נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ענישה במשפט התורה לעומת המשפט המערבי

בכמה מקומות נגענו בהשוואה בין משפטי התורה למשפט המערבי, ניתן למצוא מבחר מאמרים בתגית: משפטי התורה, בנוגע לדיני הראיות נציין עוד למקומות בהם עמדנו על גורמים שונים המעיקים על מערכת המשפט המודרנית ומטילים ספק בנוגע למוסריותה ומדת הצדק שבה, עודף מידע, היזקקות מופרזת למומחים, הכרעה ערכית (ראה גם על אקטיביזם ליברלי), ובכלל על דיני הראיות. כאן נעסוק יותר בסוגיית ענישה בתורה מול במשפט המערבי, כהמשך לדברים בנוגע לענישה במאמר: הסדר המדיני.

למעשה גם הענישה מושפעת מאותן הבעיות, מאמר בניו יורק טיימס (תורגם ל'הארץ') מדגים כיצד היזקקות למומחים (או לטכנולוגיה) ועודף מידע, מביאים יחדיו ענישה לא הוגנת:

בתי משפט בארה"ב משתמשים באלגוריתמים שנויים במחלוקת לגזירת עונשים

מערכות אכיפת החוק האמריקאיות החלו להשתמש באלגוריתמים סודיים לחיזוי פשיעה, שמשפיעים על החלטות באילו רחובות לפטרל, זיהוי אנשים שעלולים להיפגע מיריות וחישוב הסיכויים של פושעים להידרדרות חוזרת לפשע.

כשאריק לומיס הועמד למשפט באשמת בריחה מהמשטרה במדינת ויסקונסין, השופט אמר לו שהוא מהווה "סיכון גבוה" לקהילה, ודן אותו לשש שנות מאסר. לדבריו, החלטתו התקבלה, חלקית, בגלל הדירוג של לומיס ב"קומפאס", אלגוריתם סודי שבו משתמשת מערכת המשפט בוויסקונסין לחישוב הסבירות שמישהו יבצע פשע נוסף. לומיס ערער על הפסיקה ובית המשפט העליון של ויסקונסין, שדן בטיעוני ערעורו באפריל, עשוי לפסוק בשבועות הקרובים. הערעור עוסק בקריטריונים שבהם משתמש אלגוריתם קומפאס, שהוא קניין פרטי וכתוצאה מכך הוא מוגן, ובהבדלים ביישומו כלפי גברים ונשים.

הדיון בוויסקונסין הוא חלק מדיון רחב יותר שמתקיים בימים אלה בארה"ב בשאלה כיצד משתמשים אנשי המערכת לאכיפת החוק בנתוני חיזוי — כולל החלטות באילו רחובות לפטרל, זיהוי אנשים שעלולים להיפגע מיריות וחישוב הסיכויים להידרדרות חוזרת לפשע.

"קומפאס" הוא אלגוריתם שפותח על ידי חברה פרטית. הההערכות מבוססות הנתונים שלו מוכנסות כנספח לדו"חות שנוסחו על ידי סוכנויות לאכיפת החוק. בכירים בחברה אומרים שתוצאות האלגוריתם נתמכות על ידי מחקר, אך הם אינם מוכנים לפרט. הם מודים שלגברים, נשים וקטינים יש הערכות שונות, אך הגורמים השונים נלקחים בחשבון והמשקל שניתן לכל מקרה ומקרה נשמר בסוד. "המפתח למוצר שלנו הוא האלגוריתמים — והם קניין פרטי", אמר מנכ"ל נורת'פוינט, ג'פרי הרמון. "אנחנו יצרנו אותם ואיננו מוכנים לפרסם אותם, משום שהם חלק מרכזי בעסקים שלנו. לא צריך להסתכל על האלגוריתמים, אלא על התוצאות".

הסודיות הזו היא עיקר ערעורו של לומיס. עורך דינו טען כי לומיס צריך להיות רשאי לבדוק את האלגוריתם ולטעון נגד תקפותו כחלק ממערך ההגנה שלו. הוא גם מתנגד לשימוש בקריטריונים שונים לגברים ולנשים. בערעורו כתב רוזנברג כי "מערכת ה'קומפאס' מלאה חורים ומפירה את הדרישה שגזר דין צריך להיות אינדיווידואלי".

במדינות ארה"ב רבות משתמשים באלגוריתמים, שנקראים לעתים קרובות "הערכות סיכונים", כחלק מהליך קביעת פסק הדין — על אף שהנוסחאות והשימושים משתנים ממקום למקום. בנוסף, סוכנויות רבות לאכיפת החוק משתמשות בתוכנות לחיזוי "מקומות חמים" שבהם עלולים להתבצע פשעים. "זהו החידוש הבא בניתוח נתוני פשיעה — הניסיון להקדים את הבעיה, הניסיון לחזות היכן יהיו בעיות לפני שהן יתרחשו ממש", אמר אריק ל. פיזה, פרופסור עמית בקולג' ג'ון ג'יי, החוקר חיזוי שיטור.

אך ארגונים למען זכויות האזרח אינם מתלהבים מהרעיון. אזקיאל אדוארדס, מ"האיגוד האמריקאי למען זכויות האזרח", אמר כי יש חשש שחיזוי באמצעות אלגוריתמים ידגיש את חוסר השוויון בין האזרחים. לדבריו, הנתונים מהמערכת הפלילית סובלים לעתים קרובות מחוסר אמינות ולכן תוצאות האלגוריתמים עלולות להיות מפוקפקות. "אני חושב שאנחנו נכנסים בחיפזון מוגזם לעולם העתיד עם ההערכה הזאת על נתוני הסיכון", אמר. "ללא בדיקה ולמידה נאותות, וללא וידוא שנמזער ככל האפשר את פוטנציאל ההטיה הטמון בנתונים".

אך הבעיה מהותית יותר, הענישה המערבית, מה שלא תהיה, לא באמת מונעת פשיעה, אפילו מחבלים רוצחים, המאיימים על שלומנו ובטחוננו, לא זוכים לענישה אמיתית, אלא לשלל פינוקים המחזקים אצלם את המוטיבציה ובסופו של דבר מגדילים את מעגל הרצח והבגידה. בהרבה מקרים גם אצל פושעים 'רגילים' נעשה העונש האולטימטיבי, הכלא, ככלי להגדלת מעגל הפשיעה והשתלבות מעמיקה בו. ואילו פושעים בצוארון לבן הרבה פעמים מצליחים לסדר את עצמם בכל מיני הסדרים מיוחדים, באמצעות עורכי דין עתירי ממון ורבי כשרון. אין מספיק הרתעה, ואין תועלת בענישה שכזו.

סיבוכיות היתר ואזלת היד של מערכת המשפט מחמת עקרונות של זכויות אדם, מבטלות להלכה ולמעשה את החוק האלמותי "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח". אין משפט אחד, ואין "ובערת הרע מקרבך". הרע פושה ומשגשג.

על הבעיה ניתן ללמוד גם מדברי ד"ר למשפטים טלי גל (מן החוג לקרימינולוגיה באוניב' חיפה), במאמריה על צדק מאחה, אחד מהם (מתוך הספר: מפגיעה לאיחוי: צדק מאחה ושיח מאחה בישראל) פורסם באלכסון בשם 'לא תרדוף', תחת משפט הפתיחה: "פשע גורם לפגיעה ברבים: גם הקורבן, גם הפושע, וגם החברה במעגליה השונים. עונשים אינם מרתיעים והמשפט מתקשה להשביע רצון". גל מציעה לשנות את שיטת הענישה ואת היחס החברתי אליה.

פירוט יתר על אי יעילות גישת הענישה המקובלת בתרבותינו, נמצא במאמר שכתבה גל יחד עם הדר דנציג רוזנברג, המציג את הצדק המאחה מול הצדק העונשי כשתי גישות מנוגדות (עמ' 14 ואילך):

ההליך העונשי האדוורסרי מעורר ביקורת בלתי מבוטלת. כנגזרת ממאפייניו של המשפט הפלילי הצדדים המשתתפים בו הם החשוד או הנאשם מול המדינה, המיוצגת על ידי התביעה. נפגע העבירה, ככלל, אינו צד להליך, ולרוב מעמדו מסתכם בהיותו מתלונן או עד. בעשורים האחרונים אמנם מתחולל שינוי בפניו ובאופיו של ההליך האדוורסרי הקלסי, עם עליית קולם של נפגעי עבירה והעלייה במודעות לזכויותיהם ולצורכיהם. במדינות שונות בעולם בוצעו רפורמות המעניקות זכויות לנפגעי עבירה בהליך העונשי, חלקן אף בעלות מעמד חוקתי.42 הרקע להתפתחויות אלה נעוץ בהכרה הולכת וגוברת כי התעלמות מנפגעי העבירה - כמי שספגו במישרין את הפגיעה - חוטאת לתחושת הצדק ואף פוגעת ביעילות עבודתן של רשויות האכיפה, משום שהיא יוצרת חסמים בדרכם של נפגעים לשתף פעולה עמן.43 רפורמות אלה כוללות בעיקר זכויות השתתפות בהליכים מסוימים (כגון הבעת עמדה בשלב הענישה או בשלב חתימה על הסדר טיעון), זכויות לקבלת מידע בצמתים שונים של ההליך העונשי וזכויות כלליות הנוגעות להבטחת פרטיותם ושלומם.44 ואולם על אף ריכוך המודל הציבורי המובהק שאפיין את ההליך העונשי המסורתי קשה לאפיין גם כיום את ההליך העונשי כמוכוון-קרבנות (victim-oriented). אף שנפגעי העבירה הפכו לשחקנים בעלי זכויות, שלעתים מובאים בחשבון במסגרת שיקולי התביעה כשיקול עצמאי, היקף זכויותיהם מוגבל, וככלל הם אינם בעלי שליטה על קבלת ההחלטות בניהול ההליך.45

מבקרי ההליך העונשי מטעימים כי במקרים בהם נאשמים מיוצגים על ידי סנגור ניטלת גם מהם השליטה הישירה על ניהול ההליך.46 ייצוגם המשפטי מעודד התנהגות פסיבית, מצמצם את תפקידם במהלך המשפט ויוצר מצב שבו קולו האותנטי של הנאשם מעובד דרך מסננות ראייתיות שתכליתן לתרגמו לשפה משפטית. כאשר הנאשם אינו מיוצג (פרקטיקה אשר עודנה רווחת במציאות הישראלית),47 שליטתו בהליך רבה יותר, אך שליטה זו הופכת ל״שליטה לכאורה״ משום משוכות השפה המקצועית ודיני הראיות, המקשים על הבנת ההליך ומונעים מהנאשם השתתפות אפקטיבית. מערך יחסי הכוח בין הצדדים להליך העונשי משקף חוסר שוויון מובנה בין המדינה לבין הנאשם,48 ובמקרים שבהם הנאשם אינו מיוצג, נפגעות זכויותיו ביתר שאת לעומת מקרים שבהם הוא מיוצג.49 מציאות זו יוצרת פרדוקס: מחד גיסא היעדר ייצוג לנאשם מעצים את הסיכון לפגיעה בזכויותיו, ומאידך גיסא ייצוגו נוטל ממנו את המעורבות וההשתתפות נטולי התיווך.

שיאו של ההליך הוא בהטלת סנקצייה פלילית על הנאשם, אשר לעתים, ובוודאי כאשר מוטל עונש מאסר - יש בה כדי לפגוע בזכותו לחירות ולכבוד.50 האיום הכבד בעונש מאסר מתמרץ נאשמים להכחיש, למזער, להטיל על אחרים את אחריותם למעשה ולהימנע מקיום חשבון נפש אמתי ומהקשבה לנפגע העבירה.51 בנוסף, אופיו של ההליך העונשי הוא נוקשה, וכלליו אינם ניתנים, ככלל, להגמשה. מיקום המשפט ושלביו, מערכת סדרי הדין והראיות וסוגי התגובה האפשריים במסגרת ההליך העונשי - כל אלה מגבילים את מרחב התמרון של הצדדים ומנתבים אותם לפעול בתוך תבנית קבועה ונוקשה. השימוש הרב בפרקטיקת הסדרי הטיעון, על מגרעותיה, מחדד את הבעייתיות הגלומה בהליך ההוכחות האדוורסרי. כך למשל סיבה רווחת לחתימה על הסדר טיעון עם נאשם נעוצה מצד התביעה בעיקר בקשיים ראייתיים, ומצד הנאשם ברצון להבטיח ודאות בתוצאות ההליך. פועל יוצא מכך הוא חתימה של הצדדים על הסדר ״פיקטיבי״ שאינו משקף את המציאות העובדתית הנטענת על ידי מי מהם.52

ההליך העונשי מבוסס אפוא על פרדיגמה לעומתית, הנגזרת מן המבנה האדוורסרי. הדיון הפלילי נתפס כמעין תחרות בין התביעה להגנה, וכל צד מנסה לשכנע את בית המשפט בצדקת גרסתו ולקעקע את גרסת יריבו. השימוש בטקטיקות ובמניפולציות - כל עוד הן במסגרת החוק - נתפס כלגיטימי והוא חלק בלתי נפרד מניהול ההליך. תפקידו של בית המשפט מתמצה בהערכת משקלן ומהימנותן של הראיות שהובאו לפניו ובהכרעה שהיא דיכוטומית במהותה: חפות או אשמה. המבנה הבינרי של ההכרעה בהליך העונשי מייצר ״משחק סכום אפס״. ניצחון האחד נתפס ככישלון האחר. החתירה אל עבר ״שורה תחתונה״ ברורה וחותכת מדגישה את מוגבלות ההליך לתת מענה למטרות החורגות מקביעת אשם ומענישה גרידא.

--

הגישה אותה מעודדת ד"ר גל, היא "צדק מאחה", שענינה הבאת הפוגע לשיקום ותיקון, ולא רק פגיעה בו לשם פגיעה. גישה זו מתבטאת בכמה וכמה מדיני התורה, החל מ'ונמכר בגנבתו', ועד 'לו תהיה לאשה כל ימיו'. כמו כן חשיבות ההתנצלות קשורה לתשובה אותה דורשת ההלכה, וישוב הסכסוכים במסגרת קהילתית גם הם יסודם בחברה המסורתית כפי שמציינת גל עצמה.

הערות שוליים מתוך מאמרה של ד"ר גל:

42 לסקירה ולהערכה ביקורתית של ההתפתחויות שעוגנו בחקיקה המדינתית והפדרלית בארצות הברית Erin C. Blondel, Victims' Rights in an באשר לזכויות נפגעי עבירה בעשור האחרון ראו Adversary System, 58 DUKE L.J. 237 (2008); Danielle Levine, Public Wrong and Private Rights: Limiting the Victim's Role in a System of Public Prosecution, 104 Nw. U.L. Rev.

43. 335 (2010); Paul G. Cassell & Steven Joffee, The Crime Victim's Expanding Role in A System of Public Prosecution: A Response to the Critics of the Crime Victims' Rights Act,

44. ,105. לתיאור התפתחות זכויות נפגעי עבירה בישראל Nw. U. L. Rev. Colloquy 164 (2011) לאחר חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס״א-2001, ראו לסלי סבה וטלי גל ״זכויות נפגעי עברה Uri ; (2003 ,בישראל״ ספר שמגר - מאמרים כרך ב 157 (מיכל לוצקי, רון ורד וכפיר מזרחי עורכים Yanay & Tali Gal, Lobbying for Rights: Crime Victims in Israel, in INTERNATIONAL HANDBOOK OF VICTIMOLOGY 373 (Shlomo Giora Shoham, Paul Knepper & Martin Kett עדנה ארבל ״המהפכה החוקתית במשפט הפלילי - האיזון שבין זכויות הנאשם ;eds., 2010) לזכויות קרבנותיו״ ספר שמגר כרך ב 255 (מיכל לוצקי, רון ורד וכפיר מזרחי עורכים, 2003); דנה פוגץ׳ ״׳מהפכת הקורבנות׳ - היום שאחרי: לקראת מודל המכיר בשיקולי ענישה פרטיים?״ קרית המשפט 4 229 (2004); שפירא, לעיל ה״ש 36, בעמ׳ 441-439; הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ׳ ״׳כשאהבה כואבת׳: על דילמת ההתחשבות בבקשתן של נשים החיות בצל האלימות להקל בענישת הפוגע״ מחקרי משפט כו 589 (2010).

ראו למשל ״סיוע לקורבן עבירה ולעדי תביעה בהליך פלילי״ הנחיות פרקליט המדינה 7 (התשע״א). כאמור בגוף ההנחיה, תכליתה ״להדגיש את התפקיד החיוני שממלאים קורבנות עבירה ועדי תביעה במערכת המשפט הפלילי״. ההנחיה מדגישה את התועלת הגלומה בסיוע לנפגעי עבירה בראייתן של מערכות אכיפת החוק: ״יש לקוות כי ההקפדה על הנחיה זו תתרום להגברת ההבנה והכבוד שרוחש הציבור למערכת המשפט בכלל ולפרקליטות במיוחד, ולהגברת נכונותם של קורבנות עבירה ועדי תביעה להושיט לתביעה את סיועם החיוני למלחמה בפשע״.

 לסקירת מקומם ואופן השתלבותם של נפגעי עבירה בהליך העונשי הנוהג בארצות הברית ראו למשל, מבין ספרות ענפה: Douglas Beloof, Paul G. Cassell & Steven Twist, Victims in CRIMINAL Procedure (2nd ed. 2006); Erin Ann O’Hara, Victim Participation in the (2005) 229 Criminal Process, 13 J.L. & Pol’y. לסקירה בישראל ראו לאחרונה עדנה ארבל ״מעמדו של קורבן העבירה בהליך המשפטי״ ספר גבריאל בך 189 (דוד האן, דנה כהן-לקח ומיכאל בך עורכים, 2011). בישראל קיימים אף כמה תקדימים מהשנים האחרונות שבהם הכירו בתי המשפט במעמדם העצמאי של נפגעי עבירה בהליכים פליליים. ראו למשל ע״פ 9665/06 פלוני נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.9.2007), שבמסגרתו צורפו נפגעות עבירה כצד להליך בערעור שהגיש הנאשם נגד חומרת העונש ושיעור הפיצוי שהושת עליו מכוח ס׳ 77 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 ;

ע״פ 6616/10 אפרתי נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.6.2011), שבמסגרתו צורפה נפגעת העבירה כצד להליך הערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין

45. ראו סבה וגל, לעיל ה״ש 42, בעמ׳ 195 (מציינים כי למרות החידושים שהביא עמו חוק זכויות נפגעי עבירה, יש לזכור את מגבלותיו, ובין השאר את העובדה שהזכויות בו נוסחו באופן המבטא פשרה בין האינטרסים השונים).

46. קריאת פרוטוקולים של דיונים בהליכים פליליים מלמדת כי במקרים רבים הצדדים המקצועיים המנהלים את ההליך ״מדברים מעל לראשו״ של הנאשם, מכנים אותו בגוף שלישי ומקבלים החלטות מבלי לתרגם לו את משמעותן בזמן אמת.

47. ראו לאחרונה נתוני הסנגוריה הציבורית בדוח דו-שנתי לשנים 2009-2008, פרק 2, העוסק ב״פעילות הסנגוריה הציבורית בייצוג לקוחותיה״, בעמ׳ 67-10. משרד המשפטים הסנגוריה הציבורית: דוח דו-שנתי לשנים 2009-2008, פרק 2 (2010) -justice.gov.il/NR/rdonlyres/B918445C 90D3-4F4C-BB0C-FCAC6ACA48F9/0/2009.pdf.

48. Daly טוענת כי בהליכים פליליים פורמליים הנאשם מושתק, ובפועל נציגי המדינה הם המחליטים הבלעדיים. ראו: Kathleen Daly, The Limits of Restorative Justice, in HANDBOOK OF Restorative Justice: A Global Perspective 134, 138 (Dennis Sullivan & Larry Tifft (2006 ,..eds

49. לחשיבותה של זכות הייצוג ושל זכות ההיוועצות עם סנגור ראו הסנגוריה הציבורית: דוח דו-שנתי לשנים 2009-2008, לעיל ה״ש 47.

Nils Jareborg, Criminalization as Last Resort (Ultima Ratio), 2 OHIO St. J. Crim. L. 521,   50

(2004) 526 ; אריאל בנדור והדר דנציג-רוזנברג ״עבירות פליליות וזכויות חוקתיות״ (צפוי להתפרסם במשפט וממשל, 2013). לעניין ענישה פלילית בכלל השוו טננבוים, לעיל ה״ש 11.

51. זו בין היתר הסיבה לכך כי ההליך העונשי אינו מספק פלטפורמה ממשית להתנצלויות, לקבלת אחריות כנה ולדיאלוג קונסטרוקטיבי בין הפוגע לנפגע, כפי שמצביעים Bibas & Bierschbach במחקרם, לעיל ה״ש 7.

ראו למשל את הסדר הטיעון הפיקטיבי שנחתם בתפ״ח (מחוזי י-ם) 561/08 מדינת ישראל נ׳ קאשור (פורסם בנבו, 7.2012) ואת הנסיבות שהובילו לחתימה עליו. אין פלא כי הסדרי טיעון המשקפים מציאות שהיא לעתים רחוקה מן האמת העובדתית, מעוררים אי-נוחות רבה מצד נפגעי עבירה.

 

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *