האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

ביקורת ספר ‘מאת ה’ היתה זאת’ – ב

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

המשך ממאמר זה.

במאמר הנוכחי נמשיך לעבור על פרק 1 בשער הראשון, פרק הנושא את השם ‘האתגר’, ובו מסביר גלמן מדוע לדעתו מבחינה מדעית אי אפשר לקבל את התורה כספר אותנטי.

המבול

ונפתח בנושא המבול, כך כותב גלמן:

סיפור המבול מבוסס על אמונה קוסמוגונית קדומה, שלפיה הארץ שטוחה ומתחתיה מצוי אוקיינוס קדמוני עצום. גם היום מופיעה בסידור התפילה הברכה “ברוך אתה ה’… רוקע הארץ על המים”. בדומה לכך, הקוסמוגוניה הקדומה מבוססת על הרעיון שאוקיינוס שמימי מצוי מעל הרקיע. שני אוקיינוסים אלה מופיעים בספר בראשית כמקורות המים שהציפו את הארץ כולה: “נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ” (בראשית ז, יא).

המדע אומר שאין ומעולם לא היה בשמים אוקיינוס עצום. לפיכך לא יכלו להתווסף לאוקיינוסים שבארץ מים ממקור לא ארצי. המבול כפי שהוא מתואר בספר בראשית איננו אפשרי מבחינה מדעית. יתרה מזאת, מנקודת מבט מדעית לא ייתכן שכל מיני החיות, בהם הכיסאים מאוסטרליה, הקופים והלמות מדרום אמריקה והפנדות מסין, באו אל נוח לתיבה ושבו אחרי המבול למקומות שמהם באו (שאותם קובעים מדעי הגאוגרפיה האבולוציונית והפלאונטולוגיה). לאור מסקנותיו המשכנעות של מדע האבולוציה, לא ייתכן שכל החיים עלי אדמות, ובתוכם כל בני האדם החיים כיום, התפתחו מהמספר הזעום של אנשים וחיות שהיו בתיבה שנחה על הרי אררט לפני פחות מששת אלפים שנה.

ובכן, סיפור המבול לא מבוסס על קוסמוגוניה, הוא מבוסס על נקודת המבט האנושית, למעלה מ200 תרבויות בעולם מספרות על מבול קדום שהשמיד את כל האנושות והחי. התיאור של ארץ שטוחה לא מצוי בכלל בתורה, ובודאי לא מהווה בסיס לסיפור המבול. בתורה מוזכרים שני מקורות מים שקיימים בבירור: 1) מי תהום, 2) מי גשמים, לא מוזכר אוקיינוס שמימי, ולא אוקיינוס תת קרקעי.

לגבי תפוצת המינים, אכן קשה מאד לטעון שכל המינים בעולם נפוצו רק אחרי התקופה לה מיוחס המבול של נח, אבל יתכן בהחלט שתיאור המבול מתייחס לאנושות הקדומה ולמיקומה, כפי שמתואר בתורה הקיבוץ האנושי היה כמו כפר גלובלי, הקבוצות השונות שהיו אז הכירו אלו את אלו, לפי  מקויידי וג’ונס (Colin McEvedy and Richard Jones, 1978,Atlas of World Population History, Facts on File, New York) ב5000 לפני הספירה חיו בעולם כ5 מליון אנשים, שזה אמנם המון אנשים, אבל רק קצת יותר מחצי מאזרחי מדינת ישראל כיום, האנשים היו מחולקים למספר אומות מפורסמות באיזורים שנחשבו כמעצמות הגדולות הקדומות, ולא היה להם שום מידע על חיים בקוטב, באמריקה, או באוסטרליה. ולכן מבחינתם האנושות כולה נמחתה, ואף כל בעלי החיים שהכירו. כך למשל נוקט רד”צ הופמן בביאורו לפרשת המבול, ויש גם טעם מוסרי בדבר, התיאור של האנושות כחוטאת, הקיף את האנושות המוכרת, אין סיבה לחשוב שאם אנשים במסופוטמיה הקדומה הרשיעו, שבדיוק באותו זמן גם תושבי אמריקה חטאו כך שהגיע להם למות. וכבר חז”ל אמרו שבארץ ישראל לא היה מבול.

(מה שכן יתכן, שלמרות שהמבול התמקד באנושות של המזרח הקדום, שהיתה כל העולם התרבותי של אז, עדיין, פגיעתם הרעה של שטפונות וזעזועי טבע התרחשה בכל העולם כתוצאה של פעולות שרשרת גיאולוגיות, ולכן גם השבטים הנידחים באמריקה למשל, מספרים על מבול קדום באותה תקופה. במזרח הקדום היו הניצולים רק נח ופמלייתו, ובמקומות אחרים היו עוד ניצולים, וזה תואם למסורות חז”ל על בני קין, וכן על עוג וסיחון, ועוד).

ולגבי היתכנותו של המבול מבחינה הידרולוגית, הוא בהחלט יתכן, חישובים שונים ראה במאמרים שבתגית: המבול (שם הובאו גם שיטות המצדדות באפשרות המבול כפשוטו, בהתאם לידוע לנו, וכן כמה מינים יכלו להיכנס לתיבה). כמו כן על ראשית התרבות באררט, ישנן עדויות ארכיאולוגיות, כגון ראשית תרבות הגפן.

 

האבות

מכאן נשוב לנושא האבות, כאן בעצם חוזר גלמן על דבריהם של פינקלשטיין וסילברמן מספרם בשנת 2000, וכשהוא שם לב לכך שהטיעונים אינם טיעונים מספיק מבוססים, בודאי לא כאשר פונים לאדם מאמין ומנסים לכפות עליו את ביטול אמונתו, הוא פונה שוב ושוב אל סמכותם של אותם חוקרים שבחר לשוחח עימם.

לפני שניכנס לפרטים, נזכיר שוב מה שכתבנו כבר כמה פעמים, פינקלשטיין מגיע כחוקר אובייקטיבי, (למעשה הוא מגמתי ויוצא מהנחות קדומות, אך זה לא העיקר כאן), ואומר: מי שלא מניח שהתורה משקפת היסטוריה, ובוחן את הממצאים בלבד, אין לו סיבה מכוחם לאמץ את התורה כהיסטוריה.

גם אם נניח שזה היה נכון, זה לא רלבנטי לאדם המאמין! המאמין לא טוען שהוא מאמין משום שמצא שרידים ארכיאולוגיים לכל האירועים, אלא שהוא מקבל את המסורת על אמיתות ואמינות הספר, כל עוד ניתן לטעון שהדברים התרחשו, גם אם אין לכך ביסוס ארכיאולוגי, זה מספיק עבור המאמין.

מה שגלמן עושה, הוא להביא כמה נקודות, מהן עתיקות יומין, ומהן מספרם של פינקלשטיין וסילברמן, להתעלם לחלוטין מהפולמוס סביבן, ומאלו שטענו שהנקודות האלו אינן מכריעות, ולהסתפק בכך לבטל את כל ההיסטוריות של סיפורי האבות.

להלן מוצגות כמה מן הסיבות לקושי זה. על פי בראשית כו, א הפלישתים שוכנים בגרר, אך כמעט כל החוקרים מסכימים שהממצאים מלמדים שהפלישתים החלו להקים יישובים לחוף הים רק במאה השתים עשרה לפסה”נ, כלומר זמן רב אחרי תקופת האבות לפי הכרונולוגיה התנ”כית.

גרר היא לא על חוף הים, הפלשתים שהתיישבו במאה ה12 בערי חוף, אכן היו גל מאוחר יותר, שכיבוש יהושע לא היה צריך להתמודד איתם. אבל המושבה הפלשתית בגרר היא מושבה קדומה יותר, שזוהתה כבר לפני מאה שנים בתל גמא, שההתיישבות בו היתה בתקופת הברונזה בלבד, ולא בתקופת הברזל, ברור שהיו פלשתים קדומים יותר, שאופיים היה שונה מהפלשתים המאוחרים, ראה בדף: אנכרוניזמים.

גם המחשבה שהחיתים היו נפוצים בכנען בתקופת האבות כפי שמתואר בתנ”ך מעוררת בעיות קשות.

החתים שבתורה הם שבט ממשפחות הכנעני, ולא העם החתי.

קושי נוסף הוא, התבלינים שאורחת הישמעאלים בסיפור מכירת יוסף נשאה — “נְכֹאת וּצְרִי וָלוט, נטען שסחורה זו מייצגת נתיב סחר שנוסד רק במאות השמינית עד השביעית לפסה”נ.

טענה זו מובאת ע”י פינקלשטיין, כאבחנה לאדם נייטרלי, שאין לו דעה על התורה, ולכן ייתכן שהוא יחליט שתיאור כזה נכתב במאה ה7, כי ידוע לנו על נתיב כזה במאה ה7, כמובן שאי אפשר לשלול שיירה כזו בתקופה קדומה. ולכן זו לא טענה נגדית.

לגופו של ענין, פינקלשטיין טועה, הוא מסתמך על רדפורד שהסתמך על תעודות מראשית המאה הקודמת בלבד. הצרי מוזכר באגרות אל עמרנא מהמאה ה14 לפנה”ס כמוצר שנשלח מאוגרית למצרים (אגרת מס’ 48). ולכן נתיב סחר כזה של צרי בדיוק היה גם היה באותו הזמן. גם הלוט, מזוהה כלוטן או המסטיק. לוטן מזוהה בתעודות הממלכה הקדומה. וגם המסטיק נמצא בחפירות ארכיאולוגיות מאותה תקופה.

אזכור המקום המכונה “דן” בבראשית יד, יד בסיפור על אודות אברהם הוא דוגמה לאנכרוניזם מובהק, שכן דן טרם נולד באותה העת, ובניו קיבלו נחלה בצפון רק זמן רב לאחר מכן. אזכורו של המקום דן בבראשית עומד בסתירה ליהושע יט, מז, ששם מסופר שבני דן כבשו את לשם וקראו לה “דן” רק כעבור זמן, ולסיפור נוסף בשופטים יח, המתאר את כיבוש ליש בידי שבט דן ואת ייסודה של עיר שקיבלה את השם “דן”.

השם ירדן מוזכר בפפירוסים מצריים עוד קודם מתן תורה, ומכאן שהכינוי דן היה כינוי קדום לאזור, ראה כאן. כמו”כ גם אם דן לא נולד בימי אברהם, בימי כתיבת התורה כבר היה שבט כזה, ויתכן כי גם יועדה לו נחלה, ראה שם.

עוד נטען כי תיאור חיי הנדודים של האבות איננו עולה בקנה אחד עם האופן שבו נוודים חיו באותה תקופה. למשל, בניגוד לכתוב בבראשית יד, נוודים לא החזיקו ברשותם עבדים באותה תקופה.

זה רציני? נניח שנוודים באופן כללי לא החזיקו עבדים, האם זה אומר שלא יתכן שהיה נווד שכן היה לו עבד? באמת יש מי שמאמין שרמת הידע שלנו בארכיאולוגיה יכולה לשלול סיפור ספציפי של נווד עם עבד? או עם עבדים? ובפרט שאין באמת תיאור של עבדות כפשוטה, אליעזר הוא נאמן ביתו של אברהם, ומנהל המשק, מכיון שאברהם היה ערירי ולא היה לו יורש, הוא היה בעצם בן מאומץ. חניכי ביתו של אברהם הם נלוים עליו ולא עבדים.

יש סיבה לחשוב שבניגוד לכתוב בתורה, אדום ועמון לא היו ממלכות גדולות וחשובות בכנען לפני הגעת בני ישראל זמן רב לאחר מכן.

במקורות מובאים כמובן דיויס ותומפסון, שני סמנים קיצוניים משמאל, שאף חוקר שפוי לא לוקח ברצינות (מקצת ‘שבחם’ ציינו במאמר הקודם). חוקרים יותר מאוזנים, ראה במאמר הנ”ל על אנכרוניזמים: (ראה  מייטליס על אדום, וכן ל. רזניק: רזניק על אדום. וכן: בן יוסף על אדום. עמיחי מזר כאן אומר: תמונה זו הולכת ומשתנה בעשור האחרון: בנקודות מסויימות באדום (אזור מכרות הנחושת בפינאן), במואב (לאורך נחל ארנון) ובסביבות רבת עמון התגלו אתרי יישוב, בחלקם מבוצרים ומתוכננים היטב, מן המאות ה-12 וה-11 לפני סה”נ. לאט לאט, מתברר שהתמונה היישובית בעבר הירדן שונה ממה שנדמה היה עד כה).

תיאור אנשי ארם נהריים כשוכנים ביישובי קבע (בראשית כד) נחשב לאנכרוניזם.

השם ארם נהריים עצמו הוא הוכחת קדמות, שם שהיה בשימוש רק בתקופת הברונזה, ראה כאן, ואין באמת הוכחות שלא היו שם ישובי קבע.

יש הסכמה רחבה שסיפור מלחמת אברהם במלכים בבראשית יד לא התרחש במציאות.

שוב, הסכמה רחבה של: וון סטרס, כפי שמעיר גלמן בהערה 27 וון סטרס קיצוני בהכחשת דברי ימי האבות, לעומת זאת כאן תמצא הסכמה רחבה לצד השני. ואף לו היתה הסכמה רחבה שאין תיעוד למלחמת ארבעת המלכים, כמו שאמרנו המון פעמים, זו לא טענת נגד לאמונה. זו טענת נגד לאדם נייטרלי.

גילו של יעקב בעת פגישתו עם פרעה במצרים איננו מתואר בעקיבות — בבראשית מז, ט נאמר שהוא בן מאה ושלושים שנה, ואילו חישוב השנים המצוינות בתורה מעלה שהוא אמור להיות בן מאה ושש עשרה שנים.

כאן שוב פונה גלמן אל ביקורת הטקסט, באופן רשלני וחובבני, האם שאלה זו מוכיחה שהתורה אינה אותנטית? בתורה לא מתואר מה עשה באותן 14 שנים, אז מה? המסורת מספרת מה עשה באותם שנים, ואפילו אם לא היתה מספרת, וכי זה מוכיח שהסיפור לא היה? העובדה שהתורה לא מתארת את כל רצף האירועים, אלא רק ניתן להסיק זאת מסיכום סופי, אינה מהווה שום טענת נגד.

השאלות שהובאו כאן, הן שאלות של מה בכך, שאלות של היסק מן השתיקה, כאשר גם הטענה לשתיקה היא מפוקפקת ביותר, (על שתיקת המעדרים ראה למשל כאן).

אומנם החוקרים נחלקים בעניין פרטים אלה ואחרים, אך שוררת ביניהם הסכמה רחבה שסיפורי האבות אינם יכולים להיות אמיתיים לפרטיהם, ולכל היותר יש להם בסיס כלשהו במציאות ההיסטורית.

שוב, ההסכמה הרחבה היא של אותם חוקרים קיצונים שגלמן רואה בהם חזות הכל ופונה אל סמכותם בקידה והשתחוייה, זו לא גישה של אדם שבוחן את האמונה בצורה אובייקטיבית. אנשים מאמינים שכן עוסקים בתחומי הארכיאולוגיה, ולא פילוסופים היושבים בכורסתם ומעלים סברות או קוראים ספרות, ניגשים לדברים באופן אחר, הם מבינים שהמחקר לא יכול לאמת כל פרט בתנ”ך, אבל הם לא מבטלים את אמינותו מחמת העדר אישוש ארכיאולוגי מלא, כמו רוב ההיסטוריה המוכרת לנו שלא בנויה על אישוש ארכיאולוגי.

נכון שישנם הבדלים בין המלומדים השונים, אם יואל אליצור, למשל, נוטה לקבל את התיאורים כפשטם, ואילו חגי משגב, למשל, טוען שיש קטעים ספרותיים, משום שהתורה לא באה ללמד היסטוריה, אבל ההתמודדות שלהם ריאלית וענינית, ולא הכרזה כללית שהתורה לא אותנטית כי פינקלשטיין לא מצא אותה במעדרו, או משום שדיוויס ותומפסון סבורים שליהודים יש אף ארוך ולכן הספרות שלהם היא ספרות פיקטיבית.

עצם היומרה לפנות למקצוע הארכיאולוגיה, לשם בירור השאלה הנוגעת למשפחה קטנה שנדדה בארץ לפני כ4000 שנה, בנסיון להפוך את הארכיאולוגיה כאן לגורם מכריע, היוצר טענת נגד שסותרת ומבטלת את האמונה – הזויה לחלוטין, גם אם נניח שלבירור תולדות ישראל בארצו, כקבוצה המונה מליונים, יש לארכיאולוגיה תרומה, בנידון דידן, ביטול האמונה תוך פניה לכמה טיעונים של מה בכך מתחום הארכיאולוגיה, הינה חובבנות של ממש, ואין להתפלא שלא תעשה שום רושם על אנשים מאמינים.

יציאת מצרים

המחלוקת הנפיצה ביותר בין המחקר האקדמי ובין תיאור ההיסטוריה בתורה מתגלעת סביב סיפור ישראל במצרים, יציאת מצרים והנדודים במדבר. סיפור יציאת מצרים נחשב לסיפור מכונן בהיסטוריה היהודית, וסיפור נתינת עשרת הדברות בהר סיני קשור קשר הדוק לסיפור יציאת מצרים. בעולם המחקר שוררת הסכמה רחבה, אף שלא כל החוקרים שותפים לה, שסיפור יציאת מצרים שבתורה מבוסס לפחות במידת מה על המציאות ההיסטורית, אך אין לראות בו תיאור היסטורי מדויק כשלעצמו. הוא הדין בסיפור מעמד הר סיני, שפרטיו תלויים בהיותו מעוגן בסיפורי יציאת מצרים והנדודים במדבר.

שוב, אם נקבל את הדעה שהסיפור מבוסס על מציאות היסטורית, מפני מה אין לראות בו תיאור היסטורי מדוייק? משום שעדיין לא מצאנו מסמכים מצריים שמאששים כל פרט בו, האם זו סיבה לבטל את האמונה בו?

וגם כאן, אין שום קשר למעמד הר סיני, פרטיו לא תלויים בהיותו מעוגן בסיפורי יציאת מצרים, ואפילו לא קשור לנדודים במדבר, הוא התרחש לפני הנדודים, מתן תורה הוא סיפור עצמאי, שאין לארכיאולוגיה שום דעה לגביו, בדיוק כמו שלבוטניקה אין דעה לגביו, הנסיון לכרוך אותו ביציאת מצרים, כדי לבטל אותו מכח טענה להיעדר אישוש לפרטים מסויימים בנושא מצרים, מגוחך.

 להלן נמנות כמה מן הטענות שחוקרי המקרא מציגים כדי לסתור את אמיתותו ההיסטורית של סיפור ישראל במצרים, יציאת מצרים והנדודים במדבר; רבות מן הטענות מפורטות אצל קרול רדמאונט:

  1. הסביבה המצרית בראשיתו של ספר שמות “גנרית” למדי: אין בסיפור פרטים רבים המיוחדים לתרבות המצרית. אילו היו הסיפורים אמיתיים, אפשר היה לצפות למצוא בטקסט פרטים ממין זה. בכלל זה נמנה היעדר שמות השליטים המצריים ומקומות מושבם.

למרבה הצער, מדובר בטעות חמורה, התיאור בשמות לחלוטין אינו גנרי, והוא מכיל עשרות פרטים מהתרבות המצרית מהאלף השני לפני הספירה, כפי שנזכיר בסמוך. מילא מי שירצה להתווכח על הפרטים לאור התרבות המצרית, לבריאות, אבל לטעון שאין פרטים?

ולגבי היעדר שמות השליטים, ראשית, נניח, שנעדרים שמות השליטים? אז מה? מפני מה יש להניח שיש צורך לתאר שמות של שליטים מצריים? אמנם במקרה זה האמת להיפך, ומדובר בהוכחת קדמות:

בכל הממלכות המצריות שפעלו במקביל לישיבת ישראל בארצו, היה מקובל לכנות את פרעה בתוספת שמו, כמו: פרעה נכה, פרעה שישק וכו’, ולכן סופר שהיה חי באותו זמן היה חייב להוסיף איזה שם פרטי פרעוני. ודוקא בתקופת הממלכה החדשה, בה התרחשה יציאת מצרים, היה מקובל לכתוב רק את השם פרעה ולהשמיט את השם הפרטי (י.מ. גריניץ יחודו וקדמותו של ס’ בראשית עמ’ 102).

לגבי ריאליה מצרית בחומר שבתורה, כותבת חוקרת תולדות מצרים, נילי שופק כאן:

התמונה הכללית של מצרים, העולה מבדיקת הרישומים המצריים בפרקים הראשונים של ספר שמות(א, ח — טו, כא), תואמת את הריאליה של תקופת הממלכה החדשה. ניתן למנות שלושים רישומים, שיש להם אחיזה במקורות המצריים, כשעשרים ושלושה מהם (77%!) מתקופת הממלכה החדשה ומתוך אלה עשרה רישומים מהתקופה הרעמססית, היא התקופה המשוערת של יציאת מצרים.

מדוע גלמן נצמד לדברי רדמאונט, המוכחשים בעליל, ומתעלם למשל מדברי שופק? שופק מוצאת שלושים רישומים הניתנים לבחינה, ומראה שכולם קדומים, ובעיקר מתקופת הממלכה החדשה, או מתקופת יציאת מצרים. יתכן שאפשר להתווכח על פרטים, אבל לטעון טענת סתם שהתיאורים ‘גנריים’ ואין מה לבדוק? מה זה אם לא חובבנות הזויה?

אחת הטענות המאד מפורסמות היא שרעמסס נעלמה אחרי המאה היב’ לפנה”ס, לא היתה עיר כזו במצרים לאחר מכן, אפילו נדב נאמן כותב שזו הוכחה לקדמות הפרט הזה, איך אפשר להתעלם מהוכחה היסטורית משמעותית כזו ולטעון שהכל ‘גנרי’?

מאות סקירות על יציאת מצרים לאור הארכיאולוגיה, תמצא בתגית: יציאת מצרים, האחרון הוא: יציאת מצרים מצב המחקר.

  1. השם “גושן” איננו מופיע בכתבים מצריים, ולמרות ניסיונות רבים, מקומה של ארץ גושן לא זוהה בוודאות.

שוב, טענה של מה בכך, נניח שלא מופיע? אז מה? אולי זה שם ישראלי? ואם לא זוהה בוודאות, אז מה? גושן היתה באיזור הדלתא, ויש כמה זיהויים הגיוניים, זה לא מעורר שום קושי לוגי ושום בעיה, ובפרט כשממצאים כתובים מאיזור הדלתא לא שרדו עקב האקלים.

הזיהויים המוכרים מוצאים גם סימנים לבני ישראל, כך מצא ביטק בגושן בתי ארבעת מרחבים, האופייניים להתיישבות ישראלית. וראה גם מאמר זה (של ח. ארליך) שמוצא מאפיינים ישראליים בגושן.

  1. לפי המסופר, בני ישראל מנו שניים עד שלושה מיליונים, מלבד המקנה. רדמאונט מסבירה שאילו עמדו כולם בשורות בנות עשרה אנשים, אורכו של הטור שהיה נוצר היה 240 קילומטרים. במצב שכזה תשעה ימים היו חולפים עד שהאחרון בבני ישראל היה מגיע לנקודת תחילת המסע ביציאת מצרים. לפי חשבון זה, המספרים המצוינים בתורה אינם מציאותיים כלל וכלל. אם נניח במקום זאת שבני ישראל צעדו בשורות בנות חמישים אנשים, אף שדבר זה איננו סביר ביותר בשל תנאי השטח הקשים בחלקים נרחבים ממדבר סיני, אורכו של הטור היה שמונים קילומטרים. גם כך היו חולפים כמה ימים עד שכל בני ישראל היו חולפים בנקודת התחלת המסע. חישובים אלה מפריכים את אמיתותם של צירי הזמן של כמה סיפורים בתורה.

נשאלת השאלה, מדוע לפי רדמאונט בני ישראל היו צריכים לעמוד בשורות? איזה שוטה מופלג ינסה להצעיד עם שלם, בשורות של עשרה אנשים? האם הם רקדנים בקרקס?

מעבר של מליוני איש על פני שטח קטן בערב אחד, הינו דבר אפשרי המתרחש הרבה פעמים בימינו, בזמננו אנו רואים בעולם מדי פעם הפגנות ואסיפות אליהן מגיעים מספרים גדולים מאד של בני אדם במשך כמה שעות, ממלאים כיכר וכמה רחובות, ולאחר מכן מתפזרים במשך שעות מספר. כאן דווח על למעלה ממליון איש שהגיעו להפגנה בוושינגטון, ותוך מספר שעות התפזרו, ב2002 הפגינו בקראקס שבונצואלה למעלה ממליון איש, בינואר 2015 התאספו 2 מליון איש בכיכר הרפובליקה בפריז להפגנה שקטה במשך מספר שעות. בפסטיבל הקומבה באללאבד שבהודו, השתתפו ב2001 כ70 מליון איש, ב2019 דובר על 150 מליון משתתפים. אין שום ספק שגם במצרים עצמה היו מאות אלפי עבדים נעים ממקום למקום על פי הפקודות לבניית ערי המסכנות השונות, ובני ישראל היו למודים משמעת וסדר של תנועה לפי פקודות וכדו’. מליוני האנשים היו צריכים בסך הכל לחצות איזו שהיא לשון ים, יהיה רחבה קילומטר או אפילו מספר קילומטר, הם יכלו לתפוס רוחב של כמה קילומטרים, ולצעוד בנחת לצד השני, לפי התיאור בתורה זה ארך לילה שלם, וזה תיאור סביר והגיוני.

‘תנאי השטח הקשים בחלקים נרחבים במדבר סיני’ אינם רלבנטיים, בני ישראל לא יצאו לתוך נקיק אלא הלכו במסלול של שטחים פתוחים, כפי שמראים כל אותם החוקרים שניסו לשחזר את מסלול הליכתם.

  1. האפשרות שהיו במצרים שניים עד שלושה מיליונים מבני ישראל מעלה כמה קשיים. לא ייתכן ששתי מיילדות בלבד טיפלו בכל הנשים העבריות, כפי שמתואר בשמות ב.

נו באמת, שתי מילדות גם לא יכולות לטפל ב100,000 איש, ברור שהן היו רבות המיילדות, האחראיות על אחרות.

אי אפשר להסביר כיצד ייתכן שהמצרים היו קרובים במידה כזו שבני ישראל שמעו אותם כשעמדו על ים סוף, ועם זאת שניים עד שלושה מיליוני בני ישראל הצליחו להשלים את המעבר בים סוף לפני שהמצרים הדביקו אותם.

קשה להאמין, שבבוא גלמן לבחור את השאלות הקשות, שיפילו את ההיסטוריות של הסיפור כביכול, בוחר גלמן שאלות של מה בכך, מבחינה טופוגרפית ניתן להראות כמה אפשרויות של צבא אדיר הצועד לכיוון קבוצה, והוא מזוהה ממרחק גדול, לא רק ע”י רצים ושליחים, אלא גם ע”י ענני האבק, הרעש האדיר, וכו’. המצרים נכנסו אחרי בני ישראל לים, והפער ביניהם נשמר, נניח שבני ישראל ראו אותם ממרחק של מספר קילומטרים, ונכנסו מיד לתוך הים, לתוך רצועה שרחבה היה כמה וכמה קילומטרים, (ולא בשורות של עשרה…), המצרים המשיכו ללכת, מן הסתם מתחילה חששו להיכנס לתוך הים, ורק כשנוכחו שהים מחזיק מעמד בצורה כזו החליטו להיכנס.

שבעים עצי התמר בשמות טו, כז לא היו משככים את רעבונם של בני ישראל.

אכן, שבעים עצי תמר לא באו בתור אספקת מזון, הם רק תיאור של ברכה, לעומת החניה הקודמת בה היו רק מים מרים, כאן מצאו כמות גדולה וסמלית של שבעים עצים, למעשה יתכן שכל משפחה קיבלה תמר אחד… (בניסוי שפורסם ע”י המועצה האיזורית תמר, הגיעו ב2010 לתפוקה של עד 9230 תמרים לעץ, כלומר 646,100 תמרים מ70 עצים כאלו. כמובן שגם מחצית הכמות מהווה בשורה לעם שרבים ממנו רעבים, והעיקר היא ההרגשה שה’ דואג להם).

אילו מנו ישראל במדבר שניים עד שלושה מיליונים היו מכריעים את עמלק בקלות ולא היו מתקשים להביסם.

שוב, סברות כרס בענינים של עדיפות צבאית בתקופת הברונזה, אינן טיעונים רציניים. כמה מנו עמלק? מה היו שיטות הלחימה שלהם? האם עדיפות מספרית בלבד היתה רלבנטית בהתנגשות הצבאית? לפי התיאור נראה שלא, משה בוחר כמה אנשים גיבורים (קח לך אנשים), כנראה שעמלק היו מלומדי מלחמה, ושיטתם היתה לזנב במחנה, להגיח כל פעם ולזנב, ולאחר מכן להיעלם, ושוב להופיע. לשלוח מליון איש שירוצו במדבר אחריהם זה חסר תוחלת. היו צריכים לשלוח אנשי קומנדו שבקיאים בשיטות המלחמה שלהם, והעיקר: והיה כאשר יניח משה ידו וגבר עמלק, מלחמת עמלק היתה עונש מאת ה’, וגורלה נקבע לפי מצבם הרוחני של בני ישראל. אין טעם ‘לבטל’ את האמונה מתוך התכחשות עקרונית אליה.

  1. המחקרים השונים בדבר גודל האוכלוסייה הכולל במצרים העתיקה אינם תמימי דעים. קארל בוטצר, שהמחקר שערך נחשב למחקר מעמיק, סבור שאוכלוסיית מצרים הייתה יכולה להגיע בשיאה לשלושה מיליוני בני אדם. הערכותיהם של חוקרים אחרים נמוכות יותר, והיו אף שהעריכו שאוכלוסיית מצרים העתיקה מנתה מיליון איש בלבד. לפיכך לא ייתכן שהיו במצרים שניים עד שלושה מיליון עבריים — מספרם היה חייב להיות נמוך הרבה יותר.

מעניין, אם יתכן פער בין המחקר ה’נחשב מעמיק’ ובין המחקר של חוקרים אחרים, בסך 2 מליון איש, לא יתכן שמחקר ‘מעמיק’ אחר ימצא משהו אחר? האמת היא, שככל שיהיה המחקר מעמיק, אין לו דרך באמת לדעת, מדובר בהנחות של אנשים נייטרליים, שמשתמשים רק בנתונים ארכיאולוגיים, ושואלים את עצמם מה ניתן להסיק מהנתונים, או מה הכי קרוב לנתונים, זו לא הוכחה מה האמת. אין מפקדי אוכלוסין, אין רשימות בהם המצרים מתארים כמה אנשים יש במצרים, לכל היותר ניתן לנסות להעריך כמה שטחים מעובדים היו, אבל אי אפשר באמת לדעת, כמו שאי אפשר לדעת גם מה היתה התפוקה המדוייקת של השטחים האלו ולכמה אנשים הספיקה. האמת היא שמשום מה גלמן מתעלם ממחקרו של סרן וכן דיויד אוקונור, לפיהם מצרים מנתה בימי הממלכה החדשה כ4.5 מליון איש, ומאדוארד אליס המעריך ב5 מליון. החישובים האלו נסמכים על כל מיני מודלים תיאורטיים של התרבות אוכלוסיות, והם לא באמת יכולים או מתיימרים לדעת את המציאות האמיתית. (ראה כאן: ‘כל נסיון לקבוע מספר הוא לצערינו בגדר ספקולציה’).

ההיסטוריון המצרי כירימון מתאר את יציאת מצרים, ואת מספר הישראלים הוא מונה בשתי קבוצות של 25 רבוא ו38 רבוא, סה”כ 630,000 איש. כנראה שבעיניו זה היה הגיוני.

כך או כך, גם אם נניח שבמצרים היו רק 5 מליון איש, ומתוכם היו 2 מליון עבדים, אין בדבר שום מוזרות, להיפך, העבדים לא ניתנים לחישוב מתוך מגורים נורמלים או תזונה נורמלית, התייחסו אליהם כתת אדם. ואם ננסה ללמוד מההיסטוריה, כדאי לזכור, כי בחלק מהזמן, ברומא העתיקה היו העבדים 75% מכלל האוכלוסיה. בשנת 1825 היו בברזיל 2,660,000 עבדים, באיי הודו המערבית 2,360,000 עבדים, בארה”ב 1,920,000 עבדים, ובמקסיקו 1,860,000 עבדים. בגויאנה ההולנדית היו העבדים כ88% מכלל האוכלוסיה, בברזיל כ67% מהאוכלוסיה, הם גרו במכלאות, ולא העיקו יותר מדי על הדמוגרפיה.

  1. מחקרים ארכאולוגיים של אוכלוסיית ארץ כנען בתקופה המדוברת מלמדים שלא ייתכן שבני ישראל התגוררו בה במספרים הגדולים המצוינים בתורה כמספר האנשים העתידים להיכנס לכנען (דברים כו).

שוב עם ה ‘לא יתכן’, למה לא יתכן כי פינקלשטיין וברושי אמרו? החישובים שלהם ספקולטיבים, שנויים במחלוקת, ובודאי לא מוכרחים, סתם סיפור, ראה בהרחבה כאן וכאן, לפי החישוב של פינקלשטיין, מספר השבויים עליהם מדווח סנחריב במצבה שלו, גדול מכל תושבי הארץ… כמה פתי יכול להיות אדם, שמוותר על האמונה שלו, בגלל שמישהו כתב מאמר בקתדרה??? איפה הנסיון המעמיק לבדוק את הצד השני, לבדוק האם באמת יש כאן טענת נגד, או סתם מודל שמישהו בנה? כמה קל ונעים להיות אדם מאמין, בראותינו את הטיעונים הרעועים שהצליח פרופסור לפילוסופיה לגבב כדי להפריך את האמונה…

הויכוח על סימני ההתיישבות בארץ, כמה היו, ומי היו, הוא ויכוח כ”כ גדול ורחב, ברור שלא נאמרה בו המילה האחרונה (ראו אסופת מאמרים כאן), לבא ולהכריז, כאדם מאמין, שכאן האמונה צריכה לסיים את דרכה, בעקבות מאמר של מישהו, זה כל כך אומלל, כמה היתה שווה האמונה הזו לפני שעלתה ל’דיון’? אם מוכרים אותה בנזיד עדשים שכזה?

  1. לא נמצא כל ממצא ארכאולוגי שיכול להתפרש כמאשר את הימצאם של בני ישראל במצרים, ואין כל ראיה לתקופת שהייתם של ישראל במדבר, ובכלל זה לחנייה בת שלושים ושמונה שנה בקדש ברנע. אפשר לצפות שיימצאו שיירי חרסים, מדורות בישול, חפצים אישיים שנשכחו או נשברו, אתרי קבורה עצומים ומרבצים של מאובני עצמות חיות. עם זאת, במדבר סיני אכן יש ראיות לקיומם של מחנות עתיקים קטנים של קבוצות אנשים קטנות.הדיון (כמה אנשים ענו לי שהיות שחולות המדבר נודדים, ייתכן שכל הראיות לחניית בני ישראל במדבר סיני כוסו בחול. הסבר זה מבוסס על ההנחה הבלתי סבירה שחולות המדבר נדדו וכיסו בדיוק את מקומות חנייתם של בני ישראל ולעולם לא ינדדו משם ויחשפו את הממצאים שתחתיהם. נוסף על כך, מדבר סיני מכוסה חולות נודדים רק בחלקו, ופני השטח בחלקים נרחבים בו הרריים או מכוסים במעט חול בלבד. לבסוף, יש בנמצא שיטות ארכאולוגיות לגילוי ממצאים פוטנציאלים המצויים מתחת לפני השטח.)

וזהו? הדיון מוצה? ‘כמה אנשים’ אמרו שיתכן שיש חולות נודדים, אבל הפרופסור ישב על הכורסא ואמר שלא סביר שכיסו בדיוק שם, או שהרי יש חלקים הרריים…

לעומת הדיון הזה, שהסתיים עוד בטרם התחיל, ראה ליקוט מקורות מחקריים כאן, גם לא נכון לומר שאין ממצאים, וגם לא נכון לומר שהיעדר ממצאים מלמד משהו. וראה עוד הרחבה כאן.

לגבי אי אזכור בני ישראל במצרים, ראו סעיף הבא.

  1. בני ישראל אינם נזכרים ברשומות מצריות הקשורות לענייני מסחר, צבא ומשפט. יתר על כן, אין שום רשימות שמשתקף בהן המצב שהיה נוצר לו ישראל היו במצרים במספרים גדולים והיו עוזבים בפתאומיות כפי שמתואר בתורה. אירועים שכאלה היו מותירים את חותמם על החברה, הצבא והכלכלה של מצרים. אילו התרחשו המכות כפי שהן מתוארות בתורה כלכלת מצרים הייתה קורסת, ולפחות כמה מאות אלפי אנשים (הבכורות, למשל) היו מתים. אף אם איננו מצפים מהרשומות המצריות להזכיר תבוסה מבישה, השלכותיה של מהומה חברתית וכלכלית שכזו היו משתקפות בוודאי הן ברשומותיה של מצרים והן ברשומות של שכנותיה שעמדו עמה בקשרי מסחר וצבא. אך הרשומות שותקות.

אם אנו מצפים למצוא את הכינוי הישראלי הפנימי ‘בני ישראל’, אכן לא נמצא רבים כאלו, (ראה כאן על שבר ברלין), אבל אי אפשר להתעלם מהכינוי חבירו שכינה אוכלוסיות שמיות, וגם אם לא יוחד ספציפית לבני ישראל, שכנראה לא היו מיוחדים בעיני המצרים יותר מאשר עברים אחרים, הרי ברור שהוא מוזכר רבות במצרים ובהקשרים המתאימים לעבדות בני ישראל, ראו דוגמאות כאן.

קריסה כלכלית וצבאית של מצרים ניכרת בהחלט בשתי התקופות המוצעות ליציאת מצרים, שלהי ימי רעמסס השני היו ימי הפאר האחרונים של מצרים, בניגוד חריף לגדולתו של רעמסס השני, הבאים אחריו הלכו והפכו לפרובינציה, ומצרים לא חזרה להיות מעצמה עולמית מאז.

לגבי רשומות שכנותיה של מצרים, במחילה, אין שום ארכיונים משכנותיה של מצרים, מדובר בטענה דמיונית שלא הושקע אפילו חיפוש בגוגל כדי לבססה.

ארנסט פרריכס ניסח כך את הדעה המקובלת על חוקרים מן השורה הראשונה שהשתתפו בכנס שעסק ביציאת מצרים: “חרף ההבדלים הרבים בין דעותיהם של משתתפי הכנס, יש הסכמה רחבה בעניין הקושי, ובעיני חלק מהמשתתפים חוסר האפשרות, להשתמש בממצאים ממצרים להוכחת קיומה ההיסטורי של יציאת מצרים”. נוסף על כך מקובלת בעולם המחקר הטענה שאילו התרחשו יציאת מצרים והנדודים במדבר, בשלב זה כבר היו נמצאות ראיות סבירות לכך. אבל היות שאין כל ראיות סבירות לכך שיציאת מצרים והנדודים התרחשו, קשה מאוד להאמין שהן התרחשו כפי שהתורה מתארת. ההסכמה הכללית הרחבה השוררת בקרב החוקרים היא שאם אכן התרחשה יציאת מצרים, מספר האנשים שהיו מעורבים בה היה קטן עד כדי כך שסביר שלא יימצא לה כל אות בממצאים הארכאולוגיים. דוגמה טיפוסית לגישה זו הם דבריו של ויליאם וורד: “פה ושם מצויים רמזים לכך שדבר מה הדומה ליציאת מצרים יכול היה להתרחש, אף שבקנה מידה קטן הרבה יותר”.

שוב, כל כך עלוב, כל כך אומלל, כמה אנשים שהתאספו להם באיזה ‘כנס אקדמי’, והשתמשו במונח החביב על נעדרי טיעונים: ‘הסכמה’, והמהדרין: ‘הסכמה רחבה’, או: ‘קונצנזוס’, אני אפילו לא אנסה לסקור כאן את ‘מצב המחקר’, ואת דעות החוקרים השונים, כי עצם העובדה שגלמן ציטט שלש מקורות עם דעה ידועה מראש, ומנסה למנף את ה’הסכמה הרחבה’ הזו לכאילו הוכחה לביטול ההיסטוריות של המקרא, מעידה על ערך העיסה…

אם מספרם של בני ישראל היה קטן כל כך, כמה קטעים בתורה דורשים ביאור. למשל, לא ייתכן שפרעה חשש שבני ישראל יתרבו ויתעצמו עד כדי כך שיהוו סכנה צבאית על ממלכתו, כפי שכתוב בשמות א. פרעה לא היה מסרב בכל תוקף לשלח קבוצת אנשים קטנה חרף המכות, היות שחשיבותם הכלכלית והחברתית הייתה בוודאי קטנה מכדי שיהיה לו חשוב להשאירם במצרים. פרעה עצמו לא היה יוצא בראש צבא עצום המונה שש מאות מרכבות, כפי שכתוב בשמות יג, כדי להשיב קבוצת עבדים קטנה שנמלטה. בלק לא היה מפחד מעוצמתם הצבאית של בני ישראל לו היו מעטים. הוא לא היה אומר שהם כיסו את עין הארץ, כפי שכתוב בבמדבר כב, ולא היה נזקק לבלעם שיקלל אותם. אם בני ישראל שיצאו ממצרים אכן היו מעטים, אירועים אלה אינם הגיוניים מבחינה היסטורית.

מספרם של בני ישראל לא היה קטן, אבל אתייחס לקטע הזה רק כדי להראות כמה שטחיות, בורות, וחוסר רצינות. שוב, בכמה סברות כרס, נגמר הסיפור של הערכת מצב מה יכל או לא יכל להתרחש לפני 3500 שנה… לפי גלמן פרעה לא היה יוצא בראש צבא כדי להשיב קבוצת עבדים קטנה שנמלטה, אך אנו יודעים שזה לא נכון, שלמצרים היה עיקרון שעבדים לא יוכלו לברוח, ופלוגת חיילים רדפה אחרי שני עבדים אומללים כפי שמתועד באחר הפפירוסים המפורסמים. מבצרים וחומות גבול שמרו על הדרכים המדבריות כדי שעבדים לא יוכלו להימלט. כדי להטיל אימתם וחיתתם לא צריכים להיות קבוצה גדולה במושגים שלנו, זה פשוט נסתר מהמציאות המשתקפת בארכיאולוגיה, באגרות אל עמרנא, ובעוד מקורות רבים.

גם בנושא יציאת מצרים, יש כמות גדולה מאד של מחקרים התומכים בקיום האירוע, ואף מוכיחים את קדמות הטקסט והפרטים שבו. בפרקים הבאים עוד נחזור לנושא, בהתאם לתוכן של גלמן.

כתיבת התורה

פרק ה’אתגר’ מסתיים בדיון על כתיבת התורה.

לדיון בנושא זה, מוקדשים כמעט 3 עמודים… המטרה: לשכנע שלא יתכן שמשה כתב את התורה.

טיעון א’: מעגלי, אם הכחשנו את יציאת מצרים, ממילא גם התורה לא ספר אותנטי.

שונה מכך שאלת כתיבת התורה בידי משה. אם אומנם נכונה הדעה המקובלת על החוקרים, וסיפורי יציאת מצרים אינם משקפים במדויק מציאות היסטורית, נתקשה להגן על המחשבה שמשה כתב את התורה, לפחות בכל האמור בחלקים נרחבים ממנה. לא יהיה לנו אלא להאמין שמשה כתב באופן שיטתי סיפורים עתירי שגיאות, או שהוא חרג מן האמת בכוונה תחילה. שני הסברים אלה אינם מעודדים לקבל את טענת המסורת היהודית שמשה הוא שכתב את התורה.

ומה עם טיעון אמיתי שמחזיק מים? כאן גלמן פנה באופן אישי לשני חוקרים:

משיחות פרטיות שניהלתי (בנפרד) עם חוקרי המקרא ישראל קנוהל וברוך שוורץ למדתי שפניה של הדיסציפלינה במאה העשרים ואחת “סוערים” (קנוהל) ו”כאוטיים” (שוורץ). ישנם אנשי השערת התעודות ואנשי השערת התעודות החדשה. בתוך קבוצות אלה מצויות – תפיסות שונות בדבר הפרטים. יש חוקרים הממשיכים את דרכו של הרמן גונקל ( 1862 1932 ), ששילב את השערת התעודות במה שנודע בשם “ביקורת הצורה”. שיטה זו מתחקה אחר הטקסט הספרותי מהטקסט הכתוב למסורות אורליות שונות, אשר אוחדו לגוף אחד. במרוצת הזמן נפרדה ביקורת הצורה מהשערת התעודות ונעשתה עצמאית. משם התפתח עניין מיוחד ב”פרגמנטים” של סיפורים שנשזרו עם חומרים מקשרים לכדי יחידה אחת. גם לגישה זו יש כיום חסידים. ובתוך כל גישה שכזו מצויות תפיסות שונות בעניין הפרטים.

מה לאפנות אלו ולמחקר? האם אחת האסכולות האלו מספקת הוכחה, ולו אחת, למודלים שלהן?

יש חוקרים הסבורים שהתורה היא טקסט אחיד שנכתב פחות או יותר בזמן אחד. עם  חסידיה של גישה זו נמנים משה דוד קאסוטו, בנו יעקב ור”נ וייבריי. ראויה לציון העובדה שלמרות המחלוקות הרבות בין החוקרים, כמעט כולם תמימי דעים שמשה לא כתב את התורה. התאריכים שצוינו כמועד יצירת הגרסה הסופית של התורה נוטים להתרכז במאות השביעית עד החמישית לפסה”נ. אפילו חוקרים שתומכים נחרצות ברעיון שהתורה נכתבה כטקסט אחד ופחות או יותר בבת אחת מסכימים כמעט כולם שלפחות צורתה הסופית של התורה התחברה במועד מאוחר הרבה יותר משהמסורת היהודית מחייבת.

העובדה שחוקר מביע דעה על איחור הטקסט, לא מהווה טיעון. כל עוד אין הוכחה אמיתית לביתור הטקסט, (ראו הרחבה בתגית ביקורת המקרא, ולהלן ריאיון מעודכן של מאור עובדיה). כפי שהדגשנו הרבה פעמים, הנושא שלנו כאן הוא הוכחה לביטול האמונה, ולכן גם אם חוקר שלא יוצא מהנחה קדומה, קובע לפי טעמו את זמן חיבור הספר ביום מסויים, אין לזה משמעות אם לא שהוא הסתמך על הוכחה ששוללת אפשרות אחרת.

משה דוד קאסוטו, שהתנגד התנגדות חריפה להשערת התעודות, חשב שהתורה נכתבה במאה העשירית, ואילו כמעט כל החוקרים האחרים מתארכים את כתיבתה למאות השביעית עד החמישית לפסה”נ. כמה חוקרים סבורים שמשה היה מעורב בכתיבת התורה, אבל הם אינם תומכים כל עיקר בתפיסה הדומה או קרובה לתפיסה המסורתית הגורסת שמשה כתב את התורה כולה, או כמעט את כולה. דוגמה טובה לכך היא עמדתו של משה סגל, שמכל החוקרים היהודים קרוב במיוחד לעמדת המסורת בשאלת חיבור התורה, אך אפילו הוא סוטה ממנה באופן ניכר. סגל כותב על בעיית כתיבת התורה כי “טענת המסורת שמשה כתב את התורה צריכה לשמש בסיס למחקר חדש של הבעיה”. אומנם נראה כי דבריו של סגל מבטאים הסכמה עם התפיסה המקובלת במסורת, אך עמדתו שונה ממנה מאוד… (דילגתי כאן על רשימה ארוכה של דוגמאות בהן סגל כותב כי מדובר בהוספה, י.ע.)…  הנקודה החשובה איננה השאלה אם סגל צודק בדבריו, אלא העובדה שאף שהוא אחד החוקרים השמרנים, הוא איננו מסכים עם עמדת המסורת.

ובכן, הטענה שחוקרים שמרנים לא בהכרח מקבלים את עמדת המסורת על אמיתות כל פרט בתורה, נכונה, אך השאלה היא מה השיקולים שלהם? כאשר גלמן לא נכנס כלל לדיון בשיקולים, אלא רק מנופף בכך שגם סגל זיהה המון הוספות בתורה, הוא פונה אל הסמכות. לבטל את האמונה מכח פניה לסמכות של מי שלא מאמין – זו חשיבה מעגלית.

לדוגמא קטנה, סגל כותב שבברכות יעקב יש הוספות כי הן משקפות את הנחלות המאוחרות, זו שגיאה, ראה כאן.

יש הרבה חוקרים מאמינים, אנשים מלומדים, שמכירים את המחקר, מצב המחקר, והטיעונים השונים, ובכל אופן הם מאמינים באותנטיות של התורה, ניתן להיכנס לכל אוניברסיטה בארצנו ולפגוש אותם. לתת לסגל דבר בשמם, זה מגוחך. ואם בוחרים לחזור לקלאסיקות מהמאה הקודמת, למה סגל, המזהה הוספות, ולא גרינץ הטוען לקדמות כל החיבור? ולמה לא קאסוטו הכותב “המסורת הדתית מלמדת, שספר בראשית כשאר ספרי התורה, נכתב ע”י משה ע”פ ה’. ואמנם ראוי הוא ספר זה שייחסו את חיבורו לאבי הנביאים, ואף החקירה המדעית הניגשת לשאלת חבורו של הספר בלא דעה קדומה, לא תוכל להתנגד לייחוסו של הספר למשה”? (ועל ספר ויקרא הוא כותב: ” כשאנו מעיינים בכתוב בלי משפט קדום… אינה נאה אלא לדור המדבר. כנראה יש לפנינו מסורת ארכאית שמקורה בדור המדבר ובה משתקפים תנאי החיים של אותו הדור… כנראה הספר קדום מאד, אי אפשר לקבוע לו תאריך מדויק, אבל אין שום סבה לאחרו בהרבה לזמנו של משה“).

שאלה פשוטה: האם יש הסכמה בין החוקרים השמרנים על ה’קטעים המאוחרים’? האם יש קונצנזוס מדעי שמרני על זה? לא ולא, חוקר שמרן הוא חוקר שמקבל באופן כללי את הסיפור, משום שהשתכנע שהספר מייצג סיפור שאירע, אך בנוגע לפרטים הוא סבור שאין הספר מדוייק בהכרח, ולכן מרשה לעצמו להחליט שקטע זה טעות, קטע זה מאוחר, וכדו’. אלו החלטות סובייקטיביות, ובלתי מוכחות, זו בחירתו של החוקר, ותו לא.

דברי הסיכום:

“האתגר העומד בפני יכולתנו לראות בתורה מקור היסטורי מהימן הוא קיומן של ראיות המקובלות על כל החוקרים, המלמדות שבמידה זו או אחרת, התורה איננה משקפת את ההיסטוריה כפי שהתרחשה במציאות. (ייתכן שבמרוצת הזמן יתברר שלא כל הראיות הללו תקפות, אך עדיין יש די ראיות להקים טיעון חזק נגד מהימנותה ההיסטורית של התורה לפרטיה.)”

אינם מסכמים באמת את ה’דיון’ בן שניים וחצי העמודים, לא הובאה בו שום טענה רצינית, מלבד הצבעה על כך שיש חוקרים או הרבה חוקרים שלא יוצאים מהנחה שהתורה משקפת אמת, מ.ש. ל.

ולעומת הדיון הזה שמתיימר להפיל את האמונה, בלי להכיר בכלל את הטיעונים האמיתיים, השוו את הדיון החדש של מאור עובדיה, הסוקר את מצב המחקר אצל אלכס:

המשך יבוא

 

עדכון, תגובת פרופ’ גלמן:

 

כבוד ערכים / רציו שלום וברכה 

להלן תגובתי למאמר שפרסמתם בנוגע לספרי ‘מאת ה’ היתה זאת’. 

לצערי לא ירדתם לסוף דעתי כמו שאפרט. 

א. אני אדם שומר מצוות, ולא התכוונתי חלילה לוותר על ההלכה, התכוונתי להשקפה האורטודוקסית, שאם אדם ליבו אנסו לחשוב אחרת, סבורני שהבורא לא ידונו על כך לחובה. 

ב. לא כתבתי שמעמד הר סיני לא התרחש באמת. להיפך, במקום אחד בספר כתבתי שאני מאמין שהייתה התגלות אי שם והשארתי אפשרות של הר סיני. אני לא יכול לומר שלא היה. גם כתבתי שמהסיפור עצמו אנחנו צריכים לחשוב שמשהו מיוחד שלא כדרך העולם התרחש.

ג. לא כתבתי גם שהתורה היא פיקציה מאוחרת. גם טענתי שלפחות  בפרטים של הסיפורים יש לפקפק. חזרתי על זה כל פעם. אני לא מסכים עם התל-אביבים שהכל פיקציה.

ד. בניגוד להצגת הדברים כאילו אני מביא רק מחקרים שלא מאמתים, אני מביא גם מחקרים סותרים. הנקודה היא שמעולם אינני  טוען שחוסר הוכחה בעצמו הוא הוכחה נגד. המקומות שאני דן בחוסר הוכחה הם או נגד מי שטוען שיש לו הוכחה ואני מכחיש את זה או במקום מסוים שיש סיבה חזקה להאמין שהיו צריכים להיות סימנים ולא היו. (חוסר שרידים במדבר

ה. לגבי המטרה החינוכית של סיפור הבריאה אני מסכים). 

ו. אני מאמין באבולוציה מונחית ע”י הבורא, ולא באבולוציה אקראית. 

ז. לגבי בריאת האדם בצלם אלוהים, אני מסכים כל מה שאמרתי היה רק לפשוטו של מקרא. גם אני מאמין שיש הבדל בין מה שקדם לצלם אלוקים. מה שאתם עושים מסכים אתי שאין לקבל את פשוטו של המקרא. זה הכל. אני מכיר היטב את כל הדיונים האלה ומסכים כעקרון. אבל לא מאמין שהיה זה אדם אחד בלבד ושזה היה במזרח התיכון כתבתי הכל לפי פשוטו של מקרא ויש מקומות שאני מציין דברי חז״ל. אבל אני כותב עבור אנשים שיש להם בעיה עם דברי חז״ל בין היתר.

ח. לא אמרתי שאי אפשר לקבל את תיאור הבריאה כתיאור אלוהי. רק אמרתי שאינו תיאור היסטורי ושוב לא לפי הפשט. ויש הרבה שעומדים על אמת שהפשט. אני כותב שם אל אלה.

יהודה גלמן 

 

3.7 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
13 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
HJHTK
HJHTK
5 months ago

אם שפרה ופועה היו שרות על כל המיילדות איך ציפה פרעה שכל המיילדות תשמענה אליהן להרוג את כל הזכרים (כבר לא ניתן להסתיר זאת)? מי בכלל היה מזמין מיילדת לביתו בכזו סיטואציה?

HJHTK
HJHTK
5 months ago

פשט הענין מורה שהוא רצה להסתיר זאת. אחרת, היה מתחיל מיד בפקודה ישירה לעמו להשמדת התינוקות הזכרים, במקום ללכת בדרך העקיפה והמוזרה שמניחה שבאמצעות הוראה ל’שרות’ על המיילדות (מה זה בכלל התפקיד הזה? לא הבנתי את כוונת האבן עזרא) הוא יגרום לאלפי נשים – מיילדות – להרוג את התינוקות של שכיניהן וקרוביהן.

י .
5 months ago
Reply to  HJHTK

“HJHTK”
הם האותיות הלטיניות במקלדת במקום בו שוכנים האותיות “יחיאל”.

ישיבע בוחר
ישיבע בוחר
5 months ago

מאור עובדיה שם אומר שאולי יש פסוקים מאוחרים בתורה

M p
M p
5 months ago

נראה לי שאתה מוציא את דבריו מהקשרם. אם תשמע טוב ותדייק בדבריו תראה שמאור עובדיה אמר שאם אתה מתבסס על גוף הידע הקיים (מה שהתגלה עד כה), זה מה שאמורים להסיק מחקרית. ואמר באותו משפט משהו על כך לא וודאי (כנראה בגלל שזה מבוסס על התגליות עד כה) ותלוי איך ניגשים לטקסט (מן הסתם קשור לכך שהוא ניגש במחקר עם גישה מחקרית שלא יכולה להכיל נבואה כטענה מדעית. אבל אני כאדם מאמין לא חייב לגשת ככה לתורה אם אני לא מניח נטורליזם כמו שאתה חייב להניח במחקר). זו לפחות ההערכה שלי למה הוא התכוון. אבל צריך לשאול אותו ולא לטפול… Read more »

Last edited 5 months ago by M p
M p
M p
5 months ago

הוא לא השתמש במונח נבואה אבל אולי זו באמת הכוונה שלו שצריך לחלק בין לגשת לטקסט כחוקר, מה שמחייב הנחות יסוד מסוימות לבין כך שאפשר לגשת לזה בצורה אחרת. פשוט לא במסגרת המחקר. בכל אופן צריך להבין ממנו, אבל אני מניח שזו הכוונה ובכל אופן הוא אמר במפורש שזה מבוסס על מה שהתגלה עד היום ותלוי איך ניגשים לכתוב

Last edited 5 months ago by M p
איששמחומצליח
איששמחומצליח
5 months ago

מה אתה חושב על החיבור הזה של ד”ר וויליאם הנרי גרין? זהו אחד הניסיונות הראשונים ליישב בין המדע והתורה.

הוא מראה הרבה מקומות בתנ”ך שבהם הכרונולוגיות אינן מדויקות ונשמטו שמות, ומראה כיצד זה יכול להיות גם בכרונולוגיות מאדם עד נח, ומנח לאברהם. נראה שגישה זו כשלעצמו יוכל לפתור הרבה מאוד בעיות (אבל לא כולן) עם הבריאה והמבול. אבל מסיבה כלשהי זו לא נראית גישה פופולרית.

M m
M m
5 months ago

הטענה של רדפורד על גושן מגוחכת. רדפורד מסתמך על זיהוי גושן בתרגום השבעים ההלניסטי! ועל מקום ברשימה טופוגרפית בשם gsm. אך השם gsm מופיע גם בתעודות מזמן השושלת ה19 כפי שכבר כתב ביטאק

Last edited 5 months ago by M m
13
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x