נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

פינקלשטיין והדינמיקה של כפירה ואמונה

שיתוף ב print
הדפס מאמר

 

בימים הרחוקים ההם, כשהכל היה פשוט, החלוקה היתה מאד ברורה: יש אנשים שמאמינים, ויש כאלו שכופרים. זה משהו בנפש, יש מי שמוכן להתכופף ולהכיר במשהו מעבר, כדי להסביר את הכל. ויש מי שיש לו את העוז להתיימר להבין ולשלוט לבד, גם אם לא מסביר הכל, טוב לו עם החלק הנשלט והמובן.

כיום, בעידן הצפת הידע, האמונה והכפירה הפכו למשהו שיש להפריד אותו מהדיון האמיתי, הדיון הכביכול האמיתי הוא על פרטים, על עובדות. האמונה לא קשורה, הרוצה להאמין יאמין. ובלבד שלא יקח את זה יותר מדי קשה, כלומר לא יתיימר לומר שזה אמיתי או מנומק (הכי מרגיז!), לא יחשוב שבגלל שהוא מאמין יש לו זכות לקחת את ההשלכות של אמונתו כענין בסיסי (אתה יכול להאמין שהאל אמר מה שאמר, אבל אל תבא עכשיו כאילו יש לך איזה צורך לשמוע בקולו).  זה הוא כלל הזהב של התרבות המערבית, שעוד נחזור אליו.

לטיעוניו של ישראל פינקלשטיין, המוח שמאחורי הגישה התל אביבית, התייחסנו הרבה פעמים, כאן ארצה להתייחס לדינמיקה הכללית של הצד שלו.

בסרטון הזה, נשאל פינקלשטיין (דקה 8:30), איך הוא מתייחס לגל החדש של חפירות שמניבות תוצאות שמרניות, האם זה לא נכון ש'אוניברסיטת תל אביב קצת בבעיה'? התשובה הראשונה היא בהחלט אופיינית: "לא יודע מה זה בעיה, אני רגוע לגמרי כמו שאתה רואה, הכל בסדר, קפה, מים, מה שאתה רוצה". התשובה השניה, אופיינית הרבה יותר: "אם נעשה זום אאוט, נראה שמחקר ישראל הקדום מאופיין בעליות וירידות, במאה ה19 פרץ מחקר ביקורתי, והיה נראה שהכל הוכרע, זה היה תמים לחשוב כך, כי באה מכת נגד מצד אולברייט ודומיו. האסכולה השמרנית השתלטה.  אחר כך בא גל נוסף של מחקר בקורתי, אנחנו מושפעים מאסכולות, אנחנו לא לבד בחלל העולם. ובהמשך עולה נגדנו גל נוסף של מחקר בקורתי, לא רק מירושלים, וזה  טבעי. אנחנו נמצאים במצב של עליות וירידות, אנחנו צריכים לעשות זום אאוט, עוד מאה שנה לא יישאר כלום מהאסכולה השמרנית… זה הולך בשיטת הסלאמי זה עובד".

פינקלשטיין הוא איש המספרים של התנועה, הוא מכניס את הארכיאולוגיה תחת כנפי המדעים המדוייקים. הוא אף פעם לא יקשר את המינימליזם לאידיאולוגיה של השמאל, מה שעושים בנדיבות חבריו זאב הרצוג ויחיעם שורק. הוא גם לא מסכים שיקראו לו מינימליסט. הוא רק משתמש בנתונים.

נשאלת השאלה, איך יתכן, שאיש מדעים מדוייקים, שמסתמך על נתונים, יכול לאמץ תזה מיתולוגית מצד אחד, שמאמינה שבסוף הנתונים יגיעו למטרה מסומנת מראש. וסוציולוגית מצד שני, שרואה שיש גלים של ביקורת ושל שמרנות, אבל בשיטת הסלאמי הביקורת מנצחת או תנצח?

התיאור ההיסטורי שפינקלשטיין נותן, לא משקף במדוייק את ההתרחשויות בחקר המקרא. למרות שיש בו חלק מאד אמיתי.

כפי שמתאר פינקלשטיין בסרטון הנ"ל, יש הבדל בין אמריקה לאירופה, באירופה אוחזים בגישה המינימליסטית ובאמריקה בגישה המקסימליסטית, האם לאור ההבדל הברור והקונוטציה המתבקשת שלו, ניתן לטעון שמדובר במדעים מדוייקים? האם לא ברור שהכל סובב סביב האמונה הבסיסית?

הכפירה והאמונה, הם כחות מאד חזקים בנפש האדם, והם שקולים. אם אחד מהם היה מנצח, השני היה נעלם, אבל הם שקולים, מאז חטא עץ הדעת טוב ורע, יש מקום שוה לטוב ולרע, ולכן הכחות האלו מוצאים תמיד מסלות. המאמין – מאמין בכל מחיר. והכופר – כופר בכל מחיר. ישנו בנק טיעונים, ותמיד כל צד מושך מן הבנק את הטיעון הטוב ביותר.

כשבקורת המקרא הולהויזנית פרצה בסערה, בשלהי המאה ה19, נראה היה כאילו היא כיסתה את כל הצדדים של הכפירה באופן מושלם, מדעי, והמכחיש את המסכת הזו – מגוחך. ברגע הראשון נראה היה לחלק מהמאמינים שלא נותרה ברירה אלא להיתלות בטיעונים כדוגמת: ה' כתב את התורה כך שתיראה כאילו נכתבה ע"י כמה אנשים. מדובר בנסיון שמיימי. החוקרים הגרמנים שקרנים. הגישה הבסיסית היתה שגילויי המדע מבוססים על הגיון וידע, ויתכן שבעתיד הדברים ישתנו, המדע הוא אנושי והתורה אלהית. הצד של הכפירה יכל לשבת על זרי הדפנה ולחכך ידיים.

במאה העשרים התברר, שהטיעון הבסיסי על ארעיות המדע הוא הרבה יותר ממדוייק. לאט לאט הובן שתיאוריות טקסטואליות אינן מדע, הן רעיונות, שגם אם הם לכאורה 'משכנעים', זה לא מעיד על תקפותם. כל יסודות הביקורת הולהויזנית הופרכו, כתוצאה משפע עצום של גילויים ארכיאולוגיים. בברלין הכריזו על חיסול המקרא, עוד לפני שננעץ מעדר אחד באדמת מסופוטמיה. שיכתבו היסטוריה של אלפי שנים, מבלי בדל ידע על ההיסטוריה של אותם השנים. ובהמשך התברר שגם הניתוחים הטקסטואליים לא באמת תומכים בתיאוריה זו או אחרת, ואין דרך להוציא מהם מסקנה חד משמעית.

אבל, כאמור, אין להעלות על הדעת שהשינוי יבטל את הכח של הכפירה, הכפירה פנתה אל בנק הטיעונים, ומשכה ממנו את מה שניתן למשוך. הכח שלה לא נעלם גם בראשית המאה העשרים, הוא פשוט הופנה לאפיקים קצת אחרים מאשר המלחמה החזיתית מול הארכיאולוגיה המקראית. כל מיני תיאוריות ניהיליסטיות שרחשו באקדמיות הצפון בהתאם להלכי רוח אירופאיים, התעלמו מעובדות במשך כמה עשורים, ובשלב מסויים הגיעה האפשרות (לפחות מהזוית שלהם זה נתפס כאפשרות) להתאים את העובדות לתיאוריות. – התעורר גל המינימליזם הארכיאולוגי בתל אביב.

כדי שטיעונים שהעלו אבק בבנק הטיעונים, יחזרו להיות סחורה עוברת לסוחר, משתמשים בחלון אוברטון, ולכן כל הגלים שפינקלשטיין מדבר עליהם, הם באמת תהליכים צפויים. אבל התהליכים האלו לא מובילים למסקנה שלו. המאבק בין שמרנות וליברליות קשה ודי צמוד, אין שום אינדיקציה לכך שהליברליות תנצח. ובזה הדבר תלוי. כאן שוב פגענו בכלל הזהב של התרבות המערבית, אמרנו במפורש שיש קשר בין ה'נתונים' שתומכים במינימליזם מקראי, ובין פוליטיקה, ליברליות, אנטישמיות, תמיכה בפלשתינאים, וכו'. אמרנו את האמת, ובכך הפכתי את כל מה שנכתב וייכתב במאמר זה ללא רלבנטי מבחינה 'מדעית', הבחינה הזו, שמנסה ביד אחת להציג את הדברים כ'נתונים', ביד אחת, טוענת שיש תהליך סוציולוגי ושלכן תוצאות ה'מחקר' ידועות למאה שנה קדימה, וברגל סותמת את הפיות של מי שאומר אחרת.

(אם מישהו טען במאה ה19, שאסכולת ולהויזן היא אסכולה של אנטישמים עלובים, שמשלבים שנאת ישראל עם בורות פשוטה בעברית, הרי הוא נזרק מכל המדרגות. נכון שיש אנטישמיות בעולם, ואנחנו כמובן מגנים אותה עם היד (עזוב כרגע מה עושים עם הרגל), אבל לקשר את זה למסקנות המדע? ולכל הספרות המכובדת? וההרצאות? והפרופסורים? והקיסר? התמסכנות יהודית! כיום, כשעושים זום אאוט כמו שאומר פינקלשטיין, זה ברור כשמש שמדובר בעובדות פשוטות וידועות, ראה למשל כאן, וכאן. מדובר בחבורת אנשים שתפסו את כל היהודים בהווה ובעבר כחבורת שקרנים ונוכלים, ולא טרחו אפילו לבדוק מה הם אומרים כדי לחרוץ משפט על הכל גם יחד. מצד שני, עד היום אם תנסה להצביע על הקשר הגרמני, ועל השואה, תקבל תגובות נזעמות שאתה פוגע בניצולים, וערוב השואה היא פגיעה עמוקה בדמוקרטיה. זו סתימת פיות שנעשית עם היד לא צריכים את הרגל האחורית. אלא אם כן אתה מדבר על מדינת ישראל ומזהה תהליכים – אז זה בסדר).

פרידריק דאגלס, חבר התנועה לביטול העבדות, באחד מנאומיו המפורסמים, הסביר לקהל השומעים כיצד גם כח שנראה אלמנטרי, הוא מוגבל, והגבולות גמישים: "מצא את הדברים להם אנשים ייכנעו בשקט ומצאת את המדד המדויק לאי הצדק שיופעל כלפיהם… הגבולות של עריצים מוכתבים לפי הסיבולת של אלו אותם הם מדכאים", ואכן, אותו ציבור שהאמין שהגיוני להחזיק עבדים, לאט לאט הפך את דעתו. כיום ההנדסה של תודעת המונים היא 'מדע' שימושי בתחום הצרכנות, לך תשכנע מאה מליון אמריקאים שהם צריכים לרכוש את המוצר החדש שלך. קוראים לזה 'דיפוזיית החידושים', קודם כל ידעו שזה קיים, ישפשפו את העיניים, יראו שיש אנשים ש'צריכים' את המוצר ומשתמשים בו, לאחר מכן יסכימו שמי שעושה את זה לא מטורף, בשלב מסויים הילד ידרוש שהוא רוצה כמו בפרסומות או כמו החברים העשירים, ובסוף גם האבא יתמכר.

אותו דבר בדיוק עם טיעונים, האסכולה המינימליסטית מלהטטת בטיעונים, שלפעמים אף בנק לא היה רוכש אותם אפילו יד שלישית. אבל לכל דבר מתרגלים.

וכאן מגיע פינקלשטיין, כמו סטיב ג'ובס הוא חושב קדימה, הוא משווק מעולה, והוא לא מוכר להטוטים על הקרח. הוא תמיד מגיע עם חידוש מתחום המדעים המדוייקים. זה ממוחשב, זה חדיש, וזו עובדה. הלהטוט מגיע כשאנחנו שואלים מה הקשר בין ה'עובדה' לבין המסקנה?

ולגבי ה'גלים', אם במאה ה19 היתה הדעה הרווחת באקדמיות שכל הסיפור המקראי הוא בדיה מאוחרת, המאה העשרים שינתה את זה, המקסימליסטים סבורים שיש לחלקים גדולים מהסיפור אחיזה במציאות מבחינה מחקרית. לכן זה לא רק סלאמי חד כיווני.

חשוב לעשות סדר. ראשית דיברנו על אמונה וכפירה, אבל במקרה שלנו זה לא רק אמונה מול כפירה. כי הויכוח על אמינות ההיסטוריה הישראלית לא קשור רק למאמינים במקור אלהי. ישנה שמרנות שלא קושרת את גישתה לדת, אלא לעצם העובדות ההיסטוריות והאופי של העם וקורותיו. שלא מקבלת את הגישה של קונספירציות והשתלת היסטוריה. ואלו שני הכחות המרכזיים בויכוח הזה. שכאמור כל אחד משתמש בבנק הטיעונים שלו לפי הצורך. מוקדם להכריז על נצחון.

השיטה המצליחה ביותר של הצד הפרוגרסיבי, היא להשתמש במדע. להציג איזו עובדה איזה נתון. הבה וניקח את אחד החידושים המרכזיים של פינקלשטיין, הגלגולים השונים שעבר, וההשלכות העצומות שלו על כל חלונות האוברטון שנפתחים ונסגרים מולינו בשקשוק.

כמות האוכלוסין בארץ, פינקלשטיין הראשון שניסה להסיק בגישה מפוקחת מתוך הנתונים בלבד. הוא חישב את כמות השטח של הישובים משכבה מסויימת, (בעיקר ברזל 1 וברזל 2), בדק 'מקדמים' שונים של צפיפות אוכלוסין, סגר על מודל של 25 נפש לדונם, שזה יכול להישמע הגיוני, ופרסם את מסקנותיו בסדרת מאמרים מוכרת. (פינקלשטיין וברושי, 'מנין אוכלוסי ארץ ישראל בשנת 734 לפנה"ס', קתדרה 58, תשנ"א עמ' 23-4. למעשה פינקלשטיין מאמץ את המקדם של ברושי וגופנא, מ1984, ורק עולה על הגל הזה).

במאמר זה הוא מאד נצמד לנתונים המדוייקים והיבשים. אבל כשמשחזרים עבר ממרחק של יותר משלשת אלפים שנה, תמיד יש פער עצום בין מה שיכולים הנתונים המדוייקים לומר במדוייק, לבין מה שהיה. פינקלשטיין מחשב את שטח הישובים מהתקופה הרלבנטית, אבל האם באמת בידינו לקבוע כמה ישובים היו? האמנם כל ישוב שלא מצאנו בו סימן זיהוי וודאי שאנחנו יודעים שהוא בן התקופה, זה אומר שלא היה שם ישוב באותו זמן? (ברור שכך הוא, ודוגמאות רבות לדבר של אתרים שהיו ומתועדים בזמן המאורעות, ולמרות זאת לא נמצא שריד לכך, ראה למשל כאן וכאן), והאמנם אנחנו יודעים על כל מקומות הישוב? נכון, נעשה סקר, אבל האם זה מכסה את הכל? האם לא יתכן שיש עוד ישובים שטמונים עמוק מתחת לפני הקרקע? או מתחת לבניה של ערים בזמננו? או שלא נותר להם שום שריד? או לכל הפחות שריד מזוהה מתקופה זו?

פינקלשטיין יודע שנוודים, ובכלל התיישבות פסטורלית, אינה ניתנת למדידה, ואיך הוא מתמודד עם זה?

מה התועלת ב'מדע המדוייק' אם כדי לחבר אותו לאירועים שהיו צריכים הרבה הנחות שרירותיות?

והשאלה העיקרית: מה ערכו של ה'מקדם', היחס בין דונם לנפש, כסוג של הוכחה? מה הטעם להחיל 'מודל' של בדואים מהמאה ה19 או של שלשה רועי בקר מהמאה ה18? האם באמת אנחנו יודעים איך ולמה חיו בני ישראל לפני 3000 שנה? באמת ניתן לשחזר את כל התנאים מתוך השרידים שחיכו כל כך הרבה שנים? זה הרבה יותר מהגזמה פרועה, כחה של הארכיאולוגיה מאד מאד מוגבל (ראה בהרחבה: איך עובדת הארכיאולוגיה, ארכיאולוגים יצרני העבר, ארכיאולוגיה כמדע רע, ועוד רבים בתגית ארכיאולוגיה). המקדמים בנויים על מודלים מפוקפקים גם ביחס למקורותיהם עצמם, פינקלשטיין וברושי בונים על איזה מפקד בכפרים ערביים מהתקופה העותמנית, תקופה בה הארץ היתה שוממה וריקה, פנויה כמעט לחלוטין, עוד ב1985 הגיבו ביגר וגרוסמן, שהמודל של 25 נפש לדונם אינו מייצג, בדיקה מעמיקה יותר מראה שהיו תנודות רבות, והצפיפות הגיעה לפעמים ל123 נפש לדונם, מייטליס כאן עמ' 237 ואילך הראה שהחברה הפסטורלית תפסה אחוזים גבוהים מאד מהאוכלוסיה, וגם אוכלוסיית הערים היתה צפופה הרבה יותר.

(גם גרפינקל הגיב כבר ב1985 על היומרה המתמיהה של פינקלשטיין וברושי, ואף פינקלשטיין בתגובתו כותב: "יש פרקי זמן ארוכים שלא נתגלו מהם עד כה ממצאים כלשהם. הכרותנו עם הפוטנציאל הטבעי של מדבריות אזורנו מחייבת להניח כי לא היו בחבלים הנדונים תקופות של 'ואקום אנושי'… היו המדבריות באזורנו, הנוחים למרעה צאן , מאוכלסים ברועים-נוודים בכל התקופות ; אולם רק בחלקן הקימו התושבים מבנים ששרידיהם עומדים עד ימינו. היעדר מבנים ושרידים בולטים לעין הביא לכך שפעילות האדם בתקופות מסוימות נעלמה מעיני הארכיאולוגיה , ובשל כך נפקד מקומה מספר ההיסטוריה המדברית. דוגמה ברורה לכך ניתן למצוא בהר הנגב במאות השנים האחרונות : באזור זה , שכמעט ואין בו שרידים שזמנם קודם למאה הי"ט, ידוע ממקורות היסטוריים,שישב שם שבט העזאזמה , שמנה בראשית המאה הנוכחית בין 8000 ל16,000 נפש. לאחרונה יצא הארכיאולוג בן יוסף במתקפה חריפה נגד פינקלשטיין, שאינו מביא בחשבון את האוכלוסיה הפסטורלית שהיתה כנראה הרוב, פינקלשטיין לומד גם בנוגע לשאלה כמה היחס בין נודדים ליושבי ערים – ממודלים מהמאה ה19… נראה שגם אם תעלה השאלה מאיזה מודל יש ללמוד, הוא יטען שבמאה ה19 החוקרים למדו ממודלים קרובים וזה מודל הלימוד… אגב בין כרם שלום לבין עזה מבדיל קילומטר, מקדם הצפיפות שלהם שונה במשהו שיותר קרוב לאלף אחוזים).

למעשה, המודל הידוע לנו מן ההיסטוריה של אירופה, מגחיך לחלוטין את כל החשבונות האלו, חומת לונדון שתחמה את לונדון שמימי הרומאים ועד שלהי ימי הביניים, ה'סיטי', הקיפה שטח של 1.3 קילומטר רבוע (הרבה פחות מירושלים), בשנת 1300 התגוררו בלונדון 100,000 איש, כך נראתה לונדון באיזור 1300:

ב1665 תושבי לונדון היו כ500,000 , זה אחרי 3 מגפות בששים השנים הראשונות למאה ה17 בהם מתו כ120,000 איש, כך נראתה וסטמינסטר ב 1593:

ב1328 היו בפריז 200,000 תושבים שטח העיר היה 2500 דונם .

בסוף המאה ה17 הרס פרנץ יוזף את החומה העתיקה של וינה, ההיקף שלה היה כ5 ק"מ (שטחה כ8 קמ"ר) בתוכה חיו 469,000 איש.

כלומר, ברור שהדבר אפשרי, וכל המודלים אינם אלא השערות שרירותיות, שאין קושי לקבלם אם מראש פוסלים את התנ"ך כמקור.

אבל כאן מסתתרת בעיה הרבה יותר חמורה, פינקלשטיין וברושי פוסלים לא רק את התנ"ך, אלא גם עדות מזמן המאורעות. סנחריב מספר כי הגלה מלכיש 210,000 איש. לפי פינקלשטיין בכל ממלכת יהודה לא היו באותה עת אפילו מחצית מהמספר הזה, בעוד ירושלים היא הבירה והרבה יותר גדולה מלכיש.

לא צריכים דמיון מפותח כדי לחשוב מה היה קורה אם בתנ"ך היה מספר שונה מאד של אוכלוסי לכיש… ברור שזה היה בעיני פינקלשטיין הוכחה גמורה שהתנ"ך שגוי. אבל במקרה ההפוך? שום בעיה, סנחריב הגזים, אנחנו ממרחק של 3000 שנה יודעים יותר טוב. מובן שאנחנו לא בונים על היושר של סנחריב, השאלה היא לא מה היה בדיוק, אלא מה יכול היה להיות. אם בעיר בסדר גודל של לכיש לא היו יכולים להיות יותר מ10,000 איש לפי המקדמים של פינקלשטיין, לא היה טעם 'להגזים' באופן שמגחיך את עצמו. סנחריב הקדיש אולם שלם בארמונו בנינוה לתאר את נצחונו על לכיש, שרי צבאו והאנשים שלמענם נחרטו הדברים, לא היו טפשים או בורים, הם ידעו את המציאות באותה תקופה. ולהתפאר על עיר שמתאימה ל10,000 איש שהיו בה 210,00 איש רק השבויים (מלבד ההרוגים במלחמה והמוצאים להורג אחרי הכיבוש), זה פשוט לא מתאים. להכחיש דברים בסיסיים כאלו זה הרבה יותר גרוע מלהתכחש למודלים הדמיוניים, זו הכחשה לשמה. זה טיעון שהיה מעלה אבק בבנק הטיעונים, אם היה משהו יותר טוב ממנו. רק תעמולה של דיפוזיית חידושים שלקוחה מעולם הצרכנות, יכולה לכבס לאט לאט דברי הבל כאלו עד שיהפכו לבסיס.

ברור שאם לכיש היתה עיר שאדם ממוצע שמבין מה קורה היה עשוי להעריך אותה ב200,000 איש ויותר, הרי שבערים האחרות של יהודה, ובפרט בירושלים הבירה, הגדולה ממנה יותר, היו פי כמה וכמה אנשים. בעוד לפי פינקלשטיין בכל ממלכות ישראל ויהודה היו רק 400,000 נפש באותו זמן.

לפי הרשומות בארכיון אבלה, מן האלף השלישי לפנה"ס, התגוררו בשטח של 560 דונם – 260,000 נפש (ס' אבלה עמ' 145). כמובן שגם כאן הארכיאולוג לא יזדקק לארכיאולוגיה ויחזור למדע הבדיוני שלו על בסיס פלשתינאי.

האבסורד הוא, שהדיון ההיסטורי כאילו הסתיים, העדות האנושית בטלה ומבוטלת, כששואלים משהו על העבר של ישראל, השאלה מופנית לארכיאולוגים, כאילו בעבודתם נמצאת התשובה לשאלה ההיסטורית. ומה שלא שם לא קיים. בעוד בשום היסטוריה אחרת, לא מוסרים את התחום לשרידים חומריים, האם על מה שאירע באירופה לפני אלף שנים אנחנו למדים משרידים חמריים? (ובודאי לא 'לימוד' מן ההעדר).

איך הגענו למצב שתחום היסטורי שלם נמסר לארכיאולוגיה לשם הכרעה, בזמן שהיא לא המודד העיקרי משום בחינה? יותר גרוע מזה: השאלה ההיסטורית לא רק לא נידונה, אלא שהיא כאילו הוכרעה לפני הדיון הארכיאולוגי, הארכיאולוגיה מסתמכת על מסקנות פסבדו היסטוריות. פינקלשטיין בפתיחת ספרו ראשית ישראל, כותב: "כיון שהטקסט נכתב בתקופה מאוחרת יחסית בתולדות ישראל, במאות השביעית עד החמישית לפני הספירה, אין הוא מביא עדות ישירה בת הזמן", כלומר, בדיוק כמו שאולברייט ניגש לחפירות מתוך אמונה בסיפור המקראי, ניגש פינקלשטיין מתוך אמונה שהוא מאוחר וממילא לא יכול לתאר באמת מה שהיה. גם בסרטון שהוזכר בתחילת מאמר זה, אומר פינקלשטיין (דקה 5:35) שדבר ראשון הוא שואל על הטקסט המקראי: "מתי הוא נכתב למה הוא נכתב מה המטרות של המחבר", ואיך בדיוק מיומנותו בארכיאולוגיה ובמדעים המדוייקים מביאה אותו לענות תשובה? אם לא שמדובר בהנחות יסוד שלא עומדות לדיון בכלל?? (וגם כאן, כאשר ממצא מתאים למתואר בספר שמואל, מגיב פינקלשטיין: מכיון שהמקרא נכתב מאוחר, לא סביר שהוא מתאר את מה שהיה, ולכן ההתאמה היא צירוף מקרים…).

כל הדיבורים על המדעים המדוייקים, אינם אלא כסות עיניים לטשטש בהם את הנחות היסוד, שהן פשוט בנק הטיעונים של הכפירה, כלים בהם ניתן להמחיש טיעונים שונים, ולא מעבר. הכל הנחת יסוד, ובצדק מתאר אותה פינקלשטיין כ'גלים' וכ'שיטת הסלאמי', המטרה הכחשה, הכלים: מדע מדוייק.

האמת היא, שהנסיון להפריד את הסיפור ההיסטורי לפרטים, הוא השקר הגדול ביותר. יש כאן שאלה אחת: האם המקרא הוא סיפור שנכתב בתום לב, מתוך רצון לתאר מה שהיה. או שהוא קונספירציה של שכתוב היסטוריה. אי אפשר להפריד את הדברים, ברור שאם לא היה כיבוש, ובכל אופן הוא הושתל בכל הטקסטים ובכל הסוגות של התיעוד לכאורה, שמדובר אם כן בחתיכת הונאה, עם כנעני מציג את עצמו כנטע זר הבא ממצרים וכובש, ברור גם שהוא לא הגיע ממצרים, ולכן ברור שגם ההמשך הכל הונאה וסילוף, מישהו ישב על השאלטר של הכתבים. אין מגילות יוחסין של אלף שנה, אין תיאורי גבולות אמיתיים, ואין תיעודי מלחמות, וגם מעולם לא היו ספרי דברי הימים למלכי יהודה או ספר תורת משה. אבל ברגע שנודה שהיתה מערכת אמיתית וטבעית, כמו בכל אומה ולשון, שמתעדת דברים שחושבים שהם נכונים, גם אם מישהו יחליט שיש אי דיוק, או ניפוח, או אינטרס, (עפ"ל…), עדיין מדובר בתיאור של המהלך ההיסטורי של הדברים.

לכן פרט לכאן פרט לפה, אינו ענין עקרוני מבחינה היסטורית (אלא מבחינה אמונית), יש כאן רק שתי אפשרויות: או שהכל קונספירציה ושכתוב היסטוריה, או שהכל תיאור תמים וטבעי. אם אינך מאמין ברוח הקדש, תקן אותו כהבנתך ולא מעבר.

וכמו שאמרנו מתחילה, יש כאלו שמאמינים, שקונים את זה, ויש כאלו שרואים את הכל כשקר אחד גדול, שבמקרה השתמש אולי בכמה פרטים אמיתיים כמו השעון העומד שמדייק פעמיים ביום גם בלי שירצה.

בריאיון לאלכס צייטלין, לא מזמן, פינקלשטיין מופיע במלא הדרו. לפינקלשטיין יש קול בריטון עמוק, דיבור רציף וסמכותי, וגם ישיבה מצ'ואיסטית עם רגל מורמת… איש הנתונים ואיש השטח, המחקרים שלו מקוריים, ומתמקדים בהיסק מדוייק מתוך השרידים. הפער בין הנתונים לבין מה שאפשר להוכיח מהם על העבר, מטושטש ומוסווה.

פינקלשטיין אומר (20:00) "אני כמו ביולוג ומתמטיקאי. זו מעבדה". אבל כשהוא נשאל שאלות, על הנחות היסוד, הוא אומר: (22:00) "אני לא בור בחקר המקרא", זה רכיב ב'מעבדה' שממעטים לדבר עליו, ההנחות של 'חקר' המקרא מזן מאד מסויים. למעשה יש להם קיצור דרך מאד שימושי, הטענה שלא ידעו לכתוב עד המאה השמינית, זה חוסם את כל האפשרות המטרידה להקדמת המקרא, אבל במעבדה לא מחפפים, לוקחים גם טווח סיכון, הנה: (23:00) "לא היתה כתיבה של טקסטים מורכבים לפני שנת 800, 10 שנים לכאן או לכאן", כלומר, למרות הקביעה המעבדתית, יתכן שעשר שנים קודם ידע מישהו לכתוב, מדע זה מדע, ובכל ניסוי יש טווח טעות…

על מה בנויה הקביעה המעבדתית שקובעת בפשטות מה ידעו בני אדם לעשות לפני 3000 שנה? במיוחד בהתחשב בעובדה שכל האומות המתורבתות כתבו הרבה מאד עוד באלף השלישי והשני לפני הספירה, יש ספריות עם אלפי פריטים מכל רחבי המזרח הקדום, לא רק ממצרים כמובן, מאשור, מבבל, משומר, אבלה שבארם, אוגרית ששייכת לתרבות הכנענית, ועוד רבות, ובפרט אגרות אל עמרנא שנכתבו מכנען, מירושלים, והעידו על מציאות של כתיבה קבועה בא"י במאה ה14 לפנה"ס. אז לטעון שאנשים לא ידעו לכתוב זה מגוחך. לטעון שדוקא בישראל, עם הספר, שהוציא את התנ"ך ואת הנביאים, הראשון שתיעד היסטוריה רציפה של אומה, זה נעשה במקרה, בלי לדעת לכתוב, בלי שהיתה באמת היסטוריה, זה מגוחך שבעתיים (ראה אייכלר  כאן שמלגלג על זה), ועל סמך מה יצא פסק דין כזה מה'מעבדה'? על סמך העובדה, שממצאי הבולות מכילים חתימה כתובה רק החל מהמאה השמינית. אפילו אם באמת יש לנו מידע מספיק על הבולות הקדומות. האם זו באמת הוכחה? האם אין אפשרות אחרת להסביר זאת? רק העדר ידיעת הכתב בכלל באומה? (וכי בכל הממלכות שהיו ספריות ענק, הבולות בהכרח נשאו כתובות פונטיות?) הרי מדובר במאפיין תרבותי כל שהוא, ההרגלים המסחריים, לא קשורים בהכרח למעשיהם של הסופרים, שהיו כותבים כנראה על יריעות, 'מושכים בשבט סופר' מוזכרים כבר בשירת דבורה ששייכת לתקופת השופטים לכל הדעות של חוקרי המקרא במעבדה ומחוצה לה. (ראה עוד על כתב בראשית ישראל, כאן בסוף המאמר).

זה לא מספיק לחוקר המקרא שרכש השכלה מקראית בין מעדרים ומסננות, הוא גם יודע  (1:06) שהטקסט לא היה סגור עד מאה לפני הספירה, כלומר התורה נכתבה עד ימי שמעון בן שטח וינאי המלך…

העיסוק שלו בנתונים מאפשר לו לשנות את דעתו בהתאם לדינמיקה של אמונה מול כפירה, כל פעם שמגיע ממצא חדש שמעורר 'בעיה' של התאמה למקרא, מגיעים 'נתונים' חדשים, שאינם אלא סיפור שמכובס סביב ממצא או תהליך משוחזר. במאמרו המפורסם מ1993, על "האסכולה הסוציולוגית במבחן העדות הארכיאולוגית",  קובע פינקלשטיין בבטחון רב שמבחן העדות הארכיאולוגית מבטל את הרעיון שבני ישראל הם תושבים אוטוכתוניים של כנען שפרשו מן הציביליזציה. אך בריאיון המדובר, החל מדקה 3, הוא טוען כי אין בתרבות החומרית ראיות שהגיעו מן החוץ, ולכן אפשר לומר בזהירות שהם היו מקומיים. אזי אחרי הכרת התודה על הזהירות, נשאל, מה השתנה? הרי ההבדלים בין התרבויות ידועים ולא חל במעבדה שום שינוי לגביהם?

מה שהשתנה הוא התיאוריות, הצורך בתיאוריות אחרות כדי להתמודד מול העובדות החדשות הנצברות.

אחד המאפיינים הידועים של התנחלות ישראלית, הוא היעדר עצמות חזירים, בראשית ישראל, עמ' 128 כותב פינקלשטיין: "את האיסור על אכילת חזיר לא ניתן להסביר בנימוקים סביבתיים או כלכליים בלבד. למעשה, אפשר שזהו הרמז היחיד שיש בידינו לזהות ספציפית ומשותפת בין תושבי הכפרים בהר שממערב לירדן. אפשר שראשוני הישראלים חדלו לאכול חזיר רק מפני שהעמים סביבם – יריביהם – אכלו אותו… חמש-מאות שנה קודם לחיבור הטקסט המקראי, על חוקיו המפורטים וכללי הכשרות שלו, בחרו בני-ישראל – מסיבות שטרם התבררו עד תום – שלא לאכול חזיר. כאשר יהודים בני זמננו נוהגים כך, הם ממשיכים את המנהג התרבותי העתיק ביותר של עם ישראל, שנמצאו לו ראיות ארכיאולוגיות". ובכן, מאמץ רב הושקע כדי לנסות להציג את העובדה הפשוטה של התאמה בין חוק התורה לבין המציאות, באופן מכובס ומרוכך. יופי. בריאיון לאלכס, (35:00), הוא נשאל בנוגע לעצמו החזירים, והנה עדכון: "חזיר לא אומר שום דבר"! למה? "במגידו בברונזה המאוחרת אין חזיר", נו אז מה? האם מגידו בברונזה היא הפרמטר? ואפילו אם זה לא מקרה, והיו אכן תושבים שנמנעו מאכילת חזיר, ומדובר באיזה מנהג שקדם לתורה (כמו שמוזכרות בהמות טמאות אצל נח), האם זה מבטל את ההבחנה? בסופו של דבר הפלשתים והכנענים אכלו חזיר, והישראלים לא.

יתירה מכך, פינקלשטיין הוא שהתפרסם בזכות המדע המדוייק שלו שבדק דנ"א של חזירים, והוכיח שהחזירים בארץ הובאו מאירופה, כלומר החזיר היה מצוי כאן לפני הופעת האומה המסתורית שהקימה כאן ממלכה בשם ישראל, הוא נכחד בראשית תקופת הברזל, מאז רק הפלשתים הביאו חזירים לארץ. הכנענים אכלו את החזירים, התושבים החדשים לא. האם זו לא הוכחה מוחצת שהחזיר באמת נעדר בא"י, ורק כאן?

ברור שכל הטענה, שמישהו הינדס את התודעה של כל העם, שקבוצה כנענית תדמיין שהיא קבוצה שמית עברית שעלתה ממצרים, ושהיא עם נפרד, עם היסטוריה כל כך מפורטת ושונה, הזויה ומגוחכת. אי אפשר לעשות דבר כזה, ואף אחד לא ירצה לעשות דבר כזה משום סיבה. אדום, עמון, מואב, הם אחים של ישראל, מדין הם חותן משה, ארם בעלי ברית של האבות, מסופוטומיה מוצא האבות, מצרים מוצא השבטים. אבל כנען? הם תועבה שיש להשמיד. כל זה הגות של עם כנעני שישב מעולם בכנען? זה הגיוני?

פינקלשטיין אומר בפתיחת הסרט, שיש עדות ארכיאולוגית לטריטוריה ישראלית שמרכזה שכם ושילה, למן המאה ה12, הזמן בו מוזכר ישראל במצבת מרנפתח. אלכס שואל את פינקלשטיין שאלה פשוטה: (11:00)  למה לא קוראים לישות החדשה שכם? זו לא רק שאלה של שם, זו שאלה מהותית, למה 'ישראל'?  מאיפה בא השם הזה? הפער הקיצוני שהביא את כנען להשמדה ואת ישראל לנצחיות,  ולתפיסה עצמית כה מנוגדת, של 'לא תחיה כל נשמה', אך ורק מול כנענים. למה ישות נפרדת, הרי בתקופת הברונזה המאוחרת היו כל הערים בכנען ערי מלוכה, למה המלוכה שהתגבשה בשכם לא נקראה על שם עיר או מקום, ולא נתפסה כעוד אחת מהמלכויות הקיימות?

על כך משיב פינקלשטיין "אין לי תשובה". כנראה שהמעבדה לא הגיעה לזה עדיין.

קויפמן האריך להראות שכל התודעה של הישראלים הפוכה ומנוגדת לתושבים האוטוכתוניים, זה עמוק כל כך שזה משודר בכל חוק, בכל מנהג, בכל שיר, בכל הגיג, ובכל האופי וההתנהלות. אין שום קשר בין שני העמים האלו. ישראל לא תפס את עצמו מעולם כרחוק מעם יותר מאשר מהכנענים.

ומה אומר על כך פינקלשטיין? כלום, שאין עדויות חד משמעיות לתרבות שונה. בעוד ישנם קריטריונים די בולטים וברורים, שפת הצוארון (פינקלשטיין מצא אותו באיזה אתר לא ישראלי, ושוב 'זה לא אומר כלום'), ירידה ברמת הבניה, היעדר עיטורים מיתולוגיים, בתי ארבעת מרחבים וכדו' (ראה תיאורו המורחב של פרופ' מנשה הראל, וכן כאן, וכאן), את כולם מבטלת המעבדה בנימוקים של מה בכך. ובסופו של דבר נסמכת אך ורק על ההיעדר, שאפילו היעדר אינו באמת.

ההסתמכות שלו על אקסיומות פסבדו-מחקריות-מקרא, הוא עמוק ועקרוני, בהתמודדות שלו מול הטענה הדי מוצקה שחורבת קיאפה היא ישוב יהודאי מבוצר מימי שלמה (שעריים), משיב הוא על טענתו של גרפינקל שהישוב יהודאי כיון שהוא נעדר צלמיות, כדלהלן: בהתייחסו לטענה כי באתר לא התגלו צלמיות, הוא אומר: "האם גרפינקל אומר שהיו מונותיאיסטים קנאים שגרו בחירבת קייאפה במאה העשירית לפני הספירה? זה מה שהיה?" פינקלשטיין מחניק צחוק. "אני חפרתי באתר מסוים שבו לא מצאתי חפצי פולחן ולא עלה בדעתי שתושביו היו מונותאיסטים קנאים". ובכן, פינקלשטיין לא בודק את הסיפור המקראי, הוא מניח שאם היתה ממלכת יהודה בזמן שלמה, בונה המקדש, היא היתה ממלכה אלילית למחצה, ולכן זה מצחיק שהמעבדה תנהג בשיטה הרגילה של הסקת מסקנות מהמציאות.

נזכרתי בכך, משום שבאותו נשק של החנקת צחוק הוא משתמש בריאיון לאלכס, (39:45) אלכס: בקיאפה לא מצאו צלמיות, פינקלשטין צוחק: אתה רוצה להגיד שהיו מונותואיסטים במאה העשירית לפני הספירה? גיחוך. כנראה שהנשק הזה רק משתבח עם השנים. וכן, אני רוצה להגיד לך שהיו מונותואיסטים במאה העשירית. זו עובדה היסטורית, וגם ארכיאולוגית, בשכבת השריפה של כיבוש חצור נמצאו כל הפסלים והצלמיות הכנעניים שבורים ומושחתים במזיד, כמצוות התורה.

פינקלשטיין בונה על שכיחות השמות התיאופוריים בשמות המלכים החל ממאה שמינית. אך האם זו הוכחה שאמונת ה' לא היתה קיימת קודם? (שם ה' מוזכר במצבת מישע, וגם בכתובות מצריות מהמאה הטו') וכי המלכים חייבים לקרוא את שמם בשם ה'? להיפך, כל סיפור דמיוני היה משליך לאחור שמות תיאופוריים גם בתקופות קדומות. אמנם, שמות תיאופוריים בשילוב שם ה' נמצאים גם קודם תקופת המלוכה, לפי דברי ד"ר דוד שפירא ישנם 136 שמות תיאופוריים מהתקופה הקודמת למלוכה. לפי מלכים שלמה נקרא גם ידידיה, אחד  מבני דוד נקרא אדוניהו, מגבוריו הם בניהו ואוריה, וכך עוד רבים, שבט יהודה, יוכבד אם משה, וכו'.

גם הרעיון של הנדסת אל לאומי, הוא א-היסטורי, (ראה בהרחבה: ההיסטוריות של המונותואיזם בישראל), בשום עם לא היה הינדוס כזה, רע היה ראש הפנתיאון המצרי, כמוש היה האל המואבי, בעל וענת היו ראשי הפנתאון הכנעני, זאוס ראש הפנתאון היווני, וכך הלאה, העמים האלו האמינו בראש הפנתיאון מיום היווסדם, וכך נשארו הדברים. אבל בשביל פינקלשטיין, פותרים את זה בגיחוך, אכן מעבדה אובייקטיבית!

למעשה, השינוי המדהים שהדינמיקה של הכפירה הביאה את הפינקלשטייניות, ראוי מאד לציון, ומשקף את התהליך שאנו מתארים כאן. לא סתם פינקלשטיין מתרעם בריאיון הראשון על מי שכינה אותו מינימליסט. בראשית ישראל שיצא ב2000, מדובר על 'ממלכת ישראל הראשונה' כממלכת עמרי ובניו, (פרק 7 עמ' 173 והלאה), הוא מדבר על ממלכונת דלילה של דוד ביהודה, איגוד שבטי רועים. ועל ממלכונת בצפון, שרק בימי אחאב התחילה להתעצם. כלומר, מן המאה ה8, שזו תחילת האוריינות במעבדה של ת"א, התנ"ך מתאר באופן כללי היסטוריה. קודם לכן, הכל משוכתב.

אלא שהתזה הזו קרסה מהר מאד, נתונים חדשים גילו עוד ועוד מקומות מבוצרים, ביהודה של המאה העשירית. בצד הפרחת הרעיונות שלא מדובר בישוב ישראלי אלא כנעני או פלשתי, התגבשה גם תיאוריה חדשה. אין כמו הדינמיקה של הכפירה מול האמונה, כדי לחלץ טיעון מאובק ולהפוך אותו לסחיר. ב2013 פרסם פינקלשטיין ספר חדש, בלועזית כמובן, קהל היעד שלו הוא בצפון הרחוק, האסכולות הסקנדינביות, מוצאות ברעיונות האלו ענין רב, כשהם מתחמקים מהמוני המוסלמים שממלאים את בירות הצפון, הם עולים למגדל השן האקדמי, מדליקים את האח, ומספרים את הסיפורים הכל כך מחממים את הלב.

הספר הוא 'הממלכה האבודה', בו טוען פינקלשטיין כדלהלן: היתה ממלכה, אימפריה, ששלטה על כל ישראל, בזמן דוד ושלמה! או קצת מאוחר יותר, אבל היא לא היתה 'יהודאית', חס וחלילה, היא היתה ישראלית! מעכשיו כל מבצר שנמצא ביהודה, רק מוכיח את התזה, יהודה היתה ואסלית של ישראל, ואלו מבצרי שליטה ישראלים… איפה היתה בירתה של האימפריה? בשומרון (בריאיון לאלכס דקה 24), נו באמת? יש עדויות לכך? שומרון לא היתה קיימת במאה העשירית. שרידי ביצורים וארמון נמצאו שם? (כמובן, ארמון אחאב, אבל מה עם המאה העשירית?). והבעיה הכי גדולה: הנחת המוצא של 'ראשית ישראל' מ2000 היתה שלמן המאה השמינית או השביעית הגיעה האוריינות ויש הלימה בין התיאורים למציאות, אבל כאן פינקלשטיין מקבל בעצם את התיאור על אימפריה ישראלית, הוא מאמין ששאול היה ונברא (דקה 60:00), איך התיעוד היה אמין? המקרא מדבר על ממלכה מאוחדת שאכן היתה, אלא שמוקד הכח שבה זוייף, דוד ושלמה היו, שלמה בנה מקדש (כך אומר פינקלשטיין), שומרון לא היתה (את זה הוא לא אומר), אבל מוקד הכח היה בישראל, מי היה מלך ישראל של הממלכה המאוחדת אחרי שאול? לא יודעים, איפה היתה בירתו? לא יודעים. אז על מה בנוי הכל? רק כדי להכחיש את ה'יהודאות'?

על הפרדוקס הזה עמד פרופ' גרשון גליל, בתגובה להשגות פינקלשטיין על מאמרו, שיש ביסוס חוץ מקראי לממלכת שאול ודוד, כותב גליל, בהתייחסות לספר מ2013:

בפרק השני (עמ' 37 ואילך) הוא טוען שממלכת שאול הייתה ממלכה גדולה שהקיפה את יהודה ושומרון ועבר הירדן המזרחי (ראו מפה בעמ' 48). שימו לב שאין כל ראיות ארכיאולוגיות או ראיות ספרותיות חוץ מקראיות לקיומה של ממלכת שאול – והתיאור מתבסס כולו אך ורק על המקרא, כלומר לשיטתו על טקסטים שלטענתו חוברו בימי יאשיהו. אז אני שואל אותו ואתכם – הכיצד ניתן להתבסס על טקסטים מאוחרים ודמיוניים (להבנתו – או לאי הבנתו) במקרה של שאול – ואי אפשר להתבסס עליהם במקרה של דוד?

התשובה היא מאד פשוטה, ולא קשורה בשום צורה לארכיאולוגיה, פינקלשטיין מודה (בריאיון לאלכס דקה 51:00) שאין שום דרך לשלול את ממלכת דוד ושלמה, מכיון שלדעתו ירושלים של דוד היתה על הר הבית, זה שטח ענק, יותר גדול מכל התלים העתיקים האחרים בא"י, והוא כידוע גולח עד הסלע, וגם בקיים אין אפשרות באמת לחפור. כלומר אין שום סיבה להכחיש מבחינת העובדות. הסיבה אחת ויחידה והיא מופיעה בהרחבה ב'ראשית ישראל'. כמו שפינקלשטין העיד על עצמו, הוא לא בור בחקר המקרא, הוא מבין שלהכחשת מקרא עקרונית, צריך להיות בסיס שמסביר את הקונספירציה, והבסיס שלו, הוא הבסיס הגרמני עתיק היומין, ה'דטרוימיניסט', אגדת הכתיבה היהודאית שניכסה לעצמה את כל הישראליות ואת הבעלות על עבודת ה' וכמובן את יחודו של מקדש ירושלים. 'טראומת סנחריב', היא זו שהמציאה את התורה, והיא זו שהמציאה את ההיסטוריה של מלכים לפיה דוד ושלמה היו מלכי ישראל. אז הבעיה היא לא באימפריה הישראלית, זו היתה חיה קיימת ובועטת, הבעיה היא באידיאולוגיה שלה, את זה רוצה פינקלשטיין להכחיש…. יש לו ויכוח תיאולוגי עם ישעיהו וירמיהו, חזקיהו ויאשיהו.

פרופ' גליל כותב שם בפשטות רבה ביותר את כל האמת:

"בעשור האחרון התגלו עדויות אפיגרפיות וארכיאולוגיות רבות – המלמדות שהסיפור המקראי על ממלכת דוד ושלמה – הוא סביר ואפשרי ומתיישב יפה עם הממצאים החדשים. אך טבעי הוא שחוקרים אשר דעתם הייתה שונה – מתקשים להודות בטעותם. זה אנושי אבל מצער. חובתנו כהיסטוריונים לספר לציבור החוקרים ולציבור הרחב בארץ ובעולם את האמת כפי שהיא משתקפת מהעדויות החדשות. הוויכוח איננו אישי ביני לבין לפינקלשטיין – אלא ויכוח על פרשנות המקורות והבנתם. בוויכוח הזה —אני צודק והוא טועה. גישתו למקרא שגויה ואיננה עקבית, והשימוש שלו בממצא הארכיאולוגי מגמתי".

בצר לו טען פינקלשטיין, שבמקרא אין עדות בכלל לגדולת ממלכת דוד ושלמה… ושגליל הוא המתייחס למקרא בעמדה לא בקורתית (רח"ל!). גליל משיב:

טענתו של פינקלשטיין שגישתי לטקסט המקראי "איננה ביקורתית" היא בבחינת לשון הרע, והשמצה חסרת יסוד, ויעידו עשרות מחקרי שהתמקדו במקרא, וננקטת בהן גישה ביקורתית לכתובים. כמו כן טען פינקלשטיין בכתבה לעיל ש"השיחזורים של ממלכת דוד הגדולה אינם נתמכים על ידי הטקסט המקראי" – זו טענה שגויה ומטעה – שכן המקרא מתאר בהרחבה את כינונה ואת ארגונה הפנימי של האימפריה של דוד, ומדגיש שממלכת דוד ושלמה השתרעה מגבול מצרים עד לנהר פרת, ראו למשל מל"א ה, א "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם" – אפשר להתווכח על המהימנות ההיסטורית של התיאור המקראי – אבל לא על פשוטו של מקרא. ולכן טענתו ש"השיחזורים של ממלכת דוד הגדולה אינם נתמכים על ידי הטקסט המקראי" – היא חוסר הבנת המקרא והנקרא.

בכלל כדאי לקרוא את התגובה של פינקלשטיין למחקרו של גליל. כדרכו, הוא לא משיב שום תשובה, רק מפזר כמה ספקות, שניתן להפריח בכל הקשר ארכיאולוגי שהוא. למשל:

"אך תגליות אלה אינן מאששות את הפסוק המקראי על הברית עם מלך חמת. אין כל בטחון בקשר בין השם תועי לבין שמו של מלך פלשתין, אין אנו יודעים מתי בדיוק מלך האחרון, וגם אם היה קשר בשמותיהם אפשר שמקורו בזכרון עמום לקיומו בעבר של מלך גדול בחבל הארץ בו נמצאת חמת".

איך יכול להיות בטחון בקריאת שם? האם פרשנות ארכיאולוגית בנויה על 'בטחון'? יש כתובת שמתאימה מבחינת השם, הזמן, והמקום, ידיעה שקשורה בברית אזורית של דוד. אז הממצאים בהחלט תומכים, אי אפשר לומר 'לא מצאנו', כאשר יש ממצאים תואמים. ליתר בטחון מספק פינקלשטיין הסבר נוסף על 'זכרון עמום לקיומו בעבר', כאשר כל אחד מבין שסופר יהודאי שיושב בירושלים מאות שנים לאחר מכן, וממציא מהבטן את משה ואת יציאת מצרים ואת התורה כולה ושלשת רבעים מההיסטוריה, יטרח לשלב 'זכרון עמום' על שם של מלך שחי בעבר ולא רלבנטי בשום צורה להווה היהודי שטווה סיפורים בקצב יותר מהיר מאיזק אסימוב.

הקונספירציה היהודאית, היא הרעיון התיאולוגי שמנחה את פינקלשטיין, על זה בנויה כל התיאוריה שלו, וכל המדעים המדוייקים אינם אלא לרקחות ולטבחות, ולכן כשאלכס מעלה שאלת קונספירציה (56:30), התשובה שלו היא: "על שאלה כזו בלבד, מגיע לך שלשת רבעי B.A. בארכיאולוגיה", זו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא, זיל גמור….

 

 

התייחסויות של עמיתים לפינקלשטיין

בכל התגובות של עמיתיו הארכיאולוגים, חוזרות אותן אמירות, על הסתירה הפנימית ביחס לתנ"ך, על כך שהבסיס האמיתי הוא אידיאולוגי, והתרומה היא פרשנית ולא עובדתית. ועל ההתעלמות מטיעונים. כנראה שזה לא מקרה, נצרף כמה טעימות מתוך המאמרים באתרינו.

פרופ' הרן נגד מינימליסטים

(סברות חסרות אחריות הוטלו לאוויר העולם ויש המעוותים עלינו את המקרא כולו. אפשר שזו רתיעה, או שנאמר: קריסה, מול ההיקפים העצומים של החומר. לפעמים זו בורות משתחצת. במקרים מסוימים אין ספק שקיימת גם ׳אהבה׳ המקלקלת את השורה ובמקרים אחרים ניכרים אפילו מניעים פוליטיים גלויים).

פינקלשטיין כשודד ממלכות

(עמדת פינקלשטיין ׳לא זכתה לתמיכה בכתב מצד אף ארכיאולוג מוביל אחר׳… הם אינם טורחים להפריך את הטיעונים שמעלים היום מתנגדיהם, או אפילו להודות בקיומם..).

עמיחי מזר נגד פינקלשטיין:

("שינוי בדעותיהם של חוקרים במהלך שנות עבודתם מקובל ואף רצוי, שכן הוא מעיד על רעננות מחשבתית ועל פתיחות לרעיונות חדשים. עם זאת, רצוי ששינויים כאלו יהיו מבוססים גם על נתונים חדשים, אולם לי אינם מוכרים גילויים חדשים המצדיקים שינוי כה דרמתי בהשקפות. מה גרם אפוא לחוקרים כמו פינקלשטיין ונאמן לשנות את דעתם בצורה כה קיצונית במשך השנים האחרונות? נראה לי כי ההסבר נעוץ בתחום הסוציולוגיה של המחקר יותר מאשר בתוכן התעודות והמקורות הארכאולוגיים עצמם. אנו עדים כאן ככל הנראה להשפעת גל המחקרים שפורסמו באירופה ובארצות הברית, וכן להשפעת הלכי רוח הנובעים מאופי התקופה").

חשובים לענינינו דבריו בקטע הבא שם, על יחסו הסתירתי של פינקלשטיין לעדות המקראית, וכך גם בסוף המאמר הזה.

ארכיאולוגים וחוקרים נגד מינימליסטים:

(פרופ' יאיר הופמן: בבחינת אמינות ההיסטוריוגרפיה המקראית על ׳תקופת התנ״ך יש צורך לבדוק את ההיגיון הפנימי שבשחזור החלופי של התקופה שמציעים המינימליסטים, בחינה כזאת על רקע כלל הספרות המקראית מאשרת באופן כללי את ההיסטוריוגרפיה המקראית מתקופת דוד ואילך…. אם נקבל את הטענה המינימליסטית, יהיה עלינו להניח שהייתה קנוניה רבת היקף (האנציקלופדיות הסובייטיות היו יכולות ללמוד ממנה… (להמציא היסטוריוגרפיה, ספרות, נבואות, כדי לבדות עם וממלכה; שכדי לטשטש את השיבושים (המכוונים!) המאוחרים שילבו בכוונה סתירות, כתבו דעות שאינן עולות בקנה אחד עם צרכיו של ממציא הסיפורים, וכן־ הצליחו להוליך שולל את העולם, עד שכיום סוף סוף נחשפה הקנוניה. האם אדם סביר מוכן לקבל הנחות אלה?).

אמנון בן תור: הארכיאולוגים המינימליסטים מתעלמים מעובדות ומדברי עצמם:

(למרבה הפליאה איש אינו מפקפק בנאמנות ההיסטורית של עצם ההתנחלות היוונית, אולם אל תיאור ההתנחלות הישראלית, בחלקה תוך כדי כיבושה האלים של חצור, מתייחסים כאל מופרך מיסודו. נראה שיחס זה של איפה ואיפה אינו מוצדק… לא מעטים הם החוקרים, ארכאולוגים והיסטוריונים כאחד, המייחסים את חורבנה של חצור, למצרים, לגויי הים או לעיר כנענית יריבה, כולם ׳כשרים׳ זולת היחידים שלהם יוחס מעשה החורבן במפורש… בעוד שפינקלשטיין מבקר בחריפות את הגישה שאותה הוא מייחס (כאמור — שלא בצדק) לידין בחצור, אין הדבר מפריע לו לקבל את הכרונולוגיה של תל יזרעאל, המבוססת במפורש על הטקסט המקראי… חוקרים חשובים כנאמן וכפינקלשטיין, שהביעו בשנות השמונים דעות העולות בקנה אחד עם התפיסות הארכאולוגיות־היסטוריות ה׳מסורתיות׳, שינו בשנות התשעים את דעתם. אין כל רע בכך שחוקר משנה דעתו, אדרבה: עליו לחזור ולהעמיד את תפיסותיו במבחן הביקורת, במיוחד אם נתגלו עדויות חדשות המתייחסות לנושא מחקריו; אולם לדעתי טרם נתגלו עדויות חדשות המחייבות את שינוי המסקנות הקודמות. השינוי בעמדתם של החוקרים הנזכרים נבע אפוא משינוי הפרשנות של החומר הקיים).

ועל דברי בן תור כותבת הילה בר נר: "טענותיו של בן-תור נותרות ללא מענה".

יכה יוסי את יוסי – משה גרנות בביקורת על ישראל פינקלשטיין

(ד"ר משה גרנות: " אילו היה איזה שביב של הגיון בכל שלל "הראיות" המובאות על ידי המחברים, ניתן היה להתמודד עם טענותיהם ביתר קלות, אבל שני אדני הבסיס לטענותיהם כל כך מופרכים, שממש קשה להחליט אם מדובר במחקר רציני, או שמא מדובר בבדייה ספרותית… ג'נגיס חאן ושושלתו כבשו החל מראשית המאה ה-13 ועד סוף המאה ה-14 את סין הצפונית והדרומית, את קוריאה, את הודו ובורמה; הם מגיעים במערב עד מוסקבה, קייב, קרקוב ומחוזות הונגריה; במזרח התיכון הם מגיעים לבגדד, חלב, דמשק, עין חרוד. ואף על פי כן, בלוז האימפריה האדירה הזאת, כלומר במונגוליה עצמה, לא נמצאו שרידים לבנייה כלשהי מימי השושלת וגם לא מזמנם של דורות רבים אחר כך – להוציא מיספר מנזרים. על פי הגישה של פינקלשטיין וסילברמן, היתה האימפריה האדירה הזאת נדונה להיות ממלכה שולית חסרת חשיבות היסטורית!)

מה לפופוליזם אצל מחקר התנ"ך?

(פרופ' צפורה טלשיר: קשה להתייחס ברצינות לזן חדש של חוקרים, המוציאים משפט בכל התחומים הללו בלי להיות בעצמם בלשנים, אפיגראפים, ארכיאולוגים, או חוקרי נוסח המקרא וספרותו. המחקר הפוסט-מודרני מזלזל בהישגים הגדולים של המחקר המקצועי, זונח לגמרי את השיטות המדעיות, שמשמשות זה זמן רב לשחזור הקשרים אבודים בספרויות עתיקות, ומתגדר בתיאוריות כוללניות).

במאמר הזה עוקב יואל אליצור אחרי מהלך השינויים המפליגים אצל פינקלשטיין, ומראה שאין בהם שום קשר לנתונים, אלא רק לאידיאולוגיה שהשתנתה, ה"מעבדה" היא פרי הדמיון…

לא הכל אידיאולוגיה, ולא הכל התעלמות מטיעונים וממצאים, יש דברים שהם סתם שקר, בנוגע  לאמירה של פינקלשטיין לאלכס בריאיון דקה 27:00 "התיאור של גליית מתאים לשכירים יוונים במצרים בשושלת ה26", מדובר בסתם שקר, ראה כאן הרחבה.

ואפילו אידיאולוגיה ושקרים זה לא הכל, יש פוליטיקה, ראו כאן:

גרפינקל טוען כי מאז שהחל לחפור בחירבת קייאפה, חוקרים באוניברסיטת תל אביב מתנכלים לו: "האסכולה של תל אביב מנסה להצר את צעדינו. אל תחשוב שיש שם חופש מדעי. פינקלשטיין מארגן אותם. מאיפה ליובל גורן תקציב לחפור אם לא מהתקציבים של פינקלשטיין?"

למשל, הארכיאולוג ד"ר גבריאל ברקאי, המשייך עצמו למחנה השמרני, טוען שפינקלשטיין השליט "קולקטיביזם רעיוני" בעודו ראש חוג באוניברסיטת תל אביב, שאף הביא לעזיבתו את המוסד ב-97', אחרי 27 שנה. ברקאי מזהה חלוקה ברורה בין האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת תל אביב ביחס למקרא, בעיקר בשל נוכחותו של פינקלשטיין במוסד. פינקלשטיין ביקש שלא להגיב לטענות.

לעצם הנושא של המתודה הפינקלשטיינית מול הנתונים, ראו עוד:

צור ארליך: ממצאים חדשים והשפעתם על פולמוס 'ראשית ישראל'

הארכיאולוג אדם זרטל – האמנם אין ממצאים לראשית ישראל?

פרופ' רונן: הארכיאולוגים ה'נאורים' מתעלמים ממידע

ד"ר מייטליס: ארכיאולוגים משבשים את ההיסטוריה להנאתם

הבלוף של פינקלשטין וסילברמן

פרופ' נילי שופק: מינימליזם – מול עובדות

'הגישה הניהיליסטית' בהיסטוריה מקראית – תיאור של עודד בוסתנאי

הרצאות וידאו – מחקרים וממצאים נגד המינימליסטים

ועל ממלכת דוד ושלמה:

 שמואל ומלכים כספרות היסטורית

החיפוש אחרי ממלכת דוד ושלמה

עוד על ממלכת דוד ושלמה

ממלכת דוד ושלמה בארכיאולוגיה – אריה בורנשטיין

ארמון דוד – ניבוי ארכיאולוגי שהתממש

ממלכת דוד ושלמה – סדרת הרצאות פרופ' יוסף גרפינקל

(מאמרים אלו אינם עוסקים בכיבוש, עליו ניתן לקרוא כאן, וכאן).

תן לחכם ויחכם עוד

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

5
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
2 Comment threads
3 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
3 Comment authors
צוות האתרעמיתיוסי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
עמית
Guest
Member
עמית

"אם מישהו טען במאה ה19, שאסכולת ולהויזן היא אסכולה של אנטישמים עלובים, שמשלבים שנאת ישראל עם בורות פשוטה בעברית, הרי הוא נזרק מכל המדרגות. נכון שיש אנטישמיות בעולם, ואנחנו כמובן מגנים אותה עם היד (עזוב כרגע מה עושים עם הרגל), אבל לקשר את זה למסקנות המדע? ולכל הספרות המכובדת? וההרצאות? והפרופסורים? והקיסר? התמסכנות יהודית! " בדיוק מה שקורה היום באקדמיה ובעיתונות בקשר לארץ ישראל ולפלשתינאים. מספרים חרטוטים מפה ועד להודעה חדשה כמו שואה ואפרטהייד שאפשר להפריך בקלות ולהראות שהכל בא משנאת ישראל ואנטישמיות נטו, וכתשובה תקבל את כל מה שרשמתם פלוס מותר לבקר את ישראל! בן דרור ימיני כתב על… Read more »

יוסי
Guest
Member
יוסי

שמות יהוויסטים היו גם קודם בני דוד, יהודה, יוסף, יהושע.
ותיאופורים כמובן, ישמעאל, אליעזר, ישראל.

יוסי
Guest
Member
יוסי

המשך: ובעיקר אין אני מבין כיצד מצד א' מתעלמים מהצגת הטקסט את עצמו, ומצד שני "כאילו" "מבחינים" ששמות שכאלו הם עניין מאוחר..- מאוחר ממה??? הרי אינך מקבל את דרך הצגתו כשלעצמה!?
וכאמור גם הבחנה זו היא שטות.

ובכלל, ההכרזה על "מתי נכתב הטקסט ולאיזו מטרה" היא אכן במקומה – רק שיענו לי, למה ירושלים לא נמצאת במקרא? , ולמה התנ"ך היהודאי לא כועס על אחיה השילוני? – אולי באמת הוא נכתב במגמה לדעת את רצון ה'? אולי??

יוסי
Guest
Member
יוסי

לא באתי כאן לשם תעמולה והכרזות, אני באמת תוהא אם יש שם עקביות לוגית בטיעונים רציניים..