1

פינקלשטיין לא מפסיק להדהים

בהמשך לסקירה הזו על פינקלשטיין ולהטוטיו האינטלקטואליים, אתייחס לפרק חדש שעלה אתמול, בסרט הזה, ממשיך פינקלשטיין לפרוש את משנתו בגובה העיניים, ולהדהים את הצופה בנסיונות לשטות באינטלגנציה שלו.

הוא מתאר את שילה במאה ה11, יש בה מקדש גדול, אזורי, אבל אין עיר, היא מקדש לתושבים של ממלכה.

העיר המרכזית באותו זמן היא שכם.

מי גר שם "ישרא— כמעט כשלתי בלשוני ואמרתי ישראל, האמת שאני לא יודע".

במאה היא' נחרבה שילה בחורבן גדול ומסיבי.

כלומר, הארכיאולוגיה משקפת במדוייק את המסורת הישראלית על השלב הראשון בהתנחלות. יהושע מכנס את שבטי ישראל בשכם, ומשכין את המשכן בשילה. שילה נחרבת בימי הפלשתים לפני מלכות ישראל.

אף אחד בזמן מאוחר לא היה יכול להמציא את זה, ולא היתה סיבה שימציא את זה. בימי פילוג הממלכה ביהודה קידשו את ירושלים, ובצפון קדשו את בית אל ואת דן. התיאור לא מחמיא לאף אידיאולוגיה, שילה נחרבת, הארון מסתובב אצל הפלשתים. זה לא מתאים למציאות בימי המלוכה שהארון כלל לא הסתובב בשום מקום.

הארון יצא משילה לכיוון בית שמש, ושם נמצא מקום מתאים עם 'האבן הגדולה' המתוארת בנביא, ומאותו הזמן.

בשילה נמצאו מזבחות קרניים שדומים למזבחות קרנים שנמצאו בישראל עד המאה השמינית.

פינקלשטיין מסיים את הסרט כשהוא אומר שוב שאין לו תשובה האם קראו להם 'שכם' או 'ישראל', ואם קראו להם שכם מדוע החליפו ל'ישראל'.

אבל מי ביקש ממנו לספר סיפורים? הוא אמור לעסוק בממצאים.

לפי כתובת מרנפתח, כנודע, היתה בארץ ישות בשם ישראל, בשלהי המאה ה13 לפני הספירה. לפי הממצאים הארכיאולוגיים, היתה ישות בהר, שמרכזה שכם ומקדשה שילה. חורבן המקדש התרחש עוד באלף השני לפני הספירה.

וכל זה מתואר במסורת הישראלית, יהושע בן נון מתכנס עם עמו בשכם (שם היה מוגן, לפני כל מלחמה עם סביבותיו, הרי לפני שהוא נלחם הוא צריך לחנות באיזה מקום, מכל הארץ זה היה המקום הפנוי מישויות עויינות), ומשכין את המשכן בשילה.

המשכיות מתבטאת לא רק בשם הישות, אלא גם במזבחות הקרנים שדומים למזבחות הישראליים במאה ה8.

איפה הבעיה אם כן? מדוע לא להכריז בפשטות שהממצאים תומכים בסיפור הישראלי, מהרגע הראשון שלו?

ירמיהו מתאר את חורבן שילה, פינקלשטיין אומר "ירמיהו לא זוכר את המאה היא'".

נשאלת השאלה, מכיון שיש התאמה בין דבריו לבין המציאות, למה להניח שהוא לא זוכר? (לא זכרון אישי כמובן, אלא על פי המסורת וספר שמואל)

ההכחשה של פינקלשטיין כאן לא קשורה כלל למקצועו כארכיאולוג, היא סתם הכחשה לשם הכחשה.

אבל בשביל לקיים אותה הוא צריך להמציא ולבדות עוד ועוד סיפורים, שאין שום קשר ביניהם לבין המקצוע שלו. להיפך, הם מתאפשרים לו רק בגלל שאין לו מושג בהיסטוריה ובמקרא.

פינקלשטיין ממציא את הסיפור הבא: במאה השמינית היה ישוב בשילה, באותו זמן היה ארון הברית שם, במאה השמינית הוא העולה לקרית יערים,  "כמובן לא דוד העלה אותו, כי הארון היה במאה השמינית ודוד במאה העשירית", אז מי כן העלה אותו? נחלקו הדעות, לדעת תומס  עומר שהוא "גדול בתורה" אליבא דפינקלשטיין, הארון עלה ע"י יאשיהו. אבל לדעת פינקלשטיין זה לא הגיוני, כי לא היה ניתן לספר על זה בימי יאשיהו כשכולם יודעים שרק עכשיו עלה. אז מה הפתרון? חזקיהו העלה אותו

עד כאן הסיפור.

נשאלת השאלה מדוע אין שום אזכור לסיפור הבסיסי הזה של העלאת הארון? האם זה לא מאורע מכונן ומהותי, העברת הדגל מישראל ליהודה? למה שמישהו ינסה להסתיר את זה? ובכלל, אם סנחריב כבש את ישראל, למה שהוא ישחרר את החפץ המקודש? הרי זה החפץ הראשון שהוא ירצה לקחת לעצמו לתהלוכת הנצחון? והרי זה בדיוק מה שעשה מישע מלך מואב כשהצליח לשדוד משהו ממקדש ה'?

כל הסיפור על הארון לא מתאים בכלל לתקופת המלוכה, הארון הנודד והיוצא לפני ישראל למלחמה. הרי בשום תקופה בזמן המלוכה לא נגעו בארון, ולא מוזכר שיצא למלחמה. רק מול הפלשתים שכבר לא היו קיימים אז. הארון הוא בלי שום ספק שריד לתקופת נדודים, בה נדד העם ונדד המשכן, אז מדוע להכחיש את הסיפור המתאים לזמנו וגם לממצאים? משכן שילה בתקופה הרלבנטית נמצא, האבן הגדולה בבית שמש מהמאה היא', נמצאה, מה שהגיב פינקלשטיין למציאתה הוא, "נרטיב הארון מתאר מציאויות מהמאה ה- 8 לפנה"ס. קשה להניח שזיכרון מהמאה ה- 12 לפנה"ס. נשמר עד המאה ה- 8 ללא מסורת כתיבה מתמשכת", כלומר: הוא מניח את הכחשת המקרא, גם כאשר הממצאים יסייעו לו. זו הנחה שלא ניתנת לערעור ולא עומדת לדיון, מה שכתוב במקרא לא היה. סוף עצוב לנסיון לבסס את ההכחשה.

פינקלשטיין מודה שהיתה ממלכה לפני דוד, ומרכזה שכם ושילה, מודה שדוד מלך בירושלים, אז מה הבעיה פשוט להודות שהסיפור המקראי בכלל נכון? (דבר שקל להוכיח משילוב כל אלפי רסיסי המידע שפזורים בכל המקרא, כפי שהראינו כאן).

הסיפור החדש, על מסעות הארון בזמן שהמקדש בירושלים קיים, פשוט מגוחך. כל המקדש בנוי סביב הארון. אז פתאום הארון ה'ישראלי' מושתל בו באמצע בלי שום קול וציוץ? הרי הארון הוא מרכז המקדש, לא היה בדביר שום דבר מלבד הארון, ובארון "אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים" (מ"א ח ט). הארון מוזכר כ180 פעם בתורה ובנביאים, ובכל האזכורים האלו, אין אפילו אחד שמשקף מציאות…. כולם מתארים אותו בתקופה הלא נכונה, כל מסעותיו שעליהם חובר שיר מיוחד: ויהי בנסוע הארון וכו' קומה ה' ויפוצו אויביך וכו', לא היו בזמן שמתוארים ולא עם האישים המתוארים, הכל התרחש במאה השמינית… יש לך קונספירציה מטופשת יותר מזה? איך 'כובסו' 180 אזכורים של חפץ מחוץ להקשר והנדסו תודעה של תנ"ך שלם? ויחד עם זאת אין שום אזכור למה שקרה באמת, וכל הנביאים בני הזמן לא ידעו על זה ולא רמזו את זה בתיאורים הכן אמיתיים? וכל זאת רק בגלל סיפור שפינקלשטיין מספר, בלי רמז בדל אסמכתא, לא מארכיאולוגיה, לא מהמקרא, ולא משום מקום. פשוט מצוץ מן האצבע.

הרי פינקלשטיין בכלל לא מסביר איך יכול להיות שיהודה וישראל הם עם אחד בעל אמונה אחת, עד כדי כך שהחפץ המקודש של ישראל מתאים ליהודה כמו כפפה ליד, או שהם עושים ביחד פסח. אם לדעתו אמונת ה' חדרה רק במאה התשיעית, בזמן שהיו אלו שני ממלכות נפרדות יוצאות כנען? איך היא חדרה לשתי ממלכות יריבות במקביל? והאם לא ברור מההתאמה ביניהם וממעבר נביאים מממלכה לממלכה כשבשני המקומות הם מטיפים  ל'תורת ה', שמדובר בעם אחד, כפי שכבר נכתב בשירת דבורה, שלכולי עלמא נכתבה בזמן השופטים?

הוא חוזר על השקר הזה, שנתלה בטיעון המגוחך המוכר, שהשמות של המלכים מקבלים את מרכיב השם רק במאה התשיעית, ומופיע במצבת מישע רק במאה התשיעית, האם זה סוג של הוכחה? למחוק את כל למעלה ממאה השמות התיאופוריים שמתוארים קודם, כולל שם של שני שבטים מרכזיים: יהודה ויוסף, וגיבורי דוד ואף שמות שניים מבניו, ולטעון על סמך המקרא כביכול שהאמונה חדרה רק במאה התשיעית? (בעוד שם ה' מוזכר גם במצרים במאה ה15 בהקשר לשבטי נודדים?). האם למחוק סלקטיבית תקופה מסויימת, ולטעון 'אנחנו מוצאים רק מתקופה מסויימת', זה לא ממש כמו הסיפור על לדחוף זקנה במדרגות ולשאול לאן היא רצה? (וכלשונו הזהב של קויפמן: "חוקר מקרא טפוסי, הוא מתקן ועושה פסוקים במו ידיו, דורשם כמין חומר, וחוזר ומוצא בהם כל מה שהוא מכניס לתוכם").

הטענה שאמונת ה' נכנסה בימי… אחאב, היא עצובה מצחיקה, אחאב היה הראשון שהביא את הבעל לישראל, אמונת ה' כמעט ונעלמה מישראל בימיו, אשתו השמידה את נביאי ה', אז באותו זמן 'נכנסה' אמונת ה', וכמובן שאליהו ואלישע גם הם היו חלק מהקונספירציה… הרי אחאב קרא לבנו אחזיה, ואלישע ציוה להרוג את בית אחאב. ברור שהשם אחזיה נקרא למרות שאחאב עבד את הבעל, ואולי כדי לרצות את החלק המסויים של עבודת ה', ולא בגלל שהוא הכניס את פולחן ה' כביכול.

כל זה לא מפריע לפינקלשטיין להתבטא על ממלכת שכם ושילה: "האם קראו לו שכם או ישראל? אני הייתי נוטה לחשוב שקראו לו שכם, את מי עבדו שם? אינני יודע? "

מה לזה ולארכיאולוגיה? אין כאן אלא הכחשה לשמה, חסרת כל ברק אינטלקטואלי, וכל קשר למקצוע של האדם. האם מצאת בשכם צלמיות? עצמות חזירים? פסלי אלים? אין שם אלא את אותה עבודה שהוא מזהה בישראל במאה ה8 האם זה לא מספיק בשביל לצאת מהנחת יסוד פשוטה ובסיסית שמדובר באותה הממלכה? כל עוד יש ממלכה קיימת עם פולחן קבוע וקיים, מה פתאום להניח שמישהו באמצע שינה את האל בו מאמינים? שתיאור נאמן לממצאים הוא לא נכון, איך זה קשור לעבודה של חפירות וניתוח ממצאים?

כל הסיפורים על איחור שמואל, מופרכים לחלוטין, כפי שמראה למשל פרופ' גרסיאל כאן (עוד על ההיסטוריות של ספר שמואל הארכנו כאן), נסיונות ההכחשה הם לא יותר מאשר דיבור פרימיטיבי, של פועלים אוחזי מעדרים, שאין להם מושג במקרא ובהיסטוריה, וגם הדיבור על היעדר אוריינות חסר כל בסיס כפי שאומר גרסיאל שם. (הרי הטענה הפינקלשטיינית שמדובר בהמשך של הכנענים, היא זו שמפריכה את היעדר האוריינות, הכנענים כתבו את אגרות אל עמרנא, מאות אגרות במספר שפות, במאה ה14 לפני הספרה).

תיאור נדודי הארון הוא תיאור היסטורי, שמי שמכיר במציאות שילה במאה היא', ובעלית דוד לירושלים במאה הי', אין שום סיבה בעולם להטיל בו ספק. הוא תוצר של מאורעות הזמן, שילה נחרבה, ירושלים עדין לא נבנתה, זה הזמן שהממצאים צועקים "איפה היה הארון"? והממצאים גם משיבים.

נדב נאמן אומר:

"ספר שמואל נתחבר כחלק מן התיאור הביוגראפי של קורות המלך דוד בימי הממלכה המאוחדת, והסופר תיאר בו מציאות שהייתה בפרק זמן שאינו מרוחק מזמנו על רקע גיאוגרפי שהיה מוכר לו היטב" (נ. נאמן, חברה ותרבות בתקופת הברונזה המאוחרת, י' אפעל (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל: התקופות הקדומות, ירושלים 1982 עמ' 238).

כל הפרמטרים של הסיפורים הכרוכים בימי נדודי הארון, מתאימים לממצאים. המלחמה בה יצא הארון מול הפלשתים, בה ניגפו ישראל פעם אחת וניצחו פעם אחרת, התרחשה באבן העזר, על אבן העזר כותב פינקלשטיין עצמו, (פינקלשטיין בגלגול 1982):

"עזבת צ'רטה הוא ישוב ישראלי קדום מתקופת ההתנחלות והשופטים… הישוב הראשון נוסד בסוף מאה יג' או ראשית יב'… ניטש במחצית הראשונה של מאה יא' ככל הנראה כתוצאה מהתגברות המתח בין שבט  ישראל והפלשתי במישור זה… ישוב חקלאי מאורגן כשבמרכזו בית ארבעת מרחבים גדול… במחצית הראשונה של מאה י' בימי מלכות דוד… עם הדיפת הפלשתים מאגן הירקון נפתחה בפני הישראלים האפשרות להתיישב במישור הפורה והמקום ננטש לצמיתות" (עולם התנ"ך שמואל עמ' 62).

כלומר, הממצאים בעזבת צ'רטה מתאימים במדוייק להתרחשויות באלף השני. המקום לא היה קיים בכלל באלף הראשון, מה שמוסבר בכיבוש הפלשתים ע"י 'ממלכת שכם' האלמונית… היות המקום איזור התנגשות מלחמתית ניכר גם הוא. הכל מתאים לתיאור. מאז ועד היום לא השתנה כלום, מלבד האידיאולוגיה. אבל אידיאולוגיה לבד לא מספיקה, פינקלשטיין יצטרך  למצוא גם טיעונים.

צחוק הגורל של טענת היעדר האוריינות הפינקלשטיינית, הוא שבאבן העזר נמצאה הכתובת העברית הארוכה ביותר מאתר ישראלי, 83 אותיות, של תלמיד המתלמד בכתיבה, במאה היא' לפני הספירה…

בהמשך   שמואל מנצח את פלשתים באבן העזר (שמואל א ז יב). לפי מסורת זו חזרו לישראל הערים הכבושות מעקרון ועד גת ובעקבות נצחון זה נכרתה ברית שלום.. לידיעה זו אף ניתן למצוא אישור ארכיאולוגי בחפירות תל קסילה עיר הנמל הפלשתית שעל גדות הירקון מול גת רמון, שנחרבה באמצע המאה ה11. אפשר שחורבנה קשור בנצחון הישראלי בימי שמואל (אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 83).

הגיאוגרפיה של התיאורים בשופטים ושמואל, תואמת לחלוטין את המציאות באלף השני לפני הספירה, כפי שמראה כאן ד"ר דוד שפירא:

וראה עוד כאן בהרחבה על התאמה אחד לאחד של כל המתואר בתקופה.

ולמשל:

הארון נלקח לבית דגון באשדוד, וידיעות על עבודת דגון בשפלה מופיעות באגרות אל עמרנא 317 ו318 (ראה כאן). בהמשך אין זכר לעבודה זו.  באותו זמן מוזכר גם כי כלי שאול הושמו בבית עשתורת באשדוד (שמואל א לא י), ובעוד מקורות במקרא רואים כי באשדוד היה גם בית דגון וגם בית עשתורת, ואכן בחפירות אשדוד בשכבה החמישית מתוארכת למאה היא' לפנה"ס נתגלו שני מקדשים האחד הקטן הוקדש לעשתורת, והגדול יותר לדגון. (ד"ר פנחס ארצי, האליל דגון, באתר דעת).

השיחה הזו עם פינקלשטיין, מזכירה את בדיחות הבית ספר, כמו "ישראל – למה לא הכנת שיעורים? הייתי מאד עסוק אתמול אחה"צ, – במה?  לחפש תירוץ, למה לא הכנתי שיעורים". או: "ישראל – למה לא הכנת שיעורים? והפעם תגיד את האמת, סבתא שלך נפטרה כבר פעמיים, תמציא תירוץ חדש". יש ממצאים שנראים כמו ישראל, הולכים כמו ישראל, ומשמיעים קול כמו ישראל. ורק שכם פינקלשטיין לא מקבל את זה…