? שמא תנמק ותפרט? לדעתי המצאת את זה עכשיו, הרגע.
"לייחס לאנשים חכמים טעויות של תינוקות זה זלזול" באמתות התורה – " כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים…" . עיוור, כידוע, ראה אפילו פחות מתינוק.
" אדם שמוכר סחורה בתום לב הוא לא נוכל. לא לפי המוסר לא לפי החוק ולא לפי שום קריטריון אחר…" באמת? ספר נא את זה למהנדס של אולמי ורסאי, לדעתי הוא עדיין בכלא אם כבר לא ספר את זה לאלה שנהרגו מטעותו, הם בוודאי עדיין בבית קברות. המהנדס היה משוכנע ששיטת הבניה שלו מצוינת.
"… תורה כמו לקרימינולוגיה אומרת 'שזה כמו זה'??? מה הקשר, לשניהם מגיע אותו כבוד מינימלי של תמיכה ציבורית" מבוסס על טענת כזב שתמיכה הניתנת ללימוד מדעים היא מתוך איזשהו כבוד. לא, שקר, תמיכה ללימוד מדעים\חברתיים\אומנות היא מתוך שיקול תועלתי. חברה חילונית ראה בזה תועלת. ואם תעז לומר "גם בתורה יש תועלת עבור חברה" הרי השווית תועלת ותועלת. קרדום עשית.
מתפלא שאינך מכחיש שספק חילול ה' או מראית עיין בלבד גם סיבה טובה לאסור הנאה מת"ת. ולא טענת שאין כלל מקום למחשבה זו להתחלה…שמא הסכמת שבשתיקה? וגם מ"החנם ירא איוב את ה'" – העדפת להתעלם. למה באמת להסתבך עם שאלה מדוע ה' ראה שאלה זו רלוונטית למשהו, מדוע ספר מיוחד בתנ"ך סובב סביב שאלה זו? התשובה יותר מדי מתבקשת…
לא התכוונתי לשאול לאן אתה חותר בכך שאתה מנהל דיון. אלא לאן אתה חותר בשאלות המקדימות שנראות כאילו באות להוציא ממני הצהרה בדבר חדושים כן או לא.
בדיקת טיבו של חידוש, אינה עיקרון חיצוני, נפרד, מחודש, שנכפה עלינו מכח איזו הנחה. היא סתם בדיקת טיב של כל דבר שאנחנו בוחרים אם לאמץ או לדחות. כלומר אם נראה לנו שהחידוש נכון אנחנו מאד שמחים לשמוע אותו ומכירים טובה למי שלימד אותו. ואם נראה לנו שאינו נכון – לא תודה. כך בזה בכל תחום, וגם בתורה.
טענתך שבשביל שסמכות חכמים תהיה מבוססת ולא מעגלית, היא תצטרך לסמוך על מקור חיצוני, לא פותרת שום בעיה, שכן מהיכן סמכותו של המקור החיצוני? אי אפשר רק לפנות אל הסמכות. את הדעות שלנו אנחנו מבססים על הכרה, ודרך ההכרה אנחנו מכירים בסמכויות שונות.
אתה כותב שעל בסיס מחקריו של איינשטין אפשר היה לייצר דברים, אבל א' היסטורית זה לא נכון, איינשטין קיבל הכרה הרבה לפני שייצרו פיפס אחד קטן בהקשר של התיאוריות שלו, ב' יש הרבה אנשים שטוענים שאפשר לייצר דברים על פי התיאוריות שלהם, או אפילו שהם מייצרים דברים על פי תיאוריות גאוניות.
האדם הפשוט לא באמת יכול לוודא מה ייצרו על פי איינשטיין ואם יש פער בינו לבין אלפי אנשים אחרים שגילו והמציאו דברים יצרניים. ואם כל אדם פשוט היה יכול להבחין בין איינשטיין לאיש מדע רגיל אחר, מה היא המשמעות הגדולה של חכמתו?
ההכרה במערכות של ידע, או כל מערכת מבוססת אחרת, קשורה בנסיון שלנו. נכון שאנחנו לא בודקים את איינשטיין ישירות, אבל אנחנו בודקים את מערכות הידע ורואים איך הן עובדות. אני לא מכיר את איינשטין, אבל אני מכיר כמה אנשי מדע אחרים, אני מכיר כמה ספרים, למדתי על כמה דברים ופרטים שקשורים לזה, ואני מגבש הכרה על אנשים חכמים שמבינים במדע ובחכמה בכלל. אנשים שאתה פוגש בחיים, או שאתה קורא דברים שכתבו, או שאתה רואה אותם בסרט וכו'.
כך נוצרת היררכיה של ידע, וכשאתה רואה שמערכת שיש לך הערכה אליה לביסוס שלה ולחכמה שלה, מציבה את איינשטיין בראש הפירמידה, זה אומר שהוא באמת גדול במדע. ברור שזה לא דבר אלהים, יכול להיות שהוא טועה, ויכול להיות שהמערכת טועה. אבל עדיין זו הדרך לברר דברים. שהרי לאדם הפשוט אין יכולת לברר בעצמו אפילו אלפית קטנה של אחוז מהשאלות הגדולות והמסובכות שנידונות בעולם. ולו מחוסר זמן, שלא לדבר על היעדר הכשרה.
לא רואה שום סיבה אחרת לחשוב שאיינשטין חכם גדול, מלבד מה שתיארתי לעיל. לא קראתי את המאמרים שפירסם, ולא עקבתי אחרי תהליך הייצור של דברים לאור מאמריו.
כמו שאנחנו רואים מערכות שיש לנו הערכה למידת הביסוס ותנאי הסף שלהן, כמו המערכת לאישור תרופות בארה"ב FDA או כתבי עת מפורסמים שעושים את המוות לאדם עד שמסכימים לפרסם רעיון חדש. כך זה עובד בעוד תחומים. וכך גם הפוך, אם ועדת פרס נובל נתנה פרס נובל לשלום לאובמה, או אם האו"ם מגנה כל הזמן רק את ישראל, אנחנו מבינים שמשהו שם לא מבוסס ולא אובייקטיבי.
כך בנושאים נוספים, אם אני רואה חסידות שממנים אדמו"ר בגלל שהוא בן של אבא שלו, ורק בגלל זה הוא מקבל כבוד מלכים, אני מפרגן לו מכל הלב, אבל לא חושב שזה קריטריון לגדלות בתורה. אבל אם אני רואה אדם שנערץ ע"י אנשים שאני מכיר שהם חכמים מאד בתורה, זה מוכיח לי שהוא מאד חכם. ואם אותו חכם נערץ ברמות קיצוניות שאין להן תקדים ודמיון, לא רק ע"י כמה חכמים שאני מכיר, וע"י כמה מחברים של ספרים מאד חכמים. אלא ע"י דורות רבים של חכמים מאד מאד גדולים. זה מוכיח שהוא היה גדול מאד בתורה.
אם אתה רוצה פירוט יותר גדול, בשמחה, אני פגשתי אנשים שראיתי שהם מאד חכמים, באופן קיצוני ויוצא דופן, על כל נושא שהם דיברו הם גילו הבנה ועומק והיקף, שאני לא מגיע לקרסוליים שלו. אז השתכנעתי שהם הרבה יותר חכמים ממני, וכששאלתי מי האנשים האלו, אמרו לי שהם תלמידים של החזון איש. הבנתי שאם האנשים האלו מעריצים את החכמה שלו כ"כ, ואני לא מגיע לקרסוליים שלהם, כנראה שהוא הרבה יותר חכם מכולנו ביחד. ואז ראיתי שהוא העריץ את הגר"א כחכם עצום בתורה שהוא לא מגיע לקצה הקרסול שלו. זו רק דוגמא לעוד עשרות אלפי שרשראות כאלו של חכמים שמכירים ומבינים בחכמה של ענקים בחכמה. ולכן לזלזל באינטלגנציה של אנשים כאלו, זו לא חכמה אלא טפשות. נכון, גם דברי הגר"א הם לא דברי האל בעצמו, החזו"א חלק כמה פעמים על הגר"א, אבל כשהוא עשה את זה כל גופו רעד. אז אני לא אומר שאם הגר"א התייחס כך לקבלה זה חייב להיות נכון. אבל אני אומר שלזלזל באינטלגנציה שלו – זו טיפשות ולא חכמה.
—
יכולת ההשפעה של שוחד היא בטווח ידוע, זה ברור כשמש. אתה חושב שאם תפגוש אדם חכם ותיתן לו מאה ש"ח כדי שיאמין בתורת קונספירציה הוא יאמין? למה לא? אבל אתה נותן לו שוחד? הנושא בתורה על שוחד שמעוור עיני חכמים, הוא כשיושבים בדין, ויש שתי אפשרויות, ושני צדדים, וזה לא ברור בדיוק מי צודק, ולכן הדיינים צריכים לדון, ואם מישהו מקבל שוחד הוא לא אובייקטיבי, הוא רואה צדדים אחרים. אבל במקרה שאין שתי אפשרויות וכל בעל שכל מבין, השוחד לא יכול לשנות. לכן לזלזל באינטלגנציה של הב"י שהוא היה משוחד כדי לשקר על מגיד ולכן מרוב עיוורות לא ידע אפילו שהתאריכים נקבעים לפי לוח השנה, זה מגוחך.
—
אם המהנדס של ורסאי היה משוכנע שעבודתו מצויינת, הוא לא היה נענש כ"כ בחומרה. הוא השתמש בשיטה שנאסרה לשימוש, והחוק והתקן אסרו זאת עליו, הוא ידע זאת היטב, אבל רצה לחסוך. השוחד גרם לו לסכן חיי אדם, אבל השוחד לא יכל לקחת ממנו את הידיעה הבסיסית מה הם חוקי הבניה והתקנים.
—
לך יש ספק אם זה אסור או אם זה חילול ה', אתה יכול להחמיר. מי שסומך על הפוסקים שהתירו אין לו ספק הוא יודע שמותר. גם סגירת ישיבות וכוללים יכולה להיות חילול ה', יש גם הגיון לצד השני.
התמיכה בתרבות היא לא 'תועלתית' גרידא, היא מגיעה מההבנה שהתרבות חשובה לאנושות, היא מנחילה ערכים, עושר לחיים, ועוד. ואם אני מכניס את התורה בקטגוריה דומה, זו הכוונה של התורה, שאנשים יבינו שהיא חשובה ושיש לתמוך בה ולרומם אותה. ואתה היחידי בעולם שרואה בהשוואה הזו כביכול, דבר בעייתי.
לא מבין את הקשר לאיוב, כפי שכבר הסברתי כמה פעמים.
בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל משלי פ' י:יט
קהלת פ' ה:ב כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים
כשכתבת "כתבי אר"י התכוונת כתבי אנשים אחרים שמייחסים לו את אשר ערכו? כי לאר"י עצמו לא ידוע אף ספר.
". במקום לראיין אותי, פשוט תגיד איזו בעיה אתה מוצא בגלגולים, מלבד זה שהרעיון לא נראה לך" 1. משתמע מדבריך אלה שאתה כלל לא מניח אפשרות שסך דברך יכולים להשפיע כל עיקר? כתבתי – אני בורר את עמדתך. 2. צטט נא מדברי שכולם לפניך או מהאתר שלי מלחמת תורה משהו שמשמעתו – " איזו בעיה אתה מוצא בגלגולים, מלבד זה שהרעיון לא נראה לך"
ובכן א. אתה לא רואה כל מגבלה אל שום חידוש ומלבד שלא יחול עליו "בל תוסיף". הבנתי נכון?
ב. מסורת כולה "זה לא דבר שעובד ע"פ קריטריונים, מסורת היא דבר חי", ומסורת קבלית היא "מועד לשיבושים וטעויות" "למרות הקושי הנ"ל… מכיון שהיו מעורבות במסורת זו דמויות בעלת סמכות במסורת התורה, כמו הרמב"ן, הב"י, הגר"א" אישרו אותה וראו בה חכמה. הבנתי נכון?
ואיך נקבע שדמות פלוני היא "בעלת סמכות במסורת"? איך הוסמכו הסמוכים אני יודע, איך ומי קובע "דמות בעלת סמכות במסורת". נא הסבר בלי לערב את רמב"ם כי הוא ביקש לא לקבל את דבריו מפני שהם שלו בלבד, כלומר, על בסיס סמכותו.
ג. " כלומר מניח שהם טפשים גדולים" – אתה עושה הנחה לעצמך ומייחס לי מחשבות שלא חשבתי … כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם דברים פ' טז:יט. חכמים כתוב! חכמים וצדיקים! והשוחד הוא הנאה ת"ת. "אני דוקא מניח שאתה זה שלא מצא את לוח השנה הנכון…" אל תניח, פשוט תבדוק, זה בזמנו לחשב תאריכים עשרים שנה לאחור היה טרחה. היום אתה בודק 500 שנה לאחור תוך 5 דקות. מה גם שהוא נתן תאריכים בחודש אב לפיהם יוצא בחשבון פשוט ביותר שט' באב חל ביום ד' מה שלא יכול להיות בשום לוח שנה.
ד. "מקובלים שנותנים עצות, במדה והם מאמינים שהעצות שלהם אמיתיות, הם לא נוכלים. הם כמו כל בעל מקצוע אחר" – "כל בעל מקצוע אחר" – יתבע, ויצטרך להוכיח שלא נפל פגם בתוצרתו, ולא – ישלם, ויש מקרים אף יכנס למאסר. ואף אחד אפילו לא ישמע לשבועותיו עד כמה הוא היה משוכנע שסחורתו\תוצרתו\שירותו מצוינים.
ה. " אתה טוען שדעתך "מפורשת בתלמוד"" – אני לא צריך לטעון כלום. הרשב"ץ וב"י(כסף משנה) חיברו שניהם, כל אחד לחוד היתר הנאה מת"ת כנגד דברי רמב"ם. הם עוברים טיעון טיעון של רמב"ם ומשגים השגות. טיעון אחד הם שניהם "שכחו" – חילול ה'. ושוב, כבר כתבתי והתעלמת – גם ספק חילול ה' אסור, גם מראית עיין של חילול ה' אסור. כלומר, אתה צריך להוכיח שלהתחלה אין שום סיבה כלל לחשוב שיש בזה חילול ה'. טענה קצת
קשה בהילקח דעת רמב"ם… רוצה לנסות להוכיח שלהתחלה אין כלל יסוד לחשוב שיש? שמא תתחיל מ "וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת ה' וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים:" איוב פ' א:ט מדוע ה' כלל מתייחס לשאלה זו? יש בה עניין כלשהו?
ו. " בכלל בזמננו שמקובל לתמוך בלימודים, וכל סטודנט באוניברסיטה…" – זהו החילול! השוות בין לימוד תורה ללימודי קרימינולוגיה או פיזיקה. כלומר זה כמו זה. השוואה זו היא החילול. קרדום לחפור בו עשית תורה.
כתבי האר"י הם כתבים של תורות האר"י.
אני לא מבין לאן אתה חותר במגבלות על חדושים. אני לא יכול להכחיש מגבלה שאיני מכיר. עד עתה לא ראיתי כאן סיבה למגבלות על חדושים, מלבד עצם הצורך בבחינת טיבם. אם יש לך רעיון נוסף למגבלה מנומקת על חדושים אשמח לשמוע.
הסמכות של גדולי תורה נובעת מעצם גדולתם בתורה. הידיעה על גדולתם בתורה נוצרת ע"י הכרה של חכמים רבים מאד. בדיוק כמו שיודעים בכל תחום ידע וחכמה אחר בעולם. איך אתה יודע שאיינשטיין היה גדול במדע? הכרה של הרבה חכמים אחרים, וכך לגבי כל תחום אחר, וגם בתורה.
יכולת ההשפעה של שוחד היא בטווח ידוע. לייחס לאנשים חכמים טעויות של תינוקות זה זלזול באינטלגנציה ותו לא.
אדם שמוכר סחורה בתום לב הוא לא נוכל. לא לפי המוסר לא לפי החוק ולא לפי שום קריטריון אחר, פשוט לא.
כשיש שאלה הלכתית – פונים אל החכמים. אם אתה חושב שאתה החכם היחיד והכל ברור לך, שיהיה לך לבריאות. לא ברור מדוע אתה מצפה מאחרים שיצאו מהנחה כזו. כל שאר האנשים השפויים רואים הרבה חכמים מכל הסוגים והמינים והמקומות, שכולם ב"ה לא חסרי דעת, וסומכים על פסיקת רוב החכמים.
לדידך הטענה שלי שמגיעה תמיכה לתורה כמו לקרימינולוגיה אומרת 'שזה כמו זה'??? מה הקשר, לשניהם מגיע אותו כבוד מינימלי של תמיכה ציבורית. זה לא אומר ששניהם שוים, אלא שתמיכה ציבורית זה דבר מינימלי שמגיע לכל תחום אפילו הפשוט ביותר ובודאי החשוב ביותר. לא קרדום ולא לחפור, אתה חוזר כמושבע ועומד על מנטרות, מתוך הנחה שאתה היחידי שמבין מה ראוי ומה יפה.
האין ביכולך לבטה את אותם טענות\רעיונות\ראיות יותר קצר?
א. בעניין המינות וחידושים. לא הבנת אותי. איני מנסה להוכיח לך דבר. רק בורר את עמדתך. לשיטתך אין שום מגבלות על חידושים בדת. הבנתי נכון?
ב. כדי להמעיט בבירורים. תן נא הגדרה מה נידרש מהמידע כלשהי כדי שתקרא "יגיע במסורת". וכיוון שהזכרת, בבקשה ממך, הגדרה נוספת "יגיע במסורת סוג ב"
כל זה כדי שנחסוך במלל. ועוד דבר לשם אותה מטרה – שאלה : מקובלים אשר נותנים עצות מעשיות על סמך גלגולים. עצות מסוג "כדי להצליח בעסקים, זיווג, ילדים וכו' צריך אתה לעשות כך וכך" נוכלים או לא?
אדחה דיון עד קבלת תשובתך. אסתפק בהבהרה קטנה בעניין "יפתח בדורו". ראה נא. ספקות הלכתיות ניתן לחלק לג' סוגים. א. דבר חדש. נניח זה עתה נכנס לחיינו שימוש בחשמל. מה דינם של מכשרים חשמליים בשבת? בתלמוד אין על זה דבר. זה מקרה קלסי של "יפתח בדורו". ב. דבר ישן אך נתן להבין את הנאמר בתלמוד בכמה אופנים. גם כאן תוכל לטעון "יפתח בדודו". ג. דבר ישן ועמדת התלמוד ברורה! כאן אין ל יפתח מה לעשות. וכל המערער הינו כקורח ועידתו. ומה לעשות? עמדת התלמוד ומשנה בעניין היות הנאה מתלמוד תורה חילול ה' חד משמעית. מה גם שעמדת המקרא הוא חד משמעי כפי שלמדנו בספר איוב. מה גם שאף אחד מאלה שדנו בהיתר איסור הנאה מת"ת לא התייחסו להיבט זה – חילול ה'. שאלה היש חילול ה' בקבלת שכר על הוראת התורה לא מוזכרת לא על ידי ב"י ולא רשב"ץ. כך שאף "יפתח בדורו" אין לך כאן כי יפתח שלך פשוט שכח להתייחס לשאלה "זניחה" זו.
אני מתבטא בצורה מאד קצרה. הבעיה שאני כותב הרבה דברים, כפי שנצרך לפי הנושא הנדון. מקוה שתעמוד בזה. (אם אתה אמור להתמודד עם הזהר וכתבי האר"י, אתה חייב לפתח גישה לטקסטים ארוכים…)
א. אני לא יודע על איזה 'מגבלות' אתה מדבר. אם אתה מתכוין ל'מינות' – יש רשימה של מינים, מעבר לזה אין צורך להוסיף.
אני גם לא יודע מה אתה מגדיר חדוש, ואיזה סוג בעיה אתה מזהה בו. במקום לראיין אותי, פשוט תגיד איזו בעיה אתה מוצא בגלגולים, מלבד זה שהרעיון לא נראה לך.
ב. אין הגדרה לא למסורת סוג א' ולא למסורת סוג ב', זה לא דבר שעובד ע"פ קריטריונים, מסורת היא דבר חי, הצורה בה לומדים ומבינים את התורה בכל דור, ולומדים אותה מרב לתלמיד. התורה היא לא רק הלכה, היא גם ההבנה של התורה, ההבנה של הנביאים, הבנת דרכי ה', הבנת המאורעות המתוארים בתורה ובנביאים, הכרת אופי החכמים ודרכי לימודם והתנהגותם, 'תורה היא וללמוד אני צריך'. להעברת המסורת היו תקופות יותר טובות ופחות טובות, היו תקופות ש'נשתכחה תורה' או ש'היה העולם שמם', או 'תלמידים שלא שמשו כל צרכם' וזה גרם לספקות ולקשיים. – הרעיונות של הקבלה, להבדיל מהרעיונות האחרים שבאו במסורת, מסתמכים על מסורת 'רזה' יותר, מדובר בתחום חשיבה שנחשב כסודי ושנמסר בסודי סודות, רק לאנשים שראויים והגיעו לגיל, והיו חכמים גדולים שאמרו 'לא קשאי', אני לא מספיק מבוגר בשביל ללמוד את זה, והוא הופץ בצורה כתובה והמונית בתהליך איטי שהתחיל מימי הגאונים והגיע לשיא במאה ה15. ברור היסטורית שהתחום היה קיים, אבל מכיון שלאורך זמן עבר אצל מעטים, הוא מועד לשיבושים וטעויות הרבה יותר מהתלמוד למשל שעבר אצל הרבים. כשאני קורא את התלמוד – אני פשוט יודע מה דברו ר' חיא ורב ושמואל, שישבו בבית מדרשו של רבי, לפני כמעט אלפיים שנה. כשאני קורא את הספרות הקבלית – אני פחות בטוח שאני יודע ממנה מה בדיוק דברו בן עזאי ובן זומא כש'ירדו במרכבה'.
למרות הקושי הנ"ל של תורת הקבלה, שלא היתה עליה מסורת רחבה בכל שכבות העם לאורך כל התקופה. מכיון שהיו מעורבות במסורת זו דמויות בעלת סמכות במסורת התורה, כמו הרמב"ן, הב"י, הגר"א, והם לא רק אישרו בניע ראש ש'זה בסדר', אלא ראו בחכמה זו דבר ענק וגדול שהוא יסוד משמעותי בתורה.
מתוך הנחה שאני לא החכם היחידי בעולם שמבין מה היא התורה. ומתוך הנסיון שלי שמאשר לי שאני לא החכם הכי גדול בשום מקום שאני נמצא. אני פשוט מקשיב לאנשים שנחשבו ע"י כולם כחכמים מאד גדולים בתורה, ומבין שאם הם ראו בזה עיקר כל כך גדול, כנראה שיש פה רעיון עמוק ומרכזי. אז לגבי החלקים שאני לא מבין – אני יכול לסמוך עליהם אם ארצה. אבל אם אני מצליח להבין משהו מחכמת הקבלה, אני רואה שמדובר באמת ברעיון עמוק וחשוב ואומר תודה למי שלימד זאת אותי.
ואם מישהו לא רוצה לקבל את הרעיונות האלו, כי הוא מאמין רק למסורת שהיתה בכל העם, כמו המסורת על התלמוד. זה הפסד שלו. הוא חושב שהוא החכם הגדול בעולם, יותר מכל האנשים שנחשבו ע"י כולם לגדולים מאד בתורה, והתוצאות בהתאם. בטיעונים שלך כאן ומהקצת שראיתי בערוץ שלך, אתה בעיקר מזלזל באינטלגנציה של כולם, כלומר מניח שהם טפשים גדולים ולא חשבו על שאלות פשוטות, למשל הב"י הצליח לכתוב ספר הכרעה לכל התורה שהתקבל בכל העם למאות שנים, אבל כשרצה כביכול לזייף ספר והשקיע כ"כ הרבה תוכן, לא ידע לבדוק את הדברים בלוח השנה (אני דוקא מניח שאתה זה שלא מצא את לוח השנה הנכון שנהג באותו זמן…).
ג. מקובלים שנותנים עצות, במדה והם מאמינים שהעצות שלהם אמיתיות, הם לא נוכלים. הם כמו כל בעל מקצוע אחר.
ד. בנוגע לספק הלכתי, אתה חוזר על הטיעון המעגלי של הנחת המבוקש. אתה טוען שדעתך "מפורשת בתלמוד", אבל זו הצורה שאתה רואה את הדברים. חכמים אחרים, חושבים אחרת, שזה לא מפורש בתלמוד, והתלמוד מדבר במקרה א', ואילו במקרה ב' זה מותר ואולי מצווה. יששכר וזבולון, וכו'. במקרה שיש ויכוח בין חכמים, מי שמכריע זו ההיררכיה. אין בריחה מקבלת דין ההיררכיה ההלכתית בטענה שזה "מפורש". נכון שהיום אין סנהדרין, ולכן הם לא יכופו אותך לעשות כדעת הרוב, אבל באיזו טענה אתה מגיע לרוב שיקבלו את הדעה שלך בלבד? זה חסר כל הגיון. אפילו עקביא בן מהללאל אמר לבנו לפני מותו, שיעשה כמו הרבים ולא כמו דעת עקביא.
הטענה ש'לא התייחסו להיבט שרק אתה חשבת עליו' – היא שוב זלזול באינטלגנציה. לא רואה הצדקה מתוך הטיעונים שלך לזלזול באינטלגנציה של כל העולם ואשתו.
למה ברור שזה חילול ה'? אולי זה קידוש ה' שמישהו מקדיש את חייו לתורה ואחר תומך בו? בכלל בזמננו שמקובל לתמוך בלימודים, וכל סטודנט באוניברסיטה ממומן ע"י המדינה או החברה, מדוע שרק לימוד תורה לא יהיה ממומן? הרי לא מדובר על אנשים שנהיים עשירים מתרומות וגורפים כסף, הם בסה"כ מקדישים את חייהם לתורה וכדי שלא יצטרכו לבטל תורה הם נתמכים ע"י המדינה וע"י תורמים שיש להם כסף רב. מדוע אתה נעול על ההגדרה 'חילול ה' וזהו? האם התפיסה שלך היא היחידה הקובעת? מאיפה ההיבריס הזה?
קראתי שוב ושוב ולא הבנתי מה רצונך לטעון כלפי הרמח"ל?
בזמנו היה מקובל לכתוב ספרים בכמה סגנונות, בדרך שירה, בדרך של פרקים וכן בדרך של ויכוח. ועוד.
זו לא איזה תוכנית זדונית של מישהו פשוט זה מה שאהבו וכל מחבר רצה שיקראו את ספריו וכתב בהתאם. למשל הכוזרי הוא ספר שהתפרסם מאוד וגם שם הויכוח לא הכי מושלם לו באמת היו מתווכחים עם כומר או פילוסוף כנראה הויכוח היה ארוך יותר. אבל זו לא מטרת הספר אלא ללמד בדרך שילמדו.
אגב מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).
ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר. והדברים פשוטים.
נוריאל. אכן. אפשר למנות כמה וכמה ספרים שנכתבו בסגנון זה. הרמח"ל לא המציא את הסגנון. סגנון זה נוח מאוד לצורך בירור עניין שבמחלוקת. נוח גם למחבר וגם לקורא. רק בעיה אחד קטנה – המחבר כאן מציג שתי הצדדים מנוגדים ומנהל כביכול וויכוח ביניהם, כאשר צד אחד זה למעשה הוא. לכן, במצב כזה, עליו להציג עמדת בר שיח בצורה סופר הוגנת. ורמח"ל עשה הפוך. דברים שהוא הכניס בפי הבר פלוגתא הם לא אופייניים לבר פלוגתא ואף מטופשים. הוא לא הציג את עמדתו בצורה הוגנת ולכן במקרה זה עצם עריכת ספר בסגנון זה יצר הטעיה. וגם כאן, באתר זה, דברי נערכו במוצהר.
דבריך לא נערכו במגמה להקל על התשובה עליהם
בס"ד
שמע נא, כל הספרים שבסגנון הנ"ל בנויים כך, לא תמצא בהם שיח אמיתי כי זו לא המטרה, הרמח"ל דוחה את טענות השכלתן בויכוח בדיוק כמו שהוא דוחה את הטענות במסילת ישרים רק ששם אין מי שטוען אותם.
ידידי, קשה להרבה אנשים לקרוא, ואם משהו נכתה בצורה של שיח זה מעניין אף אחד שקונה ספר כזה לא באמת מצפה לשמוע את טענות הצד השני לאשורם, הוא רוצה לשמוע את דעתו של הכותב ותו לא.
גם היום יש מונולוגים כאלה ברחבי האינטרנט שאנשים כותבים מעיין דייון דמיוני וכך זה מעניין לקרוא אף אחד לא חושב שבזה מסתכמת כל דעתו של הצד השני, זה רק מעניין לקרוא וזה כל העניין. אם אנחנו רואים מרצה שמצחיק וסוחף את הקהל זה אומר שהוא מרמה אותם ומנסח לחפות על זה בלשון חלקה? אולי הוא פשוט באמת ובתמים (מאמין בדרכו ורוצה טוב ומה לעשות שמידי פעם צריך להצחיק כי אחרת בהרצאה ארוכה אנשים מנמנמים?)
אין שום דבר לא הוגן בזה בפרט שזה היה ידוע ומפורסם כך שאין פה רמייה כלל.
בפרט וסלח לי שאני אומר, שמתוך תיאורך את הויכוח ניכר שלא ממש קראת אותו, אז איך תביע דעה כל כך קשה שהדברים נכתבו בחוסר הגינות?
האם זה הוגן שאדם שאינך מכיר, אדם שכותב בספרים שלו על תיקון המידות, וכל מטרת הספר שלו על פניו לטוב, תבוא ותשמיץ אותו בלי שום בדל של ראיה? ומה זה בדיוק אומר עליך אני תוהה? האם בכל מחיר תחזיק בדעתך? האם השיח שאנחנו מנהלים כאן יש לו תכלית של שינוי או רק התנצחות?
סלח לי שכחתי . רמח"ל. אתה צודק, פשוט אין לי סרטון עליו. אבל "מסילת מישרים סדר וויכוח" מספיק טוב. מה גם, שיש לא עוד ספר עם וויכוח "ערוך" באותה מידה של הגינות. שכחתי מה שמו, עם תתעקש אמצא, אבל די בטוח שאתה יודע.
קראתי שוב ושוב ולא הבנתי מה רצונך לטעון כלפי הרמח"ל?
בזמנו היה מקובל לכתוב ספרים בכמה סגנונות, בדרך שירה, בדרך של פרקים וכן בדרך של ויכוח. ועוד.
זו לא איזה תוכנית זדונית של מישהו פשוט זה מה שאהבו וכל מחבר רצה שיקראו את ספריו וכתב בהתאם. למשל הכוזרי הוא ספר שהתפרסם מאוד וגם שם הויכוח לא הכי מושלם לו באמת היו מתווכחים עם כומר או פילוסוף כנראה הויכוח היה ארוך יותר. אבל זו לא מטרת הספר אלא ללמד בדרך שילמדו.
אגב מה שכתבת שהויכוח הוא בין שכלתן(מעין רמב"ם) לחסיד(מקובל) הוא לא נכון. הויכוח הוא בן שכלתן(אדם של חקירות שמשקיע אך ורק בלימוד עיוני הלכתי וכלל לא במידות שהן דבר פשוט וברור שאין עניין ללמוד בו לרוב פשיטותו-ממש לא קשור לרמב"ם) לבין החסיד(מי שמשקיע ראשו ורובו בלימוד ועבודה על מידות-שום קשר למקובל).
ומעבר לזה שהדברים ברורים שם זה ממש לא פרק נוסף והכל כתוב בהקדמה של מסילת ישרים רק ללא ויכוח אלא כהסבר. והדברים פשוטים.
"רק מזכיר, שאם מישהו רוצה מאד לראות את לשונך הזהב ימצאנו בערוץ המקביל" – ממש לקחת את זה בחשבון מראש? נו באמת. כאמור, אני לא מוחק או עורך דברים שכוונו להעליב אותי כי אמינות עדיפה עלי משמירת כבודי. ומה שקול שלך?
אתה הרי הבנת מטרת שאלה על יש"ו, אז למה לענות בסעיפים טכניים? נניח שדוגמה זו לא הכי מתאימה, הרי לא חסר דוגמאות. ככה – האם יש חידוש כזה שיחשב מבחינתך מינות? אם כן מה הגדר. לדוגמה. בזמנו של שבתאי צבי לא היה אף רב ידוע שיצאה נגדו, ובכלל, הוא הוכר ככוזב לא בהתאם לדבריו או מעשיו, אלא בגלל שסולטן הכריח אותו להתאסלם, ובכך הציל את היהדות. כי ואילו אותו סולטן היה פשוט הורג אותו – ייתכן שעד היום היה נחשב קדוש מעונה על קידוש ה' אצל כולם (חוץ מכמה דרדעים).
מדוע אני מסרב לקבל מה שהמון האדיר של הנחשבים לגדולים הכירו בו כהד המסורת? פשוט מאוד – אף אחד לא טוען למסורת! שם טוב דה ליון לא טוען שפרסם ספר אשר קבל במוסרת סודית, אלא מצא! אר"י לא טוען שדעותיו מבוססי מסורת סודית, אלא נגלה לו. רמב"ן גם לא טוען למסורת סודית שהיה בידו מחז"ל. "גילויים" מותרים רק דרך נבוא. מישהו מהם טוען לנבוא? כך שאני לא צריך כלל להתלבט.
ההנחה שחז"ל מסרו בסוד אי אלה תובנות על דרכי ה' אשר למדי מנבואת יחזקאל לא מתיישבת על האמור בתלמוד. בהקשר ל"מעשה מרכבה" תלמוד מזכיר כמה וכמה מקרים של דרשת התלמיד לפני הרב!!!! התלמיד מוסר לרבו מידע סודי? בפרטים כאן – https://www.youtube.com/watch?v=agv_q3qNt9E&t=3s
בקיצור – זה לא עדות על קיום מסורת סודית אלא אימון בדרישת כבוד ה' (כמו שזה גם כתוב די ברור במקום). אבל, נניח לשיטתך שכן. אכן היה מסורת סודית. אז מה טענתך? שכל אחד שיטען שהוא הנושא אותה מסורת הוא הנושא? אבל כל אלה, אר"י ויטאל, רמח"ל, רמב"ן אפילו לא טענים את זה. מצא לי משהו שזה טענתו – "אני קבלתי מפוני, פלוני מאלמוני, אלמוני מ… והוא קיבל מעזרא". מה נטען? מצאתי, נתגלה…נו, שואיין.
תאריכים זה לא בעיה יחידה ב"מגד מישרים". המגיד חילק לו הבטחות הרבה שלא יתקיימו. לדוגמה – בניך יהיו ראשי סנהדרין. נו? מישהו בכלל מכיר אותם?
כלל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" נדרש מהפסוק "כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט …" דברים פ' יז:ח והמשכו. מילת המפתח "כי יפלא" – יפתח בדורו יכול לפסוק בעניין נפלא ממך, אבל לא בדבר ידוע וגמור – חז"ל קבוע כבר – טובת הנאה מכבוד תורה חילול ה'. יבוא ב"י ויומר "למה מי הם? אני הקובע!"? חוץ מי זה העניין יותר מידי ברור מספר איוב. ממש שקוף. איך זה ששכחת ממינו?
אתה מתעלם מכך שרבי חנינא בן דוסא וגם רשב"י ראו באיסור חמור התפרנסות מהתורה – להם הייתי מאמין.
אבל הכי חשוב הוא שסוף סוף הסברת מה הם ההשלכות למעשה מאמונת הגלגול. לא מבין למה זה לקח כל כך הרבה זמן! ובכן, אם לי או לך ראוי להימנע מרמיסת כינים מפני שבגלגול אחר היה דבר מה פירוש הדבר שאדם נושא באחריות (לא משנה איזו רמה או סוג) על מה שאין ולא יכול להיות לו תודעה עליו. כלומר – ה' עושה עוול לפי שיטה זו. זהו אשר אמרתי – ברגע שתגדיר מה הם ההשלכות – תתנגש בערכי היהדות. ולא הייתה יכול לאורך זמן להתכחש מקיומם כי הרי רק בעבור ההשלכות אלה פונים עליך הפתיים – בתקווה למצאו פתרון קסם.
אני משתדל לא להיות קטנוני, ולהתייחס לעיקר הנושא.
מה הוא מינות?
הרמב"ם כתב את רשימת 'אלו הן הנקראים מינים' על פי התלמוד, לא רואה שום סיבה או צורך להוסיף עליהם. שום 'חידוש' אינו מינות, אם אינו עונה לגדר מינות בהלכה – שמבטל חלק מהתורה, או שמבטל עיקר מן העיקרים.
שבתאי צבי מתחילה אכן הוערך ע"י רבים כי לא עבר על ההלכה, ולא על אחד מהעיקרים. ברגע שהוא עבר על ההלכה, אנשים התחילו לקלוט שהוא מין. האמת שעוד לפני שהתאסלם התיר עריות והתיר חלב וכו', אלא שאנשים או שלא ידעו ולא האמינו, או שחשבו בתמימות שמותר לו כי הוא נביא.
טכנית, בהחלט יתכן שמישהו שהוא מין היה נחשב קדוש מעונה, יש טעויות באשר למהותם של אנשים, מה לעשות. עד היום לא ברור מה היה דוד הראובני, ועוד אנשים כמוהו, מה זה קשור לכאן?
כתבת ששם טוב די ליון לא דיבר על מסורת סודית, אולי כוונתך למשה די ליאון. אתה כותב שהוא לא אומר שקיבל את הספר במסורת סודית אלא מצא. אני לא ראיתי בשום מקום שהוא אומר שמצא את הספר. הוא לא כתב על הספר שום דבר מעבר למה שכתוב בתוך הספר. שמדובר במסורות סודיות שמגיעות מגדולי החכמים.
אני לא שואל מדוע אתה מסרב לקבל מסורת, אין לי בעיה שלא תקבל. אני רק מתייחס לטענתך שאין מסורת, שזו היתממות. יש מסורת. אם אתה בוחר לא להאמין לה, או שאתה אומר שאמינותה פחותה מהמסורת ההלכתית, זה בהחלט ייתכן. זו מסורת בדרגה ב'. אז מה? זה אומר שאין מסורת. זה אומר שהמסורת ההלכתית היא מעולה.
לא רוצה להאמין, אל תאמין. אבל אל תצא בהכרזות ש'אין מסורת'.
אתה כותב שרמב"ן לא טוען למסורת סודית שהיתה בידו מחז"ל, והרי ידוע שהרמב"ן כותב בהקדמתו שאי אפשר להבין סתרי תורה אלא מפי רב, מפה לאוזן. ואם כן איך לדעתו התחילה המסורת הזו? וכשקיבל מסורת קבלית מהגאונים למשל ולא ביארו לו, הודה שאין להבינה בלי מסורת על פה, ולא בדה מלבו כלום:
"וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם". ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון. ולא זכינו בהם".
ומה שאין הרמב"ן יודע להרכיב רשימה של דור אחר דור דרך מי עברה לו המסורת, הרי גם בהלכה רוב פעמים לא ידעו להרכיב רשימות, וכל אחד אמר מה שקיבל מרבו.
מקובלים לא התרשמו בהכרח ממה שמישהו כתב רעיון על נייר וייחס אותו לתנא פלוני. והראיה היא שספרי הקנה הפליאה והתמונה יוחסו לר' נחוניא בן הקנה, שהיה תנא גדול לכאורה לא פחות מרשב"י, אבל בפועל המקובלים התלוננו עליהם שיש בהם כל מיני זיופים ודברים שגויים. ולא עשו אותם לעיקר גדול כמו את ספר הזהר. ולא התרשמו יותר מדי לא מהיחוס ולא מהתוכן הקבלי. וכבר היכו אותו על קדקדו המחברים שיש בו דברי הבל וליצנות ושיבושים. שלא לדבר על הספרים שיוחסו לחנוך בן ירד, ברוך בן נריה, עזרא הסופר, ולא עשו שום רושם. כי אין סיבה להניח שהמקובלים היו פתאים יותר מהדרדעים. ואם אתה רואה היום מקובל פתי, הרי כך אתה רואה גם בעל הלכה פתי, והעולם מורכב מפתאים ומערומים. עובדה שרבי אברהם אלבועפיה שנקרא 'הנביא', כתב ספרים ארוכים ומרשימים לא פחות מהזהר – לעין ההדיוט – ואעפ"כ נדחה, המקובלים החליטו שהוא לא נביא ולא נאמן, והרשב"א כותב שהוא משוגע, נכון שפה ושם השתמשו ברעיונות שלו, אבל הוא לא קיבל הילה של קדושה ולא שום דבר מעבר. גם בתחום הקבלה יש דברים שעושים רושם, ויש דברים שנדחים.
(וכך כתב הרשב"א כשהובאו לפניו כל מיני כתבי סודות ושאלו אותם האם הם מוסמכים: "ישראל נוחלי דת האמת בני יעקב איש אמת כלו זרע אמת נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה חקירה אחר חקירה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת". אין לי סיבה לחשוב ששלושים שנה לאחר מכן, כשהתפרסם הזוהר, השתנה עם ישראל, ותלמידי הרשב"א, או רבינו בחיי, או כל חכם אחר שחי באותו מקום, הפך לפתי ואמר על כל מה שמצא אני מאמין. פתיות היא לחשוב שכך זה עובד).
האר"י לא טען שיש לו מסורת, כי האר"י היה פרשן, הוא העמיק בדברי הזהר ופירש אותם. כך גם הגר"א וגם הרמח"ל. הם היו פרשנים. כמובן שתוכ"ד הפירוש באים גם חידושים, כמו בהלכה. אבל עיקרי התורות בנויות בדרך של מסורת, כמו בהלכה. שיש בסיס שעובר במסורת, ופירושים והרחבות בכל הדורות.
לדידך אין משמעות לפרשנות כי אתה לא מאמין גם בעיקרי הדברים. אבל מי שמאמין שיש בסיס שעבר במסורת, יש לו ענין רב בפרשנות. והוא משתומם לראות שכל מי שניסה להבין ראה שדברי האר"י הם פרשנות שאין דרך אנושית להגיע אליה.
קיצורו של דבר, מבחינת המבנה אין שום הבדל בין הלכה לקבלה, ההבדל היחיד הוא שהמסורת הקבלית היא לא באותה רמה ודרגה של המסורת ההלכתית, וכן שההלכה היא עיקר אמונה ומי שמכחיש תושבע"פ הוא מין, ואילו בקבלה אינו כן.
—
אתה כותב ש'גילויים' מותרים רק ע"י נביא.
איני מבין משפט זה, בהלכה, גם נביא לא קובע – לא בשמים היא. ואילו בהבנת דרכי האלהות, אין שום איסור ו'היתר', חז"ל השתמשו ברוח הקדש, ולמרות שלא היו נביאים היו צופים במרכבה, שזה סוג של גילוי רוחני, כמתואר באורך בתלמוד.
—
מה שהמגיד הבטיח דברים שלא התגשמו, הוא נובע מעצם התופעה של המגיד, אין המדובר בנבואה (שגם היא תלויה בהנהגת האדם), אלא בסוג של השגה של דבר שראוי להיות. הערך של המגיד הוא לא בגילוי עתידות, אלא בהבנת עומק נשמת האדם ויחסה אל האלהות.
—
לגבי פסיקת הלכה. הטיעון שלך מסרס את כל האמור בתורה.
הרי בכל ויכוח שלא יהיה בין שני חכמים או בין שני אנשים פשוטים, כל צד דבק בעמדתו ובטוח שהוא צודק. ואם כן מבחינתו אין 'כי יפלא', ולא פלא שימרה את פי הסנהדרין, אבל סופו יהיה שיומת כזקן ממרא. לך בטוח שפרשנות א' היא נכונה, לי לא ברור על סמך מה זה בטוח אצלך, אבל זה לא משנה, כל עוד אדם אחר שחכם לא פחות ממך, ואפילו אם היה חכם פחות ממך, חושב אחרת, יש כאן ספק, וזה כי יפלא, ומי שמכריע זה רוב החכמים ולא אתה.
ולדבריך כל חכם שתהיה לו דעה יכחיש סמכות הסנהדרין. מה סופו יהיה אתה יודע.
אגב, אם דיברנו על מינות, פרישה מן הציבור נחשבת כמינות הפורש מדרכי ציבור אין מתאבלים עליו. זה לא פשוט להחליט מי נחשב פורש מן הציבור. אבל יש יסוד סביר לחשוב, שאם מישהו פוסל את כל מערכת הפסיקה ההלכתית בשש מאות השנים האחרונות, באיזו שהיא טענת סרק – שהוא מתקרב בצעדי ענק להגדרה זו של מינות. זה הרבה יותר חמור מאשר אי אמונה בקבלה. זו מינות רשמית.
אתה כמובן מניח שגם רחב"ד אסר לקבל מילגה על לימוד תורה, כי אתה מניח שדבריך הם האמת, וזה שוב מעגלי. אבל אני מתקשה להאמין שאתה תקבל סמכות של אדם שמאמין בנסים ובמופתים – רק בגלל שאינו לוקח כסף על תלמוד תורה, יותר סביר שתוציא נגדו סרטון השמצות, או תשלח לסרטון השמצות של מישהו אחר, בדיוק כמו שעשית עם הרמח"ל, שלא לקח כסף על תלמוד תורה ולא גילה דעתו בנושא, והחלטת מיד שהוא רמאי.
—
טיעונך העיקרי הוא שהרעיון שלכל אדם יש תפקיד רוחני שונה משל חברו, סותר את העיקרון של שכר ועונש.
ומדובר בדברים בדויים גרידא.
אין שום קשר ל'נשיאת אחריות', תפקיד רוחני הוא לא עונש, הוא נגזר מהיכולות והתכונות של כל אדם.
וזה בכלל לא משנה אם התכונות האלו הן מולדות, גנטיות, נרכשות חברתית, הושתלו בניתוח.
לכל אדם יש תפקיד רוחני.
ואין כאן שום עוול. הרי גם אם לא נאמין בגלגולים, רואים אנו שלכל אדם יש תכונות שונות, וכי זה עוול?
זה חלק מהתכנית והיופי של העולם, שאין שני אנשים שוים זה לזה, ולכל אחד יש תפקיד מעט שונה. ויש שהתפקיד שונה מאד. יש כהנים, יש לויים, יש נביאים, חכמים, טפשים, עשירים, עניים.
אין כאן שום קשר לפתרון קסם. להיפך, אדם לא רוצה להסתפק בלקיים את ההלכה בלבד. הוא רוצה לדעת איך יתקן את עצמו, מה טוב בשבילו, מה יגרום לו להתעלות. ולכן ידיעת התכונות שלו והתפקיד שלו עוזרים. לא בהכרח דרך הרעיון של גלגול. אבל הרעיון הזה הוא אפשרות אחת מתוך רבות, לעסוק בשאלה מה התפקיד האישי שלי.
אין כאן שום עוול, ושום קשר לשכר ועונש. פשוט טענת הבל.
ויותר היה לך לטעון על האמור בחז"ל שבעוון נדרים בניו של אדם מתים, ועוד כל מיני דברים שבעוון של אחד מתים אחרים, או להיפך, שבזכות מעשי הבן זוכה האב, ועוד כיוצא בו.
ושוב אזכיר לך, מה הם העיקרים ומה הם ערכי היהדות, ומה הפרשנות שלהם, זה נתון לפרשנויות, הסמכות לקבוע איזו פרשנות נכונה – לא נמצאת אצלך, אלא אצל פוסקי ההלכה. יש היררכיה שמחליטה.
המין אינו נידון כישראל, יינו יין נסך, מורידין ולא מעלין, זה נושא הלכתי. ולכן גם הגדרת המין היא נושא הלכתי. אם אדם יגיד משהו שנשמע כמו כפירה בשכר ועונש, בית הדין יצטרך לקבוע האם הוא מין או לאו. אין משמעות לקביעה של יחיד על סמך פרשנות שלו. זה דברים בטלים. במקרה הטוב היחיד יהפוך את עצמו לפורש מן הציבור ויצטרף לרכבת המינים.
תקציר תשובה של בעלי הגלגול. בשונה ממנהגי עד כה אגיב על טענה במקומה ולא ברצף לפי סעיפים.
א. מכיון שנאלצתי למחוק משפטים כמו "משלמים לך יותר כסף על כל מלה שאתה מוסיף", כבר ניתנה רשות למשחית להשחית…ערכנו וקיצרנו כלל התגובה וסגנונה. ואם אינך נוהג כך בערוץ היוטיוב שלך ומאפשר תגובות מזלזלות – זה עניינך.
תשובה (גם לסעיף יז.) – חוץ מספר "מסילת ישרים" הנפוץ קיים גם ספר המוכר הרבה פחות "מסילת ישרים סדר ויכוח". שזה למעשה אותו ספר בנוסף פרק אחד מקדים. פרק זה בנוי כוויכוח בין "שכלתן"(רמבמיסט יענו) ל"חסיד"(מקובל). טענות שה"שכלתן" של רמח"ל טוען לטעמי פתיים, ההנחות שה"שכלתן" "נאלץ" לקבל לא יבשו אף מיסטיקן. בקיצור דבריו "ערוכים" והוא, כמובן מפסיד, כל הדיון שם מלאכותי\עשוי. כנראה זה הסיבה שגרסה זו של הספר לא ממש נפוצה. ראה נא. כשאני שוקל שתי ערכים – כבוד אישי. 2. אמינות דברי אודת תורת משה. אני מעדיף את השני. ולכן אני לא מוחק אף תגובה בערוץ היוטיוב שלי ולמחוק אני יכול. ולא עורך או מוחק https://milhemet-tora.blogspot.com/ באתר
ושם אני יכול את שניהם. אמינות יתר חשובה לי מכבדי. ברגע שערכת – כל חשוד כערוך לצורכך כמו הוויכוח של "שכלתן" וחסיד" אצל הרמח"ל.
ב. הוספת אי אלה גילויים על העולם אינו מינות. המצאת את זה.
תשובה : נכון, הוספת גילויים על העולם אינם מינות כל עיקר. מקום ליבונם במוסדות אקדמיה. שאלה להבהרה- כת של יש"ו, בטרם פרץ גבולות העם ויצא החוצה, היה מינות או לא? ואם לא, מדוע. מדובר רק על תוספות, בזמנו לא נגרע דבר.
ג. להבנתכם רמב"ם מייחס נשמה, שכל ורצון לירח ושמש והגלגלים שהוא מתאר זה גוף שממי פיזי. וזאת בין היתר על בסיס מספר פסוקי תורה בפרשנות קרובה לפשט. ודעה זו שלו היא חידוש בר השוואה עם חידוש הגילגול.
תשובה (גם לסעיף יח.) : הצגתך דברי רמב"ם שטחית, אך נניח את זה כך. כמו שכתבתי, כזכור פעמיים, דעה זו שלא לא משפיע ולא משנה שום כלום, לשום דבר למעשה. וזהי השאלה שאני שאול שוב ושוב ושוב – האם מה נפקא מינה מעשית מאמונת הגלגול? כי אם אין – וגם הסכמנו שמצווה להאמין אין – אין לי שום וויכוח איתך.
ד. חידושים מסוג זה אינם חידוש בגוף תורה כמו חידוש "חורים שחורים" בחלל אינם חידוש בגוף תורה.
תשובה: יופי! כל הכבוד! מקום הראוי לליבון אמיתות טענתך, אם כן, באקדמיה. בהצלחה בפרס נובל.
ה. לא נכון שמה שאינו נמסר בחז"ל אינו חלק מהאמונה. כי ברור שלא כל מורשת חז"ל הגיע עלינו. והרי דור אחרון של חז"ל שרשמו את שלא נרשם עד אז, וברור שהיה עוד מה לרשום ומדוע שלא ירשם מאוחר יותר.
תשובה: מה שנמסר בחז"ל ויגיע עלינו בשלום לא נזקק להוכחת אמתותה אלא רק להוכחת היותה שלק מהמסורת. ולכן נקראת "אמונה". אם יש משהו שהיה שייך לאמונה אך מסורת זו אבדה – מצריך שתי ראיות. 1. ראית אמתותה. 2. ראית שייכות למסורת. אם יש 1. ואין שני – המקום הראוי לגילוי זה באקדמיה.
ה. חז"ל לא קבעו שמגשים את הבורא הוא מין.
תשובה: נכון. אבל זה חד משמעי במקרא.
ו. ברור שהשגות חז"ל על נבואת יחזקאל המכונות "מעשה מרכבה" הרבה יותר רחבות מכמה פירורים שנרשמו. הרוב לא נרשם. ואילו נרשם לו יגיע עלינו. ואילו יגיע אתה מתעקש לא מקבל.
תשובה: 1. ראה סעיף ה. 2. טרם דברנו על התוכן. לא מפני שכל טענתי מסתכמת ב"אני לא מבין את זה" (אפשר לחשוב איזו סיבוך!) אלא מפני שאתה מסרב לומר מה הוא הביטוי המעשי של הגלגול. אם אין ביטוי מעשי – ראה סעיף ה. אם יש – נדון עליו מי אמר שלא אקבל?
ז. ומה הבדל אם רעיון הגלגול הוא חלק מתורת משה או תוצאה ממחקר\מדעי\היסטורי\כלשהו עם זה מועיל הבנה של חוכמת האלוקים את הצדק והיושר במעשיו?
תשובה : ראה סעיפים ד,ה,ו.
ח. אכן ה' לא מחזיק סודות , חכמים מסתירים את הסודות מאלו שפחות חכמים, כי הם בגובה לבם אומרים "אני לא מבין ולכן זה שטויות"
תשובה: אני יכול למנות לך שורה די ארוכה של סיבות מתנ"ך או תלמוד בגינם הסתירו מידע. סיבה שהבאת לא אחד מהם. רמז – ראה סעיף א.
ט. חזרה על טענה שחז"ל חידשו דברים שלא יגיעו עליהם במסורת.
תשובה : 1. אם כוונתך "חידושי חז"ל" הכוונה לתקנות – אין קשר לנידון כלל. 2. אם כוונתך לגופי אמינה ולא הביאו ראיות – אין מקום לקבל, אך שמא תביא דוגמה או שתיים? היש כאלה כלל?
י. מותר לך לדרוש פסוקים אלא שניתן לדרוש אותם אחרת.
תשובה: העניין שזה לא דרש מקורי שלי. כך זה נדרש בחז"ל.
יא. דברך מבוססים על השערה בדבר עיסוקו של ב"י.
תשובה : לא. לעיסוקו אין שום השפע על השקפתי. https://www.youtube.com/watch?v=SbtgFcwD5Ug&t=5s
יב. הסמיכה בוטלה ולכן אין מנוס אלא לפסוק לפי למה שיש. ולא יתכן לעשות זאת לפי יחיד.
תשובה : קבלת שכר על הוראת תורה חילול ה' הוא כמו שברור מיומא פו : א
"אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר" – כלומר מעשה של ת"ח שלמראית עיין בלבד יוצר רושם שקיבל טובת הנאה בזכות תורתו – חילול ה'. לאף אחד, אבל לאף אחד, אין סמכות להתיר חילול ה', לא ספק חילול ה', ולא מראית עיין חילול ה'. אילו נותני היתרים היו מתייחסים למקום זה בתלמוד ומפרשים אחרת, כלומר, אין זה קשור לקבלת טובת הנאה כמו שחשב רמב"ם אלא סיבה היא אחרת – גם אז קבלת טובת נאה על הוראת תורה היה בגדר "ספק חילול ה'" כי הרי לא נתן לבטל לגמרי את רמב"ם. אבל גם ספק חילול ה' אין לאף אחד סמכות להתיר.
יג. ב"י דווקא חידש סמיכה על פי היתר רמב"ם ולכן זה הפסיקה.
תשובה : ראה סעיפים יב ו יא.
יד. דברך אודות חובת גילוי נאות של הסוחר כלפי הלקוח (שהם דרישת חוק בכל מדינה מתוקנת ועמדת ההלכה) הינם "פלפולים של קטנות". מותר להתפרנס משירותים רוחניים. העיקר שהנותן שירות מאמין שהוא עוזר ולא משנה מה קורה בפועל.
תשובה בגוף הטענה.
טו. איוב כפר בתחיית המתים ולכן למה שיאמין בגלגול. מכאן שעמדתו לא רלוונטית.
תשובה: ספר איוב לא במקרה בתנ"ך אלא כדי ללמד. מה הוא מלמד? הספור מתחיל אחרי 7 משפטי פתיחה משאלה "החנם יירא איוב אלוקים?" (אגב, סטייה לדיון על שכר תורה, למה השאלה זו? למה ה' לא עונה בפשטות כמוך – לא חנם, ומותר?). בהמשך, כדי ללבן שאלה זו, ה' שולל מאיוב הכול חוץ מחיים. צעד הבא, חברי איוב מנהלים דיון אל פשר האסון. הם מעלים אפשרויות רבות, חוץ מאפשרות הגלגול. לא מעניין לנו כאן כשרות ההשקפה של איוב. מה שחשוב הוא שמסורת ישראל מעלה את ההשערות האלה בניסיון הסבר ולא גלגול, לומר – אלה הם ההשערות הלגיטימיות. סוף הספר הוא בהשגת איוב פרק מב :ה-ו – לְשֵֽׁמַע אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ: עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר. כלומר, חזרה לשאלה המקורית – החנם יירא איוב, כעת הבנתי שרק חנם ראוי לעבוד את ה' (נִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר) והאושר האמתי זה השגתו. וכאן, אגב, ההסבר המלא מה הם "איסורי אהבה" ומה פשר "את אשר יהב ה' יוכיח" – איוב מצהיר שבזכות האיסורים שעבר יגיע לאושר אמתי! ה' אהב אותו ויוכיח והוא אכן יגיע לאושר. וזה הפרס האמור.
יז. לא נתן להשוות בין ויטאל לרמח"ל
תשובה: ראה סעיף א.
יח. מסרב להתייחס לשאלה האם יש או אין הבט מעשי לאמונת הגלגול. וזאת בין היתר מפני שקיימים הרבה רעיונות במסורת שאין להם הבט מעשי.
תשובה : מדוע אתה מתחמק לומר מה הם ההשלכות המעשיות ואם יש? לדוגמאות שהבאת כן יש השלכות – אין מלאך עושה שתי שליחויות – ההשלכה להבנת המושג "קדושה". ראיון "מידה כנגד מידה" ייצב במידה רבה תוכן של מושג "צדק" אצל אנושות כולו.
יט. "אתה לא יכול להוכיח כמובן שהגלגול לא נכון, אתה לא מוכיח שהוא הגיע ממקור זר. וגם מתעלם מהאפשרות שיש כן להוכיח את קיומו"
תשובה: היות גלגול במקורות זרים עובדה מוסכמת. העדר מקורותיו במסורת ישראל מוסכמת גם היא. אם קיימים ראיות אמפיריות המקום הראוי לליבונם באקדמיה. לי יהיה או לא יהיה עניין ואפשרות להוכיח שאינו קיים רק אחרי הצהרה ברורה אם יש או אין לזה השלכות מעשיות ומה הם. מדוע אתה מתחמק מהדבר הפשוט הזה?
לא בא לטעון בשבח עריכת סגנון או מלאכותיות, רק מזכיר, שאם מישהו רוצה מאד לראות את לשונך הזהב ימצאנו בערוץ המקביל (לא בדקתי, אני סומך על מה שכתבת) וישקול שכרו כנגד הפסדו.
הסיבה שנהרג ישו הנוצרי, לפי התלמוד, משום ש'כישף והסית והדיח', יש בדבריו גם הסתה נגד ההלכה כלומר קיום דין התורה, כגון בקטיפת מלילות בשבת ועוד. תלמידיו נחשבו כמינים מעוד סיבות מן הסתם, וכבר בתלמוד בסיפור מזמן רבן גמליאל מובאת האמירה של ישו שלא בא לגרוע מן התורה, כאמירה שמוטלת בערבון מוגבל.
טענתך העיקרית בתגובה זו, היא נפקא מינה מעשית מאמונת הגלגול. ולצערי אני לא מבין את הטענה. מפני מה בהסברת דרכי האלהות בעולם צריכה להיות נפקא מינה מעשית? האם בצפיה במרכבה יש נפקא מינה מעשית?
האמת היא שאצל בעלי הקבלה התבארו הרבה נפקא מינות מעשיות בענין הגלגול, למשל, האר"י אמר על עצמו שהוא משורש קין, ולכן נזהר מלהרוג אפילו פשפש וכינה. הרעיון בזה הוא שישנם הרבה סוגי טיפוסים ומה שטוב לזה לא בהכרח טוב לזה, מבחינה רוחנית, אביי למשל היה הורג כינים, אבל לאר"י זה לא היה טוב מבחינה רוחנית. יש הרבה דוגמאות בהלכה שמביאים ענינים ע"פ קבלה שיסודם באמונת הגלגול. ובאופן כללי, הגלגול של אדם הוא עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. (למשל, אם אני גלגול משה רבינו, התפקיד שלי ללמד את ישראל תורה ולגאול אותם….)
אבל אני לא מבין את הטענה מעיקרא, מדוע הבנת דרכי ה' צריכה להוציא 'נפקא מינה מעשית', הרי לפי הרמב"ם עיקר המטרה והתכלית הוא להשכיל ולהבין, וגם לפי המקובלים ידיעת דרכי ה' היא התכלית. ולא הצריכו נפקא מינה מעשית מכל זה.
הדימוי של חורים שחורים כתבתי כלפי השכל של הגלגלים או של הכוכבים, שאתה כתבת שהרמב"ם לא מחדש כן, משמע אם היה מחדש כן היה מינות בידו. ענין הגלגולים אינו תיאור מציאות של הכוכבים, אלא ביאור דרכי ה' הנהגתו ומשפטו, וביאור התפקיד ועבודת ה' של היחיד.
אתה דורש 'ראיית שייכות למסורת', אבל אתה יוצא מהנחה מראש שכל מסורת שקשורה לקבלה היא שקרית ומזוייפת וגם אנשים שנחשבו כגדולי הדור או כגדולי הדורות והוכרו כענקי עולם וכצדיקים היו שקרנים וזייפנים. איזה מקום למסורת יש כאן? הרי ברור שאם היית פוגש את רבי חנינא בן דוסא שהיה מלומד בנסים או את רבי פנחס בן יאיר, היית אומר עליהם אותו דבר שהם שקרנים ונוכלים וזייפנים, ושאין הבדל בינם לבין רח"ו כי זה 'אותו פטנט'.
הרי גם אתה יודע שהיתה מסורת איש מפי איש על קבלה הרבה לפני פרסום הזהר, כפי שמתאר הרמב"ן, ואחרים לפניו, והיו הרבה ספרי קבלה שהיו קשורים במסורות, וגם מודה שחכמת המרכבה שמוזכר בתלמוד לא נתפרשה בתלמוד, אלא עברה במסורת מרב לתלמיד. – אי אפשר להוכיח יותר מזה, בדיוק כמו כל חלק אחר במסורת. הרי אין לך הוכחה שבין שמעון הצדיק לבין הלל הזקן עבר כל פרט במסורת, אתה רק יודע שחכמים השתדלו מאד לשמור על המסורת, ושההלכה נקבעה גם אז ע"י אנשים שנחשבו כצדיקים ישרים ותמימים ויודעים את כל התורה כולה. זה בדיוק המצב בענין הקבלה. ונמצאת טענת היעדר המסורת מבוססת על הנחת עצמה, המסורת בנויה על אמון בחכמים ובחכמה, ואתה מאמין למסורת א' כי היא מוצאת חן בעיניך, ודוחה מסורת ב' כי אינה מוצאת חן בעיניך, ומיתמם 'אין מסורת'.
אם ידוע שהיו בזמן חז"ל מסורות אישיות בענין צפיה במרכבה ומראות אלהים, ואנו רואים בזמן ראשוני הראשונים מסורות כאלו, על זה אומרים נראה כמו ברוז והולך כמו ברוז – כנראה ברוז. תמיד היו בעלי רזין ומעטים שעסקו בדברים כאלו, וגם בזמן הגאונים מובא בתשובות הגאונים שהיו כאלו שעסקו בתורות אלו, כנראה שיש איזה קשר והמשכיות. יכול להיות שהיו חידושים, יכול להיות שהיו שיבושים, אבל להכחיש את הכל וללעוג לזה כאילו מדובר בבדיות שהמציאו מהבטן? פשוט לא הגיוני, סתם זלזול באינטלגנציה. בכל האומות היו מסורות אזוטריות עתיקות, ולמה נגרע חלקנו? למה לרעיונות ההודיים שהועלו בשלב מסויים על הכתב, אתה מאמין שהם רעיונות הודיים, ולא טוען שגנבו אותם מהיהודים. ואילו את הרעיונות היהודים שגדולי ישראל מצאו בהם טעם ותוכן, אתה אפילו לא מנסה להבין אלא פוסל אותם קטגורית מראש? אתה חושב שהגר"א האמין בקבלה מכח שטיפת מח? הרי הוא עשה כרצונו וסמך על דעתו וחכמתו. גם היעב"ץ שהדגיש את איחור הזהר, קידש את חכמת הקבלה עצמה, למרות שסבר בבירור שהזהר נכתב ע"י חכם ספרדי במאה ה13. פסילה של כל החכמה הזו וכל התורה הזו, בלי שום סיבה, נראית לי התנשאות וזלזול באינטלגנציה, שלא מצדיקה את עצמה בשום צורה. או שמא אתה משער שצופי המרכבה האמוראים גילו זה לזה בסוד את הרעיונות האריסטוטליים?? אני מטיל ספק ברעיון זה…
לגבי חילול ה', אתה שוב נכנס למצב סתירתי. מה הוא חילול ה' – נקבע ע"י פוסקי הלכה, אין משמעות לפסיקת יחיד. אתה קובע קריטריון להיות פוסק הלכה – מי שפוסק כמוני בסוגיית חילול ה', ונמצא הקריטריון בנוי על הנחת עצמו. מי שיש לו כבוד למסורת, ויודע שיפתח בדורו כשמואל בדורו, והשופט אשר יהיה בימים ההם הוא הקובע. ואינו מתגאה לומר שרק הוא יכול לקבוע מה הוא חילול ה', יודה על כרחו שגם חילול ה' נקבע ע"י פוסקי הלכה. ומי הם פוסקי הלכה לא נקבע לפי "מי שמסכים אתי", אלא לפי מי שהוכר באומה כפוסק הלכה, ואין לך פוסק גדול ממרן הב"י, וכמובן אין זו רק שיטתו, כי כשהוא דעת יחיד דבריו נדחים לפעמים, אבל כאן הסכימו כך רוב הפוסקים שבכל דור ובכל אתר. ואין סיבה לחשוב שרק אתה יותר חכם מהם ויודע מה הוא חילול ה' ומה לא. (ועוד, הלא הרבה פוסקים מתירים לא לקחו כסף על לימוד תורה, למשל החזו"א, התפרנס רק ממכירת ספריו ולא לקח לירה מאף אדם ואעפ"כ התיר, וכמוהו רבים)
אגב, על סמך דאגתך היתרה לחילול ה', אתה מרשה לעצמך להיכנס בכלל "כי דבר ה' בזה" בדברי בזיון וחירופים על הב"י, בציור של פינוקיו, ובכל מיני טענות מגוחכות, כגון שהוא לא ידע את לוח השנה… הרי ספר המגיד כלל לא יצא מידיו של הב"י, התפרסם שנים רבות מאוחר יותר, והוא עבר עריכה כידוע, ואם נניח שהתאריכים שגויים, מה זה קשור לב"י???? ואיך מלאך לבך לשלוח ידך במשיח ה', ולאחר מכן לדבר על חילול ה'???? יש חילול ה' יותר גדול מכל ההשמצות שלך על אנשים ישרים תמימים וצדיקים שהנחילו לנו את התורה? וכמו שאמרתי, ברור לי שגם אם היית פוגש את רשב"י עצמו, והיה אומר לך "ראיתי בני עליה והם מועטים אם שניים הם אני ובני הם", או "יכולני לפטור את כל העולם מן הדין", היית מוציא עליו סרטון שהוא נוכל ושקרן.
אני מעדיף לא להיכנס לשאר הדקדוקי עניות שבהם אתה מנסה ליישב דבריך, כי זה סתם מסיט את הדיון לפלפולי סרק, אתה כותב בשמי "לא ניתן להשוות בין ויטאל לרמח"ל", האמנם זה מה שאמרתי? ניתן לעשות השוואות בין אישים במקרה שיש נקודות השוואה. אבל מה הקשר כשאני מדבר איתך על א', לשלוח אותי לסרטון השמצות על ב'?? ונניח שרח"ו הלך למכשפים, האם גם רמח"ל הלך? מה הקשר? ניתן להשוות מה שרוצים, אבל בלתי אפשרי לפסול אדם א' על סמך השמצות ספציפיות שאמרת על אדם ב'.
הקדמה.
אילו בדברי הסבר לצורך בעריכת דברי כתבתה " התגובה …נכתבה ___ בגסות רוח ולכן לא נותרה לי ברירה אלא לערכה…" בלבד – לא היה לי פתחון פה. אלא שהסגרת את כמגמתך האמתית בהוספת מילה " בעילגות" – "התגובה … נכתבה בעילגות וגסות רוח ולכן…". האתה תידרש לשמירת צחות לשוני? הלא דברי, הבלתי נכונים לדעתך, ראוי להם גם להישמע בעילגות? פן יתקבלו על לבם של הבלתי מנוסים?
לשאלתך אם הייתי מאפשר לאיזו מקובל להעלות בערוץ שלי דברי לגלוג עלי – התשובה היא כן. כנס נא לערוץ יוטיוב שלי ותמצא המון דברי לגלוג ואף קללות וגדופים. למעשה המקובלים לא מגיבים אחרת. ואני לא מצנזר כלום.
כעת סיכום החלק הענייני של תשובתך:
א. הגדרת מינות שלך לא נכונה\הומצא\בלתי קיימת.
ב. גם רמב"ם חידש דברים, כמו שיוך שכל לשמש ולירח.
ג. אם דבר שאינו מוזכר בחז"ל אינו אומר שלא קיים.
ד. חז"ל גם החזיקו רעיונות בסוד ולכן לא נכתבו בתלמוד .ועתה אותם רעיונות ידועיים.
ה. אין שום איסור לחדש. וראיה שאמוריים רשמו דברים שלא היו במשנה.
ו. קבלת תשלום על ת"ת אינו כתשלום על העלאה באוב, הסרת קללה – שכר על פעולות אלה לא נאסר.
ז. עשיית קמיעות מוזכרת במשנה והנחה היא שלא נעשה חינם.
ט. לא אסור ללמד תורה לאחרים בתשלום.
י. רשב"ץ היתיר קבלת שכר על הוראת תורה לפני ב"י.
יא. המתיר לא מוכרח שיעשה בעצמו.
יב. הלכה נקבעת לפי רוב.
יג. טענה כל שמוכר ולא מספק אחריות על סחורתו בחזקת נוכל נשענת על הנחת המבוקש.
יד. שירות רוחני תמיד יעיל ולוּ כפלוצבו
טו. איסורי אהבה המוזכרים במשנה הם האיסורים בעולם הזה על מנאת לגמול לעולם הבא.
יז. רמח"ל=ויטאל?
תשובה:
א. כנראה לא הבנת את ההקשר של ביטוי "גוף תורה". הכוונה למושגים כמו שבת, נדה וכו'. מי שאומר – אין שבת בתורה, או יש יום מנוחה אלא שהוא יום א' ולא שבת. או שאני בן האלוקים ובאתי ללמדכם ולגלותכם. גלגול זה לא פרשנות, אולי אפילו מאוד נועזת, אבל למשהו שכבר קיים. זה גוף שלם חדש.
ב. 1. אם תמצא חידוש מזה הסוג לרמב"ם הרי זה מינות, אלא שלא תמצא. 2. שכל של שמש וירח. אתה מתכוון למה שהוא מכנה "גלגלים" – שאינו גוף פיזי כלל. זה השגה שלו בניסיון למצוא הסבר לתנועה נצחית של גופים כמו שמש וירח. במושגים של זמנו מה שתנועה היא או תוצאה של השפעת כוח ישירה או הדבר הוא חי. היום יש לנו השפע מרחוק – גרביטציה או מגנטיות או המשך תנועה אחר גמר השפע – אינרציה. ומה בכך? לתפישה זו של "גלגלים" – מלאכים, אין הוא השלכות לשום דבר, חוץ מי צורך לסגור פינה של תנועה נצחית. וכי אינרציה של ימינו טובה בהרבה? גם, אחר הכול שרק שם לתופעה ללא מהות. אין שום דמיון לאמונת הגלגול חוץ מדמיון בכיתוב.
ג. נכון, אם לא מוזכר בחז"ל אינו ראיה לאי קיום בעולם. אבל ראיה לאי קיום במסורת ישראל. כלומר, אם זה קיים דינו כגרביטציה – קיימת ואינה חלק אמוני.
ד. על תורת הסוד בהרחבה ראה כאן –
https://www.youtube.com/watch?v=agv_q3qNt9E&t=3s
בקיצור – אין לה' סודות ממאמיניו. מנהגי "סודיות" סביב מעשה מרכבה ומעשה בראשית אינם מסיבות סודיות אלא כבוד ה' ומניעת זילות.
ה. הגזמת הפעם. גם משנה לא נכתבה בסיני. וכשנכתבה לא היה זה "חידוש" אלא תיעוד של הקיים בעל פה. איסור כתיבת תושב"ה הותר בהדרגה, בשלב שני נכתב תלמוד. כך אמונתנו אנו היהודים. דבריך מתאימים לתפישה קראית. התבלבלת בלהט.
ו. נכון – אין איסור קבלת שכר על על העלאה באוב, הסרת קללה. פעולות עצמם אסורות.
ז. קמיע שבמשנה היא לרפואת מחלה. כמו שלא ידעו מדוע מחלה כך טעו על מהות הריפוי.
ט. משלי פ' כג:כג אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר… שיר השירים פ' ח:ז …אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽו
י. נכון רשב"ץ. ראה מאמרי :
https://breishit-tora.blogspot.com/2008/10/blog-post_5868.html
התייחסתי לב"י כי עליו כתבת והתרו הוא ההיתר שבשימוש. רשב"ץ לא מתיר שכר תלמידים.
יא. אם הוא גם מתיר, גם לא ידוע לא מקצוע או נכסים ובכלל שום כלום על אופן פרנסתו – כן. אם נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז אז זה ברווז.
ֹיב. הלכה נקבעת לפי רוב מוסמכים ולא רוב הדיוטות.
יג. טענה שכל שמוכר ולא מספק אחריות על סחורתו – נוכל, נשענת על כלל אדם מועד לעולם, ואף פחות מזה – כולנו טועים, אף פחות מזה – אדם קרוב לעצמו.
יד. מי מבהיר להבא עליו שייתכן שכך הוא המצב, כלומר, ייתכן שזה רק פלצבו, וייקח תשלום –אינו נוכל בהחלט.
טו. איסורי אהבה שבמשנה הם איסורי חינוך – משלי פ' ג:יב כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב ה' יוֹכִ֑יחַ … שום קשר לעולם הבא. אין דבר כזה בתורת משה שה' עושה עוול בעולם הזה על מנאת לפצות בעולם הבא. זו איוולת.
יז. רמח"ל=ויטאל לא אותו גלגול כי אם אותו םטנט.
אכן קראתי את המאמר למעלה. א. אין בו מילה וחצי מילה על השימוש המעשי של תיאוריה זו. וכבן שאלה חוזרת – אם זה לא חובה ואין בזה תועלת – זה מקסימום תחביב. ב. התייחסות לשאלת שכר ועונש מוטעה – שכר ועונש בעולם הזה! מבחינת – … אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת. בראשית פ' מב:כא
אכן, אני לא מרגיש אחראי ללעגי שפה של המגיבים. אבל מכיון שנאלצתי למחוק משפטים כמו "משלמים לך יותר כסף על כל מלה שאתה מוסיף", כבר ניתנה רשות למשחית להשחית… אתה כותב בצורה מאד מסורבלת ומעורפלת, שמבלבלת את הקורא, קיצרתי ועשיתי יותר ברור. מי שחפץ בלשונו הזהב של המחבר – שיפנה לערוץ. היוטיוב שלו.
אם אתה מעוניין לשמור בערוץ שלך קללות וגידופים – תיהנה מהענין. אל תצפה מאחרים שייהנו ג"כ. (מה גם שעד כמה שאני יודע, ביוטיוב אינך יכול לערוך תגובות, זה אתר ציבורי ולא שייך לך).
א. אתה חוזר על ההמצאה, אבל לא מבסס אותה. אם מישהו משנה את המצוות שבתורה זו מינות. אם מישהו מלמד משהו על העולם, אין שום קשר למינות. וגם ברמב"ם ברשימת המינים לא נמצא רעיון כזה. זו המצאה שלך. מינות הוא מונח הלכתי שלא מושפע מהמצאות של יחידים.
ב. הרמב"ם מייחס שכל ותודעה גם לשמש לירח ולכוכבים, בח"ב פ"ה הוא מוכיח את הרעיון של תודעה לצבא השמים, מפסוקים שנאמרו על השמש הירח והכוכבים (למשל "למשול ביום ובלילה" – זה מוכיח שיש להם רצון ותודעה, וכן "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים"), הוא אומר שהם חיים ומשיגים והם בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול, לדעת הרמב"ם ח"א פע"ב הכוכבים הם חלק מהגלגלים והם עשויים ג"כ מגשם חמישי. בדיוק כמו שהגלגלים עשויים מהגשם החמישי. לא נכון לומר שהגלגלים אינם גוף פיזי, לפי רמב"ם הם עשויים מגשם חמישי שהוא דבר פיזי לחלוטין, בעל מקום משקל נפח ומסה, אלא שהוא יותר 'ספירי'.
אינרציה היא אכן רק שם לתופעה ולא טענה למציאות. אבל הטענה שיש להם נפש ורצון והודאה לה' היא טענה מציאותית עובדתית לקיומה של תודעה בגלגלים ובכוכבים ובצבא השמים.
בכלל, לקרוא לזה 'גוף תורה' זה מגוחך. זה כמו לומר שלחדש שיש חור שחור זה גוף תורה.
ג. הטענה שמה שלא נזכר בחז"ל אינו חלק מן האמונה – אין לה שום מקור ובסיס. ספרות חז"ל שהגיעה לידינו היא חלקית מהספרות שהיתה קיימת. וגם אם היתה מגיעה אלינו כל הספרות, וכי כל דבר הם חייבים לכתוב? והרי ספרות חז"ל נכתבה במשך הרבה דורות, ומה שלא כתבו הדור הראשון והשני והשלישי – לא מפקיע מתוך 'האמונה', על זה אין ויכוח, אז מדוע דוקא מה שלא כתבו הדור האחרון הוא קובע?
בחז"ל גם לא נזכר שהמגשים את האל הוא מין. ולכן מה?
ברור בחז"ל שהיתה צפיה במרכבה והיו בזה הרבה ענינים ורעיונות, ואעפ"כ לא כתבו ולא פירשו מלבד משפטים ספורים. מכיון שאין להניח שהמשפטים האלו הם כל תורת המרכבה, וכפי שאמרו בפירוש שלא רוצים להרחיב בזה. מכאן ברור שהיו תורות מרכבה עוברות בעל פה ולא נכתבו ב'ספרות חז"ל'. אי נמי נכתבו ולא הגיעו לידינו, אי נמי הגיעו לידינו ואתה מתעקש לא לקבל אותם.
בכל מקרה גם אם נניח שרעיון הגלגול נכון ואינו חלק מ'האמונה', אלא הוא כמו גרביטציה, מה נפקא מינה? אם אני הגלגול של אברהם לינקולן, מה אכפת לי אם אני גלגול שלו בגלל שזה גוף תורה, או בגלל שזה גרביטציה?
האמת היא שככל שלרעיון יש השלכות על הבנת דרכי האלהות עם בריותיו, (במישור הרוחני, ולא במישור הפיזי כגון חוק הכלים השלובים), הוא חלק מחכמת האלהות. משום שהוא מסביר את הצדק והיושר של האל ואת חכמתו בהתנהלו עם ברואיו ובמשפטם.
ד. לענינינו לא חשוב מה הסיבה שהסתירו מעשה מרכבה ולימדו רק ליחידים. זו העובדה שכך היה.
ה' לא מסתיר את הסודות, להיפך "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", אנשים חכמים מסתירים את הסודות מאלו שפחות חכמים, כי הם בגובה לבם אומרים "אני לא מבין ולכן זה שטויות".
ה. התיעוד של המשנה מתעד גם דברים שהם הלכות למשה מסיני, וגם הרבה דברים שחדשו התנאים, מה שהותר לכתוב לא קשור לעצם החידוש. קודם שנכתב תלמוד היו הרבה חדושים מתחדשים בכל דור, וגם אחריו. אין שום הבדל מהותי. מלבד שישנה הסכמה לקבל את דברי התלמוד להלכה. – הקראים לא מאמינים בחדושים אלא להיפך, אך ורק במה שכתוב בתושב"כ. חז"ל האמינו שכל מה שתלמיד ותיק יחדש נאמר למשה בסיני, אבל לא עבר מדור לדור, הוא חלק מהתורה, ונשאר לאותו תלמיד לחדשו.
לגבי שכר על לימוד תורה, אתה דורש פסוקים בשיר השירים, זה נחמד, אבל דרוש כל אחד יכול לדרוש כרצונו, מה שקובע הוא הסכמת הפוסקים. שים לב שכדי ליישב את דבריך אתה ממשיך ומתפלפל, שאין מידע על נכסים של ב"י, ולכן הוא קיבל שכר, מאיפה השטות הזו? ומאיפה שיהיה לך מידע על נכסיו? פשוט המצאה גרידא, ולפי זה ניסית ליישב דבריך שמה שכתבת שהוא המציא את ההיתר הכוונה שכר לתלמידים, אבל מי אמר שהוא קיבל כסף בצורה של שכר לתלמידים? (האמת שרבי יוסף קארו היה סוחר, הוא סחר בבדים, ולפי מסמך מהגניזה סחר גם ביהלומים).
מה שכתבת שהלכה נקבעת לפי רוב מוסמכים. הרי כבר בטלה הסמיכה דורות רבים, ולאמוראי בבל לא היתה סמיכה, ואעפ"כ קבעו שהלכה כרבים. הרי חייבים לפסוק הלכה, וכי נפסוק כיחידים נגד הרבים? בכל מקרה במחלוקת רמב"ם ושאר הפוסקים הרמב"ם לא יותר סמוך או מוסמך מהם. דוקא לגבי הב"י הרי כשחדשו את הסמיכה בהסתמך על הרמב"ם, סמכו ראשונה את הבית יוסף, אזי אין לך סמוך גדול ממנו, ובפרט שהסכימו כל ישראל על ידו, איזה סמיכה יותר מזה אפשר לבקש?
לדבריך לגבי נוכלות, אין טעם להתייחס, פלפולים של קטנות, אנשים שעשו קמיעות האמינו שהם עוזרים ולקחו שכר, בדיוק כמו אנשים שעשו כוסות רוח לפני מאה שנה, ובדיוק כמו הטיפולים הרפואיים של ימינו שבעתיד ידעו איזה שגיאות יש בהם. וכל מי שסיפק שירותים רוחניים והאמין שזה עוזר, הוא לא נוכל. קל וחומר שלא ידוע שזה לא עוזר, אלא זו דעתך, כשתוכיח אותה ותשכנע אותו והוא יכיר בצדקתך ובכל אופן ימשיך – אז יהיה נוכל.
יסורי אהבה לא הוזכרו במשנה, אלא בתלמוד, ובתלמוד מבואר שאינם חינוך, ושיש עליהם שכר. לא מדובר על יסורים לשם שכר, אלא יסורים של אהבה – אבל יש עליהם שכר. כך גם איוב, יכל להסביר את יסוריו ביסורים של אהבה, אם תרצה 'חינוך', ולשאלת ההוגנות התשובה היא שיש עליהם שכר.
בכל מקרה אתה שוב סתם מתפלפל בנקודה טפלה, איוב כפר בתחית המתים, ולכן אין שום סיבה לחשוב שהאמין בגלגולים, וזה לא רלבנטי לשאלה אם תהיה תחית המתים או אם יש גלגולים.
כך גם לגבי הטענה שרמח"ל ורח"ו הם אותו פטנט, היא טפשית ומגוחכת, מדובר בשני אנשים שונים בתכלית וכמעט שאין ביניהם שום משותף. הם באים מרקע אחר מתרבות אחרת ובעלי השקפות שונות לגמרי וסגנון אחר לגמרי. נראה כאילו אתה סתם מכסה על טעות, או יותר גרוע מכך, לא מבדיל בין דברים שאינם קשורים זה לזה.
אתה מחפש בגלגול שימוש מעשי, וזה למה? מה הקשר בין שאלות של השקפה ובין 'שימוש מעשי'? רעיון הגלגול הוא רעיון אמוני שמסביר את דרכי ה' בעולם, מה הקשר 'תחביב'? וכי הרעיון שה' מתנהל מדה כנגד מדה יש בו 'שימוש מעשי'? או הרעיון שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, או מאות רעיונות אחרים שלמדונו חכמים בדרכי ה'.
עם כל הסעיפים ותתי הסעיפים, אתה לא מתקדם בכלום מבחינת הטיעון שלך, מלבד נסיונות לחפות על טעויות ואי דיוקים.
בשורה תחתונה אתה לא יכול להוכיח כמובן שהגלגול לא נכון, אתה לא מוכיח שהוא הגיע ממקור זר. וגם מתעלם מהאפשרות שיש כן להוכיח את קיומו.
כל מה שאתה אומר לגבי הגלגול מסתכם ב"לא נראה לי". ובכן, לך לא נראה, לאחרים כן נראה. איפה הבעיה?
אבל להיות שהם התכוונו לעולם הבא או תחיית המתים
אולי, אבל מעניינת הלשון "גוף אחר", לכן חשוב התרגום. כי בתחית המתים מדגישים שהגוף חדש, או שקם מחדש, אבל לא שהוא 'אחר', כי כל הרעיון הוא שאותו אדם חוזר.
האמונה היתה מצויה בימי הבית השני בכתות הגנוסיס, אבל הפרושים באמת לא הזכירו זאת.
בקדמוניות הוא כותב "פרושים טוענים שיש בנשמות כוח אלמוות ושיש שכר ועונש תחת האדמה וכו' נשמות אחדות נדונות למאסר עולם ולאחדות ניתנת האפשרות לשוב לתחיה" (תרגום של שליט ספר 18) לפי זה השארתו של רפאל נראית נכונה כי זה לעומת זה ומילים "גוף אחר" ניתנות לפירושים. בפרט שרעיון גלגול לא הוזכר במקורות תלמודיים
.
תקציר תשובה על תגובתנו האחרונה שנתקבלה הוא:
אנו מרשים לעצמינו לערוך תגובת "מלחמת תורה". (הרוצה לראות את התגובה מקורית יצמא אותה בכתובת שמתחת לסרטון המדובר ביוטיוב שיחה של דוד החקיין . לשם מועתקת כל התכתובת מכאן, אגב גם אתם מוזמנים להעתיק את הדיון לשם)
א-א. לדעתנו הטענה היחידה היא ""אני לא מבין מה התועלת בגלגול, ולכן לא מקבל את הרעיון". זה טענה לגיטימית, אך להבנתנו טענה זו = "אני לא מבין"
א – ב. כיוון שלא נתן להוציא מחז"ל (וכנראה הכוונה גם לתורה או מסורת ישראל בכללותה – הערה שלי) התייחסות לכל עניין רשאים אנו לחדש את אשר חסר לדעתינו.
ג. לא היה בדיון זה ניסיון להסביר רעיון הגלגול, אלא הכחשה של טענות נגד אמתותו אשר לטעמנו לא היו משכנעות. גם לא ננסה כעת להסבירו אם כי זה אפשרי נציין רק שאינו פשטני אלא מורכב אינו פתרון קסם והינו חלק קטן מהגישה הקבלית של רמח"ל (ראה כאן https://www.youtube.com/watch?v=VZv9gqoYK2E&t=3s(
ד. אין שום פגם בלהתפרנס מהתורה. אם כי אין שום ראיות לכך שב"י או אר"י התפרנסו מתורה.
ה. חזרה בצורה שונה על טענה שמותר לחדש גופי תורה תוך הבעת בטחון שגם רמב"ם היה עושה כן אילו עמדו לפניו נתונים הקיימים היום.
ו. שוב חזרה על הנטען בסעיף א-א.
ז. נטען שרעיון על כך שסבל בעולם הזה יכול לבוא דכי להכשיר מתן פרס לעולם הבא נמצא בחז"ל ולא נמצא באיוב. מה שמוכיח אי רלוונטיות של הספר לנידון.
ז-ז. אינינו נותנים לגיטימציה לטענה לגוף הטוען אלא מכשרים קרקע להשחרת פניו.
תשובתנו היא:
א-א, ו. טענתנו המקורית אינה כפי שהוצגה. טענתנו היא – "מה שאינו מצווה ואין בו תועלת אינו מצדיק עיסוק בו". למרות בקשתנו החזרות להצהיר על תחום תועלתה של אמונת הגלגול, לא הרעיון על מורכבותו, על תחום תועלתו – העניין נשאר עלום. לדעתנו הגדרה ברורה של התועלת הצפויה מאמונת הגלגול תחדש בצורה ברורה את ההתנגשות עם עקרונות היהדות כשכר ועונש או בחירה חופשית.
א-ב, ה. למעשה בכך דינו. הוכחנו את המבוקש. אמונת הגלגול איננה פרט בגוף כלשהו קיים אלא גוף לפני עצמו. בהודאה שגוף זה חידוש הוא הוסג המבוקש מבחינתנו. חידוש גוף תורה הינו מינות.
ג. לעולם לא נתבקשתם להסביר שום רעיונות. תחום התועלת? משביל מה זה טוב? מה השימוש בזה? אם אינו מצווה מה התועלת שבו? שמענו רק מה היא לא.
ד. הנאה מדברי תורה אסורה. כל הנאה מדברי תורה אין לא חלק לעולם הבא. ב"י , כלומר, כסף משנה, הוא המחבר של היתר להתפרנס מהתורה. איך נומר שלא השתמש בהיתרו בעצמו? בהרחבה – https://www.youtube.com/watch?v=5_NCMowIax8
בקיצור נמרץ כך : כל מקבל תשלום עבור שירות ולא מספק שום אחריות על טיב שירותו – נוכל. על שירותי רוח לא ניתן לספק שירות באופן עקרוני.
ז. דעה המוצגת בתלמוד אודות אפשרות שה' מביא איסורים בעולם הזה על מנאת לגמול בעולם הבא דעה דחויה כפי שברור מסוגיה. על כן אך טבעי שלא תמצא באיוב. השאלה חוזרת.
ז-ז. היינו הך
המכונה זלמן שהגיב למעלה ציין שבאתרינו קיים מדור "תכתובת עם רבנים שכירים\מקובלים" ומה שאופייני שכולם לא עומדים בעימות ומנתקים מגע. והוא גם הבעיה חשש שזה יקרה אף כאן. לדעתי לא. כאן פותח פטנט אחר – צנזורה. אף אנו שומרים הזכות להציג את פטנט במלא הדרו. באתרינו הוצגו להשוואה שתי הגרסאות. גם מקורית וגם מצונזרת. והמעיין התרשם.
סליחה על העיכוב במענה
"צנזורה" זה ענין של הגדרה
אני מניח שלא היית מאפשר לאיזה מקובל להעלות סרטון לערוץ היוטיוב שלך, בו הוא ילגלג על דבריך.
כך גם כאן, כל שאלה היא לגיטימית, אבל יש לכתוב בדרך ארץ ולא בגסות רוח.
טוב ששמרת את ההתכתבות במקום אחר, כדי שכל מעיין יוכל לראות שלא צונזר שום טיעון מדבריך, נמחקו רק התבטאויות של לגלוג וגסות רוח, שלא תרמו כלום.
בא תתמקד בטיעונים שלך.
אתה חוזר שוב על הטענה שלא הסברתי את התועלת בגלגול. ושלדעתך ברגע שנמצא בו תועלת זה יסתור את הבחירה החפשית ואת השכר ועונש. ובכן, כבר ציינתי לעיל מספר פעמים, שבגוף המאמר הזה שאתה מגיב עליו, בא הסבר התחלתי לגלגול, תוכל להתייחס אליו בזמנך החפשי אם תרצה.
בנוסף אתה אומר שאני קובע ש"אנחנו רשאים לחדש את אשר חסר לדעתנו". ואילו לדעתך "חידוש גוף תורה הוא מינות".
לא ברור מהיכן אתה לוקח את הגדרות ה'מינות', ולכאורה נראה שאתה מחדש גוף תורה בקביעה זו.
לענינינו אין כאן שום 'גוף תורה', יש כאן שאלה על היחס בין הגוף והנשמה, העולם והאל, נושאים פילוסופיים השקפתיים, שעסקו בהם כל חכמינו, וכי במו"נ אין רעיונות 'חדשים' שלא מוזכרים בחז"ל? ואולי דעתו שיש שכל לשמש ולירח הם חידוש ומינות? העובדה שהדבר לא מופיע בחז"ל במפורש (אם כי כן יש בדבריהם התייחסות שיטתית של זיהוי אישים שונים שחיו בזמנים שונים למהות אחת), לא אומרת שאינו קיים, או שלא היה ידוע בזמנם לאנשי סוד. גם בזמן חז"ל היו אנשי סוד, יורדי מרכבה, שעסקו בדברים כאלו, ואין טעם לחשוב שכל מה שעסקו נכתב בתלמוד. יותר מדוייק – ברור שלא נכתב בתלמוד, ולכן אין טעם לחפש שם.
ואיך חז"ל חדשו ענינים שונים בתחומים אלו? הרי לפני שחדשו לא היה הדבר כתוב. ואיך אמוראים אחרונים חדשו דברים בתחומים אלו שלא נכתבו במשנה? אין שום כלל או הגבלה ואיסור על חדושים, יש רק לבחון על מה בנוי החידוש ומה מקורו.
בהמשך, אתה מערבב בין לקיחת תשלום על תלמוד תורה, ובין לקיחת תשלום על פעולה רוחנית (נניח העלאה באוב, הסרת קללות, או כל אמונה אחרת, טפלה או שאינה טפלה). המקרה השני לא נאסר מעולם, ואדרבה, מוזכרים במשנה מומחים שעושים קמיעות, ומן הסתם הם לא עבדו בחינם. בכל מקרה אין שום מקור לאסור.
לגבי לקיחת תשלום על לימוד תורה לאחרים, שזה כלל לא הנושא כאן. אתה קובע שזה אסור, כדעת רמב"ם, ומייחס את ההיתר בטעות לבית יוסף (כבר הרשב"ץ לפניו האריך שרוב הפוסקים התירו וכך נהגו). ההלכה נקבעת לפי רוב החכמים, ורוב החכמים הכריעו שמותר וכך נהגו הלכה למעשה. אם אתה מתיימר לפסוק כדעת היחידים, אולי זו זכותך, בתור אחד שראוי להוראה. אבל בודאי פסיקתך לא מחייבת את הרוב, והם עושים כהלכה.
מלבד זאת אתה כותב שאם הב"י התיר לקחת כסף על תלמוד תורה "איך נאמר שלא השתמש בהיתרו בעצמו". אתה רציני? ואם רבי ישמעאל התיר להסתפר קומי, זה אומר שהוא הסתפר קומי? אם מותר לעשות משהו זה אומר שעושים אותו? מי אמר בכלל שמישהו הציע לבית יוסף כסף על תלמוד תורה?
כאן אתה מוסיף סברא נוספת, שמי שמספק שירות ולא מספק אחריות על טיב שירותו הוא נוכל. כלומר אתה מניח מראש שהוא מספק שקרים, מ.ש.ל. מי שמאמין שהשירות הרוחני יעיל, גם רואה את התוצאות בשטח (והרי הרמב"ם אומר שאפילו שזה לא מועיל באמת זה מועיל כפלצבו).
לגבי שאלת היסורים, אתה קובע שהדעה שמובאת בתלמוד היא דחויה. לא ברור לי על סמך מה אתה קובע שהיא דחויה. אבל אפילו אם זה היה נכון, הרי דבריך דלעיל שמקור אמונה זו באיסלם – שגויים. האמת היא שלא מצאתי בתלמוד שום דבר בענין דחיית הדעה הזו, בברכות ה: מוזכרים היסורים של אהבה שחביבים על החכמים, והיו כאלו שלא יכלו לעמוד ואמרו "לא הן ולא שכרן", אבל ברור שהם יסורים של אהבה ושיש עליהם שכר. ובבראשית רבתי כג "עושק דל להרבות לו" שיהיה שכרו מרובה לעוה"ב. וכך בעוד הרבה מקורות בחז"ל.
(לגבי האזכור שלי את רמח"ל, אתה מציין לסרטון על ר' חיים ויטאל, האם אינך מבדיל בין שני האישים? או שלדעתך הם גלגול זה של זה?)
מפה.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=42
קטע של יוספוס פלביוס בו הוא מסביר את אסכולת הפרושים (חז"ל):
"“משתי האסכולות האחרות שהזכרתי קודם לכן נחשבים הפרושים כאנשים המפרשים את החוקים בדיוק הרב ביותר וכאסכולה המנהיגה… הם סבורים שנפש האדם אינה מתכלה, אך רק
*נפשות הטובים עוברות לגוף אחר*
ואילו נפשות הרשעים מתייסרות בעונש נצחי".
(מלחמות היהודים, ספר שני)
מעניין מאד, תודה על המקור, מאיזה תרגום העתקת?
חיפשתי בגוגל ומצאתי במאמר הזה:
https://www.academia.edu/6519676/%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99_%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%96_%D7%9C
את הציטוט הנ"ל והמקור צויין וז"ל:"מלחמת היהודים ב, 163, אולמן תשע עמ' 234"
ובמאמר הזהhttps://rsc.yschool.co.il/articles/4308-1083531033.pptx צוטט המקור כך:
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הוצאת כרמל, 2009, עמ' 234(נראה לפי העמוד שזה אותו מקור).
זה שיוסיפוס מחלק בין הטובים והרשעים, לא כל כך מתאים לרעיון כפי שהוא מובא בגוף המאמר.
למשל, הרמבן מייחס את הענין ליבום יהודה את תמר, להביא את נפשות ער ואונן, שנאמר עליהם 'רע בעיני ה'
תסתכל באתר שלהם שיש להם התכתבויות עם הרבה רבנים וכולם הפסיקו את ההתכתבות באמצע כי לא היה להם מה לענות, עוד מעט תורכם
יתכן שהם פנו לאנשים שאין להם עמדה מנומקת בנושא הקבלה, כשם שלבחורי ישיבות אין תמיד עמדה מנומקת בנושא אמונה מול כפירה, או שלחיילים אין עמדה מנומקת בנושא ישראלים מול פלסטינאים, לא כל מי שעוסק בנושא הוא גם התיאורטיקן שלו. לפעמים ואולי בד"כ, כל מיני ישיבות מקובלים או רבנים של ישיבות מקובלים, עוסקים בעשיה ולא בתיאוריות של המקצוע. כמו שפוסקי הלכה לא עוסקים בשאלה מי אמר שההלכה האורטודוקסית צודקת ולא הקונסרבטיבית, הם עוסקים בעשיה. יתכן שזו לא חכמה לפנות לאנשים כאלו.
מלבד זאת יש כאלו שנרתעים מפניה שיש בה לגלוג וגסות רוח. במקרה זה ערכתי את התגובה האחרונה של 'מלחמת תורה', ונקוה שהתגובות הבאות שלהם יהיו מכובדות ויבהירו את עמדתם נכוחה.
בס"ד
"וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ"(שמות לב, יח).
התגובה של מכון "מלחמת תורה" נכתבה בעילגות וגסות רוח ולכן לא נותרה לי ברירה אלא לערכה, תוכן הדברים כך הוא:
א. טענתך שאין אפשרות להוכיח דעות אחרות של חז"ל היא בבחינת תמות נפשי עם פלשתים. אבל לפחות את הדעות הללו ניתן להוכיח שחז"ל סוברים, ואילו את הגלגול לא ניתן להוכיח שהם סוברים.
ב. מחקרים שמוכיחים את הגלגול, לטענתכם, אינם חלק מתורת משה.
ג. דבר שלא חייבים להאמין בו, אפשר לקבלו אם יש בו תועלת, אבל לא הצבעתם על התועלת שבגלגול.
ד. לא כל העוסק ברוחניות הוא נוכל רק אם הוא עושה זאת תמורת תשלום.
ה. העובדה שליבוביץ הגיע למחוזות לא ראויים כביכול בהשראת הרמב"ם, לא פוסלת את הרמב"ם כמובן.
ו. אתה אומר שהגלגול אינו פתרון קסם, אבל נמנע מלומר מה כן.
ז. אתה כותב שאיוב היה צריך להשתמש בהישארות הנפש כהסבר לסבל בעוה"ז, אבל כפי שאומר הרמב"ם, הרעיון שה' מענה צדיק כאן ע"מ לגמול לו לעוה"ב אינו רעיון יהודי אלא שאול מאחת מכתות האיסלם. וכן כלל הלכתי ידוע שאסור להזיק ע"מ לשלם. לכן הישארות הנפש אינו רלבנטי לסיפורו של איוב.
שאר דבריך הם איש קש, וכן הטענה שהיטפלות לגופו של אומר היא כלי לגיטימי לחיפוש האמת.
על כך אשיב, שהטענה היחידה העולה מכל הדברים היא: "אני לא מבין מה התועלת בגלגול, ולכן לא מקבל את הרעיון". זו כמובן טענה לגיטימית, אבל כשמורידים ממנה את כל הקליפות שהובררו כשגויות, לא נותרה אלא טענת "איני מבין", מה לעשות שיש אחרים שמבינים…
א. גם הרבה רעיונות של הרמב"ם לא מובעים בחז"ל, אי אפשר להוציא מחז"ל התייחסות לכל שאלה, ויש דברים שדנו בהם רק בדורות מאוחרים, גם יג' העיקרים לא נוסחו ע"י חז"ל כעיקרים, אבל התקבלו דברי הרמב"ם בזה, וכך עוד הרבה דברים. אם זה לא מופיע בחז"ל, זה נושא לדיון.
ב. מחקרים אינם חלק מהתורה, התורה עוברת במסורת, חכמים מסויימים אמרו רעיון של גלגול, ואחרים הסתייגו. בא אחד ומוכיח את הרעיון, אין זה משום שההוכחה היא חלק מהתורה, אלא משום שהיא חלק מהשיקולים של כל בר דעת, ובפרט מי שהוא תלמיד של הרמב"ם. השכל הוא לפנים ולא לאחור ואין להשליכו ככלי אין חפץ בו.
ג. לא ניסיתי להסביר כאן את רעיון הגלגול, לא אכפת לי לנסות בהזדמנות, אבל זה לא היה הנושא של הדיון. הסרטון שלכם הציג את הדברים כאילו יש לו הוכחות נגד הגלגול או הוכחות שזה התקבל כתוצאה מהשפעה של עמים אחרים, או שזה נסתר מאיזה שהוא מקום בתורה. ולבסוף התברר שמה שהוא אומר זה "אני לא מבין את זה ולא נראה לי". כפי שאמרתי לעיל, יש אחרים שמבינים. לא מדובר ברעיון פשטני שמוסבר מתוך עצמו, אלא בחלק ממסכת מורכבת של תפיסת עולם שיסודה בחכמים, שראו שהעולם מתנהג לפי מדות שונות וכללים שונים. זה לא פתרון קסם שפותר הכל, זה רק חלק קטן מהגישה הקבלית. ולפי אמונתי זה אלמנטרי מאיך שאני מבין את קבלת הרמח"ל.
ד. לא ברור מאין הרגליים, וכי אם מישהו מתפרנס מהמיומנות שלו זה אומר שהוא נוכל? גם לנביאים היו מביאים תשורה, גם אנשים רוחניים צריכים לחיות…. בכל מקרה זה לא קשור לנושא, אתה מניח שהאר"י היה נוכל ושרלטן משום שעסק ברוחניות, וכעין זה לגבי הב"י, אבל אין שום רמז שאחד מהם התפרנס מזה או לקח מתנות.
ה. אני חושב שגם אם הרמב"ם עצמו היה חי בזמננו, היה ממשיך ולומד את הדברים שהתלבנו והתחדשו מאז, ולא היה נשאר מאחור. כמו שהרשב"א למשל לקח את הטוב בעיניו מדברי הרמב"ן ומדברי הרמב"ם, וכך עוד רבים, אי אפשר להיתקע מאחור ולהישאר בזמן מסויים (זו טענה גם כלפי הגישה ההלכתית של חלק מהתימנים). כמובן שזה לא פוסל את הרמב"ם, אבל עובדה היא שאותם שתקועים עם הרמב"ם בלבד, היהדות שלהם מאד שטחית ולא מתאימה לעומק ולתובנות שיש בזמננו על האדם והעולם.
ו. כפי שכתבתי זה בכלל לא הנושא, כל שבאתי להראות הוא שטענתך על הגלגול היא אך ורק "אני לא מבין את זה", אפילו במאמר זה שאתה מגיב עליו יש חומר שקשור לשאלה מה הוא גלגול ומה הוא פותר.
ז. הרעיון שאנשים סובלים בעולם הזה כדי להרבות שכרם בעתיד, הוא רעיון שמובא בחז"ל, הרבה לפני שנוצר האיסלם. אלו הן יסורים של אהבה. וגם אם נניח שלא היה מוצדק מראש להביא סבל כדי להביא שכר, עדיין, האמונה שיש שכר ושבסוף הכל משתווה, מוציאה את העוקץ מקושי הדיון של איוב וחבריו. וברור שאיוב לא האמין בגלגול, כפי שאומרים חז"ל שלא האמין בתחית המתים. ובאמת הוא לא המקור ללימוד הנושא.
-לא אמרתי שהיטפלות לגופו של אומר היא כלי לגיטימי, אלא שהיא ציון עבור הקוראים שחוסך הסברים. סוף סוף ההתכתבות כאן היא ציבורית, ורוב האנשים כשקולטים עם מי יש עסק, מבינים ומשלימים לבד את המשבצת החסרה. זה לא גופו של אומר, אלא הפניה לאידיאולוגיה שלו.
לגבי ז’ הם מצטטים לכאו’ רמב’’ם בנושא, האם הציטוט נכון? אם כן איך הוא מתיישב עם דברי חז’’ל שהזכרתם?
מי מצטט רמב"ם ואיפה ומה אומר הרמב"ם?
התגובה שלכם מגיע בסדר א’ ב’ כמענה לטענה מעליה, שם באות ז’ השואל דוד מביא רמב’’ם, בתגובה אתם הבאתם דברי חז’’ל שכתבו שאנשים סובלים בעוה’’ז כדי להרבות שכרם בעוה’’ב, ואני שואל כיצד זה מסתדר עם הרמב’’ם אותו מצטט השואל?
קשה למצוא כך אם תוכל לצטט דברי הרמב"ם ולהסביר מה קשה