האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

עוד על השיטה המוסרית של התורה

צוות האתר

צוות האתר

שיתוף ב print
הדפס מאמר

בספרות פופולארית, פוגשים אנו הרבה פעמים במסגרת הדיון על הדת, פרק המוקדש למוסריות של הדת. בפרקים האלו אנחנו מוצאים כמעט תמיד אותם משפטים, המזכירים את השמדת עמלק, ועוד כמה נקודות דומות. לעומת זאת מוצאים אנו חיבורים ומאמרים המסבירים את המהפכה הגדולה שחוללה התורה בשדה המוסר. (ראה למשל המאמר האחרון של מאור עובדיה, ומה שלונקק שם).

אמנם, התורה היא נצחית, היא אמורה להיות מורה דרך ומגדלור מוסרי גם בימינו, היא חכמתינו ובינתינו לעיני העמים. לא רק בזכות מהפכה שהתחוללה לפני 3000 שנה. התורה מציגה דרך מוסרית רלבנטית בימינו, מול דרכים אחרות שאינן מוסריות.

בחברה המערבית משקיעים הרבה בלדבר על ערכים, וגם בעשיה שהיא סוג של דיבור מתמשך. אבל הדיבור הזה מורכב מפער עצום, מניתוק בין מחשבות למעשים. צורת החשיבה המערבית, המיטה אסונות נוראים על העולם, אבל הפער והניתוק מכסים ומסתירים את האמת הלא נעימה.

האדם המערבי מרגיש מוסרי כאשר הוא מדבר נגד רוע, למשל כאשר הוא מוקיע ומגנה את 'מדינת האפרטהייד' הישראלית, כאשר הוא מקדם חרמות עליה. אבל לאותו אדם לא אכפת בכלל מה שקורה בסין, מדינה של יותר ממליארד בני אדם, שרעיון עוועים מערבי – קומוניזם – השתלט עליה באכזריות חימה, ועד היום רודה בתושביה בצורות אכזריות ולא אנושיות. המערב משתף פעולה ולא מצייץ נגד כל הרוע הזה. בדיוק כמו ההערצה לצ'ה גוארה, שיתוף הפעולה עם משטרים רודניים אחרים, לאיפה נעלמו הערכים והמוסר? הם אינם אלא הצגה, כל הכלכלה המערבית בנויה על ניצול של המזרח. היכולת שלנו לקנות מוצרים בזול, בנויה על כך שהילדים במזרח שעובדים בשרשרת 24 שעות, מקבלים רק פרוטות בודדות אם בכלל. זה לא מפריע לכלכלה המערבית, מפריע לה רק הטקסט של השמדת עמלק.

אבל זה גופא מה שמלמדת התורה, איך להתייחס לרוע צרוף. מבחינת התרבות המערבית, יש בעיה רצינית עם כל אירוע שגורם לרעש ולכלוך, ולכן לא טוב להשמיד את עמלק. מבחינת ערכי התורה טוב להשמיד את עמלק, כי הוא מפיץ תרבות רשע ותועבה. זה לא שבפועל הישראלים עסקו כל היום בהשמדת עמלקים, להיפך הם התחמקו מכך שוב ושוב, מי שסיים את מציאותו של עמלק היה דוקא סנחריב האשורי. אבל כסמל וכרעיון, היהדות דוגלת במכה קשה על הרוע, שלא כבתרבות הצבועה של המערב, שבסה"כ משתמשת בסיסמאות מוסריות לקדם שנאת ישראל ואנטישמיות.

בחברה המערבית מדברים על סובלנות והכלה, אבל בפועל פירוק מוסד המשפחה הוא פגיעה ערכית קשה באנושות. הוא מביא סבל אובדן וכליה על תרבות שלמה שאין לה שום עתיד בצורה שכזו.

לכן, יש כאן מלחמה ערכית ומוסרית, של שתי מערכות ערכים בעלי גישות שונות מאד, מוסר התורה מול המוסר המערבי.

התרבות המערבית בת זמננו, מתמקדת בהשתוללויות שנאה סביב דברים חסרי משמעות, ומזניחה את השאלות הערכית המרכזיות והמהותיות.

בזה הם עסוקים:

ב20 לדצמבר 2013, אשה בשם ג'סטין סאקו טסה מניו יורק לאפריקה, בזמן ההמתנה המשעממת לטיסה, היא כתבה בחשבון הטוויטר שלה:  "אני טסה לאפריקה, מקווה שלא אדבק באיידס, סתם צוחקת אני לבנה" , עלתה לטיסה ונרדמה.

בזמן שהגברת עם הבדיחה נמנמה, מאן דהוא עם 50,000 עוקבים שיתף את הפוסט שלה, ומלחמת תרבות פרצה. כמות הקללות והנאצות והגידופים הרעידה את המסכים, איחולי אונס, הידבקות באיידס, ועוד, היו רק ההתחלה. בעיצומו של מסע הצלב נגדה, נפתח האשטג 'לפטר את ג'סטין', עשרות אלפי אנשים שיתפו, קשקשו, צייצו, מה שהביא כמובן לפיטוריה. כל זה קרה כמעט לפני שהתעוררה מהשינה במטוס…  באותו חודש החיפוש 'ג'סטין סאקו', צבר 102 מליון חיפושים בגוגל!

סביר שאף אחד מכל ה'מוסריים' שבחשו בפרשה, לא ניסה לנתח מבחינה דקדוקית מה באמת היא כתבה שם ולמה היא התכוונה, זה לא משנה, עצם האיזכור של 'לבן' ו'איידס' דיו לעורר את שדי המוסר המדומה מהמארב בו הם מצויים תמיד, ולשחרר את כל השנאה שלהם בהפוך על הפוך.

אלו אנשים שבעים שמשעמם להם, שהדילמה שלהם היא המבורגר או צ'יפס, שלא יעמדו בשום ניסיון מוסרי אמיתי, שכוחם רק בדיבורים.

הנה לדוגמא 'מחקר חדש קובע' מבית האגודה הפסיכואנליטית האמריקאית (תרגום: תוכיפלצת):

'היות אדם לבן הוא מצב ממאיר וטפילי': כתב העת של האגודה הפסיכואנליטית האמריקאית מפרסם מאמר של פסיכואנליטיקאי (ממוצא לבן, ת.פ.) הטוען המוצא הלבן הוא "זללן, חסר שובע, בעל תאבון מעוות – וחשוך מרפא".
ד"ר דונלד מוס פרסם את המאמר שכותרתו "On Having Whiteness" בחודש שעבר בכתב העת של האגודה הפסיכואנליטית האמריקאית. ותקצירו זמין ברשת.

'לבניות (Whiteness במקור) היא מצב יסודי ממאיר, טפילי, שאנשים לבנים נוטים במיוחד ללקות בו' כותב הפסיכואנליטיקאי דר' מוס. 'לבניות טפילית הופכת את תיאבונם של מארחיה לרעבים, חסרי שובע וסוטים. תיאבון מעוות זה מכוון במיוחד אל עמים שאינם לבנים.'

מוס כותב עוד במאמר, בין היתר: "לבניות מבטיחה ומספקת פריבילגיות אך אינה מצליחה לחשוף את התלאות המעוותות שהיא גם מעבירה. ייסורים אלה מעוגנים ביחסים קטומים ומטומאים לשורה עצומה של עמיתינו בני האדם, "האובייקטים" הסובבים אותנו… התיאבון לשליטה הוליד מנגנון תרבותי שלם המשמש את הרציונל וההצדקה שלו (של האדם הלבן, ת.פ.). המנגנון התרבותי הזה, הקאנון המערבי, ישן לפחות כמו השם האירוני "הנאורות" ושניהם חוזים ומגלמים מנגנון תלמי כמו לתיאור החיים על פני כדור הארץ. לובן תופס את מרכז המנגנון הזה, ואילו שאר העולם הלא-לבן סובב סביבו, ומספק למרכז זה את מה שנחוץ כחג אינסופי של פריטים ניתנים לשירות."

האגודה הפסיכואנליטית האמריקאית היא ארגון הגג הגדול ביותר בארה"ב של מטפלים פסיכואנליסטים. האגודה נוסדה בשנת 1911 ומונה נכון לכיום 3,000 חברים, ולה למעלה מ-30 מוסדות הכשרה ברחבי ארה"ב.

פרצופו של 'מדע', פרצופה של 'חברה', ופניה של 'קידמה', שנאת אדם כמוסריות מדומה. ראו גידולים שגידלתם!

והנה לנו מסה 'מוסרית' חדשה מאת מלאני צ'לנגר, 'חוקרת בתחום ההיסטוריה של האנושות והטבע, ובתחום הפילוסופיה של הסביבה', פורסמה בAEON ותורגמה לאלכסון ע"י דפנה לוי, מה שיש לה להגיד הוא, ש: "אנחנו לא כל כך מיוחדים, ולמען האושר שלנו וקיום כדור הארץ, מוטב לנו לקבל את היותנו בעלי חיים".

כיום, המחשבה שלנו השתנתה לאורן של ראיות מדעיות, והיא כוללת את מה שלמדנו במאה האחרונה על אודות הגנטיקה. אנחנו יודעים כעת שאנחנו בעלי חיים, הקשורים לכל שאר החיים על פני כדור הארץ. למדנו גם הרבה על קוגניציה, ובכלל זה על ההבדל המטריד בין אינסטינקטים וכוונה, ועל כך שהגוף כולו לוקח חלק במחשבה ובמעשה. לכן היינו מצפים שהגישות ישתנו, אבל לא כך קרה. אנו עדיין מאמינים שבמובן מהותי כלשהו, בני האדם אינם באמת חיות. אנחנו עדיין נאחזים באפשרות שישנו משהו חוץ-ביולוגי שמושיע אותנו מן הקיום המטריד כאורגניזם הלכוד בבשר

היא מצפה, אותה שוטה מופלגת, שמכיון שהמנגנון הביולוגי שלנו דומה לבעלי חיים, צריכים אנו להאמין כי גם הנפש שלנו היא נפש של בעל חי, נטולת ערכים ומצפון. ובכן, היא יכולה להמשיך לצפות, רוב האנושות לא קונה את ה'זבל הלבן' הזה.

כמובן שהיא מגייסת לעזרתה את ענף הפסבדו מדע פסיכולוגיה אבולוציונית, בקטע ה'משכנע' הבא:

 חוקר באוניב' נורת ווסטארן גילה כי לחץ או נוכחות של איומים, עשויים לגרום לנו להעדיף לראות את ייחודיות בני האדם. הדבר מעורר, כמובן, פרדוקס מעניין, אם אנו רואים בהיותנו בעלי חיים איום בפני עצמו.

אז יש לנו כאן, גם 'מחקר חדש קובע', גם פסיכולוגיזציה בגרוש שמאיינת את הצד השני, הוא בסך הכל מתגונן אבולוציונית מפני איום. אבל אני – מביעה אמת צרופה.

ואי אפשר בלי קטע הפה בסגנון דרשני-משיחי:

בלי קשר לסיפורי בריאה המספרים לנו שיש לנו תכונות רוחניות, או לבתי המשפט האומרים לנו שאנחנו ״אישיות״ בעלת כבוד עצמי – אנחנו מעדיפים את הנשגבות על פי הגופניות שלנו. בתוך הכינוי ״יוצא דופן״ מתחבא השורש ״צא״ [ובאנגלית exception, שמקורו בלטינית excipere, כלומר להוציא]. תמיד שאפנו להיוושע, רצינו שמישהו ״יוציא״ אותנו ממה שאנחנו לא אוהבים או פוחדים במצב החייתי שלנו. אבל הניסיון להימלט הופך לעוצמתי יותר ככל שהטכנולוגיות שלנו משתכללות ומאפשרות לנו לעצב ולנצל את הביולוגיה.

נניח את מעצבי ה'מוסריות' החלולה הזו.

אל לנו לתת לתועמלנים להסיט את הדיון המוסרי אל שאלות של טקסטים, אותם מוציאים המתפלמסים מהקשרם תוך כדי דיון, כאילו היהודים עסוקים יומם ולילה בלרצוח עמלקים ולסקול הומואים. למעשה אין בכל המקרא כולו שום תיאור של ענישה כל שהיא על הומוסקסואליות, או על חילול שבת. העיסוק בזה הוא טקטיקה של תרבות שעסוקה בסיסמאות אמיתיות, במקום במוסר אמיתי. כשאסד טבח בבני עמו באמצעות נשק כימי, הממשל הפרוגרסיבי בארה"ב לא נקף אצבע, מוסריות לא באמת מעניינת אותו, הוא היה עסוק אז בלהצר את צעדיה של ישראל, מענינות אותו סיסמאות שעוסקות במוסר. אבל לא המוסר עצמו.

המוסר, על פי התורה, מתחיל בפרטים הקטנים, באיך אנשים נוהגים זה בזה, ובאיך בית המשפט נוהג בכל דבר קטן. אין מטרתינו לעסוק בתחלואי מערכת המשפט הישראלית, בהקשר של ההטיה הפוליטית פרוגרסיבית, אלא בעצם מערכת המשפט המערבית, הנסיון להשלטת צדק, מול הגישה של התורה. נראה כאילו מוסר התורה רלבנטי לשור שנגח את הפרה, ולעבד שברח מאדוניו, והכל בהקשר של תקופת הברונזה.

אך לא כך הם פני הדברים, הפרופסור נחום רקובר, בספרו 'סודו של המשפט העברי – צדק מוסר יושר ורחמים' (2019), מנסה להציג את התפיסה של התורה כפי שמתבטאת בתושב"כ ובחז"ל, ומראה שאין התורה רק תפיסה שמרנית המזדהה עם השמרנות האמריקאית, אלא יש לה תפיסת עולם מוסרית יחודית ויוצאת דופן, השונה במפגיע מהתפיסה המערבית הרגילה. (ראו למשל כאן, ריאיון שלו בנושא).

הסוד לפי רקובר, הוא שההגעה אל הצדק, קשורה בשיתוף מידת הרחמים ומידת הדין, ואין זה טקסט קבלי, אלא קוד מוסרי, אותו הוא פורש בספרו כפרשנות לחוקי התורה בתחום המשפטי.

מן המבא:

"נראה שייחודו של המשפט העברי הוא בהכרה שמטרת המשפט אינה להסדיר את מערכת היחסים בין בני אדם בלבד, אלא בהסדרה צודקת של היחסים הללו, הבנויה על יסוד מוסרי ומתחשבת בעובדה שהאדם הוא יצור אלוהי, בעל נפש ונשמה, אדם שנברא בצלם אלוהים. כמו ש'טוב וישר ה", וכן עלינו ללכת בדרכיו של הבורא ולעשות את הטוב והישר. אמרו חכמינו שראה הבורא שלא יוכל העולם להתקיים על מידת הדין בלבד, ושיתף עמה את מידת הרחמים, ואף אנו מצויים לשתף את מידת הרחמים עם מידת הדין. העובדה שנברא האדם בצלם אלוקים מחייבת את בני האדם להתייחס זה לזה יחס ראוי, יחס של אחוה ואהבה, וראוי לאדם לנהוג עם חברו כדרך שהוא ירצה שחברו ינהג עמו".

דמות מעניינת שעסקה בנושא זה, היה שבתאי בן דב, קורות חייו וחלקים גדולים מיצירתו הועלו באתר ייעודי בשם 'משפט התורה', בעבודותיו הוא משווה בצורה שיטתית בין הגישות השונות במשפט בתרבות המערבית, ובין משפט התורה, תחום אחר תחום, במסקנתו הוא אומר:

"המחשבה המשפטית הישראלית היא באמת עמוקה וחריפה לאין ערוך מן המחשבה האירופאית אפילו  בהתפתחותה המתקדמת ביותר". (סולם למלכות ישראל היעודה, כרך ג עמ' 54).

"לא זו בלבד שלעתים קרובות יכול הלומד להשתומם, כיצד זה הצליחו חז"ל להעמיד את המושג המופשט על דיוקו המושלם בלי ניתוח מפורש ועל אף הערבוביה הגמורה בפיזורו של החומר, אלא יתר-על-כן: נמצא לעתים קרובות – ואולי אף בדרך-כלל – כי השיטות הרומניסטיות חוטאות בפזיזות בשטחיות במסקנותיהן האנליטיות והסידוריות, בעוד שהשיטה העברית באמת חותכת את מושגיה תוך מיצוי העניינים ותיאומם ההדדי עד תומם, ועל-פיה ניתן לתקן מה שדימו המשפטנים  האירופיים להבין במסגרת שיטותיהם שלהם", (דיני הקנין, הקדמה לספר א).

מיכאל פואה, הולך בדרכו של שבתאי בן דוב, ואף כתב חיבור מיוחד ומעניין בשם 'בשורת הצדק', אשר ניתן להשיג אותו בדוא"ל mifo5649@gmail.com ברשותו ניתן לפרסם כאן כמה עמודים מן הספר:

ישוטטו רבים ותרבה הדעת

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
5 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
איש פלוני
איש פלוני
2 months ago

מאמר של הרב עידו רכניץ על מעלותיו של המשפט העברי.
וראה גם ספרו של ד"ר שמעון פדרבוש המוסר והמשפט בישראל.

Last edited 2 months ago by איש פלוני
LEOR
LEOR
3 months ago

מאמר חזק עם מקורות נפלאים. רק אמליץ לכותב לחזור לגישה הישנה והאובייקטיבית בתאר, הלשון הצינית הרמוזה והמשעשעת שעושה קלס מהליצנים, אך מאפשרת לקורא להגיע למסקנות הברורות בכוחות עצמו, ולא מתיחה אותן בפניו ע"י משפטי מחץ עצבניים שלא בוטחים באינטליגנציה שלו כגון: "אותה שוטה מופלגת", "שנאת אדם כמוסריות מדומה. ראו גידולים שגידלתם!" וכדו' ששזורים לכל אורך הכתבה.. בהצלחה

מוטי לוי
מוטי לוי
3 months ago

תודה. היכן ניתן להשיג את הספר של הרב רקובר???

5
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x