האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

עוד על הגבול השברירי שבין מחקרים לאינטרסים

צוות האתר

צוות האתר

נתונים נוספים המלמדים על הכח העצום של האינטרסים והשקפות העולם, וכיצד הוא עלול לגבור על המחקר האובייקטיבי, ועד כמה תוצר של מערכות מוטות יכול להיות מוצג כנתונים וכ'מדע'
image_printלחץ לגירסת הדפסה

.

עוד על הגבול השברירי שבין מחקרים לאינטרסים

נתונים נוספים המלמדים על הכח העצום של האינטרסים והשקפות העולם, וכיצד הוא עלול לגבור על המחקר האובייקטיבי, ועד כמה תוצר של מערכות מוטות יכול להיות מוצג כנתונים וכ'מדע'.

האתר של עמותת מגן לזכויות אנוש, מתאר את הצד השלילי של המחקרים בתחום רפואת הנפש.

באתר קובץ מאמרים על החלקים הבלתי מדעיים בעליל, וכיצד נעשה נסיון להציג אותם כמדע.

אזהרה: האתר הנ"ל אינו אתר בר סמכא כלל וכלל, בלשון המעטה, אבל עדיין יש ענין במאמרים ובראיונות שהוא מלקט מרחבי הרשת.

להלן כותרים לדוגמא:

חיילים – חסרי הגנה מול אבחונים פסיכיאטריים שרירותיים

חיילים נמצאים פעמים רבות במצבים קשים ומלחיצים. אך חיילים שיפנו לקבלת עזרה, קרוב לוודאי שימצאו את עצמם מול פסיכיאטר. והפעולה הסטנדרטית של פסיכיאטר היא לאבחן … למאמר המלא ←

ד"ר אלן פרנסיס שובר שתיקה על פסיכיאטריה

עיתון "הארץ" פרסם השבוע כתבה שכותרתה "כשפסיכיאטר בעל שם עולמי מחליט לשבור שתיקה". הכתבה מדווחת אודות ספר חדש שכתב הפסיכיאטר אלן פרנסיס. בספרו, הפסיכיאטר מספק "מבט נוקב מבפנים על אבחון פסיכיאטרי שיצא משליטה, על חברות התרופות ועל הפיכת התנהגויות יומיומיות שלנו לבעיות רפואיות". למאמר המלא ←

רוב הבעיות הנפשיות נגרמות בשל מחלה גופנית שלא אותרה

צפה בסרטון המסביר מהי הנקודה החמישית להשגת הסכמה מדעת בנוגע תרופות פסיכיאטריות – רוב הבעיות הנפשיות נגרמות בשל מחלה גופנית שלא אותרה << לנקודה הקודמתלנקודה … למאמר המלא ←

הפרעות פסיכיאטריות אינן מחלות אמיתיות

צפה בסרטון המסביר מהי הנקודה הראשונה להשגת הסכמה מדעת בנוגע תרופות פסיכיאטריות – הפרעות פסיכיאטריות אינן מחלות אמיתיות למאמר המלא ←

כתבה ב- ADHD" :ynet היא בעיה מומצאת"

כתבה שפורסמה ב-ynet ב- 17/10/14 חושפת את מה שעמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כבר שנים: 'הפרעת קשב וריכוז' (ADHD) אינה מחלה או הפרעה, אלא המצאה. למאמר המלא ←

"פוסט טראומה" והקמפיין לסימום פסיכיאטרי של תושבי הדרום

מהי "הפרעת דחק פוסט טראומתית", וכיצד היא מהווה את הבסיס לקמפיין לסימום פסיכיאטרי של תושבי הדרום? למאמר המלא ←

מה מתכננים לנו הפסיכיאטרים?

אלו הפרעות חדשות המציאו הפסיכיאטרים? האם ייתכן שפסיכיאטרים ייתנו טיפול עוד לפני שהופיעו סימפטומים של בעיה נפשית?

צפה בפרק 10 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא←

כיצד ניתן לתייג כל אדם כבעל הפרעת נפש?

אלו הפרעות נפש הכלולות ב-DSM מאפשרות לתייג כל אדם כבעל הפרעת נפש?
כיצד פסיכיאטרים וחברות התרופות פועלים בשיתוף פעולה על מנת שכמה שיותר אנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות?
צפה בפרק 6 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא←

מהי המטרה האמיתית של האבחון הפסיכיאטרי?

האם לפסיכיאטרים יש הגדרה ל"הפרעת נפש"? למה באמת נועד ה-DSM?
צפה בפרק 4 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא←

דיכאון, חרדה – בעיות החיים או מחלות רפואיות?

מדוע בעיות החיים כגון דיכאון וחרדה הוגדרו מחדש כבעיות רפואיות? מהי התאוריה שנהגתה כדי להצדיק זאת, והאם היא מדעית? צפו בפרק 3 מתוך הסרט התיעודי "ה- DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא ←

תולדות האבחון הפסיכיאטרי

כיצד ומדוע נוצר ה-DSM? כיצד מתווספות אליו הפרעות חדשות? מדוע הומוסקסואליות נכללה ב-DSM, ומאוחר יותרת הוסרה ממנו? צפה בפרק 2 מתוך הסרט התיעודי "ה- DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא ←

המדריך לאבחון וסטטיסטיקה (DSM): ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה

מה נותן לפסיכיאטרים את הכוח לכפות סימום פסיכיאטרי, לקחת לך את הילדים, ואפילו לקחת ממך את החירויות האישיות היקרות לך מכול? צפה בסרט התיעודי "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש (DSM): ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה" למאמר המלא ←

מחלות נפש: האם הן מחלות של המוח?

האם "מחלות נפש" דומות למחלות גופניות רגילות? האם ניתן לאבחן מחלות נפש באופן גופני? למאמר המלא ←

אישה – האם יש לך וגינסמוס? האם יש לך הפרעת אישיות ראוותנית?

כיווץ יתר של הנרתיק ביחסי מין הגורם לכאב, מסיבה רפואית לא ידועה היא הפרעת נפש הנקראת וגינסמוס. ב- DSM-IV מספרה הוא…..306.51. למאמר המלא ←

אבי 'הפרעת קשב' אומר: "הפרעת קשב היא מחלה מומצאת"

הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, האב המדעי של הפרעת קשב ADHD, אמר בראיון האחרון לפני מותו: "הפרעת קשב היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת" למאמר המלא ←

פסיכיאטריה היא לא מדע ולא רפואה"

צפו בדברי ד"ר תומאס סזאס, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה ומייסד שותף של וועדת האזרחים לזכויות אדם. למאמר המלא ←

שיווק הטירוף: האם כולנו חולי נפש?

לא ניתן להתכחש לעובדה שכל אחד יכול לסבול מבעיות פסיכולוגיות ורגשיות, וממצוקה נפשית חמורה. אך האם זה אומר שכולנו חולי נפש? צפה במבוא לסרט התיעודי "שיווק הטירוף". למאמר המלא ←

הפרעת אישיות גבולית: היכן עובר הגבול?

הפרעת אישיות גבולית הינה הפרעה המוגדרת בספר ההפרעות הפסיכיאטריות – "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש" (DSM). נשאלת השאלה: היכן עובר הגבול בין "אדם שפוי" לבין אדם בעל "הפרעת אישיות גבולית"? האם ניתן להצביע במדויק על גבול זה? למאמר המלא ←

חרדה פוסט טראומה: טיפול תרופתי לא מועיל, טיפול נפשי כן

מחקר חדש בראשותו של ד"ר אריה שלו מ"הדסה" מגלה כי ציפרלקס, תרופה נפוצה נגד דיכאון וחרדה, אינה מועילה לטיפול בחרדה פוסט טראומה. אולם טיפול נפשי (לא תרופתי) כן מועיל. למאמר המלא ←

פסיכיאטריה: כיצד נולדות הפרעות פסיכיאטריות חדשות

פרק מתוך הסרט התיעודי "פסיכיאטריה – תעשיית המוות", המתאר כיצד מומצאות מחלות נפש חדשות – ללא כל תוקף מדעי. למאמר המלא ←

פרופסור לפסיכיאטריה: הפרעות פסיכיאטריות אינן מחלות!

ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, על הפרעת קשב וריכוז וה"מחלות" הפסיכיאטריות האחרות: "התנהגות או התנהגות רעה אינן מחלות ולא ייתכן שתהיינה מחלות. התנהגות אינה ביטוי של מחלה."למאמר המלא ←

פסיכיאטריה: האם הפרעות פסיכיאטריות הן מחלות?

פסיכיאטריה מצרפת יחדיו קבוצות סימפטומים של קשיים רגשיים וקוראת להן "מחלות נפש". אך האמנם אלו מחלות? האם ההפרעות הפסיכיאטריות מוכחות מבחינה רפואית ומדעית בתור מחלות? מהם ההבדלים בין "מחלות" נפש למחלות גופניות המוכרות לרפואה? למאמר המלא ←

סכיזופרניה – מחלה פסיכיאטרית לשם רווח

סכיזופרניה אינה מחלה מכיוון שאין לה ביטויים גופניים לא נורמליים. החולים הראשונים שאובחנו כסכיזופרנים נמצאו מאוחר יותר כסובלים מווירוס אשר גרם לדלקת במוח, וגרם להתנהגות משונה. למאמר המלא ←

אנושיות – טבע האדם או מחלת נפש?

פסיכיאטרים רואים בשלבי החיים של האדם, מילדות ועד זקנה, את גלגוליה השונים של מחלת נפש קשה ומסוכנת – אנושיות. וזאת מבלי שיש בידם ולו בדיקה רפואית אחת להוכחת טענותיהם. למאמר המלא ←

הפרעת התרסה התנגדות: האם חשיבה חופשית היא מחלת נפש?

האם חוסר צייתנות וחשיבה חופשית הן מחלות נפש? על פי הנספח האחרון של ה-DSM-IV (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש) התשובה היא חיובית. בנספח זה תמצאו הפרעה חדשה בשם 'הפרעת התרסה והתנגדות' למאמר המלא ←

דיכאון אחרי לידה – הונאה פסיכיאטרית

לא קיימת כל בדיקה גופנית היכולה להראות באופן אובייקטיבי שאישה סובלת מ"דיכאון אחרי לידה". זאת בניגוד למחלות רפואיות, אשר את קיומן ניתן להוכיח באמצעות בדיקת מעבדה כגון בדיקת דם, צילום רנטגן וכדומה. אבחון של דיכאון אחרי לידה הינו אבחון סובייקטיבי נטו. למאמר המלא ←

יצרנית ריספרדל והפסיכיאטר בידרמן חשודים בהטיית תוצאות מחקר כדי לקדם הפרעה דו קוטבית אצל ילדים

יצרנית ריספרדל והפסיכיאטר ג'וזף בידרמן חשודים בהטיית תוצאות מחקר כדי לקדם "הפרעה דו קוטבית" אצל ילדים. למאמר המלא ←

תסמונת קדם וסתית – האם זו הפרעה פסיכיאטרית?

תסמונת קדם וסתית מטרידה כ- 40% מהנשים. זהו פלח שוק עצום, ולאחרונה גורמים חדשים מבקשים נתח ממנו – פסיכיאטריה ויצרני תרופות נגד דיכאון. אך האומנם מדובר בהפרעה פסיכיאטרית? למאמר המלא ←

הפרעת חרדה חברתית – מדוע תכונות אנושיות מתויגות כמחלה

סימפטומים של הפרעת חרדה חברתית כוללים רגשות אנושיים כגון בושה, חוסר בטחון, מבוכה וכדומה. כולנו חווים רגשות כאלו. אז מדוע פסיכיאטרים החליטו להתייחס אליהן כאל הפרעה הדורשת טיפול תרופתי?למאמר המלא ←

ההבדל בין הפרעה נפשית למחלה רפואית

סרטון קצר הממחיש את ההבדל המהותי בין מחלה רפואית לבין הפרעה פסיכיאטרית – הפסיכיאטרים יעשו הכל כדי להסתיר את ההבדלים וימשיכו להשלות את הציבור שהם רופאים לכל דבר. למאמר המלא ←

כולנו מופרעים: הצצה אל תעשייה שיוצאת מדעתה

המרירות היא מחלת נפש, טוענים פסיכיאטרים אמריקאים, ומעוררים דיון סוער על גבולות הנורמליות. למה הפסיכיאטרים המשפיעים בעולם מתעקשים להגדיר התנהגויות טבעיות כהפרעות נפשיות, וכמה כסף מרוויחות מזה חברות התרופות? הצצה אל תעשייה שיוצאת מדעתה. [זהו מאמר שפורסם בעיתון "כלכליסט" על בסיס תחקיר עצמאי] למאמר המלא ←

ד"ר ג'פרי שיילר: האבסורד בתאוריית מחלות הנפש

ד"ר ג'פרי שיילר, פסיכולוג ופרופסור, זוכה פרס זכויות האדם של CCHR הבינלאומית, בנאום מרתק בו הוא חושף את האבסורד שבתאוריית מחלות הנפש. למאמר המלא ←

חוסר איזון כימי במוח – עובדה או הונאה?

פסיכיאטר מסביר: הרעיון שלאנשים יש חוסר איזון כימי במוח, מקורו בתעמולת יחסי ציבור של חברות התרופות. אנחנו לא יכולים למדוד את הרכבו הכימי של המוח האנושי. אין לנו שום דרך להוכיח שקיים חוסר איזון ביוכימי… אנשים צריכים להתחיל להתמודד עם החיים שלהם. ואנחנו מונעים מהם את זה כאשר אנו מעמידים פנים שיש דבר כזה שנקרא חוסר איזון ביוכימי. למאמר המלא ←

הפרעת אכילה – זהירות מטיפול פסיכיאטרי!

אם הפרעת אכילה מטרידה אותך או אדם היקר לך, ייתכן כי הטיפול המוצע הינו טיפול פסיכיאטרי. עליך לקרוא מאמר זה על מנת להבין מהן הסכנות הטמונות בטיפול פסיכיאטרי בהפרעות אכילה, מהן זכויותיך בנידון, ומהן מקצת מהאלטרנטיבות הקיימות. למאמר המלא ←

ה-DSM: ספר האבחון הפסיכיאטרי – חיבור גדול אך בידיוני!

הפסיכיאטריה ראתה צורך להמציא ספר מחלות משלה, כי לפתולוגיה אין שום קשר לזה. הספר נקרא "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש" – DSM. הספר הוא התנ"ך האבחוני של הפסכיאטריה להפרעות נפש. ה-DSM הינו חיבור גדול – אך בידיוני! למאמר המלא ←

האם הפרעות פסיכיאטריות הן מחלות?

פסיכיאטריה מתיימרת להיות פוסק בלעדי בנושא בריאות הנפש ו"מחלות" של המוח. אך האם הפרעות פסיכיאטריות הן אכן מחלות? למאמר המלא ←

ADHD – הפרעה פסיכיאטרית מומצאת

הפסיכיאטרים מגדירים ADHD על פי ההתנהגות בלבד. אין שום בדיקת מעבדה שיכולה לאשר או להכחיש את קיומה של ההפרעה. תסמיני ADHD, הפרעות התנהגות או הפרעות למידה הם כה רבים, שכמעט כל הילדים, ואפילו המבוגרים, מתאימים לקריטריונים שלה. למאמר המלא ←


כדאי גם לעיין בספר: לא נורמלים, מאת הפסיכיאטר אלן פרנסיס, להלן סקירה של חדשות המדע:

לא נורמלייםלא נורמליים – אלן פרנסיס (הוצאת ספרי עליית הגג)

 

הספר "לא נורמליים" של אלן פרנסיס הוא ספר מצויין אשר מתאר את האינפלציה האבחונית בתחום הפסיכיאטריה המתרחשת בשנים האחרונות בעולמנו. אינפלציה זו מובילה לכך שאנשים יתויגו בכל מיני תסמונות והגדרות פסיכיאטריות, זאת גם כאשר התסמינים שלהם אינם מצדיקים זאת. תיוג זה, מעבר לנזק שהוא גורם, מוביל לנתינת תרופות מיותרות.

הסיבות לאינפלציה זו הינן, לטענתו, ההגדרות הרחבות שנתן ה-DSM השלישי, ואלו שבאו אחריו, לתסמונות פסיכיאטריות – הגדרות שחברות התרופות שמחו לאמץ ואז להשתמש בהן כמנוף שיווקי על מטופלים ורופאים. הגדרות אלו גרמו לכך שהרבה יותר ילדים הוגדרו כאוטיסטים (למשל בעקבות שיוך אספרגר להגדרת האוטיזם) והרבה יותר ילדים ומבוגרים הוגדרו כבעלי הפרעות קשב וריכוז, בעלי הפרעה דו-קוטבית, דיכאון ועוד.

לטענת פרנסיס רוב התסמינים הללו אינם מצדיקים תיוגים שכאלו וכאשר מאבחנים אותם שלא כהלכה ורושמים תרופות, אז קשה יותר להירפא מהם בהמשך. במצבים הללו, לדעתו התרופות בתחום זה הינן תחליף שגוי לפתרונות אחרים, כדוגמת פסיכותרפיה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, מנוחה, קשרים חברתיים וניסיונות אחרים להגיע אל פתרון הבעיות

הספר כתוב בצורה מצוינת, הקריאה זורמת ולדעתי הוא מציג טיעונים שברובם נכונים ואמיתיים, במיוחד כאשר הם יוצאים מפסיכיאטר בכיר בתחומו, אשר הוביל בעצמו את כתיבתו של ה-DSM הרביעי.


ספר נוסף הוא 'מדע רע' מאת בן גולדייקר, להלן הסקירה של גלובס:

רב-מכר מגדיר מחקרים מדעיים כשטויות

יש קשר בין חיסונים לאוטיזם? מיץ רימונים מונע סרטן? דיקור סיני פותר בעיות בגב? ד"ר בן גולדייקר, רופא ועיתונאי מדעי בכיר, רוצה להוכיח שמדובר בשטויות. בספר חדש הוא מפריך מחקרים רבים שמתפרסמים בתקשורת, ויוצא בכתב אישום חריף נגד המערכת הרפואית, חברות התרופות, חוקרים באקדמיה ועיתונאים שטחיים.

גם אחרי 15 שנים של כתיבה מושחזת, משעשעת ולעתים מרושעת – שמפרקת לגורמים את תקפותם של מחקרים שמפארים שערים אחוריים בעיתונים ועמודי בית באינטרנט – לא נראה שד"ר בן גולדייקר איבד משהו מן הלהט. גולדייקר, 41, רופא בהכשרתו, סופר ובעל הטור "מדע רע" ב"גרדיאן", עדיין מתעצבן מכותרות כמו "מחקר: תפריט ים תיכוני מפחית את הסיכוי להתקף לב", או: "אנשים שמטיילים משפרים את חיי המין ומרזים יותר". אפשר לשמוע את הכעס מבעד לדיבור המהיר, המספרים שהוא יורה בקצב מסחרר והמילים הבוטות כלפי המחקרים הכמו-רפואיים שנגדם הוא יוצא.יכול להיות שהנחרצות הזו נחוצה ברמה השיווקית, וזה גם עובד – ספרו "מדע רע" שתורגם לאחרונה לעברית (הוצאת ספרי עליית גג – ידיעות ספרים) מכר בבריטניה יותר מחצי מיליון עותקים ותורגם ל-25 שפות. אבל יש עוד משהו שגורם לגולדייקר להיות כל-כך תקיף: בניגוד לפסאודו-מחקרים שנגדם הוא יוצא, הוא מבסס את דבריו על עובדות."זה הרתיח אותי כמו שזה היה מרתיח כל רופא שמבין קצת במדע", אומר גולדייקר בראיון טלפוני ל-G. "ראיתי כל-כך הרבה סיפורים שהיו מטופשים בצורה יוצאת דופן ומוטעים. כעסתי כפי שאני מניח שכל מדען אחר היה כועס, אבל החלטתי גם לעשות משהו לגבי זה – והתחלתי לחקור ולחשוף את השטויות שפורסמו במסווה של מחקרים."המטרה הראשונית לא הייתה רק להפריך מחקרים, אלא להביא את המנגנון שמאחורי פרסומים כאלה. מה שרציתי להראות הוא איך מסיקים מסקנות מוטעות ברמה מגוחכת, כדי לגרום לאנשים לדבר על האופן שבו צריך לחקור אם משהו טוב לנו או רע לנו. כולנו יודעים הרי שסטטיסטיקה זה משהו שאנשים שונים, פוליטיקאים למשל, עושים בו שימוש שגרתי על מנת להונות אותנו, ויש משהו מעניין בגילוי כל הדרכים השונות שבהן אנשים יכולים לרמות אותך. מבחינתי, זה היה סוג של משחק חתול-עכבר מהנה מאוד".בין השנים 2003 ל-2011, גולדייקר כתב טורים שבועיים ב"גרדיאן" שמפריכים מחקרים גרועים. מאוחר יותר הם קובצו לשני ספרים (השלישי בדרך). למרות העיסוק בנושאים מורכבים – על אחת כמה וכמה כפי שמצופה ממי שיוצא נגד כתיבה שטחית – הטקסטים של גולדייקר נגישים מאוד ומזכירים במידה רבה את כתיבתו של מפריך מיתוסים מקצועי אחר, הביולוג האבולוציוני (והאתיאיסט האדוק) ריצ'רד דוקינס. בראיון ל-G, גולדייקר מדבר יחסית בדיפלומטיות על הטורים שלו – "'מדע רע' הוא ספר על אודות שיטות מחקר וסטטיסטיקה בתחום הרפואה, במסווה של ספרות פופולרית", הוא מסביר – אולם כמו דוקינס, נראה שגם הוא שואב הנאה לא מעטה מריב טוב, או לפחות מוויכוח שמגיע לטונים גבוהים.

המחקר הופרך, הנזק נשאר

גולדקייר נולד בלונדון להורים ממוצא אוסטרלי: אביו היה פרופסור לבריאות הציבור באוניברסיטת אוקספורד ואמו הייתה מוזיקאית. גולדקייר הלך בעקבות אביו ולמד רפואה באוקספורד. גם היום הוא משמש כעמית מחקר ב"מרכז לרפואה מבוססת הוכחות (CEBM) באוניברסיטה.

נקודת המפנה שהפכה אותו מרופא-חוקר לצלבן מדעי הייתה פרסום המחקר הידוע לשמצה על הקשר בין חיסונים לאוטיזם לפני 18 שנים. זאת הייתה נקודת שפל לא רק בעולם העיתונות המדעית, אלא גם במחקר הרפואי: רופא-חוקר בריטי בשם אנדרו ווייקפילד פרסם בכתב העת היוקרתי The Lancet ("האזמל") מחקר שהראה קשר בין החיסון המשולש (חצבת, חזרת, אדמת) לבין עלייה בשיעור האוטיזם בקרב ילדים.

התגובה הראשונה לפרסום הזה הייתה פאניקה המונית: בכל זאת, מחקר עם מסקנות כל-כך מחרידות, הנוגעות לכל הורה, ועוד בכתב עת מדעי בן קרוב ל-200 שנים, שנחשב לאחד החשובים בעולם (אפשר לראות במחקר הזה גם את הולדתה של התנועה האנטי-חיסונית, שהפכה לגיטימית בקרב לא מעט הורים).

אבל מהר מאוד החלו להישאל שאלות, ומחקרים חדשים בדקו את המסקנות. הדרך להפרכה המוחלטת הייתה ארוכה, אולם בסופה משך כתב העת את המחקר, כולל התנצלות מביכה, ו-ווייקפילד הפך מוקד לגינויים ולהאשמות על מחקר מוטה, סיכון ילדים וניגודי עניינים.

על אף שהופרך המחקר מכול וכול, שיטוט קצר באינטרנט מעלה שגם כיום הטענות המוטעות עדיין מכות שורשים בקרב רבים. רק לאחרונה יצא סרט דוקומנטרי בבימויו של ווייקפילד עצמו תחת הכותרת Vaxxed (וכותרת המשנה המאוד לא מעודנת: "מטיוח לקטסטרופה"), שבו הוא טוען שהמחקרים שהפריכו את המסקנות שלו נגועים בשחיתות. הסרט, אגב, הוצא לאחרונה מפסטיבל טרייבקה בעקבות מחאה של מדענים ושל יוצרים דוקומנטריים.

"היו לא מעט סיפורים שהטרידו אותי, למשל כל הפרסומים המטומטמים האלה שמחלקים את כל סוגי המזון בעולם לכאלה שגורמים לסרטן או מונעים אותו", גולדייקר משחזר, "אבל מה שבאמת הטריף אותי היה ההונאה הזו של הקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם. זה מחקר שהתקבל בכזאת התלהבות על-ידי עיתונאים בבריטניה, עד כדי כך שהפך לסיפור הדומיננטי ביותר בתחום הבריאות באותה שנה.

"זאת לא רק העובדה שהמחקר הזה היה מוטעה ברמות, אלא שאני ראיתי בכל הסיפור הזה אובדן גדול של הזדמנות לעשות משהו מועיל. למה? משום שבעוד שהעיתונאים סיקרו עד זרא את האין-סיפור הזה, שהיו בו עדויות חלשות בצורה שלא תתואר על הנזק לכאורה שגורם טיפול חשוב ומציל חיים, הם גם העניקו לעצמם מחמאות על כך שהם עיתונאי מדע שמנהלים מסע צלב של עיתונות חוקרת. וכל זה במקום לסקר דברים הרבה יותר חשובים – למשל, עד כמה גרוע התכנון של מחקרים קליניים בימינו ואיך תוצאות לא מחמיאות מוסתרות מעיני הציבור באופן שגרתי.

"אז במקום לכתוב על הכשלים הטכניים הללו שיש להם חשיבות אדירה, הם בחרו להביא תיאוריית קונספירציה על כך שחברות תרופות מסתירות מידע בנוגע לחיסונים, ושהן עושות את זה בשיתוף פעולה עם משרדי בריאות במדינות בכל רחבי העולם (לפני כשנתיים, אגב, הפיק צ'אנל 4 הבריטי את סדרת המתח "אוטופיה", שבבסיסה קונספירציה כזו, ש' ס'). זה היה ילדותי ואני הרגשתי שהמון עיתונאים שסיקרו את תחומי הבריאות והמדע, ממש עשו את עצמם כאילו הם כותבים דברים חשובים, בעוד שלמעשה הם הזניחו לגמרי את הסיפורים האמיתיים".

בין עובדות לאמונות

ההשוואה לריצ'רד דוקינס באה לידי ביטוי לא רק בחריפות של גולדייקר, אלא גם בבוז הניכר בדבריו – בוז מנומק היטב, יש לומר – כלפי הרפואה ההומיאופתית, באותו אופן שדוקינס מדבר על הדת. זה משהו שעלול להביא על גולדייקר לא מעט ביקורת. עם כל הכבוד למדע, ישנם לא מעט אנשים שמצאו מזור דווקא בשיטות האלה, שיעילותם לא הוכחה מדעית, שלא לומר, הופרכה לחלוטין. ולראיה, אין שום דעיכה בפופולריות של טיפולים כאלה, ולמעשה, המגמה היא הפוכה.

"אני חושב שזה מראה עד כמה אמונותיהם של אנשים הן משהו שהוא תוצאה של הבחירה האישית שלהם, ושהן מונעות על-ידי השפעות רגשיות ותרבותיות ולא על-ידי עובדות. אני חושב שישנה קבוצה גדולה מאוד של אנשים שמבחינתם אמונה בהומיאופתיה אינה קשורה לעדויות בדבר השאלה הפשוטה אם השיטה אכן עובדת, אלא שזה יותר סוג של מחאה אישית-פוליטית נגד חוויות גרועות שהיו להם או לבני משפחתם עם רופאים. הבעיה היא שזו אכן מחווה פוליטית מבולבלת ואימפוטנטית, ושהיא עשויה לגרום להם לבעיות אמיתיות, כי הם יסתמכו על שטויות במקום לקבל טיפול רפואי אמיתי. זה כמובן מעורר הרהורים לגבי המקום התרבותי המשונה של רפואה בחיים שלנו.

"עם זאת, יש הרבה אנשים שמושפעים מאיזה הלך רוח תרבותי ואני חושב שאלה אנשים שאפשר לדבר איתם ושהם פתוחים ללמוד ובסופו של דבר להבין כיצד הונו אותם. אני לא מפורסם בבריטניה, אבל מכרתי כחצי מיליון עותקים של 'מדע רע', כך שאולי יש לי איזו השפעה, ואני רואה שעם השנים אני כן מצליח קצת לשנות את דעתם של אנשים.אני חושב שאנחנו במסלול לשקיפות גדולה יותר ברפואה, אבל זה עדיין מאבק".

איך נראות התגובות מגיבים כלפיך כשאתה מפריך מחקר מסוים?

 

האקדמיה לא פחות גרועה

הומיאופתיה וניו-אייג' הם כסף קטן מבחינתו של גולדקייר. "אני מעניק שוויון הזדמנויות מלא בהפרכות שלי", הוא ממהר להדגיש. "אני לא רק מפריך טענות של עיתונאים ושל רופאים בעלי שם מפוקפק, אלא גם בודק מחקרים שנעשו באקדמיה ובחברות התרופות הגדולות.

"אני חושב ששתיים מהסיבות המשמעותיות ביותר לכך שרבים בציבור מתייחסים בפחד ובציניות לרפואה, הן התנהגות בעייתית של חברות התרופות הגדולות, וכמובן, רשלנות בכל התחום שאני קורא לו 'רפואה מבוססת הוכחות'. המצב באקדמיה, אגב, לא יותר טוב, בעיקר בהיבט של מניעת ידע על-אודות מחקרים שלא הניבו את התוצאות הרצויות.

הרעות החולות הללו פשטו בכל מקצוע הרפואה: רופאים, חוקרים מהאקדמיה, רגולטורים, מטופלים ועיתונאים אפשרו ליצור מצב שבו ניסויים קליניים יניבו תוצאות מוטעות פשוט כיוון שהם מתוכננים גרוע. בנוסף, אפשרנו להמון שאלות מחקר לצוף באוויר בלי שהן יקבלו מענה.

"יש בעיות בכל האקו-סיסטמה של הרפואה מבוססת הוכחות, וחמור מכך: כשאנשים מתחילים להיות ציניים לגביה, זה בסופו של דבר משהו שאני לגמרי יכול להבין. זו תגובה אינטואיטיבית-רגשית הגיונית לכך שמשהו רקוב בעולם הרפואה. עם זאת, באותו זמן קשה לי לסלוח לעיתונאים שנכשלים בחובתם לכתוב על כל הבעיות הטכניות הללו שגורמות לבעיות ובמקום זה כותבים כתבות מטופשות ופלקטיות. אני לא חושב שזה עוזר".

אחרי כתב האישום החמור הזה, נזרקת לחלל האוויר מילת ה-R, רגולציה. האם קפדנות רגולטורית היא הפתרון האפשרי היחידי במצב העניינים הנוכחי? גולדייקר סבור שכן.

"אני חושב שאנחנו חייבים רגולציה קפדנית ברמה הבינלאומית כדי לוודא שאנשים ילכו לכלא במקרה שהם מסתירים מידע או מזייפים תוצאות. בבריטניה הרי אין שום חוק שמכריח חברות תרופות לגלות את כל המידע שנצבר אצלן במהלך המחקר וגם לא באירופה.

"אני חושב שיש חוסר רצון מסוים מצדם של רגולטורים לטפל בבעיות בתחום הזה, ומשום כך המצב הזה נמשך. איך ולמה זה קורה? אני יכול להניח שחברות התרופות מפעילות לחצים מאוד-מאוד כבדים. הבעיה היא שהמצב באקדמיה חמור לא פחות, כך שזה לא כל הסיפור".

מה לגבי הדיווח העיתונאי? היית רוצה יותר פיקוח בכיוון הזה?

"תראה, אני לא חושב שאנחנו רוצים שיהיו חוקים שיימנעו מעיתונאים לכתוב שטויות, אבל אני חושב שאפשר לשאוף לכך שיהיו אנשים שיכתבו על הנושאים הללו ברמה יותר גבוהה. כשאני התחלתי לכתוב לפני כ-15 שנים, לא ממש הייתה לקוראים דרך להרחיב את הידע שלהם אלא אם הם היו הולכים לספרייה. היום, האינטרנט מאפשר להם ללמוד על כל נושא שבעולם ממקורות לא רעים בכלל.

"בנוסף, ישנם עיתונים שהבינו שיש לציבור עניין עצום במדע, וחלקם, למשל הבוסטון גלוב, פתחו מחלקות של עיתונאי מדע שעושות עבודה מצוינת. אני חושב שהעובדה שלאנשים ישנה אפשרות להגיע למידע ברמה גבוהה אם הם רק יחפשו אותו טוב, היא נהדרת, כך שאני כן רואה שינוי לטובה בסופו של דבר. בחמש השנים האחרונות אני גם רואה שינוי מסוים אצל כמה חברות לכיוון של שקיפות".

ראה עוד: האם מחקרי תרופות אמינים?

כדאי גם לקרוא את מאמרו של ד"ר חיים הלפרין: את ראי הנפש אין לצבוע, בו הוא טוען כי האמירה שריבוי השימוש בתרופות פסיכיאטריות באה להעשיר את קופת חברות התרופות, היא הבעיה הקטנה, לטענתו האבחון של מצב נפשי כ'מחלה' שגוי, והשימוש בתרופה  הרבה פעמים רק מחמיר ומקשה את המצב. "רובם המוחלט של רופאי קופת חולים חסר פרספקטיבה פסיכולוגית, ומאמין בתום לב בנפלאות הטיפול התרופתי. רע מאוד למטופלים – רווחי ביותר לחברות התרופות". לסיכום הוא כותב: "ה-NIMH עצמו, בצעד חסר תקדים, הרחיק עצמו השנה מאבחנות ה-DSM-5 כבסיס למתן תקציבים ומלגות והחליט להיסמך במקום זאת על מידע קוגניטיבי, נוירולוגי וגנטי – וזאת למרות שהעומד בראשו כיום, תומאס אינסל, מודה שמידע זה, המסד עליו מושתתת הפסיכיאטריה הביולוגית, "לא נמצא ברשותנו עדיין"(!). רבותיי, הכתובת על הקיר – נותר רק לפעול לשינוי הפרדיגמה, בתוכנו, בינינו ובכלל".

כמו כן, כדאי לראות את תורתו של פרופ' תומאס סאס, למשל דרך הסקירה של ד"ר דפנה כצנלסון כאן, בסיום דבריה היא כותבת: "דוגמאות הללו ממחישות עד כמה חוות הדעת הפסיכיאטריות תלויות אף הן ב"עיני המתבונן". גם אנשי המקצוע עצמם, האמונים על שיטות אבחון "מדעיות" ואובייקטיביות כביכול מפרשים את אותה ההתנהגות באופן שרירותי לפי נטיות לבם. הדיאגנוזה הרפואית היא בסך-הכל דרך אחת מיני רבות לפרש את המציאות. וכאשר אין עליה הסכמה מלאה בין אנשי המקצוע, מותר גם לציבור הרחב לקרוא תגר כלפי המעוז המקודש של רופאים ועורכי הדין העוסקים בפלילים.

הציבור הרחב כבר החכים. הוא אינו "קונה" בכל מחיר בכל מצב את חוות הדעת הפסיכיאטריות למרות הלהט האונגלי שבו מתנפלים עליה עורכי דין ומומחים בתחום בריאות הנפש. ראינו זאת במיוחד בעת האחרונה באותם המקרים בהם מעשה הרצח בוצע בזחיחות הדעת, ללא ייסורי מצפון וללא כל רקע מקדים. היום כולם כבר מבינים שהרבה פעמים חוות הדעת הרפואיות הן "בגדי המלך החדשים". ראה גם במאמר הזה.


פרופ' מאיר ברזיס מהדסה אומר בריאיון לד"ר דורית פרנס מסינטפיק אמריקן (קטע):

"80% מן המחקרים על תרופות ממומנים על ידי חברות התרופות עצמן, ולכן בעצם אין הם בגדר רפואה המבוססת על עדויות, אלא מחקרים שהם כלי שרת בידי בעלי הממון. אפילו מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) אינו מתפקד כגוף עצמאי, מכמה סיבות. האחת, חלק נכבד מתקציבו מתקבל למעשה מחברות התרופות, בצורת תשלומים בעבור שירותים. האחרת, מופעלים על המנהל לחצים פוליטיים לאישור מהיר של תרופות. ולבסוף, ה-FDA נתון ללחצים על ידי המבקשים לאפשר ולעודד יוזמה פרטית, מתוך השקפה שחופש העיסוק פירושו קִדמה. משום כך, ארה"ב חוקקה חוקים רבים המגנים על התעשייה ועל הרכוש האינטלקטואלי שלה, המאפשרים לתעשייה הפרמצבטית לטעון לא פעם שהנתונים שבידיה הם סוד מסחרי. "פתאום הבנתי שאנחנו חיים בעצם בערפל קרב," אומר פרופסור ברזיס ומביא כמה דוגמאות בנוסף לסיפור הטמיפלו…

למעשה, אומר ברזיס, מקור הבעיה עמוק הרבה יותר והוא טמון בממשק שבין המערכת הכלכלית, הממוקדת בעשיית רווחים, לבין האקדמיה המרוששת. אין די תמיכה כלכלית בהשכלה גבוהה ולכן אנשים בורחים לתעשייה, מהלך הטומן בחובו, בנוסף ליתרונות, גם מחיר גבוה המתחיל לצוץ על פני השטח בעשורים האחרונים.

הסתרת נתונים שליליים שהתקבלו ממחקרים היא רק פן אחד של הסיפור. בנוסף, יש לתעשייה הפרמצבטית, כמו לכל תעשייה, טכניקות רבות לייפות נתונים בעזרת להטוטים סטטיסטיים שעליהם היא משלמת לטובי הסטטיסטיקאים. בספר "The Trouble with Medical Journals" מאת ריצר'ד סמית', מתוארות מקצת השיטות האלה…

חברות התרופות אינן פועלות, כמובן, בחלל ריק. גם בתי החולים אימצו את הערכים הסופר-קפיטליסטיים במלואם. כשברזיס שואל מנהלי מוסדות רפואיים על פי מה הם נמדדים, התשובה אחת: לפי ההכנסות ולא לפי איכות הטיפול בחולה. גם היחס שלנו לתרופות ולטיפולים רפואיים השתנה מאוד, וחיינו עוברים תהליך מואץ של מֶדיקַליזציה, כלומר הרחבת היקף התופעות הנחשבות רפואיות וניתנות לטיפול באמצעות תרופות. בכלל זה, אנשים להוטים לקבל את התרופה החדשה ביותר, הנתפסת בתודעתם כמתקדמת ביותר, אף על פי שלרוב אין די נתונים המספקים תימוכין באשר לתועלת ולבטיחות התרופה. כמעט להפך, חלק ניכר מן התרופות החדשות המפותחות כיום מעניקות רווח שולי קטן ביותר, אם בכלל, לעומת תרופות ישנות יותר, והן לעתים מסוכנות יותר פשוט כי לא הצטבר לגביהן די מידע".


עוד מסינטיפיק אמריקן: "האם מחקרי תרופות אמינים?: 

"באמצע שנות ה-90, כשמעבדות ויֶית'-אַיֶירְסְט נאבקן על רישום פטנט לפְּרֵמַרין, כבר היה לינדסיי תומך נלהב של החברה. הוא יצא נגד אישור גרסה גנרית של התרופה, שהייתה עלולה לקצץ במכירות של ויֶית', אף שגרסה גנרית כזאת הייתה מקלה על החולות את הטיפול. הטיעון שלו היה שגרסה גנרית עשויה להיות שונה במקצת מן התרופה המקורית. ייתכן שטיעון זה נכון לגבי תרופות מסוימות, אך עמדתו גם עלתה בקנה אחד עם עמדת החברה. "כל שאנו מבקשים הוא שלא נאשר משהו עכשיו ונתחרט עליו" אחר כך, הוא אמר לסוכנות הידיעות אסוסייטד פרס (AP) ב-1995. יחסי הקרבה בין לינדסיי ובין ויֶית' וחברות תרופות אחרות נמשכו עשרות שנים, לעתים בדרכים חבויות. הוא אפשר לוויֶית' לכתוב לו טיוטות של מאמרים וקיבל עשרות אלפי דולרים מבעלי עניין פרמצבטיים שהיו עשויים להרוויח ממחקריו.

עיקר השערורייה אינו מעשיו של לינדסיי אלא העובדה שהוא אינו יוצא דופן. במרוצת השנים האחרונות מצאה תעשיית התרופות דרכים רבות לתעל סכומי כסף גדולים, שלעתים די בהם כדי לממן את שכר הלימוד האוניברסיטאי של הבן או הבת, לכיסיהם של חוקרים רפואיים עצמאיים שעבודתם קשורה במישרין או בעקיפין לתרופות שהחברות האלה מייצרות ומשווקות. הבעיה אינה טמונה רק בחברות התרופות ובחוקרים אלא במערכת כולה: המוסדות המעניקים תקציבי מחקר, מעבדות המחקר, כתבי העת המדעיים, האגודות המקצועיות וכן הלאה. אין גוף המספק מערכות של איזון ובלמים החיוניות למניעת ניגוד אינטרסים. במקום זאת הארגונים מטילים את האחריות זה על זה ומאפשרים לחוקרים ולחברות התרופות לגלות בקלות רבה פרצות באכיפה ואחר כך לעטוף את מעשיהם במעטה סודיות.

"אין מגזר אחד של הרפואה האקדמית, המחקר האקדמי או החינוך הרפואי שבו הקשרים עם התעשייה אינם נפוצים," אומר הסוציולוג אריק קמפבל, פרופסור לרפואה בבית הספר לרפואה בהרווארד. אך לא כל הקשרים האלה שליליים. ככלות הכול, בלי עזרה של תעשיית התרופות, חוקרים רפואיים לא היו מסוגלים לתרגם את רעיונותיהם לתרופות חדשות. אבל בה בעת, טוען קמפבל, מקצת הקשרים מנצלים את המדענים כדי למכור תרופות במקום לייצר ידע חדש.

הקשרים בין חוקרים לחברות תרופות לובשים צורות רבות. למשל, משרדי קידום הרצאות: יצרן תרופות משלם לחוקר כדי שייסע להרצאות ברחבי המדינה, לעתים קרובות במחלקה ראשונה, והחוקר נושא מפעם לפעם נאום שכתבה החברה ומציג שקופיות שהכינה. יש כותבי צללים: יצרן התרופות דואג לכתיבת המאמר ומשלם למדען או למדענית (המחברים "האורחים") כדי ששמם יופיע במאמר וכדי שיגישו את המאמר לכתב עת מדעי. ויש גם ייעוץ: חברה שוכרת חוקרים כדי שייעצו לה. החוקרים "סבורים שהחברות מעוניינות בכישורי החשיבה שלהם, אך למעשה הן מעוניינות במותג," אומרת מרשה אנג'ל, עורכת ראשית לשעבר של כתב העת לרפואה של ניו אינגלנד. "קניית חוקר אקדמי בכיר ומכובד, מסוג האנשים שנושאים דברים בכנסים, כותבים ספרי לימוד וכותבים מאמרים מדעיים שקולה ל-100,000 אנשי מכירות."

כתבי עת מדעיים זרועים מחקרים המדגימים כיצד כספי תעשיית התרופות חותרים בחלקלקות תחת האובייקטיביות המדעית. מחקר מ-2009 שהתפרסם בכתב העת Cancer הראה שעל פי המדווח במאמרים המדעיים, נבדקים שהשתתפו במחקרים שעורכיהם לוקים בניגוד אינטרסים שורדים בחיים בדרך כלשהי זמן רב יותר מנבדקים במחקרים של חוקרים נקיי כפיים. מחקר שהתפרסם ב-1998 בכתב העת לרפואה של ניו אינגלנד מצא "מתאם חזק" בין מסקנות החוקרים על בטיחותן של תרופות מקבוצת חוסמי תעלות סידן, המשמשת להורדת לחץ דם, ובין הקשרים הפיננסיים שלהם עם החברות המייצרות את התרופות.

ואין זו בעיה אקדמית בלבד. תרופות מאושרות או נדחות על בסיס מחקר עצמאי לכאורה. כשתרופה אינה פועלת כמובטח ומורדת מן המדפים או מתויגת כמסוכנת, לרוב אפשר לאתר עקבות של מחקרים מוטים והזרמת כסף למדענים. לדוגמה, לפני יותר מעשר שנים, החלו מטופלים לתבוע את ויֶית' לאחר שתרופת אסטרוגן אחרת, פְּרֶמְפְּרוֹ (שנמכרה בארץ בשם פרמריל פלוס), נקשרה לעלייה בסיכון לסרטן השד, לשבץ ולמחלות אחרות. במשפט שהתנהל היו הסדרי כתיבת הצללים והמחברים האורחים של ויֶית' לחלק עיקרי של התיק. גם כשהגיע תורו של משכך הכאבים וַיוקס של חברת מֶרְק (שנקשר להתקפי לב ולשבץ), צצו תשלומים של תעשיית התרופות. למשל, במחקר שנערך על וַיוקס נראה כי חוקרים אקדמאים הצטרפו לפרויקט שמימנה מרק לאחר שהחברה כבר ניתחה את כל הנתונים. לפי מחקר שנערך ב-2010 והתפרסם בכתב העת הבריטי לרפואה, התברר ש-87% מן החוקרים שהביעו "דעות אוהדות" כלפי אָוָונְדיה, תרופה של גלקסו-סמית'-קליין לסוכרת, על אף עדויות שהיא עלולה להעלות את הסיכון להתקפי לב, היו קשורים בקשרים כספיים ליצרנית התרופה. וכשוועדה של מנהל המזון והתרופות האמריקני התלבטה אם למשוך את אָוָונְדיה מן המדפים בגלל הקשר להתקפי לב, התברר שגם חברי הוועדה קיבלו כסף מחברות התרופות".

וראה עוד: הטיית פרסום.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות