עוד מיהושע ברמן "פואמת קדש: חיזוק לנרטיב המקראי",
ההקבלות מענינות, אך קצת מפקפק בכל המסקנות.

שלום רב!
בתוך ההתכתבות הכה מרתקת ומחדדת עם גיל כתבת "אם אני הייתי כופר ביציאת מצרים, הייתי משיב לך למשל: היה סיפור כזה במיתולוגיה המצרית אלף שנה לפני יציאת מצרים, והעברים הכניסו את זה גם למיתוס שלהם."
זו בדיוק השאלה שמטרידה אותי. ובפרט, אחרי שראיתי את הסרטון המדובר (הרבה לפני ההתכתבות כאן באתר), ולאחר מכן קראתי התייחסויות של הכופרים לראיות לכאורה ליצ"מ, ובהמשך – חומרים נוספים מויקיפדיה בנושא האגיפטולוגי. ה"סלט", כהגדרתך, והתעלמות טוטאלית מתיארוך מקובל כלשהו ממש יצרו לי בילבול וערערו את האימון שלי כלפי אנשים וארגונים בעלי כוונות טובות שאני אוהד ומחבב.
אז תוכל לכתוב בבקשה כיצד אתה היית מתמודד עם הטיעון שהעלית בעצמך?
תודה ומועדים לשמחה!

הסיבה לגלות היזומה במצרים

אנו יודעים שהחמולה של יעקב יורדת למצרים עקב הבצורת והרעב אבל מדוע לא שבו לכנען בתום הרעב או לכל המאוחר מיד אחרי מות יוסף ? .
כאשר בוחנים את השאלה מתוך הטקסט של ספר בראשית ,עולה תמונה שהירידה למצרים היא שלב בתכנית אסטרטגית סדורה המתבצעת בשלבים :
פרשת יציאת מצרים מתחילה כבר….. בימי אברהם .
אלוהים פונה לבן טיפוחיו – אל אברהם בחרן ומציע לו לעקור לכנען ובתמורה אלוהים מבטיח לו אומה שתקום מצאצאיו וכן את כנען לנחלת עולם ( אכן מפליא כיצד הבטחה מלפני 3500 שנה מתקיימת עד ימינו ….).
והנה, בברית בין הבתרים מוסיף אלוהים עוד סעיף להסכם . אלוהים מפתיע את אברהם ואומר לו בראשית פרק ט"ו :
13: "ויאמר לאברהם
ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם
ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה
14: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
15: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום
תקבר בשיבה טובה
16: ודור רביעי ישובו הנה
כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"

בנבואה זו יש מספר תמיהות:
1. מדוע אברהם שמהגר לכנען מאור כשדים, מקבל לפתע "שינוי תכנית" – שלאחר זמן לא ארוך לאחר
מות אברהם צאצאיו יעזבו את כנען לגלות ושעבוד במקום מסתורי "לארץ לא להם"?
2. מדוע בניגוד לתורת הגמול המקראית נענשו בני אברהם בגלות ובסבל ב….טרם עבירה?
3. לגלות היזומה והמתוכננת לא הייתה סיבה, אך לעומת זאת לשיבה לכנען יש
משמעות והיא תלויה דווקא ב….אמורי שהם תושבי כנען "כי לא שלם עוון האמורי עד
הנה " או במילים אחרות – האמורי עדיין לא גדש את סאת עוונותיו ואלו יאגרו
ויצטברו במשך עשרה דורות ( ארבע מאות שנה ) ורק אז הם ברי ענישה ויאבדו את הקושאן
בכנען ……
בדיעבד מתברר שזו לא הייתה סתם גחמה של אלוהים אלא חלק מהתוכנית האסטרטגית שלו.
כבר בחיי האבות בכנען התעוררה בעיה שעלולה הייתה לסכל את התוכנית של אלוהים . כנען הייתה מאוכלסת ולא אפשרה צמיחה כלכלית והתפתחות מספרית של שבט הנודדים העברי, שהיה בחזקת קבוצה אתנית זרה במקום.
בבעיית הצפיפות בכנען נתקלנו במספר אירועים בספר בראשית :
1. הארץ לא יכלה לשאת בו זמנית, את לוט ואברהם ועדריהם הגדולים ולכן הם
מתפצלים – לוט עובר לסדום ואברהם יורד לנגב הפחות מיושב כך נהג מאוחר יותר גם יצחק בנו.
2. בכול הסכסוכים עם המקומיים האבות ויתרו על נכסים שלהם ועשו הכול כדי להימנע מעימות כוחני.
עדות לחולשתו של השבט העברי הקטן אנו מוצאים במספר רב של תקריות :
3. בראשית כ"א :
כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ–לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי,
וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי–בִּלְתִּי הַיּוֹם.
4. בראשית כ"ו :
טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.
יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.
יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם
פלישתים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.
יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.
כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר,עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר–לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי
הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.
כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.
כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם,וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר
כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.
הכול נמצא בסיפור הזה :
א. ליצחק רכוש רב ועצום כל – כך שידיד אביו אבימלך מבקש ממנו לעזוב את גרר ויצחק נאלץ להדרים כמו אביו לנגב הצחיח.
ב. יצחק חופר מחדש את הבארות שחפר אביו ונאלץ לוותר על שתי בארות אלה לטובת הרועים המקומיים .
ג. רק בבאר השלישית – רחובות זכה יצחק במים הדרושים לצאנו .
6. יצחק מחליט להדרים עד לבאר שבע וחופר באר נוספת ומוצא בה מים בראשית כ"ו :
כג וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע……
כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט-שָׁם, אָהֳלוֹ;
וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר. ………..
לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ;
וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם.
לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {ס}
5 . החששות של השבט הקטן של האבות היה פחד פיזי קיומי . אברהם שהיגר מאור כשדים היה מוכן
לוותר אפילו על אשתו היפה כדי להישרד בראשית י"ב:
י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ,
הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.
יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.
יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ–לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.
טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.
טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
6. אותו סיפור חוזר על עצמו בארץ פלשתים בראשית כ':
א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא;
וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.
7. יצחק היה מלא חששות כאביו בראשית כ"ו :
ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.
ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:
כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.
ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן;
וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.
ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; ַ
ויֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ.

8. ליעקב כבר היה שבט קטן ובניו היו יותר בטוחים בעצמם יותר מאבותיהם – אברהם ויצחק . תחושת
הכוח הביאה אותם לכלל עימות מול העירוניים בשכם והם נוקמים את כבודה המחולל של דינה
אחותם .יעקב מודע לסכנה שבעימות ומתמלא חרדה בראשית ל"ד :
ל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי,
עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי;
וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.
9. האבות קנו נדל"ן ולא לקחו מההפקר כיוון שלא הייתה קרקע פנויה באזורים המיושבים .
אברהם קנה את מערת המכפלה ואילו יעקב קנה ליד שכם חלקת קרקע למגורים במאה קשיטה
(בראשית ל"ג-19) מה שנקרא כיום קבר יוסף בשכם.

השבט הקטן והחלש היה זקוק "לחממה" מוגנת שתאפשר ריבוי טבעי מרבי ללא התנגשויות דמים מיותרות ומוקדמת עוד בטרם הגיע העם ולעוצמה מספרית מספקת. ולכן הבחירה נפלה על מצרים.
אימפריה זו ידעה איום חיצוני אחד בלבד (ההיקסוס) במשך אלפי שנים, ולכן נטוותה תכנית שתביא להשגת המטרה שהיא יצירת האומה העברית. יוסף כאילו תוכנן מראש כדי להוציאה לפועל. ואף מגשים אותה בעורמה ובתבונה .
יוסף מתדרך את אביו כיצד לקבל את ארץ גושן כדי להיבדל מהמצרים ולא להגיע לעימות עד שיגיעו למסה מספרית שתהווה גרעין לעם וכך להגשים את תכנית "החממה" בראשית מ"ו:
34: "והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם?
34: ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה
גם אנחנו גם אבותינו
בעבור תשבו בארץ גושן
כי תועבת מצרים כל רועה צאן"

יוסף תכנן מראש את הבקשה מפרעה ואפילו איתר את האזור המבודד והמתאים לעברים ואמנם פרעה הזמין את השבט העברי להתגורר בארץ גושן, וכאשר התרחשה יציאת מצרים הם יצאו משם כעם גדול, כפי שאומר משה בספר דברים פרק י' :

22: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה
ועתה שמך יהווה אלוהיך ככוכבי השמים לרב"

מצרים הפורייה והבטוחה נתנה מקלט איתן במשך 260 שנה לעברים ואפשרה לשבט הקטן להתפתח בתנאי בידוד לעם כה רב, עד כי עורר את חששות המצרים, ולכן הם שעבדו את העברים ויצרו את התנאים למבצע השחרור היסטורי של משה, וכך הושלמה התכנית ליצירת האומה העברית.

התכנית, שהחלה בבחירת אברהם, והמשיכה בירידה למצרים, ולאחר השגת מטרת הריבוי בחממה , משה הוציא את העם משעבוד באותות ובמופתים כדי שיזכרו עד לדור אחרון ( הוא לא הביא בחשבון את מכחישי התנך… ).
בארץ גושן הסתיים השלב של הקמת האומה העברית, ושם למעשה תם ספר בראשית המציג את השלבים מבריאת היקום ועד יצירתו של עם ישראל. בהמשך במדבר מקבל העם את החוקה שלו היא התורה , משנן אותה ב-40 השנים במדבר וכובש את כנען כדי לסגור סופית את המעגל עם – חוקה – ארץ .

כל האבות – אברהם , יצחק ויעקב ידעו שבשלב מסוים הם יצאו לגלות המתוכננת "בארץ לא להם" ובלי לדעת מה הסיבה לכך . כל אחד מהם בתורו פחד לעזוב את כנען .
הקלפים נחשפו רק כאשר יעקב יורד למצרים .
מצד אחד יעקב שמח לראות את בנו האובד והאהוב ומצד שני החשש כי נבואת הגלות היזומה עומדת להתממש בחייו. בראשית מ"ו :
א – וייסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע
וייזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק
ב – ויאמר אלוהים לישראל במראה הלילה ויאמר:
יעקב יעקב
ויאמר: הנני
ג – ויאמר : אנוכי האל אלוהי אביך , אל תירא מרדה מצרימה
כי לגוי גדול אשימך שם
ד – אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי גם אעלך,
ויוסף ישית ידו על עיניך.

אלוהים חושף את התוכנית המלאה לראשונה ואמרת ליעקב המפוחד :
1 .ארץ הגלות תהיה מצרים .
2 . הגלות זמנית בלבד.
3. השבט יתעצם ויהיה לגוי גדול .
4 .אלוהים אינו מוגבל לכנען אלא ילווה את העם למצרים והוא גם יוציא אותו משם .
5 . יעקב ימות במצרים ויוסף הוא זה שינהיג את השבט .

האפילוג של מראה הלילה הזה אומר שיוסף הגיע למצרים כדי להכין את הקרקע לקליטת השבט העברי והכול היה מתוכן מראש כפי שיוסף אומר לאחיו כאשר הוא מתוודע אליהם בראשית פרק מה' :
וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.
ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִיחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי
אֱלֹוהִים לִפְנֵיכֶם.
ו כִּי-זֶה שְׁנָתַייִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר.
ז וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹוהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.
ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹוהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-
בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.