כולנו שמחנו לשמוע על חיסולו של הצורר איסמעיל הנייה, כן יאבדו כל אוייביך ה'.
אי אפשר שלא להתפעל מהיכולת של אותו "צבא שעדיין לא לקח אחריות רשמית על החיסול", זו גם טכנולוגיה מאד מאד מתוחכמת, וגם יכולות שונות נוספות, שמביאות לידי האפשרות לחסל באופן כירורגי אדם מסויים אי שם בקומה העשירית במגדל במרחק של אלפי קילומטרים מכאן.
זו לא הפעם הראשונה, וגם לא הפעם החמישים, פעולות מתוחכמות ומדוייקות כאלו מבוצעות שוב ושוב על ידי אנשים מאד פקחים ומתוחכמים עם יכולות מדוייקות, שלאדם מן השורה קשה לדמיין אפילו איך הן פועלות.
ולכן צפה השאלה, איך יתכן? איך אותם הגאונים, עם אותה הטכנולוגיה, שוב ושוב נופלים בקונספציות? איך לא ראו את ה7 באוקטובר מתקרב? איך כל הבכירים לשעבר, טייסים, אנליסטים, ושאר אנשים שהם באמת חכמים והוכיחו יכולות בלתי נתפסות, בטוחים שוב ושוב שאוסלו זה ההצלה, שההתנתקות זו ההצלה, שהסכם גרעין עם אירן זו הצלה, ורק לפני שבוע אמרו שאת חמאס אי אפשר לנצח ואין טעם במלחמה. – היום חוסל האייקון של חמאס, וזה לא הגיב אפילו בירי מרגמה, כי כבר אין לו כלום.
איך יתכן? זו לא שאלת קיטבג, זו שאלה שהחיים שלנו תלויים בה. האנשים שמקבלים החלטות, מחד מגיעים להישגים מופלאים, מאידך בדיוק להיפך… מדוע התחזיות שלהם הינן בדיחה?
זה הוא ההבדל בין מדע לפילוסופיה, המדע הוא ממוקד, הוא עובד בתנאים מוגדרים, הוא יכול לשלוח טיל לירח ובחזרה. אם אתה מכיר את הנוסחה המדוייקת, ועבדת בצורה מסודרת בלי להתבלבל, זה חייב לעבוד.
הפילוסופיה היא התפיסה הכללית של כלל האירועים. ברגע שיוצאים מתחום המדע המדוייק, אנחנו מגיעים לתחום שהשקפות עולם, אג'נדות, הנחות יסוד, ועוד דברים כאלו שולטים בו. גם אם אתה מכיר אלף נוסחאות ומליון מחקרים, ייתכן בהחלט שעדיין תדבר דברי הבל.
האמת כבר דיברנו על זה בהקשר הצבאי-מדיני. מי שצדק היו נהגי המוניות ולא האלופים לשעבר.
העולם המערבי קרוע בין שתי גישות, בשאלה זו עצמה: עד כמה יש לתת מקום לדבריהם של 'מומחים' כאשר אין מדובר במדע מדוייק.
אורח החיים, השאיפות, והערכים, של השמרנים – נגזרים מהזהות שלהם, מהמסגרות הקיימות הטובות בעיניהם, ומהאינטואיציה האישית של כל אחד. אצל הליברלים המגמה היא להעביר את כל ההחלטות למומחים, כשם שאנשי מדע הם אלו הקובעים את הנוסחה כיצד לשלוח טיל לירח או לתוך פרצופו של איסמעיל הניה, הם גם אלו שיקבעו איך לנהל את החברה, שופטים עדיפים מחכי"ם, כי הם 'מומחים', פרופסורים למדעי הרוח, מוסמכים לקבוע ערכים נכונים או בלתי נכונים, פקידים בלתי נבחרים עדיפים ממינויים דמוקרטיים, כי הם מייצגים את הציבור הנאור, שמה לעשות 'מומחה' לאיך ראוי לחיות את החיים.
שתי הגישות קיימות מאז ומעולם, במידה כזו או אחרת (לכל הפחות מאז אפלטון), אבל בעת החדשה הגיעו להתנגשות במהפכה הצרפתית, בה דגלו המהפכנים בתבונה, כנגד המלוכנות שסימלה שמרנות. שם נטבעו המונחים 'ימין' מול 'שמאל', (כן, גם המונח 'ונדליזם' כמתאר פעילות רגילה של שמאלנים נקבע אז). המלחמה הזו התחדשה שנית במהפכה הבולשביקית, בה שאפו המרקסיסטים להפקיד את ניהול החברה האנושית בידיהם של מומחים, מתוך אמונה שהמרקסיזם הוא מתודה מדעית לניהול חברה. במקרה הזה צדק אהוד בנאי שקבע: "איך זה נגמר – בסוף, כולם יודעים".
וכן, גם הויכוח על הרפורמה המשפטית אצלינו, קם ונפל על אותה הנקודה. מי יקבע את הערכים? מי יקבע איך מתנהגים? האם הציבור הנאור, המומחים, הפקידים, או שיש מקום לדעה חפשית, מבלי לקבל את עול ה'מומחים'.
הליברלים הם מומחים ב'מומחים', יש מומחי אקלים שחובה לחשוב כמוהם, יש מומחים משפטיים, יש מומחים לקוד אתי, (על אשליית ה'מומחים' דיברנו הרבה פעמים). ולכן אך טבעי ומתבקש שכאשר מתלקח ויכוח בנושאי הדת, כן או לא, שהליברלים סבורים גם כאן שה'מומחים' יכריעו את השאלה.
לדוגמא, כאשר מתעורר הויכוח על אמינות סיפור היסטורי בתורה, מיד ישלפו המכחישים ציטוטים של כל מיני מומחים לארכיאולוגיה. ובכן זה נחמד שיש תחום שניתן לקשר אותו, אבל מצד שני, ברור גם לארכיאולוגים שהיסטוריה לא מוכרעת על ידי ממצאים ארכיאולוגיים, ההיסטוריה מלאה באירועים שידוע לנו שהתרחשו, ואעפ"כ אין להם תיעוד ארכיאולוגי. הארכיאולוגיה היא שפחתה של ההיסטוריה, ואינה יכולה לרשת את גבירתה.[1] הוכחה מן ההעדר הארכיאלוגי אינה רלבנטית להיסטוריה שהיא תחום עצמאי, שהיה קיים עוד לפני המצאת מקצוע הארכיאולוגיה. לנוהרי ה'מומחים' זה לא משנה, כל עוד יש תחום בו ניתן להציג משהו מ'מומחה', על זה הם ישליכו את יהבם, עד להודעה חדשה. הם איבדו את השיפוט האישי, הפילוסופי, את הבחירה בין דעות, את ההתבוננות בהשקפות עולם. בכל שאלה הם ישלפו איזה גרף, נתונים, אמירה של מומחה, ומבחינתם זו חזות הכל. קוראים לזה 'מדענות'.
בעצם, סבורני שיש לתת שם חדש לתופעה, המדענות היא לחשוב שהכל הוא מדע. התופעה עליה אנחנו מדברים היא סמכותנות, לחשוב שמומחיות וסמכות רלבנטיים ואף קובעים בכל תחום, גם בתחום שמובן שאיננו מדע.
בדורינו מתגבשת שיטה יעילה ואגרסיבית של סמכותנות, בתוך תיבת תהודה טכנולוגית כבירה, שמפעילה חלקים גדולים מהאנושות. יובל נח הררי הגדיר את ביות החיטה כניצול הכי גדול של מין על פי כדור הארץ את זולתו, הגן האנוכי של החיטה הצליח לשעבד את כל המין האנושי להפצתו, השבחתו, ושימורו. החיטה תשרוד גם פצצת אטום והתנגשות מטאור, כי אנשים חכמים הטמינו את כל סוגי זרעי החיטה בתוך מקלט אטומי בקוטב הצפוני. כעת, מספר רשתות חברתיות ובינה מלאכותית, שורות קוד שאנשים כתבו, משעבדות חלקים גדולים מהאנושות לביסוסן.
מידע מצטבר בגוגל, מתיישר לפי סדר וקו מסויים בויקיפדיה, ומשם מפציע בצורה חיננית בפיו של צ'ט גיפיטי, היישר למוחותיהם של מליונים… את המידע כולנו תורמים בעבודת נמלים עצומה, לא רק של הויקיפדים ברחבי העולם, אלא גם של כל מי שתורם למסד הנתונים העולמי במשהו, שאיכשהו מקוטלג בויקיפדיה. ויקיפדיה לא מאמלקת חומר, היא 'עובדת' לפי דינמיקה סמכותנית שמדרגת דעות, השקפות עולם, העדפות, הנחות, אג'נדות, על פי מגמה קיצונית של סמכותנות.
בעולם של טרום ויקי, לא היית יודע כל דבר, ויכוח בין שני אנשים, לא היה מוכרע על ידי גיגול של חצי דקה שמוביל בד"כ לויקי או למי שהעתיק ממנה. הסיבה היא לא 'כשל לוגי מן הבורות', להיפך, ההכרעה אותה אנו רואים בויקיפדיה היא פיקציה, היא תוצאה של מנגנון מלאכותי ושטחי.
אין בויקיפדיה באמת מקום לדעות שונות בעלות משקל שווה, המנגנון שנוצר בדרך אבולוציונית של התנהלות פקידים, שואף להכרעה, הוא מביא את הדעה ה'מקובלת', וכל השאר, במידה והן מובאות הינן במעמד נחות. ויקיפדיה בנויה בסופו של דבר מהיררכיה של 'מומחים'. על כל שאלה וכל קונפליקט תגיע הכרעה על ידי הצבעה של בודקים, מפעילים, מומחים, וכו', בסופו של דבר ה'מומחיות' הזו תקבע מה יותר נכון ומה פחות. בכל תחום.
למרות שברמת הנתונים הטכניים תמצא בויקיפדיה הרבה נתונים על דתות או על הרבה דעות אחרות שאינן מייצגות את הליברלי המצוי, אבל ברמת ההכרעה והחתירה לסמכות, כל הנתונים האלו תמיד יובאו בצורה המשקפת את היותן פחותות ערך לעומת הדעות שקיבלו את סמכות המדע או המחקר כביכול. למרות שרוב הנושאים עליהם אנחנו מדברים אינם באמת שייכים למדעים המדוייקים.
אם לפני עשרים שנה, היית יכול ליצור דיון אובייקטיבי על הרבה נושאים, למרות שאולי לדעה שלך אין מקור מחקרי זמין בגוגל, היא היתה לגיטימית. כיום אין אפשרות כזו, שום דבר לא נשאר פתוח, הביג דאטא מצטבר לכיוון אחד ולפי קריטריונים שקבע צד אחד.
נוצר כאן מנגון חדש של הכרעה, מין סנהדרין הגדול שמשתמשת ב'אחרי רבים להטות' ככלל אצבע, כאשר העומדים למנין הם רק מקורות מחקריים זמינים, שמוגדרים על ידי ליברלים כאמינים. אם תהיתם מי נחשב אמין, כדאי שתדעו שהליגה נגד השמצה 'נחשבת בדרך כלל כמקור לא אמין' בנוגע לסכסוך הישראלי פלשתינאי. אחד המייסדים של ויקיפדיה, לארי סנגר, צייץ בתגובה להחלטה זו: "הנהלת ויקיפדיה מורכבת מליצנים". במאמר מיוחד שכתב על הנושא, אומר סנגר: הנייטרליות של ויקיפדיה מתה, במאמרו הוא עובר על ערכים מרכזיים ומראה שהם נעדרי נייטרליות לחלוטין, תופסים צד על פי כללי אצבע שונים ומשונים המומצאים למען מטרה אחת: חתירה להכרעה של הדיונים וחילוקי הדעות בין בני אדם בעולם, כביכול לאורם של מומחים. הדעה השניה מובאת כקוריוז, ובצורה שאינה משאירה מקום לספק.
בסדרה של מאמרים, מראה מייסד ויקיפדיה, את האגרסיביות וחד הצדדיות בה מתנהלת ויקיפדיה של ימינו, הוא עובר על ערכים חשובים, ומראה שבשורה התחתונה הדברים מוצגים כפי השקפת המחנה הליברלי, האמת בצד אחד, ה'מקורות המחקריים הזמינים', בצד סדרת הכללים שמוגדרים בסגנון של חצר ביזנטית, קובעים כי ההתנהלות של השמרנים, הרפובליקנים, הימין, שגויה ולא מוסרית, ושל הצד השני צודקת ומנומקת. הייתכן שזו מסקנה אובייקטיבית? לסיכום כותב סנגר, ויקיפדיה הפכה למשטרת מחשבות ולמתנגדת הדמוקרטיה.
המאמר הזה מתאר השתלטות של קבוצות אנטישמיות שהכניסו בדיות ושקרים, שחלקם שרדו בויקיפדיה 14 שנה, בהם על היהודים הוטל צורך להכחיש שאין להם אחות, בניגוד לכתוב בויקיפדיה. המאמר מראה כיצד מקורות שמרניים מתוייגים כ'לא אמינים', ולכן לא מתקבלים כמקור לדעה לגיטימית. הגורם לכך שאינם אמינים הוא כמובן מאמרים שכתבו אנשים מהצד השני של המפה, תפיסה מעגלית מושלמת המנציחה דעה של צד אחד בתוך מנגנון שמנפח את עצמו ויוצר הכרעה דמי בכל השאלות הקשות והסבוכות העומדות לפני האנושות.
הצורה השתלטה על התוכן, הנימוקים בויקיפדיה הם טכניים, ייתכן שאתה צודק, אבל אתה לא יכול לכתוב בלי מקור, המקור צריך להיות 'אמין', האמינות נקבעת על פי מקורות, שוב – 'אמינים בלבד', בסופו של דבר הכל מצטבר להכרעת ה'מומחיות', גם בתחומים בהם מובן שאין שום מומחיות אובייקטיבית, ובסופו של דבר התחומים האלו הם התחומים הכי משמעותיים ובאמת שנויים במחלוקת. עד שקמה ויקיפדיה שמצאה מנגנון הכרעה לכל המחלוקות.
אכן, על ויקיפדיה כבר כתבנו הרבה פעמים, אבל ויקיפדיה היא כבר לא הסיפור, כי המודל התקדם הלאה, הגישה הויקיפדית – טכנוקרטית – סמכותנית, נעשתה מאפיין של שיח. התיוג של דעות צד אחד כ'קונצזוס' מול דעות צד שני כ'שנוי במחלוקת', הוא כבר מובנה בתודעה, מכניס צד אחד לעמדת התגוננות מבלי שמישהו יודע מדוע הוא סוג ב'. באופן מעגלי בעלי הסמכות ה'אמינים' שייכים לצד א', והם אלו שקובעים כי הדעה המקובלת, בקונצנזוס, המדעית, המחקרית, המאושרת, המאוששת, או כל הגדרה סמכותנית דומה – היא הדעה של צד א'. בדיוק כמו שכל הלשעברים יודעים שיו"ר הליכוד הוא תמיד רע, והצעות ה'רק לא ליכוד' הן תמיד טוב. כך יודעים מומחי הליברלים כיצד הדעות שלהן הן צודקות מכח פניה אל המומחה.
בשיח בן זמננו כבר אין מקום לדעה אישית, כלומר יש כבוד לכל סוגי הדעות, הדתות, והאמונות, אבל אין מקום שווה לדעה, שלא תואמת למה שנכתב במקורות ה'אמינים'. כל השאלות מוכרעות, המראיין כבר יודע הכל, הריאיון נסוב סביב השאלה איך תתנצל, ולא ממקום שישנן באמת שתי דעות לגיטימיות. וזו מהותה של הסמכותנות.
הויכוח בין אמונה לכפירה, קשור בעיקר לאמון, כפי שהראינו כמה פעמים, על חשדנות, מול אמון, באיזו מערכת ידע אתה נותן אמון. וזה הסיפור המרכזי, במי אתה נותן אמון: האם בעצמך, בזהות שלך, ברצון שלך, ובהבנה שלך, או שאתה שואף להשיג ולגבש מומחה סמכותני שיחליט עבורך. (פעם קראו לזה אלילות).
כך מתחסל השיח החפשי, ומתחסלת הבחירה החפשית, אגב, מומחים קבעו שלזה קוראים 'דמוקרטיה', שהשופט או הפקיד מחליט עבור הרוב, הם גם קבעו שמבחינה מקצועית מדעית ההגדרה הזו מדוייקת. מי שחושב שההגדרה לא מדוייקת, קבעו מומחים למשפט שהוא בוגד ויש לשתק את הצבא כדי למנוע ממנו לנהוג כפי ההגדרה שהוא חושב שהיא נכונה. אכן, הסמכותנות מחסלת אותנו. למרות שמחקר חדש קובע שהיא העתיד של האנושות.
הערות:
[1] האסכולה התל אביבית, לשיטתה צודקת שהיא קובעת תיאורים היסטוריים על פי ארכיאולוגיה, משום שלשיטתה אין היסטוריה על תקופת המקרא. אבל זה לא נובע מהממצאים הארכיאולוגיים, זו הנחת יסוד נפרדת, שהמקרא לא אמין, כמובן שאם אין היסטוריה, אפשר לנסות לשחזר ככל שניתן מתוך ארכיאולוגיה. אבל מי שמעמיד לדיון את השאלה האם המקרא אמין, לא יוכל למצוא תשובה בארכיאולוגיה.