האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

ערן בן ישי: גישת המבול המקומי

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

במדרש כתוב כי "יש שבעים פנים בתורה" (במדבר רבה יג, טז), ומפורסמים דברי הרשב"ם על הצורך "לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (ביאורו לבראשית לז, ב), ובמאמר זה באתי להציג את המקורות התורניים והמחקריים שמבארים את גישת: "המבול המקומי" כפי שהשיגה ידי, ואת המסקנות שאפשר להסיק מהם.

 

הרקע למבול

כרקע לעונש המבול אנו קוראים כך: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו, ב), וחז"ל מסרו כי מדובר בעוון ניאוף של אשת איש (ראו בביאור רש"י שם), אך הקב"ה לא העניש אותם מיד אלא נתן להם ארכה של 120 לחזור בתשובה, וכפי שנאמר: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם, פסוק ג), אך הם לא חזרו בתשובה, אלא אף המשיכו להוסיף חטא על פשע, וכפי שנאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (שם, פסוק יג), והרמב"ן ביאר: "חָמָס – הוא הגזל והעושק", ולכן הקב"ה החליט להעניש אותם, וכפי שנאמר: "הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יז), ובנוסף הודיע לנח [שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" והלך בדרכי ה' יתברך (שם, פסוק ט)], על בוא המבול וציווה עליו לבנות תיבה.

 

איזור המבול המקומי

הנה כתוב בתלמוד הבבלי: "אמר ר' אמי: כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' (בראשית ז, כג). אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה מצולה? שכל מתי מבול נצטללו לשם" (שבת קיג, ע"ב; זבחים קיג, ע"ב).

וכך כתוב בתלמוד הירושלמי: "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מתי דור המבול… 'גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ' (ירמיהו נא, מט). כתיב: 'וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם' (בראשית, יא, ב) – אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מתי דור המבול" (מסכת ברכות ל, ע"ב – פרק ד, הלכה א).

והזיהוי של בבל כעיר בארץ שנער מוזכר במפורש במקרא בקשר לנמרוד: "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית י, י), ומפסוק זה אפשר גם ללמוד שבבל היתה רק עיר אחת בתוך ארץ שנער בין שאר הערים המוזכרות בפסוק, וכאמור חז"ל מסרו שרק "האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' (בראשית ז, כג)… למה נקרא שמה מצולה? שכל מתי מבול נצטללו לשם", ותיאור זה מעניין שהרי העיר בבל ישבה על גדות נהר הפרת, וחז"ל מסרו לנו כאן על הסחף של מתי המבול לאיזור העיר בבל.

ועם זאת ייתכן שאפשר גם לבאר שחז"ל התכוונו לבבל במובן של איזור הממלכה הבבלית המאוחרת, כלומר איזור מסופוטמיה (המכונה גם: הסהר הפורה), ואזי מדובר בחבל ארץ גדול יותר מאשר רק העיר בבל. ואמנם הרב פרופסור יונתן זקס (רבה לשעבר של יהדות בריטניה), כתב כך: "סיפורי המבול ומגדל בבל מעוגנים במחקר הארכיאולוגי ובמקורות היסטוריים חיצוניים… במסופוטמיה התהלכו מיתוסים רבים על מבול קדום, והדבר מעיד על זיכרונות עמומים של שיטפונות הרי-אסון, בייחוד באגן המישורי של הפרת והחידקל [רד"ץ הופמן, בפירושו לבראשית ו' (עמ' 140), משער שהמבול התחולל לא בכל כדור הארץ אלא באזורים המיושבים]. בחפירות בערים האכדיות שורופּק, כּיש, ארכּ ואוּר, מקום הולדתו של אברהם, נמצאו משקעי חמר של שיטפונות" (מובא במאמרו: "אחריות אישית ואחריות קולקטיבית", בספרו: "שיג ושיח", בפרשת נח).[1]

ועם זאת יש לדעת כי ארץ אררט היא כידוע היחידה שנזכרת במפורש במקרא בהקשר למבול, וכפי שנאמר: "וַתָּנַח הַתֵּבָה… עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח, ד)[2], ולכן גם כאשר נאמר במקרא ביחס למבול כי "הַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים" (בראשית ז, יט), כבר פירשו רבותינו "בעלי התוספות" כי הכוונה שמדובר רק "במקום שירד מבול – התם קאמר שנתכסו ההרים" [ביאורם למסכת זבחים קיג, ע"א, ד"ה: 'לא ירד מבול לא"י'; וכדבריהם כתב גם החיד"א, בספרו: "מראית העין" (על זבחים קי"ג, ע"א)].

והרב גדליה נדל אמר כך: "מדוע (=התיבה) לא נחה על האברסט? מסתבר שהרי אררט הם ההרים הגבוהים ביותר שכוסו על ידי מי המבול, כי המבול לא היה אלא בסביבה ההיא" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קכא).

ולאור דברים אלו יובנו דבריו של יוסף בן מתתיהו (ההיסטוריון היהודי שחי בימי בית שני) שהביא את דבריו של היסטוריון נוסף מעת ההיא, שכתב כך: "יש מעל לארץ מינואס שבארמניה הר גדול שנקרא בריס. האגדה מספרת, שרבים נמלטו אליו בשעת המבול וניצלו" (ראו ב"קדמוניות היהודים", ספר ראשון, מהדורת אברהם שליט, עמ' 12-11). כלומר כבר בארמניה (שהיא קרובה יחסית לאיזור בבל) היה אפשר להינצל מהמבול.[3]

והנה הזיהוי של ארץ אררט הוא לא ברור, אך מעניין לציין שכבר בכתבים השוּמֵרים העתיקים מוזכרת ארץ קדומה בשם ארץ אררט (Land Of Aratta), ואולי זאת היא ארץ אררט המוזכרת במקרא בנוגע למבול, ובהיות ושוּמֵר היתה קרובה יחסית לאיזור של העיר בבל, אפשר להניח שגם ארץ אררט נמצאה לא הרחק משם.[4]

 

ביאור המקרא לאור גישת המבול המקומי

הנה דברים נוספים שאמר הרב גדליה נדל: "מסתבר שהמבול היה רק בארצות הסהר הפורה, ולא בחלקי עולם אחרים. 'מעל פני האדמה' או 'מתחת השמים' – יכול בהחלט להתייחס רק לסביבה גאוגרפית מסויימת… כל הסביבה שהם חיו בה, עד כמה שהאדם יכול לראות ולהשיג אותה, תחת כל השמים שהוא רואה, הכל טבע במי המבול" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קטז).[5]

ולכן, אפשר כך גם להבין כי מה שנאמר בתיאור המבול: "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, י), הרי שהמקרא מתכוון לאזור הגיאוגרפי המסוים שבו היה המבול ולא לכל העולם כולו, וכפי שנאמר גם בנוגע לרעב שהיה בימי יוסף: "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (בראשית מא, נז), ורבנו בחיי ביאר על אתר: "כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ – שהיתה בממשלת פרעה". וכן כתוב במדרש: "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת' (בראשית מא, נד) – בְּשָׁלשׁ אֲרָצוֹת" (בראשית רבה צ, ו), וכן כתב הרמב"ן שם (בראשית מא, נד): "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת – אשר סביב ארץ מצרים".

וכך הוא הביאור גם בנוגע לנאמר במבול: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ז, כג), כלומר שהמקרא מתכוון לאזור הגיאוגרפי המסוים שבו היה המבול ולא לכל העולם כולו, וכפי שנאמר גם בנוגע לעדת קורח: "אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" [דברים יא, ו; ולעיל מוצגים דברי חז"ל שביארו את הנאמר: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' – בקשר לבבל].

ויתירה מזאת ייתכן לפרש, כלומר שגם במעשה המבול, אין הכוונה למחיית כל החי באותו חבל ארץ ספציפי שבו עוסק המקרא, וכפי שנאמר עוד בתורה: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט, ו), ורש"י כבר כתב כי אם כך – מהיכן לקח פרעה בהמות לצורך "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם" בכדי לרדוף אחרי ישראל? אלא וודאי שנשארו עוד סוסים (ראו רש"י על שמות יד, ז[6]). ולכן, אפשר לבאר שגם במבול אין הכוונה למחיית כל החי אף באיזור שבו התרחש המבול.

וכמדומני שכדאי לציין שבמדרש תנחומא (בובר, בראשית לג, א) מובא שאנשי דור המבול נענשו בשלג, וכפי כתוב: "בשלג מנין – שנאמר: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, יב)", וכן כתוב בזוהר הקדוש על העונש של דור המבול "שֶׁהַמַּיִם שירדו עליהם מלמעלה היו צוננים כשלג" (פרשת נח, דף סח, ע"ב). וייתכן שמדברי חז"ל אלו אפשר לבאר שמה שכתוב בתורה ש"הַמַּיִם גָּבְרוּ… וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים" (בראשית ז, יט), או שההרים כוסו "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם" (בראשית ז, כ) שהכוונה שהם כוסו גם בשלג (שזה בעצם מים במצב צבירה אחר) כדרכם של הרים, עד שנערמו לגובה של 15 אמות בראש ההרים.

 

ארץ ישראל בזמן המבול

לאור המבואר עד כה, מובנת גם המסורת של חכמינו בתלמוד שאמרו כי "לא ירד מבול לארץ ישראל" (מסכת זבחים קיג, ע"ב), וכן כתוב במדרש: "לא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקב"ה אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (בראשית רבה לג, ו). וב"ילקוט מעם לועז" כתוב עוד כך: "בארץ ישראל לא ירד מבול אפילו במקומות שהיו מיושבים" (בראשית, חלק א, עמ' רכא), ומדבריו עולה שיש בארץ ישראל יישובים מלפני המבול שאפשר למצוא בהם רצף התיישבותי!

ולמעשה מתוך דברי המקרא אפשר ללמוד על הרצף ההתיישבותי הזה בארץ ישראל במהלך המבול, שהרי קבוצה שלמה המכונה: "הנפילים" שרדה את תקופת המבול, שהרי אנו מוצאים את האנשים הללו לפני המבול, וכפי שנאמר: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי כֵן" (בראשית ו, ד), והראב"ע ביאר: "וטעם 'אַחֲרֵי כֵן' — אחר המבול", וזאת בתקופת משה רבנו, כאשר באו המרגלים לתור את ארץישראל, וכפי שאמרו המרגלים: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים" (במדבר יג, לג). כלומר, משמע שהם צאצאיהם הישירים של אותם נפילים שחיו לפני המבול, וכפי שכתב הרשב"ם על אתר: "מִן הַנְּפִלִיםהראשונים, כדכתיב בבראשית: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם".

וכולם מכירים את ניצול המבול המפורסם הנזכר בדברי רבותינו, הלא הוא אדם בשם "עוג", וכפי שנאמר בתלמוד: "עוג – שפלט מדור המבול" (נידה סא, ע"א) ורש"י על אתר כתב שעוג "ברח לארץ ישראל" וכך ניצל.[7] והרמב"ן כתב עוד בביאורו למקרא כי אפשר גם שלפי "הדורש בעוג שפלט מן המבול (נדה סא) – ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו" (ביאורו לבראשית ו, ד).

ולדברי הרמב"ן השוו גם את דבריו של הרב עזריאל אריה לייב רקובסקי (שכיהן כאב"ד של פלוצק), שכתב כי לא רק לארץ ישראל ברחו מהמבול אלא גם למקומות נוספים: "ואותן שהלכו לאמיריקה בדור המבול – נמלטו ממבול, כי המבול לא היה רק בחצי הכדור העליון הזה" [בספרו "שלֵמָה משנתו" על מסכת ברכות (דף נו, ע"ב, ד"ה: 'חוץ מן הפיל ומן הקוף')].

והשוו לכך את דבריו של הרב יהונתן אייבשיץ, שהתייחס גם ליבשת אמריקה (שמכונה בלשון הקדמונים "העולם החדש"), וכך כתב: "ארץ ישראל שנקרא: 'טהור' – על שם שלא ירד שם המבול. הא גם 'העולם החדש': טהור הוא – דלא ירד שם המבול!" (בספרו "תפארת יהונתן", פרשת נח, ד"ה: 'וירח ה' את ריח הניחוח').

והרב גדליה נדל אמר: "בשאר איזורי העולם אולי לא ידעו בכלל שיש מבול" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קכא).

 

המסר של המבול

ב"ילקוט מעם לועז" מובא עוד כך: "ואם תשאלו: מאחר שבארץ ישראל לא ירד מבול, למה הטריח הקב"ה את נח לעשות התיבה ולהיות בתוכה י"ב חודשים, והרי מוטב היה לשולחו לירושלים כדי להינצל או ע"י אמצעי אחר? שהרי רחמיו של הקב"ה מרובים הם! התשובה היא: שכל זה היה מכוון להחזיר הבריות בתשובה ולכן נתעסק בה" (בראשית, חלק א, עמ' רכו).

וכך מובא בביאור רש"י למקרא: "ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה… ושואלין אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו" (ביאורו לראשית ו, יד).

וזה למעשה גם המסר של המבול כלומר אנשי דור המבול העבירו את חייהם בעשיית רע, והם לא שעו לקריאתו של הנביא נח לחזור בתשובה וכתוצאה מכך נענשו במבול[8], ואילו נח הצדיק ומשפחתו זכו להגנה מה' יתברך.

 

הערות:

[1] וכמדומני שכדאי לציין כאן גם את עבודתו המפורסמת של הארכיאולוג ליאונרד וואלי (Leonard Woolley), שזיהה שכבת קרקע עצומה של שיטפון בבבל, שמתוארכת בערך לתקופה שבה נח היה חי (ראו: ורנר קלר, התנ"ך כהיסטוריה, עמ' 40-39).

[2] ה'דעת מקרא' על אתר ביאר כך: "עַל הָרֵי אֲרָרָט – על ראש אחד ההרים שבארץ אררט. וכן: 'וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד' (שופטים יב, ז) = באחת מהרי גלעד".

[3] והשוו גם לדברי רבנו סעדיה גאון שכתב כי "המקומות הבלתי מיושבים – לא היה צורך להציף אותם במים" (ביאורו לבראשית פרק ט, מהדורת צוקר). והנה אם נבאר ש"המקומות המיושבים" הכוונה לאזורים של הערים שבהם התרחש המבול, אזי יהיה מובן מדוע אלו שברחו מאזורים אלו ניצלו מהמבול (וראו עוד לקמן דברי רבותינו על הניצולים מהמבול).

[4] ויש מי שזיהה את ארץ אררט עם ממלכה שהתקיימה באיזור ארמניה וכורדיסטן של ימינו, המכונה: אוּרָרְטוּ (Urartu). וכמדומני שיש לדון האם ארץ אררט של המבול היא אותה הנזכרת גם בתקופה מאוחרת במקרא (ראו: מל"ב יט, לז, וירמיהו נא, כז), והאם הארץ הקדומה הנזכרת בכתבים השוּמֵרים העתיקים המכונה Land Of Aratta, היא אותה ארץ המכונה: אוּרָרְטוּ, או שמא מדובר בארץ אחרת אך כאמור קרובה לבבל.

[5] וכן כתב גם הרב פרופסור דוד צבי (=הרד"צ) הופמן בהקשר למבול: "אפשר גם להגן על הדעה שלפיה לא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי 'אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם' יהיה מוצדק גם אם נפרשהו — כל חלקי הארץ המיושבים על ידי בני אדם. ומה גם שאף לפי דעה… שבתלמוד 'לא ירד לארץ ישראל'" (ביאורו לבראשית ז, יט).

[6] ובתלמוד מובא עוד: "אמר רבי יוחנן: אין למידין מן הכללות" (עירובין כז, ע"ב), והשוו עוד לפירוש הראב"ע (לשמות ט, ו): "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם – הרוב, כמו: 'וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה' (בראשית מא, נז)".

[7] והנה עוד מבואר במדרש חז"ל שהיונה הביאה את עלה הזית מארץ ישראל (ראו: בראשית ח, יא; בראשית רבה לג, ו), ומשמע שאיזור המבול היה במרחק הרחוק דיו מארץ ישראל בשביל שהמבול לא יפגע בה, אך קרוב יחסית לארץ ישראל כך שהיונה תוכל להגיע אליה.

[8] ובמקרים אחרים בתנ"ך מדובר בעונשים מסוגים אחרים, ומכאן אפשר להבין מה שה' יתברך אמר שלא יביא עוד מבול לעולם (בראשית ט, יא), כלומר עונש של מבול כמו זה שהיה מיוחד לאנשי דור המבול לא מוזכר עוד בתנ"ך (אבל עונשים אחרים כן מוזכרים).

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
8 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
אריאל
אריאל
21 days ago

דבר מעניין שכמדומני שמסתדר לפי הגישה גישת המבול המקומי – בספר: "סדר הדורות", מאת הרב יחיאל היילפרין (שחי לפני כ-300 שנים בערך), כתוב כך:
"ואומרים שאחר המבול יצא נח מגלילות ארמניה לאיטליה ושם למד הרבה חכמות" (אלף השני – אלף תרנז).

אריאל
אריאל
2 months ago

כמדומני שיש להתייחס גם ללוח הזמנים הפרעוני המצרי, שיש מן החוקרים שטוענים שהתחיל במאה ה-31 לפנה"ס [בתקופה שמוכנה: "התקופה השושלתית הקדומה"].

והנה יש לשאול: הרי כתוב בתורה: "וּבְנֵי חָם… מִצְרַיִם" וכו' (בראשית י, ו), כלומר שמצרים מיוחסת לתקופה שלאחר המבול, ובהנחה שהמבול התרחש בשנת 2104 לפנה"ס (וכפי שעולה בפשטות מחישוב התקופה המתוארת במקרא עד המבול), הרי שמדובר בתקופה שמאוחרת בלמעלה מ-1000 שנים מהתקופה שבה אותם חוקרים טוענים שהלוח הפרעוני התחיל?!

והנה, לפי הגישה של המבול המקומי מובן שאין כל בעיה עם הטענה שהשושלת הפרעונית התחילה במאה ה-31 לפנה"ס, ואף שאין המקרא מתייחס לכך במפורש, אין זאת קושיא, שהרי המקרא כידוע מתייחס למה שחשוב לו להעביר לקורא מבחינה דתית, ולמקרא היה יותר חשוב לדוגמה ללמד על על חטאי אנשי דור המבול מאשר לציין את השושלת הפרעונית. אך זה לא אומר בהכרח שלא היתה שושלת כזאת בעת ההיא.

ועם זאת חשוב לציין שמצרים הקדומה עברה תקופה שמכונה ע"י החוקרים בתואר: "תקופה הביניים הראשונה של מצרים" [First Intermediate Period of Egypt], שהיא תקופה שנמשכה בין השנים 2055-2181 לפנה"ס, ותקופה זאת מאופניית כתקופה של כאוס והתמוטטות של סדרי הממשל המלכותיים.

והנה מתיאורך התקופה, אנו למדים שהיא התרחשה בזמן שהתקיים המבול המקראי, ואף לאחר מכן כאשר צאצאיו של נח התפזרו ברחבי העולם (כמבואר בבראשית בפרק י). והנה כמבואר לעיל – חם, שהיה בנו של נח, ילד את מצרים לאחר המבול, והמבול עצמו התרחש בשנת 2104 לפנה"ס, והמלכות המצרית החלה להשתקם עם הקמתה של הממלכה התיכונה, בסביבות 2000-2055 לפנה"ס.

וכמדומני שאפשר לבאר את הדברים כך: השושלת הפרעונית החלה במאה ה-31 לפנה"ס, וכאשר בא המבול שגרם לחסור סדר בעולם (גם אם נבין שמדובר במבול מקומי וכפי שמבואר במאמר לעיל), והוא השפיע גם על מצרים. לאחר המבול, חם ילד בן שלו קרא בשם מצרים (אולי על שם מצרים שהוא הכיר עוד מלפני המבול?), ואפשר שהמצרים הזה (=בנו של חם) היה שותף בהקמת הממלכה המצרית בתקופה התיכונה, שהתרחשה כ-100-50 שנים לאחר המבול, והתיארוך מסתדר כפתור ופרח.

אריק
אריק
2 months ago
Reply to  אריאל

וכדאי גם לציין שפרופסור מ"ד קאסוטו (בספרו "מנח עד אברהם" – לבראשית י, ו) כתב בנוגע לבנו של חם: "מצרים", שנולד לאחר המבול, שיש רבים שחשבו שבכלל מדובר ב"שבט Musri שמדרום לארץ כנען, או ל־Musri שבאסיה הקטנה".
ואמנם קאסוטו באופן אישית חושב שמדובר במצרים הידועה, אך לפי אותם החוקרים הרבים שסוברים שבכלל מדובר באותו שבט הנזכר, הרי שבכלל אין שאלה, והמקרא לא התייחס כלל למלכות מצרים בתקופה שלאחר המבול, והמקום הבא שמלכות מצרים נזכרת זה בתקופה המאוחרת יחסית של אברהם אבינו כאשר הוא יורד למצרים ואז כבר נזכרת המלכות הפרעונית (כמבואר בבראשית פרק יב, י-כ).

אריק
אריק
3 months ago

במאמר לעיל מובא כך: "ב"ילקוט מעם לועז" כתוב עוד כך: "בארץ ישראל לא ירד מבול אפילו במקומות שהיו מיושבים" (בראשית, חלק א, עמ' רכא), ומדבריו עולה שיש בארץ ישראל יישובים מלפני המבול שאפשר למצוא בהם רצף התיישבותי!".

והנה מעניין לציין כי יוסף בן מתתיהו (ההיסטוריון היה שחי בימי בית המקדש השני), כותב כך: "לדברי אנשי המקום חברון עתיקה לימים מכל ערי הארץ הזאת וגם נבנתה לפני מֹף (מנפי, ממפיס) אשר במצרים ומִספּר ימיה אלפים ושלש מאות שנה והם מספרים, כי העיר הזאת היתה משכן אברהם אבי היהודים אחרי עלותו מארם נהרים (מסופוטמיה)", ("תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", ספר רביעי, אות ז, בתרגום: יעקב נפתלי שמחוני).

כלומר בהיות ויוסף בן מתתיהו חי בימי בית המקדש השני, אזי 2300 שנים לפני כן – יוצא בערך בשנת 2200-2300 לפנה"ס – זאת אומרת לפני התיארוך של המבול המקראי בכ-200-100 שנים, וזה מסתדר עם הדברים שהובאו בשם ה"ילקוט מעם לועז".

אריאל
אריאל
6 months ago

כמדומני שיתכן שאפשר להסביר גם את מהלך המבול באופן של מערכה חורפית, וכדלהלן:

  • "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" – והרד"צ הופמן ביאר על אתר: "מרחשוון הוא החודש שבו מתחילה כרגיל עונת הגשמים במזרח התיכון, ולעונה זו כיוון הקב"ה את המבול".
  • "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" – ורש"י כתב: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ – ולהלן הוא אומר: 'וַיְהִי הַמַּבּוּל' – אלא כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול" (ביאורו לבראשית ז, יב), וכמדומני שאפשר גם לבאר עוד שתהליך המבול החל בנחת כמו חורף רגיל, ורק כאשר התקדמו הימים לתוך תקופת החורף הגשם התחזק והפך למבול, וכמובן שרש"י הציג את הסיבה הרוחנית. ומעניין עוד שרש"י כתב ש"בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים" (בביאורו לבראשית ח, ג), כלומר רש"י הבין שהעונש של גשמי המבול גופא נמשך באופן רצוף רק 40 ימים, ותקופת זמן כזאת של גשם רצוף היא נפוצה גם בימינו (ואפילו תקופת ארוכות הרבה יותר). ובכל אופן, אפשר להניח שהגשמים נמשכו גם אחרי 40 יום ככל חורף רגיל, אלא שהללו לא היו ברצף ובזעף כמו הגשמים של המבול, אלא כאמור – גשמים של חורף רגיל.
  • "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם, וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" – כלומר לאחר 150 יום של החורף שבו התרחש המבול, המים החלו להתאדות, וזה בסיומו של החורף ובערך בתחילת האביב והקיץ, [והשוו גם לדברי הרד"ק: "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה" (אסתר ז, י) – נחה… וכאשר היא נחה היא כ'יורדת', וככה המיםוכאשר נחו ירדו בטבעם, זהו: וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם").
  • "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט" – לאחר זמן מסוים של התאדות המים, התיבה נחה על אחד ההרים באזור הנקרא אררט (ופשוט שלא כתוב שנחה על ראש ההר רק על אחד ההרים).
  • "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" – והנה יש לשאול: בהיות והתיבה נחה על ההרים כבר בחודש השביעי אזי כבר ראשי ההרים היו צריכים להראות לפני כן, שהרי אנו נמצאים כעת כבר בחודש העשירי? אלא שאם נבאר כמו שהתבאר בגוף מאמר המאמר למעלה שההרים כוסו בשלג, אז מובן מדוע רק בחודש העשירי נראו ראשי ההרים – כי מדובר כבר בשיא תקופת הקיץ והשלג אז נמס ונראו ראשי ההרים!
אריאל
אריאל
6 months ago

לעיל כתוב באחת התגובות – שבפרשת המבול לא מוזכר בכלל הים אלא רק שילוב של גשם ובקיעות מַעְיְנֹת… והנה פרשת המבול מתוארת במקרא על רקע הררי, וידוע שבהרים גשום הרבה יותר מאזורים מישוריים, וגם שבאזורים הרריים יש מעיינות, ולכן ייתכן לומר שעיקרו של המבול התרחש באזור הררי, ומעין מה שכתבו "בעלי התוספות" כי מה שנאמר: "וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים", הכוונה שמדובר רק "במקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו ההרים" (זבחים קיג, ע"א, ד"ה: 'לא ירד מבול לא"י'). ועם זאת – ברור שהמבול גלש מהאיזור ההררי לאזורים נוספים, וכפי שאמרו חז"ל: "למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו לשם" (זבחים קיג, ע"ב; שבת קיג, ע"ב). והנה דברים נוספים שכמדומני שמתאימים לגישת המבול המקומי:

  • הרב אורי שרקי כותב: "יש מדרש מעניין (אוצר המדרשים [אייזנשטיין] עמ' 533) המספר על שלמה המלך ששאל את אשמדאי האם יש אנשים בצד השני של כדור הארץ. הלך אשמדאי והביא לו אחד מהם. שאל אותו שלמה המלך: מהיכן אתם באים? ענה לו: מבני קין אנחנו… זה גם יכול להסביר מדוע הם לא נספו במבול, שהרי כתוב "וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, ו), אך מתחת לארץ המבול לא התרחש. כלומר, ישנם אזורים שלמים בעולם שלא נספו במבול" (שיעורים בספר הכוזרי, מאמר שני, אות יד, עמ' 167-166).
  • הרב ד"ר ג'ראלד שרודר, כותב כך: "רמב"ן מציין שאולי היו אישים אחרים נוסף על נח ובני משפחתו ששרדו את המבול (הוא מתבסס על בראשית ו, ד). התיבה נחה על הר באררט, אזור שיש הסוברים (אם כי אין יודעים בוודאות) שהוא בארמניה (בראשית ח, ד). אבל, כפי שרמב"ן מציין, יש הרים רבים אחרים בעולם שהם גבוהים מאלה שבארמניה (פירוש על בראשית ח, ה). לפי מסורת בת אלפיים שנה, יתכן שהים התיכון לא הושפע (בראשית רבה לב). כל המקורות האלה מציינים שהמבול היה תופעה מקומית, לא כלל עולמית… מסופוטמיה, האזור שם ממוקמות בבל ואור, מוקפות משלושה עבריה על ידי הנהרות פרת וחידקל. רוב שטחה הוא במישור… המילים "אדמה" ו"ארץ" יכולות להתייחס לסביבה מקומית ולאו דווקא לכדור הארץ כולו. למשל "וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ" (בראשית מא, נו); "וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ" (בראשית מז, יג). קין גורש "מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ד, יד). הוא לא הפליג בים ולא עזב את כדור הארץ אל מאדים! אנו רואים כי לשני המושגים האלה, "ארץ" ו"אדמה", יש משמעויות בעלות תחום גיאולוגי מוגבל… השמדת עולם החי באזור מסופוטמיה", ("המדע והאל", עמ' 281-280).[1]
  • ובהקשר לדיון הזה, מעניין לציין את דבריו של רבנו נחמן מברסלב, שאמר כך: "עַל זֶה אֵין שׁוּם אֶחָד מִסְתַּכֵּל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁגִּלּוּ לא הָיָה רַק בְּחֵלֶק אַסְיָה, כִּי כָּל הָעִנְיָנִים הַנַּ"ל לא הָיוּ שָׁם רַק בְּחֵלֶק [אַסְיָה]. וּבֶאֱמֶת בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְבאָר הַכּל כִּי הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִכֻּלָּם, כְּגוֹן אַשְׁכְּנַז מְבאָר בְּהַתּוֹרָה רַק שֶׁאֵין הַתּוֹרָה עוֹשָׂה סִפּוּר גָּמוּר מִכֻּלָּם. רַק שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת מֵהֶם וּמַשְׁלִיכָה אוֹתָם, וּבְמָקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה עוֹשָׂה סִפּוּר גָּמוּר… אֲבָל גְּדוֹלֵי הַקַּדְמוֹנִים לא גִּלּוּ רַק מֵחֵלֶק אַסְיָה. וּבֶאֱמֶת הָיוּ מְדִינוֹת רַבּוֹת גַּם בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הָעוֹלָם גַּם קדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כִּי בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּבָר הָיוּ מְדִינוֹת רְחוֹקוֹת… שְׁאָר מְדִינוֹת שֶׁאֵינָם בְּחֵלֶק אַסְיָה רַק בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הָעוֹלָם. וּמֵאֵלּוּ הַחֲלָקִים לא דִּבְּרוּ כְּלָל, רַק מֵחֵלֶק אַסְיָה, כִּי כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהֵם מְדַבְּרִים מֵהֶם כְּגוֹן: מִצְרַיִם וְכַיּוֹצֵא, וּכְגוֹן שְׁמוֹנָה אֵלֶּה הַנַּ"ל [=אשר "יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם" (בראשית כב, כ-כג)] – כֻּלָּם הֵם רַק בְּחֵלֶק אַסְיָה", (ספר חיי מוהר"ן, אות ר"פ).
  • ויתירה מזאת, חז"ל אף מתייחסים לאדם אחד כאל יקום: כאשר הם מתארים את אחד מעונשיו של קין, אומרים חז"ל, שהקב"ה "תְּלָאוֹ בְּרִפְיוֹן וּבָא מַבּוּל וּשְׁטָפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, כג): 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה', כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וַיָּקָם קַיִן וגו'" (בראשית רבה יב, כב), ובפירוש המהרז"ו על אתר כתב: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם – היה לו לומר: 'את כל החי' וכדומה, מהו היקום? על כן דורש על קין! מי שכתוב בו: 'וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ', לפיכך: וַיִּמַח". ע"כ. כלומר לפי מדרש זה – כל העניין של מחיית היקום במבול חוזר רק על קין…

[1] הערת כותב התגובה: את דבריו של הרב ד"ר ג'ראלד שרודר השוו גם לדברי הנביא צפניה שאמר כך: "אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה'. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה'" (א, ב-ג), והר"י אברבנאל כתב על אתר: "ומה שאמר: 'מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' – אינו מאמר כללי בכל הארץ כי אם בארץ ישראל, וכן: 'אָסֹף אָסֵף כֹּל' – אין הכונה שכל החיים שבעולם יאספו… וכוונת הנביא היתה ליעד על חרבן ארץ יהודה שלא ישאר בה אדם אם מחרב ואם מהגלות, ומה שזכר: בהמה ועוף ודגים – הוא כפי המפרשים על דרך הפלגה כמו שאמר בירמיה (ירמיה ט, ט): עוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ".

אריאל
אריאל
7 months ago

שלום וברכה, הנה מספר רעיונות נוספים שכמדומני שייתכן שתומכים בגישת המבול המקומי,

1) כתוב בפרשת נח (היא פרשת המבול): "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (בראשית ח, ה), כלומר מתואר פה במפורש שכבר נראו ראשי ההרים, ועם זאת כמה פסוקים לאחר מכן כתוב: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, צְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית ח, ח-ט), כלומר למרות שכתוב במפורש שכבר "נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים", כתוב כאן שהיונה לא מצאה מקום לנוח כי "מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", ולכן מכאן אפשר ללמוד שגם כאשר כתוב שה"מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" זה לא כפי ההבנה הפשוטה שהרי ראשי ההרים כבר היו גלויים ולא מתחת למים.

2) כתוב בספר עמוס: "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ" (ה, ח), ורש"י הביא את דברי חז"ל: "רבותינו פירשו על דור אנוש שהציף עליהם את מי אוקינוס", כלומר מוזכר כאן במפורש הים (שהוא האוקינוס) ואילו במבול של נח בכלל לא מוזכר הים אלא רק כתוב: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יב), וכתוב ש"נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" (בראשית ז, יא) ובקיצור שילוב של גשם ובקיעות מַעְיְנֹת… והנה בספר תהילים כתוב: "הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן" (קד, י), והנה מוצג כאן הקשר שבין המַעְיְנֹת וההרים, וכפי שמוזכר גם במבול – שלאחר ירידת הגשם ובקיעת המַעְיְנֹת – "הַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים" (בראשית ז, יט), וכאמור – אין שום איזכור לים אלא רק לגשם ובקיעת המַעְיְנֹת שגרמו להתכסות ההרים, וכמדומני שזה מסתדר עם גישת המבול המקומי ולהרים שהיו באזור שבו התרחש המבול – ללא קשר לים.

3) כמדומני שכדאי להביא קצת מדברי החיד"א, שבמאמר מוזכר שהסכים עם גישת המבול המקומי, וכך כתב: "הרי תלמוד ערוך בידינו בסוגיין דרבי יוחנן דעל הרוב הלכתא כוותיה, סבר דארץ ישראל לא ירד בה מבול. והגם דאין זה דין לפסוק הלכה ולא שייך הכא לפסוק הלכה, מ"מ רבי יוחנן דגדול כחו סבר הכי לקושטא דמילתא", [בספרו: "מראית העין" (על זבחים קי"ג, ע"א)].

אריאל
אריאל
10 months ago

מספר עניינים להוסיף:

1) בספר "פרקי דרבי אליעזר" (בפרק כג, בתחילת הפרק) כתוב כי היו בתיבה "שס"ה (=365) מיני שקצים", ור' דוד לוריא (=הרד"ל) בביאורו על אתר כתב על בסיס דברים אלו (ודברי חז"ל נוספים) כי היו בתיבה 1095 סוגים של בעלי-חיים.

וכמדומני שאפשר לצרף לכך גם את דבריו של ר' גדליה נדל (שכידוע ביאר כי המבול היה מקומי), שאמר כי נח לא היה צריך להביא את כל בעלי החיים שקיימים בעולם אלא "הכוונה רק לבעלי החיים המצויים בארצו של נח", ועוד הוסיף ש"ייתכן אפילו שנוח לא נצטווה להכניס ממש כל מין ומין הקיים בסביבתו, אלא רק את המינים העיקריים, וגם זה נקרא "מכל החי מכל בשר" [בתורתו של ר' גדליה, עמ' קיח (ובהערת השוליים שם על אתר נאמר: "אולי "מכל החי" ולא "כל החי" לא רק לגבי המספר מכל מין ומין, המפורש בכתוב, אלא גם לגבי מספר המינים")].

2) מעניין גם לציין שבהיות ואין אנו יודעים בדיוק לאיזה הר מהרי חבל ארץ אררט מתכוון המקרא, ולכן קשה לדעת לאיזה גובה בדיוק התרוממו המים, וייתכן שלאור התיאור המקראי על ההרים סביב, מדובר למעשה בעמק – שהינו אזור גיאוגרפי נמוך, שמוקף בד"כ בהרים וגבעות, וגודלו יכול להיות לנוע מכמה קילומטרים רבועים ועד לכמה מאות קילומטרים (טופוגרפיה שמסבירה את עליית מפלס המים המהירה, ואת התכסות ההרים סביב במים). והשוו את הנאמר: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א, לד), וכן את הכתוב: "וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד" (מיכה א, ד).

ולפי ביאר זה מובן גם הנאמר בכתוב: "וַתָּנַח הַתֵּבָה… עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח, ד), כלומר בתחילת המבול התיבה היתה מונחת בעמק, ומפלס המים העלה אותה עד שהתיבה מצאה את עצמה מונחת על ההר – ומהעמק למטה היא הגיעה להר למעלה, וזה תיאור מעניין של המקרא.

3) לכאורה גם מדברי רש"י עצמו משמע שהמבול היה מקומי, שהרי רש"י אומר: "ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה… ושואלין אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו" (ביאורו לראשית ו, יד), והרי בפשטות מדובר באנשי מקומו שרואים אותו עוסק בבניין בתיבה, והם שואלים אותו, והוא עונה להם… קשה לדמיין שמדובר באנשים שנמצאו בערבות אוסטרליה או בג'ונגלים באפריקה, אלא כאמור אנשי מקומו שאותם הוא הוכיח על עוונותיהם… מה גם שרש"י כותב שעוג "ברח לארץ ישראל" וכך ניצל מהמבול (נידה סא, ע"א), ומבואר אפוא שהוא לא חשב שהמבול היה עולמי אלא מקומי.

8
0
Would love your thoughts, please comment.x