האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

ביקורת ספר ‘מאת ה’ היתה זאת’ – א

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

יהודה גלמן, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, בספרו החדש ‘מאת ה’ היתה זאת’, הוצ’ כרמל (ירושלים 2022), הוא מציע דרך אלגנטית לוותר על האמונה המסורתית, ולהישאר עם כיפה על הראש.

העיקרון של הספר הוא פשוט מאד, כפי שכותב העורך, פרופ’ אבי שגיא, (במבוא עמ’ 5):

“מנקודת המבט של האדם בן זמננו האמונה כי מסורת זו מהימנה שוב אינה אפשרית, שהרי מהימנות המסורת מותנית במהימנות הדיווח הראשוני של מעמד הר סיני, ומהימנות זו נשללה מהטקסט המקראי עצמו. עתה עומד המאמין נבוך לנוכח חוסר יכולתו לבסס את אמונתו הדתית על היגדים עובדתיים”.

כלומר,  האמונה המסורתית אינה אפשרית, המהימנות של מעמד הר סיני כאירוע שהתרחש באמת, נשללת מהטקסט המקראי עצמו.

מה עושים?

הופכים את הכפירה לאמונה, ‘מאת ה’ היתה זאת’, “על המאמין מוטלת החובה להתייחס למצב החדש כמעשה האל”, הרי מי הביא לפתחינו את הגילויים המדעיים? האל! ולכן צריכים אנו להאמין שהאל רוצה שנאמין בכפירה בהיסטוריות של האמונה, אנחנו מקיימים את מצוות הדת מסיבות פילוסופיות שיוסברו באריכות בספר (‘תחת זאת אנחנו נקראים להעתיק את סיפורי התורה אל תוכנו פנימה, אל חיינו הפנימיים, כפי שלימדו גדולי החסידות’), אבל לא מהסיבות המתוארות בתורה.

לא ניכנס כרגע להצעתו של גלמן בדבר תוכן חילופי לאמונה, הנושא שלנו הוא הטענה המוצגת בפירוט בספר, שההיסטוריות של התורה נשללת ע”י המחקר.

לכך מקדיש גלמן את החלק הראשון של ספרו, שער א’, שנקרא ‘אתגר ומענה’, שער זה מחולק לארבעה פרקים: 1. האתגר, 2. מענים אמוניים, 3. אפולוגטיקה, 4. הוכחת נגד.

אנו נתייחס לארבעת הפרקים האלו, שעליהם בנוי ה’צורך’ להאמין ברעיון של גלמן, של סיפורי תורה ערכיים חלקית שלא התרחשו מעולם.

למרבה הצער, הפרקים האלו מציגים מספר טיעונים בצורה שטחית, בלי שום נסיון להעמיק ולברר אותם בצורה יותר יסודית.

לא אטען שאין אתגר או שאין קושי ליישב את התורה עם הממצאים המחקריים, להיפך, זה הוא אתגר גדול וקשה, ואין מי שיכול לומר ‘פתרתי את כל הבעיות – הקשיים הם מדומים’, הדרך עוד רחוקה להכרזה זו, אבל מן הצד השני, להכריז את ההכרזה ההפוכה: ‘אין שום דרך לתווך בין האמונה לבין המציאות’, קשה עוד יותר.

נקודה אחת לא מובהרת בספר כלל, והיא מהותית מאד. אדם שאינו מאמין, לא מתוך עיקרון, אלא אדם אובייקטיבי, נייטרלי, (מה שאמור להיות כל חוקר), לא יכול להתאים את כל התנ”ך לממצאי המחקר, שהרי ברור שהמחקר לא מניב לנו את התנ”ך, כל מחקר הוא חלקי ומתאר נקודת מבט מסויימת, ולכן ברור שאף פעם לא יתרחש מצב בו המחקר יתאים במאה אחוז לתנ”ך, או לכל תיאור קדום אחר.

הגישה האמונית היא לא שהמחקר מוכיח את התנ”ך, אלא א) שניתן להאמין למרות ממצאי המחקר, כי אם יוצאים מהנחה שהתנ”ך אמת, ניתן לסדר את הממצאים גם לפי דרך זו, ויש מוסיפים גם: ב) שהמחקר מראה את אמינות התנ”ך באופן כללי, כך שגם מי שלא מקדש אותו כאמת, יודה שהוא ספר אמין ולא פיקציה.

ולכן, אין טעם להתאמץ ולגבב מקורות כדי להראות 1) שהמחקר לא יכול לאמת כל מילה בתנ”ך מבחינה מחקרית, 2) שיש תיאורים בתנ”ך שאי אפשר להוכיח אותם.

הנושא שלנו הוא האם המחקר סותר את האמונה, ולא האם המחקר מוכיח כל מילה במקרא.

ייתכן שלקורא ייראה מוזר שיש צורך להסביר דברים כ”כ פשוטים, אבל למרבה הצער, הדברים הפשוטים האלו לא מובאים בחשבון בחלקים משמעותיים מהשער הראשון, זה שאמור לסתור את האמונה בהיסטוריות של התורה, בפועל חלק גדול מהדברים רק באים להראות שאי אפשר להוכיח כל פרט. למשל: ליבל רזניק טוען שיש התאמות בין התורה וחז”ל לבין ממצאים ארכיאולוגיים, בנוגע לסדום, וזה לדבריו מוכיח שהסיפור אמיתי. גלמן מעיר: אי אפשר להוכיח מתוך הממצאים שאנשי סדום היו רעים וחטאים, לכן אי אפשר להוכיח לגמרי את אמיתות הסיפור…

ואחרי ההקדמה הזו, ניגש לפרק 1 בספר.

1 האתגר

כאמור לעיל, אין ספק שאתגר גדול מאד הוא לבאר את ספר בראשית, סיפור הבריאה והמסתעף, לפי הידע הגיאולוגי והפליאונטולוגי שיש בידינו, אמנם הטיעונים הבאים בספר, אפילו לא מציגים כהלכה את האתגר.

אם כבר מנסים לחדד ולמצות את הנושא, יש להביא את הבעיות האמיתיות, ולדון בנסיונות ההסבר המוכרים, האם הם באמת מספיקים, ואילו במאמרו של גלמן אין לא את זה ולא את זה.

אעתיק את כל הקטע העוסק בסיפורי בראשית:

א) פרק א בספר בראשית מספר שה’ ברא את העולם בשישה ימים ושבת ממלאכת הבריאה ביום השביעי. על פי הכרונולוגיה התנ”כית יוצא אפוא שהעולם בן ששת אלפים שנים בערך. במדע האסטרופיזיקה קיימת הסכמה רחבה שגילו של היקום שלנו הוא למעלה משלושה עשר מיליארד שנים. והדעה המקובלת בקרב הגאולוגים היא שכדור הארץ בן שלושה וחצי מיליארד שנים בערך.

ב) בבראשית א מסופר שהשמש, הכוכבים והירח נבראו ברגע. גם במקרה זה חולק עולם המדע על התורה; שוררת בו תמימות דעים שגופים שמימיים אלה התפתחו במשך עידנים, החל מרגעיו הראשונים של היקום. הם לא נוצרו בהרף עין בצורתם הנוכחית, וכדור הארץ לא קדם לקיומם, ובפרט לקיום השמש, כפי שמתואר בספר בראשית.

בבראשית א מתוארת היווצרות צורות החיים שבעולם. תיאור זה עומד בסתירה לתורת האבולוציה בעניינים רבים:

  1. בבראשית א, כ מסופר שהבריות החיות הראשונות שה’ ברא הן היצורים החיים במים ועופות השמים. אל לנו לצפות שהתורה תזכיר את צורות החיים הראשונות בכדור הארץ, שהיו ככל הנראה סטרומטוליטים, משום שאלה אינם מעניינים במיוחד את הקורא בתורה. ועם זאת, לא כל יצורי הים שייכים לקטגוריה אבולוציונית אחת. משפחת הלווייתנאים, הכוללת את הלווייתנים, הדולפינים והפוקנות, הם יונקים שוכני ים שהתפתחו בעבר מחיות יבשה. לפיכך לא ייתכן שכל יצורי הים קדמו לכל חיות היבשה כפי שעולה מהכתוב בפסוק.
  2. פס’ כ בבראשית פרק א מעלה בעיה נוספת. לפי מדע האבולוציה, הציפורים הופיעו על במת העולם בשלב מאוחר יחסית. הן התפתחו מחיות יבשה. ואולם על פי פסוק כ’ הציפורים נבראו לפני חיות היבשה.
  3. מבראשית א, כ עולה שהחיים בעולם החלו במים ש”שרצו” חיים. פרט זה סותר את מדע האבולוציה, שלפיו החיים התפתחו בהדרגה והים “שרץ” חיים רק כעבור מיליוני שנים.
  4. סיפור הבריאה בבראשית מספר שה’ ברא את היצורים החיים “למיניהם”, כלומר, הם נבראו בצורתם הנוכחית. דבר זה מנוגד לרעיון האבולוציה, כלומר לדעה שכל מיני היצורים התפתחו באופן הדרגתי מאבות קדמונים משותפים במשך פרק זמן ארוך.
  5. בבראשית א, כו ו־כז נרמז, ובבראשית ב, ו–ז נאמר בפירוש, שההומו ספיינס נברא יש מאין ולא התפתח מצורות חיים שקדמו לו. תיאור זה סותר את דברי מדע האבולוציה שההומו ספיינס והקופים התפתחו מאב קדמון אחד, ושתהליך התפתחותו של ההומו ספיינס כלל שלבים הומינידיים שונים.
  6. לפי ספר בראשית, כל צורות החיים נבראו בימים החמישי והשישי מימי הבריאה. פרט זה סותר את טענת מדע האבולוציה שהתפתחות החיים בעולם ארכה מיליוני שנים.
  7. בבראשית ב נראה שהחיות נבראו לפני שהייתה בעולם צמחייה. דבר זה מנוגד לחלוטין למדע האבולוציה.

סיפור בריאת העולם בספר בראשית איננו מתיישב כלל וכלל עם תמונת העבר שהמדע מצייר. עם זאת, יש חוקרים דתיים שמצאו דרכים ליישב את התמונה המדעית עם שני הפרקים הראשונים בספר בראשית, אף שדרכים אלה אינן משכנעות ביותר.

  1. ככל שהדברים אמורים בפרקים האחרים בחלקו הראשון של ספר בראשית המצב דומה. תיאור התפתחות אוכלוסיות האדם והתפשטותן החוצה מן המזרח התיכון, תיאור המצאת כלי העבודה בזמן אחד על ידי אדם אחד, היסטוריית התפתחות השפות השונות והגנאלוגיות המוקדמות — כל אלה עומדים בסתירה למסקנותיו של המחקר המדעי בעניינים אלה, המבוססות על ראיות רבות.

הרעיון שהסיפור על אודות בני האלוהים והנפילים בבראשית ו איננו סיפור היסטורי מקובל ביותר, ואפילו מפרש אורתודוקסי קלאסי כמו המלבי”ם מקבל אותו.

לפי דברי גלמן, נראה שעשרת הסעיפים האלו מספיקים בכדי למוטט את סיפור בראשית של התורה.

קל לראות שחלק גדול מהסעיפים סובלים מתפיסה פשטנית, גם מנקודת מבט עובדתית, אין באמת שאלה. ואילו חלקם בנויים על הבנה שגויה של הטקסט.

אם נפתח מסעיף ב (לגיל העולם נשוב בהמשך), הרי שבתורה לא כתוב שהשמש הכוכבים והירח נבראו ‘ברגע’, זו פשוט מילה שלא כתובה. ומן הצד השני, המשפט ‘גופים שמימיים אלו התפתחו במשך עידנים’, אינו מדוייק, לפי המקובל כיום ברגע המפץ התחלק החומר לכמות עצומה של גופים שמימיים, ומאז חלים בהם שינויים שונים, התרחקות זה מזה, התפוצצות של גופים מתנגשים, וכדו’, אבל דוקא התיאור של מפץ אחד שקורה ‘ברגע’ ויוצר אינסוף כוכבים, מדוייק מאד (למרות שהוא לא כתוב בתורה, כאמור…). גם כדור הארץ עבר שינויים, התקררות, התחממות, פגיעת אסטרואידים, זה הרי לא הנושא, האם איזו שהיא סופרנובה קרסה לתוך עצמה או לא, התיאור הוא של בריאת שמש ירח וכוכבים ותו לא.

(אגב, יש להבדיל בין הגיל האסטרופיזי של היקום, שאולי כלול ב’בראשית ברא את השמים ואת הארץ’, ובין גיל כדור הארץ, שנקבע בעיקר לפי מאפיינים בתוך כדוה”א, התורה עוסקת בעיקר במערכת השמש שלנו, ובהתפתחות החיים בכדוה”א, ולא בגיל היקום).

וכך בדיוק סעיף 1, שהטענה המרכזית בו, היא שהיונקים הימיים (לוייתנים ודומיהם) התפתחו מחיות יבשה, ‘לכן לא יתכן שכל יצורי הים קדמו לכל חיות היבשה כפי שעולה מהכתוב בפסוק’. וכאן הבן שואל, איפה כתוב בפסוק שכל יצורי הים קדמו לכל חיות היבשה? הפסוק מתאר את בריאת חיות הים ואחריהם את חיות היבשה, שזה הסדר הנכון, וכי הוא היה צריך לציין כוכבית על אי אלו יצורי יבשה שהפכו בהמשך, נניח, ליצורי ים? הוא גם לא מזכיר את הברווזן, או את הפינגוין, ומה בכך?

למה להניח שהפרטים האלו רלבנטיים בכלל לסיפור הבריאה? הרי סיפור זה מטרתו היא חינוכית: לתאר את כל מעשי בראשית, 1) כנעשים ע”י האל האחד לבדו, 2) ברצונו בלבד בלי שום מעשים פיזיים, 3) שלא מתוך שום צורך שלו או קושי שלו, 4) הכל כהכנה לאדם שהוא בעל צלם אלוהים והוא נזר הבריאה, 5) בצורה שמצדיקה את מצוות השבת שהיא אות לישראל. ולשם כך פרטי הסיפור כתובים בצורה נפלאה ומדוייקת.

(אגב, באותו סעיף הוא כותב: “בבראשית א, כ מסופר שהבריות החיות הראשונות שה’ ברא הן היצורים החיים במים ועופות השמים. אל לנו לצפות שהתורה תזכיר את צורות החיים הראשונות בכדור הארץ, שהיו ככל הנראה סטרומטוליטים, משום שאלה אינם מעניינים במיוחד את הקורא בתורה”. בעוד, התיאור שבתורה ממש נראה תואם למה שמקובל בזמננו: ‘ישרצו המים שרץ נפש חיה’, החיים נוצרים מתוך תהליכים במים עצמם, ולא שהבורא יצר תבניות של חיים והשליכם למים).

סעיף 2, נראה שהוא שוגה בטעות של זיל קרי בי רב: “פס’ כ בבראשית פרק א מעלה בעיה נוספת. לפי מדע האבולוציה, הציפורים הופיעו על במת העולם בשלב מאוחר יחסית. הן התפתחו מחיות יבשה. ואולם על פי פסוק כ’ הציפורים נבראו לפני חיות היבשה”, לפי המקובל כיום הציפורים הראשונות התפתחו מזוחלים, בעידן היורה, ולא מהיונקים. הזוחלים האלו הם כמובן הדינוזאורים, ובהתחשב בכך שהתורה מחריגה ביום החמישי, מלבד את הדגים, גם את ‘התנינים הגדולים’, שאלו כנראה הדינוזאורים / דרקונים, שהיו מוכרים וידועים בעולם העתיק (הם תופסים מקום נרחב במיתוס, גם אם נניח שזה על בסיס שלדי ענק שהיו גלויים להם, אין זה משנה לענינינו), הם נתפסו כחיות שמבלות במים עקב גודל גופם, כמו התנינים ה’קטנים’ בני זמננו, (וכשייכים לחיות המים מכיון שהם מטילים ביצים), ומהם אכן התפתחו הציפורים הראשונות.

סעיף 3, שוב לוקה בפשטנות יתר: “מבראשית א, כ עולה שהחיים בעולם החלו במים ש”שרצו” חיים. פרט זה סותר את מדע האבולוציה, שלפיו החיים התפתחו בהדרגה והים “שרץ” חיים רק כעבור מיליוני שנים”. מלבד השגיאה הבולטת בנפנוף במונח ‘מדע האבולוציה’ שלא במקומו (אין שום קשר בין אבולוציה, גם אם היתה מדע, לנושא ראשית החיים), אין כאן אפילו סרך סרכו של דקדוק עניות, התורה מתארת שהחיים החלו במים ש’שרצו’ חיים, וזה אכן תיאור מדוייק במינו, תיתכן הדרגתיות בסוגי חיים, אבל לא בחיים, היה רגע אחד בו לא היה חיים, אלא רק מרק קדמון / קפה טורקי עתיק, ורגע אחר בו כבר היו חיים, משהו שניתן להגדירו כחיים. למרות, שלטעמי, הכתוב בתורה ‘ישרצו המים’, מתאר דוקא את התהליך ההדרגתי, השרצה היא תהליך שאורך זמן.

סעיף 4 אכן מביא טענה טובה, פשטות הלשון ‘למינהו’ מתפרשת שנבראו מינים רבים, ולא שהמינים נוצרו זה מזה. אמנם אם נקבל את הדעה, שהאבולוציה האקראית אינה מספיקה כדי ליצור מין חדש בצורה אקראית ועיוורת, הרי ששוב, הבורא אכן יצר את כל המינים. אם בצורה של התערבות, אם בצורה של יצירת קוד ‘ברגע הבריאה’, שמאפשר למין להתפתח למינים אחרים.

כמובן, שעצם התיאור של התפתחות הדרגתית בפרקי זמן ארוכים, אינו רמוז בתורה, וזה באמת מעורר קושי, אבל שוב, אם נסתכל על מטרת הסיפור הזה, נבין שהוא לא בא לתאר התרחשות ביולוגית, אלא הסתכלות ערכית על הבורא ומטרת בריאתו. ניתן היה לכתוב ‘וימתין אלוהים מליוני שנים כי כך הוא רצה’, אך הרבה יותר טוב שלא לעסוק בחלק של הזמן, ועל ידי זה להדגיש את המטרה.

מבחינה תיאולוגית, אכן אין לנו הסבר מדוע היה צריך להמתין כל כך הרבה זמן, אפילו אם נניח שהיו לנו הוכחות מדעיות לכך שהבורא יצר את העולם בדרך של אבולוציה לאורך מליוני שנים, מדוע הוא עשה זאת כך? זה חלק שהתורה לא הסבירה לנו, (אמנם הרב קוק סובר שיש הסבר לדבר על פי תורת הסוד, ושוב אין זה ברובד הפשט), אולי זו הדגשה לכך שהעולם מתנהל לפי כללים, וזה משהו שאנו עשויים להבין רק בעת החדשה בעידן של חקירת וחשיפת חוקי הטבע.

אך ברור, שהתורה שנלחמה במיתוסים של העולם העתיק, אין זה מענינה לפרט על המתנה של מליוני שנים, מה שנשמע כמו כר מתבקש למיתוסים על אזלת ידו של הבורא (חלילה), מלחמות שלו עם כחות אחרים וכו’. בדיוק כשם שיודעים אנו שהתורה לא פירטה תיאורי בראשית שהיו ביד הנביאים, כגון מלחמת האל בלויתן נחש בריח עקלתון, לא משום שהידע המדעי הזה לא היה ידוע בזמנה, אלא משום שאין זה תואם למטרתה. אותם שנים שבהם הדינוזאורים שלטו בעולם עד שהבורא הכה בהם במטאורו, הם מענינם של הנביאים המאוחרים, ואילו התורה עוברת על כך בשתיקה כמעט גמורה.

דוגמא לדבר, חורבן סדום, לפי ההשערה האחרונה והמתקבלת בהתאם לנתונים הידועים לנו, סדום היא תל אל חמאם, שנשרפה והתאדתה בפגיעת מטאור לפני כ4000 שנה, הפיצוץ  יצר טמפרטורה שעברה את ה8000 מעלות, חול הפך לזכוכית, שכבת זיגוג מכילה מרכיבים המעידים על עוצמת החום, ההדף, וגם המהירות שבה נעשה האירוע – הכל ארך שניות ספורות. שטח של 500 קמ”ר מצפון לים המלח, הפך לשממה למשך 600 שנים (ראה כאן). האם העובדה שהתורה לא מזכירה כלל מטאור, אלא רק את החלק החינוכי מוסרי, את רוע אנשי סדום, ואת העובדה שהפכו לגפרית ומלח – סמל של עקרות ושממה, היעדר פוריות, מעידה שהזיהוי מוטעה? התורה לא מקדישה מקום לחלק הפיזיולוגי גיאולוגי, איך התרחשה התהפכות סדום, מאיפה באה האש? איך הגיעה הגפרית? וכו’, אין זה מענינה של התורה, וכך בדיוק גם במעשה בראשית.

גם סעיף 5 מעלה טענה קשה: “בבראשית א, כו ו־כז נרמז, ובבראשית ב, ו–ז נאמר בפירוש, שההומו ספיינס נברא יש מאין ולא התפתח מצורות חיים שקדמו לו. תיאור זה סותר את דברי מדע האבולוציה שההומו ספיינס והקופים התפתחו מאב קדמון אחד, ושתהליך התפתחותו של ההומו ספיינס כלל שלבים הומינידיים שונים”.

אך לגבי ‘שלבים הומונידיים שונים’, אנשי מדע יכולים להגדיר הומוניד כרצונם, התורה מגדירה אדם זה שיש בו צלם אלוהים, שיש לו אפשרות לבחור בטוב ולעשות את רצון הבורא. ולכן הסיפור בתורה על האדם הראשון עוסק ביצור הראשון בעל יכולת זו. בהגדרת ‘אדם’ על פי התורה, אין שלבי ביניים, יכול להיות יצור מהלך על שתיים ובעל אינטלגנציה, כל עוד הוא לא במדרגה רוחנית של צלם אלוהים שניתן לדרוש ממנו ציווי מוסרי, אינו מוגדר כאדם. וברגע שהוא מוגדר כך, אפילו אם הוא כפוף, או לא מוכשר לבניית כלים, הרי הוא אדם.

(אגב, שלבי הביניים של הומונידים, לא באמת מוכיחים משהו, כי הם לא מסודרים בסדר התפתחותי, המדע רוצה לסדר אותם בסדר התפתחותי לפי מתודה רציונלית, אבל הממצאים לא מוכיחים שום התפתחות, לכל היותר גיוון, ראה כאן).

כיצד יש להבין את הסתירה בין התיאור על התפתחות מאב קדמון כל שהוא, ובין התיאור של האדם עפר מן האדמה?

לפי הרב גדליה נדל, גם כאן התורה בוחרת לתאר באופן סמלי, את החכמה האלוהית שהביאה ליצירת חיים מופלאים ומשוכללים כשל האדם, מתוך עפר. שכן בסופו של דבר כל החיים נוצרים מן העפר והדומם, ע”י הקוד הגנטי המשוכלל. ובדיוק כמו במקרים הקודמים, תיאור סכמטי של התרחשות כגון: ‘ויחי השימפנזה מליון שנה, ויולד בנים ובנות, ויהי אחד מבניו קצת יותר מפותח’, וכו’, לא היה תורם כלום למטרתה הלימודית של התורה. התורה באה ללמדנו שלאדם יש צלם אלהים, ורוח האדם נובעת מרוח האל, מאן דנפח מדילה נפח, ולכן האדם יכול להיות דומה למלאך, וחיי האדם הם קדושים, הוא לא עוד סוג של בעל חי (כפי שמלמד ‘מדע האבולוציה’ וכו’).

יתכן שיהיה מי שיטען שזה דוחק ותרצנות, ואין לנו אלא לקבל אלא שהתורה התכוונה שאכן האל ברא את האדם מעיסת בוץ. ומי שזו שיטתו הפרשנית בתורה, אכן יכול להאמין שהאל לקח עיסת בוץ בצורת אדם, יצר ממנה אדם, והחדיר בו דנ”א יותר מפותח מאשר ביצורים שקדמו לו. הדעה הזו לא נסתרת משום מחקר, למרות שכמובן אף חוקר  מטריאליסט לא יראה שום סיבה להאמין בה.

יש לזכור שחלק גדול מהתיאורים מסוגת האבולוציה, נובעים מהנחות יסוד פשוטות, כגון שכל סוגי החיים התפתחו זה מזה בדרך של מוטציות וברירה טבעית וכו’, וברור שכל חוקר רציונלי יתאר רק תיאורים במסגרת הטבעית והשכלית הזו. אבל לטעון מכח הסכימה הזו, שהתיאור שבתורה לא יתכן, זו טענה מעגלית. אין שום הוכחה אמיתית שהומו סאפיינס התפתח מאב קדמון כל שהוא, מלבד הסברה ההתפתחותית שהדנ”א של ההומו סאפיינס יותר מפותח, או טענה מורפולוגית מקבילה, שאלו נשענות על ההנחה שהמינים התפתחו זה מזה, ותו לא, (ראה כאן).

הרעיון של עצמאות הדנ”א, כיום כבר מקבל אחיזה מדעית, כאשר מפתחים בשר מתורבת מתוך תא גזע בודד, ההכרה בכך שהמין החי נוצר מתוך שורה של הוראות, מה שמכנים חכמינו ‘מאמרות’, מתאימה לגישה התורנית, וכן מה שתיארו חכמינו שתחית המתים תתרחש מתוך שארית קטנטנה מגוף האדם, מתאים לידע שבידינו, בתיאוריה, מתוך דנ”א אחד של אדם, ניתן להפיק את האדם כולו, לנו אין את הידע לעשות זאת, אך הבורא שברא את האדם לראשונה ע”י מאמר, בצירוף של ידע וחכמה, יוכל לעשות זאת שוב, ממש כפי התיאור ביחזקאל. ניתן לקחת שרידים קטנים מגוף האדם (עצמות יבשות), ולגרום להם ‘להצמיח’ סביבן גוף.

תיאור בריאת האדם הוא תיאור החלק הרוחני שהבורא נפח בו, החכמה של האדם היא חלק מחכמת הבורא, לדומם לא תיתכן חכמה (גם בינה מלאכותית היא חכמה של האדם שתיכננת את המחשב, המחשב עצמו אינו יודע כלום כי אין לו תודעה, הוא כלי ביד האדם), ותפקידו של האדם לשמור על העולם, ולשמור אותו בתיקונו ע”י שלא יחטא ויחריב את העולם. התיאור הזה נכון ורלבנטי עד זמננו.

על סעיף 6 אני מדלג, כי הוא חוזר שוב על טענת גיל העולם בנוסח אחר.

סעיף 7 הינו שערוריה של ממש: “בבראשית ב נראה שהחיות נבראו לפני שהייתה בעולם צמחייה. דבר זה מנוגד לחלוטין למדע האבולוציה”, בעוד בתיאור הבריאה המפורט נבראים הצמחים לפני בעלי החיים, לוקח גלמן את התיאור הסכמטי שבבראשית ב, שלא מתאר כלל את בריאת הצמחים, אלא את צמיחת הצמחים והיתרבותם (לא היה גשם, ולא היה אדם שיעבוד את השדה, לכן שיח השדה טרם יצמח, אם נבראה בננה אחת ביום שלישי, היא צריכה גם להתרבות ולמלא את הארץ), והופך אותו לתיאור יחיד בתורה, בעלי חיים לפני צמחים! מבלי לציין שיש לכאורה סתירה בטקסט עצמו שהיא מצריכה ישוב (כשבאמת אין שום סתירה, ראה כאן, חפש בדף ‘דילמן’).

מתוך דברינו מובן גם נושא גיל העולם, תיאור תקופות ענק של העולם ‘בחוסר מעש’ אינו תורם למטרתה של התורה, וגם אם מנקודת מבטינו בעין מדעית הוא הגיוני ומתבקש, עכ”פ במדה והבורא רוצה לנהל את עולמו לפי חוקים, הרי מנקודת המבט של מקבלי התורה, כהתמודדות עם המצע האלילי, תיאור אורך הזמן אינו תורם מאומה, ותיאור הימים כפרקי זמן הגיוני ומתקבל, ואף מקורות רבים לו אצל קדמוננו ומפרשינו הראשונים והאחרונים.

בנושא זה ישנה אריכות גדולה מאד אצל הוגים שונים, ולא נכפול כאן, רק נציין לכמה מאמרים שמתארים, ראשית את מגבלות הידע שלנו, שנית, את היחס המיוחד והדו ערכי לזמן ארוך מול קצר בפרשת הבריאה, שלישית לדיוק של התיאור המקראי את הבריאה.

פרשת הבריאה לאור המדע

בריאת העולם על פי התורה והמדע

הרב יהושע ענבל: האם יתכן אדם מאמין וחוקר אובייקטיבי (וידאו)

הרב בן נון: סדר פרשת הבריאה לאור המדע

ד”ר שראדר: העולם צעיר וגם זקן, ע”פ המדע ומקורות היהדות

התוקף המדעי של סיפור הבריאה

 

נסכם, כי האמירה של גלמן שלאור תשעת הסעיפים האלו, אי אפשר לקבל את תיאור הבריאה כתיאור אלוהי, הינה בלתי משכנעת בעליל. מדובר בטענות שנראות כמו ‘שליפות’, שלא מוצו ברצינות, ואינן סותמות את הגולל כלל על הגישה האמונית ועל הפרשנות המודרנית לתורה כדבר ה’.

(זאת, מבלי להיכנס לגישה, לפיה גם תיאורי בראשית בתורה נוסחו מנקודת מבט אנושית, כפי שאדם בעל רוח הקודש כמו אברהם אבינו היה רואה את הבריאה בעיני רוחו לפי ההשגות הרוחניות שלו, והבורא הסכים על ידי משה להכניס את התיאור הזה בתורה).

ונעבור לנושא הבא:

“תיאור התפתחות אוכלוסיות האדם והתפשטותן החוצה מן המזרח התיכון, תיאור המצאת כלי העבודה בזמן אחד על ידי אדם אחד, היסטוריית התפתחות השפות השונות והגנאלוגיות המוקדמות — כל אלה עומדים בסתירה למסקנותיו של המחקר המדעי בעניינים אלה, המבוססות על ראיות רבות. –  הרעיון שהסיפור על אודות בני האלוהים והנפילים בבראשית ו איננו סיפור היסטורי מקובל ביותר, ואפילו מפרש אורתודוקסי קלאסי כמו המלבי”ם מקבל אותו”.

התיאור שבתורה על התפשטות האוכלוסיה, מתאר את ההתפשטות אחר המבול, לא אחר הבריאה, והוא מדוייק, כמו גם תיאור השפה הקשור בהתפשטות זו, ראה כאן.

פרופ’ אביעזר: תוצאות המחקר הבלשני המודרני, מאשרות את המתואר בתורה

תיאור בני נח והתפלגותם, עם ברכת נח קשישא, הוא תיאור נבואי על טבעי, שמקפל את קורות האנושות במשפטים ספורים. אדם שחי לפני 4500 שנה, לא יכל לדעת כלום על הדינמיקה של אומות העולם, הוא לא יכל לראות מעבר לגבעה שעליה בנה את ביתו, ולאופק של קילומטרים ספורים. אבל נח, מתאר מראש את קורות העולם, את החלוקה בין מזרח, מערב, ודרום. את היופי של יפת ואירופה, את הקשר שנוצר ביניהם לאמונה – שהיא נחלתם של השמיים. ואת קללת אפריקה הנצחית. כיום, ב2022, אין הגדרה יותר מדוייקת לאנושות מאשר מלותיו של נח סבא: ‘יפת אלוהים ליפת, וישכון באהלי שם, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו’. (ראה כאן, חפש בדף ‘ארור כנען’, ובהערה 5).

בתורה לא כתוב שכל כלי העבודה הומצאו בזמן אחד ע”י אדם אחד, אפילו המצאת הגלגל לא מוזכרת בתורה, מדובר על מי שהיה ‘אבי לוטש כל נחושת וברזל’, הוא היה אמן הברזל הגדול והמפורסם, תובל קין, שנזכר גם אצל היוונים כוולקן. וכן, הברזל לפני שהיה נפוץ, היה נחלתם של יחידים, גם אם נניח שבמקומות אחרים בעולם התגלה הברזל ע”י יחידים אחרים, זה לא סותר את התיאור הזה של יוצאי המבול, שהם זכרו את תובל קין כאמן הברזל הגדול.

לגבי הסיפור על בני האלוהים, המלבי”ם אינו כותב שהתורה לא מספרת סיפור היסטורי, להיפך, הוא כותב שהתורה לוקחת מיתוס ומבארת אותו בדרך רציונלית, מטרתה היא לומר שאלו אינם בני אלוהים ממש, אלא רק ‘גיבורים אנשי השם’.

 

 האבות

על סיפורי האבות כותב גלמן:

השאלה היא אפוא זו: אם אברהם, יצחק או יעקב אכן חיו באמת, כמה מהסיפורים שסופרו עליהם אמיתיים או היו יכולים להיות אמיתיים? שאלה זו יכולה להתפרש בשתי דרכים: ( 1) האם יש לסיפורים בסיס היסטורי מסוים, אף שפרטיהם אינם מדויקים? ( 2) האם הסיפורים אמיתיים לפרטי פרטיהם? אשר לגרסה ( 1) של השאלה, דעותיהם של החוקרים חלוקות בעניין סיפורי האבות. יש הטוענים שהסיפורים שקריים לחלוטין ואין להם כל בסיס עובדתי. בין הסבורים כך בולטים חוקרים בעלי גישה מינימליסטית כמו פיליפ דיוויס, נילס למשה, תומס תומפסון, ג’ון ון סטרס וישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, הרואים בתנ”ך חיבור בדיוני או קרוב לבדיוני. ואולם בעניין גרסה ( 2) של השאלה יש בקרב החוקרים מכל קצווי הקשת, ואפילו בקרב חלק מהחוקרים השמרנים יותר, הסכמה רחבה ומבוססת עובדות שהתשובה עליה שלילית. מעטים מאוד הם אנשי האקדמיה הטוענים שסיפורי האבות בתורה אמיתיים בכל פרטיהם. מרבית החוקרים סבורים שיש לסיפורי האבות בסיס כלשהו במציאות ההיסטורית. עם זאת, הם נחלקים בשאלות כמו תאריכי חייהם של האבות, הקשרים ביניהם והתפקיד שהם מילאו בפועל בראשית הדת הישראלית. די בהסכמה רחבה זו בדבר חוסר מהימנותם של הפרטים כדי להרחיק מאוד את מחקר המקרא מן המסורת היהודית, הטוענת שסיפורים אלה אמיתיים בכל תג ותג.

ובכן, העובדה שיש חוקרים מינימליסטים – ידועה לנו, המינימליזם קשור קשר הדוק בתיאוריות שונות על העולם והחיים, שרחוקות מלהתקבל על דעתו של אדם שמרן, כלומר, מעיקרא, אין שום סיבה שאדם מאמין יוטרד מהגישה המינימליסטית, ויש מספיק חוקרים שמרנים שדוחים את המינימליזם, את היחס למקרא כפיקציה. להביא את דיוויס, תומפסון, ולמקה, בתור אופציה 1, זה מגוחך, מדובר באנשים הזויים ומנותקים מן המציאות. ראו כמה דוגמאות קטנות כאן, בסוף המאמר:

“תיקוני” לשון של מבקרי מקרא – סקירת ספרות

ואילו לגבי החוקרים השמרנים, כאן אנו חוזרים למה שכתבנו בפתיחת הדברים, כל עוד דבריו של אדם מתמצים כחוקר, כמה שניתן להפיק מן הממצאים, אין שום סיבה לדמיין שהממצאים ילמדו אותו את התנ”ך פסוק אחרי פסוק, בדיוק כמו שברור לנו שגם המציאות האמיתית שלנו, שאנחנו מכירים, לא תהיה ניתנת לשיחזור מתוך שרידים דלים בעוד 3000 שנה. המחקר הוא סך מה שכל הממצאים יכולים להפיק לנו, לא מעבר. חוקר שיצהיר שמצא את כל הפרטים שבתנ”ך במציאות – מן הסתם מדמיין.

ולכן, מבחינה מחקרית חוקר שמרן אינו אלא זה שמקבל את התנ”ך באופן כללי כיצירה אותנטית ולא כפיקציה, בנוגע לפרטים זה כבר תלוי באמונתו, אם הוא מאמין בקדושת הטקסט, בכך שנכתב ברוח הקודש, הוא מאמין באמיתות הכתוב בו, גם אם אי אפשר להוכיח כל פרט.

ולכן העובדה שחוקרים שמרנים מסויימים או אפילו רובם, אינם סבורים שכל מלה בתנ”ך מדוייקת, הגיונית ומתבקשת, רק חוקרים שמרנים וגם מאמינים, מכירים מבחינה מחקרית באמינות התנ”ך, ומבחינה אמונית באמיתות התנ”ך. כך למשל יצחק מייטליס שהוא ארכיאולוג מאמין, ומשום מה לא הוזכר בספר כלל.

המשך יבא

 

פירוש למעשה בראשית

אלכס לכיש: מעשה בראשית לאור התורה והמדע

תגובתו של פרופ’ גלמן, מתפרסמת במאמר ההמשך.

5 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
5 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
בת שבע
בת שבע
1 month ago

מאמר מעולה. יישר כוח.

LEOR
LEOR
5 months ago

אי אפשר להוכיח מתוך הממצאים שאנשי סדום היו רעים וחטאים” – למעשה אפשר. כשפומפיי נחרבה, אחד העבדים חרת על הקיר את המילים “סדום ועמורה”, כדי להביע את אמונתו שפומפיי נחרבה בשל חטאיה כמו סדום ועמורה:
https://armstronginstitute.org/enlarge_image?data=eyJpZCI6IjEyNTIiLCJjYXB0aW9uIjoiT3V0bGluZSBvZiB0aGUgY2hhcmNvYWwg4oCcU29kb20gR29tb3JyYWjigJ0gaW5zY3JpcHRpb24gYXQgUG9tcGVpaSIsImNyZWRpdCI6IiJ9

https://armstronginstitute.org/365-pompeii-echoes-of-sodom-and-gomorrah

דוד
דוד
5 months ago

יישר כוח

איתי
איתי
5 months ago

מאמר נפלא.
הערה מן הצד
וולקן הוא שמו הרומאי של הפייסטוס

5
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x