נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

עוד על ממלכת דוד ושלמה

מתוך הארץ:

שיטה חדשה שנוסתה בחפירה בתל עיטון מסתמכת על מה שהחולדים מוציאים מהאדמה. ארכיאולוגים טוענים כי לפי הממצאים וגילויים נוספים, אכן היתה ממלכה גדולה בתקופת דוד ושלמה.

חפירת מבנה גדול בתל עיטון בשפלת יהודה מאיימת להצית מחדש את הוויכוח על ממלכת דוד ושלמה. חופרי התל מאוניברסיטת בר אילן טוענים כי הארכיאולוגיה בכלל והארכיאולוגיה הישראלית בפרט נכשלו בהבנת מבנים שעמדו על מכונם במשך שנים רבות, וזו אחת הסיבות להיעלמות השרידים של הממלכה המאוחדת. הם גם הציעו להשתמש באמצעי חדש למיפוי אתרים ארכיאולוגים — חולדים.

שאלת אופייה של ממלכת דוד ושלמה בירושלים ועצם קיומה היא שאלת המפתח בוויכוח שמסעיר את הקהילה הארכיאולוגית בישראל זה שלושה עשורים, על האמת ההיסטורית בטקסט המקראי. המפקפקים מצביעים על כך שעד היום לא התגלתה בירושלים או בסביבותיה בנייה מפוארת שמעידה על קיומה של ממלכה גדולה שבירתה בירושלים במאה העשירית לפני הספירה, תקופתם של דוד ושלמה.

לפני כשבע שנים התפרסמו חפירות חרבת קייפא ליד בית שמש, שם טוען החוקר פרופ' יוסי גורפינקל מהאוניברסיטה העברית כי התגלתה מצודה צבאית יהודאית הקשורה לירושלים. עתה מצטרף לקייפא מבנה המושל הגדול שבראש תל עיטון, 20 קילומטרים מדרום לקייפא, ליד מושב שקף.

הבעיה היא שרוב רובם של הממצאים במבנה הם מתקופה מאוחרת הרבה יותר, מהמאה השמינית לפני הספירהתקופת שלטונה של ממלכת יהודה (בנפרד מממלכת ישראל הצפונית). כאן, טוען חופר האתר פרופ' אברהם פאוסט, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, טמון הכשל בפרשנות הממצאים מתקופת הממלכה המאוחדת.תל עיטון. לפי החוקרים המעבר מתקופת הממלכה המאוחדת לממלכת יהודה לא היה כרוך בחורבן, ולכן לא נותרו ממצאים רבים

פאוסט חופר את התל זה עשר שנים. לפני שנתיים פרסם יחד עם תלמידו, ד"ר יאיר ספיר, מאמר שעסק בשיטה חדשנית אך פשוטה למדי למיפוי האתר. השניים הסבירו כיצד הם השתמשו בערימות העפר הקטנות שמוציאים החולדים שחיים על התל ובסביבותיו, כדי לגלות מה שנסתר מהעין, ללא צורך בחפירה.

החולדים מוציאים אדמה ואתה חרסים וממצאים ארכיאולוגיים קטנים מעומק של כחצי מטר עד מטר מתחת לפני הקרקע. בדיקה דקדקנית של הערימות שמקים המכרסם הקטן בפתחי האוורור של המחילות שלו נותנת מידע שלא ניתן לקבלו בסקר ארכיאולוגי (ללא חפירה). היא חוסכת את הצורך בחפירה יקרה וארוכה.

"עשינו סיבוב סביב התל כדי לבדוק את השטח שלו ושמנו לב שבערמות החולדים אנחנו מוצאים חרסים ושפות (החלק העליון של כלי חרס שמסייע לתארך אותו, נ"ח). החולד אמר לנו שיש יישוב במקום שאף אחד לא חשב שיש יישוב", אומר פאוסט. בסיוע החולדים התגלתה "עיר תחתית", שהתקיימה סביב התל וסומנו גבולותיה, שכן מחוץ לגבולות העיר נעלמו החרסים מערמות החולדים. באחד האזורים מחוץ לתל גם התגלה בערמות עפר שצבעו מעט שונה ובתוכו סיגים — פסולת סלעית מתעשיית מתכת. אלה מרמזים לקיומו של כבשן, אולי חלק מאזור תעשייה קדום לעיבוד מתכת. השאלה הזו תיבחן בעונות החפירה הבאות

דילגו על המצור

במחקר של החופרים על החולדים התגלתה רצועה במדרון הדרומי של התל, שבה אין כלל מחילות ונראה שהחולדים מעדיפים לא לחיות בה. האזור הזה, משער פאוסט, קשור לשלב האחרון לקיומה של העיר. "זה דגם שחוזר על עצמו ושדורש הסבר", אומר פאוסט. "כשהתחלנו לחפור את בית המושל, המבנה הגדול בראש התל, היה ברור שהוא נהרס על ידי הצבא האשורי. מצאנו עשרות ראשי חצים בחצר הבית. לפי הפיזור שלהם אנחנו יודעים מהיכן ירו אותם, וזה בדיוק המקום שבו אין פעילות של חולדים".

רצועה זו נמצאת גם במדרון התל לכיוון האוכף שמחבר אותו עם הגבעות לידו. מכאן מסיקים פאוסט וספיר שמתחת לאותו אזור נמצאת סוללת המצור שהקימו האשורים לפני שהחריבו את העיר. הסוללה עשויה סלעים ומילוי נוסף שכנראה מקשה על החולדים להתקדם מתחת לקרקע והם מדלגים עליו.

חורבן העיר והמבנה שבראשה התרחש ככל הנראה בשנת 701 לפני הספירה, או כמה שנים קודם לכן. החורבן ניכר בשרידי שריפה גדולה ובמאות כלים וחפצים שנותרו מהשלב האחרון. במבנה הגדול, שנחקר בסיוע הקרן הלאומית למדע ובשיתוף ד"ר חיה כץ, התגלו כ–200 כלי חרס שלמים, מאות חפצים נוספים, אלפי עצמות, פחמים וזרעים, וחדרי אחסון ובהם חיטה, ענבים, עדשים, וזרעים נוספים, ועשרות קנקנים ששימשו לאחסון יין, שמן ועוד.

ערמות חולדים בתל עיטון

העושר האדיר הזה מתקופת חייו האחרונה של הבית הוא הבעיה, גורס פאוסט. לטענתו, כמו במקומות אחרים, העושר הזה מטה את הדיון המחקרי ו"מוחק" את השלבים המוקדמים של קיום המבנה. תיארוך הקמתם של המבנים בעייתי הרבה יותר, והשרידים שנותרו משלבים אלו דלים, במקרה הטוב. זו אחת הסיבות למיעוט הממצאים המשמעותיים מתקופת הממלכה המאוחדת.

בבית המושל בתל עיטון משולבות אבני גזית, והוא נבנה על בסיס תשתית עמוקה מתוכננת היטב, ובחומרי בנייה איכותיים. כל אלו מצביעים על חברה מורכבת וישות פוליטית חזקה, שיכלה להשקיע בבנייה כזאת.

הרמז הראשון לכך שהמבנה עתיק בהרבה משמעידה השכבה העליונה שלו, התגלה בדמות "מנחת יסוד" — קערה מחרס שהונחה מתחת לבית כמין אמצעי מגן פולחני. המנחות האלו מוכרות בארץ ישראל בתקופות קדומות, בעיקר מתקופת הברונזה ובשלבים הראשונים של תקופת הברזל, עד המאה ה–11 לפנה"ס.

אך בשנים האחרונות התגלו בתל בית שמש מנחות גם מתקופת הברזל, כלומר, תקופת קיומה של הממלכה המאוחדת. דגימות פחמן 14, חרצני זיתים ופיסות פחם קטנות, שנאספו מתשתית הרצפה של המבנה ומקערת המנחה, נתנו לבסוף את תאריך הקמתו של המבנה — המאה העשירית לפנה"ס. "התוצאות הפתיעו אותנו כי אנחנו כמעט לא מכירים מבנים מפוארים מהתקופה הזו", אומר פאוסט.

אפקט הבית הישן

במאמר שפרסמו בשבועות האחרונים פאוסט וספיר בכתב העת Radiocarbon, הם ניסחו את בעיית "אפקט הבית הישן". לפי פאוסט, "כאשר יש לך בית שעמד במשך 300 שנים, ובמהלך השנים כאשר נשבר איזה כלי זרקו אותו לערמת אשפה רחוקה, מה שנשאר אלו שברים קטנטנים שנתקעים ברצפה ולרוב לא ניתנים לזיהוי. על הרצפה גם מצטברים שרידי טיח שמתפורר ואבק. כאשר הרצפה מלוכלכת מדי, שופכים עליה חול והתל מתרומם. בסוף, כאשר הבית נחרב נותרים אלפי כלים מהתקופה האחרונה וכמעט כלום מהתקופות הקודמות, זה נותן ייצוג קיצוני לתקופות חורבן".

האפקט הזה מתקיים, על פי פאוסט, בשני תנאים, כאשר בית שהיה מאוכלס במשך מאות שנים נהרס לבסוף בחורבן דרמטי, לרוב צבאי. המעבר מתקופת הממלכה המאוחדת לממלכת יהודה לא היה כרוך בחורבן, ולכן לא הותיר ממצאים רבים. במלים אחרות, המסע הצבאי האשורי אמנם החריב את רוב ממלכת יהודה (מלבד ירושלים), אבל בזכותו עלתה הממלכה הזאת על במת המחקר הארכיאולוגי וההיסטורי, על חשבונה של הממלכה המאוחדת.

באופן הזה, גורס פאוסט, ניתן גם להסביר את מיעוט המבנים המתוארכים לתקופת הממלכה המאוחדת בירושלים. קיומה הרצוף של העיר, ללא חורבן בין הממלכה המאוחדת לממלכת יהודה, העלים את העדויות לאותה ממלכה, שהיא מוקד הוויכוח על אמיתות המקרא. "יש הטיה במחקר לטובת הסוף של הדברים. אנחנו יודעים הרבה פחות על ההתחלה", אומר פאוסט. "בארץ, זו בעיה עוד יותר גדולה כי אנחנו נסמכים הרבה על סקרים (ללא חפירות, נ"ח) ובסקרים זו בעיה עוד יותר קיצונית".

כאשר הוא משקלל את "בית המושל" בתל עיטון עם חירבת קייפא וממצאים נוספים באזור, הוא משרטט תרחיש שבו הממלכה מירושלים הצליחה להתפשט במאה העשירית בתהליך ארוך לעבר השפלה, אזור חיץ בין ממלכת ההר לבין הפלישתים החזקים של מישור החוף. בתקופה הזאת ערים וכפרים כנעניים כרתו ברית עם הממלכה הירושלמית ובמקביל נבנו יישובים חדשים.

"קייפא היתה הניסיון הראשון של יהודה לדחוף רגל או אצבע לשפלה. הם הלכו בכוונה לגבעה קטנה כדי לא להכריח את הפלישתים להגיב", מתאר פאוסט. לדבריו, "קייפא זה כנראה משהו שנכשל, ואולי 20 שנה אחר כך הניסיון התחדש. זה לא שתל עיטון נכבשה, אבל תושביה עברו צד, לצד הישראלי, וזה גם השלב שבנו חומה. בשלב הזה הוקמו יישובים חדשים והוותיקים השתלבו בממלכה, ובמקביל פלשת נחלשה. השפלה בעצם עברה תהליך קולוניזציה על ידי הממלכה בהר, ויש יותר ויותר עדויות שלממלכה הזו היתה השפעה על שטחים רחבים".

יש כאלו שמתווכחים כמובן, ועל כך תקראו בהארץ…

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of