במדרש כתוב כי "יש שבעים פנים בתורה" (במדבר רבה יג, טז), ומפורסמים דברי הרשב"ם על הצורך "לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (ביאורו לבראשית לז, ב), ובמאמר זה באתי להציג את המקורות התורניים והמחקריים שמבארים את גישת: "המבול המקומי" כפי שהשיגה ידי, ואת המסקנות שאפשר להסיק מהם.

הרקע למבול

כרקע לעונש המבול אנו קוראים כך: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו, ב), וחז"ל מסרו כי מדובר בעוון ניאוף של אשת איש (ראו בביאור רש"י שם), אך הקב"ה לא העניש אותם מיד אלא נתן להם ארכה של 120 לחזור בתשובה, וכפי שנאמר: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם, פסוק ג), אך הם לא חזרו בתשובה, אלא אף המשיכו להוסיף חטא על פשע, וכפי שנאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (שם, פסוק יג), והרמב"ן ביאר: "חָמָס – הוא הגזל והעושק", ולכן הקב"ה החליט להעניש אותם, וכפי שנאמר: "הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יז), ובנוסף הודיע לנח [שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" והלך בדרכי ה' יתברך (שם, פסוק ט)], על בוא המבול וציווה עליו לבנות תיבה.

איזור המבול המקומי

הנה כתוב בתלמוד הבבלי: "אמר ר' אמי: כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' (בראשית ז, כג). אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה מצולה? שכל מתי מבול נצטללו לשם" (שבת קיג, ע"ב; זבחים קיג, ע"ב).

וכך כתוב בתלמוד הירושלמי: "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מתי דור המבול… 'גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ' (ירמיהו נא, מט). כתיב: 'וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם' (בראשית, יא, ב) – אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מתי דור המבול" (מסכת ברכות ל, ע"ב – פרק ד, הלכה א).

והזיהוי של בבל כעיר בארץ שנער מוזכר במפורש במקרא בקשר לנמרוד: "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית י, י), ומפסוק זה אפשר גם ללמוד שבבל היתה רק עיר אחת בתוך ארץ שנער בין שאר הערים המוזכרות בפסוק, וכאמור חז"ל מסרו שרק "האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' (בראשית ז, כג)… למה נקרא שמה מצולה? שכל מתי מבול נצטללו לשם", ותיאור זה מעניין שהרי העיר בבל ישבה על גדות נהר הפרת, וחז"ל מסרו לנו כאן על הסחף של מתי המבול לאיזור העיר בבל.

ועם זאת ייתכן שאפשר גם לבאר שחז"ל התכוונו לבבל במובן של איזור הממלכה הבבלית המאוחרת, כלומר איזור מסופוטמיה (המכונה גם: הסהר הפורה), ואזי מדובר בחבל ארץ גדול יותר מאשר רק העיר בבל. ואמנם הרב פרופסור יונתן זקס (רבה לשעבר של יהדות בריטניה), כתב כך: "סיפורי המבול ומגדל בבל מעוגנים במחקר הארכיאולוגי ובמקורות היסטוריים חיצוניים… במסופוטמיה התהלכו מיתוסים רבים על מבול קדום, והדבר מעיד על זיכרונות עמומים של שיטפונות הרי-אסון, בייחוד באגן המישורי של הפרת והחידקל [רד"ץ הופמן, בפירושו לבראשית ו' (עמ' 140), משער שהמבול התחולל לא בכל כדור הארץ אלא באזורים המיושבים]. בחפירות בערים האכדיות שורופּק, כּיש, ארכּ ואוּר, מקום הולדתו של אברהם, נמצאו משקעי חמר של שיטפונות" (מובא במאמרו: "אחריות אישית ואחריות קולקטיבית", בספרו: "שיג ושיח", בפרשת נח).[1]

ועם זאת יש לדעת כי ארץ אררט היא כידוע היחידה שנזכרת במפורש במקרא בהקשר למבול, וכפי שנאמר: "וַתָּנַח הַתֵּבָה… עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח, ד)[2], ולכן גם כאשר נאמר במקרא ביחס למבול כי "הַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים" (בראשית ז, יט), כבר פירשו רבותינו "בעלי התוספות" כי הכוונה שמדובר רק "במקום שירד מבול – התם קאמר שנתכסו ההרים" [ביאורם למסכת זבחים קיג, ע"א, ד"ה: 'לא ירד מבול לא"י'; וכדבריהם כתב גם החיד"א, בספרו: "מראית העין" (על זבחים קי"ג, ע"א)].

והרב גדליה נדל אמר כך: "מדוע (=התיבה) לא נחה על האברסט? מסתבר שהרי אררט הם ההרים הגבוהים ביותר שכוסו על ידי מי המבול, כי המבול לא היה אלא בסביבה ההיא" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קכא).

ולאור דברים אלו יובנו דבריו של יוסף בן מתתיהו (ההיסטוריון היהודי שחי בימי בית שני) שהביא את דבריו של היסטוריון נוסף מעת ההיא, שכתב כך: "יש מעל לארץ מינואס שבארמניה הר גדול שנקרא בריס. האגדה מספרת, שרבים נמלטו אליו בשעת המבול וניצלו" (ראו ב"קדמוניות היהודים", ספר ראשון, מהדורת אברהם שליט, עמ' 12-11). כלומר כבר בארמניה (שהיא קרובה יחסית לאיזור בבל) היה אפשר להינצל מהמבול.[3]

והנה הזיהוי של ארץ אררט הוא לא ברור, אך מעניין לציין שכבר בכתבים השוּמֵרים העתיקים מוזכרת ארץ קדומה בשם ארץ אררט (Land Of Aratta), ואולי זאת היא ארץ אררט המוזכרת במקרא בנוגע למבול, ובהיות ושוּמֵר היתה קרובה יחסית לאיזור של העיר בבל, אפשר להניח שגם ארץ אררט נמצאה לא הרחק משם.[4]

ביאור המקרא לאור גישת המבול המקומי

הנה דברים נוספים שאמר הרב גדליה נדל: "מסתבר שהמבול היה רק בארצות הסהר הפורה, ולא בחלקי עולם אחרים. 'מעל פני האדמה' או 'מתחת השמים' – יכול בהחלט להתייחס רק לסביבה גאוגרפית מסויימת… כל הסביבה שהם חיו בה, עד כמה שהאדם יכול לראות ולהשיג אותה, תחת כל השמים שהוא רואה, הכל טבע במי המבול" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קטז).[5]

ולכן, אפשר כך גם להבין כי מה שנאמר בתיאור המבול: "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, י), הרי שהמקרא מתכוון לאזור הגיאוגרפי המסוים שבו היה המבול ולא לכל העולם כולו, וכפי שנאמר גם בנוגע לרעב שהיה בימי יוסף: "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (בראשית מא, נז), ורבנו בחיי ביאר על אתר: "כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ – שהיתה בממשלת פרעה". וכן כתוב במדרש: "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת' (בראשית מא, נד) – בְּשָׁלשׁ אֲרָצוֹת" (בראשית רבה צ, ו), וכן כתב הרמב"ן שם (בראשית מא, נד): "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת – אשר סביב ארץ מצרים".

וכך הוא הביאור גם בנוגע לנאמר במבול: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ז, כג), כלומר שהמקרא מתכוון לאזור הגיאוגרפי המסוים שבו היה המבול ולא לכל העולם כולו, וכפי שנאמר גם בנוגע לעדת קורח: "אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" [דברים יא, ו; ולעיל מוצגים דברי חז"ל שביארו את הנאמר: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם' – בקשר לבבל].

ויתירה מזאת ייתכן לפרש, כלומר שגם במעשה המבול, אין הכוונה למחיית כל החי באותו חבל ארץ ספציפי שבו עוסק המקרא, וכפי שנאמר עוד בתורה: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט, ו), ורש"י כבר כתב כי אם כך – מהיכן לקח פרעה בהמות לצורך "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם" בכדי לרדוף אחרי ישראל? אלא וודאי שנשארו עוד סוסים (ראו רש"י על שמות יד, ז[6]). ולכן, אפשר לבאר שגם במבול אין הכוונה למחיית כל החי אף באיזור שבו התרחש המבול.

וכמדומני שכדאי לציין שבמדרש תנחומא (בובר, בראשית לג, א) מובא שאנשי דור המבול נענשו בשלג, וכפי כתוב: "בשלג מנין – שנאמר: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, יב)", וכן כתוב בזוהר הקדוש על העונש של דור המבול "שֶׁהַמַּיִם שירדו עליהם מלמעלה היו צוננים כשלג" (פרשת נח, דף סח, ע"ב). וייתכן שמדברי חז"ל אלו אפשר לבאר שמה שכתוב בתורה ש"הַמַּיִם גָּבְרוּ… וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים" (בראשית ז, יט), או שההרים כוסו "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם" (בראשית ז, כ) שהכוונה שהם כוסו גם בשלג (שזה בעצם מים במצב צבירה אחר) כדרכם של הרים, עד שנערמו לגובה של 15 אמות בראש ההרים.

ארץ ישראל בזמן המבול

לאור המבואר עד כה, מובנת גם המסורת של חכמינו בתלמוד שאמרו כי "לא ירד מבול לארץ ישראל" (מסכת זבחים קיג, ע"ב), וכן כתוב במדרש: "לא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקב"ה אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (בראשית רבה לג, ו). וב"ילקוט מעם לועז" כתוב עוד כך: "בארץ ישראל לא ירד מבול אפילו במקומות שהיו מיושבים" (בראשית, חלק א, עמ' רכא), ומדבריו עולה שיש בארץ ישראל יישובים מלפני המבול שאפשר למצוא בהם רצף התיישבותי!

ולמעשה מתוך דברי המקרא אפשר ללמוד על הרצף ההתיישבותי הזה בארץ ישראל במהלך המבול, שהרי קבוצה שלמה המכונה: "הנפילים" שרדה את תקופת המבול, שהרי אנו מוצאים את האנשים הללו לפני המבול, וכפי שנאמר: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי כֵן" (בראשית ו, ד), והראב"ע ביאר: "וטעם 'אַחֲרֵי כֵן' — אחר המבול", וזאת בתקופת משה רבנו, כאשר באו המרגלים לתור את ארץ–ישראל, וכפי שאמרו המרגלים: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים" (במדבר יג, לג). כלומר, משמע שהם צאצאיהם הישירים של אותם נפילים שחיו לפני המבול, וכפי שכתב הרשב"ם על אתר: "מִן הַנְּפִלִים – הראשונים, כדכתיב בבראשית: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם".

וכולם מכירים את ניצול המבול המפורסם הנזכר בדברי רבותינו, הלא הוא אדם בשם "עוג", וכפי שנאמר בתלמוד: "עוג – שפלט מדור המבול" (נידה סא, ע"א) ורש"י על אתר כתב שעוג "ברח לארץ ישראל" וכך ניצל.[7] והרמב"ן כתב עוד בביאורו למקרא כי אפשר גם שלפי "הדורש בעוג שפלט מן המבול (נדה סא) – ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו" (ביאורו לבראשית ו, ד).

ולדברי הרמב"ן השוו גם את דבריו של הרב עזריאל אריה לייב רקובסקי (שכיהן כאב"ד של פלוצק), שכתב כי לא רק לארץ ישראל ברחו מהמבול אלא גם למקומות נוספים: "ואותן שהלכו לאמיריקה בדור המבול – נמלטו ממבול, כי המבול לא היה רק בחצי הכדור העליון הזה" [בספרו "שלֵמָה משנתו" על מסכת ברכות (דף נו, ע"ב, ד"ה: 'חוץ מן הפיל ומן הקוף')].

והשוו לכך את דבריו של הרב יהונתן אייבשיץ, שהתייחס גם ליבשת אמריקה (שמכונה בלשון הקדמונים "העולם החדש"), וכך כתב: "ארץ ישראל שנקרא: 'טהור' – על שם שלא ירד שם המבול. הא גם 'העולם החדש': טהור הוא – דלא ירד שם המבול!" (בספרו "תפארת יהונתן", פרשת נח, ד"ה: 'וירח ה' את ריח הניחוח'). (נ.ב. – ראה תגובות למאמר)

והרב גדליה נדל אמר: "בשאר איזורי העולם אולי לא ידעו בכלל שיש מבול" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' קכא).

המסר של המבול

ב"ילקוט מעם לועז" מובא עוד כך: "ואם תשאלו: מאחר שבארץ ישראל לא ירד מבול, למה הטריח הקב"ה את נח לעשות התיבה ולהיות בתוכה י"ב חודשים, והרי מוטב היה לשולחו לירושלים כדי להינצל או ע"י אמצעי אחר? שהרי רחמיו של הקב"ה מרובים הם! התשובה היא: שכל זה היה מכוון להחזיר הבריות בתשובה ולכן נתעסק בה" (בראשית, חלק א, עמ' רכו).

וכך מובא בביאור רש"י למקרא: "ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה… ושואלין אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו" (ביאורו לראשית ו, יד).

וזה למעשה גם המסר של המבול כלומר אנשי דור המבול העבירו את חייהם בעשיית רע, והם לא שעו לקריאתו של הנביא נח לחזור בתשובה וכתוצאה מכך נענשו במבול[8], ואילו נח הצדיק ומשפחתו זכו להגנה מה' יתברך.

הערות:

[1] וכמדומני שכדאי לציין כאן גם את עבודתו המפורסמת של הארכיאולוג ליאונרד וואלי (Leonard Woolley), שזיהה שכבת קרקע עצומה של שיטפון בבבל, שמתוארכת בערך לתקופה שבה נח היה חי (ראו: ורנר קלר, התנ"ך כהיסטוריה, עמ' 40-39).

[2] ה'דעת מקרא' על אתר ביאר כך: "עַל הָרֵי אֲרָרָט – על ראש אחד ההרים שבארץ אררט. וכן: 'וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד' (שופטים יב, ז) = באחת מהרי גלעד".

[3] והשוו גם לדברי רבנו סעדיה גאון שכתב כי "המקומות הבלתי מיושבים – לא היה צורך להציף אותם במים" (ביאורו לבראשית פרק ט, מהדורת צוקר). והנה אם נבאר ש"המקומות המיושבים" הכוונה לאזורים של הערים שבהם התרחש המבול, אזי יהיה מובן מדוע אלו שברחו מאזורים אלו ניצלו מהמבול (וראו עוד לקמן דברי רבותינו על הניצולים מהמבול).

[4] ויש מי שזיהה את ארץ אררט עם ממלכה שהתקיימה באיזור ארמניה וכורדיסטן של ימינו, המכונה: אוּרָרְטוּ (Urartu). וכמדומני שיש לדון האם ארץ אררט של המבול היא אותה הנזכרת גם בתקופה מאוחרת במקרא (ראו: מל"ב יט, לז, וירמיהו נא, כז), והאם הארץ הקדומה הנזכרת בכתבים השוּמֵרים העתיקים המכונה Land Of Aratta, היא אותה ארץ המכונה: אוּרָרְטוּ, או שמא מדובר בארץ אחרת אך כאמור קרובה לבבל.

[5] וכן כתב גם הרב פרופסור דוד צבי (=הרד"צ) הופמן בהקשר למבול: "אפשר גם להגן על הדעה שלפיה לא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי 'אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם' יהיה מוצדק גם אם נפרשהו — כל חלקי הארץ המיושבים על ידי בני אדם. ומה גם שאף לפי דעה… שבתלמוד 'לא ירד לארץ ישראל'" (ביאורו לבראשית ז, יט).

[6] ובתלמוד מובא עוד: "אמר רבי יוחנן: אין למידין מן הכללות" (עירובין כז, ע"ב), והשוו עוד לפירוש הראב"ע (לשמות ט, ו): "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם – הרוב, כמו: 'וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה' (בראשית מא, נז)".

[7] והנה עוד מבואר במדרש חז"ל שהיונה הביאה את עלה הזית מארץ ישראל (ראו: בראשית ח, יא; בראשית רבה לג, ו), ומשמע שאיזור המבול היה במרחק הרחוק דיו מארץ ישראל בשביל שהמבול לא יפגע בה, אך קרוב יחסית לארץ ישראל כך שהיונה תוכל להגיע אליה.

[8] ובמקרים אחרים בתנ"ך מדובר בעונשים מסוגים אחרים, ומכאן אפשר להבין מה שה' יתברך אמר שלא יביא עוד מבול לעולם (בראשית ט, יא), כלומר עונש של מבול כמו זה שהיה מיוחד לאנשי דור המבול לא מוזכר עוד בתנ"ך (אבל עונשים אחרים כן מוזכרים).